בקשה לסיפורים / אנקדוטות / מחשבות בנושא הנקהנעמי_
שלום

אני עושה כעת את צעדי הראשונים בעולם ההנקה.
אני כותבת מפעם לפעם וקוראת הרבה, ולא זכור לי שקראתי תיאור ספרותי שמתייחס להנקה ביותר מכמה שורות בודדות.
הייתי רוצה לכתוב סיפור קצר שבו ההנקה מקבלת את הבמה.
אשמח אם תשתפו אותי באנקדוטות, תחושות ורגשות שעלו ועולות בכן כשאתן חושבות על הנקה.
כל רגש יתקבל בברכה, גם אם פחות לבבי (אני למשל דימיתי את התינוקת של לעלוקה גדולה בימים הראשונים והכואבים).
אשמח גם לשמוע תובנות ומחשבות על ההזנה הצמודה הזו וכל מה שהיא מעוררת.

תודה למשתפות
נעמי
אהבתיהמקורית
לא באמת יצא לי לדבר על זה כי בסביבה שלי אין מניקות, אבל ההנקה בשבילי הייתה חוויה מאוד מיוחדת. ממש ׳מבשרי אחזה אלוק׳
נדהמתי לראות איך התינוק שלי רק עכשיו נולד וכבר יודע מה לעשות, זה זרם בצורה מדהימה. ובכלל, איך שהייתי שומעת אותו בוכה היה יוצא לי חלב. נהניתי מכל רגע. אפילו מהשאיבות. זה היה מדהים.
חוץ מהקטע של הרעב המטורף, הייתי בור ללא תחתית 🤣
אולי כי זה היה ילד ראשון והייתה לי פניות מירבית. בלידה השנייה כבר החלטתי מראש שאני מניקה בימים הראשונים וזהו. זה היה ממש נכון לי.
וואו, מלא דברים עולים ליאמא_טריה_ל-2
זאת תלות מטורפת, יוצרת בלעדיות של האמא והתינוק, שלי זה ממש לא קל (במיוחד שיש לי גם בת שלוש בבית).
זה מחבר, ומתוק להפליא.
זה כואב למות בהתחלה.
זה מבלבל ותמיד מעלה שאלות של - מתי, כמה, שבע או לא... הרבה חוסר ביטחון יכול להתלוות לזה.
זה כאילו הכי טבעי בעולם, ועם זאת משהו שצריך ללמוד.
זה מאוד מקשה על הזוגיות אצלי. גם כי אין ביוץ אז פחות בא לי, וגם כי קשה לי לעשות את המעבר בין גוף שמזין תינוק לגוף מיני.
זה מקשה על ירידה במשקל, לא רק בגלל הרעב, אלא אצלי גם הורמונלית, הגוף לא משחרר שומנים.
זה משהו שאני די מחכה שיהיה מאחוריי, למרות הרגעים היפים שיש בו (והנוחות כמובן).
אני מניקה בשביל התינוק, שיקבל את הכי טוב, לא בשביל החוויה שלי.
סיום הנקה בשבילי זה שחרור, זה רגע של חזרה לעצמי.
עונה גםכבתחילה
הנקה בשבילי זה לבחור בקושי, לא פיזי.

טכנית היה לי הרבה חלב
בלי גודש
בלי בעיות בחיבור, בהנקה עצמה
בלי פצעים, סדקים וכו'..

אבל
היה לי קשה התלות הזאת.
*רק* אני יכולה להאכיל אותו, זה שבר אותי.
ימים ולילות, רק אני קמה, כי לבעלי אין איך להאכיל. בלי עזרה מהמשפחה, כי גם להם אין איך להאכיל.
אם יוצאת- לשאוב לפני ואחרי. לנקות את חלקי המשאבה. לנקות את הגוף מטפטופים ומריח של חלב.
אי אפשר לצאת ליותר מ3 שעות בלי להכין חלב שאוב- וואי זה היה לי קשה בטירוף. אני בנאדם חברותי שאוהב לצאת והתלות הזאת הקשתה עלי מאד.

בנוסף, עניין האוכל.
בשביל הנקה מזינה צריך אוכל מזין.
ואני לא אוכלת בריא ולא מסודר.
ואכן בהתחלה כשהייתי אצל ההורים ודאגו לי לאוכל- החלב היה יותר שומני ומזין, התינוק היה נראה יותר מלא בלחיים ובפנים. כשחזרנו הביתה ואני אחראית על האוכל לעצמי- כמובן שחזרנו לחיים הרגילים בלי הרגלי אכילה ואוכלים שטויות, והחלב לא היה מספיק מזין.
לא רוצה ולא מתכוונת לשנות את האוכל שלי ולהכין כל היום סלטים בשביל שהתינוק יהיה תלוי בי.

מפה לשם
בגיל 3 חודשים אמרנו ביי ביי להנקה, ובא לציון גואל.
המטרה מושלמת, כל מי שאומר שיש יותר מחלות עם מטרנה אז זה לא ממש גורף. הבן שלי על מטרנה וב"ה חולה רק ממש לפעמים. ויש פה הרבה מניקות שהילדים חולים כל שניה ואני לא אתייג. גם קשר עם התינוק הרבה יותר היה לי קל 'להנות' ממנו כשאני משוחררת ואחרים עוזרים עם הבקבוק, מאשר שאני מניקה ולא רוצה לראות אותו עד להנקה הבאה.

בלי נדר כבר החלטתי שאם בעתיד אלד שוב, זה אחד השינויים שברור לי שאעשה- מלכתחילה אקח כדור ליבוש חלב ולא אניק אפילו לא לשניה.
אויש יקרה, באמת נשמע קשהתוהה לי
חשבת אולי על לשלב? נגיד להביא תמל בלילה ועוד פעם במהלך היום, או כשאת יוצאת וכו ובשאר הזמן להניק?
אני נגיד לא שילבתי כי היה לי בחודשים הראשונים המון חלב שפחדתי מגודש, אבל אולי יש כאלו שיותר מסתדר להן?
לא, אין רצוןכבתחילה
ההנקה לא עשתה לי טוב.
אז למה לי?
לא רואה שום יתרון על מטרנה. מבחינתי זה שווה ערך.
וגם אם יש יתרונות, מעדיפה לוותר עליהם ולקבל רוגע ושלווה.

בכל מקרה זה לא רלוונטי, אני לא יהיה בהריון בזמן הקרוב
מעולה הכי חשוב שתבחרי מה שטוב ונכון לךתוהה לי
פשוט חשבתי שהתכוונת שהקושי העיקרי היה התלות הבלעדית בהנקה, אז הצעתי את השילוב
האמת שאני לקחתי את זה בדיוק הפוךחדשה ישנה
התלות הזאת בי, אני די נהנת ממנה 🤭
זו תחושה שמעצימה אותי, שרק אני יכולה להושיע את התינוק חסר הישע... יבואו חכמים, מנוסים וצדיקים ולא יוכלו להושיע את התינוק הבוכה, עד שתבוא האם ותחלוץ שד... הרגע הזה שהוא נרגע בשניה שאת מניקה אותו הוא מופלא בעיני.בחוויה שלי האישית,זה נותן תחושת גאווה, עוצמה וכח. תחושה שאין כמו אמא ולא יעזור כלום...

וחוצמיזה, שהנקה גורמת לי לוותר על הרבה משימות בבית 🙊 למשל במוצ''ש אצל חמותי, בלאגן אטומי, כולם מסדרים ומארגנים, את הבית ואז הבייבי שלי בא להציל אותי מהמשימות ..חחח הוא נותן צווחה קטנהה ואני בפנים מתנצלות, באמת הייתי דשמחה לעזור אבל .. מה לעשות? הוא רעב 😁

וגם עוד משהו, אני מרגישה שהקב''ה עשה את זה כך שנהיה חייבות לנוח. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי עובדת , מסדרת, מארגנת וכו'וכו'.. סך הכל אני אחרי לידה ואני אומרת לעצמי, טוב, אני רק אעשה את זה וזהו ואני מתמוטטת בסוף. והתינוק, מכריח אותי לעצור . לשבת או לשכב כל כמה שעות. וזה ממש עוזר להחלמה.
התחברתילהשתמח
ממש ממש מזדהה עם כל מה שכתבת!מתואמת
גם אני מזדהה ומתחברת.מוריה
מהמם! מזדההשקדיה.
אוי. עלוקה 😱חדשה ישנה
אבל האמת שבהתחלה זו התחושה 😬

אני זוכרת שילדתי את הבכור, קראתי באיזה מקום, שאם התינוק היה יכול לדבר הוא היה אומר- אמא, אני כל כך נהנה שאת מניקה אותי. זה מעניק לי בטחון, אני מרגיש קרוב אלייך, מחובק ועטוף, החלב שלך , אמא, נהדר ומחזק אותי , כשאני יונק ממך, אני מרגיש הכי מוגן בעולם, הכי אהוב וזה עוזר לי להתאקלם בעולם החדש והענק הזה...

לא זוכרת בדיוק, אבל משהו בסגנון הזה, וזה נתן לי כח!

אני תמיד צוחקת לעצמי איך זה נראה בהתחלה, אני פצועה, סדוקה, כאובה, בוכה בהנקה ולעומת זאת, התינוק עם הפנים הכי שלוות בעולם, קורע אותך מכאבים ואין לו מושג מה עובר עלייך. חחח...

אבל באמת כשכבר הכאב נסבל, או חולף לחלוטין, אין דבר יותר ממלא את הלב , הנפש מלראות את הדבר הקטן הזה יונק ממני. פנים טהורות מתרפקות עליי... אני ממש מרגישה פיזית, בגוף, איך הלב שלי מתרחב על כל הגוף ועוטף אותי בתחושת הנאה מרגיעה ומספקת. זו תחושה מדהימה שאת מעניקה לתינוק שלך בדיוק את מה שהוא זקוק לו. בשבילו את כל העולם.
משתפתשחרית*
אצל הילד הראשון ההנקה היא שוק. התלות המוחלטת מאוד מאוד קשה לעיכול. חוסר הידע אם אכל מספיק או לא, אם יש לי מספיק חלב או לא. היה קשה בטירוף. כל אמירה של מישהו מבחוץ שמפקפקת ביכולת שלי להניק החלישה אותי מאוד.

אצל הילדים הבאים בתור ההנקה היתה ברכה לגמרי. עדיין יש תלות וזה קשה (אבל קצת פחות, כי כבר עשיתי את המעבר הזה מאישה נשואה לאמא). אבל יש לי ביטחון, אני יודעת לזהות תינוק רעב או כאוב או עייף. יודעת מה עושה אצלי גזים ונמנעת מזה.

אצלי הנקה זה זמן של רוגע, אני קוראת המון בזמן הזה, גולשת בנייד (קצת פחות אוהבת את זה ומנסה להימנע).
אוהבת ומתרגשת לראות את התינוק גדל ולדעת שכל זה ממני. (מרגישה שבכל שקילה בטיפת חלב אני מקבלת מדליה).
אוהבת להרגיש את החלב זורם.
חולה על תינוק שנרדם תוך כדי הנקה ומתנתק עם חלב על השפתיים בפרצוף מסטול כזה.

שונאת לגמרי שאיבות. ממש שונאת.
לא אוהבת שההנקה יוצרת אצלי קושי במיניות שלי, בגלל חוסר החשק.

משרשורים פה בפורום ומקשיים בהנקה שאחיותי חוו מבינה שבורכתי לגמרי ומודה על זה מאוד.
שרשור מקסיםרק אמונהה
אצלי אני עושה את זה *רק* בשביל התינוק, לא סובלת את ההתחלה הקשוחה...התלות קשה לי,
החזה שגדל מאוד, הבלעדיות הזו שאין מי שיחליף אותי, הגוף שלי מרגיש לי פחות ברשותי, להתעסק הרבה עם החזה, לא מתחברת לזה בכלל אוהבת להיות עטופה בבגדים שלי בלי שיכנסו לי חחח
החשק המיני שמוזנח הצידה לכמה חודשים

מצד שני אני כל פעם אומרת לעצמי שאיזה מזל שהנקה היא הישיבה כי אחרת לא יודעת אם הייתי יושבת חחח

וכמובן שזה חלב הזהב ואין לזה שוםםם תחליף
זה בגדול המניע שלי להתחיל ולהמשיך גם כשקשה...בפעם הראשונה שהנקתי סבלתי ממש מפטרייה ודלקת והיה סיוט שכבר אמרתי לבעלי זהו אני לא רוצה יותר ואז הוא אמר לי "לא חבל אחרי כל הסבל שעברת לא ייצא מזה כלום" וזה ממש נתן לי כח לדלג על המשוכה הזו ואז ב"ה כבר זרם
בדכ מניקה עד גיל שנה וחודשיים-שלושה גג
קצת אחרת מהרבה פהיפהפיה
בשבילי הנקה זה פלא.
זה המשך ישיר של ההריון. מרגוע לתינוק שרק לפני רגע היה עובר בתוכי, ומרגוע לי כשהוא עלי עטוף בשמיכה כאילו עוד לא נולד.
הקולות הקטנים שלו בהנקה ממכרים אותי. זה מביא לי אושר שאין דרך להסביר אותו. אפילו בשלב שעוד כואב, בשביל הקולות שלו זה שווה לי.
מרגישה שזה חלק מהריפוי הטבעי שלי אחרי הלידה.

ובהמשך כשהם גדולים יותר, בעיני זה מסירות אינסופית.
שאיבות זה סיוט. וזה פשוט מדהים כמה נשים עושות עבור התינוקות שלהן.

חוויה שבחיים לא הייתי מוותרת עליה.
מהממם!דיליה

גם בעיני זה ככה.

ושאיבות אני מתה על זה...

רגע לחשוב על התינוק כשאני בעבודה אינטנסיבית

משתפת גםתוהה לי
בשבילי ההנקה היתה ממש הגיונית ועבדה בשבילי מאד. זה היה כיף, מחבר, זמין, טבעי, נגיש. כן היו לי כאבים מטורפים בחודשים הראשונים, עד שהפסקתי ללבוש חזיו בבית והסדק עבר. וכן בהתחלה היה חוסר ביטחון של מניקה פעם ראשונה האם יש לי מספיק חלב, האם עולה מספיק במשקל, האם הוא שבע, האם זה קפיצת גדילה וכו.. בסוף יש ביטחון נרכש..
ומה שקרה זה שלא שילבתי בכלל בקבוקים בחודשים הראשונים ואז גיליתי שיש לי סרבן חמוד, ואז אמרתי שפעם הבאה אשלב בקבוק פעם היום. האם אעשה את זה? אולי לא כי בקבוקים בשבילי זה סיוט. בין אם זה תמל ובין אם זה שילוב, אותי זה מייגע ממש.
תודה למשתפות עד כה קוראת הכל. הדגשהנעמי_
השיתופית נהדרים.
אם אתן נזכרות גם בסיפורים שקרו בזמן / בשל ההנקה או השאיבה, משעשעים / עצובים / מרגיזים, באינטרקציה עם הבעל / ילד נוסף / סביבה - שתפו.
אני זוכרת משהו משעשעתוהה לי
בגלל שזה ילד ראשון ועוד לא הייתי סגורה ממש על איך להניק מבחינת צדדים, מתי להחליף צדדים וכו, אז מדי פעם הייתי מחליפה סגנון הנקה. ואז החלטתי לתקופה מסויימת להניק כל פעם צד אחד בלבד. והייתי עם התינוק בן החודש בבית חולים לאיזו בדיקה, ישבתי והינקתי מצד אחד עד שהתנתק. וסיימתי להניק. ואז פונה אלי אשה מבוגרת שישבה ממולי ואומרת לי: ומה עם צד שני? לא, זה הזוי,נס שזה הצחיק אותי לגמרי ולא הפוך.
וואו פעורהאביול
🤣🤣🤣כי לעולם חסדו
אולי רצתה לטעום...
סיפורים על שאיבותשמש בשמיים
חזרתי לעבודה ואני שואבת...
אין לי חדר פרטי במקום עבודה, אז אני שואבת בדרך כלל בחדרון קטן שהמזכירה נותנת לי מפתח. פעם אחת היא לא הייתה אז ישבתי לשאוב בחדר שהייתי בו, הייתי לבד ונעלתי את הדלת אבל באמצע השאיבה אני שומעת את המפתח מסתובב, מהר ניתקתי את המשאבה וסגרתי את הקפוצ'ון מעלי, הייתי ככה עם שני בקבוקים של המשאבה בולטים בחזה ומשאבה לידי. נכנס לחדר המנהל עם עוד מישהי, אני מתפדחת את חיי שאלתי אם הם צריכים להיות שם, הם אמרו שלא, לקחו משהו ויצאו והיא אמרה לו לנעול בחזרה את הדלת. וואי איך התפדחתי!
אנקדוטהאמא_טריה_ל-2
בת ה3 שלי אוהבת לעקוב אחרי איזה צד אני מניקה (אני מניקה צד אחד כל פעם).
אז היא רואה שאני מתארגנת להניק ואומרת לי "עכשיו צד ימין". דואגת שלא אתבלבל

חחחחחחחחחרק אמונהה
אני לא הצלחתי להניקמאמינה ומתאמנת
ואני חושבת שכדאי להעלות למודעות גם את זה

את הנשים שאין להן חלב/ שיש להן מבנה חזה שכמעט בלתי אפשרי להניק איתו/ תינוקות עם לשון קשורה/ תינוק שנולד מאד קטן/ אישה שלא יכלה להניק ישר אחרי הלידה והתינוקת פיתח העדפת בקבוק/ תינוק עם רפלוקס..

הלחץ של הסביבה לגבי ההנקה הזיק לי מאד
כל הערה של אחרים גרמה לי לחשוב כמה אני אמא לא טובה וכמה הבת של סובלת
דימוי הגוף שלי צנח לחלוטין, ההרגשה הזאת שמשהו בחזה שלך דפוק- שאין בו חלב, שאת לא מצליחה להניק.. החשיפה הזאת של החזה ליועצות הנקה ולבנות משפחה שניסו לעזור לי הייתה נוראית מבחינתי

אחרי שבועיים בערך החלטתי להפסיק, צמצמתי שאיבות והפסקתי לחלוטין. מאז אני מרגישה הרבה יותר משוחררת, יודעת שהקטנה אוכלת ושבעה ולא דואגת לזה. היא מתפתחת יפה ברוך ה.

אני חושבת שהימים של ההנקה בשבילי הם בור שחור ולא נגמר. ברוך ה שיצאתי ממנו ואני לא שם
בילד הבא בעזרת ה אני מתכננת לא להניק מראש
מסכימה איתך מאוד לגבי הלחץ להניקהמקורית
אני האמת אחרי הילד הראשון לא ראיתי שום עניין בהנקה כשיש סביבי עוד ילדים שצריך לדאוג להם (במקרה שלי היה אחד רק, אבל עם עוד ילדים קטנים בכלל נשמע לי קשה) ואת מושבתת ולא ישנה טוב וצריכה להמשיך לתפקד.
זה מעולה למי שזה טוב לה, אבל מאוד חשוב בעיניי לנהל דיאלוג פנימי עם עצמך בלי רעשי רקע ולחצים של הסביבה ולעשות את זה רק כשזה מתאים לך ולא מתוך הרגשה של אילוץ ולחץ אחרת החוויה היא באמת לא טובה
צודקת לגמרי. בדיאלוג העצמי והמודעות ממש חשוביםמאמינה ומתאמנת
מסכימה איתך מאוד וחושבת שזה לכל הכיווניםאנונימיות

ז"א במשפט אחד-

צאו לא/נשים מהחיים!

פשוט בכל תחום.

גם לאישה שלא מניקה וגם לזו שמניקה בגיל שנתיים.

גם לזו שמשאירה את התינוק לילה לבד בגיל חודשיים וגם לזו שלא עוזבת עד כיתה א

גם לזו שמונעת הריון כשהילד בן 3 וגם לזו שלא מונעת מיד אחרי הלידה

גם לזו שחוזרת לעבוד אחרי 15 שבועות וגם לזו שמאריכה בשנה

בקיצור כל אחד יחיה את חייו ויחנך את ילדיו כפי שהוא רואה לנכון והסביבה תלמד לסתום ולתמוך בכל אחד ובבחירה שלו.

 

^^^^בדיוק!כבתחילה
ממש ממש נכוןמאמינה ומתאמנת
אני גם חושבת שאף פעם אנחנו לא רואים את התמונה המלאה ולא יודעים מה מסתתר מאחורי החלטות של אנשים
זוכרת מקרה אחד עם אחד הילדים שלימתואמת
כשהוא התעורר באמצע הלילה, והייתי גמורה פיזית ונפשית, וכשקמתי אליו - הוא פתאום חייך אליי חיוך כזה ממיס רגע לפני שהתחיל לינוק, וזה פשוט הפך את הכול לשווה יותר...
ועם ילדה אחרת - הייתי פשוט מסוגלת לשבת ולהסתכל עליה בזמן שהיא יונקת, ולהתמוגג מהפלא...
ויש לי גם אנקדוטות מהנקה בגיל גדול של הילד, אם מעניין אותך.
תכל'ס זה באמת נושא ששווה סיפור...
היכא

אני זוכרת איך בילד הראשון לא הבנתי- כמה הכנה עושים ללידה אבל אף אחד לא מכין אותך להנקה. לא מכין אותך לאינטנסיביות, לזה שזה יכול לכאוב, שצריך ללמוד את זה... היום שיש סביבי חברות בהריון ראשון, אני מדברת איתן על זה... אני כמובן לא יכולה להכין אותן פיזית... ועד שאתה לא שם אתה לא באמת יודע. אבל ברמת הידיעה להבין שזה גם עולם שלם.

 

אני נלחמתי בהנקה הראשונה, במשך שלושה חודשים היו לי דקירות נוראיות אחרי כל הנקה, כנראה כתוצאה מהורמוני חלב (כך אמרו לי) ואחכ זה התייצב. אני שמחה שלא ויתרתי, הנקה בעיני זה פלא מטורף וחיבור רגשי מדהים. אבל- בגיל שבעה חודשים אצלי נגמר החלב... ומוצאים דרכים אחרות להיקשר ולאהוב כמובן...

 

אבל חשוב חשוב לי להגיד- שאני מאד מבינה את אלו שבוחרות לא להניק-  ושאמא שפויה, לא פחות חשובה  מההנקה עצמה- אם לא יותר.

 

בהצלחה!

 

 

הנקהלהשתמח
עם הילד הראשון זה פשוט היה כוח קסם לפתור את כל הבעיות, לא משנה מה הפריע לו, וגם כשלא הפריע כלום יכולתי לתת לו בבת אחת מתיקות, שובע, אהבה, ביטחון, ריפוי, הירדמות כשלא הצליח, ממש הכל. לתת לו עולם מושלם לכמה רגעים. היה לי ממש קשה להיפרד מכוח הקסם הזה.

הילד השני שלי מוכן לינוק רק כשהוא רגוע. אפילו כשהוא בוכה באטרף של רעב הוא צריך קצת להירגע לפני שמצליח. אז הפעם פחות מרגישה קוסמת, פשוט מספקת תזונה ואהבה. שזה גם מהמם.

ואמא שלי תמיד סיפרה לי על התחושה המדהימה של שיחרור אוקסיטוצין בהנקה. וואלה אני לא חווה את זה, שום תחושה מיוחדת, חוץ מזה שאני לא מסוגלת שבעלי ייגע בי תוך כדי הנקה.

יש צד שאני אומרת שזה רק בשביל התינוק. אבל מצד שני זה לא באמת נכון כי: א. זה כל כך פשוט טכנית, חוסך בלגן של בקבוקיאדה וגם כסף על תמ"ל.
אבל בעיקר בעיקר- ב. זה חלק מהכוח שלי כאמא לתת כל-כך הרבה לתינוק. היכולת להעניק את זה לתינוק שלי חשובה גם בשבילי. ואין כמו הרגעים האלה שהתינוק נרדם בהנקה ומשחרר עם חיוך מתוק ( כנראה רפלקסיבי...) או מבט מסטול.
למה את לא מסוגלת שיגע בך?אמא אבא ותינוק
מענין אותי
גם לי זה קורה
זה פשוט לא נעים לילהשתמח
נראה לי קשור להורמונים שמשתחררים בזמן הנקה
ואווו האוקסיטוצין! ואוו אני הרגשתי את זה במוחש ממשיערת דבש
מעתיקה מפוסט של מישהי:
ומי שלא יודעת מיהו הרב ניסים החתום על המכתב המביש הזה:
פורסם בכיכר השבת:

שרת המשפטים ציפי לבני החליטה להעמיד לדין משמעתי את הגאון רבי ניסים בן שמעון, ראש אבות בתי הדין בתל אביב, בגין התנהגות לא הולמת. במקרה והרב ימצא אשם, הרי שהעונש הגדול הוא הדחתו מתפקידו כראש אבות בתי הדין.

הסיפור החל כאשר אישה תבעה את הרב פיצויים, אז נחשף כי הרב בן שמעון סיכם עם אישה, בת הציבור החרדי, שהותקפה באכזריות על ידי בן דודה כי לא תתלונן במשטרה ובתמורה היא תקבל סך של 220 אלף שקל.

כעת לרב בן שמעון ישנם 30 יום להגיב להחלטת השרה לבני.

על פי הדיווח ב'הארץ' ההסכם נחתם בלשכתו של הרב בן שמעון לאחר שהוצג כ'בורר' בפרשיה הקשה והחמורה.

יצוין, כי למרות ההסכם, האישה התלוננה במשטרה, ולאחר הסדר טיעון התוקף נשלח לרצות מאסר של שבע וחצי שנות מאסר ובנוסף הושת עליו לפצות את האישה במאה אלף שקלים.

יצוין כי הרב בן שמעון, הינו גיסו של נשיא מועצת חכמי התורה הגאון רבי שלום כהן.
הרב נסים בן שמעון יועמד לדין - כיכר השבת

ומעתיקה עוד מהפייסבוק- בצילומי מסך פה ששיתפה מישהי בשם רויטל.

האחים שגם "מניקים"התמסרות
כשאני בתקופה של הנקה זה תמיד ממיס אותי שהילדים "מניקים" בבות על הכרית הנקה.

ואיך פתאום מתחילים דיונים של מתי יהיה לי גם חלב לתת לתינוק שלי וכו'.

זה נותן פתח להמון שאלות מהממות בעיני, ובכללי מאוד מחזק על המקום של הקבה במתן אוכל לכל אחד במדויק
בדיוק באתי לכתוב גם את זה..רק טוב=)
אני יושבת ומניקה את הקטן, ולידי יצור קטן ומתוק שמניק את הבובה שלו ומתעצבן כל הזמן שנופלת לו החולצה..
והכי מצחיק- גם מרים את הבובה לגרעפס בסוף
הנקהאניחדשהכאן
ההנקה אצלי בילד הבכור התנגשה עם קשיי שינה וחרדה שליוו אותי לכן נאלצתי לוותר על מנת להשאר שפויה ולחזור להיות אמא רגועה ושמחה, שאבתי במשך חודש ופשוט הרגשתי שכל טיפה שנתתי לו שווה זהב.. עם עצב אינסופי שאין ביכולתי להעניק לו עוד ממני..
כל החודשים הראשונים לחייו אמרתי לעצמי בלב אולי אנסה שוב לשאוב אולי אנסה לחזור להניק..אבל אמרתי לעצמי שעדיף שאשאר שפויה בשבילו..
ובילדה השנייה החלטתי לא להניק וזה ההחלטה שאני מאוד שלמה איתה ויודעת שלא יכולתי אחרת. מכל מיני סיבות אישיות..
הנקתי רק בביהח וזהו..
חלמתי חלומות מדומיינים על שאני כן מניקה את הקטנה ושומרת את החלב בתוך תכשיט ומעניקה לה אותו כשתגדל.. אבל זה חלום שלצערי לא יקרה..
ההנקה אצלי התנגשה עם פחדים/חרדות ועם כל מיני בעיות אישיות ולכן ויתרתי..
והלוואי שזה לא היה ככה.. כנראה ככה ה׳ רצה.. כי זה לא היה משהו שהוא בשליטתי..
זהו, אני חושבת שכל טיפת חלב אם שווה זהב, אבל לא במחיר של סבל ואי שפיות לאמא..❣️
דוקא יש לי הרבה מה לכתובמשמעת עצמית
יותר מאוחר.
רק סיפור מצחיק:
בחופשת לידה הראשונה (שהתחלתי להניק רק בגיל חודשיים וזה סיפור בפני עצמו) באתי לעבודה לישיבת צוות חשובה (כל הכבוד לי😌)
והתלמידות שלי (חינוך מיוחד) ככ התרגשו ובאו לראות אותי ואת הבייבי
והייתי באמצע להניק (ליד הצוות לא היה אכפת לי.. חברות)
והתפדחתייייי
אז המנהלת צוחקת ואומרת לי: לא נורא שילמדו "כישורי חיים"
וכולם נקרעו בצחוק מטורף...
ואי מהמהם .לא מחוברת
בעיני ההנקה זה פלא עצום ממש.
היה לי לידה קשה מאוד וזה לגמרי היה ריפוי. גם החזיר לי את הבטחון בגוף שלי .
כל פעם שאני מסתכלת על הקציצה הקטנה אני לא מאמינה שזה באמת בזכות החלב שלי.
ההתחלה הייתה קשה . אבל ברגע שהיא התחילה להסתכל עלי ולרצות את ההנקה זה הפך להיות הרבה יותר קל.
אני גם חושבת שזה מה שהבדיל אותי בין כל העולם. בהתחלה מלא הרימו אותה והרגיעו אותה אבל ההנקה זה היה רגעים רק שלנו.
גם בימים הכי הכי עמוסים. אז יש לנו רגעים של שקט רגעים שאנחנו מסתכלות אחת לשניה בעיינים. החיבור הזה שנוצר בכייני מדהים.
וכל פעם לפני ההנקה , לראות את ההתרגשות שלה . לא עומדת בזה , חיימ שלי קטנההה

ולסיפור המשעשע . היא הגיעה לשלב שהיא מפשיטה אותי / עוזרת לי להוציא את השד .
היינו אצל ההורים של בעלי וסובבתי אותה לכיווני והיא הייתה בטוחה שזה זמן להנקה מפה לשם היא מושכת לי בחולצה ומנסה למצוא בכל הכוח את הפטמה , מזל שהיינו רק נשים
מוסיפה . שבאמת לדעתי זה ממש עוול שלא מכינים על ההנקה לפני.לא מחוברת
מדברים על צירים, קרעים ומה לא. ולא מספיק על ההנקה .
לא מספיק על כמה זה חשוב. דרכי התמודדות וכו
וגם לא מספיק על מתי נכון לשחרר.
פשוט כלום.
נכוןאביול
לא אשכח את ההנקה הראשונה שליאם הבנים שמחההה

העירו אותי מהתינוקיה באמצע הלילה(כמה פעמים, כי חזרתי לישון מרוב עייפות, הייתי גמורה מהלידה)

והייתי צריכה ללכת לחדר הנקה, לבד. לא ידעתי מאיזה כיוון להתחיל ואיך להחזיק, והתינוק צורח תוך כדי (ועוד יותר לא נעים כי יושבות שם עוד נשים ומניקות), תוך כדי התחילו גם ההתכווצויות של אחרי לידה...זה היה לי פשוט טראומה. לא הנקתי אותו הרבה, הרגשתי שההנקה היא עול.

בילד השני באתי הרבה יותר מוכנה ובאמת ראיתי שינויים מכל הכיוונים!! ובאמת שהנקתי אותו הרבה יותר...

לא הנקת לפני זה בחדר לידה?אביול
וואו נשמע באמת טראומה
הנקה בשבילי...אביול
זה אושר. היה לי קשה מאוד בהתחלה בכל הלידות, אבל אני מודה מאוד לאמא שלי שלא ויתרה לי ולא נתנה לי להתייאש. עכשיו אני ממש אוהבת את זה (ילדה שלישית ב"ה) והרבה הזו היא הדבר הכי כיף בעולם. זו קרבה שאי אפשר לתאר במילים ..
כמה אנקדוטות על האחים הגדוליםאביול
כל פעם שהיא בוכה- אוי, למה את בוכה? את רוצה חלב של אמא? בקול מתוק כזה...
או שהבת שלי מניקה את הבובה שלה ... מרימה את החולצה ונותנת לה ..
אני אוהבת להניקכן אני
סך הכל הולך לי בקלות בדרך כלל, ולא כל כך מפריע לי התלותיות בי כי בכל מקרה אני לא יוצאת הרבה ואני קמה לילדים בלילות.

כמה סיפורים שעולים לי:

הבן שלי עבר ניתוח בגיל ארבעה חודשים. לפני הניתוח הוא היה בצום. ותכננתי לשאוב. רק שלא קיבלנו חדר, רק אחרי הניתוח. אז יצא הרבה שעות שלא הנקתי והייתי מלאה. וגם אחרי הניתוח, לקח לו זמן להתעורר ולאכול.

כמה פעמים קרה לי שיצאתי לסידורים עם תינוק, והתעכבתי יותר ממה שתכננתי (פספסתי אוטובוס וכד'). ומזל שהנקתי, כי אם לאי לא בטוח שהיה לי מספיק אוכל לתינוק.

עוד סיפור על גמילה-
גמלתי את הבן שלי מאכילה בלילה, לקראת מעבר חדר. החל הרבה יותר בקלות ממה שחשבתי. אחרי שהוא עבר חדר, תכננתי להמשיך להניק אותו בבוקר ובערב ולגמול סופית בהמשך. אבל אחרי יומיים הוא פשוט הפסיק לינוק. היה לי יותר קשה ממנו.
כמה סיפורים משעשעים-חדשה ישנה
כשילדתי את התינוק הבכור, ממש שניה אחרי שהוא נולד, המיילדת זרקה אותו עליי ואמרה לי- ''קחי, ,תניקי אותו ''ואני כזה בשיא התמימות- 'לא, אין לי חלב...' אז היא אמרה - 'בטח שיש לך,' בלי לחשוב פעמיים פשוט סחטה לי את השד, פתאום ראיתי כמה טיפות יוצאות חיברה לי את התינוק... הייתי בהלם! מאיפה זה הגיע?!


וגם, באותה לידה, ילדתי ב12 בלילה, הלכתי לישון ב3 ואז במחלקת יולדות העירו אותי ואמרו לי- ''גברת, התינוק שלך רעב. תניקי אותו.'' והייתי בשוק. כאילו, הרגשתי על גג העולם! ביצעתי את המשימה המטורפת- ללדת- זהו. עשיתי זאת! לא חשבתי על זה שצריך גם לעשות עוד משהו חוץ מללדת. חחחח... ומאז ועד היום אני רק עושה.

ואנקדוטה קטנה- יותר משהעגל רוצה לינוק-הפרה רוצה להניק. כמה פעמים הזדהיתי עם המשפט הזה. כשיש גודש מטורף והינוקא לא לידי, כמה פעמים יצא לי לראות תינוקות לא שלי כשהייתי ממש מלאה והיה בא לי פשוט לחטוף אותם, להניק, ולהחזיר אותם לאמא שלהם 🤭

ולא אשכח, חמישה ימים אחרי לידה (ראשונה כמובן, איזה ירוקה הייתי...חחח) התאשפזתי בבית חולים כי חשדו לשאריות שליה, וגאונה שכמוני, לא שמתי רפידות, פתאום במראה בשירותים אני מגלה על החולצה עיגולי חלב 😱😲😳 איזה פאדיחה!
מזדהה עם עיגולי החלב חחחאביול
קורה לי כל הזמן
אני הלכתי לחתונה של חברה שבועיים אחרי הלידה הראשונהמתואמת
רק קפצתי, כמובן, בעלי והתינוקת חיכו באוטו, אבל בזמן הזה הספיקו להיווצר לי עיגולי החלב הללו...
מזל שהיה חורף - אז פשוט לבשתי את המעיל באולם החם, וככה הסתדרתי עד שיצאתי
הנקה בעיני זה פלא של הקב"הבארץ אהבתי
קודם כל, אני חושבת שזו הדרך הכי ישירה של הקב"ה ללמד אותנו כמה תינוק צריך קרבה פיזית, וכמה הוא זקוק לאמא שלו איתו (כל עוד אפשר). עצם זה שמקור האוכל של התינוק הוא בגוף של האמא, מלמד אותנו מה בעצם התינוק צריך. ואת זה יכולה לתת גם אמא שלא מניקה.

אני מאוד אוהבת להניק עד גילאים גדולים, ויצא לי גם להניק שניים במקביל (טנדם).
ב"ה גם לא היו לי יותר מידי מורכבויות בהנקה.
אני חושבת שעיקר ההצלחה שלי להניק בקלות היא בזכות אמא שלי, שהניקה אותי ואת האחים שלי לפחות עד גיל שנתיים (רוב השנים שהכרתי אותה עד שהתחתנתי - תינוק אחרי תינוק ברצף, ולפעמים גם קצת טנדם), וגם עזרה לי מאוד בימים שאחרי הלידה, בכל הנקה שקצת הסתבכתי - היא תמיד היתה שם לעזור ולהדריך (בבית החולים היה יותר קשה, ניסיתי להיעזר באחיות אבל לא תמיד הן היו זמינות מיד).
אני עכשיו נהנית מהבן שלי (בן 3), שכבר לא יונק המון, אבל לפעמים מבקש לינוק בזמנים שפחות נוח לי, ואני מרשה לו לינוק בספירה עד 10, וזה כל כך מתוק איך הוא יונק בלי לפספס אף רגע, וברגע שאני מגיעה ל-10 הוא מסיים ומחייך אלי חיוך מתוק.
ובהנקה שלפני שהוא הולך לישון (ההנקה העיקרית שלו שנשארה), כשאני מספרת סיפור '5 דקות נ"ך' לפני השינה (בעיקר לאחים הגדולים יותר), הוא מפסיק לרגע את ההנקה כדי לענות על השאלות שאני שואלת, או כדי להעיר איזו הערה קשורה לנושא.
איזה מתוק!!רק טוב=)
מכירה ילדה שמברכת לפני 😍
איזה מתוק!!מתואמת
איך חיכיתי להגיע לגיל הזה עם הקטנה שלי... אבל היא גמלה את עצמה בגיל שנתיים ושמונה חודשים (אבל הספיקה לצבור כמה פניני הנקה חמודים עד אז!)
וגם אני זוקפת את ההצלחה והאהבה שלי להנקה לאמא שלי (אם כי אצלה הכי הרבה היה "רק" שנתיים של הנקה ).
ובזכותה גם הצלחתי להיניק את התאומים שלי, שהיו בפגייה, כי גם היא חוותה תינוקת בפגייה... (והייתה צריכה להיאבק על ההנקה שלה גם עוד הרבה אחר כך...)
וואובת 30
אני מניקה את הילד השישי עכשיו ב''ה .
אוהבת מאוד מאוד את ההנקה.
א. מחשבה שלי כבר ממזמן- החלב הוא כמו המן שבנ''י קיבלו במדבר. נמצא שם תמיד כשצריך, נגיש, טעים, חמים, מזין. יש בתוכו את כל הטעמים של האוכל שהאם אכלה.
בעצם ה' הוא זה שדואג לאוכל של התינוק שלי. פלא בעיני איך נוצר ממני החלב. אני רק צינור בין ה' לבין התינוק.

ב. תחושה פחות טובה- זה כובל. אני לא חופשיה לנפשי. כל שעתיים וחצי הוא צריך אותי. רק אותי. לא אבא ולא סבתא. רק אותי. ובא לי ללכת ליום שלם ובא לי לישון לילה שלם, אבל יש פה יצור שצריך אותי.
והצד השני של התחושה- גם אני צריכה אותו. צריכה להרגיש כמה הוא קרוב אלי, כמה הוא חלק ממני, צריכה ללטף את הלחי ולחייך ולקבל חיוך הנקה כזה מתוק, ולהרגיש איך הוא תופס לי את האף כמו ידית הילוכים תוך כדי הנקה.
מסקנה: ככה ה' ברא אותי ואותו. זה קצת מגביל לכמה חודשים אבל זו ברכה גדולה.

אנקדוטות:
1. איך הבת שלי הפסיקה לינוק בגיל שנה וחמישה חודשים. בוקר אחד כשבאה אלי למיטה כרגיל אמרה לי ''לא אוצה''. חשבתי לעצמי ''מי שואל אותך גברת....'' אבל היא התעקשה שהיא ''לא אוצה''. היא עקשנית🙂. ניסיתי עוד כמה פעמים במשך היום, וכלום. הילדה ''לא אוצה''. אז ככה נגמרה ההנקה איתה.
2. הבן שלי שינק עד גיל כמעט שלוש פעם ראה חיה מניקה את הגור שלה. וכשהחיה הסתובבה והלכה לה, היה לו כזה צער על הפנים...הוא אמר לה ''אבל הוא רוצה צד שני...''

יש לי עוד כל מיני מחשבות . אשתדל לכתוב בפעם אחרת
הסיפור השני שלך ממיס ממש...בארץ אהבתי
ואני ממש מתחברת לנקודה הראשונה שכתבת, על ההשוואה בין ההנקה למן (אני חושבת שיש לזה גם מקורות, לא זוכרת כרגע איפה).
וגם מתחברת לנקודה השניה, על שני הצדדים של זה שההנקה כובלת בין האמא לתינוק - גם הכיף שבזה, וגם הקושי... (רק האף בתור ידית הילוכים אצלי זה בחלק הפחות כיף...🤭 היה הכי כיף כשאחד הילדים שלי היה מלטף אותי מהצוואר ומטה תוך כדי שינק...)
וואי הסיפור השני... איזה מתוק!!!אביול
אני זוכרת את הלם הגודשאמא אבא ותינוק
כמה ימים סוחטים בכח
הגיע יום אחד מתחילה להרגיש כאבים הלכתי לעשות מקלחת,
וכל הרצפה מתחילה להתמלא בחלב, משום מה לא היו לי רפידות כי לא הכנסתי לתיק של הבית חולים לא ידעתי מה לעשות, ניסתי לעצור את החלב עם חולצה ותוך כדי מחפשת עם מה לנגב את הרצפה,
אחר כך התקלחתי ופשוט שמתי 2 פדים ענקיים 🤦‍♀️
זוכרת את הבלבול שלא הבנתי מה קורה עם הגוף שלי
משתפתשירוש16
אז ככה..
כשילדתי את הבכור הייתה לי בעיה רפואית בגינה לקחתי כדורים. לצערי התופעת לוואי הכי משמעותית של הכדור היה - ייבוש. היא ייבשה אותי לחלוטין, בגלל שלקחתי בזמן ההריון למשך מספר חודשים לא שמתי לב לתופעה, אך אחרי הלידה זה פשוט דפק לי את ההנקה כבר מההתחלה. הפסקתי לקחת את הכדורים וניסיתי להמשיך להניק, הצלחתי בצורה חלקית במשך כל חודשים נוספים. הייתי מתאבדת על זה, מנסה להניק ולשאוב בכל דרך אפשרית. לא היה לי יום ולא לילה. הרבה מחיי הסתובב סביב הנקה-שאיבה וזה פשוט התיש אותי, פיזית ונפשית.

אחרי מספר חודשים החלטתי שאני מפסיקה עם זה. זה אומנם התרחש בהדרגה (למנוע גודש ולמנוע דימומים בעקבות האמצעי מניעה) אבל בסופו של דבר קיבלתי את חיי חזרה והבית נרגע, חזר לשפיות מסוימת.

הייתה לי תחושה מאוד קשה בנושא. היה לי קשה להתנתק, אבל למדתי שאפשר להרגיש את התחושה הזאת, של חיבור ונתינה גם דרך הבקבוק.
הקפדתי לשבת כל הזמן בלי הפלאפון, דיברתי איתו, יצרתי קשר עין ופשוט נהנתי מכל דקה. לא הייתי צריכה לדאוג האם הוא אכל מספיק, האם הוא עדיין רעב או שיש גרעפס.. או גזים..
פשוט ישבתי שם ונהנתי להיות איתו.
אגב, זה הקשה עלי אחר כך ללמד אותו לקחת בקבוק לבד. כל כך נהניתי מהרגעים הללו.

למדתי שאפשר להנות מבקבוק, כמו בהנקה. אפשר לתת לילד מבלי למחוק את עצמך. זה אפשרי.
תודה על זה!טל..
התיאור שלך איך אפשר ליצור את הזמן עם התינוק גם בהאכלה מבקבוק מנש נוגע ללב ונותן לי כח.
אחת הסיבות שבילדה הקודמת היה לי ככ קשה נפשית כשהחלב התמעט זה התלות של התינוק בי והזמן המעוחד איתו. את מראה לי שאפשר אחרת, תודה!
וואו...טל אורות
מעתיקה מפוסט של מישהי:
ומי שלא יודעת מיהו הרב ניסים החתום על המכתב המביש הזה:
פורסם בכיכר השבת:

שרת המשפטים ציפי לבני החליטה להעמיד לדין משמעתי את הגאון רבי ניסים בן שמעון, ראש אבות בתי הדין בתל אביב, בגין התנהגות לא הולמת. במקרה והרב ימצא אשם, הרי שהעונש הגדול הוא הדחתו מתפקידו כראש אבות בתי הדין.

הסיפור החל כאשר אישה תבעה את הרב פיצויים, אז נחשף כי הרב בן שמעון סיכם עם אישה, בת הציבור החרדי, שהותקפה באכזריות על ידי בן דודה כי לא תתלונן במשטרה ובתמורה היא תקבל סך של 220 אלף שקל.

כעת לרב בן שמעון ישנם 30 יום להגיב להחלטת השרה לבני.

על פי הדיווח ב'הארץ' ההסכם נחתם בלשכתו של הרב בן שמעון לאחר שהוצג כ'בורר' בפרשיה הקשה והחמורה.

יצוין, כי למרות ההסכם, האישה התלוננה במשטרה, ולאחר הסדר טיעון התוקף נשלח לרצות מאסר של שבע וחצי שנות מאסר ובנוסף הושת עליו לפצות את האישה במאה אלף שקלים.

יצוין כי הרב בן שמעון, הינו גיסו של נשיא מועצת חכמי התורה הגאון רבי שלום כהן.
הרב נסים בן שמעון יועמד לדין - כיכר השבת

ומעתיקה עוד מהפייסבוק- בצילומי מסך פה ששיתפה מישהי בשם רויטל.

הנקה זה ג'וקר! איזה דימוי גאוני!חדשה ישנהאחרונה
התייעצות לגבי כיוון טיפולי מתאיםאנונימית בהו"ל

רציתי להתייעץ איתכן על משהו שמקשה עליי מאוד ומתיש אותי לאחרונה, ואשמח לזווית הראייה וההכוונה שלכן.

קצת רקע עליי כדי להבין את התמונה:

תמיד הייתי "מצטיינת בלי להתאמץ". בבית הספר ובלימודים למדתי למבחנים רק ברגע האחרון (אם בכלל) ולא ממש הכנתי שיעורים.

מכיוון שאני מאוד מוכשרת וקולטת מהר, זה הספיק לי כדי לקטוף מאיות בקלות.

הבעיה היא שבעבודה ובחיים הבוגרים השיטה הזו הפסיקה לעבוד, ואני תקועה בדפוס ששוחק אותי לגמרי.

מה שקורה בפועל בעבודה:

  • אני יושבת ימים שלמים על כיסא העבודה, אבל שעות ארוכות נשרפות על בהייה, בריחה לטאבים אחרים והתבטלות מלווה בייסורי מצפון. אני יכולה לשבת 12 שעות על המחשב ובפועל לעבוד שעתיים.

  • כשאני מקבלת משימה, אני יכולה במשך 4 ימים לא לעשות כלום ורק למרוח את הזמן, ורק ביום האחרון של הדד-ליין להיכנס לאטרף של שעות רצופות בלחץ היסטרי עד שאני מסיימת.

  • אם משימה דורשת ממני לפנות למישהו מצוות אחר, זה יכול לעכב אותי בעוד יומיים. זה ממש לא מקושי חברתי, אלא נטו תסמונת המתחזה חריפה: פחד משתק שלא אבין מספיק את המונחים הטכנולוגיים או את התמונה המלאה, ושאיכשהו אביך את עצמי מולם.

זה לא רק בעבודה – זה חודר לכל תחום ביומיום:

  • אני רוצה לקום לסדר, לנקות ולתקתק דברים, אבל נתקעת בישיבה. אומרת לעצמי "רק עוד 10 דקות", ואז הילד מתעורר או שנהיה לילה ועברו שעות בלי שעשיתי כלום. המעבר הפיזי מפעולה לפעולה מרגיש לפעמים כמו מחסום כבד.

  • אני מרגישה ממש מכורה למסך, למרות שאין לי סמארטפון או אפליקציות. הכל דרך המחשב: לשוניות של צ'אטים, פורומים וקצת נטפליקס. חוסר השקט הפנימי כל כך חזק שאפילו סרט אני לא מסוגלת לראות ברצף, כל כמה דקות אני קופצת לטאבים אחרים לבדוק אם מישהו כתב או אם נכנס מייל.

  • קשה לי ברמות עם אי-ודאות ודברים חדשים. אני מעדיפה להישאר אצל רופא לא מוצלח רק כדי לא לעבור לאחר, או להמשיך להשתמש בבגדים ישנים במקום לקנות חדשים.

אני מבינה שאני חייבת עזרה מקצועית כדי לצאת מהלופ הזה, אני לא יכולה להמשיך ככה בעבודה, וגם בבית מתסכל אותי מאוד המצב. אבל אין לי מושג מאיפה להתחיל.

אשמח לדעת: האם מישהי חוותה משהו דומה ויצאה מזה? ולאיזה כיוון כדאי לי לפנות כצעד ראשון? אבחון קשב וריכוז? טיפול? (ואם יש לכן המלצה על מישהי ספציפית ומעולה, אשמח מאוד לשמוע).

ממש תודה לקוראות ולעונות

האמת שמה שקפץ ליעל הנס

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

זה יכול להיות הפרעת קשבאנונימית בהו"ל

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

בלימודים הייתי ככה. בעבודה פחות כי לא עובדת מהביתירושלמית במקור

נסי לעבוד מהמשרד...

גם כשאני מהמשרד זה ככהאנונימית בהו"ל

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אולי תטי אותו קצת?ירושלמית במקור

אולי אצליח לחפש זוית אחרתאנונימית בהו"ל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

כן. מבינה.... (אגב התכוונתי להטיה קלה ממש...)ירושלמית במקור

לשימוש במסך לפי מחקריםהמקורית

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

כן אם את ניהנת מההרצאה מאדעל הנס

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

מזדהה ממש עם הרבה מפהאיזמרגד1

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

וואו את אני במקרה?רקאני

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

מזדהה בטירוףמכחול

עוד כיוון שעולה לישלומית.אחרונה

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

מחר הולכת לעשות הזרעה בשערי צדקאריאל765

וגרים מחוץ לעיר..עקרונית יכולה להגיע תוך 45 דקות אבל זה על הנייר. פקק אחד וזהו..חניה..

בקיצור יש לכן פתרון?

אם אני מפספסת זה עד חודש הבא.

מניחה שמחר יהיה פחות פקוקהשם שלי

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

גם אם זה קצת יותר משעה זה בסדרפצלושון

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

כן אם זה שעה ועשר דקות?אריאל765

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

את מחפשת מעבדה ?עוזרת

הבנתי שיש שם אחת של מאוחדת ואחת פרטיתאריאל765

אומנם ערב חג,שמעונה

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

את חוששת מהבאת הזרע?Sheela

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

וואלה? מניסיון? זו פעם ראשונה שלנו.אריאל765

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

בדרכקל"ת

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

חשבנו להגיע ממש מוקדם. אפילו לפני 8אריאל765

אז פחות יניה בעיה, גם ערב חגשמעונה

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תודה רבה לך🩷אריאל765

שיהיה בהצלחה רבהשמעונה

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

בשעות האלה הכבישים פנויים לגמרי בע"ה בהצלחהבאתי מפעםאחרונה

אה בקטע הזהטארקו

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

מחר לא אמור להיות פקוק בבוקררק טוב=)

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לצאת מוקדם יותר?טארקו

זה עדיין בסדר...אורוש3

זה בסדר גמורחושבת בקופסא

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע…אנונימית בהו"ל

הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.

אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק

הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.

אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם

רק שהם לא😂

אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)

והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ

וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו

הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם

ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים

שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי

ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…

אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)

בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!

והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)

יצא מבולגן

לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…

ה' יעזור…

רואה שמציעות פה מקצוע...אז מציעה גם מהשטח אחלה מקצממתקית

אינסטלציה

לימודים יחסית קלים

אינסוף עבודה, תמיד תמיד יהיה צריך, אין תחליף למקצוע.

בכל אופן, אצלנו בבניין יש אינסטלטור שעובד שעות נוספות, והם גם לוקחים הרבה...מרשים לעצמם כי אי אפשר בלעדיהם.

עוד רעיון-

מורה לנהיגה, אחלה עבודה אחלה כסף. (ותחסכי הרבה לילדים שלך...

משפחתולוגיה בחגים-כל עצה תתקבל 😊אנונימית בהו"ל

כתבתי כאן לפני חודש

בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה

אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים

בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר

ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין

השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות

ואני נשארת בבית עם הילדים.

אבל

קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!

קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות

וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה

קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה

ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.

אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי

ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים

אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.

אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף

קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום

שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה

האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?

כנראה שלא אכפת להן

כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!

ומצד שני-

השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!

אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה

או שלא?

מה היית עושה?

נקודה מעניינת.ממתקית

הרגע גיליתי שאין לי מספיק ימי חופש ואני צריכהחמדמדה

לעבןד בחול המועד

😭😭😭😭

😩😩😩😩😩😩

🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯

אני גוססת

אני בוכה

לא רוצה

אין לי תקווה

אני לא ריצה

די

תצילו אותי

וואי בהצלחהאונמר

הלוואי תמצאי מהר עבודה חדשה עם בוס אנושי ומעריך ♥️

בדיקת הריון חיובית זה בוודאות הריון?שאלה גנים

יכול להיות טעות?

אסביר -

עשיתי בדיקות דם יומיים לפני האיחור

(לא קשור להריון, מונעת לא הורמונלי)

והרופאה שמה לי גם בדיקת בטא כנראה

הבטא יצאה 2.3

כעבור שבוע...

הווסת מאחרת לי כבר חמישה ימים

אז רק ליתר ביטחון עשיתי בדיקת הריון (של לייף, מצרפת תמונה)

אשמח אם מישהי פה יודעת

המוח שלי בהלם 🤔

אין פה אף ספק!! 2 פסים- הריון בע"הממתקית

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

מונעת עם דיאפרגמהשאלה גנים

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

אממ חיובי. בשעה טובה!אורוש3

וואו, יקרה! זה ממש הריון.. מוזמנת לפנות אליי בפרטיהתייעצות הריון

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

תודה רבהשאלה גנים

מונעת עם דיאפרגמה 😉

נראה כמו חיובי, אם את עם התקן לא הורמונליקנקן שבור

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

תודה רבה!שאלה גנים

כאמור, דיאפרגמה 😅

זה אמיתי!!פרח חדש

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

כן, מתאמת וקוטלשאלה גנים

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

נראה לגמרי חיוביהשקט הזה

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

תודה! כן זה בול מה שקרהשאלה גנים

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

וואו. בעז"ה יתן לך כח לעבור את זה בקלות ❣️פרח חדש

❤️❤️שאלה גניםאחרונה

מלחיצים לפני ראש השנהאובדת חצות

שאולי תהיה מתקפה

ובלי קשר

צה"ל נערך באילת ובערבה

יש תרגילים בגבולות מצריים וירדן

ואומרים שזה כמו לפני 3 שנים שאין שופר כי ראש השנה יוצא בשבת

במקום להתעסק בחג ובקדושה

אני חוששת מתרחישים שחס וחלילה לא יקרו

היו מלא שנים שלא תקעו בשופר בשבת ראש השנהשיפור

זאת לא הסיבה למתקפה שהייתה. זאת תקנת חכמים.. ייסורים מגיעים מגיע בגלל חטאים, כדי לקדם את עם ישראל, לא בגלל קיום תקנת חכמים.

והיו כל כך הרבה שבתות וחגים שהלחיצו שאני כבר לא חושבת שזה אומר שבאמת יש סיכוי שסביר לכלום.

אני מאמינה שאנחנו צריכים להרבות בתפילה, תשובה וצדקה ולבטוח בה'.

מי אומר מה?שלומית.

בתחילה, מה זה השטויות האלה ולמה להקשיב להן?

פעם בכמה שנים ראש השנה יוצא בשבת, וכבר עכשיו בשיטוט קצר בגוגל את יכולה למצוא את 100 השנים האחרונות ו100 השנים הבאות שבהן ראש השנה יוצא בשבת.

והמתקפה?! מתישהו אומרים שלא צפויה מתקפה? אם כן, תעדכני. ועד אז תסגרי את כל אתרי החדשות ובייחוד את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם שמתמקדות בלהפחיד ולהטריל

לגבי השופר -לפניו ברננה!

גם אני הייתי לחוצה מהעניין הזה של תקיעות בין ראש השנה לשבת, במיוחד שבשנת תשפ"ד הרב שלנו העביר שיעור עם מהלך שלם על הנושא הזה, ואחר כך קרה מה שקרה בשמחת תורה.

אבל:

דבר ראשון, בתשפ"ה הייתה תחילת שנה בשבת והייתה שנה מאוד מבורכת.

דבר שני, אני חושבת שאומרים את הדברים האלה כדי לעורר אותנו לתשובה ולהשתדל חזק יותר בתפילות. ואם זה לא עוזר לך אלא רק מכווץ אותך, אז אפשר להסתכל על זה ככה שיש 70 פנים לתורה. ויכול להיות שזה לא הדרך שלך לשמוע את הדברים.

הנתיבות שלום אומר שהפוך שבשנה כזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו תוקע בשופר ושאין פחות דינים:

"וזה פי' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת יום טוב הוא לישראל, שבו נמתקים כל הדינים מכח האהבה והחסד שבש"ק, ופעולת השופר נעשית ע"י הש"ק." (נתיבות שלום חלק ב'- זכרון תרועה)

ואני אוסיף לך גם קישור לשיעור מהמם בנושא. ויש עוד ציטוט ששמעתי ואני לא זוכרת מה הוא, אבל באמת אפשר גם להסתכל על זה באופן אחר.

הכנה לראש השנה - להכתב לחיים

כמה 'זאב זאב' בשנים האחרונות. חיים את חיינו עדאורוש3

שיוכח אחרת

הרבנית רחל בזק אומרתממתקית

(מקווה שמדייקת ושהבנתי את דבריה)

שכשאין שופר בר"ה בשבת, זה יכול להיות סימן לא טוב אבל גם יכול להיות סימן טוב מאוד.

ואת באמת עוד מקשיבה לחדשות הללו?

לפי החדשות מדינת ישראל הייתה צריכה כבר לחוות עוד 3 מלחמות גדולות ולהיחרב.

בנוהל של החדשות מריצים את המילה "מתקפה", ככה הבנתי והפסקתי לתת לזה את הדעת.

יוכיחו כל הפעמים שארגנתי את הממ"ד וקניתי, ושמתי, והכנתי, וניקיתי- ובסוף כלום

אומרים שכשאין תקיעת שופר ביוט ראשוןכי כל פה

כמו השנה זה סימן למאורע גדול שיקרה בשנה זו.. אין התייחסות אם אני לא טועה לאיזה סוג של מאורע..

בעז"ה שנזכה שתהא שנה טובה עם מאורעות גדולים וחיוביים ומשמחים! שנה של פריצת האור וזריחתו על כל עם ישראל!

לא לעקוב אחרי החדשותהשקט הזה

עושה מאד טוב לנפש.

דבריו המרטיטים של ה'ערוך לנר' זצוק"ל:אמהלה

שנה שחל בה ראש השנה בשבת - יכולה להיות טובה או רעה ח"ו, תלוי בשמירת השבת והתחזקות בה, שאז השבת נעשית סניגור!

וואו חזק ממש. שנזכה לשמור הרבה שבתותפרח חדשאחרונה

ועכשיו להמלצה על מומחה לילדים הכי טוב בשינייםשירה_11

איזור דרום

הלוואי ויהיה לכן

יש לי המלצה בלודמישהי מאיפשהו

ד"ר רוני איצקוביץ

עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים

אבל נראה לי שהוא לא זול...

ד"ר יעל פלמון מבאר שבעניק חדש2

יקרנית בטירוף

אבל שווה כל שקל.

מכבי? לא נעים לי לומר- רופא תותח עם ילדים אבל...ממתקית

ערבי. באשקלון

עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.

הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו

אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...

יש שם הרבה בני דודים. 🫣מוריה

רופאי השינייםoo

הערבים שטיפלו בילדים שלי

היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם

וזה תחום קשה

הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד

גם במכבי וגם במאוחדתoo

היא הגיבה למי שכתבה שהשם הערבי זה הרופא הזהיעל מהדרום

לק"י

אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.

אההה באמת? לא ידעתי.ממתקיתאחרונה

מכבי בבאר שבע עוזר לך?יעל מהדרום

אם כן, ד"ר סבטלנה פוזרי מומלצת. מאוד נחמדהיעל מהדרום

לק"י

והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.

ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!

(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).

אולי יעניין אותך