אני כבר תקופה שאני פשוט מתוסכלת, מיואשת, עצובה אבל עדיין ממשיכה קדימה ומשתדלת להיות עם ראש מורם כמה שאפשר.
נראה שהמסע שלי ממשיך להיות מאתגר למרות כל מה שעברתי…
הכל התחיל מבדיקה תמימה אצל רופא נשים לאחר 6 שבועות, ואז היה חשש להידבקויות ברחם.
מפה לשם- עשיתי היסט׳ אבחנתית ואכן היו הידבקויות אז לפני שבוע עברתי ניתוחית.
במקביל, הלכתי לרופא של כירורג שד בעקבות גושון שנוצר לאחר הניסיון הכושל שלי להנקה.
בעקבות הדלקת שהייתה לי שממש הייתה חמורה נוצר גושון שלא רוצה להיעלם עד היום, נאלצתי לעבור ביופסיה שכמובן נפלתי על רופא אידיוט ואין תוצאות תקינות לביןפסיה וכעת אני כנראה נאלצת לעבור עוד ניתוחון להסרת הגושון.
למי שלא הבינה… כל ״ההכנות״ האלה זה במטרה לחזור לטיפולים ושוב לנסות להיות בהיריון…
בטח אתן מרימות גבה, מה היריון לפני שניה ילדת.
אז נכון, ילדתי לפני שניה אבל לקח לי ככ הרבה זמן להביא את האוצר שלי שאני לא רוצה לחכות והנה שוב בעל כןרחי אני נאלצת לעבור מסע לא פשוט.
אני ככ מותשת. כל ההליכים הרפואיים בגוף שלי, נמאס לי!!!!!
והכי קשה… עד שהצלחתי להיטהר, היה לי דימום/ מחזור שבועייפ וחצי, אחכ הניתוחית שוב דימום, עכשיו שוב מחזור..
די אני כבר כמעט חודשיים לא עם בעלי איפה זה נשמע הגיוני??
אני מתןסכלת.. מצוברחת… למה הכל ככ קשה ומסובך?
למה אני לא יכולה להיות כמו הרבה נשים שפשוט בוחרות מתי הן רוצות להיכנס להיריון וזה בשליטתן…
נשים אחרי היריון ישר חושבות על אמצעי מניעה ואנחנו? צוחקים, מה לי ולאמצעי מניעה הגןף שלי מונע בעצמו.
הלוואי והמסע יסתיים ולא אצטרך לעבור עוד הרבה.
זהו…
פרקתי. 😔
(אני יודעת שאין באמת מה להגיד הייתי זקוקה לפרוק)
♡♡♡
מוזמנת..