הוא פשוט מתנגד לכל דבר. לא בא לי. לא בא לי. מאיפה בכלל הוא למד את זה? מרגישה שאפסו כוחותי. מרגישה שכבר קשה לי לאהוב אותו.
אני יודעת בלב בפנים שהוא ילד מתוק, אבל כבר כמה שבועות שהוא פשוט מחרפן אותי. קמה כל בוקר ויודעת שהנה שוב קמה ליום של מלחמה. והקטע הוא שהוא ממש יודע את זה ובוחר בזה. כשאני כן מצליחה באמת להיות סבלנית, לתת גבולות אבל להראות אהבה, לאפשר לו בחירה, ולהיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות-
הוא עדיין צורח ומתנגד ואומר משפטים כמו "אני רוצה שתכעסי עלי", "אל תאהבי אותי", "אני לא מתוק", "אני לא רוצה שתרשי לי".
הוא חכם, ועם מודעות עצמית מטורפת, הוא מנסה לגרום לי בכח לכעוס עליו, והודף כל רצון של התקרבות, לא מסכים לי לנשק אותו או לשבח אותו כשהוא כן מידי פעם עושה דברים טובים.
קראתי את כל המדריכים בגוגל לגיל שנתיים ומרגישה שכל הטיפים והעצות פשוט לא רלונטים. כתוב בכל מקום כמה הילד צריך גם גבולות אבל גם להרגיש אהוב. אבל כשאני מנסה לאהוב הוא רק מתנגד וצורח יותר. ומצידי מרגישה שכבר מתקשה לאהוב כמו פעם.
אולי פשוט לא הייתי צריכה להיות אמא וזהו.
תחושות ממש קשות.


