בקשה לסיפורים / אנקדוטות / מחשבות בנושא הנקהנעמי_
שלום

אני עושה כעת את צעדי הראשונים בעולם ההנקה.
אני כותבת מפעם לפעם וקוראת הרבה, ולא זכור לי שקראתי תיאור ספרותי שמתייחס להנקה ביותר מכמה שורות בודדות.
הייתי רוצה לכתוב סיפור קצר שבו ההנקה מקבלת את הבמה.
אשמח אם תשתפו אותי באנקדוטות, תחושות ורגשות שעלו ועולות בכן כשאתן חושבות על הנקה.
כל רגש יתקבל בברכה, גם אם פחות לבבי (אני למשל דימיתי את התינוקת של לעלוקה גדולה בימים הראשונים והכואבים).
אשמח גם לשמוע תובנות ומחשבות על ההזנה הצמודה הזו וכל מה שהיא מעוררת.

תודה למשתפות
נעמי
אהבתיהמקורית
לא באמת יצא לי לדבר על זה כי בסביבה שלי אין מניקות, אבל ההנקה בשבילי הייתה חוויה מאוד מיוחדת. ממש ׳מבשרי אחזה אלוק׳
נדהמתי לראות איך התינוק שלי רק עכשיו נולד וכבר יודע מה לעשות, זה זרם בצורה מדהימה. ובכלל, איך שהייתי שומעת אותו בוכה היה יוצא לי חלב. נהניתי מכל רגע. אפילו מהשאיבות. זה היה מדהים.
חוץ מהקטע של הרעב המטורף, הייתי בור ללא תחתית 🤣
אולי כי זה היה ילד ראשון והייתה לי פניות מירבית. בלידה השנייה כבר החלטתי מראש שאני מניקה בימים הראשונים וזהו. זה היה ממש נכון לי.
וואו, מלא דברים עולים ליאמא_טריה_ל-2
זאת תלות מטורפת, יוצרת בלעדיות של האמא והתינוק, שלי זה ממש לא קל (במיוחד שיש לי גם בת שלוש בבית).
זה מחבר, ומתוק להפליא.
זה כואב למות בהתחלה.
זה מבלבל ותמיד מעלה שאלות של - מתי, כמה, שבע או לא... הרבה חוסר ביטחון יכול להתלוות לזה.
זה כאילו הכי טבעי בעולם, ועם זאת משהו שצריך ללמוד.
זה מאוד מקשה על הזוגיות אצלי. גם כי אין ביוץ אז פחות בא לי, וגם כי קשה לי לעשות את המעבר בין גוף שמזין תינוק לגוף מיני.
זה מקשה על ירידה במשקל, לא רק בגלל הרעב, אלא אצלי גם הורמונלית, הגוף לא משחרר שומנים.
זה משהו שאני די מחכה שיהיה מאחוריי, למרות הרגעים היפים שיש בו (והנוחות כמובן).
אני מניקה בשביל התינוק, שיקבל את הכי טוב, לא בשביל החוויה שלי.
סיום הנקה בשבילי זה שחרור, זה רגע של חזרה לעצמי.
עונה גםכבתחילה
הנקה בשבילי זה לבחור בקושי, לא פיזי.

טכנית היה לי הרבה חלב
בלי גודש
בלי בעיות בחיבור, בהנקה עצמה
בלי פצעים, סדקים וכו'..

אבל
היה לי קשה התלות הזאת.
*רק* אני יכולה להאכיל אותו, זה שבר אותי.
ימים ולילות, רק אני קמה, כי לבעלי אין איך להאכיל. בלי עזרה מהמשפחה, כי גם להם אין איך להאכיל.
אם יוצאת- לשאוב לפני ואחרי. לנקות את חלקי המשאבה. לנקות את הגוף מטפטופים ומריח של חלב.
אי אפשר לצאת ליותר מ3 שעות בלי להכין חלב שאוב- וואי זה היה לי קשה בטירוף. אני בנאדם חברותי שאוהב לצאת והתלות הזאת הקשתה עלי מאד.

בנוסף, עניין האוכל.
בשביל הנקה מזינה צריך אוכל מזין.
ואני לא אוכלת בריא ולא מסודר.
ואכן בהתחלה כשהייתי אצל ההורים ודאגו לי לאוכל- החלב היה יותר שומני ומזין, התינוק היה נראה יותר מלא בלחיים ובפנים. כשחזרנו הביתה ואני אחראית על האוכל לעצמי- כמובן שחזרנו לחיים הרגילים בלי הרגלי אכילה ואוכלים שטויות, והחלב לא היה מספיק מזין.
לא רוצה ולא מתכוונת לשנות את האוכל שלי ולהכין כל היום סלטים בשביל שהתינוק יהיה תלוי בי.

מפה לשם
בגיל 3 חודשים אמרנו ביי ביי להנקה, ובא לציון גואל.
המטרה מושלמת, כל מי שאומר שיש יותר מחלות עם מטרנה אז זה לא ממש גורף. הבן שלי על מטרנה וב"ה חולה רק ממש לפעמים. ויש פה הרבה מניקות שהילדים חולים כל שניה ואני לא אתייג. גם קשר עם התינוק הרבה יותר היה לי קל 'להנות' ממנו כשאני משוחררת ואחרים עוזרים עם הבקבוק, מאשר שאני מניקה ולא רוצה לראות אותו עד להנקה הבאה.

בלי נדר כבר החלטתי שאם בעתיד אלד שוב, זה אחד השינויים שברור לי שאעשה- מלכתחילה אקח כדור ליבוש חלב ולא אניק אפילו לא לשניה.
אויש יקרה, באמת נשמע קשהתוהה לי
חשבת אולי על לשלב? נגיד להביא תמל בלילה ועוד פעם במהלך היום, או כשאת יוצאת וכו ובשאר הזמן להניק?
אני נגיד לא שילבתי כי היה לי בחודשים הראשונים המון חלב שפחדתי מגודש, אבל אולי יש כאלו שיותר מסתדר להן?
לא, אין רצוןכבתחילה
ההנקה לא עשתה לי טוב.
אז למה לי?
לא רואה שום יתרון על מטרנה. מבחינתי זה שווה ערך.
וגם אם יש יתרונות, מעדיפה לוותר עליהם ולקבל רוגע ושלווה.

בכל מקרה זה לא רלוונטי, אני לא יהיה בהריון בזמן הקרוב
מעולה הכי חשוב שתבחרי מה שטוב ונכון לךתוהה לי
פשוט חשבתי שהתכוונת שהקושי העיקרי היה התלות הבלעדית בהנקה, אז הצעתי את השילוב
האמת שאני לקחתי את זה בדיוק הפוךחדשה ישנה
התלות הזאת בי, אני די נהנת ממנה 🤭
זו תחושה שמעצימה אותי, שרק אני יכולה להושיע את התינוק חסר הישע... יבואו חכמים, מנוסים וצדיקים ולא יוכלו להושיע את התינוק הבוכה, עד שתבוא האם ותחלוץ שד... הרגע הזה שהוא נרגע בשניה שאת מניקה אותו הוא מופלא בעיני.בחוויה שלי האישית,זה נותן תחושת גאווה, עוצמה וכח. תחושה שאין כמו אמא ולא יעזור כלום...

וחוצמיזה, שהנקה גורמת לי לוותר על הרבה משימות בבית 🙊 למשל במוצ''ש אצל חמותי, בלאגן אטומי, כולם מסדרים ומארגנים, את הבית ואז הבייבי שלי בא להציל אותי מהמשימות ..חחח הוא נותן צווחה קטנהה ואני בפנים מתנצלות, באמת הייתי דשמחה לעזור אבל .. מה לעשות? הוא רעב 😁

וגם עוד משהו, אני מרגישה שהקב''ה עשה את זה כך שנהיה חייבות לנוח. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי עובדת , מסדרת, מארגנת וכו'וכו'.. סך הכל אני אחרי לידה ואני אומרת לעצמי, טוב, אני רק אעשה את זה וזהו ואני מתמוטטת בסוף. והתינוק, מכריח אותי לעצור . לשבת או לשכב כל כמה שעות. וזה ממש עוזר להחלמה.
התחברתילהשתמח
ממש ממש מזדהה עם כל מה שכתבת!מתואמת
גם אני מזדהה ומתחברת.מוריה
מהמם! מזדההשקדיה.
אוי. עלוקה 😱חדשה ישנה
אבל האמת שבהתחלה זו התחושה 😬

אני זוכרת שילדתי את הבכור, קראתי באיזה מקום, שאם התינוק היה יכול לדבר הוא היה אומר- אמא, אני כל כך נהנה שאת מניקה אותי. זה מעניק לי בטחון, אני מרגיש קרוב אלייך, מחובק ועטוף, החלב שלך , אמא, נהדר ומחזק אותי , כשאני יונק ממך, אני מרגיש הכי מוגן בעולם, הכי אהוב וזה עוזר לי להתאקלם בעולם החדש והענק הזה...

לא זוכרת בדיוק, אבל משהו בסגנון הזה, וזה נתן לי כח!

אני תמיד צוחקת לעצמי איך זה נראה בהתחלה, אני פצועה, סדוקה, כאובה, בוכה בהנקה ולעומת זאת, התינוק עם הפנים הכי שלוות בעולם, קורע אותך מכאבים ואין לו מושג מה עובר עלייך. חחח...

אבל באמת כשכבר הכאב נסבל, או חולף לחלוטין, אין דבר יותר ממלא את הלב , הנפש מלראות את הדבר הקטן הזה יונק ממני. פנים טהורות מתרפקות עליי... אני ממש מרגישה פיזית, בגוף, איך הלב שלי מתרחב על כל הגוף ועוטף אותי בתחושת הנאה מרגיעה ומספקת. זו תחושה מדהימה שאת מעניקה לתינוק שלך בדיוק את מה שהוא זקוק לו. בשבילו את כל העולם.
משתפתשחרית*
אצל הילד הראשון ההנקה היא שוק. התלות המוחלטת מאוד מאוד קשה לעיכול. חוסר הידע אם אכל מספיק או לא, אם יש לי מספיק חלב או לא. היה קשה בטירוף. כל אמירה של מישהו מבחוץ שמפקפקת ביכולת שלי להניק החלישה אותי מאוד.

אצל הילדים הבאים בתור ההנקה היתה ברכה לגמרי. עדיין יש תלות וזה קשה (אבל קצת פחות, כי כבר עשיתי את המעבר הזה מאישה נשואה לאמא). אבל יש לי ביטחון, אני יודעת לזהות תינוק רעב או כאוב או עייף. יודעת מה עושה אצלי גזים ונמנעת מזה.

אצלי הנקה זה זמן של רוגע, אני קוראת המון בזמן הזה, גולשת בנייד (קצת פחות אוהבת את זה ומנסה להימנע).
אוהבת ומתרגשת לראות את התינוק גדל ולדעת שכל זה ממני. (מרגישה שבכל שקילה בטיפת חלב אני מקבלת מדליה).
אוהבת להרגיש את החלב זורם.
חולה על תינוק שנרדם תוך כדי הנקה ומתנתק עם חלב על השפתיים בפרצוף מסטול כזה.

שונאת לגמרי שאיבות. ממש שונאת.
לא אוהבת שההנקה יוצרת אצלי קושי במיניות שלי, בגלל חוסר החשק.

משרשורים פה בפורום ומקשיים בהנקה שאחיותי חוו מבינה שבורכתי לגמרי ומודה על זה מאוד.
שרשור מקסיםרק אמונהה
אצלי אני עושה את זה *רק* בשביל התינוק, לא סובלת את ההתחלה הקשוחה...התלות קשה לי,
החזה שגדל מאוד, הבלעדיות הזו שאין מי שיחליף אותי, הגוף שלי מרגיש לי פחות ברשותי, להתעסק הרבה עם החזה, לא מתחברת לזה בכלל אוהבת להיות עטופה בבגדים שלי בלי שיכנסו לי חחח
החשק המיני שמוזנח הצידה לכמה חודשים

מצד שני אני כל פעם אומרת לעצמי שאיזה מזל שהנקה היא הישיבה כי אחרת לא יודעת אם הייתי יושבת חחח

וכמובן שזה חלב הזהב ואין לזה שוםםם תחליף
זה בגדול המניע שלי להתחיל ולהמשיך גם כשקשה...בפעם הראשונה שהנקתי סבלתי ממש מפטרייה ודלקת והיה סיוט שכבר אמרתי לבעלי זהו אני לא רוצה יותר ואז הוא אמר לי "לא חבל אחרי כל הסבל שעברת לא ייצא מזה כלום" וזה ממש נתן לי כח לדלג על המשוכה הזו ואז ב"ה כבר זרם
בדכ מניקה עד גיל שנה וחודשיים-שלושה גג
קצת אחרת מהרבה פהיפהפיה
בשבילי הנקה זה פלא.
זה המשך ישיר של ההריון. מרגוע לתינוק שרק לפני רגע היה עובר בתוכי, ומרגוע לי כשהוא עלי עטוף בשמיכה כאילו עוד לא נולד.
הקולות הקטנים שלו בהנקה ממכרים אותי. זה מביא לי אושר שאין דרך להסביר אותו. אפילו בשלב שעוד כואב, בשביל הקולות שלו זה שווה לי.
מרגישה שזה חלק מהריפוי הטבעי שלי אחרי הלידה.

ובהמשך כשהם גדולים יותר, בעיני זה מסירות אינסופית.
שאיבות זה סיוט. וזה פשוט מדהים כמה נשים עושות עבור התינוקות שלהן.

חוויה שבחיים לא הייתי מוותרת עליה.
מהממם!דיליה

גם בעיני זה ככה.

ושאיבות אני מתה על זה...

רגע לחשוב על התינוק כשאני בעבודה אינטנסיבית

משתפת גםתוהה לי
בשבילי ההנקה היתה ממש הגיונית ועבדה בשבילי מאד. זה היה כיף, מחבר, זמין, טבעי, נגיש. כן היו לי כאבים מטורפים בחודשים הראשונים, עד שהפסקתי ללבוש חזיו בבית והסדק עבר. וכן בהתחלה היה חוסר ביטחון של מניקה פעם ראשונה האם יש לי מספיק חלב, האם עולה מספיק במשקל, האם הוא שבע, האם זה קפיצת גדילה וכו.. בסוף יש ביטחון נרכש..
ומה שקרה זה שלא שילבתי בכלל בקבוקים בחודשים הראשונים ואז גיליתי שיש לי סרבן חמוד, ואז אמרתי שפעם הבאה אשלב בקבוק פעם היום. האם אעשה את זה? אולי לא כי בקבוקים בשבילי זה סיוט. בין אם זה תמל ובין אם זה שילוב, אותי זה מייגע ממש.
תודה למשתפות עד כה קוראת הכל. הדגשהנעמי_
השיתופית נהדרים.
אם אתן נזכרות גם בסיפורים שקרו בזמן / בשל ההנקה או השאיבה, משעשעים / עצובים / מרגיזים, באינטרקציה עם הבעל / ילד נוסף / סביבה - שתפו.
אני זוכרת משהו משעשעתוהה לי
בגלל שזה ילד ראשון ועוד לא הייתי סגורה ממש על איך להניק מבחינת צדדים, מתי להחליף צדדים וכו, אז מדי פעם הייתי מחליפה סגנון הנקה. ואז החלטתי לתקופה מסויימת להניק כל פעם צד אחד בלבד. והייתי עם התינוק בן החודש בבית חולים לאיזו בדיקה, ישבתי והינקתי מצד אחד עד שהתנתק. וסיימתי להניק. ואז פונה אלי אשה מבוגרת שישבה ממולי ואומרת לי: ומה עם צד שני? לא, זה הזוי,נס שזה הצחיק אותי לגמרי ולא הפוך.
וואו פעורהאביול
🤣🤣🤣כי לעולם חסדו
אולי רצתה לטעום...
סיפורים על שאיבותשמש בשמיים
חזרתי לעבודה ואני שואבת...
אין לי חדר פרטי במקום עבודה, אז אני שואבת בדרך כלל בחדרון קטן שהמזכירה נותנת לי מפתח. פעם אחת היא לא הייתה אז ישבתי לשאוב בחדר שהייתי בו, הייתי לבד ונעלתי את הדלת אבל באמצע השאיבה אני שומעת את המפתח מסתובב, מהר ניתקתי את המשאבה וסגרתי את הקפוצ'ון מעלי, הייתי ככה עם שני בקבוקים של המשאבה בולטים בחזה ומשאבה לידי. נכנס לחדר המנהל עם עוד מישהי, אני מתפדחת את חיי שאלתי אם הם צריכים להיות שם, הם אמרו שלא, לקחו משהו ויצאו והיא אמרה לו לנעול בחזרה את הדלת. וואי איך התפדחתי!
אנקדוטהאמא_טריה_ל-2
בת ה3 שלי אוהבת לעקוב אחרי איזה צד אני מניקה (אני מניקה צד אחד כל פעם).
אז היא רואה שאני מתארגנת להניק ואומרת לי "עכשיו צד ימין". דואגת שלא אתבלבל

חחחחחחחחחרק אמונהה
אני לא הצלחתי להניקמאמינה ומתאמנת
ואני חושבת שכדאי להעלות למודעות גם את זה

את הנשים שאין להן חלב/ שיש להן מבנה חזה שכמעט בלתי אפשרי להניק איתו/ תינוקות עם לשון קשורה/ תינוק שנולד מאד קטן/ אישה שלא יכלה להניק ישר אחרי הלידה והתינוקת פיתח העדפת בקבוק/ תינוק עם רפלוקס..

הלחץ של הסביבה לגבי ההנקה הזיק לי מאד
כל הערה של אחרים גרמה לי לחשוב כמה אני אמא לא טובה וכמה הבת של סובלת
דימוי הגוף שלי צנח לחלוטין, ההרגשה הזאת שמשהו בחזה שלך דפוק- שאין בו חלב, שאת לא מצליחה להניק.. החשיפה הזאת של החזה ליועצות הנקה ולבנות משפחה שניסו לעזור לי הייתה נוראית מבחינתי

אחרי שבועיים בערך החלטתי להפסיק, צמצמתי שאיבות והפסקתי לחלוטין. מאז אני מרגישה הרבה יותר משוחררת, יודעת שהקטנה אוכלת ושבעה ולא דואגת לזה. היא מתפתחת יפה ברוך ה.

אני חושבת שהימים של ההנקה בשבילי הם בור שחור ולא נגמר. ברוך ה שיצאתי ממנו ואני לא שם
בילד הבא בעזרת ה אני מתכננת לא להניק מראש
מסכימה איתך מאוד לגבי הלחץ להניקהמקורית
אני האמת אחרי הילד הראשון לא ראיתי שום עניין בהנקה כשיש סביבי עוד ילדים שצריך לדאוג להם (במקרה שלי היה אחד רק, אבל עם עוד ילדים קטנים בכלל נשמע לי קשה) ואת מושבתת ולא ישנה טוב וצריכה להמשיך לתפקד.
זה מעולה למי שזה טוב לה, אבל מאוד חשוב בעיניי לנהל דיאלוג פנימי עם עצמך בלי רעשי רקע ולחצים של הסביבה ולעשות את זה רק כשזה מתאים לך ולא מתוך הרגשה של אילוץ ולחץ אחרת החוויה היא באמת לא טובה
צודקת לגמרי. בדיאלוג העצמי והמודעות ממש חשוביםמאמינה ומתאמנת
מסכימה איתך מאוד וחושבת שזה לכל הכיווניםאנונימיות

ז"א במשפט אחד-

צאו לא/נשים מהחיים!

פשוט בכל תחום.

גם לאישה שלא מניקה וגם לזו שמניקה בגיל שנתיים.

גם לזו שמשאירה את התינוק לילה לבד בגיל חודשיים וגם לזו שלא עוזבת עד כיתה א

גם לזו שמונעת הריון כשהילד בן 3 וגם לזו שלא מונעת מיד אחרי הלידה

גם לזו שחוזרת לעבוד אחרי 15 שבועות וגם לזו שמאריכה בשנה

בקיצור כל אחד יחיה את חייו ויחנך את ילדיו כפי שהוא רואה לנכון והסביבה תלמד לסתום ולתמוך בכל אחד ובבחירה שלו.

 

^^^^בדיוק!כבתחילה
ממש ממש נכוןמאמינה ומתאמנת
אני גם חושבת שאף פעם אנחנו לא רואים את התמונה המלאה ולא יודעים מה מסתתר מאחורי החלטות של אנשים
זוכרת מקרה אחד עם אחד הילדים שלימתואמת
כשהוא התעורר באמצע הלילה, והייתי גמורה פיזית ונפשית, וכשקמתי אליו - הוא פתאום חייך אליי חיוך כזה ממיס רגע לפני שהתחיל לינוק, וזה פשוט הפך את הכול לשווה יותר...
ועם ילדה אחרת - הייתי פשוט מסוגלת לשבת ולהסתכל עליה בזמן שהיא יונקת, ולהתמוגג מהפלא...
ויש לי גם אנקדוטות מהנקה בגיל גדול של הילד, אם מעניין אותך.
תכל'ס זה באמת נושא ששווה סיפור...
היכא

אני זוכרת איך בילד הראשון לא הבנתי- כמה הכנה עושים ללידה אבל אף אחד לא מכין אותך להנקה. לא מכין אותך לאינטנסיביות, לזה שזה יכול לכאוב, שצריך ללמוד את זה... היום שיש סביבי חברות בהריון ראשון, אני מדברת איתן על זה... אני כמובן לא יכולה להכין אותן פיזית... ועד שאתה לא שם אתה לא באמת יודע. אבל ברמת הידיעה להבין שזה גם עולם שלם.

 

אני נלחמתי בהנקה הראשונה, במשך שלושה חודשים היו לי דקירות נוראיות אחרי כל הנקה, כנראה כתוצאה מהורמוני חלב (כך אמרו לי) ואחכ זה התייצב. אני שמחה שלא ויתרתי, הנקה בעיני זה פלא מטורף וחיבור רגשי מדהים. אבל- בגיל שבעה חודשים אצלי נגמר החלב... ומוצאים דרכים אחרות להיקשר ולאהוב כמובן...

 

אבל חשוב חשוב לי להגיד- שאני מאד מבינה את אלו שבוחרות לא להניק-  ושאמא שפויה, לא פחות חשובה  מההנקה עצמה- אם לא יותר.

 

בהצלחה!

 

 

הנקהלהשתמח
עם הילד הראשון זה פשוט היה כוח קסם לפתור את כל הבעיות, לא משנה מה הפריע לו, וגם כשלא הפריע כלום יכולתי לתת לו בבת אחת מתיקות, שובע, אהבה, ביטחון, ריפוי, הירדמות כשלא הצליח, ממש הכל. לתת לו עולם מושלם לכמה רגעים. היה לי ממש קשה להיפרד מכוח הקסם הזה.

הילד השני שלי מוכן לינוק רק כשהוא רגוע. אפילו כשהוא בוכה באטרף של רעב הוא צריך קצת להירגע לפני שמצליח. אז הפעם פחות מרגישה קוסמת, פשוט מספקת תזונה ואהבה. שזה גם מהמם.

ואמא שלי תמיד סיפרה לי על התחושה המדהימה של שיחרור אוקסיטוצין בהנקה. וואלה אני לא חווה את זה, שום תחושה מיוחדת, חוץ מזה שאני לא מסוגלת שבעלי ייגע בי תוך כדי הנקה.

יש צד שאני אומרת שזה רק בשביל התינוק. אבל מצד שני זה לא באמת נכון כי: א. זה כל כך פשוט טכנית, חוסך בלגן של בקבוקיאדה וגם כסף על תמ"ל.
אבל בעיקר בעיקר- ב. זה חלק מהכוח שלי כאמא לתת כל-כך הרבה לתינוק. היכולת להעניק את זה לתינוק שלי חשובה גם בשבילי. ואין כמו הרגעים האלה שהתינוק נרדם בהנקה ומשחרר עם חיוך מתוק ( כנראה רפלקסיבי...) או מבט מסטול.
למה את לא מסוגלת שיגע בך?אמא אבא ותינוק
מענין אותי
גם לי זה קורה
זה פשוט לא נעים לילהשתמח
נראה לי קשור להורמונים שמשתחררים בזמן הנקה
ואווו האוקסיטוצין! ואוו אני הרגשתי את זה במוחש ממשיערת דבש

במיוחד בהנקה של הבת השלישית

ממש הרגשתי פיזית איך אני נרגעת ומתמלאת תחושת רוך רוגע ואופוריה כזו

כמין סם

משהו הזוי

גם בזמנים שהייתי סופר עצבנית או עייפה מאוד

התחלתי להניק והכל נרגע..

והייתי נעשית עם התינוקת לכמין ישות אחת יונקת רוגעת עוטפת עטופה

 

אני ממש מתגעגע לזה

הגברת בת שנה ורבע

וכבר חודשיים לפחות שהיא גמלה את עצמה 

ולי זה ממש היה קשה וחסר לי גם היוםחצי חיוך

האחים שגם "מניקים"התמסרות
כשאני בתקופה של הנקה זה תמיד ממיס אותי שהילדים "מניקים" בבות על הכרית הנקה.

ואיך פתאום מתחילים דיונים של מתי יהיה לי גם חלב לתת לתינוק שלי וכו'.

זה נותן פתח להמון שאלות מהממות בעיני, ובכללי מאוד מחזק על המקום של הקבה במתן אוכל לכל אחד במדויק
בדיוק באתי לכתוב גם את זה..רק טוב=)
אני יושבת ומניקה את הקטן, ולידי יצור קטן ומתוק שמניק את הבובה שלו ומתעצבן כל הזמן שנופלת לו החולצה..
והכי מצחיק- גם מרים את הבובה לגרעפס בסוף
הנקהאניחדשהכאן
ההנקה אצלי בילד הבכור התנגשה עם קשיי שינה וחרדה שליוו אותי לכן נאלצתי לוותר על מנת להשאר שפויה ולחזור להיות אמא רגועה ושמחה, שאבתי במשך חודש ופשוט הרגשתי שכל טיפה שנתתי לו שווה זהב.. עם עצב אינסופי שאין ביכולתי להעניק לו עוד ממני..
כל החודשים הראשונים לחייו אמרתי לעצמי בלב אולי אנסה שוב לשאוב אולי אנסה לחזור להניק..אבל אמרתי לעצמי שעדיף שאשאר שפויה בשבילו..
ובילדה השנייה החלטתי לא להניק וזה ההחלטה שאני מאוד שלמה איתה ויודעת שלא יכולתי אחרת. מכל מיני סיבות אישיות..
הנקתי רק בביהח וזהו..
חלמתי חלומות מדומיינים על שאני כן מניקה את הקטנה ושומרת את החלב בתוך תכשיט ומעניקה לה אותו כשתגדל.. אבל זה חלום שלצערי לא יקרה..
ההנקה אצלי התנגשה עם פחדים/חרדות ועם כל מיני בעיות אישיות ולכן ויתרתי..
והלוואי שזה לא היה ככה.. כנראה ככה ה׳ רצה.. כי זה לא היה משהו שהוא בשליטתי..
זהו, אני חושבת שכל טיפת חלב אם שווה זהב, אבל לא במחיר של סבל ואי שפיות לאמא..❣️
דוקא יש לי הרבה מה לכתובמשמעת עצמית
יותר מאוחר.
רק סיפור מצחיק:
בחופשת לידה הראשונה (שהתחלתי להניק רק בגיל חודשיים וזה סיפור בפני עצמו) באתי לעבודה לישיבת צוות חשובה (כל הכבוד לי😌)
והתלמידות שלי (חינוך מיוחד) ככ התרגשו ובאו לראות אותי ואת הבייבי
והייתי באמצע להניק (ליד הצוות לא היה אכפת לי.. חברות)
והתפדחתייייי
אז המנהלת צוחקת ואומרת לי: לא נורא שילמדו "כישורי חיים"
וכולם נקרעו בצחוק מטורף...
ואי מהמהם .לא מחוברת
בעיני ההנקה זה פלא עצום ממש.
היה לי לידה קשה מאוד וזה לגמרי היה ריפוי. גם החזיר לי את הבטחון בגוף שלי .
כל פעם שאני מסתכלת על הקציצה הקטנה אני לא מאמינה שזה באמת בזכות החלב שלי.
ההתחלה הייתה קשה . אבל ברגע שהיא התחילה להסתכל עלי ולרצות את ההנקה זה הפך להיות הרבה יותר קל.
אני גם חושבת שזה מה שהבדיל אותי בין כל העולם. בהתחלה מלא הרימו אותה והרגיעו אותה אבל ההנקה זה היה רגעים רק שלנו.
גם בימים הכי הכי עמוסים. אז יש לנו רגעים של שקט רגעים שאנחנו מסתכלות אחת לשניה בעיינים. החיבור הזה שנוצר בכייני מדהים.
וכל פעם לפני ההנקה , לראות את ההתרגשות שלה . לא עומדת בזה , חיימ שלי קטנההה

ולסיפור המשעשע . היא הגיעה לשלב שהיא מפשיטה אותי / עוזרת לי להוציא את השד .
היינו אצל ההורים של בעלי וסובבתי אותה לכיווני והיא הייתה בטוחה שזה זמן להנקה מפה לשם היא מושכת לי בחולצה ומנסה למצוא בכל הכוח את הפטמה , מזל שהיינו רק נשים
מוסיפה . שבאמת לדעתי זה ממש עוול שלא מכינים על ההנקה לפני.לא מחוברת
מדברים על צירים, קרעים ומה לא. ולא מספיק על ההנקה .
לא מספיק על כמה זה חשוב. דרכי התמודדות וכו
וגם לא מספיק על מתי נכון לשחרר.
פשוט כלום.
נכוןאביול
לא אשכח את ההנקה הראשונה שליאם הבנים שמחההה

העירו אותי מהתינוקיה באמצע הלילה(כמה פעמים, כי חזרתי לישון מרוב עייפות, הייתי גמורה מהלידה)

והייתי צריכה ללכת לחדר הנקה, לבד. לא ידעתי מאיזה כיוון להתחיל ואיך להחזיק, והתינוק צורח תוך כדי (ועוד יותר לא נעים כי יושבות שם עוד נשים ומניקות), תוך כדי התחילו גם ההתכווצויות של אחרי לידה...זה היה לי פשוט טראומה. לא הנקתי אותו הרבה, הרגשתי שההנקה היא עול.

בילד השני באתי הרבה יותר מוכנה ובאמת ראיתי שינויים מכל הכיוונים!! ובאמת שהנקתי אותו הרבה יותר...

לא הנקת לפני זה בחדר לידה?אביול
וואו נשמע באמת טראומה
הנקה בשבילי...אביול
זה אושר. היה לי קשה מאוד בהתחלה בכל הלידות, אבל אני מודה מאוד לאמא שלי שלא ויתרה לי ולא נתנה לי להתייאש. עכשיו אני ממש אוהבת את זה (ילדה שלישית ב"ה) והרבה הזו היא הדבר הכי כיף בעולם. זו קרבה שאי אפשר לתאר במילים ..
כמה אנקדוטות על האחים הגדוליםאביול
כל פעם שהיא בוכה- אוי, למה את בוכה? את רוצה חלב של אמא? בקול מתוק כזה...
או שהבת שלי מניקה את הבובה שלה ... מרימה את החולצה ונותנת לה ..
אני אוהבת להניקכן אני
סך הכל הולך לי בקלות בדרך כלל, ולא כל כך מפריע לי התלותיות בי כי בכל מקרה אני לא יוצאת הרבה ואני קמה לילדים בלילות.

כמה סיפורים שעולים לי:

הבן שלי עבר ניתוח בגיל ארבעה חודשים. לפני הניתוח הוא היה בצום. ותכננתי לשאוב. רק שלא קיבלנו חדר, רק אחרי הניתוח. אז יצא הרבה שעות שלא הנקתי והייתי מלאה. וגם אחרי הניתוח, לקח לו זמן להתעורר ולאכול.

כמה פעמים קרה לי שיצאתי לסידורים עם תינוק, והתעכבתי יותר ממה שתכננתי (פספסתי אוטובוס וכד'). ומזל שהנקתי, כי אם לאי לא בטוח שהיה לי מספיק אוכל לתינוק.

עוד סיפור על גמילה-
גמלתי את הבן שלי מאכילה בלילה, לקראת מעבר חדר. החל הרבה יותר בקלות ממה שחשבתי. אחרי שהוא עבר חדר, תכננתי להמשיך להניק אותו בבוקר ובערב ולגמול סופית בהמשך. אבל אחרי יומיים הוא פשוט הפסיק לינוק. היה לי יותר קשה ממנו.
כמה סיפורים משעשעים-חדשה ישנה
כשילדתי את התינוק הבכור, ממש שניה אחרי שהוא נולד, המיילדת זרקה אותו עליי ואמרה לי- ''קחי, ,תניקי אותו ''ואני כזה בשיא התמימות- 'לא, אין לי חלב...' אז היא אמרה - 'בטח שיש לך,' בלי לחשוב פעמיים פשוט סחטה לי את השד, פתאום ראיתי כמה טיפות יוצאות חיברה לי את התינוק... הייתי בהלם! מאיפה זה הגיע?!


וגם, באותה לידה, ילדתי ב12 בלילה, הלכתי לישון ב3 ואז במחלקת יולדות העירו אותי ואמרו לי- ''גברת, התינוק שלך רעב. תניקי אותו.'' והייתי בשוק. כאילו, הרגשתי על גג העולם! ביצעתי את המשימה המטורפת- ללדת- זהו. עשיתי זאת! לא חשבתי על זה שצריך גם לעשות עוד משהו חוץ מללדת. חחחח... ומאז ועד היום אני רק עושה.

ואנקדוטה קטנה- יותר משהעגל רוצה לינוק-הפרה רוצה להניק. כמה פעמים הזדהיתי עם המשפט הזה. כשיש גודש מטורף והינוקא לא לידי, כמה פעמים יצא לי לראות תינוקות לא שלי כשהייתי ממש מלאה והיה בא לי פשוט לחטוף אותם, להניק, ולהחזיר אותם לאמא שלהם 🤭

ולא אשכח, חמישה ימים אחרי לידה (ראשונה כמובן, איזה ירוקה הייתי...חחח) התאשפזתי בבית חולים כי חשדו לשאריות שליה, וגאונה שכמוני, לא שמתי רפידות, פתאום במראה בשירותים אני מגלה על החולצה עיגולי חלב 😱😲😳 איזה פאדיחה!
מזדהה עם עיגולי החלב חחחאביול
קורה לי כל הזמן
אני הלכתי לחתונה של חברה שבועיים אחרי הלידה הראשונהמתואמת
רק קפצתי, כמובן, בעלי והתינוקת חיכו באוטו, אבל בזמן הזה הספיקו להיווצר לי עיגולי החלב הללו...
מזל שהיה חורף - אז פשוט לבשתי את המעיל באולם החם, וככה הסתדרתי עד שיצאתי
הנקה בעיני זה פלא של הקב"הבארץ אהבתי
קודם כל, אני חושבת שזו הדרך הכי ישירה של הקב"ה ללמד אותנו כמה תינוק צריך קרבה פיזית, וכמה הוא זקוק לאמא שלו איתו (כל עוד אפשר). עצם זה שמקור האוכל של התינוק הוא בגוף של האמא, מלמד אותנו מה בעצם התינוק צריך. ואת זה יכולה לתת גם אמא שלא מניקה.

אני מאוד אוהבת להניק עד גילאים גדולים, ויצא לי גם להניק שניים במקביל (טנדם).
ב"ה גם לא היו לי יותר מידי מורכבויות בהנקה.
אני חושבת שעיקר ההצלחה שלי להניק בקלות היא בזכות אמא שלי, שהניקה אותי ואת האחים שלי לפחות עד גיל שנתיים (רוב השנים שהכרתי אותה עד שהתחתנתי - תינוק אחרי תינוק ברצף, ולפעמים גם קצת טנדם), וגם עזרה לי מאוד בימים שאחרי הלידה, בכל הנקה שקצת הסתבכתי - היא תמיד היתה שם לעזור ולהדריך (בבית החולים היה יותר קשה, ניסיתי להיעזר באחיות אבל לא תמיד הן היו זמינות מיד).
אני עכשיו נהנית מהבן שלי (בן 3), שכבר לא יונק המון, אבל לפעמים מבקש לינוק בזמנים שפחות נוח לי, ואני מרשה לו לינוק בספירה עד 10, וזה כל כך מתוק איך הוא יונק בלי לפספס אף רגע, וברגע שאני מגיעה ל-10 הוא מסיים ומחייך אלי חיוך מתוק.
ובהנקה שלפני שהוא הולך לישון (ההנקה העיקרית שלו שנשארה), כשאני מספרת סיפור '5 דקות נ"ך' לפני השינה (בעיקר לאחים הגדולים יותר), הוא מפסיק לרגע את ההנקה כדי לענות על השאלות שאני שואלת, או כדי להעיר איזו הערה קשורה לנושא.
איזה מתוק!!רק טוב=)
מכירה ילדה שמברכת לפני 😍
איזה מתוק!!מתואמת
איך חיכיתי להגיע לגיל הזה עם הקטנה שלי... אבל היא גמלה את עצמה בגיל שנתיים ושמונה חודשים (אבל הספיקה לצבור כמה פניני הנקה חמודים עד אז!)
וגם אני זוקפת את ההצלחה והאהבה שלי להנקה לאמא שלי (אם כי אצלה הכי הרבה היה "רק" שנתיים של הנקה ).
ובזכותה גם הצלחתי להיניק את התאומים שלי, שהיו בפגייה, כי גם היא חוותה תינוקת בפגייה... (והייתה צריכה להיאבק על ההנקה שלה גם עוד הרבה אחר כך...)
וואובת 30
אני מניקה את הילד השישי עכשיו ב''ה .
אוהבת מאוד מאוד את ההנקה.
א. מחשבה שלי כבר ממזמן- החלב הוא כמו המן שבנ''י קיבלו במדבר. נמצא שם תמיד כשצריך, נגיש, טעים, חמים, מזין. יש בתוכו את כל הטעמים של האוכל שהאם אכלה.
בעצם ה' הוא זה שדואג לאוכל של התינוק שלי. פלא בעיני איך נוצר ממני החלב. אני רק צינור בין ה' לבין התינוק.

ב. תחושה פחות טובה- זה כובל. אני לא חופשיה לנפשי. כל שעתיים וחצי הוא צריך אותי. רק אותי. לא אבא ולא סבתא. רק אותי. ובא לי ללכת ליום שלם ובא לי לישון לילה שלם, אבל יש פה יצור שצריך אותי.
והצד השני של התחושה- גם אני צריכה אותו. צריכה להרגיש כמה הוא קרוב אלי, כמה הוא חלק ממני, צריכה ללטף את הלחי ולחייך ולקבל חיוך הנקה כזה מתוק, ולהרגיש איך הוא תופס לי את האף כמו ידית הילוכים תוך כדי הנקה.
מסקנה: ככה ה' ברא אותי ואותו. זה קצת מגביל לכמה חודשים אבל זו ברכה גדולה.

אנקדוטות:
1. איך הבת שלי הפסיקה לינוק בגיל שנה וחמישה חודשים. בוקר אחד כשבאה אלי למיטה כרגיל אמרה לי ''לא אוצה''. חשבתי לעצמי ''מי שואל אותך גברת....'' אבל היא התעקשה שהיא ''לא אוצה''. היא עקשנית🙂. ניסיתי עוד כמה פעמים במשך היום, וכלום. הילדה ''לא אוצה''. אז ככה נגמרה ההנקה איתה.
2. הבן שלי שינק עד גיל כמעט שלוש פעם ראה חיה מניקה את הגור שלה. וכשהחיה הסתובבה והלכה לה, היה לו כזה צער על הפנים...הוא אמר לה ''אבל הוא רוצה צד שני...''

יש לי עוד כל מיני מחשבות . אשתדל לכתוב בפעם אחרת
הסיפור השני שלך ממיס ממש...בארץ אהבתי
ואני ממש מתחברת לנקודה הראשונה שכתבת, על ההשוואה בין ההנקה למן (אני חושבת שיש לזה גם מקורות, לא זוכרת כרגע איפה).
וגם מתחברת לנקודה השניה, על שני הצדדים של זה שההנקה כובלת בין האמא לתינוק - גם הכיף שבזה, וגם הקושי... (רק האף בתור ידית הילוכים אצלי זה בחלק הפחות כיף...🤭 היה הכי כיף כשאחד הילדים שלי היה מלטף אותי מהצוואר ומטה תוך כדי שינק...)
וואי הסיפור השני... איזה מתוק!!!אביול
אני זוכרת את הלם הגודשאמא אבא ותינוק
כמה ימים סוחטים בכח
הגיע יום אחד מתחילה להרגיש כאבים הלכתי לעשות מקלחת,
וכל הרצפה מתחילה להתמלא בחלב, משום מה לא היו לי רפידות כי לא הכנסתי לתיק של הבית חולים לא ידעתי מה לעשות, ניסתי לעצור את החלב עם חולצה ותוך כדי מחפשת עם מה לנגב את הרצפה,
אחר כך התקלחתי ופשוט שמתי 2 פדים ענקיים 🤦‍♀️
זוכרת את הבלבול שלא הבנתי מה קורה עם הגוף שלי
משתפתשירוש16
אז ככה..
כשילדתי את הבכור הייתה לי בעיה רפואית בגינה לקחתי כדורים. לצערי התופעת לוואי הכי משמעותית של הכדור היה - ייבוש. היא ייבשה אותי לחלוטין, בגלל שלקחתי בזמן ההריון למשך מספר חודשים לא שמתי לב לתופעה, אך אחרי הלידה זה פשוט דפק לי את ההנקה כבר מההתחלה. הפסקתי לקחת את הכדורים וניסיתי להמשיך להניק, הצלחתי בצורה חלקית במשך כל חודשים נוספים. הייתי מתאבדת על זה, מנסה להניק ולשאוב בכל דרך אפשרית. לא היה לי יום ולא לילה. הרבה מחיי הסתובב סביב הנקה-שאיבה וזה פשוט התיש אותי, פיזית ונפשית.

אחרי מספר חודשים החלטתי שאני מפסיקה עם זה. זה אומנם התרחש בהדרגה (למנוע גודש ולמנוע דימומים בעקבות האמצעי מניעה) אבל בסופו של דבר קיבלתי את חיי חזרה והבית נרגע, חזר לשפיות מסוימת.

הייתה לי תחושה מאוד קשה בנושא. היה לי קשה להתנתק, אבל למדתי שאפשר להרגיש את התחושה הזאת, של חיבור ונתינה גם דרך הבקבוק.
הקפדתי לשבת כל הזמן בלי הפלאפון, דיברתי איתו, יצרתי קשר עין ופשוט נהנתי מכל דקה. לא הייתי צריכה לדאוג האם הוא אכל מספיק, האם הוא עדיין רעב או שיש גרעפס.. או גזים..
פשוט ישבתי שם ונהנתי להיות איתו.
אגב, זה הקשה עלי אחר כך ללמד אותו לקחת בקבוק לבד. כל כך נהניתי מהרגעים הללו.

למדתי שאפשר להנות מבקבוק, כמו בהנקה. אפשר לתת לילד מבלי למחוק את עצמך. זה אפשרי.
תודה על זה!טל..
התיאור שלך איך אפשר ליצור את הזמן עם התינוק גם בהאכלה מבקבוק מנש נוגע ללב ונותן לי כח.
אחת הסיבות שבילדה הקודמת היה לי ככ קשה נפשית כשהחלב התמעט זה התלות של התינוק בי והזמן המעוחד איתו. את מראה לי שאפשר אחרת, תודה!
וואו...טל אורות

שרשור מתוק!!

מבחינתי הנקה זה דבר מדהים

 

מישי אמרה לי

החודש הראשון של ההנקה גיהנום, אחרי חודש- גן עדן...

צריך לשרוד את החודש הראשון

 

אז האמת שלקח קצת יותר מחודש. היה מאוד מאוד קשה, כואב ומתסכל ומעייף ואין לי מושג איך הצלחתי לשרוד את זה.. זה היה מבחינתי הרבה יותר קשה מהלידה... (וילדתי טבעי בלי אפידורל... ) ללידה התכוננתי להנקה לא....אמרתי לעצמי שפעם הבאה אני לא מניקה כי אחרת לא יכלתי לחשוב על ללדת שוב

 

עכשיו הוא בן שנה. לא יכולה להפסיק. זה פשוט מתיקות. זה מדהים איך שלמרות שהוא גדול וכבר יש לו דעה ורצונות.. כאילו אני רוצה דווקא את העט שלך ואל תמכרי לי משחקים וכו'.. בהנקה הוא חוזר להתמסר.. לקבל... 

הקולות שהוא עושה לפני שהוא יונק... השתוקקות כזאת ליקוק אין דברים כאלה.

 

הנקה זה ג'וקר.. משנה תמצב רוח לא משנה כמה הוא מעוך.. יוצא שמח ורגוע.

 

 

עכשיו בחורף אני מקנאה בו שיש לו תחלב החם... תחשבו שהיה לנו כל היום שוקו חם וטעים.

 

הדבר היחיד שמתסכל זה בבוקר שהוא צורח מאז שהוא מתעורר עד שאני מניקה אותו... לא קולט שכל יום זה אותו סיפור ועוד מעט אני באה..

וגם אני לא יכולה לעשות כלום לפני כי יש לי הרבה חלב חצי חיוך

 

הנקה זה ג'וקר! איזה דימוי גאוני!חדשה ישנהאחרונה
אין לי איפה לפרוקאנוונימית1

חזרנו משבת אצל חמותי.


אני מרגישה שאני פשוט מתפוצצת מבפנים.

אין לי יכולת לשתף אף אחד באמת.

חברות- לא שייך בכלל.

אמא שלי- לא באמת נעים.

את בעלי המתוק- למרות שהוא כל כך מבין, מסכים ומכיל, יש גבול כמה אני יכולה לשתף. אלה ההורים שלו.


אבל שנים על גבי שנים של מטענים, פערי מנטליות קיצוניים. אני יודעת בשכל שהן אנשים טובים אבל אני פשוט סובלת להיות איתם. מכל מיני סיבות.


כשנגמרת שבת אצלם אני מרגישה שהחמצן נגמר איתה.

פשוט יושבת בשירותים שלי עכשיו ובוכה כי אין לי איפה לפרוקקקקק

לי יש חברה אחתמתיכון ועד מעון

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

לחברה אני לא מרגישה בנוח מחשש שיום אחדאנוונימית1

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...


אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

תפרקי קודם כל לתוך עצמךמדברה כעדן.

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...


ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

אפילו פה יש לי טיפה היסוס.אנוונימית1

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.


 

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.


 

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....


 

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.


 

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

אוי, ממש קשה ריבוזום
אין לי מה לומר, רק שברור שקשה לך ושאת צריכה לפרוק אחרי ביקור שם. רק מה שפירית זה מספיק בשביל התגובה שלך, יחד עם עוד מורכבות ופערים מנטליים בכלל... תבכי ותשחררי לגמרי. למה את מרגישה לא בסדר? את ממש מובנת וזה באמת קשה, זה לא אומר שמשהו בך לא טוב!  
תודה על החיבוק♥️ אני חושבתאנוונימית1

שהקושי נובע מכל מיני דברים.


 

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי


 

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

 

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

גלויה

וואוו...

חיבוק לך.

אולי פסיכולוגית?נעמי28
בכנות, זה עוד יותר יבאס אותי להוציאאנוונימית1
ג'ובות בגללה...

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.


ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו


אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

נשמע טעון ומציף. מה עם לפרוק לצ'אט? אני עושה את זהאביגיל ##

הרבה

מתלבטת אם זה נחשב לשון הרע 🤔🤪אביגיל ##
חחחחחחחחחאנוונימית1
אוף זה כואב 🫂אוזן הפיל

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.


אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.


ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

וואו איזו מהממת את. כתבת כל כך אמפתיאנוונימית1

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

באהבה❤️אוזן הפילאחרונה
מה אתן אוכלות השבוע?(הריון,מתבגרת.מחכה עד מאוד

נראה לי המצות עושות לי ממש רע...

אני עם כאב בטן חלש כזה כל היום.

עצירות...

צרות של עשירים.


ואין לי מה לאכול

הייתי אצל הרופאה והיא אמרה לי שחסר לי ברזל

לפי הבדיקה דם.


תוספת ברזל עוד יותר עושה עצירות, ואני לא מעיזה לקחת.

ומרגישה אכן ממש חלשה בעקבות החוסר ברזל.

כולל סחרחורת...


מה שגורם לי לישון הרבה,גם להיות הרבה סתם על הספה..

בלי כח לנקות, להכין אוכל ועוד...

ואז הגדולה שלי בכיתה ט באה בלי סוףףףף בתלונות עליי

כמה אני אמא גרועה שלא עושה כלום בבית

ולמה אין לי כח לילדים שלי..

והיא רוצה רק שתיי ילדים.

כדי שאצלה הכל יהיה מושלם.

כדבריה

זה פוגע כי היא כל הזמן רואה את חצי הכוסות הריקה ולא את כל המאמצים שלי כמו לבשל לשבת וכו.

היא עוזרת אבל כל הזמן נותנת הרגשה מתנשאת ופוגעת...

כמה פעמים ממש בכיתי ממה שאמרה.

לפעמים מנסה להתעלם ולא לפתח מריבה

וואי איזה קשוחהמקורית

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)


לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

וואו. הלם מהדיבור של הילדהבאתי מפעם

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

חיבוקכורסא ירוקה

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.


תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

תרגישי טובמקלדתי פתח

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

לגבי המתבגרתמתיכון ועד מעון

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

מתואמת

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.


ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

זה פתאום נוחת עליימחכה עד מאוד

כי היא ממש ילדה טובה טובה.

פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...

אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.

ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...


ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...

עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...

הכוונה-נופלת עליימחכה עד מאוד
כבר לא יודעת למה לצפות 
היא מתבגרת. הקצוות זה נורמאלייעל...

אל תיבהלי ממה שהיא אומרת.

תעשי את השתדלותך, בכלים ובכוחות שלך.

ואל תדאגי, להרבה יש תקופות כאלו והילדים גדלים בסדר גמור, לא צריך לקחת ללב כל משפט שלה

הי, קודם כל חיבוקאוזן הפיל

נשמע שאת מתמודדת עם הרבה.

רק מילה לגבי המתבגרת

זה שלב שבו קצת חוזרים להיות ילדים בני 3

לכן ההתנהגות הקיצונית

לכן המילים הלא רלוונטיות בעליל

אני לא אומרת לך מה לעשות

רק נותנת מבט חדש כדי שלא תתערערי

כמו שלא תתרגשי מילדה בת 3 שתגיד "אמא את פויה"

ככה דיבורים של ילדה בת 13 לא אמורים לרגש אותך

אפילו שהיא נראית כל כך חכמה ומבינה, בוגרת ורגישה, גדולה וגבוהה

ברגעים האלה היא שוב בת 3 ואת אמא שלה

כי היא בגיל ההתבגרות...מתואמתאחרונה
וזה מקסים שיש לה את הרגעים הטובים! תנצרי אותם, ותשתדלי לשכוח את אלה הרעים, שנובעים נטו מההתבגרות ולא מהאופי הבסיסי שלה...
התפיסה שליoo

שתקשורת הורה ילד

באחריות ההורה באחוזים גבוהים


בניגוד לתקשורת של 2 מבוגרים

בה יש ציפייה וצורך מהצד השני


תקשורת הורה ילד צריכה להיות מבוססת על הבנה של ההורה

שהוא לא בלבל של הילד

שהילד לא צריך לספק צורך ולא כדאי לתלות ציפיות


לכן כשילדה אומרת משהו שלילי

אין מה לקחת אותו מספיק ברצינות כדי להיפגע ממנו

אלא להבין את הצד שלה


גם אצלי היו בעבר אמירות דומות

ובצדק

עם השנים אני הפחתתי עשייה בבית וזה הביא שאלות/ טענות מצד הילדים

אז הייתי עונה בסתמיות

נכון אני לא עושה/ אין לי כוח/ לא בא לי

לא ראיתי בזה טענה שצריכה התייחסות

זכותם לתהות ולרצות

וזכותי לבחור לעשות אחרת

אם כי אף פעם לא בקשתי מהם לעשות במקומי


אם הילדה צריכה לעבוד לעשות עבודה שהיא מצפה שההורה יעשה

היא גם קצת צודקת


אולי זה מעצבן שילדה אומרת משהו צודק וגורמת לתחושה של חוסר אונים

זה לא אומר שהיא לא בסדר

זה אומר שיש מצב מורכב

והיא אומרת את אשר על ליבה כמו שילדים/ מתבגרים (ולפעמים גם מבוגרים) אומרים


(ולרצות 2 ילדים זה טוב

לא בגלל מספר כלשהו

אלא

יכולת לגבש דעה ולרצות בגיל צעיר

זה דבר מעולה)

אשמח להתייעצות מאמהות מנוסות-ילד חלשלוש וחסר תאבוןshiran30005

בן 3 עם אסתמה ברקע אם כי בחודשים האחרונים "יחסית" היה רגוע. כרגע לא לוקח כלום . עם עיכוב התפתחותי ומטופל.

לאחרונה -בחצי שנה האחרונה ואולי יותר הוא ירד במשקל - אולי לא ירד אבל אין עליה בכלל במשקל, נראה רזה מאוד שהיה בתור קטן היה שמנמן, אין התקדמות ככ בהתפתחות כאילו תקוע כזה, חולה המון -חום, קוצר נשימה, הקאות, שילשולים, אוזניים וכו' , נופל הרבה (תמיד היה ככה) וגם אין תיאבון בקיצור חלשלוש כזה. עשינו לאחרונה בדיקות דם עם ויטמינים שיצאו תקינות.

הןא שוב עם חום כמה ימים והתחילו גם הקאות היום אז מחר נלך לרופאה- לגיטימי לבקש בירור נוסף? לא יודעת מה אני רוצה ממכם אבל אמא שלי שמטפלת במעון בילדים אמרה לי שיש משהו מעבר ולדרוש בירור. השאלה מה לבקש? נשקול אותו מחר שוב ואם נראה ששוב אין עליה בכלל מה לעשות הלאה? איזה ברור עושים עוד? כבר לא יכולה לראות אותו ככה אני ממש בוכה כבר, כל פעם יש משהו אחר

אשמח לעצתכן  

אני חושבת שאם אחרי הבדיקותבאתי מפעם

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

זה מה שאני שואלת- איזה עוד בדיקותshiran30005

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

ויטמין B6, B12 ו Dאפונה
לגבי בדיקותהשם שלי

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.


איך הוא אוכל?


יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

אוף מסכניאורוש3

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

אין לו שקד שלישי, עשינו כפתורים לפני כחודשshiran30005
הרופאים מתייחסים שמבקשים עוד בדיקות? מעדיפה להגיע מוכנה אליה מחר
תגידי לה מה שאמרת פה...אורוש3
לבדוק צליאקרק טוב!

איך הוא אוכל בכללי? תזונה טובה? אוכל ארוחות מלאות או בלי תאבון?

אולי לבדוק גם תזונאית בשבילו? 

הוא לא אוכל כמעט כלום - עד לפני כמה חודשיםshiran30005

היה אוכל טוב הכל, לא בררן בכלל אבל עכשיו הוא בלי תיאבון, אוכל כפית -2 ואומר "לא בא לי" ככה על הכל. לקראת הערב נפתח קצת התיאבון אוכל חביתה ופרי וזהו

זה היה הרבה לפני המלחמה ככה שאין קשר ועכשיו זה ממש נראה שהוא רזה וירד במשקל

אולי מרצפן?נפש חיה.
או כדורי תמרים
במקרה כזה, ממליצה על אנשור, מניסיוןממשיכה לחלוםאחרונה
ראיתי ילדים שזה ממש עזר להם
משלוחים מנקסט הגיעו למישהי? כדאי להזמין כעת בגדי,שגרה ברוכה
קיץ או לא? 
לנו הגיע תוך שבועיים שלושהתוהה לעצמי
מה???אוזן הפיל
אז רק שלי תקוע עוד מפורים?? באמת מגיעים משלוחים? סתם נמנעתי
גם שלי תקוע לגמריאמא לאוצר❤
ושמעתי על עוד מלא..😬
מעניין שבכלל אפשר להזמין...מתואמתאחרונה
נכנסתי לאתר של אמזון, ועל כל הפריטים שם כתוב שאי אפשר להזמין לאזורנו
בשעה טובה קנינו נעליים לקטןשושנושי

נעליים מידה 18, תבינו את הגודל של הילד. ב''ה תודה לבורא עולם

בחנות הוא הלך יפה עם הנעליים, קניתי בחנות טובה של גרוסברג בירושלים למי שמכירה (בחנויות אחרות לא מצאתי במידה שלו).

אני לא מתכננת לשים בבית אלא יותר ליציאות, כרגע כדי שיתרגל כן שמה לו פה ושם

בבית משום מה כן יותר קשה לו ללכת איתן והוא עובר הרבה לזחילה. כלומר, הולך נופל וזוחל - לפעמים כן קם חזרה. זה ממש משתנה.

 

תקין לדעתכן?

 

כן, לוקח זמן להתרגלאוזן הפיל
כמה זמן עבר מאז שלמד ללכת?שלומית2
חודש בדיוק.שושנושי

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

זה יחסית מעט זמןשלומית2

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה


בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

לוקח להם זמן להתרגל לנעליים. הילדון שלי הלך 4 חוד'אמהלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

זה נשמע הגיוניאמאשוני

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

בבית אני מתכננת בלי, רוצה שיתרגל כדי שיוכל לנעולשושנושי
בחוץ... 
גם אנחנו קנינו נעליים לקטנה (הולכת כבר חודשיים)מתואמת
והיא ממש לא מסתדרת איתן... ייקח לה זמן, וזה הגיוני. גם ככה כרגע לא יוצאים כמעט מהבית...
מרגיע לשמוע שזה קורה גם אחרי חודשייםשושנושי

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

האמת שאני קניתי לה אונליין בלידר🙈 60 ש"ח...מתואמת
אבל מתכננת לכשתסתיים המלחמה לקנותלה סנדלים ייעודיים לצעד ראשון בגלי. (מניחה שיעלה בסביבות 200 ש"ח)
תרגישי בנוחאפרסקה

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

ברור, גם אני עשיתי את זה לא מעט פעמיםמתואמת

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

חחחח יואווווושושנושי

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

בן כמה הוא, שזו המידה שלו?מתואמת
הוא נולד בכ''ג אב, בן שנה ושבע אם לא טועה בחישובשושנושי

הילד פשוט קטן

אה, אז הוא באמת "סתם" קטןמתואמת
הבת שלי בגיל הזהרקאני

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

אני פעםמקקה
קניתי לילדה בכוונה סנדלים של בנים כי לא נשארו של בנות בסוף העונה, ושלה נקרעו. אפשר לחשוב מה זה כבר משנה...
אני מסכימה איתך כמובן🤭מתואמת
חחחח בדיוק באתי לכתוב שגם ככה הגננות לא רואותאני=)
אותנו בימים אלה, אז אפשר להתפרע עם אווירת השביזות וההזנחה. ואז ראיתי את התגובה שלך... אז בול!!
לגלי עודפים יש אותם סנדלים ביותר זולכורסא ירוקה
גם נעליים. אמנם פחות מבחר מהחנות הרגילה אבל דגמים מצויינים. אתם מירושלים אם אני זוכרת נכון? נראה לי שהעודפים שלהם בתלפיות. וזה ברוב הנעליים 1 במאה, 2 ב150
יש לנו חנות של גלי שקרובה אלינו לביתמתואמת
אז בדרך כלל אנחנו מעדיפים לחסוך בזמן במקום בכסף🤭
אני קניתי נעליים לקטנה שלי בשיין 🤭דיאן ד.

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

 

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

תשלחי קישור.שושנושי

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

היום הבת שלי הלכה פרק זמן ארוך עם הנעליים!מתואמתאחרונה

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

כמה זמן כבר הולך?ים...

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

 

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

חודש בדיוק.שושנושי

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

תקין. אצלי גם כאלה שהלכו חודשיים בלי נעליים, ברגע,שגרה ברוכה
שהבאתי נעליים לקח להם כמה ימים להתרגל ולרוץ בהן. בדכ תוך כמה ימים זה הסתדר
רק מציעה להמשיך גם לפעמים הליכה בלי נעלייםאור10

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

התקפי חרדה והריוןהרמה

כל החודש וחצי האחרונים היו מלווים בהתקפי חרדה ונטילת כדורי הרגעה ללא מרשם. המון עצבים ודאגה ..פעימות לב וחרדה בעיקר בלילות . ואז גיליתי לפני שבוע כמעט שאני בהריון בבדיקה בייתי. מאז אני בדאגה שאולי עשיתי נזק אולי משהו לא בסדר… אין לי בכלל תסמיני הריון שזה חריג לי..

ממש אשמח לתובנות או כל תגובה 🙏

מזל טוב!גלויה

קודם כל - ברכות על ההיריון!!

ב"ה יש הריון!

וכל הכבוד שטיפלת עצמך ולקחת תרופות הרגעה.

בתכל'ס :

דברי עם המכון הטרטולוגי בחיפה, הם נתונים ייעוץ לזה. יש כדורים שאפשר בהריון.

מניסיון אישי - אני כידוע מתמודדת ocd (הפרעה טורדנית כפייתית) וגם היו לי דיכאונות בעבר.

לוקחת באופן קבוע "בריכת כדורים"...

ו- ההריון של הבן שלי (בן 4) היה בהפתעה

וגם אני דאגתי מה יהיה...

המכון הטרטולוגי אמר שזה בסדר, במקרה שלי ההמלצה היתה גם לקחת חומצה פולית במינון מוגבר בשליש הראשון. אם לא עשית את זה - בלי לחץ!

ב"ה היום הבן שלי בן 4, מהמם וחכם מאוד.


שורה תחתונה

את הכי חשובה!

מעולה שטיפלת בעצמך!

וגם העובר יהיה בעז"ה בסדר.

מזל טוב!

המשך הריון רגוע ובריא.

❤️❤️❤️הרמה
בשמחה!גלויה

מציינת שהמשכתי לקחת את התרופות לאורך כל ההריון.

ב"ה ילדון מתוק וחכם ממש.

מרגיע לשמוע תודההרמה
אם תסכימי לכתוב מה את לוקחת אני אשמח לשמוע. 
בכיף, בפרטיגלויהאחרונה
לאן הולכות לטייל בחול המועד?אוויר לנשימה

בדרך כלל אנחנו מטיילים מלא

עכשיו ממש מתלבטים מה לעשות… 

אולי אפשר לבקר בחוותפרח חדש
תסעו לדרום-לכיש-שומרון-בקעה-בית שאןפה משתמש/ת
שם לרוב שקט יחסית

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

אנחנו לא מטיילים השנה…רוני 1234

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט


חבל לקחת סיכונים מיותרים

לא כל טיול=סיכוןפרח חדשאחרונה
אפשר לטייל בקרבת מקומות מוגנים
כאב בשד באחד הצדדים, שבוע 31.אני=)

צריך לבדוק?

כאב שמזכיר לי כמו של התחלה של גודש, אבל בלי הרגשה של משהו... וואי זה כואב!! לא זוכרת כאב כזה בהריונות קודמים, בהנקות כן.

מקפיצה לי🙏🙏אני=)
עכשיו עם חזיה תומכת ואדוקה זה קצת פחות כואב, אבל עדיין כשנוגעת מרגישה 
בכל מקרה כדאי לבדוקכורסא ירוקה
הייתי מתחילה מהתייעצות טלפונית
תודה. טלפונית עם מי?אני=)
רופאת נשיםכורסא ירוקהאחרונה
אם היא לא זמינה אז רופאת משפחה

אולי יעניין אותך