חלומות חלמתיאחרונה
אצלי זה הוריד הכל. לפעמים כדאי לנסות להכניס מיד למכונה בלי לנסות להוריד את הכתם, לפעמים דווקא הנסיונות מטמיעים את הכתם
כיבסתי רק שבוע אחרי...
כי זה יהה לילדה גדולה... ונשפך בליל הסדר.
תודה!!עלה למעלה מבאס כפרת עוונותעלה למעלהאחרונהשאלה קטנה,
איך מגיעים לפיזיותרפיה..? ממי צריך הפניה? מרופא ילדים או רופא בטיפת חלב?
לקבל בקשה להתחייבות.
אמהלהבכל הא"ס שעשית עד כשיו הרירית לא עלתה?
בד"כ כשמעלים את המינון הרירית מתעבה יופי!!
מניחה שאם הרופא אמר לך בסדר בערב אז זה בסדר,
כמה קריריטי זה צריך להיות...
מאמינה שיהיה לך טוב
מתי הא"ס הבא?
עוד יומיים? עוד שבוע?
וגם אם זו הייתה הבעיה את לוקחת עכשיו בוקר ערב זה אמור להסתדר
שהקב"ה ישכיח את החוויה המזעזעת הזו מליבך וממוחך וישלח לך ריפוי שלם.
ולאותו נבלה - באמת לא כדאי שאכתוב... הקב"ה כבר יודע הכל.
ומתייגת את @תוהה לי המדהימה שבטוחני שתוכל לתת לך עוד מרגוע לנפשך וטיפים כיצד להמודד עם כל התחושות הקשות.
באמת שכולנו צריכות להמשיך ולהתחזק בעצמינו ובאיך להגן מעצמינו מכל אותם הנוכלים, המניפולטיביים, הרשעים והנבלות שמסתובבים שם בחוץ...
על כמה שטיפול CBT מאוד עזר להן.
אולי תנסי את הכיוון הזה?
בהצלחה רבה!
ועל הרצון לפעול ולטפל!
זה באמת כבר חצי מהדרך! וחשוב כ"כ
דבר מרכזי שצריך להבין במצבים של חרדה או דיכאון ודומיהם - יש לפנות לגורם מקצועי מוסמך בלבד!
ז"א, פסיכולוג/ית קליני/ת בלבד, שמוסמך לטפל בחרדות,
ויש מגוון כלים בתוך עולם הפסיכולוגיה, כדוגמת CBT שזה טיפול קוגנטיבי התנהגותי שבד"כ הוא יותר ממוקד וקצר טווח מאשר טיפול פסיכולוגי "קלאסי" ודינמי...
לכן, בראש ובראשונה כדאי לפנות לרופא המשפחה ולקבל הפנייה והמלצה לאיש מקצוע באיזורך מטעם הקופה ו/או לחפש פסיכולוג פרטי.
ב"ה עם טיפול שורשי וטוב ועמוק - תקבלי ידע וכלים כיצד להתמודד עם החרדה, כיצד להפחית אותה, וב"ה כיצד להתגבר עליה לאט לאט.
-----------------------------
בינתיים ובנוסף (וממש וממש לא במקום טיפול טוב ומסודר כאמור!)
מצרפת לך כמה דברים שכתבתי על החרדה:
איך אפשר להרגיע את החרדה?
למשל ע"י ספורט. פעילות גופנית מפרישה אצלנו בגוף חומרים שהם נוגדי דיכאון וחרדות בצורה מופלאה.
- להכיל את החרדה. לא לפחד ממנה (קל להגיד קשה לעשות )
לדעת שהיא מסמלת רק רגש וזהו,
היא לא באמת מלמדת כלום על המציאות.
-"דאגה בלב איש - ישיחנה" - לשוחח עם בן/בת הזוג / עם חבר טוב וכן הלאה.
-לכייל לגוף את החרדה ולמקם אותה, כלומר, לבחון עם עצמי באיזה מקום בגוף אני מרגיש את זה?(ואז , היא לא חרדה כללית ענקית שנמצאת בלי שליטה ומשתלטת על כל הגוף והנפש...)
-לדבר עם החרדה אחרי שהיא נרגעה. לשאול למשל: קרה? מה הרגשתי? ממה פחדתי?
לתת מקום וחיבוק לחלק האנושי שלנו,
לחלק שחרד בנו.
ולענות לפחד הזה, ככה בפשטות:
"שמעתי אותך.
אוקיי.
באמת זה מפחיד ל____
אבל אתה יודע מה?
כך וכך יקרה (ולפרט את הטוב והאופטימי)"
ואז החרדות ימשיכו לפלפל "אבל כך ואבל כך ואבל כך"
ואתה תענה להם -ש בו, בפשטות, במנטרה קבועה:
"זה ככה (להוסיף מה שענינו לפחד) וזהו"
"זה ___ וזהו"
"זה ככה וזהו"
ככה עד שימאס להן לשמוע והן יעברו לראש הבא המסכן שהן יחפרו לו...
או לענות: אוקיי אני בחרדה כי אין עכשיו מסגרות לילדים.
מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות מזה? האם בהכרח זה ימשך לתמיד?
האם אני יכול לחשוב על פתרונות שיכולים לעזור כבר עכשיו?
האם אני יכול לקבל את התרחיש הכי גרוע שיקרה אם לא יהיו מסגרות אף פעם? (קבלה מאוד מרככת)
חשוב גם להבין שהחרדות הן כמו גל - גל שעובר בסוף.
לזרום עם הגל, לא ללכת נגדו, להבין שהוא מתחיל, ממשיך ומסתיים.
יש לו התחלה, אמצע וסוף.
כשיש את המחשבות האלה אפשר לנסות לצאת קצת מההשתבללות רק בעצמי ובראש ולצאת קצת החוצה - לאוויר
לראות אנשים
לשמוע רעשים
להריח ריחות
לראות מראות
טבע
חיים,
תזוזה בחוץ.
זה מוציא אותנו קצת מהאני אל העולם ויכול מאוד לעזור בזה.
דבר נוסף שיכול לעזור גם כשזה קורה ללכת בצורת "אינסוף/8" ממש עם הגוף ללכת על 8 מדומיין בריצפה -
ובכללי אלכסונים בגוף -
יד ימין נוגעת ברגל שמאל,
יד שמאל נוגעת ברגל ימין -
זה גם עוזר קצת להוציא ולהתנער מהחרדות שבאות האלכסונים.
- אפשר גם להשתעל קצת. זה גם יכול טיפה לשחרר.
אפשר לומר בקול רגוע או בראש בקול רגוע:
"הכלל בסדרר (במלרע, ועם שהייה על האות האחרונה בכל מילה)
"אניי בסדרר (כנ"ל)
לפחות 3 פעמים בטון הכי רך ומרגיע שיש לך.
אפשר לכווץ הכי חזק את האגרופים ולשחרר אותם ישר ולהוסיף את האמירה מהסעיף הקודם או בלי אמירה - רק לנשום ולהוציא אוויר בשיחרור.
לפעמים כל מה שמנסים לבד לא מספיק ואכן יש ב"ה טיפולים מאוד טובים שיכולים לעזור ולתרום לאיכות חיים נהדרת וחבל סתם לסבול, CBT למשל נמצא מאוד יעיל נגד חרדות, ויש עוד הרבה טיפולים. רק חשוב לשים לב שהולכים לאיש מקצוע *מקצועי* לטיפול בחרדות, כמו פסיכולוג קליני.
לדבר את זה.
לפרוק את זה.
כאן בפורום,
לקב"ה
לחבר טוב,
לאח,
לכתוב את זה,
לצייר את זה,
להוציא את זה.
להתפלל על זה
מקלחת חמה ומפנקת,
פעילות גופנית
מוזיקה
שתיית מים קרים בלגימות קטנות
לנשום עמוק עמוק ולהכניס אוויר מהאף ולהוציא לאט לאט מהפה.
ולנסות לעשות הפרדה בין מה שיש לנו עליו שליטה, לבין מה שאין לנו עליו שליטה.
לעשות ממש רשימה.
למשל- על אנשים אחרים אין לנו שליטה. גם אין אפשרות לדעת מה הם יבחרו ויעשו בכל זמן נתון. ולכן אין טעם לפחד או להיות חרד מכך.
הפחד והחרדה מניעים אותנו לזהירות ולפעולות המנעות, אבל לא משנה כמה אני אזהר ואפחד תמיד יהיו בעולם הזה אנשים ויהיו גם אנשים שיהיו בסביבתי.
לכן כאשר מעמיקים ומבינים שאין לנו שליטה על אנשים אחרים אפשר לשחרר זאת מרשימת הפחדים.
וכך לעבור ולהמשיך דבר דבר ברשימה.
על מה שיש לך שליטה – לרשום איך אתה יכול להיזהר ולבנות מערך פעולות שירגיע אותך
ועל מה שאין לך שליטה, להבין למה אין לך שליטה עליו ולשחרר אותו מרשימת הפחדים.
חשוב גם להבין שבתוך חרדה, הקושי הגדול ביותר הוא חוויות חוסר האונים ואיבוד השליטה, ואילו שניהם רגשות שמעוררים את מנגנוני ההישרדותשלנו, וזה מאוד מתיש ומעייף להיות בהישרדות מתמדת..
רשימה של הדברים שיש לנו שליטה ואין לנו שליטה יכולה להפחית את החוויות האלה כי היא מחזירה לנו את השליטה והניהול של החיים שלנו.
אפשר גם לשים על החרדה סימני שאלה.
לשאול: האומנם?
האומנם מה שאני מפחדת ממנו כעת באמת ככה?
כי הרבה פעמים החרדה גורמת לנו לעשות הכללות –"הכל רע" וכן הלאה,
וכאשר אנו מצליחים להוריד את הדברים לרמה *הספציפית* - הספציפיות הזו נוגדת חרדה, כי היא יוצרת לנו הבחנה ומופרדות.
לכן ננסה לפרק את ה"הכל רע" הזה לכמה שיותר פירוטים וחלקים ספציפיים וזה יכול לעזור.
אני אשתף אותך שגם לי היו בעבר חרדות, אבל במקום אחר. החרדות אצלי היו בעיקר פחד קיומי על הילדים שלי.
ולאחר שאבי היקר ז"ל נפטר (לפני 4 וחצי שנים), החרדות האלה התעצמו בי.
אני ממש זוכרת שהיו לי התקפי חרדה, בעיקר מתוך שינה.
הייתי קמה מהשינה בועתת ועם דפיקות לב חזקות, וממש מרגישה כאילו לא יהיה אותי עוד רגע.
כאילו אני נעלמת, כאילו אני מתה כבר.
החרדה היא מנגנון פיזיולוגי שעוזר לנו לשרוד.
שיש התקף חרדה זה מאוד דומה למערבולת בים –
צריך לא להיאבק בים, לא לשחות בכוח ולנסות בכוח לצאת ממנה – אלא לזרום וללכת *יחד* עם זה.
לשחרר!
ואז – הגל יקח אותנו איתו ויוציא אותנו מזה מכיוון ובמקום אחר.
לא לפחד מדי מהגל של החרדה והתקף החרדה וכל התחושות האלו בתוכו.
לדעת שזה גל!
ומטבעו הוא עובר!
דווקא להתחבר אליו, והגל בטוח יעבור, כי ככה הוא בנוי!
צריך גם להרגיש *בגוף* את הגל של התקף החרדה, לזרום איתו יחד, עד שיעבור לאט לאט. לדבר אותו, לדבר איתו, להרגיש מה קורה בכל איבר בגוף, *להיות שם*, זה עובר בסוף!
לא להתעלם אלא הפוך להיות עם זה ביחד! ולאט לאט הגל עובר.
צריך גם לא לתת לחרדות ולפחדים להשתלט עלינו ולגרוס ולמחוק כל חלקה טובה שיש לנו בחיים רק כי אנחנו חוששים מה יקרה אם ומה יהיה אם בעתיד.
צריך לחיות בכאן ועכשיו.
זה בידיים שלנו!
האושר הוא בידיים שלנו!
אנחנו קובעים אותו.
אנחנו מכתיבים אותו.
אנחנו גורמים לו להיות.
אנחנו עושים שהוא יהיה!
אז אני - מזכירה לעצמי שכרגע הילדים שלי ואני כאן בעולם הזה.
וכל שנייה טובה וחשובה.
אז אני אנצל את החיים האלה כל עוד אני יכולה הכי טוב שאפשר.
אז אני ארעיף עליהם ואוהב אותם והם אותי.
אז אני אתרכז במה *כן* אפשר לעשות,
באיך כן לחיות ולהשקיע ביש ולא בפחד מהאין,
אז לצאת איתם, לספר להם סיפורים, לנשק ולחבק אותם, להרגיש אותם.
אנחנו הרי לא יודעים מה יקרה.
אבל אנחנו כן יכולים כל יום שניתן לנו לעשות בו כל מה שאנחנו רוצים וחושבים לטוב!
מה יעזור לי לפחד?
עדיף שאשקיע בטוב, ביש, בקיים.
וב"ה בתקווה שישאר עד 120 שנים טובות ומאושרות!
ממש מעין תחושת בגידה,
אין לי עיצות חכמות כמו של כולן פה, רק חיבור והכלה.
מה שכן אוכל להגיד לך שמהתגובות שלך ראיתי שאת עדיין מוכנה להשקיע ולשנות בשביל הזוגיות שלכם,
מה שלא מובן מאליו לדעתי,
כי עם פגיעה כזו קשה ההרגשה היא שרק ילך ויחפש מה יעשה לו טוב,
עוררת בי הרבה הערכה מצדיעה לך
ומקווה לשינוי מהיר והכי טוב בשבילך!!!!
זה נכון אבל עדיין יש מקומות שאת אומרת בשביל מי אני משקיעה???
ומסכינמה עם מיואשת, הוא יתעשת ויבין שאין טוב מימך גיל התבגרות של גברים כנראה
גם ככה הכל אצליהם בדלייי
כדי לייעץ.
אני מרגישה שאני באה לכתוב לך כל מיני כיוונים - ומשהו לא "שלם" או "מסתדר" לי עד הסוף כאן,
חייבים לשמוע עוד ולהבין יותר.
לפטור אותך ב"אני לא מוכן ללכת ליעוץ", ולזרוק לך משפטים שהוא לא אוהב אותך, שהוא מתבייש ללכת איתך ברחוב, שאת צריכה להחליף פנים (?!) ולבוש, שהוא איתך רק "כי אין ברירה ובשביל הילדים", שהוא לא מדבר, לא מתייחס, מתעלם מקיומך (!!), אומר שאת כבדה עליו -
יקרה את חייבת להבין מה בדיוק קורה כאן כי מצב תקין ומקדם זה לא.
מציעה בחום למצוא דמות מקצועית ולהבין מה ניתן לעשות כדי להגיע למצב שלם ומיטיב.
המון המון הצלחה ושיהיו בשורות טובות טובות
- ותודה לך @השקט הזה יקרה על התיוג 🙏
גם במצב שבו את פגועה ממנו מאוד.
וואו, אישה מדהימה!
בהחלט צריך לראות למה בדיוק התכוון ומה קורה לעומק ולראות איך יוצאים מהמצב הזה,
אל תתייאשי יקרה, אכן החיפוש אכן איש המקצוע המתאים לנו יכול להיות מסע בפני עצמו - אבל זה יקרה ואת תמצאי ב"ה! ותקבלי עזרה, תמיכה, הבנה, כלים ורווחה נפשית גדולה ב"ה!
(את יכולה לכתוב לי במסר מהיכן את ואנסה לראות אם מכירה אנשי מקצוע באיזורך,
או אפילו לכתוב כאן ונשים שמכירות באיזור ימליצו לך)
המון המון הצלחה יקרה
שהקב"ה יכוון אותך לטוב ביותר 🙏🌹
ואחת נוספת חסומה , נקלטתי בסבב 3 של IVF
אז הסיכויים שלך מעולים
כמובן הכל זה תפילות וסיעתא דשמיא!! בהצלחה רבה!
היום להרבה דברים פשוטים שהרבה אמהות עושות באופן טבעי יש שמות מיוחדים ושיטות מיוחדות...
אם היא ממש מגלה ענין, את יכולה לתת לה ליקוק קטן בקצה הזרת.
הגדולה שלי בגיל ארבעה חודשים היתה נוהמת כשהיינו אוכלים לידה וממש דרשה שניתן לה..
לגבי אוכל לא טחון-
כל ירק מבושל יכול להיות נהדר.
תפו"א
גזר מבושל היטב
בטטה
קישוא
קניידלך רך מהמרק
אבוקדו
סלק מבושל היטב
בגיל קצת יותר בוגר- ביצה קשה או חביתה.
פסטה לא גדולה
הענין הוא שהיכולת להרים חתיכה של אוכל בתפיסת "פינצטה" מתפתחת רק בסביבות גיל 6-8 חודשים. אז לפני כן זה פחות רלונטי, אא"כ פשוט שמים לה בפה את החתיכה...
אצלי מלקקים קצת טחינה בגיל הזה, וקצת מעוד דברים כאלה
תינוקות לא קוראים הנחיות של טיפת חלב, ברוך השם.
אצלי היו כאלה שבגיל חצי שנה התחילו לטעום
ודווקא הקטן בגיל חמישה חודשים אכל ממש אוכל טחון. הוא ממש רצה ודרש את זה
נואשת לרעיונות לגוון...עכשיו גם קצר וגם ארוך.
בקשר לרעיונות לארוחת צהריים-
מרק עדשים
אפונה, גזר ועוף
מקרוני ברוטב שמנת ופטריות
פולים וקציצות
מרק עוף וקוסקוס
פתיתים ונקניקיות
שעועית ירוקה בטאריאקי, ואורז
פיצה
דברים שהכנתי לאחרונה (לפני פסח חחח)
שלרוב הכל בסדר וגדלים עוברים בריאים ושלמים עם דופק והכל בסדר.
ואת כזו מקסימה! ממש שמחה לקרוא אותך.
ברור לך שאת סוג של יולדת עדיין וכבר בהריון ב"ה לכן את קצת יותר סמרטוטית כנראה... לדעתי תדאגי לעצמך, תפנקי את עצמך בדברים שאת אוהבת ובנוסף לקחת ויטמינים ולעשות בדיקות דם.
וסתם שאלה, זה קרה בהנקה מלאה/חלקית?
אין לי הסברהלכה ב10 חודשים.
בעצם נראה לי כבר סיפרתי לך.
לא עשיתי לום בשביל זה...
כל אחד הקצב שלו...
(חמותי אמרה לי כשהגדולה לא הלכה בגיל שנה "לא חבל על הבגדים למה היא לא הולכת?")
מניסיון, רופאות תמיד אומרות שבטן קטנה לא אומרת כלום כל עוד העובר באחוזון תקין וגדל.
אני רואה בזה רק יתרונות- פחות כבדות, פחות משקל אחרי הלידה להיפטר ממנו, פחות הוצאות על בגדי הריון ואופציה להשאיר את ההריון בבטן עד שרוצים לגלות.
