פורום הריון ולידה (עמוד 1516)

זה לא רק 2 בקבוקים כי את מניקה אותה לפני ואחרי וההפרשים הם 3 זעות בערך. כשההנקה היא העיקר אז הכמויות מטרנה הולכות כמו חלב שאוב אז הגיוני שהיא אוכלת 120
אבל האמת לא זוכרת ממש את הגיל הזה אז תכף יענו יותר מנוסות

כלומר, מה את חושבת שיקרה?
יכול להיות שלא יתנו לך הנחות, ולהיפך - יסתכלו עלייך בעין רעה.
הייתי ממתינה בכל זאת לשבוע 16, ואפילו 20. הייתי אומרת בינתיים שיש לך בעיות של אנמיה, לכן את עייפה מהרגיל וצריכה להוריד קצב. ככה תוכלי לשים גבולות שיותר מתאימים לך...
זאת דעתי, אשמח לשמוע עוד דעות

תסחבי כמה שאפשר
במנוחה מחלה
תקחי ויטמינים
תחלקי לך את העבודה לפי חה שהכי קריטי ודחוף
ותדחי כמה שאפשר מה שאפשר

בעד שאם תהייה הבנה בעבודה, זה חשוב לספר.... מוריד עומס נפשי מההסתרה....

כמה זמן את עובדת שם?

היא שאלה מה שלומי הייתי נראית ממש חלשה אז סיפרתי לה.
היא ממש התחשבה בי
אבל לא בכל זה ככה

פחות הייתי מספרת שאני שוב בהריון

בדיוק היום דיברתי עם תלמיד משהו לגבי שנה הבאה והוא אמר לי "אבל אל תהיי בחופשת לידה".

זה תלמיד וזה סבבה אבל את לא רוצה שזה מה שהבוס יאמר נכון?

כך הרגשתי.

הייתי אומרת שאני לא מאוששת מאז שחזרתי או משהו כזה...

שוב זו דעתי 

וכל הבללל על זכות האישה ללדת וכו' אני לא שלמה עם זה. ברור שלהעסיק נשים זה מורכב...

 

מצטערת לבאס. הייתי במקום הזה של הריון צפוף אחרי חזרה מחלד וקיבלתי ריקושטים והערות ופרצופים ומה לא. היה עדיף לא לספר מבחינתי אבל לא היתה לי ברירה, הייתי בסיטואציה שמחייבת אותי על פי חוק לספר.

אופטלגין? נורופן? לעשות קוקטייל אופטלגין/ נורופן ואחרי שעתיים אקמול?

אין פה אופטלגין

אבל הרבה פעמים במחלות חום יש לי כאבי שרירים, אז זה לא בהכרח קורונה

אני חוויתי פעמיים

תרגישי טוב

אין לנו אמבטיה בבית חלום חיי
אבל באמת מקלחת עזרה לי אתמול, אנסה.
העיקר שחמותי שאלה אם אני בהריון. כאילו אמרתי לך בפירוש שיש לי חום, מה יותר ברור מזה, אני חולה!

באמת מעצבן וחוסר טאקט של חמותך..

כי אין לנו אמבטיה, גם נחמד

ומרגישה בת 80 על הדרך

משום מה אני זוכרת את הטיפ הזה רק אחרי לידה.
וסליחה אבל היא פשוט מעצבנת אפילו אמא שלי לא מרשה לעצמה שאלות כאלה, והיא חמות! לא לימדו אותה בבית ספר של החמיות שלא שואלים את השאלה הזאת?? ובדברים אחרים דווקא יש לה טאקט... אבל משום מה בנושא הזה היא מרשה לעצמה להתערב

כל אחד והנקודות חולשה שלו..
זה שהיא עם טארט בדברים אחרים זה יפה מאוד!!

אבל זה מרגיש לי כל כך הזוי להתערב בנושא כל כך אישי.
אני מנסה לדון אותה לכף זכות, כמו שאמרת כל אחד והחולשה שלו, ובאמת יש לה חולשה להריונות/תינוקות קטנים, והיא כל כך רוצה עוד נכדים אז אני מבינה את הסקרנות וחוסר יכולת להתאפק ולשאול... אבל עם כל זה, זה לא סיבה לשאול כזאת שאלה הזויה!
וסתם נקודה צדדית, שהיא באמת לא, לפני חודש וחצי יצא שהיא ידעה שהלכתי למקווה. אז נגיד שבאמת הייתי בהריון, זכותי לא לספר לה עדיין בשלב כזה מוקדם... זה באמת מוגזם.

תקשיבי לעצמך.. אולי את צריכה קצת יותר ספרים ודיסטנס בשביל הזוגיות שלכם ממנה?

כמובן עם לכבד והכל..

זה היה משהו נקודתי עם המקווה, פעם ראשונה ב6 שנים שאנחנו נשואים.
והיינו אצלה בשבת כשהתחלתי לא להרגיש טוב, אז היא כנראה עשתה 1+1

בעע

אבל תגידיש מצב שהיא שואלת כי היא תוכל יותר לעזור?
כאילו לפעמים באלי לספר בתחילת הריון כדי שיעזרו לי כי אני שבורה... אולי היא שואלת מהמקום הזה גם?

אני רוצה לחשוב ככה כדי לדון אותה לכף זכות, אבל מניסיון עבר עדיף לי לא לצפות כדי לא להתאכזב.
מזדהה איתך לגבי הרצון לספר בתחילת הריון כדי לקבל עזרה. בהריון הקודם אפילו סיפרתי לחברה קרובה אבל לא היתה לה כל כך אפשרות לעזור, זה היה מבאס ממש כאילו גם לספר לפני שבאמת רציתי, וזה אפילו לא היה לתועלת...

ברגע האמת אני לא מספרת כי אני יודעת שלא באמת תהיה לי עזרה.... אז זה לא שווה את זה....
שאלתי רק מכיוונה...
ואוף. מבינה אותך ממש. חיבוק

היא יכולה נגיד פעם אחת לשלוח ארוחת ערב או לקחת את הילדים פעם אחת לאכול אצלה... ואני מעריכה כל עזרה, אבל זה קצת קשה כשאני מרגישה נורא כל יום, ואני חושבת שהיא פשוט לא מבינה עד כמה. כמה שבעלי מנסה להסביר לה לא עוזר, היא חושבת שזה משהו רגיל שאפשר להתגבר עליו, עובדה שאני הולכת לעבודה (כמו סמרטוט... ומקיאה את נשמתי)
ואז מגיעות המחשבות של מה היה קורה אם הייתי גרה ליד אמא שלי... אבל ההשוואות האלה לא טובות לאף אחד, אז משתדלת לגרש אותן מהר.

זה באמת ממש קשה להכנס להשוואות....
חיבוק ממש❤❤ ורפואה שלמה מותק

עוד יותר

לא מרגישים את הפלסטיק

כמו ששמים לתינוקות טטרה על הדפני;)

באמת למי יש כוח לעמוד

ממש בתחילת ההריון הראשון שלי (אחרי שחיכינו יותר משנה וחצי) היתה ברית לאחיין שלי, ואני לא הגעתי כי הייתי חולה. ואז בעלי חזר וסיפר שאמא שלו שאלה אותו אם אני בהריון. (תכננו לספר קצת בהמשך, הוא היה חכם והתחמק מתשובה...).
אני זוכרת שזה ממש הרגיז אותי. כי באמת הייתי חולה. נכון שגם היה הריון, אבל לא זו היתה הסיבה שהשארתי בבית. ואם לא הייתי בהריון, אז זה היה אפילו יותר פוגע...
אבל האמת שהיא חמות ממש חמודה, ובדרך כלל ממש עם טאקט, אז לא לקחתי את זה קשה מידי.

ורפואה שלמה לך...

נשמע ממש כמו חמותי...
יפה לך שלא לקחת קשה. זה ממש ממש מרגיז אותי. ואם הייתי בהריון ואני לא רוצה לספר עדיין? אין אפשרות כזו?

אז כשזה קרה כן לקחתי את זה די קשה. זה הרגיז אותי עוד הרבה זמן אחר כך להיזכר בזה.
אבל היום אני באמת אוהבת אותה, אז הזיכרון הזה כבר לא מרגיז אותי כל כך.

וכשבהריון אחר הייתי חולה, וקצת אחר כך בעלי סיפר לה על ההריון והיא מיד אמרה שבדיוק חשבה על זה, אז זה אפילו קצת שיעשע אותי. כי היא באמת מהממת, אז אני יכולה לקבל את החוסר טאקט הנקודתי הזה שלה יותר בקלות. להבין שזה שלה ולא קשור אלי, היא יכולה להמשיך לחשוב ואולי גם לשאול (למרות שהפעם כבר לא שאלה, ב"ה...), ואני יכולה להמשיך לבחור לשתף כשמתאים לי.

אבל אני ממש מבינה אותך. וכשאת גם חולה אז בכלל הכל יותר רגיש. וזכותך המלאה להתבאס ולהתעצבן, וטוב שאת פורקת את זה פה ולא מולה או מול בעלך...♥️

כמו שלא כזה מרגיז אותי להיזכר בפעמים הקודמות שהיא שאלה (לא הרבה ב"ה).
תודה על החלק האחרון... באמת הכל רגיש, ואני מנסה לחשוב מה לעשות לגבי העבודה מחר, לא חושבת שיהיו לי כוחות ללכת. אבל אני צריכה להשיג ממלאת מקום...
אני באמת משתדלת לפרוק פה במקום לבעלי. כן סיפרתי לו, אבל מספיק לו לשמוע את זה פעם אחת. דווקא חשבתי אולי אם הייתי עונה לחמותי על זה פעם אחת, משהו כמו "אל תדאגי, כשיהיה לנו מה לספר אנחנו נספר", אז היא לא היתה שואלת יותר, אבל אין לי אומץ

אחת כזאת שלא יכולה תפגוע אבל שכן יש לה נקודה בסוף וברור שזה סוף הדיון.
את מכירה אותה אז את תוכלי לדעת איזו תגובה לא תעליב אבל גם תבהיר שדאלות מסוג זה אינן רצויות
אולי;
הלוואי, אנחנו ממש מחכים, חבל שזה לא בידיים שלנו (עם חיוך מצטדק;))
או- בעזרת השם, ממש מחכים שיהיה משהו ונוכל לספר לך

ועוד משהו אולי בעלך יכול לדבר איתה?
ממש בעדינות להגיד לאמא שלו שבמשפחה של מחי לא מקובל לשאול על הריון ושזה נותן לך הרגשה לא נעימה
או פשוט להגיד שזה נושא מאוד רגיש עבור מחי ואולי כדאי לא לפתוח אותו

אני צריכה לחשוב על משפט מתאים שיהיה מספיק החלטי אבל לא יפגע בה, לפעם הבאה שלא תבוא בעז"ה...
אני לא רוצה להגיד לה שאנחנו ממש מחכים כדי שהיא לא תתחיל לשלוח אותי לרופאים.
אולי אגיד בפשטות כשיהיו לנו בשורות טובות אנחנו נספר. (בלי "אל תדאגי") בתקווה שזה מספיק ברור ש*אנחנו* נספר ולא צריך לשאול.
כמעט שלחתי את בעלי לדבר איתה בעצבים 🤦‍♀️ אבל בסופו של דבר זה משהו שלא קורה הרבה בכלל, אז לא נעים לי לעשות מזה שיחה רצינית בגלל פליטת פה שלה. אם זה יקרה שוב באמת אבקש ממנו לדבר איתה, ואהבתי את הניסוחים העדינים שכתבת. וזה באמת נכון, והוא יכול להגיד לה שאפילו אמא שלי לא שואלת אותי.

שמחה שזה לא קורה מלא
אפשר גם בשיחה אגבית בסלון שמתקרבת לדבר על נורמות לספר מה קורה אצלכם...
או לספר על מישהי בעבודה או בגן משחקים ששאלה אותך אם את בהריון וזה גרם לך לכזאת הרגשה לא נעימה כי אםילו אמא שלך לא שואלת אותך דבר כזה...

קרה לי גם קטע כזה עם החמות פעמיים!!!
פעם אחת לא הייתי בהריון וממש רצינו וחיכינו וזה סופר הכאיב לי ופעם נוספת כשהייתי בשבוע 4 וגילינו לה רק כדי שהיא תסתום (לאמא שלי סיפרנו, והתלבטנו אם גם להם, זה הכריע את הכף+שהייתי שבורה בחודש הראשון ולא רציתי מבטים מנחשים בשבת שהיינו אצלם).
לפחות היא לא שאלה אותי ישירות, אלא את בעלי. ואח"כ חמי התפלא למה גילינו כלכך מוקדם, ואמר שפעם הבאה מותר לנו לשקר במקרה כזה. באמת תודה. כלכך התעצבנתי שאמרתי לבעלי שפעם הבאה אני מספרת להם אחרונים!!!
חמות פעורה זה אחד הקשוחיםםם, אמא שלי בחיים לא תשאל דבר כזה!! הרגיש לי כלכך לא לגיטימי עצם השאלה.

אולי בקע?
לא שאני יודעת מה זה אני רק יודעת שיש דברים כזה בקע טבורי, ושזה כואב

ולצערי אני עם ניסיון רב בצירים מוקדמים

אבל צירים זה דומה לכאבי מחזור
זה התכווצות של הרחם
ומרגישים גם שהבטן מתקשה מבחוץ
בקיצור זה לא נשמע דומה למה שאת מתארת...

היו לי בשבוע מוקדם יותר כל מיני כאבי בטן מוזרים, לא דומים למה שאת מתארת, אבל משו מוזר שלא הכרתי. הלכתי להיבדק והרופא אמר שזה בכלל לא קשור להריון וכנראה זה וירוס בטן שבדיוק הסתובב

באיזור אחר בבטן...

מץיחה של העור חשבתי גם, אבל למה רק באיזור ספציפי? זה לא אמור להיות כל הבטן?...

מתי שהוא הם גדולים מספיק כדי להרגיש אותם גם בתחתית הבטם וגם מעל הטבור.

מתיחה של העור זה תלוי גם בגמישות של העור.
זה תלוי גם איפה נמתח העור.

לא זוכרת בדיוק
חמדמדה, היא כבר גדולה..באמת הגיוני שמרגישים אותה בכמה מקומות בבטן בו זמנית אפילו

יותר ממני. 😁

ואני ממש רזה, אם היא איפשהו בבטן- האיזור שם יהיה קשה, תרגישי שהיא שם...

משום מה הוא הכי נמתח

אצלי לפחות

אנחנו כמעט באותו שבוע ויש לי לפעמים תנועות ממש כואבות
יודעת לזהות שזה תנועות כי זה גם הריון שני וגם יש לי צירים אז יודעת שזה לא זה
אבל אולי באמת יכול להיות?

לפעמים הרבה יותר ויש גם סיפורים על הכפלה קטנה יותר והריון תקין.

נשמע חי שהיא פיצקית
בדכ לומדים את כל זה בכיתה א.....

לק"י

ניקוד באמת לומדים בכיתה א' (חוץ מאשר במסגרות מסויימות).
אבל מסכימה שאין מה להלחץ ולטפל בזה.

אבל זוכרת שאותנו לימדו אותיות בכיתה א......

וגם קרובת משפחה שלי מחנכת כיתה א ומלמדת אותיות ועיצורים...

לק"י

בגן זה יותר הכנה- צליל פותח וסוגר למילה, חרוזים וכו'.
מוכנות לקריאה, לא קריאה ממש.

אולי תלוי גם בגננת. אבל בגדול עושים בגן חובה הכנה לכיתה א'.

ילד שלא משיים אותיות, מחלק לצלילים (תת הברות), מקשר בין אות לצליל וזוכר איך כותבים כל אות בתחילת א', יהיה לו לא פשוט. ישר מתחילים קמץ פתח וקריאה. לומדים את האותיות תוך כדי. וזה המון בבת אחת פלוס עולם חדש והמון מיומנויות חדשות ולשבת ועוד.
מאוד מאוד כדאי להיות במצב טוב של מוכנות.
כל זה בלי קשר לפותחת שהבת שלה צעירה ואפשר בנחת.
עושים דברים גם בגן. אבל לפעמים לא נכון. וסליחה מכל הגננות. ותמיד לא מספיק.
ילדים שקולטים מאוד מהר, מצויין. אבל הרבה ילדים כן צרכים עבודה פרטנית על מוכנות.
לחלק להברות ולחשוב במה מתחילה מילה וחריזה כדאי גם בגיל ארבע וחצי.
כמה חודשים לתוך גן חובה כדאי לבדוק מה המצב, ולעבוד פרטני על זיהוי וכתיבת אותיות. יש חוברות בעשרה שקלים בסטוקים. להמציא תומכי זיכרון לאותיות שקשה לזכור. לשנן. להכין או לקנות משחקי זיכרון של אותיות ולשיים את האות בכל פעם. לקראת פסח להתחיל לחלק מילים לתת הברות. בסיום גן חובה לכתוב מילים קצרות לפי שמיעה (כלומר ללא אותיות שלא שומעים וללא הבחנה למשל בין כ ל-ק). ועוד.
חוץ מזה בקיץ לפני א' להסביר באיזו שורה כותבים ולתרגל. להסביר שצריך רווח בין מילים. לתרגל התארגנות עם קלמר ותיק.

מאיזה גיל אפשר להתחיל ללמד אותיות?

מסקרנות שלו.

אפשר לשאול איך לימדת אותו? עדיף בפרטי אולי כי לא רוצה לנצלש את השרשור..

בנושא הזה יש טווח ממש רחב.
יש לי ילד אחד שהתחיל להתעניין ולזהות חלק מהאותיות סביב גיל שנה וחצי. אמא שלי גם מספרת על אחת מהאחיות שלי שידעה לזהות את האותיות בגיל שנה וחצי.
אבל יש ילדים שלפני גן חובה זה פשוט לא ייקלט אצלם. וזה לא אומר שהם פחות חכמים. זה פשוט קצת בשלות אחר. וזה לגמרי בסדר.

אני תמיד בעד לחשוף. לכתוב את השם של הילד על החפצים שלו, על היצירות שלו, ועם הזמן הוא ילמד לזהות אותו.
לכתוב 'מזל טוב' כשיש למישהו יום הולדת, ואפשר לשיים את האותיות תוך כדי.
אבל רק כשזה בכיף, בלי לחץ.
ובגן חובה באמת כן כדאי לראות שהוא מצליח ללמוד לזהות את האותיות, כמו שאורוש כתבה. ולעזור לו אם רואים קושי בשלב הזה.

הבת שלי נגיד פחות מתעניינת

@בארץ אהבתי
@אורוש3
ברור שבנחת. גם לא יודעת כמה כוח יהיה לי להשקיע בזה אבל נראה לי שהבת שלי תיהנה מזה (לא עכשיו. עוד שנה נגיד)
אני למדתי לקרוא ולכתוב בגיל ארבע וחצי וזה עשה לי ממש טוב
@המקורית המסרים לא עובדים לי..😔

השאלה כמה אנרגיה שווה להשקיע ביחס לבשלות. הרי בחיידר לומדים בגיל ממש צעיר. אז כנראה שזה אפשרי.
יש גם שונות מאוד גדולה בין הילדים.
בתפיסה שלי ילד שקולט וכיף לו מצויין. ומי שלא אז הכל בסדר ואין עניין לדחוק לפני גן חובה. כן חושפים עובדים בגנים. ומעבר לזה, שישמחו בילדות שלהם. יש מספיק תחומי העשרה כיפיים.
בגדול לפני א' צריך בעיני. אז ילד שבגלל קשיים אחרים (שליפה בעיקר) צופים שיתקשה בזה כדאי להתחיל בתחילת גן חובה כדי ללמד ולחזור כמה שצריך בנחת. ילד שאין לו קושי מיוחד כדאי לבדוק מאמצע גן חובה מה קורה איתו וללמד את האותיות שהוא לא מכיר בנחת עד כתה א'.

לק"י

הבת של בת 4.5 בגן טרום חובה, לא חושבת שהיא יודעת את הצליל של כל אות.
יש לה עוד שנתיים בגן חובה, מאמינה שעד כיתה א' היא תדע.

אפשר לשחק במשחקים של אות פותחת בזרימה (למרות שצליל פותח נראה לי קל יותר. כלומר תפוח מתחיל ב ta ולא באות ת').

8חייבת לדעת לזהות את כולן..ובטח לא את הצלילים

בכיתה א' מלמדים צלילים
בגן חובה טוב שהילד יחשף לצלילים ויקלוט כמה שיקלוט
ומה שלא- בכיתה א'
בנחתת
לפני בכלל לא השלב..

משחקים מאוד עוזרים

ולפי הגיל היא קטנה יחסית במחזור, אז אם יהיה צורך יהיה אפשר להשאיר אותה עוד שנה (לא בטוח שיהיה צורך, אבל זו גם אופציה, אם יהיה קושי בהמשך)?

לא חושבת שצריך להתחיל לדאוג בשלב הזה. בשלות זה דבר שמתפתח ויש דברים שילדים לא מצליחים לקלוט כשהם עוד לא בשלים לזה, אבל כשהם גדלים הם מצליחים בלי בעיה.

בגיל שלה, עוד לפני זיהוי הצורות של האותיות וכו', חשוב יותר לעבוד על מודעות פונולוגית - להקשיב לצלילים שמרכיבים את המילים -
להצליח למצוא חרוזים או להמציא שטוזים (שטויות בחרוזים - כמו 'פעם פעם סיר טיפס על הקיר'),
לזהות צליל פותח של מילים (למשל להבין שתפוח ותרנגול מתחילים באותו צליל) ואחר כך גם צליל סוגר וצליל בתוך המילה (האם יש את הצליל ס' בתור המילה 'מסמר'?),
לחלק מילים להברות ואחר כך לתתי הברות (בהתחלה למשל לחלק מסמר ל-'מַס, מֵר', ובהמשך ל-'מַ, סְ, מֵ, ר').
אפשר לעשות את זה עם הרבה משחקים (בנסיעות ארוכות זה יכול להעביר את הזמן, וגם בבית אפשר, אפילו תוך כדי קיפול כביסה או שטיפת כלים).

אבל באמת לא נשמע בכלל שיש מה להיחלץ. היא לגמרי בסדר גמור לגיל שלה...

אני כן משחקת איתם במשחקים שעוזרים להכיר למשל ארץ עיר בעל פה (בלי ארץ עיר רק חיות/מאכלים/צומח) או משחק זיכרון אותיות שכל פעם שמרימים קלף אני אומרת בקול את האות והחפץ. אפשר גם לשלב חוברות עבודה כאלו בהתאם לגיל אבל רק אם היא זורמת ורוצה בזה.

מלמדים בטרום טרום. אבל מלא ילדים לא קולטים בכלל. גם שלי לא קלטו לפני מחצית שניה של גן חובה כשעבדתי איתם על זה פרטני בבית לקראת בית הספר.
מצטרפת לבארץ אהבתי.
תחלקי איתה מילים להברות (תתי הברות לקראת כתה א'. עדיין לא), חרוזים, במה מתחילות מילים (למשל משאית מתחיל ב- ma). משחקים עם הצלילים. אפשר בעל פה. אפשר עם תמונות. אפשר עם מדבקות או קפיצות או אצבעות. יש גם אפליקציות לדעתי שאפשר להוריד.
במקביל תעבדו על שיר האותיות כדי שיהיה לה את הרצף. על כתיבת השם ותוך כדי לומר איזה אותיות הן האותיות המיוחדות שלה.
הכל בכיף ובמשחק.
תעשי בדרך כיפית את כל המסביב. תעזבי את האותיות שלא יהיה לה אנטי. תבדקי עוד כמה חודשים מה קורה עם זה. אם היא באמת פיצית בשנתון (נולדה בדצמבר?) אפשר להשאיר עוד שנה בגן. זה כיף שזו אופציה. בעיקר אם רגשית היא תהיה גם לא בשלה.
ואם היא כן עולה לבי''ס עוד שנה ועוד חצי שנה את רואה שאין התקדמות בזה, אפשר לפנות לקלינאית תקשורת. לפעמים זה יושב על קושי בשליפה. אבל באמת באמת לא עכשיו. היא ממש קטנה. עכשיו רק מה שהולך בנחת.

יש סיבה שאת רוצה לגמול אותו?

בלחץ זה בטוח לא יעבוד...
חכי קצת. בן כמה הוא ?

שנה הבאה גן של גיל שלוש

אני באמת מרגישה שאני צריכה להילחם איתו שישב והוא לא מסכים 

ואני מבינה שאני צריכה להרפות אבל עד מתי ואיך כן ליצור לו אפשרות להתנסות אפילו רק בישיבה.

 

הוא ילד חכם , זה נראה שהוא פשוט מפחד , לנסות ולהתנסות .

יכול להיות שעם קצת עידוד, משחקים והסחות דעת הוא ילמד לחבב את זה
אפשר גם לקנות אחד שנראה כמו משחק (ראיתי כזה בצורת צפרדע) ופשוט לא להגיד לו בהתחלה שזה של שירותים עד שלומד לחבב אותו

הייתה התנגדות, שכנעני שידלתי וכו', אבל זה נמרח כמה חודשים... הם לא היו באמת בשלים.
וקרה לי גם עם השניה... עם שניהם שידלתי בממתקים וסיפורים בלי שרצו, וזה לא עבד

בסופו של דבר מה שעזר זה שהם גדלו ופתאום קלטו את העניין. אבל אצל שניהם זה לקח מלא זמן )אצל השניה זה עדיין).
אכתוב לך את מה שעשיתי, הכל ביחד בסופו של דבר עזר אבל בפועל רק כשהם פתאום קלטו את העניין זה עזר...

קודם כל הייתי יושבת איתם בסיר או בשירותים ומקריאה סיפור, או נותנת להם זמן קצוב ביוטיוב קידס.
אני משתדלת תמיד לא לעשות עניין מהפספוס אלא בענייניות לנקות ולקלח אותם.
עכשיו אני עושה לבת שלי דף מדבקות, כל פעם שהיא עושה ושוטפת ידיים אחר כך- מדביקה לה. אחרי עשר מדבקות מקבלת פרס.
עשיתי עוד דברים אבל אני לא זוכרת כרגע...
הכי קשה היה לי במעון, לקח להם מלא זמן לקלוט שצריך להגיד למטפלת... כמה שפמפמתי להם..
אז במעון הייתה תקופה שכל בוקר נכנסתי עם הבת שלי לשירותים ונתתי לה לעשות... זה נתן לה ביטחון. אבל עדיין- עד שהיא לא גדלה וזה ב א מעצמה היא עדיין פספסה...
כאילו צריך לעשות את ההשתדלות אבל לראות אם הילד בעניין.. עוד לא גיליתי את נוסחת הקסם.
מה שכן, לא כדאי לבלבל. אם מורידים טיטול , אז עד הסוף...
סליחה על הבלגן...

בהתחלה הנחתי על הרצפה ושיחקנו שכל אחד בתורו יושב עליו כשנעצרת המוזיקה
כולם כולל התינוק בן 3 חודשים ש"ישב" על זה
אחרי שהתרגלה, הנחתי את זה על השירותים והייתי מושיבה עם הבגדים
אחרי כמה פעמים מושיבה בלי מכנסיים אבל עם טיטול
אחרי זה גם בלי טיטול
שלי אוהבת מאוד מספרים אז כל פעם שהושבתי אותה והיא התחילה לפחד ספרנו רק עד 10 והיא קמה
ככה בסוף הפסיקה לפחד

יש מקטין לאסלה הוא פשוט לא מסכים 

לכן קניתי סיר שזה נראה יותר דידותי , בחנות הוא הסכים לשבת 

בבית אפילו שכל אחיו שיחקו משחק שיושבים וקמים מזה 

הוא פשוט אומר "אני יושב בכיסא אוכל" ורץ לשבת בכיסא אוכל ולא בסיר.

 

נראה לי שקצת לחצתי אותו  והוא כבר דרוך בנושא 

מה אני יכולה לעשות עכשיו ?

קודם אני מאמינה שכדי להניח לזה לאיזה שבועיים 

אבל אז אם עדין יש לו התנגדות איך להתחיל מחדש?

גמלתי בת 3 שמאד פחדה לשבת על הישבנון.
התחלתי מישיבה עם בגדים, וספירה עד עשר, כמה פעמים ביום, כל פעם שישבה (אני לידה ומחזיקה אותה, גם עם היא בוכה) קיבלה שוקולד-ציפס או צופר אחר. רק אחרי כמה ימים כאלה, של התרגלות לשבת, התחלנו להוריד בגדים ולשבת בלי ולעשות. (אז העברתי את הצופר לעשיה בשירותים)

בנוסף- היה איזה שיר שהמצאתי לה ושרתי כמה ימים לפני שהתחלנו, שהיא גדולה ויכולה לשבת בשירותים, ולעשות בשירותים. ושרנו גם בהמשך

בהצלחה רבה

אולי אם בשירותים זה ממש מפחיד, אפשר להתחיל עם שלב מקדים של לשים את הישבנון על הספה ולשבת עליו שם. ואחר כך לעבור אל האסלה.
נראה לי שעם הגדולה שלי התחלנו ככה (כבר לא ממש זוכרת, זה היה מזמן...)

או שזה 'נחת' עליו בהפתעה?
לפעמים זה לא עצם הגמילה אלא ההרגל החדש והלא מוכר שצריך לסגל בזמן קצר בלי שום הכנה.
אפשר לספר סיפור או להכין אותו כמה ימים ולומר לו שהוא כבר גדול ועוד מעט גם הוא יעשה בשירותים כמו אמא ואבא. וכבר לא יהיה לו טיטול, כמו אמא ואבא..או כמו אח/ות שלו.
ולאט לאט. אל.תלחצי. יש עוד חודשיים.כשילד מוכן זה עניין של כמה ימים. וכשלא, זה יכול להיות סבל מתמשך עבורו. ועבורכם.
והכי חשוב - שאת תהיי מוכנה עם סל ענק של סבלנות והכנה והבנה.
כשאצלי לא היו בשלים דחיתי כי לא הבינו מה אני רוצה מהם. וכשהגיעו לשלב שהם בשלים זה היה מהיר וקל. אבל לדעתי לא לוותר על שלב ההכנה מראש, עם שימת לב למוכנות ולהבנה ולרגישות שלו.

אני פשוט החלטתי יום אחד שאין יותר טיטול והורדתי לבת שלי

קניתי לה שירותים קטן ובחרנו אותו יחד התלהבה בטירוף וגם תחתונים נתתי לה כל בוקר לבחור

וזהו תוך שבוע היא נגמלה

היא לא הייתה יושבת סתם בסיר ולא הייתי מושיבה אותה

מהפספוסים הם לומדים שהם צריכים לרוץ לשירותים

בהתחלה שהייתי מנסה לתת לה לשבת בשירותים או שמדברת איתה על זה היא היתה מתעצבנת ואומרת שהיא לא רוצה

זה מרתיע אותם

אבל ברגע שהם עם תחתונים הם לוקחים אחריות על עצמם ומרגישים גדולים

יש ילדים יותר רגישים שזה עלול להלחיץ אותם המעבר החד. כך היה אצלנו בכל אופן

הבת שלך התלהבה בטירוף אז ברור שהיא שיתפה פעולה. הוא מפחד, אי אפשר להלחיץ ולהכריח אותו

היא היתה צועקת שהייתי מנסה להושיב אותה על האסלה או בסיר..לא הייתה מוכנה בשום פנים ואופן אבל זה בגלל שלא התחלנו את התהליך אפשר לומר..היינו רק מדברים על זה

ברגע שמורידים להם אין להם ברירה וכמובן עדיף סיר מאשר ישבנון

יש היום סיר שנראה כמו שירותים קטן

 

אצלי זה רחוק מאוד מלהיראות ככה...

מבחינת הבנה ומודעות - היא הייתה מוכנה לגמילה בסביבות גיל שנתיים ורבע, אבל כשניסינו לגמול אותה לקראת גיל שלוש היא סירבה בתוקף, כנראה מתוך פחד.
בעצת הפורום פה החלטנו להרפות לגמרי מניסיונות הגמילה, ורק לפמפם לה ש"בפסח היא תהיה בלי טיטול ותעשה בסיר". ואם היא נבהלה מזה - הזכרנו לה שעכשיו היא עדיין עם טיטול, ורק בפסח היא תהיה בלי, והיא נרגעה.
וזה עבד פלאים! בפסח היא נגמלה מיד (אפילו בלילה - מפספסת רק מדי פעם), בלי ויכוחים ובלי פחדים ובלי פספוסים בכלל בשבוע הראשון!
אז זהו, זו עצת הקסם שלי כלומר - של החברות הטובות כאן בפורום
בהצלחה!

אנחנו מתישהו התחלנו להציע לעשות בשירותים לפני המקלחת, פחד מאוד מהאסלה (עם המקטין אסלה. סיר אין לנו) אז הורדנו וניסינו תקופה אח"כ... כשרצה... כמובן שייפנו את החוויה עם שימוש בנייר טואלט, הורדת מים באסלה....
יש לו אחים גדולים? הוא רואה מה ההתנהלות שם? או שהוא בכור?

מקווה שנתקדם , עשיתי לו הטמרה , אבל כנראה לא מספק,

אצל שאר הילדים ההתנהלות הייתה מול הגמילה עצמה , ולא מעצם הישיבה על הסיר או האסלה

ופה זו הדלת שנעולה כרגע , כי הוא באמת מפחד.

 

שוב תודה לכולן !

החזה יודע להתאים את ייצור החלב לצורת ההוצאה. נשים ששואבות בלעדית החזה שלהן רגיל למשאבה ויודע להוציא בצורה הזו כמות מספיקה.
תינוק לעומת זאת יונק באופן קצת שונה, ויעיל בהרבה ממשאבה מבחינת צורת הסחיטה. חזה שרגיל להוציא חלב בזמן יניקה, לא ירגיש שהמשאבה פועלת מספיק כדי להוציא ולכן יוציא רק מעט חלב.
יש יוצאות דופן אבל זה ההסבר בכללי..
אם את רוצה ליצור לו מנה שאובה לזמן ספציפי כדאי אחרי כל הנקה לשאוב קצת ולחבר,
אם זה במקום ארוחה אמור להיות יותר קל לשאוב כמות גדולה יותר - תוודאי שהקונוס בגודל מתאים.

אם את מניקה בנוסף זה יכול להיות כי החזה לא מבין שצריך להוציא עוד (כמו שהסברתי למעלה) או שפשוט לוקח למשאבה הרבה זמן לגרום לגוף לייצר חלב.
אם את רק שואבת אולי משהו במשאבה לא מתאים (תבדקי את גודל הקונוס)
יכולות להיות עוד סיבות
לרוב באמת הגברת התדירות של השאיבות יכולה לעזור, אבל גם לזה יש גבול.
ממליצה לך לפנות ליועצת הנקה שמבינה גם בשאיבות (לא כולן מבינות בזה) ולבקש ממנה עצה. את יכולה גם לדבר עם יועצת הנקה של הקופה או של טיפת חלב

תנסי בבוקר או בשעה אחרת שאת מרגישה יותר מלאה. אולי יש זמן ביום שהוא פותח פער יותר גדול? בערב בדרך כלל יש פחות חלב.
אולי תוך כדי שהוא יונק בצד אחד תנסי לשאוב בצד השני.

יכול להיות שהיא לא מספיק חזקה
טיפ לשאיבה יעילה - להסתכל תוך כדי שאיבה בתמונות וסרטונים של התינוק זה מעודד את זרימת החלב

התאמת גודל מגן שד

ואת יכולה לגגל גם התאמת גודל קונוס במשאבה ותמצאי עוד הסברים והדרכות לבדיקה

מארז שוקולדים וחטיפים

היה מאוד חמוד...

עזרתן לי

לפעמים כדאי לחזור על בדיקה

זה צעיר מאד

כי חלק נספג בשעה הזאת. חכי לבוקר.

הקאה עד חצי שעה אחרי לקחת שוב. אחרי זה כבר נספג..

יצא לי להקיא דקלקטין כמה וכמה פעמים ולא זכור לי שלקחתי שוב, אלא אם כן זה היה ממש ממש מיד

ופעם זה היה גם עם אקמול. הקאתי על הרצפה. את האקמול ראיתי ואת הבונגסטה לא. כמה פעמים הקאתי אחרי הבונגסטה ולא לקחתי שוב. וגם אף פעם לא ראיתי אותה שיצאה.

הייתי ככ אבודה שלקחתי שוב.
לא העזתי לקחת את הסיכון שלא נספג וחלילה אכנס ללופ.
מעדכנת שאני גם ככה לוקחת מינון של שני כדורים ליום (בוקר וערב).
היום נבדקתי באולטרסאונד, ובחסדי השם ממש, לאם ולעובר - שלום. (רק שגיליתי שאני שבוע 7+4 ולא 8+ כמו שחשבתיייי).
תתפללו עליי. ה' יודע למי לקשר את התפילות.

למרות שממש ממש מבינה את הפחד להיכנס בחזרה ללופ של הקאות...❤
תרגישי טוב
המשך תקין וקל🤗

ודייי איזה מבאס זה לקבל במתנה עוד כמה ימים של בחילות כשחשבת שאת כבר טיפה יותר קדימה...

לגבי ליחה ושיעול אני לא זוכרת. אבל בטח @בת 30 תדע יותר לעזור.

וכדאי גם לקחת ויטמינים - אני שמעתי על ויטמין די, ויטמין סי, אבץ וקוורטיצין. (כשהבן שלי חלה בקורונה בעלי הלך לבית המרקחת לקנות את הויטמינים האלו, בהתחלה הוא חיפש כל אחד בנפרד ואז הרוקח מיד שאל אותו אם זה קשור לקורונה ואמר לו שיש גם כדור שמשלב את הויטמינים האלו. אז היה לנו כדור אחד של ויטמין סי, די ואבץ, ועוד אחד של קוורטיצין. (בנוסף לקחתי גם טיפות של ויטמין די, כי ידעתי שיש לי חסר והרופאה המליצה לקחת 2000 יח' ביום, שזה יותר ממה שיש בכדור).
אני לקחתי עוד מלפני שנדבקתי (מהרגע שהיה לנו בבית קורונה), ועוד כשבועיים אחרי. ב"ה עבר עלי יחסית בסדר ובלי השלכות נוספות אחרי.

אז ויטמין סי די ואבץ אני כבר לוקחת. קוורטיצין אין פה לצערי.
נראה אולי מישהי תיזכר בחליטה הזו שאני מחפשת

או בחנויות טבע

להרתיח עלי זיתים יוצא טעם קשוח... אבל זה בחינם

עלי זית יכולים לגרום להרעלת כיבה זהירות עם זה.
את יכולה לעשות הנהלציות של מי מלח ופזיוטרפיה יש ביוטיוב סירטונים.
טימין קמומיל ..

יש לי מספיק בעיות בקיבה 🤦‍♀️
טימין זה רעיון מעולה

כל מה שכתבו לך על ויטמינים.

מעבר לזה יש הרבה דברים שאני שמעתי ממקור ראשון שמאוד עזרו.

מרתח עלי זית- לא צריך לקנות עלים..רק למצוא עץ זית ולקטוף ממנו. גם בעיר אפשר למצוא בקלות עצי זית, אני מניחה. רק לא לשכוח שלעלים יש קדושת שביעית.

עוד דבר ששמעתי שממש עזר לאנשים להתאושש מהר זה לבונה. או בתמצית או גרגרים שלועסים אותם (זה מר מאוד).

כשאנחנו היינו חולים קיבלנו מאחותי סירופ שיש בו תמציות של כל הצמחים האפשריים שיכולים לעזור לליחה, שיעול ומצב דלקתי בגוף. זה ממש עזר לנו, אבל אני לא זוכרת איך קוראים לזה..

רפואה שלימה!!

חוששת שבסוף לא יהיה מקום לילדה שלי..

בעיקרון קיבלנו את האופציה השניה ואנחנו בועדת קבלה לאופציה הראשונה..

@יעל מהדרום
את חןשבת שגם במצב כזה הם לא מחוייבים? ממה שהבנתי הם כן מחוייבים לשמור את המקום באופציה השניה עד שתהיה תשובה מהראשונה, לא?

לק"י

אין לי מושג.

מתפללת שלא יהיו בעיות.
איזה בלאגן זה התמת האלה

בלית לקבל תשובה כבר😓
ואם לא יתקבל זה סרט למצוא לו מטפלת😕

פעם אחת בסוף השליש הראשון
ב''ה הנסיכה לידי והכל בסדר🙂
בכללי שמעתי שכדאי בקורונה לקחת ויטמין סי, די ואבץ אבל זה בכללי בלי קשר להריון...

לקחת בהריון ברזל, די, סי וחומצה פולית, בלי קשר לקורונה

אז יש איזושהי התאמה בינהם.... חח

מאוד חשוב..
ובעז"ה יעבור בשלום, תשמרי על רוגע ושמחה את הנעשה אין להשיב..

מתייגת @מיקי מאוס

דלתא היה מסוכן להריוניות דווקא אבל האומיקרון ב"ה לא מפחיד כל כך

כדאי מאוד לקחת ויטמין די, אפילו מינון גבוה לתקופה קצרה (נגיד לקחת 2000 ליום בשבוע הקרוב ואז לקחת 1000 בהמשך)

ויטמין סי- אין בעיה להגזים אבל אין טעם לקחת יותר מ500 בפעם אחת אז אפשר לקנות כדורים של 500 ולקחת פעמיים ביום. להקפיד לקנות ויטמין לא חומצי ולא לקחת סמוך לשינה כי זה מעורר

אבץ. מאוד מומלץ
ואפשר גם סמבוק, בייחוד אם יש תסמינים נשימתיים

ולהקפיד על הפרנטל. קורונה מרוקנת מאגרים בגוף...

רק בריאות!

לקחת את הגלולות האלו בעבר?

יפתיע אותי אם הכדור משפיע כל כך מהר, כאבי בטן מטורפים באופן כללי ובטח אחרי לידה זה משהו שהייתי בודקת.
היית בביקורת אצל רופא אחרי לידה?
הכל היה תקין?
הייתי מרימה טלפון למוקד אחיות לברר את זה.

אלף אלפי הבדלות בשבוע 9 נסעתי לנופש באילת מהעבודה של בעלי
חשבתי שאסבול את חיי כי אמנם לא היה לי הקאות וכו אבל בכל זאת.. שבוע 9
והפלא ופלא הרגשתי מצויין
פחדתי שידעו שאני בהריון שאקיא וארגיש רע וההפך
שבירת השגרה רק תרמה לי
זה עשה לי ולשנינו טוב
כשלא הרגשתי טוב הלכתי לחדר למזגן
כשרצו לשבת עד מאויר ולא רציתי הלכתי לישון
לר ממש ספרתי אף אחד
בעלי היה מאוד קשוב אלי
וזו הייתה החלטה נכונה לנסוע
לדעתי, עצל השהייה במקום אחר דווקא תורמת ומרגישים טוב!

מבחינתי הכוונה, חדר שקט משלנו, שירותים פרטיים ומזגן

השאלה גם אם יהיו עוד שבתות כאלה בקרוב, או שזה משהו מיוחד... אם זה משהו מיוחד הייתי עושה מאמץ

ששבתות הבאות לא יהיו כבר כל כך לוונטיות
הריון מתקדם יותר קשה
עם ילד בכלל..
הייתי עושה את המאמץ עכשיו בידיעה שבהמשך יהיה יותר מאתגר

לק"י

ומצד שני, לפעמים יציאה בזמן של בחילות וכו' דוקא עושה טוב, ופתאום מרגישים טוב.

כמה נורא אם תעדרי כל הארוחות?
והאם בעלך ישמח אם תעדרי ברוב הזמן?
קחי בחשבון שתנאים בישיבה הם בדכ לא משהו ושאולי הבחילה תתחזק בהם
בגדול נראה לי שלי המאמץ היה שווה את זה (כולל להשאר בחדר רוב השבת) כי זה ממש חשוב עבורי... אבל יש מצב גדול שלרוב הבנות זה לא היה מתאים. כי זה באמת קשוח. נשמע כמו סיכוי גדול להגעל מאוד מהחדרים ולהיות עם בחילה רוב השבת....

אל תקחי את זה ככ בדרמטיות.
בע"ה עוד בוא יבואו שבתות נוספות.
זה לא כזה נורא להגיע עם ילדים או תינוקות לישיבה. אפילו כיף.
ואתם גם יכולים ליזום בעצמכם שבת חברים כזאת בעוד 4 חודשים. בטוחה שיהיו עוד שירצו להצטרף

חשוב כן לבדוק שיש לך שירותים שלך. ותביאי חומר ניקוי כדי שתרגישי שם נעים וזהו.

אני הבאתי ספר מעניין, הודעתי לו שיכול להיות שאעדיף להשאר בחדר בשביל הנוחות שלי והוא משוחרר.... ויכול להיות שאתפרש הסעודית אבל זה שווה את זה.

הישיבה זה הבסיס שלהם! לחזור קצת לימים האלה ממלא אותם! טוב וכיף.... בעיני שווה את המחיר!

תגיעי בידיעה שאת שורדת שבת אחת בשבילו, משם יכול להיות רק יותר נחמד! ויהיה כך בעז"ה!

אולי זה נראה קצת רע אבל בעיניי זה הפיתרון האידיאלי

לבד נשמעת אטרקטיבית אחרי כמה שנות נישואין (רק לי?)

אם כי, אם כולם באים עם הנשים זה לא בהכרח יתקבל יפה

ותכלס לי לא היה אכפת מה אחרים חושבים

כי בעלי היה בבידוד, וואלה אחד השבועות הכיפים!
לא הייתי צריכה לדאוג לכלום, אמא פינקה אותי ממש כי רק היא ידעה שאני בהריון.. חזרתי לישון עם אחותי בחדר.. זו הייתה ממש חוויה😅

ואיזה כיף לך שהרווחת שבוע שלם !

איך בא לי

אולי לא שבוע, אבל יופ יומיים אוורור לפעמים יכול לעשות רק טוב

לי מקום נחמד להיות בו

שמחת תורה בישיבה.
תכננו להגיע ולהתארח בחדרי פנימייה שם. בסוף הרגשתי שאין סיכוי שאהיה מסוגלת לזה - לא נוח, בלי אוכל נורמלי, בלי שירותים נורמליים - ונשארנו בבית.
אבל כיוון שגרנו בשכונה יחסית סמוכה לשכונה של הישיבה, בעלי הלך ברגל לתפילה בבוקר ולהקפות (מרחק של חצי שעה-שעה הליכה, נדמה לי).
אז במקומך לא הייתי נוסעת...
אבל יש לי הצעה מהפכנית: אולי שרק הוא ייסע ואת תלכי להורייך? זה אולי קצת מוזר בשלב כזה של החיים, אבל זה אפשרי... (אנחנו עשינו משהו כזה כשכבר הייתה לנו ילדה - בעלי נסע ליום כיפור עם קבוצה של חבר'ה לחזק מניין בקיבוץ, ואני הייתי עם התינוקת אצל הוריי)

את כל מה שכתבת פה לגבי מה יקרה אם לא תרגישי טוב.
שיהיה מוכן וידע לקבל את זה

באופן כללי כל עוד ההריון לא בסיכון ואין התוויה לא לקיים יחסי אישות, אין בעיה להיניק. יש יתרונות להנקה בגיל הזה.
לרוב האמהות כמות החלב כן יורדת במהלך ההריון בגלל השינויים ההורמונליים. זה לא קשור להיצע וביקוש.

יש כאלה שאצלן טעם החלב משתנה, יש כאלה שהכמות יורדות עד נעלמות (לרוב סביב אמצע ההריון), ואז אם ממשיכות להיניק, מתחיל לצאת קולוסטרום בשליש השלישי.

https://www.lllisrael.org.il/post/breastfeeding-pregnancy

אני נכנסתי להריון כשהבת שלי היתה בת 1.10 והמשכתי להניק אותה עד גיל שנתיים(שנה מעוברת אז זה יצא בערך שלושה חודשים).
מיד כשגיליתי על ההריון הורדתי הנקות ביום כליל ובלילה הורדתי בהדרגה עד גיל שנתיים שאז הפסקתי להניק לגמרי.
ככה הרגיש לי נכון, אבל אני חושבת שאין כאן משהו חד משמעי.
תהיי קשובה לעצמך..

בשעה טובה אהובהההה!! מרגש לשמוע❤

מזל טוב מאמי!

ראיתי שהרבה לאחרונה לא הכריזו רשמית

בפעם הראשונה החלב נגמר כשהייתי בחודש שישי בערך והיונקת היתה בת שנה ותשע.
בפעם השנייה הנקתי עד שהיונק הפסיק מעצמו (בעקבות מעבר חדר). זה היה גם בחודש שישי בערך. כשהיונק היה בן שנה וחצי.

אם ההריון תקין, וזה לא מחליד אותך, אין בעיה להמשיך להניק.

לא זוכרת איפה ראיתי, כמעט בטוח שבשות מכון פועה. 

 

והקרבה יותר מאשר התזונה.
ועדיין מבחינה תזונתית יש לו ערך

שכל אחד יעשה את שיקוליו.

רוב התינוקות שלי נגמלו מעצמם בסוף חודש שלישי או בתחילת רביעי.
לדעתי משהו בהרכב החלב משתנה ופחות טעים להם..

ולא תמיד היונק מפסיק מעצמו.

לפי הידוע לי אין בעיה עם הנקה כל עוד לא אסרו אישות.
וכן אם אין היסטוריה של דימומים, לידות מוקדמות, צירים מוקדמים והפלות.

תקפידי על ויטמינים. שתיה מספקת. אוכל מספק.

ואז התינוק התורן הפסיק מעצמו. עם הזמן החלב התמעט.
זה קשה. מאמץ את הגוף עוד יותר ממה שהריון מקשה על הגוף. לי זה היה חשוב כי התינוק היה קטן ולא רציתי להפסיק להניק. עם הזמן כמובן הייתי חריכה לשלב תוספת בהתאם לגיל התינוק. אבל אצלך היא ממילא כבר גדולה ואוכלת אוכל נוסף אז זה לא נורא.
אם חשוב לך, את יכולה להמשיך לפי הכוח וההרגשה שלך ועם הזמן להפסיק או להפחית מצידך או שהתינוקת כבר פחות תרצה.
כמובן כל עוד אין התוויה רפואית שמצדיקה להפסיק קודם.

החלב כבר ממש התמעט, זה היה נטו לפינוק
אבל זה הקשה עלי והחליש אותי עוד יותר, לא בטוחה שפעלתי נכון ...

עד שהתחיל לכאוב לי להניק

הילדים שלי מעולם לא הפסיקו מעצמם.
גם כשכבר היה נראה לי שאין חלב - הם מצידם רצו להמשיך לינוק. (אולי זה שלא היה להם מוצץ הוסיף לעניין).
בהריון אחד הנקתי עד חודש לפני הלידה.
בהריון אחר הנקתי עד הלידה וגם אחריה (מה שקרוי 'טנדם').
לי היה בסדר. לא חושבת שהרגשתי יותר חולשה באופן משמעותי ביחס להריון הראשון (שבו כמובן לא הנקתי..). אבל זה אינדיבידואלי.

פעמיים הפסקתי את ההנקה בעצמי, כי זה החליש אותי, ופעמיים הינקתי עד שהתינוק הפסיק מעצמו - פעם אחת זה היה בחודש שישי ופעם אחת בחודש רביעי.
תמשיכי להיניק ושימי לב לגוף שלך - אם את מרגישה חלשה יותר מדי אז תורידי הנקות בהדרגה. אם לא - אז חכי שהתינוקת תפסיק מעצמה. (ויכול להיות שהיא לא תפסיק - יש כאלה שמיניקות שניים ביחד... בכל אופן, אצלך מדיבר בהנקה אחת ביום, אז רוב הסיכויים שמתישהו זה יפסיק)
אם מתחיל לך דימום או משהו חלילה - אז בעיקרון אמורים להפסיק להיניק, אבל עדיף להתייעץ עם רופא.
בשעה טובה ובקלות!

בטח כשזה בגיל כזה קטן.
ואם אני לא טועה זה גם ניתוח לפרוסקופי כך שהצלקת היא מזערית ולא יישאר ממנה הרבה זכר בהמשך.
מה שכן כדאי לא לחשוף לשמש.
ואם קיבלת עצות לגבי כל מיני תכשירים תוודאי שזה תואם לגיל שלו ושזה עובד בערבון מוגבל
יש לי ניסיון עם זה.

אפשר לעשות עיסויים לצלקת עם קרם גוף קלאסי. יש ג'ל סיליקון בשם קלו-קוט שאמור עוד יותר לרכך את הצלקת ולנפוך אותה לאסתטית יותר. תקני בבית מרקחת.של הקופה אם את מתכננת לקנות. זה יקר..

עבר את הניתוח הזה. לא זכור לי שראיתי צלקת אצלו כשעוד היה קטן מספיק בשביל שאעזור לו במקלחת וכו')
וחוץ מזה - זה מקום מוצנע, אז מה זה משנה?
וזה גם אזור רגיש - לא הייתי מורחת שם בקביעות חומרים שלא נצרכים באמת...

נשמע יותר מסובך האמת

מצוינת לצלקות.

אם מקפידים על מריחה למשך זמן זה פשוט מעלים לגמרי. בפרט שהוא עדיין תינוק