פורום הריון ולידה (עמוד 1730)

איזה קשה זה, חיבוק!

ככה גם אתם וגם הוא תרשמו קצת ותתמלאו בכוח.
זה תקופה ממש ממש קשה, אבל היא תעבור בעז"ה.
הוא איתכם בחדר? אולי כדאי שתתפצלו קצת ואחד ישן בחדר שני/ על הספה ואח"כ תתחלפו, רק בשביל שתצליחו לישון קצת רצף..
בהצלחה!!

באמת בן כמה הוא? אולי לעביד קצת על הרגלי שינה שהשתבשו סביב תקופת השיניים?

שאני לא מסוגלת לעבוד על שום דבר בסבלנות.
מצד שני זה ממשיך בגלל שהוא לא ישן.
אני פשוט אוהדת עצות

חוסר שינה הוא מעין מעגל קסמים שמזין את עצמו.
תינוק עייף, בשביל להצליח להשאר ער,
הגוף שלו מפריש אדרנלין.
זה מקשה עליו להירדם,
וכשנרדם- ישן גרוע.

מה עושים?

מנסים להשכיב אותו יותר מוקדם.
לא מחכים שהוא ייראה עייף, אלא פועלים לפי הזמן.
(וזה המקרה היחיד שבו אני אמליץ לעבוד לפי שעון!)

אחרי שהוא יצליח להשלים קצת שינה,
העניינים ישתפרו.

ואם לא,
בואי להתייעץ איתי.
050-4655755

עד שהתחילו השניים והכל התחרבש,
ווירוס ושוב שניים ואין רגע של מנוחה.
אני פשוט מתמוטטת.

תחזקי בינתיים בויטמינים, ואחרי שיירגע קצת תנסו לחזור לחלונות שינה והכל..

לתת נובימול
תראי אם ישן טוב

ככה תהיה לך אינדיקציה אם זה התנהגותי רגשי או פיזי

ואז תוכלי להמשיך בירור

ואם זה באמת רגשי-התנהגותי,
תמשיכי לעשות הכל לפי הספר, וזה אמור להסתדר...
זאת כנראה איזה רגרסיה שיכולה להיות בגלל קפיצה התפתחותית.
סדר יום, חלונות שינה, הרבה עקביות....


כמובן ייעוץ שינה זו אפשרות. בעיקר יעבדו אתכם על הירדמות עצמאית על מנת שיוכל לחזור לישון לבד גם בין מחזורי שינה. אבל - תבדקי שמתאים לך, זה לא נכון לכולן.

הלוואי שיעבור לכם במהרה!!

רוב הנשים לא מקבלות עירוי.....
אם עד עכשיו לא נטלת תוספים אז בהחלט שווה לתת הזדמנות. להקפיד על נטילה סדירה במשך חודש, אפילו פעמיים ביום, ולבדוק שוב.
בהצלחה!

לקחת במשך חודש תוסף, ולאחר מכן לבדוק ולראות אם עולה ולפי זה להחליט.

יכולה להמליץ על אקטיפרין, אחרי ניסיונות רבים אצלי הוא עזר כשהאחרים לא נספגו בכלל.

כן אומר שאני העדפתי עירוי ע"מ להגיע מוכנה ללידה, ובאמת מהמוגלובין 9, אחרי 10 מנות של עירוי (ב 5 פעמים) עלה ל 12 ב"ה

ואת ההמשך, חזרתי לפני כמה שבועות לקחת אקטיפרין כדי לשמר, ועכשיו ההמובלוגין 13.5 ב"ה.

זה גם שיקול, כי ככה מרוויחים כמות טובה להתחיל ממנה את הלידה בעז"ה

 

לבדוק שהריאות נקיות

אני מתכוונת שאני שומעת שיש לו ליחה כשהוא נושם

במיוחד אם יש במשפחה אסטמה.

אני לא לוקחת בכל צינון...
אם יונק, והנשימה לא מואצת או משהו, נותנת לזה יומיים שלושה.
אם לא עובר או מחמיר, או שהוא לא שקט - לוקחת שיבדקו ריאות ואוזניים.
כמובן שלא יכול להזיק ללכת...

תודה

וכל הכבוד על 6 חודשי הנקה!

באמת היה לי קשה, פשוט הוא ירד במשקל.. לא הספיק לו החלב שלי.
אבל בדיוק היום היינו בטיפת חלב ועלה יפה ב"ה

חשבתי שאת מתכוונת שההנקה עוזרת לצינון או משהו..

ראשית- מאחלת לך בריאות שלמה!!
אני לא מבינה לגבי הכליה, אבל אני מציעה לך לקבוע תור מסודר לרופא שמתמחה בכליות, וכן רופא גסטרו שיתנו לך הנחיות מסודרות. זה דבר שאין להזניח, כי חלילה את לא רוצה שהדברים יהיו חמורים.

שינוי תזונתי הוא קריטי ביחס לכבד שומני. אנא, קבעי פגישה עם דיאטנית ועד אז תקצצי לגמרי את כל הדברים השומניים-מטוגנים, פיצות, ממתקים וכו׳. את לא רוצה להגיע למצב מסוכן. יש הרבה דברים דיאטטיים וטעימים, אל תוותרי, זו ממש בריאות ולא סתם המלצה לאורח חיים בריא.

אני חושבת שצריכה להיות שקיפות מול בעלך, איש שהכי קרוב אליך. גם הכעס שלו נובע מדאגה, ואולי דווקא טוב יהיה שידרבן ויעזור לך להגיע לשינוי התזונתי הזה, עם כמה שזה לא נעים.
מאוד לא רצוי להגיע למצב של הסתרה, וגם לא נכון,, לא היית רוצה שבעלך יסתיר מחלה כלשהי, נכון?

בע״ה בעזרת טיפול נכון הכול יכול להסתדר, אל תדאגי, אך אח תזניחי

בשורות טובות!

לגבי הכבד, כתבת שבעזרת טיפול זה יכול להסתדר, זה אומר שאם אני אקפיד באמת על תזונה אז השומניות יכולה להיעלם? או שפשוט הסיכוי שזה יגרום לשחמת יקטן? זה בעצם משהו שהוא כרגע בלתי הפיך?

 

לגבי בעלי, אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל זה פשוט לא אופציה שאני אספר לו, זה ממש לא יהיה דאגה או תמיכה - הוא רק יאשים שבגללי עכשיו הילדים שלי יהיו יתומים וכל מיני דברים כאלו שהוא תמיד אומר לי כשאני לא אוכלת טוב, והוא גם באמת לא יודע להתמודד עם דברים כאלו, לא מסוגל אפילו לבוא איתי לבדיקות רפואיות הכי פשוטות...

 

תודה רבה לך על התגובה, והתמיכה, אני ממש בבכי פה

זה נשמע שאת מבינה קצת בזה אז לכן שואלת:

לפני קצת פחות משנה עשיתי אולטרסאונד בטן שיצא תקין לחלוטין, איך זה הגיוני שפתאום בשנה אחת כבר הכבד נהיה שומני?

אהובה, זה נשמע ככ קשה הלחץ שלך והמצב שאת מרגישה שנדרשת להסתיר מצב רפואי..
אל תדאגי, אין פה משהו מסוכן!
בעה יהיה בסדר!!
אני כן חושבת שזה משהו שלא כדאי להסתיר, אולי כדאי לך להתיעץ לגבי זה.
לגבי עניין הכבד. כבד שומני הוא מאוד עניין של תזונה. אני לא יודעת מה אכלת השנה, אבל אם הפרזת באכילה של מתוקים, מטוגנים, ומוצרים עם שומן רווי, זה נשמע אפשרי.. איך תפקודי הכבד שלך בבדיקת דם רגילה? זה בדרך כלל הסימן הראשון.

בוודאי שתזונה יכולה לשפר ואף להעלים את המצב, שחמת היא מצב קיצוני שאם מגיעים אליו תזונה לבד כבר לא עוזרת, אבל יש שלבים בכבד שומני ואפשר בעזרת עבודה נכונה לבלום ולעצור את זה.. את חייבת שינוי תזונתי דחוף.

ה יצליח דרכך❣️

אל תוותרי על יעוץ מומחה

כפי שכתבתי כבר- אנא פני לרופאת משפחה שתוכל לייעץ ולהפנות לנפרולוג
אני לא רופאה או מומחית
אך רק להזכיר לך- ב״ה יש לנו בגוף 2 כליות, כל שגם אם יש כליה אחת עם בעיה יש עוד אחת שתאזן וזה חלילה לא מצב מסוכן. ה ישמח אותך

ולעניין הכבד, תזונה ממש עוזרת.
לאמא שלי היה וזה עבר לגמריי אחרי שינויים בתזונה והמנעות ממאכלים מסויימים. צריך לשנות ולהמשיך מעקב

תוך כמה זמן, מאז שהיא התחילה שינויי תזונה, זה עבר לה?

זה הרגלי תזונה ממש קשים?

יכולה לפרט לי בערך? אני מניחה שהרופא משפחה שלי יפנה אותי לדיאטנית, אבל בינתים רק רוצה לדעת בערך מה זה.

 

אחרי שזה עובר חייבים להמשיך עם התזונה הזאת?

גם בלי שניצלים מוכנים למשל שמחממים בתנור או במיקרו. ולהוריד שמן ודברים מעובדים.
זה עוזר גם לירידה במשקל שזה אחד הגורמים לכבד השומני.
אחרי חצי שנה ראו אצלה שהכבד בסדר. יכול להיות שקרה אפילו קודם.
וכן, צריך להמשיך לשמור, אני רק לא יודעת אם באותה הקפדה

בכל מקרה בקושי אוכלת מטוגן... חשבתי שזה דורש ממש שינוי כמו לא לאכול לחם או פחמימות או דברים כאלו שזה יותר קשה להקפיד.

 

ואגב, לגבי הכיליה - את יודעת מה זה אומר פרנכימה דלה?

סתם שאני אדע מה לבקש\ למה להתכונן, הרופא אמור לשלוח אותי לתזונאית כללית מטעם הקופת חולים?

או למרפאת כבד שיש שם תזונאיות לנושא הזה? (ראיתי שיש בארץ מרפאות כבד מיוחדות בבתי חולים שיש להם שם תזונאיות מיוחדות לנושא)

מציעה לך לקבוע תור לגסטרו או לנסות להידחף בביטולים שקיימים.
בינתיים ללכת לתזונאית רגילה של הקופה.
לט יודעת אם את צריכה מרפאת כבד ייעודית, זו שאלה לרופא..

לא מספיק תזונאית?

 

צריך הפניה לרופא גסטרו?

לכי לרופא משפחה בתור התחלה ותקשיבי להמלצות שלו
התפקודי כבד שלך בבדיקות דם איך הם?

אני באמת מניחה שהרופא יגיד לי הכל.

אני סתם לחוצה בינתים חחח

ברוך ה הצלחתי להקדים את התור למחר, אז כבר מחר אני אדע יותר.

 

תודה רבה לך על כל התשובות!!!!

הרגעת אותי, וסידרת לי את הראש.

אותי הפנו בגלל תפקודי כבד מאוד גבוהים הבדיקת דם
אל תדאגי, הכול יהיה בסדר. תאכלי בריא ובעזרת ה הכול יסתדר
תעדכני בטוב!!

אפשר רופא נשים, עדיף רופא משפחה - כי יש תור קרוב יותר בד"כ

דמות שאת סומכת עליה.

עדיף שכבר מכיר אותך.

עם שכל ישר וידע רפואי.

כן, גם אם זו לא ההתמחות המדוייקת שלו - הוא יעעבור על הבדיקות

יסביר לך מה ההשלכות, למי כדאי לפנות,

מה עוד לעשות.

יקשיב לך, 

יכול לתת הפניה לדיאטנית

או עובדת סוציאלית לעזרה ראשונה נפשית.

 

זה חלק מהתפקיד של רופאי משפחה בקהילה.

לדיאטנית וכן לייעוץ מומחים

אולטרב סאונד לעובר והתגלו הממצאים.

אבל בשאר הדברים התגובה שלי עדיין מתאימה.

אין על רופאי משפחה עם שכל ולב מבין.

האמת שכתבתי לרופא בהתכתבות על התוצאות ואם הוא יכול להסביר לי, והוא ענה לי שאני צריכה לבוא לביקור פרונטלי.

יש תור רק ביום שיני, אז מחכה עד אז.

 

בהצלחה!! ורק בשורות טובות

לחכות כמה שעות-יום. לתת ללחץ להרגע קצת.
אני לא יודעת איך זה אצלך, אבל יכולה לומר עלי אישית שאחרי שקיבלתי את התוצאות של העמסת סוכר במהלך ההיריון והבנתי שיד לי סכרת - דבר ראשון ממש נלחצתי ונבהלתי. אבל אחרי כמה ימים זה נרגע ויכולתי חהסתכל על הדברים בצורה צלולה יותר.
אז יכול להיות שזה יעבוד בצורה דומה גם אצלך. ואחרי שהלחץ יירד קצת תצליחי לספר לבן הזוג שלך.
ומציעה גם לעשות לו הקדמה קצרה ולהגדיר לו מראש אלו תגובות את מבקשת לא לקבל ממנו, כי גם ככה קשה לך.

כשאני יודעת שאני הולכת להגיד לבעלי משהו שהולך ״לטלטל״ אותו, ואני יודעת שאני צריכה תמיכה פה, אני עושה הקדמה -
״אני הולכת לספר לך משהו עכשיו, אבל אני צריכה את התמיכה שלך. אתה חושב שאתה יכול לעשות את זה בשבילי כרגע או שמעדיף שנדבר על זה בפעם אחרת?״

אנסה לחכות באמת כמה ימים שארגע קצת.

נכון שאת לא מכירה אותנו ואנחנו לא אותךך, אבל דווקא בזכות זה יש כאן מרחב לשחרור ופריקת לחצים.

האמת שבעלך נשמע בדיוק כמו בעלי, סטרסי ברמות בנושאי בריאות ובגלל הלחץ גם נוטה תמיד להאשים במקום לתמוך.... ועדיין כמביטה מבחוץ נראלי עדיף שהוא ידע. כי אם הוא לא ידע עכשיו, אז הוא ידע יותר מאוחר, וככל שזה ידחה הפיצוץ יגדל כי נוסף להכל הוא בטח גם ירגיש נעלב שלא שיתפת אותו.

את כנראה הולכת לקראת תקופה שדורשת מעט בירור עם רופאים מומחים פגישות, אי אפשר להסתיר את זה.

פשוט תנשמי עמוק, תכיני אותו מראש שיש לך משהו חשוב לשתף אותו אבל כרגע את מפחדת ומרגיש לבד, ושאת צריכה בעיקר חיבוק ותמיכה, אז שאת הביקורות ישמור לאחר כך.

ואני מקווה שהוא יבין.

בהצלחה לך

מהתיאור שלך באמת בעלי נשמע דומה.

כשהייתי בהריון, היה לעובר איזושהי בעיה בריאותית קלה, והוא היה כל כך לחוץ- שהוא פשוט לא רצה לדבר על זה, לא רצה להזכיר את זה, כל פעם שהייתי הולכת לרופאים הוא אפילו לא רצה לדעת מה אמרו או מה קורה(לבוא איתי לרופאים - אפילו לא היה אופציה), אלא רק לשמוע ממני שהעובר חי והכל בסדר איתו וזהו. לא היה שום אופציה לספר לו על החששות  שלי או לקבל תמיכה כי הוא היה במצב נפשי ממש קשה מכל הנושא הזה.

 

כרגע אני עוד בתהליך עיכול, ואחר כך כבר אני אראה אם לספר לו ואם כן אז מתי. כי לדעתי לספר לו דברים מעורפלים - סתם ילחיץ, ולכן אולי עדיף שאספר אחרי בירור ראשוני, ווכשיהיה לי יותר ידע קונקרטי לגבי מה זה בדיוק אומר ומה ההשלכות וכו.

 

ואני ממש חושבת להשתמש בעיצה של לפרוק פה!

מזל שיש את הפורום, הרגשתי כל כך אבודה, ושאין לי את מי לשתף, ועשה לי ממש טוב לכתוב פה ולקרוא את כל התגובות!

 

 

 

נמצא ברחוב הארי למטה.

לא טבלתי בו אבל לקחו אותנו מהאולפנה במסגרת שיעורי חלמי"ש אליו, ו- וואוו, הוא מדהים!

נראה לי זה ממש נהוג באולפנות דוסיות

כנראה אני מהדור הישן 🙊

לא מאולפנה דוסית, וגם אותנו לקחו

רק אמרתי, שבמקומות דוסים זה עוד יותר נהוג...

ברסקו, במאור חיים, בצאנז, בברסלב בעתיקה,ומקווה חב''ד בכנען.

0548457552- 

המקווה יפהפה ומטופח מאוד!!

ממליצה בחום

 

זה ליד הבית החיים של צפת.

בהצלחה

בגדול, אם הילדה מוכנה,
ואת יכולה,
זה מושלם.

לא רואה סיבה לחכות.

אם עיקר המיומנות תירכש עכשיו,
אז גם אם תהיה רגרסיה, יהיה לאן לחזור.

לי זה נשמע כמו חלון זמן מוצלח.

אם תרצי,
יש לי מדריך חינמי לגמילה מחיתולים.
בקישור הבא-
תלחצי על- למדריכים הכתובים,
ואז תבחרי את המדריך המלא לגמילה מחיתולים.
כרטיס דיגיטלי

בהצלחה!

אפשר לנסות לכוון פנס לבטן, לנער קצת את הבטן
כמה זמן את לא מרגישה תנועות? יכול להיות שהוא פשוט ישן

אני כבר ממש נלחצת
אני אלך לאכול חתיכת שוקולד הסכרת שלי תצטרך להסתדר עם זה

בגדול לא כדאי לשחק עם זה בכלל... מאוד מקשיבים לתחושות של האמא.

עוד כמה זמן אני צריכה לבדוק כדי ללכת לישון רגועה?
אני ממש לא רוצה לשחק עם זה
זה באמת הלחיץ אותי שאיזה 40 דק התרכזתי לא הרגשתי

לעוברים יש מחזורי שינה שיכולים להימשך שעתיים.
השוקולד כנראה העיר אותו.

ולגבי הסוכרת, תנסי לעקוב אם יש עוד דברים שהוא אוהב
אצלי אוכל מלוח עשה את העבודה בד''כ. ממש התחיל הרקדה 😅


נשימה עמוקה ומים קרים עזרו לצופף תנועות, לא זוכרת אם ממש להעיר עובר ישן.
במיוחד בשבוע מוקדם כזה. שאומנם מנחים לעקוב אבל בכל זאת.העובר קטנצי'ק.

רק כדי לראות שהוא חוזר למצב תקין 🤦‍♀️
וברוך ה הכל טוב והוא מתנהג כרגיל היום
באמת כנראה היה ישן או משהו

אני אמשיך לעקוב אחריו בחצי שעה הקרובה לראות שהוא חוזר לעצמו ואלך לישון
תודה רבה ❤❤

מקווה שחזרת לישון.

ממליצה להתייעץ עם הרופאה שלך באופן כללי - מה אפשר לעשות כשלא מרגישים מספיק תנועות בלי לפגוע בסוכרת.

ודיברתי עם הרופאה היום והיא אמרה שהסכרת שלי ממש נמוכה אז אם אני לא מוצאת מוצא אחר וכבר עובר זמן בלי תנועות אז אפשר לאכול קוביית שוקולד וזה לא יעשה נזק

אז יש סיכוי שפחות ישפיע על העובר.
כשאצלי היה חשש אמיתי לתנועות, אז כן אכלתי שוקולד, ועשיתי כמה בדיקות בסמוך + שעה ושעתיים אח"כ הערכים היו בסדר. הכרתי את הגוף שלי שהוא מגיב בסדר לשוקולד, וגם זה ממש היה נראה לי צורך רפואי.

ב"ה שהכל טוב

באופן כללי להבא, זה שבוע שלא תמיד מרגישים בו את כל התנועות, יש כאלה שמורגשות ויש כאלה שלא

וכמובן זה במקביל למחזורי השינה שלהם

סביב השבוע שלך גם לי הייתה "הלחצה" כזאת, שבעקבותיה הלכתי לאולטרסאונד כי לא הרגשתי תנועות

באולטרסאונד התברר שהוא זז לו בנחת מבלי שהרגשתי, והטכנאית הסבירה שזה שלב מוקדם להרגיש הכל, עדיין מאד מרווח לו שם וגם שלי עובר פעיל במיוחד ב"ה

 

אני גם מניחה שאם זה היה קורה באמצע היום זה היה פחות מלחיץ אבל הלילה גם עשה את שלו והוסיף ללחץ
והזכרתי לעצמי שהוא קטן אבל בגלל שאמרו לי להתחיל משבוע25 מעקב תנועות לא ידעתי מה לעשות
ברוך ה שהכל בסדר והיה לי גם ככה תור שיגרתי לרופאה שלי היום אז גם ראיתי אותו
תודה על התגובה ❤

מלא ענו שכןןןן

יצא לנו שהיה לשנינו וירוס בטן
אני הייתי עם הקאות
הוא עם כאבי בטן ושלשולים...

רפואה שלימה!!💕

זה סיוט.

גם לי היה, מליל שבת עד היום בצהריים
קשה, אבל עובר❤️

נראה לי ששייך לחודש תשיעי אצלי ולא לוירוס
נגיד עכשיויש לי בחילנ משום מקום

איך את?

אם לא היה משו משמעותי לפני
אולי שווה לבדוק בכל זאת, אבל הגיוני גם שהם אסורים
חיבוק גדול פותחת יקרה ❤️

ממש דימום מחזור

מתייחסת ל2 דברים
1. הדימום-
נשמע לי ממש הזיה שהיו לך רק כתמים אחרי הלידה. ילדת בקיסרי? מה אמרו במחלקת יולדות?

הדימום עכשיו יכול להיות מכמה סיבות:
א. דימום מהלידה
ב. שארית שיליה שחסמה את הדימום ועכשיו יוצאת ואיתה כל הדימום מהלידה.
ג. מחזור. (כן, הנקה מלאה לא מחייב שלא תקבלי מחזור עם כל הצער..)

אם את צריכה להחליף יותר מ3 פדים בחצי שעה-שעה, זה סימן שאת עוצרת הכל והולכת לבית חולים. שלא תאבדי יותר מידי דם.

היית אצל רופאה לביקורת אחרי לידה?

2. אסורים
את לגמרי לגמרי צודקת. זה באמת נורא מבאס להאסר כמה שעות אחרי טבילה שחיכיתם לה 5 שבועות!!
תחושות הגיוניות, לגיטימיות וטבעיות. את לא צריכה להלקות את עצמך על זה!!
במיוחד כשלפני כן היתה תקופה ארוכה של מותרים- הריון.
במיוחד כשאת הורמונלית.
בקיצור ממש מובן ולגיטימי.
חיבוק גדול, הפעם תתייעצו בטהרה עם רב ואל תחכי סתם שיהיה נקי לגמרי או שבוע ריק.

בהצלחה ומזל טוב

1. ילדתי רגיל ב"ה. היה דימום רב בלידה וקיבלתי מנות דם.. אמרו שתקין התיאור שלי.. ועוד לא הייתי בביקורת 6 שבועות אצל הרופאה.. שבוע הבא הולכת.

2. תודה ענקית. הכול בהתייעצות עם רב הטהרה. היה לי ברור שזה יחזור הדימום ולכן לא ניסיתי. צודקת.

תודה על המילים האלה. מרפא קצת את הלב.

וזה לא אומר שאין לך יראת שמיים.
את מצווה לשמור על ההלכה, לא להנות ממנה (כמובן שיותר כיף ומעצים כשכן מתחברים אבל לא להלקות את עצמך שלא)

כמובן אם אחרי שאת נחה קצת ומפנקת את עצמך בדרך שמתאים לך את לא מוצאת כח לדאוג לעצמך ולתינוק אז דחוף תנסי להשיג עזרה- בעלך, אמא, אחות, חברה (מותר גם לספר מה המצב, הסודיות בנושא היא למענך ולמען הפרטיות שלך, לא ערך מקודש)

ולהשיג תור דחוף לרופאת נשים אם לא נבדקת עדיין אחרי הלידה. זה יכול להיות סתם דימום אחרי לידה אבל אם כמעט ולא דימם ופתאום כזה שטף יכול להיות שאריות שליה או משהו דומה שאפשר וצריך לטפל

זה טבעי מאוד שתגיבי ככה
אחרי תקופה ארוכה של הרחקות ובמיוחד רגע אחרי טבילה..
זה כואב וזה קשה וזה מעצבן
קבלי חיבוק⁦❤️⁩
תרשי לעצמך טיפה להתפרק, כי זה משחרר ותפנקי את עצמך במשהו שיעשה לך טוב בינתיים

שיש אחרי לידה למשו יוצר חמור חלילה, שאז באמת שאין מנוס מלטפל
קחי כמה זמן לנסות להרים את עצמך מהקושי, אולי יש מי שיכול לעזור עם תינוק ולתת לו שאוב אן תמל ולטפל בו כדי שתתאווררי
זה הגיוני שאת מוצפת אם קשה לך במיוחד אחרי לידה אבל להיות עם יד על הדופק

שכדאי ללכת להיבדק..
לי אמנם לא היה בדיוק כמוך, כן היה לי דימום אחרי הלידה אבל יחסית ממש לא הרבה. במחזור יש לי יותר.
ואז חודש אחרי הלידה דימום מטורף ומצאו לי שארית שליה.

אז יכול להיות שהכל תקין, אבל תמיד כדאי לבדוק

האמת היה בתכנון אבל הבן שלי גם לא מאה היום.. לא ככ מרגיש טוב ולכן לא פנויה לזה בכלל
יש מצב שהדימון קשור לזה שאין לי כמעט חלב היום?
שאבתי ויצא לי משתי הצדדים בקושי 90 ..
שברגיל יוצא הרבה יותר ( שאיבה במקום ארוחה.. ברגיל מאחד יוצא יותר..)
אוףף מתוסכלת ככ. וגמורה.

בצפיפות והכמות תחזור

חיבוק חזק לגבי כל השאר 🙏🏼❤️

זה בין 50 ל60 אחוז
ואם יש זה יותר, אני חושבת 70-80 אחוז

החלטתי ללכת לעשות בדיקה למרות שיצא לי שלילי באנטיגן

והרבה כוחות ושמחה ❤️

ולא יקרה לך כלום אם עשית זריקה אחת ותפסיקי אבל כמובן שאי אפשר להמשיך עם הטיפול ככה כי לא תגיעי לתוצאה הרצויה
אם תלכי לאחות שתזריק לך כל פעם זה לא יעזור?
אני יודעת כמה קשה הזריקות האלה וכמה המחשבה שנשאר הרבה ימים פשוט מייאשת אבל צריך לקחת את זה כל יום ביומו וזה נגמר בסוף
ולי היו 4 חודשים של זריקות (3 הזרעות וivf אחד) ועם כל הקושי העצוםםםםםםםםם שיש בתהליך הזה והוא באמת קושי נפשי ופיזי מטורף בסופו יש תוצאה מושלמתת ששוה בשבילה הכל
ואל תרגישי רע יש מלאא נשים שלא יכולות להזריק לעצמן או לתת לבעל וכו אבל יש פיתרון ללכת לחדר אחיות והן יזריקו והן עושות את זה במיומנות וזה יגמר תוך רגעעע ובעה שהבייבי יהיה בבטן שלך את תשכחי מהקושי והוא יהיה כל כך זניח ביחסית לאוצר שתקבלי
פה אם את רוצה לדבר ❤❤

וואו... 4 מחזורים נראה לי כמו נצח...
אני פשוט מעריצה כל מי שעברה סבב אחד כזה.
על אחת כמה וכמה יותר...
אחותי שהיא אשת רפואה הזריקה לי אתמול והיא ניסתה להזריק לי גם היום אבל פשוט לא נתתי לה... ניסיתי גם בעצמי ולא הלך... בכי היסטרי ולא הצלחתי להרגע... אז לא חושבת שאחות תעזור במקרה שלי, אחותי מספיק מיומנת בזה ופשוט לא הסכמתי לה להתקרב אליי עם המזרק
תודה על העצות!!

מבינה את הקושי, הייתי שם. מניסיוני זה הולך ונהיה קל יותר עם הזמן. יש קבוצה בוואטזפ של בנות שעוזרות להזריק אולי יעזרו לך
מזריקות לזכר מיה גורן

אני בפעם הראשונה ממש לא הצלחתי להזריק לעצמי.. החזקתי את המזרק איזה רבע שעה ולא העזתי לדקור.. בסוף בעלי הזריק לי.. אולי תנסי לחשוב על זה כמו בדיקת דם, דקירה קטנה, לא להסתכל והיה יותר קל? אולי להחזיק ביד איזה דובי וללחוץ לו את היד (או לבעלך, אם אתם לא אסורים)? זה גם אשר לי בהתחלה.. בהצלחה!

זה היה לוקח לי יותר מחצי שעה, כולל בכי הסטרי. 

מבעלי יכולתי רק לבקש שלא יתעלף (כשהוא בחדר אחר, כן?), כי אין לי כוחות נפש לטפל גם בו 

אני לא מחבבת מחטים בלשון המעטה...
איך מתישהו מצליחים להעז??
מנסה מנסה, אומרת לעצמי שהפעם מצליחה וברגע האחרון אין לי אומץ לדקור 🙈

פשוט לי בדיקת דם יותר פשוטה, וגם כ"כ התרגלתי במהלך הטיפולים שכל עוד אני לא בצום אני ממש סבבה אתה 🙂 אז חשבתי שאולי יכול לעזור לך לדעת לזה כאילו זה משהו 'בקטנה', 'על הדרך'..
נראלי שאת בכיוון טוב! מטפלת במה שמפריע לך, הצלחת אפילו פעם ראשונה להזריק! תמיד הולכים הראשונה הכי קשה (לפחות לי) גם אם סיימתי סבב שלא היה לי בעיה להזריק, ואז בסבב הבא אני צריכה שוב, ההתחלה קשה.. אז בעז"ה זה ימשיך לכיוון הטוב הזה!
אולי שווה להתייעץ עם הרופא? מה עושים במקרה כזה? אולי להחליף זריקות? (אין לי ניסיון עם מונפור, אבל יכולה להגיד על גונאל f ופרגובריס שהמחט שלהם ממש דקה וכמעט לא מרגישים את הדקירה)
המון בהצלחה! וחיבוקים!

הבנתי שלזה התכוונת, להשתדל לא להפנות לזה הרבה תשומת לב...
לצערי זה לא מצליח לי...
ממש תודה על העידוד והמילים החמות.
האמת שהמחט ממש ממש דקה ועדינה...
ועדיין היה לי קשה מאוד 🙈
ובהצלחה גם לך!!
כמו שכתבתי קודם, אני ממש מעריצה כל מי שעוברת תהליך כזה ❤

אני מרגישה הפוך, שהיה לי מלאי של אנרגיה והוא פשוט נגמר אחרי פעם אחת ולא נשאר מספיק בשביל הפעם השניה, מבינה? מרגישה שהיום פי כמה קשה מאתמול...

קודם כל חיבוק ענק!!! מי שלא עברה את זה לא יכולה להבין עד כמה זה קשה (התהליך כולו).

אני לא מומחית, לדעתי לא יקרה כלום לגוף אם לא תזריקי יותר, אבל יכול להיות שזה יבטל לך את הסבב הזה.

 

אני לא יודעת איך את עם מחטים בשוטף, אבל אצלי כשהזריקה לי אחות (האמת שזו היתה אחת מנוסה למדי) זה הסתיים עוד לפני שהספקתי להילחץ. 

אולי שווה לך לנסות לחשוב שוב בכיוון הזה? 

נעים זה לא, אין לי איך לרכך את המכה הזו, אבל יש איך להקל- להזמין אחות שתזריק לך, סתם חברה שיש לה ניסיון ולא חוששת, להקפיא את מקום ההזרקה עם קרח (גם אם החומר לא צורב), להעביר בטוב את זמן ההזרקה (מוזיקה מרגיעה/שמחה ברקע, משהו מתוק לנשנש, מים קרים להירגע), להבטיח לעצמך פינוק לאחרי... כל דבר שיעזור. 

 

 

מה שלא יהיה- יהיה בסדר!  

האמת שאני גרועה עם מחטים...
יש לי פוביה ממחטים, ואני אחרי חצי שנה של טיפול רגשי כדי להתמודד עם הפחד הזה ולהיות מסוגלת עם התהליך הזה של הפוריות...
וזה עזר, עצם זה שהייתי מסוגלת להתחיל ולנסות זה כבר שיפור מטורף ממה שהייתי קודם...
אבל בתכלס ברגע האמת הפחד שוב ממש השתלט עליי ואני פשוט מרגישה שאני לא מסוגלת...
ממש כמעט התקף חרדה..

כמה השקעה ורצון כדי להיכנס לתהליך הזה!

תזכרי שהקב"ה מתזמן לנו כל דבר בעיתו. את לא לבד בזה, למרות שיש תחושת בדידות כשזה רק את והמזרק.
הלוואי ותמצאי את הדרך שלך להצליח ❤

מאוד מאוכזבת מעצמי ואפילו כועסת שלא הצלחתי.
מרגישה תחושת כישלון, ופחד שאולי לעולם לא אצליח...
הלוואי ואמצא בע"ה. תודה!

אני בטוחה שכרגע התחושות שלך מול עצמך קשות (תחושת כישלון וכו'), והייתי מרגישה כמוך. הרגשתי כמוך. אבל כשמסתכלים מהצד- לא רואים כאן כישלון. רואים פה מאמץ אדיר ורצון להצליח. תפרגני לעצמך, כי לגמרי מגיע לך. זה לא ברור מאליו המאמץ הזה. באמת.



את יודעת מה?
יאללה!
מחר בערב תכתבי לנו איך שימחת את עצמך! אפילו במשהו קטן. מתאים? ⚘❤🤗

הבוקר הרשיתי לעצמי לקום מאוחר ולאכול שוקולד מפנק עם התה של הבוקר
והתאפרתי לפני שיצאתי מהבית (בעיקר כדי להסתיר את העיניים הנפוחות, אבל גם כדי להרגיש יפה ;)

אני אוהבת שהפינוקים קטנים וכזה "על הדרך". זה אומר שאפשר להתמיד בגישה הזו ❤⚘

איזה כיף שחזרת!!!
התגעגתי💗💗💗
ב"ה את סוף סוף בשלב שכבר התחלת!!!
שיהיה בשעה טובה ומוצלחת.
לא קורה כלום אם מפסיקים.
אבל בבקשה אל תפסיקי...
ממש הגיוני שפעם ראשונה קשה,כל ההתחלות קשות,
אבל ממש כדאי לך!
שבועיים בחיים זה כלום לעומת האושר שיהיה לך בעז"ה כשתיפקדי בתינוק.
ותמיד כשמחכים לרגע גדול הרבה זמן והוא סוף סוף מגיע חוטפים רגליים קרות...
אז אל תתני לפחד לנצח, את חזקה ובעז"ה תצליחי!!!

אולי תנסי לחלק לגורמים מה קשה לך? ואז יהיה יותר קל לנסות להתמודד עם זה?

פחד?
אולי אפשר לנסות לעשות דמיון מודרך-
לדוג' שמה מוזיקה ברקע,אני פותחת את המכסה,מקרבת אלי,שניה אחת ונגמר,סוגרת את המכסה ומחזירה לשקית. הידד! נשארתי בחיים!

כאב? בדיוק ראיתי שלט בקופת חולים שילדים שצריכים בדיקת דם ומפחדים אפשר לקנות בבית מרקחת חומר מאלחש ולמרוח 10 דק' לפני ואז לא מרגישים בכלל,אולי שווה לנסות?

וגם נראה לי שלהזריק לעצמך הרבה הרבה יותר קל מכשאנשים אחרים מזריקים לך.

ואל תדאגי- בעז"ה כשתעברי את המחסום הראשוני תראי שזה באמת כלום.

ועוד רעיון קצת מקורי-
אולי תנסי הפוך על הפוך?בלי שום הכנה נפשית,אפילו תלכי לסיבוב בקניון ותיכנסי לשרותים שם ותזריקי שם במהירות?
( אם את בקטע כזה- מנסה להיזכר איפה יצא לי להזריק-באמצע ריקודים בחתונה הלכתי לשירותים, בתא מדידה בחנות בגדים,באוטובוס בינעירוני בתוך המעיל)

בהצלחה ענקית!!! בשורות טובות במהרה 🥰🥰🥰

תודה!
תודה רבה על המילים החמות והעידודים!
איזה אלופה שהזרקת באוטובוס! מעריצה
לנסות לפרק את הפחד לגורמים זה רעיון טוב.
אם כי כשאני בתוך התקף אני מרגישה שהוא עוטף את כולי ומאוד קשה לי להפריד לחלקים...
אני חוששת שאת הסבב הזה אני לא אמשיך, לא הצלחתי להזריק היום (אחרי 3 שעות של נסיונות, לבד + שאחרים יזריקו, בכי היסטרי וערמות ערמות של טישו...)
אבל בע"ה אקח את ההמלצות לפעם הבאה...

ומצטרפת למה ש@שלומצ' כתבה.
את אלופה בתהליך שאת עושה!
וסליחה,לא ידעתי שיש לך ממש פוביה ממחטים.
זה לא הוגן לתת עצות כשבשבילך הקושי הוא יותר גדול. מתנצלת.
מעריכה מאד את המאמצים שלך!!! האדם נמדד לפי הנקודה התחילית שלו ( הרב דסלר) אז את ממש גיבורה שהצלחת להתחיל. ובעז"ה שה' ישלח לך את הכוחות בעיתו ובזמנו.💗

את וכל מי שהגיבה בשרשור פה.
הייתי פשוט מפורקת אתמול, לא הצלחתי להפסיק לבכות, וכל התגובות המעודדות פה עזרו לי מאוד.
גם כי ראיתי שאני לא היחידה שקשה לה, וגם כי העצות והטיפים שלכן גרמו לי לחשוב "טוב, אני אנסה את זה בפעם הבאה..." והבנתי שבעצם אני לא מרימה ידיים לגמרי וכן עדיין אזור קטן במוח שלי מסוגל להאמין ולחשוב שמתישהו אני כן אהיה מסוגלת. וזה נותן לי כוח!
תודה גדולה גדולה מכל הלב לכל מי שהגיבה בשרשור הזה ❤

את צריכה לקבל פרס על מקוריות ותושיה 👑🤣

בדיוק היתה לי חתונה באותו יום, אז לא עלה בדעתי להפסיד חתונה בשביל זה...
אבל גילוי נאות-יש לי פז"מ בהזרקות לעצמי (אינסולין) אז התרגלתי שזה חלק מהחיים , וזה לא משבש לי את הסדר יום הרגיל.
(ותודה על הפרס,שימחתותי😁כי פעם התחריתי עם מישהי והיא ניצחה אותי 😣, היו לה מקומות יותר מקוריים)

הולכת רגל(לא ברכב)...

בתור מי שגם הזריקה במקומות הזויים וכו, שמאד מאד חשוב ידיים נקיות וחיטוי של המקום.
אז לא לשכוח מגבוני אלכוהול חובה , זה יכול להיות ממש מסוכן

אני בקושי בבית הצלחתי להזריק 🤦‍♀️

ממליצה לתרגל מחשבות שמחות. פשוט להתרכז במשהו אחר. כשמתרכזים בפחד ובכאב זה מועצם.

ככה לא תרגישי כלום

כי לא התנסתי עם הזרקות וטיפולי פוריות

אבל כן מזדהה עם התחושה של הפחדים החסמים הנפשיים שגורמים לי לותר גם על הרצונות הכי גדולים...

אצלי עוזר להפוך את הדברים המפחידים לחמודים ונעימים. נשמע קצת מפגר(😅) אבל אם את יודעת לסרוג/לעצב אז אולי תנסי לסרוג מן בגד קטן למזרק, בצבע משמח עם פונפונים שכבר מההכנה טיפה יותר מקרב, וגם מחפץ שמעלה תחושת הרתעה הוא הופך לחמודי כזה..

תודה רבה! אני פחות יודעת לסרוג אבל אנסה לחשוב איך לקחת את זה למשהו שמתאים לי.
אני ניסיתי "לדבר" למזרק, להגיד לו תודה, לעודד את היד שהיא מסוגלת להזריק... זה באמת טיפה מוריד את החשש.
מאוד אהבתי את הרעיון!

לדבר עם אימהות אחרות ולשמוע המלצות.
ללכת לפגוש את המטפלת, לראות שהיא מוצאת חן בעיניך, שהיא אישה חמה, שהמסגרת נקיה ומסודרת.
לבדוק את החוזה מולה- מתי חופשות? מה קורה ביולי אוגוסט? מה קורה אם היא חולה? מהם תנאי הביטול במהלך השנה?

מכניסים את גיל ההריון, המשקל והמין, ומקבלים את האחוזון.

אצלי הערכת משקל היתה 1466
הטכנאית אמרה שזה קטן בשבוע אבל הרופאה אמרה שזה תקין לחלוטין
לפי המחשבון הזה
Fetal Growth Calculator
העובר שלך באחוזון 87.2 שזה בטווח הנורמה

אבל אמא שלי תמיד מספרת שכשהיה לה רק אותי היא ממש הרגישה את התחושות שאת מתארת, ואפילו הלחיץ אותה להיכנס להריון בגלל זה..כי היא פחדה שלא תאהב את התינוק הבא...
בסוף אח שלי נולד, והיא ישר התאהבה
והיא תמיד אומרת, שעם כל ילד, נולד עוד חדר בלב שמיוחד רק לו..❤
הלואי שתרגישי את זה גם..
תתפללי על זה..
חיבוק!💕
תהני מהנסיכה לפני שמצטרף מתוק שלוקח את כל הצומי והזמן🤭
ושיהיה לידה קלה ומהירה, בזמנה
בבריאות, שמחה, ידיים מלאות ומלא אהבה🤍

זה באמת משהו שקשה לתפוס אותו
אבל אני באמת אוהבת כל אחד מהילדים שלי ומטורפת עליהם ממש

והתשובה היא כן, הלב מתרחב. בעז"ה תתאהבי גם בו בעוד כמה חודשים לא תביני איך חיית בלעדיו.
מצד שני, לא להיבהל אם לא תרגישי את האהבה המתפרצת הזו מיד אחרי הלידה. לפעמים לוקח זמן להתחבר לתינוק החדש, במיוחד אם יש רגשות אשם שבגללו את לא פנויה לנסיכה האהובה. אבל עם הזמן הכל יבוא על מקומו ותרגישי איך שניהם ממלאים לך את הלב

כמו את הגדול שלי.
לא היה לי הגיוני.
ואגלה לך שבאמת בהתחלה היה לי קצת קשה להתחבר אליו. לקח לי זמן. ריחמתי על הגדול שאני לא שלו בלבד יותר.
והבנתי שזה נורמלי. והבנתי שזו המתנה הכי טובה לגדול שלי.
והיום אני מכורה לשניהם. אוהבת אותם באותה מידה.😍

אוהבים כל אחד מהם מכל הלב - באופן שונה.
כמו שהאהבה לבעל והאהבה לילד היא שונה,
אף ששתיהן עוצמתיות, כך גם בין הילדים.
ולפעמים האהבה לילדים היא גם כגוש אחד - כולם ביחד יוצרים את המשמעות של "הילדים שלי", ואני אוהבת אותם ביחד (בדומה לאהבה שיש לכל עם ישראל, למשל). ואז - ככל שיש יותר ילדים האהבה דווקא גדולה יותר, וככל שיש יותר ילדים האהבה למשמעות העניין של ילדים מתעצמת יותר ומעמיקה יותר.
לפחות אני מרגישה על עצמי שאני אוהבת את הילדים שלי עכשיו ביותר "אהבה מתפרצת" מאשר בהתחלה...

שיהיה בשעה טובה ובאהבה!

אצל הגדולה שלי - היה לי נורא קשה להתחבר אליה כשהיא נולדה. הלידה היתה מאוד קשה, היא נראתה לא כמו שרציתי, הייתי עייפה ומותשת (כמו כל אמא טרייה). לקח לנו זמן להתאהב.

כשהגדולה הייתה בת 10 חודשים נכנסתי להריון בטעות, בתחילת ההריון המשכתי להניק ולשאוב, למרות שאסור לשאוב בהריון, פשוט כי הרגיש לי "לא הוגן" שהבת שלי תפסיק לקבל חלב שהיא מכורה אליו בגלל "טעות".

מהרגע שהקטנה נולדה אני מאוהבת בה לגמרי, קמה אליה בלילות בשמחה ובכיף, סוף סוף מבינה כמה מדהים זה יכול להיות תינוקי קטן, עושה לי חשק לעוד מלאאא לא מבינה איך יכולתי לחשוב פעם שזו "טעות". 

 

בקיצור, נראה לי שעם כל ילד עוברים תהליך שונה, בלי קשר לכמה הוא היה רצוי,בלי קשר לכלום.

גם לי היה קשה להתחבר לבכורה ברגע שנולדה, ועם הילדים הבאים זה בא הרבה יותר במהירות ובטבעיות - גם כי הייתי פחות בהלם, וגם כי כבר ידעתי מה זה לאהוב ילד...

אבל כשמגיע הילד, לאט לאט את רואה שהם בעצמם אוהבים אחד את השני וחברים, אז ברור שאת יכולה גם לאהוב את שניהם (ומעלה) , זה ממש לא על חשבון, בילד ראשון יותר קשה להתרגל לילד שני כי את רגילה לילד אחד שהוא כל עולמך, בלידה הבאה כנראה לא יהיה לך את הקושי הזה

אבל בגלל שכל ילד הוא שונה אז אוהבים אותם בצורה שונה

אצלי זה להפך- כשתינוק נולד הוא הופך להיות כל עולמי (וזה באמת כל עולמי בהתחלה, לילות והנקות וכו') ואני מרגישה מזניחה לגדולים וקשה לי כי פתאום יש איזה ריחוק מהם ... וזה מתאזן, תמיד. היום אני אמא ל4 בהריון 5 ומרגישה אהבה שונה ומיוחדת לכל אחד מהם- אחד אוהבת במיוחד כי הוא דומה לי, אחת אוהבת במיוחד כי היא דומה לבעלי, אחת פשוט מטריפה ואי אפשר לא להתאהב בה ואחד הוא הגור המיוחד והמתוק שלי. עם כל אחד החיבור והקשר אחר אבל באמת ובתמים אוהבת את כולם. אז לא להבהל בהתחלה מכל מיני רגשות טבעיים, לחבק את שניהם ולתת לזמן לעשות את שלו

הלא נודע הזה והחוסר וודאות לפני הלידה וגם אחריה מכניסים למיליון מחשבות ולחץ. בעזרת השם יהיה טוב וכל אחד ירגיש הכי אהוב ורצוי בעולם

מה שלפעמים מוציא אותי מדעתי זה מהגיך שהם מתחילים להביע את הדעות שלהם(אזור גיל שנתיים) ואם לא לוקחים הדרכת הורים בהחלט ניתן בקלות ליפול לתהום של השוואות ואת אוהבים יותר

כעת ב''ה ברחמים מרובים נקלטנו
וואו, כמה צריך בכל רגע להודות לבורא עולם על הכל
אין לי איך לתאר לכן את הקושי הכאב את התסכול האכזבה הכשלון ההצלחה, שגם כשהיא מגיעה שום דבר לא מובטח
כבר אמרתי לבעלי אלפי פעמים, אחרי סה''כ 2 שאיבות ו 7 החזרות ושמיני ב''ה שהצליח (יש כאלה שלצערנו עשו עושות הרבה הרבה יותר)
לא יודעת ולא מבטיחה כלום לגבי הילדים הבאים (רק רוצה את הראשון ואני נראה לי מסודרת)
הכל מתיש מתסכל - יואו - באמת שאין לי איך לתאר.
סיוט שלא נגמר - אנחנו עוד טיפלנו בהפסקות
כל איזה חצי שנה חזרנו להחזרה, לא הייתי מסוגלת לפני כן.
בקיצור, תודו לבורא עולם על הטוב שיש לכן.
שום דבר לא מובן מאליו.

שכלופ לא מובן מאליו, כמו הנשימות שלנו, כל האיברים שמתפקדים בגופנט, המשפחות, העבודה זה לא נגמר. כל הזמן רק להודות לה' כי כלום לא מובן מאליו...

ולגבי להבין את מה שעברת... א"א להבין. זר. לא. יבין. נקודה. וזה נורמלי. כדי שנישאר חברה שפויה ולא כל היום נבין את הכאב של כולם עד הסוף.... לא היינו מסוגלים🙄

פשוט המסקנה זה להודות לה' ולהציע עזרה ולגלות רגישות בכמה שיותר תחומים....

אני רק אגיד שבמבט לאחור אני באמת אבל באמת לא מבינה איך עשיתי את זה ואיך יש פה נשים שעושות את זה שוב ושוב ונשרף לי הלב לשמוע שטיפול לא עבד למישהי כי זה כאב שאי אפשר להבין
ונכון שבאמת שזה שווה את זה ברורר אבל עדין זה קושי נפשי (עזבו רגע בצד את הקושי הפיזי המטורף) שאין לתאר אותו
אני עכשיו ברוך ה בהריון אבל יצא לי לקרוא שרשורים שלי מהתקופה של הטיפולים ופשוט היה לי צמרמורת וכאב לי בשביל עצמי שהייתי ברגעים כאלה נמוכים והלב שלי מתקווץ פה על כל אחת שאני שומעת שעוברת את זה
וכשאני מדברת פה עם נשים שנמצאות בטיפולים אני מנסה להיות הכי אופטימית ושמחה ולשדר להן שהן יעברו את זה ושהכל קטן עליהן ושהן יראו שברגע האמת יש כוחות וזה נכון יש כוחות הזויייםםםםםם לעשות את כל זה ולעבור הכל אבל זה לא סותר שתוך כדי הכוחות האלה יש כאב שפשוט שורף מבפנים והמחשבה שצריך לעשות את זה בשביל כל ילד פשוט לא נתפסת בכלל בראש
וכמה ה עושה חסד איתנו שברגע שזה נגמר וקיבלנו את אוצר שלנו הכל זז הצידה והכל נראה אפשרי ומרגיש שיש כוחות גם לעשות את הכל מהתחלה בשביל להרחיב עוד את המשפחה ומין תחושת גאה כזה שאני יכולה לעשות הכללל אם הצלחתי את זה ורוגע כשמסתכלים כמה ה ענק ופשוט איתנו יד ביד גם אם זה לא מרגיש ככה תוך כדי העצב
אז אם משהי שנמצאת כרגע בטיפולים קוראת את זה קבלי ממני חיבוק ענננקקקק ותדעי שבכל תפילה שלי לפני הכל אני מבקשת על כל הבנות פה שעוברות את הקושי הזה שה' ישלח לכן את הישועה שלכם ❤❤❤❤❤

נחמד כזה.. יש ספה.
הבעיה שיש רק 2 אז אם תפוס צריך לחכות

אבל יש בכל קומה בסוף ליד השירותים חדר הנקה ובקומה העליונה יש ממש איזור משפחה עם 2 חדרי הנקה נחמדים

חדר הנקה

יש משהו ישן ודי לא נקי בקומה 1 או 2

ובקומה החדשה - 3 יש חדר הנקה ממש בסדר גמור

עכשיו אדע איפה לחפש...