פורום הריון ולידה (עמוד 1845)

מנסיוני, אין דרך להקל, חוץ מכדור..
תרגישי טוב יקרה ❤❤

בהמה שכמותי
חחח
וקצת עבר
נשאר קצת כאב ראש
תודה אהובה ❤

זה מותר , למה לסבול סתם , אקמול מיועד בשביל זמנים כאלה ...

כי בעלי בעבודה
קצת כביסות קיפולים פיזורים ניקיון קל של המקלחת.. אחרי שאוכל צהריים אעביר קצת שואב וזהו
יש לי רק כאב ראש מציק.. אם לא יעבור משתיית מים נקח אקמול

אולי משהו עם תמונות של הנכדים/נינים?

אלבום עם ברכות מודפסות ותמונות.
חולצות עם גלופה חמודה עליה.
אוכל טעים.
לתת לה לדבר ולהתרגש.

אולי תמונה משפחתית גדולה?
לגבי פעילות אפשר לעשות איזהשהי ארוחה שבמהלכה כל אחד יסםר אנקדוטה עם סבתא דברים מצחיקים מרגשים סןג של להעלות זכרונות דברים שלט ידעתם וכאלה.. ודברים שהיא תרצה לספר.. משהו שיתן ערך מוסף של קירוב ותחושת הערכה לסבתא

אפילו להלביש על מנגינה קיימת שהרבה מכירים, ואז כולם שרים ביחד לסבתא. זה ממש מרגש.

מזל טוב!

בעבר קנינו לסבתא שלי והיא מאד נהנתה.
אפשר להזמין מסין במחיר זול ואםשר גם לקנות בארץ..
מצרפת קישור:
שלט ימי הולדת + 20 תליונים - אהבה קטנה עם הדפסה על התליונים

נראה לי שבגיל כזה הכי נהנים להעלות זכרונות ביחד.
אפשר לקרוא לפעילות "סיפורי סבתא"

ברגעים אלו ממש אני עובדת על אלבום שאנחנו עושים לה עם תמונות של הילדים, הנכדים והנינים. 

בהצלחה לי עם הלילה הלבן... (למה אני תמיד דוחה דברים לרגע האחרון???)

אצלנו כבר הכל מאורגן. 

 

החורף מתקרב..

אז:
נעלי בית איכותיות עם מדרס טוב
חלוק נעים
כרבולית רכה וכייפית
ערכת תה בטעמים עם ספל עם הדפסה של תמונה משפחתית
אפילו סט מצעים חורפי חדש (מתי בפעם האחרונה היא חידשה מצעים לעצמה?)

ליום נישואין ה60 של סבא וסבתא הנכדים ארגנו אלבום של הילדים, נכדים ונינים. כל משפחה/זוג קיבלו עמוד והיו צריכים לשים תמונה, איחול ואת השמות של כולם. יצא מהמם ומרגש

הבעיה שנזכרנו ברגע האחרון
האירוע ביןם שני הקרוב חחח
נראה מה נקח מכאן....

או מצגת/ הצגה על סיטואציה אופיינית לה עי הנכדים..
אפשר להכין מבריסטול מסגרת לתמונה ענקית (כמו תמונות המגנט)
ולצלם בפלא, את המשפחה כל פעם מישהו אחר עם סבתא.

אפשר בהמשך ליצור מזה תמונה ממסוגרת וכו..

דיסק עם שירים ישנים. מה מצב שלה? אם היא במצב טוב אז אולי משהו לתחביב שלה, פרחים, בישול , סריגה?

זה שהסבתא תרגיש כמה היא משמעותית עבור הצאצאים שלה.
הייתי חושבת על פעילות כלשהי שבה כל אחד מעלה זכרונות טובים מסבתא, דברים שלמד ממנה, וכו', ואחר כך לתת לה הכל במתנה.
צריך לחשוב על הקונספט המתאים, לא יודעת כמה המשפחה גדולה ואם מתאים שכולם יגידו בקול או רק להביא כתוב.
אם היה זמן להכין מראש הייתי אומרת לקבץ הכל לאלבום דיגיטלי ביחד עם תמונות עם סבתא ולהביא לה במתנה (אנחנו עשינו אלבום דומה לסבא וסבתא שלנו וזה עדיין מרגש אותם לקרוא מזה). אבל אפשר גם לחשוב על קונספט שאפשר לעשות במקום (לכתוב על פתקים ואחרי המסיבה לערוך באלבום, או בספר יפה שקונים ריק ואנשים כותבים בתוכו כמו בספרי בר/בת מצווה, וכו').

עשינו את זה לסבתא שלי ביום הולדת 70.

כל אחד היה צריך לחשוב על מתנה לסבתא שקשורה אליה.
זה היה ממש מרגש.
היא ראתה כמה מעריכים אותה, כמה אנחנו מכירים אותה, איזה דברים משמעותיים היא לימדה אותנו

שמים בזה דיסק און קי עם תמונות שהעלית וזה מתחלף כל הזמן.

עשו בזמנו שרשרת עם המון דיסקיות קטנות שעל כל דיסקית חרוט האות הראשונה של השם של אחד הילדים/נכדים/נינים. היא הולכת עם זה כל הזמן, אוהבת לומר שהצאצאים שלה על לוח ליבה🙂

גם הקטן שלי ככה (חודש וחצי).
גם חצי הנקה חצי תמל..
יציאה גדולה אחת פעם ביום.
וגדולה זה- קקי גב! כמעט כל יום 🤦🏻‍♀️

אם את בכל זאת רוצה להקל עליה, למרות שתקין-
הנה קישור למשהו שאני עושה כבר שבוע, וזה ממש גורם לפלאים..



בהצלחה!

גם רגליים למעלה יכולים להעיד על מצג עכוז..

36
עד אז לא אדע? מלחיץ אותי

היום שאלתי את הרופא עד מתי מותר להם להסתובב בסבבה הוא אמר עד 36.. מ36 כבר יותר קשה להם להסתובב הגלל הגודל והפחתה במי שפיר שמתרחשת.. עד 36 יכולים לעשות מה שרוצים אבל מ36 מה שהתקבע כנראה זה מה שיישאר
אני יכולה לומר ששלי רוחבי כרגע ואם לא הייתי רואה ב.א.ס שזה המצב לא הייתי מנחשת לםי התנועות כי הן בכל מקום
הוא עם הראש בצד שמאל וחשבתי שהראש בימין כי אני מרגישה שם תזוזות ומסתבא שהוא עם הרגליים מעל הראש ובועט שם.. וחשבתי שהוא מונח בכיוון ההפוך
אי אפשר לדעת מהתזוזות מה המנח.. הם ורסטיליים גם בועטים בכל חלל הרחם בכל תנוחה חמודימים שלנו קטנים

או לפי הגיהוקים. משהי ניסתה?

כשהוא משהק על הבטן זזה לי חחח
אני מרגישה את הקפיצות שלו בכל מיני מקומות כי כל הגוף שלו מקפץ לו
אז גם לפי זה אני לא יודעת :/
אין לך מעקב רופא עד 36?

אמר שהיפוך עושים בשבוע 37

ולגלות

לפעמים לקראת סוף ההריון שהראש ממש לוחץ למטה אז את יודעת שזה מצג ראש
החיסרון הוא שזה מציק נורא שהראש מבוסס חזק למטה

אני משבוע 33 עבדתי על ההיפוך (יש לי לידות מוקדמות). תמיד למעלה היה לי גוש כזה שהיה הראש. וכל שבוע הגוש הזה נשאר (הייתי במעקב שבועי).
בשבוע 36 הגעתי ואמרתי לטכנאית שלדעתי הוא עדיין עכוז כי אני מרגישה את הראש באותו מקום. ולהפתעתי- זה היה העכוז והיא התהפכה! הראש והעכוז הרגישו אותו דבר.

בתקופה של ההיפוכים, כולם עודדו אותי ושמעתי מלא סיפורים על נשים שהרגישו את ההיפוך של העובר, אז אולי אפשרי. בכל אופן, אני לא הרגשתי..

עשיתי תרגילים: נר, ידיים למטה ואגן למעלה. כל הזמן.
בשבוע 35 הלכתי לרפלקסולוגיה (בהמלצת הרופאה, שהיא לא יודעת אם עוזר אבל בטח שלא מזיק ושווה ניסיון)
דיברתי כל הזמן אליו וביקשתי ממנו שיתהפך.
סגולות של ספרים הפוכים, אמירת ספר יונה, סיימתי כל שבוע ספר תהילים, מזמור לתודה כל יום (שגם אם זה לא יקרה-הכל לטובה). הרגשתי שכל תפילה ותהילים שלי יעזרו (אם לא לי, אז לעם ישראל)
בגלל שההריון בסיכון אז לצערי לא יכולתי ללכת לכותל (כי זה הרבה הליכה) אבל נסענו למערת המכפלה להתפלל, נתתי צדקה (יותר ממה שאנחנו רגילים).
אצלי התלבטו אם יהיה אפשר לעשות היפוך כי אני אחרי קיסרי (למרות שאחריו היה ויבק), אז קיויתי ממש שההיפוך יהיה טבעי. ב"ה זה קרה בשבוע 36!! (ויש לי 2 ילדים שנולדו בשבועות קודמים יותר, אז ב"ה שהפעם סחבתי)

אבל חשוב לציין שבכל שבוע שלא התהפך, התרסקתי לגמרי כל היום. היה לי קשה מאוד להכיל את זה. בכיתי המון המון והייתי ממש מיואשת. לכן, אחרי שהתהפך המשכתי לסיים ספרי תהילים עד הלידה בשביל להודות לקבה!

אבל לבד זה באמת קשה לדעת.
אני כן למדתי לזהות לפי התנועות אצל אחד הילדים שלי, אבל זה היה כי הייתי צריכה לעשות אולטרסאונד פעמיים בשבוע בגלל סיבה רפואית, וכל פעם הוא היה במהלך הפוך מהפעם הקודמת, אז ניסיתי ללמוד לקשר בין סוגי התנועות לפי המצג, ובשלב מסויים כבר הצלחתי לזהות (כשהגעתי לזירוז זה היה אחרי אולטרסאונד אחרון שהוא היה במצג ראש, אבל אני הרגשתי שהוא עכוז אז ביקשתי שיבדקו ובאמת צדקתי. ב"ה עשו היפוך ויכולתי ללדת רגיל).
אבל אם לא היו עושים לי כל פעם אולטרסאונד כדי לדעת מה באמת המצג לא חושבת שהייתי מצליחה ללמוד לזהות באמת.

בהיריון... זה מתסכל ועצוב
לגבי שאלתך השנייה - יש ספר בשם כחלום יעוף של הרב אברהם סתיו שמדבר כמדומני בדיוק על זה. לא קראתי אותו אבל שמעתי עליו, והבנתי שהוא חיזק הרבה אנשים שעברו הפלה. אולי יעזור לך...
שוב חיבוק והרבה כוח.

לא מתאפסים מיד.. לי לקח חודשיים כמעט
חיבוק גדול ♥️

ונדמה לי שיש גם משהו של הרבנית דנה סליי..

תבואנה חכמות ממני שתדענה להרחיב..

כשעברתי את ההפלה שלי סבתא שלי התקשרה לעודד אותי. היא סיפרה לי שהיא עברה לידה שקטה בחודש שישי והיה לה מאד קשה עם זה. ואח שלה ז"ל שהיה רב אמר לה שאלו נשמות גבוהות שהיו צריכות לעבור תיקון קטן ושההורים שהן יורדות אליהם הם אנשים גדולים.
מקווה שזה עונה לך קצת ומעודד אותך
זוכרת שראיתי פעם איזשהו סרטון על זה, אנסה לחפש לך אותו
התאוששות קלה ומהירה❤️

לי היו תסמיני הריון לאחר הפלה שעברתי (הייתי בשבוע מוקדם( בus שעשיתי התברר שלא הוציאו לי את הכל ובגלל זה התסמינים נשארו לי. רק אחרי שהוציאו לי את השארית ,עבר לי

ולא חושבת שזה נועד לספק סקרנות...

לאדעת אני נהנהתי מללכת. זה בדיקה ארוכה שעוברים שם על כל האיברים וכיף לראות אותם.
באמת אני יודעת שאם יש בעיה אז מחכים קצת ואז שולחים לאקו לב וכו.
אבל לא הבנתי מה תפסידי?

וכשהאחות שאלה למה אמרתי לה שהבנתי שהיא לא קריטית ושהמאוחרת חשובה, אז היא אמרה שנכון...


אני מרגישה שעושה את ההשתדלות שלי בלי להשתגע עם מיליון בדיקות שילחיצו אותי.

שיהיו החלטות טובות והמשך הריון תקין וקל בעז"ה!

זה מרגיע לראות את העובר ולראות שהכל תקין (גם אם ח"ו בהמשך יתגלה משהו)
ב. זה פשוט בדיקה מרגשת בעיני, לראות את העובר, את כל האיברים שלו, אם רוצים אז בד"כ אפשר לדעת גם את המין שלו בשלב הזה..

או לסקירה מכוונת בגללם
ומי שפיר רק אחרי הסקירה המאוחרת יכול להיות מאוחר מדי (תלוי כמובן בתכנון של מה לעשות אם חס וחלילה יש ממצא לא טוב)

כן הסקירה המוקדמת היא לא כאילו הכי מדוייקת כי האיברים שנבדקים לא כולם הגיעו לבשלות שלהם ולפעמים כן נמצאים ממצאים בסקירה המאוחרת שלא נראו בראשונה

אני אישית עשיתי את שתיהן כי אני עושה הכל מהכל לא מוותרת על שום בדיקה
בראשונה דווקא גילינו דופק לב מואץ של העובר ונשלחנו לאקו לב, לאחר מכן זה הסתדר ברוך השם אבל הרגשתי שטוב שראינו את זה בדקנו את זה לעומק
באותה הדרך יש ממצאים שכן אפשר לראות במוקדמת ולבצע מעקב בהתאם (כמו בדיקות גנטיות או מי שפיר) שזה טוב לפתוס בשלב מוקדם ולמצוא את הדרך לטפל

כל העניין הוא, וגם רופא מקצועי יסביר לך טרם הסקירה, שבגלל שהאיברים לא הגיעו לשיא בשלותם פשוט לפעמים לא ייראו אם יש משהו או אין ולכן עושים את השנייה כשהאיברים מפותחים כמו שצריך

את פשוט תירדמי.

שימי לב שכתוב מניעת שינה מאדם.
לא מדובר על מצב שאדם לא נרדם סתם כך. מתיישהו את תירדמי

אבל ממש..וזה עבר כי חזרנו לישון נורמלי.

היא כבר בת 7 חודשים.. האמת שהיא קמה פעמיים כל לילה ופה ושם בוכה וזה מקפיץ.. אוף קשוח

עד היום אנחנו קמים אליו מדי פעם.
עד גיל 9 חודשים אושנה היינו מרדימים אותו בידיים. כל קימה בלילה נדנודי ידיים.
היה מתיש. ועבר

לדעתי אדם יכול לשרוד גם עשרה ימים ללא שינה בכלל, (גם לא נמנומים קצרים!) ובכל מקרה לי היו תקופות של שבועות שלמים שהייתי ישנה פחות משעתיים בלילה, והייתי בסדר גמור (ואחר כך ישנתי המון במשך כמה ימים כדי להשלים 😋)

קודם כל מבינה את הפחד והרצון לקרוא כל הזמן בגוגל אבל מניסיון זה רק עושה רע ואף פעם לא נכון לגבי המקרה שלנו
ואת ממש לא במקום שהם מדברים עליו באתר הזה! זה מדברים על מיקרי קיצון של אנשים עם אינסומניה וכאלה
תנשמי עמוק זה לא מדבר עליך ואני מציעה לך לבדוק מחלת הנשיקה ויראלית
לי היה את מה שאת מתארת זה מה שזה היה בסוף
זה עובר לבד תוך גג כמה חודשים
תנסי להגמל מלקרוא באינטרנט אני הייתי שם וזה באמת מכניס לחרדות שלא מבוססות על אמת כי זה לא מה שיש לך!
❤

מלבד עייפות הבנתי שצריך עוד תסמינים כמו כאב גרון או חום
איזה קשה עייפות כזאת קיצונית
מטפלת בילדים כמו רובוט מתה לתת להם אהבה ותשומת לב ולא מסוגלת כי כל טיפה אנרגיה שאני מוציא פה מעלפת אותי
אוף באלי לירשום להם מכתב סליחה על שאני אדישה איתם ולא מעניקה להם מה שמגיע להם(סבלנות, רגישות, אהבה) כי אני לא מרגישה טוב כבר תקופה ארוכה

למה צריכה להיות סיבה אחרת לעייפות?

מניעת שינה זה מדובר על דרכים לעינוי. שאדם נופלות לו העיניים ולא מאפשרים לו לישון גם לא לכמה שניות. וזה נועד שוב-לעינויים מכוונים. אסירים וכזה.

אדם רגיל, גם את, במצב של עייפות קיצונית פשוט ירדם.

אבל זה לא מחייב יכולה להיות שגם זה כמו שרשמו לך פה פשוט בגלל שאת לא ישנה טוב
ואל תכאיבי לעצמך עוד יותר עם אשמה את צריכה קודם כל להרגיע את הנפש כי לפעמים מכל המחשבות והחששות ורגשות האשמה יש עוד יותר נידודי שינה
תדאגי קודם כל לעצמך כי הכי מגיע לילדים שלך אמא שמחה ובריאה והם בסדר גמור אני בטוחה שאת אמא מדהימה למרות הכל ועצם זה שאת מגיבה ככה מראה על כמה אהבה ודאגה ואכפתיות יש לך אליהם
זאת רק תקופה וזה יעבור אהובה אל תקשי על עצמך עוד יותר

*מניעת שינה מאדם*- כלומר זה יכול לקרות רק אם יש *גורם חיצוני* שמונע מהאדם לישון (נגיד בכלא בעינויים משתמשים בזה.. מפריעים לאדם לישון כדי לענות אותו)
אבל אדם מעצמו לא יכול לנוע מעצמו שינה .. הוא פשוט ירדם בסוף מרוב עייפות...
אדם לא יכול למנוע מעצמו שינה ולכן את גם לא יכולה למות מזה ..

פתאום מחלה של כמה ימים חס וחלילה
פתאום בוכים בלילות בלי סוף? יכול לקרות תמיד לא..?

תוכנית גיבוי בראש למקרה כזה
לא כי אני חושבת שזה יקרה אלא כי זה ירגיע לך את החרדה.
זה כאילו יש לך חרדה ממצב אין מוצא
אבל תמיד יש מוצא.
במקרה קיצוני תשלמי למישהי שתבוא ותשמור לך עליהם ותלכי לישון. וגם- תמיד יהיה זמן שהם ישנים ואז את יכולה לישון...
גם מעט שינה, זה עדיין שינה.
מוות זה במקרים שמונעים מבן אדם לישון לחלוטין...
גם במלחמות קשות חיילים ישנו...
וחוץ מזה - את לא האמא היחידה בעולם...
ואני לא שמעתי מעולם על אמא שמתה מחוסר שינה...
בקיצור זה לא קרה וגם לא יקרה

כשמונעים לחלוטין
הכוונה שאדם כבר נרדם מעצמו ואז מעירים ומפריעים?
כאילו הכוונה שבסופו של דבר כל אדם ירדם מעצמו?
אוף אני יודעת שאני מתוסבכת לשווא

אדם מעצמו לא יכול למות מעייפות.
תחשבי כמה אימהות יש בעולם... אימהות לתאומים וגם לשלישיות.. שמעת אי פעם על אישה שמתה מעייפות?
אין דבר כזה

מתה מעייפות
כבר שנים

הם צריכים גם לישון. ובזמן הזה תלכי לישון.

תנשמי עמוק.

אל תלחיצי את עצמך.

כשכתבו מוות, מדובר על מקרים חריגים ממש.

רוב האימהות סובלות מחוסר בשינה. הכל בסדר

 

מהבעל או בייביסיטר.
אפשר להשלים במשך היום כשהם במסגרות או משהו

זהו יותר לא נכנסת לגגל בחיים
סתם מכניס לתסביכים מיותרים

אני פעם התקשרתי לרופא משפחה לקבל הפניה לבדיקות דם.
ועל הדרךךך- ביקשתי גם לבעלי...

כשהרופא שאל למה הוא צריך?
אמרתי שהוא בעייפות פסיכית.
ממש כל הזמן עייף. ורק רוצה לישון. אז רוצה לדעת שלא חסר לו משהו...

תגובת הרופא היתה " עייפות היא לא מחלה
בן אדם שעובד קשה הוא עייף.
ואז הוא פשוט צריך לישון...
זה דווקא מראה על בריאות שהגוף מאוטט שהוא עייף"

וואי אז התפדחתי ברמות קשות🙈😆😆

חיבוק לך...
מקווה שנרגעת.
תמיד כדאי לא להסתכל בגוגל...

וסתם נזכרתי בזה...

שישנתי 6 וחצי שעות רצופות
אני מרגישה עייפות קיצונית ביותר
יש ימים שאני יושנת 4 שעות ומתפקדת כאילו ישנתי עשר שעות
אוףף מחכה שבעלי יחזור מהעבודה לפרוק קצת מהסתכול שלי

הכל בסדר. שמחה לשמוע שישנת. עזבי את גוגל. הכל טוב

אני בחיים כדי לספר...

וברגע שלסאתי הביתה מהאשפוס המתיד
ושמרו לי קצת על התינוקת -ישדנתי מצוין והשלמתי לאטמלאט את השינה

ואגב בימים שלא ישנתי אמנם היתי עייפה ועם קצת מצבי רוח..של אחרי לידה ןהעייפות
אבל תפקדתי, הנקתי, חייכתי ..החיים המשיכו..

ואם כבר.. בכנות ממליצה לך ללכת לטיפול לא בשינה אלא ברוגע הנפשי,לקבל כלים להתמודד ים החרדות. זה לא צריך לחכות למצב קצה..

מהעייפות לא יקרה לך משהו מסוכן,
אבל מהחרדות שלך את סובלת מאוווד.
תסתכלי על עצמך, החרדות שלך מנהלות לך את החיים.
זה לא שהילדים לא נתנו לך לישון,
זה א-ת לא נתת לעצמך לישון מרוב מחשבות.
את חרדה מהמון דברים וזה פשוט סבל!
את חייבת לטפל בעצמך אם את לא רוצה שזה ידרדר חלילה.
התגובה מדאגה בלבד, לא תוקפת חלילה.

הרבה פעמים פחד ממוות הופך למוחשי ומועצם בתקופה הראשונית אחרי לידה. החרדות גוברות.
תזכרי שזה לא בשכל
זה השפעה של הורמונים וכו
וזה זמני ויחלוף
זה לא משנה ככ מה נכתוב לך
יצוץ משהו אחר שפתאום יפחיד
זה פחות רציונאלי
זו תקופה שברירית ולא יציבה
מפעם לפעם את תלמדי להתמודד עם התקופה הזו טוב יותר ולקחת את עצמך בפרופורציה
לא לחשוב יותר מידי, לפנק את עצמך
לעשות דברים שמשמחים אותך
לא שירים מרגשים, ולא סיפורים מפחידים
ארוחות טובות, חברות, משפחה, מסאז, קפה. ועוגה
זהו, כל השאר יסתדר בעז"ה תוך כמה שבועות

את יודעת שבצבא עושים תרגילים (ביחידות המובחרות ביותר) שהם לא ישנים כמה ימים ולילות רצוף?

היה לך את זה מיד אחרי הלידה הקודמת...

אפשר לראות בבדיקת דם פשוטה אם חסר, כי אם כן זה ממש משפיע והופך אותי לפחות לסמרטוט רצפה..
והאמת שאצלי לא רואים שיש חוסר בb12 אבל אם אני מפסיקה ליומיים לקחת את הכדור של b12 של 1000 מקג מציצה מתחת ללשון אני נהיית חלשה וחסרת אנרגיות. הזכיר לי את התיאור שלך קצת..

וחץ מזה חובר שינה גורם לחרדות וסטרס שמפריע לישון אז ממש חשוב ולקח לי הרבה זמן ללמוד את זה- לישון כמה שיותר בתקופה הזו, ואם לא מצליחים להירדם אז מספיק גם לנוח במיטה ולהרפות לגמרי....
גם אם זה יבוא על חשבון דברים אחרים..
בקבוק פעם טחת הלילה עם בעלך/ בית פחות נקי/ להביא מנקה/ אוכל קנוי/ חדפ וכו וכו העיקר שתגנבי פה ושם חצי שעה שינה כבר ישפר את מצבך! ואת הכי חשובה בשביל כולם!!

הוא לפעמים לא ישן כמה ימים לא קרה לו כלום.. כמובן שלא תורם לבריאות ולתפקוד אבל הוא ממש לא מת טפוטפו.

כמעט כל דבר שתרשמי בגוגל יעלה לך מוות או סרטן או עינויים

וחיבוק!! זה תקופה קשוחה! חושבת עלייך💕

עד הנישואין התפללתי בנוסח הספרדי, וב'ה כשהתחתנו עברתי לאשכנז והבוקר הצצתי על הברכה הנפלאה הזו שאומרים בנוסח הספרדי-
לא רק 'ותן טל ומטר לברכה' אלא ממש מאריכים ומפרטים

פשוט לקרוא לאט, להתכוון ולהרגיש כמה המילים האלו מדויקות

"בָּרֵךְ עָלֵינוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת, וְאֶת כָּל־מִינֵי תְבוּאָתָהּ לְטוֹבָה.
וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל כָּל־פְּנֵי הָאֲדָמָה,
וְרַוֵּה פְּנֵי תֵבֵל,
וְשַׁבַּע אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבָךְ,
וּמַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ וּמֵעֹשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶיךָ
, שָׁמְרָה וְהַצִּילָה שָׁנָה זוֹ מִכָּל־דָּבָּר רָע, וּמִכָּל־מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכָּל־מִינֵי פּוּרְעָנוּת,
וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה טוֹבה ואַחֲרִית שָׁלוֹם.
חוּס וְרַחֵם עָלֶיהָ וְעַל כָּל־תְּבוּאָתָהּ וּפֵירוֹתֶיהָ,
וּבָרְכָהּ בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה,
וּתְהִי אַחֲרִיתָהּ חַיִּים וְשָׂבָע וְשָׁלוֹם כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה, כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְ השָּׁנִים.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְבָרֵך הַשָּׁנִים."

נכון זה מהמם?...
💓

ברכה כל כך מיוחדת

כשיש בו את ברכת ה' לכל השנה כולה
כמה היא משמעותית.
וכמה אור גנוז בה לכל העולם כולו, ממש. חוץ מהבקשה על הגשם שנותן מים לעולם , מים זה חיים. זה שפע, זה הדבר הכי בסיסי שמקיים אותנו כבני אדם.
אפילו הביטחון, השלום בעולם, הפירות והחיטה
(= שנה שביעית , אנחנו לגמרי משליכים על ה' את האמונה שלנו שהכל ממנו והכל שלו וברצותו קורים מהלכים שלא תמיד אנחנו מבינים) מושפעים מהגשם, שפעת המים הזו. שמסמלת גם את השפע והכוח מהיבטים האחרים של החיים בעולם הזה.

אני בדיוק הפוך - עד החתונה התפללתי בנוסח אשכנזי (והמשכתי בזה עוד קצת אחר-כך - מלבד ברכת המזון), ואז עברתי לנוסח הספרדי.
ומכיוון שמאז החתונה יש לי פחות הזדמנויות להתפלל - אני מפסידה הרבה את התפילה הזו... עשית לי חשק! אולי אפילו לומר רק אותה...

הלוואי ואספיק גם ללמוד מתוך ספר ולשתף פה

בכיתי היום.
הייתי בייאוש, בעצבים, בדאגה, בבלבול
אני לא יודעת מה טהיה.
די אבודה בקטע הזה של ללכת עם החיים
מזל שיש את ה', ככה אומרים...




רק תפילות
שהשם ינחה אותנו ללכת נכון.
ללכת בשביל הנכון לכל אחת.
שלא ייתבלבלו הדרכים.

מתפללת עלייך שתמצאי את הדרך הנכונה שלך ושתלכי בה בקלות ובשמחה

שמעתי היום מלא דברים יפים על לך לך
אני אנסה לגבש ולכתוב.

אני זוכרת שיוני לביא שיחיה אמר משהו משמו של הרב יונתן זקס זצ"ל (שאוטוטו שנה לפטירתו)
לך לך - ללכת, לא להיות סטאטיים
מארצך- כנגד השיטה שאומרת שהכל קשור לתנאי הסביבה
ממולדתך- כנגד השיטה של פרויד שאומרת שהכל תלוי בקורות חייך הילדיים (מהלידה ועד הילדות)
מבית אביך- מההרגלים הישנים של בית אבא
לא להתקע איתם כמו שהפסיכולוגים או הוגי הדעות חושבים שהכל נתון מראש , אלא לבחור מחדש, להתקדם רוחנית, ליצור מציאות חדשה, ללכת .
ואני מוסיפה- אחד הצדיקים אמר שהוא הולך בשביל חדש לגמרי, שלא היה בעולם בכלל.
שזה לא לפחד ללכת בדרך חדשה גם רוחנית, למה שמושך אותנו בדרך מסויימת של עבודת ה'.
אז לחדש את הרוחניות גם בזה.
לפעמים ההתבוננות החדשה הזאת בחיים הדתיים, תשומת הלב לדיוקים מאפשרת לנו להטעין את עצמינו בשמחה ובאמונה אמיתית שגילינו אותה לבד והיא לגמרי שלנו , ואנחנו הולכים בה לא מכח האינרציה , אלא כי בחרנו בה באמת.





בינתיים
הולכים הולכים הולכיםמ
לאן
לא ידוע
אל הארץ
לרצון איש ואיש.

עשה רצונו כרצונך
כדי שיעשה רצונך כרצונו
ינהג ברחמים צאנו
ינחך
במעגלי צדק
וינהלך
והלוואי ובעיניך
עוד תחוש שהרחמן
בנאות דשא מרביצך
תשמחנו- וישמחך.


בעזרת ה
בשמחה ובטוב לבב
מרֹב כל.
אמן.

השיר הזה מלווה אותי כל פעם שאני מרגישה שאני הולכת בדרך שאין לי מושג למה התחילה ואיך תיגמר.
ונזכרת שאני תלויה בו☝ והוא שלח אותי לדרך הזאת כי יש לה מטרה...

יצא לי ללמוד לעומק חלקים מפרשת לך-לך, כי כתבתי על דמותה של שרה אימנו.
וזה באמת מדהים ללמוד על האב הראשון שלנו ועל האם הראשונה שלנו - ולראות בתוכם את הבסיס של כולנו... אני, למשל, מנסה לקחת מאברהם את היכולת לעמוד מעבר אחד מול כולם, ולהרגיש חזקה בכל זאת. ומשרה אני מנסה ללמוד גם את יכולת העמידה מול השפלות (כמו מול הגר), וגם את שימור הכמיהה והשמחה בכל ילד...

ועל שמה של הפרשה, לך-לך: אולי היא רומזת לנו, אחרי פרשיות בראשית ונח, שחשוב להיות תמיד בהליכה, תמיד בהתקדמות. לא לנוח מעבודת המידות, לא לחזור לנקודת הבראשית של אישיותנו - אלא תמיד ללכת הלאה, גם אם היעד לא ידוע, להמשיך עוד ועוד במסלול חיינו, ובסוף - בסוף נגיע אל הארץ המובטחת...

ומתגלה אליה שם מלאך, והיא קוראת לו אל-ראי. היא מרגישה שיש השגחה בעולם ושגם במדבר הקבה רואה אותה (ולא רק כשהיא בבית אברהם).
אותי זה תמיד מחזק ברגעים קשים, ומזכיר לי שיש השגחה בעולם והקבה רואה הכל ומסדר את הדברים בצורה הטובה ביותר!! (גם אם כרגע זה לא נראה כך)..

אל המדבר
הגר

השם אומר לאברם - "לך לך... ומבית אביך"
כלומר תתנתק לחלוטין ממה שאתה מכיר ורגיל בבית אבא וצא למסע משלך
אברם (בן 75!!) יוצא למסע מטורף מתיש
ובכל מקום כתוב "ויקרא שם בשם ה'" - הוא פשוט מפיץ את בשורת האמונה בכל מקום. (ובואו נזכור שבעולם של אז זה היה לגמרי חידוש להאמין בא-ל אחד!)
ואז
בברית בין הבתרים בין ההבטחות השם מבטיח לו: " ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תיקבר בשיבה טובה".
חוץ מזה שזו מטבע לשון למיתה, למה זו הבטחה? הרי ה' שלח אותו מבית אבותיו?
אלא אפשר להגיד, תחזור אל אבותיך שהלכת מהם, תסגור את המעגל אבל "בשלום" אחרי מסע תיקון האמונה, בשלמות.

וזה מרגש אותי
כי אפשר "לקרוא בשם ה"' במלא דרכים
בעצם, בכל מקום.
מספיק שאת מספרת לחברה איזו השגחה פרטית היתה לך
ובדיוק הגיע לך אוטובוס, זה לקרוא בשם השם.

אמונה זה שריר בלב
צריך פשוט לתרגל...


שבת שלום!🤗

ובין הניסיונות השונים שאברהם עבר.

פתאום חשבתי על זה - שאולי אחת המטרות של הקב"ה בכך ששלח את אברהם לארץ ישראל (ועוד בלי לדעת לאן הוא הולך) היא כדי שיעבור בעוד מקומות בדרך וכך יפיץ את האמונה בה' בתפוצה נרחבת יותר. (והרי שיעור גדול באמונה הוא לומר: כן, אני הולך למקום שאיני יודע מהו, והכול רק כי אני מאמין באלוקים שמוביל אותי בדרך הזו וסומך עליו!)
מעניין אם יש פרשנים שאומרים את זה...

אם מישהו כבר אמר את ההגיגים שלי...😅

בס״ד

זה מתקשר לי לאיזה סיפור משפחתי לא קל שהיה וזה ממש נותן תקווה גדולה. תודה!

ותודה גם לך @מובכת לשאול על השרשור הזה. ולכל הבנות שכתבו. ממש מעשיר... ♥️

שגם אם אני לא מספיקה ללמוד בעצמי, אני זוכה להחכים מכן..⚘
תודה!
ושבת שלום ומבורך🎀

נתקלתי לראשונה בשרשור פרשת השבוע.
לא הייתי פה מלא זמן.
וזה כזה כיף ומעורר ללימוד בתוך כל הבלגאן של היומיום.
אז תודה לפותחת ולכל הכותבות❤
שתמיד נזכה ללמוד וללמד

ויש לו שם שהולך לפניו ממששש

בהצלחה!

שמעתי הרבה המלצות

הציל אותי מניתוח ונלחם עלי כשכולם כבר התיאשו.

בנושא הזה?
אשמח להמלצות לרופאים מומחים שאפשר לפנות אליהם דרך קופ"ח לאומית, אם מישהי מכירה.

הכי טוב לשאול את המזכירה או המנהלת סניף. למיטב זכרוני מביאים קבלה ומקבלים החזר.
רק לשים לב שיש איזה עניין חוקי אם רואים רופא בציבורי אסור לקחת אותו פרטי. אז גם אם היא קובעת שתשאל שם מה זה נחשב.

היא יכולה להתייעץ איתו על זה...

היא ניתחה אותי בלידה האחרונה (הקיסרי השני), ואמרה לי שבע"ה לפי שיטת הניתוח אוכל ללדת רגיל בלידה הבאה.
כדאי ללכת אליה לייעוץ, ולראות אם מבחינתה שייך בכלל גם במקרה הספציפי של קרובתך.

שלפני כמה שנים יצא חוק שאסור לרופא לקבל מטופל לייעוץ דרך הקופ"ח ואח"כ לטיפול פרטי. היה צורך בתקופת צינון של חצי שנה למיטב זכרוני.
כדאי לברר את הנושא.

היא אמרה משהו שהיא תפרה בשכבות... (נשמע לא נחמד )
קחי בחשבון שלא הייתי מפוקסת, אחרי כמעט יום שלם של סיבוכים ואז בסוף ניתוח...

דוקא זה שהיא לא היתה מרוצה משערי צדק זה עושה טוב לנפש לחזור לאותו מקום ולקבל חויה חיובית בדיוק זה המקרה שהיה לי חזרתי שוב לשערי צדק ללידת ויבק לקחת פרטי את פלוטקין והיתה לידה חלומית ישתבח שמו והרגשתי שהנפש מתרפא מהלידה הראשונה אם יש לך עוד שאלות בפרטי בשמחה

שבמקום מה שבדר"כ עושים שיש תפר אחד ממושך מצד לצד של הרחם , כאן תופרים כמה תפרים בודדים בנפרד בכל שכבה וככה סוגרים את זה- זה נחשב שזה מתאחה יותר טוב

באופן יחסי תפר אחד ממושך נחשב קצת יותר סיכון לקרע ברחם (ביחס לסיכון של חצי אחוז...)
אבל אני לא באמת יודעת עד כמה ההבדל כ"כ גדול

נשמע שזה תוצאה ישירה של הסטריפינג

לא לוקחת אחריות... אבל...

גם ככה אני טיפוס לחוץ, אבל שבוע שעבר היינו פעמיים במיון והיה סיוט..לא רוצה ליסוע סתם.

שלי, זה לא רק שהם רוצים לכסות את עצמם. זה פשוט כי באמת אי אפשר לדעת תמיד בהריון.

כמו שאם יש הפחתה בתנועות ממליצים ללכת להיבדק, או אם אישה בהריון נופלת. רוב הזמן הכל בסדר, אבל יש מקרים שאכן עלולה להיות בעיה. אף אחת לא רוצה להיות בצד שבו יש את הבעיה ולכן נבדקים כי זו תוצאה אפשרית מהמקרים האלו. אבל ב"ה רוב הזמן הכל בסדר.

במוקד גם יודעים להגיד לא ללכת, וזה קרה לי גם כמה פעמים.

בקיצור, לא עשו לי אף פעם סטריפינג, אבל ההנחיות במוקד לרוב הם לא סתם ואת בשלב מתקדם יחסית. ממליצה לך ללכת להיבדק ובע"ה הכל בסדר גמור.

לא זכור לי דימום מסיבי.
רק ברמת הניגוב.
וכן, גם הפקק הרירי יצא.

לי זה נשמע המון. אבל אולי סטריפינג בשילוב משאבה יצר את זה.
ואולי כל גוף מגיב אחרת.
לי זכור דימום בניגוב בעיקר. לא אדום בוהק אלא כמו הפרשה מעורבבת עם דם.
ואז פקק רירי אחרי כמה שעות.

סליחה על התיאור, אבל היה בשירותים דם כשקמתי וגם בניגוב וגם בבית טיפה בשירותים ובניגוב.

בערך כך היה לי גם אחיר סטריפינג.

ילדתי למחרת.

אני ממש נוטה להשאר בבית כי לתחושתי אני סתם היסטרית, אבל עדיין לא רוצה לקחת סיכון.

אבל שוב, אני לא לוקחת אחריות.
בע"ה לידה קלה בידיים מלאות. יכול להתפתח גם תוך כמה שעות קחי בחשבון❤

בינתיים לא היה עוד דימום מאז ברוך ה'...

כאב הסטריפינג?
לי מתי כשהיה מאד כואב זה מה שגרם ללדת.
בלידה שעשו לי יחסית עדין זה לא עזר.

ועכשיו היתה מעט הפרשה רירית עם דם ורוד בניגוב😑 אוף, נשמע נורמלי עדיין? ויש לי תנועות ממש כואבות כבר כמה שעות...

וזה מעורר צירים. יכול להיות בגלל זה יותר תנועות?🤔

אני שוב, לא רוצה לקחת אחריות. אומרת מהניסיון שלי. אני לא ממש הרגשתי תנועות אחרי סטריפינג כי אני בכללי לא הרגשתי הרבה חחח

מתחרפנת כבר, טוב שיש איפה לפרוק...

וכל הימים האלה הייתי עם דימום עדין, יותר הכתמות הייתי כל הזמן עם פד, לא שהוא התמלא אבל היה בו צורך

לדעתי לא אמור להדאיג, 

אני בלחץ לא נורמלי.

יכול להיות גם קצת מעבר לכתמים, וגם הפקק הרירי יכול להיות מלווה בכמות נכבדה של דם...
כמובן שאם מתחיל דימום קיצוני בכמותו תלכי להיבדק...

אבל למה רק לי נשמע מדאיג דימום כזה?

ממה שאת כותבת זה נשמע דימום של מחזור ותמיד הם אומרים

בבי"ח שכשיש דימום של מחזור להגיע.

אחותי בלידה ראשונה נבדקה בבי"ח ואמרו שאין שום התקדמות ולחזור הביתה

רק אם יש דימום של מחזור. הגיעה הביתה והתחיל דימום התלבטה אם ללכת

וב"ה שהלכה כי אכן תוך כמה שעות ילדה.

אני חושבת שכל אחת עונה מהניסיון שלה וממה שחוותה או שמעה, לכן הכי טוב

זה להתייעץ עם רופא או אחות.

הדימום היה כמו הימים הראשונים במחזור.
הלכתי לרופאה על הבוקר הפתיחה אפילו הצטמצמה לצערי מ2.5 ל2 והיא אומרת שזה דימום הגיוני לאחר סטריפינג והכל נראה טוב באולטרסאונד ברוך ה', שאלה אם אני רוצה עוד סטריפינג אבל העדפתי לא לפני שבת כדי שלא כל דימום יכניס אותי ללחץ בשבת.
אז מה יהיה? יש סיכוי ללידה ספוטנית? הראש למטה אבל לא מבוסס באגן...מיואשת..

אין כללים בדבר הזה ואני כל כל מבינה את ההרגשה המיועדת שלך.
בסוף כולם יוצאים
אותי מצחיק תמיד איך אני כל חודש תשיעי מדדה ומתלוננת
שבא לי ללדת
ובלילה הראשון בבית, לא מבינה למה לא יכולתי להתפרק עוד קצת..
יודעת של הרבה נשים זה לא כך ומעדיפות להיות עם קשיים של אחרי לידה ולא של הריון...

2. רק והזדהות..

עד שאני שואלת שאלה מעניינו של הפורום 🙄

תתנחמו שיש לך רק עוד שבוע.
אני שבוע 28 וכבר מתתתהההה מכאבים..
איך סוחבים? מה שאת עושה נשמע נפלא.
תמשיכי לרבוץ
ואם יהיה לך כח תבשלי ותנקיי ואם לא- אז רק תנוחי!

אין מה לעשות 😒
בקשר לשני, זה בדיוק מה שאת צריכה לעשות! לשבתולחכות ללידה... זה עוד רגע מגיעה ובית מזה כבד!!
אבל אם עדיין חשוב לך לקום לעשות משו, לתקתק את הבית לקראת התינוקי ( סימני הלידה) ממליצה לך למצוא חברה זורמת, אחות, יש מישי כזאת? קראתי פעמיים לאחותי לפיצה חזקיהו ללתקתק ביחד... הכריח אותי לקום בשלבים שלא הצלחתי!
אם לא, ממליצה להביא מנקה לשעה שעתיים, יעזור לך לעשות עם מידי...
ספרים יש היום אלקטרוני, תחפשי....

יאלה, בקרוב מחכה לבדיקות טובות!

גם אני ככה בסוף הריון

ממש כאבים קשים פנימיים

זה מהלחץ והכובד של העובר על הכל לדעתי

נשאר רק ללדת

ולשחרר ניקיונות אלא אם כן בא לך ומתחשק

כוויה אדומה לא חודרת לשכבות העמוקות של העור ולכן לא אמורה להגיע לעובר.
תשטפי במים לא קרים. ותראי אם צריך למרוח משהו

העובר מוגן בפנים בתוך הרחם ובשק מי השפיר בטמפ' הכי טובה לו.. לא נראה לי שזה מסוכן לעובר.. אבל אולי כדי להירגע תאכלי משהו מתוק ותשכבי על הצד.. נסי להתרכז ולהרגיש אותו

חיבוק מותק!! זה ממש ממש לא נעים!

זה ודאי לא מסוכן לעובר.
אבל שימי משחה אנטיביוטית
למנוע זיהום

נבהלתי מאוד מהאדום שנהיה

תודה רבה לכולן!

פעם כשהייתי אצל הרופא הוא שאל אותי מה אפיתי כשנכויתי ככה בבטן, אמרתי לו שזה היה מהמגהץ, והוא אמר שכמעט לכל ההריוניות זה קורה..

במיוחד שזה משחה חיצונית
הכי גרוע זה פשוט לא מועיל...

אגב אני שומרת במקרר משחות פתוחות וראיתי שזה שומר על המשחות, פניסטיל גל הרבה אחרי הפג תוקף עבד מעולה

וכדאי להריח
https://www.health.gov.il/Subjects/infants/feeding/Pages/Storage.aspx#:~:text=%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%A8%D7%AA%20%D7%94%D7%97%D7%9C%D7%91%20%D7%94%D7%A9%D7%90%D7%95%D7%91&text=%D7%97%D7%9C%D7%91%20%D7%90%D7%9D%20%D7%A9%D7%94%D7%99%D7%94%20%D7%91%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%A8%2C%20%D7%99%D7%A9,%D7%95%D7%9C%D7%94%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9%20%D7%91%D7%95%20%D7%AA%D7%95%D7%9A%2024%20%D7%A9%D7%A2%D7%95%D7%AA.

אם היה קריר והתינוק כבר לא ממש קטן, אולי אפשר יותר. (זו הערה שלי. לשיקולך.)

רפואה שלמה!

גם החום לא גבוה, וגם שותה מים
אפטי זה נרדם ללא שליטה, לא מגיב, מקיא
רפואה שלמה

מתוק קטן. גם ביקש במבה אדומה בחנות.
ואז לא אכל אותה אז נדלקה לי נורה.

מגיב כשאת מדברת אליו? קם מהמקום, זז? בוכה?

רק בכייני כזה מאד.
עכשיו ישן בנשימות כבדות. הבאתי לו אקמול אסור לו נורופן

ומחר היה מתוכנן לו יומולדת בגן. וכל השבוע אני קונה דברים ומארגנת..זה הצחיק אותי כמה אנחנו יכולים לתכנן ובסוף השם מחליט.

הרגעתן אותי.
המטפלת שלחה לי הודעה שעלה לו החום והיה אפתי.
אני לא הוצאתי אותו היום אלא בעלי לכן נלחצתי כשהיא כתבה.

לי זה היה גורם לתסכול משוגע

בחיים האלה..ויכולים לתכנן תוכניות ולבנות הרים ולבסוף הקב"ה מחליט.
וזה תמיד מה שטוב לנו. גם אם אנחנו לא מבינים עכשיו.

את היומולדת הוא יעשה בהזדמנות אחרת.
ואני קיבלתי שיעור קטן.
והעיקר שירגיש טוב המתוק שלי ❤

זה לא אפטי...
וחיבוק❤ לא מצליחים להתרגל למחלות האלה.
כל פעם נלחצת מחדש

קשה לי.
הוא שבר שן. ואחיו כבר העביר אותנו סטאז בשבירת שיניים ועדיין אני בסטרס לקראת הרופאה🤦‍♀️

ומשלשולים גם.
ומתעלפת מהקאות בערך.
קיצר תרגישי בנוח.

הכי מלחיץ.
אושפזנו עם הגדול בעבר בגלל הקאות שבאו סמוך לנפילה על הראש.
בסוף הסתבר סתם וירוס.
אחכ נדבקנו כולנו

הוא העלה חום חזרה אחרי האקמול.
לא אוהבת אקמול. חלש בעיני בטח אצל הילדים שלי אבל אסור לקטני הזה😔

רק רמזו שכואבת להם הבטן אני כבר על רסקיו ובקבוק חם *לעצמי* כי כבר לי כואבת הבטן

זה חום ממש סמלי...
תזכרי שחום זה לא מחלה. זו דרך של הגוף להתמודד עם מחלה. אז יופי, הילד שלך בריא וחזק, מערכת החיסון שלו עושה את העבודה נהדר.
יש ילדים שביום נהיים סמרטוטיים כאלה. כל היום על הספה או במיטה, ישנים, קמים מידי פעם לשירותים או לשתות . אבל זה לא אפאטיות.

בקיצור, הסירי דאגה מליבך...הילד קצת חולה, כמו כל ילד בעולם שחולה מידי פעם, וזה יעבור.

קבעתי תור לרופאה. אני גם צריכה לעשות לו בדיקה שתן בגלל עניין בכליות שכחתי מזה.
לוודא שזו לא דלקת בשתן.🥺

מעולה, אז הוא ייבדק ואם צריך יקבל טיפול.
הכל בסדר 🙂.
החום זה לא נורא.
אם עובר את ה40 זה באמת גבוה...אבל זה אפילו לא 39.

תודה על ההרגעה.
❤

חברות זה משהוא שצריך להשקיע. קנה לך חבר
צריך להתקשר ולהתקשר ולהתקשר זה לא תמיד ככה בא לבד.
אלא אם כן זה חברות ילדות
צד של בעלך שלא מגיע. תסלחי לי בעלך אמור להיפגע לא את.
תחזקי את עצמל סהכ ההורים שלך האחים שלך בקשר איתך את לא כזאת בודדה לא לכולם יש אחים והורים
עצם קיומך זה עולם ןמלואו. את חיה בשביל עצמך את לא אמורה לחיות בשביל מישהוא.
כך שאת גם לא אמורה להעלם בגלל מישהןא שלא מתענין בך, בעיה שלו , שהוא יעלם
את תחזקי את עצמך תפנקי את עצמך ואם בא לך איזה חברה להתחבר אליה אז תשקיעי בזה

זו הרגשה כלכך קשה, להרגיש דחויה. ובדידות... בדידות יכולה להיות קשה מנשוא.
וזה צורך כלכך טבעי להרגיש אהובה, רצויה, מוערכת על ידי הסובבים אותך!
ונשמע שאת מרגישה ככה כבר הרבה זמן... 3 בריתות!! לא פשוט בכלל.

היו תקופות שגם אני הרגשתי מאוד בודדה, במיוחד בתקופת הרווקות. זוכרת לילות שהייתי הולכת לישון ובוכה לכרית, אפילו שהיו סביבי חברות טובות ומשפחה - אז יכולה רק בקושי לדמיין את התחושה שלך.
מה שלי התחדד מאוד בתקופה הזו, זה שיש מישהו אחד שתמיד איתי - הקב"ה. כשהרגשתי שכל הסביבה שלי עסוקה בענייניהם... ואני לבד עם התחושות, הציפיות, האכזבות, הסיפורים הקטנים - מצאתי את עצמי יותר ויותר מדברת עם ה' ומבינה שהוא תמיד תמיד זמין. לא תמיד קל להרגיש את זה, כי לפעמים מרגיש שגם הקב"ה רחוק, רחוק מאוד... אבל לפעמים רק המחשבה שהוא נמצא ואיתו אני תמיד יכולה לדבר חיזקה אותי.

ברמה המעשית, הרגשתי על עצמי ואני מאוד מאמינה בזה, שאדם שמרגיש שהוא שווה, מוערך, שממלא את עצמו בתוכן - מקרין גם החוצה ומשפיע גם על היחסים הבין אישיים. לפעמים כשמרגישים בדידות הערך העצמי מאוד יורד, ועבודה פנימית יכולה מאוד מאוד לסייע ולהשפיע - קודם כל על התחושה שלך, שתרגישי מלאות בזכות עצמך, וגם על הקשרים עם הסביבה...
אוליזה כיוון שיכול לעזור ולגרום לשיפור.
)כותבת גם שמישהי שאני מכירה עושה סדנאות העצמה אישית מקוונות. לא השתתפתי אבל ראיתי תגובות חיוביות והיא באופן אישי מקסימה. אם יתאים לך ותרצי לשמוע פרטים תוכלי לפנות בפרטי..)

פן נוסף שאולי יכול להתאים, להיות יותר אקטיבית בקשרים - יותר ליזום. לנסות באופן אקטיבי ליצור קשרים עם בנות מהקהילה, להרים מדי פעם טלפון לבני המשפחה... לא יודעת אם זה מתאים, אולי כבר ניסית ולא הייתה הדדיות מהצד השני... אבל אולי אם את מצדך תתאמצי לייצר קשר בסוף גם הצד השני יישאב לזה וזה יהיה הדדי.

שולחת ים של חיבוקים!
ממש!! ככ מזדהה עם הכאב שלך ומתפללת שתרגישי בקרוב אהובה ומוערכת ❤

מילים שנותנות כח..

כל הכבוד על האומץ לצאת עם זה החוצה,
ממש מעליב שלא מגיעים לאירוע שלך..וזה אירוע שחייבים לעשות, אי אפשר להתחמק מהמבחן הזה של מי יגיע ומי לא..
איזה כיף שה' שלח לך שלושה קרני אור שתרגישי כמה את משמעותית וחשובה!
ה' הציב בפנייך אתגר. הוא לא רצה שחברויות וקשרים יבואו לך בקלות. אבל למרות שזה נראה ככה, את ממש לא היחידה שמתמודדת עם זה.
תראי.. משפחה לא בוחרים, אבל קהילה וחברויות זה קצת כן תלוי בנו.. האם ניסית פעם ללמוד איך לצאת מהמעגל הזה?
משהו שאנחנו משקיעים בו מאמצים אנו מעריכים אותו יותר..
יש לי כמה רעיונות שמתרוצצים לי בראש על איך לשבור את מעגל הבדידות. השאלה האם את שם, האם יש לך את המוטיבציה והאמונה בעצמך שזה אפשרי.. וגם את הכוחות להבין שזה תהליך. וכמו כל תהליך ההתחלה סיזיפית ולא מביאה תוצאות. אבל בהתמדה והשקעה עוד ועוד בסוף משהו נובט. ועוד אחד.

אז תחבקי את עצמך חזק חזק! תני לעצמך להוציא את התסכול. תאמיני בעצמך ששום דבר בך לא פגום. נולדת עם תחום שדורש עבודה. בע"ה יהיו לך גם הכוחות לעשות את זה.

בהצלחה רבה יקרה!

(ובמאמר מוסגר נזהרת אם לכתוב כדי לא לפגוע.. אבל אולי כדאי לבחון האם מדובר בדיכאון?)

אבל התחושות האלה מלוות אותי מגיל קטן. לדעתי זה כי אמא לא היתה זמינה אלינו לא נפשית ולא פיזית, וזה מה שהוביל אותי להרגיש כך..

בס״ד

ועם זאת חשוב לזכור ולהתחזק בידיעה ששום דבר לא גזירת גורל יקרה, אף פעם 🤍

בס״ד

אני חושבת שהרגשתי דברים כאלה גם, פעם.

המשפט שכתבת על ״למה ה׳ ברא אותך עם התחושות האלה שבהם את לא רצויה ולא אהובה״ - ממש הדהד לי עד למקומות מוכרים של כאב ובדידות. ושל תהייה קיומית - למה אני כזאת? למה נבראתי ככה? והאם זה גורלי עד סוף ימיי?

למה ה׳ ברא אותך ככה נשמה?
כמובן שאיש לא יודע. נסתרות דרכי ה׳.
אבל מה שנשאר בידינו, זה במה נבחר להאמין.
כי אמונה היא תמיד בחירה, בסופו של דבר.

האם נאמין שאנחנו דפקט, מאין מוצר פגום שמשום מה לא יצא כמו האחרים מפס הייצור במפעל?

או האם נאמין שבדיוק איפה שנמצאת ההתמודדות הכי כואבת והכי קיומית - שם, בסופו של דבר, נמצא יהלומים, לנו ולעולם? שמתוך המסע המפרך שנועד לנו, נגלה חוזקות, כלים, תובנות ועוד המון טוב, ושכל הדברים האלה יכוונו אותנו למלא אחרי היעוד שלנו בעולם הזה באופן המדוייק ומושלם ביותר? אולי מחר את, אנונימית אהובה, תהיי מנחה מדהימה שעוזרת לילדות, לנערות או לנשים שחוות משהו דומה לצמוח מההתמודדות שלהן?



ברמה המעשית, יש כל מיני דרכים לנסות לפעול כדי שהמציאות תשתנה. לא פירטת מה את כבר עושה ומה כבר ניסית אז פשוט אעלה כמה כיוונים שעולים לי -

* להתפלל על זה, המון

* להיות בגישה של ״קנה לך חבר״ - להזמין אלייך הביתה, להציע הליכה בערב למשהי מהקהילה, לבשל ליולדת חמודה שיש איתה פוטנציאל לחברות, לשלוח הודעה אישית כשיש אירוע משפחתי (דודה תמר יקרה, מה שלומך? ב״ה נולד לנו בן. מאד אשמח לראות אותך, כל-כך הרבה זמן לא נפגשנו...״)

* ליצור זמנים זוגיים קבועים. זה קריטי כל-כך בעיניי לזוגיות שגדלה ומתחזקת עם הזמן. אני באמת לא מבינה איך אפשר בלי זה. בהתחלה אולי זה קצת מאולץ, בעיקר אם התחושה היא של ריחוק מאד גדול, כמו שאת מתארת. אבל זה משתלם כל-כך! אין לי מילים אפילו לתאר כמה זה חיוני.

* לחזק בעיני עצמינו את הערך העצמי שלנו. לכתוב כל יום 3 דברים טובים על עצמינו. כל יום, כל יום.

* לחפש איפה את *כן* חלק, רצויה ואהובה. כל יום לחפש לפחות דוגמה אחת (מהעבר או מההווה) שאת רצויה ואהובה בעיני אנשים. לדוגמה, בבריתות שבהן האחים וההורים כן הגיעו. לשים את הפנס על ה״יש״, כי ״כשמסתכלים על היש, היש גדל״ (טל בן שחר). זאת נקודה חשובה כי אמנם זה נכון שלכל אחת נקודת פתיחה אחרת, אבל לפעמים אנחנו בלי משים ״מזינות״ את הנקודה הזאת. אוספות עוד ועוד הוכחות שאנחנו כך וכך. בעוד שאפשר גם לעבוד בכיוון ההופכי, ולהאיר בזרקור דווקא את הנקודות שבהן המצב לא כמו שאנחנו רגילות לראות. (להרחבה יש את ״שיטת העבודה״ של קייטי ביירון).

* להתייחס לזה כאל מיומנות שצריך ללמוד אותה. לבדוק כיוון של סדנה ייעודית, שמקנה כלים. או אימון אישי. ואם את חושבת שזה יכול להיות רלוונטי, יש גם את הכיוון של הטיפול.

* @נפש חיה. היקרה הזכירה היום בשרשור אחר לימוד שהיא שמעה על פרשת לך-לך. לך-לך מארצך, ממולדתך, מבית אביך - אפשר (!!) להשתחרר מכבלי העבר, מכל הכישלונות והאמונות המגבילות, ולהתחיל לצעוד בדרך חדשה... היעד לא נגלה לנו, רק תחילת הדרך... אבל אם רק נתחיל לצעוד, הדרך בע״ה תיפתח לנו, עד לארץ הטובה והרחבה.




המון הצלחה אהובה!!! המון כוחות!!! זה כל-כך לא קל... אבל אני כל-כך מאמינה שאת יכולה ושעוד יהיה לך טוב בע״ה! באמת-באמת.... שולחת לך חיזוק גדול והרבה-הרבה-הרבה אהבה ❤️. הכי מגיע לך בעולם...

זה נשמע ממש קשה. ממש.
חשבת ללכת לטיפול?
את נשמעת מתוקה ורגישה
לפעמים צריך ליווי כדי לפרוץ את המעגל השלילי הזה
ודבר אחד משפיע על השני ...

אז קודם כל חיבוק!
עכשו תוך כדי ההכנות לשבת שמעתי שירים, הם היתר היה את השיר של עקיבא, 'אל תעזבי ידיים' ויש שם משפט בשיר 'יש לך מקום' אשר נזכרתי בך.. ממליצה לך לשמוע.. אח"כ היה עוד שיר שלו שהתחבר לי לשרשור הזה כבר לא זוכרת בגלל השעה בדיוק למה ואיך נראלי זה היה 'אתה הולך איתי' אז ממליצה לשמוע גם אותו

אני חושבת שהמצב הנפשי שלך ראוי לטיפול מקצועי.
אין לי בדיוק המלצות לאיזה טיפול.
אבל טיפול שיאפשר לך לחיות את ההווה בלי להיות תחת השפעת העבר כל הזמן, וטיפול שיתן לנפש שלך את הבטחון העצמי וההערכה העצמית שאת כ''כ צריכה.
כל מה שאת מתארת זה נגזרת של הדברים האלו...
בהצלחה נשמה.
אני מתפללת שתצליחי לצאת מהמצב הזה.

בכל אופן מכירה מורת שילוב בתיכון עם תואר ראשון

אנגלית וקודש.
השאלה איך מתקדמים מפה

זה לא עמוס מאד
ודי מאוורר

והופכת את התואר שלך לחינוך מיוחד

בהצלחה יקרה ❤️❤️

מתקנת

מספיק קורס
או צריך תואר שני בחינוך מיוחד?

לימודים של שנה בערך להפוך את התואר של לחינוך מיוחד

אבל אם אני כבר לומדת, וזה אפשרי מעדיפה לעשות תואר שני בשנתיים ואז השכר יהיה גבוה יותר והדרגה

מורת שילוב צריכה ללמוד חנמ

את תהני מזה לדעתך?
זה יותר קל בעיניי, ומתגמל כלכלית

אז מה זה שכתוב באתרים של מכללות- תעודה בהוראה מתקנת?

יש אצלנו מישהי שהיתה מורה ללשון וניצלה את השבתון להסבה ואז חזרה כמורת שילוב

רק אם זו לא טרחה..
תודה ממש!

שאני ממש מעריכה את החיפוש והבירור שאת כל הזמן עושה, שאת לא נשארת במקום שהגעת אליו כי זה הקיים אלא מחפשת מה יהיה יותר נכון וטוב עבורך, גם אם זה דורש השקעה בשביל לשנות.
בעז"ה שתהיה לך בהצלחה, וה' יאיר לך את הדרך...

חסרונות שהיא אמרה לי:
*צריך להכין המוון אמצעים כדי להעביר שיעור אחד. כי זה פרטני והזמן עובר לאט יותר מאשר מול כיתה.
*יש המון טפסולוגיה ובניית תוכניות פרטניות
אמרה עוד כמה דברים שאני לא זוכרת

בהצלחה!

ואז ללמוד קורס בהוראה מתקנת

אם שאלת על הוראה מתקנת.
יש הבדל בין מורת שילוב להוראה מתקנת
מורת שילוב זה דרך משרד החינוך,
הוראה מתקנת נכנסת במקומות בהם ההוראה הרגילה לא מספיקה
מורת שילוב תעבוד בביהס
מורה להוראה מתקנת בדכ עובדת באופן פרטי/ מרכזים ומפנים אליה תלמידים מביהס או באופן פרטי

אני מורת שילוב עם תואר בחינוך מיוחד ותעודת הוראה..
לא למדתי בנוסף הוראה מתקנת..

בוודאות. אני למדתי תואר בחנמ ומלא חברות שלי מורות שילוב

שזה תופס גם למורת שילוב