את האמת ששתיים מתוכם כן היו לי צירים מוקדמים אבל כבר מחודש שישי. ככה שאצלי זה לא אינדקציה לכלום. ודווקא בימים שילדתי הרגשתי הכי טוב ובלי צירים בכלל.
ילדתי ברמת הכמה שעות לפני לא היה לי מושג שזה קרוב (3 שעות לפני...)
מה כן עוזר? (לי לפחות) לבדוק האם במקום נסתר עדיין יש לי פחדים וחששות מהלידה. זה יכול להיות דברים ברמה מצחיקה שאני אפילו לא חושבת על זה כמחסום. משהו כמו הבטחתי לחמותי שתתארח אצלי בשבת. הבטחתי להביא עוגה למסיבה הזו והזו. ועד פחדים שמלווים את כולנו. איך יהיה הצוות הרפואי, האם הלידה תעבור בשלום וכו'.
אבל הפחדים האלה הרבה פעמים חוסמים לנו את הגוף ואת הנפש.
ולכן ברמה הכי פשוטה לקחת דף ועט ובכתיבה אינטואיטיבית פשוט לכתוב כל מה שעולה. גם גדולים וגם קטנים. בלי לבקר את עצמי או להדוף את חלקם. ביטוי לפחדים והכרה בהם מנקים את הגוף והנפש וממש מכינים את הגוף להסכמה לקבל את כל מה שיבוא. וההסכמה הזו פותחת את שערי הגוף והנפש להתפתחות צירים וללידה.
וגם ההסכמה שהלידה לא תתרחש בזמן שמתאים לי במדויק. אלא להרפות ולתת לגוף את הזמן שהוא צריך.
לבנתיים למלא את החלל בהמון דברים שמגבירים בי תחושה של בטחון, של הנאה עונג ונחת. שהם מעלים את רמת האוקסיטוצין בגוף שנצרך כדי לפתח צירים.
לקרוא ספרים/לראות סרטים (לא מפחידים או עצובים!), לאכול טוב, לצור או לצייר להנאתך, לרקוד באופן משוחרר בלי חשיבות לביצוע תנועות יפות, להרגיש דברים נעימים, להריח, אמבטיות קצף. לסוע למקומות שאני אוהבת וכו' פשוט להתרכז בשמחה והעונג הפנימיים שלך.
והתינוק/ת? הוא יבוא... ויקבל אמא שמחה מלאת כוחות ואהבה אליה ואליו.