פורום הריון ולידה (עמוד 1544)

@חגהבגה אשמח בבקשה שתצרפי אותי .
אני לא יודעת לשלוח הודעה אישית סליחה

אני צריכה את הפלאפון שלך
אנסה לשלוח לך הודעה בפרטי

בשעה טובה..

מקפיצה לך

בהריונות חוזרים הבטן יוצאת יותר מוקדם

בהריון הראשון אז היתה לי בטן בערבים בשלב הזה וכבר קודם🙈
אבל לא כל הזמן
וגם ראיתי שזה נפיחות..
עכשיו זה כבר 3 ימים ברצף, והבטן די קשה..

ועדיין אתמול בעבודה ראיתי כמה מבטים ננעצים בבטני🤦‍♀️😅
תודה!💕

אז ממש רואים ושמים לב?

אבל מאז זה כבר נשאר כל הזמן עד שהיתה בטן ממשית..

מכירה מישי שבשבוע שמונה היתה באירוע וכמה וכמה אנשים באו אליה ואמרו לה בשעה טובה🥴🤔

ואח"כ שלא נדע עברה הפלה..
הלכתי עם רחב ככל הניתן ועדיין הרבה ידעו מוקדם מאוד.. מה לעשות...

אני מלבישה עד גמילה. או סוף החורף לפני. בקיץ פחות מפריע לי.

וגם בעונה

אחרת הטיטול מתנדנד עליהם ואני לא אוהבת את זה

לא אוהבת שהחולצה עולה ורואים את הבטן

הכי אהבתי לקבל זה ארוחת בוקר מושקעת שהאמנות הכינו לנו
ארזו כלכך יפה
אבל היה גם סלסלאות שוקןלדים, מארזים מללין

לק"י

אני הייתי שמחה לשוקולדים

לק"י

מה שבטוח לא, זה קרמים.

היא דווקא מאוד אוהבת דברים ביתיים

לק"י

וגם זה קרמים מסויימים שעוזרים לי ליובש.
אז לקבל כל מיני קרמים זה מתכון טוב שישבו במגירה.

עובד על החמישית עכשיו.

גם יכול להיות קשור?

לק"י

הגיוני גם שקשור לחורף.

בא לידי ביטוי בנחירות בשינה (אבל בא גם יחד עם שקדים מוגדלים).

יש מקרים אבל לרוב בגיל קצת גדול יותר. מאבחנים או ברנטגן או בבדיקת סיב אופטי שמוחדר דרך האף או במעבדת שינה. הוא פיצי. הייתי מחכה לראות מה קורה בקיץ. או הולכת לבדיקת התייעצות עם אא''ג ילדים.

גם חשבתי לחכות לקיץ...

לפחות הוא לא נוחר, זה מעודד ...

גם אצלנו הוא בן שבעה חודשים ומנוזל, ואצלנו זה שקד שלישי
(בדקנו כמה הוא היה מחרחר בלילה והפנו אותנו לרופא ריאות ואאג)
עד גיל שנה אין איך לטפל בשקד שלישי, ולנזלת יש טיפולים שאצלינו לא באמת עוזרים..
היתרון אצלינו בזה שזה מאובחן שאני יכולה לשלוח אותו למעון גם כשהוא עם חום, כי זה דלקת אוזניים...

מסכן הוא ומסכנות המטפלות.
וגם יש עוד סיבות לחום. מאוד מוזר העניין.
כמובן אם הוא כבר על אנטיביוטיקה וכבר בלי חום וכאב זה משהו אחר.

כי מתוך ארבעים יום 28 הוא איתי בבית.
זה יש לו דלקת אוזניים זה עובדה. זה לא יעלם עד שנעשה ניתוח
הוא שמח ורגוע במהלך היום ואין סיבה להישאר איתו בבית רק כי יש לו חום בגלל דלקת שלא מורגשת בשעות היום

נשמע ממש לא קל

השקד השלישי מפריע לאוורור של האוזן ולכן מצטברים נוזלים. ולפעמים הם מזדהמים ואז זו דלקת. אבל זו מחלה לכל דבר וככה צריך להתייחס אליה. מה לעשות. מבינה ממש. לא עברו אצלי שבועיים מלאים מספטמבר בהם כולם הלכו ברצף.

בעיקר בגלל הכתמים המעצבנים האלה
חיבוק

ללכת לאולטרסאונד ביום ה5-8 למחזור ואם תקין אפשר לנסות טיפול תרופתי לטפל בדימומים. הבעיה שאני בתחילת החודש עוברת קופה. למישהי יש ניסיון בזה? אולי אני אספיק ללכת לאולטרסאונד עד סוף החודש, גם לא יודעת אם יהיה תורים אבל גם אם כן אז אחרי זה אני אצטרך ללכת לרופא חדש.

תודה למגיבות! אני יוצאת מהניק האנונימי וחוזרת לשלי. קוראת הכל! תודה

את תשדרי את זה
וזה יגרום לו להחמיא לך במקום לבקר
אני מניחה שהוא לא עושה לך את זה בכוונה אם הזוגיות בסה"כ טובה ואתם אוהבים.

כתבת שהיה כעס ודיבורים לא יפים- זה קצת מוגזם, אבל יכול לקרות גם לאנשים נורמטיביים, תחשבי עם עצמך מה התדירות והעוצמה של הדברים האלה ואם יש חשש דק אפילו אז תתיעצי עם מישהו יותר קרוב להבין אם זה באמת רק משהו נורמלי כמו שאני מניחה או שמתחבא משהו אחר

מה שברור שזה לא התנהגות בריאה וטובה בין בני זוג,את לא צריכה ולא יכולה להשלים עם זה. וראוי גם שיעלה ביניכם דרישה ממנו לדבר אליך בכבוד (וכמובן גם את אליו) בלי שום קשר למי יותר מוצלח ומי יותר "שווה". זה כבוד שמגיע לכל אדם באשר הוא אדם גם אם הוא טיפש

אבל מעל זה- מה שנשמע שיותר מפריע לך זה שהוא לא מעריך אותך כמו שאת באמת,שאת מרגישה נחותה ממנו, וזה כבר ממש בידיים שלך. אי אפשר לדרוש ממישהו להעריך או להחמיא. אפשר כמובן לבקש ואם הוא באמת ינסה זה גם יחזיק קצת זמן מן השפה ולחוץ אבל בדרך כלל זה לא יהפוך להיות אמיתי גם אם יש רצון טוב כי זה קשה כשזה לא מגיע מבפנים

איך להגדיל בטחון עצמי?
קודם כל להחמיא לעצמך וכמה שיותר, גם באוזניו אבל גם באזני עצמך. בלי לחשוב אח"כ בשקט כמה שזה לא מדויק. לא. את הביקורת כבר תמצאי בזמן אחר היא לא תעלם... רק לקחת כל נקודה אמיתית להתעלם לרגע מאלה שלא טובות ולהעצים את אלה שכן

אם את רוצה תהליך יותר עומק יש מישהי בשם אלישבע גרוניך שמתעסקת המון בנושא הזה, כדאי ממש לעקוב אחריה, תתחילי מהתכנים החינמיים תראי אם את מתחברת ואיך זה עובד אצלך

גם שושי זליקוביץ היא בסגנון קצת שונה אבל נותנת כלים מדהימים, חלק גדול מהם חינמיים

בהצלחה!
רק אל תחשבי לרגע אחד שאת באמת שווה פחות, זה פשוט לא נכון ולא יכול להיות נכון. עכשיו רק יש עבודה איך להשתכנע באמת, להרגיש את זה ולשדר את זה

ראיתי שהתייחסת גם לעיניין הריב, אולי אתייעץ איתך גם על זה?
הרבה פעמים בריבים אני מחליקה ולא דורשת ממנו לבקש סליחה וזה פשוט ממשיך הלאה (היתה פעם שביקשתי והזכרתי שיבקש סליחה לפני כיפור ולא ביקש)
הפעם הרגשתי שזה חצה גבולות, ואני עוד במחשבות איך לסיים את העיניין... אני כן מדברת איתו, אבל מאוד עינייני, הוא שם לב שהנמכתי פרופיל, וזה לא עיניין של פוזות... אני באמת לא יודעת איך להתייחס לזה ופחות בא לי שזה יעבור מבלי התייחסות.
אני תוהה לעצמי- האם כדאי לי לפתוח את זה? או להמתין לו?
אם אמתין לו- יכול להיות שדברי יתקבלו אצלו יותר

(שכחתי לציין בשירשור שאני מרגישה שיש דברים שאני אומרת שהוא לא לוקח אותם ברצינות... ואת עיניין ההתייעצויות איתו- שאני מרגישה לא נכון להתייעץ איתו ולשתף אותו בנבכי נפשי כי אני מרגישה שהוא מקטין אותי עוד יותר (במוחו) )

אישית ממש קשה לי. בדרך כלל אני מחכה, אבל יודעת שהדבר הנכון היה לפתוח או לפחות - הייתי רוצה שנדבר על מה שקרה, בוא נקבע זמן שיתאים

לא חושבת שאת צריכה לשמוע דווקא סליחה, זה יכול לדחוק אותו סתם לאיזה פינה... תלוי כמובן בסיטואציה אבל יש עוד הרבה דרכים אחרות להגיע לפיוס

בהחלט לעבד את מה שהיה בלי הכעס, לפתור את הגורם למריבה אם אפשר או לפחות למפות מה היתה המחלוקת בצורה בוגרת, ולשמוע ממנו מה דעתו על המילים הקשות וההתנהלות שלו. כמובן גם להשמיע את דעתך חד וחלק אבל מהצד שלך לא כנורמה מחייבת -לדוגמא "אני ממש לא מאמינה שזה בסדר לדבר ככה, גם ובמיוחד בין בני זוג, בעיני למילים כאלה אין שום מקום. אני מבינה שזה נפלט ולא בכוונה אבל בוא נמצא דרך שבה גם אם יש מריבה או מחלוקת לא מגיעים לפסים כאלה" ותראי איך מתפתח

קודם כל אני רוצה שתדעי ותהיי בטוחה שלהרגיש ערך עצמי זה משהו שלך מול עצמך ואת יכולה לבנות את זה , בלי קשר לנסיבות.
דבר שני, את הרבה דיברת על תואר וציונים וכו'..את באמת חושבת שחכמה/ בטחון עצמי תלויים בזה?
אני אגיד לך נקודת מבט שלי. אני עשיתי תואר ובעלי לא, אבל בחיים לא חשבתי להתנשא עליו בגלל זה, או לחשוב שהוא פחות חכם ממני , בגלל שיש לו תכונות אופי, חכמת חיים ומידות שפי אלף יותר חשובים לי מכל תואר.
בקיצור תפרידי את מה שעת עוסקת/ תארים למה שאת. בטוחה שאת עולם ומלואו ויש בך המון נקודות טובות.
עכשיו תקחי דף וממש תכתבי את כל המעלות שלך.
הייתי כותבת יותר, פשוט קצרה בזמן.
אבל בעיקר בעיקר להתחזק מבפנים.

איך מתחזקים מבפנים?

איך הקשרים החברתיים שלך? חברות/ אמא / אחיות זה נותן המון כח. אם הבעל עוד לא קיבל שכל איך לדבר עם אישה, כשהקשרים האלה חזקים, זה נותן המון בטחון. וכשאת בטוחה בעצמך את משדרת ולאט לאט הוא יקלוט.

עבודה רוחנית. את מתפללת? מדברת עם ה'?
קשר עם ה' זה ממש מפלט, אמונה נותנת המון בטחון.
אני זוכרת כשחזרתי בתשובה (אי שם לפני הרבה שנים) אחד השינויים הכי חזקים זה שעלה לי הערך העצמי וגם אנשים אמרו לי שאני משדרת.

תרגול יומיומי.
זה ממש יפה, שאת מזכירה לעצמך את ההצלחות שלך, את הנקודות בהם הרגשת חכמה, תמשיכי ככה!
ובסוף היום יש לי תרגול שאני עושה: מזכירה לעצמי את על הדברים הטובים שעשיתי היום, אפילו דברים קטנים, ואז אני מגלה כמה טוב עשיתי וכמה הרצינית שלי טובים.המוח מתמקד בדרך כלל בשלילי וברדיפה עצמי והתרגול הזה עוזר.

תמיד אבל תמיד החשיבה שלך זה משהו יוצא מהכלל,

תודה לך, אני התחזקתי ממה שכתבת, ישר כוח.

את תמיד עונה דברים פשוטים שנכנסים ללב ותמיד מחזקת את כולן באמונה תמימה שלך.ותמיד תמיד רודפת שלום
בסוף האמת היא פשוטה😘

הוכחות לא יעזרו
אם הקשר המשמעותי בחייך, מקטין אותך עד כדי מילים "מטומטמת מפגרת".
הוא לא עושה את זה כי יש לך "רק" תעודה
וכי אין לך הוכחות לחוכמה שלך.
הוא עושה את זה כי הוא צריך להרגיש שאת קטנה.
וגם אם תהיי פרופסור הוא ימצא דרך להוכיח לך שאת בעצם לא שווה כלום.

את יודעת למה?
כי לו אין בטחון עצמי.
כי הוא צריך להאשים אותך, לפגוע בך, כדי להוציא מעצמו את רגשות התסכול והאשמה
כי הוא צריך שאת תהיי "חלשה" כדי שלא יצטרך להרגיש בעצמו את החולשה של עצמו
את נושאת את החסרונות
את נושאת את הטיפשות
את נושאת את הטעויות
עבורו.

המחקרים מראים שדווקא נשים חזקות, עוצמתיות, חכמות,
כשהן נישאות לגבר מהרצף האלים,
העוצמה שלהן מאוד מאיימת ומושכת אותו להקטין ולהחליש.
כי בחוסר הבטחון שלו הוא לא מסוגל לראות אישה מוצלחת לצידו.
הוא מרגיש נחיתות.
וכמו שאמרתי, מי שלא מסוגל להרגיש רגשות פגיעים כמו נחיתות, משליך אותם על אחרים.
הופך אותך לבעלת חווית נחיתות.

אז כנראה מצבכם לא כזה חמור, אם את עדיין בזכרון ברור ובחוויה פנימית של חוכמה, יכולת, עוצמה.
גם אם את לא מצליחה לשדר לו את זה.
אני לא בטוחה שאת צריכה לשדר לו.
הכי חשוב שאת, את תדעי שאת שווה.
שיש בך עולם מלא.
שהקיום שלך חשוב, ראוי, כדאי.
שיש לך המון מה לתת לעולם.
שאת טובה
מוצלחת
גם כשאת עושה טעויות כמו כל בני האנוש.
ושכל תחושה אחרת של נחיתות, כשלון, אפסיות - היא לא שלך. היא השלכה של בן הזוג עלייך.
עצם הידיעה יכולה לתת לך כוח פנימי.

אבל דעי לך שבתוך מערכת יחסים, בוודאי בתוך זוגיות,
מאוד מאוד מאוד קשה לשמור על ה"עצמי" כשיש השלכות חזקות.
התחושות שמועברות אלייך הן חזקות, תמידיות, נוגעות באמת (את באמת טעית, אך התגובה וההרגשה לא פורפורציונלית ולא חומלת. ולכן הופכת את החוויה שלך לחד מימדית - את כשלון מוחלט... את לא טובה...).
ולכן,
כמובן שאתם צריכים טיפול זוגי.
אבל אם אתם לא שם, כדאי לך עבור עצמך טיפול אישי.
להשאיר לך מקום יציב של אמון בעצמך, ערך עצמי.

שאת בסדר גמור כפי שאת, אנושית, טועה לפעמים, עם תואר או בלי. זה ממש לא משנה.
והוא בהתנהלות שלו כלפייך מאד מאד לא בסדר, לא תקין בשום צורה. שבוחן המציאות שלך לא ישתבש ולא תתחילי להאמין או להצדיק את הדברים הלא לגיטימיים בכלל שהוא אומר לך.

אבל אני יודעת על אדם שהוא מטפל / יועץ זוגי בשיטה מסוימת, משו פלאים!!!!

 

היינו אצלו וחזרנו שוב,ממליצה בחום למי שרק אפשר,

גאם הכל סבבה זה מעלה את הזוגיות כמה רמות מעל ואם יש על מה לעבוד אז בכלל!!!!

 

ושוב היינו אצלו, פלאים!!!!

 

אריה אטינגר קוראים לו מירושלים 

 

חייייבבבב

שנראה כלפי חוץ שעבודה היא מראה על שווי

וזה באמת נחמד שיש עבודה טובה/תואר / כל הישג אחר

 

אבל אם אין לך בטחון עצמי מבפנים, גם כשתהיה לך עבודה מעולה או תואר - זה לא יעזור, עדיין תרגישי חסרת בטחון וחסרת ערך

 

אז ............. תדעי לך שבסוף מסתכלים על האופי של הבנאדם וכך מעריכים אותו, ולא משנה התואר בכלל בכלל

אני אישית לפחות, מעריכה אנשים לפי האופי שלהם, פחות לפי המקצוע או המקום המכובד שהם נחשבים....או תופסים כרושם בעיני החברה...

 

תדעי שגם אם היה לך תואר, סביר להניח שהית מרגישה ככה, ופשוט תשמחי בדברים שיש לך הכי פשוטים , אם בא לך להתפתח ללמוד תואר - אפשר בשביל הכיף אבל לא בשביל הרושם, רק אם זה מה שטוב לך כרגע 

גם להיות תואר - זה מצוין, זה לא חובה בחיים בכלל

יש כאלה שפותחים עסקים ואין להם תואר ומרויחים הרבה.. כי הם יודעים לנהל עסק... לפעמים יותר שווה מתואר....

זה בעיקר נשמע לחץ חברתי/מהבעל

 

לגבי בעלך שקרא לך ככה - ברור שזה ממש לא יפה שדיבר אליך ככה... אבל נשמע לי משום מה, מנחשת (לא יודעת אם צודקת..) - שהוא קצת מקנא בך ורוצה ממך תשומת לב ולכן מדבר ככה

גברים לפעמים, יש להם קטע שהם לא יודעים לבקש תשומת לב בצורה נורמלית כמו "את לא מתיחסת אלי.." כי הם לא רוצים להתמסכן או להראות נשיים בעיניך, אז הדרך שלהם היא "לתקוף" לפעמים ואת לא מבינה מה הוא רוצה, כשהוא אומר לחלוטין משהו אחר ממה שהוא רוצה...

אולי לדבר איתו ברוגע ולשאול אותו - "למה אתה מדבר אלי ככה? זה כואב לי" ולא להאריך יותר 

 

אל תתיחסי למה שבעלך אומר לך , זה כנראה תקופה קשה אצלו בחיים והוא לא מוכן להודות בזה, מאוד לא נעים לשמוע כינויים כאלו מבעלך (!!!!!!) , אבל אם ביומיום הוא מתיחס אליך יפה - ויחסית נדיר - אפשר להעביר הלאה ולקוות שיחלוף לו הג'וק הזה.....

או פחות חס ושלום
את הבת של השם יתברך, יציר כפיו, נשמה שיש בה חלק אלוקה ממעל. זו התעודה הכי טובה לנפנף בה.
ובתור התחלה - תרשמי לעצמך הישגים במהלך היום, כל דבר טוב קטן שאת עושה, לא לחפש דברים גרנדיוזיים כי זו עצת היצר הרע. ובנוסף תכיני לך רשימה של כל הדברים הטובים שיש בך. ויש המון. תופתעי לגלות כמה דברים טובים יש בך שלא ראית בעצמך אם תשבי על זה באמת. זה מאוד עוזר.
ובקשר לביקורתיות של הבעל - גם בעלי מאוד ביקורתי. אבל חייבת לומר שאחרי כמה שנים, ובעיצומו של תהליך, קודם כל - כשאני לא מייחסת חשיבות לביקורת אם היא לא רלוונטית ומבינה שזה משו אצלו - עם הזמן זה פוחת
וככל שאני מפרגנת לעצמי יותר, כך גם הוא. ובמאמר מוסגר - כשאני מפרגנת לעצמי יותר, אני מסוגלת לפרגן גם לו וזה גם עוזר
איך אני יודעת שהביקורת לא רלוונטית? אם היא לא באה במטרה להעביר לי מסר מסוים, שאמור לשפר, מבחינתי היא לא רלוונטית. ורוב הפעמים באמת היא כזו.
עם הזמן אנחנו יותר מעבירים מסרים ולא מבקרים בצורה הרסנית ושלילית. לא הגענו למנוחה ולנחלה עדיין כמובן זו עבודת חיים אבל היא משתלמת ולוקחת זמן

אני אולי באמת ילך להיבדק רק בשביל להיות רגועה

ואם היא ממוקמת מאוד נמוך אז התנועות יכולות להגיע לשלפוחית...
אם חוץ מזה יש משהו מדאיג (כואב לתת שתן,דחיפות מוגזמת) לכי לבדוק דלקת בשתן אבל אם רק זה זה נורמלי

עשיתי תרבית הבוקר מחכה לתוצאות אני אחת שסובלת מדלקות לצערי

היה לי דלקת לפני חודש וחצי ולקחתי אנטביוטיקה יכול להיות שהדלקת חזרה?

איך את יודעת שזה העובר? 

האם אלו לחצים שבאים והולכים?

אצלי אלו היו צירים.

זה הריון ראשון של יקירה?

זה הריון שלישי

זה הרגיש לי כאילו אני בחודשים האחרונים שמרגישים מידי פעם לחצים למטה בגלל זה נלחצתי זה הרגיש כאילו העובר שם לוחץ לי

פחדתי שזה צירים

היום קמתי ומרגישה יותר טוב ברוך השם

 

ואגב- אצלי זה גם היה בערך חודש אחרי שהיתה לי דלקת ולקחתי אנטיביוטיקה.
זה היה סוג שונה של חיידק ולקחתי בפעם השניה אנטיביוטיקה הרבה יותר חזקה

שוקולד ולא פרחים, כי שוקולד מעודד תמיד, או מסמל עידוד והמתקה,
ופרחים זה יותר מסמל "ניצחון" בעיניי..

בס״ד

ואיזו חמודה את @anonimit48!

והיא אפילו קטנת אמונה על זה.

אני לא רוצה שתתבייש חס וחלילה או משהו

אני חושבת שאם יש לך אפשרות לשלוח לםני המבחן זה הכי טוב. עם פתק שמביע הערכה ותמיכה, תפילה ותקווה משותפת.
שיהיה ברור שזה לא מתנה להצלחה אלא הערכה ותמיכה, אהבה ותשומת לב.

אם היא תעבור או לא???

את מביאה לה שוקולד כמחווה מתוקה

בלי קשר לתוצאה 

הפוך ושזה רק ילחיץ אותה.
בכל מקרה כנראה שכן אשלח לה שוקולדים השאלה מאיפה ?

באתרי משלוחי פרחים, ראיתי שבהרבה מהם יש גם משלוחי שוקולדים

בהחלט כן , תשלחי לה משהו נחמד לבית.
אני לא יןדעת מה התקציב שלך אבל יש לך גם את בישקוטי (לא יודעת אם עושים משלוחים מהרגע לרגע), את יכןלה גלידה (גלידה גולדה- אני שלחתי לא מזמן לחברה גם)
ואם לא אז יש לך את כל המקומות של פרחים שעושים גם שוקולדים למשלוח

מבחינת רמה נראה לי 3 כוכבים

הייתי בכמה וכמה שבתות מטעם ערכים, נהניתי מאד!!!!

משקיעים באוכל ובהרצאות מעניינות מאד

ממליצה בחום

לפני כמה חודשים היינו שם שבת
וכלכך נהננו..
פעפ רביעית(לא בכולם היינו שבת)
לקחנו קומה 16 מול הים
כיף..

באמת היו שם הרבה שאמרו שבסדר ומעולה..,

 

הניקיון קצת מחשיש אותי 

לפעמים סתם ככה, לפעמים כשהוא רוצה משהו (למשל בשבת ישב על אחותי, ורצה לרדת לרצפה.. לא חיכה שתתן לו, ופשוט נשך..) הוא נושך ממש גם במעון, איתך בחוסר אונים. אומרים "לא" ברור ומרחיקים, אבל משום מה זה מצחיק אותו

שלב בהחלט התפתחותי..
אני כל הזמן היתי אומרת לו שעם השיניים אוכלים, ואם השפתיים מנשקים.. ושנשיכה זה לא נעים.. זה הפך לסוג של שיר בבית
הוא היה מנסה אותי המון וב״ה זה עבר מהר..

אמשיך לשנן לו ואולי יקרה משהו...

ואומרת שאסור ושפעם הבאה שמה בלול. ואז שמה בלול לדקה או שתיים. ואז הוא מבקש סליחה, חיבוק ונשיקה, ואז אני נמסה לגמרי.
וכן, לפעמים גם צועקת אאוץ, זה כואב בטירוף

ובכלל, לא באלי להעניש אןתו 🤷‍♀️

מביאה לו משהו לנשוך כשרואה שהוא רוצה לנשוך?

כמה שיותר להסביר הוא יבין,והעיקר לא לכעוס ולא לצעוק עליו בגלל הקטן,

כי זה נותן לו יותר קינאה ושנאה לקטן,

מותר לנשוך נשכן. מותר לנשוך אוכל.

מותר לנשק. מותר לחבק.

חוצה לשתיים לאורך, מקלפת בקלות ואז קל יותר לחתוך
וסכינים-רק ויקטורינוקס..

גם לשים בתנור איך שהיא

לק"י

אולי שווה להעביר ללול/ מיטת תינוק בחדר שלכם?
ככה שלא יהיה צמוד אלייך.

אין לי ניסיון בהעברה בגיל הזה.

אני מחכה לאביב בשביל להעביר את התינוקת חדר (בת שבעה חודשים)
לדעתי כדאי לך להתחיל בצורה הדרגתית (לך ולו) ולסגור לו את העריסה ככה שהוא נפרד ממך אבל עדיין איתך באותו החדר

מעניין אותי כי אני במצב דומה ומתלבטת

אני לא אצטרך לדאוג אם קר לה או לא, ואני אוכל להסתפק בשמיכה דקה יותר שמבחינתי זה יותר בטיחותי משמיכה עבה

בגלל מחלות החורף, נזלת ושיעול, שמעיר לפעמים בלילה...
אגב אצלי הוא עם שק שינה עבה כזה, זה מושלם.

חוששת בעיקר מכמות הפעמים שאצטרך לקום לחדר השני, מקווה שאופתע לטובה...

ואז בגיל שנה בערך מעבירה לחדר אחר.
בעיקר בגלל הנוחות שלי, שיהיה קרוב אלינו.. אבל גם כי זה מומלץ למניעת מוות בעריסה

כל פעם שומעת את זה ולא מבינה את הקשר, ואולי באמת אין הסבר הגיוני

לא מבינים את גורמי הסיכון...
רק יודעים שסטטיסטית מצאו הבדלים.
יכול להיות לזה הסברים הגיוניים כמו למשל -
שתינוקות שעוברים לחדר אחר מתעוררים פחות בלילה...
אולי שהאמא תשמע איזה רחש חשוד ותתעורר מזה
אולי שהנשימות קרוב להורים מעודדות לנשום באופן דומה (קראתי משהו כזה, לא ממש מדייקת בניסוח).

עד איזה גיל כדאי לישון עם התינוק בחדר ההורים? - פורטל יולדת

בפועל, מעל 90% ממקרי מוות בעריסה מתרחשים עד גיל 6 חודשים וכ-36% מהם היו יכולים להימנע אם התינוק היה ישן בחדר השינה של ההורים. לפי החוקרים, הסיבה לכך קשורה לזמינות הגבוהה של הורים עבור התינוק שישן לידם בחדר בהשוואה לתינוקות שנמצאים בחדרים אחרים. למעשה, כ-75% מהמקרים של מוות בעריסה בשעות היום מתרחשים כשהתינוק נמצא לבד בחדר. לכן, השאיפה היא למנוע כמה שיותר את הסיטואציה הזו ולעצב חדרי שינה שיאפשרו להורים להתעורר מכל סימן של מצוקה.

בהתחשב בעובדה ש60% ממקרי המוות בעריסה (מקווה שאני מדייקת, כותבת מהזיכרון) מתרחשים אצל מטפל/ת שהוא לא ההורה.

כל פעם שאבא ואמא מתעוררים הם יכולים להעיף מבט ולראות שהכל בסדר (שמיכה לא על הפנים, נושם בסדר, לא התגלגל לדופן וכו')
חול מזה, הם יכולים להתעורר אם יש איזה שהוא רעש חשוד לפני- נשימות לא טובות/ חרחורים/ נפנופים בידיים וכו'.
מכירה אישית מספר מקרים שנצלו ככה, ב"ה.

רק בגיל שנה מעבירה לחדר אחר.

אבל אצלי מלכתחילה הוא לידי בעריסה רגילה ולא מטחברת..

כשתינוק כבר מתהפך מאוד מפחדת ממתחברת.

ואני מרגישה שלילדים עושה מאוד טוב לעבור לחדר שבו כולם הולכים לישון בטקס מסודר באותה שעה, כשהתינוק איתנו בחדר כנראה הוא מרגיש שהוא לבד ואנחנו ערים בסלון והשינה ממש לא איכותית...

זה לא היה לפי חוקים כלשהם אלא פשוט הרגשנו שהוא כבר האריך את הלילות והעריסה צפופה לו ובמקביל היה כבר אביב אז החדר שלו היה פחות קפוא..

ובאמת מאז שהעברתי התחיל לישון הרבה יותר טוב!

הרבה יותר טובב. חלק בלי התעוררויות..
בן תשעה חודשים

הוא באמת גדול למטחברת

ילדתי בת מהממת ביום חמישי בבוקר...

(לא הייתי זמינה לפורום כי בנייד חסום לי )

סיפור הלידה המקסים בהמשך...

חשבתי עליך הרבה! איזה כיף לשמוע!

גידול קל , התאוששות מהירה והמון נחת!

הרבה כח לנחת!

(מצחיק אותי שמבחינת שבוע ההיריון הייתי אחרייך - עקבתי אחרי שרשורי חודש תשיעי שלך - בכל זאת ילדתי לפנייך... )

כל ילד והרגע המיוחד שלו!

בשעה טובה ומלא בריאות!!

סוף סוף 😅
התאוששות קלה והרבה נחת!!

זה תקין הערך ביחס לשבוע?

כמו שילדים חייבים בכל מצב, כך גם מבוגרים.

שמתי כדי לא להידבק, (עד כמה שזה באמת מונע),
וגם כי השומר לא היה נותן לי להכנס בלי..
היום אחרי שהחלמתי, פחות מקפידה, אבל לסופר תמיד נכנסת עם.

חגורה - בטיחות. שמה תמיד
וגם כי האוטו חופר בציפצוף נוראיייי

לא מפחדת לקבל דוח כי לא ממש יש שוטרים פה אבל מרגיש לי שיש אנשים שנלחצים ומפחדים אז לכבד את החוק.

חגורת בטיחות חובה מצד הבטיחות!!!! אפילו בנסיעה של 4 דקות

אלא בגלל שאנשים מפחדים אז מכבדת את הפחד כשהחוק מחייב.
איפה שאפשר להיות בלי אז אני בלי

חגורה בשביל הבטיחות.
וגם מבוגרים חייבים לשים, לא רק ילדים.

אני מחוסנת ומחלימה אז ממש לא מרגישה צורך.. וגם די נחנקת מהמסגכה...

חגורה חובה!! לא מוותרת על זה.

ושמירה על החיים.
לא חליתי ב''ה. אבל מאמינה שהייתי שמה בכל מקרה גם מצד הניראות של כבוד לאחרים ולחוק. בהקשר למסכה.

לק"י

חגורה גם בשביל החוק וגם בשביל הבטיחות.

(המסיכה גם מסתירה את השיערות שלא הספקתי להוריד).

ראיתי כמה אנשים ששמים מסכה בכניסה ובפנים הסופר מורידים,

כשבאתי למיון יולדות לפני הלידה נכנסתי בלי מסיכה כי הייתי חייבת לנשום נורמאלי ואחד האנשים שעמדו בקבלה העיר בקול על החוצפה של אנשים להסתובב בלי מסיכה (והתכוון אליי כמובן) לא טרחתי לענות לו אפילו אבל נראה אותו בצירים שם מסיכה 👿

לק"י

הייתי מתייבשת ברגע😷

ואצלי ממש הקפידו על מסיכה כל הלידה (יולי 2020).

לק"י

מזל שאצלי לא הקפידו.
וזה הזוי בכלל לדרוש דבר כזה- כולי נושמת ונושפת, הפה יבש לגמרי. רק מסיכה חסרה.

הבת שלי נולדה בתמוז לפני כמעט שנתיים.

ואז היה חילופי משמרות למשהי שממש הקפידה (היה עליה בתחלואה באותה תקופה, טרום חיסונים והמיילדת שהתחלפה הייתה מבוגרת) אבל למזלי ילדתי תוך עשר דקות מהמשמרת החדשה. ילדתי עם מסיכה והתמונות הראשונות אחרי הלידה שהתינוקת עדיין עליי בעלי ואני עם מסיכות ותמיד שאני רואה את זה אני חושבת לאיזה עולם היא נולדה...

שלי תהיה בת שנתיים בסוף תמוז.

אבל האיש הזה באמת חוצפן

מסיכה בגלל הכללים
חגורה ברור בגלל הבטיחות

וחגורה בטיחות, חד וחלק

דינא דמלכותא דינא- זה מחייב אותנו לשמור על חוקי המדינה.
ובשביל חינוך הילדים- איך אני יכולה לחנך את הילדים לאמת אם אני "אעגל פינות"?!

למעלה, או במקום שלא חושף.

לעניין להניק במקום ציבורי בצורה צנועה?
יצא לי פעמיים שהייתי איתו במקומות שלא היה לי חדר הנקה ולא ידעתי כמה לעניין.

ו @Dove יש סינרים מאוררים, זה ממש נח!

אם אני במקום שאין בסביבה חדר סגור/חנות להיכנס אליה, למשל בגן שעשועים- אני מחפשת ספסל צדדי יחסית ושמה לפניי את העגלה.
אבל לא עושה יותר מידי חשבונות- הבת שלי רעבה, אני מניקה, עם סינר סגור ולא במקום מאוד ציבורי כמו מרכז הקניון או באמצע רחוב יפו...
בצד בשקט בצניעות. ומי שלא טוב לו יום טוב לו

זה מוזר לי שזה אפילו שאלה, האמת
כל עוד את צנועה, מה הבעיה?

פעם אפילו כשהייתי בבני ברק הייתי צריכה להניק לא מצאתי ספסל נכנסתי מתחת לבנין והנקתי שם על הגדר, הסתכלו עלי מוזר אבל הילד רעב מה לעשות...

חשוב לי לספר אותם,כי זה סתם סטיגמה- בכל ציבור יש שבעד הנקה ויש שלא.

פעם אחת חיפשתי פינה להניק בשכונה חרדית ואשה אחת הזמינה אותי להיכנס אליה הביתה! נתנה לי חדר לשבת שם, ונתנה לי גם שתיה!

ופעם אחרת נסעתי באוטובוס "נפרד" והתינוק צרח- אז ניגשה אלי אשה עם פאה וכובע ( לבוש חסידי), ו"גערה " בי שאני לא מניקה אותו היא אמרה שבדיוק בשביל זה חשוב שתהיה עזרת נשים באוטובוס- כדי שנרגיש בנוח להניק בנסיעה

בעיני במקום ציבורי אין שום בעיה,את תופסת כמובן פינה צדדית, לא במקום בולט, ומי שלא נח לו פשוט שיתעלם...
כמובן בצניעות אני לא מתכוונת חלילה לחשיפה של אזורים אינטימיים אלא לסיטואציה.

במקום יותר מוגדרים דווקא בעיני צריך יותר להתחשב, נגיד במפגש משפחתי מורחב או עבודה וכדומה, כי האנשים ולא יכולים ללכת אם לא נח להם כי זה יהיה בוטה ולגיטימי שיהיה להם לא נח בטח אם זה גברים שמכירים אותך (לרוב זה לא מפריע אבל לגיטימי שיש כאלה שכן)
אז בסיטואציות כאלה צריך קצת יותר רגישות, תלוי באנשים שנמצאים, ואם יש חשש אז לנסות להיות צדדית כמה שאפשר אם צריך אז בחדר אחר ולאפשר להתעלם ממך

מעדיפה מקום סגור שאני יכולה לפתוח הכל והתינוק לא מכוסה.. מוצאת תמיד פתרון.

גם (הלואי שלא יזרקו עגבניות) בעיני זה פחות צנוע להניק במקום ציבורי גם עם כיסוי... ולכן מעבר לנוחות אני חייבת למצוא פתרונות - ותמיד מצאתי עד היום ברוך ה'...

חנויות מסכימות בשמחה בדכ להנקה בתאי הלבשה, וכמעט בכל מקום היום יש איזה חדרון משרד שאפשר לבקש ולהניק שם בנחת.

וגם שכמית הנקה ולא סינר זה הרבה יותר נח... (זה כמו חצאית כזו אז זה מכל הצדדים ולא רק מקדימה)

בקטע של התינוק- בהתחלה זה באמת קשה כי צריך לעזור לחבר אותם עד שהם קולטים את הרעיון ומתחברים בקלות בעצמם.
פתרון אחד הוא לכסות גם אותך והראש שלך וככה את מחברת אותו

הוא לא ייחנק,סינרי הנקה תמיד בנויים מבד נושם יחסית ועם פתח רחב או פלסטיק כזה מרחיב בדיוק בשביל זה, כמובן צריך ערנות לתינוק בכל סיטואציה כע אסונות תמיד עלולים לקרות
אבל זה באמת פחות נח..במיוחד בהתחלה

ויש חצאיות הנקה שזה מכסה מכל הצדדים.
בעיניי לא הכי קריטי, תוודאי שאת מכוסה היטב מכל הכיוונים ובי ושלום, מי שלא מתאים לו, שלא ינעץ מבטים בבקשה.

מניחה שלא ישר בהתחלה שרק מתרגלת להנקה ובאמת פחות מסתדרים גם תינוק גם להניק וגם צניעות

פעם יצא לי לראות מישהי שמעניקה עם סינר עם קשת, עברתי בדיוק מאחוריה ובלי כוונה ראיתי דרך הקשת הכל.. (כמובן הסטתי מבט מיד).
אם יושבים סמוך לקיר בצורה שאין איפה לעבור מאחורה זה בסדר, אבל במקום שיש מעבר גם מאחורי האישה זה ממש לא מסתיר...

ככה רואים את הילד
אבל באמת צריך לשים לב לקטע של מאחורה

ויש סינרים מבד טטרה ואז יש כניסה של אוויר.
אני במקומות ציבוריים מעדיפה או להיכנס לחדר הנקה או להביא בקבוק כי שמתי לב שכשאני מניקה כשיש אנשים סביבי אני לא באמת מצליחה להניק אותה כמו שצריך (גם ככה די מסתבכת עם ההנקה) אבל באמת זה תלוי איך יהיה לך ההנקה

כמו חולצת בסיס ומעליה חולצה/ טוניקה/ שמלה עם פתח v
או חולצת מעטפת
או מיניקה במנשא

ואין סיבה שלא יהיה אויר
זה בד דק ויש פתח מלמעלה
וכמובן להשגיח ולשים לב כל הזמן מה קורה עם התינוק

מיניקה כשאפשר במקום צדדי לא הומה אדם. לא אשב להיניק מול גבר זר אבל על ספסל ברחוב לא רואה בעיה, ודאי שלא בגן שעשועים. אני סה"כ לבושה ואת האיזורים החשופים התינוק עצמו מסתיר. מקסימום אם צריך נעזרת בחיתול בד.
קל לראות במבט חטוף שאני מיניקה. מי שירצה להתבונן מעבר לזה - שיהנה.

(אין בדברי המלצה שלא להשתמש בסינר הנקה! בעיני אלה עם הקשת ממש מוצלחים. אבל אני לא רואה צורך בזה אז לא טורחת להסחב איתם).

מסתבכת עם הכיסוי, התינוקות שלי תמיד שנאו את זה והשתוללו והפשיטו אותי וצרחו והיה לי סיוט. אז מתכננת יציאות לפי זמני הנקה או לפי מקומות שניתן להניק בהם. ואם בא לי לצאת חופשיה ומאושרת שואבת לפני ונותנת בבקבוק. בחודשים הראשונים זה מאד מגביל אבל זה מה יש.
אבל ההגדרה שלי למקומות ציבוריים לא כוללת בית של חברה נניח או מקום שיש בו חדר הנקה נורמלי, כי במקומות כאלה אני מניקה בלי כיסוי בכיף.

ועדיף חולצה עם פתח רחב שאפשר להרים רק את הבסיס.

פשוט הולכת להניק ברכב

יש חדרים בהרבה מקומות ציבוריים

 

קניתי מלא גופיות כאלה הכי פשוטות שיש. 20 שח בנקסט. לובשת כמעט כל יום מתחת לחולצה/סוודר/ שמלה...
כשאת מרימה את החולצה לא רואים כלום ואז את מוציאה את השד מלמעלה, כאילו מעל הגופיה. מקווה שהובנתי.
אני מניקה ככה די חופשי ליד אנשים. תלוי כמובן מי ומה.. נגיד אצל חמותי תמיד אלך לחדר כי היא דוסית אש ולא בא לי שתחטוף התקף לב בגללי😅

וכמובן סינרי הנקה. לוקח זמן ללמוד איך להסתדר איתן אבל זה ממש נוח

השתמשתי מכמה ימים אחרי הלידה , אבל אין לי מושג אם השפיע.

ממש בימים הראשונים אחרי הלידה.
לא יודעת להגיד אם עזר כי לא היה לזה ממש במה לעזור
אבל התחושה היתה מדהימה ונעימה.

ביום חמישי בבוקר.

הייתה לידה מהממת.....

אספר בהמשך....

מזל טוב גדול♥️

הרבה נחת ובשמחה!

אין לי מה לומר חוץ מהמשפט הנדוש

"כולם יוצאים בסוף..."

אחת שהייתה מיטה לידי בבית החולים 

אכלה שמן קיק עם פופקורן

ואחר כך עשתה שאיבות (במקום עיסוי בפטמות) 10 דקות

ו3 שעות אחר כך ילדה....

כמו קינון.גם הפחדים. זה ממש סימן ללידה מתקרבת! בעז"ה שיהיה לך בקלות בעיתו ובזמנו.
(ותשמחי על כל יום שהעובר לומד תורה...)