פורום הריון ולידה (עמוד 1585)

חוץ מזה פירות יבשים, 

ואגוזים למינהם עוזר לי לרעב העצום שאני תמיד מרגישה אחרי הלידה...

כמובן שוקולד.

מביאה גם קרטוניות של ספרינג כי צמאה מלא ולא תמיד מספיק לי מים..

מרוב שהוא בסיסי...
מלאי  של גרביים ולבנים... (אולי אפילו מכנסים אם קר, מתחת לפיג'מה/חלוק)

לפעמים קר בבית חולים והמזגן לא תלוי בך...פעמים רבות

בגד נוסף להחלפה (או שניים) - חצאית חולצה וכו'

מברשת שיניים

איפור

מסרק 

שמפו (יש בתי חולים שאין )

בלידה ראשונה נדמה לי ששכחתי את רוב אלו, (לעומת מצלמה שלא שכחתי) מרוב שזה בסיסי

חמודים איזה דאגנים איך הם דואגים לכם ולילדים

צודקת, הוא גם יכול לעשות משהו!!! 

יש בעלים שמבשלים, יש המגישים סעודת שבת , ויש שאורזים  

נתקלתי במיני בעלים.. לא בבעלים אורזים

יפלךךך בעלך

בעל אורז זו זכות!

רק שלא יאכל כל היום פריכיות אורז! 

מיואשת התחלת להפציץ בטח את אחת מרבניות פורים, בדוק 

יש לך צרור בדיחות בלי גבולות שכוייח על הבדחנות!

לק"י

זו לא סתם עצבות מודמית.

לתואר האימהות צריך להתרגל,

זה לא סתם משהו מתגלגל.

לעיתים לוקח כמה שנים,

עד שהדברים יציבים ועומדים.

ואם בעצה פרקטית חשקה נפשך,

אשתדל לעמוד לצידך.

בעניין התחפושת זה באמת פשוט,

זה לא חייב להיות בגדי מלכות.

בגיל הקטן מספיק משהו קטן,

מספיק כתר או ציור פנים כמובן.

משלוח המנות זה קצת יותר מסובך,

אל תשכחי שאת לא מלאך.

לא תמיד אפשרי להכין ביתי,

וגם קנוי היה משמח אותי.

"רחמנא ליבא בעי" כך אומרים,

העיקר מה את חושבת בפנים.

רק אל תשכחי מה המצווה האמיתית,

הכי חשוב זו שמחה פנימית!

מקווה שאת נפשך הצלחתי לעודד מעט,

שתהיה לך המון שמחת חג!

ממש מרגישים את ההורמונים בכתיבה שלך,

את הייאוש וחוסר האונים.

נשמע שאת קצת צריכה כוחות

שימימים בקומקןם ותשתי כוס קפה טובה.

ועכשיו בואי נמקד.

יש תחפושת מהגיסה יופי!! לא מה שאת אוהבת הכול בסדר, מה שאת אוהבת יחכה לשנה הבאה הוא תינוק קטן והכול טוב.

משלוח לחבר יהיה פשוט הפעם המיוחד.

גשי לחנות הקורבה ביותר (או בעלך)

ותקנו כמה דברים בצבע מסויים (ירוק סגול תכלת) מוצרים סגורים נוחים לסכיבה.

תארזי בשקית צלופן. תם ונשלם.

מה עוד?

שאת מרגישה בודדה בהתמודדות, תדעי לך שאת לא לבד ב"סירה"

באיזשהוא שלב יורדים מהפנטזיה ורואים כמה שהבעל שקוע בדברים שלו , וכמה הוא מתאמץ להיות שותף - "זה לא זה"  - קחי אחריות ותזכרי שאת האישה, עקרת הבית, את המנהלת העיקרית של הבית, וזו זכות עצומה (וגם חובה, וגם מעצבן וגם קשה, ברור!!!) אבל זו המציאות ואל תצפי מבעלך יותר מדי להשתתף, גברים יש להם ראש אחר

ברגע שתסירי ממנו את האחריות, תהיי אחראית לזה בעצמך, ותיהני מבעלך מהדברים האחרים שהוא יכול לתת לך 

חיבוק על הקושי, מוכרת התחושה שלעתים הבעל לא מספיק שותף, וזה קורה בכל המשפחות הטובות וזה הכי נורמלי והכי תקין שיש!!!! אין להם "ראש" למשלוחי מנות ולהתקשקש עם כל הדברים האלה... רובם לפחות- גבר קלאסי, אז פשוט אל תצפי ממנו ותיהני בעצמך מההכנה, יש המון רעיונות ומקסימום אפשר בקליל לקנות כמה ממתקים -מיץ ענבים, שוקלד , וכו' - צלופן - וחלאס! לא צריך לקחת מדי רציני או לחשוב על רעיון אם אין לך כח! גם ככה אוכלים הכל בסוף  

תיהני מפורים כמה שאפשר מהיום עצמו ומהאווירה ולא ישאר לך זמן להתבאס! בהצלחה נשמה  מבינה אותך

לראות קצת אור קצת שמש שתעשה טוב בלב, גם ככה חשוך..

קצת ללבוש יותר חופשי יותר קליל

להיות פחות כבדים גם בגוף וגם בנפש 

חורף לך, יאללה מיצינו

ב25 לחודש שעון קיץ...

ככה החורף אולי יבין שהגיע הזמן שלו ללכת אני חושבת

לק"י

כשילד לומד לנתר זה מראה על בשלות גופנית מסויימת (ואז למשל אפשר גם לגמול מטיטולים...)

האם יש סרבול בטיפוס וכד'? או שזה רק הניתור?

כי בזמן אמת, כשאני צריכה דחוף שמישהו יענה לי - אז ההורים תמיד יענו!

או שיחזרו מהר ויתנצלו שלא ענו! 

ולא יסננו או לא יחזרו וכו'

הם מרגישים יותר מחויבות וקשר לכל החיים, לא משנה איפה גרים ולא משנה מה עבר עליך

חברות - זה משהו יותר מתנודד, לא מספיק יציב, אם נתקעת עם פנצ'ר הן לא בהכרח ירוצו לעזור לך (גם יש להן ילדים קטנים והן צעירות - זו עוד סיבה) 

כן מדברת איתי הרבה, משתפות אחת את השניה

יש לה דעות נכונות וטובות ואפשר להתיעץ איתה במגוון נושאים 

ויש לה המון סבלנות

חוץ ממקרים חריגים - שנגמר לה הסבלנות, זה לא קורה הרבה 

אז אולי באמת זו אמא מסוג אחר.. 

אני גם לא זוכרת מהילדות כמעט מקרים שהיא התנהגה אלינו בחוסר סבלנות, בלע"ז "העיפה"

מקסימום נרדמה תוך כדי שאני מדברת, שזה סוג של רמיזה עדינה אבל לא ממש להגיד לבנאדם שהוא מפריע דוגרי שזה קצת פוגע או יוצר סדק בתחושת הבטחון שאמא תמיד לצידך 

שה' יתן לה בריאות אמן 

חום אהבה, תמיכה והשתתפות, הקשבה

זה לא לוקח זמן או כסף

אבל יש אמהות שגם את זה קשה להן לתת, וזה באמת כואב, כמו שכותבת הפותחת..

מוכר,

וכואב עד מאוד!!!!!!!!!!!!! קרה לי גם פעם, בכיתי את נשמתי ולא הצלחתי להרדם כל הלילה כשזה קרה.......

(אמא שלי לא העירה במילים האלו, אבל שידרה את אותה הרגשה שאת מתארת... "תפסיקי להתלונן וכו'")

ותביני גם את אמא שלך 

1) אמהות רוצות להראות לילדים שלהם דרך חיים - רוצה לחנך אותך (חוסך שבטו שונא בנו) היא באמת רוצה שיהיה לך טוב ותתנערי מהתלונות ותקחי אחריות על החיים שלך, שתצליחי להיות בשמחה למרות כל הקשיים, שתצליחי להתנער מעפר "התנערי מעפר קומי.."

באותו זמן זה מאוד כואב, אבל בנקודת מבט של המון זמן אחרי שזה עובר, מבינים את זה בשכל, ברגש קשה להפנים

2) מרוב שאנחנו מתקשרים (לפחות אני) לאמא כל הזמן, לפעמים כבר נמאס לה להקשיב, גם היא בנאדם

לא יכולה לסחוב את כל עומס הדאגות על הכתפיים

יש לה הר של סבלנות ברוב הזמנים, אבל גם הוא נגמר בסוף אצלה - זה אומר שהיא בנאדם , זה הכל

זה לא אומר שהיא לא אוהבת אותך, זה רק אומר שהיא לא היתה מספיק בוגרת להגיד לך שאין לה כח לדבר עכשיו, לא קשור אליך

ודבר נוסף

אחרי שזה קרה לי כמה פעמים, באמת התחלתי יותר "להתלונן" או "לכאוב" לעצמי - (או להשם, איך שתקראי לזה )

במקום להתלונן לבעלי או לאמא, שבאמת כבר נגמרה להם הסבלנות

וזהו, ולתת לעצמך את הזמן לכאוב עם עצמך

ואחרי שנרגעת מזה להשתדל להיות שמחה

זה מכאיב, חיבוק על ההרגשה, זה באמת מאוד כואב 

הי יקרה

לקח לי הרבה שנים להבין גם ,כל פעם לנסות ולהתאכזב. ואז הגעתי לכמה תובנות שהיום מאד עוזרות לי:

1. אני מאד אוהבת את אמא שלי. חשוב להגיד את זה כדבר בפני עצמו לעצמך. 

2. אני אוהבת אותה, אבל מבינה שחסר לה כלי שאני כל כך זקוקה לו- אמפתיה. 

3. ואני סולחת לה. אני מבינה שזה באמת יכולת שאין ברשותה ( אצל אמא שלי אני מייחסת את זה לדור, לזמנים, ועוד...אבל זה לא באמת משנה). ואני יודעת שהיא אוהבת אותי- ואת האהבה שלה אליי היא מראה ליד בדרכים אחרות, גם את הדאגה והאכפתיות היא מביאה לי דרך דברים אחרים ואני בוחרת להסתכל עליהם.

4. ולכן , רגעים שאני צריכה לשתף ולקבל מה שאני זקוקה לו, מצאתי לי דמות אחרת - יש בזה משהו כואב אבל גם משחרר ...

זה לא היה פשוט וכמובן תהליך של שנים להשלים עם זה - אבל זה שיפר מאד את מערכת היחסים ביני לבין אמא שלי, כמו שאני תופסת אותה. אני יודעת שכבר לא אוכל לשנות את הקיים ולכן, אני בוחרת לראות מציאות אחרת, שמשמחת אותי

חיבוק

עוברת דבר דומה, חיבוק גדול. אין לי הרבה מה להגיד לך.

כמה שאת אומרת לעצמך "זה מה יש"

ומנסה להסתדר בכוחות עצמך בלי אוזן קשבת ומישהו שמבין באמת, תמיד תהיה סיטואציה שתתפוס אותך בנקודה הכי רגישה, ותגלי שכמה שחשבת שאת חזקה, עדיין זה צובט.

אבל את תצמחי לאמא מושלמת עוד יותר ממה שאת, תדעי בדיוק מה להגיד ובעיקר מה לא

תזכרי שבסוף את יותר חזקה, לומדת מניסוי וטעיה מה הכי טוב בשבילך.

נסיךךך שלייייי

לאכול אותו!

1. אותו המשלוח לכולן. אם חשוב לך לתת משהו גדול יותר לסייעת האישית אז תתני לה בפורים או אחה"צ, לא מול הגננת והסייעת.

2. זה יהיה נחמד להשאיר גם להן משלוחים, אבל אתלא חייבת. (בתור מורה מקצועית, אני לא מצפה שמישהו יביא לי, אבל אם יביאו לי זה מאוד מאוד ירגש אותי)

3. תעשי הקדמה עם משפט של פורים, תסבירי אותו, ואז תכתבי:

____________ היקרה-

רציתי לומר תודה על

____________________________

_________________________

בברכה,____

ככה זה יוצא יחסית ארוך.

הנקודה של הנקיפות מצפון שאולי זה בגללי, לא מצליחה אף פעם להפנים...

אולי זה כן בגללי? והרי אני גם משפיעה עליו

וכתבת מאד יפה והצלחת גם הצלחת 

את תראי שהכל יתהפך לטובה,תתחילי רק משהו קטן,

כמו כלים וסלון רק את זה,זה כבר יאיר מעט את הבית,

מחר רק כביסות,שישי רק בישולים,תנסי למצוא גמ''ח תחפושות

והכי חשוב אל תתווכחי עם הבעל,רק תצדיקי אותו טיפה ותראי

איך ההרגשה שלו תתהפך מהקצה אל הקצה,בעזרת השם יהיה

לכם פורים הכי שמח ומאיר אמן.

רק תחזקי אותו במילים טובות,בד בבד תנסי שילך לטיפול,

אני יודעת שהמון שהיו בדיכאון טיפלו בעצמם והיום הם ממש

נורבטימים לחלוטין,שוב בהצלחה רבה רבה לך אמן

רק שולחת לך חיבוק וכח...

(והלוואי שהייתי יכולה לבוא לעזור עם הכלים- כביסות ולתת לך איזה עוגה טובה עם קפה..)

את בתפילות שלי!

קודם כל, ממליצה על גמ"ח תחפושות או תחפושות למסירה, אנחנו ב"ה במצב כלכלי סביר ועדיין אני משתדלת שהתחפושות וגם הרבה מהבגדים יהיו יד 2 מסיבות אקולוגיות. 

דבר שני חיבוק ענק! לא מצליחה לדמיין את הקצה של הקושי של בעל בדיכאון, איזה גיבורה את שאת מתמודדת עם זה יום יום!

השאלה אם להוריד בסכום בשביל שיהיה שווה?

אבל באמת תלוי בצוות...

אצלינו הסייעת היא זו שעובדת הרבה יותר

וגם מרעיפה הרבה יותר חום ואהבה....

הגננת- יש לה תואר וכו 

ולכן מקבלת יותר בשכר ובמעמד

מבחינתי זה הקשר

והבעת הערכה

ובזה אין הבדל בינהן.

כבר הסתבכתי

היום התקשרו אלי ואמרו שבסוף כן אוספים בגן לגננות כל האימהותוזה אחרי שכבר קניתי גיפט קארד והכל מוכן

ועוד אמרו שיש עוד 3 סייעות חדשות שהאמת לא ידעתי עליהן בכלל... שהן רוצות להביא גם להן

אני כבר מסתבכת זה יוצא מלאאא כסף. אין סיכוי שמוסיפה עוד ועוד 

ביקשתי להצטרף בכמה שקלים רק לסייעות החדשות ואמרו שלא א]פשרי או הכל או כלום

וגם בבתי מרקחת פרטיים שונים.

של "יהודית" גם טובים, אבל הכי הכי עדין זה הנ"ל

בהצלחה רבה!

משהו יומיומי

כשיש מראה עם שאלה- צריך להיזהר לא למתוח את הבד,

אבל מלבד זה לא נרשמו בעיות....

שיתייבש ולהיזהר לא למתוח.

אבל אין ספק שהוא הבד הכי עדין ורך שקיים בשוק.