פורום הריון ולידה (עמוד 1749)

זה בשביל הבת שלי (נערה) לא בשבילי.
הכל יצא שלילי, רק על דבר אחד נכתב חיובי וזה:
Dientamoeba frag pcr positive
מישהי יודעת מה זה אומר?

פרקתי פה לפני יותר משבוע שלא ראו דופק בבדיקה.. ברוך ה' הלכתי לרופא והוא ראה שק ודופק.

במיוחד שהבעל נמנע מלדבר עם נשים אז פחות מעורב בלדבר עם צוות אחיות ורופאות אם צריך משהו

חוץ מבצל עם דבש שכבר הכנתי
בעיקר רוצה לנשום נורמאלי בלי לקנח את האף כל שניה

בת שנתיים וחצי.
משהו פשוט וזריז אבל שיהיה גם טעים (לקטנים ולגדולים ).

יש הרבה ברשת כמובן, אבל מעדיפה משהו שמישהי ניסתה ויכולה להמליץ.
תודה!

אמנם בחודש שמיני ומתקדם. ומרחתי את זה כי פחדתי להתמודד עם העניין והדחקתי את כל העיסוק בזה. אבל שוקלת ממש לקחת דולה. למה לא? יהיה לי מוזר להיות בחדר לידה עם מישהי שאני לא כל כך מכירה אותה. אולי הלידה הפעם תהיה מהירה (לידה שניה בדרכ יותר קלה). מפחדת ממש להתמודד עם כל עניין הלידה ופגישה איתה תגרום לי להתמודד ולא להגיע לרגע כבר שאי אפשר להדחיק ופשוט אהיה חייבת להיות בתוך זה (טיפשי אבל כן בקטע של הלידה אני ממש מדחיקה וחוששת)

למה כן? כי אני לא רוצה שאמא שלי תהיה איתי. פעם קודמת היא הייתה והיא לא כל כך הצליחה לתפקד מהלחץ.. ואחותי גרה רחוק ועם ילדים קטנים ולא יכולה לסמוך על זה ומעדיפה שבעלי יהיה בחוץ ויתפלל.
כי אני רוצה לנסות בלי אפידורל, פעם קודמת האפידורל לא עזר ורק סבלתי מכאבי גב הרבה אחרי הלידה.. רוצה לעשות חוויה מתקנת. מאמינה שאם הנפש לחוצה אז גם הגוף וחוששת שהלחץ וההדחקה יאטו את התקדמות הלידה..

בקיצור בנות כמה אתן ממליצות על דולה והאם בשלב כזה כדאי ואפשר?? ומכירות מישהי טובה מהמרכז? ממש בהתלבטות..

כל כמה זמן צריך לקבוע תור?
ועוד שאלה-
למישהי היה הריון אנגולרי?

שבוע 6. כבר כמה ימים במיטה.
עכשיו הייתי אצל רופא לא רגיל שלנו ( לרופאה שלי יהיה תור רק מחר). הוא אמר שצריך אנטיביוטיקה . וכשאמרתי שאני בתחילת הריון אמר שאין מה לעשות וצריך. הרגיש לי שהוא לא חשב על זה ברצינות.... תוהה אם התחושה שלי הגיונית? תוהה אם לחכות למחר לרופאה שלי. מצד שני אני באמת סובלת מאוד....

ב'ה ילדתי לראשונה לפני כחודש. 

 

משלב כלשהו התחילו לי כאבים חזקים בחזה, כאב שמלווה בדקירות וגם מורגש בבית שחי.. וכל האיזור שם רגיש. 

 

התייעצתי עם יועצת הנקה שאמרה שנבדוק אם יש לקטנה פטריה, והרופא שלל. אח'כ היא הסתכלה לי באזור ולא ראתה משהו חריג, ואמרה שאולי לי יש פטריה ואמרה לנסות דקטרין ולראות אם יש השפעה.

 

בכל מקרה רציתי גם להתייעץ אתכן, מתיאור הכאב זה נשמע פטריה? מרגיש לי שזה יותר מזה רק אני לא יודעת מה.. (בגדול ההנקה די הולכת לי טוב, בהתחלה שלבתי מטרנה פעם ביום ועכשיו כבר שבוע רק הנקה)

 

דבר נוסף- אני בשאיפה רוצה להניק לפחות עד גיל חצי שנה, אבל כבר עכשיו לא קל לי.. מה שקשה לי בעיקר זה התדירות, שכל 3 שעות בממוצע אני צריכה להיות 'מנוטרלת' למשך שעה, וגם הכי קשה זה בשעות הלילה\ בוקר שאני ממש עייפה...איך בכ'ז מתגברים וממשיכים? אני ממש מקווה שאם הזמן יהיה לי יותר טוב, ולא מעיק לפעמים כמו עכשיו..

 

תודה!

בעלי עכשיו ניסה לפתוח את הדלת של הבית בשלט של האוטו...
אמרתי לו שזה ממש אופייני לטפשת היריון
(אבל ייאמר "לזכותו" שהוא קלט את הטעות מהר. לא כמו בסיפורים שיצא לי לקרוא פה...)

הבחורצ'יק עם הפרשות בעיניים מאז הלידה ועדיין לא הפסיקו. בטיפת חלב לא התרגשו מזה, אבל עכשיו אני רואה גם אדמומיות בעין.
נראה לכן מצריך פנייה לרופא?

אני כבר שנים סובלת מקושי לנשום. זאת אומרת, שאני לא מסוגלת כשאין זרימה של אוויר בחדר וגם לא מסוגלת לשים משהו בפה או על הפה לאורך זמן.
בהריונות האחרונים זה החמיר לי... ועם המסכות בשנתיים האחרונות - בכלל... ועכשיו סוף סוף החלטתי לעשות בירור על זה. עשיתי אק"ג, אקו לב, רנטגן חזה, בדיקת תפקודי ריאה וגם ביקור אצל רופא ריאות. ואין כלום! לפני הבדיקה של תפקודי ריאה הרופאת ריאות סברה שאולי זאת אסטמה, ותאמינו לי שכבר רציתי שזה יהיה זה כדי שתהיה לי סיבה לקושי הזה, ושלא יכעסו עליי כשאני לא מסוגלת להיות עם המסכה (בעיקר הבעיה שלי זה מול רופאים שאני נאלצת לפגוש מדי פעם).
אבל זה לא...
ואני כבר לא יודעת מה זה יכול להיות! וגם הרופאה לא הציעה רעיונות אחרים מה זה יכול להיות.
אני מתחילה לחשוב שזה אולי פסיכולוגי... אבל איך אני יכולה לבדוק אם זה באמת זה? ואיך מטפלים במשהו פיזי כזה בטיפול פסיכולוגי?
אני פשוט מתוסכלת, והלוואי שיהיו לכן כיווני חשיבה לעזור לי...


(יודעת שאולי חלק יזהו אותי, מה לעשות)

אחרי לידה-

הרופאה מתקינה רק שישה שבועות אחרי הלידה.
ממתי זה מונע?
אטבול לפני מן הסתם.

אבל לא מוכנה לקחת סיכון להריון כרגע לעוד הריון.
מותשת לחלוטין.

התחלתי שבוע 39 והיום לא נחתי בכלל ואחכ גם יצאנו עם הילדים. בנסיעה חזור הרגשתי כאב חלש של מחזור ואז עוד כמה פעמים בבית. אני רועדת שיתחילו לי צירים, לא רוצה ללדת היום יש לי הרבה דברים להספיק לפני הלידה

את 2 הקודמים ילדתי ב41+4
בבקשה תגידו לי שזה לא יקרה היום אני רועדת מפחד בחרדה ממש רק שוכבת

שבוע טוב וחג שמח יקרות😘

האהוב חוגג עכשיו בדיוק 3 חודשים💞 (אמא'לה איך הזמן טס😲😲)

יונק הנקה מלאה. ב"ה גם אצלו וגם אצל הגדולים ההנקה זורמת אצלי לחלוטין 🙃 גם יש ב"ה שפע ואני לא סובלת מדלקות וגודש...

השבת לא היינו בבית, ובבוקר הבחור דילג על ארוחה (אגב, זה קורה לו די הרבה והכל עובר אח"כ חלק..) אבל כשהוא רצה לאכול, אני כבר הייתי ממש מפוצצת והרגשתי שהוא לא מצליח לתפוס טוב את הפטמה (זה היה נראה כאילו הצורה שלה השתנתה בגלל שאני מלאה בחלב) הוא מצץ הרבה, אבל לא ירד הכאב וגם הוא לא היה רגוע. ניסיתי לשנות לו תנוחות וגם לסחוט ביד, יצאו טיפות אבל לא בכמות גדולה וגם כשנתתי לו להמשיך לבד כנראה שלא יצא מספיק...

אז כל השבת בערך הוא היה לא כ"כ רגוע, רצה לאכול כל הזמן (ובצדק, מסכן😔) ואני הייתי מאוד מאוד כאובה!

עכשיו חזרנו הביתה, ושאבתי (בכאב גדול😖) יותר מ160 בכל צד!!

זה נקרא גודש? בגלל זה הוא לא הצליח לינוק? ולהבא, מה אפשר לעשות כדי שזה לא יקרה? איך אפשר לעזור לו ולי? לא תמיד יש לי משאבה בהישג יד🤷

בשבת היינו אצל קרובי משפחה, הילד שלהם בן 11
כל רגע ניגש לתינוקת גם כשראה שהיא ישנה, והעירו לו
וצבט לה את הלחיים.. זה חמוד והכול,
אבל היא ישנה ואתה הגעת מבחוץ, עם ידיים מלוכלכות וקפואות.
והערת אותה!!!!! זה הרתיח אותי.
חמותי אמרה לו שיפסיק ויעזוב אותה כי היא ישנה.. והוא המשיך.
ואמא של הילד אמרה לו, אתה אוהב לצבוט לה את הלחיים? וחייכה.
לא עשתה כלום מעבר, גם לא העירה לילד שלה שיפסיק.
ואני נשארתי עם תינוקת מבוהלת מהקור שנגע בה, ומזה שהעירו אותה משינה.

בהמשך הערב, כל אחד מקרובי המשפחה ביקש להחזיק אותה.
ולמרות שאני לא אוהבת להעביר אותה, הבאתי להם
כי אלה היו קרובי משפחה רווקים ומבוגרים, ולא רציתי חלילה לפגוע בהם..
אבל אחרי דקה נמאס להם, והם העבירו אותה הלאה.
לילדים של המשפחה (ילדה בת 14) וזה פחות התאים לי, והם גם לא שאלו אותי. (הלכתי בדיוק לשאוב חלב)
באמצע השאיבה שמעתי מהחדר שהיא בוכה, ראיתי דוד מסוים מחזיק אותה והיא בכתה, והוא לא ידע מה לעשות.
הבאתי לו בקבוק ושאלתי אם יוכל להאכיל אותה.. הוא סירב ואמר לי בואי אל תסחפי.
עזבו שזה עצבן אותי בטירוף, כי הילדים שלו היו שורצים אצלנו ימים שלמים והיינו מפנקים אותם בטירוף.

אחרי זה הגענו להורים שלי, ואמרנו שהיא ישנה בעגלה.. אחרי בכי ממושך.
אחרי דקה אמא שלי פתחה את הגגון של העגלה והעירה אותה.
וכמובן שהיא קמה בוכה וצורחת..
ואמא שלי פשוט הלכה לישון, והשאירה אותי ואת בעלי לטפל בה. (לא ציפיתי שתטפל בה) אבל בואי הערת אותה, בשביל מה?
וגם אבא שלי אותו סיפור, אני מבינה שזה מרגש ונחמד אבל
להעיר תינוקת קטנה משינה זה נוראי!
עד שהיא מוצאת את השינה שלה ומצליחב להרדם, לבוא ולהעיר אותה
ואפילו לא לעזור לנו להרגיע אותה בחזרה.. אלא לזרוק מבטים שהבכי הזה מפריע לכם.
אוףףףף אחד גדול.



נמאס לי מזה שכל רגע מרימים אותכ מהעגלה, למרות שהיא בשקט משחקת עם עצמה,
או ישנה.. או לקראת שינה.
ואז כשהיא בוכה זורקים אותה עליי...

אוף ממש מקווה שתבינו, אני חלילה לא חושבת שאף אחד צריך לטפל בה מלבד בעלי ואני.
אבל גם לא להזיק לה ולייצר לנו קושי

שנכנסה להריון 4 חודשים אחרי לידה????
אני פוחדדדתתתתתתת

 

חיזוקים יתקבלו בברכה

שלום,
הייתי בהריון בשבוע חמש וזה נפל לבד, עוד לא ראו אפילו שק ברחם, חודש לאחר מכן שוב נכנסתי להריון, בשבוע 6+6, התחיל דימום, הלכתי להיבדק והיתה בטא של 4600 ושק הריון ברחם, ומצד שני הדימום מתחזק.
אז מה עכשיו?
לחכות? ללכת למיון שוב?
מעדכנת,, נראה לי שהכל יצא, מה עכשיו?

זה זיעזע אותי קשות
עזבו את זה שיש לי חרדות מטורפות מתאונות דרכים, כל מקרה כזה גורם לי להתערער ולחשוב על הקיום בעולם הזה. מה ה' רוצה מאיתנו, ואולי הוא בוחר לעשות את זה בצורה כה מזעזעת כדי שאשכרה נתעורר מזה.
אז זה עורר אותי, ואם אודה באמת אני נמצאת בתרדמת כבר כמה שנים טובות. כבויה, בלי שום חשק לקיים מצוות ולהתפלל, כ"כ מתגעגעת לתחושה הזו כשרק חזרתי בתשובה והייתי מלאה בשמחה ובאורות, בתמימות פשוטה כזו.
המחשבה היחידה שלא עוזבת אותי מאז ששמעתי על התאונה היא שחייב להוסיף זכויות לעם ישראל. כל אחד כל כך עסוק בעצמו ביום יום שאנחנו לפעמים שוכחים שאנחנו חלק מאומה שלימה, ובכוחנו לשנות גזירות כאלו קשות!
אז החלטתי בלי נדר לקחת על עצמי קבלה מהיום, לקרוא במשך חודש את התהילים של אותו תאריך, ובכך לסיים ספר תהילים עד חודש הבא בע"ה.
מי שמעוניינת מוזמנת לכתוב פה או לקבל על עצמה משהו קטן למען עם ישראל, ובע"ה שהקבלות האלו יעלו מעלה ונבטל מעלינו גזירות קשות ורעות.
שבוע טוב לכולן 🙏