תודה!פה לקצתהעיקר שלא יתייבש! זה חשוב!!
תרגישו טוב
הקטן שלי היה עם חום שבוע +
הולך וחוזר
וחיוני ומשחק ומשתולל
ובגלל זה הרופאים אמרו שזה וירוס וזה יעבור
ובערב אחד (אחרי שבבוקר היינו פעם שלישית אצל רופאה שאמרה שזה וירוס) לקחנו אותו בעצמנו לבית חולים
וגם שם הם אמרו שהם ישימו אותו להשגחה עד שהחום ירד ונלך הביתה..
בסוף, הבדיקותץ הראו משהו אחר לגמרי!!
דלקת ריאות חריפה שהצריכה אותנו להתאשפז כדי לקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד וכדי שישפיע מיידית.
בכלל לא הרגישו עליו שהוא חולה. חוץ מהחום שהיה עולה מידי פעם.
לאחר הדבר הזה, הלכתי לרופא ילדים מומחה מאוד והוא אמר לי שאם לילד יש חום 3 ימים ולא מוצאים מה זה, לא לחכות.
לבקש מייד בדיקות דם.
ואם הכל בסדר בבדיקות דם והחום ממשיך- לבקש צילום ריאות ביום החמישי..
בשורות טובות ושירגישו טוב!!
אצלי זה 40 מעלות חום פשוט הבאתי נורופן
הפשטתי אותו למינימום הורדתי גרביים ושכבה למעלה קצת הרטבתי לו פנים
תוך שעה וחצי ירד לגמרה
הבגדים גם משפיעים נורא על החום
נכון לעכשיו איתך באותה סירה חום עולה ויורד מחכה לתור לרופא
אם אין רופא ממליצה ללכת למוקד כדי שיהיה שקט נפשי במיוחד לפני שבת
גם הם עושים שם ספירת דם לוודא חלילה שאין חיידק
שיהיה רפואה שלמה ושבת שלום!
להשאיר רק שכבה אחת של בגדים על הגוף ובגדים לא עבים.
נניח גופיה ארוכה ומכנס דק. בלי גרביים.
לתת הרבה לשתות (עד כמה שאפשר)
להרטיב את הפנים במים או חיתול בד רטוב ולהניח על המצח.
וכמובן לתת אקמול/ נורופן.
מעל 40 חום זה מעיד על משהו...
לנו היה לפני כמה זמן סיפור עם הקטן שלנו שהיה עם חום הולך ויורד במשך שבוע והרופאים במרפאה אמרו שזה וירוס.
ערב אחד עלה לו החום ל-40.7 וטסנו איתו לבי"ח.
בבי"ח אמרו לנו גם שזה נשמע וירוס אבל ביקשנו שיעשו בדיקות דם וצילום ראות והתברר שיש לו דלקת ריאות חריפה שהצריכה אשפוז בביץ חולים כדי לקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד.
בדרך כלל, חום מעל 39+
מצביע על משהו. זה לא סתם עולה לכאלה טמפרטורות.
הייתי ממליצה לבקש מהרופא בדיקות דם כדי לבדוק שהכל בסדר/ יש משהו שמצריך אנטיביוטיקה.
במיוחד לפני שבת...
רפואה שלמה ותרגישו טוב 
מנסה לעזורגם אני מניקה עדיין אבל החורף הזה היה קשה במיוחד אצל הקטני שלי 
התאשפזנו 3 או 4 פעמים (כבר לא זוכרת) בבית חולים!! בגלל סטרידור חריף ודלקות ריאה
ובנוסף וירוסים שונים ודלקת אוזניים ואינסוף אנטיביויטיקות וכאלה.
כנראה שהוא רגיש במיוחד.. למרות ששנה שעברה הוא היה בסדר גמור בחורף!!
הגדול שלי (בן 12+) גם סבל מדלקות ריאה וכאלה כשהיה קטן (לא ינק) אבל הקטן שלי סבל הרבה יותר, השנה...
וגם באישפוזים בא רופא ריאות לבדוק אותו
נותנים משאף?
חשבו לתת משאף כמניעה אבל ראו שכל פעם זה וירוס או דלקת במקום אחר אז זה לא יעיל
פעם אחת היה לו וירוס בדרכי נשימה עליונות שהוביל לאשפוז (בט"נ)
ופעם אחרת בדרכי נשימה תחתונות
ועוד פעמיים דלקת ריאות- במקומות שונים לחלוטין
ועוד דלקת קלה שהתפתחה כתוצאה מוירוס
ובן כמה הוא?
מוריה
שרק יהיו בריאים!!מנסה לעזוראבל זה ממש קשוח כי הוא מאוד אוהב גבינה, יוגורטים, מעדנים.
ויש עוד ילדים בבית שצורכים חלבי. אבל ממש משתדלת!
מעצבן אותי שכל פעם שיש ביקורת על דברים שהמדינה מסבסדת לאנשים עם הכנסה נמוכה, ישר קופצים ואומרים שהמדינה מעודדת אבטלה.
לדוגמה ראיתי עכשיו בפייסבוק מישהו שהתעצבן על מחיר מלא שהוא משלם במעון כי הוא לא זכאי לדרגה, והתעצבן שהמדינה מעודדת אבטלה וכמובן שרוב התגובות לכלכו על הממשלה וההתנהלות שלה.
עכשיו כמו שכולן יודעות, הלוואי והיה אפשר להישאר בבית ולקבל דרגה במעון. אפילו הארכת חופשת לידה שמגיעה לנו על פי חוק!! אנחנו לא יכולות להינות ממנה כי נשלם דרגה מלאה...
אני בחרתי להרוויח כמה שאני מרוויחה?? כולם חייבים לעבוד בהייטק ולהרוויח 40-50 אשח כדי שלא תבכו למה רק לכם מורידים הרבה מס מהמשכורת? תגידו תודה על מה שנשאר לכם אחרי המיסוי כי אנחנו גם את זה לא מרוויחים.
אתם חושבים שאנחנו מביאים ילדים רק כדי להנות מעוד 400 שקל בחודש של נקודות זיכוי?
לא בחרתי את המקצוע שלי, ולא את כמות הילדים שלי רק בגלל שיקולים של הטבות מהמדינה! כאילו זה בכלל משתלם פחחח...
זהו, שחררתי 😁
רק במידה ויצאו לעבודה.
כרגע זאת לא המגמה
וזה מה שמנסים לעשות.
לא להוריד תקציב אלא להתנות תקציב ביותר עבודה
הייתי שמחה לשמוע אם משהו לא תקין אצלי או שיש מזדהות.
אז ברור שאנחנו חיים בעידן של שפע וחד פעמי, אבל מרגיש לי שהצרכים של הילדים פשוט לא נגמרים.
כאילו כל היום אני סביב לקנות להם מה שהם צריכים וזה רק ממשיך ומתעדכן כל הזמן.
סתם דוגמאות: הגדולה מבקשת גוזיות כי הן בלויות, לאחת נשבר הבקבוק בביצפר, לשני חורים בגרביים, לקטנה צריך צעד ראשון דחוף, המורה ביקשה מחשבון מדעי, משקפיים מחכים בתור, מתנה ליומולדת שעדיין לא קניתי, לגברת שוב נעלם עגיל….. שלא נדבר על חגים שעכשיו וקולקציית חורף לרענן. בקיצור, הם כל הזמן צריכים.
עכשיו עזבו כסף, זה מתיש אותי. ויותר מזה, לא נשאר לי כח ופניות לקנות לעצמי (וגם אני מרגישה שכבר צריכה לחדש מלא דברים כמו חזיות, קרם פנים, סניקרס…)
אני מנסה להבין אם הלופ הזה נורמלי ועל מה לוותר.
פליז תעשו לי סדר בראש
חשבתי שתכתבי על ילדים שכל הזמן מבקשים מותרות. צעצועים, ממתקים, דברים שקנו לחברים וכד'.
אבל את כותבת על דברים שבאמת נצרכים.
צריך למצוא את הדרך לנהל את הקניות האלה בצורה שהכי נוחה לך.
אם זה לקנות דרך האינטרנט ולא להסתובב פיזית בחנויות.
אולי לנסות להיערך מראש ולא להיתקע עם משהו דחוף שחייבים לקנות. (למשל לקנות כמה בקבוקים, ואם נשבר מייד יש חדש).
אפשר לעשות רשימה של דברים שצריך לקנות, ולקנות באופן מרוכז.
זה תלוי גם אם אתם גרים במקום עם חנויות נגישות, או שכל קנייה זה לצאת במיוחד.
ודברים שאת צריכה לעצמך, תשלבי עם הקניות לילדים.
אפשר גם לבדוק כל דבר עד כמה הוא נצרך ודחוף, ועל חלק מהדברים לוותר או לדחות את הקנייה.
הנה הילדון קרע מכנסיים, הנה מדי בית ספר לילדה,הנה נקרע לה הרוכסן בחצאית שהיא הכי אוהבת
כיפות ציציות גרביונים קולקציית חורף טרנינגים פיגמות
ואצלי יש רק 2 ב"ה, אבל בן ובת ואין ירושות אז הכל חדש כל פעם וכן זו התעסקות
וזה עוד בלי העונה של הקלפים, גולות כי לכולם יש, ספרי קריאה.. ב"ה אין לזה סוף
אני עושה ככה: ביגוד זה עליי, כולל ציוד לימודי
כל השאר - בעלי כי זה בנוסף.לתחזוק של הבית באוםן בלעדי שלי כמעט
אבל אני לא מוותרת על עצמי האמת.
כמו לפני חגים, כמו לפני חופשים ולפני חזרה לבית הספר.
אין סיבה חודש אחרי תחילת הלימודים להיזכר שחסר בגדים או בקבוקים או נעלי צעד ראשון או מחשבון מדעי.
לדעתי את צריכה ליזום בתקופות של קניות הצטיידות מקיפה ולא רק חולצות סמל נגיד.
נכון שאין קשר בין נעלי צעד ראשון לתחילת הלימודים,
אבל זאת הזדמנות לעשות יישור קו על כל מה שצריך בתקופה הקרובה.
אם נשבר בקבוק חדש פתאומי שתיקח בקבוק מי עדן עד שתהיה הזדמנות לקנות, לא דחוף. אם נשברה קופסת האוכל שיקחו בשקית אוכל לבינתיים.
אם זה דברים קטנים כמו מתנה ליום הולדת של חבר או חטיף למחר או קרם לשיער שפתאום נגמר, אני שולחת אותם לבד לקנות בסופר הקרוב.
יש כרטיס אשראי אצלם ופירוט אשראי אני רואה מה סליקה עם כרטיס ומה בגוגל פיי ואז יש לי מעקב רציף אחרי החיובים שהם משתמשים.
לעצמי אני לוקחת יום חופש מרוכז מדי פעם וקונה.
זה מזכיר לי שב1.9 הלכתי לקנות משקפי שמש ובכל בחנויות נגמרו מבצעי הקיץ עד 31.8
והייתי בשוק מי מסיים מבצעים עד שסוף סוף אפשר ללכת לקנות בלי ילדים סביבי כל היום..
לא יודעת, זה מרגיש לי שזה לא נגמר.
מדובר בשישה ילדים, גילאים שונים.
פשוט לא מצליחה לרכז את זה!
וברור שקנית הכל ללימודים והצטיידנו מעל ומעבר אבל כל הזמן צצים עוד ועוד
וכמה שנראה לי שעשיתי להם קניות הם שוב צריכים דברים
מרגישה שזה לא סביר כל היום להזמין ולהזמין לקפוץ לפה לקפוץ לשם
(וכן, בכוונה לא התייחסתי למותרות. אבל הם אוכלים את הראש עם הבקשות האלו)
מאוד עזור לי לקפוץ מדי פעם לחנות יד2
וגם לבקש דברים בקבוצות מסירה ולא אוגרות בסביבה...
אני גם לא טובה בקניות בצורה די קיצונית
והייתי רוצה יותר להצליח לקנות מה שהם צריכים בזמן
אבל גם זה כן נראלי עוזר להרגיל אותם קצת לצרכנות יותר מווסתת...
קונה מראש ובזול.
בדר'כ בסופי עונה, המבצעים, עושה קניות של ביגוד לשנה הבאה. יכול לצאת לי זול ברמת עשרה שקלים לחולצה/מכנס/חצאית (תמנון, קיווי, גולף, פוקס). עושה ככה גם עם בגדי שבת.
יש לי בארון למעלה ארגזי בד של איקאה ובהם אני מכניסה את הביגוד החדש, לרוב כבר מכובס, מקופל ומוכן,(וגם את הבגדים שעוברים מאחד לשני ויהיו רלוונטים בשנה הבאה).
כך כשמגיעה עונה חדשה, אני פותחת את הארגזים ומגלה שפע. לרוב כמעט ולא צריכה השלמות.
היה לי לא מזמן מקרה שהיינו צריכים לצאת לאירוע, ובדיוק מכנסי השבת של אחד הבנים הוכתמו קשות והזוג השני נקרע. שניה לפני שנכנסתי לפאניקה נזכרתי בארגז, פתחתי והיו שם 3 זוגות חדשים.. אחד לקחנו ואת השאר השארנו לחדש בחגים.
עכשיו למשל, לראש השנה, היו לי לכל אחד מהילדים בגד חגיגי חדש, שאף לא אחד מהם נקנה עכשיו ולא הצריך אותי להתרוצץ ערב חג..
המינוסים שעלולים להיות:
צריך טיפה מקום אחסון (כי אם ראיתי מכופתרות חגיגיות לשבת שבדר'כ עולות 60₪ יורד במבצע ל10 או 20, אקנה כבר כמה מידות הלאה ואשמור לשנה-שנתיים הבאות)
עלולה להיות טעות בהערכה של המידה. כמעט כבר לא קורה לי.
יצא לי שלא זכרתי שכבר קניתי וראיתי פריט במבצע וקניתי עוד מאותו סוג. (עדיין, שווה מבחינה כלכלית ומבחינתם הלחץ)
מתנהלת ככה גם לגבי פריטים אחרים. השנה למשל לא הייתי צריכה בכלל לקנות עטיפות שקופות לספרים ולמחברות, גם לא צבעים, טושים, מחקים, מחדדים וכדומה.. כי בשנה שעברה קניתי כמה סוגים ונשארה כמות. הציוד לבית הספר מאוחסן לי בארון פתוח במחסן, בקופסאות שקופות לפי נושאים, ופשוט שולפים כשצריך.
היום בבוקר, שניה לפני שיצא לתלמוד תורה, הבן שלי פתאום אומר לי שצריך מחברת 14 שורות.. אין בעיה חמוד שלי, לך למחסן, תוודא שהוצאת את קופסת המחברות הנכונה וקח מחברת. (וקח גם עטיפה שקופה מהקופסה ליד(;)
אגב, בן אחר היה צריך מחברת 14 שורות לפני שבוע ולא היה, כי קניתי בטעות חבילות של סוג אחר. אז נכון שהייתי צריכה לקנות. אבל כשכבר קניתי, קניתי חבילה של כמה וכמה. וכשייגמר, בע'ה מקווה לשים לב ולמלא מלאי ולא לחכות שהם יצטרכו.
כשקניתי בקבוקים לבית הספר, קניתי עוד אחד ספייר. כדי שאם יישבר/ יאבד/ או כל בעיה אחרת- יהיה לי לתת בשלוף.
(בקבוק פשוט של 5 שקלים מהסטוק).
אפילו מתנות לימי הולדת של חברים יש לי כמה במלאי לעת הצורך. השבוע היה יום הולדת לחברה מהגן של הבת שלי- פתחנו את הקופסה של המתנות, בחרנו מתנה, עטפנו, ברכה וביי.
אני מוצאת שהשיטה הזו אומנם תופסת קצת מקום בבית או במחסן,
אבל:
א. מוזילה לי עלויות בצורה דרסטית
ב. מאפשרת לי להיות מאובזרת מראש להרבה צרכים ולחסוך לי התרוצצות ברגע האמת.
אם קראת עד פה- סחטיין עליך.
הצלחה ושמחה!
אני השנה מצאתי פיתרון, פתחתי קבוצת ווצאפ עם עצמי וכתבתי לכל ילד מה יש, איזה צבע, איזה חברה
ככה שגם אם אני מסתובבת בקניות ואני רואה שיש מספיק חולצות לדוגמא, אז אני לא קונה
שישה ילדים זה פרויקט גדול
גם מבחינת צריכה
זה הרבה עבודה
לי יש ארבעה
וברור לי שכל הזמן צריך לקנות ולעשות דברים שצריך
נראה לי האישו הוא הציפייה שלך שזה יהיה אחרת
כשברור מראש שזה סיזיפי
לא בגדים, לא ספרים, כלום, גם פחות מוצלחת בזה ותמיד מבזבזת יותר משרציתי רק כדי לסיים.
עכשיו יש לי שני גדולים שיכולים לקפוץ פה לחנויות קרובות לעשות לי השלמות והם סבבה עם זה וכיף להם הסיבוב הזה.
אבל בגדים לחגים או מלתחות חדשות זה עוד לא מצאתי פיתרון
אבל אם זה בשגרה, אני צריכה לסנכרן עם זה שבעלי בבית והרבה פעמים יש לי זמן קצוב ואז אני צריכה בלחץ לרוץ ולקנות מה שיש....
משתדלת לרשום לעצמי את הדברים שצריך לקנות. לתעדף את הדחופים, ומה שלא דחוף יחכה כמה ימים.
וכן, לפעמים לוקחת יום חופש בשביל לעשות את זה בנחת. אין ברירה.
בפרט כשאני חושבת איזה כיף שסיימתי עם כל הציוד הלימודי, ופתאום בתחילת השנה מבקשים גם חוצצים, צבעי מים, טושים מחיקים ודפדפת חשבון...
באמת למי שיש חנות קרובה וילדים שמסוגלים ללכת לבד - זה ממש מקל. נכון שזה עולה שקל שניים שלושה יותר, אבל גם להתאמץ לנסוע בשביל פריט בודד עולה מאמץ ודלק. הכי מתסכל אלו פריטים ספציפיים שאין בחנויות מכולת. רק בתחילת השנה קלטתי שיש לנו שני ילדים שצריכים את אותו חומש (וכשבדקתי וקניתי ספרי לימוד - ראיתי שיש בבית חומש וחשבתי שאין צורך לקנות).
זה לא רק לילדים, גם פתאום נשבר הקולפן, והתינוק הגיע לגיל שצריך כוס אימון, ונגמר לי הויטמינים...
מה שאני עושה בפועל,
עושה לעצמי רשימות, ופעם בכמה שבועות עושה סיבוב בקניון. ביגוד אני קונה הרבה אונליין. ואם אני בתקופה עמוסה מחפשת אונליין גם פריטים אחרים כמו ציוד לימודי או ציוד תינוקות.
ופעם בשבוע בערך, לדאוג לקנות את מה שכתוב.
רב הדברים זה לא פיקוח נפש, וברגע שהילדים רואים שזה כתוב, הם יודעים שנדאג לזה.
זה מוריד מראש את הנידנודים: נו מתי כבר תקנו לי...
ובשבילך, זה ירכז את הכל לפעם בשבוע, ולא כל יום, כל היום..
הבן שלי התחיל כיתה ב'.
הוא ילד מאוד חכם, ויש פער גדול בין הידע שלו לבין הביצוע.
הוא מבין ויודע את מה שלומדים בכיתה, אבל מתקשה לעבוד בחברות בכיתה ובבית.
יש לו גם קושי מוטורי, גם קשיי התארגנות וגם קושי לעבוד עצמאית.
בכיתה הוא די נבלע בין הילדים.
הוא לא מפריע בשיעור, והמורים פחות שמים לב שהוא לא מבצע את המשימות.
יוצא שנשאר לו המון לעשות בבית, וגם אז קשה לי לרתום אותו לעשות שיעורי בית. הרבה פעמים הוא עונה תשובות בעל פה, ואני כותבת לו את התשובות (בעיקר בחשבון).
בגלל שהחומר קל לו ולא מאתגר אותו, הוא עוד פחות משתף פעולה.
לקראת סוף שנה שעברה היו מוציאים אותו מהכיתה לעבודה בקבוצה קטנה, יחד עם תלמידים מתקשים. ככה הוא עבד יותר בחוברת.
דיברתי עם המורה שלו, והוא אמר שיבדוק מענה כזה גם השנה.
אבל זה לא באמת מטפל בבעיה.
בתחילת שנה שעברה הוא קיבל סדרת טיפולים של ריפוי בעיסוק. אז פחות עבדו איתו על כתיבה, כי זה היה בשלב שהם רק למדו לכתוב.
המרפאה בעיסוק המליצה לנו לבדוק קשב וריכוז, בגלל קשיי התארגנות.
קצת התעכבנו עם זה, וכרגע אנחנו מחכים לתור לרופא קשב שיהיה אחרי החגים.
אני רוצה גם לפנות שוב להתפתחות הילד שיקבל שוב ריפוי בעיסוק, ולבדוק אם יש דברים נוספים שיוכלו לעזור.
בינתיים אשמח לעצות מניסיון, מה אפשר לעשות?
האם לנסות לעודד אותו לכתוב, אולי באמצעות איזשהו מבצע?
או שדווקא עדיף לאפשר לו להימנע מכתיבה ולעשות יותר בעל פה?
איך אפשר לעזור לו להתאמן בכתיבה בצורה חווייתית ומעניינת?
אם יש פה מרפאות בעיסוק, מורות לגיל הזה, או מישהי שיש לה רעיונות.
שלא חובה שילד ילמד לכתוב - אבל נימקת אותה בזה שלדעתך זו לא מיומנות חשובה. אני חולקת עלייך, בעיני זו כן מיומנות חשובה. זה לא תמיד חובה ויש ילדים שגם אם 'ישבו' עליהם הרבה זה לא יעזור ויצוא יותר נזק מתועלת, ולכן זו לא חובה, אבל לרוב הילדים כנראה שכן, תרגול יקדם אותם.
אני לא מלמדת קריאה או כתיבה ואין לי עסק לעפרונות ודפים. בפשטות אין לי 'פוזיציה' ואם התכוונת שיש לי איזה מניע נסתר זה אפילו קצת מעליב.
אסור לי לחלוק עלייך לגבי רמת החשיבות של כתיבה? לדעתי הסיבות שכתבת, למה כתיבה זה לא כל כך חשוב, לא נכונות.
כל פעם שאמא כותבת כאן שהילד לא מתקדם עם קריאה את תגיבי לה שלא נורא העיקר שהילד לא יתאבד? לרוב את תביאי רעיונות איך לקדם וללמד בצורה קלילה ונעימה 'על הדרך' או שלא, את אלופה בזה. כי בעיניך כנראה קריאה זה חשוב וכדאי להשקיע. אז בעיני גם כתיבה זה חשוב וכדאי להשקיע.
למען הסר ספק ואם מישהי הבינה לא נכון: בעיני יותר חשוב שהילד יחיה מאשר שידע לכתוב( או לקרוא). יחד עם זה, בעיני כתיבה היא מיומנות חשובה ששווה להקנות.
האם כדאי לריב על זה עם הילד כל יום וכל היום? לא.
האם כדאי למנן שיעורי בית ולכתוב עבורו חלק? כנראה שכן, תלוי ברמות התסכול.
האם שווה להשקיע, גם בשיעור פרטני בבית הספר? בעיני ממש כן אצלנו בבית ספר כל מיני טיפולים ושיעורים פרטניים נחשבים צ'ופר, אפילו בכיתות היסודי הגבוהות.
( בשולי הדברים, האם גם לילד שקורא שוטף ספרים כדאי לא לחתום סתם על דף הקריאה שלו, כדי ללמד אותו שהמילה שלנו נחשבת, ושאם המטלה הזו פשוטה ומעצבנת עבורו נבקש מהמורה מטלה מתאימה יותר? כן, בעיני צריך להפעיל שיקול דעת ואם המשימה באמת לא מתאימה ולא מקדמת כדאי לבקש משימה אחרת. בקריאה כתיבה חשבון ושאר תחומי הדעת. אני דווקא רואה שגם ילדים שקוראים ספרים מצוין מרוויחים מהקראה בקול)
אני מסכימה שכדאי להפעיל שיקול דעת, ולא לקבל סתם דרישות שרירותיות מבית הספר, ואני גם חושבת שכתיבה זו מיומנות חשובה.
זה הכל, נראה לי שכדאי קצת להכנס לפרופורציה...
אבל בא לי עצה של הנשים החכמות שיש כאן.
אני עובדת במקום חילוני-שמאלני.
ואני מרגישה איך ככל שהבחירות מתקרבות, אנשים יותר ויותר מדברים פוליטיקה, והאמת- מה שהכי מטריד אותי בזה שזה גורם לי הרבה פחות להעריך אנשים.
ברמה הטכנית אני פשוט מתחמקת משיחות כאלו, אבל ככל שהבחירות מתקרבות זה הולך ונהיה קשה, ואני ממש שמרגישה איך יש אנשים שכבר לא בא לי להיות לידם בגלל הדעות שלהם, ואני מבואסת על עצמי בגלל זה.
נגיד, מישהי שאמרה לי כמה מסכנים הפלסטינים שהחוות מנשלות אותן מאדמותיהם, כשמבחינתה הגירוש מגוש קטיף היה 'מחיר כואב שחשוב לשלם בשביל השלום' ומאז כל פעם שאני מדברת איתה תקועה לי בראש מחשבה של 'איזה צבועה את!' או 'לא מאמינה שיש אנשים שפויים שאשכרה חושבים ככה', וכל ההערכה שלי אליה ירדה בטירוף.
אני אגיד משהו בוטה- אם עד המלחמה הייתי מסוגלת להסתכל על המציאות גם דרך עיניים של אנשים אחרים, היום יש תפיסות עולם שנראות לי פשוט כמחלת נפש של שנאה עצמית. כבר לא רואה שם את ההגיון ואת הערכים היפים שהייתי יכולה להתמקד בהם לפני.
וכמובן שממש לא מדובר על כולם. אפילו לא על הרוב. אבל השמאל הקיצוני, אנשים שמזדעזעים מהרצון 'לסתום את חופש הביטוי' ליוצרי הסרט מכפיש-ישראל שמדברים עליו עכשיו- איך אפשר להמשיך להיות חברים שלהם???
ואני מבואסת על עצמי שזה ככה משפיע עלי.
אשמח לעצות מכמות ומנוסות.
אני פשוט מנתקת את זה.
היו לי גם מקרים שחברים מאד טובים אמרו לי אישית דברים מאד מכוערים בקטע פוליטי, מבחינתם זה היה סוג של בדיחה מבחינתי זה הבהיר לי איך הם רואים את הסביבה שלי וכמה הם מנותקים מהמציאות. אבל היה לי חשוב הקשר איתם ופשוט אחסנתי את זה במקום אחר במוח ו"שכחתי".
נראה לי שזה יכול לקרות עם כל מיני אנשים בכל מיני תחומים שפתאום חברה נגיד תגיד משהו ממש מעליב או ממש חסר טקט. ואנחנו מחליקים ומתעלמים.. אז כזה.
משתדלת ממש פיזית לא לשמוע את השיחות האלה. לא רוצה לדעת מה אומרים.
יש לי מישהי ממש חמודה בעבודה שאני מעריכה מאוד והיא שמאלנית, אמנם לא כזה מדברים אצלנו פוליטיקה אבל לפעמים זה עולה ואני שומעת את הדעות הנחרצות שלה (והיא את שלי חח).
יש דברים שאלה טענות לגיטימיות שאני מבינה ומכבדת אם כי לא מסכימה, ויש כל מיני טענות הזויות כאלה כמו שסיפרת, נגיד היא אמרה לי פעם ברצינות תהומית שהאיראנים התקיפו אותנו בגלל ביבי, ואם היה ראש ממשלה אחר הם לא היו יורים עלינו כי הם סבבה עם הישראלים רק לא עם ביבי.
עכשיו איך אמורים להגיב לדברים האלה? והיא משוכנעת שזה נכון! אני מסתכלת על אנשים כאלה בעיקר שהם מאוד מאוד תמימים ומאמינים לכל מה שמאכילים אותם, והתקשורת מאכילה אותם המון.
לא קורה מצד אחד של המפה הפוליטית
זה קורה מכל הצדדים
ובקצוות זה בולט העיוורון של אנשים אחר האידאולוגיה
משמאל ומימין
את קיטונם ודעתם ברבים. כי אצלנו במשרד יש גם שמאלנים וגם ימניים ומי שכל הזמן מדבר נגד (באופן מסריח) זה השמאלניים.
סובייקטיבית או אובייקטיבית
אם את ימנית את לא יכולה לראות את התמונה המלאה
כי אני יודעת להגיד את כמות היחס של דיבורים לכאן ולכאן. ובתור אחת שלא משתתפת בשיחות האלה אני אומרת מהצד.
ואני גם הדתייה היחידה בערך (יש אחד חופש כיפה אבל הןא לא תמיד מגיע)
ובאמת לפעמים הם גם מקשרים דברים לא קשורים ואומרים שזה 'החרדים' או דיבורים על ילודה או באמת דברים שאני משתגעת
אז אני פשוט או לא משתתפת בשיחה אאכ פונים אליי ישרות ואז אענה משו ציני או מצחיק או מוגזם (מה הם לא מונעות נו הנה חמדמדה מותר לכם למנוע הריון?? אני: מפתאוםםםםםם אנחנו לכולנו יש עשרה ילדים פקל ילד בשנה אין ברירה חייב לגדל את אוכלוסיית החרדים!! סתם דוגמא)
אישית אני מעדיפה את זה מאשר להיכנס לדיונים עקרים סתם
הרי לא ייצא מזה כלום
אני שומרת על גזרה ניטרלית, ואם מישו (היה פעמיים כאלו רק) אומר משו לא במקום, אני סןתמת… אין לי עניין לענות לאנשים שלא יקשיבו…
לא מתייחסת לזה כאיך אהיה מולו בפן המקצועי, ולא משליכה על איך אני נתפסת בעינהם, זו אני. זה הם. הם יודעים שאנחנן שונים כמו שאני יודעת את זה…
זה זוועה של חשיבה והם ברדיפה עצמית.
לא חושבת שההסתכלות שלך צריכה להיות אחרת עליה.
רחמים זה המקסימום המתאפשר.
תשמחי שהגעת להבנה שהם קיצוניים בקצה הקצה ולא שאת חיה באשליה שכל אחד לדעתו שלו. זה אשליה.
אני משתדלת להפריד בין כמה דברים
שמאל/אנטי ביבי שחושב אחרת ממני בכל מיני דרכים אבל במהות הוא ציוני - יש לי איתו שיח. יכולה לא להסכים איתו, להשתדל לא לדבר איתו על פוליטיקה, אבל עדיין פשוט חושבים אחרת ומסכימים לא להסכים.
לעומת שמאל פרוגרסיבי עם מחשבות שממש אנטי ישראליות והרסניות - זה לא מקובל עלי. אני מתרחקת מאנשים כאלו. לשמחתי לא עובדת אבל כמובן שיש בין החברים, אני מבחינתי פשוט התרחקתי. לא ברעש וצלצולים אבל לא רוצה להכיל מי שבפועל מעדיף את אויבינו על פנינו.
דבר שני חשוב להפריד בין אנשים שמכירים את מה שקורה באמת ביהודה ושומרון או בכללי מודעים למצב, לבין אלו שניזונים מהתקשורת - לדוגמא מה שקורה ביהודה ושומרון מוצג בתקשורת באור מאוד מסויים שאם לא הייתי יודעת דברים אחרים גם אני הייתי מזדעזעת מאוד. לאנשים כאלה אני אמנם אתבאס מהם אבל אם יהיה לי כוח אנהל איתם דיון ואציג להם נתונים אחרים ואם לא פשוט אצטער על שטיפת המוח אבל אבין שהם פשוט לא מודעים למציאות.
בסוף אני חושבת שטוב מאוד לבחור חברים שיודעים להבחין בין טוב לרע, ואין סיבה להעריך את מי שבוחר בשם כל מיני ערכים הרסניים וזרים להשתלח במדינה שלנו
הרוב הגדול של הציבור, גם השמאל. אוהב את ארץ ישראל ועם ישראל ורוצה פה בניין יחד.
ניסיתי הכל
כותבת מאנונימי מחשש לאאוטינג כי שאלתי מלא
יש לי שיער יחסית חלק והכל גולש
סרטים, בובו.... הבובו בדרך כלל יש לו גם גבעה מוזרה כזו למעלה וזה מכוער
יש למישהי רעיון???
לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.
תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.
ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.
פטנט לבובו עם סרט סילקון.
לדעת כדאי לנסות
יותר מבלי כלום
זה נמשך אחורה
על השיער ואז שמה את הבובו
זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.
לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅
וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.
על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה
נשמע מסובך אבל זה שתי דקות
בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת
מהסופר פארם. חזקות מאד
קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה
חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.
ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו
אפשר לקנות גם בביוטיקר, עולות כמה שקלים להרבה סיכות
אלו סיכות שאם את מחברת לשיער אין שום סיכוי בעולם שזה מחליק
זה חזק ממש, אם כבר החשש איתן שלא יתלשו שערות
היום
להיות בלחץ מעכשו מתאריך משוער של 3 ימים לפני פסח?😂
זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!
אבל חבל על האנרגיות שלך
כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.
אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?
אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?
אז זה כן ערב פסח...
מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.
אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;
חח סתם בהומור.
בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)
אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!
אז בנחת ובבריאות בע'ה
בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...
מי תביא דירה לשבת הגדול?
אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.
אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..
אבל באמת הרחקתי ממש(;
והכל שטויות
הכי חשוב בבריאות בע'ה
ברית בשבת הגדול (יומיים לפני החג) ואחכ בר מצוה שבוע וחצי לפני פסח. היה מאתגר, אבל מוצלח ביותר. לא השגנו דירות לכולם אז לפי הדירות- הגיעו האורחים.
ולא ידעתי בהריון שזה בן, אז לא הייתי לחוצה כל ההריון.
אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש
אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂
כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.
כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!
אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.
היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...
אני איתך אחותי
המשוער שלי ביום האחרון של פסח
ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!
יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅
אז בלי
לחץ אחותי, הכל אפשרי😉
סתם כדי להירגע🙂
דיליההספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.
חחחח......
משוגעת
עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.
בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,
חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)
היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא
אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.
הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.
מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.
הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש
בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח
הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.
חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח
ואולי השנה מראש תקפידו יותר בנושא חמץ כדי שיהיה יותר קל לנקות
לדוגמה לא לאכול חמץ בחדרים
כי לנקות בית עם בטן של חודש 9 לא סימפטי גם בלי קשר לתל"מ שניה לפני פסח
היינו אמורים לקחת לחוג "רובוטיקה" אבל טעינו והגענו לחוג "אלקטרוניקה" והילד אותו אנחנו מייעדים לגדולות (כיתה א') נכנס לזה ואהב (אוהב לחקור ולהבין איך דברים עובדים) ואבא שלו דיי טוען שהילד מתלהב ורוצה, אבל הרובוטיקה יותר עדיף בעיני (יותר נחשב, יותר מתקשר לי עם הייטק ושכר גבוה ופיתוח בעוד שאלקטרוניקה נראה לי מעשי ופחות זוהר כמו איזה איש כפיים בצבא או פחות מכגיס) וגם לרשום לשני חוגים זה טו מאצ'.
סתם יודעת שזו דילמה סופר מטופשת, אבל קצת מבאס, הילד התלהב אבל בעיני זה אפרורי ולא מושך. יודעת שאלוהים גדול וזו רק התחלה.
שקדי מרקלדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..
אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.
אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות
ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.
למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.
הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?
חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)
כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️
איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?
אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....
ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?
אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....
(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)
באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים
ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום
וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי
הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....
והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.
ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.
זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר
ממתקיתהעיקר שהילד נהנה וטוב לו.
לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.
אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI
העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.
אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך
זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.
אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅
ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.
תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.
הילד נהנה ומתפתח? נהדר.
ואז את תראיגם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם 
למקצוע שלו לחיים.
לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.
והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.
אל דאגה...
והניחי לו לנפשו.
ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים
ויותר מזה-
בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.
ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.
אין ערובה לשום דבר.
תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.
בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.
קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.
מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:
לא הייתי שמה לב לטעות.
שוק העבודה יראה שונה לגמרי
דווקא חשמלאים (כן אלה שעובדים עם הידיים) כנראה ירוויחו יותר ממנהדסי תוכנה
אבל יש עוד לפחות 20 שנה עד שהוא יגיע לשם
והחוג לא באמת ישפיע על מה שהוא יהיה בעתיד
אז היו לי כמה בריתות שכמובן דרשו מוהל קטרינג וכו וכו...
וברור שזאת השקעה כספית ועשינו אותה בשמחה.
השאלה שלי היא כזו-
כמה זאת חובה להשקיע לבנות?
תכף בעזרת ה אלד בת
ואלה לאחיות שלה לא השקעתי
בגלל שיש לי הרבה אחים בנים,אז בחג שאחריי הלידה כגון -פסח ,סוכות, חנוכה -יצא גם עכשיו.
גם ככה כולם נפגשים אצל ההורים.
אז יש לי מניין שמרגישה בנח כי אחים שלי " להגומל" מכינה מאכל כלשהו )תמיד יש גם ככה אוכל.
מספרים על השם של הקטנה וזהו.
תכלס לא מספיק נכון?
מה הייתי רוצה?
הייתה לי אחות שעשתה ארוע כמו ברית אומנם חיכתה הרבה שנים ואני לא אבל זה מיוחד...
קידוש -הבית כנסת רחוק ובעלי לא אוהב להיות במרכז העניינים....
ארוע נשים בבית?יש לי סלון מאוד קטן.
כאילו לא נעים לי שבגלל שזו בת אין ארוע מכבד וגדול ורשמי.
וגם כל האמירות שזה חשוב ממש. לא יודעת.
מה אתן עשיתן לבת?
מה אתן חושבות?
בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.
ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.
אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.
תעשי מה שנוח לך ונכון לך.
לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.
לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.
ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.
גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)
ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי
וזהו
היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה
יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות
אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי
עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.
אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.
מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.
בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.
בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה
אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...
(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)
רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.
אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.
מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד
תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה
תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה
תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)
תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו
תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)
אירוע בתוך חודש מהלידה
הזמנו את המשפחה הקרובה, לא עשינו קייטרינג ואירוע גדול אבל כן עשינו סעודת הודיה
לא ברור לי האפלייה... למה לתינוק חוגגים ולתינוקת לא.
רצינו לציין את המאורע, לחגוג עם המשפחה, ולהודות לה'.
לכל אחת במתכונת אחרת, בגדול בעיקר עם המשפחה:
החל מאירוע שדומה לבת מצווה, ועד לפיקניק ועל האש בגן סאקר. איך שהרגשנו באותה תקופה שבא לנו לחגוג.
אבל אנחנו לא חוגגים כי חייבים, אנחנו חוגגים כי אנחנו ממש ממש שמחים!
