מרשה לעצמי לפרסם כי זה קשור גם להריון וגם ללידה...
המלצות ללפני ואחרי לידה, עם קישורים להכל..
תהנו ❤
המלצות ללפני ואחרי לידה, עם קישורים להכל..
תהנו ❤
לזיכוי הרבות 😉😉חגהבגה
חגה את מהממת!!!:-)
לא ראיתי עד הסוף כי הקשב שלי בקנטים עם ההריון אבל ככה שומרת לי בשביל להמשיך לצפות
תודה יקרהחגהבגה
גם אני לא יושבת לצפות בסרטונים כאלה אלא שמה ברקע כמו סוג של פודקאסט
כי אין מה לראות בעיקר להקשיב...
כי אין מה לראות בעיקר להקשיב...
היי מהממתהרקולסית
מקווה שזה בסדר שאני אעיר. אני מרגישה שאת חברה שלי אז מרשה לעצמי לנסות לעזור. צפיתי בדקה וחצי הראשונות ומוזיקת רקע מפריע לי קצת. אולי בגלל שזה שיר עם מילים?
אני מסכימה איתך ממשחגהבגה
בד"כ אני לא שמה מוסיקה עם מילים
זה סט של שעה של מוסיקת רקע, וכנראה יש של חלק על מילים ולא שמתי לב
ורק אחרי זה שמתי לב- בפעם הבאה צריכה ממש לבדוק
הייתי עורכת את הסרטון הזה אבל בגלל שהוא כזה ארוך לקח לו 6 שעות לעלות!
זה סט של שעה של מוסיקת רקע, וכנראה יש של חלק על מילים ולא שמתי לב
ורק אחרי זה שמתי לב- בפעם הבאה צריכה ממש לבדוק
הייתי עורכת את הסרטון הזה אבל בגלל שהוא כזה ארוך לקח לו 6 שעות לעלות!
חח 6 שעות זה מלא זמןהרקולסית
ממש מבינה אותך. הסרטון מהמם בכל זאת ואת מהממת 
❤❤❤חגהבגה
אין עלייך חגה💕💕💕אמא לאוצר❤
❤❤חגהבגה
תודה על הסרטון חגושש❤אנונימית(:
מגניב ממש מה שעשית עם הכרית הריון! אם לא הייתי בסוף הייתי שוקלת לעשות ככה גם🤣
הגאונות הזו קרתה בטעות 😂חגהבגה
חגה הרימון חוסם לי את התיאור של הסרטון...אמא לאוצר❤
יכולה לשלוח פה?
זה ממש ארוך, יש קישור ספציפי שתרצי? אצרף בשמחהחגהבגה
אממ כבר שכחתי איזה רציתי🙈אמא לאוצר❤
טפשת אישה בגיל הפוריות...
אנסה לצרףחגהבגה
הנהחגהבגה
קישור לסרטון שגרת הטיפוח שלי:
מצרפת קישורים להמלצות שלי: מי פנים מהסדרה anti-blemish לטיפול בעור פנים שומני:
טייץ (אני משתמשת בתור פיג'מה) מושלם, שלא דיברתי עליו בסרטון, גם מ SHEIN: https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqa1FkOUFNSHA3WTA4R0dFVm1JM0ZlVlpiNVdvQXxBQ3Jtc0tuQWZrS2E4aUZsTW9pVHdxT2EtaERJMDJhY1NYWW0tVFNONVo2VVItTHFQOXRlaG9KT2p1RVI5Z3lEWFlocHl3eE1SMUk1NWhzUFJaTVNwUFpiQ19wYmR6WFdXNXVJSGxKNTExSWJsOG84SE9tNGxXdw&q=https%3A%2F%2Fil.shein.com%2FSHEIN-Maternity-Floral-Print-Leggings-p-1418720-cat-3235.html
גביסקון- טבליות לעיסה נגד צרבת https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqbno5dEpKU1F1R1ZHMjdKRzhhMkNmRDdkSFlyUXxBQ3Jtc0traDlEaVprdzNTSWU5MjV3TVdrcTVVUnNON21KdTFnTFVaLU9SNGhlLU4tUEY5MGpsTG1ZM3BRQVdHbUctaHZzMVAxdGRrMVBieXA2MzNPeFpkRGhzT0FHeWEweG5QNzVRNU1Gc0szUXRPencxYnNmWQ&q=https%3A%2F%2Fshop.super-pharm.co.il%2Fhealth%2Fsupplements%2Fminerals%2Firon%2F%25D7%2590%25D7%259C%25D7%2598%25D7%259E%25D7%259F-%25D7%2591%25D7%25A8%25D7%2596%25D7%259C-%25D7%25A7%25D7%2595%25D7%259E%25D7%25A4%25D7%2595%25D7%25A8%25D7%2598-30-%25D7%259B%25D7%259E%25D7%2595%25D7%25A1%25D7%2595%25D7%25AA-%25D7%259B%25D7%25A9%25D7%25A8%2Fp%2F533541 system/otc/GAVISCON-TAB-250MG-%2848%29/p/489819
כיסוי כרית הריון (מסיבה מסויימת המחיר עלה, לא קניתי בסכום הזה..): https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqbjNJLVNVbFhlQ1dIU3N4cTZlNUtucXdnMWxFUXxBQ3Jtc0trc28xSFk0cGtnVHExSkNtZ0dTbGJSb2xuY1hXRDVGZGd4Z0Z4RTc5OW51NVZ5R1NJUmNoSnJ6Z2ppMDFrcGp4NFcwNDM3TW5hbDZUNldzdWxwdmlxTUM5dWc0bURIcWVrdmhhLWVzWFhzVS1FVV9FYw&q=https%3A%2F%2Fwww.aliexpress.com%2Fitem%2F1005003439516012.html%3Fspm%3Da2g0s.9042311.0.0.27264c4dBq6Yfi ערכת לידה סימילאק ושילב: https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqbkIwTHdXOXdvYXpseU9TTXpvLTUyX2MxMkpTd3xBQ3Jtc0tuSHBIN0xTeHlIOHBTbzV0alREREIwM0dDclR3VTFrcHhUbVM4YzUtMzNzMFl5M2xfX1V4Y1B0YVhyaENRamhnc0FmVG9ud1JUMGRMcDMtN0hNcjc3OUFVSE96clAyT3gzX1A5dC10ZVotMFZzNzlBVQ&q=https%3A%2F%2Flp.vp4.me%2Fph34%3Fcs%3Dg_slv_1%26utm_source%3Dgoogle%26utm_medium%3Dcpc%26utm_campaign%3D15164598609%26utm_content%3D133016042847%26utm_term%3D%25D7%25A2%25D7%25A8%25D7%259B%25D7%25AA%2520%25D7%259C%25D7%2599%25D7%2593%25D7%2594%2520%25D7%25A9%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2591%26gclid%3DCj0KCQiAzfuNBhCGARIsAD1nu-9ubKpDJ3cHIPvWnxBvMN8nGl2hjTu1S8P2LBwy5mUpj67j44nm3eUaAgBmEALw_wcB
ישש תודה!אמא לאוצר❤
בכיףחגהבגה
הקשבתי להכל, היה מעניין ממש!YaelL
מצטרפת להמלצה על כוס טפטופים, אחלה המצאה!!
ושתהיה לידה קלה וידיים מלאות ובריאות בע"ה
אמן, תודה רבה יקרה!!חגהבגהאחרונה
מישהי לוקחת כדורי פריג'נטלי של חברת סופהרב?חוה צ
קרה לי משהו מוזר.. לקחתי במשך כמה זמן כדור כל יום ואז שנגמר לי החבילה, פתחתי חבילה חדשה והצבע של הכדורים סגלגל בשונה מהחבילה הקודמת שהכדורים היו בצבע ורוד.
יש לי בבית עוד חבילה סגורה אז פתחתי וגם שם הכדורים בצבע סגלגל.
אז מה קרה לחבילה הראשונה שהיתה בצבע ורוד? ( אולי מקולקל?)
יש לי בבית עוד חבילה סגורה אז פתחתי וגם שם הכדורים בצבע סגלגל.
אז מה קרה לחבילה הראשונה שהיתה בצבע ורוד? ( אולי מקולקל?)
חח כןן הם שינו את הצבעLana423
שימי לב ברכיבים של הישן שכתוב צבע ורוד ובחדש סגול
וואי תודה!! הרגעת אותיחוה צ
כבר נלחצתי שלקחתי משהו מקולקל
פעם ראשונה שאני לוקחת אותם והם סגולים...בתאל1
חח כן גם אני בדיוק קניתי חבילה חדשה וגיליתי שהם השתנו לסגולהריון_ראשוןאחרונה
בקשה לסיפורים / אנקדוטות / מחשבות בנושא הנקהנעמי_
שלום
אני עושה כעת את צעדי הראשונים בעולם ההנקה.
אני כותבת מפעם לפעם וקוראת הרבה, ולא זכור לי שקראתי תיאור ספרותי שמתייחס להנקה ביותר מכמה שורות בודדות.
הייתי רוצה לכתוב סיפור קצר שבו ההנקה מקבלת את הבמה.
אשמח אם תשתפו אותי באנקדוטות, תחושות ורגשות שעלו ועולות בכן כשאתן חושבות על הנקה.
כל רגש יתקבל בברכה, גם אם פחות לבבי (אני למשל דימיתי את התינוקת של לעלוקה גדולה בימים הראשונים והכואבים).
אשמח גם לשמוע תובנות ומחשבות על ההזנה הצמודה הזו וכל מה שהיא מעוררת.
תודה למשתפות
נעמי
אני עושה כעת את צעדי הראשונים בעולם ההנקה.
אני כותבת מפעם לפעם וקוראת הרבה, ולא זכור לי שקראתי תיאור ספרותי שמתייחס להנקה ביותר מכמה שורות בודדות.
הייתי רוצה לכתוב סיפור קצר שבו ההנקה מקבלת את הבמה.
אשמח אם תשתפו אותי באנקדוטות, תחושות ורגשות שעלו ועולות בכן כשאתן חושבות על הנקה.
כל רגש יתקבל בברכה, גם אם פחות לבבי (אני למשל דימיתי את התינוקת של לעלוקה גדולה בימים הראשונים והכואבים).
אשמח גם לשמוע תובנות ומחשבות על ההזנה הצמודה הזו וכל מה שהיא מעוררת.
תודה למשתפות
נעמי
הנקה זה ג'וקר! איזה דימוי גאוני!חדשה ישנה
רעיונות לפינוקים חורפיים- שוטו,🥶אנונימיות
בונוס- בלי הרבה מידי עבודה אבל הכל הולך
עוד בונוס- שאפשר להכין עם הקטנה (שנתיים)
גם לנו זה ככה לפעמיםמקרמה
יש לי ילד סופר שובב, סקרן ויצירתי.
והוא בשיא של מלחמת העצמאות שלו.
הפעם זה הסתכם בכך שהוא דחף את המקציף של המיקסר לבצק כי הוא רצה ללקק כמו בקצפת,
קצת שמן שנשפך על השולחן,
הפעיל את המיקסר עצמאית על ריק
ועשה לי חור בבצק אחרי שרידדתי אותו.
ברור לי שלא הכל ילך חלק
אני משתדלת בכל רגע נתון לתת לו משימה כמו להזיק משהו, או לספור איתי כמויות.
וגם להוציא מראש את הכמות הנדרשת ולהרחיק כל דבר בעייתי
פעם כשהכנו פנקייק בשניה של חוסר תשומת לב כשהסתובבתי לשים משהו במקרר הוא שבר לי ביצה... המדהים היה זה שהוא שבר אותה בדיוק כמו שצריך. הספקתי לראות אותו שובר אותה על דופן הקערה ופותח אותה עם 2 אגודלים מעל הקערה.
אז הבנתי שהוא מסתכל ולומד, ופשוט רוצה ליישם ולהיות עצמאיאף
אז אני מנסה לערב אותו בכל מה שאפשר, מנמיכה צפיות מהתוצאות נושמת עמוק ופשוט נהנת מהזמן שלנו היחד.
ולוקחת בחשבון שבסוף יהיה ערמת עלים, קמח/ביצה/שוקולד על הרצפה, בגדים מלוכלכים
אבל ילד גאה ומאושר
והוא בשיא של מלחמת העצמאות שלו.
הפעם זה הסתכם בכך שהוא דחף את המקציף של המיקסר לבצק כי הוא רצה ללקק כמו בקצפת,
קצת שמן שנשפך על השולחן,
הפעיל את המיקסר עצמאית על ריק
ועשה לי חור בבצק אחרי שרידדתי אותו.
ברור לי שלא הכל ילך חלק
אני משתדלת בכל רגע נתון לתת לו משימה כמו להזיק משהו, או לספור איתי כמויות.
וגם להוציא מראש את הכמות הנדרשת ולהרחיק כל דבר בעייתי
פעם כשהכנו פנקייק בשניה של חוסר תשומת לב כשהסתובבתי לשים משהו במקרר הוא שבר לי ביצה... המדהים היה זה שהוא שבר אותה בדיוק כמו שצריך. הספקתי לראות אותו שובר אותה על דופן הקערה ופותח אותה עם 2 אגודלים מעל הקערה.
אז הבנתי שהוא מסתכל ולומד, ופשוט רוצה ליישם ולהיות עצמאיאף
אז אני מנסה לערב אותו בכל מה שאפשר, מנמיכה צפיות מהתוצאות נושמת עמוק ופשוט נהנת מהזמן שלנו היחד.
ולוקחת בחשבון שבסוף יהיה ערמת עלים, קמח/ביצה/שוקולד על הרצפה, בגדים מלוכלכים
אבל ילד גאה ומאושר
ממש קר בבית- כמה שכבות להלביש ללילה?אמא לאוצר❤
קפוא פה ממש...
המזגן עושה בעיות. אז אנחנו עם תנור ספירלה כזה
הבעיה היא שהוא לא מחמם ממש את כל החדר, יותר ממש את האזור שהוא נמצא.
תינוקת בת חצי שנה..
אז כשראיתי שממש מתחיל להתקרר שמתי לה שלוש שכבות. 2 דקות ארוכות, אחת עבה (פליז כזה) וגם 2 זוגות גרביים בנוסף לרגליות/ גרביונים וכו...
אבל הייתי איתה ליד התנור וגם כלהזמן בדקתי שלא קר לה
מה אני אמורה לעשות בלילה?
להוסיף שכבה?
כי התנור לא יהיה צמוד למיטה (מסוכן) ואני גם לא אוכל לבדוק כל הזמן.
ישנה עם שמיכה אחת בעובי בינוני....
אשמח לניסיונכן
תודה!!
וואי נשמע לא נח לישון עם כל כך הרבה שכבותמזלטוב
אבל מצד שני רדיאטור באמת לא מחמם משו אז לא יודעת מה לומר לך
..אמא לאוצר❤
עבר עריכה על ידי אמא לאוצר❤ בתאריך ט"ו בטבת תשפ"ב 23:58
..תודה❤️אמא לאוצר❤
לא באחריותי אבל קחי אותה אליךאורוש3
למיטה בצורה בטוחה. שתתחמם מהחום גוף שלך. ומחר תלכו לקנות רדיאטור טוב 12 צלעות על הבוקר. הולכים להיות ימים ממש קרים עכשיו. חייבים חימום סביר. רדיאטור מחמם חדר מצויין (לוקח לו זמן). פחות חלל גדול. אז תהיו איתה בעיקר בחדר עד שהמזגן יסתדר
זה מה שאני עושה בלילות הממש קריםאמא לאוצר❤
אבל בנתיים, עד שאני אלך לישון?
אני שמה אותה בפוך שלי עד שמגיעה. אבל לפעמים היא קמה כי קר להלא מחוברת
תנור ספירלה זה סכנה.מוריה
לא להשאיר דולק ללא השגחה.
אפשר לשים בקבוק חם במיטה לפני השינה. שתתחמם המיטה. ולהוציא.
אפשר לשים בקבוק חם במיטה לפני השינה. שתתחמם המיטה. ולהוציא.
זה מה שכתבתיאמא לאוצר❤
שהוא דולק רק כשאני ערה ורחוק מהמיטה..
ולכן שואלת כמה שכבות..אמא לאוצר❤
אני לא יודעת.מוריה
כדאי לשים גם כובע. ללא שרוכים.
👍אמא לאוצר❤
התלבטתי אם בטיחותי בלילה
אז תודה!
לא לא לאאהבתחינם
חמתי שמה בלי רישות לבן שלי והוא נפל לי על הפנים
ממליצה ממממממששששש
על השק שינה של שילב
ילדה שניה איתו וכלכך מרוצה.
הם מחוממים בפנים וכלכך נעים.
ממליצה ממממממששששש
על השק שינה של שילב
ילדה שניה איתו וכלכך מרוצה.
הם מחוממים בפנים וכלכך נעים.
אבדוק...תודה!!אמא לאוצר❤
לא חשבתי על הלילה. אני לא יודעת אם בטיחותי.מוריה
אה..דיברתי בעיקר על הלילהאמא לאוצר❤
ביום אני יותר רגועה מכמה סיבות..
א. בדר"כ פחות קר
ב. אני איתה כל הזמן, אז יכולה לבדוק כל הזמן אם קר/ להוסיף שכבה/שמיכה/גרביים/ וכו..
ג. אנחנו יכולות להיות ליד התנור..
סליחה.מוריה
הכל טוב..תודה!!❤️אמא לאוצר❤
אני הלבשתיכבתחילה
בגד גוף
גרביים
2 שכבות מכנסיים פוטר- אחד מעל השני
2 שכבות חולצות פוטר- אחד מעל השני
אוברול פליז או חורפי אחר
3 שמיכות
אחת השמיכי שלו שהוא אוהב להתכסות
אחת צמר+אחת פליז חם שמכסים אותו.
בפועל בלילה הוא לא מפסיק לזוז, לכן חשוב לי להלביש בהרבה שכבות במקום שמיכה.
גרביים
2 שכבות מכנסיים פוטר- אחד מעל השני
2 שכבות חולצות פוטר- אחד מעל השני
אוברול פליז או חורפי אחר
3 שמיכות
אחת השמיכי שלו שהוא אוהב להתכסות
אחת צמר+אחת פליז חם שמכסים אותו.
בפועל בלילה הוא לא מפסיק לזוז, לכן חשוב לי להלביש בהרבה שכבות במקום שמיכה.
רק צריך לשים לב שלתינוקות קטנים מסוכן כשחם להם מידיאוהבת את השבת
שלא נדע..
לשים לב כי הם עוד לא יודע ממש להזיע ולווסת את החום גוף..
לשים לב כי הם עוד לא יודע ממש להזיע ולווסת את החום גוף..
^^^^חגהבגה
אוף אני יודעתאמא לאוצר❤
לכן ממש מתלבטת מה לעשות
באמת התלבטות! בהצלחה ממש♡♡אוהבת את השבת
קפוא פה ובבית אצלנו קר במיוחדכבתחילה
בגיל חצי שנה הוא כבר זחל וקצת עמד, ולהיות הרבה על הרצפה הקפואה מצריך בגדים מתאימים.
אה כשערים אז סבבה, מתכוונת למתי שישניםאוהבת את השבת
ברור שזוחלים על הרצפה באמת חשוב הרבה שכבות.. בהשגחה כמובן..
וואי מלא...אמא לאוצר❤
ואת לא מרגישה שמידי חם לו?
בן כמה הוא?
לא.. לפעמים היה לו עדיין קרכבתחילה
מה שכתבתי היה על גיל חצי שנה.
עכשיו הוא בן 1.9, לובש 2 שכבות פוטר ולפעמים גם בגד גוף.
ההבדל הוא שבגיל חצי שנה הוא זחל הרבה על הרצפה. עכשיו הוא הולך עם נעלים ופחות על הרצפה.
עכשיו הוא בן 1.9, לובש 2 שכבות פוטר ולפעמים גם בגד גוף.
ההבדל הוא שבגיל חצי שנה הוא זחל הרבה על הרצפה. עכשיו הוא הולך עם נעלים ופחות על הרצפה.
וואלה..תודה!❤️❤️אמא לאוצר❤
וואוו וואוואביול
מזכירה לי איך הלבשתי בילד הראשון חחח
לקנות רדיאטורחגהבגה
3 שכבות נשמע טוב...
בתכנון להשבוע בעז"ה..תודה חגה❤️אמא לאוצר❤
לא יודעת איפה את גרה אבל אצליאני זה א
מספיק 2 שכבות בגד גוף ורגלית ומעל פוטר וגרביים.
ולא מחממים עדין את הבית.בחוץ קר אבל בפנים נעים.
צריך לשים לב להיזהר מחימום יתר מה גם שחצי שנה זה קטן אבל לא פיצקי..
ולא מחממים עדין את הבית.בחוץ קר אבל בפנים נעים.
צריך לשים לב להיזהר מחימום יתר מה גם שחצי שנה זה קטן אבל לא פיצקי..
נכון, היא באמת לא פיצקית..אמא לאוצר❤
לכן לא ממש יודעת..
אם היא היתה ממש קטנה אז פחות הייתי דואגת להגזים עם שכבות..
הבעיה היא שזה קצת גיל בין לבין..
לא ממש פיצקי
אבל גם לא גדול
תודה❤
אם היא היתה ממש קטנה אז פחות הייתי דואגת להגזים עם שכבות..
הבעיה היא שזה קצת גיל בין לבין..
לא ממש פיצקי
אבל גם לא גדול
תודה❤
כמה שידוע לילא כרגע
מעל גיל חודש (או מקסימום חודשיים), מלבישים אותו הדבר כמוך.
ז"א כמה שכבות את צריכה כדי שיהיה לך נעים לישון? זה מה שהיא צריכה. (כמובן בהנחה שאת סטנדרטית בהרגשה, ולא חם לך תמיד).
הבעיה היחידה בלילה היא שאנחנו יודעים להישאר מכוסים, ותינוקות לא/מסוכן להם להתכסות לגמרי.
אז הכי כדאי שק שינה טוב לתינוק.
ז"א כמה שכבות את צריכה כדי שיהיה לך נעים לישון? זה מה שהיא צריכה. (כמובן בהנחה שאת סטנדרטית בהרגשה, ולא חם לך תמיד).
הבעיה היחידה בלילה היא שאנחנו יודעים להישאר מכוסים, ותינוקות לא/מסוכן להם להתכסות לגמרי.
אז הכי כדאי שק שינה טוב לתינוק.
יודעת, אבל הקטע של השמיכה משמעותי בטירוף..אמא לאוצר❤אחרונה
הקשיים הפיזים והנפשיים אחרי לידה עוברים מתי שהוא?רות א
מאמינה שזה משתנה מאחת לאחת.
פורקת..
לפני כ5 שבועות ילדתי לראשונה, ומאז הרגשות והתחושות לא קלות..
ב"ה יש לי עזרה ותמיכה מהסביבה ומבעלי מה שממש מציל אותנו (מודה שלא חשבתי שעזרה זה כ'כ משמעותי..) אבל עדיין למרות העזרה, אני מרגישה מין מועקה מאז שהקטנה נולדה. אני מזכירה לעצמי להודות לה' על זה שיש לי תינוקת בריאה, באמת לא מובן מאליו אבל לא סותר שקשה לי.
אני לא חושבת שיש לי דיכאון אחרי לידה, אבל כן דכדוך כלשהו. מה יכול לעזור? אני כן משתדלת לצאת להתאוורר ולדבר הרבה עם אחרים על התחושות, אבל עדין לא עוזר מספיק...
אחד הדברים שאני מרגישה שקשה לי כרגע להשלים איתם, זה שהייתי רגילה במשך כמה שנים להיות 'אדון לעצמי' לעשות כל מה שאני רוצה...ובבת אחת יש תינוקת שמכתיבה את הזמן, הכל סביבה.. וגם שיצאנו בלעדיה זה לא היה אותו דבר כמו לפני..
אני יודעת שאין מה לעשות וזה חלק מהעסקה של להיות אמא (בין השאר..) אבל לא כיף לי שזה ככה. יודעת שזה נשמע אגואיסטי וילדותי אפילו, אבל באמת קשה לי באופי שלי שאין לי בחירה, ובכלל להתרגל לספק את הצרכים שלה לפעמים לפני שלי..
לפעמים אני תוהה- זה באמת שווה את זה? מאמינה שהתשובה היא כן, ובסוף גם ארגיש עד כמה טוב לי איתה ושהיא ממלאת, אבל באמת לא קל להיות אמא..
(יש לי עוד הרבה מחשבות בנושא אבל לא רוצה להלאות
כותבת לא מניסיון, אבל נראלי שלפחות חלק מהמועקה עוברתאולי בקרוב
נראלי שזה ממש נפוץ תחושות כאלה בחודשיים הראשונים אחרי לידה, לא רק ראשונה..
מובן ממש...נוניש
יקרה,
לידה ראשונה זה באמת שינוי עצום!
יכולה לעודד אותך שהם גדלים וזה משתפר. נהיה סדר יום, ישנים לילות רצופים, נמצאים בבוקר במסגרת.
זה לא כמו להיות רווקה אבל הטוטאליות של עכשיו היא זמנית.
ההתחלה מאוד מאוד קשה בעז"ה זה לא יישאר ככה כל החיים.
לידה ראשונה זה באמת שינוי עצום!
יכולה לעודד אותך שהם גדלים וזה משתפר. נהיה סדר יום, ישנים לילות רצופים, נמצאים בבוקר במסגרת.
זה לא כמו להיות רווקה אבל הטוטאליות של עכשיו היא זמנית.
ההתחלה מאוד מאוד קשה בעז"ה זה לא יישאר ככה כל החיים.
מסכימההאם אפשרי
ומוסיפה - חשוב שתקחי לעצמך זמן ביום שהוא רק שלך. לפינוק שלך, לעשות דברים שאת אוהבת.. תבקשי מבעלך או אפילו בתשלום שישמרו על התינוקת שעה-שעתיים ביום בשביל שתתפני לעצמך במאה אחוז. את לא מבינה כמה זה ממלא את הנפש..
^^ לגמריריבוזום
@רות א -
ההתחלה מאוד מאוד קשה.
וזה ממש משתפר!
היא תגדל,
ויהיה לך גם זמן לעצמך.
ונכון - זה לא יחזור להיות כמו שהיה, כי אמהות זה לכל החיים - אבל ב"ה שכך! זה לגמרי שווה את זה.
אל תרגישי לא נורמלית או אגואיסטית או ילדותית - כל מה שאת מתארת נורמלי לחלוטין. גם אני הרגשתי כך, ועוד רבות, וזה וגם עובר!
ומצטרפת גם להמלצה למצוא מה שיעזור לך לעבור את התקופה היותר קשה באופן נעים יותר. לי עזר לצאת ולא להיות רק בבית. אפילו לפארק / גינה. לפגוש אנשים או לדבר עם אנשים. בזמנים שאפשר - כשהיא ישנה למשל - לקרוא.
ההתחלה מאוד מאוד קשה.
וזה ממש משתפר!
היא תגדל,
ויהיה לך גם זמן לעצמך.
ונכון - זה לא יחזור להיות כמו שהיה, כי אמהות זה לכל החיים - אבל ב"ה שכך! זה לגמרי שווה את זה.
אל תרגישי לא נורמלית או אגואיסטית או ילדותית - כל מה שאת מתארת נורמלי לחלוטין. גם אני הרגשתי כך, ועוד רבות, וזה וגם עובר!
ומצטרפת גם להמלצה למצוא מה שיעזור לך לעבור את התקופה היותר קשה באופן נעים יותר. לי עזר לצאת ולא להיות רק בבית. אפילו לפארק / גינה. לפגוש אנשים או לדבר עם אנשים. בזמנים שאפשר - כשהיא ישנה למשל - לקרוא.
בדיוק ראיתי את זה היוםמחי
זה הדבר הכי קשה בלידה ראשונההתמסרות
וכנראה שבאמת לא מדובר מספיק
אבל התחושות שלך ככ מובנות! ולגיטימיות!
זה לא אנוכי, זאת האמת המעבר חד, קשה ומתיש!!
בנוסף יש חוסר שינה, קושי של התחלה ותינוקת שעדיין לא בשלב מתקשר אז גם זה לא נותן כוח.
כן הזמן עושה את שלו! התינוקת תגדל וקצת התלותיות שלה בך תרד בכל חודש ואז זה מקל מאוד! וגם את תתרגלי למציאות החדשה, זה לוקח זמן וזה ממש נורמלי!
וגם כשהיא תגדל היא תחייך, תזחל וזה כבר מרגש נותן גם כוח.
מצויין שאת יוצאת, חשוב לנסות להקפיד על זה יותר, ממש לא לעבור יום בלי, במיוחד עכשיו בחורף.
מציעה שתלכי אפילו למכולת כל יום לבד בשבילך מגיע רק לקנות שני דברים, כי היציאה לבד כבר משחררת.
זה בסדר שעוזרים לך, וזה מצויין שאת מקבלת עזרה! אמא שמחה זה הכי טוב לילדה שלך.
תפרקי כאן בפורום, זה עוזר. באמת זה תקופה קשה שלא נראה שעבור...
בהצלחה רבה רבה
אבל התחושות שלך ככ מובנות! ולגיטימיות!
זה לא אנוכי, זאת האמת המעבר חד, קשה ומתיש!!
בנוסף יש חוסר שינה, קושי של התחלה ותינוקת שעדיין לא בשלב מתקשר אז גם זה לא נותן כוח.
כן הזמן עושה את שלו! התינוקת תגדל וקצת התלותיות שלה בך תרד בכל חודש ואז זה מקל מאוד! וגם את תתרגלי למציאות החדשה, זה לוקח זמן וזה ממש נורמלי!
וגם כשהיא תגדל היא תחייך, תזחל וזה כבר מרגש נותן גם כוח.
מצויין שאת יוצאת, חשוב לנסות להקפיד על זה יותר, ממש לא לעבור יום בלי, במיוחד עכשיו בחורף.
מציעה שתלכי אפילו למכולת כל יום לבד בשבילך מגיע רק לקנות שני דברים, כי היציאה לבד כבר משחררת.
זה בסדר שעוזרים לך, וזה מצויין שאת מקבלת עזרה! אמא שמחה זה הכי טוב לילדה שלך.
תפרקי כאן בפורום, זה עוזר. באמת זה תקופה קשה שלא נראה שעבור...
בהצלחה רבה רבה
כן, זה עובר. באמת!~מרמלדה
מבינה אותך כ"כ.
לידה ראשונה זה מהפך. באמת זה שינוי מטורף. גם לי הדבר שהיה הכי קשה זה הטוטליות של ההורות, שפתאום יש יצור קטן שתלוי בך לגמרי והרגשה שאת כבר לא שולטת בחיים שלך.
אז כמו כל דבר, הזמן עושה את שלו. לאט לאט מתרגלים למצב החדש, לומדים איך לעשות את השילוב נכון יותר. שמעתי משפט יפה על זה - אחרי הלידה החיים לא חוזרים להיות מה שהיו. אף פעם. אבל עם הזמן אנחנו לומדים להכניס דברים מהחיים הישנים לחיים החדשים.
ככל שהתינוקת תגדל התלותיות שלה תפחת, ותרגישי שוב קצת יותר חופשיה. יהיה יותר קל לצאת איתה או להשאיר אותה עם מישהו כדי לצאת קצת בעצמך. היא תלמד להעסיק את עצמה כך שגם בבית תרגישי שמתפנה לך זמן לעשות גם דברים אחרים. תוכלי לחזור אפילו למקלחת ארוכות, עד כמה שעכשיו זה נשמע כמו חלום. באמת!
למועקה עכשיו ממש עוזר לצאת מהבית. להשתדל לצאת כל יום אפילו למשהו קטן, לראות קצת עולם בחוץ, לראות אנשים, לראות שמיים.
וגם להיות בקשר עם אנשים. להיפגש עם משפחה, חברות. זה זמן נהדר לחדש קשרים ישנים, פשוט להרים טלפון לחברות מהעבר. אני הרגשתי שדיבור עם אנשים (ובעיקר עם אמהות אחרות, כי זה הנושאים שבעיקר העסיקו אותי) ממש מחייה אותי.
זו התקדמות איטית, לנפש לוקח זמן לגדול ולהתרגל למקום החדש. אבל כל חודש תרגישי קצת יותר טוב.
ושאלת - אז כן, זה שווה את זה. לגמרי לגמרי. נכון, לא קל להיות אמא, אבל זה כ"כ ממלא ומספק, ושום דבר בעולם לא משתווה לזה. ובאמת יגיע היום שגם את תרגישי ככה.
שולחת לך חיבוק ענק♥️♥️
לידה ראשונה זה מהפך. באמת זה שינוי מטורף. גם לי הדבר שהיה הכי קשה זה הטוטליות של ההורות, שפתאום יש יצור קטן שתלוי בך לגמרי והרגשה שאת כבר לא שולטת בחיים שלך.
אז כמו כל דבר, הזמן עושה את שלו. לאט לאט מתרגלים למצב החדש, לומדים איך לעשות את השילוב נכון יותר. שמעתי משפט יפה על זה - אחרי הלידה החיים לא חוזרים להיות מה שהיו. אף פעם. אבל עם הזמן אנחנו לומדים להכניס דברים מהחיים הישנים לחיים החדשים.
ככל שהתינוקת תגדל התלותיות שלה תפחת, ותרגישי שוב קצת יותר חופשיה. יהיה יותר קל לצאת איתה או להשאיר אותה עם מישהו כדי לצאת קצת בעצמך. היא תלמד להעסיק את עצמה כך שגם בבית תרגישי שמתפנה לך זמן לעשות גם דברים אחרים. תוכלי לחזור אפילו למקלחת ארוכות, עד כמה שעכשיו זה נשמע כמו חלום. באמת!
למועקה עכשיו ממש עוזר לצאת מהבית. להשתדל לצאת כל יום אפילו למשהו קטן, לראות קצת עולם בחוץ, לראות אנשים, לראות שמיים.
וגם להיות בקשר עם אנשים. להיפגש עם משפחה, חברות. זה זמן נהדר לחדש קשרים ישנים, פשוט להרים טלפון לחברות מהעבר. אני הרגשתי שדיבור עם אנשים (ובעיקר עם אמהות אחרות, כי זה הנושאים שבעיקר העסיקו אותי) ממש מחייה אותי.
זו התקדמות איטית, לנפש לוקח זמן לגדול ולהתרגל למקום החדש. אבל כל חודש תרגישי קצת יותר טוב.
ושאלת - אז כן, זה שווה את זה. לגמרי לגמרי. נכון, לא קל להיות אמא, אבל זה כ"כ ממלא ומספק, ושום דבר בעולם לא משתווה לזה. ובאמת יגיע היום שגם את תרגישי ככה.
שולחת לך חיבוק ענק♥️♥️
אמרה לי את זה חברה לפני הלידה השניה אבל זה נכון לכל לידהמישהי11
לוקח שלושה חודשים בערך עד שכל אחד מוצא מחדש את מקומו במשפחה אחרי שמצטרף תינוק, כל פעם שקשה שיש תיסכול ודכדוך תעצרי ותגידי לעצמך, עוד לא עברו שלושה חודשים...זה מקל כל כך...אם אחרי שלושה חודשים בערך התחושות עדיין יהיו כאלה שווה אולי לבקש קצת עזרה בפן הרגשי
בדיוק אני לפני שנתיים וחצי אחרי הלידה הראשונהלהשתמח
הרגשתי ככה, כל הזמן עבר לי בראש " היו לי חיים כל כך טובים, למה הרסתי אותם?" " היה הרבה יותר כיף לפני שנולד" ובנוסף גם רגשות אשם על עצם המחשבות.
אבל לאט לאט התינוק גדל והיה יותר חמוד ויותר מתקשר, וגם אני גדלתי ולמדתי. בסביבות 4-5 חודשים כבר היה לי יותר קל, ובסביבות 7-8 חודשים הרגשתי סוף סוף שאני שמחה ואוהבת להיות אמא. והבונבון שלי הוא הדבר הכי משמח וממלא ונותן משמעות שיש בחיי.
דברים שעזרו לי, זה להיפגש עם חברות, גם עם התינוק, לצאת לפחות פעמיים בשבוע בלי התינוק, רצוי גם לפעילויות שנהניתי מהם, למרות שגם סתם קניות או אפילו בדיקת דם בלי התינוק היה קצת משחרר.
ועדיין יש רגעים שאני מרגישה טיפה קנאה באחיות הרווקות שלי שיכולות חופשי לטייל, להיפגש עם חברות והכל, ואצלי כל דבר דורש למצוא בייביסיטר ולשאוב חלב, ולדאוג לילדים גם תוך כדי, אם בכלל מתאפשר. אבל באמת באמת אני לא מקנאה בהן כי אני יודעת שמשפחה וילדים זה העיקר, זה הדבר הכי גדול שאפשר לעשות בחיים והאושר והמשמעות שהם נותנים הרבה יותר גדולים וממלאים ונצחיים מכל הנאה שבטיול או יציאה שאני מפספסת. אבל כדי להגיע לתובנה הזאת, ולקנות אותה בפנימיות שלי, עברתי תהליך ארוך ומייגע מהלידה כמעט עד היום. ואני לא בטוחה שסיימתי איתו עדיין
אבל לאט לאט התינוק גדל והיה יותר חמוד ויותר מתקשר, וגם אני גדלתי ולמדתי. בסביבות 4-5 חודשים כבר היה לי יותר קל, ובסביבות 7-8 חודשים הרגשתי סוף סוף שאני שמחה ואוהבת להיות אמא. והבונבון שלי הוא הדבר הכי משמח וממלא ונותן משמעות שיש בחיי.
דברים שעזרו לי, זה להיפגש עם חברות, גם עם התינוק, לצאת לפחות פעמיים בשבוע בלי התינוק, רצוי גם לפעילויות שנהניתי מהם, למרות שגם סתם קניות או אפילו בדיקת דם בלי התינוק היה קצת משחרר.
ועדיין יש רגעים שאני מרגישה טיפה קנאה באחיות הרווקות שלי שיכולות חופשי לטייל, להיפגש עם חברות והכל, ואצלי כל דבר דורש למצוא בייביסיטר ולשאוב חלב, ולדאוג לילדים גם תוך כדי, אם בכלל מתאפשר. אבל באמת באמת אני לא מקנאה בהן כי אני יודעת שמשפחה וילדים זה העיקר, זה הדבר הכי גדול שאפשר לעשות בחיים והאושר והמשמעות שהם נותנים הרבה יותר גדולים וממלאים ונצחיים מכל הנאה שבטיול או יציאה שאני מפספסת. אבל כדי להגיע לתובנה הזאת, ולקנות אותה בפנימיות שלי, עברתי תהליך ארוך ומייגע מהלידה כמעט עד היום. ואני לא בטוחה שסיימתי איתו עדיין
וואו את מחזירה אותי אחורהמחי
דווקא לתקופה שאחרי הלידה השניה. כי עם ילד אחד עוד הצלחתי פחות או יותר לצאת איתו לאן שאני רוצה, כמובן שזה היה יותר מסובך מאשר לבד, ובחודשים הראשונים כמעט לא יצאתי, אבל כשהוא גדל קצת לא הפריע לי להתנייד איתו.
אבל אחרי הלידה השניה... וואו. הרגשתי תקועה בבית, תלותית כל כך בבעלי (והיה לי מנשא, ועגלת תאומים, ועדיין) ומאוד מוכרת לי ההרגשה של הקנאה באחיות הרווקות... לא יכולתי לראות אותן יושבות בבית. אמרתי להן תצאו לקניות, תטיילו עם חברות, תהנו, תבלו! תנצלו את זה שאתן חופשיות ואף אחד לא תלוי בכן, אתן לא צריכות למצוא בייביסיטר, לשאוב ולעשות מלא תמרונים בשביל יציאה אחת פשוטה...
מעניין שאחרי הלידה השלישית כבר לא הרגשתי את זה. או בגלל הקורונה שגם ככה ישבנו בבית, או שכבר התרגלתי ואפילו שכחתי איך זה להיות רווקה
בכל אופן סליחה על הניצלוש... לא התכוונתי להלחיץ או לייאש אף אחת. הכל עובר, לכל דבר מתרגלים בסוף. הכי חשוב למצוא פתרונות לדברים שחשובים לך וזמן לעצמך (5 שבועות אחרי לידה זה קצת קשה עדיין, אבל כדאי כבר להתחיל). מה שהכי עזר לי זה למצוא בייביסיטר קבועה שהילדים מכירים, ולהסכים לקבל עזרה מכל מי שמציע.
אבל אחרי הלידה השניה... וואו. הרגשתי תקועה בבית, תלותית כל כך בבעלי (והיה לי מנשא, ועגלת תאומים, ועדיין) ומאוד מוכרת לי ההרגשה של הקנאה באחיות הרווקות... לא יכולתי לראות אותן יושבות בבית. אמרתי להן תצאו לקניות, תטיילו עם חברות, תהנו, תבלו! תנצלו את זה שאתן חופשיות ואף אחד לא תלוי בכן, אתן לא צריכות למצוא בייביסיטר, לשאוב ולעשות מלא תמרונים בשביל יציאה אחת פשוטה...
מעניין שאחרי הלידה השלישית כבר לא הרגשתי את זה. או בגלל הקורונה שגם ככה ישבנו בבית, או שכבר התרגלתי ואפילו שכחתי איך זה להיות רווקה
בכל אופן סליחה על הניצלוש... לא התכוונתי להלחיץ או לייאש אף אחת. הכל עובר, לכל דבר מתרגלים בסוף. הכי חשוב למצוא פתרונות לדברים שחשובים לך וזמן לעצמך (5 שבועות אחרי לידה זה קצת קשה עדיין, אבל כדאי כבר להתחיל). מה שהכי עזר לי זה למצוא בייביסיטר קבועה שהילדים מכירים, ולהסכים לקבל עזרה מכל מי שמציע.
ואי הוצאת לי את המילים מהפה!!אניחדשהכאן
בייביסיטר קבועה נשמע מדהיםלהשתמח
הכוונה שכל פעם שאנחנו רוצים לצאת אני קוראת לאותה אחתמחי
שלמזלי היא די פנויה וכמעט תמיד יכולה לבוא
וואי ממליצה על זה פה הרבהאוהבת את השבת
אבל הפודקאסט של באות לעולם עשה לי סדר גם לגבי זה.
ממליצה ממש
קליל רגוע ונעים.
וכן! זה עובר!! אבל זה לא קל
הרבה פעמים פתאום דאון, חוסר חשק לכלום ועוד.. בכללי זה הולך ומשתפר אבל יש ירידות ועליות.. בהצלחה ממש!!!
ממליצה ממש
קליל רגוע ונעים.
וכן! זה עובר!! אבל זה לא קל
הרבה פעמים פתאום דאון, חוסר חשק לכלום ועוד.. בכללי זה הולך ומשתפר אבל יש ירידות ועליות.. בהצלחה ממש!!!
מזדההבשורות משמחות
מובן התחושה שאת מתארת..
אני חושבת שזה מתעמעם כשהילדים גדלים ועצמאים יותר
אני חושבת שזה מתעמעם כשהילדים גדלים ועצמאים יותר
תודה רבה לכולכן!רות א
זה מרגיע שהרבה חוות את זה..
ואני גם חושבת על זה שברגע שהיא תגדל תהיה לי קצת יותר הקלה.
(רק מודה שאני בחרדה מלהיכנס להיריון לא מתוכנן סמוך ללידה..מתכננת כמובן לקחת אמצעי מניעה, אבל משרשורים פה כבר הבנתי שזה לא בהכרח עוזר..
בטח שזה עוזראורוש3
אם לוקחים גלולות כמו שצריך או מכניסים התקן אז הסיכוי להיכנס באופן לא רצוי מאוד מאוד נמוך.
אמצעים מקומיים והסתמכות על הנקה וכד' בהחלט מביאים הריון לא מעט פעמים.
בטח כבר ענו לך. לא ממש קראתי הכל. אבל התחושות שלך ממש לגיטימיות. וברור שזה משתפר. אבל לאט לאט ובהדרגה. זה השינוי הכי משמעותי בחיים בעיני. יותר מהחתונה בעיני אפילו. זה מטורף.
תמצאי זמנים קצרים ביום שהם בשבילך. ברמת הלשמוע שיר, מקלחת, קרם, משהו טעים. שתזכרי שאת קיימת. תמשיכי לשתף בתחושות שלך. תסתכלי על הפלא הקטן באהבה. זה נס שלא יאמן. תעשי סיבוב בחוץ איתה כשיהיה יום חמים יותר. תסעי שבתות להורים. למקום יותר עליז שיש אנשים לדבר איתם ולהסיח את הדעת קצת מהאינטנסיביות.
חיבוק.
אמצעים מקומיים והסתמכות על הנקה וכד' בהחלט מביאים הריון לא מעט פעמים.
בטח כבר ענו לך. לא ממש קראתי הכל. אבל התחושות שלך ממש לגיטימיות. וברור שזה משתפר. אבל לאט לאט ובהדרגה. זה השינוי הכי משמעותי בחיים בעיני. יותר מהחתונה בעיני אפילו. זה מטורף.
תמצאי זמנים קצרים ביום שהם בשבילך. ברמת הלשמוע שיר, מקלחת, קרם, משהו טעים. שתזכרי שאת קיימת. תמשיכי לשתף בתחושות שלך. תסתכלי על הפלא הקטן באהבה. זה נס שלא יאמן. תעשי סיבוב בחוץ איתה כשיהיה יום חמים יותר. תסעי שבתות להורים. למקום יותר עליז שיש אנשים לדבר איתם ולהסיח את הדעת קצת מהאינטנסיביות.
חיבוק.
בטח שעוזר! חשוב אם את מרגישה צורך לזה לדאוג למשהואוהבת את השבתאחרונה
בד"כ כלל כשקל יותר פיזית אז יותר טוב נפשית.רק טוב=)
לאט לאט תתאוששי מהלידה עצמה ואז יהיה לך יותר כוח להתמודד עם שאר האתגרים (הנקה, חוסר שעות שינה, הרבה טכני לדאוג לו וכו').
לוקח גם זמן עד שמכירים את הילד ובכלל את כל העולם החדש והמופלא הזה ובהתחלה כל דבר זה ממש "תיק", אז הגיוני ממש שזה יהיה קשה ומתסכל לפעמים.
המעבר מזוג שחופשי לעצמו בכל המובנים לזוג פלוס ילד הוא באמת לא קל, אבל לאט לאט מתרגלים לזה והתינוק נהיה ממש חלק מהמשפחה וממהלך העניינים שזה לא מתסכל כל פעם מחדש השנוי הזה.. זה כבר נהיה ברור מאליו.
נכון, זה לא קל להיות אמא, אבל לדעתי כל הקושי, ההקרבה והמסירות האינסופית הזאת הם שיוצרים את הקשר המיוחד הזה והאהבה העצומה.. (אחר כך כשהם גם יכולים להחזיר אהבה זה בכלל ממיס💜)
רק מוסיפה, שאם את מרגישה שאת לא מצליחה לחזור לעצמך מבחינה נפשית ושהדכדוך לא עובר למרות שאת יוצאת וכו', אולי כן שווה לשקול עזרה מקצועית. את עדיין קרובה ללידה ככה שזה עוד שלב שזה הגיוני, אבל תעקבי.. ותשתפי כשאת מרגישה שזה גדול עלייך להתמודד עם זה לבד.
לוקח גם זמן עד שמכירים את הילד ובכלל את כל העולם החדש והמופלא הזה ובהתחלה כל דבר זה ממש "תיק", אז הגיוני ממש שזה יהיה קשה ומתסכל לפעמים.
המעבר מזוג שחופשי לעצמו בכל המובנים לזוג פלוס ילד הוא באמת לא קל, אבל לאט לאט מתרגלים לזה והתינוק נהיה ממש חלק מהמשפחה וממהלך העניינים שזה לא מתסכל כל פעם מחדש השנוי הזה.. זה כבר נהיה ברור מאליו.
נכון, זה לא קל להיות אמא, אבל לדעתי כל הקושי, ההקרבה והמסירות האינסופית הזאת הם שיוצרים את הקשר המיוחד הזה והאהבה העצומה.. (אחר כך כשהם גם יכולים להחזיר אהבה זה בכלל ממיס💜)
רק מוסיפה, שאם את מרגישה שאת לא מצליחה לחזור לעצמך מבחינה נפשית ושהדכדוך לא עובר למרות שאת יוצאת וכו', אולי כן שווה לשקול עזרה מקצועית. את עדיין קרובה ללידה ככה שזה עוד שלב שזה הגיוני, אבל תעקבי.. ותשתפי כשאת מרגישה שזה גדול עלייך להתמודד עם זה לבד.
להתפנק או לא?מחכה עד מאוד
יש לי עגלה בבוידם ששימשה אותי שלושה ילדים.
השילדה ממצב מעולה.האמבטיה עם חסרונות...
גם מרוטה יחסית..
וגם צרה וקטנה להם דיי מהר .בה גודלים ומשמינים
הייתי היום בחנות עגלות .
היה מרגש..
ראיתי כמה דגמים לא ככ יקרים בסביבות האלף וקצת.
מאמינה שאם זה זול זה לא ואו איכותי.אבל יפה......עדיין שווה?
הייתן קונות?
גדלתי ממש על זה שאם יש לא קונים חדש.....
אבל חלק עגלות באות ים סלקל וזה אין לי...
השילדה ממצב מעולה.האמבטיה עם חסרונות...
גם מרוטה יחסית..
וגם צרה וקטנה להם דיי מהר .בה גודלים ומשמינים
הייתי היום בחנות עגלות .
היה מרגש..
ראיתי כמה דגמים לא ככ יקרים בסביבות האלף וקצת.
מאמינה שאם זה זול זה לא ואו איכותי.אבל יפה......עדיין שווה?
הייתן קונות?
גדלתי ממש על זה שאם יש לא קונים חדש.....
אבל חלק עגלות באות ים סלקל וזה אין לי...
תלוי בךPandi99
אם יש לך את הכסף וזה ישמח אותך, אני הייתי קונה
אבל. לא הייתי מתפשרת על בטיחות בכדי לקנות את ההכי זולה
אבל. לא הייתי מתפשרת על בטיחות בכדי לקנות את ההכי זולה
אם יש יכולת כלכלית הייתי קונהאנונימיות
אבל... זו אני.
1000 זה באמת לא הרבה וכיף ללכת עם עגלה יפה וחדשה.
זה עושה חשק לצאת מהבית אחרי הלידה ובכללי כל דבר שנותן תחושה טובה אחרי לידה הוא חשוב
בה יש כסף עכשיו תמיד אפשר להתקמצן...או לחסוךמחכה עד מאוד
אבל את מחזקת אותי! שזה לגיטימי....
וואי הייתי בול במצבךשחרית*
ומצאתי עגלה מהממת יד שניה. נראית כמו חדשה!!
שווה לחפש שם, כי מלא אנשים קונים עגלות ליחד או שניים ומחפשים להתחדש.
שווה לחפש שם, כי מלא אנשים קונים עגלות ליחד או שניים ומחפשים להתחדש.
צריך סבלנות ליד 2....ורכב זמיןמחכה עד מאוד
אנחנו קונים ביד 2 עם סבלנותדיליה
אבל בלי רכב.
פשוט איזורים שלא יכולה להגיע אליהם בתח"צ מסננת ודיץ
יש מבחר גדול גם בלי זה...
הייתי מחכה למחרמתחדשת11
לפעמים באותו רגע יש התלהבות גדולה ולמחרת פתאום מסתכלים על זה אחרת
אם גם מחר תרצי לקנות, ויש לך יכולת הייתי קונה. 3 ילדים זה מכובד🙂
אם גם מחר תרצי לקנות, ויש לך יכולת הייתי קונה. 3 ילדים זה מכובד🙂
אני בעד.מזלטוב
בעד כל דבר שנותן לנו כח לגדל את היקרים שלנו.
כמובן כשזה באפשרות ולא בדוחק גדול מידי..
אבל אני רואה בזה ממש ערך חשוב, לקנות מה שצריך נותן לנו כח בגידול הילדים..
כמובן כשזה באפשרות ולא בדוחק גדול מידי..
אבל אני רואה בזה ממש ערך חשוב, לקנות מה שצריך נותן לנו כח בגידול הילדים..
אם העגלה הנוכחית לא מספקת היטב את הצרכים שלךמתואמת
ויש לכם אפשרות כלכלית - אז תקנו.
וכדי להשקיט את המצפון - הייתי מוסרת או מוכרת את העגלה הקיימת...
וכדי להשקיט את המצפון - הייתי מוסרת או מוכרת את העגלה הקיימת...
אני אחרי 3 ילדים, הייתי קונה חדשהאחתפלוס
אגב-אני קניתי עגלה ממש חזקה של גרקו ב1300 ₪.אז הגיוני שתהיה חזקה וזולה יחסית.
אם זה לא מהאופנה האחרונה זה הגיוני
אם זה לא מהאופנה האחרונה זה הגיוני
מזכירה לי מה החסרונות בעגלה טובה מדישלומית205
שאין סיבה להחליף אותה..
ודש לבייבי גוגר שלנו ;)
לא הייתי קונה, אפשר לשדרג עם מובייל או משהו.
ודש לבייבי גוגר שלנו ;)
לא הייתי קונה, אפשר לשדרג עם מובייל או משהו.
יש לי אכן בייביגוגר חחחח שהיא חזקה אבל מוצתהההמחכה עד מאוד
וואו באמת קשה.דיליה
בגלל זה מה שאני עושה,
קונה ביד 2 משתמשת נהנית ואחר כך מוכרת ביד 2
ככה יצא ששילמתי על כל עגלה כ300-500 ש"ח ונהנית לי לכל ילד מאיזה עגלה שבא לי באותו רגע...
אני במצב כזה הייתי קונה חדשאביול
גם אני שומרת ולא קונה חדש. אבל תינוק חדש זו סיבה להתחדשות. בטוח יש כאלה שישמחו מהעגלה הישנה ..
כמובן אם יש יכולת כלכליתאביולאחרונה
אבל את ממילא צריכה סלקל אז נראה לי כדאי
חפרתי היום אבל שאלה חשובה מאוד אולי פקק רירי?גולדסטאר
עשו לי בבוקר סטריפינג והיה לי קצת הפרשה דמית זניחה
עכשיו הרגשתי הפרשה יוצאת
בדקתי
יש לי בתחתונית כמו רירית של מחזור בגוון בורדו
בניגוב הדם הוא בהיר יותר
זה הפקק אולי??
עכשיו הרגשתי הפרשה יוצאת
בדקתי
יש לי בתחתונית כמו רירית של מחזור בגוון בורדו
בניגוב הדם הוא בהיר יותר
זה הפקק אולי??
יש מצב..ציפור מתוקה
לידה ראשונה אזיודעת בדיוק כמוך אבל נשמע שהגיוני שכן...:-)
בכל אופן, מה יש לעשות?
בעיקרון ההנחיה היא להיבדק על כל דימום..ציפור מתוקה
יאאאא הוא עוד מעט כבר כאןןןןזוית חדשה
אין צורך להיבדק.דיליה
בהחלט נשמע כמו פקק רירי.
לידה צפוייה להתפתח תוך 24 שעות.
אבל אצלי לקח שלושה ימים,
ולאחותי לקח פעם שבועיים.
מקווה בשבילך שזה לא ייקח הרבה.
הדימום התגברגולדסטאר
מאוד
באסלה בניגוב
באתי למיון
אומרים שזה מהסטריפינג
אין צירים שזה מצחיק כי בבוקר לפני הסטריםינג היה
אבל בסדר מעדיפנ שיגידו שבאתי סתם מאשר לאכול תסביך בבית
באסלה בניגוב
באתי למיון
אומרים שזה מהסטריפינג
אין צירים שזה מצחיק כי בבוקר לפני הסטריםינג היה
אבל בסדר מעדיפנ שיגידו שבאתי סתם מאשר לאכול תסביך בבית
וואו נראה שאת ממש קרובה ללידהיוקי
איזה מרגש️
החזירו אותך הביתה למרות הדימום?
️החזירו אותך הביתה למרות הדימום?
לא היה דימום בבוקרגולדסטאר
היינו בסידורים והרגשתי משהו יוצא היה נראה כמו הפקק
אחרי זה בבית התפנתי ויצא ממש ממש דל באסלה בניגוב
נבהלתי ממש!!
באתי למיון רק לשקט הנפשי
אחרי זה בבית התפנתי ויצא ממש ממש דל באסלה בניגוב
נבהלתי ממש!!
באתי למיון רק לשקט הנפשי
היה לי ממש ככהיוקי
החזירו אותי בלילה הביתה ובבוקר ילדתי
ממש דיממת? בורדו ממש היה ליגולדסטאר
חטפתי התקף חרדה בבית
יצא לי הפקק הרירייוקי
ואז היה לי ממש דימום בניגוב שהפסיק בהמשך הערב
אבל הצירים נעלמו ליגולדסטאר
את בטוחה?ציפור מתוקה
אני לא כל כך מבינה בזה אבל זה יכול להיות עוד דברים חוץ מהפקק הרירי לא?
באמת רוצה להבין
באמת רוצה להבין
כן דיליה
אחרי ניסיון של 4 לידות
לא ממקום מקצועי...
אבל זה כל כך ברור וזה לא דימום.
דימום, תעופה באמבולנס לבית חולים כמובן.
כן! ככה התחילה הלידה האחרונה שלי - לפני שבועיים וחציטליה כ
גם אני אחרי סטריפינג דיממתישוב בהריון
ילדתי חמישה ימים אח"כ (עשדיתי שוב סטריפינג ואחרי שעתיים חזרתי ללידה)
כל הימים האלו ממש דיממתי, לא רציני אולי ברמת שני פדים ביום אבל כן דימום, זה היה מהסטריפינג
טוב חזרתי מהמיוןגולדסטאר
הרופאה אומרת שזה יותר ממה שהיו מצפים אבל לעקוב
יש עוד דימום בצוואר שהיא ראתה שצאיך לצאת
אמרה לי להתקלח לשטוף טוב ולשים פד חדש ולראות מה קורה אם נהיה דימום סטייל מחזור ביום הראשון שני לחזור
אין סימנים להיפרדות שילייה- היא אחורית םונדאלית כלומר גבוהה כמות מים תקינים מוניטור תקין...
מקוה שהדימום ייפסק לו
יש עוד דימום בצוואר שהיא ראתה שצאיך לצאת
אמרה לי להתקלח לשטוף טוב ולשים פד חדש ולראות מה קורה אם נהיה דימום סטייל מחזור ביום הראשון שני לחזור
אין סימנים להיפרדות שילייה- היא אחורית םונדאלית כלומר גבוהה כמות מים תקינים מוניטור תקין...
מקוה שהדימום ייפסק לו
תוהה אם לעשות שןב עוד שבועגולדסטאר
כי הסטרס של הדימום גמר אותי
חכי תראי אם יתפתח משהו...מטילדה
מקווה שתצליחי לישון הלילה ולאגור כוחות במידה והלידה באמת קרובה...
אני חייבת לישון היה לי יום מעייףגולדסטאר
רק שהדימום הזה ייעצר אני בחששות ממש
נשמע ככה...מטילדה
תעשי לך מקלחת טובה ופשוט תלכי לישון.
כן הדקלתי דודד מחכה אוכלת מתקלחת לישוןגולדסטאר
מתפללת שהדימים ייעצר אחרת אצטרך לחזור מחר
וואו קשוח! תבשרי טוב...:-)
אמן!!גולדסטאר
את באמת הרבה זמן לפני התאריך אז באמת באסהשוב בהריון
לעשות מדי הרבה פעמים, אצלי הפעם השניה היתה ב42+2 כך שבכל מקרה תכננתי לעשות זרוז אז לא היה אכפת לי שוב סטריפינג, אפילו העדפתי כי זה טבעי
מאחלת לך שתלדי עוד לפני ההתלבטות..
אמן אמןןןגולדסטאר
טוב ברוך השםגולדסטאר
לא רואה דימום חדש
תחתונית כמו בהתםנות הקודמת
בניגוב כבא מהול ממש
מקווה שנעצר
תחתונית כמו בהתםנות הקודמת
בניגוב כבא מהול ממש
מקווה שנעצר
רק שתדעילמה לא123
פקק רירי יכול לאת בחלקים
לא חייב לצאת בבת אחת
וזה לא ברמה של הפרשה, אלא ממש כמות
אממ יצאה כמותגולדסטאר
של הפרשה צמיגית כזו
ואז דם דם בורדו עם קצת ריר
ואז דם דם בורדו עם קצת ריר
נשמע זהלמה לא123
אצלי לידה אחת עשו סטריפינג, יום אחרי יצא פקק רירי, ויום אחרי ילדתי
מקווה בשבילך גם
הםקק יצא 3 שעות אחרי כברגולדסטאר
אבל עכשיו במוניטור לא היה אפילו צרצורררר לא עלה מעל ה6
בבוקר היה עוד צירונים של 70 אנערף
כאילו חזרתי אחורה 🤣
בבוקר היה עוד צירונים של 70 אנערף
כאילו חזרתי אחורה 🤣
זה לא אומר כלוםלמה לא123
רופא הסביר לי שסטריפינג לא משפיע בד"כ מיד, זה תהליך שלוקח לו זמן..
לא אומר כלום...דיליה
אבל כמו שאמרתי לקח לי זמן אחרי הפקק ללדת...
גם אצלינו נוהגים שסטריפינג אוסר את האישה וכל שכן הפקק וכבר דמיינתי שאני מספיקה הפסק טהרה וכו' לפני הלידה.
למעשה המשיך כל הזמן קצת דימום ובכול מקרה לא היה הפסק כי ילדתי אחרי שלושה ימים.
מאז כל לידה התפילה שלי זה לא להיאסר קודם...
אבל זה דימום מצוואר הרחםגולדסטאר
לא מהרחם
למה אוסר?
אגב נראה שהדימום נעצר ברוך השם
אחרי מקלחת עכשיו אעשה מעקה במהלך הלילה
למה אוסר?
אגב נראה שהדימום נעצר ברוך השם
אחרי מקלחת עכשיו אעשה מעקה במהלך הלילה
ככה הרב שלנו פוסק.דיליהאחרונה
אני יודעת שיש בזה הרבה דיעות...
ב''ה! תעקבי על תנועות. מקסימום לכי מחר לקופהאורוש3
הסתדרה, תודה, סליחההשם בשימוש כבר
מחפשת המלצות על מקומות לעשות מסיבה לבת בירושליםאנונימית בהו"ל
בערך 40 אורחים, עדיפות לחדר פרטי במסעדה.
אנחנו פחות בקטע של לחפש אולם וקייטרינג ולקשט..
אשמח לשמוע המלצות..
(מסיבה לבת שנולדה.. מקבילה לברית..)
אנחנו פחות בקטע של לחפש אולם וקייטרינג ולקשט..
אשמח לשמוע המלצות..
(מסיבה לבת שנולדה.. מקבילה לברית..)
חלבי או בשרי?חדשה ישנה
צודקת.. אירוע ערב בשרי.אנונימית בהו"ל
טוב, אני מאזור אילת, אז פחות אוכל לעזור 😊חדשה ישנה
גריל בר- מחפודכבתחילה
לא מכירה אבל מקפיצהדואגת!
מסעדת רודריגז בהר חוצביםאנונימי????
עוד המלצות?אנונימית בהו"ל
תבדקיאישהואימא
ב-רובין בגבעת שאול
אוכל טעים.
אוכל טעים.
מזל טוב 😃מכחולאחרונה
פריקה פריקה פריקהאמונה בה' יתברך
יש לי פעוט בן 2.3 וקשה לי איזו מאוד! אני מרגישה אמא כך כך רעה שאני אומרת את הדברים האלה עליו אבל אני יודעת שפה לא ישפטו אותי .
קשה לי איתו בלשון המעטה !!!! הילד פשוט ילד בכיין בוכה מכל דבר וכלום לא מפריע לו ולא כואב לו כלום . אומרים לו לא הוא בוכה בהיסטריה קם בבוקר בוכה ככה עד הלילה ועל כל דבר קטן והכי מוזר שבמעון הוא לא ככה אבל כשהוא בבית זה פשוט סיוט!
ממש קשה לי ! יש ימים שאני על סף בכי מתסכול ממנו
קשה לי איתו בלשון המעטה !!!! הילד פשוט ילד בכיין בוכה מכל דבר וכלום לא מפריע לו ולא כואב לו כלום . אומרים לו לא הוא בוכה בהיסטריה קם בבוקר בוכה ככה עד הלילה ועל כל דבר קטן והכי מוזר שבמעון הוא לא ככה אבל כשהוא בבית זה פשוט סיוט!
ממש קשה לי ! יש ימים שאני על סף בכי מתסכול ממנו
אויש. נשמע מבאס ממש. מקפיצה לך. יבואו החכמות ויגיבו.אמא שמחה????
קשה ממש. אין לי כל כך עצות, רק תזכרי שזה גיל שנתיים...מתואמת
לא קל, אבל עובר בסוף...
נראלי שזה עניין של גילסמיילי12
גם שלי דרמטי לאחרונה.
כל דבר שאומרים לו לא הוא צורח בקטע אחר.
🤷♀️
אני מחכה. ובגדול מה שלא צריך להתעקש עליו אני לא מתעקשת.
ומנסה לנהוג איתו ברכות עד כמה שמצליחה כי זה באמת לא ףשוט. מבינה אותך
כל דבר שאומרים לו לא הוא צורח בקטע אחר.
🤷♀️
אני מחכה. ובגדול מה שלא צריך להתעקש עליו אני לא מתעקשת.
ומנסה לנהוג איתו ברכות עד כמה שמצליחה כי זה באמת לא ףשוט. מבינה אותך
אוף יקרה נשמע סיוט סיוט סיוטחגהבגה
קשה ממש
יכולה להבין אותך גם לקטנה שלי יש קטעים שבא לי פשוט ללכת 😖
יכולה להבין אותך גם לקטנה שלי יש קטעים שבא לי פשוט ללכת 😖
וואי חיבוקמישהי מאיפשהו
אם זה מעודד אותך אני באותו מצב בדיוק ואובדת עצות גם... כמעט אותו דבר כמו שאת מתארת..
אומרים שזה עובר 😅
אומרים שזה עובר 😅
נשמע שמשעמם לו מאודפלונית5
והוא מוציא את התסכול שלו סתם מתוך שעמום
את מזמינה לו חברים או בני דודים או הולכים לפארק?
אם לא יכולה להזמין או ללכת לפארק (מזג האוויר...) - אז תמצאי משהו מעניין לעשות, זה יגרום לו להיות שמח - אולי אוכל/ציור או לשחק באמבטיה עם משחקים
אולי תחפשי באינטרנט רעיונות למשחקים בבית לילד בן שנתיים?
והתסכול שלך מובן וזה ממש סיוט שהילד ככה, אל תרגישי אמא לא טובה, אני בטוחה שאת אמא מדהימה, וכמו שאמרו אחרות - גיל שנתיים הנורא... אחר כך בדרך כלל הילד מתבגר ויותר קל, לא בוכה מכל שטות
איך הוא מבחינת דיבור?מתחדשת11
יקרה חיבוק גדול! את לא אמא רעה בכלל את בנאדם!ליאניי
לפעמים ילדים יכולים להןציא מאיתנו את השפיות, אין לך מה להרגיש רע.
זה התמודדות לא פשוטה בכלל
בטוחה שיגיעו פה מנוסות עם המלצות, עד אז קבלי חיבוק גדול ועוטף מובן לחלוטין התחושות שלך.
זה התמודדות לא פשוטה בכלל
בטוחה שיגיעו פה מנוסות עם המלצות, עד אז קבלי חיבוק גדול ועוטף מובן לחלוטין התחושות שלך.
כמהסליל
זמן זה ככה?
האם השתנה משהו בבית? (אח שנולד בחודשים האחרונים, מעבר דירה וכו')
האם השתנה משהו בבית? (אח שנולד בחודשים האחרונים, מעבר דירה וכו')
°^^ שאלות חשובות. תחושתי אולי?חדשה ישנה
קודם כל תזכרי שהוא לא עושה את זה כדי לעצבן אותך . זה קושי שלו. ברור שזה מתסכל ממש, מבינה אותך מאוד אבל תזכרי את זה וזה יקל עלייך.
אצלי כל הילדים בגיל הזה, כשחזרו מהמעון היו עצבניים ובוכים ממש. בלי סיבה ממשית. אבל אני יכולה להבין שזה המעבר הזה לבית ממסגרת. הם נהנו במעון והיה כיף וחברים ופעילויות, אבל המעבר הזה עדיין קשה. משתדלת לקחת הרבה כוח לפני שאני מוציאה אותם.
מה שעוזר לילד שלי להרגע -
- יושב עלי ואני מספרת לו סיפור עם ספר. שאני רק איתו ממש.
- להכין איתו אוכל, כן, אל תבהלי.
אתמול הצוציק שלי חזר עצבני משהו לא נורמלי, כולל להחטיף לי מכות (שמתי אותו בעונש בלול ל2 דקות 🤷 אח''כ חיבקתי אותו ואמרתי שלא מרביצים לאמא) והכנתי בצק לפיתות, הוא עזר לי לשים מלח, שמרים וכו'. אח''כ הבאתי לו חתיכת בצק לשחק איתה, עזבי את הבלאגן, זה עדיף מאשר שיבכה. תוך כדי אני שואלת אותו מה הוא עשה במעון או ששרים ביחד שירים שהוא אוהב עם תנועות, דברים מצחיקים - כמו - קולות משונים...
- המון יציאה לטבע, זה ממש מרגיע! כשמזג האויר מאפשר. וגם אם קריר, שמים כובע ומעיל ןיוצאים לסיבוב.
- לשבת איתו על שטיח ברצפה ןלשחק איתו ממש כמו ילדה קטנה. הילד שלי בזמן האחרון אוהב לשחק אותה תינוק, ואז יום אחד גם עשיתי קולות של תינוק כמו שהוא עושה וזחלתי איתו על השטיח כמו שהוא עשה, זה היה כ''כ מצחיק וזה ממש הרגיע אותו.
-וכמובן, חברה! אם אין לו אחים, אז להזמין חברים או לצאת למתקנים, אפילו לצאת לכניסה לבית לפגוש אנשים סתם. זה מסקרן ומרגיע.
ודבר אחרון - אמבטיה עם משחקים,
ואחרון חביב- עיסויים עם קרם או שמן אחרי מקלחת!
אצלי כל הילדים בגיל הזה, כשחזרו מהמעון היו עצבניים ובוכים ממש. בלי סיבה ממשית. אבל אני יכולה להבין שזה המעבר הזה לבית ממסגרת. הם נהנו במעון והיה כיף וחברים ופעילויות, אבל המעבר הזה עדיין קשה. משתדלת לקחת הרבה כוח לפני שאני מוציאה אותם.
מה שעוזר לילד שלי להרגע -
- יושב עלי ואני מספרת לו סיפור עם ספר. שאני רק איתו ממש.
- להכין איתו אוכל, כן, אל תבהלי.
אתמול הצוציק שלי חזר עצבני משהו לא נורמלי, כולל להחטיף לי מכות (שמתי אותו בעונש בלול ל2 דקות 🤷 אח''כ חיבקתי אותו ואמרתי שלא מרביצים לאמא) והכנתי בצק לפיתות, הוא עזר לי לשים מלח, שמרים וכו'. אח''כ הבאתי לו חתיכת בצק לשחק איתה, עזבי את הבלאגן, זה עדיף מאשר שיבכה. תוך כדי אני שואלת אותו מה הוא עשה במעון או ששרים ביחד שירים שהוא אוהב עם תנועות, דברים מצחיקים - כמו - קולות משונים...
- המון יציאה לטבע, זה ממש מרגיע! כשמזג האויר מאפשר. וגם אם קריר, שמים כובע ומעיל ןיוצאים לסיבוב.
- לשבת איתו על שטיח ברצפה ןלשחק איתו ממש כמו ילדה קטנה. הילד שלי בזמן האחרון אוהב לשחק אותה תינוק, ואז יום אחד גם עשיתי קולות של תינוק כמו שהוא עושה וזחלתי איתו על השטיח כמו שהוא עשה, זה היה כ''כ מצחיק וזה ממש הרגיע אותו.
-וכמובן, חברה! אם אין לו אחים, אז להזמין חברים או לצאת למתקנים, אפילו לצאת לכניסה לבית לפגוש אנשים סתם. זה מסקרן ומרגיע.
ודבר אחרון - אמבטיה עם משחקים,
ואחרון חביב- עיסויים עם קרם או שמן אחרי מקלחת!
את נשמעת אמא מהממתדנה1234
ריגשת אותי ממש! הלוואי!חדשה ישנה
וכמובן כל הרשימה זה לא ביום אחד
כן אבל הוא מאז ומתמיד ככה בהתחלה חשבתי שזה תסכול כיאמונה בה' יתברך
לא מדבר אבל עכשיו מדבר ומבטא את עצמו יפה . הוא צורח על כל דבר רק רץ! אני יוצאת איתו בחוץ אבל אין לו פחד מטפס על כל מה שמסוכן רץ לכביש ואז כשאני אומרת לא הוא בסצינה שלא מביישת את תאטרון הבימה.
הוא בודק את הגבולות שלוחדשה ישנהאחרונה
עד כמה את רצינית עם הלא שלך.
אל תבהלי, תעמדי על מה שאמרת לו 'לא'.
מנסיון, גבולות זה ממש חשוב! תהיי חזקה
אומרת את זה גם לעצמי.
אל תבהלי, תעמדי על מה שאמרת לו 'לא'.
מנסיון, גבולות זה ממש חשוב! תהיי חזקה
אומרת את זה גם לעצמי.ואיייי מזדההמלאת אושר
פתחתי שרשור די דומה לא מזמן.
גיל קשה ממש! לפחות עכשיו כשיצאתי מהימים של אז (פרקתי אחרי שבוע מזעזע במיוחד) אני יודעת שהילד שלי (ובטוחה שגם שלך) הוא ילד מתוק ומקסים, שעובר תקופה של בכי לא מוסבר והתקפי זעם, והוא גם מתוסכל מעצמו מאוד, ושננסה להיות שם איתו בזה הכי שאפשר, ולזכור לא להלחץ כי זה תואם גיל, וזה יעבור!!!! בעז"ה!
גיל קשה ממש! לפחות עכשיו כשיצאתי מהימים של אז (פרקתי אחרי שבוע מזעזע במיוחד) אני יודעת שהילד שלי (ובטוחה שגם שלך) הוא ילד מתוק ומקסים, שעובר תקופה של בכי לא מוסבר והתקפי זעם, והוא גם מתוסכל מעצמו מאוד, ושננסה להיות שם איתו בזה הכי שאפשר, ולזכור לא להלחץ כי זה תואם גיל, וזה יעבור!!!! בעז"ה!
עצה, משהו שאצלנו עוזר לפעמים להרגיע את סערת הרגשות שלומלאת אושר
כשאני קולטת שהוא מתחיל להכנס של מוד של בכי ללא סיבה, או מתחיל להגיד על משהו כן רוצה לא רוצה כן רוצה לא רוצה, אני מכריזה "עכשיו פרצוף בוכה" ומצורפת לבכי שלו.
ואז נגיד פרצוף כועס, והוא עושה איתי פרצוף כועס (כי זה גם רגש שהוא נוטה להזדהות איתו).
ואז עוברת לפרצופים יותר נטרלים, נגיד פרצוף מתלבט, פרצוף מופתע, פרצוף עייף.. לקח לו זמן אבל היום הוא כבר למד לעשות את ההבעות פנים האלו וזה ממש מתוק
ואז פרצוף שמח, ופרצוף צוחק (הוא מדגדג אותי ואני אותו תוך כדי...).
ובסוף פרצוף אוהב ואנחנו מתחבקים ומנשקים
ככה אחרי שעוברים את כל הרגשות הוא מרגיש נראלי שהוא הצליח לפרוק את הרגש שהיה לו. וזה נגמר בחיבוק משמח..
פעם היה עובד כמו קסם, עכשיו כבר פחות כי הוא עלה על הטריק שככה אני מונעת ממנו לבכות ;)
ואז נגיד פרצוף כועס, והוא עושה איתי פרצוף כועס (כי זה גם רגש שהוא נוטה להזדהות איתו).
ואז עוברת לפרצופים יותר נטרלים, נגיד פרצוף מתלבט, פרצוף מופתע, פרצוף עייף.. לקח לו זמן אבל היום הוא כבר למד לעשות את ההבעות פנים האלו וזה ממש מתוק
ואז פרצוף שמח, ופרצוף צוחק (הוא מדגדג אותי ואני אותו תוך כדי...).
ובסוף פרצוף אוהב ואנחנו מתחבקים ומנשקים
ככה אחרי שעוברים את כל הרגשות הוא מרגיש נראלי שהוא הצליח לפרוק את הרגש שהיה לו. וזה נגמר בחיבוק משמח..
פעם היה עובד כמו קסם, עכשיו כבר פחות כי הוא עלה על הטריק שככה אני מונעת ממנו לבכות ;)
רעיון נהדר! אאמץ בלי נדר!פלונית5
איזה רעיון יפה!!!מישהי מאיפשהו
תודה לך!
פשוט מקסיםאורין
אוףף כבר חמישה שבועות יש לי צירים ולא ילדתי עדייןאמא טובה---דיה!
מותר לי להשתגע ולהתלונן, נכון??
א נ י מ ת ח ר פ נ ת ! ! ! !
מ ה ע ו ש י ם ?
יואו. שגעת!! איזה שבוע את?מטילדה
39+2אמא טובה---דיה!
בא לי ללדת כברר
אני ב31 עם צירים כבר מעל שבועייםלולית10
מתסכללל
חיבוק...
וואו מתסכל!אמא של בנותי
מנסיון של מי שבשבוע 31 עם צירים כבר מ24...
מצד שני, מעודד מאוד בשבוע 31 שהצירים נמשכים ועוד אין לידה
מותר מותר! וזה עוזר קצת😉:-)
מותר להצטרף?
ברור! צרת רבים...אמא טובה---דיה!
כיף לי לדעת שאני לא לבד בזה
אולי בעלי יפתח קבוצת תמיכה עם בעלך? גם הוא משתגע מכל התלונות שלך?
לא לבד!:-)
שיפתחו! למרות שאני ממש נחמדה! כמעט ולא מתלוננת... אבל קשה לו לראות אותי ככה והחוסר ודאות משגע אותו
ואיך אני אדע מתי זה אמיתי וצריך לצאת לבי"ח???אמא טובה---דיה!
זה לידה ראשונה?לולית10
שלי לא..
לפני לידה ראשונה נסעתי עם צירים לפחות 5 פעמים לבית חולים...
בסוף נסעת ללידה בגלל ירידת מים חח
ללידה הבאה נסעתי עם צירי לדה ממש כי כבר ידעתי מה זה והחלטתי שאני לא נוסעת סתם,
הגעתי עם פתיחה מלאה...
גם עכשיו אני עם צירים מוקדמים אבל יודעת מה זה צירי לידה, אז מקווה שאדע מתי לצאת בעז''ה...
זו לידה שניה בעז"האמא טובה---דיה!
בראשונה היו צירי תופת ממש ואמרו לי שזו לא עוצמה רגילה של צירים אז אני לא יודעת אם לחכותץ שיהיו כאבים ממש נוראיים כמו בראשונה או שהפעם יהיה קל יותר (אמן!!) ואז אני לא יודעת לאיזו עוצמה של כאב לצפות...
לי בראשונה היו צירי תופתתתשוב בהריוןאחרונה
הגעתי בפתיחה 2.5 ונשכבתי על הרצפה כפשוטו, הכניסו אותי מיד לחדר לידה כדי לקבל אפידורל, הרופא התעצבן שאני עוד לא בלידה אז המיילדת ענתה לו, תראה איך היא נראית
בלידה שניה היו לי בתשיעי מדי פעם צירים כואבים מאד, בקר אחד קמתי עם צירים עדינים שתוך שעה נהיו סדירים, לא חלמתי ללכת כי פשוט לא כאב, אמא שלי חייבה אותי לצאת, הגעתי בפתיחה 6!!! ואני אומרת למיילדת לבדוק שוב כי אין מצבב
בקיצור, המסר הוא לשים לב לתדירות ולא לעצמת הכאב
שניה. אבל הצירים בראשונהאמא טובה---דיה!
היו ממש ממש חזקים, לא כמו צירים רגילים אז אני לא יודעת אם לחכות לכזו עוצמה או שבעז"ה בלידה הזו הצירים יהיו פחות נוראיים...
מה זאת אומרת צירים ממש חזקים לא כמו רגיליםשחרית*
אצלי הרגילים הם ממש ממש חזקים😖
אני חושבת שכל אישה חווה את החוזק והכאב של הצירים אחרת.
ואני כן מאמינה שכשיהיו לך צירים משמעותיים שצריך לצאת לבית חולים את תדעי.
בעזרת ה' שיהיה בקלות ובידיים מלאות!
אני חושבת שכל אישה חווה את החוזק והכאב של הצירים אחרת.
ואני כן מאמינה שכשיהיו לך צירים משמעותיים שצריך לצאת לבית חולים את תדעי.
בעזרת ה' שיהיה בקלות ובידיים מלאות!
מצטרפת. וגם התדירות של הציריםדפני11
והתזמון שלהם (הם הם בקצב סדיר לאורך שעה) הייתי גם יוצאת...
לא יודעת, ככה אמרו לי. כי הראש שלו כבר היה כמעט בחוץ אבלאמא טובה---דיה!
פתיחה 2 אז הלחץ שלו היה חזק מהרגיל.
המיילדות (וגם אמא שלי שעברה לא מעט לידות קשות) אמרו לי שברוב הלידות העוצמה של הצירים נמוכה יותר.
לא מבינה בזהשחרית*
אבל מאחלת לך שיעבור בטוב ובקלות עד כמה שאפשר!!
באמת זה קשה לדעתיוקי
גם אני הייתי ככה במשך חודש
הייתי המון במיון בגלל צירים ובסוף ילדתי מאוד מהר בגלל שלא ידעתי מתי הצירים הם באמת צירי לידה. לי אישית היו צירים מאוד כואבים אבל כל ציר רק לכמה שניות בודדות
אז כשהצירים נהיו יותר ארוכים הבנתי שזה זה
הייתי המון במיון בגלל צירים ובסוף ילדתי מאוד מהר בגלל שלא ידעתי מתי הצירים הם באמת צירי לידה. לי אישית היו צירים מאוד כואבים אבל כל ציר רק לכמה שניות בודדות
אז כשהצירים נהיו יותר ארוכים הבנתי שזה זה
יואו קשהה!! מבינה אותך לגמריי!!!אוהבת את השבת
וואי מה יכול לעזור??? אין לי מושג
אולי תעשי לעצמך זמן כתיבה לעצמך,
תחליטי שאת יולדת כנראה רק ב41++ גם אם יהיו צירים ותחשבי מה את רוצה לעשות בינתיים?
ואז ירגיש לך יותר טוב שזה לוקח זמן ולא תתבאסי שלא קורה כבר..
מקווה שעזר אבל ממש מבינה את הקושי והתסכול!!!!
אולי תעשי לעצמך זמן כתיבה לעצמך,
תחליטי שאת יולדת כנראה רק ב41++ גם אם יהיו צירים ותחשבי מה את רוצה לעשות בינתיים?
ואז ירגיש לך יותר טוב שזה לוקח זמן ולא תתבאסי שלא קורה כבר..
מקווה שעזר אבל ממש מבינה את הקושי והתסכול!!!!
וואו, כן, רעיון מצויין!אמא טובה---דיה!
מקווה שישפיע על ההרגשה שלי
תודה!
ברור שמותר להתלונן!! חיבוק ענק לך🤗❤אמא לאוצר❤
לידה קלה ומהירה, בקרוב!!
בבריאות. ושמחה וידיים מלאות!
🤍🤍🤍🤍🤍
בבריאות. ושמחה וידיים מלאות!
🤍🤍🤍🤍🤍
ברור!פלונית5
זה באמת משגע!
הרבה חיבוקים
האם ניסית כדור פיזיו? לשבת עליו ולהסתובב
כן כן, אני חיה על הכדור פיזיואמא טובה---דיה!
יאללה, בחמישי התאריך... עוד מקסימום שבועיים וחצי הוא יהיה בחוץ...
טוב עשו לי סטריפינגגולדסטאר
כי יש פתיחה של 1
זה כאב אבל נסבל כי זה כולה 10 שניות
נראה אם יקדם משהו
זה כאב אבל נסבל כי זה כולה 10 שניות
נראה אם יקדם משהו
יאאא לא מאמינה שזה כזה קרוב בעזרת השם!!!!Lana423
כן מסתבר חח אבל פתיחה של 1 זה כלוםגולדסטאר
אבל מקווה שזה יתחיל לשחרר עניינים
יש גם צירים לא הכימסדירים אבל יש
מה שכן, פספסתי לטבול במקווה אני לא אקח סיכון
יש גם צירים לא הכימסדירים אבל יש
מה שכן, פספסתי לטבול במקווה אני לא אקח סיכון
לא נורא.סמיילי12
אני לא טבלתי ב2 הלידות.
למה עשו לך?
למה עשו לך?
כן לא סתם כזה רציתיגולדסטאר
כסגולה אבל נתפלל ללידה קלה בידיים מלאות בכל הזדמנות אחרת 🙏
החליטו על סטריפינג בגלל הפתיחה?Lana423
לא כי הערכת משקל גבוההגולדסטאר
ביחס אליי
זה משהו שהוחלט כבר מ36 ואמרו לי לבוא ב38 למיון ואם יש תנאים לעשות
אז הייתה פתיחה של 1 לכן עשו לי
זה משהו שהוחלט כבר מ36 ואמרו לי לבוא ב38 למיון ואם יש תנאים לעשות
אז הייתה פתיחה של 1 לכן עשו לי
סטריפינג בגלל פתיחה של 1?אמא של בנותי
מצאו לי בהריון הזה פתיחה של 1 בשבוע 24 כבר ואמרו שזה כנראה נשאר מלידות קודמות ולא אומר כלום, את בטוחה שזו פתיחה מצירים?
עשו לי לא בגלל הפתיחהגולדסטאר
בגלל שהעובר גדול ורוצים לקדם לי לידה
אז בגלל שיש םתיחה מותר לעשות ועשו לי
אז בגלל שיש םתיחה מותר לעשות ועשו לי
לא שמתי לב שזה הריון ראשון!אמא של בנותי
שיהיה בשעה טובה ובקלות, @גולדסטאר!
תודה יקרותגולדסטאראחרונה
איזו התרגשות. איך את מרגישה עכשיו?Lana423
מרגישה שזה עשה משהו?
יאא את קרובה מתמידמטילדה
בהצלחה!!
וואי זה אוטוטו קורה!:-)
מרגש בטירוףףףףף
איך את עכשיו?
איך את עכשיו?
טוב, לא יכולה לשמור בבטן יותרחצילוש
כל פעם כשאני רואה את הניק שלך @אמא לאוצר❤ אני חושבת ישר על כוכבה מקופה ראשית🤣
דייייי הרסת אותייייציפור מתוקה
🤔מישהי יכולה לגלות לי מי זאת כוכבה ומה זה קופה ראשית?😅אמא לאוצר❤
סדרה סופר מצחיקה על סופר ולקופאית קוראים כוכבהנפש חיה.
היא מופיעה שם די הרבה בתור דמות יחסית מרכזית
לבן הגדול שלה קוראים אוצר
והיא פשוט דמות מצחיקה
לבן הגדול שלה קוראים אוצר
והיא פשוט דמות מצחיקה
וואלה😂אמא לאוצר❤
תודה נפש!
אז כבר ניצלוש.. סדרה נקייה? מעניינת?
בעיני- לאאין לי הסבר
העונה הראשונה סבבה, בהמשך זה הולך ומתדרדר🤦
אין שם משהו ''לא צנוע'', אבל הדיבור לא נקי, ויש שם המון תוכן מיני.
מעניינת? קשה להגיד עלייה... זו קומדיה. והיא מצחיקה ממש. וגאונית.
אין שם משהו ''לא צנוע'', אבל הדיבור לא נקי, ויש שם המון תוכן מיני.
מעניינת? קשה להגיד עלייה... זו קומדיה. והיא מצחיקה ממש. וגאונית.
תודה!💕אמא לאוצר❤
מסכימה איתך^^מטילדה
לא נקייה, המעניין זה להבין מה קורה בהנהלת הסוםרנפש חיה.
יעני שיש כמה תפקידים מאד משמעותיים
במקום הכל כך טריוויאלי לכולנו .
אני הייתי בסופר חרדי ושמעתי את העובדים קוראים אחד לשני בשמות מתוך הסדרה הזאת
היה קטעים
במקום הכל כך טריוויאלי לכולנו .
אני הייתי בסופר חרדי ושמעתי את העובדים קוראים אחד לשני בשמות מתוך הסדרה הזאת
היה קטעים
כיכבהההפשיטא
זו קומדיית מצבים כזאת על סופרחצילוש
ויש שם קופאית שקוראים לה כוכבה, ויש לה בן שקוראים לו אוצר, ואת גם אמא לאוצר, כמו כוכבה!!🤣😘
קטעים.. לא הכרתי😌😉אמא לאוצר❤
תודה שחשבת עלי חצילוש
🥰
חחח😘😘חצילוש
עלייך ועל כוכבה שביט
די , היא כבר החמות של גון🤣עדינה אבל בשטח
נכווווןןןןןןןןןןןן!!דיליה
גם לי זה כל פעם עולה...
חחחחחחחח...........
יש לי דמעות צחוק.
😂😂😂 גדולמטילדה
חחחחחחחחחחחחחחחאהבתחינם
גדול !!!!!!!!!!
אוצר? שלי? מתחתן? עם בן? שלי? אוצר? עם בן? מתחתן?הריוניסטית
כישלון שלי בתור אמא. אבל למה כולם צריכים לראות את זה??חצילוש
בסופררררררר????????פשיטא
לא כוכבהמשמעת עצמית
כיכבה!
😎
😎
בהחלט. ערב בנעימים מישחצילוש
בוא קצקע!משמעת עצמית
יש לי הרצאה ביד לבנים
💄
💄
פצקעלע!!אין לי הסבר
לא קצקע!!!
טוב סליחההההההמשמעת עצמית
זה פשוט השטיינבוך מנג'רס עלה לי לראש 🤭
כל פעם שהתינוק לא מרוצהחצילוש
בעלי מדובב אותו "אינגלע הוא אומר לי! חצוף!"
פשיטא
אל תגיד לי גיגנגן!!!!!
🤣🤣🤣🤣🤣כי לעולם חסדו
אבן כי אם לא!!!!!!!כי לעולם חסדו
🤣🤣🤣חצילוש
ככה זהדיליהאחרונה
בגיל הזה בוסגה!!!
חחחחחחחחחח קרעת אותימחכה להריון
חחחח 😂😂😂😂😂אשה שלו
מחפשת פסיכולוגית/מטפלת בחרדות דתיה שמקבלת בירושליםאנונימית בהו"ל
המלצות מנסיון בלבד תודה!
שלחתי לך מסרון פרטימ.אמ
מכירה כמה מקסימותדיליהאחרונה
פני אלי בפרטי.
אולי כבר שאלו.. מיטה לכמה ילדים- חבר או קומותייםרוצהללמוד
אז עוד מעט נצטרך למצוא מקום ל3 ילגים.. מהניסיון שלכם, מה עדיף קומותיים או חבר?
יש לכם המלצות או דיס+קישורים?
וכאלה עם קומותיים, הילדים לא נפלו ח"ו??
תודה לכולן!! אכן החשש היה מנפילות ולא הרגשתי שלמה, שאלה נוספרוצהללמוד
עבר עריכה על ידי רוצהללמוד בתאריך ט"ז בטבת תשפ"ב 17:50
מישהי התנסתה במיטות של איקאה או ACE?
ומה לגבי עובי המזרן? התחתון הוא חצי מהעליון נכון ? זה נוח או דק מדי?
שבוע 7 - ממש התחלה. יש לי שתי שאלותתודהבוראעולם
1. אחרי ivf, סופסוף נקלטנו
ואני מרגישה מזעזע.
כל בוקר מקיאה מיצי קיבה (אולי משהו אחר), כמעט לא אוכלת מרוב בחילות. עד שאוכלת יש לי צרבות מפחידות ובחילוץ שלא משחררות.
אני עייפה. חלשה. הורמונלית.
רופאת פוריות לא ממליצה לקחת משהו נגד בחילות, בגלל התרופות שאני לוקחת כתמיכה בהיריון.
המליצו לי לשתות מים עם לימון - לא עזר בכלל. זה רק גרם לי ליותר בחילות וחמיצות בקיבה - בפה.
גלידה, מבערך שבוע 4 ממש אהבתי, אבל בימים האחרונים אפילו זה גורם לי לבחילה.
מה אני יכולה לאכול? כבר ירדתי 3.5 ק''ג (גם ככה אני מידה 38, לאן עוד יכולה להיעלם?)
זה ממש מםחיד אותי.
כמה שדמיינתי על כרבולים וליטופים בהיריון, להסתובב באושר ולהודות כל היום לבורא עולם - - ק אין סיכוי מרגישה נורא.
2. האם מותר מחטב בהריון? הרופאה אמרה שאין בעיה, באמת אין עם זה בעיה?
דווקא מעניין שמחטב אין בעיה אבל יחסים אמרה להימנע עד שבוע 10..
ממש סליחה שנופלת עליכן, ניסיתי להיות ממש עדינה.
ואני מרגישה מזעזע.
כל בוקר מקיאה מיצי קיבה (אולי משהו אחר), כמעט לא אוכלת מרוב בחילות. עד שאוכלת יש לי צרבות מפחידות ובחילוץ שלא משחררות.
אני עייפה. חלשה. הורמונלית.
רופאת פוריות לא ממליצה לקחת משהו נגד בחילות, בגלל התרופות שאני לוקחת כתמיכה בהיריון.
המליצו לי לשתות מים עם לימון - לא עזר בכלל. זה רק גרם לי ליותר בחילות וחמיצות בקיבה - בפה.
גלידה, מבערך שבוע 4 ממש אהבתי, אבל בימים האחרונים אפילו זה גורם לי לבחילה.
מה אני יכולה לאכול? כבר ירדתי 3.5 ק''ג (גם ככה אני מידה 38, לאן עוד יכולה להיעלם?)
זה ממש מםחיד אותי.
כמה שדמיינתי על כרבולים וליטופים בהיריון, להסתובב באושר ולהודות כל היום לבורא עולם - - ק אין סיכוי מרגישה נורא.
2. האם מותר מחטב בהריון? הרופאה אמרה שאין בעיה, באמת אין עם זה בעיה?
דווקא מעניין שמחטב אין בעיה אבל יחסים אמרה להימנע עד שבוע 10..
ממש סליחה שנופלת עליכן, ניסיתי להיות ממש עדינה.
אני חייתי חודש בערך על מצות עם קצת אבוקדו או שוקולדפולניה12
אמאל'ה חודש שלם? לא באלי (בלי קשר לא אוהבת אבוקדו ולא מצליחהתודהבוראעולם
לחשוב על מאכל אחר שאוכל לחיות עליו חודש)
אני חושבת שאם זה ברמה שאת יורדת במשקל ולא מצליחה לאכולפשיטא
תתייעצי עם עוד רופא מומחה אם באמת בעיה לקחת דיקלקטין או תרופה אחרת שמיועדת לבחילות בהריון, זה יכול ממש להרים אותך ולגרום לך להיות מסוגלת לאכול.. (גם אם לא יעביר את הבחילות לחלוטין)
חיבוק, נשמע קשה.
לגבי מחטב- ממה שהבנתי זה לא בעיה בשבועות הראשונים כי העובר עדיין פצפון ועמוק מאוד באגן.
אבל, את בטוחה שיהיה לך נוח?
ועוד עם בחילות? בעע אני לא יכולה לחשוב על לשים משהו עלי חוץ מבגדים הכי נעימים ומשוחררים בזמנים כאלה..
חיבוק, נשמע קשה.
לגבי מחטב- ממה שהבנתי זה לא בעיה בשבועות הראשונים כי העובר עדיין פצפון ועמוק מאוד באגן.
אבל, את בטוחה שיהיה לך נוח?
ועוד עם בחילות? בעע אני לא יכולה לחשוב על לשים משהו עלי חוץ מבגדים הכי נעימים ומשוחררים בזמנים כאלה..
האמת, אני ביומיום עם מחטב.תודהבוראעולם
סבבה לי לגמרי (סוג של קריזה על בטן של חודש חמישי שיש לי באופן קבוע).
רק תהיתי לרגע אם לא פוגעת בו.
רק תהיתי לרגע אם לא פוגעת בו.
ניסית גם בלי? יכול להיות שזה יקל על הבחילות....מיקי מאוס
אבל אין מה לדאוג לעובר בקטע הזה.
כדאי ממש לחזור לבירור רפואי, אם באמת אסור לקחת תרופות נגד בחילות אולי לפחות יתנו לך עירויים, הקאות מרובות זה נורא..
בשעה טובה וידיים מלאות!!
כדאי ממש לחזור לבירור רפואי, אם באמת אסור לקחת תרופות נגד בחילות אולי לפחות יתנו לך עירויים, הקאות מרובות זה נורא..
בשעה טובה וידיים מלאות!!
מיד כשקמים לאכול משהו יבש.נעם85
הבטן הריקה מחמירה את הבחילות..
אני פוקחת עיניים והולכת לאכול פרוסה טוסט דבר ראשון. זה עוזר
אני פוקחת עיניים והולכת לאכול פרוסה טוסט דבר ראשון. זה עוזר
זה נשמע היפראמזיס...אמא של בנותיאחרונה
חיבוק 
את מצליחה לשתות? שלא תתייבשי. אם לא - אפשר לקבל עירוי בקופת חולים מדי פעם או לבקש שיתנו לך בבית אם את צריכה קבוע.
מקווה שיעבור לך מהר וימשיך ההריון בקלות ובבריאות!
כיצד נוכל לצמוח ממשברים?נגמרו לי השמות
כשאנו נמצאים בעיצומו של משבר בחיים –
בו בזמן אנחנו נמצאים בתוך שבר בחיים.
וכשמשהו שבור – חייבים לתקן.
אז כשאנחנו במשבר –
זו הזדמנות נדירה ועמוקה בשבילנו לתקן.
לתקן את עצמנו.
לתקן את החיים שלנו.
לתקן מה ששבור לנו בחיים האלה.
כשאנחנו נמצאים במשבר –
יש לנו גם הזדמנות נדירה להיות "משבירים לעצמנו"
כמו יוסף הצדיק, שהיה המשביר במצרים,
בזכותו לכל העם היה מזון ויכולת קיום ל 7 שנים שלמות.
גם אנחנו –
אם נשכיל להבין מה המשבר הזה שאנו חווים אומר לנו?
מה הוא אומר עלינו?
מה הוא אומר על המקום שאנו נמצאים בחיים?
מה בו כואב לנו הכי הרבה?
מה הוא גורם לנו לחשוב, להרגיש ולרצות הכי הרבה?
אם נענה לעצמנו על כל אלה –
נוכל לזכות ולהיות המשבירים של עצמנו.
לגרום לנו להיות ניזונים יותר,
להיות חיים יותר,
להיות שלמים יותר
להיות מרוצים יותר.
כשאנחנו נמצאים במשבר –
ניתן לנו "שובר" במתנה.
כן,
לפעמים
המשבר הוא מתנה.
כי בלעדיו לא היינו עוצרים רגע להסתכל בחיים שלנו.
לראות איפה כואב, איפה קשה,
איפה רע,
מה צריך לתקן,
מה לא הולך אפילו שניסינו בכוח זמן רב,
מה דרוש תיקון לשבר הזה.
קיבלנו שובר חינם להזדמנות חד פעמית להפוך את החיים שלנו למשהו טוב יותר.
כשיש משבר,
אפשר לקחת את המשבר הזה,
להתעלם, לכאוב ולבכות ולא באמת לשנות משהו בחיים שלנו.
אבל אפשר גם אחרת.
אפשר גם לתקן את השבור.
אפשר גם לזכות בשובר מתנה להתבוננות מעמיקה על החיים שלנו.
אפשר גם ללמוד ממנו ובזכותו להיות המשבירים הראשיים של עצמנו.
"המשביר לצרכן"
וה"צרכן" הזה הוא אני. לי אני צריך להיות המשביר.
אם ניקח דוגמא לכך בתחום הזוגיות –
מי מאיתנו לא הרגיש וחווה אי פעם משבר זוגי? כנראה אף אחד לא הרים את היד…
כאשר איש או אישה חווים משבר בזוגיות שלהם, הם מרגישים באותו הרגע שהגיע סוף העולם ממש!
הרגשה כזו של ריחוק פתאום,
והפחד הזה מהריחוק פתאום
ומה הוא אמר?! ולמה הוא אמר?!
ומה, אני כבר לא חשובה לו?!
למה??
למה הוא פוגע ככה?
למה להעליב?
למה להקניט?
למה ליצור מציאות מגעילה שכזאת?!
ואז,
אחרי המילה המעליבה
או המשפט
או הבעת הפנים
או המקרה
או הסאבטקסט -
משתבללים.
ולא רק שההשתבללות הזו מעצבנת לכשעצמה,
היא גם מביאה איתה עוד יוצר מחשבות רעות,
עוד יותר דמיונות מפחידים
עוד יותר הסקת מסקנות מרחיקות לכת,
תסריטי אימים כמו שרק המוח יכול לתסרט,
בדידות,
הגולה הנוראית הזו בגרון,
בכי לכרית
הרגשה של קיפוד מכווץ בחדר שרק רוצה לישון ולקום עוד שנה כשהכל יסתדר, ואם אפשר שהאיש יבוא עם זר פרחים ומילת סליחה ענקית מודבקת עליו,
ישתפך עד כמה הוא מצטער
עד כמה הוא טעה
ועד כמה את נהדרת ומושלמת ומה הוא זכה שיש לו אותך?!?
ובגלל שזה לא קורה,
לפחות לא במציאות אלא רק בחלום,
אז מרגישים עוד יותר מבואסים
עוד יותר קטנים
עוד יותר כועסים
עוד יותר פגועים
"איזה חצוף הוא! מה הוא חושב שהוא דיבר אליי ככה?! מה זה פה?!"
ושוב המוח והרגש משתלטים והרגשה של מחנק שהכל סוגר והריחוק והניכור מקבלים ממדים מפלצתיים פשוט מריב אחד קטן…
אז מה עושים?
קודם כל נושמים.
נושמים עמוק ומבינים שאנחנו יצורים אנושיים נורמליים עם רגשות וכעסים
ומותר לנו להרגיש פגועים אם משהו פגע בנו.
אחר כך אומרים לעצמנו כמו מנטרה (אפילו שלא נאמין לעצמנו, עדיין לחזור ולומר):
הכל יהיה בסדר!
זה משברון וממנו נצמח!
בסוף הזוגיות תתחזק מזה!
להחזיק מעמד, זה יפתר מאה אחוז!
זה יעבור והכל יהיה בסדר!
אין שום אפשרות אחרת!
)כן, גם אם המוח והכעס כבר גלשו לדמיונות על גירושין, חלוקת רכוש הסדרי ראייה ואיך הילדים יגיבו וכו׳(
להרגיע את עצמנו ולהיות בטוחים שזה יסתדר לטובה!
אחרי שנתנו לעצמנו לגיטימציה,
ואחרי שנרגענו
קובעים לדבר על זה!!!
לדבר לדבר ושוב לדבר
זה הדבר אולי הכי חשוב בזוגיות!
אז עם כל האגו הגדול
ועם כל הפגיעות
נותנים לעצמנו איזה כמה שעות שבהן כל אחד חושב על מה שנעשה עם עצמו ותופס קצת דיסטנס.
ואז לבוא,
כמה שזה מרגיש מאולץ וקשה לאגו וכו- לבוא ולדבר!
לפתוח ולומר שאני מאוד רוצה לדבר
שזה חשוב מאוד
לברר האם יש עכשיו זמן לשיחה רצינית וארוכה, בלי הסחות,
בלי ילדים צועקים ברקע
בלי עבודה שחייבים עכשיו לרוץ אליה,
בלי סדרה או מונדיאל שיש עכשיו בדיוק ונרצה לסיים מהר,
פשוט לברר האם אפשר לדבר עכשיו? אבל שיחה עמוקה וארוכה.
אם כן – מה טוב.
פותחים הכל.
את אומרת מה שעל ליבך, הכל, והוא שומע.
אחר כך הוא אומר את כל מה שעל ליבו ואת נקודת המבט שלו, הכל ועד הסוף, ואת שומעת.
לא מפסיקים לברר עד שהעניין מוצה עד תום!
בלי פירור שנשאר לא פתור!
ולא רק זה,
אלא גם עושים הסקות מסקנות וסיכום בסוף!
אפשר ביחד ואפשר אפילו לכתוב את זה במקום אישי ולזכור.
כמו ״רשימת דגשים בזוגיות שלנו"
לדוגמא:
- כשאני נפגעת אני צריכה שקט
- כשבעלי אומר לי איקס הוא מתכוון וואי
- אם אני עושה א׳ בעלי מרגיש לא כל כך כיף
- המוח שלי שונה מהמוח של אישי, אני מפרשת ככה את זה והוא ככה, פשוט כי אנחנו שונים ובלי שום כוונה רעה
- בפעם הבאה שזה קורה – יהיה טוב אם נעשה/לא נעשה/ נשים לב/ ניזהר יותר מ…
אחרי הרשימה הזו
לזכור תמיד שאת אוהבת את בעלך
ובעלך אוהב אותך
ורוב הסיכויים שלא הייתה לו כוונה לפגוע, אלא אמר מה שאמר או עשה מה שעשה מהרגל/ רוח שטות/ שיעמום/ לחץ/ עייפות / חוסר תשומת לב/ שוני בפירוש המשמעות במוח שלו וכן הלאה.
אחרי ההבנה המאוד חשובה הזו אפשר להתקדם.
אז הוא כעס כי הוא הרגיש ממש לא טוב עם עצמו.
אז הוא כעס כי הוא תפס את התגובה הנפגעת והמתרחקת שלי כביקורת שלילית כלפיו שכאילו אומרת לו: אתה לא בסדר! תתבייש לך!
הוא כעס כי אולי הוא מאוכזב וכועס בכלל על עצמו שפגע בי בכוונה או לא ומתוסכל מזה וזה יוצא בצורת כעס אן צעקה
הוא כעס כי הרגיש שדוחקים אותו לפינה וכו׳
ואני כעסתי כי המילה הזו מתפרשת במוח שלי כפוגענית
אז אני נפגעתי כי הרגשתי שאני לא חשובה לו
שאני לא מקום ראשו אצלו
שאני לא מושלמת בעיניו
שהוא לא מכבד אותי כמו שאני מצפה ורוצה
וכן הלאה.
אחרי ההבנה הזו
אפשר לומר אותה אחד לשנייה, שכל אחד יעשה ״ביקור הדדי״ בלב של השני,
ברגשות של השני,
בדפוסי החשיבה והמוח של השני,
שכל אחד יכנס רגע לראש של השני ממש כמו משחק תפקידים,
ואחרי ההבנה השלמה הזו את תביני בדיוק מה גרם לו ולמה
והוא יבין בדיוק מה קרה לך ולמה
ותוכלו להמשיך בחיים ביתר כיף ואהבה עם ההבנות והתובנות החשובות הללו.
(אם אין זמן לשיחה ארוכה אומרים: ״חשוב לי לדבר.
עכשיו לא מסתדר, מתי כן אפשר?״
ולקבוע זמן מדויק, עדיף כמה שיותר מוקדם,
לפנות את הכל ושזה יהיה ראשון בסדרי העדיפויות
אבל לא לוותר!
לקבוע!
לדבר!
עד הסוף!
זה חובה!
אפשר גם לעשות ״אימאגו״
שבעצם אומרים את כל הנ״ל בקירבה, מבט בעיניים, שומעים כל אחד בתורו עד הסוף,
משקפים מה ששמענו ושואלים האם הבנו נכון? (רק חוזרים על הנאמר מבן הזוג בלי לתת פרשנות והערות משלנו),
אחר כך מביעים הבנה והזדהות , ״אני מבין שכאב לך שאמרתי לך ככה וככה,
זה באמת יכול לפגוע״ וכדומה.
ולזכור – ממשברים צומחים.
ולזכור גם –
שמכיוון ששניכם בני אדם שונים,
והמוח שלכם מפרש בצורות אחרות לפי דפוסי ילדות ודפוסים אחרים שמשפיעים עליו,
כל אחד מכם מפרש שונה את אותה סיטואציה.
אז מצד אחד בעלך צריך להבין שאין צורך לכעוס, כי את הבנת מה שהבנת מדבריו כי כך המוח שלך פירש את הדברים,
כך שלל החוויות, הרגשות והמחשבות שלך אישית גרמו לך להרגיש – כי את זו את
ואי אפשר לעשות ניתוח לשינוי מוח עדיין…
ואת צריכה להבין ולא לכעוס עליו שהמוח שלו פירש את הסיטואציה כפוגענית כלפיו, כיוון ששפטו אותו לחומרה *לפי דעתו והרגשתו*
המוח שלו, על שלל דפוסיו וכל המטענים שהוא חי וסוחב איתו מינקות פירש שאם אשתו אומרת לו ״נעלבתי ממך שאמרת לי כך וכך״ – אז זה אומר כנראה שאשתו חושבת שהוא אפס, לא יוצלח, לא משהו
וזה אומר שהוא חושב על עצמו גם דברים רעים – ובגלל שאי אפשר לחיות בנוחות עם כל התחושות האלו – המוח שלו רוצה ישר להדוף אותם ממנו, שלא יהיו שם
אז זה מתבטא בצורת כעס.
אז זה מתבטא בצורה שהוא אומר לך ש*את* לא בסדר שככה הבנת ולא דנת אותו לכף זכות
זה קצת מוריד ממנו את כל המטען הכבד הזה של התחושות הללו,
בין אם במודע ובין אם בתת מודע.
לכן העבודה של שניכם היא להבין אחד את השניה לעומק.
וההבנה הזו יסודה בכך ששניכם בני אדם שונים
עם מוח אחר
עם דפוסי ילדות שונים
עם מטענים גנטיים וסביבתיים שונים
עם שלל חוויות ואירועים שעיצבו את מי שאתם
ומעצם כך התגובה והפירוש שלכם לאותה סיטואציה בדיוק שונים בתכלית.
אחרי שתבינו את ההבנה הראשונית הזו יחד
אפשר שבעלך ירגיש רגע בנעלייך, ינסה לחשוב מדוע את, כי את את, כן נפגעת מהמילים הללו, להבין ןלהזדהות.
ואת תיכנסי רגע לנעליים של בעלך ותנסי לחשוב מדוע הוא, כי הוא הוא פירש את הפגיעות שלך שמתקפה נגדו או כחוסר הערכה שלך אותו, או כהקטנה שלך אותו בעינייך וכן הלאה.
אחרי ההבנה היותר עמוקה הזו תגיעו להסכם
בהסכם מסכימים שמותר להביע רגשות.
שלא צריך להתגונן ולהדוף רגשות של השני.
שהרגשות לגיטימיים.
שאם פעם הבאה את אומרת : ״פגע בי שקראת לי חפיפניקית״
הוא מקשיב ולא כועס
הוא לא חייב להתנצל ישר ואפילו לא להגיב
(זה יכול להיות בהמשך, אחרי שהוא יתקדם צעד צעד בתהליך הזה)
אבל הוא כן צריך להקשיב ולהכיל את הרגש הזה שלך ולא לבטל אותו.
ופעם הבאה שזה יקרה,
את צריכה להכיל את הרגש הזה של בעלך שמרגיש מותקף או לא בסדר ולומר לו אולי בסוף ״אתה טוב ואני אוהבת אותך. אני רק אומרת עכשיו מה פגע בי נקודתית, וזה ממש לא אומר שאתה רע או שאני חושבת עליך דברים רעים, ממש ממש לא, רק רוצה לבטא שבגלל שאני אני ובגלל שככה גדלתי המילה הזו מתפרשת אצלי כפוגענית.
אני בטוחה שלא התכוונת כי אני יודעת שאתה טוב
אבל בבקשה אם תוכל להשתדל לא לומר אותה יותר כי לי היא מזכירה דברים לא כל-כך נעימים״.
ההסכם הזה ביניכם,
שתחילתו בהבנת השוני ביניכם ובמוחכם,
דרך הבנה עמוקה אחד של השני
וכלה בהסכם שמותר לפרוק ולהרגיש ולא מבטלים רגשות ומנסים לבוא אחד לקראת השני ולתקן אצלנו מה שלוחץ על כפתורים פחות נעימים אצל בן זוגנו,
צריך להיעשות בזמן רגוע וטוב שלכם,
שאתם בקירבה ולא בריחוק,
בלי הסחות דעת אפשריות,
עדיף על בטן מלאה ושמחה ובמצב רוח טוב.
בנוסף לאמור,
אפשר לעשות יחד ולחוד תרגיל ולהיזכר רגע בילדות שלכם.
האם נאמרו כלפייך מילים דומות שהיית ילדה?
ע״י אבא או אמא או מישהו אחר?
איך זה גרם לך להרגיש?
האם אבא אמר לאמא אל המילים הללו או דומות להן? או הפוך?
איך היא הרגישה בתחושה שלך בתור ילדה ששמעה את זה?
ובעלך יכול לחשוב-
האם חייתי בבית ביקורתי?
האם אבא או אמא שלי העבירו עליי ביקורת?
איך הרגשתי?
איך אבא התייחס לאמא? איך אמא התייחסה לאבא?
מה זה גרם לי להרגיש?
האם בילדותי אבא או אמא עשו או אמרו משהו שיצר אצלי את התחושה שאם מישהו נפגע ממני אז אני דפוק ולא יוצלח אז אנסה בכוח להדוף את הרגשות הללו כי הם בלתי נסבלים?
אחרי המבט המעמיק הזה רוב הסיכויים שתצאו עם הרבה תובנות על עצמכם ועל החיים בכלל.
קבלו את עצמכם.
את הרגשות שלכם.
זה לא קל בכלל ואפילו מעצבן מאוד להרגיש שגם פוגעים בך וגם לא נותנים שום לגיטימציה לרגש הזה
וגם עוד כועסים ומאשימים!
זה כמו להוסיף חטא על פשע בריבוע!
וזה גם לא קל להרגיש שמישהו בוחן אותך בזכוכית מגדלת ועל כל נפילונת הכי קטנה שלך ישר נפגע,
כי זה גורם לך להרגיש בן אדם ירוד ושפל, ולהרגיש קטן בעיני עצמך ובעיני אשתך.
והיית רוצה שיותר יחליקו לך על טעויות,
יותר יתייחסו בסלחנות,
יותר יגידו ״הוא בטח אמר את זה כי נפלט לו בלי להתכוון
או כי הוא ממש עייף
עובד ממש קשה
טרוד
עמוס
לחוץ
דואג, רעב
אז יאללה נחליק לו הוא בעצם טוב מאוד במהותו.
וזה חשוב גם להפנים את העובדה האנושית והלפעמים מאוד מצחיקה הזאת
)ולפעמים מאוד מעצבנת ומבאסת הזאת, תלוי במצב רוח (:
יש לנו אנרגיה מוגבלת.
אנחנו רק בני אדם.
אם השקענו x אנרגיה במשהו כזה ואחר, זה באופן ישיר גרע לנו מסך כל האנרגיה שיש לנו לדברים האחרים והבאים בתור, עד כדי גמירה מוחלטת של הכוחות.
אז תיעול האנרגיה המאוד מוגבלת שלנו לדברים חשובים ומתועדפים שאנו בוחרים יום יום לעשות זו המציאות האנושית המעוררת האמיתית
וחסל סדר הלקאה עצמית, רגשות אשם ורגשות אני כלום מכלום ו"איך כולם מצליחים ואני לא!
כולם כמוך
את כמו כולם
חלק בוחרים להשקיע את האנרגיה בזה
חלק במשהו אחר
ואת במה שאת
וכולם בסדר גמור
ואנושיים.
*****
אם כך, הנקודה המשמעותית ביותר היא עד כמה *ההבנה* אחד של השנייה קריטית כאן –
ואחרי ההבנה צריך לתקשר את הקושי האחד לשנייה.
נפילות הן חלק בלתי נפרד מהחיים.
וקורה לכולם.
הנפילה/המשבר לא אומרעם שום דבר רע עליכם או על הזוגיות שלכם –
אלא הם רק אומרים שאתם אנושיים!
ושיש לכם מדי פעם כמו לכולם קשיים ונפילות!
ודווקא מהנפילות אפשר כאמור ללמוד לעומק על עצמנו ועל בן זוגנו יותר,
להבין מה היה כאן,
להבין את עצמי,
להבין אותו/ה
לזהות את ה"במפרים" הללו
ובפעם הבאה – לנטרל את כל אותם הבמפרים מראש!
לעשות בפועל את מה שלמדנו מכל משבר!
כי תמיד שיש משבר –
אם נטאטא אותו מתחת לשטיח – זה רק יחמיר ולא יועיל בכלום.
אבל אם נשכיל להבין לעומק מה היה כאן
מה היה שם בעצם?
מה הקווים האדומים שלו?
מה קשה לי?
מה חשוב לי?
על מה זה דרך לי?
וכל זה לבן זוגי?
אז עם ההבנה הזו, הלמידה העמוקה הזו והעשייה של הלקחים הללו בפועל בפעם הבאה – היא היא זו שתעמיק את הקשר ואת האהבה ותגרום דווקא מהמשברים לצמוח עוד יותר!!!
שיש קצר בתקשורת
צריך קודם כל להבין שזה קורה.
קשיים/משברים/פיצוצים/קצרים בתקשורת הם חלק *בלתי נפרד* מהחיים – הם קורים *לכולם*, לכל הזוגות באשר הם ולכל האנשים באשר הם.
אז קודם כל – לא להיבהל!
זה אנושי וטבעי שזה קורה!
ובתוך הסיטואציה עצמה של הקצר בתקשורת רואים כמה דברים עקרוניים ומהותיים לשניכם – שלולא זה היה קורה – לא הייתם יכולים ללמוד על עצמכם ואחד על השנייה בעוצמה הזו!
לכן,
הקשיים והמשברים הם גם *דרך מצוינת* ללמוד את עצמנו לעומק יותר, לראות יותר לעומק מה מפריע לנו? מה הקווים האדומים שלנו?
מהם "הכפתורים" הרגשיים שלנו, מהם הטריגרים שמדליקים אותנו – ולמה?
מה חשוב לנו?
וגם מלמדים אותנו את כל זה *על בן/בת הזוג שלנו*!!!
רק מהקשיים ורק מהמשברים
אפשר לפעמים להבין וללמוד את כל זה ממש לעומק,
אמרנו – המשבר הוא כמו שובר – שובר מתנה ושובר הזדמנות להתבוננות עמוקה ורחבה יותר על עצמינו, על החיים שלנו, ועל האנשים הקרובים אלינו.
ואם אנו בכל זאת מפחדים שיגיעו המשברים, מפחדים להיפגע,
נזכור כי:
הפחד מלהיפגע מובן.
אבל אם אדם רוצה לא להיפגע לעולם – הוא יכול, אבל הוא צריך לזכור שהוא גם לא יאהב לעולם!
כי מי שאוהב ופותח את לבו לאהבה – בוודאות נהיה פגיע!
כי מפחד לאבד את האהבה הזו, כי מפחד להיפגע ממנה.
אבל חייבים לקחת את הסיכוי של האהבה, שזה הדבר הכי עמוק ועוצמתי וגדול בחיים – אפילו במחיר של הסיכון מלהיפגע.
לבחור לחיות. לבחור לאהוב.
מי שלא רוצה להיפגע לעולם – יכול. אבל הוא גם לא יאהב לעולם.
ומי שבוחר לקחת את ה"סיכון" בלהיפגע, בשביל ה"סיכוי" שבאהבה – מרוויח.
איך באת לי בזמן!!!!אנונימית בהו"ל
אני אחרי לידה וכל דבר הכי קטן אצלנו הופל לריב ואין לי כוח יותר!! נתת לי הרבה במילים שלך תודההה מהממת אחת!!
שמחה ממש ממש לשמוע 🙏❤נגמרו לי השמות
תודה שכתבת, ושתהיה לכם הצלחה שלמה בכל 
תודהה אנחנו באמת צריכים אותהאנונימית בהו"ל
רק היום היה ריב מגעיל אין לי כבר כוחות!! שתבוא כבר ההצלחה הזאת... עזרת לי אבל תודה נגמרו לי!!
אמן 🙏נגמרו לי השמות
היא תגיע יקרה,
כתבת שאת אחרי לידה, ובאמת זו תקופה לא פשוטה *אובייקטיבית*
וצריך לתת זמן גם לגוף וגם לנפש להירפא ולהתחזק,
ובתוספת התינוק/ת החמוד שאהוב מאוד מאוד אבל דורש המון - זה לא תמיד קל ופשוט, בטח אם יש עוד ילדים בבית או עוד חזיתות אחרות שזקוקים גם הם לאנרגיה שלנו...
כל יום שעובר את מתחזקת עוד יותר
תני לעצמך גם את הזמן וגם את המנוחה שצריך
אח"כ יהיה יותר פנאי להכל, גם לניהול הריבים בצורה טובה יותר, אבל קודם כל צריך להתחזק בעצמנו
כל הטוב יקרה,
ומזל טוב גדול 🙏🌼✨
תודהה איזה נשמה את 🤍🤍🤍🤍אנונימית בהו"ל
עוד מעט אקרא, תודה מראש 🙂💞השם בשימוש כבר
מגיבה כדי לקרוא אח"כאמא לאוצר❤
תודה נגמרו לי!!
אין על הדברים שאת כותבת...
תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות
מדהים! כתוב כל כך בחכמה, תודה רבה!בארץ אהבתי
תודה רבה יקרה 🙏נגמרו לי השמות
תודה יקרהאנונימי????
באת לי בזמן😘
תמיד אוהבת לקרוא אותך הכל כתוב חכם ויפה כל כך💪🏻
תמיד אוהבת לקרוא אותך הכל כתוב חכם ויפה כל כך💪🏻
תודה רבה יקרה, אני שמחה מאוד לשמוע 🙏❤נגמרו לי השמותאחרונה
אופ אופ למה גברים לנשים כל כך שונים?!אנונימית בהו"ל
למה בעלי צריך שאני אביע את אהבתי במיטה ולא מסתפק בחיבוקים ובמילים חמות כשקשה לי במיטה
ולמה הוא לא מבין שקשה לי לפעמים ובמקום לשדר אמפטיה והכלה הוא אומר משפטים כמו "אני לא מבין מה עובר עלייך בתקופה האחרונה" "כנראה את לא נמשכת אליי" וזה לא נכון וכל כך מתסכל!
ולא אני לא יודעת למה קשה לי ואני בלי הורמונים חיצוניים ולא בהריון והכל כביכול אמור להיות בסדר ובאמת לפני כמה מקוואות הייתה תקופה מדהימה ובפעמים האחרונות היה מורכב.
באמת היה בינינו מתח קצת בזמן האחרון ואני תולה את זה בזה אבל כבר עברנו את זה! אופ!
ולמה הוא לא מבין שקשה לי לפעמים ובמקום לשדר אמפטיה והכלה הוא אומר משפטים כמו "אני לא מבין מה עובר עלייך בתקופה האחרונה" "כנראה את לא נמשכת אליי" וזה לא נכון וכל כך מתסכל!
ולא אני לא יודעת למה קשה לי ואני בלי הורמונים חיצוניים ולא בהריון והכל כביכול אמור להיות בסדר ובאמת לפני כמה מקוואות הייתה תקופה מדהימה ובפעמים האחרונות היה מורכב.
באמת היה בינינו מתח קצת בזמן האחרון ואני תולה את זה בזה אבל כבר עברנו את זה! אופ!
לא פשוט בכללפלונית5
קשה להרגיש ככה, חיבוק וירטואלי...
תהיי מוחמאת שהוא אומר לך שאת לא נמשכת אליו, מראה שהוא רוצה בקרבתך והוא רוצה בך ואוהב אותך, זה סימן טוב
הלוואי שבעלי היה אומר לי ככה , זה מראה שהוא זקוק לך ורוצה בך
לפעמים ומחמיא ולפעמיםאנונימית בהו"ל
דווקא שם אותי המקום של - הוא יותר צריך/רוצה את הגוף שלי מאשר... דברים בפשוטות וברוגע.
אנחנו ממש ברמות שונות, איך אמרתי לו -
לגוף יש שפה משלו וכנראה אנחנו שנינו מדברים שפות שונות..איך מגשרים על זה
אנחנו ממש ברמות שונות, איך אמרתי לו -
לגוף יש שפה משלו וכנראה אנחנו שנינו מדברים שפות שונות..איך מגשרים על זה
נשמע שאתם באמת מדברים בשפות שונות, וזה ממש נפוץהמקורית
שמעתי פעם הדרכה על מיניות והבדלים בין גבר לאישה
והיא אמרה שם משו שממש התחברתי אליו
האישה צריכה זמן והכנה למפגש המיני, בעוד שהגבר יכול להיכנס לזה יותר מהר. ואם זה לא קורה, באמת עולה השוני וזה יכול להיות מאוד לא נעים. האישה גם מושפעת ממה שקורה במהלך היום בעוד אצל הגבר (לרוב, לא גורף) יש אפשרות לניתוק מנטלי בין הדברים.
צריך לדבר על זה ולהסביר שחשוב לך הפיוס והריצוי. וכן, גם שלפעמים את מסתפקת בחיבוק וכרבול וזה בשבילך מספק את הצורך, בעוד שאצלו הבעת האהבה היא במישור האינטימי יותר. ולהבין שזה לא חוסר משיכה מצידך או שהוא רק רוצה את הגוף שלך חלילה. זה פשוט השוני ביניכם שמתנגש. עם הבנה והקשבה אפשר לגשר על הפערים
והיא אמרה שם משו שממש התחברתי אליו
האישה צריכה זמן והכנה למפגש המיני, בעוד שהגבר יכול להיכנס לזה יותר מהר. ואם זה לא קורה, באמת עולה השוני וזה יכול להיות מאוד לא נעים. האישה גם מושפעת ממה שקורה במהלך היום בעוד אצל הגבר (לרוב, לא גורף) יש אפשרות לניתוק מנטלי בין הדברים.
צריך לדבר על זה ולהסביר שחשוב לך הפיוס והריצוי. וכן, גם שלפעמים את מסתפקת בחיבוק וכרבול וזה בשבילך מספק את הצורך, בעוד שאצלו הבעת האהבה היא במישור האינטימי יותר. ולהבין שזה לא חוסר משיכה מצידך או שהוא רק רוצה את הגוף שלך חלילה. זה פשוט השוני ביניכם שמתנגש. עם הבנה והקשבה אפשר לגשר על הפערים
קשה להרגיש ככהפלונית5
גם אני מרגישה ככה
זה באמת קשה, אין לי פתרון
הגברים לא בנוייים לקשר נפשי, הם רק רוצים יחסים לצערי
אם האיש מדבר איתך שיחה ומקשיב למה שעבר עליך היום - אחר כך הוא "מתחשבן" איתך על זה שהוא האזין לך, זה לא מרגיש כמו אהבה - שבאמת אכפת לו ממך והוא רוצה להקשיב לך ולהיות איתך, זה נשמע כמו יותר משהו טכני
זה באמת הרגשה מאוד מאוד קשה, חיבוק , החיים לא פשוטים בכלל
סליחה שאני כותבת ככה אבל התגובה הזוהמקורית
מעבר לכך שהיא לא נכונה, היא עלולה לחבל בשלום בית של הפותחת ושל עוד נשים אולי שיש להן בסהכ בעיית תקשורת עם הבעלים שלהם, אבל הרגע שהן קוראות אותך, זה כמו חץ של רעל ישר ללב שלהן.
אני מבינה שקשה גם לך עם בעלך, אבל מה שאת אומרת ממש לא נכון וצריך להיזהר במה שאנחנו כותבות. יש דרך אחרת נכונה יותר להסתכל על הדברים, ולהגיד שגבר רוצה רק רק יחסים ושאין מה לעשות עם זה כי הוא לא בנוי לקשר נפשי - זה פשוט נורא בעיניי.
לפעמים שב ואל תעשה עדיף.
וסליחה על החריפות, אני יודעת שאת כותבת מדם ליבך, אבל גם אני.
אני מבינה שקשה גם לך עם בעלך, אבל מה שאת אומרת ממש לא נכון וצריך להיזהר במה שאנחנו כותבות. יש דרך אחרת נכונה יותר להסתכל על הדברים, ולהגיד שגבר רוצה רק רק יחסים ושאין מה לעשות עם זה כי הוא לא בנוי לקשר נפשי - זה פשוט נורא בעיניי.
לפעמים שב ואל תעשה עדיף.
וסליחה על החריפות, אני יודעת שאת כותבת מדם ליבך, אבל גם אני.
כותבת הפוסט - מתחברת... תודה על הרצון אך יצא קצת מעוותאנונימית בהו"ל
שמחה בשבילך שבעלך לא כזהפלונית5
את לא באמת יודעת מה הולך אצל כל אחת יקירההמקורית
ותדעי לך שאני מדברת דווקא מניסיון. לצערי כמעט כולם חווים בעיות ופערים בתקשורת, אבל מה שחרה לי בתגובה שלך זה 2 דברים:
1. עשית הכללה גסה על כל הגברים במילים קשות
2. גם כשמזדהים יש דרך לעשות כן, וזה צריך להיעשות ברגישות ולא ממקום מייאש שאין מה לעשות עם זה, ולהוסיף עוד מילים קשות על החוויה הלא פשוטה של הפותחת ולא מוסיפות לה אלא עלולות לגרוע ולהפר את השלום בית שלה.
אני שוב אומרת, אני לא גורעת מהניסיון שלך בנושא, וכמו שאמרתי - לכולן יש אי אלו פערים לגשר עליהם מול הבעלים, לא מתחתנים וישר הכל עובד חלק. ויש פערים שעולים עם הזמן וזה בסדר. אבל זה לא גזרת גורל. וזה לא אומר שהפרשנות שלך לגבי בעלך נכונה גם לפותחת, במיוחד כשמדובר באמירות קשות כאלה. (וגם לך אני אומרת במאמר מוסגר- חבל על כל דקה של סבל שאת עוברת. לכי לייעוץ זוגי או אישי. זה יכול לחולל פלאים בתוך הבית)
1. עשית הכללה גסה על כל הגברים במילים קשות
2. גם כשמזדהים יש דרך לעשות כן, וזה צריך להיעשות ברגישות ולא ממקום מייאש שאין מה לעשות עם זה, ולהוסיף עוד מילים קשות על החוויה הלא פשוטה של הפותחת ולא מוסיפות לה אלא עלולות לגרוע ולהפר את השלום בית שלה.
אני שוב אומרת, אני לא גורעת מהניסיון שלך בנושא, וכמו שאמרתי - לכולן יש אי אלו פערים לגשר עליהם מול הבעלים, לא מתחתנים וישר הכל עובד חלק. ויש פערים שעולים עם הזמן וזה בסדר. אבל זה לא גזרת גורל. וזה לא אומר שהפרשנות שלך לגבי בעלך נכונה גם לפותחת, במיוחד כשמדובר באמירות קשות כאלה. (וגם לך אני אומרת במאמר מוסגר- חבל על כל דקה של סבל שאת עוברת. לכי לייעוץ זוגי או אישי. זה יכול לחולל פלאים בתוך הבית)
סליחהפלונית5
את צודקת
❤️המקוריתאחרונה
לא בשביל לצער אותך, אבל רוב מוחלטקופצת
של הגברים - לא כאלה.
ואם את חווה את המצב ככזה - הוא לא תקין!!
רק אחרי שתגדירי לעצמך שזהו מצב לא תקין, ולא סתם "ככה זה גברים" - תוכלו להתחיל לעבוד לשנות את זה.
ואם את חווה את המצב ככזה - הוא לא תקין!!
רק אחרי שתגדירי לעצמך שזהו מצב לא תקין, ולא סתם "ככה זה גברים" - תוכלו להתחיל לעבוד לשנות את זה.
זה לא נכון לגבי "גברים". פשוט לאמיקי מאוס
כואב לקרוא אותך
אבל רוב מוחלט של הגברים הם לא כאלה, ואני מאמינה שגם לא הגבר שלך..הרי בחרת בו.
הייתם בייעוץ מיני?
פתחת את הדברים מול אנשי מקצוע?
אני מאמינה שיש לכם פער נורמלי בין אנשים עם שפות שונות וצרכים שונים שעדיין לא הצלחתם לפצח. אבל בטוחה ששניכם זקוקים לקרבה ולאינטימיות ואהבה וזוגיות פשוט בצורה קצת שונה, וכשתלמדו לתת אחד לשני בדרך שיהיה קל לקבל יהיה לכם הרבה יותר טוב
ולפותחת- כמובן שזה פונה גם אליך..
אל תתיאשי, תבינו פשוט שיש לכם כאן אתגר לפצח וללמוד את המיניות שלך ושלו יותר טוב.
אתם נורמלים!!
וזה מעצבן כשמגיעים אתגרים
אבל אחרי שמתגברים עליהם מגלים רובד חדש והרבה יותר עמוק ואמיתי במיניות בעז"ה.
מציעה לכם גם לא לחשוש לפנות החוצה לקבל עוד כלים ומידע, יש הרצאות, סדנאות, קורסים מקוונים והרבה כלים (שמתאימים לאישה/זוג דתי) להבין טוב יותר את המיניות האישית והזוגית
בהצלחה!
אבל רוב מוחלט של הגברים הם לא כאלה, ואני מאמינה שגם לא הגבר שלך..הרי בחרת בו.
הייתם בייעוץ מיני?
פתחת את הדברים מול אנשי מקצוע?
אני מאמינה שיש לכם פער נורמלי בין אנשים עם שפות שונות וצרכים שונים שעדיין לא הצלחתם לפצח. אבל בטוחה ששניכם זקוקים לקרבה ולאינטימיות ואהבה וזוגיות פשוט בצורה קצת שונה, וכשתלמדו לתת אחד לשני בדרך שיהיה קל לקבל יהיה לכם הרבה יותר טוב
ולפותחת- כמובן שזה פונה גם אליך..
אל תתיאשי, תבינו פשוט שיש לכם כאן אתגר לפצח וללמוד את המיניות שלך ושלו יותר טוב.
אתם נורמלים!!
וזה מעצבן כשמגיעים אתגרים
אבל אחרי שמתגברים עליהם מגלים רובד חדש והרבה יותר עמוק ואמיתי במיניות בעז"ה.
מציעה לכם גם לא לחשוש לפנות החוצה לקבל עוד כלים ומידע, יש הרצאות, סדנאות, קורסים מקוונים והרבה כלים (שמתאימים לאישה/זוג דתי) להבין טוב יותר את המיניות האישית והזוגית
בהצלחה!
קשה לך לפעמים - פשוט כי את אישה.קופצת
ולא תמיד בא לנו, גם בלי סיבה מיוחדת.
אם היה ביניכם מתח - ודאי ודאי שלא יבוא לך במיטה. מה הכוונה: "כבר עברנו את זה"? - דיברתם? יישבתם את הלב? סלחתם ממש עד הסוף?
כי אם לא - אז הא לך סיבה מובהקת לחוסר חשק...
לגבי הפסקה הראשונה שלך:
דיברתם על זה פעם בצורה פתוחה וגלויה? :
לפעמים לא בא לי - למה, איך אתה חווה את זה. מה אתה מרגיש כשלא בא לי, מה אני מרגישה...
מה זה בשבילי חיבוק ונשיקה בלי יחסים, מה זה בשבילך, מה הצורך של כל אחד מאיתנו...
מה מושך אותך בי. מה מושך אותי בך. איך מרגישים כשנמשכים, איך ההרגשה לחוות שלא נמשכים...
מהי התדירות שאת היית רוצה לקיים יחסים, מה התדירות שאני הייתי רוצה. איפה אפשר להפגיש את הרצונות והצרכים...
מה עושים כשאתה רוצה יחסים ואני לא. אתה מצליח להבין את הקושי שלי? אני מצליחה להבין את הצורך שלך?...
ניהלתם פעם כזו שיחה?
אם היה ביניכם מתח - ודאי ודאי שלא יבוא לך במיטה. מה הכוונה: "כבר עברנו את זה"? - דיברתם? יישבתם את הלב? סלחתם ממש עד הסוף?
כי אם לא - אז הא לך סיבה מובהקת לחוסר חשק...
לגבי הפסקה הראשונה שלך:
דיברתם על זה פעם בצורה פתוחה וגלויה? :
לפעמים לא בא לי - למה, איך אתה חווה את זה. מה אתה מרגיש כשלא בא לי, מה אני מרגישה...
מה זה בשבילי חיבוק ונשיקה בלי יחסים, מה זה בשבילך, מה הצורך של כל אחד מאיתנו...
מה מושך אותך בי. מה מושך אותי בך. איך מרגישים כשנמשכים, איך ההרגשה לחוות שלא נמשכים...
מהי התדירות שאת היית רוצה לקיים יחסים, מה התדירות שאני הייתי רוצה. איפה אפשר להפגיש את הרצונות והצרכים...
מה עושים כשאתה רוצה יחסים ואני לא. אתה מצליח להבין את הקושי שלי? אני מצליחה להבין את הצורך שלך?...
ניהלתם פעם כזו שיחה?
יקרה זה נשמע שחסרים לכםתוהה לי
בסיסי ידע פשוטים על ההבדלים בין גברים לנשים, בהכללה כמובן, במנגנון הפיזיולוגי של חשק מיני ועוררות מינית, מה שיוצר בסוף מגע לא נכון עבור האשה, תסכול שלה, המנעות, ואז הגבר מרגיש דחוי ולשניכם יש תחושת באסה. ממליצה מאד על ייעוץ מיני ממוקד, זה לא משהו שאמור לקחת יותר מ3 מפגשים, כדי חרכוש את בסיסי הידע ולקבל הדרכה נכונה.
כמו כן ממליצה על הספר של דר מיכל פרינס בשם פשוט לרצות שמדבר בדיוקקקק על זה.
בהצלחה יקרה
כמו כן ממליצה על הספר של דר מיכל פרינס בשם פשוט לרצות שמדבר בדיוקקקק על זה.
בהצלחה יקרה
כותבת גם פה - האם אפשר להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה?נגמרו לי השמות
(שלחתי לפני כמה ימים בפורום "נשואים טריים", ולא שמתי לב שלא שלחתי גם פה אז שולחת עכשיו )
האם אפשר להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה?
בשלב ההיכרות וההתחלה של כל קשר זוגי, חווה הזוג את ההתאהבות, הפרפרים וכו', ואלו מגיעים יותר בקלות ובלי מאמץ, זה ממש "בילד-אין" מהשלב הזה, שנקרא "השלב הרומנטי".
לרוב, לאחר סיום השלב ההתחלתי (שיכול להימשך בין 2-30 חודשים בממוצע), נכנסים לתוך שיגרה, ואותו השלב המרגש, החדש, המסעיר, כבר איננו.
הרבה מן הזוגות חווים פתאום ירידה ברגש האהבה, בילבול, רגשות שליליים נכנסים פתאום, ואנו מוצאים את עצמינו שואלים: לאן נעלמה האהבה?!
מה שמשמח הוא - שאפשר להגיע להתאהבות, לפרפרים ושמחה שלמה גם שנים רבות לתוך הנישואין, הפעם באופן *מודע* ואקטיבי ולא פסיבי.
בגדול אפשר לחלק את שני השלבים האלה לשלב "האהבה הרומנטית" - שבו הכל בא בקלות כאמור, חדש, מרענן, מרגש וכו'
לשלב של "אהבה מודעת" - שבו גם אחרי 10, 20 ו30 שנות נישואין בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש, משקיעים, אוהבים, מתרגשים.
איך עושים את זה?
על "קצה המזלג":
1. מבינים את הפער *המובנה מראש* שיש בשלבים השונים - ז"א, מבינים שכל היכרות התחלתית, מעצם טבעה שהיא חדשה היא מרגשת וההתאהבות באה בקלות וולא מאמץ מעצם הריגוש, השוני, החידוש וכו',
ז"א, גם אם לצורך הדוגמא נכיר 20 גברים או 20 נשים - סביר להניח שבהתחלה יהיו "פרפרים" ועם כל אותם הגברים/נשים - אחרי כך וכך שנות נישואין, ילדים וכו' - זה יהיה בדיוק אותו הדבר (!!!)
זו נקודה סופר חשובה, מכיוון שכאשר בני זוג מרגישים פתאום שאין את "ההתאהבות" הזו שהייתה בהחלה,
הם חושבים (בלי כוונה כמובן) שמשהו דפוק או לא טוב או לא טוב מספיק בהם כזוג או בבעל/האישה שלהם,
ואם נדע *מראש* שזה שלב בלתי נפרד מהחיים עצמם,
ושלב הגיוני ונורמלי שיקרה גם אם נתחתן 700 פעם =- אז הבנו שהבעיה לא בו/בי/בנו - אלא ה"בעיה" היא בעצם המהות והתבנית של הנישואין והקשר הארוך והמחייב.
.2 מבינים שכמו כל דבר בטבע, מהאוטו הדומם שצריך וחייב דלק כדי לנסוע,
דרך הצמח הצומח שחייב פוטוסינתזה כדי לצמוח,
דרך קשרים בין חברים שחייבים תחזוקה והתעניינות כדי להמשיך להתעניין,
דרך עבודה שחייבים השקעה, מאמץ,
דרך לימודים או תארים שחייבים השקעה ומאמץ
שוב - *כל* דבר בטבע חייב אנרגיה כדי להתקיים!
אז גם אהבה 
וגם זוגיות :9 וגם נישואין
חיייבם חייבים אנרגיה כדי להתקיים!
וזה לא "מוזר" או "לא פייר", אלא זה פשוט טבעי, זהו טבע העולם - כמו שלא נגיד "זה לא פייר שצריך לקרוע את עצמנו בשביל תואר ורק אז להשיג אותו", כך גם לא נגיד שאיזה באסה זה שצריך להשקיע גם אחרי החתונה...
אלו החיים...
בשביל כל דבר טוב צריך לעבוד.
ואני הכי אוהבת את הדוגמא של ילדים. פלא הבריאה. האוצרות שלנו.
שעד שיש הריון, ועד שעוברים 9 חודשים של קודי מטוררף, ועד שעוברת לידה כואבת ומפרקת, ולילות חסרי שינה, וגידול סזיפי ואינטנסיבי וכו' וכו'- בסופו של יום הם האוצרות שלנו ולא נוותר עליהם לעולם מרוב שזה טוב עצום!
אז גם הזוגיות - כן, בהחלט צריכה תחזוקה.
השקעה.
עבודה.
מאמץ.
זמן.
אנרגיות.
כסף.
משאבים.
מחשבה.
התכווננות.
פניות.
מקום.
אם נשכיל להבין זאת ומההתחלה לטפח את הנישואין שלנו, להשקיע בהם,
להקדיש להם זמן, פניות מקום וכל הרשימה הנ"ל - בדרך להצלחה הרבה יותר קלה.
3. לומדים ומבינים מראש מהי בכלל מהות הנישואין, ואז מצליחים לזהות מראש מהו הנשק שהורג נישואים והורגים אותו עוד שהוא קטן (אני חושבת שהנשק מספר 1 של הנישואין הוא המובן מאליו) וארחיב:
הבנת מהות הנישואין
בכל דבר טוב בחיינו –
דרושה השקעה ועבודה מתמדת בכדי להגיע לטוב הזה.
אם זה בדברים הכי פשוטים כמו פרנסה – אדם צריך לקום לעבודה יום יום ולעבוד כדי שבסוף החודש יכנס לו כסף לחשבון והוא יוכל לקנות אוכל ושאר דברים ולהינות מהכסף הזה.
בלי העבודה שלו – לא היה לו כסף – לא הייתה לו הנאה.
ובין אם זה בדברים יותר משמעותיים כמו ילדים – יש 9 חודשי הריון קשים, לידה קשה, גידול אינטסיבי וק-ש-ה – אבל האוצרות האלה שווים הכל!
וכן, גם כשהם גדלים הקושי לא נעלם אלא משנה צורה, ועדיין צריך להשקיע ולעבוד.
כמובן שלצד כל הקושי, האור, האהבה והקשר עם הילדים שלנו שווה לנו הכל, לכן זה מובן מאליו בשבילנו שצריך לעבוד בשביל זה…
עד לפני לא הרבה זמן,
אפילו בדור של סבא וסבתא שלנו,
היה לאנשים ברור כשמש שכמו שצריכים לעבוד בשביל פרנסה
וכמו שצריכים לעבוד בשביל הילדים
ואם קשה – ממשיכים לעבוד
כך גם בנישואין.
היה להם מובן מאליו שנישואין זו עבודה והשקעה בלתי נפסקים,
ויותר מזה, היה להם ברור שהם *רוצים* לעבוד בשביל זה.
היום עם כל הבלבול שנוצר בעולם כולו לגבי נישואין (וזה כאב לב גדול הדבר הזה),
היום אנשים חושבים שבן זוגם או בת זוגם הם ברירת מחדל חלילה
או שהם כאן כדי לבדר אותי,
או שהם כאן כדי לעשות לי טוב
וברגע שלא טוב לי, וברגע שקשה לי – זה אומר שמשהו *בהם* דפוק,
זה אומר שאנחנו בטח לא מתאימים
זה אומר שאנחנו צריכים להתגרש
ואז אמצא לי את המישהו/י "הנכון" שאיתו זה לא יקרה,\ ורק יהיה לי כיף ונעים ופרפרים ולבבות כל החיים.
ובכן… זה לא נכון.
וזה לא עובד כך.
כל גבר או אישה אחרים – גם איתם יהיו קשיים
גם להם יהיו חסרונות,
גם איתם לא הכל ילך חלק.
כי בחיים אין באמת משהו משמעותי שהולך חלק!
כך הקב"ה ברא את עולמו…
תנועה כל הזמן
יום – לילה
טוב – רע
חושך – אור
קודש – חול
צירים – לידה
קושי ועבודה – הנאה
וכו' וכו'
העולם הזה הוא תנועה מתמדת
והנישואין הן חלק מהעולם הזה, זה הכל.
הם לא שונים מגידול ילדים שגם הוא עבודה מתמדת
הם לא שונים מפרנסה שגם היא עבודה מתמדת
הם לא שונים מכלום, הם חלק מהעולם הזה.
רק שמשום מה הלבישו על נישואין בדורנו כל כך הרבה תסבוכות שרק ה' יעזור…
כמה כמה כאב לב יש לזוגות רק מהספקות הנוראיים האלה,
מההתלבטויות הבלתי פוסקות האלה,
החוסר ודאות וחוסר שלמות הזה.
אם רק היה ברור לאיש ולאישה מהרגע שהם עומדים תחת לחופה – שזה לנצח! ***ל–נ-צ-ח***
שזו הבחירה האמיתית והנכונה שלי.
שהגבר שלצדי שייך לי.
שאני שייכת לו.
שאני מקודשת לו.
שהוא מקודש לי.
שכמו שהילדים שלי שייכים לי וגם אם הם יצרחו כל הלילה ויתחרפנו – אני עדיין אחבק אותם ואדאג להם,
גם אם הם יכולים להוציא לי את המיץ לפעמים – ברור לי כשמש שאהיה תמיד אמא שלהם ואשתדל עבורם.
למה למען ה' זה כ"כ שונה עם בני הזוג שלנו?
זה לא צריך להיות שונה!
אנחנו צריכים להתייחס אליו/אליה כמו בשר מבשרנו, כמו החצי השני שלנו שכרתנו איתו ברית,
כמו מישהו ששייך לי, כמו חלק בלתי נפרד ממני ומהמשפחה הזו – ואז גם אנהג בהתאם.
זה לא אומר שלא יהיה לי קשה לפעמים – אבל הידיעה שהוא שלי. וזהו!
ואני שלו. וזהו!
הידיעה הזו קריטית, פשוט קריטית!
השלמות הזו בבחירה, הידיעה הברורה שזה לנצח,
היא היא זו שעוזרת לעבור כל מכשול.
היא היא זו שאומרת שאם קשה – נעבוד על זה יחד.
עכשיו ברור שיש עבודה.
אני קוראת לזה השקעה ועבודה.
לא חיים אומללים חס ושלום, אבל בהחלט השקעה ועבודה טובה.
עבודה מבורכת. עבודה אהובה. אהובה מתמשכת.
כמו עבודה של אמא בלהיות אמא.
כמו עבודה של אבא בלהיות אבא.
ואם קשה לי או לא כיף לי או לא נעים לי אבין את עצמי, אבין למה זה קרה,
אבין את בן הזוג, אבין למה זה קרה לו, נתקשר את זה, נדבר את זה, נפתור את זה.
ממקום ששנינו יחד עם אותה מטרה.
*****
איך לנצח את הסטטיסטיקה?
אם יש דבר שיכול להביא אותי לכדי דמעות זו המציאות העצובה בה זוגות על גבי זוגות שעומדים לפני חתונה, או אפילו כבר נישאו זה לזו – לא מפסיקים לשאול את עצמם – האם זה באמת זה?
האם נהיה יחד לנצח?
או שמא גם אנו נמצא עצמינו כחלק בלתי נפרד מהסטטיסטיקה האיומה של הגירושים?
החוסר ודאות הזו,
החוסר אונים הזה,
הבילבול,
הספקות,
סימני השאלה
הפחד והלא יודע – הם האויבים הכי הכי גדולים שלנו ושל האהבה שלנו!!!
הדבר הכמעט יחידי וההכי מרכזי שיקבע אם נהיה מהזוגות האלה שלנצח תמיד בטוב או מהזוגות האלה שמוצאים עצמם חלק מהסטטיסטיקה – הוא הידיעה הברורה שאנו כאן אחד עם השניה לנצח.
שבחרנו נכון.
שזה זה.
שלא צריך עוד לחפש בחוץ.
שיש שלמות בלב ובראש.
זו הבחירה אחד בשנייה כל יום מחדש.
זו המודעות שאשתי/אישי אינם מובנים מאליהם בכלל.
זו השקעת האנרגיה האקטיבית באהבה ולא פסיביות שרק מחכה שהכל יגמר ממש כמו נבואה שמגשימה את עצמה…
בחרתם אחד בשנייה בשלמות?
הרגשתם שלמות ובהירות מתחת לחופה ברגש בשכל ובלב?
מזל טוב!
אתם מהזוגות האלה שינצחו את הסטטיסטיקה!
למה?
כי *תבחרו* בזה!
*זה* הנשק הכי טוב שלכם לנצח אותה
ולא האם יש יותר טוב או יותר טובה מבעלי/אשתי.
בכל מערכת יחסים שהיא יהיו יתרונות,
וגם חסרונות.
בכל איש ובכל אישה יהיו יתרונות
ויהיו גם חסרונות.
רק הקב"ה לבדו מושלם.
אין אדם מושלם! לא היה וגם לא יהיה.
אם נשכיל לקחת בשתי ידיים את הטוב ש*בחרנו* לעצמנו ולהמשיך להשקיע בו ולראות בו את הטוב שהוא אכן – נהיה המאושרים באדם.
אז בפעם הבאה שתראו זוג מאוהב בני 80
תאמרו לעצמכם – הם השכילו לבחור אחד בשנייה בכל יום מחדש,
הם השכילו להשקיע בביחד ובאהבה שלהם.
זה לא שהם מיוחדים בהכרח או יחידי סגולה או בעלי תכונות כאלה ואחרות – זה פשוט שהם השקיעו וידעו והיו בטוחים בביחד שלהם לא משנה מה ולמרות כל הקשיים והאתגרים והמשברים שמביאים איתם החיים בכלל וחיי הנישואין בפרט.
ואם תשמעו על עוד זוג שעומד להצטרף לסטטיסטיקה העגומה,
בבקשה! בבקשה תבררו ותציעו להם שיש גם דרך אחרת!
שאפשר לבחור בטוב ולחזור לטוב!
שזו לא גזירת גורל כי הם "זוג דפוק" חלילה או "לא מתאים" – אלא הם פשוט צריכים לקבל כלים נכונים, לבחור אחד בשנייה מחדש. זה שווה עולם. באמת.
(אין באמור התייחסות למקרי קיצון כאלה ואחרים שבהם כמובן הדבר הנכון והטוב ביותר לזוג הוא גירושים.
התוכן מכוון לכל אותם אלפי זוגות שיכולים לנצח את הסטטיסטיקה ולא היא אותם).
ו
אם קשה אז… פועלים!
אם קשה אז… מנסים!
אם קשה אז… נלחמים!
למה ברירת המחדל בזוגיות היא שאם קשה=מפרקים, אם קשה=בורחים?!
למה בהורות, אין אף הורה אחד אוהב שכאשר קשה לו עם הילד שלו הוא בורח ממנו?
למה אין הורה אחד שאם הילד עובר קשיים ומציב אתגרים הוא לא נוטש אותו לאנחות, אלא להיפך, מוציא את הנשמה בשבילו ומנסה ככל יכולתו לתקן ולשפר ולעזור?
היינו פה קודם.
הזוגיות שלנו היא המקור.
האהבה שלנו היא זו שמלכתחילה יצרה את הילדים האלה.
צריך לתת לה את המקום שלה והכבוד שלה גם.
גם בשביל הילדים, שזו משאלתם העמוקה והגדולה ביותר,
אבל גם בשביל עצמנו. בשביל המקור שלנו.
אם נתייחס לזוגיות כמו להורות לפחות,
לאשתי/בעלי כמו לילד שלי,
אם נרגיש שאני שייך לאשתי, יש כאן שייכות,
שבעלי שייך לי, שהוא שלי ואני שלו, כמו השייכות שיש עם הילדים – אז גם אם כועסים, גם אם לא מסכימים, אם יש קשיים – עובדים על זה!!! לא זורקים את זה.
המוטיבציה לעבודה תהיה בראש ובראשונה ההתייחסות.
אם נשכיל להתייחס לשותפנו למסע החיים כאל מישהו עם שייכות, עם אמת, עם מקור הילדים האלה, כמשהו בלתי נפרד ממני – ממילא המוטיבציה להשקיע ולנסות גם שקשה תגדל פלאים.
מעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,
יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:
הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים ***רק*** אחרי ההשקעה
*רק* אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.
ואתן דוגמא:
לא דומה אהבה לתינוק בן יום
לאהבה לילד בן שנתיים
לאהבה לאותו הילד בן 10
ככל שהילד גדל,
ככל שנשקיע בו יותר – יותר נאהב אותו.
כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.
אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב שהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!
אותו רעיון גם עם בני זוג,
בהתחלה יש אהבה, יש פרפרים וחיבה והתאהבות וכו'
ואחרי שנה עוד יותר
ואחרי 10 שנים עוד יותר
ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.
אם באמת בני הזוג השכילו כל חייהם להשקיע האחד בשנייה, להשקיע בקשר שלהם – אז תוכלו לראות באמת זוגות בני 80 ממש מאוהבים עם מבט מצועף בעיניים ורכות ואהבה כה גדולים אחד לשנייה שזה פשוט ממיס את הלב!
האהבה שיש לנו עכשיו אחרי 14 שנים, הרבה יותר גדולה ועמוקה מאשר שהתחתנו או שהכרנו. זה רמה אחרת לגמרי.
כמובן שכל השנים הזוגיות צריכה להיות מתוחזקת – מושקעת – לברר קשיים ולא לטאטאם מתחת לשטיח, ליזום באופן אקטיבי גם התעוררות לאהבה וגם התעוררות לתשוקה – להשקיע להשקיע, כמו בכל דבר בעולם הזה!
***ואז*** מגלים את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,
מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!
מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי!
אז אם יש קשיים… וחושבים אולי להרים ידיים?
רגע!
רגע יקרים!!!
אין לכם מושג עוד כמה טוב תוכלו לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד שנה! עוד 10 שנים! עוד 20 שנחים!
בבקשה אל תזרקו הכל לפח!
אפשר לפתור את זה! מבטיחה לכם שאפשר! חבל חבל חבל שלא תזכו לכל הטוב הגדול שנישואין וזוגיות של 30 ו40 שנים יכולים לתת.
גם בפן הגופני,
שיא העונג גם אצל הגבר וגם אצל האישה מגיע רק אחרי התמדה והשקעה והתכווננות – ואם עוצרים באמצע כי לפעמים זה כאילו כמעט "בלתי נסבל" או חושבים שזהו זה ואין ולא יכול להיות יותר טוב – אבל מי שמתמיד וממשיך – זוכה!
מי שמאפשר לזמן לעשות את שלו, להשקעה וההתמדה לעשות את שלה – יזכה לשיאים עצומים עוד יותר, לטוב עמוק וחזק עוד יותר,
גם במיניות, גם בהורות, גם בזוגיות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל – המתמיד זוכה!
לגמרי זוכה.
*****
עמדה ששואלת למה אחרי החתונה בן הזוג השתנה, היא עמדה שאומרת ש*בן הזוג עצמו* או *בת הזוג עצמה* משתנים עם השנים,
בעוד שהרבה פעמים – *המציאות עצמה* היא היא זו שמשתנה,
ואנו פשוט שופטים אותה, את עצמנו, ואת הזוגיות שלנו באותם כלים כמו המציאות שהכרנו, בעוד האמת היא שזה ממש עושה לנו עוול הרבה פעמים, ופשוט לא פייר כלפי עצמנו.
כי איך אפשר להשוות זוג רווקים שנפגשים פעם בתדירות כזו או אחרת,
בלי ילד אחד אפילו,
בלי לחוות הריון או לידה או שינוי של הגוף פיזי ונפשי,
בלי משכנתא על הראש,
בלי חובות, אחריות, פרנסה וכו'
בלי מציאות שוחקת ושיגרה,
בלי להילחם במודע ב"מובן מאליו" הזה שהוא הנשק מספר 1 בנישואין – כי הכל חדש ומרגש ופרפרים וכו'
ובטח ובטח שלא מובן מאליו –
להיפך –
האישה הזו שכרגע יוצאת איתי – יכולה בכל רגע תיאורטית למצוא מישהו יותר טוב ויותר "שווה" ממני בכל קנה מידה,
האיש הזה שכרגע חבר שלי, יכול תיאורטית למצוא בכל רגע אישה יותר יפה/חכמה/מעניינת/מצחיקה/רגישה ממני…
אז גם אם רבים – לא רבים עד הסוף
גם אם עייפים או כועסים או עצובים – עדיין מגלים סוג מסוים של איפוק ולא מאבדים כל רסן,
גם אם קשה – מתאמצים הרבה יותר
למה?
כי הוא לא בכיס שלי.
כי היא לא בכיס שלי.
כי הוא/היא לא מובנים מאליהם.
המציאות של הנישואין –
היא שבתת מודע, ממש בלי כוונה רעה,
היא גורמת לשני בני הזוג להרגיש שזהו, עכשיו כבר "הגענו אל המנוחה והנחלה",
"הגענו אל השיא"
הכל עכשיו מובן מאליו
הוא כן בכיס שלי עכשיו.
היא כן בכיס שלי עכשיו.
כבר התחתנו. כבר יש טבעת.
אז אם רבים – זה עד הסוף.
ואם כועסים – נביע את זה עד הסוף.
ואם עייפים או אין כוח – פתאום נכעס ונהיה מתוסכלים מהשני הרבה הרבה יותר.
כי אנחנו יכולים.
הוא בכיס שלנו.
הוא מובן מאליו.
הוא נשוי לנו.
כל עוד הקשר לא ממוסד, ואין את המחויבות הזו, יותר נוח להכיל צדדים מסוימים באישיות או חוויות חיים.
ברגע שהקשר הופך לרשמי, עם הזמן זה עלול להיעשות יותר ויותר קשה.
וזאת משתי סיבות עיקריות:
- המובן מאליו, כאמור. שהקשר נהיה ממוסד, כאילו הכל כבר "בכיס הקטן", מובן מאליו, לא משקיעים כבר, לא כמו קודם שזה *לא* היה בכיב הקטן, שזה *לא* היה מובן מאליו, שתמיד היה את החשש שישב שאולי הוא/היא ילכו ממני אם אני _______ או אם אני לא _____ או ימצא יותר ב__ ממני
- כאשר הקשר ממוסד, זה כאילו אומר למוח של כל אחד ואחת מאיתנו שזה "סופי", שזהו. זה ככה לנצח. (מה שלא היה כך לפני – שתמיד כל אחד חשב איפשהו במוח שמקסימום נפרדים, או מקסימום מישהו/י אחר/ת וכן הלאה) – כאשר מתחתנים והקשר רשמי וממוסד – כבר אין למוח את המחשבה שהכל פתוח, שיש המון אופציות בכל זמן נתון, שהוא חופשי ומשוחרר לבחור בכל שניה נתונה מה שהוא רוצה, את החופש והעמדה המחשבתית שכלום לא סגור לו וסופי. כאשר הקשר ממוסד, גם אם הוא ממש טוב וגם ממש אוהבים – אין את העמדה המחשבתית הזו, והמוח יכול להגיד, אפילו בתת מודע – רגע! לא רוצה שזה יהיה סופי! סופי זה מפחיד! סגור זה מפחיד! אני רוצה עוד אפשרויות! אני רוצה חופש! אני לא רוצה להתחייב ולהיות סגור וחתום כל הזמן! (זה גם הרבה בראש של האנשים יותר בדור הזה – כי רואים סביבם כל הזמן כל הזמן זוגות שמתגרשים, גם זוגות שהיו אוהבים, וכל המדיה והתרבות בעקיפין רומזת שנישואין זה כלא ושהכל אבוד מראש וכן הלאה, אז כבר זה מחלחל להם למוח והם כבר אוטומטית מפחדים מזה וזה לפעמים עושה נבואה שמגשימה את עצמה כי היחס לנישואין במוח הוא שלישי במקום חיובי!) ואז כאילו להילחם ב"סופי" הזה ולהגיד לעצמנו במוח (בתת מודע לפעמים) שהנה זה לא סופי, אפשר ללכת, זה לא סופי! אז מסתכלים על בן הזוג בצורה שונה, פחות אוהדת ומכילה ומקבלת. פתאום החסרונות והמגרעות בבן/בת הזוג מתעצמים, שמים עליהם יותר את הדגש ואת הזכוכית מגדלת עליהם, ואת כל הדברים הטובים לוקחים כמובן מאליו, (בדיוק הפוך ממה שהיה קודם). ואז יש יותר מריבות, ויותר פרצופים, ויותר עלבונות, והתרמיל של העלבונות והכעסים נהיה גדול יותר ויותר ככל שהזמן עובר, ואם לא מטפלים בזה מהר, ואם לא מקבלים כלים ומודעות לדעת שזה חלק אינטגרלי ממערכת הנישואים, וזו פשוט רק משוכה שצריך לעבור עם הרבה מודעות, השקעה, עבודה וכלים נכונים – אז היחסים מדרדרים לאט לאט, ואז ככל שהזמן עובר יש יותר מטענים שהצטברו ונהיה יותר קשה (אפשרי אבל יותר קשה…).
לדעת שזה קורה, וזה קורה לכולם. וזה בסדר גמור. וזה חלק מובנה במערכת.
אבל התשובה המעודדת והנחוצה כ"כ היא שזה פתיר! שעוברים את זה!
שאז הקשר ואהבה רק מתעמקים!
נהיים קרובים יותר, עמוקים יותר, אוהבים יותר!
מרוויחים את העומק הזה באהבה רק מהעבודה הקשה הזו וההתגברות על המשברים! לא לוותר על זה! לא לברוח באמצע! לא להישבר, לעבוד על זה! עם המון אהבה, הקשבה והכלה – לעבוד על זה! והכל יהיה מדהים! מובטח!
ואת המובן מאליו הזה – שהוא הנשק מספר 1 לנישואין – צריך להרוג!
כבר שהוא קטן צריך לחסל אותו,
להילחם בו
צריך להפוך את היחסים מאהבה רומנטית – שמאוד קלה בהתחלה אצל כולם, ובכל תחילתו של קשר חדש מעצם היותו חדש ומרגש ומסעיר וכו' וכו' –
לאהבה מודעת.
לאהבה עמוקה, נכונה, אמיתית, מבוססת, מלאה בעומק.
אהבה שיש בה גם התרגשות אבל גם הרבה מודעת –
אהבה שיוזמים אותה, שעובדים אותה, שיוצרים אותה,
אהבה אקטיבית, שהיא ממש יצירה.
שמשקים אותה, שמשקיעים בה – שביחד ממש מעמיקים אותה ומגדילים אותה *במודע*.
ויש הרבה הרבה מאוד דרכים לעשות זאת.
הדרך אולי הראשונה ואולי הכי חשובה היא הזכוכית המגדלת.
לדמיין ממש שיש לנו ביד זכוכית מגדלת דמיונית –
וכל משהו טוב, תכונה טובה, מאמץ או השתדלות שאשתי/בעלי עושים – להגדיל אותם בעיני עצמנו! ולהגדיל אותם בעיני בן/בת הזוג!
לראות את זה
להעריך את זה
להודות על זה.
כי מה אנחנו עושים?
לגמרי הפוך.
שוב, לא מכוונה רעה חלילה – אלא פשוט שככה אנחנו מחווטים.
אנחנו רגילים להיתפס לרע, לחסר, במקום לראות את הטוב.
אנחנו רגילים להעצים כל תכונה רעה או נפילה או התנהגות רעה של בעלי/אשתי,
להפוך את זה לחזות הכל,
לחשוב שאם בעלי או אשתי התנהגו כך או כך זה אומר ***שהם*** דפוקים,
שמשהו *בהם*, *באישיות* שלהם לא בסדר,
בעוד שכאשר *אנחנו* טועים, או *אנחנו* לפעמים כועסים/עייפים/עצובים/מתוסכלים ונאמר צועקים או מתנהגים התנהגות אחרת שהיא לא אידיאלית – אנחנו נוטים הרבה יותר לסלוח לעצמנו,
לפרש זאת כ*התנהגות שלהו שנובעת מהמציאות הקשה* ולא לאישיות שלנו שחלילה דפוקה ביסודה.
ומה שצריך לעשות זה *במודע* לעשות זאת גם כלפי בן הזוג!
במודע אם הוא מתנהג לא משהו – לומר לעצמנו בראש –
אה, זה בטח בגלל שהוא עייף ממש עכשיו
או טרוד
או לחוץ
או מתוסכל
או כואב לו
או קשה לו
בדיוק כמו שאנחנו אומרים על עצמנו אם טעינו!!!
זה לא שהאישיות שלו דפוקה!
כמו שזה לא שהאישיות שלנו דפוקה אם מעדנו פעם…
בנוסף,
חשוב מאוד מאוד גם להגדיל את הטוב *שכן* נמצא וקיים בבן הזוג,
להגדיל כל תכונה ועשייה טובה שלו במודע -*ולא* לקחת כמובן מאליו!
כי מה שעוד אנחנו עושים בטעות – זה את כל הטוב שהשני/ה עושים – אנחנו פשוט לוקחים כמובן מאליו
ואת כל הרע – מעצימים ומגדילים!
אז היא שטפה כלים? נו אז מה, ברור שתשטוף…
אז הוא קילח את הקטן וקם בלילה? נו אז מה? זה מובן מאליו, הוא אבא לא תורם זרע…
אז היא הכינה ארוחת ערב? מי ישמע… בואו נשתחווה למלכה…
אז הוא נתן לי להשלים שעת שינה והיה עם הילדים בשבת בצהריים? ממש כל הכבוד בוא נביא לו מדליה, ברור שהוא צריך לעשות את זה!
ועוד ועוד אינסוף דוגמאות.
אז לא!!!
זה לא מובן מאליו!
היא שטפה כלים!
והוא קם לתינוק ונתן לי לישון!
והיא הכינה אוכל בשבילי ולמעני גם כשהייתה גמורה מהעבודה ומהיום שלה!
והוא איפשר לי לצבור כוחות אפילו שגם היה מת לשעת שינה ובכל זאת איפשר לי!
זה ל א מובן מאליו!
אז להעריך את זה
לומר תודה על זה
לראות את זה! קודם כל לראות את זה.
להגדיל את זה.
ואת הרע?
להקטין.
פרופורציות.
אז היא צעקה. אז הוא אמר. אז היא שכחה. אז הוא לא התאמץ מספיק.
בסדר. כולנו בני אדם. אז היה לה קשה. אז היה לו מעייף. אז היא לחוצה מאלף דברים על הראש שלה. אז הוא מתוסכל וקשה לו המצב החדש
וכו' וכו'.
אז בהחלט,
גם בן זוג אידיאלי ומושלם
וגם בת זוג אידיאלית ומושלמת
שענו על כל הציפיות שלנו לפני החתונה –
זה עדיין
*לפני* החתונה!
הם עדיין לא היו במציאות בה הם יחד 24/7
עדיין לא היו במציאות של נישואין ומחויבות
עדיין לא היו במציאות של מובן מאליו שצריך להילחם בו
עדיין לא היו במציאות של הורות וילדים על כל אינסוף האתגרים שזה מביא עימו
עדיין לא היו בחוב של משכנתא או עול כלכלי מטורף על הצוואר יום יום שעה שעה
אז זה לא בר השוואה בכלל!
התכונות האלה שלהם,
אלה שהתאהבנו בהן,
אלה שראינו ומצאו חן בעינינו
אלא שקירבו בינינו – הן כולן עדיין שם!
רק שלפעמים מכסה אותם שמיכה ענקית של קושי של מציאות של חיי היום יום שלא היו בעבר!
אם רק נזיז את השמיכה הזו – נראה אותם זוהרים במלוא הדרם ויופים!
וזו לגמרי עבודה שבכוחנו, של כל אחד וכל אחת מאיתנו לעשות!
וזו העבודה הכי משתלמת ומתוקה שיכולה להיות!
אז אם התאהבנו בבן זוג כריזמתי וסוחף
ועכשיו אנחנו מתבאסות שהוא כריזמטי וסוחף גם נשים בעבודה – זו אותה תכונה שלו. הוא לא השתנה.
אז נבדוק למה זה מפריע לנו עכשיו?
אם זה יושב למשל על המקום של חוסר ביטחון עצמי או חוסר אמון או חוסר ביטחון בקשר – נעבוד על הנקודה הזו לעומק והכל יסתדר.
אז אם התאהבנו באישה מעניינת, דברנית שלא משעמם איתה לרגע
ועכשיו היא חופרת לנו את המוח בלי הפסקה ורוצה כל רגע "שיחה" ו"לדבר על הדברים וללבן אותם" – היא לא השתנתה. היא אותה אחת.
זו המציאות שהשתנתה שעכשיו אולי אין פנאי כמו בעבר, או פניות הנפש, או אולי יש משקעים וחשש שלנו שב"שיחה" הזו אנו נצא הרעים
ושוב – לעבוד על הנקודה הזו ספציפית והכל יסתדר!
אז אם התאהבנו באיש העולם הגדול שהכל מעניין אותו והוא תמיד נודד ומחפש הרפתקאות
ועכשיו אנחנו מתבאסות שהוא יוצא הרבה מהבית וכל פעם מחפש לו הרפתקה חדשה וצריך אותו עם הילדים והוא פחות – שוב, זה אותו הוא. רק המציאות שונה.
שוב, להבין על מה זה יושב ומה *בדיוק* מפריע ובזה לטפל.
ואם התאהבנו באישה חמה ואוהבת ופתאום אנחנו מגלים את הצד השני של זה – שהיא גם ממש כעסנית ויודעת לצעוק בלי עין הרע וזה מבאס אותנו טילים כי מה הקשר בין היצור הצורח הזה להבין האישה החמה איתה התחתנתי?!
אז נבין ששוב – זו אותה היא. אותה תכונה של הנפש שאם יכולה לאהוב עד הסוף ולהיות חמה עד הסוף – גם בכעס זה יכול להיות עד הסוף כי היא אולי יותר רגישה או יותר אכפת לה מדברים וכו' – זו אותה תכונה בשתי הקצוות שלה.
וצריך לבדוק *למה* היא צועקת, מה מפריע לה, מה קשה לה, מה הביא אותה לזה – ולטפל בזה.
תמיד צריך להגיע לשורש
להבין אותו
לקרוא לו בשם
ללמוד אותו, למה הגיע, ממה נבע, מה גרם לו לצמוח וכו' וכו'
ואז לטפל בו.
כי הרבה פעמים אומרים שדווקא תכונות שאהבנו ובהן התאהבנו בבן/בת הזוג לפני החתונה – הן הן התכונות שהכי יוציאו אותנו מדעתנו אחרי הנישואים.
ואחרי שמבינים את המהות של זה, את המובן מאליו הזה, את הקצוות של אותה תכונה,
– אז מבינים שכל מה שצריך זה להבין שהמציאות השתנתה,
ולהתאים את עצמנו ואת הזוגיות שלנו לזוגיות,
לראות שעדיין קיים כל הטוב הזה במי שמולי שבו התאהבתי,
להעצים את זה, לראות את זה, להגדיל את זה,
ובמה שקשה – לברר לעומק – ולטפל.
לא לטאטא אלא לברר, לזהות – ולטפל. וכמה שיותר מוקדם יותר טוב בלי לצבור מטענים עצומים.
(וגם אם צברנו – זה עדיין לגמרי אפשרי!)
*****
אם לא היינו חווים את כל הקשיים, המשברים והרע שעברנו – לא היינו באותו מקום של *טוב* ביננו כרגע.
כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,
לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.
וזה נכון לכל תחום בחיים – אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים – לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפצח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.
אם כך,
אחרי שהבנו את ההבנה בשורשית והכה חשובה שאומרת שה*מציאות של הנישואין* עצמה היא שגורמת לאנשים להרגיש לפעמים שבני זוגם הם מובנים מאליהם והכל מובן מאליו – המסגרת הזאת עצמה והמציאות הזו עצמה היא היא זו שיכולה לגרום חלילה לפזילות אם יש משהו לא טוב בקשר, או אם יש הרבה טוב, אבל אין את העבודה הפנימית הזו על ההבנה שהנישואין האלה בעצם ממש *לא* מובנים מאליהם, וממש יקרים יום יום גם אחרי 20 שנים יחד.
ההבנה הזו היא לא פחות מקריטית,
כי במקרה שאישה/גבר הגיעו כבר למצב כזה, או עלולים להגיע למצב כזה –
אם יחשבו שנייה שגם עם אותו גבר נאה וכריזמטי וחדש שהרגע הגיח למשרד – גם אם יהיו איתו, ויחוו אהבה וטוב ופרפרים וכו' וכו' – ובסופו של דבר נגיד שאפילו יתגרשו ויתחתו איתו –
מה הם עשו בעצם?
החליפו גבר אחד באחר.
ומה יקרה עכשיו?
גם עם הגבר הזה – השני יקרה בדיוק אבל בדיוק אותו דבר –
שוב שגרה
שוב הרגשה של מובן מאליו
שוב הרגל
ואז יגיע גבר שלישי נאה יותר וכריזמטי יותר – ואז שוב אותו סיפור
ואז גם איתו
אחרי שלוש שנים
ועוד ילדים
ועוד 3 שנים –
שוב אותו דבר
ועוד גבר ועוד גבר ואין לדבר סוף!
כל האובר-ציפיות שאנו מלבישים על בן זוגנו,
כאילו הוא אמור לענות על כל שאיפותינו בחיים,
כאילו הוא יכול להיות מושלם,
כאילו הוא יכול להיות אנחנו עצמנו רק בגרסה הגברית
לאהוב כל מה שאנחנו אוהבת
להיות טוב בכל מה שאנחנו טובות
ואם אפשר גם שיהיה בנוסף מכיל ומחבק ונחמד ואוהב וגבר ומושך ו.. ו… ו.. ו…
הלו!!!
רגע!!!
זה בן אדם!
לא מלאך
לא מושלם
זה בנאדם.
הוא לא יכול להיות גם וגם וגם והכל.
הורגלנו שזה עובד ככה.
ראינו כל ילדותנו וכל סרטי דיסני שהכל ככה.
שהכל מושלם
שהאביר על הסוס הלבן ומושלם בהכל
שבן הזוג אמור לענות על כל רשימת המכולת ולהיות מקסים ונהדר תמיד בלי טיפת אנושיות או רגעי שבירה,
אבל הורגלנו לא נכון.
זו לא המציאות.
גם אנחנו לא מושלמות.
גם אנחנו רחוקות מלהיות נסיכות דיסני
גם אנחנו אנושיות
גם אנחנו כועסות, עייפות, עצבניות, עצובות
גם אנחנו עם הפאקים שלנו…
כמו שאנחנו "סולחות ומעבירות" לעצמנו –
כך כדאי שנעשה עבור בן הזוג.
יש לו את הטוב שלו.
כמו שלך יש את הטוב שלך.
ויש לו את החולשות שלו
כמו שלך יש את החולשות שלך.
השוואות לא יעזרו,
הן גם לא מציאותיות כלל.
וכל גבר אחר, גם אם היה הכי משכיל ומדבר ומעניין – היו לו את החסרונות *שלו*
ועם אותו צד של המטבע הזה – היה גם את הצד השני.
אולי הוא היה כעסן? אולי לא מכיל? אולי לא מכבד? אולי עקשן כפרד ולא זז מילימטר מעמדנו החכמה והנאורה?
ואולי ואולי ואולי.
אין לדבר סוף. באמת.
לכן שכל אחד יחשוב עם עצמו טוב טוב –
הרי התחתנתי עם בעלי כי *הוא* זה שהיה נאה בעיני, וכריזמטי, ואהוב, וכל התכונות שאהבתי בו
ו*הוא* זה שעשה לי טוב ופרפרים וכל זה –
אז איתו התחתנתי.
ויש לי עכשיו שתי אפשרויות:
או לשמר ולחזק ולהרים למעלה את הקשר המיוחד הזה שיש בין שנינו, בלי שום רבע פזילה החוצה, ועבודה ואנרגיה שמושקעת ומושקעת רק בבית פנימה –
או להפסיד אותו ואת מה שיש לנו ולהיות בלופ אינסופי של חיפוש של עוד גבר כריזמטי ועוד אחד ועוד אחד ולעולם אין לדבר סוף, רק כאב לב ותחושת החמצה גדולה, כי עם אף אחד לא יהיה ניתן להגיע לשלמות,
לשחרור,
להרגשה שהנה הגעתי אל הבית שלי,
של שייכות וייחודיות,
של בנייה של מערכת נישואין של שנים רבות ולנצח שרק שעוברים עוד דברים ומנצחים עוד משברים ומתעמקים – רק בה אפשר לחוות אהבה מסוימת ושלמה שאי אפשר לחוות עם קשרים יותר קצרים (אפילו של שנים. לא דומה אהבה של 40 שנים לאהבה של 20 שנים).
אז את כל זה מפסידים.
החידוש הגדול הנוסף הוא שזה לא משנה כ"כ אם בעלי הוא יוסי או דני
או אשתי היא רינה או דינה –
מה שיעשה את העובדה שנצליח ונישאר יחד *בטוב* – היא העבודה *שלנו* בלבד!
היא הבחירה שלנו אחד בשני/ה כל יום מחדש בלבד!
היא היכולת שלנו *במודע* להשקיע,
במודע לאהוב,
במודע להעניק ולתת,
במודע לא לקחת את בן/בת הזוג כמובנים מאליהם –
בכוחנו לגמרי לגמרי לעשות את חיי הנישואין שלנו מאושרים.
4. עוד רעיונות שיכולים לעורר את האהבה עוד, מורכבים בעיקר משני רבדים:
א. להעמיק את מה שכבר קיים.
ב. לחדש ולגוון בדברים נוספים.
למשל, אם עד עכשיו יש לשניכם רגעים של אושר ואהבה בכל תחום שהוא - אפשר להמשיך בזה, להתמיד בזה, להעמיק את זה, ללמוד על זה, להשקיע עוד בזה,
ובנוסף אפשר לךפתוח את הראש והלב לעוד רעיונות מרגשים וכיפיים יחד.
בין אם זה טיול זוגי, צימר מפנק, בריכה פרטית, סרט יחד, ארוחה מושקעת, השקעה בחיי האישות, בילויים משותפים, טיסה או חופשה חלומית שניכם, לעשות יחד אטרקציות או פעילויות אקסטרים, לרקוד יחד, סנדאות יחד, מוזיקה יחד, לומר אחד לשנייה מילים חמות, מכתבי אהבה גם עכשיו, הודעות משמחות בפלאפון, להתכתב אחד עם השנייה כאילו "מחדש" באינטרנט או מייל וכדומה - יכול מאוד לשמח ולהצחיק ולקרב , לחבק חיבוק ארוך של דקה שלמה לפחות, להביט בעיניים, להשקיע במסאגים או שמנים/ריחות/אווירה וכו', לשחנ"ש עד אמצע הלילה מדי פעם, לומר אחד לשנייה מהם החלומות שלי, מהפ הפחדים שלי, מהם הרצונות והשאיפות שלי ולשמוע מה שלה, לשתף בעולם הפנימי שלי, להתעניין, ויש עוד אלפי דוגמאות - כל זוג יכול לחשוב ולמצוא מה משמח אותו ומתאים לו,
בעיקר לזכור שיכול מאוד לעזור
לתכנן את זה
לחשוב על זה
להשקיע בזה
להתכוונן על זה
להיות במודעות על זה
עם כוונה, עם בחירה שלמה, עם שלמות ועומק - ועצם זה עושה כבר חצי מהעבודה
מדהים💪🏻אנונימי????
אוהבת כל כך לקרוא את כל מה שאת כותבת
תמיד מחכים ומלמד המון
תודה רבה😘❤
תמיד מחכים ומלמד המון
תודה רבה😘❤
משמח ממש לשמוע, תודה רבה ❤️🙏נגמרו לי השמות
מגיבה כדי לקרוא בהמשך. תודה רבה!!!דפני11
^^^בתנועה מתמדת
מגיבה כדי לקרוא בהמשךאמא לאוצר❤
❤❤❤
גם רוצה לקרוא בהמשך 😉רק אמונהה
ואופלונית:)
מגיבה כדי להמשיך אחכשומשומונית
תודה רבה!!
מכיבה כדי לקרוא בהמשך🙂🙂אם_שמחה_הללויה
כנליערת דבש
ואווווו מדהים!!! תודהבת מלך 2021
תודה לך 🙏❤נגמרו לי השמות
נגמרו לי!!!😍אמא לאוצר❤
סופסוף פיניתי זמן, ומקום בנפש לשמוע ולקבל...וקראתי..
נתן לי ככ הרבה!
והבהיר לי הרבה רגשות שאני חווה
האיר התמודדויות וקשיים באור אחר
הזכיר לי שהלו, אנחנו נורמלים, ואני נורמלית
ונישואין זה עבודה
ועבודה קשה
אבל משמחת ומתגמלת.
ובעיקר סידר לי הכל בסדר הנכון
עם פרופורציות
והסתכלות נכונה
ואמיתית
ובוגרת.
בטוחה שאחזור לקרוא שוב ושוב.
תודה עצומה לך!! @נגמרו לי השמות
אוהבת ומעריכה אותך מאוד מאוד
וואו יקרה, אני ממש שמחה לשמוע, ב"ה! 🙏❤🙏נגמרו לי השמות
תודה לך שכתבת, שימחת וריגשת מאוד 🙏❤
❤️🤍❤️🤍❤️🤍❤️אמא לאוצר❤אחרונה
באמת שאין כמוך!
כאבים נוראיים מפטרייה מעצבנת. נא עזרתכןהריוניסטית
אז כנראה שהסדקים הם אכן פטריה,
אבל הבעיה היא שפטריון לא עוזר.
והמצב מדרדר.
אני עמוסה ממש ולא ברור מתי אגיע לרופא.
אבל אני פשוט סובלת סבל נוראי.
כואב להניק
כואב לשאוב
לא יודעת מה לעשות. כבר שוקלת להפסיק הנקה עם הכאבים האלה.
אם אתן מכירות תרופה ללא מרשם חזקה יותר
או איזה עזר טבעי שבאמת עוזר
זה ממש ממש ממש יעזור לי.
זה מאוד יעזור לךמחושלת
תבקשי מרשם מהרופא:
משתפת לרווחת ההמוניות היקרות, פולימם במקום נורסיקר - הריון ולידה
אבל זה רק מרגיע את הכאב. לכי לרופאת עור והיא בטח תיתן לך כדורים. עד אז הקישור שהעתקתי לך יעזור לך!
משתפת לרווחת ההמוניות היקרות, פולימם במקום נורסיקר - הריון ולידה
אבל זה רק מרגיע את הכאב. לכי לרופאת עור והיא בטח תיתן לך כדורים. עד אז הקישור שהעתקתי לך יעזור לך!
יקרה את לא צריכה להגיע לרופאתוהה לי
תקבעי תור טלפוני ותבקשי אנטי פטריתי חזק ופשוט תשטפי לפני ההנקה.
אוף, נשמע כואב בטירוף, תרגישי טוב😘
אוף, נשמע כואב בטירוף, תרגישי טוב😘
אלו פרופוליס!!!לולית10
ממליצה בחום,
מעולה ממש לפטריות
וכמובן להקפיד לשטוף אחרי ההנקה ולייבש, כשהמקום לך זה מצע מעולה לפטריה...
ואם יש לך גם סדקים אז השפתון או הג'ל אלוורה של forever יכולים מאוד לעזור.
תרגישי טוב!! פטריה זה סיוט, מניסיון כואב ומגרד
מקווה שיעבור לך מהר בעז''ה.
זהירות, הוא עלול לשרוף מאוד מאוד האלו פרופוליספשיטא
במיוחד על סדקים. מנסיון.
מנצלשת- יש מצב שהחליפו את האריזה ועכשיו הוא פחות סמיך?שנה טובה ומתוקה
קנינו אותו והאריזה עם תמונה של חלת דבש
לי מאוד עזר דקטרין אורל גלפולניה12
והכי כיף שלא צריך לשטוף לפני הנקה
גם לי מאאודטובהלה :)
היה כאבים ברמה שלא יכולתי להניק
לי עזר דרמקומביןאחת כמוני
אחרי 3 משחות שלא עזרו.
צריך לשטוף לפני הנקה או לנקות עם חלב אם
כשמפסיקים, בהדרגה..
אפשר לבקש מרופא טלפונית אן באפליקציה
צריך לשטוף לפני הנקה או לנקות עם חלב אם
כשמפסיקים, בהדרגה..
אפשר לבקש מרופא טלפונית אן באפליקציה
עזר לי מאוד חומץ תפוחים מהול במיםאור עולה בבוקר
התקשרתי בוכה מכאבים למוקד אחיות ... זה כאב נוראי ! האחות המליצה לי למהול כף חומץ תפוחים בחצי כוס מים ( כמעט בטוחה במינון ) ולהניח על רפידות הנקה . ולנגב גם את הפה של התינוק בחיתול טבול בזה( -זה עשיתי מעט, בעיקר הנחתי רפידות) . ההתמדה ממש שיפרה את המצב ב'ה . רפואה שלימה
אני השתמשתיאישהואימא
בתמצית זרעי אשכוליות..
טבעי ועוזר בצורה מדהימה
קונים בחנות טבע
טבעי ועוזר בצורה מדהימה
קונים בחנות טבע
קונכיות מפלסטיק-לא סיליקוןאחתפלוס
הקונכיות סוגרות סדקים וחתכים ממש מהר. תוך יומיים הכל סגור.
כדאי לך מאד לנסות.
אפשרי לקנות בכל בית מרקחת
כדאי לך מאד לנסות.
אפשרי לקנות בכל בית מרקחת
מנסה, בלתקיראת גאולה
טבעי: שמן קוקוס עוזר (אבל לדעתי פחות מהמשחות הייעודיות). להמיס סודה לשתיה במים ולנגב עם חיתול טטרה, אפשר גם בפה של התינוק.
לטפל בתינוק במקביל - דקטרין אורל ג'ל ללא מרשם
אולי הפטריון היה פתוח או פג תוקף ולכן היעילות שלו פחתה? ושווה לנסות פטריון חדש?
לאוורר כמה שאפשר, שלא תהיה רטיבות. אם את מטפטפת - להחליף פדי הנקה בתדירות גבוהה .
לטפל בתינוק במקביל - דקטרין אורל ג'ל ללא מרשם
אולי הפטריון היה פתוח או פג תוקף ולכן היעילות שלו פחתה? ושווה לנסות פטריון חדש?
לאוורר כמה שאפשר, שלא תהיה רטיבות. אם את מטפטפת - להחליף פדי הנקה בתדירות גבוהה .