פורום הריון ולידה (עמוד 1756)

ומאיזה לאיזה צבע?.

קצת בחילה, חוסר תאבון, חולשה
קושי בהירדמות
(חסר גם ברזל)
אמורים להדאיג.? אין חום
בימים האחרונים היו כאבי בטן תחתונה לסירוגין אבל לא חזקים.. משהו שמלווה אותי קבוע

התחושה האיכסית הזו גם משפיעה על רמת הסוכר בדם/:
(שבוע 28 בה)

קל, זול, יציב וניתן לכיבוס.

 

בונוס- המלצות על כסא אוכל שמתנקה בקלות

שבוע 32 ותמיד בלחץ להכין את הדברים לפני

ברמה של כבר חושבת שיהיה לילדים הגדולים מה ללבוש

בימים שלא אהיה בבית. תקין?

וכמובן מה אני צריכה, התינוק וכו'

צריכה שמישהי תעשה לי סדר

 

חזרתי לעבוד. בשבועות הראשונים הצלחתי לעמוד בקצב של השאיבות, אבל בימים האחרונים פתאום ממש לא יוצא כלום.. מנה אחת ביום, כשהוא אוכל 3-4 בהיעדרי.
ממש לא רוצה שזה ייגמר כל כך מהר. אשמח לטיפים ממנוסות🙏🏽

זוכרת שיש תקופה מסויימת של פיצעונים (הסתגלות לחלב) אבל זה כבר שבוע וחצי או שבועיים כך אם לא יותר.

יכול להיות אלרגיה למשהו?

 

ועוד שאלה שיעול לילד בן 5, עיצות?

היי..
מחזור אחרון ב3.9 בטא 650 ב4.10
2000-6.10
54,000-17.10
אצל רופא אחד נצפה שק ללא דופק הרופא השני טען שהשק ריק ומבנה השק אינו תקין..
האומנם הכפלת בטא כזאת יפה בהריון לא תקין?יש מקום לאופטימיות?

איך מלמדים לקחת בקבוק??
הקטן לא מוכן בכלל.
עושה כאילו עומד להקיא. כן רוצה שילמד

טוב בהתחלה זה היה נחמד וכייפי שהוא נרדם לי בידיים.
אבל הוא נהיה כבדד
ונרדם רק בידיים בהליכה/תזוזה
ולפעמים נדנודים בעגלה.
ואז יכול לקום לפתע אחרי 10 דקות..והכל הלך לפח.
אני מותשתת
מוצאת תצמי כל היום ברוטינה של הרדמות חוזרות ונשנות כי הוא לא באמת ישן והוא עייף
אני לא מניקה ככה שאי אפשר להרדים בהנקה.
ותוך כדי בקבוק הוא לא באמת נרדם.
מה עושים??
יודעת בוודאות שהוא עייף.
איך מרדימים אותו בצורה שלא תגמור אותי?
כל היום אני מרדימה!.
ויש עוד ילדים בבית שצריכים יחס וטיפול.
מיואשת!

איזה כדור קונים בסופר פארם?
ואיזה תרןפות סבתא יש לכן להמליץ לי מלבד מלפפון?
לא היה לי צרבות כאלה כל ההיריון פתאום היום סבל נוראי

על התפרים?
זה עזר לכן? זה יכול להזיק?
משהו אחר שמפחית את הכאבים?

תודה!

יש לי ילד מבודד בבית.
בדיקה ראשונה יצאה שלילית.
מחכים ליום השביעי..

אם אני לא מפרידה אותו משאר האחים - גם הם בבידוד או שהם ממשיכים ללכת ללימודים כרגיל?

מישהי יודעת איפה זה כתוב?

אז חוץ ממה שהמטפלת מאכילה את התאומים התחלתי איתם ארוחת ערב.

ואני גם מלמדת משרה מלאה 6-7 שעות ביום, משחררת אותם ב-4 (מגיעה על הקסקס רק כדי לאכול בטיל ולצאת לשחרר אותם. חשבתי שיהיה לי לו"ז מאפשר שבו אספיק לאכול משהו ועוד משהו קטן אבל זה לא קרה).

מ4 עד 6 אני איתם, בגינה או בבית, במשחקים ובמרפסת והם שיהיו בריאים מהממים אבל תובעניים ודורשים וא"א לעשות כלום איתם.

ועד שבעלי מגיע ב-6 אני מאכילה אותם בכסאות אוכל ואז מטבע הדברים יש כלים ולכלוך אבל אז שנינו מקלחים ואז נותנים בקבוק ומרדימים. והם כבר גדולים כמעט שנה אז ישנים מאוחר יחסית (8 בערב).

ובתוך המירוץ המטורף הזה בין העבודה (שלא מספיקה לעשות בה כלום- יש לי חדר משרדי אבל כמעט ולא נמצאת בו) לבין הקטנים (משקיעה בהם בטירוף) הבית גם דורש זמן ואני מודה שאני מותחת את עצמי לקצה גבול היכולת ואני פרפקציוניסטית ונקי (בחיים לא עשיתי אקונומיקה ב11 בלילה) אבל באמת שאין לי זמן במהלך היום כמעט בכלל.

בשישי תקעו לי יום ללמד עד 1 בצהריים! אני כמעט לא מספיקה לשבת מזל שאני לא מבשלת.

ועכשיו בעלי שעוזר המון עם הילדים החליט שנצא קצת אני לספורט והוא לכדורגל (מודעת לצורך שלו להתאוורר ובחיי שהוא מפרגן לי תמיד לצאת וגם תאומים זה סיזיפי אז חשוב לצאת) אבל קשה לי שלא להתמרמר שהכל נופל עלי. בפרט שהוא רק מגיע בשש. הרי ביום שאני אצא זה לא שהוא יתחיל לנקות.

בלילה עד שהם נרדמים אני קורסת ועוד שוטפת את הרצפה. אבל מי בכלל מגיע לרמת הניקיון שאני רגילה אליה? ברזים, ארונות מטבח, אבק. וכרגע קנינו דירה אז מעדיפים לא לקחת מנקה. מה גם שהכל מתלכלך בין כה וכה.

 

בישולים אני מקבלת מחמותי ואמא שלי תודה לאל.

כדאי לקחת אולפניסטית שתסתובב איתם שעה פה ושם ואני אספיק דברים בבית?

יש לכם עוד רעיונות?

 

אין לי כח לזה כבר..
פתחתי את הדלת,
שוב אני רואה אותו..
האמת שכל היום חשבתי עליו,
אבל נמאס לי ממנו כבר,
זה לא יכול להימשך ככה..

בדרכ יש ביננו דיאלוג, אבל הפעם
פשוט טרקתי עליו את הדלת.
הוא טוען שלפעמים הוא יוצא קצת יבשן
אבל מבפנים תמיד הוא איכותי וטוב. שקרים!
היום הוא בא ביציאה שהוא רוצה
לצאת מהארון..
אמרתי לו שיפסיק לבלבל את המח ובזה זה נגמר.
אבל מה יהיה בפעם הבאה שניפגש
קוראסון חמוד ומפתה??

מי משתפת אותנו בדברים יפים לזכרה ולדמותה של רחל אמנו? יום פטירתה מחר...

@adar

אני חושבת עלייך הרבה.
בטח כבר קמת מהשבעה 😔
איך את?
ומה שלום הקטן?
מישהו תומך בך?
שתפי אותנו קצת...
חיבוק גדול מכאן אלייך

מישהי מכירה רופאה שהיא גם מקצועית וגם נחמדה למעקב פרינאום? (מעקב אחרי החתך של הלידה)

אני במעקב אצל רופאה מאוד לא נחמדה ואין לי כוח אליה...

תודה!!

יש לי טחורים לא כואבים אבל מאוד בולטים. אני בשבוע 33
חוששת מאוד מה יהיה בלידה?? במיוחד בשלב הלחיצות... שלא יתפוצצו או שיחמיר באופן חמור יותר.
העובר גם גדול, בטח זה גם משפיע
מה עושים? משהי עברה דבר כזה?

אין אין אין.
מרגישה שאני לא מסוגלת לדבר איתו כבר. לא לראות אותו. לא לשמוע אותו.
אני עם ברזל ברצפה, חודש שמיני. יש קטעים שאני פשוט מותשת.
בשבת היה קשה בטירוף עם הבנות בזמן שהוא היה בתפילה... הקטנה קמה ממש מוקדם כמו תמיד, הגדולה עשתה "דווקא" בכל רגע נתון... הוא חזר אחרי ותיקין, עשה קידוש, ואז הוא אמר שהוא רוצה לעשות שמו"ת על הפרשה. אמרתי שאני ממש מעדיפה שלא, אני רוצה שיהיה עם הילדים כי איבדתי את זה. הוא אמר שיהיה איתם למרות שזה לא נראה ריאלי תוך כדי לימוד אבל אמרתי פסדר. מיד אחר כך זאת עשתה פיפי על הרצפה ויש טיטול קקי להחליף ואני מתעצבנת עליו שהוא בכלל לא קולט מה קורה סביבו ובסוף אני שוב פה עם הבנות לבד. אחר כך פשוט קבעתי עובדה והלכתי לישון. 40 דקות אחר כך הוא מעיר אותי ואומר "אני הולך לשיעור" ואני מתחננת אליו שלא ילך כי אני לא מצליחה לקלף את עצמי מהמיטה, פליז שיישאר עם הבנות הפעם.
הוא מפטיר ב"פסדר את לא חייבת לקום אבל אני חייב ללכת" ואני לא מצליחה להבין- הוא חדש בעסק? הוא לא יודע שאי אפשר להשאיר 2 זאטוטיות כמו שלנו לבד בלי השגחה? או שהן יעשו משהו מסוכן או שהן יהרסו את הבית. אז ברור שאני לא יכולה להמשיך לישון. הוא בשלו ופשוט יצא מהבית.
כל כך נפגעתי מהאדישות הזאת, כאילו.... אתה לא רואה שאני במצוקה אמיתית? מתי ביקשתי ממך להפסיד את השיעור הזה לאחרונה? גם כשקשה לי ואני סופרת את הדקות לפעמים שהוא יחזור הביתה אני מרגישה שזו מסירות הנפש שלי על התורה, ואני שמחה לעשות את זה. אבל הפעם לא הייתי מסוגלת. באמת.

הייתי פגועה ממנו כל השבת. ולא פתחנו את זה. עכשיו כשניסינו לדבר על זה אני פשוט יוצאת יותר פגועה כי הוא אמר "לפעמים זה לא באמת שאת מותשת". עכשיו, פעם באמת היה לנו דיון על זה שהרבה פעמים במהלך השבוע בעיקר אני חוזרת מעבודה ואין לי כח לתפקד אחר הצהריים עם הילדים. הוא הרגיש שזה לפעמים נובע מסתם עצלות ואז הוא לא באמת לוקח ברצינות כשאני באמת עייפה.. ובאמת הסכמתי איתו. היה לנו דיבור כנה ואמרתי שבאמת לפעמים אני יכולה יותר ומוותרת לעצמי. סיכמנו שאני אעשה השתדלות לא ליפול למקום כזה ולהתגבר, והעבודה שלו זה לתת בי אמון כשאני אומרת לו שבלב שלם אני ממש מותשת ולא יכולה עכשיו.

בשבת זו הייתה פעם כזאת. והוא עדיין בראש של "זה לא כזה אמין". הכי משפיל שיש.
כאילו אני צריכה להביא עו"ד להביא ראיות שמנטלית ופיזית הגעתי לקצה הפעם? פשוט התפוצצתי עליו עכשיו שאני לא מתכוונת להשפיל את עצמי בלשכנע אותו שבאמת הייתי זקוקה לו והרגשתי שהוא מתעלם מהצרכים שלי.

חשוב לי להגיד- הוא באמת בעל ששותף המון. זה לא שכל פעם אני מרגישה ככה. הוא אבא נהדר ובעל תומך אבל לעיתים אנחנו נכנסים להתחשבנות דבילית של מי עושה יותר ומי בא לקראת מי יותר או מי עייף יותר. ונמאס לי מזה. אני אומרת לו המון שאני מעריכה את כל מה שהוא עושה, וזה לא ברור מאליו. אבל פעם ב כשאני אומרת לו "בסיטואציה הזו לא הרגשתי שאתה רואה את הצורך שלי" מיד הוא "את בכלל לא מעריכה את מה שאני עושה" וזה מחרפן אותיייייייייייייי
כאילו בחייאת. אני לא משליכה מקרה בודד על הכל! וגם אני מקריבה המון שהוא ילך בערב לשיעור כזה או אחר, שבשבת הוא ילמד ואני אהיה עם הילדים.. אבל יש מקרים יוצאי דופן.
נמאס לי. אני כל כך כועסת ופגועה. מרגישה שתמיד הויכוחים שלנו לא מגיעים לפתרון אמיתי. ואין לי כח יותר. פשוט אין. לא רואה איך אני מסוגלת לצאת מהפלונטר הזה לפחות שבוע.
יצא ארוך סליחה...

המשאבות האלה?