אנחנו בנופש עם המשפחה המורחבת, ויש לי גיסה ואחות שמאוד אוהבות לאפות ולבשל ומאתמול בלילה הן במטבח כל היום אופות חלות ועוגות לשבת. מצד אחד אני מרגישה לא נעים שאני לא תורמת, מצד שני יש מספיק אנשים במטבח ואני מעדיפה לא להידחף ולהפריע.
עכשיו הבעיה שהן לא מרשות לטעום לפני שבת, כי אז כל אחד לוקח רק עוגיה אחת, ולא נשאר כלום לשבת. זה מובן ומתבקש, אבל מצד שני הבית מלא בריחות של אפיה מיום רביעי בלילה עד שבת, ואותי זה משגע שאי אפשר לטעום, במיוחד שאני בתחילת הריון ב''ה.
בצהריים השולחן במטבח היה מלאאאא בעוגיות וממש התגריתי. שאלתי את גיסתי אם היא רוצה שאאסוף את העוגיות לשקיות ואשים במקפיא. לא מתוך רצון לעזור (טוב, גם), אלא פשוט רציתי לעזור לעצמי שזה לא יהיה מול העיניים. והיא אמרה לא, אני מחכה שהם יתקררו. אז אמרתי הם כבר חצי שעה בחוץ, אני מבינה שאת עסוקה, אין לי בעיה לעזור. והיא אמרה לא, עוד מעט אעשה את זה.
עכשיו בערב הם עדיין היו על השולחן ואחי הגיע לארוז אותן, אז חטפתי עוגיה אחת קטנה. אחותי ראתה והתעצבנה, ואמרה לי: "כולם מתאפקים".
אמרתי לה: "יש לי נסיבות מקלות", אבל ממש נפגעתי. הצעתי לאסוף את העוגיות לפני שעות, כמה אפשר שהם יהיו מול העיניים ולא לטעום?
ואני לא הולכת לשתף אותה בשבוע 5 שאני בהריון, מותר לי לקחת עוגיה בלי לתרץ את עצמי.
ושוב, אני מוכנה בכייף להכין עוד עוגיות, פשוט אי אפשר כי המטבח כל הזמן תפוס!
אוף. עכשיו אני מסתגרת בחדר ואין לי חשק לצאת כי שוב אראה את שתיהן אופות. אין לי כח.
סליחה על הפריקה הטיפשית... פשוט אני באמת פגועה. או הורמונלית..
עכשיו הבעיה שהן לא מרשות לטעום לפני שבת, כי אז כל אחד לוקח רק עוגיה אחת, ולא נשאר כלום לשבת. זה מובן ומתבקש, אבל מצד שני הבית מלא בריחות של אפיה מיום רביעי בלילה עד שבת, ואותי זה משגע שאי אפשר לטעום, במיוחד שאני בתחילת הריון ב''ה.
בצהריים השולחן במטבח היה מלאאאא בעוגיות וממש התגריתי. שאלתי את גיסתי אם היא רוצה שאאסוף את העוגיות לשקיות ואשים במקפיא. לא מתוך רצון לעזור (טוב, גם), אלא פשוט רציתי לעזור לעצמי שזה לא יהיה מול העיניים. והיא אמרה לא, אני מחכה שהם יתקררו. אז אמרתי הם כבר חצי שעה בחוץ, אני מבינה שאת עסוקה, אין לי בעיה לעזור. והיא אמרה לא, עוד מעט אעשה את זה.
עכשיו בערב הם עדיין היו על השולחן ואחי הגיע לארוז אותן, אז חטפתי עוגיה אחת קטנה. אחותי ראתה והתעצבנה, ואמרה לי: "כולם מתאפקים".
אמרתי לה: "יש לי נסיבות מקלות", אבל ממש נפגעתי. הצעתי לאסוף את העוגיות לפני שעות, כמה אפשר שהם יהיו מול העיניים ולא לטעום?
ואני לא הולכת לשתף אותה בשבוע 5 שאני בהריון, מותר לי לקחת עוגיה בלי לתרץ את עצמי.
ושוב, אני מוכנה בכייף להכין עוד עוגיות, פשוט אי אפשר כי המטבח כל הזמן תפוס!
אוף. עכשיו אני מסתגרת בחדר ואין לי חשק לצאת כי שוב אראה את שתיהן אופות. אין לי כח.
סליחה על הפריקה הטיפשית... פשוט אני באמת פגועה. או הורמונלית..
