בשבת היינו אצל קרובי משפחה, הילד שלהם בן 11
כל רגע ניגש לתינוקת גם כשראה שהיא ישנה, והעירו לו
וצבט לה את הלחיים.. זה חמוד והכול,
אבל היא ישנה ואתה הגעת מבחוץ, עם ידיים מלוכלכות וקפואות.
והערת אותה!!!!! זה הרתיח אותי.
חמותי אמרה לו שיפסיק ויעזוב אותה כי היא ישנה.. והוא המשיך.
ואמא של הילד אמרה לו, אתה אוהב לצבוט לה את הלחיים? וחייכה.
לא עשתה כלום מעבר, גם לא העירה לילד שלה שיפסיק.
ואני נשארתי עם תינוקת מבוהלת מהקור שנגע בה, ומזה שהעירו אותה משינה.
בהמשך הערב, כל אחד מקרובי המשפחה ביקש להחזיק אותה.
ולמרות שאני לא אוהבת להעביר אותה, הבאתי להם
כי אלה היו קרובי משפחה רווקים ומבוגרים, ולא רציתי חלילה לפגוע בהם..
אבל אחרי דקה נמאס להם, והם העבירו אותה הלאה.
לילדים של המשפחה (ילדה בת 14) וזה פחות התאים לי, והם גם לא שאלו אותי. (הלכתי בדיוק לשאוב חלב)
באמצע השאיבה שמעתי מהחדר שהיא בוכה, ראיתי דוד מסוים מחזיק אותה והיא בכתה, והוא לא ידע מה לעשות.
הבאתי לו בקבוק ושאלתי אם יוכל להאכיל אותה.. הוא סירב ואמר לי בואי אל תסחפי.
עזבו שזה עצבן אותי בטירוף, כי הילדים שלו היו שורצים אצלנו ימים שלמים והיינו מפנקים אותם בטירוף.
אחרי זה הגענו להורים שלי, ואמרנו שהיא ישנה בעגלה.. אחרי בכי ממושך.
אחרי דקה אמא שלי פתחה את הגגון של העגלה והעירה אותה.
וכמובן שהיא קמה בוכה וצורחת..
ואמא שלי פשוט הלכה לישון, והשאירה אותי ואת בעלי לטפל בה. (לא ציפיתי שתטפל בה) אבל בואי הערת אותה, בשביל מה?
וגם אבא שלי אותו סיפור, אני מבינה שזה מרגש ונחמד אבל
להעיר תינוקת קטנה משינה זה נוראי!
עד שהיא מוצאת את השינה שלה ומצליחב להרדם, לבוא ולהעיר אותה
ואפילו לא לעזור לנו להרגיע אותה בחזרה.. אלא לזרוק מבטים שהבכי הזה מפריע לכם.
אוףףףף אחד גדול.
נמאס לי מזה שכל רגע מרימים אותכ מהעגלה, למרות שהיא בשקט משחקת עם עצמה,
או ישנה.. או לקראת שינה.
ואז כשהיא בוכה זורקים אותה עליי...
אוף ממש מקווה שתבינו, אני חלילה לא חושבת שאף אחד צריך לטפל בה מלבד בעלי ואני.
אבל גם לא להזיק לה ולייצר לנו קושי
)
