פורום הריון ולידה (עמוד 1433)

אני סובלת מזה גם. מאוד
קוראים לזה pms.
כשביקשתי פה עצות אמרו לי פעילות גופנית ושיטת אביבה. אין לי זמן לזה באמת. וגם לא פנאי נפשי אז אני לא עושה את זה. אוכלת שוקולד.
זה לא באמת נותן מענה לבעיה. סתם הוביל אותי לאכילה רגשית.
פניתי לרופאת נשים שמציעה הורמונים כמובן. אין מצב.
מחפשת חלופות אחרות בינתיים.

וחיבוק של הזדהות גם לך.

אני עושה פעילות גופנית, זה עוזר קצת אבל לא לגמרי.
ושוקולד כמעט ולא אוכלת

ולשיטת אביבה אין לי תקציב כרגע

לפני כמה שנים למדתי סדרת שיעורים בנושא שממש שינתה לי את ההתייחסות לימים האלה.

מי שהעבירה אותו (גילוי נאות: היא גם חברה של מהעבר הרחוק..) מנסה להפוך את השיעורים לקורס דיגיטלי. עד כמה שהבנתי ממנה זה עדיין לא מוכן..

בדיוק השבוע היא שלחה לי קישור למשהו שהיא כתבה על הנושא. מצרפת:
רישום להורדת המדריך

ניסיתי להרשם ולא הצלחתי, אנסה שוב מאוחר יותר.

לגבי מה שכתבת בהמשך, אני מכירה את שמ"פ, אני מכירה את השלבים בחודש.
באמת אם המחזור היה קבוע, אז זה היה קל יותר.
אבל הוא גם ככה קצר, 28 ימים זה הכי ארוך, הפעם היה 25 ימים. אז לא הספקתי "להתכונן" לימים לפני כן, ולזה גם מתווספת הבאסה שעבר רק שבוע וחצי מהטבילה, אז זה לא מוסיף לשום דבר...

גם לי אין פתרונות חוץ מאכילת שוקולד...
אולי להסביר לבעל מראש שאלו ימים רגישים וקשים יותר ואת מוצפת הורמונים ולא באמת מתכוונת למה שאומרת...

ובימים האלה הסתובבתי כמו סביבון שאיבד את האיזון ורוקנתי מלאים של שוקולד..

ומאז השיעורים שלמדתי, ובעקבותיהם גם החשיפה שלי לשמ"פ ולמידע נוסף - החיים שלי בנושא הזה השתנו לחלוטין כי פתאום הבנתי מה באמת קורה לי.

וגם מבחינה זוגית הצלחתי להסביר את זה לבעלי והוא ממש מבין אותי..
הוא קורא לזה "שבוע רביעי" ולפעמים הוא מזהה יותר טוב ממני מתי אני נכנסת לשם..

מאז התרחקנו...

אבל לדעתי היא בונה בשנה האחרונה את הקורס שלה בצורה דיגיטלית.
אני לא יודעת בדיוק פרטים נוספים.
אם תרצי תפני אלי במסר ואשלח לך פרטים ליצור איתה קשר לברר..

הכי טוב שתירשמי בקישור ששלחתי כי היא מסבירה הרבה יותר טוב ממני ולא בטוח שאני אדייק..

בעיקרון היא מסבירה איך המחזור הוא בעצם תיקון לחטא חוה ואיך כל חודש מחדש חוזרים על התהליך של מה שהוביל לחטא ומתקנים אותו באמצעות מה שקורה בגוף ובנפש וטהרת המשפחה וזה קשור לניתוק מהקב"ה ומהבעל לעומת החיבור אליהם.. לא ממש זוכרת את ההסבר עד הסוף

אם אנסה להסביר יותר זה די יסתבך לי..
את תקראי אצלה.. היא אלופה בלהסביר דברים כאלה..

בעלי ממש מבין.
לא מזמן דיברנו על זה, אולי יותר נכון להגיד שהוא מבין שהוא פשוט לא מבין מה זה אומר. ולכן הוא לא מתרגש מזה, ולא עושה מזה סיפור.
הוא אמר לי פשוט להגיד לו מה אני צריכה בימים האלו, והוא יעשה או יעזור לי לפנות לעצמי זמן.
ועדיין, זה לא כל כך נעים. במיוחד אם זה מגיע בהפתעה ואין לי רגע לנשום לפני זה ולהתכונן

ממליצה לך לעקוב אחרי בפייסבוק, יש לה גם כמה פודקאסטים שהיא עשתה עם מיכל פרינס בפודקאסט בגוף ראשון, ויש עוד פןדקאסט של מיכל עם משהי אחרת נראה לי, על המחזוריות הטבעית שמדבר בדיןק על מה שהעלית כאן..
עינת יוצאת עכשיו בקורס לכאבי מחזור, יש לה קורסים על מחזוריות טבעית, היא גם מטפלת פרטי.
אני תוהה עם ווסת עם התקן לא הורמונלי לגמרי משקפת מחזוריות טבעית.. כי המחזור יכול להקדים בכמה ימעם בגללו ולהתארח בכמה ימים, אולי זה גם מה שמגביר לך את הכאבים? את חושבת שהווסתות שיש לך עכשיו דומות לווסתות שהיו לך בעבר? או שאת כבר לא זוכרת?
ולגבי שאלותייך, את הכי נורמלית בעולם.
בזמן ווסת אנחנו בהכללה יותר מכונסות פנימה, יותר אנוכיות, שזה דבר חיובי, אנחנו יכולות יותר לדייק צרכים שקשורים בנו. וזה ממש ללמוד מה עושה לך טוב בזמן הזה, לשחרר כמה שיותר דברים אחרים.. אם זה אומר לקנות פיצה ולדלג על ארוחת ערב מזינה, להיות יותר בחדר,לתת לילדים לצפות במשהו. להזמין בייביסיטר וכו. פחות מפגשים משפחתיים או חברתיים..
וגם מעניין מה האמונות שלך סביב היותך בווסת.. איך זה מתכתב עם היותך נידה.. אני מאמינה שהאמונות שלנן גם מאש משפיעות על הרווחה האישית שלנו.. ואולי דווקא כשתקבלי את עצמ כמו שאת בחמלה אמיתית, בלי ציפיוצ,בסלחנות, בהבנה שאת עכשיו שקועה בעצמך יוקתר וככה זה צריך להיות, אולי אס תבוא יותר רגיעה..
בהצלחה אהובה

אחפש את השם שלה.

בגדול היה נראה לי שהמחזורים עם ההתקן די דומים למה שהיה לפני כן.
הם כן יותר קצרים בין ווסת לווסת, אבל גם הדימום התקצר לשלושה - ארבעה ימים במקום שישה שהיה לי לפני כן.
הפעם זה באמת חזק וכואב במיוחד, אבל פעמים קודמות לא היו ככה, אני לא יודעת מה ההסבר לזה.

לגבי השאלות בסוף, זה בעצם מה שאני מנסה לברר עכשיו. אחת הסיבות שעברתי להתקן לא הורמונלי (ולא התקן הורמונלי), זה כדי להכיר את עצמי.
לפני כן, הייתי עם גלולות הנקה ואז הרגשתי שהמצב שלי הוא סטטי כל הזמן. אני אומנם מצליחה להיות יותר סבלנית, אבל מצד שני גם החשק למשל הוא די קבוע.
ועכשיו זה משתנה, פתאום יש תקופות שבהם אני מרגישה הכי מאושרת ושכל כך טוב לי, הכל נראה מעולה, ויש שלבים בחודש הפוכים לגמרי.
ועשיתי לפני כן עבודה מאוד גדולה עם עצמי, כדי להיות סבלנית יותר, רגועה יותר ועוד דברים. אבל זה היה עם גלולות
ועכשיו אני מרגישה שאני צריכה ללמוד את עצמי מחדש.
שממש אחד זה טוב וכשאצליח זה יקדם אותי ואני בטוחה שאהיה "טובה" יותר ממה שעכשיו, מצד שני, קשה לי עכשיו בהתמודדות הזו.
מקווה שהצלחתי להסביק

אבל מניסיון שמכירה שני אנשים עם חוסר איזון הורמונלי, מאוד עזר פעילות גופנית לא עצימה מדי, משהו שאת אוהבת ולא קשה לך, אבלממש כל יום, וגם תזונה מאוזנת.
אבל את כבר שם, לא?

אני די שם, תודה רבה!
@באר מרים זה קצת יקר לי בשלב זה של חיי

לחוסר איזון הורמונלי שמפריע לשגרת חייך אפשר להתייעץ אם אנדו
אני עדיין לא עליתי על העניין אבל היא נותנת הרבה בדיקות. ועל הרבה מהן רופאי הנשים בכלל לא שמעו ולא הכירו..

באמת תהיתי האם זה מצריך איזשהו ייעוץ, אני חושבת שאתן לזה עוד קצת ואם זה ימשיך להיות כל כך קיצוני אז באמת אנסה לברר את זה

למיטב ידיעתי לא משלמים על זה משו מיוחד. ואם לא מימשת את התור (בעז"ה) אז מקבלים החזר. פשוט התורים נורא רחוקים. זה לא מעכשיו לעכשיו.

אם היה זול יותר אולי הייתי חומדת בעצמי..

מסקרן אותי מה זה התרגילים האלה..

זה קודם כל
מה שלי מאד עזר זה לשבת לדבר על זה עפ בעלי בשלב נורמלי ולהסביר ולהסביר גם לו וגם לי מה קורה
ולומר אחר כך אוי אני עצבנית רצח כנראה עומדת לקבל בימים הקרובים
ואז הוא לפחות יודע מאיפה זה מגיע
אבל באמת שבחצי שנה אולי מעט יותר הראשונה אחרי שחוזרים לנורמליות של הגוף זה באמת משוגע כזה עד שהכל מתאזן חזרה

קודם כל טוב לשמוע שזה צפוי לעבור.

דיברנו על זה לא זמן
באמת שהוא מבין (עד כמה שהוא יכול)
הוא לא מתעצבן בחזרה (שזה גורם לי להרגיש יותר רע לפעמים🙈).
שבוע שעבר היה לנו דיון פוליטי, שזה תמיד נפיץ אצלנו, אבל באמת שלקחתי כל כך קשה כל מה שהוא טען נגד הטיעונים שלי, שהוא פשוט ביקש שנפסיק. ואז קיבלתי מחזור והכל הובן...

בכל אופן, היום ביקשתי סליחה וב"ה שנרגע. ומקווה שפעם הבאה תהיה יותר נורמלית

שזאת הסיבה למצב הרוח ולתגובות הלא מאוזנות שלי..

מעכשיו הוא יבין

פשוט זה באמת היה ממש מוקדם מהצפוי

אישית לא מצאתי פתרון (חוץ מאשר בסבב הזה לחיות על דיאמיליה. בעבר גלולות אחרות היו לי רעותתתת אבל הקושי הזה של שבועיים שבועיים פלוס מחזור חזק יותר עם התקן פלוס הכתמות לפניו גם גמר עלי).
את יודעת, בגדול עבודת מידות והשתדלות וסלחנות ואהבה עצמית. זה מאוד קשה.

אני גיליתי שאני עצבנית או בדאון/דכדוך כזה לפני המחזור הרבה הרבה לפני החתונה, עוד בתיכון...

מה עזר לי?

דבר ראשון - לא נלחצים בהרגשה, מקבלים אותה באהבה, מקבלים את מי שאנחנו, ולוקחים צעד אחורה (לדוגמא- בטלתי טיול / יציאה עם חברות שהרגשתי שטוב לי להיות לבד ולא לראות אף אחד, למרות שהיו לי אלף מטלות - נחתי כל היום בלי רגשות אשם וכו'). 

כנשואה, בעלי יודע שזה ימים יותר רגישים, אני צוחקת ואומרת לו כל הזמן שאני בוכה / כועסת / עצבנית בגלל המחזור והוא לוקח את זה בסבבה, ואומר לי שאוציא עליו והכל בסדר.

וזה כבר מוריד מהלחץ ועוזר.

(דרך אגב הוא הבין שאני בהריון עוד לפני האיחור הרשמי כי הייתי סבבה ורגילה חח)

והוא יודע שזה ימים שאני יותר אוהבת להיות קצת לבד במיטה לפני השינה והוא ממש נותן לי ספייס 

 

ב. מה שנקרא עבודת המידות... לדעת לעצור לפני הכעס, להיות יותר במודעות וכו'. עבודת חיים...

 

ג. המתנה נראה לי הכי טובה זה להיות מותרים אפשר לפנק בארוחת ערב, לראות סרט ביחד (עם שוקולד / גלידה...) לצאת לדייט וכו'.

 

 

קרה לנו אותו דבר

טיפול זה בתשלום, אם לא קיבלת טיפול זה לכאורה ללא תשלום.

😒😤

אז זה נחשב שטיפלו בך

אני יודעת שהחזר מהקופה זה רק במקרה של אישפוז, אולי יש החזר במסגרת ביטוח משלים אם יש לך.

איך את מרגישה מאז??

שהם בדקו אותך רק כדי שיוכלו לגבות ממך.
יש לך תיעוד שהתקשרתם לבטל?
זה פשוט עושק.😡

הם מגיעים בכל זאת ולוקחים מדדים.

אבל חשבתי שאם לא מתפנים לא משלמים.

הם יכולים גם להכנס אליך הביתה, וכל עוד לא בודקים אותך (לקחת לחץ דם זה התחלת בדיקה) לא יקחו כסף.
בדיוק היה לנו פה מקרה דומה וזה מה שהסביר לי החובש (רציתי שיקחו לחץ דם כדי להחליט אם להתפנות או לא והוא אמר לי שברגע שלוקחים לחץ דם זה נחשב טיפול ומחייב תשלום)

אם יש לך כח תבדקי אולי את יכולה לערער על זה
בטח כשהיו שם אמבולנס אחר שכבר התחיחו לטפל....

תנסי שוב אם את מממש בלחץ..

ירגיע אותך. רק קחי בעירבון מוגבל

לק"י

עשית שינוי תזונתי/ ספורט/ הורמונלי לאחרונה?

מנעתי עם שקפים..
ובימים שהיה דימום היה דימום רגיל וכבד כרגיל. רק נגמר בפתאומיות מוקדם ביום ובלי כתמים

באסה
רציתי כבר לעשות הפסק..

יש כאלו שממליצים בתשיעי, כשעלולה להיות פתיחה לא להיות אבל זה לא הנחייה חד משמעית. בסוף יש חיטוי במים
.

לא תהיה מספיק נקיה?

לפי משרד הבריאות
אני מניחה שאם את מוודאת שהניקיון של הבריכה נעשה לפי ההנחיות (יש הנחיות.. צריך למצוא אותם) אז זה בסדר.

ממה שהבנו הבעיה היא בחום המים.
אבל מאז שמעתי דיעות לכאן ולכאן.

מציעה לשאול את הרופא שלך.

או כתכנון עתידי?

לא יודעת אם זה אפשרי לשאול רופא מעכשיו לעכשיו.

שלי עדיין אוהב קשקשנים לקשקש בהם במרץ, צעצועים מנגנים ועושי רעש אבל שקל לתפעל ולהפיק את הרעש. כוסות וצינורות לדבר לתוכם והם מגבירים את הקול שלו.
דברים אמיתיים- ארנק, שעון, טלפון, ריצ'רצ'ים ורצועות של תיקים, חגורות של העגלה וכו'. חבילת טישו, עיתונים, חבילת מגבונים, כוסות חד פעמיות...
משחקים של ילדים גדולים יותר עם כל מיני פרטים כמו חיות, כלי מטבח, קפלות, מכוניות (רק לוודא שאין גלגלים קטנים שיכולים להיתלש).
את כולם הוא חוקר ובודק ומתעסק וטועם, לא ממש משחק, רק קשקשנים הוא משחק באמת לפי הכללים. אבל זה מעסיק אותו ומעניין אותו.

אבל 12 יום אחרי החזרה הייתה לי בטא 44 שהרופא אמר שהיא דיי נמוכה, אבל בסוף עלתה יופי (ונעצרה אבל לא כי זה התחיל נמוך)

לי נראלי פעם אחת סביבות 700
ופעם אחרת 3 ימים אחרי סביבות 200
ככה שזה ממש משתנה..
ובאמת הטווח רחב מאוד.

הטווח מטורף

דברים כאלו צריכים להעלות נורה אדומה, עד שיוכח אחרת.
אני לא חושבת שיש דבר כזה ירידה במשקל שמגיעה בקלות. וגם אם כן, כשיורדים מהר עולים גם מהר.
יש על זה מחקרים שמראים שהרבה ממי שירד במשקל, עולה את זה בחזרה ולא מצליח לשמור על זה לאורך זמן.
אז לא חושבת שיש פתרון קסם, חוץ מלסגל אורח חיים בריא שמשלב גם אכילה בריאה בסך הכל ופעילות גופנית. זה קשה, אבל זה שווה את זה. גם בהקשר של ירידה במשקל, אבל גם בהשפעה על ההרגשה הכללית, מצב הרוח ועוד

ולגבי האישור ממשרד הבריאות, לא בטוחה, אבל נראה לי האישור אומר שזה לא מכיל חומר לא בריא, לא שזה משרת את המטרה שלו...

את מניקה? יש נשים שמניקות ועולות במשקל ויש להפך..

עכשיו לא מניקה אבל לא מצליחה להוריד אץ כל מה שעליתי בהנקה.

ב"ה שטוב לכם ביחד, זה נס לא מובן מאליו... ודבר שני, אנחנו קיבלנו הריון שנה אחרי החתונה, ובמבט לאחור אני כל כך מודה לה' על כל חודש בשנה הזו שהיה לנו, היה טוב ביחד וזה מאפשר לבנות את הקשר ולשמוח בו. כמובן זה ממשיך גם כשיש ילדים אבל זה כל כך אחרת!!! וממש רצינו הריון, והתפללנו, אני אומרת את זה במבט לאחור... ב"ה לא היינו בלחץ מזה אז זה איפשר לשמוח ממש עם הזוגיות

את מדהימה על איך שאת מתגברת, על איך שאת שמה את בעלך במרכז למרות שקשה לך. על איך את מתגברת ורואה את הקושי שלו והשיתוף שלו למרות שזאת התגובה הספונטנית שלך.

את כותבת שזה היה כשהוא היה ילד, שזה היה מחוסר מודעות.
לדעתי יותר חשוב מעניין החוסר מודעות, זה העניין שהוא היה ילד. ילדים בודקים מתעניינים מסתקרנים..ץלא יודעת על איזה גיל את מדברת, אבל אני חושבת שזה הכיוון לנטרל את התחושות שלך.

הוא היה ילד, הוא לא הבין זה לא היה חוויה מינית דומה בכלל, לא קשור בכלל בכלל לחוויות שיש לכם היום. זה היה בדיקה, סקרנות, נשמע שלא ממש ידעו מה הם עושים.
הוא היה ילד, זה לא בכלל היום שהלך ועשה דבר כזה. תתמקדי בזה, תשליטי את השכל שלך.

אלוקים תעזור לי להשליט את השכל!!!

אין לי עצות, רק חיבןק

כ"כ לא מובן מאליו הדרך בה הגבת.

אין לך מושג מה נתת לבעלך, הוא העז לשתף וציפה לתגובה הזו, התגובה שנתת לו.

הוא יעז לשתף אותך בפעם הבאה בעוד מחשבות וארועים משמעותיים.

 

הזמן יעשה את שלו, אני מניחה ואת תהיי מסוגלת לראות גם את הקשיים שהוא עבר.

ותלמדי לאט לאט להעריך אותו.

 

ואת הבנים שלך תלמדי, את לא צריכה לחכות שהמערכת תעשה את זה. אני גם לא חושבת שזה תפקידה.

זכה בך הגבר ללא ספיק,

מעריצה אותך על האיפוק, ובאמת תעשי הכל כדי שהוא לא ירגיש את מה שאת מרגישה או חושבת, הוא מצידו עשה צעד ענק, אם יידע מה עובר עלייך עכשיו הוא ייקח כמה צעדים אחרוה יתבייש נוראאא ירגיש חשוף ולא יוצלח,

אז קודם כל הגישה שלך מהממת וסופר חשובה,

 

לגבי ההמשך, אני מאמינה שעם הימים שעוברים זה יותר יתיישב לך, יותר תביני שזה מתוך סקרנות לא מתוך רצון מיני לגבר, וכמו שאמרת, הבעייתיות הנוראה הזו של המערכת שאולי חושבת שלנערים דתיים או חרדים אין הורמונים מתפרצים,

 

וואהו, מחכה גם אני ליום שיגיע ואספר לבעלי מה עברתי.....
שנים שאני סוחבת...
מהצד שעבר משהו, שתדעי שבעלך כנראה התלבט המון המון, לא קל לבן זוג לשחרר כזה שיתוף, הוא לא יודע מה תהיה התגובה של בן הזוג באותו רגע ומה תהינה ההשלכות.
משערת שלמרות הקושי שלך לתת לו חיבוק, זה שהצלחת לעשות זאת מחזק אותו מאוד, גורם לו לדעת שעשה את הדבר הנכון, זו אבן גדולה מאוד שיושבת חזק ועוצרת שחרור.
לצערי, אני חווה את זה, מחכה ליום לפרוץ את זה.
זה קשה לספר.
מיליון פעם שכבר עמדו לי המילים על קצה הלשון והכנסתי אותם פנימה.
בטוחה שמרגע שבעלך שיתף אותך הוקל לו מאוד.
זה הזמן לטפל בעניין. יתכן מאוד שהרבה דברים נמנעו מכם בגלל מה שהוא סחב.
אשריו שיש לו כזאת אשה.
אם מתאים לך לשלוח לי בהודעה מעט שיתוף בעניין אשמח מאוד. כמו איך לשתף את בעלי, מה להגיד כדי לרכך תחילה את הנושא.
שהיינו בטיפול זוגי, הייתי בטוחה שאצליח לשחרר את מה שעברתי. אבל לא היה לי האומץ, מרגישה שבשלב ראשון בעלי צריך לדעת.
מה גם שזה היה לפני כמה עשורים ואפילו להגיש תלונה לא ניתן (אלא אם יש מישהו שיודע אחרת בעניין תלונה)

לא עשיתי חלילה משהו רע.
עשו לי משהו רע.
מי שעבר יודע מה הקושי לשחרר ולשתף
בליבי אני נושאת הרגשה שגם הוא עבר משהו.

שאני סחבתי סוד שנתיים אמאלללההה כמה שזה היה קשה,

אין לי כח לתאר לך מה עברתתי בנפש, הגזמתי עם המחשבות והדמיונות הרגשתי בוגדת ואישה רעה וסתם נסחפתי,

פנינו לייעוץ זוגי (כשבעלי לא יודע מה הסיבה) דיברתי עם המטפל שייעזור לי לשתף בדרך נהכונה וזה קרה

מאז אני רגועה יותר ממש אישה אחרת,

אין מצב שבעלי לא יודע עלי

ממליצ הלך בחום 

 

הוא עדיין אומר לי לפעמים שהוא מרגיש שקיבל אישה אחרת, רגועה יותר פתוחה יותר ולא עצבנית כי יושב לה משו כבד על הלב 

מקווה שזה בסדר שאני כותבת שאני פשוט מקנאה בך.
כ"כ רוצה להיות אחרי

דבר ראשון, תודה שפתחת לי דרכך צוהר קטן לעולמו של בעלי, בזכותך הבנתי כמה אכן קשה היה לו לשתף אותי, ואיזה צעד גדול עשה.
חייבת לומר שהוא תיכנן גם הרבה פעמים לספר, ולא הצליח באף צורה, בסוף זה יצא לו בלי תכנון סתם ברגע של פתיחות כשדיברנו על נושאים דומים.
יקרה מאחלת לך המון המון הצלחה ושתצליחי בסוף לשתף את בעלך, כי אני אומרת לך מהצד השני, כמה שזה קשה לשתף וכמה שזה קשה לשמוע- אני שמחה שהוא עשה את זה וסוד גדול שעומד בין בני זוג משפיע בטוח על הרבה מובנים. ובסוף אני אגיע למקום שבאמת מצליח להכיל את בעלי והסיפור שלו, ולקבל את זה, ולחזק אותו. מחבקת ומחזקת אותך מרחוק

אני חושבת שכדאי לך ללכת ליעוץ שיסדר לך קצת את המחשבות עכשיו
אחרת זה יהיה כמו כדור שלג רק ילך ויחמיר.
חוץ מזה שני דברים קטנים ואולי לא עוזרים אבל זו עובדה.
א. בעלך הוא בעל תשובה מן הסתם עשה תשובה על המעשה הזה. בעל תשובה הוא אדם חדש
ב. המקרה היה לפני שנים התאים בגוף כבר התחלפו כך שגם בגשמיות הוא אדם אחר וכשאת מחבקת אותו את ממש לא מחבקת את הגוף שהיה בסיפור.
מה נשאר? רק סיפור ששמעת על גוף אחר ונשמה אחרת זהו!
וקיבלת בעל משודרג בלי סוד שהוא שומר בבטן ממך

הוא עבר ניצול!
הוא לא צריך לעשות שום תשובה על כך.
נפגעי תקיפה מינית שמצליחים לקום ולקיים משפחה הם קדושים.
והוא אמיץ בכך שהוא שיתף אותה.
והיא אישה מדהימה אם הוא בחר בה כשותפה ולהמשיך לחיות.
ועוד יותר מדהימה אם הוא בחר לשתף טובה במה שעבר

אבל לגמרי מסכימה שכדאי להיעזר באיש מקצוע על איך לעבד כזאת זה ולצמוח מכאן ביחד

הוא לא רק למעשים רעים גם לסלוח לעצמך להוריד רגשות אשמה להבין שזו לא דרכה של התורה ולשוב אל ה' .
הדגש הוא על הנשמה החדשה הוא כבר לא אותו אדם לכן אין ממה להרתע.
רק חשוב לומר שאלו לא מילים כמובן שמעתי מרבנים גדולים

לגבי "חוויה עם גבר"

זו לא שום חוויה שאת מתכוונת אליה

בעלך היה ילד ובכלל לא הבין את הסיטואציה, הוא נוצל, וזו היתה חוויה משמעותית בשבילו בקטע רע,

אבל ממש לא צורת החוויה שאת מתכוונת אליה.

זה לא גבר, זה ילד

 

קשה לי להתנסח בפתיחות, מקווה שהבנת..

בהצלחה

להבין שניצלו אותו
להבין שזה יכול לקרות לכל אחד לצערינו
להכיל לאהוב להבין לחבק לתמוך
כי לפעמים בזוגיות הפרטנר, במקרה הזה גבר צריך את כל זה

מה שהיה עם בעלך הוא הרבה יותר נפוץ ממה שחושבים. התנסויות כאלה קורות הרבה מאד בין נערים (ונערות)

את הפותחת?
זה נורמלי שזה מחריד אותך.. באמת נורא טראומתי להתוודע לדברים האלה.
תני לעצמך זמן לעכל ולהזדעזע ולהרגיש את כל מה שאת צריכה.

חייבת לומר שקמתי בבוקר של שישי וקראתי את התגובות שנוספו עד אז, ונתתן לי כח לבוא ולארגן בהפתעה יציאה לבעלי, כדי לקרב ביננו ולחזק אותו...
ודיברנו על זה הרבה...
אבל זה לא מרפה ממני...
זה קרה לו פעמים, בפעם הראשונה זה היה אכן ניצול של חבר (שכנראה פגעו בו גם, אחרת מה מביא ילד בגיל הזה לעשות מעשה כזה???!!!), הפעם השניה הוא היה קצת יותר גדול וזה היה סוג של יוזמה שלו- גם עם אותו חבר. והפעם השניה מאוד קשה, לי למרות שהסביר לי הרבה מה עבר עליו כשעשה את זה
הוא לא נמשך לגברים בכלל, זה ברור הוא היה קטן ופרץ של הורמונים של הגיל הזה...
ועדין, קשה לי!!! כל פעם שנוגעת בו, עולה לי מיד הזיכרון של המעשה, מדמינת את החבר נוגע בו.. אמאלה!!
ומי שכתבה לי לזכור שהוא היה ילד- נכון, אבל כל פעם שאני אומרת את זה לעצמי אני מיד ממשיכה בדמיונות הלאה.. כבר כל העולם שלי התערער, אני רואה ילדים בגילאי בר מצווה ואני מיד נזכרת בסיפור ההזוי הזה, אמאלה מרגישה ככ רע... הוא עבר את זה הוא בטח מרגיש רע הרבה יותר ממני, למה אני לא יכולה להיות שם בשבילו???
בהתחלה כשקראתי את הבנות שיעצו לי ללכת לטיפול, חשבתי שאתן מגזימות אבל עכשיו מתחילה באמת לחשוב בכיוון, מרגישה כאילו הטרידו אותי עם הסיפור הזה, שהרסו לי את התמימות...
ולכל הבנות שקוראות ואולי מפחדות לחשוף סיפורים "אפלים" מהעבר לבעליהן: אני הכי שמחה בעולם שהוא שיתף אותי בזה, וכל מה שאני עושה כעת זה בשביל לעזור לו ולהיות שם בשבילו. השיחות ביננו בימים האחרונים הפכו לככ עמוקים, שאני בטוחה שהגילוי הזה רק יעשה ביננו טוב בסופו של דבר, רק יחזק ורק יעמיק את הקשר. אני רוצה לעזור לבעלי, רוצה לתמוך בו במאה אחוז. ובטוחה שגם הבעלים שלכן ירצו❤

אה ואגב, ברור שהדבר הראשון שאמרתי, והוא מסכים איתי, שמהסיפור הזה אנחנו נלמד איך לדבר עם הילדים שלנו איך ליצור שיח פתוח! וללמד אותם מוגנות ומיניות בדרץ בריאה.

כתבת שהחבר גם ככל הנראה נפגע בעברו אחרת מה הביא אותו לעשות את מה שעשה

אז את אותה מסקנה תסיקי על ההתנסות השניה של בעלך,
אפילו שזה היה ביוזמתו, זה עדיין תוצאה ישירה לניצול שעבר.

זה לצערנו מעגל ידוע על נפגעים שיוזמים מגע.
(ד.א. יש סטטיסטיקה גבוהה שהרבה מהמנצלים הם המנוצלים בעברם)

חיבוק חזק.
ו

טיפול זה פתח להתקדמות, תקראי לזה ייעוץ אז אולי יהיה לך קל יותר עם זה
בעיני גם אם יש משהו קטן אבל הוא מפריע וחסר כלים בשבילו כדאי וטוב ללכת לאיש מקצוע
נשמע שמאוד יכול לעזור לך במקרה הזה, אפילו סתם מישהי עם ידע והבנה בריאה שתקשיב לך, לא חייב טיפול מיני או משהו רציני
ועוד יותר טוב- אם גם בעלך מוכן,ביחד או לחוד,כי מן הסתם אצלו זה יותר נוכח...

כמו שהולכים לרופא לפעמים רק כדי לעשות בדיקה שגרתית או לבדוק כאב כרוני כמעט בלתי מורגש
ולפעמים ביקור כזה מוליד פתרון טוב
ולפעמים רק נותן רוגע ששיתפנו איש מקצוע וקיבלנו ממנו התיחסות

אתם באמת נשמעים זוג מקסים.השראה...

חיבוק ענק יקרה!!

 

חוסר שלהם יכול מאד להשפיע על המצב רוח והנפש.שווה להתחיל בלבדוק את זה דבר ראשון.

הרבה הצלחה

גם אם לא רשום שחסר.. אצלי על הנייר אין חוסר אבל אם אני לא לוקחת כמה ימים אני מתפרקת רגשית ופיזית , ושמעתי פה על עוד כמוני...
עוד משהו, מניעה הורמונלית ממש יכולה להקשות על הנפש והגוף... זה רלוונטי לך? זה ממש יכול להיות שורש העניין..

ניתן להגדיר דכאון אחרי לידה.
בכל מקרה אם את מרגישה שלא טוב לך, כדאי ללכת להתייעץ עם איש מקצוע. גם אם זה לא יוגדר דכאון אחרי לידה. ההגדרה לא באמת משנה לחשיבות לתת לעצמך ולתחושות שלך מקום ולהשתדל לתת מענה לקושי.
הרבה פעמים עצם הדיבור, ובפרט עם איש מקצוע, כבר נותן הרבה מאוד רווחה.
בהצלחה רבה יקרה!

אחות היא לא רופא,
ולב של אמא זה לב של אמא, לרוב הוא צודק...

שכחתי לכתוב

בקשר לאחוזון בגיל הזה זה עדיין לא אומר כלום.
כי בלידה נקבע אחוזון מסויים שמתאים לעובר כשנולד ולא הוא אמור להתאזן על אחוזון שמתאים לו.
השאלה החשובה היא לא אחוזון אלא האם הוא עולה במשקל כמה הוא עולה . האם הוא גדל באורך וכו.
לפי מה שאת מתארת יכול להיות שכדאי לך להתייעץ עם יועצת הנקה לפעמים ממליצים לצור מרווחים גדולים יותר בין הארוחות

ואם הוא נרדם תוך כדי הנקה אני לא יכולה לפתוח מרווחים גדולים יותר כי הוא אחרי שעתיים כברר רעב שוב (ואם הוא יונק כמו שצריך אז הוא פותח אחלה מרווחים. זה לא שהוא אוכל כל שעה וחצי)

עד השקילה האחרונה הוא עלה ממש הרבה ושמר על אחוזון הלידה שלו ופתאום ירד האחוזון בבת אחת

ממש להתיעץ עם יועצת הנקה.
ועדיין כשאת מדברת על אחוזון זה משהו לאורך זמן בגיל חודש וחצי עדיין אי אפשר להגיד שזה חריג ירידה כזו בלי לחשב את כל הפרמטרים.
ואני חושבת שאם יש לך דאגה אפילו קטנה ביותר קחי אותו לרופא את ממש לא צריכה להתבייש או לחשוב מה הוא יגיד עליך

יותר הרגשת בטן , לא יודעת איך להסביר. איל באמת משהו חריג

הבנתי שהם מבטלים אחד את הפעולה של השני, אז רק לוודא שאת יודעת

אפשר לשים משחה זה מאד עוזר

אין ספק שמאוד כאב בהתחלה
צריך סבלנות

אפשר לבקש מרשם מרופאת משפחה.

איך מרגיש לך כשיונקת? האם יש כאב בהתחלת הנקה או לאורך כל ההנקה או בסוף או אחרי? האם הפצעים בשני הצדדים?

כל היום לא הנקתי מהצד הזה ומקודם שניסיתי שוב פשוט לא יכולתי

חשוב לשאוב משם אם לא מצליחה להיניק.. לפחות 8 פעמים ביממה

סחיטה רק להקלה (בלי הנקה) עלולה להפחית חלב

לא תמיד עוזר, אבל לפעמים כן.

לחשוק שפתיים

זה עובר מבטיחה

וזה קשה אוי איך שזה קשה

אבל בסוף זה מתאזן

ובעז"ה תהיה הנקה ממושכת בריאה ונעימה לשתיכם

אותי זה ממש הציל

אבל מהר מאוד הורדתי אותה כי התינוק מתרגל לכמה סוגים של מוצצים- אם הוא לוקח מוצף, אם את שואבת ונותנת בבקבוק אז זה עוד סוג של מוצץ, הפטמת סיליקון, והפטמה הרגילה.. 

התינוק עלול להתבלבל.. ככה אמרו לי ובגלל זה פחדתי להרגיל אותו לסיליקון. 

הנקתי עם הפטמה כמה שבועות.. ואז פשוט אזרי אומץ וסבלתי את הכאב.. זה עובר בע"ה... 

שיהיה בקלות.. 

 

ואי זה סיוט 😕

תנסי לאוורר כמה שיותר, ללכת עם טריקו רפויה וזהו.
דודה שלי יועצת אמרה בלי חולצה בכלל, אבל זה היה לי יותר מדי 😏

הנקה מאוד קשה בהתחלה, לי אמרו להמשיך להניק, אין בעיה שהבייבי יונק דם.
שימי הרבה משחה.
כמה ימים ועובר
הק
המלצה לפני הלידה הבאה, בחודש תשיעי להתחיל להכין את הפטמות להנקה ע"י מריחת משחות או שמנים פעמיים ביום.
לא מונע לגמי סדקים, אולם מקל מאוד.
בהצלחה.

וזה היה כאבי תופת בהנקה. אבל אני מניחה שאם לא אמרו לך בבית חולים הכל בסדר

והלשון שלה הייתה מממששש קשורה, משהו שקשה לפספס.
בבית חולים אמרו לי שאין לה לשון קשורה. 🤷‍♀️

בכל הזדמנות שיש לך לקחת את התינוק לחדר ולהישאר בלי חולצה וחזיה רק למרוח שמן קוקוס
בלילה גם אפשר למרוח ולישון עם חולצה מאוד רפויה או אפילו בלי כלום אם אפשר רק לשים מתחתיך מגבת ושמיכה שאפשר לכבס בקלות כי שמן קוקוס זה מלכלך....
עזר לי הרבה יותר מנרסיקר ולנסינו

עוד דבר- יש קונכיות פלסטיק שאפשר לשים ומעליהם ללבוש חזיה. זה אולי לא פתרון מושלם כדי לצאת החוצה כי זה נראה קצת מצחיק אבל לפחות בבית זה שומר על מרווח אוויר לפטמה ועוזר לריפוי וגם לגודש אם יש

זה קונכיות לפטמה.

הן מפלסטיק ואפשר להשיג אותן במית מרקחת של הקופה.

במכבי בהנחה של חבילת לידה

אני עם סדק מטורף פעם הלכתי לרופאה
היא נתנה לי משחה אנטיביוטית וגם משחה עם קורטיזון
והסדק החלים תוך יומייים
בנוסף
ללכת בבית בלי חזיה רק חולצה כדי שיתאוורר מאיץ מאוד את ההחלמה
קונכיות גם יכול לעזור

פולימם.
סוג של חבישה שקונים בבית מרקחת.
שמעתי כבר מכמה נשיים שזה הציל להם את ההנקה ממש!

זה מאוורר לך את הפצע בין ההנקות ונותן הזדמנות להחלים בלי שיגע בזה כלום.

הציל לי את ההנקה

בלי חזיה בכלל, ביום ובלילה. המקום התאוורר ןהסדק התאחה. תוך פחות משבןע

הרי ברור שלא כדאי שתתחילי סבב טיפולים לחודשיים זה פגיעה בשירות שאת נותנת

אם יש איזה פתרון יצירתי כדאי שתדברי עם האחראים
מאמינה שיבואו לקראתך
אולי אפילו רק ברמת הדיווח כדי שדמי הלידה יחושבו הכי לטובתך

אבל להתחיל לבוא אליהם עם החוק זה טקטיקה לא כ"כ בריאה אם את רוצה להמשיך שם בטוב אחרי הלידה...

הגבוה מביניהם.
אם יש לך חצי שנה אחרונה מהלידה תלושים יותר גבוהים זה יכול לעזור לך למקסם את הסכום
מעבר לזה כדאי לדבר עם המעסיק על כך שחשוב לך להשאיר את אחוז המשרה בגלל דמי הלידה ולראות מה הוא מציע

שיבואו לקראתי
רציתי להבין אם אני בכלל צריכה להציף ולמצוא פתרונות לזה או שאוטומטית לא ירדו לי אחוזי המשרה בשלב הזה

עובדת שם.
האם מראש המשרה שלך מוגדרת לפי מספר של לקוחות או משהו דומה ?

כמה שיותר (כמה שהתינוק שמח ומרוצה ולא מתלונן ובוכה)

מתחילים מפרקי זמן קצרים מאוד, אפילו חצי דקה, דקה, שתיים, מספר פעמים ביום, ולאט לאט הם מתרגלים וזה מתארך....
אני גם מרגישה שלמשל להניח את התינוק הקטן על הברכיים שלי על הבטן זה גם נותן הזדמנות להרים ראש ולחזק חגורת כתפיים, אבל הרבה פעמים הם יותר רגועים ככה מאשר על השטיח.
אז זה לא לגמרי תחליף (אמרו לי בטיפת חלב שחשוב דווקא המשטח הקשיח), אבל בנוסף.
בהצלחה!

יש לי עוד שבועיים טיפת חלב והן תמיד מעירות לי על הקטע הזה עם כל ילד🤷‍♀️

עלייך על החזה ואז את חצי שוכבת והוא עדיין מתאמן אבל זה פחות מכביד עליו. כאילו לעשות לו בכל מני שלבי קושי.
כשאצלי הוא ממש התעצבן שמתי לו טטרה מתחת לחזה וזה עזר לו
וגם משחק לפנים שמעניין, ספרון שחור לבן תלוי גיל…

היה לי מושלם!
חיסרון- אם את באה ביום שעמוס בו עלול להיות לא נחמד.

מחלקת הנשים היתה ריקה ורגועה.
מבחינת צוות רפואי היו מקצועיים, מיילדות מתוקות ומקצועיות
וגם האחיות במחלקת נשים היו אמפתיות.

יהיו לך פה מן הסתם תשובות מכל הסוגים
אולי תכתבי מה חשוב לך?

נראה לי שחשוב לי הדברים הרגילים-
צוות נעים ומקצועי,
התחשבות ברצון היולדת,
לא עמוס מידי (מבינה ששערי צדק לא עונה על ההגדרה? ממש לא רוצה למצוא את עצמי במסדרון...),
אווירה שמתאימה לדתיות.

וכמובן שאם יש עוד דברים שחשבתן עליהם אשמח לשמוע...

הייתי שם זמן לא קצר אחרי הלידה וכל הצוות שפגשתי (אולי חוץ מאחת שהיתה חצי כוח) גם במיון יולדות, גם בלידה עצמה ובניתוח אחריה וגם האשפוז היו וואו. ממש יצאו מגדרם בשביל לעזור לנו
לא היה עמוס בכלל (גם לא ריק, תמיד היתה איתי עוד מישהי בחדר, והיה קצת קשה למצוא לי מקום בהיות המלא אבל לא חיכיתי הרבה במיון יולדות והכניסו אותי לחדר לידה די מהר)
והיום שם די הרבה דתיים. בשבת קצת מבאס שאי אפשר לכוונן את המיטה, אבל נראה לי שחוץ מזה הכל היה..

זו באמת לא החלטה ככ חשובה
בסוף צריך שליחים טובים בכל מקום.

וכאילו זה הדבר היחיד והחשוב בעולם אני כל היום עסוקה במחשבות על זה וזה מעסיק לי את הראש ואת הלב... אז מקווה שהתשובות פה יעזרו לי לקבל החלטה ולהיות שלמה איתה, וככה להיות פנויה לכל המסביב...

אפס הפרדה/ ביות גמיש/ טיפול באור קרוב אלייך/ בית חולים בגישה טבעית/ מלונית...

נראה לי שחשוב לי הדברים הרגילים-
צוות נעים ומקצועי,
התחשבות ברצון היולדת,
לא עמוס מידי (מבינה ששערי צדק לא עונה על ההגדרה? ממש לא רוצה למצוא את עצמי במסדרון...),
אווירה שמתאימה לדתיות.

וכמובן שאם יש עוד דברים שחשבתן עליהם אשמח לשמוע...

אני הייתי מרוצה בשתי ההדסות.
שע"צ הרבה פחות אבל אולי אם הייתי גם שם בביות מלא כן הייתי מרוצה (לא אישרו לי)

איך הצוות? החדרי לידה? קשובים ליולדת או שהיא קצת 'בובה' שעושה מה שאומרים לה?
עד כמה עמוס?
וכמובן שאם יש עוד נקודות שעולות לכן..

בשע"צ משמעותית פחות אבל זה היה לפני 8 שנים, לידה ראשונה, וקיבלתי שם אפידורל בפתיחה 1. זו היתה לידה זוועה באופן ככלי.

חוץ מזה רק בלידה השלישית הייתי בחדר לידה פרק זמן משמעותי (שעה ורבע) שיכלתי לבחון בו את הגמישות של הצוות... וזה היה בעי"כ והייתי מרוצה.
בלידה השניה ילדתי 10 דקות אחרי שהגעתי וברביעית ילדתי 10 דקות לפני...

ממליצה ללכת לסיורים לקבל רושם ולהחליט. לי זה מאוד עזר להחליט היכן ללדת

שמעתי הרבה מאוד המלצות מבחינת מקצועיות גבוהה

המילדות מקסימות ייש גישה טבעית..

האחיות במחלקה ממש נעימות!

אפילו כשהתחילו ליצירים עוד התלבטתי...
בסוף ילדתי בדרך😆
נפתרה לי הבעיה.. 😅

אבל ברצינות, באמת ששניהם טובים. תתפללי לשליחים טובים וברגע האמת שימו בוויז מה שמרגיש לך נכון באותו רגע...
בהצלחה ענקית!! מרגש❤

שניהם בתי חולים מצויינים. ויש הרבה שמרוצות מפה ומפה.

בעין כרם פחות עמוס. לי זה היה הבדל מטורף שני קצוות שונים מבחינת העומס (ילדתי גם פה וגם פה. עין כרם היה חוויה מתקנת מהבחינה הזאת, שהיתה לי הכי קשה בשע"צ(

יש יחס טוב מבחינה דתית כולל שבת- בשניהם הייתי בשבת. דווקא בעין כרם היה לי יותר טוב מהבחינה הזאת.

בעין כרם מגיע לך גם לילה חינם במלונית. שווה ממש ממש, פינוק אמיתי אחרי לידה, גם למי שאוהבת את הבית.

וזה לא המיון הכי נחמד
לא זוכרת אם יש חדרים במיון אבל אותי פשוט שמו במיטה עם וילון במסדרון

אין שום קשר בין הצוות של חדר לידה שהוא פשוט מעולה לצוות של המחלקה. וזה כמובן גם תלוי בצפיפות. באחת הלידות לא היה לי מקום בביות והיה פשוט סיוט, בלידה שהתאשפזתי בהיות מלא בעין כרם היה יותר טוב.
בשעת ילדתי פעם אחת והאשפוז היה ממש קשוח.

אנרג'י יולדת ולא מספר!

שמחו איתי! הסבירו מה שביקשתי. זרמו פחות או יותר עם הבקשות....

בחדר לידה בכלל! מיילדת מדהימה שקלטה לגמרי את הראש וזרמנו מעולה!

היתה לי חווית לידה ממש נעימה.

במחלקה גם הצוות היה חמוד ממש ואכפתי.

מבחינת דת, הרוב שם היו חרדיות ממה שראיתי...

והיה די עמוס אבל הרגיש שמאוד ערוכים לזה ובמחלקה היה סבבה לגמרי!

מילדות מתוקות ממש, לא כזה עמוס, מתחשבים ברצון שלך, לידה מקסימה מבחינת התנאים שנתנו לי, וגם מקצועיים (בסוף כן היה ואקום אבל לא מיהרו להתערב, מצד שני עם אחריות שהתינוק יצא בריא ושלם).
במחלקה פחות נהניתי, היו הרבה ערביות אבל גם הרבה דתיות וחרדיות. הייתי שם שבת והייתה אוירה שבתית והתחשבות ממש וגם מקום לבעל לישון ולאכול (ע"י איזה ארגון מתנדבים). בתינוקיה היו אחיות מהממות. האחיות במחלקה חלק מתוקות וחלק ממש לא...

בהר הצופים, לפני חודשיים..