פורום הריון ולידה (עמוד 1321)

על גור האדם הקטן שלנו ומתמלאת אהבה וחמלה ומצפון.

עצם זה שפרקת את זה ופתחת משהו שתכלס יושב אצל המון אימהות אבל פוחדות בכלל לחשוב את זה. אבל מה לעשות שזה צף?

מותר לך כי החודשים הראשונים ובמיוחד אחרי לידה ראשונה ולא רק! הם קשים, מעייפים, מתישים.

יכולה רק לנחם שממש תיכף את תרווי מלא נחת ושמחה. בחיוך הראשון, בשן הראשונה, במחיאת כף הראשונה

תנסי לחשוב על זה ולזכור שאת ממש עושה חסד עם התינוק הזה שאת קמה אליו בלילה ומטפלת בו בכ"כ מסירות!! ויחד עם זה גם נורא אוהבת אותו!

וגם אני לא הבנתי איך אני מסוגלת להרגיש ככה ולהתחרט על זה שילדתי... אבל ב''ה התאוששתי והטיפול בתינוקת נהיה קל יותר ועכשיו אני מאוהבת בה וכל הרגשות האלה עברו.
בקיצור, זה נורמלי לגמרי. מאמינה שכמעט כל אישה עברה את התחושות האלו אחרי לידה עם כל ההורמונים והעייפות והבלגן של טיפול בתינוק. זה נהיה קל יותר וזה עובר ומבטיחה לך שעוד לא הרבה זמן תתגעגעי לתקופה הזאת.
בהצלחה❤️

ואפחד לא מכין אותנו למערבולת רגשות הזו
וכל רגש מגיע בעוצמות שיא.

כי אמא זה טוטליות.

לא משנה מה היית קודם (אשה/רעיה/ בעלת מקצוע/ או כל הגדרה אחרת)
פתאום בראש הרשימה את קודם על אמא. וזה קצת דוחק את כל שאר ההגדרות האחרות להמשך הרשימה
וזה גם מגיע עם מטען חורג של רגשות אשמה, ספקות, עייפות. עצבים. תסכול אבל גם אהבה)

וזה בסדר, הכל קביל.
תני לך זמן להתרגל לטייטל
(אני אגלה לך בסוד שעם הזמן המטען החורג הזה לא משנה... מה שמשתנה זה הקבלה העצמית שלכל המטען הזה יש מקום)

אני לא חושבת שיש אמא שלא חווה את הקושי הזה.
באיזשהו שלב.
זה כל כך טבעי!
עברת שינוי מטלטל ולא משנה כמה חיכית ורצית אותו!
הגוף, הנפש, החיים, הזוגיות, הכל עבר שינוי ענק. משמח. דורש. התינוקי בוכה בלילות, בימים, צריך להאכיל להחליף, לרחוץ, להלביש, להרגיע, לנדנד, כל יציאה מהבית זה לוגיסטיקה שלא מהעולם הזה, באמת באמת שזה נורמלי להרגיש ככה. את גם עדיין הורמונלית מאוד.
אל תילחמי ברגשות, אל תנסי לשכנע את עצמך שהכל טוב..
תרשי לעצמך להרגיש חזק את הקושי, זה יעזור לך אחר כך להרגיש חזק את הטוב♥️

אל תדאגי, זה יעבור, גם אם ייקח קצת זמן,
את תצלליחי להנות, תצליחי לישון יותר, תצליחי לצאת מהבית יותר בקלילות, תצליחי להגשים את עצמך.
כתבת שאת מחכה שיאכל כמוכם, שיגדל, שיהיה עם מי לדבר..
כל כך מזדהה איתך, הרגשתי ככה בול בילדה הראשונה.. וזה הגיע, והגיעו קשיים אחרים, אבל גם אני כבר יותר חזקה, יש לי יותר כוחות, אני לא מרגישה שנלקחו ממני החיים.

קחי חיבוק חזק!!
ותשימי לב לעצמך, אם את רואה שהזמן עובר, והוא גדל, ועדיין את מרגישה ככה- תלכי לעזור לעצמך, מגיע לך להרגיש טוב!

חלום חיי הוא ילדים והמעבר מזוג לילד היה לי ממש קשה, הרגשתי שלקחו לי את החופש ולא האמנתי שזאת אני, מה הקשר? כ"כ רציתי את זה? אבל באמת התלותיות הזאת ממש קשה.

יכולה להגיד לך שההורמנים גם משפיעים מאד אז קחי את הזמן ובסוף מתרגלים ולא מאמינים שזה היה ככה, חוץ מזה שזה תלוי גם בילד לי היה ילד מאתגר אז זה לא הקל על המעבר...

ורק להגיד לך שזה נורמלי והמון נשים חוות את זה גם נשים שחיכו שנים וזה הגשמת חלום עבורם וזה לא אומר עלייך כלום. את אמא מדהימה ואת מושלמת לבן שלך!!!!

 

גם לאמא מהממת מותר שיהיה קשה, ומותר לה להתגעגע לזמנים קלים יותר. זה מאוד מאוד טבעי.
טיפול בתינוק זה מאוד מאוד אינטנסיבי ומאוד מאוד קשה.
נשמע לי שאת נלחצת שמשהו לא בסדר אם את מרגישה ככה - הכל בסדר! את אמא נהדרת ומותר לך להרגיש הכל!

ודבר שני אני חושבת שחבל מאוד שלא מדברים על זה לפני..
לדעתי בכל הכנה ללידה צריך לדבר על הרגשות קשים שהאינטנסיביות של אחרי לידה מביאים.
עייפות היא אחד מהמצבים שמביאים אדם לקצה שלו. ברור שקשה לך וברור שאת מרגישה רגשות קשים שקשה לך להכיל.
את לא חריגה, את בסדר, זה אפילו צפוי...
פעם שמעתי פסיכולוגית אחת אחת אומרת שדווקא אדם שמאפשר לעצמו להרגיש גם את הרגשות הקשים שעולים בו מסוגל להרגיש גם את הרגשות הטובים בעומק
זה טוב שאת נותנת לעצמך להרגיש את הרגשות האלה, לעבד אותם ולהבין שזה בסדר ולגטימי.. אני מבטיחה לך שזה משתפר ומשתפר, לאט לאט הוא נהיה פחות תלוי בך ויותר מסוגל להתמודד בעצמו...
ההלם של לידה ראשונה הוא אמיתי, אף פעם לא הפכת לאמא עד שהוא נולד, אף פעם לא היית צריכה להתמודד עם דרישות אינסטנסיביות של תינוק מתוק, אף פעם לא היה מישהו תלוי בך עד כדי כך
בקיצור
את האמא הכי טובה שיכלה להיות לגור הקטן שלך
מאחלת לך הסתגלות משמחת ושתגדלו אותו בבריאות ובשמחה

וכולן עוברות את המשבר הזה באיזה שהוא צורה@
הדינוי החיים בילד ראשון הוא באמת כזה דרסטי והחודשים הראשונים כ"כ אינטנסיביים שזה פשוט מגיע המשבר הזה!

גם לי אני זוכרת שהגיע סביב גיל חודש
ועבר.. ולפעמים כן חזר פה ושם ליום אחד.. זה הגיוני
הכל התהפך!

מה שממש עזר לי- זה לצאת! לצאת מהבית!
אני הסתגרתי איתה בחדר כי היה חורף והתקמצנו לחמם את הסלון,
לא יצאתי איתה חודש שלם מהחדר זה היה כיף בהתחלה וסיוט בסוף
ברגע שיצאתי זה פשוט עזר לי כ"כ!!
לנצל את חודשי הקיץ לצאת איתו לסיבוב בוקר וסיבוב אחה"צ,
לפגוש אנשים אפשר ליד הבית, אפשר בית קפה קרוב

להתלבש בבוקר
לראות איזה סרטון או לקרוא איזה בלוג על משהו שמעניין אותך
לקבוע עם בעלך זמן זוגי )שהתינוק יהיה גם) אבל שאתם תדעו שהזמן מוקדש לזה- מין דייט בתוך הבית או בחוץ..
ויש עוד דברים

הבת שלי דורשת שאסגור, ביי♡♡♡♡

הטיפול בחודשים הראשונים מאד אינטנסיבי! מאד!
לצחצח שיניים לפעמים אין זמן..
וזה עובר!
תשנני לעצמך במח שזה עובר, שמתרגלים, שלומדים איך לאט לאט..

ילד ראשון הופך לנו את כל החיים, זו טלטלה עצומה, נוסיף לזה את העייפות הנוראית של ההתחלה (זה משתפר! מבטיחה לך! זה לא שישנים מיד לילות שלמים, אבל עוד כמה שבועות וכבר ההתנהלות היא יותר קלה בלילה כשזה לא ניובורן) אל תאשימי את עצמך שאחרי כל התפילות את מרגישה ככה, זה לגיטימי גם בילד שלקח זמן עד שהגיע, זה בסדר, זה טבעי, זה לא אומר שאת לא מודה כל רגע לקב"ה על זה שהוא שלח אותו אלייך, זה רק אומר שאת אנושית, שאת עייפה ושלגדל תינוק זה מאוד מאוד קשה. אבל הוא נשלח אלייך ואת מסוגלת! וכל פעם יש שלבים קשים ואז הם חולפים, ככה זה גידול ילדים, והשמחה והאור שהם מביאים לחיים שווה כל רגע...לי עוזר להזכיר לעצמי בזמנים הקשים האלה את התחושות של הלפני, החוסר הנורא ולהגיד לעצמי שאני מעדיפה קושי של יש ולא קושי של אין, אבל זה לא ממעיט בקושי בגידול ילדים, רק עוזר לי להתמודד איתו...חיבוק אהובה❤

המעבר מזוג חהורים, זה אחד המעברים הכי קשים והכי מורכבים שקיימיח למין האנושי, נקודה.
לא משנה כמה עזרה
לא משנה מי הבעל
לא משנה כמה חיכית
לא משנה כמה למדת
לא משנה איזה אדם את
לא משנה כמה כסף יש/אין לך.
זה סופר סופר קשה.

יחד עם התינוק, נולדת אמא
את נולדת מחדש, העולםצלא יחזור להיות כפי שהיה.
תני לעצמך מקום להתאבל על זה, זה תקין.
תני לעצמך לבכות, לחוות קושי ולהתלונן. הקושי הוא לא קצת ולא קטן, יש לך אחריות על חיים של ילד!
זה בסדר, זה הכי בסדר.
לא מכירה מישהי שלא חווה כך את המעבר לאמהות.

אבל, דבר אחד חשוב יש לי לומר לך.
הכל. עובר.
הכל.
באיזשהו שלב בעזרת ה' תהיה שגרה.
ועוד מעט הוא יחייך אלייך
ותספיקי לישון גם בלילה.
ואז יגיע זמן שהוא ישחק לבד על הרצפה ואת תשתי קפה, ויגיע זמן שתוכלי להשאיר אותו על ההורים/ בייביסיטר ולצאת לדייט עם בעלך. ואפילו לחופשה.
ותתרגלי לחיים חדשים שתאהבי ותעריכי, וגם אם תתגעגעי ללפני, לא תהיי צוכנה להחליף בכלום.
זה יגיע אני מבטיחה בע"ה!!! אולי עכשיו בתוך הקושי וההתמודדות קשה לך לראות את זה ובצדק, אב לזה יבוא.

ה' ברא את המעבר הזה במיוחד, מ0 ל100 כזה אינטנסיבי. אם זה היה קליל, לא היינו מתמסרים, ואחר כך לא היינו כל כך דואגים וקשובים לילד ומחוברים אליו.

את מהממת ומדהימה, ואל תרגישי רגשות אשמה שאת חווה קשיים ורגשות שליליים אחרי שנולד מטיפולים. אז מה, שופ דבר לא מושלם.
אני בטוחה שאת מודה על האוצר ויחד עם זה מתמודדת.
מתפללת לה שישלח לך כוחות 😘

עכשיו קשה לך. כי כבר התרגלת לחיים שלפני, ולהווי המדויק שהיה לכם קודם. זה לא כמו אישה שעוד בקושי הספיקה להתרגל לזה שהיא נשואה, וכבר עשרה חודשים אחר כך היא אמא, כהמשך ישיר לנישואין... אצלה זה אולי קושי אחר, אבל היא גם ככה לא מכירה חיים אחרים כנשואה...
וזה מדהים שאת מוכנה להודות בזה, ולא לכעוס על עצמך שאת ככה. כי כן, גם דבר מבורך הוא שינוי, ושינוי כמעט תמיד יהיה קשה לעיכול.
מלבד זאת - אני הגעתי למסקנה שאישה היא יצור ממתין - תמיד מחכה לשלב הבא, מתקשה להיות נוכחת בשלב הנוכחי (כתבתי על זה פה קטע פעם). אז כן, הגיוני שאת מחכה לשלבים הבאים איתו. וזו עבודת המידות רצינית ללמוד להיות נוכחת ברגע ולאהוב אותו.
מה שכן - באמת בהמשך יהיה קצת יותר כיף, לדעתי, כשהוא יהיה "שמיש" יותר (ככה בעלי קורא לזה) - צוחק, מתפתח, לומד דברים חדשים... אז יש תקווה!
רק טוב, יקרה

את ה כ י נורמלית בעולם. הכי!!! הלוואי שתצליחי להפנים את זה.
התקופה שאחרי לידה קשה.קשה. קשה! השינוי הגדול הזה הוא פשוט קשה!!! לוקחים לך את הזמן שלך,את היכולת לשלוט, את כל הזמן סביב פצפון שצריך אותך וזה מתישששש.
אני לא חושבת שיש אישה שלא עוברות לה המחשבות האלה בראש בתקופה שאחרי לידה ראשונה. אצלי כל לגמרי היו.

אז קודם כל, חיבוק גדול! תני לעצמך לבכות, לכאוב, מה שאת צריכה. באמת.


ו...אני מבטיחה לך , שיהיה יותר טוב. דברים ישתפרו, לאט לאט. הוא יגדל, הוא יהיה פחות תלותי, את תחזרי לישון. יהיה בסדר. מבטיחה לך.

שהתינוק ירמוס אותנו.
נכון את רק ממש בהתחלה ובאמת באמת בוא ככ תלוי בך.
אבל!! את חייבת אוויר חייבת חייבת.
אם את מניקה את יכולה להשאיר אפילו לשעה -שעה וחצי ולנשום ולהתאפס
אסור להיות כל היום לבד בבית.
ושתדעי הוא יגדל והזמן הזה יעבור!
הוא באמת ככ ככ קשה במיוחד שאמורים מעייפות!!
ואת אמא מהמהמת זה בכלל בכלל לא קשור, כל אמא חייבת אויר במיוחד בתינוק הראשון. זה מזוג עצמאי שמנהל לעצמו תחיים להורות קשה ותינוק שכל כל היום תלוי בכם .
חיבוק יקרה ❤️❤️❤️

יכול לרמוס אמא?
לא יודעת למה, הניסוח הזה קשה לי
זה לא התינוק שרומס אותה, זה העומס הנפשי והפיזי שמגיע עם האמהות.
היא צריכה אוויר, היא צריכה עזרה, היא צריכה מקום לעכל את הקושי וגם בעיניי - לעבור כל שלב בזמן שלו.
עכשיו זה הזמן המאוד אינטנסיבי של טיפול מסביב לשעון, בין אם את מניקה ובין אם את נותנת תמל. עד שהם ישנים כמה שעות רצופות יכול לצאת עשן מהאזניים מרוב עייפות.
אמא בהחלט צריכה לדאוג לעצמה וטוב שהיא קשובה לעצמה ומדברת על זה וזה מאוד לגיטימי ויחלוף בעז"ה עם הזמן.
אישה שקשובה לעצמה ומבקשת עזרה ומקבלת אותה תצליח לצאת מהמשבר בעז"ה מחוזקת ושמחה

מחשבה.
זה אנחנו ורגשות האשם. כי תינוק צריך טיפול וקרבה אבל לא יקרה כלום אם אמא תלך לשעה.. ואם זה מכניס אותה לדיכאון אבל היא מרגישה שהיא אמא לא טובה אם היא משאירה את התינוק לבד אז זה מה שרומס וזה לא אמיתי.. זה רגשות אשמה וחבל כי בסוף אנחנו אמהות פחות טובות שאנחנו ככה חונקות את עצמו (שזה לא מתאים לנו..)
מסכימה לגמרי עם מה שכתבת וזה בגדול מה שהתכוונתי.

אעי למשל, כל יציאה מהבית בחודשיים הראשונים היא ממש אתגר מבחינתי. מעדיפהתלהיות בבית שלי, מקלחת צמודה, פיג'מה, מיטה, מזרן, כל מה שאני צריכה חתינוק בנוחות, מאשר לצאת, להתעייף וכו'.

לא לתת לתינוק לרמוס?
היה לי קצת קשה לקרוא

אני גם חושבת שלצאת מהבית בחודשים הראשונים זה סיוט
ואני האמא הכי לא משחררת בעולם וזה היה לי טוב.
אבל לידה ראשונה שאתה רגיל לחיים אחרים לגמרי יכול להיות ממש ממש מהפך ונורא קשה ומתסכל וכן אפשר לשנוא את זה.
ולמישהי כזאת אני ממש ממליצה כן לצאת מהבית.
לידות אחרי זה אני בטוחה שזה כבר אחרת וכבר מתרגלים לעניין.
וכן זה לא היה ניסוח מוצלח שתינוק רומס. ושוב זה לא התינוק זה כל האמהות החדשה ומה שיש לנו בראש שאמא חייבת להיות.
אמא שקשה לה (וגם שלא) יכולה לצאת מהבית הכל טוב.. היא יכולה לפנות זמן (בביסיטר וכו) ולהיות עם בעלה לבד .

אני אישית בשלב הזה לא רגועה גם אם השארתי חלב שאוב. כל הזמח חושבת מה איצו איך מסתדרים, לא מצליחה להינות באמת.
אבל זו אני...
מה גם שזה בכלל לא דומה אפילו, עפ כל הרגשות ןהקושי, למה שקוקה לפנח ההורות

לבד

מה שכל אחת מרגישה

רק רוצה לומר שנראלי שאלן תחושות מאד מאד נפוצות... כי אמהות עם כל השמחה היא גם מאתגרת.

ככה בדיוק הרגשתע אחרי לידה ראשונה, וגם אנחנו חיכינו לה.

ועם הזמן האור והשמחה באמהות גדלו והעומס ירד... ב"ה

וזה בדיוק מה שכמעט כולן עוברות בילד הראשון ולפעמים גם בילדים הבאים.
וכן מותר לך להתגעגע ללבד שלכם וללפני ולאט לאט גם תלמדו איך לתחזק את הזוגיות שלכם ותתרגלי למצב החדש ותלמדי גם להנות ממנו.
ההתחלה קשה אפילו שהיא משמחת וזה בסדר אל תלקי את עצמך בבקשה

לא קראתי אחרות. אבל להפוך לאמא זה השינוי הכי הכי משמעותי בחיים.
אין משהו דומה לזה.
וזה נורמלי שהנפש מוחה על החופש שנעלם, על התלות, המחויבות. אין מה להילחם בזה. צריך להבין שהתחושות הקשות לא סותרות את השמחה, האהבה העצומה וההודיה. זה נראה סותר. אבל זה באמת לא.
זה קשוח. שואב. גומר.
יש שנהנות מהשחב הזה. אני אישית ממש סובלת ואם היה אפשר לקבל אותם קשורים אלינו ואוהבים ושובבים בגיל שנה היה נחמד בעיני. אבל אי אפשר. והם צומחים להיות מהממים כמו שהם רק בזכות הקשר הזה שנוצר בחודשים הראשונים והקשים. בזכות ההשקעה העצומה שלנו.
אז כן. זה עובר. זה משתפר. החיים לא חוזרים למה שהם היו. אבל הם לגמרי מתאזנים בהדרגה בעוד כמה חודשים. וזה הולך ומשתפר. מתגמל יותר. ומתרגלים.
אל תחשבי קילומטרים קדימה. תחשבי על כל יום בנפרד. תחפשי נקודות שמחה הכי הכי קטנות. תתפנקי עם קרם חדש. מוזיקה. ספר או סדרה בהנקה. חשוב להרגיש שאת חיה גם בשביל עצמך. גם אם בקטנות.
חיבוק. את בסדר גמור. המצפון נולד עם התינוק. אבל הוא לא מקדם אותך פה. מותר לתת מקום לתחושות הקשות. לפרוק אותן וכך גם לאט לאט להשתחרר מהן.

מצטרפת לכותבות שזה ככ נורמלי ונכון.
ומזדהה גם עם התחושות.. זה באמת שוכך ותופס מקום ונפח אחר עם הזמן.

חיבוק יקרה

את לגמרי נורמלית .זה טבעי מאוד מה שתיארת.!!.
הקושי שמתלווה להפיכה לאמא הוא לא דומה לשום דבר אחר וזה לא משנה כמה חיכית לרגע הזה
זה משמה את כל החיים שלך ושלכם!!!..
ולוקח זמן למצוא איפה את בכל זה
וזה ישתפר!! באמת!..
שימי את כל המצפון בצד. מותר שיהיה לך קשה.הגיוני שאת עייפה!. כל מה שאת מרגישה הוא לגיטימי לגמרי!

.וזה יהיה יותר קל בהמשך. .בינתיים תנסי למצוא מה שישמח אותך.ויקל עלייך .וגם למי לפרוק( אולי קבוצה של אמהות טריות כמוך)

מלא חיבוקים ואמן שבקרוב תראי את המצב משתפר .

ואני מרגישה בדיוק את מה שאת מרגישה אז שתדעי שאת לא לבד! אני גם חודש אחרי לידה

אני עם שלושה ילדים ובאמת כל לידה אני מרגישה את הרגשות האלה

שאם כל זה שאמורה להרגיש הכי טוב בעולם והכי הכרת הטוב

תמיד יש את העצבות הזו

התחושה הזו שהנה זה כבר לא אותו חופש שהייתי רגילה אליו

יש פה מישהו קטן ופיצפון שזקוק לי 24 שעות ביממה

שתדעי שאת האמא הכי מדהימה לקטנציק שלך

ושהתקופה הזאת תכף תהפוך ליותר קלה

מבטיחה לך

זו תקופה קשה קשה קשה קשה ממש. 

אחרי הלידה הראשונה החשש הכי גדול שלי היה מהתקופה הזו של החודשיים שלושה הראשונים עד שיש לי לילה שקט רצוף ואני יכולה לחזור לשפיות. יותר מההריון ומהלידה, באמת.

 

אני מרגישה אז בקבוק חלב, סמרטוט רצפה... קשה לי לתפקד בלי שינה.

תחבקי את עצמך חזק ותזכרי שזה פשוט נגמר. זה שלב ממש קשה ואחריו הרבה יותר קל. 

איך אפשר בכלל לצפות ממך להיות סבלנית ורגישה ושמחה כשיש כזה שינוי פתאומי וכל הצרכים הכי בסיסיים שלכם כהורים שהם גם בני אדם פתאום כבר לא מובנים מאליו?

אתם הכי נורמלים שיש, אני באמת לא מבינה איזה מקום יש פה לאכזבה עצמית.. 

נראה לי שכל אישה עוברת את השלב הזה, במיוחד בילד ראשון..
בעז"ה לאט לאט הדברים יתאזנו והכל יהיה יותר קל ובהיר.
לבנתיים, ממליצה לך מאוד לדאוג שתשני מספיק, גם אם זה בא על חשבון הבית וגם אם זה אומר שמידי פעם בעלך יתן לו בקבוק ואת תכנסי לישון מוקדם, חוסר שינה זה גורם מספר 1 להרבה נאחס.. בהצלחה!!!💕

ובתקופה הזו שאת נמצאת בה אסור לחשוב...
הכל במח ככ קוטג' שאין שום מחשבה הגיונית
זה כמו רכבת הרים מטורפת
וכל מה שכתבת הגיוני מאוד לתקופה
בזמן הזה שורדים כל יום את אותו היום
וכל לילה את אותו הלילה
עוד קצת והחיים יראו אחרת...

זה מעבר קשה לכל זוג בין להיות זוג ללהיות מטופלים בילד
ואם מאחוריכם יש מצד אחד תקופה ארוכה יותר של זוגיות בלי לטפל בתינוק, ומצד שני יותר תקוות וציפיות לתקופה הזאת, זה ממש מסביר איך זו החויה שלך.

אז רק רציתי לומר
מותר לך שיהיה לך קשה
שתהיי עייפה
מותשת
מתוסכלת

שלא יהיו לך כח וסבלנות
כן, גם אם זה ילד שחיכית לו שנים
ותפילות וטיפולים.
זה מותר, זה לגיטימי, זה טבעי.

מה כן?
לא לשכוח את עצמך
לא לשכוח זמן זוגי גם בלעדיו
למלא את עצמך באנרגיות כדי שלא תשאבי למקום שבו את מוציאה יותר משאת מכניסה...
על מינוסים משלמים ריבית וזה לא בריא לאף אחת❤

והכי חשוב שיהיה במזל טוב
ולאט לאט

וממליצה לך לפנות לרופא ילדים מקסימום יגידו שזה כלום..

זה עוג יגדל והפרופרציות ישתנו
אבל אם את חוששת תפנו לרופא ילדים

במקלחת אני ממש צריכה כאילו להוציא מהעור מסביב ולנקות עם השמן רחצה

וקטני היה אצל הרופא כמה ןכמה פעמים ועבר ביקורות של האיבר גם מטעם המוהל וגם מטעם הרופא
אפילו הרופא הסביר לי בפירוש "לחשוף" את האיבר מהעור במקלחת ולנקות כי זה המבנה ואז אם לא חושפים נשאר בפנים לכלוכים
ןזה מצחיק כי תמיד שאנחנו עושים את זנ הוא משתין באמבטיה חחחחחחיחחח

גם אצלנו

הרגעתן אותי!!!!!

אם היא תחשוב שזה מספיק דחוף וחשוב, היא תדאג לבקש שיכניסו אותך וימצאו לך תור.

יואו זה כ"כ קשה החוסר תפקוד הזה...

מה עם בונג'סטה, ניסית?

שיש לה הבדלים בין ההריונות...

דיקלקטין, שמעת? בונג'סטה זה התחליף שלו..

אני לקחתי "רק" לבחילות.... שיפר.

@סולמית

הסבירה פה כמה פעמים על ההשפעה על העובר.
וכן, אפשר מרופא משפחה.

זה נבדק וזה בסדר גמור.

העדפתי שישמע ממך, מוסמך יותר😘

רק תתכונני- זה יקר

מנסיוני- לקחתי פעם ראשונה בהריון שביעי!
היתה תחילת הריון קשה ממש!! ולא שבהריונות הקודמים לא היו בחילות והקאות מטורפות. אבל לא הגעתי למצב כזה של חוסר תפקוד מוחלט (ודווקא בהריון הזה- השביעי לא היו מליון הקאות).
לקחתי בונגסטה ובהחלט הקל עלי. העדפתי לקחת פעם אחת ביום ולא פעמיים, וזה הספיק כדי להחזיר אותי לחיים בתפקוד סביר ולאכול קצת.
אם הייתי לוקחת פעמיים ביום אולי היה מונע לגמרי את הבחילות, אבל לא נסיתי.

אני סובלת ככה כל הריון
אבל שמתי לב שהריונות שהתחלתי ברזל מוקדם והרמה היתה גבוהה יותר היה לי יותר קל ופחות תופעות

מקפיצה לך....

שיהיה בשעה טובה בע"ה

ותחשבי שכל העולם על כל יושביו אלו הריונות שהסתיימו בלידה עם תינוק חי, ורובם בריאים ושלמים ב"ה

 

@אורוש3 מוזמנת לשאול אותי בפרטי

מוזמנת לשאול

זה לא ברור באתר. זה ליווי אישי? תפריט מותאם או כללי? אימוני ספורט שבודקים אם עשית?
וגם- זה עזר לך? איך? חידש לך על תזונה? ספורט מיוחד שלא ניתן למצוא סתם ביוטיוב? התמיכה? אם זה עבד, מה בעצם גרם לזה לעבוד יותר ממה שאפשר לבד?
תודה!

אני לא יודעת מה מתוך זה יש בסדנת וואצפ. אבל יש להם שירות לקוחות שאפשר לשאול ממש הכל.

בסדנא הרגילה יש קבוצת פייסבוק אתר וקבוצת וואצפ
בקבוצת פייסבוק יש כמה פוסטים ביום- אחד על כושר, אחד על אוכל, אתגר יומי/שבועי, פוסטים של עידוד, פוסט שאלות, ופוסט דיווח יומי של מה אכלת.
באתר יש את התפריטים והאימונים
בקבוצת וואצפ- שולחים את התפריט, קישורים לזומים של אימונים וסיכום יום של הפוסטים החשובים.

זה בעצם בנוי הרבה מאוד על שיתוף- ככל שאת מעורבת ומשתפת יותר זה עוזר לתהליך. לי זה עזר שיש מסגרת. הייתי מתחייבת בבוקר לדברים ויודעת שבירה צריכה להגיד מה הצלחתי ומה לא. עזר לי לדייק את הארוחות,נפתחתי למאכלים חדשים. .
אצלי עזר עצם זה ששילמתי והתחייבתי.
וגם הרגשתי לא לבד בתהליך. קורא הרבה תגובות של בנות אחרות לקבל השראה ורעיונות..


לגבי תזונה זה נתן לי הרבה במובן של להבין מה התחושת שובע שלי, להגביל פחמימה ולבחור מה אני מכניסה לגוף ולא להכנע לצורך רגעי.. מודעות למים.
כושר האמת שפחות השתמשתי בסרטונים של אונור כי הייתי בסטודיו בישוב שלי והתאמנתי שם. עשיתי המון טאבטות שלה ואימונים כשהסטודיו לא הסתדר לי בלוז.

ירדתי תוך חודש וקצת בערך 4 קילו שרציתי להוריד ובאמת ראיתי שינוי על הגוף בעקבות האימונים.
לא יודעת איך הולך בוואטסאפ, דווקא מה שאהבתי בקבוצת הפייסבוק היה השיתוף. חברות הקבוצה שיתפו בקשיים וגם במתכונים מסדנאות קודמות (ככה זה עובד בסדנת הוותיקות שיש שם).

 

מבחינת תזונה באמת למדתי כמה כמויות כדאי לאכול וקיבלתי מתכונים מעניינים של דברים שלא הייתי מנסה סתם ככה.
האימונים של אונור באמת מיוחדים. יש שם אימון מתקדמות של נניח 45 דקות שפשוט מרגישים איך הוא משפיע על הגוף, ואני אחת שכן בכושר.
 

מזל טוב!!!

אצלי בתחילת הריון אני ממש סמרטוט אבל כדאי לך אם זה מטריד אותך לקפוץ לרופאה

.

אבל ליתר בטחון, מכיוון שכתבת על כאבי בטן, כדאי לגשת לבדוק שהכל בסדר וההריון במקום.
שבת שלום ומבורך ובשורות טובות!

קודם כל, איך אני שמחה שעכשיו לא.. זה נותן תקווה!
ב. טיפולים יכולים לגרום לרבנים בכיס מרה.. וזה כאבי בטן עליונה... שווה לך לברר

אם זה בצד יותר של הבטן כדאי לבדוק שההריון במקום.

שלא לראות שני פסים זה לא נדיר, יש הרבה נשים שלא עושות בדיקה ביתית, גם כאן בפורום.
אז למקרה שאת דואגת שזה יגגום שיזהו אותך...

אז שלא ימשיכו לקרוא
כי היא לא מעוניינת שמישי שמכירה אותה בחיים האמיתיים כבר תדע שהיא בהריון
ככה אני הבנתי🤷‍♀️

מעדכנת שדיברתי בטלפון עם רופא משפחה הוא אמר שכאב בבטן עליונה לא קשור ואולי זה גם וירוס, וכל עוד אין לי חום זה לא מדאיג,
התחלתי לקחת בונג'סטה ואני לא מאה אבל אי אפשר בכלל להשוות... בשבת הקאתי וישנתי כל השבת אבל עכשיו אני הרבה יותר טוב כנראה מתחיל להשפיע הכדור
מקווה שימשיך וישתפר
תודה לכן על התמיכה והעזרה!

תנוחי הרבה זה בדכ הכי עוזר

אמן אמן אמן

והסוף ממש !!!

אני משתדלת להזכיר לעצמי שלפעמים כשיש לי מצב רוח לא טוב- שזה כמו מזג אויר, ויכול לחלוף בקלות, וחא צריך להתרגש....
ממש מיוחד💝

יש לך חכמת חיים

קצת מנתקת את המחשב.

שאוב טרי? אני הייתי נותנת כל עוד זה קריר

עכשיו בקיץ ממש לא הייתי לוקחת סיכון
גם תלוי בסוג הציידנית והקרחונים
אחסון והפשרת חלב אם, משרד הבריאות

מה שאני צכירה זה ksp ומחסני חשמל שהם ממש זולים
ובודקת לפי מחיר וואט.

פשוט יחסית וטוב
יש לי גם סמוראי, הוא גם טוב אבל קצת התפרק בו משו. את הבראון יש לי יותר זמן.

בכל מקרה זה לא מוצר יקר, באיזור ה100 יש אחלה בלנדרים

Braun MQ100 בלנדר מוט בראון

גם לאמא שלי יש כזה

כבר כמה שנים, ממש מרוצה

אין לי את ההכי חזק, וזה הספיק לי. הבאסה היתה שנשבר לי מאוד מהר החלק שמתחבר לקערה הקטנה שאפשר לטחון בה בצל וכאלה..
לאמא שלי יש את ההכי חזק (והיקר יותר) והאמת שאי אפשר להשוות את עוצמת הטחינה של המוט, זה הרבה יותר חזק ומהיר. וגם הקערה הזאת יותר גדולה ויותר עמידה.

לק"י

לא חושבת שמישהו ביקש רשות.

השאלה מה חושבים במשפחה של בעלך (ואני מסכימה איתך שלאף אחד אין בעלות על שם מסויים. ועוד יותר במשפחות גדולות, שהרבה שמות "נתפסו")

וכן הייתי מבקשת רשות

לא מאמינה במושג הזה "שם תפוס"
השם גם תפוס עם מאות ואלפים אחרים. מה המשמעות דווקא כשזה באותה משפחה מקרבה מסוימת?
בעיני כלום.

לביתי וקרובת משפחה אותו שם. ממש לא מפריע לי.
זה השם של הבת שלי, כך הקב"ה קבע. כבר כשהייתי בהריון הייתה לי תחושה חזקה שזה צריך להיות השם שלה.

לעומת זאת, בעלי מאוד מתנגד לקרוא לילדים בשמות של אחיינים.
בנתיים הסתדרנו, מה יקרה בעתיד רק השם יודע.
אבל אנחנו מאמינים ששמו של אדם מאת השם. כך שלא אנו קובעים מה היא תיהיה. אנחנו רק מקבלים את האפשרות והזכות לתת לילד את שמו - השם שנקבע לו מזמן.

בשם של אחת הבנות שלי והם לא שאלו רשות.
האמת לא ממש מפריע לי שקראו באותו השם מה גם שהם הוסיפו שם שני ומשתמשים בשני השמות.מה שכן הייתי שמחה אם היו שואלים אותי לפני אם זה מפריע לי ואז היתה לי הרגשה יותר נוחה בכל מקרה לא הייתי אומרת להם לא לקרוא בשם וגם עכשיו כשכבר קראו אני לא כועסת עליהם או משהו..

אז אולי משפיע

אבל גם אצלנו אין המון בני דודים, וכל אחד גם ככה סגנון אחר.
אבל מניחה שבמשפחה של עשרה אחים באיזשהו שלב זה כבר לא אפשרי

שרציתי לקרוא בשם של הילד שלהם, והבנתי ממנה שזה היה מפריע לה.
אבל, את האמת, לי ממש לא יפריע אם מישהו יקרא לילד שלו כמו לשלי 🤷‍♀️

אם זה שם מיוחד לדעתי את צריכה לשאול את אשתו של גיסך

לי אישית זה טיפה מפריע אבל כרגע אין אף אחיין בשם שאני ממש ממש אוהבת אז לא כזה משנה לי..

וחלק מהאחיינים יש אותו שם
אולי תבקשי מבעלך לשאול אם מפריע

אני מעדיפה למצוא שמות שעוד אין. כי זאת אני. אבל אם לא אמצא סביר להניח שאשתמש בקיים.
כשקראו בשם של אחד מילדיי הרגשתי מוחמאת.

יש כמה עם שם שני אבל עדיין..
אני פחות מתחברת כי זה מרגיש שכולם אותו דבר..

בדרכ על שם סבא או סבתא רבא..

לא 10 אחים...
שזה הצד שלי

לא נקרא בשם שכבר יש לאחיין אחר.
אני מבינה שבמשפחה גדולה זה אחרת…

רק 2 נשואים וייתכן מאוד שנקרא בעתיד בשם של אחיינית שלו כי אין כמעט שמות לבנות ששנינו אוהבים...
כן עכשיו כשיש רק 3 אחייניות נמנענו מזה.
וגם הזהרנו אותם חצי בצחוק שזה יגיע.
כמובן שאם זה יקרה נבקש קודם מההורים שלה

אבל יש עדיין מעט אחיינים יחסית, אז אין שמות כפולים.
לי אישית היה מרגיש מוזר שיש שני אחיינים באותו שם.
בכל אופן, כרגע רק אחד מהאחיינים שלי קרוי בשם שאולי היינו רוצים לקרוא בו. אז נוותר עליו.
אבל בעיקרון סגנון השמות שלנו שונה ממה שאחים שלי נתנו וירצו לתת...
אבל אחד האחיינים שלי קרוי בשם של שניים מבני הדודים שלי (משני הצדדים), וזה די היה מוזר לנו...

במשפחה של בעלי 6 אחים.
2 אחיינים/דודים בשם זהה (וזה לא על שם אף אחד).
אני חושבת שהם כן "ביקשו רשות" או התקשרו ערב הברית לשאול, זה נראה לי יפה ומכבד. לא מאמינה שמישהו יגיד לא.

בעיקרון בהתחלה ניסו שלא, ואז הבינו שברוך האנחנו משפחה גדולה ויש המון שמות אז אין מה לעשות... אנחנו למשל קראנו בשם שיש גם בן דוד וגם דוד... זה קצת מעצבן האמת, לא חשבנו שזה יהיה עד כדי כך נורא אבל זה מאוד מבלבל. בעיקרון לא רואה בזה בעיה, אפשר לשאול בשביל הנימוס אבל לא חובה

שתסביר קצת למה...

כי אני מודה שזה ממש קשה לי, אני יודעת שגיסתי לא רוצה שיחזרו על השמות שהם קראו לילדים
ואז אני בתסביך עם עצמי, כי לא רוצה לעשות משו שיבאס אותה..

לא השמות הכי נפוצים אבל כן שמות ממש שכיחים

אז היא פחות שיקול... עם כל הכבוד וההערכה זה שהיא קראה בשם הזה לפניכם לא נותן לה בעלות על השם.
במקסימום של הסימפטיות הייתי שולחת הודעה לפני לעדכן.

סתם כי היה חשוב לנו משהו ייחודי.

בסוף ההורים משני הצדדים היו בהלם מהשם שבחרנו...

אבל אצלינו זה ממש מקובל כל השמות חוזרים 

אבל משפחה ממש גדולה.

אם לא מקובל הייתי שואלת או לפחות מודיעה

אבל אחרי אחת הלידות לא הייתי מפוקסת (מפתיע, נכון? )
וקראנו בשם של אחיין שלי. שכחתי פשוט שיש לי אחיין כזה (ואין לי אלף אחיינים. סתם שכל דייסה של אחרי לידה) רק אחרי כמה חודשים קלטתי את זה והתבאסתי. אני עדיין מתבאסת על זה מידי פעם😅, סתם ככה, בשביל הכיף.

כי הוא קרוי בשם של אבא של בעלי (ספרדים) ובטח עוד אחים ירצו לכבד ולתת את השם.

לא הייתי מצפה שישאלו רשות כי אין לנו בעלות על אף שם

שאם אתם מתכננים לקרוא בשם הזה בכל מקרה, אל תשאלו מראש אלא תודיעו כי אם הם יגידו לא ועדיין תקראו זה יהיה פחות נעים...
בעיניי גם אם זה יפריע להם זה לא אמור להיות שיקול, יש לשם של הילד משמעות עבור כל החיים שלו, זה שקוראים ככה לבן הדוד בכלל לא רלוונטי... אבל מבינה שיש כאלה שזה כן נשמע להם מוזר

לבעלי יש אחות אחת שנשואה. יש לה 3 בנות ואחת מהן בשם של הבת שלי..
לבתי יש 2 שמות ואנחנו קוראים לה בשניהם..
והאמת כששמעתי שקראה לה כך, ישר חשבתי- מה נגמרו השמות בעולם? כן קצת היה נשמע לי מוזר..
אבל אנחנו בכלל לא בקשר, לא נפגשות לא מתראות לא כלום אז עבר ככה.

לא הייתי מתחשבת בזה בכלל. זה לא כמו משפחה שיש בה בתדוד אחת שקוראים לה שמעונה ואת רוצה גם שמעונה

אבל לא רואה בזה שום בעיה
ולא הייתי חושבת שצריכה לבקש רשות
ומה אם יגידו לא? מישהו אחר יחליט איך אקרא לבן שלי?

ואז אחי החמיא לי ואמר שהם תכננו גם לקרוא את השם הזה אבל תפסנו להם.

זה כל כך הצחיק אותי, ממתי יש לי בעלות על השם שאני קוראת??

מוזמנת לפנות אלי בפרטי

אין לי אופציה, יכולה בבקשה לכתוב לי פה או לפלאפון?
0585855585 תודה ענקית!!!

שוב אותה בעיה

תודה

אצלנו בשקיפות העובר הזיז את היד והרופא אמר שהוא רואה 5 אצבעות. אני ראיתי אולי אגודל דיי בטוחה שדמיינתי
חכי לסקירה..

ויש לי את התמונה

אם היה מה לחשוש בעקרון אפשר לסמוך על הרופא שהיה דואג להלחיץ אותכם🙄
אין מה להסיק שום מסקנה רק על פי מה שאת רואה בתמונות אולטראסאונד....

לא הייתי נלחצת מתמונה, קשה ממש להבין א"ס בלי מיומנות

אני הזמנתי לה בדיוק משיין בגד ים עם חצאית. מחכה שיגיע. בחלק העליון לא נשתמש כי הוא פחות. ויש לנו בגדים של חולצה קצרה ומכנס קצר. פשוט רציתי שתהיה גם חצאית לטיולים. אם חשוב לך 3/4 בשרוול אז כנראה יותר מסובך. שווה לחפש באמזון. אחרי שמצאתי סוף סוף בארץ במחיר סביר אחרי חיפושים (בקמיליןן) בשביל עצמי ראיתי שיש באמזון אחלה דברים ויותר בזול. אז יש מצב שגם לילדות.

ראיתי בנות שמגיעות כך לים/בריכה. רק לא יודעת מאיפה קוניפ

קניתי קצת גדול מהמידה שלה, כדי שיתאים לכמה שנים ולא רק לקיץ אחד.
יש שם שמלות בחלק אחד שמחובר אליהן מלמטה מכנסיים, ויש כאלו שזה שני חלקים - שמלה ומכנסיים נפרדים (בשתי האפשרויות השרוול 3/4, והשמלה עד הברך).
כשהיתה קטנה יותר קנינו בחלק אחד, וזה היה פחות נוח ללכת ככה לשירותים. כשכבר היה קטן, קנינו חדשה בשני חלקים, וזה הרבה יותר נוח.

גם אני הייתי בלידר וכבר לא נשארו מידות מתאימות

קניתי שם פעם לבת שלי, לא זוכרת באיזה גיל. אבל יש מצב שהמידות היו גדולות... (קניתי לה מעבר למידה שלה וזה היה בסדר)

אם זה לא ממש עמוס בלכלוך
ככה אני עושה כשיש פספוסים בשבת. דואגת שהמכונה תהיה ריקה, ומצעים שמיכות ובגדים מלוכלכים ומסריחים ישר לשם

אולי זה הכנה מקודש לחול?
לא יודעת לא חשבתי על זה ככה כי זה מאפשר לי אחסון כדי שלא יסריח הבית

כי אני עושה את זה לא כדי לחסוך במוצאי שבת, אלא כמקום אחסון שלא יסריח את הבית,
כך גם לגבי מדיח כלים, אני לא מכניסה את הכלים בשבת, אבל אם אין מספיק מקום, מניחה בתוך המדיח בלי לסדר (וזה יותר עבודה במוצאי שבת..) בתור מקום אחסון שלא יפריע במהלך השבת.

ושמים בשקית/קופסא סגורה.
אם יש חצר עדיף בחוץ.

קיוויתי אולי יש היתר לשטוף

ניקוי בשבת | שאל את הרב - כיפה


https://harav.org/books/mahamar_mordechay_shabat_61/

תמיד השארנו באמבטיה או בשקית וניקינו במוצש ולא קרה כלום..
יכול להיות שיש לכם חלון פתוח איפה שאת משאירה?

אבל השבת היה... ולא , אני לא עם חלון פתוח.
באסה, הייתי בטוחה שיהיה איזה פיתרון...

אני חושבת שזה הזדמנות חשובה לשיח עמוק בינכם... אולי באמת עכשיו תרפי מהשבת ובהזדמנות נעימה תשבו שניכם עם כוס קפה/תה ברוגע, ותקחו דף ותרשמו מה חשוב לכל אחד בשבת באופן כללי ובשלב השני שכל אחד ירשום מה הוא מקבל (יתרונות) ומה מפסיד (חסרונות) בשבת שסבתך מבקרת אצל הורייך.
השיח המכבד והמקשיב הזה חשוב מאוד ויביא לתוצאות יותר נעימות לשניכם.

שבת שלום❤️

הילדים מסתובבים...
בת ה7 שמבינה כבר, נשארת ערה עד מאוחר... וקמה מוקדם .. מנסים ממש לפנות לכך זמן. אך לא יוצא לשיח בזה

אין לכם זמן גם לאינטימיות כי בת ה7 מסתובבת? פחות סביר אני מניחה...

אפשר לפני או במוצש אם זה מסתדר לכם. כמובן שזו לא אותה חוויה ואם את מרגישה שאת מוותרת ממקום שמרגיש לך לא נכון חשוב לדבר על הדברים ולהגיע להסכמות.
אתם לא נוסעים בכלל להורים שלך לשבתות??
אם כן, מה ההבדל בין עכשיו לשבת אחרת?.
בתור חוזרים בתשובה אי אפשר לצפות שמשפחות הגרעין יתאימו את עצמן אלינו במאה אחוז. הם קונים אוכל בהכשר מהודר ומקפידים עבורכם, זה מעולה. אפילו לא חייב טבילת כלים לפי כמה דעות שאני מכירה.
ממתקים זו לא סיבה בעיניי יותר כמו משו שמצטרף לכל המסביב כי ממתק פעם באף פעם אצל סבתא לא מכשיר הנהגה קבועה
ולגבי הצניעות - קשה. התמודדות לא פשוטה. אבל תלוי גם כמה חוסר צניעות, וזה קיים גם כשיוצאים לרחוב. אם יש בית כנסת קרוב עם שיעורי תורה הוא יכול לנוח הרבה בחדר להשתתף בסעודות ושאר הזמן ללמוד או להיות בשיעורים.
אם זה משו שרב אמר לכם כי יש מכלול רחב יותר אז אין לי הרבה מה להגיד אבל אם זה רק ביניכם והרגשה שלו צריך לבדוק שזה לא מגיע מצדקנות יתר שאינה תואמת למצבכם הנוכחי וגורמת לך לתסכול

באמת מרגישה שזה דיי וויתור...
כי למה לא?
מבחינת כשרות ממש יש השתדלות
צניעות לא שאלנו רב אבל זה לא שכל השבת יש שם מישהו לא צנוע.. אחותי מגיעה לערב שבת וחוזרת חזרה לביתה.. למחרת אנחנו לבד.. ואם האחות שבצבא מגיעה, היא בדכ ישנה ביום השבת עצמו... אז אנחנו לבד עם הוריי ועם סבתא.. סתם מבאס שלא נסענו בסוף..
אני בכל אופן הייתי טעונה על כך כל השבת..
לא מצאנו זמן לדבר על זה ובכלל..
לגבי בית כנסת, הוא במרחק של 10 דקות רבע שעה.. וזה בית הכנסת היחיד במקום. אז גם זה מצטרף לסיבות של- למה לא להגיע.. (שוב, בעיניי לא סיבה.. העיקר יש בית כנסת, יש מניין..)

לגבי נסיעה לשבתות,
נסענו לפני שבועיים ומבחינתו לא היה ווואו.. הוא מתבאס מהרבה דברים.. בין היתר זה מה שפירטתי פה.
סיבה נוספת זה שאין עזרה עם הילדים.. אמרתי לו מה נראה לך שמי יעזור בדיוק? הוריי לא יכןלים לצאת איתם לטיול לגן משחקים זה רק אנחנו.. כאילו באיזה סרט הוא חי...
(לצד שלו אנחנו בכלל לא מוזמנים.. אז בכלל...שיגיד תודה שמזמינים אותו בכלל)... וגם עד שחוזרים הביתה מאוחר ממש ןזה הורס את הקימה בבוקר למחרת..
כאילו עכשיו צאת שבת הם נרדמו מוקדם.. שוב נרדמו מאוחר.. וכבר חופש..
במהלך השנה הוא אומר ניסע בקיץ בחופש שלא צריך לקום למסגרות. ועכשיו הוא אומר שהוא עדיין בישיבה וצריך לקום מוקדם.. בין כה ובין כה אמרתי לו שהוא צריך לקופ מוקדם לתפילה...
ואם שוב אגיד לו את הדברים האלו, הוא יגיד אני מצטער, ונסע שבת הבאה ושוב הוא יתבאס וחוזר חלילה...
הוא לפי מצבי רוח..

לדעתי בגלל שלא נוסעים לצד שלו, ייתכן וזה קשה לו ואז הוא מרגיש שהוא רוצה 'לאזן' ולא ללכת גם לצד שלך מתוך הקושי
כי באמת מה שתיארת זה אולי חוסר נוחות קל אבל לא ברומו של עולם..
צריך לדבר על זה ולהגיעלהסכמות
ולגבי עזרה עם הילדים - למה צריך עזרה? גם בבית שלכם אין לכם עזרה אז מה השוני?
כנראה מטותה סיבה שכתבתי למעלה, זה הרבה סיבות קטנות שאולי מתחבאות מאחורי סיבה אחת עיקרית.
לדבר על זה ולהגיע להבנות שגם אם זה הקרבה קצת מצד שניכם בגלל הקושי, זה עושה לך טוב וחשוב לך והורים זה הורים. אם את יכולה אפילו לנסוע לילה אחד בלעדיו עם הילדים זה גם נחמד

לא הולכים לצד שלו, כי לא מזמינים אותנו לשם..
אנחנו מזמינים לפה. הם לא מגיעים..
אז למה בגלל זה לא להגיע לצד שלי??
הסיבות שהבאתי הן סיבות שאני שומעת שקיימות בעוד מקומות..

אבל בתור אחת שלא מתארחת חגים ושבתות אצל ההורים כבר תקופה וגם אלינו לא מגיעים זה יכול להפריע גם אם זה לא הגיוני מבחינתך. זה תת מודע כזה.
אני זיהיתי את זה ושחררתי כי באמת לא אפשרי לנו ללכת אבל אולי אולי גם אצלו זה מרגיש ככה
צריך לדבר על הדברים בכל מקרה ולסגור את הפינה הזו. תקבעו תדירות שפחות או יותר מתאימה ואין מה לעשות, זה משפחה וזה חשוב לך.

אז לא נראה לי בקרוב לדבר על כך..
אולי בהמשך... נראה מתי יתאים לי

אבל מכל מקום, רק טיפ עבורך - אם את מתכננת ללכת שבת להורים - לא ברגע האחרון, לדבר על זה כמה ימים לפניי כדי שיהיה לו זמן לדבר על זה איתך ואולי כך תוכלו לדבר על זה בניחותא

מאמינה שנדבר כמה ימים קודם השבת..

מצד שני - אם נסעתם לשם לפני שבועיים, אז הגיוני שהוא לא ירצה לנסוע עכשיו שוב... כשנמצאים במקום שלא נוח לנו (ולא משנה מאילו סיבות), מסוגלים לסבול את השהייה פעם בהרבה זמן. אבל פעם בשבועיים זה ממש צפוף בשביל מקום שלא נהנים בו...
נכון שהפעם הייתה סיבה מיוחדת להגיע, אבל עדיין - אני מבינה אותו.
כתבת בהודעה אחרת שאתם נוסעים אליהם פעם בחודש וחצי-חודשיים - זה ממש יפה והגיוני! לא מרווח בכלל. (אנחנו, שנהנים אצל ההורים שלי, מגיעים אליהם בהרכב מלא לשבת פעם בחצי שנה בערך בשנים האחרונות... ובעבר זה היה בערך פעם בחודש-חודשיים).
בכל אופן, אין מנוס משיחה על העניין הזה ביניכם. תנסי להבין אותו באמת על כל מה שמפריע לו, ורק אחר כך תאמרי לו איך אפשר להתגבר על זה.
ותקבעו באמת "גבולות גזרה" של פעם בכמה זמן עושים את המאמץ ובאים, ומה קורה אם יש באמת שבתות מיוחדות כמו שהיה השבת.
חיבוק!

אז מבינה אותך ממש וחיבוק

להגיע להסכמה בנושאים האלה
אתם אף פעם לא נוסעים להורים?
למרות שאת כן רוצה?
ממניעים דתיים?

צריך לשבת, ללבן את הרצון שלך ואת החששות שלו, אם צריך אז יותר מפעם אחת וגם להתיעץ עם רב שהוא מקבל את דעתו.

זה לא סוגיה שאפשר לנפנף אותך ב"לא מסתדר"
ברור לי שבעלך בא ממקום טוב וצדיק ושזו נקודת המבט שלו אבל אותך זה חונק ומתסכל אז צריך לפתוח את זה

בהצלחה!

ממש לא יוצא לנו להגיע הרבה..
וזה הצד שהכי אפשרי להגיע אליו. כי רק לשם מוזמנים..
אז סתם באסה...
כאילו אני צריכה לקבל את מה שהוא אומר,
כי לצד שלו לא נוסעים...

עושה פלאים.
אפשר לאכול קצת או להשרות 3-4 שזיפים במים ללילה במקרר ולשתות על בטן ריקה בבוקר.

שירגיש טוב!