🕯שרשור פרשת שבוע - פרשת מצורע - מה אני מקבלת מהפרשה?🕯

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי

מכתב פתיחה

🕯שרשור פרשת שבוע - פרשת מצורע - מה אני מקבלת מהפרשה?🕯מתואמת

ושוב באיחור... (נאשים הפעם את ניקיונות פסח?...)
@אם מאושרת
@בארץ אהבתי
@לא כרגע
@קמה ש.
@אוהבת את השבת
@אמא לאוצר❤
@מחי
@נפש חיה.
@מיואשת******
@קמה ש.
@בת 30
@מאוהבת בילדי

"לשון הרע - לא מדברים עליו"מתואמת

מחשבה שחשבתי עליה בקריאת הפרשה הקודמת:
כולנו יודעים שהצרעת באה על דברי לשון הרע. אלא שהעניין הזה לא כתוב בפירוש (כמדומני) בשום מקום בתורה (אלא רק בחז"ל).
למה זה?
אולי זה כדי להמחיש לנו בדיוק את מה שאסור לנו לעשות: לדבר. לדבר לשון הרע, כמובן, אבל כנראה גם לדבר *על* הלשון הרע זה לא טוב... לא טוב לדבר על דברים רעים, כאלה שקשורים ישירות בנפש של כל אחד, כאלה שעדינים כל-כך - כי כל-כך קשה לשלוט בדיבור שמחליק בטבעיות מהפה...
אז זהו, גם אני אפסיק לדבר פה

אשמח לשמוע מה דעתכן על המחשבה הזו...

מחשבה יפה, אהבתי...בארץ אהבתי

אני גם חושבת שאולי האיסור על לשון הרע הוא קצת שונה מאיסורים אחרים, מצד זה שהוא 'עדין' יותר, יש בו פחות 'מעשה' מאשר בדברים אחרים. ובעצם הוא יותר קשור למידות - מי שיש לו מידות באמת מתוקנות של עין טובה ואהבת הבריות לא אמור להגיע בכלל ללשון הרע.

אולי לכן גם יש צרעת רק כשעם ישראל במצב מתוקן, יושבים על אדמתם, כל אחת בנחלתו, כי אז יש אפשרות להגיע למידות כל כך מתוקנות (אם היום היתה צרעת, כמעט כולנו היינו מן הסתם מצורעים, כי אנחנו עוד רחוקים ממצב כזה).

ועוד מחשבה שעלתה לי עכשיו - מאיפה לומדים שצרעת היא עונש על לשון הרע? מההקשרים שבהם מרים (וגם משה) קיבלו צרעת (אצל משה בצורה יותר עדינה - באותות שה' לימד אותו, בלי כל דיני הצרעת).
ואולי אם התורה היתה כותבת בפירוש שצרעת זה עונש על לשון הרע, זה בעצם היה קצת לשון הרע על מרים ומשה שטעו בזה.
ולכן הכל נכתב יותר ברמז, שמפשט הפסוקים לא ברור בכלל שצרעת באה כתוצאה מחטא, וכשמשה ומרים מקבלים את הצרעת לא כתוב בפירוש שזה עונש על החטא, אבל אפשר להבין את זה מתוך התבוננות, וחז"ל מלמדים אותנו מתוך זה את הקשר בין הדברים, ואת איסור לשון הרע.

וואו, איך הרחבת יפה את המחשבה הקטנה הזו! מתחברת לגמרי

מתואמת

גם אני מאוד אהבתי. חידוש יפההמקורית

ומוסיפה בהקשר של פסח משו ששמעתי פירוש של האריז"ל נראה לי
שפסח זה פה סח. מתחבר לחשיבות הדיבור על דברים טובים. וגם מצוות הלילה היא והגדת להרבות הדסיפור יציאת מצרים
וגם עם ישראל נגאלו בזכות שצעקו למשה שהם לא רוצים לטבוע בים והוא דיבר עם הקב"ה שאמר לו 'דבר אל בני ישראל ויסעו'

נכון, זה באמת ממש מתחבר יפה!בארץ אהבתי

שנזכה להשתמש בפה שלנו רק לדיבורים טובים ולקיום מצוות!

אמן!המקורית

יפה! לא סתם הפרשות האלה הרבה פעמים סמוכות לפסח כנראה...מתואמת

התחברתי מאודחדקרן

תודה רבה!
לך ול @מתואמת

ממש מיוחדאם מאושרת

החיבור שעשית בין צרעת לבין מידות מתוקנות.
הלוואי שנזכה במהרה

תודה!בארץ אהבתי

לא כתבתי קודם, אבל חלק ממה שכתבתי בהשראת השיעור של הרב ראובן ששון על פרשת תזריע. לא הצלחתי להתרכז מספיק כששמעתי אותו בשביל לסכם בצורה מסודרת יותר, אבל הוא דיבר על הסיבה שהצרעת באה רק כשעמ"י במצב מתוקן, וחלק ממה שהוא דיבר נכנס בדברים שכתבתי...

(את השיעור של פרשת מצורע אני שומעת עכשיו, לא יודעת אם אספיק לשתף...)

אשמח לקרוא אם תספיקיאם מאושרת

גם אחרי שבת.. תודה!

היה קשה להתרכז בהכל עם הילדים ברקע...בארץ אהבתי

אבל בהתחלה של השיעור הרב אמר משהו שמאוד התקשר לי למה שכתבנו פה -
הפרשה מתחילה בדיני טהרת המצורע. אבל בעצם הוא נקרא מצורע רק בפעם הראשונה שהוא מוזכר (שעל שמה נקבע שם הפרשה), ואחר כך לכל אורך הדרך עד הטהרה הסופית שלו (לאחר שמונה ימים), הוא לא נקרא יותר 'מצורע' אלא 'המיטהר'.
וזה חלק משמירת הלשון ומהתיקון שלו - ברגע שהוא נרפא מהנגע, הוא נטהר על ידי הכהן, שכבר לא רואה בו מצורע, אלא אדם שמיטהר, שלמרות שהוא עוד לא טהור - הוא בדרך לשם. זה העיקר, וזה חלק מהתיקון - להסתכל בעין טובה, לראות את מה שבעומק ועדיין לא נגלה, לראות את הפוטנציאל ולא רק את המציאות.

חזק מאוד. תודה!חדקרן

ממש מיוחד!אם מאושרתאחרונה

תודה רבה שכתבת!

ישר כח!!אם_שמחה_הללויה

איזו מחשבה מיוחדת!אם מאושרת

וכהרגלך כתבת אותה כ"כ יפה!
הזכרת לי ששבת שעברה היה משהו שקשור לזה בעלון של הרב אברג'ל,הוא הביא מהרש"ב מלובביץ, שיש ארבעה שלבים בדיבור,{מחשבה שבמחשבה,דיבור שבמחשבה,מחשבה שבדיבור והדיבור עצמו.}
וצריך להיזהר מלשון הרע גם בדיבור שבמחשבה,ולא רק בדיבור עצמו, כי אפילו שלא יצא מפיו,הוא משאיר רושם בתוך האדם החושב.

יפה! באמת העניין הזה כל כך דק, ודורש אפילו שימת לב למחשבה...מתואמת

אור החיים הקדושאם מאושרת

עבר עריכה על ידי אם מאושרת בתאריך ז' בניסן תשפ"ב 03:19

עבר עריכה על ידי אם מאושרת בתאריך ז' בניסן תשפ"ב 03:18

האור החיים כותב שמחלת הצרעת ( הטבעית לא הרוחנית שמסופר עליה בפרשה) נגרמת מזיהום הגוף ו"תגבורת" המרה שגורמת לפצע בבשר האדם.
וזה נגרם מעצבות ( דכאון),
והרפואה לזה זה להתרחק מהדברים המעציבים את האדם,
ולעשות דברים שמשמחים אותו.

וכשבאה לאדם צרעת בגלל לשון הרע, האדם יכול להגיד שזו רק מחלה,אין צורך לעשות תשובה,ומספיק לרפא את הצרעת בדרך הטבע.

לכן ה' ציווה שישב בדד מחוץ למחנה 7 ימים - הפוך מהתרופה למחלת הצרעת ואחרי 7 ימים הוא יראה שנטהר,ואז יבין שזו היתה צרעת כעונש על לשון הרע ולא מחלה פיזית.

הפירוש

עוד נראה לפרש על זה הדרך להיות שהצרעת כפי הטבע תכונתו תתהוה מעפשות וזיהום הגוף ותגבורת המרה אשר תתגבר באדם ועושה רושם בבשרו, ודבר זה יסובבנו העצבון וצרת הלב ושממון השכל, והרפואה הטבעית לזה היא הרחקות העצבון ועניינים המרחיבים לבו של אדם ומשמחים אותו, והנה בבוא נגע צרעת על האדם יכול אדם לומר כי חולי טבעי הוא אשר יקרה להאדם, ובאמור לו כי הוא זה בשביל לשון הרע לא יאמין ולא יצדיק הדברים, לזה נתחכם אל עליון וצוה שיסגר המצורע בדד ישב ובגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה, ודברים אלו הם כפי הטבע נגדיים לרפואת סיבת הנגע ואדרבה יולידו הנגע מחדש, וכאשר יראה האדם שהגם שעשה דברים אלו שהם נגדיים אף על פי כן על ידי שהרהר תשובה והתודה חטאתו כי בעונו אשר פשט לשונו גילה הנגע את עינו וישוב מחטאתו ויטהר לשונו ויראה כי הפך הנגע את עינו בזה ידע ויוכיח הוכחה ברורה שלא בא לו הנגע אלא לצד שדבר לשון הרע, והוא אומרו זאת תהיה תורת מוציא שם רע, והכרת הדבר והוכחתו ביום טהרתו, שהגם שעשה דברים נגדיים לחוליו כנזכר אף על פי כן נטהר, בזה ידע כי תורת לשונו הרע הוא זה ולא מקרה הטבעי כחושבי מחשבות און וישמור פיו ולשונו, והוא מה שגמר אומר נרפא נגע הצרעת מן הצרוע פירוש מן הצרוע באה רפואתו ששב ורפא לו.

וואו, זה חזק... ואפילו קצת מפחיד...מתואמת

באמת חזק... תודה!בארץ אהבתי

מקסים. נהניתי לקרוא כתמידחדקרן

משהו קטן לשבת הגדולאם מאושרת

בסוף ליל הסדר יש אומרים את הפיוט- "חסל סידור פסח".
ויש על זה תמיהה - למה אומרים כאשר זכינו לסדר אותו כן נזכה לעשותו? הרי כבר הגיע סוף ליל הסדר ולא הקריבו את הפסח?
התשובה לזה שזה מהיוצרות של שבת הגדול.
יש שם את הלכות הפסח בפיוטים בחרוזים.
ובסיום מבקשים מה' שכמו שזכינו השבת ללמוד את הלכות הפסח כן נזכה השבוע לקיים באמת את קרבן הפסח.

בעז"ה שנזכה השבת ללמוד את ההלכות,ושבת הבאה נזכה לעשות את הפסח באמת ולהקריבו.

אמן! לא הכרתי את זה, תודה!מתואמת

חידשת גם לי, תודה!בארץ אהבתי

אמן!! מקסים ככאוהבת את השבת

איזה באסה זה להיות הדתייה היחידהחמדמדה

שכל לפעם צריכה לשאול

זה כשר?🤓🤓🤓

אני לא עובדת עם חילוניםמתואמת

(כלומר, יש לי לפעמים לקוחות חילונים, אבל אני לא אוכלת איתם)

אבל יש לי קרובי משפחה חילונים.

מכיוון שהם קרובים שלנו (של אמא שלי, שחזרה בתשובה), הם יחסית בקיאים בפרטים, אבל עדיין קורים דברים על גבול המצחיקים.

פעם אחת דודה שלי שאלה אותי: "והרבנים לא מרשים לכם להפסיק להביא ילדים או לעשות הפסקות מדי פעם?" (לכי תסבירי לה שהרב שלנו בכלל אומר שאנחנו לא צריכים לשאול רב על מניעה...)

ופעם אחרת במפגש עם הורים של דודה שלי (אשתו של דוד שלי), אמא שלה לא הושיטה את היד ללחיצה לבעלי, בעל הזקן הארוך, אבל כן הושיטה יד לאחי, שבלי זקן. הוא התנצל ואמר, "אמנם אין לי כיפה גדולה כמו שלו, אבל גם אני לא לוחץ יד לנשים..." (דווקא אח של דודה שלי כן רצה ללחוץ לי יד לפרדה, והיה צורך להסביר לו שדתיות לא לוחצות ידיים לגברים...)

אבל הסיפור הכי מצחיק שהיה לי לאחרונה - כלומר לא ממש לי, אלא בפודקסט ששמעתי:

אחד מהדוברים בפודקסט רצה להשוות ספרייה של סרטים בבית של מישהו לספרייה של ספרי קודש (מבחינת הכמות), ואמר: "זה היה ממש כמו להיכנס לבית של דתיים, עם כל הספרים של קאסוטו וכל אלה..." (מישהו צריך להסביר לו שדווקא דתיים *לא* לומדים קאסוטו🤦‍♀️)

אין לי כוח לילד שלי.צריךעזרה:)

זהו, אמרתי את זה.

הוא מתיש אותנו, סוחט אותנו.. פשוט לא כיף איתו. כל האווירה בבית נהייתה סיוט בגללו.

היינו אצל פסיכולוגית טיפול ארוך עזר קצת והכל חזר שוב. ועכשיו אנחנו מחפשים הדרכת הורים טיפולית.

ועצוב לי נורא. הוא הילד שלי, אבל כשהוא נכנס הביתה אני לא שמחה.

אני אמא נוראית, אוף.

לא נשמע שאת נוראיתכורסא ירוקה.

אלא שאת מותשת. לא יודעת בן כמה הוא אבל ילד שסוחט אנרגיות זה מתיש בכל גיל בצורה אחרת. התוצאה של ההורים הגמורים זהה.. חיבוק גדול 🧡🧡🧡

לא יודעת אם את מחפשת גם המלצות, אבל אם כן, אז לא מנסיון לצערי אבל מדריכת הורים שאני מאד אוהבת ועוקבת אחריה נקראת מיכל אופנהיים. הרבה מהדברים שהיא אומרת עוזרים לי אפילו בהבנה מחודשת.

תודה על ההמלצה! אני אחפש..צריךעזרה:)

ממש תןדה!

חיבוק!!!! קשוח ממש ממש!!!❤️❤️❤️❤️שיפור

את לא אמא נוראית בכלל!!! מספיק שאת צריכה להתמודד עם ילד מאתגר, לא צריך להוסיף על זה גם ייסורי מצפון❤️❤️‍🩹 בעזרת ה' שתמצאו בקרוב שליח שיעזור לכם לצאת מהמיצר הזה לגאולה גדולה!!!

אמן!! תודה!צריךעזרה:)

מצטרפת לשארמתואמת

ילד מאתגר זה באמת מאתגר, והוא מכניס אותנו למתח תמידי מפני ההתפרצות הבאה, ולכן באמת קשה להיות בנחת כשהוא נמצא.

מציעה לך - רק אם את מסוגלת - לעשות לעצמך רשימה של דברים טובים בו. תנסי לחפור מתחת לאדמה. אפילו רק לכתוב - יש לו עיניים יפות ודברים בסגנון. זה יכול קצת לעזור להרגשה שלך מולו.

ומחזקת אותך באמת לחפש הדרכת הורים טובה❤️

אני אנסה..צריךעזרה:)

מןדה שזה ממש קשה לפעמים וזה שובר לי את הלב שאין לי ככה בשלוף..

מבינה אותך לגמרי❤️מתואמת

אני גם לא בטוחה שאצליח לעשות את זה בקלות על כל הילדים שלי...

תודה על ההזדהות..צריךעזרה:)

זה מנרמל לי קצת את התחושות

לא צריך להיות בשלוףאמאשוני

דווקא איפה שההתבוננות היא מעמיקה מוצאים אוצרות יקרים מפז.

אם מה שגורם לך חשש זה השלוף אז לגמרי תרגישי בנוח.

תנסי להיאחז בדברים הקטנים.

וגם לייצר זמן נקי משיפוטיות להיות יחד. זה יכול להיות גם 5 דקות. אבל שאתם נטולי הפרעות וחסמים.

תאמיני שאתם מסוגלים לצלוח את הריחוק ויבואו ימים טובים יותר

🤗

דבר ראשון חיבוקמתיכון ועד מעוןאחרונה

זה קשה ממש להרגיש את ההרגשה הזו שאין כוח לילד שלך, ואת לא אמא נוראית, לאמא נוראית זה לא היה מזיז!!!

דבר שני, אם תרצי לכתוב מאיפה את אולי אוכל לסייע במציאת פסיכולוגית מתאימה

סיפור לידה. הזהרת אורך.בת.

ברוך ה' הבייבי ישן כאן לידי. מסתכלת ולא מאמינה שהחיים השתנו בצורה כל כך משמעותית ועד לפני שמונה ימים הוא היה בתוכי ולא הכרתי את הדבר המופלא הזה.

אז לידה שניה, בבית ילד בן שנתיים.

כל ההריון התפללתי ללידה טבעית בגלל שאת הגדול ילדתי בשבוע 42 עם זרוז, ובעצם לא חוויתי את ההרגשה של צירים טבעיים.. שבוע 39 פלוס 3 נכנסת לשרותים ורואה הפרשה קצת צמיגית, אבל כל ההריון היו לי הפרשות אז לא ידעתי אם זה אומר או לא. בכל אופן מעדכנת את אמא שלי ומכינה סוף סוף תיק ללידה.

למחרת סובלת קצת מכאבים, ובערב כשאני משכיבה את הגדול פתאום קולטת שזה שאני מרגישה צורך לשרותים כל כמה דקות זה בעצם ציר. מתרגשת ומתחילה לתזמן, זה כל רבע שעה בערך. הכאב עצמו של הציר כמעט לא מורגש ומה שבעיקר אני מרגישה זה לחץ רציני.. לא זוכרת שהיה לי את זה בצירים של הזירוז וזה מוזר לי.

הולכת לישון ומעדכנת את אמא שלי שכנראה זה יקרה בימים הקרובים. אמא שלי קבעה נופש לשלושה ימים הקרובים ואמרה מראש שהיא תצא באמצע אם אצטרך.. חבל לי שתפסיד ואני ממש מקווה שהלידה תחכה שלוש ימים. קראתי פה בפורום על הרבה נשים שלפני לידה היו להם כמה ימים של צירים ואני חושבת שזה יהיה המצב אצלי.

שוכבת במיטה ומתמודדת עם הציר שמגיע בעזרת נשימות. בהריון הזה לא היה לי כח ומוטיבציה לעשות קורס הכנה ללידה וההכנה היחידה שעשיתי זה לקרוא פה על דרכים להתמודדות עם צירים, השיטה של הנשימות של @בארץ אהבתי נראה לי.

מנמנמת קצת, ובערך בחמש הצירים נעשים קצת יותר כואבים ואני מתעוררת מכל ציר וממשיכה לנמנם ביניהם.

בערך בשבע הצירים מתחזקים ומצטופפים, אני מעדכנת את אמא שלי שאולי היום זה היום ומבקשת שתיקח לי את הגדול כדי שלא יראה אותי עם צירים. אחרי כמה דקות הוא קם ואני מחבקת אותו חזק חזק ומתרגשת כל כך כשאני חושבת על השינוי שאנחנו עומדים לעבור.. פתאום יש ציר, אני סוגרת עיניים חזק ומתחילה בנשימות ומחכה לעבור כמה שיותר מהר את הנשימה השניה - שלישית שהיא שיא הכאב ומשם הענינים מתחלשים.. הבן שלי רואה אותי נושמת בקולניות ומוציאה אויר בקול נמוך, נבהל ומטפס עלי מנשק ומחבק ומרגיש שמשהו לא תקין קורה. אני אורזת לו מהר בגדים בשקית ומתקשרת לאמא שלי שתבוא לקחת אותו, מתפללת שזה יהיה לפני הציר הבא.

אמא שלי לוקחת אותו ועכשיו אני פנויה נפשית לחוות את הדבר המרגש שקורה, אני במצברוח מצויין, מרגישה באורות כזה, קצת כמו על איזה סם. נכנסת להתקלח ובטוחה שזה יעזור לי מאד כמו שתמיד מים משככים כאבים, בפועל האמבטיה עושה לי עצבים וקוצר רוח, אני לא יודעת למה ואיך אבל מהרגע שנכנסתי רק בא לי לצאת ואני אחת שמאד אוהבת אמבטיות ארוכות.. מחליטה לזרום עם התחושות שלי ויוצאת. שמה ניגוני חבד להרפיה, מחשיכה את כל הבית ומתחילה להתנסות בתנוחות שיקלו עלי את הצירים. מנסה להעזר במשקופים, בקירות, על הצד במיטה ומשום מה הגוף שלי רוצה רק להיות על הרצפה אבל זה לא נוח לי כי אני לא מצליחה לנמנם תוך כדי והייתי עייפה.. המוזיקה והחושך משרים עלי תחושת שינה.

כל ציר שמגיע אני מעבירה בחמש נשימות וכל נשימה חושבת על דבר אחר שאני רוצה להודות עליו לה' - על בעלי, ההורים שלי הילד שכבר יש לי והילד שעתיד לבוא, על הלידה שקורית בצורה טבעית כמו שכל כך רציתי, על הבריאות, הבית והחיים.

אני מתיישבת בשלב כולשהוא על הספה ומשום מה נוח לי להעביר שם את הצירים. הצירים מתחזקים ובכל ציר יש לי לחץ חזק מאד מאד למטה. משהו בלב שלי אומר לי שהעוצמה של הלחץ חריגה.

בנתיים אני בקשר כל הזמן עם אמא שלי ואנחנו מסכמות שתגיע בעשר להעביר איתי את הזמן. הניגונים מרגשים האווירה נעימה מאד ואני ממש מרגישה שאני מתקדמת.

בעשר אמא שלי מגיעה ואנחנו מנהלות שיחה נעימה שכל כמה דקות אני פשוט מתנתקת ומעבירה את הציר, מקפידה מאד להיות רפויה ולחשוב רק על הציר הנוכחי.

באחד עשרה הסבלנות שלי נגמרת ואני מבקשת מאמא שלי לצאת לבית רפואה כי אני רוצה שמשהו יזוז. אמא שלי טוענת שאני ממש לא נראית עם צירים משמעותיים ושאולי כדאי לחכות אבל אנימרגישה שמשהו צריך לזוז וחייב לעשות פעולה משמעותית כדי להזיז אותו.

אנחנו נוסעות רבע שעה לבית רפואה, בדרך יש כמה צירים שאני מעבירה בצורה טובה ברכב ואז עוד איזה עשר דקות מחפשות חניה.

נכנסות לקבלה ולוקחות מספר, הכל לוקח הרבה מאד זמן ואני תוהה מה עושים עם מישהי שמגיעה במצב קרוב יותר ללידה, האם היא גם צריכה לחכות בתור? אני מעבירה בקלות יחסית את הצירים אבל יודעת שהם יותר כואבים ומשמעותיים ממה שנראה מבחוץ. מקבלים אותנו ומבקשים לחכות שוב בחדר ההמתנה, שם אני יושבת על כדור פיזיו וזה מקל מאד. מחכות עוד איזה חצי שעה ואז מקבלים אותנו לחדר ואחות מעצבנת מגיעה ומודיעה שמתחילים מוניטור, אני אומרת לה שיש לי צירים כאובים ואיך אני יעביר צירים בשכיבה אבל היא אומרת אז תתרוממי קצת ויוצאת מהחדר.

אני מחכה חצי שעה, בכל ציר אני נשכבת על הצד ומעבירה את הציר, הוא כואב אבל נסבל ברוך ה'. אחרי חצי שעה אמא שלי הולכת לקרוא לאחות אבל הן עמוסות ואומרות לחכות.. אחרי שעה ועשרים שאני במוניטור מגיעה סוף סוף אחות לשחרר אותי. היא מעיפה מבט על המוניטור ואומרת שזה צירים לא כל כך רציפים, והאם אני מרגישה צירים.. אני אומרת לה שבטח ומבקשת לבדוק אותי. היא מכניסה את היד ואז הפנים שלה משתנות והיא אומרת את בפתיחה 4 וחצי כבר מחיקה 80 90 אחוז, זה מעולה.

אני מתרגשת מאד. הלידה שחלמתי עליה מתקרבת ואני שואלת את האחות על האופציות שמתאפשרות אצלם בלידה. היא מסבירה לי שיש מרכז לידה טבעי ששם אין שום התערבות ואי אפשר לקבל גז צחוק או משהו אחר, זה מתקיל אותי כי כן תכננתי ללדת בלי אפידורל אבל עם גז צחוק אבל אני זורמת ואומרת לה שאני רוצה לנסות לידה במים.

זה נראה שהיא קצת מתפלאה, מספרת לעוד כמה אחיות ואז אומרת לי שאני צריכה לקבל אישור מהרופאה. נכנסת לחדר עם שתי רופאות והן צוחקות עלי שאני ממש לא נראית בפתיחה 4. אני רגועה רגועה, במצב רוח מצויין, צוחקת איתן, ורק כל כמה דקות כאילו מתנתקת ומעבירה ציר עם נשימות חזקות.

הרופאה בודקת את הנתונים שלי ורואה שעשיתי הערכת משקל רק בשבוע 32 והן צריכות הערכת משקל עדכנית יותר. הרוםאה מבקשת שאשכב כדי שתוכל לעשות לי הערכת משקל אבל מיד כשהיא מתחילה היא פולטת קריאת התלהבות ואומרת שהראש של התינוק ממש ממש למטה והיא לא יכולה להעריך בצורה כזאת. עכשיו אני מבינה מה זה הלחץ החזק שאני מרגישה ושמחה שבעזרת ה' לא אצטרך ללחוץ הרבה זמן. אני עוברת לטכנאית שתנסה לעשות היא הערכת משקל והיא מנסה מה שהיא יכולה ואומרת לי מראש שהנתונים לא מדויק כי התינוק ממש למטה. הוא יוצא קטן יחסית וזה בסדר.

הרופאה מסבירה לי שנכנסים למים מפתיחה 6, ושולחת אותי להעביר עוד צירים בחדר עם מקלחת. בהתחלה אני מעבירה את הצירים על כדור פיזיו.. אמא שלי משכנעת אותי בכל ציר לדמיין איך התינוק יורד ולעשות תנועות עם האגן כדי שיתברג טוב אבל אני משום מה קשה לי לחשוב בציר על התינוק זה מרכז אותי בכאב ואני מעדיפה לדמיין דברים אחרים לגמרי כדי להסיח את הדעת מהכאב. מדמיינת את הפנים המתוקות של הבן שלי, את ההרגשה כשהוא נותן לי נשיקות, את החיוך שלי, חושבת ומודה לה' על דברים טובים שקרו לי בחיים ובאופן כללי המאמץ על מה לחשוב בכל נשימה עוזר לי ממש להעביר את הציר. אחרי עשרים דקות בערך אני נכנסת למקלחת. בהתחלה המים באמת מטשטשים ועוזרים לצירים אבל מהר מאד הצירים נהיים כואבים יותר והמים כבר לא עוזרים. בכל ציר יש לי בערך 3,4 שניות שבהם הכאב גדול מנשוא ואני לא יכולה יותר, בשניות האלה אני מרגישה שדי. די. די. אני לא יכולה לעבור את זה יותר, והרגע אפידורל. אני עוברת את הכמה שניות האלה ואז ההרגשה היא אחרת שאני יכולה ומסוגלת, אבל הכמה שניות האלה פשוט מפחידות אותי בכל ציר מחדש..

אחרי חצי שעה בערך אני אומרת לאמא שלי שאני ממצה את המקלחת ואחרי זה נבדקת, אם יש פתיחה משמעותית אני הולכת על לידה במים ואם לא אני אקח אפידורל..

הצירים כבר כואבים ממש ממש. כל ציר זה קצת כמו מלחמה לעבור אותו. הנה עברתי עוד אחד. עוד אחד. ועוד. לפעמים אני מצליחה להתמודד עם הצירים עם מחשבות טובות ואז אני מרגישה ניצחון ולפעמים הציר פשוט מפרק אותי ואז אני מתייאשת..

יוצאת מהמקלחת ומבקשת להבדק, מגיעה רופאה ובודקת ואומרת שאני בפתיחה 5 והעובר התמקם קצת יותר טוב אבל צריך עוד כמה צירים טובים משמעותיים כאלה כדי להעלות פתיחה. זה מייאש אותי ממש במיוחד שאני שמה לב שמרוב הכאב הגוף שלי כבר לא מצליח להיות משוחרר ואני קפוצה ולחוצה.

אני מודיעה לאמא שלי שאני רוצה אפידורל ומיד כשמוציאה את המילים האלה מתחילה להתרגש. בלידה של הגדול האפידורל היה החלק הכיף של הלידה, בלי הכאבים, נמנמתי שרתי וצחקתי בפתיחה רצינית מאד. ואני אומרת לאמא שלי יאללה לוקחים אפידורל הכיף מתחיל..

אמא שלי הולכת להודיע לאחיות, הם נראות מאוכזבות שאחרי שעברתי את כל התהליך ויש לי כבר אישור מהרופא זה מה שאני בוחרת אבל אני ממש שלמה עם עצמי ומרגישה שזה יהיה לי טוב. אמא שלי הולכת להביא מדבקות מהקבלה ואני מרגישה שברגע שהחלטתי על אפידורל אין טעם בעוד רגע אחד לסבול.

אני מתקדמת עם המיילדת לחדר לידה, בדרך תוקף אותי ציר עוצמתי אני נכנסת לחדר לידה ומיילדת מבוגרת מקבלת אותי ומבקשת ממני להחליף בגדים אחרי כמה שניות תוקף אותי ציר מטורף מטורף ופתאום אני צועקת צעקות גדולות כמו בכל סיפורי הלידה הקלאסיים. מרגישה לחץ מטורף למטה ובטוחה שאני חייבת לעשות שרותים הרגע, מדדה לשרותים ופתאום עוד ציר. אני יושבת על האסלה ומפחדת שיפול לתוכה התינוק שלי. הלחץ חזק חזק חזק.

אמא שלי מגיעה ואני בוכה לה שהצירים נהיו לא נורמליים ואין מצב שאני עוברת את זה. באמצע הדיבור תוקף אותי עוד ציר עוצמת אני צורחת מכאבים ומתחננת לקבל אפידורל הרגע. המיילדת אומרת בנחת שהיא קראה למרדימה וזה יקח זמן. אני מרגישה בכל ציר שאני הולכת למות ומליון סכינים מבתרים אותי בבת אחת, מרגישה לחץ לעשות צואה, מרגישה ממש שעומד לצאת לי.

המיילדת אומרת פתאום שזה יקח לפחות עוד חצי שעה עד שהאפידורל יגיע כי צריך שהבדיקות דם שלי יגיעו מהמעבדה. אלא אם כן יש לי משהו עדכני מהשבועיים האחרונים. אני מרגישה שעוד רגע אני באמת מתה ואומרת לה שיש לי למרות שאני יודעת שעשיתי בדיקות דם לפני חודש. בין הצירים מתאמצת לפתוח את האפליקציה של כללית ולא מוצאת את הבדיקות. הצרחות כאב שלי מסבירות לה כשנראה שאין אפשרות לחכות עוד והיא מעלימה עין מהעניין. סוף סוף המרדימה מגיעה ואניצורחת לה שבבקשה תביא לי אפידורל דחוף. הכאבים כל כך עזים שאי אפשר לתאר ובעיקר אני מרגישה לחץ מטורף למטה. היא אומרת באדישות שהיא הולכת להביא את הציוד שלה ואז תוקף אותי ציר מטורף אני כורעת ואומרת לאמא שלי שאני הולכת לעשות כאן על הרצפה ולא אכפת לי שזה ילכלך הכל. משום מה לא מצליחה להבין שהרגשה כזאת זה אומר שהתינוק עוד רגע יוצא. אני צורחת להם שאני לוחצת לא אכפת לי מה קורה וברוך ה' הציר עןבר אבל מיד אחריו מגיע ציר נוסף.

המרדימה מגיעה ואני בוכה לה שבבקשה תזדרז אני חייבת אפידורל, היא מבקשת ממני לשבת על המיטה ואני בקושי מצליחה אבל הצורך העז באפידורל גורם לי לעשות את הבלתי יאמן. היא מזריקה ואני תופסת חזק בידיים של אמא שלי כי אני באמצע ציר נורא ואז היא אומרת לי שהיא שמה קצת למעלה ויכול להיות שיהיו לי כאבי ראש אחרי הלידה. באותו רגע לא מעניין אותי כלום, אני בקושי שומעת אותה רק מחכה שיעבור כבר. מגיע ציר את חציו הראשון אני מרגישה בעוצמת ואת החצי השני כבר פחות מרגישה. הכאב מתעמם מייד וסוף סוף אני יכולה לנשום ולהרגע. אחרי פחות מדקה המוניטור מתחיל לצפצף. המיילדת מעיפה מבט דואג במוניטור ואז מבקשת לבדוק אותי כי יש האטות בדופק וזה אומר או שיש בעיה או שהתינוק כבר יוצא. ובאמת אני בפתיחה מלאה. מסתבר שכל הדקות האחרונות היו כבר בצירי לחץ וזה מרגיע אותי להבין אתזה.

אמא שלי מתרגשת ומתחילה לבכות. היא אומרת לי הנה התינוק שלך מגיע.. אבל אני צריכה קצת לנוח אחרי הדקות האחרונות ומבקשת עוד לא להתחיל בלחיצות.

אחרי כמה דקות אני לוחצת ומרוב כל המתח של זמן הזה לא מצליחה ללחוץ טוב, המיילדת מנסה לכוון אותי ואני פשוט מודעת לזה שמשהו לא הולך לי. אחרי כמה לחיצות כאלה המיילדת מתייאשת מתיישבת על הכסא ואומרת לי ולאמא שלי כנראה שזה יקח עוד הרבה זמן.. בלב שלי אני יודעת שזה לא נכון ושכמה לחיצות ממוקדות יוציאו את התינוק. ובאמת מגיע ציר אני לוחצת ולוחצת ועוד ציר קטן ופתאום מרגישה משהו יוצא ממני וזה התינוק שלי. אני אפילו לא רואה את הפנים שלו אבל מחזיקה אותו הפוך רק בגב וכל כך מאושרת תודה לה' תינוק בריא ושלם כמו שהתפללתי. פחות משעה אחרי שהייתי בפתיחה חמש.

אחרי כל המאורעות האחרונים אני מרגישה שחייבת לנוח, התינןק לא כל כך בקטע לינוק והמיילדת מנסה לעזור לי עד שמתייאשת. אני מבקשת שיקחו לי את התינוק ונחה קצת, יש לי קרע קטנטן פנימי ותופרים אותי לוחצים לי על הרחם וזה כואב אבל מוציא כמויות של קרישי דם ומעבירים אותי לחדר התאוששות.

המשך סיפור האשפוז עוד מעט

וואו מזל טוב!!טליה א.

אמאלה איזה מתח!מאוהבת בילדי

מזל טוב!! איזו גיבורה את!!!!

ואיזה כיף להיות אחרי!

וואו כתבת ממש טוב!Doughnut

מותח ודרמטי ממש😅 ומרגש ממש❤️

קראתי בנשימה עצורה!!נשימה עמוקה

כתבת ממש יפה ומרגש..

נשמע ממש חוויה לא פשוטה הצירים שבאו פתאום ככה. הזדהתי מאד עם הצירים הסיוטיים בזמן האפידורל..

יאללה מחכה להמשך..

מלא מזל טוב!! נחת ואוראורוש3

וואו מטורף היתי איתך לגמרי..הלוואייי

מזל טוב!!

כל הכבוד לך כמה כוחות נפש!!

רק.. סליחה אשני אומרת- אבל איך הם לא הבינו שזה צירי לחץ???😉 זה ההכי קלאסי לש צירי לחץ מה שתיארת .. ובדר''כ בודקים פתיחה לפני אפידורל ולא נותנים בפתיחה מלאה לרוב..

ואם זורם לך לכתוב בפרטי איפה ילדת?

באמת מוזרבת.

רצו לבדוק אותי האמת אבל צרחתי שאני עולה למיטה רק בשביל אפידורל

ילדתי באסף הרופא

אהה חח וואי אבל האמת-זה עדיין בדיוק סימן לצירי לחץהלוואייי

ומיילדת מנוסה אמורה לזהות שכשמישהי שהתמודדה מהמם כמוך עם צירים כל הזמן פתאם יצשתפנית לשתצעקות ולחץ והיסטריה לאפידורל והרגע

זה 99אחוז אומר פתיחה מלאה עכישו או בעוד 2 דקות

ברור שאם את בוחרת באפידורל זה זכותך המלאה

אבל בשלב הזה לרוב מיילדות יציעו לנסות כבר לבד כי י ש מצב ש3 לחיצות הוא בחוץ ועד שהאפידורל משפיע.. לפעמים לוקח יותר זמן

קיצר

מטורף הסיפור שלך ועכשיו קראתי על האשפוז אימאלה איהז סרטטטט

את באמת גיבורה אמיתית

ואגב.. מישהי המליצה לי לפני הלידה הקודמת שלי על הבי''ח ההז.. ולפי מה שתיארת הוא נשמע לי יחסית עמוס- גישה לא טבעית...או שזה סתם נדמה לי?

אממ ניסיתי אותו לראשונהבת.

ולא ממש הייתי מרוצה. אבל חושבת שזה יכול להיות חוויה אישית שלי ונשים אחרות כן מרוצות.

יכולה לספר מהתנסותידרקונית ירוקה

ילדתי שם ובשערי צדק. אסף הרופא היו משמעותית טובים יותר.

בשערי צדק היה לי סיבוך שראו כבר בהריון ואחרי הלידה החמיר. אף רופא לא בדק אותי כל האשפוז. אני התחננתי לאחיות שיקראו לרופא שיראה אותי וכל פעם מחדש הן הופתעו שאף אחד עוד לא הגיע. בסוף סרבתי להשתחרר עד שיבדקו אותי. אחרי שסוף סוף הגיע רופא הייתי מאושפזת עוד שבוע עד שהסיבוך נפתר.

באסף הרופא, בלידה הראשונה באמת לא ידעתי לדרוש דברים והיה פחות מוצלח. לא דחפו התערבות, אבל היה פחות יחס כי לא נראתי כאובה וכשלקחו את התינוקת לתינוקיה לא הסכימו להביא לי אותה עד הבוקר (9 שעות מהלידה) כי לא היה מקום בביות מלא. אבל בלידה השניה ידעתי לעמוד על שלי ולא היו דברים כאלו. ובשתי הלידות היה ביקור רופא פעם ביום והעברת מידע בין צוותים רפואיים

השוואה לא טובה🙈אמא לאוצר❤

פשוט כי גם בשערי צדק הגישה התערבותית ולא טבעית..ועמוס שם מאד מאד מאד ...

אבל באסף הרופא אני תמיד שומעת סיפורים לכאן ולכאן יש כאלה שממש ממש לא מרוצות ויש כאלה שממש כן

דוקא מה שסיפרת על אסף הרופא נשמע לי נוראהלוואייי

אם מישהו לוקח ממני את התינוק ולא נותן לי- בלי סיבה רפואית אמיתית..זה מבחינתי ממש הדבר שהכי מרתיח אותי ברמת המוכנה לתבוע אותם כי אין זכות למנוע מאמא להיות צמודה לתינוק שלה אם היא רוצה . אז מה אם אין מקום בביות מלא? אז תשהיה איתך איפה שאת. זה לא אמור לפגוע בך אם להם אין מקום.

נכון, אני באמת כועסת על זהדרקונית ירוקה

לקחו אותה לבדיקות ואז עד שקיבלתי חדר לקח זמן.

כשבעלי הלך לקחת את התינוקת אמרו לו שבלילה אי אפשר והוא פשוט הלך הביתה 🫣

כשביקשתי שוב אחרי שעה הם רצו שאבוא לקחת לבד ולא יכלתי לקום עד שאחות תבוא לעזור לי (נהלים) ואף אחות לא היתה פנויה למלא זמן.

אבל כמו שכתבתי, בלידה השניה למדתי להתעקש על דברים והיה ממש טוב שם. לידה טבעית, חדר עם שניים, התינוק היה איתי כמה שרציתי, בדיקות לכל מה שצריך ואחיות נגישות.

וואו איזה סיטואציה מורכבת להשאר ככה לבדהלוואייי

עבר עריכה על ידי הלוואייי בתאריך ב' באב תשפ"ו 18:52

ולא מכבדים את הבקשה שלך

ממש רגיש

ומדהים שלמדת לבקש ולדאוג לעצמך זה מהמם

ומעניין ..בכללי י ש להם גישה טבעית או פחות?

והעומס 'ם- זה ככה לרוב שעמוס?(תמיד יכל להיות ..אבל יש בתי חולים יותר עמוסים ויש פחות)

אני גם חשבתי על זה!השקט הזה

המשךבת.

בעלי מגיע עם מגש סושי ענק, אנחנו נחים קצת בהתאוששות, התינוק ישן.

מביאים אותי לחדר, חדר פרטי וענק. ביקשתי להיות באפס הפרדה. אני מצליחה להניק את התינוק ברוך ה' ועונה קצת לאנשים בוואצפ.

הולכת לישון וקמה עם כאבי ראש מטורפים, מרגישה כאילו הניחו לי בית על הראש. כאילו הרדימו לי את הראש. לא מצליחה להזיז אותו לא מצליחה להסתכל למטה כלפי התינוק, לא מצליחה בקושי לקום מהמיטה. אבל ברגע שאני מניחה את הראש ישר על המיטה בלי כרית אפילו הכאב נעלם.

מעדכנת את האחות מגיעים לבדוק אותי, בדיקות דם וכו' ואחרי כמה שעות מגיעה רופאה מרדימה לדבר איתי.

מסתבר שבגלל שלקחתי אפידורל בפתיחה מלאה היתה סטיה וזה גרם לנוזל מחוט השדרה לנזול לראש. הרופאה אומרת שזה קורה לפעמים וזה סיבוך די נפוץ של האפידורל ושאפשר להכנס למן ניתוח כזה שבו מחדירים דם מהוריד למקום של האפידורל וזה יוצר קריש דם וסותם את החור. או שאחכה שבועיים בערך עד שיעבור בעצמו.

אני מותשת, סחוטה נפשית ופיזית ואין לי כח לשום סיבוכים, באופן כללי פרוצדורות רפואיות מאיימות עלי מאד. אני אומרת לרופאה שאני מעדיפה לחכות ולא רוצה לקחת סיכון.

הרופאה הולכת ואני בוכה ובוכה, לא יכולה לזוז בכלל מרגישה כל כך מוגבלת, התינוק ישן ושקט ומוסיף לי יסורי מצפון. מתקשרת לרופאה קרובת משפחה להתייעץ והיא ממליצה לעשות את הניתוח הזה.

כמה שעות בלתי נסבלות עוברות. אני לא יכולה לקום מהמיטה, לא יכולה לזוז בכלל, מניקה בלי לראות את התינוק. מגיעים לעשות לו את הבדיקה שבכף הרגל ועני לא יכולה אפילו להיות לידו מרוב הכאב.

באיזשהו שלב החלטתי שאני רוצה לעבור את הניתוח הזה והודעתי לאחות היא עדכנה את הרופאה ותוך כמה שעות כבר הורידו אותי לחדר ניתוח.אני יומיים אחרי לידה, צריכה להפרד מהתינוק החדש שלי, מרגישה כל כך מבואסת שגם לקחתי אפידורל שלא ממש עזר לי ובאמת את כל הלידה עברתי בלעדיו, וגם נפלתי על הסטטיסטיקה של אלה שהאפידורל מסתבך להם.

נותנים לי חלוק, מורידים את כל החפצים האישיים ואני כל כך לבד. האווירה של חדר ניתוח מאיימת וקרה, אני רק רוצה שיגמר.

מכניסים אותי לחדר ניתוח, ממש כמו בכל הסיפורים עם מנורות גדולות מעלי והמנתחת מסבירה שזה לא בהרדמה כללית, אני פשוט צריכה לא לזוז ולהגיד לה מתי שאני מרגישה לחץ חזק. אני רועדת כולי, מרגישה חשופה ומפוחדת. כבר לא יודעת אם באמת כואב לי או שאני מדמיינת שכואב. בוכה בלי הפסקה ובאופן כללי מרגישה שקילפו מעלי את כל השנים שלי וחזרתי להיות ילדה קטנה.

הניתוח נגמר, אני צריכה לשכב שעתיים על הגב, מכניסים אותי לחדר התאוששות ואני מעבירה את הזמן בלהקשיב לכל סיפורי הניתוחים הקיסריים של הנשים בחדר. ברוך ה' הזמן עובר מהר ומחזירים אותי למחלקה, המלאך הקטן שלי ישן כל הזמן ולא היה רעב כמו שחששתי.

אני מנסה בזהירות לקום מהמיטה וברוך ה' הכאבי ראש עברו לגמרי! מרגישה שקיבלתי את החיים מחדש. לא מפסיקה להודות לה' על הנס הזה. פתאום מרגישה כמו יולדת רגילה, קצת חלשה אבל חיה ומתפקדת. אנחנו נשארים במחלקה עוד לילה ולמחרת בבוקר משתחררים בשמחה.

אני הולכת לבית החלמה לכמה ימים להתאושש והחוויה מוזרה אבל אני נחה כמו שצריך וחוזרת מיד לברית שמחה בריאה ומאושרת.

וואי סרטאורוש3

לא רצתי לכתוב קודם כדי לא לבאס וגם ילדתי רק קיסרי, מרשה לעצמי כי כבר כתבת את הבאסה. זה ממש היה נשמע לא להיט שנתנו לך אפידורל בשלב הזה ורק מלקרא סיפורי לידה היה די ברור לי שאת בסוף אז הן בטח אמורות לדעת.. וגם סתם לא היו נשמעים סופר קשובים ואת היית ממש מלכה מודעת לעצמך ברמות. מזל שעשית את הניתוח הזה מה שזה לא היה ושזה הועיל ושהצלחת אח''כ לנוח ולהתאושש ולהיות בטוב. רק בריאות ונחת.

וואו וואו וואואחת כמוני

קשוח

ב"ה שעכשיו אתם בסדר

כתבת ממש יפה, מזל טוב!!קנקן שבור

ומה שקרה אח"כ עם האפידורל נשמע ממש כואב, ב"ה שהצליחו לפתור את זה

וואו איזה סיפור. מזל טוב גדול!! קראתי הכללומדת כעת

מרגש ממש ♥️

וואו , סיפור מטורף. איזה גיבורה את!אמא לאוצר❤

ממש לא התרשמתי מהבית חולים, הצילו כמה רשלנויות קטנות בדרך! הם ממש לא החזיקו ראש על הסיטואציה וניהול אותה כמו שצריך .. באסה! איפה זה היה אם אפשר לשאול?

ואיזה באסה עם הסיבוך!!! זה באמת סיבוך נפוץ אבל סיוטי🤦 טוב שאת אחרי!!🩷 התאוששות קלה וטובה💓

כן..בת.

אחרי מעשה קלטתי שהם באמת לא היו קשובים

וגם לא התנצלו אפילו פעם אחת על האפידורל שהם שמו לא טוב..

וואי אוף איזה באסה!!😞אמא לאוצר❤

וואו!! מלכה שאת!אנונימית בהריון

קראתי בנשימה עצורה

הרבה מזל טוב!!!

סיפור מטורףףף ואת אלןפה!!!❤️,שגרה ברוכהאחרונה

מעבר דירהקרובה

שלום. אשמח לעצתכן..

אנחנו זו''צ, עוברים עוד מעט דירה ומתלבטים בין 2 אופציות...

א. דירה קטנה וחמודה, היתרון שזה קומת קרקע, החיסרון שזה חדר וסלון.

ב. דירה גדולה, 3 חדרים, חסרון שזה קומה 3...

מבחינת כשיהיה הריון ואח''כ תינוק, מה עדיף? לסבול קומה 3 בלי מעלית אבל יהיה עוד חדר או להסתדר כמה שאפשר עם תינוק בחדר ובלי שידת החתלה וכו'?

או שיש עוד נקודות שלא חשבתי עליהן?

ואם הדירה של החדר וסלון- עד איזה גיל של התינוק זה עדיין אפשרי ואם יש טיפים איך לסדר את זה...

תודה!!

בעלי כמוך, ובכל זאת אין לנו שידת החתלהבארץ אהבתי

יש לנו כיסוי מיטה שפורסים על המיטה בבוקר, ועליו אני מחתלת (וגם שמה משטח התחלה חד"פ מתחת לילד - משתמשת בו כמו רב פעמי עד שכבר מתלכלך או מתבלה...)

גם אני אף פעם לא הרגשתי שחסר לי שידת התחלה...

צום ט באב עם סכרת הריוןהבוקר יעלה

שאלתי רב אם צריך לצום והוא הפנה לרופאה שלא ממליצה

ומפה מתלבטת מה לעשות כי באופן כללי היא לא בעד צום בהריון.

מישהי שגם פסקו לה בהריון עם סכרת לא לצום?

אני מכירה שלא צמיםעדי7

גם לא ביום כיפור

אבל אולי זה תלוי כמה את מאוזנת

האמת שגיליתי רק לפני יומייםהבוקר יעלה

הריון קודם הייתי מאוזנת, מקווה שגם עכשיו בע"ה

עונה בתור סוכרתיתnik

צום עם סוכרת הוא מסוכן, וצום עם סוכרת בהיריון הוא מסוכן כפול 2.

בכל ספר הלכה שפתחתי סוכרתיים הם הדוגמה הראשונה לחולה שפטור מצום..

יש סיכון לנפילת סוכר, או התייבשות שתביא לצירים מוקדמים.

בתשעה באב אין שיעורים, אז לפחות תשתי כמו שצריך.

ואוכל יכולה להסתפק במינימום שצריך.

בע"ה בבריאות ובשמחה!

תודה רבה!הבוקר יעלה

הרגעת אותי..

אין על מה🙂nik

אפילו ביום כיפור אני שותה ואוכלת לשיעורים..

אם תצטרכי תפני למכון פועה, יש להם הנחיות מסודרות.

נכוןחולמת להצליח

גם לי הנחו בסוכרת הריון לאכול לשיעורים גם ביום כיפור, זה קצת מוזר אבל ידעתי שזה בשביל העובר.

כן ליניק חדש2

כולל כיפור שלא צמתי בו.

הרב הנחה אותי איך לאכול לשיעורין.

והיתה לי סכרת מאוזנת.

ביום כיפור אוכלים בשיעוריםמולהבולה

אז בתשעה באב אין שיעורים כנראה שרב יגיד לך לאכול רגיל,תשאלי

אני צמתי אבל בחודש תשיעיעוזרת

והיה ממש בסדר

עם סכרת?מנגואית

אני גם מכירה שלא צמים בכלל כמו שהשאר כתבו פה

ביום כיפור שיעורים, צריך הדרכה של רב ורופא ירא שמיים איך

כןעוזרת

רק אומרת לגבי כיפורענבלית

שזה לפעמים תלוי ב''עד כמה חמורה הסכרת"

היו פעמים שצמתי כיפור

והיתה פעם ששתיתי לשיעורים מרק טחון

בשני המקרים הייתי על דיאטה בלבד, ללא הזרקת אינסולין

האמת הייתי בטוחה שצמים כרגילהבוקר יעלה

בשניהם.

חידשו לי..

לקראת כיפור אתייעץ בע"ה

במקרה שלי, ניסיתי לצום בתשעה באבענבליתאחרונה

של אטתה שנה, והסוכר שלי ירד נמוך.

כששברתי את הצום באזור 11-12 על משהו ממש סביר (כריך מלחם מלא) הסוכר קפץ ממש גבוה.

זו הסיבה שסכרתיים צריכים לאכול כל 3 שעות.

אז התיעצתי עם רב והוא אמר בכיפור לצום בלילה ולשתות שיעורים מרק מזין בבוקר.

אבל בהריון שלפני כן עם סכרת הריון לא היתה לי בעיה כזו, וכיפור עבר מצוין. וגם ההריון שלפני לפני.

כנראה המצב החמיר באחרון...

לכן זה ממש לא גורף.

מי שמזריקה אינסולין זה יותר בעייתי לצום למיטב ידיעתי.

הכי טוב להתיעץ עם רב לפי המצב שלך.

חייבת לצייןניגון של הלב

מכירה כאלה שפוסקים בכללי בהריון שלא חייב לצום, גם בלי סכרת

אני חושבת שבתשעה באב ויום כיפור זאת דעת מיעוטשיפור

זה נכון לגבי יום כיפור. 9 באב יש יותרפרח חדש

בהנקה למשל אני צמה רק בלילה

בהריון אני צמה כי יחסית קל לי לצום

בהריונות עם סכרתאבןישראל

כן צמתי ט באב ויום כיפור, יום כיפור הייתי בתשיעי. תשעה באב אמרו לי שאם לא הייתי מרגישה טוב הייתי מתחילה לשתות/ לאכול לשיעורים

צלקת קיסריהלביאה הלוחמת

ב''ה עברה כבר שנה מהקיסרי חירום, אך הצלקת עדיין מורגשת ומציקה מאוד

זה תקין? יש איך להקל?

מה הכוונה מורגשת? היא מפריעה לך להתנהלות ביום-יום?מתואמת

איך זה מרגיש - כמו דקירות כאלה?

את מרגישה אותה כל הזמן או רק מדי פעם?

היא מציקה כזאתהלביאה הלוחמת

לפעמים יש כאבים וגם יש חצאיות שלוחצות על זה

אני באמת פיטרתי את החצאיות מהארון שלימתואמת

מההיריון האחרון והמשכתי ככה גם אחרי הלידה (קיסרי רביעי).

מדי פעם אני מרגישה דקירות כאלה בצלקת - זה מלחיץ בזמן אמת, אבל בסופו של דבר זה תקין.

אם אלה ממש כאבים שמפריעים לתפקוד - הייתי בודקת את זה...

שווה לבדוק אםעדיין ניתן לטפל בהאחת כמוניאחרונה

בריפוי בעיסוק פיזיקלי.

מטפלים בצלקות עם מדבקות סיליקון ועוד ..

סכרת הריון?! אני לא מצליחה להכיל את זה,שגרה ברוכה

עשיתי היום העמסה של מאה.

ויצאו לי תוצאות גבוליות שבשום הריון לא יצא לי ככה. מבאס ברמות.

לא מצליחה להתרומם מזה שנכנסתי לסכרת. ובדיקות ומעקבים . איך שורדים את זה???

בדיקה ראשונה יצא 92(צריך עד 95)

בדיקה שניה יצא 163 (צריך עד 180)

בדיקה שלישית יצא 141( צריך עד 155)

בדיקה רביעית זה אקבל מחר תשובה .

אבל הבדיקה בצום! אוף אוף אוףףף

זהו זה נקרא סכרת?

למיטב ידיעתי תקין זה תקיןכורסא ירוקה.

אולי יגידו לך לשמור אבל זה לא נשמע כמו סכרת. חכי לדבר עם הרופא

הלוואי,שגרה ברוכה

אני זוכרת שגם אני ממש התבאסתי מהסכרתמתיכון ועד מעון

למרות שהייתי בהריון בסיכון מאלף סיבות באמת משמעותיות מהסכרת הכי התבאסתי

בפועל זה היה הריון שירדתי מלא במשקל ולא עליתי כמעט וכולם החמיאו לי שאני נראית מהמם, וב"ה התלחתי להיות מאוזנת לגמרי עם תזונה

כן אני יודעת שיש יורדות בזה,שגרה ברוכה

שזה מהמם ברור

אבל קשה לי לעכל את זה

ובכלל תפנה אותי בטח להריון בסיכון וזה כבר אין ליד הבית ויטרטר אותי יותר ובכללי מרגיש לי שהכל נהיה מסובך

גם אם הבדיקה הרביעית תצא לך גבוהההבוקר יעלה

זו לא סכרת כי את צריכה שתי חריגות

ממני, שרק לפני יומיים גיליתי על סכרת ועכשיו בגמילה מסוכר 😔

❤️,שגרה ברוכה

כן אבל הראשונה גבוה ממש

לכן אני לחוצה

זה בטווחהבוקר יעלה

אם היה גבוה, היה מחוץ לטווח..

מקווה באמת,שגרה ברוכה

ממה שאני יודעתמתיכון ועד מעון

זה השתנה ומספיקה חריגה אחת כדי לתת אבחנה של סכרת

טןב הגיעה בדיקה רביעית. יצא 121(הגבול נראלי 140),שגרה ברוכה

אבל לגבי זאתי שבצום שיצא קרוב לגבול (אבל בתוך). לא יודעת איך מתייחסים לזה.

עד כמה שאני מבינההשם שלי

אם זה בתוך הטווח זה בסדר, גם אם קרוב לגבול.

למה את חושבת שיש לך סכרת?שבעבום

הבדיקות תקינות לחלוטין

כי התוצאה הראשונה יצא קרוב ממש לגבול העליון,שגרה ברוכהאחרונה

לכן חשבתי

למי פה יש מתגברת מעצבנת?יהלומה..

שכל דבר עונה בטון מעצבן: בסדררר אמא.

🤦‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️

לפחות היא עונה. 🙄🙄מוריה

ממליצה על הסדרה מתבגרת של עידן ניידיץ.

אזהרת צניעות.

לי , גם פרצוף כזה של דיכאון או אי-שביעות רצוןפילה

ליחנוקה

אבל היא בת ארבע...

משהו נוראי.

ב"ה התמדה בזמן איכות איתה עשתה פלאים לדיבור הכללי המתלונן מקטר ולטון הבלתי אפשרי

חחחחח גם בת 2.5 תופס?shiran30005

כי דבר מלווה בבכי , טריקת דלתות ושכיבה על הרצפה

🙄

לאמתיכון ועד מעון

אין מה להשוות, פשוט אין

לי מתבגרמולהבולה

כל תשובה זה

יאללה יאללה

חחח יאלה יאלה😄🤦‍♀️יהלומה..

מורה של מתבגרות נסיכות, תופס?חוזרת בקרוב

בתור מורה למתבגרות וגם אמא למתבגרות, חד משמעית- לאיעל...

זה פשוט עולם אחר, לחוות את זה כמורה

ןלחוות את זה כאמא.

אמנם זה נתן לי הרבה כלים לקראת השלב האימהי,

אבל כמורה את הרבה פחות מתערבבת ממה שעובר עליהן..

מה פתאום???מתיכון ועד מעון

לא קיים בכלל, רק אצלך

אצל כל השאר הילדים מושלמים

(תקראי כמובן בטון ציני)

לכולם יש קשיים עם הילדים, זה תקין, נורמלי תואם גיל.

העיקר לנשום, לדעת שזה תקין חלק מהבנייה של הזהות מצריך התנגדות למבוגרים

כן האמת שגם השרשור עלה בציניותיהלומה..

יש לנו קשר מאוד טוב ופתוח ואנחנו צוחקות המון ביחד... סתם זה מצחיק כל התגובות שלהן

והשיאכל היופי

אחרי שאת מתאמצת להקשיב ולא להתרגז על החוצפה של כל הטענות והמענות "את בכלל מקשיבה לי??"

ארררר

או שהמתבגר עונהshiran30005

"אבל מה עשיתי" ?? בטון כזה

והכי מעצבן שהם מנותקים מהמציאןת לגמרייי 😡

כאילו אתה באמת לא מבין מה עשית ולמה התעצבנתי??

ממש בא לי שרשור של פניני מתבגריםעל הנס

כמו: אמא זה ממש מעצבן שלמלפפון יש טעם של מלפפון.(בת 16)

עוד פנינה:עצבנית עצבנית טוענת שאוף צאו לי מהחייםּ הציורים שלי יוצאים זוועה,(ציור ריאליסטי שנראה תמונה ממש רק הגוונים היא לא אהבה,מה לעשות שזה מה שבחרת לצייר?)

עוד אחת: (בת 17)

אין לי כח ללכת לקנות בגדים בחנות ולמדוד זה מוציא את כל החשק לנתלבש בכלל

אני: אין בעיה אל תלכי לקנות

היא:אני אזמין משיין

אחרי שעה :אוף אין שום דבר נורמלי שם

אחרי עוד שעה :אמא מצאתי כמה דברים

אני:איך?

היא: כתבתי בגדים של זקנות🤣

הוא14) זה ממש נורא הבית הזה.

אני: מה עכשיו?

אתם אף פעם לא מסדרים כאן,מאת המבלגן הראשי

ממש עצלנות.

כל דבר הוא:כן ,כן,עוד שתי דקות.

בערב שים דבר לא קרה הוא:כן,כן אמרתי עוד שתי דקות מקודם

הוא(19)אף פעם לא מבינים כאן דברים בססיים

אני: אוקיי תן דוגמה

הוא:אין לי עכשיו(אף פעם אין לו אבל זה משפט שיוצא לו הרבה)

הצחקת אותי עם המלפפון😂השקט הזה

יאא אהבתי ששאלת תן דוגמאדיאט ספרייט

אני מאמצת 😅

😂😂סטודנטית אלופה

בגדים של זקנות 😂אפרסקה

וואי, הבגדיםעוד מעט פסח

איזו ילדה קורעת!

בת ה-17 שלי כל הזמן אומרת שהיא צריכה להעסיק מישהי שתקנה לה בגדים, כי אין לה סבלנות לחפש.

אצלי בן 6oo

הוא: כל דבר את לא מרשה

אני: אומלל

הוא: מאיפה למדת את המילים האלה

אני 😂

D-:רקלתשוהנ

חחחח וואי קורע. איזה גאוןיהלומה..

יצאנו לטיילעוד מעט פסח

המתבגרת (15) כל הזמן צועקת על הקטנים שלא יתקדמו, שלא ירוצו, שיזהרו מזה ומזה...

אני אומרת לה- אני אחראית עליהם.

היא- אבל את לא באמת אחראית.

אני- לך לא היתה אחות גדולה שדאגה לך, ובכל זאת איכשהו יצאת בסדר.

היא- מי אמר שיצאתי בסדר?

😂😂😂מוריה

אוי חחחחחחחאמא טובה---דיה!

וואו נתת דוגמא חיה לבת ה15 שלי היוםעל הנס

ואיזה לחץ הם ילכו לאיבוד הם יעלמו....

תרגעי נשמה גם את עשית את זה

חחחחחח גדולללללשירה_11

בן 14אמאשוני

חוזר הביתה בלי אחיו הקטן.

שואלת איפה הקטן?

עונה: למטה

אני יורדת לחפש אותו, הולכת לסוף הרחוב, לצד שני, לפארק, לא מוצאת. חוזרת הביתה לראות אולי חזר לבינתיים.

הבחור אומר לי: אבל הסברתי לך שהוא למטה בשביל ליד המדרגות מאחורי המבנה..

אני מסתכלת עליו בהלם: אתה אמרת מילה א-ח-ת

אמרת: למטה!! הצלחת להגות רק מילה אחת מתוך המשפט.

וואי שיהיו בריאים עם האוצר מילים השופע שלהם 😄😄

יואו, איזה מלחיץ!!עוד מעט פסח

הקטן בן 5, סליחה אם הלחצתיאמאשוני

הוא לא השאיר פצפון לבד

מזכיר לי שהבן שלי לא חזר מהת"תיהלומה..

והיה לו חוג באותו יום

התקשרתי למלמד, חיפשתי ברכב ברגל איפה לא

בסוף הלכתי לשכנים לשאול אם ראו אותו והוא היה שם

אמאלה נלחצתי ברמות באותו יום

אם הבנות שלי מאחרות הן ישר יתקשרו מחברה או אמא שיראו בסביבת ביה"ס... הוא קצת יותר משוחרר... מעניין העניין הזה

אם כבר שרשור פניני מתבגרים:מתואמת

אמרתי לבעלי שממש קשה לי להכין בגדים לשבוע שחל בו, כי זה יוצא השנה יותר מדי ימים (כן, ספרדייה מפונקת🤭 אבל פעם הייתי אשכנזייה!).

אז הוא ניסה לשאול בעדינות אם אני מסוגלת ללבוש את אותו בגד כמה ימים.

מיד הגיב המתבגר בן ה-14: "מה הבעיה ללבוש אותו בגד כמה ימים? אני עושה את זה בלי בעיה!"

(כן, ואתה גם מריח בהתאם🤦‍♀️ סתם, ב"ה עוד אין לו הרבה ריח, חוץ מהרגליים, שזה יכול להיות איום ונורא...)

עוד פנינה מהיוםעל הנסאחרונה

בת 10 שאני אגדל אני אחנך את הילדים שלי שלא יתחצפו ויהיו ילדים טובים

בת 17: נראה לך,כמוך(קרי אין חצופה יותר ממך(

בת10:כן יהיו לי רק 2 ילדים והם יהיו מחונכים

בת17:בטח הם יהיו כל כך מפונקים ובלתי נסבלים שזה ממש עוול להביא אותם לעולם בכלל

אולי יעניין אותך