פורום הריון ולידה (עמוד 1655)

חיבוק מכל הלב❤️

לפעמים אני גם מוצאת את עצמי חושבת, ומה יהיה כשיהיה עוד אחד? ועוד כמה? אז זה רק ילך ויעשה קשה יותר ויותר??
ועם כל הרצון והחלום והשאיפה...זה גורם לי לפחד מהבאות ממש...
חיבוק גדול לך🤍

תזכרי שאת לא לבד, ה' עוזר לך. וכמובן בעלך אחראי גם. ואולי לפעמים באמת תלכי להתפנק קצת אצל אמא?

כאמור אמי נפטרה לפני 5 שנים.
יש כנראה בכאב שלי גם הרבה געגוע בין השורות...

אין כמו אמא...

את עובדת? הילדים במסגרות!?

להכניס את הקטן למעון, ב"ה בשבוע הבא יהיה כבר כמה שעות בבוקר שם בלעדיי.
ובת ה3 לרוב בגן, אבל הייתה שבועיים בבית בגלל הבידודים.
מייחלת לזה ששבוע הבא יהיה לי קצת פסק זמן.

אני מתחילה לחפש עבודה, שזה מצד אחד משהו שממש בא לי, שיהיה לי משהו שלי, אבל מצד שני אין לי מושג מאיפה מביאים את הכוח, אחרי לילות בלי שינה וכשחוזרים הביתה ישר לתפעול השוטף.

זה באמת רגע כזה שאני עוד לא רואה איך הכל נופל במקום, ממש מקווה למצוא את דרך המלך...

עם התחושות בעיקר, והאמת? אני מרשה לעצמי להסתובב עם האוטו ולנשום אוויר שהוא רק שלי, בלי שאף אחד יצטרך אותי. אני חוזרת מההתאווררות הזו אחרת לגמרי
תרשי לעצמך מדי פעם להתאוורר גם. זה הכרחי.
אני הייתי חנוקה ככה הרבה זמן, והיום לא מבינה איך חייתי לפני.
השגרה תהיה עדיין שגרה של בית וילדים ואחריות, אבל יהיו לך הרבה יותר כלים להכיל אותה.
חיבוק ❤️

אני רק עם תינוק אחד, אבל ברגע שיש מישהו שתלוי רק בי זה מעמסה ענקית (ואהובה! לא סותר...) האמת שכבר עם החתונה הרגשתי ככה לפעמים, כאילו, כיף שיש את הבית שלי אבל אשכרה עכשיו האחריות לגמרי עלי, כיורים ורצפה ופינות וכביסה וסדר וניקיון. לא שלפני זה לא עשיתי את כל הדברים האלה, אבל לא הייתי אחראית להם. ואחריות זה דבר כבד.

לדעת שאני לא לבד.
צדיקות שכמותכן, שנושאות את העולם על כתיפכן.
גברים עדיין שולטים בכסף, בפוליטיקה, במשרות בכירות... אבל הם לא היו זזים מטר בחיים שלהם אם לא היינו אנחנו מאחוריהם.
אני קוראת את חלקכן מרגישות לבד בהתמודדות עם המשא הזה, ומזדהה כל כך.
יום יום, שעה שעה, אנחנו שם.
בוראות חיים, ומתמסרות לבנות ולטפח אותם. גיבורות.

אני מרגישה כשאני לומדת להעריך את התפקיד שלי בתור אעדה ובצור אמא, זה נותן לי המון כוחות.

כתבת ממש יפה ונוגע ללב!

כמה צריך להודות לה' שהילדים האלו מתוקים... אבל הם גם מעסיקים (מאד!) ושואבים כח ומייצרים לכלוך וכביסב ובלאגן...

ולפעמים את רק רוצה רגע של שקט. שקט אמיתי, מבפנים.

בלי לדאוג מתי לחזור כי הקטנה צריכה לאכול או שהגדול צריך להתקלח, או שסתם לא בא לך להביד..

את רוצה לישון ברצף, ולהתעורר לבד, בלי בכי של תינוק או שעון מעורר או בוס על הראש...

 

אני ממש איתך!!!

האהבה לילדים לא סותרת את הקושי...

ואיזה כואב החוסר הזה! משתתפת איתך!
אבל גם נדהמת שהייתה לך כ"כ משענת טובה כי מקריאה בפורום והיכרות בכלל הרבה פעמים זה לא ככה.. אז זו מתנה מדהימה שהיא העניקה לך ובעז"ה תלך איתך הלאה לילדים שלך♡♡♡♡

וככ כ"כ מזדהה על התחושות!
תנסי את הטיפ של @המקורית ת!
גם אותי זה משנה לגמרי קצת זמן שלי לבד.. כל יום!

ואכן
לפעמים אני נכנסת לאוטו ופשוט בורחת.
עושה את זה בזמנים שזה מסתדר מבחינת הילדים- או שבעלי איתם או שהקטנים ישנים או שהגדולות שומרות.
נוסעת למקום חשוך ושקט עד שאני מרגישה שאני חוזרת לעצמי קצת.

אבל אחזה כיף את מצליחה לעשות את זה ועוזר לך!!!

אני כ''כ אוהבת חושך. זה מרגיע את כל החושים.
היתה לנו הפסקת חשמל של שלוש שעות, הדלקנו נרות ונהננו מכל רגע.
רק פעם אחת קרה לנו משהו מצחיק...ישבנו ביחד על ספסל באיזה שומקום חשוך ודיברנו, ופתאום קלטנו שמידי פעם יש איזה פנס מנצנץ סביבינו...הסתבר שהיתה קבוצת חיילים באימון לילי מסביב. והם בטח שכבו בשיחים ושמעו את כל השיחה שלנו. פדיחה...
אז נסענו משם, לא לפני שצעקנו להם ''לילה טוב חבר'ה!!"

אבאלה אני ממש מפחדת מחושך בחוץ..

ליסוע עם האוטו למקום שקט וחשוך - הכי כיף בעולם הזה! 

במקום שקט וחשוך🙂

את נשמעת לי אמא מדהימה והקטנים שלך זכו!!
מקווה שתמצאי דרך לאזן ולהיות שם גם בשביל עצמך
אין לי ניסיון או עצות לצערי אז שולחת חיבוק במקום ❤

כמה שבועות קשים מאחוריי, והימים האחרונים היו הכי הכי קשים, ואני פשוט רוצה לברוח. אני לא מזהה את עצמי, נהייתי חיה הישרדותית. בוכה מכל דבר (שוב ראו אותי אוכלת ושוב ביקשו חצי מהעוגיה האחרונה שמצאתי במקפיא אחרי שצמתי בוקר שלם כי הם לא נתנו לי רגע לאכול. תודו שגם אתן הייתן בוכות), מחפשת בכח רגעים שקטים לבד בחדר וזה תמיד נגמר במכות ובכיות של הילדים (זו דרך להוציא אותי מהחדר?). מרגישה חנוקה לגמרי וחייבת למצוא איזה שהוא זמן לעצמי, אבל זה לא יקרה בשבוע וחצי הבאים

איך תקלי על עצמך בכל זאת בינתיים?
אולי כל יום 10 דק וידאו ורגע תאכלי בשקט בחדר?
זה כ"כ מאזן!

לא חמודים , זאת העוגיה של אמא.
אתם יכולים לקבל בייגלה או במבה או קרקר או תפוח. עוגיה כבר אכלתם אתמול ועכשיו התור של אמא.
זה ממש ממש ממש בסדר
ממש מותר
ואפילו כדאי לפעמים לילד לשמוע שגם לאמא שלו יש צריכים ורצונות והפעם הוא יחכה.
חיבוק ענק ענק ענק ❤️

ובכל זמן אחר באמת הייתי מגיבה ככה. בפעם הזו פשוט לא הייתי מסוגלת לשמוע את הבכיות שיתפתחו אחרי שאגיד לא (וגם לא היה לי שום דבר אחר להציע במקום, חיסלו הכל בבית).
ב"ה מרגישה הרבה יותר טוב אחרי שישי-שבת רגועים שבעלי לקח הרבה אחריות על הילדים. זה כל כך משנה הכל כשאני לא איתם 24 שעות.
גאה בעצמי על כל הפעמים שהגבתי ברוגע לכל הקריזות של הילדים היום, הצלחתי להקשיב לאינטואיציה שלי ולשלוף את התגובות הנכונות. (וזה מוכיח לי שעם התנאים המתאימים אני יכולה להיות אמא רגועה ומהממת ולחנך בצורה טובה, והמפלצות שיצאו ממני שבוע שעבר לא היו אמא מרשעת ששונאת את הילדים שלה, אלא פשוט חוסר מסוגלות לחשוב ולהגיב בהגיון מתוך המצב הזה)

הבהלה הזאת לרגע

מה
זה אמיתי!?
זה באמת החיים שלי?.
איך אני אמא ל6 ילדים? כולם קטנים מאוד
ותלויים בי
וכל כך הרבה משימות ..בלי סוף
והצד החינוכי-הרגשי של כל אחד
וזה רק ההתחלה הרי

ו.. לפעמים
בא לי
לחזור להיות רק ילדה
שיכהס במקומי המבוגר האחראי
שאמא תבוא ותשלט על כל ההמולה
שמישהו אחר ינקה ויגרום לבית להראות כמו בית

ובעיקר
שיגידו לי שמותר לי
סתם להתפנק

ולהיות רק אני.


בא לי שהיה אפשר להרפות אפילו ליומיים-שלוש של שקט רק אני ובעלי
(לא אופציה בחיים אצלינו..חבורה קטנה שלא מצאתי מישהו שיסתדר יותר משעתיים ברצף..גם אין משפחה שאופציה ואין כסף..)

אז גם מזדהה
ברגעים האלו יש לי ממש מחנק בגרון
בא לי לברוח


ו.. זה מוזר
אבל זה לא סותר
שאני מאוהבת בהם
שבא לי עוד
שבפועל אני מתמודדת מעולה
ואפילו לפעמים מבסוטה מהאמא שאני
וטוב לי הכל בדיוק ככה ורק מבקשת עוד..
כי יודעת שמסוגלת

זה רגעים כאלה
דקים
קצרים
ובאותו הרגע
דוקרים...

ואגב הם היו תמיד..גם כשהיו רק שניים

זה לא מה שמשנה

יש משהו בפנים שכאילו לא מעכל..
שיש אותי-
ויש אותי האמא
וזה עדיין לא מקשה אחת
רגע אני בועטת ורוצה לצאת
ורגע האמא שבי בועטת

כנראה שפשוט ככה זה
וככה גדלים


ועצה מעשית- אם זה נוכח מאוד לא רק לרגע-
אולי סימן שאת לא מספיק נותנת זמן לעצמך? לאמרק זמן
אלא גם מקום בנפש.. פינוק..פירגון..

כשאני נותנת לעצמי את מה שאני זקוקה
הרגעים האלו מתמעטים מאוד

אולי באמת...
אני מנסה להתחיל לחזור לאיזון טוב יותר עכשיו שהקטן בן חצי שנה...

עם הכתיבה שלך
כשקראתי אותך, נזכרתי בהמון רגעים שבהם של קושי בהם העליתי זכרונות של איך אמא שלי הייתה.
@אמא_טריה_ל-2 גם אמא שלי התייתמה צעירה, מ2 הוריה, בהפרש של חודש לא עלינו, וגם היר הרגישה מאוד מאוד בודדה. ואבודה גם, בתוך כל העומס. היא הייתה נעזרת בסבתי ע"ה המון.
ועם כל הקושי, בסוף גם היא הצליחה להיות האמא הזו שמגדלת ועמוסה ואחראית לבדה ועובדת והכל. מה שאמא בשבילנו.מה שאנחנו בשביל ילדינו.
איך היא עשתה את זה? לא יודעת בדיוק, אבל השם נתן לה כח גם בזמנים שהיא לא ידעה שהיא צריכה אוויר, אבל היא עד היום משלמת מחיר על זה שלא אפשרה לעצמה להיות היא בתוך כל ההתרחשויות, ולהיות קשובה לעצמה.
אני מעריצה אותה על כך, ומצד שני מבינה שכדי להיות אמא שמחה (שזה מה שהכי טוב לילדים שלנו) אני צריכה לפעול אחרת

מהמם שראית את הדברים האלה אצלה, שידעתי לזהות את זה.
ועוד יותר מהמם שאת מנסה ללמוד מזה לאמהות שלך...

כשמבינים מה הם עברו.
רק חבל שלא מבינים את זה עוד בגיל קטן. רק כשאנחנו הופכים להורים אנחנו באמת מבינים מה זה וכמה זה קשה.

זה אמנם שלי אישית..
אבל לפעמים זאת נק' רגישה
כשאומרים לי משפט כזה נגידא י ישר מרגישה בדיוק ההפך

אנחנו קצת אחים. וגם הרצת בהפרשים גדולים
היא לא! התמודדה עם מה שאני עוברת
היא גם תמיד מספרת כמה היינו נוחים,וישנו בלילה מההתחלה,וכמה היה לה קל בתור אמא
ולא היו מריבות בגלל שלא היה עם מי

אז אני מעריכה מאודדדד את האמהות שלה בכל מיני תחומים אחרים!! באמת!!

אבל אני ממש לא מרגישה שאני מבינה עכשיו מה היא עברה פעם. כי היא לא.

אני מתמודדת עם תאומים ואמא שלי התמודדה עם תאומים.

ולה לא כל כך היה עזרה מאבא שלנו, כן היה לה עזרה מהסבתא (מה שלי אין)

אני רואה אותה היום, בקושי הולכת. אז נכון שהיתה צעירה יותר ועדין , היום אני מבינה כמה היא הייתה סופר-אמא וזה ממש לא מובן מאליו. ובמיוחד עם כל מה שהיה לה להתמודד איתו

 

בכל אופן, כשמרגישים כמה ילדים זה תובעני מההורים, מבינים למה צריך לכבד הורים
אפילו רק מה"אמא אמא אמא אמא קבוקי קבוקי קבוקי" שמעיר אותי ב 4:30 בבוקר

אני אף פעם לא הייתי מתחסנת לשפעת אבל עכשיו בהריון ראיתי וגם הרופאה הסבירה לי שהשפעת השנה קשה והעדפתי לא לקחת סיכון על העובר אז התחסנתי למרות שאני ממש לא אוהבת את החיסון הזה כי בעבר שעשיתי אותו הרגשתי לא טוב
אבל עכשיו עשיתי אותו בהריון וברוך ה חוץ מכאב ביד וקצת חלושס לכמה שעות הכל עבר טוב 🙌

תכננתי להתחסן.
ונדבקתי בשפעת🤷‍♀️
אז מיותר בעיני במצב שלי.

בהיריון של הגדול התחסנתי.


הייתי מתחסנת אם לא הייתי נדבקת.

ואני אישית חושבת שזה לא שווה.
לא רק את הסיכון.. גם להיות חולה זה קשה.

אני התחסנתי. אבל אולי כבר פחות יש טעם.

יש חוסר תיאבון ובחילות בקורונה.

בהנחה שזה קורונה (בקור הזה לא אוציא אותה חבדיקה, וגם סיכוי טוב שכבר לא יזהה כי כאמור שבוע כבר מאז שממש לא הרגישה טוב) , מה אני צריכה לעשות?

במיוחד שיש עוד מחלות חורף.

היא כבר ממש חיכנית ושמחה ורגועה
נשאר מעט שיעול
וזה שהיא יונקת פחות מפעם (וטיטולים בהתאם)

אין בכלל חום ב"ה
לפני כמה ימים רופאה בדקה אותה ואמרה שצריך זמן לעבור (לפני שחשבתי על קורונה)..
סך הכל אנחנו כבר כמעט שבוע ככה.. אבל כן אני רואה שיפור מבחינת השיעול וגם בערך פעם ביום יש טיטול כמו פעם.
מבינה?
את עדיין חושבת שכדאי לבדוק..?
עקרונית אין לי בעיה רק שיש כאן מלא שלג....
ומרגיש לי שרק מהיציאה החוצה היא יכולה לחלות יותר....
אז מתלבטת מה עדיף על מה..

לא יודעת מה הייתי עושה.

שבוע אחרי שהיא התחילה עם כל הבלאגן... ויצאתי שלילית.....

היא בסביבות השלושה שבועות-חודש, או שאני טועה?

אם כן התופעות שאת מתארת נראלי הגיוניות בלי קשר. גם לשלי היו טיטולים פחות מלאים, ינק לא מסודר....

ומצד שני, כשהיינו עם קורונה, גם אני וגם בעלי הוא היה צמוד אלינו וחוץ מצינון די משגע לא היה עוד משהו. בדקנו חום כל הזמן ולא עלה, טיטולים מלאים... ב"ה!
לא בדקתי אם היה חיובי כי הרגיש לי התעללות, אבל הגיוני שנדבק.

בכל מקרה תעשו PCR. לדעת מה בדיוק איתכם, תמיד עדיף

בת חודשיים...
לא רואה טעם לעשות pcr, התעללות בקור הזה...
השאלה מה לעשות עכשיו, בהנחה שזה היה קורונה

צודקת, לא הייתי יוצאת באמת.

פשוט לעקוב, איך היא עכשיו?
יש לה חום?

לבדוק אם אוכלת מספיק, לי אמרו שצריך להיות יציאות 3-4 פעמים ביום זהאידיקציה ראשונית.בהמשך בשבילך תבדקי משקל...
ולהרגע! זה לרוב לא סוכן לתינוקות

ובאמת היה חיובי, ככה יהיה לו בקרוב תו ירוק

ממליצה לך לשאוב אם היא לא אוכלת ולתת לה בבקוק שלא יפגע לך משק החלב
רפואה שלמה!

שתו ירוק לא רלוונטי לי כי גם ככה בחצי שנה הקרובה מקווה להשאר איתה בבית.
ואכן חשבתי להתחיל לשאוב כי הוא נפגע.... מצד שני היא גם לא יונקת מלא בשביל להחזיר אותו...

חוששת לתת בקבוק שלא תפתח העדפה...
אוך איזה נאחס.
ותמיד יש לי לחצים כי הם נולדים קטנים אצלי וגם ככה תמיד בטיפת חלב מלחיצים אותי אוףף

להניק מלא כדי להחזיר תפוקה. לא יודעת.
רפואה שלמה ומהירה!

יכולה לשאוב ולהביא... לא ככ רוצה שתפתח העדפת בקבוק, וגם בעיקר לא חושבת שתרצה לקחת יותר מבקבוק אם בהנקה היא גם לא יונקת הרבה...

די קשוח לי כל המצב אוף....
אבל תודה רבה רבה.. משמח שעונים...❤

ומקווה מאוד שנעלה על הגל......

שכשהם לא מרגישים טוב יש שינוי בדפוסי ההנקה. או שיונקים פחות, או שיונקים כ"כ הרבה שאמא מרגישה שכבר אין חלב.. בשני המקרים לרוב המצב חוזר לעצמו לאחר ההחלמה (אולי יהיו כמה ימי "קפיצת גדילה").
מה שאפשר לנסות:
- להציע מלא הנקות "נשנוש" הנקות קצרות בתדירות גבוהה
- ירידה מסוימת בטיטולים הגיוני; אבל לוודא שיש לפחות 4 רטובים ביממה
- הנקה בתנוחות שונות, בעיקר תנוחה אנכית יכולה לעזור כשהקטנה מצוננת או שהאוזניים מציקות.
- לנסות להוציא נזלת (או להשפריץ חלב אם לאף) לפני הנקה
- לנסות להיניק כשרדומה או מתוך שינה
- לסחוט לה לפה במהלך הנקה
- לנסות להיניק תוך כדי תנועה, קפיצה על כדור, לשיר שירים..

משתדלת ליישם. כבר רואה שיפור בתפוקת החלב... עכשיו רק צריכה שהיא תרצה לאכול יותר...

לא תהיה השתרשות.
אין מה להילחץ, רק ללכת מחר לבדוק...

עלה לי חזרה לחום רגיל אחרי שינה
ואולי זה בכלל בגלל הקורונה שגיליתי שחיובית
תודה לכן

שככה חברה שלי גילתה שהיא חיובית..

אין ממש דבר כזה למדוד חום עצמאי של 35.. זה לא מדד אמין. אדם עם חום 35 הוא בדרך כלל לא בהכרה..

יכול להיות שהמדידה הייתה חד פעמית, אחרי ששתית שתיה קרה, קשה לך לנשום/יש חום ואת מתנשפת דרך הפה (מאוד נפוץ אצל ילדים ומבוגרים ולכן מדידה דרך הפה אצלם לא אמינה מספיק).
פגשתי רק אדם אחד בחיי שהיה לו חום 35 במדידות חוזרות ושם היה מדובר בתופעת לוואי של תסמונת נוירולוגית נדירה ביותר שמייטב הנוירולוגיים פה בארץ טרם פגשו.

בכל אופן, אם מדובר במדידה בודדת - היא לא רלוונטית. אם זה חוזר על עצמו, אולי ללכת להיבדק אצל רופא.

אז אם תמיד יוצא לי 35.5 זה אומר שהמדחום לא מדויק? (ואם אם לילד יוצא 37 זה בעצם 38?)

שלא מדדת נכון או שהמדחום לא תקין.

אם הילד קודח מחום ואת מודדת לו 37+/- אז כמובן שגם זה לא אמין ביותר וכדאי לקנות מדחום חדש.

בין מדחום דיגיטלי למדחום זכוכית

שזכוכית יותר אמין

 

אפילו חום נמוך יותר, כבר מעל לשבוע. הרופא אמר שזה וירוס ויעבור

פשוט באמת פחות הגיבו בו מבדר"כ
שניה מחפשת לך

הכנתי כבר את העוגה, אבל עוד לא עיצבתי וקישטתי.

כנראה אעשה כמו ש@שחרית* כתבה- בצורת 7...

אשלח תמונה כשיהיה מוכן בעז"ה..

מחכה לתמונה🤗

@מאוהבת בילדי
אוף לא מצליחה לתייג☹

תודה!

את אלופה!!

מאוד קרץ לי שכל הגומים הם הפקר😜

שימחתם אישה יהודיה וקצת לחוצה...

שבת שלום!

הלבן זה 4 אבות נזיקין: השור, הבור, המבעה וההבער.
השחור: שדה שלא עבדו בשנת שמיטה

ממש ממש מיוחד!!

אהבתי את 2 הרעיונות!

איזה השקעות ואיזה יצירתייות!!!

.גם דלי לא חובב מנשאים אבל ככה הוא כן זורם

ובעיני כשיש עוד ילדים אז יש רגעים שאי אפשר בלי

בגיל הזה מאוד נפוץ שאוהבים ידיים
וזה משתפר עם הזמן


טכן גם שלי לפעמים נאלץ לבכות רגע או שניים...בלית ברירה לפעמים..

מותר בגיל 3 חודשים לשים במנשא עם הפנים החוצה??
יש לך המלצה על מנשא מסויים?
יש לנו בייבי ביורן, ניסיתי בעבר גם ארגו שלקחתי משכנה ...

לפעמים לוקח כמה פעמים עד שהם מתרגלים, וכאמור יש סוגים שונים ומנחי נשיאה שונים.
זה משנה חיים...

עוד דבר אולי לנסות, אם יש לך להשאיל ממישהי, יש טרמפולינה שהיא נדנדה, אולי התנועה תעשה לו טוב.

אוטוטו יגדל קצת ובתקווה יהיה לכם יותר קל!

זה באמת לא נעים שתינוק בוכה, אבל אחרי פעמיים אולי הוא יגלה שזה לא כזה נורא לשכב על השטיחון עם כל הצעצועים...
הוא ילמד שאמא לא יכולה להיות איתו תמיד 24/7.
ולכי תדעי- אולי הוא ילמד להתהפך

הוא בוכה ממש היסטרי, אחרי 10 דקות של בכי (כשאני עסוקה עם ילד אחר) לוקח לו יותר מחצי שעה להרגע (כשהוא כבר בידיים שוב...)
אבל להתהפך זה רעיון חמוד 🙃

אני מנסה לחשוב פרקטית...
אם את תרימי אותט כל הזמן זה סבבה, אבל במוקדם או במאוחר את תצטרכי לגמול אותו מהעניין...
יגיע השלב שהוא כבר יהיה צ'אבי מתוק ואז להרים אותו כל הזמן זה😬 קצת מאתגר...

אני אישית הייתי מעדיפה לגמול מוקדם. בעיני זה יכול רק לפתח אותו...
אבל זו דעתי האישית. תעשי חושבים עם עצמך האם זה באמת מתאים לך❤️
ולא משנה מה את מחליטה בסוף, תזכרי בבקשה שאת אמא שלו, ומה שאת עושה את עושה כי את מאמינה שזה הכי טוב בשבילו, ולכן אל תכניסי למשוואה שלך גם רגשות אשמה❤️

קניתי רק לילד הרביעי משיקולי (חוסר) מקום.
את כולם חוץ ממנו העברתי ישר ממיטת תינוק למיטה (רגילה, עם מגן למניעת נפילות כמובן). והכל עבר בשלום.

אפשר (או צריך, לא זוכרת אם יש דרך נוספת) להזמין באפליקציה שנקראת my visit.
כדאי לבדוק גם בערים נוספות באזור, ולבדוק בשעות הבוקר 8-9 בערך, כדי למצוא תור קרוב יותר.
אחרי הזמנת התור, עד לתור עצמו, משלמים באינטרנט על דרכון חדש (יש כמה מחירים. הכי זול באינטרנט בחורף). וממלאים טופס בקשה.
ומגיעים לתור עם תעודה מזהה. לא צריך להביא תמונה.

לא ברור באתר לגבי התשלום המוזל בחורף
יש טבלה של מחירים, מצוין בה מחיר מאוקטובר עד פברואר ומחירים ממרץ והילך.
במהלך פברואר איזה תעריף משלמים? מישהו פה יודע?
לילדים צריכים לעשות חדש?

אם אין להם דרכון בתוקף -צריך לעשות חדש

לנשום...

בגיל שנתיים לא הייתי משקיעה כל כך על מזרון נושם..

מקפידים

קל יותר גם לנקות מפיפי שבורח/הקאות.

הוא ממילא ישן עם כרית.

קיבלתי אותה בירושה ולא החלפתי מזרן

שמזרן נושם במיטת מעבר זה סתם גימיק לסחוט עוד כסף, כי בגילאים האלה הילד כבר לא צריך מזרן נושם, כי הוא יכול תמיד פשוט להזיז את הראש..

את לביאה חזקה , גיבורה ועצומה!

לא יודעת מה עברת אבל נשמע ממש קשה ואם עברת את זה - את חזקה ברמות מטורפות וה' מת עליך!!!!! 

משתפת שגם אני לעתים קרובות חשה בדידות, כמדומני רוב בני האדם מרגישים בדידות ברמה כזו או אחרת בשלב מסוים בחיים וזה משתנה, אז את לא היחידה, אולי תנסי להרשם לחוג או משהו שקצת יתן לך חברה, בדידות זה דבר קשה אבל את צריכה להרגיש מלאה עם עצמך ואז לא תהיי בודדה - כולם ידבקו בך! שולחת חיבוק והרבה כוחות !  קטן עליך! 

לחיות להורים גרושים זה ממש לא סוף העולם❤️
יש לי חברות מהממות(שהקימו בתים מהממים) וההורים גרושים. זה לא האידיאל, אבל זה קורה. עדיף הורים גרושים מאשר הורים ששונאים אחד את השני וחיים ביחד...

זו פשוט הרגשה רעה להרגשי לבד. קשה ככ😔
אמן ויהיה רק טוב!!

פשוט צריך לעבוד וללכת ליועת והוא בוחר בדרך הקלה חושב שזה קל וזול להיתגרש

של ייעוץ פתאום תראה לו מתאימה יותר
להתגרש זה לא מעט כסף וכאב ראש, ולדעתי גם מחייבים כמה פגישות של גישור

ברגע שיתחיל תהליך גירושין יכול להיות שהוא ישקול את זה שוב...
ואולי תנסי לשקול אופציה של ללכת לייעוץ זוגי לבד? לפעמים זה אפילו טוב יותר, כי במקום לנסות להתנגח אחד בשני בזמן הייעוץ, עוברים להתעסק רק במטרה שלשמה באים...
אם את רוצה, יכולה לשלוח לך בפרטי המלצה❤️

היינו לפני חודשיים ביעוץ והוא לא רצה להמשיך ואני יודעת שזה יעזור
יעוץ לבד אני אחת שמאוד קשה לי להיתבטאות ןלהיפתח לא ידעת אם אני יצליח להביע את עצמי זה נכון גם לזוגי אבל לבד יהיה לי עוד יותר קשה

אני משערת שאם תימצאי יועצת שאת מרגישה איתה מספיק בנוח, אז יהיה לך יותר קל להיפתח...

בכ''מ, תחשבי על זה❤️
תעשי מה שיעשה לך טוב יקרה!

יש מקום לעשות את המאמץ הזה וללכת לבד
ייעוץ טוב מעלה את השאלות שנוגעות בבעיה ומכוון אותך לבחירה באפשרות הטובה ביותר שקיימת עבורך, בהתחשב בנתונים
יכולה לומר לך על עצמי, שהטיפול הזוגי שלנו לא היטיב, אבל כשהלכתי לייעוץ אישי ראיתי ישועות.
זה מה שנקרא לבחור את המלחמות שלך. או מלחמה בו, או מלחמה עליכם.
החלטות טובות יקירה ❤️

את יודעת משהו, אפילו פגישה חד פעמית עם עו״ד לענייני גירושין. שיסביר לכם מה התהליך, הפגישות, העלויות המינימליות, מה סכומי מזונות מינימליים פלוס שהוא יצטרך לשכור דירה לעצמו. דברים כאלו.
מישהו שיספר איך זה
רק בשביל להבין כמה זה לא הדרך הקלה. כל כך לא.

שיטפתי מקודם את אחי שגרוש ןהוא אמר לי הרבה דברים השאחה איך אני מעיבירה את זה לבעלי בלי שהוא ידע שדיברתי איתו

רק תגידי שעשית רשימה של דברים שנחוצים לתהליך אחרי שביררת ושיחשוב על זה.
ותגישי לו :
עלות שכירות דירה+ארנונה+ חשמל+ מים+ גז ממוצע באזורכם
מזונות לילדים + חוגים+ הוצאות רפואיות+ ביגוד+ הוצאות חינוך
רכב אם יש לו וביטוח +דלק
טיפולים רגשיים לילדים
אגרת פתיחת תיק גירושין
תשלום ממוצע לעו"ד לענייני משפחה

תגידי לו שיחשוב על זה טוב. שאת חושבת שאין הצדקה לכאוס הזה בחייכם ובחיי הילדים בגלל דברים שהם פתירים ושיחשוב על זה טוב.
אני הייתי גם אומרת שהילדים חשובים לי יותר מהכל, ולכן אני מתכוונת לבקש שלום בית בניסיון אמיתי לשקם את הקשר כי אני מאמינה שזה פתיר ושאת מקווה שהוא יראה איתך עין בעין את הדברים ויעשה מאמץ אמיתי וכנה לשקם, ושעדיף שזה יקרה עכשיו לפני כל ההוצאות על המסביב.

תחושת הבדידות נוראית ממש אבל אל תשברי את תעברי הכל ותצאי מזה כמו גדולה וזה עדיף מאשר להיות במערכת יחסית לא תקינה.
מגיע לך להיות מאושרת עם מישהו שאת בוטחת בו גם לילדים מגיע אמא מאושרת! והורים גרושים זה הרבה יותר יציב בשבילם מאשר הורים שרע להם ביחד ואת תהי מאושרת זה פשוט תקופה קשה שצריך להרים את עצמך לאט לאט
ובסוף התקופה הזאת תעבור ❤❤❤

קשה קשה קשה.
לא יודעת להגיד לך מה לעשות, כי יש אחד שיעזור לו נפשית לתרום צדקה,
יש אחד שיעזור לו ללכת לרב
ואחד שיעזור לו לחכות שזה יעבור.
כל אחד מה שהוא מאמין.

להתפלל תמיד עוזר!!
וגם למצוא אוזן קשבת (אפשר ורצוי אפילו מקצועית) כדי להצליח לעבור את התקופה בטוב.

חיבוק, זה יעבור בעז"ה. תצאו חזקים..

להתברך לא מזיק אף פעם
אבל כן לשים לב שלא מדובר באיזה באבא שגובה מס ברכות

הוכח כמפחית תחלואה קשה. בכל אופן הוא לא בסיכון
אם הוא יונק שיינק הרבה...יעבור מהר בע''ה.
ולהיות עם יש על הדופק בערך חודש אחרי המחלה, לוודא שאין סימנים של pins, למרות שזה יחסית נדיר

בהחלט היה קצת מלחיץ
בלילה הבאתי לו אקמול
הוא ישן המון ולאט לאט יצא מזה....
רק השיעולים המעצבנים והכואבים נשארו לו...

שהריפלוקס מתחיל להשתפר... משהו בצינור של הוושט מתחיל להתעקל משכו כזה (לא זוכרת בדיוק)
אז בלי קשר צפי לשיפור בקרוב גם בהנקות.

אגב, אני מבינה את הרצון להפסקות אבל בעיקרון בעיקרון אם זה מתאפשר, כן שתהייה שעת האכלה (אם צריך, שיהיו בה הפסקות) מסויימת ולא טיפטופים לאורך כל היום.... כי אז הרעב יכול להפריע לו... אבל זו דעתי האישית והלא מלומדת... התייעצת על זה עם יועצת הנקה/אחות טיפת חלב?

לכן הם כל כך יקרים