פורום הריון ולידה (עמוד 1330)

מזל טוב

בדיוק כך. מזל טוב!!!

קרדיט לאתר "תינוק ישראלי"

מהרגע שרואים - כדאי לספר. חבל לגרום שילטשו בך עיניים... למעסיק זה חשוב לדעת ולומר לו רק בשבוע 23 נניח כשאת כבר עם בטן גדולה ובולטת זה מעצבן... אבל לפי החוק זה מותר...

שם רשום שחודש חמישי זה 18-21 למרות שאני גם מכירה את הטבלה שאת שלחת..
לגבי הבטן ממש מסכימה, בכללי אוהבת לכולם להגיד לפני שרואים כי לא בא לי שיבהו לי בבטן וינסו לנחש. וגם זה יעזור לי לתכנן את שנה הבאה טוב יותר
רק לא זוכרת מתי התחילו לראות עלי בהריון הקודם.. טוב נראה לפי איך שמתקדם
תודה!

לא יודעת מאיפה הבאתי את זה

בעיני אם אין סיבה מיוחדת להמתין כדאי לספר מוקדם ובטח אם רואים
זה משדר אמינות ויחסים טובים

עוד שבועיים שלפני

לדעתי אם אין סיבה מסויימת ראוי לספר בשבוע 20 ולא אחרי

שמה פס ועושה מה שבא לי
ולוקחת בחשבון שליד אנשים שאומרים ומעירים אין טעם להתלונן שקשה לי איתם כי חיש מהר הביקורת תגיע

מידי פעם הראיתי לה סרטונים שלה ששלחו מהגן, או דברים שאנחנו צילמנו, או סרטונים של בני משפחה ששלחו בקבוצה המשפחתית. אבל לא מעבר לזה.

עכשיו כשיש גם גדולים יותר, זה יותר קשה. בעיקר אחרי הקורונה ששיבשה את כל ההרגלים (על כל הלמידה מרחוק שהיתה המסכים), וקשה לחזור אחורה...

אבל כל עוד את מצליחה בלי - לדעתי זה מצוין.
ואולי כשכן מראים, אז לנסות כן לדבר על הדברים, אם תוך כדי לא הולך, אז אחרי. להפוך את זה למשהו תקשורתי ולא רק פאסיבי.

שילד שקוע ואי אפשר לדבר איתו, יכולה לקרות גם כשהוא קורא ספר או עסוק במשחק.

זה לא ייחודי למסכים וזה לא כזה בעייתי שילד עסוק ולא עונה, זה קורה גם להרבה מבוגרים.

ילדים שרגילים למסך, רוב הזמן פחות שקועים בו.

מה שחשוב במסכים זה התכנים.
יש תכנים חינוכיים ומלמדים.
הבן שלי בן שנתיים וחצי יודע צבעים ומספרים בעברית ואנגלית בזכות צפייה בסרטונים. ולא ראיתי משהו שלילי שקרה לו בגלל המסך.

זה לא ממש מעניין אותו.
הגדולה יותר כן רואה קצת, והיתה רואה גם בגיל הזה.
היו תקופות שיותר, עכשיו ממש קצת.
בדרך כלל סרטון אחד ביום, ולא כל יום.
(עכשיו היא אצל סבא וסבתא רואה הרבה, כי זה מה שסבתא נותנת לה ואני משחררת. אבל היא רואה בפלאפון ולא בטלוויזיה.)

מידי פעם תמונות של עצמה או שאנחנו רואים סרטון שלנו והיא ליד אני מרשה.

שלתינוקות מתחת לגיל שנה זה עלול לגרום לעיכוב שפתי
אבל אני זוכרת שקראתי על דברים אחרים.
מכל מקום הילדים שלי לא בגילאים האלה ואני לא מראה מסיבות אחרות בעיקר

אבל עשינו על זה עבודה בפסיכולוגיה התפתחותית אז קראתי מלא מאמרים בנושא. בטוחה משיטוט קטן באינטרנט תוכלי למצוא.
ואני בטוחה שפעם קראתי שיש לזה קשר ישיר להפרעת קשב וריכוז

אבל אין קשר לזה שהוא שקוע.... זה יכול לקרות גם בספר. גם אצלי הם לא רואים כזה הרבה, הבעיה היא שרני כל הזמן בפלאפון...חייבת להיגמל

ולפעמים לרקוד עם ריקודי "צמאה" (זה משהו שגיליתי מהגן של הגדולה... לפני הכנסים הם הוציאו ריקודים לניגונים ויש שם רקדן שמדגים איך לרקוד) - מרשים עד פעם אחת ביום לכל אחד משני הריקודים. האמת שזה משהו שקורה בימי חופשה בעיקר. המון זמן לא עשינו את זה.

לא חושבת שזה מוגזם לא לאפשר מסכים בכלל. בטח בגיל שלוש! (שלנו בני קרוב לחמש ולשלוש).

השאלה היא למה הכוונה ב"מה עושים"? איך עונים אחרת על הצורך שהורים מנסים לפתור באמצעות מסכים?

נתתי לגדולה לצפות גם בדברים אחרים כמו סרטונים קצרים על חיות שדיברנו עליהם או סרטון על מתקן בפארק שהייתי בו בתור ילדה שסיפרתי לה עליו. אבל זה ממש פעמים ספורות. וגם קרה שנתתי לבקשתה לראות סרטון קצרצר שלה / של אחיה. אבל זה לא חלק מהשגרה.

זו השאלה

חושבת שכמה שפחות יותר טוב, ואם אפשר בכלל לא אז מבורך.

וגם אם הוא כבר רואה משהו זה קליפים של שירים או סרטון של עצמו

ושם המסכים הם כלי אז מתחילים לאפשר מעט.
גם הגדול שלנו (בן 13 כמעט) שעצמאי וכבר לא ממש שואל אותנו לא פותח סתם ככה מסך כדי להעביר את שעות הפנאי.
מחריגה שבקורונה כשהייתי חייבת לעבוד מהבית ראו סרטים כמה פעמים.

כבר בערך שנה. אחרי שראינו שזה ממכר אותם ומנוון אותם מפעולות אחרות. הילדים גדולים יותר 7 וחצי ו4.
עכשיו התחלנו קצת להחזיר אבל לא סרטים בעיקר משחקי מחשב מסויימים שהחלטנו עליהם וגם את זה מאפשרים במינון מסויים רק בשישי אחרי הגן מוגבל לזמן. אחת לכמה חודשים/חצי שנה אנחנו מראים להם סרט איכותי שבוחרים מראש.

ראה סרטים נגמל לגמרי וחזר שוב. .נשמח לטיפים איך לגמול לטווח ארוך יותר שזה לא יהיה מעסיק אותו ולא יבקש כל הזמן. .תודה רבה וסליחה על הסטייה מהנושא

אני גם כל פעם מחדש בשוק איך מילד שנמצא בסיטואציית היפר, רוצה רק לטפס, לזרוק, ולהרביץ הוא נהפך לילד מהופנט שלא נע ולא זע מול המסך. זה כ"כ בולט כמה שזה לא טבעי.

וזה בדיוק הרגעים שאז אני הכי רוצה להנות מהמפלט הזה של המסך... שלקבל רגיעה מההיפריות שלו.

אז אני לא עונה לקטגוריה ששאלת- לצערי אני מראה לו.
אבל הייתי מראה לו רק לולי, וגם זה שירים ספציפיים (על התוכן אני ממש מקפידה) ולאחרונה הילד נהייה מכור למוטי וייס, שיר אחרי שיר... הוא כ"כ נהנה מהמוזיקה ושר חנו בכל הזדמנות. וגם ישי ריבו.

ואז אני שמחה שלפחוץ מתמלא בשירי קודש עם פסוקים וגם מפתח שמיעה מוזיקלית.

זה לא אידיאלי בכלל. האידיאל בעיניי זה לחקור איך הוא מגיע לסיטואציות היפר שהזכרתי למעלה ולנסות ללמוד מה יכול למנוע להגיע לשם. עייפות? רעב? צורך בזמן יותר עם אבא/אמא/שנינו?
עד שנראה שזה קורה פחות ופחות...

וכמובן לא להיות עם הפלאפון /מחשב לידו... זה ממש חשוב...

עד גיל שנתיים שום מסכים בכלל, אחר-כך אם אני לא טועה עד שעה ביום בשיתוף ההורים ובנוכחותם.
ככה שאת בטח לא טועה, לפעמים אנשים נוטים להפוך את האילוצים שלהם לאידאל, וזה בסדר כי כולנו צריכים להתמודד איכשהו עם חוסר השלמות שלנו, אבל אל תתני לזה לבלבל אותך - למסכים בגיל הרך יש בעיקר השפעות שליליות וכבר יש על זה מספיק מחקרים.

הגדול שלי תכף בן שלוש. ממש מקווה שיחזיק מעמד תמיד

אצל ההורים של בעלי לפעמים חמי נותן לו כמה דקות לראות סרטונים בפלאפון שלו.

הבת שלי תכף בת ארבע ראתה פעם אחת בחיים סרט, שלום לך אורחת, וזה היה בגלל שהיינו אצל סבתא והבני דודים שלה רצו סרט ואני הטלתי וטו על כל סרט חוץ מזה.

את ממש לא מגזימה. את צודקת. זה העולם שמגזים...

היא כן רואה תמונות וסרטונים של עצמה ושל אחותה מדי פעם בטלפון שלי. (רק ביד שלי וסרטונים של מקסימום דקה)

לא עומדת בזה לגמרי..
בעקרון עד גיל שנתיים: מוכח מחקרית כמזיק (חושבת קשור לבעיות קש"ר).
מעל גיל שנתיים: מזיק מאוד לעיניים (ואגב מסך פלאפון מזיק פי שלוש).
רופא העיניים שלנו אמר לנו שמהקורונה, עליית מספר הילדים שהוזקקו למשקפיים היא מטורפת.

אצלי עד שנתיים - אין בכלל.
מעל שנתיים - כמעט ולא (פעם בשבוע ביום שישי).
מגיל 8-9 אין ברירה. (יש משימות לימודיות המצריכות מחשב). עד חצי שעה ביום, בעיקר מצגות וכאלו. לא סרטונים.

תמונות או וידאו של שמחות וכאלה כן-הוא בעצמו גם מצלם וסוג של עורך.
(ילד בן 11)

לא רואים סרטים בכלל, מקסימום זה קצת תמונות איתי, או סרטון של בני דודים קצר
לא אומרת שאין לי רצון לפעמים לשקט, אבל אני גם חוששת שאם אתחיל אני אתמכר לשקט שזה נותן... יהיה להם מספיק מסכים כל החיים כמה שאצליח למשוך בלי מעדיפה

בזכותך החלטתי על גמילה ממסכים לילדים.
פתאום קלטתי שהם כל הזמן מחפשים זמן מסך
אין ספק שזה לא פשוט, אבל אני בטוחה שאחרי כמה ימים קשים זה יעבור בקלות יותר

♥️

אני אישית לא לקחתי סיכון.

בשימוש תקין בגלולות, ההגנה נמשכת ברציפות גם בימים של ההפסקה.
בגלולות רגילות, בהם עושים הפסקה של שבוע מלא, גם ההגנה ממשיכה ( תוך כדי בד״כ מגיע הדימום, אך לפעמים הוא מאחר ועובר שבוע ואז כשמתחילים את החפיסה הבאה מגיע הדימום - ובמשך כל השבוע של ההפסקה ההגנה מוחלטת).

אם לקחת קודם את החפיזה במלואה, את מוגנת שבוע בדיוק מסיומה

אני רוצה (לא מאמינה שכותבת את המשפט הזה חחח) לקבל מחזור, ולכן לוקחת את הפלצבו אחרי 3 חודשים של חיבור. בינתיים אין לו זכר (פלצבו שלישי) יש מה לעשות?

אצלי זה היה ביום הרביעי, גם אני לא הבנתי מה קורה...
תני לזה עוד יום יומיים

(אני תמיד לקחתי את הפלצבו ואחרי בערך חפיסה אחת או שתיים המחזור הפסיק).

תסתכלי בעלון, זו יכולה להיות אחת מתופעות הלוואי.
אגב - בחפיסות הראשונות היה לי משהו חלש מאד דווקא בסוף השבוע הראשון של החפיסה הבאה.

אם לא תקבלי בתוך שבוע מהגלולה האמיתחת האחרונה תפני לרופא

הרבה נשים דיממו בעיקר עם סרזט, אולי להתייעץ עם מכון פוע"ה על מינון כפול כדי לעצור את הדימום/לשלב פרימולוט נור גם זמנית?

אני עברתי מסרזט לפומיניק אחרי שהיה לי פשוט סיוט עם הסרזט וזה עבד!!!
כמעט שנה לא קיבלתי ווסת.

ברור שלפנות אליהם ישירות ולא על דעת הודעות פה..

כי ההורמונים עוברים לתינוק וזה לא טוב להם. מכירה נשים ששמו נובה רינג וזה ייבש להן את החלב...

לגבי משולבות אני זוכרת הרבה תגובות בעבר. לחלק לא הפריע בכלל ולחלק גמר את החלב. שיקול שלך כמובן.

זה ויטמין, הוא מחזק את כלי הדם הקטנים עכה שלא יהיו דימומים
חוץ מזה זה לא עושה כלום
חבילה של 1000 מ"ג

לי הן מצויינות לא היה דימום אף פעם

ולא עשה דימומים בכלל מהתחלה

ובדיוק חזרתי לעבודה ולאט לאט התייבש החלב. הרבה בזכותן🤷‍♀️
תנסי פומיניק

שמים את זה לתינוקות בפה במקרה של פטריה

ואם הכתמים הלבנים זה רק אחרי הנקה אז פחות נשמע כמו פטריה, אבל אם זה כל הזמן שם אז לגמרי נשמע כמו פטריה

באמת לא פשוט! את עוד שניה אחרי לידה, הגיוני שתרגישי ככה!
מה אם לנסות להחליף לפסיכולוגית אחרת?

ולפרוק. ולא יודעת אם אמצא מישהי מתאימה..וכל הסיפור הזה גם מאוד מאוד יקר

אכפת לה זה לא נעים..
וזה שווה את החיפוש, אם את צריכה המלצות יש לי.

את צריכה לפנות לעצמך זמן. לצאת ולהתאוורר,
לדאוג לעצמך לישון ולאכול טוב
להרבה נשים דברים כאלה שנחשבים 'בנאליים' הם אלו שעושים את ההבדל.
זו ההשקעה הראשונית הכספית שהייתי עושה במבט לאחור. שילמתי הרבה כסף כדי להבין שזה מה שהייתי צריכה לעשות לכתחילה.
כשאני במצב פיזי ונפשי טוב, עליות וירידות בנישואין ופערים נתפסים אצלי אחרת והם פחות טרגיים ומערערים אותי. אני מסוגלת לנתח את הסיטואציה בצורה יותר טובה.

ולגבי הפסיכולוגית- אני בטוחה שזה מעומס ולא בכוונה אבל תחשבי שבעבודה כמו שלה יש הרבה מקרים כאלה ביום והיא לא יכולה לפנות זמן לכולם אחרת לא יהיו לה חיים.. אולי מתאים יותר לקבוע פגישה פעם בשבוע באופן קבוע בינתיים ואז לא תרגישי שאת 'רודפת' אחריה וגם להכחן לעצמך מראש נושאים לפגישה לפי סדר עדיפויות שמפריעים לך. זה יעשה לך סדר בראש ותהיי יותר ממוקדת במעט הזמן שיש.
חיבוק יקרה ❤️

אם אין לך עוד כוחות לנסות טיפול אחר (אני כ"כ מבינה אותך)
אולי כדאי לנסות כיוון שונה?

יש כל מיני קורסים מקוונים, אין שם את הנקודה של פריקה וכו וכמובן שזה שונה מפגישה אישית וממוקדת
אבל פשוט נותנים שם כלים להתמודדות ולצמיחה, בעצם מן יכולת לטפל בעצמך ובזוגיות, הפלונטר הזה זו תחושה קשה מאוד ונראה לי שתוכניות כאלה יוכלו לעזור לך לעצור את הגלגל ולסובב אותו לכיוון שמצמיח אותך

תבדקי קצת, תחשבי אם מתאים לך ואם זה משהו שאת יכולה להפיק ממנו תועלת. אישית אני מאוד מאמינה בזה אבל ברור לי שלא כל אחת מתחברת לפורמט...

יש את שושי זליקוביץ
אלישבע גרוניך
בינת הופמן
כל אחת מהן סגנון שונה לגמרי, ובטוחה שיש עוד שאולי תתחברי יותר...
תחשבי על זה

רק אל תרימי ידיים! מגיע לך ואת יכולה להיות מאושרת!
כל השקעה שווה את זה...
המון המון בהצלחה!!

קודם כל חיבוק.

ומהצד השני, תדעי שהפסיכולוגית שלך בהתנהגות שלה, דווקא הוכיחה מקצועיות.
נשות מקצוע שנותנות לגלוש מעבר, נותנות לקשר להתפתח וכו'.. עלולות ליצור תלותיות וזו אופציה נוראה.
זה באמת קשה הקטיעה הזו כשנגמרת שעה/ אי יצירת קשר בין לבין. אבל תדעי שזה כי הכי אכפת לה ממך, וזה עבורך.
כדי שבאמת תוכלי למצוא בתוכך את הכוחות בסופו של דבר.

מלא כוח!

אם בכל זאת את מרגישה שלא מתאים לך ומעדיפה מישהי אחרת, עדיין חפשי מישהי מקצועית מספיק, ולא "מטפלת רגשית" עם התמקצעות לא ברורה.

המון הצלחה כוח!

@תיתי2האלופה
ויש את ההקלטה של הזום שהיא עשתה לנשים מכאן, שאולי היא תוכל לשלוח לך

הקלטה של הזום
אם אפשרי
@תיתי2

את מדהימה שאת מחפשת דרך לגעת בה..

אולי, לקחת אותה לבוקר כיף רק אמא ובת. או לחלופים משהו כיף בבית אם זה קשה לצאת. להכין יחד, רק את והיא עוגיות, איזה משחק מיוחד, אם הולכים לאנשהו לשבת לנשנש משהו טעים, ממש זמן איכות אבל איכותי.

ובזמן הזה להרבות במחמאות, מילים טובות ואולי לפתוח שיחה, מתוך חיבור על מה היא מרגישה ומה מפריע לה, אולי היא תזרום אולי לא.

אבל לתת לה להרגיש אהובה ומיוחדת, שרואים אותה...

בהצלחה רבה

באמת נשמעת תקופה לא פשוטה..
גם עבורך..וואו כמה לא קל לסבול ככה!!
וגם עבורה

קודם כל אני אוהבת לחשוב על מה היא באמת זקוקה
היתי חושבת על דרכים לעזור לה להרפות ולשחרר את המתח הרגשי בצורה מתוקנת
ללכת לחוג כלשהו - ציור,ריקוד,ספורט, שחיה, חימר, בעלי חיים
יש לי רעיון מעולההה - לכי לרופאת ילדים תספרי לה על הקושי הרגשי וההתנהגותי ותבקשי עבורה טיפולי הידרותרפיה או רכיבה טיפולית
למי שיש ביטוח מקיף נותנים ממש בקלות ולא צריך לומר יותר מדי ..
זה יכל להיות לה מקסים

ובאןפן פשוט יותר
היתי מתחילה ביום כיף שלך איתה בתוך המגהלות הפיזיות
אפילו ברמת סרט יחד ,פופקורן ושוקולד וטרופית
לשחק איתה משחקעם שהחא אוהבת, לקרוא לה סיפור
להשקיע זמן איכות
אפילו שעה או שעתיים זה ממש מתנה עבורה
אם בא לך ממש אז אחת לשבוע שעה כזאת
או שבעלך יצא איתה לקנות לה פיצה וישב איתה באיזה פארק וישחק איתה או משהו פשוט ומפנק


וחוץ מזה היתי מדברת איתה בזמן רגוע על הכללי התנהגות .דרך סיפורים,הצגות,תאטרון בובות
מזכירה לה את הכללים ..

ומחליטה מראש איך אני אוצה להגיב

מקווה שהתקופה תחלוף ותעברו אותה בטוב💜
כל מה שתיארת הוא לגמרי אות של מצוקה
היא רוצה לומר שקשה לה ולא יודעת להביע איך
הייתי מנסה כיון שונה
אם היא מרביצה לאחים שלה ואת רואה מרחוק
לתפוס אותה מאחור ולחבק
אפשר ממש להרים אותה ולהגיד הופ תפסתי אותך
לתת נשיקה ולהניח במקום אחר, רחוק

אם היא מרביצה לך לא לעשות מזה עניין ושוב לחבק ולהעביר נושא

בהתחלה זה ממש קשה לחבק באופן מאולץ אבל אחכ זה יבוא מאליו וברגע שתראי שינוי בתגובה שלה זה יהיה פשןט יותר כמים הפנים לפנים..

יותר חמלה
יותר לשבת ולשחק איתה
לייקר אותה ולומר שאוהבים

בהצלחה גדולה

אולי הייתי פותחת בלשתף על עצמי - שזו תקופה עמוסה, שהיו ויש לנו בה אתגרים, שזה גורם לך להיות פחות סבלנית, יותר עצבנית. שזה קשה לך. ואז לעבור גם אליה. אני חושבת שגם לך התקופה הזו היתה קשה... במיוחד שאמא פחות עם פניות וסבלנות כלפייך. גם אם היא בעצמה לא יודעת לומר את זה - הרי ודאי שזה השפיע עליה ונראה לי שיעזור לה לשמוע את זה ממך.
בהצלחה לכל המשפחה, ושהכל יירגע!

א. אמנם את מדגישה שאתם בסיום תקופה מאתגרת ולחוצה, אבל את חודש וחצי לפני לידה, כך שהייתי לוקחת בחשבון שהתקופה הסוערת עדיין כאן והיא הולכת להימשך.
כלומר, צריך להתכונן להמשך...
ב. מעניין שהילדה מתחילה "להתפרק" בדיוק בעיתוי שאת טיפה יותר פנויה לכך. זה מעיד על הקשר ביניכם, על הרגישות הקיימת בין שתיכן.
ג. על היחס לאגרסיביות שלה, באמת קצרה היריעה לפרט כאן. אני רק אגיד שהיא מבטאת את הקושי שלה כך, וכאשר כועסים עליה הקושי רק מתעצם. היא לא יודעת למה זה קורה לה ואיך לעזור לעצמה.
במקום זאת אפשר לתת לגיטימציה לביטוי כעס באגרסיה בדרכים אחרות (להרביץ לכרית למשל, לבעוט ברצפה, לצעוק).
ד. הייתי מתמקדת בלאפשר לה זמן להיות ילדה. זמן של הנאה משותפת במשחק, בציור, בחוויה אחרת שהיא הדדית.
ה. וגם מציעה לך לסדר לה "חונכת" בתשלום או לא, מישהי (נערה?) שתשחק איתה מדי יום ותיצור איתה קשר. שתהיה לה דמות בוגרת שפנויה אליה בתקופה הקרובה. היא לא תחליף אותך, היא רק תתן לה עוד קצת זמן של להיות ילדה שיכולה להשען על מבוגר ולשחרר את המתח והצורך להיות בוגרת ואחראית.
ו. תשקלי, לשתף את הבת שלך בהסבר פשוט, לגבי מה שקורה. למה? כי יכול להיות שהיא מרגישה את המתח או את הכאב שלך ודואגת.
"אמא לא מרגישה טוב עכשיו ולכן יותר קשה לה לשחק, אבל עוד מעט אני ארגיש יותר טוב וזה יעבור"
כדאי גם להכין אותה ללידה "עוד מעט התינוק יצא ואנחנו נשמח מאוד, אבל גם אז אמא תצטרך לנוח, ואחרי כן אמא תחזור להרגיש טוב!".

בעיקר לדעת שההתנהגות שלה נורמלית, התגובות שלה נורמליות, האתגר שלך איתה הוא קשוח - לכולן...
אין צורך להיות מושלמת בסיטואציה - זה לא יקרה... יש עלייך המון עומס ואת לא במיטבך ולכן את "אמא טובה דיה" במה שמתאפשר לך.
ההצלחה ברגעים המורכבים האלה של החיים, היא היכולת להתגמש ולהיות מוכן לפשרות ושינויים שמעוררים התנגדות לפעמים (כמו ויתור על כללים בבית, או ויתור על סדר וניקיון, או לקחת חונכת, או כל דבר שמרגיש לי ככשלון שלי... וזה לא נכון. אני לא נכשלת, אני מתגמשת בהתאם למצב) אבל בפועל מביאים להטבה אצל הילד.
את הגבולות והסדר והעקרונות נגבש מחדש אחרי הסערה...

@חגהבגה
@שחר אבקשך
@לפניו ברננה!
@מתחדשת11
@ריבוזום
@תיתי2


ממש ממש עזרתן לי!!!
קראתי בשקיקה כל אחת ואחת מכן
עזרתן לי להרגיש בנוח עם המצב
להבין את המקום שלה לעומק
וגם כתבתן טיפים פשוט מעולים!!

ושתדעו שבהרבה רגעי שבירה שרציתי להתפרץ עליה כי הוציאה אותי מהכלים הזכרתי לעצמי שאתן אמרתן שזה הגיוני ובריא שהיא פורקת וחשוב להכיל את זה וזה ממש נתן לי כוח גם ברגעים ממש קשים!
להיזכר שנייה בראש שרגע גם הבנות ***** מהפורום אמרו לי שזה חשוב אז בוא נתגבר ונכיל את זה.
יש לכם זכויות רבות!!!
כל הטוב שבעולם לכן!!!♡♡♡

מבחינת גודל הבית, הבית עצמו, אזור תואם מצב רוחני, קרוב לעבודה, למוסדות הלימוד, לקהילה..?

את יודעת 

פחות או יותר בסדר

 

יש לי חברה טובה קרובה , (שזה דבר גדול)

אבל לא קהילה שוקקת חיים מבחינתי 

 

מפחיד לעבור שלא יהיה יותר גרוע

מצד שני יכול להיות יותר טוב 

 

בבית עצמו בדירה - יש יתרונות יש חסרונות....

קצת חברים לא הרבה...

זה גם משהו 

 

אבל לא כאילו שיא החברה וכ'ו 

אם התמונה הכללית טובה ואין סיבה אקוטית - מעבר דירה זה כאב ראש שאני רוצה לחסוך לעצמי. ואם מדובר במכירה וקנייה אז עוד יותר..
אם את ניידת ויש לך אפשרות לנהל חיים סבירים וטובים במקום מגורייך לא הייתי שוקלת לעזוב. שיקולים שאנשים אחרים עושים לא בהכרח טובים גם לנו. גם אצלנו עזבו כמה שכנים אבל לי הבית שאני גרה בו מתאים מאוד ונח מאד ואני מאוד שמחה באזור ובמכלול

יכול להיות שאתם המחזור מתעכב קצת ולוקח לגוף שלך קצת זמן לחזור לפעילות תקינה אחרי ההנקה, ויכול להיות הריון....
אני הייתי בודקת הריון- זה הדברהיחיד שניתן לך אינדיקציה ברורה לגבי מה שקורא.
אני נכנסתי להריון בנוכחות התקן לא הורמונלי, וקראתי פה בפורום לפחות עוד שלוש נשים שכתבו שקרא להן גם- כך שזה בהחלט אפשרי.

ברוב המקרים שנכנסים להריון עם התקן זה כי הוא לא במקום / נפלט.

לכן חשוב מאד לבדוק אחת לתקופה שההתקן במקום.

לפותחת- דבר ראשון תעשי בדיקה ביתית. אח"כ תלכי לוודאות שההתקן אכן במקום.

ואם אכן אין הריון וההתקן במקום- זה הגיוני מאד שלגוף לוקח זמן להתאפס אחרי הנקה.

בשורות טובות

תודה לכן!

אם את מרגישה לחוצה כדאי ללכת לרופא לוודא שההתקן במקום.זה גם ההמלצה לבדוק אחת לחצי שנה ואחרי הווסת הראשונה

זה נורמלי שלא חוזר המחזור חודשיים אחרי הנקה, כל אחת היא אחרת...

אצלי הוא יצא קצת לצוואר הרחם. אבל עדיין יש פה לפחות 3 נשים שבעבר כתבו בפורום שהם ניכנסו להריון עם ההתקן כשהוא היה במקום, כך שזה בהחלט משהו שהוא אפשרי.

שום מניעה היא לא 100%...

וזה חבל. כי תכלס כשההתקן במקום יש לו אחוזי מניעה גבוהים מאד. ולרוב הנשים הוא לא זז במהלך הזמן.

וכשנשים קוראות פה הן פשוט מבוהלות מההתקן וחוזרות להורמונים הנוראיים....

את הסיפורים של נשים שנכנסו להריון עם כדורים משום מה פחות מציפים פה. ואני רק בסביבתי הקרובה מכירה לפחות שתי נשים כאלו...

רק רציתי להרגיע ולאזן...

תודה לך כמהה ליותר.

רק בריאות

אבל ניסית להיכנס ממחשב אחר/ מצב אנונימי/ לשלם באשראי אחר?

והתשלום התקבל בהצלחה..
מעניין שזה קורה שוב, חשבתי שהבעיה הייתה אצלי בפלאפון

מקווה שישאר לי מה לקנות עוד יומיים

הלכתי לדפדפן אנונימי נכשל

לקחתי כרטיסים שונים...

 

לא תמיד טוב שיזרמו עם הבקשות שלך

 בסופו של דבר הם המקצוענים

ברור שאקשיב לצוות הרפואי, בדיוק כמו שאם יצטרכו לעשות חתך יזום יעשו... אבל אני ממש פחדנית וקשה לי עם רופאים וכאב, אז כן מחפשת בית חולים שבאופן כללי "זורם" עם אפידורל 😅

לי היית השם חוויה מעולה והרגשתי שהיה שווה לי לנסוע כמה שצריך, ממליצה לך ללכת לבדוק. הזמן המתאים הוא לדעתי בערך שבוע 30, לא כדאי לחכות יותר מדי כי אז כבד ואין הרבה כוח להסתובב.
בנוגע למה שכתבת:
חדרי לידה חדשים, יש מקלחת ואת יכולה להיות שם, מה שכם לא יודעת אם יש שם מוניטור אלחוטי.
לי היה אפידורל גם בצירי לחץ, לדעתי זה מושפע מהמילדת אבל את תמיד יכולה לבקש שלא יורידו.
היה לי חתך יזום, אבל הוא לא נעשה סתם ולפחות לא נקרעתי כי זה הרבה יותר גרוע.
מהחוויה שלי הצוות היה מעולה וקשוב, הרגשתי שלקחו אחראיות וניסו לתת לי את הזמן, מה שכן הייתה לי דולה.
בניגע לאשפוז, יש שם מחלקת ביות מלא- אפס הםרדה ומחלקה רגילה. בביות מלא אין תינוקיה, מותר לך להיות עם מלווה כל הזמן. היינו שתי יולדות בחדר, היה יחסית שקט אבל לא נראה לי מאוד קפדניים על שעות הביקור..

התפירה הייתה טובה? כי שמעתי דברים לא משהו על לניאדו בהקשר הזה...
ובביות מלא, מלווה מותר גם בלילה? יש מיטה לבעלי/ לאמא שלי? כי אם זה לא כולל לינה, אני מפחדת שיהיה לי קשה מדיי ביות מלא. זו לידה ראשונה ואני ממש לא יודעת מה זה אומר להיות אחרי לידה

זה תלוי ברופא הספציפי

בטח, מותר מלווה בלילה
חלק מהזמן היה בעלי וחלק מהזמן אמא, גם היולדת שלידי היית עם בעלה חלק מהזמן.
נראה לי שרשמית כתוב שתהיה מלווה אישה אבל אף אחד לא אמר כלום.
אני מסכימה איתך שמאוד חשוב עזרה בלילה

בנוגע לתפירה, אני חושבת שהיתה בסדר גמור
הצלקת עדיין כואבת לי אבל זה לא קשור לתפירה אלא לדרך בה הגוף שלי מגיב לצלקת

נראה לי שהבית חולים עם הכי הרבה פרטיות האשפוז זה איכילוב. יש שם חדרים פרטיים עם מיטה למלווה. רציתי ללכת לשם אבל בסוף זה תלוי בכמות הפקקים בשעה של הלידה...
בכל מקרה שמעתי משם חוויות מאוד טובות.

ובלידות קודמות הייתי גם בצירי לחץ עם אפידורל
והפעם המיילדת ממש התעקשה להוריד אותו.
והיו לי כאבי תופת, ממש סבלתי.
וכעסתי עליה שזה פעם ראשונה שמורידים לי את האפידורל, ואני מרגישה את הלחץ של הציר ויודעת ללחוץ וכו..
אבל וואלה, הלידה היחידה שלא נקרעתי.
וילדתי תינוק גדול מאוד בהשוואה לקודמים.
וההחלמה היתה מהירה ביותר....
אז אם מתעקשים שכדאי לך להוריד את האפידורל לפעמים כדאי להקשיב לזה למרות הכאב
אני בע"ה אקשיב לזה גם בלידה הבאה למרות שצרחתי עליה שהיא לא נורמלית שהורידה לי ואני לא חוזרת לפה בחיים...

מכירה כאלה עם אפידורל שלא נקרעו

ברור שזה קשור....
כי את לוחצת יותר אפקטיבי ויכולה להיות יותר פעילה

ממליצה לך ממש

לידה ראשונה ילדתי בהלל יפה והיתה לי חוויה לא טובה בכלל

ושתי לידות אחר כך בלינאדו

הצוות שם מקסים ברמות והמיילדות בכלל

 

 

בע"ה את יכולה לבקש מהרופא בונג'סטה להקלה על הבחיחות... שיהיה בשעה טובה!

הלוואי והיה עובר אחרי הבוקר...

ניסית בונג'סטה? את מתפקדת רגיל או לא ממש?

לדבי בדיקת הדופק, ממתפללים ומתמלאים ביטחון בה' שהוא מחליט ולא הבדיקה קובעת. וכמו שהוא רצה שההריון יתחיל, אז רוצה שימשיך תקין ולכן כנראה יש דופק והעובר מתפתח תקין בע"ה...

אני לא מאמינההההה.

 

אני מתפקדת כן,

הולכת לעבודה יומיים כן יום לא...

אני לא יודעת מה לעשות,

ארוחות קטנות לא עוזרות לי כי אני לא מצליחה לשבוע,

3 כפיות של אורז למשל ואני כבר לא מסוגלת להכניס יותר,

אני קמה באמצע הלילה מרעב ובחילות,

הגוף שלי דיי ריק כי אני לא מצליחה להכניס כלום,

אתמול בלילה אכלתי שזיף כדי להרגיע את הרעב,

אחרי חצי שעה הוא כבר היה בחוץ,

אז אני באמת לא יודעת מה לעשות.

 

באמת!!!
בע"ה המשך הריון תקין ומשעמם!

מקווה כל כך !!!!

הייתי הולכת לרופא

אם צריך

שיפנה לפיזיותרפיה. אם התורים ארוכים כדאי לפנות באופן פרטי

זו לא אבן דרך שצריך להשיג.
ההתהפכות החשובה זה מהגב לבטן.
ואם את זה הוא עושה זה מה שחשוב
זו ההתהפכות שמובילה אחר כך ליכולת להתיישב, לזחול וכו'

אבל להיפך זו לא התהפכות שיש לה חשיבות מבחינה התפתחותית.
זה באמת קצת כמו ליפול, וצריך לדעת איך לעשות את זה.
את יכולה לנסות ללמד אותו ולהפוך אותו בעדינות ולאט, ככה שהוא ירגיש איך עושים את זה.

כמובן שלהתייעץ תמיד אפשר, אבל לא בטוח שיפנו אותך הלאה

ניסיתי לחפש ביוטיוב, זה מאד מצחיק אותו כשהוא בקטע אבל לא נראה שהוא מבין שזה משהו שהוא יכול לבד....

 

והוא 

 

 

 

וכשהוא מרים יד הוא עושה תנועה בכיוון של להתהפך הייתי דוחפת אותו קצת כדי שיתהפך ואולי ככה ילמד

אם נראה לך שזה מהמכה שקיבל פשוט תכפכי אותו בעצמך מתוך משחק הרבה פעמים אז הוא יבין שאין עם זה בעיה

התהפכו מהבטן לגב בשלב מסוים, די מוקדם, ואז כאילו "מיצו" את זה והפסיקו למשך כמה חודשים טובים... והכל בסדר אתם (בני חמש ושלוש בערך). זה נשמע ממש דומה למה שאת מתארת.

הוא באמת מפותח מאד חוץ מזה גם ביחס לתינוקות אחרים שאני רואה, לכן היה לי מוזר

נשמע שיכול להיות קשור לחלבי...

ניראה לי שבאיזור הגיל הזה מתחילים עם ברזל לא?
הברזל ממש יכול לגרום ליצירות...

יש כל מני גישות מתי לחשוף לאלרגנים יש רופאים שחושבים שכמה שיותר מוקדם ויש שחושבים שעדיף לחכות לקראת גיל שנה. מבחינת טיפת חלב אפשר מהתחלה
פעם ההנחייה היתה לתת ביצים רק אחרי גיל שנה אז זה משהו שלא הייתי נותנת בהתחלה.
מתחילה בטיעימות קטנות יומיים אם לא היתה תגוב אלרגית אפשר להמשיך לתת.
גם כשיש תגובה אלרגית לרוב היא לא חריפה בפעם הראשונה לכן צריך לשים לב. פריחה אודם מסביב לפה או העיניים נפיחות בשפתיים או בפנים. במקרה כזה אסור לתת פעם נוספת לפני בירור הרבה פעמים התגובה האלרגית קוראת רק מתחת לגיל שנה.

לק"י

האלרגולוגית של הבת שלי אמרה לי שבמקרה כזה היא מנחה כן להמשיך לתת.
מה שכן, לפעמים האדום מופיע בגלל רגישות של העור, לכן לתת ישר לפה בלי שייגע מסביב.


ותגובה אלרגית לפעמים מופיעה גם כפריחה בכל הגוף.

אומרים לעשות באמצע השבוע אבל…. אני לא בבית באמצע השבוע אז העדפתי לעשות בשישי בבוקר ובשבת בערב (במילא התינוקת הלכה לישון מאוחר כי הגענו הביתה חזרה רק ב11 בלילה.. אז היינו איתה לראות שאין תגובה אלרגית)
הכנתי ביצה קשה וביום הראשון שמתי לה רק על השפתיים טיפה. הסתכלתי לראות שאין אדמומיות או נפיחות.
ביום השני שמתי לה שוב על השפתיים + פוררתי קצת מהצהוב ושמתי לה על הלשון.
ביום השלישי שוב פוררתי ושמתי קצת על הלשון. בע״ה מחר אתן לה לאכול חתיכה (נגיד שמינית ביצה)

סביב גיל חצי שנה
בלי תהליכים והדרגות..
פעם טעמה במבה, פעם הבאתי פשטידה עם ביצה, פעם קצת טחינה עם לחם. הכל טוב ב"ה.
אם הייתה מופיעה פריחה רצינית ליד הפה הייתי מפסיקה

ולכן גם בחשיפות נאלה כדאי להיות ליד הקטנציק ולוודא שהכל בסדר.

הקאות?
פריחה?
אדמומיות?
אשמח להחכים מכן!

זו רק רגישות?
איך מבדילים בין רגישות לאלרגיה?

לק"י

בכל מקרה, גם אם זה רק שלשולים והקאות ולא משהו מסכן חיים, לא בטוח שזה מומלץ.

הבת שלי אלרגית לחלב, אז היא פרחה והתנפחה בפעם השניה שקיבלה תמ"ל.
לא מבינה ברגישות.

כשרק נולדה? או שהנקת אותה והיא קיבלה תמל מאוחר יותר?

לק"י

מיד אחרי הלידה נתנו לה תמ"ל עוד לפני שהביאו אותה אלי (אין לי מושג למה), וזה עבר בשלום ב"ה.

הפעם השניה היתה הבעייתית. ב"ה שזה הסתכם בזה בלי התנפחות של הצוואר ובעיות בנשימה.

ישר בית חולים?
יש לי הרגשה שיקרה לי משהו כזה בעתיד.. לא יודעת למה

לק"י

בפועל ראיתי שהיא נושמת בסדר ויונקת. דיברתי עם מוקד אחיות, ואמרו לי לפנות לרופאת ילדים שלה. הרופאה נתנה מרשם לפניסטיל ואמרה לפנות לטסטים בגיל שנה.
אחרי כמה חודשים שוב היה לה התקף אלרגי שלא ידענו ממה הוא, ואז התייעצתי שוב עם המוקד, חזר אלינו רופא ילדים שאמר לקבוע תור דחוף לאלרגולוג.
מצאתי תור לאלרגולוגית והיא עשתה לה טסטים וראו אלרגיה חריפה לחלב. היא נתנה מרשם לאפיפן.

מקווה שעוד יעבור לה
(שמעתי שיש אפשרות כזו)

אני כן הייתי דוחפת את האיבר כלפי מטה, די מהר הבן שלי קלט את העניין והעביר את זה לאחריותו.
ולגבי לעשות בעמידה - עם הקטן שלי זה היה מההתחלה. בחוץ זה הכי זורם (הולכים הצידה להשקות שיח או עץ), לבבית שמתי לו שרפרף והוא עשה איתו.
הגדול דווקא העדיף בהתחלה ללכת לשירותים תמיד עם ישבנון (וגם בחוץ לא אהב לעשות). כשהתחיל לעשות בעמידה זה היה כשכבר היה מספיק גדול לעשות בלי שרפרף. לא זוכרת מתי בדיוק, אבל לקח לו הרבה זמן. וזה גם היה בסדר. כל ילד והקצב שלו...
ובהצלחה!

מלמדת לעשות בעמידה. עומד על המדרגה של הישבנון או שרפרף ונשען עם שתי הידיים על החלק התחתון של הניאגרה ואז זה בול לתוך האסלה וגם הגוף שלו רפוי ועושה בקלות.

שייכנס מספיק פנימה.
וישידחף וייסגור את הרגליים.

אז כנראה שבינתיים באמת אעזור לו עד שיבין את הרעיון.
לתת לו לעמוד מההתחלה אני פחות רוצה כי מרגיש לי שהוא קטן מידי וזה בטח יטנף את השירותים קבוע

ולא בטוחה שללמד אותו לסגור רגליים יעזור בהתחלה, הוא בשלב שמנסה לראות מה קורה שם כשהוא יושב

ונזכרתי עכשיו-
לשים לב שהשפריץ לא לכיוון בין האסלה למושב אסלה/ישבנון. שלא יצא משם.

במקום לשבת זקוף, לשבת יותר אחורה כשהחלק הקדמי נוטה קדימה.

לק"י

לא קרה כלום, בהמשך לומדים לעשות בעמידה.
(ובישיבה זה גם פחות מלכלך מסביב, אם מכניסים את האיבר פנימה).

הם התחילו ללמוד לעשות בשירותים בישיבה, והישבנון מקטין. ולא הצלחנו לכוון שהכל יהיה בפנים עם הישבנון.
כדי שלא יברח, הם צריכים שהפתח של מושב האסלה יהיה גדול יותר.
בהתחלה ממילא גם עזרנו להם לשבת
עד שהם למדו לשבת יציב ולבד, אז זה לא הפריע

לפעמיםהם עשו גם באמבטיה

לימדנו אותם לעמוד, כששלטו והבינו מתי יש להם קטנים ומתי גדולים. העדפנו בהתחלה להושיב גם מהסיבה הזו

ממש קוראים את הכאב שלך.. באלי לתת לך חיבוק אמיתי.
מקווה שיעבור בדרך הטובה והקלה ביותר בלי התערבות גדול מידי ותזכי להריון בריא ושלם בידיים מלאות ושמחות ❤️❤️❤️

זה כל כך כל כך קשה!! זה אובדן לכל דבר ותקחי לך את הזמן להתאבל. זה לא עונש!! את לא עשית שום דבר רע שמגיע לך את זה!! אנחנו לא יודעים מה התוכניות של ה אבל זה בטוח לא כדי להעניש אותך. כשאני עברתי הפלה קראתי משהו יפה שאולי יעודד אותך, אם זה לא מתאים לך עכשיו אז תדלגי. שמעתי שזה תיקון של נשמות ואלוקים בחר דווקא בנו כדי לתקן את הנשמות האלה. אני מבחינתי אמא גם של העובר שהפסיק לו הדופק, הוא היה ברחם שלי וגידלתי אותו גם אם זה לזמן קצוב. שולחת חיבוקים!! זה באמת כל כך קשה!
לכי תנוחי, תקני לך משהו טעים ❤️

שולחת לך כוחות וחיבוקים והלוואי שפעם הבאה תיקלטי בטבעיות ובקלות!

ה ימלא חסרונך בהמון שמחות בלב שמח!!!

כואבת את כאבך גם אני עברתי הפלה לא מזמן, שכמעט איבדתי בה את חיי (כתבתי על זה לפני כמה ימים בפורום הזה ובפורום אובדן הריון אך לא כ"כ פירטתי את כל הסיפור, היתה לי הפלה מסוכנת מאוד, זה טראומה ממש ולגמרי טלטל אותי אבל לרגע לא חשבתי שזה עונש מהשם בשבילי. אני כן מנסה להבין לשם מה זה קרה לי. מה השם מנסה לרמוז לי, האם זה סימן לא להביא יותר ילדים? האם דןקא השם הציל אותי כדי שגן אנסה להביא עוד? אין לי כרגע תשובות אבל אני מנסה לחפש אותן טבל בודאות מתוך מקום חיובי שבטוח זה לטובה! קקאתי לאחרונה פסוק מישעיהו שניחם אותי ממש- בבא הגאולה נאמר בישעיהו " בלע המות לנצח (יותר לא יהיה מוות) ומחה השם דמעה מעל כל פנים" הלוואי שנזכה לגאולה השלמה בקרוב ממש

הלב באמת נשבר לרסיסים
שבר ועוד שבר
מחבקת אותך בכאבך ❤️

צמרמורת...

חיבוק ענק ענק
ועוד אחד.


ועוד אחד.


אין לי מה לומר....

כואבת איתך..

זה ממש חור בלב ויקח זמן להתרפא..אבל לא עשית כל רע!!
זה לא אשמתך
וזה חשבון שאי אפשר להבין.

בעה שה' ימלא חסרונך במהרה!!!
וקחי זמן להתאבל ..על האובדן והחלום שנגוז

זוכרת טוב את הסיפור שלך

איזה כאב, כמה צער, זה כ"כ קשה

רק חיבוק ממני שגם עברה חוויות שכאלה

ונשיקות לקטנה

אין תשובות לשאלות שלך
רק כאב גדול
וחיבוק ענק!

שתזכי לבשר לנו בשורות טובות בקרוב!!

כל כך מצטערת לשמוע על מה שאת עוברת. זה באמת נורא כואב ומאכזב, במיוחד שנראה שמשהו טוב קורה ואז פתאום ברגע זה נגמר. מבחינת התהליך עצמו, אני רוצה לעודד שלרוב בשלבים כל כך התחלתיים כשזה רק שק הריון זה גם פשוט יותר פיזית, והרחם יכול להתרוקן בקלות אחרי כדורים או אפילו בלי. ומבחינת החלום שנגוז- יש עוד תקווה, עדיין יכול להיות שבקרוב תהיה לך שוב בטא חיובית והפעם הריון תקין בע"ה, וכל החוויה הקשה הזו שאת עוברת עכשיו תהיה בדיעבד רק משוכה קטנה בדרך לעוד ילד/ה מתוק/ה.
בינתיים תחבקי חזק את הקטנה שלך ותהני ממנה והלוואי שכל הסיפור הזה יהיה מאחוריך ממש עוד שניה!

ועוד אחד

 

איתך בהרגשה הקשה ובכאב הגדול על אובדן ההריון הזה, ובפרט שכ"כ קיווית וייחלת וכל מה שעברת...

 

אני חושבת יקרה שההסתכלות על כך כאילו חלילה הקב"ה כועס עלייך או שחלילה את אשמה או נענשת מכאיבה יותר ומורידה אותנו עוד יותר למטה

הקב"ה אוהב אותך יקרה שאת!

תמיד תמיד

הוא לא רוצה לעשות לך רע חלילה וממש ממש לא להעניש אותך חלילה

אנחנו לא מבינים חשבונות שמים אבל כנראה שכך היה צריך להיות מלמעלה, לא יודעים את הסיבות של הקב"ה אבל כן יודעים שהוא אוהב אותך אהבת נפש ורוצה שיהיה לך רק טוב ובסוף בסוף גם זה לטובה.

(סליחה אם זה קשה או מכעיס לשמוע את זה עכשיו, קחי רק מה שמתאים לך כרגע, פשוט כותבת את מה שעל ליבי אלייך ❤)

 

ב"ה יש לך כבר אוצר ענקי בידיים, בתך היקרה, ומי כמוך יודעת עד כמה זה אושר פלאי ונס ולא מובן מאליו.

את ההמתנה להריון הבא אפשר ללוות בכל הטוב שכבר עכשיו יש, להתמלא ולשמוח מהאהבה אליה ומעצם היותה, מכל המתנות והטוב שיש לכם בחיים ב"ה ולהגדיל אותן עוד ועוד

גם בפועל להגדיל ולהעצים ולהשקיע ולהינות מהפירות המתוקים

וגם בעבודה מנטלית בראש להגדיל את כל הטוב הקיים ולהתחזק בכך שכל היש שכבר נמצא יכול בינתיים להתעצם עוד.

כלומר אפילו אם יש עוד חודש אחד בלי הריון עכשיו, אז זה עוד חודש להגדיל גם את כל היש. עוד זמן וכוח, לקטנה, לזוגיות, לעולם, לתחביבים וכן הלאה...

 

וגם תני חיבוק ענקי לעצמך על הלב הטוב הזה שלך

על הגוף שהביא לעולם את בתך היקרה 

ושנכנס להריון כמה וכמה פעמים

וגם ידע להתרפא מכל מה שעבר ומכל המכאובים

מגיע לו כל כך הרבה הערכה 

 

ב"ה שהקב"ה ישלח לך שפע של טוב בכל התחומים והמובנים

שכל עניין ההריון שהסתיים כרגע יהיה מאחורייך בלי כאבים ובלי שום דבר קשה או מכאיב,

ושתזכי להריון בריא ותקין ומשמח ומשעמם בזמן המדויק לך, ובידיים מלאות ושמחות שמחות.

וכמובן לרוות רוב נחת מבתך היקרה, מבעלך, ומכל הסובבים אותך.

 

שיהיה לך רק רק טוב יקרה ❤

שולחת לך חיבוק ענק!

באמת
את גיבורה
ויש לך אמונה חזקה
תתני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בשביל להתאבל, לכאוב, להיות עצובה.
מותר לך.
שולחת לך חיבוק גדול והרבה כוחות
את השראה

שולחת המון חיבוקים
את לא אשמה
ולא מקבלת עונש
תמיד יש מה להתחזק באמונה, אבל ה' מנסה את מי שהוא הכי סומך עליו שיעמוד בניסיון. האמהות של האומה שלנו היו עקרות והן היו צדיקות! ❤️❤️❤️❤️❤️ (מוסיפה בעריכה, מקווה שתראי - את גם צדיקה! מכירים פה בפורום את הכוחות והעוצמות שלך, ובדרך שבה את מעודדת ומחזקת אחרות)
מתפללת עלייך שה' יתן לך כוח
ושהשבת תביא לך מעט מנוחה ומרפא בגוף ובנפש. 😘

תודה על המקום לפרוק.
הייתי זקוקה לכן…

את בסדר גמור אין לך שום בעיה.
עברתי לפני שנתיים 3 הפלות ברצף....
היה לי ממש קשה
וגם לא הבנתי למה זה קורה לי .
זה לא מנחם בטוח. כי אנחנו מסתכלים רק דרך המשקפיים שלנו. .אבל הנשמות האלה שהגיעו דרכינו היו צריכות תיקון מסוים ואז ללכת..
כל בן אדם יש לו תיקון . אנחנו לא יודעים חשבונות שמים וחשבונות של גילגולים קודמים
זה כל עניין האמונה ..
לא תמיד מה שקורה לנו זה עונש דווקא.. לפעמים זה דווקא המתקת הדין..
כמובן שקשה להסתכל על החיים ככה וליישם את מה שאמרתי. הרי שאני בתוך קושי ומקבלת "כאפה" אני לא מבינה מה רוצים ממני . . .
בפעם השלישית שקרתה לי ההפלה, הרפיתי לגמרי.
אמרתי לעצמי תשחררי. זה מה יש.
תסתכלי מה כן יש לך
תמשיכי הלאה, אל תתקעי במה שחווית.
החלטתי לשחרר להרפות.
הודיתי על מה שיש
שמחתי במה שיש מכל הלב
ואז נכנסתי להיריון שוב . כולי רועדת... מדמיינת שוב את ההפלה המיוחלת..
אבל הפעם הלכתי למומחה אחר, שראה גם שהבדיקות תקינות והחליט לתת לי מרשמים לזריקות תמיכה כל יומיים , עד שבוע 12.
והפלא ופלא...
כבר לא האמנתי שיהיו לי יותר ילדים אבל זה החזיק
ילדתי תינוק בריא ומתוק.
ברוך ה'.
כל ההיריון היה לא פשוט עם המון דימומים וניסיונות
.. וכל פעם שנשברתי, קמתי ואמרתי לעצמי "הרפו ודעו כי אני ה'"...
והשלכתי הכל על ה'. זה ריפא אותי.. זה הרגיע לי את הנפש ..הכאב שאת חווה הוא עצום, תתאבלי ותני לו מקום
ותזכרי שמחר יום חדש...
מחר הכל יהיה אחרת. כמו אצלי...
הכל עבר...
אחרי שילדתי ילד בריא קמתי מחדש והזיכרונות של ההפלות והאובדנים נראים כמו משהו רחוק מהעבר...
אני נזכרת בהם לרוב רק שאני שומעת על חברה אחרת שחווה אותו דבר... ומחזקת ותומכת...
הניסיון שלי העצים את נפשי.
זה כמובן לא סותר שזה היה נורא
אבל אני אחרי.
ברוך ה'....
שה' ישלח לך כוח וכוח וכמובן נחמה גדולה וישועה
באהבה גדולה

אין לי מילים..

איתך בכאב הגדול על החלום החדש שהתנפץ.
אין לי מילות נחמה. האמונה שלך חזקה כ''כ ולימדת אותי המון. בטוחה שהיא תעזור לך בהמשך. אבל עכשיו זה הזמן לכאוב ולכעוס ולבכות.
זה לא מקטין אותך. זה שובר לב.
חיבוק ענק ועוד אחד! מקווה שיעבור לך בקלות העניין הפיזי לפחות. תחבקי את המתוקה שלך.

חיבוק ענק

את אישה ראויה להערצה

אין לי איך לנחם רק לחבק ולהתפלל ולקוות איתך שתזכי במהרה שוב חהריון קל ותקין בעז"ה

חיבוק גדול נשמה. כמה שאת עוברת. קוראת ובוכה איתך ביחד..
מתפללת איתך ועלייך שכמו שזכית לתינוקת מתוקה, תזכי לעוד כרצונך-בקלות ובבריאות ובנחת.
💗💗💗

כואבת ביחד איתך.
שולחת לך הרבה כוחות והחלמה מהירה❤️

תמיד רואה את הטוב בכל סיטואציה

סומכת עליך שתצאי מזה מחוזקת כמו שרק את יודעת

חיבוק גדול ותשתפי אותנו בבשורות טובות!

ראיתי שכתבת ביום שישי ומאז את לא יוצאת לי מהראש
איזה גיבורה את
חיבוק ענק ענק
עשיתי הפרשת חלה ביום שישי וממש התפללתי עלייך ❤❤❤
הלוואי שהשם ישלח לך מלא כוחות
ושימלא חסרונך במהרה!!
ותבשרי לנו בשורות טובות בקרוב💗💗💗

תודה שגרמתן לי בנוח לשתף ולפרוק.
ותודה על כל החיזוקים אתן באמת מהממות אחת אחת.
אני אהיה בסדר (בסופו של דבר) אוספת את השברים וממשיכה הלאה כי אין דרך אחרת.
שהשם יאיר ימים טובים יותר….

קרה גם לי.
הריון ראשון (ולידה, ברוך ה') מ IVF, וכשחזרנו לטיפולים היה שוב הריון וממש ככה- שק ריק. שני שקים, למען האמת.

ה"נחמה" היחידה שלי, אחרי שהכל עבר והתחלתי לאט לאט להתגבר על הצער, היתה שזה היה בשלב כל כך מוקדם ולא היו עוברים 😔

שולחת לך חיבוק. זה עצוב וכואב כל כך 💔

ברור שזה קשה כ"כ ככ ככ!!!
ממש!!!
הלב נקרע....

אבל אני בטוחה שהקטנה שלך והבאים אחריה )בע"ה בקרוב בקלות ובבריאות!! )
ירגישו את מסירות הנפש שלך בשבילם!
ויקבלו מהתעצומות שלך תעצומות וכוח לחיים שלהם..

שיהיה לך בשורות טובות במהרה והמון בריאות לכולכם♡♡♡

מקווה שהימים האלה עוברים כמה שיותר בטוב!!

כמה צער וכאב
ליבי איתך
את ברור שבורה לרסיסים, זה כה נוגע ללב והנסיונות שאת עוברת לא קלים בכלל

פנקי את עצמך קחי יום או כמה ימי חופש להרגע, עשי משהו שמרגיע-קניות, מסעדה, ים, טיול, חברות, תפילה בכותל-או כל דבר אחר דעולה בדעתך....

וברור שלא ניתן לדעת בוודאות מה הסיבה שאת עוברת את הקשיים הללו, והרי יש ענין של '' צדיק ורע לו, רשע וטוב לו'' ושהייסורים מזככים, מה שבטוח-ה' אוהב אותך מאוד ואת אישה אהובה וגדולה מהחיים, חשובה ובעלת דרגה מאוד גבוהה באמונה
חזקי ואמצי, ומברכת אותך וגם אותי בהריון בקרוב ממש בידים מלאות, אמן ואמן ואמן מליון פעמים....