פורום הריון ולידה (עמוד 1878)

הפחד שלי שזה נהיה חלק מהדרך שלו להרדם- סוג של הרגל לא טוב. מה יהיה שיגדל...😥 זה החשש העיקרי שלא יהיה סוג של הרגל קבוע

ככה נוח לו הכל בסדר זה לא יהיה לנצח..

סיכויים טובים שיגדל להיות איש מלא תשוקה, אוהב את החיים. יכול להיות מאוד שיהיה גם רגיש, מלא אהבה וחום.

ועכשיו ברצינות. למה מיניות היא כ"כ שלילית?

הוא מכיר את הגוף שלו עכשיו ואת יודעת שזה תואם גיל. כשיגדל - הוא יכיר את הגוף שלו גם מהפן המיני - ויגלה את העולם הקסום הזה.

ונכון, המיניות בגיל הבחרות לפני החתונה היא קצת מאתגרת - וגם את זה הוא יכיר וילמד לשלב בעז"ה.

אז איפה בדיוק הבעיה?
אולי לא הבנתי...

לא אמרתי שיש בעיה במיניות. להיפך .
ענין אותי לדעת האם זה דבר שקיים בגיל הזה.. האם זה לא too much.
בגיל הזה יותר קל לנווט הרגלים. לכן היה חשוב לי ועדיין חשוב לי לדעת אם יש ענין / דרך לשנות.

היה נדמה לי שכתבת את הדברים ממקום שלילי ומפוחד.

סליחה שככה התנפלתי 😅

בין להתערב כבר בגיל כזה כשהכל תמים ואין שום הבנה בכיון,
לבין לא להתערב בכלל ואולי להקנות הרגל לקוי.
לדעתי, להמתין. תראי איך דברים מתפתחים. בעוד חצי שנה לדעתי תוכלי להבין טוב יותר אם זה הרגל שהוא מסגל לעצמו ואז צריך לחשוב איך להתערב בעדינות או שהוא משתנה בכיון

ממנו.

אין לי עצות. מקפיצה לך.

איך להדריך ולחנך באהבה להרגלי קדושה
אצל בנים זה חשוב
נכון שזה טבעי ואין צורך להיבהל
מצד שני יש הרבה דברים טבעיים ותפקידנו לנתב לזמן ומקום
הרגל הוא כח שנקנה בילדות
וחשוב להקנות הרגלים נכונים
אנחנו אומרים לבנים שלנו באהבה שלא נוגעים בברית
וכך הבנתי שראוי להרגיל את הבנים
אולי אני לא מדייקת
לכן מייעצת לשאול רב/רבנית
אין לך מה להתבייש זו שאלה נפוצה לדעתי

בהצלחה

מרגיש לי שיותר מתאים לזה דמות חינוכית. הרי לא מדובר על גיל בגרות - שגובל באיסור.
יש למשהי רעיון למשהי/ ו שאפשר להתיעץ איתו?

אבל אפשר להתייעץ עם כל מיני מנחות לחינוך מיני למינהם...
יש היום מלא בשוק.
שמעתי דברים טובים על חגית כמוס אבל לא מהיכרות אישית

מדהימה!

אין מילים
מכירה אותה אישית
מדהימה, פשוט ככה.
וזה לא בגלל שיש לנו אותו שם...

לא להתייחס יותר. לא להפוך את זה לעניין, ליצור רגשות אשמה ובושה מיותרים סביב הנושא הזה. פרטיות היא מילת המפתח פה לשני הכיוונים בעיני

ומצויין שהוא יודע לתמלל ולהגיד שזה נעים לו.
התגובה שלך מצויינת בכך שהנחת אותו לעשות את זה במקום פרטי.
לדעתי אין צורך להילחץ מקניית הרגל ובעיני לא דורש בירור. נורמטיבי לגמרי.

אפרת צור היא תלמידה שלו.
הוא לא דתי אם זה חשוב לכם
אבל אולי ידע להמליץ על תלמידים מתאימים

ומאז שאני ישנה עליה לא בא לי לקום מהמיטה!
הייתי מתעוררת מכאבי גב וגם ללני השינה מרגישה
ואני ישנה מצויין (אם נשים בצד את ההתעוררות לפיפי)
אני מאוד מרוצה ממנה!
היא גדולה אז לקחת זאת בחשבון (רוחב 89 ס"מ)
הייתי עד עכשיו מתעוררת כמעט בכל התהפכות מצד לצד ומאז שאיתה כבר לא כי היא תומכת מ2 הצדדים והיא גם מאוד נוחה.. אפשר לחבק אותה ולשים את הרגליים שלה בין הרגליים וזה מפחית לחץ ברגליים באגן..

הוא שהיא ענקית. אז באמת לקחת בחשבון אם זה משהו שמפריע

אולי שווה לך לנסות.

זה לשים כרית בין הרגליים .ואולי עוד כרית בגב

לא לוקחים סיכון על הדברים האלה

קחי גם בחשבון שהרבה ילדים הם א סימפוטמטיים ויכולים לפתח תסמינים חלקית או בכלל לא...

רפוא"ש.

אם לא, כן הייתי הולכת לבדוק...

הוא מרגיש מצויין...
מקווה שלא טעינו

יכול להיות שזה עדיין מדבק ואת לא שןמרת אותו בבידוד
יכול להיות שעוד מישהו מהמשפחה נדבק וכדאי לדעת
ואם הוא נדבק-יהיה לו פטור מבידודים מעכשיו. אז אין מה להפסיד.

אבל הייתי אצלה אחרי לידה כשהיו לי כאבים ביחסים.
היא היתה הרופאה העדינה והרגועה והנעימה ביותר שפגשתי.

אבל תקבעי תור כמה שיותר מהר, אל תחכה לשבועות שקרובים לשבועות של הסקירה.

אבל בתור רופאת נשים היא מאוד נעימה, מתייחסת יפה.
אני הייתי ממש מרוצה

רופאה נעימה, מקצועית וקשובה

רופאה עדינה, מסבירה כל דבר
סבלנית.
וכדאי כמה שיותר מוקדם
היא מבוקשת

תתחילי עם אגיסטן ותפני לרופא

מחדירים לנרתיק ויש הקלה תוך יום

שימי יוגורט ביו. זה עוזר מאוד

אצלנו זה באותו גובה וחיברנו עם אזיקונים.
פשוט הורדנו דופן אחת.
כשהתחילה לזוז יותר ולהתהפך החזרנו את הדופן כדי שלא תיפול מהמיטה שלנו חלילה

עם ספרים וספה נוחה להיזרק עליה...
בעיני זה חשוב מאוד

מצרפת תמוננ למה אני מתכוונת



לעשות בגוונים רגועים, מדפים, לשים ספרים,
בובות,
איזה טייפ עם מוזיקה מרגיעה.
מהמם בעיני.

לכוך משלי...

לק"י

מה גם שלא יהיה איפה לאחסן את שאר הדברים🙊

אני חושבת שנתלה מדפים או ארון, וננסה לפנות מקום לאופני כושר שיהיה אפשר להשתמש בהם.

אבל מי יודע? אולי נצליח לעשות שם פינה נחמדה.
(זה צמוד לסלון, כך שיש שולחן גדול לעבוד עליו).

זה כוך קטן מכדי לשמש לדברים אחרים לדעתי. אני הייתי שמה דלת תריס נחמדה. אם קרוב למטבח יכול להיות גם מזווה

ולמעלה מדפים, עם דלת עד למעלה

אני חושבת שכדאי להחליט מה מטרת הפינה
אם זה קטן לא הייתי ממליצה לערבב את השימוש שיהיה גם עבור הילדים וגם עבור כושר..
ולכן לחשוב מה בעדיפות עליונה מה יהיה יותר שמיש?
האם יש פינה אחרת שיכולה לשמש,את מה שבוחרים לא לשים שם?
ואם בכל זאת זה מקום האיחסון היחיד עבור כל הדברים האלו ואין אפשרות לוותר על משהו אז אפשר לתלות על מוט את הבימבות ואפילו את שולחן היצירה של הילדים ואז אופני הכושר יעמדו באופן קבוע על הרצפה ואת שאר הדברים מורידים רק כשרוצים להשתמש בהם..
אם יש מקום אפשר גם לסדר מדפים של כל חומרי היצירה והמשחקים שמיועדים לאזור הזה..
אם תירצי עזרה בפרטי את מוזמנת אני עם רקע בעיצוב

לק"י

לילדים יש מספיק מקום בסלון ב"ה.

לא יודעת מה הגודל.
ותודה על ההזמנה לאישי.

שמנו למעלה מדפים לאחסון ולמטה השארנו שטח יותר גדול לדברים גדולים.

זה מתקפל לממש כלום. אם זה מענין אותך אחפש לך קישור.
מתלה כביסה אפשר לתלות על הקיר עם וו.
כנ״ל בימבה ג’וק כשהיא מקופלת
ומדפים תמיד טוב
את הבימבות הגדולות לא יודעת, אם באמת רוצים להשתמש בפינה הזו כדאי להגלות אותן לחצר 🤷🏼‍♀️

לק"י

אבל אולי הפיצקית תתחיל להשתמש בו. שולחן מתקפל זה רעיון, אבל לא משהו שמחובר לקיר.

חצר פרטית עוד אין לנו רק מחסן אופניים ומקלט של הבניין.
הבימבה האדומה בקושי בשימוש, אז אולי באמת נגלה אותה למקום אחר.

זה הזול, אבל זה מותקן על הקיר. תסתכלי עליו בכל אופן
{| pageTitleService.title() |}

יותר יקר עם יחידת מדפים שהשולחן מתקפל לתוכה
{| pageTitleService.title() |}

וזה אחד שעומד על הרצפה ומתקפל די קטן ונפתח לשולחן ממש גדול אבל כשהוא סגור עדיין יש לי מגירות שהן ממש עמוקות ושימושיות.
{| pageTitleService.title() |}

לק"י

לא זקוקים לעוד אחד גדול.

https://m.aliexpress.com/item/1005001298414733.html?albslr=%7B%7D&_randl_currency=ILS&src=google&aff_platform=aaf&_randl_shipto=IL&albcp=1749135005&aff_fcid=f8745159ffff479a81a5a48f2c59bb10-1628245152591-05226-UneMJZVf&gclid=Cj0KCQjwu7OIBhCsARIsALxCUaO6XSfhJavzwy7KoSw_w0nsbUDiaBpRmTD5H7ceWuBqypefc1M-GPIaAkZBEALw_wcB&albad=340620071698&albag=65266797581&aff_fsk=UneMJZVf&albch=apprmkt&albagn=182499396&sk=UneMJZVf&aff_trace_key=f8745159ffff479a81a5a48f2c59bb10-1628245152591-05226-UneMJZVf&terminal_id=740b884406e74b17af84524a8aaf76af&tmLog=new_Detail


מתלה להחזקת מגהץ על הקיר


את יכולה לקנות באיקאה גם מוט מטבח

אפשר לקנות באיקאה באיזור המטבח. מוט ארוך לתליה על הקיר עם ווי ברזל. זה ממש זול, מוט עם ווים יצא פחות ממאה שח, ואז את יכולה לתלות כל דבר על הוו, גם את המתלה כביסה וגם לחבר איזה סרט לבימבות הקטנות ולתלות אותן וזה ממש פתרון מעולה

זה קומבינציה של כמה מוטות ומיכל, אבל אם את קונה אחד וכמה ווים זה יצא 60-70 ₪
{| pageTitleService.title() |}

לק"י

לאיזה גיל המשחקיה שם?

נשמע קשה
מתייגת @נגמרו לי השמות

מי יכולה להשתתף איתי? מבואסת

שיש שנשים שפוגעות ולא מרגישות ,זה לא דווקא נגדך כי  זה הטבע שלו,

רק הייתי מציעה שאולי תלמדו בספר שמדבר על כבוד האישה וכבוד הבעל,

ככה ירגיש מה צריך לתקן, בהצלחה רבה רבה אישה יקרה.

איזה קשה זה שהבן אדם שהכי קרוב לך לא קשוב אלייך...

שולחת לך  

מבינה אותך מאוד.
זה לא קל..
מה שכן, אני חושבת שזה לא נכון להגיד משפטים כאלה (תלך ואל תחזור).
זה משפט מאוד מאוד קיצוני ולעניות דעתי אמורים לא להשתמש בו אף פעם, ואם ממש רוצים- אז רק במקרה סופר סופר רציני.
אם היו אומרים לי משפט כזה הייתי מאוד נפגעת, ורק עולה על עץ יותר גבוה עם עוד יותר קושי לרדת...
תלך ואל תחזור זה כשהוא חצה קו אדום. משהו דרמטי שאת רוצה לטלטל אותו ולנער את כל החיים שלו...

מציעה (עם כל הקושי) לחזור ולומר בדיבור או במעשה שאת עדיין פגועה ממנו, להסביר שוב למה ואם צריך אז גם לומר למה את זקוקה (למשל אם את צריכה שיתנצל ויפצה אותך). ואז לעזוב את זה ולתת לו זמן עיכול מחשבה ומקום לפנות אליך..
אבל תשמרי גם על הכבוד שלך.
את לא זקוקה לאישור שלו בשביל לתת תוקף לתחושות שלך. " הוא לא נותן לגיטימציה לתחושות שלי". אני ממש מבינה את הצורך שיכיר ואת העצבים כשהוא לא.. כי יש לך איזה התניה בראש שרק אם הוא "מסכים" איתך על התחושות שלך הם נכונות. ואם לא אז הוא כאילו מזלזל בך..
ואני חושבת שההתניה הזאת לא נכונה.
מותר לו לחשוב שאין לך סיבה להפגע. וזה שהוא חושב ככה לא הופך את הרגשות שלך למוצדקים או לא.
את נפגעת וזאת המציאות שלך.
גם אם הוא לא מכיר בזה.
לכן תזכרי ותאמיני לעצמך על התחושות של עצמך בלי שום קשר להבנה שלו את הסיטואציה, תשארי קרובה לעצמך.
אני חושבת שהציפיה מולו צריכה להיות שיתנצל גם אם הוא לא מבין למה נפגעת. כלומר בודאי השאיפה היא שיבין כדי שיזהר לא לפגוע בעתיד אבל קודם כל חשוב לך שיכאב שכואב לך... ולכן הייתי מתמקדת בזה. אבל בלי דרמות. ובלי לצפות שהוא יכרע ברך ויביא פרחים עם מכתב התנצלות.... את זה הייתי שוב, שומרת למקרי קיצון..
כן הייתי מנסה לאסוף את עצמי.
לתת לעצמי את האהבה והחמלה העצמית על הפגיעה.
לפנק את עצמי. להיות קרובה לעצמי ולתת לעצמי לבד את מה שאני זקוקה לו.
ואחכ לחזור ולומר לו שמאוד נפגעתי ממנו וקשה לי שהוא לא מתנצל.. שזה מרגיש לי כאילו לא אכפת לו ממני, ושתכלס זה יותר קשה לי מהעניין עצמו..
נזהרת לא להשתמש יותר מידי במילה נפגעתי כי לפעמים הם מרגישים ככ רע עם זה שהם שומעים ששוב ושוב פגעו שהם נכנסים לאיזה שבלול וכבר לא יודעים איך אפשר לתקן את הפגיעה המטורפת... הם לא מבינים שחיבוק אחד ומשפט מתנצל ואוהב מהלב זה כל מה שצריך....

אבל ניסיתי..
חיבוק ובהצלחה!

להגיד לי אני אומר לך מראש שאני לא מתכוון להתנצל על כלום, לא מבין מה את רוצה והכל בראש שלך
והתעלמות יום שלם אני לא חושבת שאפשר לשפוט אותי על זה.. קל להגיד לאחרים זה כן
אני לא זקוקה לאישור שלו כמו שכתבת אבל כשהוא לא מבין שהוא פגע אין איך לתקן את זה

מצטערת אם יצא ככה ונשמע מהדברים שלי..
ממש לא התכוונתי.
וגם לא הבנתי שזאת היתה הסיטואציה...
חיבוק ובהצלחה רבה!!

הפורום בדיוק בשביל זה.
לא חייבים להסביר לבעל כמה את פגועה ממנו.
אלא רק אחרי שנרגעים לדבר באופן כללי על כך שאת אישה יותר נפגעת ולפעמים דברים לא נעימים לך...
אבל מה?נכון הרבה סיכוי שהוא חא יבין וזה באססססה..

למה מגיע לך להרגיש כל כך רע ממנו? זה חא פייר!
חיבוק לך.
נורא כיף לייעץ מהצד ובא לי לומר לך מלא דברים.
אבל תכלס כשאת הפגועה את פשוט פגועה וזה ממש קשוח.
הלוואי שיעבור לך מהר...

בסוף פשוט המשכתי במעשים שלי והתעלמתי אז הוא בא להתנצל

 

 

רואים שעברת חוויה לא נעימה בכלל ואף פוגעת מאוד.

 

קצת קשה לי להתייחס בלי להבין קצת יותר מה קרה שם,

תרצי לפרט קצת יותר?

 

איך בעלך פגע בך?

מה היה שם בדיוק?

 

איך הזוגיות שלכם באופן כללי?

את מרגישה שהיא טובה וחזקה ומדי פעם יש משברים או אתגרים, או שאת מרגישה באופן ממושך וארוך שמשהו לא הכי טוב?

 

האם תמיד הרגשת את מה שתיארת בהודעה?

 

מה הכוונה שכתבת שהוא תמיד שם פס על הבקשות שלך? האם את מרגישה שכל בקשה שלך לא מעניינת אותו, שאת לא מעניינת אותו?

(

איך הדינמיקה ביניכם?

 

האם את מרגישה שהוא אוהב אותך ומכבד אותך?

האם את אוהבת ומבכדת אותו?

 

 

מרגישה יקרה שצריך לענות על כל השאלות הללו כדי לנסות לייעץ בכיוון שיכול להתאים לכם...

אולי יש כאן דברים עמוקים ומקיפים בזוגיות שגורמים לכל אותן התגובות שתיארת - ואז הכיוון הנכון יהיה למצוא את השורש הזה, להתחיל להאיר אותו ולראות אותו ולזהות אותו,

ומשם להתקדם לעבר הפתרונות ב"ה.

 

ב"הצלחה רבה רבה ממש יקרה!

שולחת לך הרבה כוחות ותמיכה 

(ואם תרצי לדייק יותר או להרחיב יותר ולתת כמה תשובות לשאלות הנ"ל - אנסה להתייחס ברגע שאמצא זמן יותר באריכות לכך )

חיבוק על ההתמודדות!

שיהיו בשורות טובות בעז''ה🙏🙏🙏

חיבוק גדול ובשורות טובות!

מצטרפת להמלצות ללכת פרטי למומחה. מתפללת

ככה שאם הדיוק של השקיפות והבדיקת דם הראשונה זה נגיד 70 אחוז ״, אז כשמוסיפים את החלבון העוברי זה מעלה את הדיוק של התוצאה למשהו כמו 90 אחוז. אז מצד אחד זה עדיין תוצאה סטטיסטית שלא אומרת הרבה
מצד שני, יכול להיות שבשילוב התוצאה של החלבון העוברי, תקבלי דווקא תוצאה טובה יותר. זאת הסיבה שעשיתי את הבדיקה הזאת.. כי בשילוב של שתי הבדיקות הראשונות יצאה לי תוצאה בטווח האמצעי..

למה הם כן והחלבון עוברי לא? אני לא מסכימה עם הגישה של "זה ילחיץ אותי", לפעמים יש גם לצערנו דברים לא תקינים ועדיף לדעת מאשר לטמון את הראש בחול, זו הגישה שלי. את כמובן יכולה לא להסכים, תעשי מה שמתאים לך. ובכל מקרה בגלל שמדובר בבדיקת סקר לוקחים את התוצאות בערבון מוגבל, לשני הכיוונים- תוצאה עם סטטיסטיקה לא טובה לא מנבאת בהכרח משהו רע (לרוב באמת הכל בסדר), אבל גם לצד השני- תוצאה טובה לא מבטיחה ש100% הכל תקין. דרך אגב דוקא בחלבון העוברי יש עוד פרמטרים חשובים חוץ מהתשובה של הסיכון לתסמונת דאון וטריזומיה 18, יש גם מדדים שיכולים להעיד על סיכון מוגבר לדברים אחרים- למשל הhcg במידה ומוגבר מעיד שאולי יש בעיה בהשרשה של השלייה וצריך לעשות מעקב גדילה ומעקב ל"ד בגלל סיכון מוגבר לרעלת הריון ועיכוב בגדילה. והחלבון העוברי- הAFP, הולך גם עם דברים מסויימים כמו מומים פתוחים במערכת העצבים או בדופן הבטן, שאז מפנים לסקירה מכוונת כי לחפש בצורה יותר מעמיקה. וכמו שכבר אמרו אם עושים גם את החלבון העוברי בנוסף לשקיפות והסקר שליש ראשון מקבלים בסופו של דבר את התשובה הכי מדויקת.

אין בזה שום חשש פגיעה בעובר. סטטיסטיקה זה לא משחק. כמובן שזה לא וודאי. אבל יש בה אמת. כל עולם הרפואה בנוי עליה.
ובלי קשר, למדתי שאם פתאום יש ממצא לא טוב. אם הוא מלווה בבדיקות טובות מסביב, זה הרבה יותר מרגיע וזה יכול להוות שיקול למשל אם יש צורך לבצע או לא בדיקות פולשניות וכו'.

כמי שעברה מלא זירוזים טבעיים ב2 ההריונות, באמת כל מה שאת יכולה לחשוב עליו,
קחי בחשבון שלפעמים בגוף פשוט לא מתניע ולא יעזור לך כמה שתנסי.
לא רוצה לייאש, רק אומרת שלא תתבאסי אם זה לא מצליח...
אני אגב עדיין בעד לעשות, כי זה מכין את הגוף ללידה, אבל לא לצפות לכלום ולא להתיש את עצמך...

זה בילט- אין.

אבל עדיין כל פעם להסביר מחדש יכול לחרפן את המוח
כאילו פעם פעמיים שלוש והבנו הלאה
כל פעם מחדש זה משגע אותי

אולי תקני לך טבעות יפות שיתאימו לגודל שלך עכשיו?

יש מישהי שכשיוצאת ללידה היא טורחת לשים תכשיטים?
אני עשיתי טובה ששמתי פאה וגרביים.
אפילו לא חלמתי על התכשיטים.

אבל עכשיו נזכרת שבאמת בתשיעי הרבה פעמים ויתרתי על הטבעות כי אחכ היה לי קשה להוריד

ושיהיה לך בשעה טובה בעז"ה!
אני ילדתי בסוף אוגוסט, החום היה סיוט!!! מאחלת לך שתזכי להרבה שעות מזגן ואוויר קר

לפנות בוקר הנקתי בחדר הנקה,
ולידי יושבת אישה מאופרת יפה עם תכשיטים. הערצתי אותה שהתאפרה לכבוד שבת... היה נראה לי מנותק ממני כל כך...
ואז הסתכלתי על התאריך שכתוב על העריסה - היא ילדה אחרי כניסת שבת😏 הבנתי שהספיקה להתארגן בבית לשבת, ורק אח"כ יצאה ללידה...

להשאיר את הטבעות אצל הבעל..
במהלך הלידה השארתי לו ואיבד את טבעת האירוסין.. אבל קיבלתי אחרת יותר שווווה🥰

לא הצלחתי להוריד אותן 🤦🏼‍♀️
אחת מהן עדיין לא עולה עליי, ואחרת עדיין קשה לי לפעמים להוריד..

זה כל כך מציק לי.. אני נהיית תחושתית בהריון, לא יכולה ששום דבר נוגע בי

יכול להיות שעכשיו יהיו כמה ימים שלא תרגישי, אל תילחצי אם זה קורה.
עד שבוע 24 לא אמורים לעקוב כי הוא עוד קטן יחסית ויכול לשנות מיקום ואז פחות תרגישי.

לק"י

זה שלב שהעובר כל כך קטן, שמספיק שהוא עבר מקום ולא מרגישים אותו.

ויש ימים שלא תרגישי עכשיו וימים שתרגישי כל היום
בשבועות האלה זה תקין

הגיוני להרגיש שכל הזמן יש הפרשות? תחושה כזו סליחה על התיאור כאילו רטוב לי כזה . לא תמיד האמת יש, ושיש זה לא בכמות גדולה וההפרשות שקופות-לבנות

גם אצלי
קראתי באתר של פמפרס (יש לנפ סקירה על כל שבוע) שלא חהיבהל אם יש הפרשות מוגברות מהרגיל בזמן ההזה

לכן אני חוששת שאולי הבדיקה יצאה טובה אבל בעצם לא משקפת באמת את התוצאות, כי הייתי בצום...

העיניין באכילה לפני זה לעורר את הלבלב להפריש אינסולין.

ואם לא אכלתי ויצא תקין אז הכל טוב?

אני רק שתיתי בבוקר לפני הבדיקה הזאת

כמובן אפשר לנסות אחרי הפגיעה לעבד את רגשות פגיעה ולנסות להבין מה קרה ולנתח את זה, אבל כאמירה זה פוגע, ומציעה לך לא לכעוס על עצמך כשאת נפגעת ממישהו אלא לחמול על עצמך ולהיות שם בשבילך, ואז כשיהיה לך כוח לעשות עבודה עצמית ממקום חומל זה יהיה כדי להיטיב איתך ועם התחושות שלך ולא ממקום שאת לא בסדר וממקום שהתחושות והרגשות שלך לא לגיטימיים.
לגבי הסיפור עצמו מציעה לכם לשבת ולשוחח על הפערים שלכם בגישה להריון המתפתח, על הצרכים שלכם אחד מהשני. בהקשבה פעילה שכל אחד נותן מקום לשני ומנסה להבין אותו. לדןגמה: כשאני משתפת אותך בהריון שמתפתח בתוכי יש לי צורך לראות שאתה שותף בהתרגשות הזו, כשאני חושבת שאתה לא מתעניין בהריון זה גורם לי להרגיש בודדה בתהליך, קשה לי להתרגש לבד כשמדובר בתהליך זוגי. אשמח לשמוע ממך איך אתה חווה את כל עניין התפתחות ההריון והשיתוף שלי אותך ומה הצרכים שלך כשאני משתפת.
בהצלחה יקרה

מרגישה שיותר קשה לבעלי להתחבר לדברים לא מוחשיים...
ורק כשיש תינוק הוא ממש מתרגש ומתלהב..
בכל מקרה היבשנות הזאת מורידה מהחוויה שלך, זה ברור!!

אני רק רוצה להוסיף - שמרגישים תנועות בפנים הרבה לפני שמרגישים אותן בחוץ. אני כבר מרגישה תנועות לפחות חמישה שבועות, אם לא יותר, והשבוע פעם ראשונה גם בעלי הצליח להרגיש. ורק אחרי שהוא הרגיש בפעם הראשונה הוא התלהב. אם לא הייתי שמה את היד שלו עלי הוא לא היה מנסה מעצמו, גם אם אמרתי...

אבל בואי נסבר לך את האוזן- רוב הגברים או הרבה מאוד מהם לא מתחברים בכלל או בקושי לתהליך ההריון.
כל שכן כשאין עדיין מה 'לראות'
לחלקם האסימון נופל באיזשהו שלב. לחלקם רק אחרי הלידה. ולחלק לוקח זמן.

תשתפי אמא, חברה טובה וכו.
מצטערת שאני לא בהודעה משמחת
אבל באמת שגברים בדכ (לא מכלילה) יותר פרקטים ופחות חפרנים בתהליכים

בדרך כלל אני נפגעת. כן. מה, לא אכפת לך?
אבל
גיליתי שהוא לא מנסה לפגוע, הוא פשוט באמת לא מבין את התהליך המופלא הזה. את גודל הנס הזה. מה שאנחנו חוות כל רגע ממש!! זה רחוק ממנו(לצערי.. )
זה מה יש......
אז זה בעיקר להסביר לו את החשיבות בשבילך שהוא יראה התלהבות....

שאני די ריחמתי על בעלי בשלב הזה... זה היה לו כזה קשה... כולםםם סביבי ממש התלהבו מהתנועות, והמצב, ושאלות, ודאגות, והוא בכלל בכלל לא הצליח להתחבר לזה... כאילו שההריון בכלל לא שלו.

 

בשלב שהביטות היו ממש חזקות והוא יכל ממש להרגיש וזה כבר נהיה בשגרה יחסית אז הוא ממש התלהב מכל תנועה..

ולכן התגובה שלהם היא כזאת.
זה מה שאני מרגישה עם בעלי לפחות.

לא כל התינוקות יפים. וגם לא כל הילדים יפים.
התינוק שלי ממש יפה בעיני, אבל די ברור לי שאובייקטיבית הוא לא כזה יפה.
חמוד? כן. הוא ממש ממש חמוד. אבל יפה? כנראה שלא. די ממוצע, אני מניחה.
אבל בעיני הוא יפה כל כך.

ואחיינים שלי, שהם כבר לא תינוקות: יש יפים, יש ממוצעים. לא כולם זהים. ממש לא כולם. אבל כולם מתוקים וחמודים ואהובים.
ולןמר לאמא משהו על (חוסר) היופי של הילדים שלה זה חוסר טאקט מרושע. כאילו שיש לנו שליטה על זה, ומה שחשוב זה לב טוב, ואז יופי פנימי מקרין החוצה.

זה נשמע הפוך אבל כאילו אם יש משהו יוצא דופן בד"כ בגיל קטן יותר שמים לב, וכשגדלים זה מתעדן.. בכל אופן ילדים זה מתוק! ובטח כשהם שלך! ואנשים שמעירים או מגיבים זה פשוט דבר מחריד בעיניי, כאילו מישהו בורא את עצמו... מזכיר לי את הסיפור של ר' אלעזר והמכוער... מי שיש לו תלונות שיפנה לקב"ה.. העיקר זה הלב והמידות הטובות נשמה... 

כי ברור שכל אמא בתוך תוכה יודעת אם הבן שלה פחות יפה מהשאר...
וזה לא תמיד נעים כי אחנו רוצים לילדים שלנו את ההכי טוב
וזה משהו לא בשליטתנו
אצלי שהיתי בהריון של הבכורה שלי ממש התפללתי שתהיה יפה
(כי אני מאד יפה ורציתי גם שתהי דומה לי)
ויום אחד יצא לי לפגוש חברה שהילד שלה יפיפה ברמה אחרת משהו פשוט מדהים
ובדיוק היא אמרה לה שהוא אובחן לא מזמן כאוטיסט ברמה בינונית,
הרגשתי שפשוט משמים נפגשתי איתה בשביל להבין שבאמת העיקר ילד בריא,
ומאז אני מתפללת שהילדים שלי ימצאו חן בעיני הסובבים אותם
ומציאת חן לדעתי יותר חשובה מיופי
באמת הבכורה שלי פחות יפה משאר הילדים
אבל היא כ"כ חיננית שלכל מקום שהיא הולכת אנשים נהנים לראות אותה ולדבר איתה
והיא גם מאד חברותית וחכמה
בקיצור יופי חשוב אבל הוא לא העיקר
ויכול להיות הרבה פעמים ילדים מהממים שלא מסתדרים בחברה או אפילו דחויים
לעומת ילדים אחרים שנראים הרבה פחות יפה..

את מיוחדת מאוד!!
כל כך נכון

ב"ה
לדעתי, זה ממש ממצה את העניין כולו:
נשיאת חן חשובה יותר מיופי.
זה ממש נכון. אם מתבוננים בחיים השוטפים שלנו, מגלים שזה נכון ממש.

אחת הבנות שלי עם שלל בעיות רפואיות, ובין היתר משהו אחד מתבטא גם באופן חיצוני.
אני יכולה לומר שהיו תקופות שהיה לי קשה אפילו לחבק אותה.. א ב ל תמיד השתדלתי לומר לה כמה היא יפה כדי לחזק לה את הביטחון, ולהסביר לה שהיא מהממת ואהובה ובסוף זה מה שקורן ממנה החוצה.
היא יכלה בקלות לשנוא את עצמה ולהתבייש באיך שהיא, שלחנו לחוג ריקוד עד הקורונה והיא כאילו מתעלמת מכל הבעיות..
ו.. כן, בתור אמא זה קשה. מבינה. זה בעיקר עבודה שלנו עם עצמנו.
תזכרי שהילדים לא בחרו איך להראות, הם כן בוחרים איך להתנהג.
ועוד משהו קטן- פעם מיואשת כתבה לי לקנות לה בגדים יותר יפים מהשאר, סרטים קשתות סיכות וכו. להשקיע במה שכן בר שינוי.. וזה אכן מוסיף.

שולחת לפני שמתחרטת.
ואם מישהי זיהתה שתעדכן בבקשה🤭

בעיקר באיך שאת מדהימה ומיוחדת, איזה אושר לבת שלך שהיא זכתה להיוולד לאמא כזו! ❤️❤️
ו... איזה זכות לי שתרמתי משהו קטן שעוזר להתמודדות הזו. תודה שסיפרת ושימחת אותי 💕💕💕

לפני מלא זמן היתה לי שיחה עם בעלי ואחד מאיתנו העלה את החשש מה יהיה אם לא נאהב איך שהילדים שלנו יראו, ואם זה עלול להפריע לנו לאהוב אותם, ודיברנו על זה ואיכשהו יצא שאני אמרתי משהו כמו "טוב אני מקווה שהם יראו כמוך כי הם יהיו ממש יפים.. מקווה פחות שיראו כמוני כי אני לא הכי אוהבת איך שאני נראית" ובדיוק הוא אמר אותו משפט אבל הפוך - שהוא מקווה שיראו כמוני כי אני ממש יפה בעיניו, והוא פחות חושב שהוא יפה ומעדיף שלא יראו כמוהו.

וזה ממש גרם לנו להבין כמה הקלישאה "היופי בעיני המתבונן" נכונה..
נכון, יש אנשים שהם לא יפים בכל קנה מידה. אין ספק. אבל רוב האנשים הם ממוצעים - קצת לשם או קצת לשם.
לא יודעת מה הכי יפה בעינייך בעולם, או בעיני הסביבה שלך, אבל תזכרי שיופי הוא באמת ענין של טעם, ויכול להיות שאת חושבת שהם נראים לא הכי מדהים, אבל כל עוד זה לא משהו ברור ואבסולוטי אלא רק תחושה שלך ש'הם קצת פחות מהסטנדרט' יש סיכוי טוב שאחרים רואים את זה אחרת.

אולי זה לא מבטל את הצביטה בלב של זה שאת לא הכי אוהבת איך שהם נראים, אבל אולי יעזור לך להתמודד עם התחושה שלך.

ותדגישי בעיניהם כמה הם יפים.. אני מאמינה שדימוי עצמי חיובי ממש משנה את מה שאנשים משדרים ואת איך שהסביבה תופסת אותם

והבן אחריה הרבה פחות יפה.
כולם מדברים על הבת ואני חושבת שהבן חתיך.
ואני חייבת הרבה תודה לאבא שלי שברגע שהבן נולד הוא אמר לי כמה וכמה פעמים שהוא יפיפה ועודד אותי. וגרם לי להבין שהיופי בעיני המתבונן.
ואגב. אם כבר מדברים. לבת שלי ההיתי צריכה לקרוא בשם שלא אהבתי. שם של זקנות ואני חושבת שלכן ד פיצה אותה ונתן לה יופי שמכסה על השם

עם אוטיזם...
והאחרים שהרבה פחות יפים ב"ה בסדר גמור.
מאז, יופי פשוט לא עושה לי את זה...
שיהיו בריאים זה הכי חשוב..

קראתי כל תשובה מילה במילה, חזקתן מאד

כשהבן שלי נולד כולם רצו לבדוק למי הוא דומה - ומה מסתבר? שהוא לא דומה לאף אחד במשפחה.
עד כדי כך שהיינו בטוחים שהחליפו תינוקות בתינוקיה.. פשוט לא הגיוני. (התמונות שלו היום דומות לתמונות שלו מהלידה. אבל אין שלב בו הוא דומה לאחד מההורים או בני משפחה אחרים)
לפעמים זה מעציב אותי.. הרי כל אחד רוצה שילדיו יהיו דומים לו.

אבל.. הוא כל כך חמוד, מתוק וילד באמת מיוחד. המראה שלו מקסים בעיני. מבחינתי הוא ילד יחיד ומיוחד במינו. גם אם הוא לא יוצא דופן מבחינת המראה שלו- האישיות שלו היא מה שכובשת את הסביבה.

אבל אני לא תמיד חושבת שהילדים שלי יפים ..
בטח כשהם נולדים והם אובייקטיבית מכוערים, אני לגמרי מודעת לזה. ברוך ה' הכיעור עובר להם, אבל גם אחר כך אני לא מסונוורת שרק חושבת שהם מהממים.
לצערי, כזאת אני.
משתדלת לא לדבר על זה, כדי לא לתת לזה משקל. אבל המחשבות עוברות לי בראש לפעמים.
וכמו שאומרים, העיקר הבריאות.

יש 2 שכן
והשאר..סבבה אבל סטנדרטיים לגמרי
כמוני וכמו בעלי נראה לי

זה פשוט כל כך לא קשור בעיני לאמהות
או לאהבה

ובגלל זה זה מפריע לך, את מודעת לזה שאנשים ביקורתיים למראה חיצוני ולא בא לך שהם יתמודדו עם זה, זה טבעי שאת מרגישה ככה אין מה להדחיק. מה שכן לדעתי כל הזמן לשדר להם שהם הכי יפים בעולם, כי בסוף הבטחון עושה את העבודה הכי טוב שיש. זה נשמע אולי מצחיק אבל אני מכירב מישהי ממש מכוערת שמתהלכת כאילו היא מלכת היופי, ויש לה הרבה מתעניינים בואי נגיד כי היא מטופחת ומתוקתקת ומשדרת אני הורסת את הבריאות..;)

אני עדיין רווקה.

הרבה פעמים שאני יוצאת לדייטים אני חושבת איך יראו הילדים ואיך יראה השילוב בנינו..

מרגישה דפוקה אבל לא מצליחה להשתחרר מזה.

אני יודעת שכלית שאי אפשר לדעת איך ילדים יראו וזה לא מה שחשוב בנישואים ועדיין חושבת על זה הרבה...

אני גם לא רוצה להעביר לילדים שלי בע"ה שיופי זה הדבר הכי חשוב, לא יודעת איך להשתחרר..

 

וזוגות מכוערים עם ילדים מושלמים.
לא ברור איך, אבל זה פשןט בלתי ניתן לחיזוי

לנו יצאו ילדים שבחיים לא הייתי חושבת. דומים למשפחה אבל בקושייי דומים לי ולבעלי.
באמת א"א לדעת...
ובמיוחד שלקח לי אפילו זמן להתחבר למראה של בעלי..
ומכירה זוג חברים שנולד ילד שלא דומה להם בכלל..
מכירה מישהי מעלפת והילדים פחות.
בקיצור, זה לא אומר כלום, אנחנו לא באמת יודעים איך ייראה השילוב ואיזה גנים יתבטאו, ולא יכולים לדמיין את היצירות של הקב"ה, וגם אין לנו אפשרות לשלוט בזה.
רק להתפלל ולזכור שזה לא העיקר

למצוא על מה זה יושב ולטפל
חבל אם זה מה שמעכב אצלך את הזוגיות.

לא יודעת...

אני מעולם לא ראיתי ילד מכוער ולא חושבת שיש כזה דבר

אני יודעת שיש שיחלקו עליי

יש לנו במשפחה אחיינים יפים ממש דוגמנים ושלי לגמרי ממוצעים ורגילים ומעולם לא הרגשתי איזה פחיתות כבוד בגלל זה

אולי כי אני לא מייחסת לזה ככ חשיבות

בכל מקרה השאלה אם את מתכוונת ליופי-שזה דבר נדיר מאד

או למראה ממוצע

וראיתי ילדים פחות יפים אבל נקיים ולבושים יפה שנראים דוגמנים. אז זה ממש תלוי בנו.
ולא אני לא מתכוונת לבגדים יקרים אלא בגדים נקיים, מגוהצים ומתאימים

אני לא רגילה לפתוח את הפורום אבל היום קפץ לי בדיוק הנושא הזה ובאמת אני רואה לנכון לציין שלפני הילדים שלנו, אם מחשיבים את עצמנו כיפים/ בעלי חן/חכמים וכו' אז רוב הסיכויים שנצליח לראות את זה אצל אחרים ובמיוחד אצל הילדים שלנו. הביקורת עצמית המוגזמת מדכא וגורמת שלא מצליחים לאהוב את פרי ביטננו וכל כך חבל!!!!!!!
צריך להתרגל לראות את הטוב בכל דבר ובכל מצב, ולא נשכח שכל בנ"א נברא מצלם אלוקים, אין כזה דבר נשמה יהודית בלי חן, ובכלל ילדים בד"כ טהורים בלי חטאים וזה בכלל יופי שמקרין החוצה! חבל על כל אלה שמתבזבזות על הקטנוניות של אחרים ובמיוחד שגם ככה ממתי החברה קובעת על עצמנו מציאות(יפה/לא יפה)?!

זה לא בא מרדידות אלא מרגישות יתר,
הילדים שלי לא עב"מים, הם מתוקים חכמים וכובשים מעבר לרגיל(אני מודה על כך כל יום), וטיפונת שונים מהסטנדרט אצלנו, הם מקבלים מאתנו את כל הבטחון והאהבה שבעולם, השאלה שלי היתה כלפי תגובות הסביבה, מה נסגר עם אנשים, להוציא מהפה ככל העולה על רוחם, לא יודעת למה לוקחת כל כך ללב, אולי בגלל שכל מה שקשור בילדים יותר פגיע

וסבתא שלי קצת דמנטית, מתנהגת לא תואם לגילה.. חסרת טאקט ברמות מפחידות, אבל היא אישה כל כך מתוקה שזה מחפה על הכל

היא ראתה אותי מרחוק כשהגענו "*****'לה!!! איזה יפה את!! הפנים שלך הכי הכי יפות במשפחה! רק את צריכה לרדת במשקל. נגיד אם היית גבוהה ורזה כמו אחותך (אחותי ישבה לידה) אז היית דוגמנית!! מושלמת!! חבל שעלית ככה! אני זוכרת איך היית רזה וכל הבנים התחילו איתך" חחחחח אחותי הקטנה אומרת לה "אבל סבתא, אמרת השבוע שאני הדוגמנית" מה היא עונה לה? "לא, לא!!! מה פתאום! *****'לה הכי יפה משלושתיכן וגם מהבת שלי ומכל הנכדים והנכדות, מה את רוצה, שאני אשקר? גם את יפה" וכל זה בעצם נאמר בצעקות שכל הרחבה בחוץ מלאה אנשים😑

"אל תאכלי בעמידה, זה יורד לרגליים"

אף אחד לא לוקח אותה אישית או נעלב אף פעם..

בעיקר לילדים שלה שרואים את ההדרדרות החדה במהלך השנים..

גם אם הייתה עוברת לי מחשבה בראש, זה לא משהו שאומרים

מה זה אומר שהם לא בסטנדרט?
יש איזה סטנדרט של יופי לילדים שקשור לחברה?
כאילו המראה שלהם תלוי בנו בכלל...

ולגבי השאלה. יש לי ילדים שבעיני הם יפים יותר מאחרים. אבל אז מה. אז מס' 3 יותר יפה ממס' 2, ומס' 2 יותר יצירתית ומצחיקה ממנה, ומס' 1 פחות יפה אבל מוכשרת המלא תחומים ומס' 4 לא יפהפיה אבל מתוקה וחכמה ברמות אחרות. וכו' וכו'.
כלומר- יופי זו תכונה, וכמו כל תכונה היא מגיעה במינון שונה אצל כל אחד.

לשאלתך, איפה זה יושב אצלך. למה זה כזה אישו בעינייך?
האם את לא מרגישה יפה? מה זה יתן לך שאחרים יגידו שהילדים יפים?
נראה שפה זו העבודה שלך
את שמה דגש מאוד גדול על מראה חיצוני וזה בד"כ נובע מחולשות שלך
הרבה פעמים זה אפילו לא נכון, רק תחושה שלך בגלל הרגשה שאת לא מספיק טובה, שהילדים שלך לא מספיק. וזה גם יכול לגרום לנזק לילדים, כי זה מה שאת משדרת להם.
אני לא גדלתי בהרגשה שאני יפה... סבתא שלי בסוף ימיה הסתכלה על תמונות שלנו מטיול ואמרה שאני ואחותי מאוד יפות. במשך רוב חיי לא קיבלתי מחמאות או שיגידו לי שאני יפה. ולקח לי זמן להרגיש יפה ושווה.
בכל אופן לא טוב לתת דגש על מראה חיצוני. ראיתי שדודה שלי אומרת לנכדות שהן מאוד יפות ותמיד אחרי זה אומרת שהכי חשוב היופי הפנימי. הרי מה שווה מראה חיצוני אם מבפנים האדם מכוער? יותר חשוב להיות יפה מבפנים