הן יותר זולות?
בשבוע 16 התחלתי להרגיש בועות מידי פעם
מחר אני בשבוע 18 וזה כבר ממש בעיטות קטנות
בעלי שם לי יד על הרחם היום והוא בוודאות הרגיש בעיטות היה מרגש
אבל אצלי זה הריון שלישי
בהריון ראשון בפירוש זה היה מאוחר יותר
א. שבוע שעבר הבן שלי קיבל מסבתא של בעלי גביע מכסף עם חריטה של השם שלו והבאנו את זה להורים שלי לשבת (אנחנו היינו בבית חולים עם הקטן והוא היה אצלם) והגביע נאבד. והוא עולה 400 ש"ח ואם לא נמצא אותו נצטרך ללכת לקנות כזה חדש וזה ממש מרגיז.
ב. הפריזר שלנו התקלקל וכל החלב השאוב שהיה בו הפשיר לגמרי.
ג. הקטן לא מפסיק לצרוח כבר כמה שעות.
ד. יש לי מבחן בשני הקרוב ולא התחלתי ללמוד ואין לי מתי לעשות את זה כ"כ וזה חומר שאני לא יודעת.
אני טובעת בעצבים.
אולי בקרובקודם כל חיבוק גדול !
זה תקופה מעצבנת שהכל מתחרבש, זה עובר מנסיון!
באסה ממש על החלב, זה משהו שכסף לא קונה, השעות שהשקעת על זה...מבאס...
אולי שמשהו יעזור לך קצת עם הקטן, לכי תתאווררי לך, תכיני קפה ותשבי לעצמך עם מוזיקה מרגיעה- לי תמיד זה עוזר.
מבחנים זה גיהינום לאמא, כי יש דברים לא צפויים, זה לא כמו רווקה,
תמיד אני אומרת לכל מי ששואל אותי על הממוצע שלי,
שכל מבחן שעברתי בציון לא גרוע ויתרתי על מועד ב לטובת הילדים, מעדיפה ממוצע פחות טוב ולחיות בנחת,
אולי תקבעי עם משהי שכן יודעת את החומר לעשות לך הרצה במוצש, עכשיו מוצש הוא ממש ארוך,
ואז מנסיון שלי תעברי על מבחנים משנים קודמות, זה החזרה הכי יעילה,
חיבוק על מה שאת עוברת זה עובר בסוף!
כיף שאת מבינה אותי...
אני חוששת שבטעות מישהו זרק אותו לפח
תדמיינו מלא לבבות כי אין לי איך לעשות
הבוקר פתאום קלטתי שכל השבוע שהיינו בבי"ח עם הקטנציק אף אחת מהמשפחה של בעלי חוץ מחמותי ומגיסה אחת מהממת, אף אחד לא התעניין בשלומנו בכלל, לא שלךח הודעה, לא התקשר, לא כלום. אז חטפתי עליהם קריזה ובכיתי מלא.
אז מצד אחד נוסף לי משהו להתעצבן עליו אבל הבכי קצת שחרר לי את כל העצבים
אבל לא בא לי!!! כבר דחיתי מבחן אחד בגלל הלידה. ויש גם עבודות...
יכול להיות. ב"ה הם ממש מתחשבים בי ב"ה. רק שאני שונאת לדחות מבחנים...
איך הקטן עכשיו?
ולמה אתם צריכים לקנות גביע חדש, אם קבלתם את זה מתנה?
לאחרונה צפו לי המון מחשבות סביב הריון ולידה ואני במצב כמעט תמידי של חרדה. אי שקט שאני לא יכולה ממש להסביר. אולי זה נורמלי ואולי לא אבל אני כל הזמן דואגת מתי נעבור לבית משלנו מתי אני אכנס להריון ועוד מחשבות
הלכתי לפסיכיאטר והוא נתן לי מרשם לסרנדה ואני לא מסוגלת להתחיל לקחת
אני מפחדת מהסטיגמות ומפחדת שישאלו אותי "לוקחת תרופות?" ואז אצטרך לומר שכן. מפחדת שיהיה לי ריח גוף או השמנה בגלל הכדור, או יובש בפה או כל מה שכתוב בעלון לצרכן. אני לא מצליחה לעזור לעצמי ויודעת שזה בינתיים פוגע רק בי ולעיתים כשאני לא מצליחה להשתלט זה גם פוגע בילדים. אני לא רוצה להיות תלויה בכדור כל הזמן ובאמת שאני לא יודעת מה לעשות
איך מתחילים?
מניעה/ דרך לנקות?
או שפשוט צריך להחליף פטמות פעם בכמה חודשים?
תזונה מלאה מבקבוק..
תודה!
בהריון שבוע 18 כמעט
ולפעמים נתפס לי הישבן והרגל יחד
כאב כזה משתק שאני הולכת כמו סבתא חחח
יכול להיות שהעובר לוחץ שם על איזה עצב?
כי אני נזכרת שהיה לי את זה גם בהריון קודם אבל יותר לקראת הסוף
קיצור כואב לי ללכת
זהו כנראהמחכה להריוןאני יקפיד לקחת את הפרנטל..אני קצת שוכחת בזמן האחרון
אולי באמת מחסור במגנזיום
אנונימיותנזכרתי בזה כשכתבת את זה
תחפשי אם לא מכירה, שווה קצת לצחוק לפחות 
הריון ולידה
)יעל מהדרוםבאתי לכתוב לך איך היה לי אבל זה לא משנה, כל אחת והגוף שלה.
(לי אישית זה היה מעולה עד למתי שהורדתי להנקה אחת ואז עשה כתמים שלמרות שהותרנו, אני לא אוהבת לדמם...והחלפתי)
אם כרגע זה האפשרות שלך - לכי על זה, ותצפי לטוב.
ואם את רואה שעושה לך רע - תנסי להחליף..
מה שכן - אם עברה שנה מהלידה ואת בסוף הנקה, באופן כללי הסרזט ודמויו הם פחות חזקים ואם אין הנקה זה עלול ליצר בעיות, ולכן אם יש אפשרות לכי על המשולבות.
ועוד דבר - הכתמים ממש לא בהכרח אוסרים! תשאלי רב..
בהצלחה!
ב"ה! תהנו מהבית
אין כמו בבית....
רק בריאות!!❤️
רק עכשיו ראיתי שהייתם מאושפזים, איזה סיוט זה, מזכיר לי את האשפוז של השבוע אחרי הלידה שהקטנטונת שלי היתה עם צהבת, וזה היה נורא! אבל להתאשפז אחרי שמשתחררים ממחלקת יולדות זה עוד יותר גרוע כי גם אין להורים תנאים נורמליים להישאר עם הילד. אז איזה כייף שאתם משתחררים, רק בריאות!!
שהקשבת לו, והסתכלת עליו
הבנת את הבעיה
דיברת איתו (עם תינוק!!) ברצינות
ותיקנת.
עליכן ועל הפורום הזה באמת כולן פה כאלה נשמות
אני בעד
בדרך כלל יש מיעוט חלב
או שכבר אין כוחות.....
(לא מניסיון אישי מכירה מחברות...)
מצטערת שרק עכשיו רואה,
ותודה לך @מכחול יקרה על התיוג 🙏
יקרה, כמה עברת! וכמה אתם עוברים!
לידה ראשונה. זה כבר חתיכת אתגר ושינוי משמעותי מאוד מאוד.
וכתבת שהיא עוד הייתה *טראומתית*!
ואת עדיין בהתאוששות פיזית ונפשית ממנה,
ובינתיים יש את התינוק המתוק, שכמה שהוא מדהים, הוא לא בדיוק מאפשר מנוחה והתאוששות - אלא טיפול ודאגה סביב השעון, בלי הפסקה ובלי חופשת מחלה...
הריון שגם הוא הגיע אחרי טיפולים
טיפולים ארוכים
טיפולים כואבים (!)
ובתוך כל זה יש גם אתגר בזוגיות.
ומריבות.
ותחושות קשות של כעס, של ריחוק, של תסכול, של אשמה, של אכזבה, של חוסר אונים
וקושי ובלבול גם סביב יחסי האישות, וגם שם ריחוק נפשי וגופני כאחד
וזה קשה מאוד יקרה לחוות ולהרגיש את כל הדברים האלו יחד, ועוד במצב שהגוף ככה מפורק מהלידה ומשווע להתאושש אבל כל יום, כל רגע בעצם, יש לו אחריות ליצור קטן וחסר אונים ומתוק אבל גם מאוד מאוד דורש.
קשה לעשות סדר בחיים במצב שאנחנו עצמנו רק רוצים לאגור טיפה כוחות.
אז יקרה, קודם כל תנשמי ותדעי שהמצב שאת מתארת הוא מאוד מאוד נפוץ וטבעי ונורמלי!
כל לידה, ובעיקר לידה ראשונה, יכולה להיות טלטלה רצינית לזוגיות, ובעצם לחיים בכלל.
זהו מעבר חד מאוד ומופלא מאוד, וגם קשוח מאוד ללהיות הורים. וכל מה שיש בתוך זה.
ורק ההגעה לשם, אחרי דרך מפרכת כ"כ שעברת, שגם גמרה את הכוחות - אז רק התחלת את המסע הזה להורות בעצם ב"מינוס",
וצריך לאט לאט להיטען ולהטעין בך כוחות חדשים
ולאט לאט המציאות כולה תתבהר.
גם הזוגיות
גם האישות
לאט לאט
ודבר דבר.
לא הכל בבת אחת.
קודם תתחזקי.
תמצאי איך את מתמלאת
איך טוב *לך*
איפה את יכולה להיעזר
איך החיים מתחילים אט אט לקבל מסלול שיש בתוכו איזון
אח"כ ב"ה עבודה זוגית
ורק אח"כ עבודה בפן של הקירבה הגופנית (שהיא כמובן נגזרת גם ובעיקר מהפן הרגשי...)
נסי בתוך כל זה לזכור ולראות את בעלך,
בעלך שאמרת שעד הלידה היה שותף מלא ועשה המון
בעלך שאמרת שעד הלידה הייתה לכם זוגיות טובה ב"ה
בעלך שכבר בעבר כאשר הייתם בטיפול זוגי אמרת שזה עזר
בעלך שבעבר כן היה שם בשבילך
ובעלך שאולי כעת עובר גם משבר כלשהו.
זה לא חייב להיות דיכאון אחרי לידה (למרות שגם לגברים הוא יכול להופיע, וכן, אחרי הלידה)
זה יכול להיות קושי שלו למשל במעבר להיות אבא.
שמתווסף לקושי הזה גם דאגה לך, כן כן לך, אשתו האהובה, שהוא כן אוהב וכן ראה כמה ייסורים היא עברה עוד מלפני ההריון כדי להשיג אותו, דרך ההריון הקשה שהשבית אותה לגמרי, דרך הלידה - מתישהו אולי הנפש שלו כבר לא יכלה כאילו להכיל את כל הדאגה הזו לשלומך שהוא פשוט "התנתק" - נסגר, התרחק,
כי קרוב מדי זה כואב מדי. (זה לרוב בכלל בתת מודע קורה).
ואולי מאוד מאוד מאוד קשה לו.
שהוא גם אבא פעם ראשונה
גם דואג לך מאוד ואפילו אולי לא יכול להסביר את זה לעצמו (לנו הנשים לפחות יש את יכולת הדיבור, השיתוף, הלגיטימציה לבכות, לפרוק, לדבר,
לגברים בימינו לצערי אין את הלגיטימציה הזו בתפיסה התרבותית מאז שהם ילדים, וזה מחלחל אליהם והם לפעמים מרגישים ממש חסומים מלשחרר את כל הכאב או מרגישים שאם קשה להם אז הם "לא גבר" ופשוט נאטמים ונסגרים עוד יותר...)
גם עובד קשה כדי להביא פרנסה
גם נמצא בגעגוע עמוק לקירבה גם נפשית וגם גופנית עם אשתו האהובה
וגם נמצא בהמון שינויים שמתרחשים בחייו בו זמנית.
אז יכול להיות שהוא לא יודע או אין לו כלים איך להתנהל נכון, אבל זה ממש לא חייב להיות מכוונה רעה חלילה או כי לא אכפת לו ממך חלילה, אלא שהוא פשוט חסר אונים וחסר ידע וכלים למצב החדש.
אני חושבת שאם תמצאו ליווי שיתן לשניכם את הכלים האלה, את התמיכה הזו, את מקום הזה - זה יכול לעזור לשניכם מאוד ב"ה.
מצרפת לך בנוסף הודעה שכתבתי לפני זמן מה שגם היא עסקה בזוגיות אחרי לידה,
כאן:
חיבוק גדול גדול יקרה ❤ - הריון ולידה
ומאחלת לך את כל ההצלחה והברכה שיש,
ב"ה שתזכו לגדול מכך עוד יותר ותראו רק אור וטוב תמיד 🙏❤🙏
