בקשה לסיפורים / אנקדוטות / מחשבות בנושא הנקהנעמי_
שלום

אני עושה כעת את צעדי הראשונים בעולם ההנקה.
אני כותבת מפעם לפעם וקוראת הרבה, ולא זכור לי שקראתי תיאור ספרותי שמתייחס להנקה ביותר מכמה שורות בודדות.
הייתי רוצה לכתוב סיפור קצר שבו ההנקה מקבלת את הבמה.
אשמח אם תשתפו אותי באנקדוטות, תחושות ורגשות שעלו ועולות בכן כשאתן חושבות על הנקה.
כל רגש יתקבל בברכה, גם אם פחות לבבי (אני למשל דימיתי את התינוקת של לעלוקה גדולה בימים הראשונים והכואבים).
אשמח גם לשמוע תובנות ומחשבות על ההזנה הצמודה הזו וכל מה שהיא מעוררת.

תודה למשתפות
נעמי
אהבתיהמקורית
לא באמת יצא לי לדבר על זה כי בסביבה שלי אין מניקות, אבל ההנקה בשבילי הייתה חוויה מאוד מיוחדת. ממש ׳מבשרי אחזה אלוק׳
נדהמתי לראות איך התינוק שלי רק עכשיו נולד וכבר יודע מה לעשות, זה זרם בצורה מדהימה. ובכלל, איך שהייתי שומעת אותו בוכה היה יוצא לי חלב. נהניתי מכל רגע. אפילו מהשאיבות. זה היה מדהים.
חוץ מהקטע של הרעב המטורף, הייתי בור ללא תחתית 🤣
אולי כי זה היה ילד ראשון והייתה לי פניות מירבית. בלידה השנייה כבר החלטתי מראש שאני מניקה בימים הראשונים וזהו. זה היה ממש נכון לי.
וואו, מלא דברים עולים ליאמא_טריה_ל-2
זאת תלות מטורפת, יוצרת בלעדיות של האמא והתינוק, שלי זה ממש לא קל (במיוחד שיש לי גם בת שלוש בבית).
זה מחבר, ומתוק להפליא.
זה כואב למות בהתחלה.
זה מבלבל ותמיד מעלה שאלות של - מתי, כמה, שבע או לא... הרבה חוסר ביטחון יכול להתלוות לזה.
זה כאילו הכי טבעי בעולם, ועם זאת משהו שצריך ללמוד.
זה מאוד מקשה על הזוגיות אצלי. גם כי אין ביוץ אז פחות בא לי, וגם כי קשה לי לעשות את המעבר בין גוף שמזין תינוק לגוף מיני.
זה מקשה על ירידה במשקל, לא רק בגלל הרעב, אלא אצלי גם הורמונלית, הגוף לא משחרר שומנים.
זה משהו שאני די מחכה שיהיה מאחוריי, למרות הרגעים היפים שיש בו (והנוחות כמובן).
אני מניקה בשביל התינוק, שיקבל את הכי טוב, לא בשביל החוויה שלי.
סיום הנקה בשבילי זה שחרור, זה רגע של חזרה לעצמי.
עונה גםכבתחילה
הנקה בשבילי זה לבחור בקושי, לא פיזי.

טכנית היה לי הרבה חלב
בלי גודש
בלי בעיות בחיבור, בהנקה עצמה
בלי פצעים, סדקים וכו'..

אבל
היה לי קשה התלות הזאת.
*רק* אני יכולה להאכיל אותו, זה שבר אותי.
ימים ולילות, רק אני קמה, כי לבעלי אין איך להאכיל. בלי עזרה מהמשפחה, כי גם להם אין איך להאכיל.
אם יוצאת- לשאוב לפני ואחרי. לנקות את חלקי המשאבה. לנקות את הגוף מטפטופים ומריח של חלב.
אי אפשר לצאת ליותר מ3 שעות בלי להכין חלב שאוב- וואי זה היה לי קשה בטירוף. אני בנאדם חברותי שאוהב לצאת והתלות הזאת הקשתה עלי מאד.

בנוסף, עניין האוכל.
בשביל הנקה מזינה צריך אוכל מזין.
ואני לא אוכלת בריא ולא מסודר.
ואכן בהתחלה כשהייתי אצל ההורים ודאגו לי לאוכל- החלב היה יותר שומני ומזין, התינוק היה נראה יותר מלא בלחיים ובפנים. כשחזרנו הביתה ואני אחראית על האוכל לעצמי- כמובן שחזרנו לחיים הרגילים בלי הרגלי אכילה ואוכלים שטויות, והחלב לא היה מספיק מזין.
לא רוצה ולא מתכוונת לשנות את האוכל שלי ולהכין כל היום סלטים בשביל שהתינוק יהיה תלוי בי.

מפה לשם
בגיל 3 חודשים אמרנו ביי ביי להנקה, ובא לציון גואל.
המטרה מושלמת, כל מי שאומר שיש יותר מחלות עם מטרנה אז זה לא ממש גורף. הבן שלי על מטרנה וב"ה חולה רק ממש לפעמים. ויש פה הרבה מניקות שהילדים חולים כל שניה ואני לא אתייג. גם קשר עם התינוק הרבה יותר היה לי קל 'להנות' ממנו כשאני משוחררת ואחרים עוזרים עם הבקבוק, מאשר שאני מניקה ולא רוצה לראות אותו עד להנקה הבאה.

בלי נדר כבר החלטתי שאם בעתיד אלד שוב, זה אחד השינויים שברור לי שאעשה- מלכתחילה אקח כדור ליבוש חלב ולא אניק אפילו לא לשניה.
אויש יקרה, באמת נשמע קשהתוהה לי
חשבת אולי על לשלב? נגיד להביא תמל בלילה ועוד פעם במהלך היום, או כשאת יוצאת וכו ובשאר הזמן להניק?
אני נגיד לא שילבתי כי היה לי בחודשים הראשונים המון חלב שפחדתי מגודש, אבל אולי יש כאלו שיותר מסתדר להן?
לא, אין רצוןכבתחילה
ההנקה לא עשתה לי טוב.
אז למה לי?
לא רואה שום יתרון על מטרנה. מבחינתי זה שווה ערך.
וגם אם יש יתרונות, מעדיפה לוותר עליהם ולקבל רוגע ושלווה.

בכל מקרה זה לא רלוונטי, אני לא יהיה בהריון בזמן הקרוב
מעולה הכי חשוב שתבחרי מה שטוב ונכון לךתוהה לי
פשוט חשבתי שהתכוונת שהקושי העיקרי היה התלות הבלעדית בהנקה, אז הצעתי את השילוב
האמת שאני לקחתי את זה בדיוק הפוךחדשה ישנה
התלות הזאת בי, אני די נהנת ממנה 🤭
זו תחושה שמעצימה אותי, שרק אני יכולה להושיע את התינוק חסר הישע... יבואו חכמים, מנוסים וצדיקים ולא יוכלו להושיע את התינוק הבוכה, עד שתבוא האם ותחלוץ שד... הרגע הזה שהוא נרגע בשניה שאת מניקה אותו הוא מופלא בעיני.בחוויה שלי האישית,זה נותן תחושת גאווה, עוצמה וכח. תחושה שאין כמו אמא ולא יעזור כלום...

וחוצמיזה, שהנקה גורמת לי לוותר על הרבה משימות בבית 🙊 למשל במוצ''ש אצל חמותי, בלאגן אטומי, כולם מסדרים ומארגנים, את הבית ואז הבייבי שלי בא להציל אותי מהמשימות ..חחח הוא נותן צווחה קטנהה ואני בפנים מתנצלות, באמת הייתי דשמחה לעזור אבל .. מה לעשות? הוא רעב 😁

וגם עוד משהו, אני מרגישה שהקב''ה עשה את זה כך שנהיה חייבות לנוח. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי עובדת , מסדרת, מארגנת וכו'וכו'.. סך הכל אני אחרי לידה ואני אומרת לעצמי, טוב, אני רק אעשה את זה וזהו ואני מתמוטטת בסוף. והתינוק, מכריח אותי לעצור . לשבת או לשכב כל כמה שעות. וזה ממש עוזר להחלמה.
התחברתילהשתמח
ממש ממש מזדהה עם כל מה שכתבת!מתואמת
גם אני מזדהה ומתחברת.מוריה
מהמם! מזדההשקדיה.
אוי. עלוקה 😱חדשה ישנה
אבל האמת שבהתחלה זו התחושה 😬

אני זוכרת שילדתי את הבכור, קראתי באיזה מקום, שאם התינוק היה יכול לדבר הוא היה אומר- אמא, אני כל כך נהנה שאת מניקה אותי. זה מעניק לי בטחון, אני מרגיש קרוב אלייך, מחובק ועטוף, החלב שלך , אמא, נהדר ומחזק אותי , כשאני יונק ממך, אני מרגיש הכי מוגן בעולם, הכי אהוב וזה עוזר לי להתאקלם בעולם החדש והענק הזה...

לא זוכרת בדיוק, אבל משהו בסגנון הזה, וזה נתן לי כח!

אני תמיד צוחקת לעצמי איך זה נראה בהתחלה, אני פצועה, סדוקה, כאובה, בוכה בהנקה ולעומת זאת, התינוק עם הפנים הכי שלוות בעולם, קורע אותך מכאבים ואין לו מושג מה עובר עלייך. חחח...

אבל באמת כשכבר הכאב נסבל, או חולף לחלוטין, אין דבר יותר ממלא את הלב , הנפש מלראות את הדבר הקטן הזה יונק ממני. פנים טהורות מתרפקות עליי... אני ממש מרגישה פיזית, בגוף, איך הלב שלי מתרחב על כל הגוף ועוטף אותי בתחושת הנאה מרגיעה ומספקת. זו תחושה מדהימה שאת מעניקה לתינוק שלך בדיוק את מה שהוא זקוק לו. בשבילו את כל העולם.
משתפתשחרית*
אצל הילד הראשון ההנקה היא שוק. התלות המוחלטת מאוד מאוד קשה לעיכול. חוסר הידע אם אכל מספיק או לא, אם יש לי מספיק חלב או לא. היה קשה בטירוף. כל אמירה של מישהו מבחוץ שמפקפקת ביכולת שלי להניק החלישה אותי מאוד.

אצל הילדים הבאים בתור ההנקה היתה ברכה לגמרי. עדיין יש תלות וזה קשה (אבל קצת פחות, כי כבר עשיתי את המעבר הזה מאישה נשואה לאמא). אבל יש לי ביטחון, אני יודעת לזהות תינוק רעב או כאוב או עייף. יודעת מה עושה אצלי גזים ונמנעת מזה.

אצלי הנקה זה זמן של רוגע, אני קוראת המון בזמן הזה, גולשת בנייד (קצת פחות אוהבת את זה ומנסה להימנע).
אוהבת ומתרגשת לראות את התינוק גדל ולדעת שכל זה ממני. (מרגישה שבכל שקילה בטיפת חלב אני מקבלת מדליה).
אוהבת להרגיש את החלב זורם.
חולה על תינוק שנרדם תוך כדי הנקה ומתנתק עם חלב על השפתיים בפרצוף מסטול כזה.

שונאת לגמרי שאיבות. ממש שונאת.
לא אוהבת שההנקה יוצרת אצלי קושי במיניות שלי, בגלל חוסר החשק.

משרשורים פה בפורום ומקשיים בהנקה שאחיותי חוו מבינה שבורכתי לגמרי ומודה על זה מאוד.
שרשור מקסיםרק אמונהה
אצלי אני עושה את זה *רק* בשביל התינוק, לא סובלת את ההתחלה הקשוחה...התלות קשה לי,
החזה שגדל מאוד, הבלעדיות הזו שאין מי שיחליף אותי, הגוף שלי מרגיש לי פחות ברשותי, להתעסק הרבה עם החזה, לא מתחברת לזה בכלל אוהבת להיות עטופה בבגדים שלי בלי שיכנסו לי חחח
החשק המיני שמוזנח הצידה לכמה חודשים

מצד שני אני כל פעם אומרת לעצמי שאיזה מזל שהנקה היא הישיבה כי אחרת לא יודעת אם הייתי יושבת חחח

וכמובן שזה חלב הזהב ואין לזה שוםםם תחליף
זה בגדול המניע שלי להתחיל ולהמשיך גם כשקשה...בפעם הראשונה שהנקתי סבלתי ממש מפטרייה ודלקת והיה סיוט שכבר אמרתי לבעלי זהו אני לא רוצה יותר ואז הוא אמר לי "לא חבל אחרי כל הסבל שעברת לא ייצא מזה כלום" וזה ממש נתן לי כח לדלג על המשוכה הזו ואז ב"ה כבר זרם
בדכ מניקה עד גיל שנה וחודשיים-שלושה גג
קצת אחרת מהרבה פהיפהפיה
בשבילי הנקה זה פלא.
זה המשך ישיר של ההריון. מרגוע לתינוק שרק לפני רגע היה עובר בתוכי, ומרגוע לי כשהוא עלי עטוף בשמיכה כאילו עוד לא נולד.
הקולות הקטנים שלו בהנקה ממכרים אותי. זה מביא לי אושר שאין דרך להסביר אותו. אפילו בשלב שעוד כואב, בשביל הקולות שלו זה שווה לי.
מרגישה שזה חלק מהריפוי הטבעי שלי אחרי הלידה.

ובהמשך כשהם גדולים יותר, בעיני זה מסירות אינסופית.
שאיבות זה סיוט. וזה פשוט מדהים כמה נשים עושות עבור התינוקות שלהן.

חוויה שבחיים לא הייתי מוותרת עליה.
מהממם!דיליה

גם בעיני זה ככה.

ושאיבות אני מתה על זה...

רגע לחשוב על התינוק כשאני בעבודה אינטנסיבית

משתפת גםתוהה לי
בשבילי ההנקה היתה ממש הגיונית ועבדה בשבילי מאד. זה היה כיף, מחבר, זמין, טבעי, נגיש. כן היו לי כאבים מטורפים בחודשים הראשונים, עד שהפסקתי ללבוש חזיו בבית והסדק עבר. וכן בהתחלה היה חוסר ביטחון של מניקה פעם ראשונה האם יש לי מספיק חלב, האם עולה מספיק במשקל, האם הוא שבע, האם זה קפיצת גדילה וכו.. בסוף יש ביטחון נרכש..
ומה שקרה זה שלא שילבתי בכלל בקבוקים בחודשים הראשונים ואז גיליתי שיש לי סרבן חמוד, ואז אמרתי שפעם הבאה אשלב בקבוק פעם היום. האם אעשה את זה? אולי לא כי בקבוקים בשבילי זה סיוט. בין אם זה תמל ובין אם זה שילוב, אותי זה מייגע ממש.
תודה למשתפות עד כה קוראת הכל. הדגשהנעמי_
השיתופית נהדרים.
אם אתן נזכרות גם בסיפורים שקרו בזמן / בשל ההנקה או השאיבה, משעשעים / עצובים / מרגיזים, באינטרקציה עם הבעל / ילד נוסף / סביבה - שתפו.
אני זוכרת משהו משעשעתוהה לי
בגלל שזה ילד ראשון ועוד לא הייתי סגורה ממש על איך להניק מבחינת צדדים, מתי להחליף צדדים וכו, אז מדי פעם הייתי מחליפה סגנון הנקה. ואז החלטתי לתקופה מסויימת להניק כל פעם צד אחד בלבד. והייתי עם התינוק בן החודש בבית חולים לאיזו בדיקה, ישבתי והינקתי מצד אחד עד שהתנתק. וסיימתי להניק. ואז פונה אלי אשה מבוגרת שישבה ממולי ואומרת לי: ומה עם צד שני? לא, זה הזוי,נס שזה הצחיק אותי לגמרי ולא הפוך.
וואו פעורהאביול
🤣🤣🤣כי לעולם חסדו
אולי רצתה לטעום...
סיפורים על שאיבותשמש בשמיים
חזרתי לעבודה ואני שואבת...
אין לי חדר פרטי במקום עבודה, אז אני שואבת בדרך כלל בחדרון קטן שהמזכירה נותנת לי מפתח. פעם אחת היא לא הייתה אז ישבתי לשאוב בחדר שהייתי בו, הייתי לבד ונעלתי את הדלת אבל באמצע השאיבה אני שומעת את המפתח מסתובב, מהר ניתקתי את המשאבה וסגרתי את הקפוצ'ון מעלי, הייתי ככה עם שני בקבוקים של המשאבה בולטים בחזה ומשאבה לידי. נכנס לחדר המנהל עם עוד מישהי, אני מתפדחת את חיי שאלתי אם הם צריכים להיות שם, הם אמרו שלא, לקחו משהו ויצאו והיא אמרה לו לנעול בחזרה את הדלת. וואי איך התפדחתי!
אנקדוטהאמא_טריה_ל-2
בת ה3 שלי אוהבת לעקוב אחרי איזה צד אני מניקה (אני מניקה צד אחד כל פעם).
אז היא רואה שאני מתארגנת להניק ואומרת לי "עכשיו צד ימין". דואגת שלא אתבלבל

חחחחחחחחחרק אמונהה
אני לא הצלחתי להניקמאמינה ומתאמנת
ואני חושבת שכדאי להעלות למודעות גם את זה

את הנשים שאין להן חלב/ שיש להן מבנה חזה שכמעט בלתי אפשרי להניק איתו/ תינוקות עם לשון קשורה/ תינוק שנולד מאד קטן/ אישה שלא יכלה להניק ישר אחרי הלידה והתינוקת פיתח העדפת בקבוק/ תינוק עם רפלוקס..

הלחץ של הסביבה לגבי ההנקה הזיק לי מאד
כל הערה של אחרים גרמה לי לחשוב כמה אני אמא לא טובה וכמה הבת של סובלת
דימוי הגוף שלי צנח לחלוטין, ההרגשה הזאת שמשהו בחזה שלך דפוק- שאין בו חלב, שאת לא מצליחה להניק.. החשיפה הזאת של החזה ליועצות הנקה ולבנות משפחה שניסו לעזור לי הייתה נוראית מבחינתי

אחרי שבועיים בערך החלטתי להפסיק, צמצמתי שאיבות והפסקתי לחלוטין. מאז אני מרגישה הרבה יותר משוחררת, יודעת שהקטנה אוכלת ושבעה ולא דואגת לזה. היא מתפתחת יפה ברוך ה.

אני חושבת שהימים של ההנקה בשבילי הם בור שחור ולא נגמר. ברוך ה שיצאתי ממנו ואני לא שם
בילד הבא בעזרת ה אני מתכננת לא להניק מראש
מסכימה איתך מאוד לגבי הלחץ להניקהמקורית
אני האמת אחרי הילד הראשון לא ראיתי שום עניין בהנקה כשיש סביבי עוד ילדים שצריך לדאוג להם (במקרה שלי היה אחד רק, אבל עם עוד ילדים קטנים בכלל נשמע לי קשה) ואת מושבתת ולא ישנה טוב וצריכה להמשיך לתפקד.
זה מעולה למי שזה טוב לה, אבל מאוד חשוב בעיניי לנהל דיאלוג פנימי עם עצמך בלי רעשי רקע ולחצים של הסביבה ולעשות את זה רק כשזה מתאים לך ולא מתוך הרגשה של אילוץ ולחץ אחרת החוויה היא באמת לא טובה
צודקת לגמרי. בדיאלוג העצמי והמודעות ממש חשוביםמאמינה ומתאמנת
מסכימה איתך מאוד וחושבת שזה לכל הכיווניםאנונימיות

ז"א במשפט אחד-

צאו לא/נשים מהחיים!

פשוט בכל תחום.

גם לאישה שלא מניקה וגם לזו שמניקה בגיל שנתיים.

גם לזו שמשאירה את התינוק לילה לבד בגיל חודשיים וגם לזו שלא עוזבת עד כיתה א

גם לזו שמונעת הריון כשהילד בן 3 וגם לזו שלא מונעת מיד אחרי הלידה

גם לזו שחוזרת לעבוד אחרי 15 שבועות וגם לזו שמאריכה בשנה

בקיצור כל אחד יחיה את חייו ויחנך את ילדיו כפי שהוא רואה לנכון והסביבה תלמד לסתום ולתמוך בכל אחד ובבחירה שלו.

 

^^^^בדיוק!כבתחילה
ממש ממש נכוןמאמינה ומתאמנת
אני גם חושבת שאף פעם אנחנו לא רואים את התמונה המלאה ולא יודעים מה מסתתר מאחורי החלטות של אנשים
זוכרת מקרה אחד עם אחד הילדים שלימתואמת
כשהוא התעורר באמצע הלילה, והייתי גמורה פיזית ונפשית, וכשקמתי אליו - הוא פתאום חייך אליי חיוך כזה ממיס רגע לפני שהתחיל לינוק, וזה פשוט הפך את הכול לשווה יותר...
ועם ילדה אחרת - הייתי פשוט מסוגלת לשבת ולהסתכל עליה בזמן שהיא יונקת, ולהתמוגג מהפלא...
ויש לי גם אנקדוטות מהנקה בגיל גדול של הילד, אם מעניין אותך.
תכל'ס זה באמת נושא ששווה סיפור...
היכא

אני זוכרת איך בילד הראשון לא הבנתי- כמה הכנה עושים ללידה אבל אף אחד לא מכין אותך להנקה. לא מכין אותך לאינטנסיביות, לזה שזה יכול לכאוב, שצריך ללמוד את זה... היום שיש סביבי חברות בהריון ראשון, אני מדברת איתן על זה... אני כמובן לא יכולה להכין אותן פיזית... ועד שאתה לא שם אתה לא באמת יודע. אבל ברמת הידיעה להבין שזה גם עולם שלם.

 

אני נלחמתי בהנקה הראשונה, במשך שלושה חודשים היו לי דקירות נוראיות אחרי כל הנקה, כנראה כתוצאה מהורמוני חלב (כך אמרו לי) ואחכ זה התייצב. אני שמחה שלא ויתרתי, הנקה בעיני זה פלא מטורף וחיבור רגשי מדהים. אבל- בגיל שבעה חודשים אצלי נגמר החלב... ומוצאים דרכים אחרות להיקשר ולאהוב כמובן...

 

אבל חשוב חשוב לי להגיד- שאני מאד מבינה את אלו שבוחרות לא להניק-  ושאמא שפויה, לא פחות חשובה  מההנקה עצמה- אם לא יותר.

 

בהצלחה!

 

 

הנקהלהשתמח
עם הילד הראשון זה פשוט היה כוח קסם לפתור את כל הבעיות, לא משנה מה הפריע לו, וגם כשלא הפריע כלום יכולתי לתת לו בבת אחת מתיקות, שובע, אהבה, ביטחון, ריפוי, הירדמות כשלא הצליח, ממש הכל. לתת לו עולם מושלם לכמה רגעים. היה לי ממש קשה להיפרד מכוח הקסם הזה.

הילד השני שלי מוכן לינוק רק כשהוא רגוע. אפילו כשהוא בוכה באטרף של רעב הוא צריך קצת להירגע לפני שמצליח. אז הפעם פחות מרגישה קוסמת, פשוט מספקת תזונה ואהבה. שזה גם מהמם.

ואמא שלי תמיד סיפרה לי על התחושה המדהימה של שיחרור אוקסיטוצין בהנקה. וואלה אני לא חווה את זה, שום תחושה מיוחדת, חוץ מזה שאני לא מסוגלת שבעלי ייגע בי תוך כדי הנקה.

יש צד שאני אומרת שזה רק בשביל התינוק. אבל מצד שני זה לא באמת נכון כי: א. זה כל כך פשוט טכנית, חוסך בלגן של בקבוקיאדה וגם כסף על תמ"ל.
אבל בעיקר בעיקר- ב. זה חלק מהכוח שלי כאמא לתת כל-כך הרבה לתינוק. היכולת להעניק את זה לתינוק שלי חשובה גם בשבילי. ואין כמו הרגעים האלה שהתינוק נרדם בהנקה ומשחרר עם חיוך מתוק ( כנראה רפלקסיבי...) או מבט מסטול.
למה את לא מסוגלת שיגע בך?אמא אבא ותינוק
מענין אותי
גם לי זה קורה
זה פשוט לא נעים לילהשתמח
נראה לי קשור להורמונים שמשתחררים בזמן הנקה
ואווו האוקסיטוצין! ואוו אני הרגשתי את זה במוחש ממשיערת דבש

במיוחד בהנקה של הבת השלישית

ממש הרגשתי פיזית איך אני נרגעת ומתמלאת תחושת רוך רוגע ואופוריה כזו

כמין סם

משהו הזוי

גם בזמנים שהייתי סופר עצבנית או עייפה מאוד

התחלתי להניק והכל נרגע..

והייתי נעשית עם התינוקת לכמין ישות אחת יונקת רוגעת עוטפת עטופה

 

אני ממש מתגעגע לזה

הגברת בת שנה ורבע

וכבר חודשיים לפחות שהיא גמלה את עצמה 

ולי זה ממש היה קשה וחסר לי גם היוםחצי חיוך

האחים שגם "מניקים"התמסרות
כשאני בתקופה של הנקה זה תמיד ממיס אותי שהילדים "מניקים" בבות על הכרית הנקה.

ואיך פתאום מתחילים דיונים של מתי יהיה לי גם חלב לתת לתינוק שלי וכו'.

זה נותן פתח להמון שאלות מהממות בעיני, ובכללי מאוד מחזק על המקום של הקבה במתן אוכל לכל אחד במדויק
בדיוק באתי לכתוב גם את זה..רק טוב=)
אני יושבת ומניקה את הקטן, ולידי יצור קטן ומתוק שמניק את הבובה שלו ומתעצבן כל הזמן שנופלת לו החולצה..
והכי מצחיק- גם מרים את הבובה לגרעפס בסוף
הנקהאניחדשהכאן
ההנקה אצלי בילד הבכור התנגשה עם קשיי שינה וחרדה שליוו אותי לכן נאלצתי לוותר על מנת להשאר שפויה ולחזור להיות אמא רגועה ושמחה, שאבתי במשך חודש ופשוט הרגשתי שכל טיפה שנתתי לו שווה זהב.. עם עצב אינסופי שאין ביכולתי להעניק לו עוד ממני..
כל החודשים הראשונים לחייו אמרתי לעצמי בלב אולי אנסה שוב לשאוב אולי אנסה לחזור להניק..אבל אמרתי לעצמי שעדיף שאשאר שפויה בשבילו..
ובילדה השנייה החלטתי לא להניק וזה ההחלטה שאני מאוד שלמה איתה ויודעת שלא יכולתי אחרת. מכל מיני סיבות אישיות..
הנקתי רק בביהח וזהו..
חלמתי חלומות מדומיינים על שאני כן מניקה את הקטנה ושומרת את החלב בתוך תכשיט ומעניקה לה אותו כשתגדל.. אבל זה חלום שלצערי לא יקרה..
ההנקה אצלי התנגשה עם פחדים/חרדות ועם כל מיני בעיות אישיות ולכן ויתרתי..
והלוואי שזה לא היה ככה.. כנראה ככה ה׳ רצה.. כי זה לא היה משהו שהוא בשליטתי..
זהו, אני חושבת שכל טיפת חלב אם שווה זהב, אבל לא במחיר של סבל ואי שפיות לאמא..❣️
דוקא יש לי הרבה מה לכתובמשמעת עצמית
יותר מאוחר.
רק סיפור מצחיק:
בחופשת לידה הראשונה (שהתחלתי להניק רק בגיל חודשיים וזה סיפור בפני עצמו) באתי לעבודה לישיבת צוות חשובה (כל הכבוד לי😌)
והתלמידות שלי (חינוך מיוחד) ככ התרגשו ובאו לראות אותי ואת הבייבי
והייתי באמצע להניק (ליד הצוות לא היה אכפת לי.. חברות)
והתפדחתייייי
אז המנהלת צוחקת ואומרת לי: לא נורא שילמדו "כישורי חיים"
וכולם נקרעו בצחוק מטורף...
ואי מהמהם .לא מחוברת
בעיני ההנקה זה פלא עצום ממש.
היה לי לידה קשה מאוד וזה לגמרי היה ריפוי. גם החזיר לי את הבטחון בגוף שלי .
כל פעם שאני מסתכלת על הקציצה הקטנה אני לא מאמינה שזה באמת בזכות החלב שלי.
ההתחלה הייתה קשה . אבל ברגע שהיא התחילה להסתכל עלי ולרצות את ההנקה זה הפך להיות הרבה יותר קל.
אני גם חושבת שזה מה שהבדיל אותי בין כל העולם. בהתחלה מלא הרימו אותה והרגיעו אותה אבל ההנקה זה היה רגעים רק שלנו.
גם בימים הכי הכי עמוסים. אז יש לנו רגעים של שקט רגעים שאנחנו מסתכלות אחת לשניה בעיינים. החיבור הזה שנוצר בכייני מדהים.
וכל פעם לפני ההנקה , לראות את ההתרגשות שלה . לא עומדת בזה , חיימ שלי קטנההה

ולסיפור המשעשע . היא הגיעה לשלב שהיא מפשיטה אותי / עוזרת לי להוציא את השד .
היינו אצל ההורים של בעלי וסובבתי אותה לכיווני והיא הייתה בטוחה שזה זמן להנקה מפה לשם היא מושכת לי בחולצה ומנסה למצוא בכל הכוח את הפטמה , מזל שהיינו רק נשים
מוסיפה . שבאמת לדעתי זה ממש עוול שלא מכינים על ההנקה לפני.לא מחוברת
מדברים על צירים, קרעים ומה לא. ולא מספיק על ההנקה .
לא מספיק על כמה זה חשוב. דרכי התמודדות וכו
וגם לא מספיק על מתי נכון לשחרר.
פשוט כלום.
נכוןאביול
לא אשכח את ההנקה הראשונה שליאם הבנים שמחההה

העירו אותי מהתינוקיה באמצע הלילה(כמה פעמים, כי חזרתי לישון מרוב עייפות, הייתי גמורה מהלידה)

והייתי צריכה ללכת לחדר הנקה, לבד. לא ידעתי מאיזה כיוון להתחיל ואיך להחזיק, והתינוק צורח תוך כדי (ועוד יותר לא נעים כי יושבות שם עוד נשים ומניקות), תוך כדי התחילו גם ההתכווצויות של אחרי לידה...זה היה לי פשוט טראומה. לא הנקתי אותו הרבה, הרגשתי שההנקה היא עול.

בילד השני באתי הרבה יותר מוכנה ובאמת ראיתי שינויים מכל הכיוונים!! ובאמת שהנקתי אותו הרבה יותר...

לא הנקת לפני זה בחדר לידה?אביול
וואו נשמע באמת טראומה
הנקה בשבילי...אביול
זה אושר. היה לי קשה מאוד בהתחלה בכל הלידות, אבל אני מודה מאוד לאמא שלי שלא ויתרה לי ולא נתנה לי להתייאש. עכשיו אני ממש אוהבת את זה (ילדה שלישית ב"ה) והרבה הזו היא הדבר הכי כיף בעולם. זו קרבה שאי אפשר לתאר במילים ..
כמה אנקדוטות על האחים הגדוליםאביול
כל פעם שהיא בוכה- אוי, למה את בוכה? את רוצה חלב של אמא? בקול מתוק כזה...
או שהבת שלי מניקה את הבובה שלה ... מרימה את החולצה ונותנת לה ..
אני אוהבת להניקכן אני
סך הכל הולך לי בקלות בדרך כלל, ולא כל כך מפריע לי התלותיות בי כי בכל מקרה אני לא יוצאת הרבה ואני קמה לילדים בלילות.

כמה סיפורים שעולים לי:

הבן שלי עבר ניתוח בגיל ארבעה חודשים. לפני הניתוח הוא היה בצום. ותכננתי לשאוב. רק שלא קיבלנו חדר, רק אחרי הניתוח. אז יצא הרבה שעות שלא הנקתי והייתי מלאה. וגם אחרי הניתוח, לקח לו זמן להתעורר ולאכול.

כמה פעמים קרה לי שיצאתי לסידורים עם תינוק, והתעכבתי יותר ממה שתכננתי (פספסתי אוטובוס וכד'). ומזל שהנקתי, כי אם לאי לא בטוח שהיה לי מספיק אוכל לתינוק.

עוד סיפור על גמילה-
גמלתי את הבן שלי מאכילה בלילה, לקראת מעבר חדר. החל הרבה יותר בקלות ממה שחשבתי. אחרי שהוא עבר חדר, תכננתי להמשיך להניק אותו בבוקר ובערב ולגמול סופית בהמשך. אבל אחרי יומיים הוא פשוט הפסיק לינוק. היה לי יותר קשה ממנו.
כמה סיפורים משעשעים-חדשה ישנה
כשילדתי את התינוק הבכור, ממש שניה אחרי שהוא נולד, המיילדת זרקה אותו עליי ואמרה לי- ''קחי, ,תניקי אותו ''ואני כזה בשיא התמימות- 'לא, אין לי חלב...' אז היא אמרה - 'בטח שיש לך,' בלי לחשוב פעמיים פשוט סחטה לי את השד, פתאום ראיתי כמה טיפות יוצאות חיברה לי את התינוק... הייתי בהלם! מאיפה זה הגיע?!


וגם, באותה לידה, ילדתי ב12 בלילה, הלכתי לישון ב3 ואז במחלקת יולדות העירו אותי ואמרו לי- ''גברת, התינוק שלך רעב. תניקי אותו.'' והייתי בשוק. כאילו, הרגשתי על גג העולם! ביצעתי את המשימה המטורפת- ללדת- זהו. עשיתי זאת! לא חשבתי על זה שצריך גם לעשות עוד משהו חוץ מללדת. חחחח... ומאז ועד היום אני רק עושה.

ואנקדוטה קטנה- יותר משהעגל רוצה לינוק-הפרה רוצה להניק. כמה פעמים הזדהיתי עם המשפט הזה. כשיש גודש מטורף והינוקא לא לידי, כמה פעמים יצא לי לראות תינוקות לא שלי כשהייתי ממש מלאה והיה בא לי פשוט לחטוף אותם, להניק, ולהחזיר אותם לאמא שלהם 🤭

ולא אשכח, חמישה ימים אחרי לידה (ראשונה כמובן, איזה ירוקה הייתי...חחח) התאשפזתי בבית חולים כי חשדו לשאריות שליה, וגאונה שכמוני, לא שמתי רפידות, פתאום במראה בשירותים אני מגלה על החולצה עיגולי חלב 😱😲😳 איזה פאדיחה!
מזדהה עם עיגולי החלב חחחאביול
קורה לי כל הזמן
אני הלכתי לחתונה של חברה שבועיים אחרי הלידה הראשונהמתואמת
רק קפצתי, כמובן, בעלי והתינוקת חיכו באוטו, אבל בזמן הזה הספיקו להיווצר לי עיגולי החלב הללו...
מזל שהיה חורף - אז פשוט לבשתי את המעיל באולם החם, וככה הסתדרתי עד שיצאתי
הנקה בעיני זה פלא של הקב"הבארץ אהבתי
קודם כל, אני חושבת שזו הדרך הכי ישירה של הקב"ה ללמד אותנו כמה תינוק צריך קרבה פיזית, וכמה הוא זקוק לאמא שלו איתו (כל עוד אפשר). עצם זה שמקור האוכל של התינוק הוא בגוף של האמא, מלמד אותנו מה בעצם התינוק צריך. ואת זה יכולה לתת גם אמא שלא מניקה.

אני מאוד אוהבת להניק עד גילאים גדולים, ויצא לי גם להניק שניים במקביל (טנדם).
ב"ה גם לא היו לי יותר מידי מורכבויות בהנקה.
אני חושבת שעיקר ההצלחה שלי להניק בקלות היא בזכות אמא שלי, שהניקה אותי ואת האחים שלי לפחות עד גיל שנתיים (רוב השנים שהכרתי אותה עד שהתחתנתי - תינוק אחרי תינוק ברצף, ולפעמים גם קצת טנדם), וגם עזרה לי מאוד בימים שאחרי הלידה, בכל הנקה שקצת הסתבכתי - היא תמיד היתה שם לעזור ולהדריך (בבית החולים היה יותר קשה, ניסיתי להיעזר באחיות אבל לא תמיד הן היו זמינות מיד).
אני עכשיו נהנית מהבן שלי (בן 3), שכבר לא יונק המון, אבל לפעמים מבקש לינוק בזמנים שפחות נוח לי, ואני מרשה לו לינוק בספירה עד 10, וזה כל כך מתוק איך הוא יונק בלי לפספס אף רגע, וברגע שאני מגיעה ל-10 הוא מסיים ומחייך אלי חיוך מתוק.
ובהנקה שלפני שהוא הולך לישון (ההנקה העיקרית שלו שנשארה), כשאני מספרת סיפור '5 דקות נ"ך' לפני השינה (בעיקר לאחים הגדולים יותר), הוא מפסיק לרגע את ההנקה כדי לענות על השאלות שאני שואלת, או כדי להעיר איזו הערה קשורה לנושא.
איזה מתוק!!רק טוב=)
מכירה ילדה שמברכת לפני 😍
איזה מתוק!!מתואמת
איך חיכיתי להגיע לגיל הזה עם הקטנה שלי... אבל היא גמלה את עצמה בגיל שנתיים ושמונה חודשים (אבל הספיקה לצבור כמה פניני הנקה חמודים עד אז!)
וגם אני זוקפת את ההצלחה והאהבה שלי להנקה לאמא שלי (אם כי אצלה הכי הרבה היה "רק" שנתיים של הנקה ).
ובזכותה גם הצלחתי להיניק את התאומים שלי, שהיו בפגייה, כי גם היא חוותה תינוקת בפגייה... (והייתה צריכה להיאבק על ההנקה שלה גם עוד הרבה אחר כך...)
וואובת 30
אני מניקה את הילד השישי עכשיו ב''ה .
אוהבת מאוד מאוד את ההנקה.
א. מחשבה שלי כבר ממזמן- החלב הוא כמו המן שבנ''י קיבלו במדבר. נמצא שם תמיד כשצריך, נגיש, טעים, חמים, מזין. יש בתוכו את כל הטעמים של האוכל שהאם אכלה.
בעצם ה' הוא זה שדואג לאוכל של התינוק שלי. פלא בעיני איך נוצר ממני החלב. אני רק צינור בין ה' לבין התינוק.

ב. תחושה פחות טובה- זה כובל. אני לא חופשיה לנפשי. כל שעתיים וחצי הוא צריך אותי. רק אותי. לא אבא ולא סבתא. רק אותי. ובא לי ללכת ליום שלם ובא לי לישון לילה שלם, אבל יש פה יצור שצריך אותי.
והצד השני של התחושה- גם אני צריכה אותו. צריכה להרגיש כמה הוא קרוב אלי, כמה הוא חלק ממני, צריכה ללטף את הלחי ולחייך ולקבל חיוך הנקה כזה מתוק, ולהרגיש איך הוא תופס לי את האף כמו ידית הילוכים תוך כדי הנקה.
מסקנה: ככה ה' ברא אותי ואותו. זה קצת מגביל לכמה חודשים אבל זו ברכה גדולה.

אנקדוטות:
1. איך הבת שלי הפסיקה לינוק בגיל שנה וחמישה חודשים. בוקר אחד כשבאה אלי למיטה כרגיל אמרה לי ''לא אוצה''. חשבתי לעצמי ''מי שואל אותך גברת....'' אבל היא התעקשה שהיא ''לא אוצה''. היא עקשנית🙂. ניסיתי עוד כמה פעמים במשך היום, וכלום. הילדה ''לא אוצה''. אז ככה נגמרה ההנקה איתה.
2. הבן שלי שינק עד גיל כמעט שלוש פעם ראה חיה מניקה את הגור שלה. וכשהחיה הסתובבה והלכה לה, היה לו כזה צער על הפנים...הוא אמר לה ''אבל הוא רוצה צד שני...''

יש לי עוד כל מיני מחשבות . אשתדל לכתוב בפעם אחרת
הסיפור השני שלך ממיס ממש...בארץ אהבתי
ואני ממש מתחברת לנקודה הראשונה שכתבת, על ההשוואה בין ההנקה למן (אני חושבת שיש לזה גם מקורות, לא זוכרת כרגע איפה).
וגם מתחברת לנקודה השניה, על שני הצדדים של זה שההנקה כובלת בין האמא לתינוק - גם הכיף שבזה, וגם הקושי... (רק האף בתור ידית הילוכים אצלי זה בחלק הפחות כיף...🤭 היה הכי כיף כשאחד הילדים שלי היה מלטף אותי מהצוואר ומטה תוך כדי שינק...)
וואי הסיפור השני... איזה מתוק!!!אביול
אני זוכרת את הלם הגודשאמא אבא ותינוק
כמה ימים סוחטים בכח
הגיע יום אחד מתחילה להרגיש כאבים הלכתי לעשות מקלחת,
וכל הרצפה מתחילה להתמלא בחלב, משום מה לא היו לי רפידות כי לא הכנסתי לתיק של הבית חולים לא ידעתי מה לעשות, ניסתי לעצור את החלב עם חולצה ותוך כדי מחפשת עם מה לנגב את הרצפה,
אחר כך התקלחתי ופשוט שמתי 2 פדים ענקיים 🤦‍♀️
זוכרת את הבלבול שלא הבנתי מה קורה עם הגוף שלי
משתפתשירוש16
אז ככה..
כשילדתי את הבכור הייתה לי בעיה רפואית בגינה לקחתי כדורים. לצערי התופעת לוואי הכי משמעותית של הכדור היה - ייבוש. היא ייבשה אותי לחלוטין, בגלל שלקחתי בזמן ההריון למשך מספר חודשים לא שמתי לב לתופעה, אך אחרי הלידה זה פשוט דפק לי את ההנקה כבר מההתחלה. הפסקתי לקחת את הכדורים וניסיתי להמשיך להניק, הצלחתי בצורה חלקית במשך כל חודשים נוספים. הייתי מתאבדת על זה, מנסה להניק ולשאוב בכל דרך אפשרית. לא היה לי יום ולא לילה. הרבה מחיי הסתובב סביב הנקה-שאיבה וזה פשוט התיש אותי, פיזית ונפשית.

אחרי מספר חודשים החלטתי שאני מפסיקה עם זה. זה אומנם התרחש בהדרגה (למנוע גודש ולמנוע דימומים בעקבות האמצעי מניעה) אבל בסופו של דבר קיבלתי את חיי חזרה והבית נרגע, חזר לשפיות מסוימת.

הייתה לי תחושה מאוד קשה בנושא. היה לי קשה להתנתק, אבל למדתי שאפשר להרגיש את התחושה הזאת, של חיבור ונתינה גם דרך הבקבוק.
הקפדתי לשבת כל הזמן בלי הפלאפון, דיברתי איתו, יצרתי קשר עין ופשוט נהנתי מכל דקה. לא הייתי צריכה לדאוג האם הוא אכל מספיק, האם הוא עדיין רעב או שיש גרעפס.. או גזים..
פשוט ישבתי שם ונהנתי להיות איתו.
אגב, זה הקשה עלי אחר כך ללמד אותו לקחת בקבוק לבד. כל כך נהניתי מהרגעים הללו.

למדתי שאפשר להנות מבקבוק, כמו בהנקה. אפשר לתת לילד מבלי למחוק את עצמך. זה אפשרי.
תודה על זה!טל..
התיאור שלך איך אפשר ליצור את הזמן עם התינוק גם בהאכלה מבקבוק מנש נוגע ללב ונותן לי כח.
אחת הסיבות שבילדה הקודמת היה לי ככ קשה נפשית כשהחלב התמעט זה התלות של התינוק בי והזמן המעוחד איתו. את מראה לי שאפשר אחרת, תודה!
וואו...טל אורות

שרשור מתוק!!

מבחינתי הנקה זה דבר מדהים

 

מישי אמרה לי

החודש הראשון של ההנקה גיהנום, אחרי חודש- גן עדן...

צריך לשרוד את החודש הראשון

 

אז האמת שלקח קצת יותר מחודש. היה מאוד מאוד קשה, כואב ומתסכל ומעייף ואין לי מושג איך הצלחתי לשרוד את זה.. זה היה מבחינתי הרבה יותר קשה מהלידה... (וילדתי טבעי בלי אפידורל... ) ללידה התכוננתי להנקה לא....אמרתי לעצמי שפעם הבאה אני לא מניקה כי אחרת לא יכלתי לחשוב על ללדת שוב

 

עכשיו הוא בן שנה. לא יכולה להפסיק. זה פשוט מתיקות. זה מדהים איך שלמרות שהוא גדול וכבר יש לו דעה ורצונות.. כאילו אני רוצה דווקא את העט שלך ואל תמכרי לי משחקים וכו'.. בהנקה הוא חוזר להתמסר.. לקבל... 

הקולות שהוא עושה לפני שהוא יונק... השתוקקות כזאת ליקוק אין דברים כאלה.

 

הנקה זה ג'וקר.. משנה תמצב רוח לא משנה כמה הוא מעוך.. יוצא שמח ורגוע.

 

 

עכשיו בחורף אני מקנאה בו שיש לו תחלב החם... תחשבו שהיה לנו כל היום שוקו חם וטעים.

 

הדבר היחיד שמתסכל זה בבוקר שהוא צורח מאז שהוא מתעורר עד שאני מניקה אותו... לא קולט שכל יום זה אותו סיפור ועוד מעט אני באה..

וגם אני לא יכולה לעשות כלום לפני כי יש לי הרבה חלב חצי חיוך

 

הנקה זה ג'וקר! איזה דימוי גאוני!חדשה ישנהאחרונה
הערות על המשקלאין לי הסבר

"וואי, איך את כל כך שמנה?"

"ממש רואים שהיית בהריון"

"את נהיית הר''

.

.

.

הערות צובטות, נכון?

לכל אישה שעיניה בראשה ברור שהיא לא תעיר למישהי על כך ששמנה לאחרונה, או שהיא נראית אחרי לידה.

אז למה כשזה לצד השני זה מותר?

למה זה לגיטימי בעיני מרבית הנשים להגיד לי ''איך את כל כך רזה?'', ''לא רואים שילדת!''.

.

.

.

זה לא לגיטימי, בדיוק כמו שלא לגיטימי להעיר על הצד השני.

לתת הערות על משקל, כל משקל שהוא, זה בעייתי.

זה נושא רגיש.

גם אצל מישהי ששוקלת מעט.

.

.

.

אתן לא יודעות מה ההתמודדות של אותה אחת.

אולי יש לה הפרעות אכילה? אולי היא בדיכאון?

אולי היא בטיפולים רפואיים שגורמים לכך?

.

.

.

משערת שאצל הרוב יש ''כוונה טובה'' ומבחינתן זו ''מחמאה''.

אז שתדעו- לפעמים זה לא.

לפעמים זה יושב על פצע פתוח, ולפעמים זה פצע שכבר הגליד.

אבל ''משקל'' זה עקב אכילס גם אם את שמנה וגם אם את רזה.

.

.

.

והלוואי שהצלחתי להאיר עיניים.

והלוואי שאפסיק לקבל 5 הערות כל יום בעבודה על כך שאני רזה.

כי מבחינתי

זו לא

מחמאה.


 

 

חג שמח🌟

מזדההoo

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי


אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)


בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה


ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

❤️אין לי הסבר
את צודקת עם מה שהוספת 
ואי כל מילה שלךלפניו ברננה!

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

❤️אין לי הסבר

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

❤️כל השיח על משקל הוא לא לגיטימיאנונימיות

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

ההשוואה לא נראית לי קשורהרוצה לשאול שאלהאחרונה

רוב הנשים עובדות קשה בשביל להוריד במשקל והיו שמחות שישימו לב לזה, זה לא דומה למישהי שמנה שהפוך מנסה לרזות אז במאה אחוז מהמקרים אם תגידו משהו זה יפגע. 

נשמע לי לגמרי בסדר להגיד "וואו איך את נראית טוב, לא רואים שילדת בכלל, הלוואי עליי",

זה כמעט תמיד יגיע במקום, וזה נראה לי סיכון ששווה לקחת אותו בשביל להחמיא.

לא מדברת על חפירה אלא על מילה טובה. אני חושבת שמי שמתמודדת עם משקל נמוך בצורה חריגה - היא גיבורה ואלופה, אבל מותר לדעת להתמודד ולבלוע משהו שמישהו אמר מתוך כוונה טובה, הכל בסדר. 

וואו כל כך מבינה אותך❤️סטודנטית אלופה

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

צודקת ממשבתאל1
סליחה מראש אם ההודעה שלי תהיה קצת מעצבנת, אבלכבת שבעים

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.


אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?


כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.


בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

יש הבדל בין לדבר על עצמי לבין לדבר על אחריםאין לי הסבר

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.


אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.


כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.


מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.


מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

הבנתי. תודה על ההסברכבת שבעים
אין לי הסבר- הסבירה מאוד יפה את המקוםסטודנטית אלופה

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

נראה לי שזה תלוי גם הטוןמתיכון ועד מעון

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

את צודקתאין לי הסבר
אבל יש נושאים שעצם העיסוק בהם זו חדירה לפרטיות. כנשים צעירות לי על משקל בד''כ זה בטון חברי וידידותי, אבל עדיין זו חדירה למרחב האישי שלי.
*טריגר* משקל זה קצת כמו לדבר על פגיעות מיניותמרגול

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.


לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.


משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).


נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

כשהייתי רזה המשקל שלי שימח אותי, ועדיין זה לאזוית חדשה
היה לי נעים כששאלו אותי כמה אני שוקלת 
בעינייoo

עדיף לשתוק מאשר לומר דברים שעלולים לפגוע

(סייג לחוכמה שתיקה)


אם רוצים להחמיא על מראה אפשר לומר באופן ברור את רזה ויפה

לא רואה טעם לומר למישהי שלא רואים שהיא ילדה


באופן כללי כדאי להסתכל על שפת הגוף של מי שמשוחחים איתו כדי לראות האם נוח לו בשיחה או לא

אם לא נוח לו כדאי לסיים עם השיחה וללמוד מזה לפעם הבאה להתנסח בצורה שלא תציק

וואי ממש!! ונשים פשוט לא מצליחות להבין את זה!!אמא לאוצר❤

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

מסכימה מאודאין לי הסבר

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

ועודדעדי98

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

מה מה מה😵😵😵לפניו ברננה!
חייבת להאיר גם את הצד השניאין יאוש315

יש נשים שמאוד אוהבות שמחמיאים להן ושמים לב שהן רזו.

זאת אומרת, הן עושות מאמצים גדולים בשביל להגיע לאיזה משקל יעד ושמחות ומוחמאות מזה ששמו לב שהן רזו.


זה ממש לא סותר את מה שהפותחת מרגישה. ואם מעירים לך על זה המון, אז בכלל, זה מטריד ולא לעניין. בייחוד אם את מרגישה שזו חדירה לא לגיטימית למרחב האישי.


אני רק באה להגיד שזה לא שחור או לבן, זה בהחלט תלוי סיטואציה, תלוי קירבה ותלוי בעוד הרבה גורמים שניתן להעריך אותם ברגע נתון ולקלוט את הניואנסים והרגישויות סביב מקרה ספציפי.


הכי חשוב זה באמת לנסות להיות רגישים, מנומסים ואמפתיים לצד השני. שנזכה!

בעיניי זה כן שחור לבןoo

וזה לא תורה גדולה

אם אומרים פעם אחת 'יפה לך רזית' אף אחד לא תוטרד מזה


אבל אם אומרים שוב ושוב או חודרים לפרטים זה הופך מטרד

אם אני מספיק קרובה כדי לדעת שהיא מאודסטודנטית אלופה

רצתה לרזות ועשתה מאמצים לשם כך, בהחלט שאני אחמיא ואפרגן לה.

אך זאת בתנאי שאני בטוחה בכך..

אני לא מדברת על מישהי משתפת אותך שהיא בדיאטהאין לי הסבר

ואז את מחמיאה לה.

כי כאן היא פתחה את הנושא.


אני מדברת על לגשת למישהי, ולהגיד לה ''ואי, ממש שמנת. כמה את אוכלת?''

אז הפוך

זה פוגעני, וזו חדירה בוטה לפרטיות.

אני מאלו שממש מוחמאת שאומרים לי שרזיתי112233445566

כיף לי ששמים לב לזה.

 

אני זוכרת שמישהי כתבה על זה כאן לפני כמה שניםרוח הרים

ומאוד האיר את עיני.

מאז זה נמצא אצלי בראש.

תודה שהזכרת לכולנו♡

מזדהה, רק לאחרונה הכרתי מקרוב התמודדותממשיכה לחלום

עם משקל נמוך

עד אז פחות נתקלתי בזה, ודווקא משהי שיתפה פה בפורום וזה באמת הולך איתי

אם יש בזה טעם של שיפוט כלשהוEliana a

זה באמת לא כיף

אם זה מחמאה על מראה זה סבבה

כי אם מחמיאים לך באמת עדיין פוגע?

בעינייך זו מחמאהאין לי הסבר

להגיד למישהי ''ממש שמנת! כמה את אוכלת?''

לא.

אז בעיני זו לא מחמאה להגיד לי ''כמה רזית. כמה את אוכלת?''. לא מחמאה בכלל, וחדירה למרחב האישי שלי.

משקל זה נושא רגיש, לא רק למי ששמנה.


גם לי, כבחורה רזה, זה נושא רגיש ואינטימי.

וזה לא נעים ששואלים אותי איך אני רזה כל כך או כמה אני אוכלת?

ואני לא מדברת על הערות חודרניות יותר...

כמו:

''אני אביא לך כמה קילו משלי''

''לא נראה שילדת''

''את אוכלת משהו?''

''עוד רגע את נעלמת''


זה לא נעים.


ברור שלמישהי שמנה בחיים לא תדברי באותו האופן.

אז למה למישהי רזה כן?

אי אפשר לדעת באיזו נקודה זה פוגש בה.


גם אם בעינייך זה מחמאה, את חודרת לי למרחב האישי.

וחדירה כזו היא פוגענית,

גם אם לא הייתה כוונה לפגוע.

או שאלת השאלותסטודנטיתאמא

לא רואים עלייך שאת בהריון, בטוח הכל תקין?

הריון זה תקופה רווית חרדות גם ככה, לא צריך להוסיף שאלות מעצבנות.

הגיע הזמן לשרשור חדש ובו גם יוזמה יפה לחנוכה!זמן רנה


מתחברים בחנוכה תשפ"ו


מוזמנות להצטרף וגם לספר לנו פה איך היה.. וכמובן גם לקחת זמנים נוספים 🙂

מחכה לשמוע איך הלך ❤️לפניו ברננה!
טיול צפונה עם הילדודסשמחה כפרוייקט

אנא עזרתכן

יוצאים לצפון לשלושה ימים עם הילדים

גילאי שנה עד 12

כנראה שהולך להיות קר אבל לא גשום

יש רעיונות למקומות מתאימים?

לא עולה לי שום רעיון שמתאים עם הקטנצ'יק

מצד שני המזג גם קצת מגביל

ולא רוצה למצוא את עצמי באיזה פעלטון שיש לי גם ליד הבית…

תבורכו!

מה זה צפונה?דיאן ד.

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

הלינה תהיה באיזור הכנרתשמחה כפרוייקט

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

תבדקו את ירכא מיי ביייבידיאן ד.

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

 

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

 

מיי בייבי ממש שווה ומתאים לכל הגילאיםעדי98
האיזור שם בסדר? בטוח?שמחה כפרוייקט
את מתכונת מבחינת האוכלוסייה?עדי98

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

בעיני לא שייך לפרנס ערביםבורות המים
הם דרוזיםעדי98
וגם מתגייסים לצבא ומשרתים .. זה לא כפר עוין . הרבה מהם חברים של בעלי בצבא ואחלה איתו גם מכבדים מבחינה דתית. אבל כמובן שכל אחת ודעתה ..
אני אוסיףהשקט הזה
שדרוזים באמונה שלהם מחוייבים להיות נאמנים למדינה שבה הם גרים. ז"א הם לא בעלי שאיפות לאומיות או רצון לאדמה משלהם. הם לגמרי מחוייבים ונאמנים לנו. לפי הרב מלמד אפשר להתייחס אליהם לגמרי כאל גר תושב..
אם אתם רוצים קצת טבע יש בלי סוף מקומות יפיםדיאן ד.

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

 

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

 

 

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

נשמע מהמםשמחה כפרוייקט

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

כן אגמון החולה מהמם!!דיאן ד.

לנו כשיצא להיות שם שכרנו רכב גולף לנסיעה בשבילים

אפשר גם לשכור אופניים לילדים הגדולים אם אין להם בעיה לרכב הרבה זמן.

 

אולי כדאי לשאול אותם אם אין בעיה של בוץ.

 

היתרון של חנוכה זה שאפשר לטייל בלי להזיע בכלללתודה לה''

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...


החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת


ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...


בהצלחה!!


לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...


הבית בנמל בעין גבצוצקהלה
היינו פעמיים וממש ממליצה! ממש על הכינרת, לקטנים יש משחקייה מתוקה ולגדולים יותר יש איזור אומנות שמתאים לכל הגלאים עם מגוון חומרים, הרכבות ויצירות מהממות! מקום סגור שמתאים לימים חמים וקרים במיוחד...
מקום נחמד מאד בטבעהריון ולידה

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.


עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

היינו שם לפני חודש, ממש מאכזב כי אין כמעט מיםאמא לאוצר❤

אז אין זרימה של כל המפלים וכו' .. וגם היה מאד מלוכלך ..

השאלה היא אם הגשם שהיה מאז שינה משו משמעותי 

כן הזרימה לא חזקה אבל אנחנו לא באנו לשחות בסכרהריון ולידה

כמו שכתבתי עשינו את ההליכה לאורך הירדן

המשכנו גם אחרי הסכר

השביל לאורך הנחל נקי וממש נעים, שקט ורואים את המים יפה גם אם אין זרימה חזקה

בדרום הגולן יש מסלולים קלילים גם עם עגלותבורות המים

ונוף לכנרת ולא קר שם

בכללי טבריה יכל להיות נחמד כי לא קר שם

נשמע. טוב. את יכולה למקד?שמחה כפרוייקט
יש טיילת יפה בין כפר חרוב ליישוב לידתודה לה''
ממש מעל הכנרת
נכון לזה נראה לי התכוונתיבורות המים

מנסה להזכר בשם.

אבל עשינו את זה שנה אחת והיה באמת ממש כיףכי היה נוף מהמם של הכנרת והיינו עם תינוק וילדה בת שנתיים ןעוד כל השאר והיה קליל וכיף

מבוא חמה אולי? ומסתיים במצפה השלוםתודה לה''
חושבת שזה השמות
המלצה חמה, לך ולכולן-יעל...אחרונה

כנסי לאתר "יש לאן",

יש להם משחקי שטח מדהימים ממש, בהרבה מקומות בארץ, ניווט עם משימות וחידות.

ספציפית אנחנו היינו ביער מבוא חמה, שזה מסלולון כיך, עשינו עם עגלה גם ויש לו תצפית מדהימה על הכינרת.

עם "יש לאן"- זה הפך למשחק כייפי, מצחיק, מלמד, ומגבש.

ממליצה ממש ממש בחום!

התלבטות לגבי הטיולוןשירה_11

החמוד בן ה 5.5 חודשים עדיין באמבטיה, תכף אעביר לטיולון.

יש לי עגלה של אינגלזינה אלקטה והטיולון שלו כזה גבוה והעגלה בשימוש ב"ה כבר 3 שנים תכף


אני מתלבטת אם לקנות טיולון של אינפינטי מון שהוא נראה נוח ונמוך ושכיבה מלאה וקליל כזה

או להישאר עם הטילון של האינגלזינה


השיקולים בעד לקנות:

נראה יותר נוח, שכיבה מלאה, וזה נראה שאם אקצה להכניס שם את בת ה3 בנוסף לתינוק מידי פעם זה אפשרי

וגם פחות בלאי של השלד של העגלה, הוא בכל זאת כבר 3 שנים בפעולה…


נגד:

חבל על הכסף יש כבר טיולון


אשמח לעצתכן אני חושבת שאני צריכה לשמוע ממנוסות

מקפיצה לך❤️סטודנטית אלופה
תודה לך 💝שירה_11
אני לגמרי בעד טיולון, הרבה יותר נוח לשימושמתואמת

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

אני אוהבת טיולוןושלומית.

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

כשאתן רושמות טיולון אתןשירה_11

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

כן, ברור.מתואמת
האמת שטיולון של העגלהחנוקה

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר

אני בטיולון של העגלהמנגואית

יותר כבד. יציב. אפשר לשים 2 ילדים לפעמים והכל טוב.

אפשר לתלות קניות.


חיסרון - שוחק ממש ויש מצב שלא ישרוד מתישהו.


בעבר הייתי עם טיולון נפרד זול (וילדים אחרים שכבר גדולים). הטיולןן אם היה עמוס בקניות ובלי ילד היה מתהפך. לא היה מקום ל2 ילדים. ובסוף הוא נשבר אחרי שימוש של כמה שנים 

חייבת לומר שטיולון פשוט ששורד כמה שנים זה יפהיעל מהדרום
לק"י


וכנראה שמרתם עליו טוב.

אז את לא בעד?שירה_11
אני קונה זולים והורסת אותם🙊יעל מהדרוםאחרונה
נראה לי שזה מאוד תלוי בשימושבארץ אהבתי

אצלנו היה טיולון פשוט שהחזיק עם ארבעה ילדים. היה בשימוש לא מעט (כולל גרם מדרגות בכניסה לבית שכל פעם צריך לעלות/לרדת). אבל לא העמסנו עליו בצורה מוגזמת (לא שני ילדים בו זמנית, וגם לא המון שקיות של קניות וכדו').

אני משאירה בטיולון של העגלהרק טוב!

עד שהם יושבים יציב ועם מספיק משקל.

בערך עד גיל שנה.

כשהם קטנים ורזים (לפחות אצלי) ולא יציבים, אז מרגיש לי כאילו הטיולון (לא של העגלה) לא מחזיק אותם וקל מידי...

הטיולון של העגלה לפעמים גם יותר סגור ומוגן שזה טוב לך עכשיו בחורף. 

זהו שדווקא נראלישירה_11

שהטיולון הנפרד יותר סגור

העגלה שלי זה אינגליזינה ודווקא היא נראית לי לא יציבה

רגע שולחת תמונה

אני ההפך מכולן לא אוהבת קלילים מדיבורות המים

כי הם לא יציבים כל הישענות או תיק מפיל אותם

וכי הגלגלים נתקעים בכל אבן ואני גרה במקום עם דרכי עפר גם


קונה רק עגלות משולבות קלות משקל ונוחות  ולא מסורבלות ומשתמשת בטיולון שלהן


לי יש בייבי בוס בובקט שוקלת 7 קילו

ממ שקלה נוסעת חלקקק ןיציבה ומתקפלת ביד אחת

באמת לא מוצאת חסרון או סיבה לעבור לטיולון אחר


קונה יד שניה בזול ממ ש לא מפחדת שישחק

מקסימום לילד הבא אקנה חדש

וגם בעיני זה ממש בזבוז כסףבורות המים

לקנות גם עגלה משולבת וגם טיולון

אני קונה יד שניה בסביבות ה300-400 עגלה משולבת במצב מעולה ..יש גם ב500..


כבר שנים קונה ככה

מוכרת בזול את הישנה

ולהוציא את הסכום על טיולון קליל שנשבר אחרי ילד אחד מרגיש לי בזהוז

בסוף במצטבר זה לא בהכרח יוצא יותר זולהשקט הזה

אם את כל ילד קונה ב400-500.. או שלא הבנתי נכון

לי יש ספורטליין שקניתי ב-2000 שח ומשמשת אותי כבר לילד שלישי ב"ה, אז יוצא שעד כה היא עלתה לי 600 שח לילד+- ומאמינה שתחזיק גם לעוד ילד אחד לפחות, אז לגמרי שווה לי את המחיר.


ומחזיקה גפ טיולון פשוט כי לפעמים יוצא שאנחנו יוצאים עם שתי עגלות, או שנוח שהטיולון הקליל באוטו ומשתמשת בו ליציאות קצרות עם האוטו 

מה פתאם...קונה עגלה לכמה שנים טובותבורות המים

והן גם לא נהרסו או משהו בדוקא לפעמים החלפתי כי רציתי מסיבות אחרות


עגלה שקניתי ב300 החיזקה לי ל3 ילדים

לדוגמא

אהה אוקייהשקט הזה

זה נשמע אחרת.

בעיני עגלה שמחזיקה לכמה ילדים שווה להשקיע ולקנות חדשה אבל אפ הצרכים משתנים וכל כמה זמן צריך להחליף עגלה אז באמת שווה לשקול את האופציה של יד2

מנסיוני הן כמו חדשותבורות המים

לפעמים בזול מדי יהיו כתמים..ולפעמים לא..


אבל אם תשלמי 500-800 נגיד יש עגלות ממש במצב חדש

לא רואה אפילו סיבה אחת לשלם פי 2 או 3


אבל אני ככה בכל דבר..לא מכירה חנויות

גם לי יש בייבי בוסרק טוב!
ולא החלפתי לטיולון. אני איתו כבר 6 שנים כמעט רצוף. מחזיק מעולה. רק הגגון כבר מלוכלך והמושב קצת דהוי. אבל אפשר לקנות ריפוד חדש לגגון אם נרצה. 
מתייגתשירה_11

@רוני_רון אני זוכרת שרשמת משו על הטיולון שלך

אשמח ❤️

אני בעד לקנותרק טוב=)
בעיקר מהסיבה שזה שוחק את השלד של האמבטיה 
למה לא לחשוף ילדים למסכים?אנונימית בהו"ל

אשמח ממש לתובנות..

למאמרים, להכל.

אני שמעתי שזה גורם לקשב וריכוזכבתחילה
אלימות, שיעמום מדברים אחרים/מיצוי מהר של דברים אחרים. 
ממש לא בריא למוחDoughnut
זה גירוי חזק מדי למוח וגורם לנזקים מגוונים. יש הרבה מידע ברשת אם מעניין אותך.
ציפייה לא ריאלית למענה שיתן לך כאן רשימות וקישוריםאלישבע999אחרונה

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  


בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  


בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

לימוד אנגלית לגיל הרך מה דעתכן?דיאן ד.

הבן שלי בן 4 מאוד מתעניין באנגלית

כל היום שואל אותי

אמא איך אומרים שולחן באנגלית? איך אומרים תודה באנגלית?

 

יש לנו בבית משחק של אותיות באנגלית אז כבר מכיר ומזהה את כל האותיות באנגלית.

 

קצת מתלבטת אם ללמד אותו מעבר לכך

ובעיקר אם כן אז איך עושים את זה?

 

אני בעצמי יודעת אנגלית די בסיסית, שלא לדבר שהמבטא שלי איום ונורא

קצת חושפת אותו למילים שזה אומרים ככה וזה ככה

אבל לדעתי זה לא משהו שיעזור לו לדעת מעבר ויחזיק מעמד.

 

סרטים לא באים בחשבון! הילדים אצלנו לא חשופים למסכים בכלל בכלל

אז לא סרטים ולא שיעורים (שזה גם לא נראה לי מתאים בגיל)

 

חשבתי בעיקר משחקים, ספרים ושירים.

אני מאוד רוצה שייחשף לא דרך המבטא שלי שכאמור הוא לא משהו.

יש רעיונות בקהל?

וגם אני רוצה משהו חוויתי וכייפי.

אצל הבן שלי יש חוג אנגלית בגן והוא ממש נהנה ואוהבכבתחילה
חוזר כל שבוע עם מילים חדשים ושירים באנגלית.


אפשר לחפש אם יש באזורכם חוג אנגלית קליל לילדים. 

היי! לא היית פה הרבה זמן, לא?השקט הזהאחרונה
אולי ספרים מנגנים?שומשומ

יש ספרים מנגנים  עם מילים בסיסיות לפי נושאים

(כמו בעברית..)


אם מסך לא בא בחשבון אולי רק שמע? סיפורי ילדים באנגלית 

יש לכן רעיון מה לקנות לגיסתי?ואז את תראי

מגיעים להדלקת נרות אצלה,

נפגשים פעם באף פעם...

אולי משהו לילדים? תאומים בני 9.

או לבית?


אשמח לרעיונות,

משהו שקל למצוא לא יקר 

אם את מביאה משהו לאכולאהבה.

סלט או פשטידה אפשר להביא בכלי יפה שיהיה להם לבית

אפשר גם מגבות יפות למטבח

משחק לילדים או ספר זה רעיון יפה 

אפשרחולמת להצליח

נטלה יפה,

שעון קיר.

משחק קופסא לילדיםעודהפעםאחרונה

תמיד נחמד בעיני

מידות בנקסטשמ"פ

הזמנתי עד חודש ועכשיו נהיה קטן אז הזמנתי מידה עד 3 חודשים וענקקקק

איך המידות שלהם עובדות?

זה לפי אורך/גובה של הילדכורסא ירוקה
ואמור להספיק עד שהוא יהיה גדול יותר אז הגיוני שגדול לו עכשיו. 
אז פשוט הוא בין מידותשמ"פ
ההבדל בין המידות די דרסטי
כן, הגיוני. אל תדאגי הם גדלים מהר כורסא ירוקהאחרונה
ככה זה...ואני שר
המידה הבאה תמיד גדולה בהתחלה, לפחות מהניסיון שלי...
כן ככה זהשומשומ
אבל מהר מאוד הוא יגדל והבגד יתכווץ וזה יהיה מעולה 

אולי יעניין אותך