פורום הריון ולידה (עמוד 1879)

לפי מה שהבנתי מותר לקחת גלולות הנקה גם כשלא מניקים, הם מונעות אבל מעלה את הסיכויים לכתמים ודימום עקב אי הנקה.
אני הייתי חודש בערך עם סרזט(מקבילה לדיאמילה) ואחכ עברתי למשולבות ולא היה לי דימום 3 חודשים כשהפסקתי את החבילה. מה שאומר שאחרי גלולת הנקה יכול להיות שעכשיו אין לך כתמים כי רק לאחרונה הפסקת להניק אבל קחי בחשבון שהם עוד יכולים להגיע..

את המעבר למשולבות אפשר לעשות ישר ואפשר להפסיק את גלולת ההנקה, לחכות למחזור ורק אז להתחיל את המשולבות.
אני קיבלתי המלצה לעבור ישר כי יכול להיות ביוץ לפני מחזור שיכולים לפספס ולהקלט..

היא כרגע מחפשת רק לשמוע שיש סיכוי
זה נשמע לה כמו משהו כמעט בלתי אפשרי

כל שלושה חודשים הזרע של הזכר מתחדש ולכן אם מטפלים בתזונה ודיקור בהחלט יכולים לשפר את המצב בהרבה.

אבל הם צריכים להתכונן לכך שככל הנראה יצטרכו לעבור טיפולים
בעה שיהיה בקלות

כ 40 אחוז מקשיי הפוריות אצל זוגות נובעים מבעיות בזרע. וב"ה יש מרכזי טיפול ומטפלים מצויינים עם ב"ה הרבה הצלחות!
ממליצה להיות בקשר עם מכון פועה, חוץ מהכוונה למומחים הם יכולים לתת גם את המידע על הסיכויים וכו, פיקוח הלכתי על התהליך ועוד.
בהצלחה רבה ובשורות טובות!

חברה טובה, הגבר עם ספירה ממש אבל ממש נמוכה בגלל איזה תרופה שלוקח ולא יכול להפסיק (הוגדר על גבול העקרות)
והייתה עוד בעיה אני חושבת התנועתיות או משהו כזה
נקלטו בivf הראשון.

ואני חושבת שדווקא אם הבעיה אצל הגבר, ,ברגע שיש הפריה זה כבר יותר מ3/4 פתרון. כי לאישה אין בעיה להחזיק הריון..

(ועניתי כי זאת את. חיבוק)

זה מה שנאמר להם וזה מה שהפחיד אותה
עודדת!!

אני לא יודעת לאיזה ראיון את הולכת אבל מכירה מקומות שמגייסים גם נשים בהריון 

בשבוע מוקדם יותר אבל סיפרתי בראיון והתקבלתי לשני מקומות שונים
שמעתי על נשים שהתקבלו בחודש שמיני ותשיעי

שמעתי גם על כאלה שנדחו ברגע שסיפרו על ההריון גם בשלב שזה כבר היה ברור שזו הסיבה (ולא חוקי לדחות בגלל זה)

ראיון הוא לא התחייבות לכלום. מה הכי גרוע שיכול לקרות? תמשיכי במקום הנוכחי? לא נורא.
במקרה הטוב תתקבלי ותוכלי לבחור אם להשאר או לעבור

מה שכן שימי לב שאת כבר מחוייבת לספר.
שיהיה בהצלחה

הרגשתי כמוך שזה הזוי, לכן במייל של תיאום הראיון רשמתי שאני מיידעת אותם שאני בהריון וצריכה ללדת בתאריך הזה והזה.
ורשמתי שרק אם רלוונטי להם אבוא לראיון.

במקום אחד רשמו שלא רלוונטי ובמקום אחר דווקא רשמו שזה לא מפריע בכלל וככה הגעתי בלב שקט

הרבה שהתקבלו בהריון
אם את שווה ותותחית למשרה אז תתקבלי

אל תפחדי לנסות ייתכן כמובן שיהיו תשובות שליליות אבל תעזי ותנסי

אבל תכלס...תנסי מה תפסידי..אל תתלי הרבה ציפיות..אל תפגעי..

ממליצה לקרוא על השיטה באתר, ומוזמנת לפנות אלי עם שאלות.

לא עזר למה שתיכננתי, אבל קיבלתי כלים שעזרו לי למשהו אחר בהמשך
אפשר להתייעץ איתי בפרטי

בס״ד

למה יש לך מצפון בעצם?
מעצם זה שאתם הולכים לפי הפסיקה הזאת?
רוצה לדייק לנו יותר?

חיבוק 🤗

מקווה שהבוס שלי יסכים איתך 😏

אפילו נראה לי שאם יש סימפטומים אמורים להיות בבידוד עד לקבלת התשובה של הבדיקה ..

קצת כאבי בטן
בוא נגיד שאם לא היתה קורונה או אם בעלי והתינוקת לא היו גם חולים הייתי הולכת בטוח

מי שעושה בדיקת קורונה בגלל סימפטומים חייב להיות בבידוד עד התשובות. הבוס שלך רוצה צרות? רוצה להכניס את העובדים לסחרחורת בדיקות ובידודים למקרה שתצאי חיובית?

הסיבה היחידה שאני לא הולכת היא כדי לא להכניס אותם לבידוד

וגם בעלי והבת שלי...
מה זה אם לא סימפטומים?

ובעלי קצת לא הרגיש טוב. אני הרגשתי סבבה אבל עשיתי את הבדיקה בגללם.
היום בבוקר קמתי לא מאה. ברמה שאם הם לא היו חולים ברור לי שהייתי הולכת. עכשיו אני גם מרגישה הרבה יותר טוב וברור לי שהייתי יכולה ללכת

רק מזכירה שגם לפני הקורןנה אנשים, נשים וילדים היו מרגישים לא טוב לפעמים והמשכנו לחיות כרגיל ובלי היסטריה.

אבל הם בכל זאת עשו בדיקה, כנראה לא סתם. אז הם צריכים בידוד...

עדיף.לעשות סתם ולגלות, מאשר לא לעשות. הרבה פעמים חולים בלי סימפטומים

לק"י

אבל זה נראה לי דיון בלי סוף, אז נעצור פה.

(אני יכולה להגיד שהבת שלי היתה עם חום, שיעול, נזלת ודלקת אוזניים. והרופאה לא צייצה מילה על בדיקת קורונה. אז אני לא מחפשת לבדוק "להנאת" ביתי)

גם שלי הייתה עם חום ושיעול ולא אמרו כלום על זה, 2 רופאים.

כשהיום על כל דברים מסתכלים עלייך כאילו אתה מדביק בפוטנציה אז יש אנשים שכשבאים במגע עם אנשים מעדיפים לעשות בדיקה על כל פיפס בשביל להיות רגועים שהם בסדר.

אבל אם החלטת לעשות בדיקה בגלל הרגשה לא טובה, את חייבת להיות בבידוד עד לתשובה. יש מחיר להחלטה לעשות בדיקה. ( אני דוגמת קורונה באחת הקופות חולים ואלו הכללים...)
מי שעושה בדיקה לצרכים אחרים לא צריך בידוד, אבל מי שהחליט לעשות בדיקה בגלל הרגשה לא טובה חייב להיות בבידוד.

לק"י

היא לא פירטה מה היא מרגישה.

ברגע שהם החליטו לעשות בדיקה, כנראה כן עלה להם איזשהוא חשד...
התסמינים לקורונה כ"כ נרחבים שכבר אי אפשר לדעת...

לא כי הם צריכים.

אז איך אפשר להגיד שאכפת להם מאחרים.
אני הייתי מאד כועסת אם למשל גננת של הבת שלי הייתה עושה כזו בדיקה ליתר ביטחון ויוצאת חיובית ומכניסה את הבת שלי לבידוד אם כל ההשלכות של זה. ( ומכירה הרבה כאלה שעשו ליתר בטחון ויצאו חיוביים..). אם בטוחים ששלילי למה לעשות בדיקה? אם יש איזשהוא חשד ואכפת להם מאחרים צריך בידוד...

עניתי למעלה על סיבה לעשות בדיקה גם כשבטוחים ששלילי.
להגיד על מי שעושה בדיקה *ליתר בטחון* **לפנים משורת הדין** שאם הוא לא נשאר בבידוד זה אומר שלא אכפת לו מאחרים זה די מעליב, כי גם ככה הוא היה ראש גדול.
עצם הבדיקה היא האכפתיות כי זה יעצור את שרשרת ההדבקה. אבל אם אין סיבה טובה לחשוש מהקורונה זה לא הוגן שמי שיש לו ראש גדול יפסיד עבודה.
את מבינה את האבסורד במה שאת אומרת? מבחינתך עדיף שאנשים לא יבדקו ולא יכלו שהם מאומתים!!
(אגב, במקרה של הגננת של הבת שלך זה מקסימום מוסיף יום.היא בכל מקרה כבר נחשפה אליה. אז זה קצת מוגזם לכעוס עליה מאוד כשהיא הייתה ראש גדול ורצתה לדאוג לשלום התלמידים שלה.)

לק"י

שיש בבית אנשים שלא מרגישים טוב (לא מאומתים....). וגם כתבה שהיא קצת לא הרגישה טוב, קצת לא הרגישה טוב יכול להיות קצת כאב בטן למשל.

שדורשים בדיקה ובידוד..
מדי פעם הם משתנים אז כדאי לבדוק באתר של משרד הבריאות/ בקופת חולים.

ויכולה להעיד על עצמנו, שחמותי נורא חוששת מהקורונה, ולכן עשינו המון בדיקות סתם, כשהיינו בטוחים שאין כלום וזה סתם צינון מהמזגן או וירוס בטן שהסתובב ביישוב כשהוא היה ירוק. אם היינו אמורים להיפגש איתה עשינו בדיקה.
(ובאחת הפעמים הבודדות שהחלטנו שאין צורך בבדיקה, לאחר שהרופא ראה את הילד, היה מאוד לא נעים..)

או לפני שהבן חוזר לישיבה. זו סיבה שאינה מצריכה בידוד...

שהוא ממזגן?

לא בגלל הצינון...

רק אם יש תסמיני *קורונה*.


אולי מלפנים משורת הדין זה עדיף, אבל זה לא ייגמר.

אבל אם הם עשו בדיקה , סימן שהיה להם איזשהוא חשש...

שהיה לי הרגשה קצת לא טובה בבוקר
לא בגלל זה עשיתי בדיקה
בינתיים לא הלכתי, אבל בעלי יצא שלילי ואם התשובות שלי יגיעו בקרוב אני כן אלך

בטח תקבלי בשעות הקרובות

 

עשיתי שבוע שעבר בערב ולמחרת כבר בשעות הבוקר היתה תשובה 

באמת הגיעו עכשיו התוצאות של כולנו וכולנו שליליים ב"ה

יכול להיות טיפות חלב שהתייבש? אולי העור של הנקבוביות שם מתקלף? אין לי מושג ממה זה אבל זה קורה לי ואני רק יחסית בתחילת הריון

מומלץ לשמן את הפטמות כדי למנוע סדקים ופצעים.
לא חושבת שאפשר למנוע לגמרי.
מעניין באמת אם יש פה מישהי שלא היו לה פצעים או סדקים בתחילת ההנקה.
בכל אופן, לפני הלידה האחרונה מרחתי קרמים ושמן על הפטמות לפחות פעם ביום והיתה הקלה משמעותית ביחס ללידות קודמות

ולא שמתי כלום.

חלק מהסיוט זה הכאבים של ההנקה

לפעמים לא קשורים לפצעים וסדקים. יש נשים שפשוט כואב להן 3-4 שבועות

הגוף מכין את עצמו להנקה והעור מתחלף, ממליצה בחום להתחיל כבר עכשיו למרוח משחת לנסינו פעם ביום אחרי המקלחת, זה יקל עלייך בתחילת ההנקה.
השבועיים הראשונים של ההנקה בדר''כ מאוד מאוד כואבים, אז המשחה יכולה להקל על העור היבש.

שיהיה הכנה גם להנקה, אחרת סובלים יופי אחרי הלידה😢

דבר שני- היא ישנה איתכם במיטה, או במיטה שלה בחדר?
אם איתכם במיטה זה באמת יהיה מאוד קשה, יותר מאם אתכם בחדר..
לדעתי פשוט תתחילי.
גם אם תנסי להרגיל, בלשחק ותהיות שם, תכלס , בסוף, יהיה לה קשה ללכת מכם, אין מה לעשות.
תבחרי לך שיטה שאת רוצה לנסות ופשוט תתחילי.
תמיד יהיה משהו. אף פעם הפרמטרים לא יהיו מו'למים
אחרי תחילת שנה מתחילים החגים, ואני מניחה שתתארחו- זו עוד יציאה משגרה, גם שלה גם שלכם,
בקיצור כל פעם יש משהו והיא כבר גדולה, יקירה...
בהצלחה!

כן היא ישנה אתנו ממש במיטה.
אז את אומרת להתחיל כבר שבוע הבא? או לחכות להתאקלמות שלה בגן?
לאחרונה החיים מרגישים לי כמו פייק שגרה. אין באמת חיה כזאת. כל הזמן גלגל כזה של חופש ואחריו קצת קצת איפוס ואז שוב חגים ובלאגן ושוב חופש....

לא שבוע הבא.
היום...

ואני אקח אותה. אין קטע שאתחיל יומיים ואז שוב אוציא אותה מהשגרה...
לפחות את השבוע הראשון שיהיה רציף..

יש אפשרות להעביר אותה למיטה שלה בחדר שלכם, שההסתגלות תהיה הדרגתית, ובטח גם ככה זה ישפר את איכות השינה שלכם?
ואני ממש מקווה בשבילך להפתעות טובות כמו שהיה לי עם הבן שלי שציפיתי להסתגלות קשה והיה חלק..

זה אני קצת מתלבטת..
ולגבי מה שאמרת על להשאיר בחדר שלנו בלול משלה. זאת בדיוק הנקודה. אני לא בנויה לגמילה רב שלבית.
מצידי שיקח כמה זמן שיקח אבל בלי שלבים.
יותר מדי שלבים נותנים לי פתח לרגרסיות...
ורוצה לפרט קצת איך זה היה עם הבן שלך? מה ציפית שיהיה ומה היה בפועל?

שיהיה לו קשה להירדם, הוא עוד ינק בלילות ודאגתי שזה אומר שאעביר חצאי לילות על הכיסא נדנדהנבחדר שלו כמו שהיה עם אחיו הגדול, ובסוף- להתרגל לשכב לישון במיטה אחרת היה טיפה קשה, לקח כמה ימים, אבל ברגע שישן ישן לילה שלם אולי עם הנקה או 2.
מסייגת שאני לא נלחמתי ואם היה קם היה מגיע למיטה שלנו ...

פחות לעשות עניין - מבחינתכם - מהמעבר לחדר שלה.
נכון, זה יכול להיות קשה, אבל זה חלק מהחיים, וברגע שתשדרו לה שזה טבעי - אני מניחה שככה היא תקלוט את זה. אז פשוט לומר לה: "הלילה את ישנה במיטה שלך, ויהיה לך כיף, ואבא ואמא יהיו בחדר השני ויבואו אלייך אם תצטרכי." וזהו, לא להתרגש יותר מדי...

יכול להיות שאני מדברת מ"מרום" ניסיוני עם העברת ילדים מחדר ההורים - והרי מהילד השני והלאה זה קל יותר, כי לתינוק כבר יש עוד מישהו איתו בחדר - אבל אני כן זוכרת עדיין את המעבר שעשינו לבכורה:
הייתה לה כבר מיטה בחדר משלה במשך כמה חודשים, ובכל זאת לרוב היא ישנה איתנו במיטה. עד שפשוט פעם אחת, בסביבות גיל עשרה חודשים, הגענו למסקנה שהגיע הזמן שהיא תישן במיטה שלה, וזה מה שעשינו.
אנחנו זוכרים איך היא נעמדה בכעס במיטה שלה, ברגע שהבינה שהיא שם וזהו, ואז נאמה בקול את דעתה על העניין ("דה, דה, דה, דה!") - אבל ביום למחרת אם אני זוכרת נכון היא כבר קיבלה את רוע הגזרה וישנה יפה במיטה שלה... ותכל'ס אחרי שנה בערך היא קיבלה חבר נוסף לחדר, אז כבר לא היה לה קשה...

מאחלת לכם הצלחה גדולה בכל המעברים!

אני באמת עושה מזה מאד עניין... מודה שזה קשה לי..
היא ילדה מאד מתוקה אבל עקשנית בטירוף ואני מתארת לעצמי שיהיה לי קשה מול הבכי שלה...

מאחלת לך הרבה הצלחה עם זה!

לא הזיז לה. אבל זה היה לאותו לול פשוט בחדר אחר, והיא לא ישנה איתנו במיטה
אנחנו גם לא עשינו מזה סצנות בכלל, פשוט ביום הראשון שעברנו דירה והיה חדר שמנו אותה שם

אבל כן העברנו בבת אחת גם לבית חדש וגם לחדר חדש. אני גם לא אוהבת שלבים.. וצפיצי שבגלל שהיא באמת לא הכירה את הבית זה לא ימצא חן בעיניה, דווקא לא כזה הזיז לה

אבל כן הייתי מנסה להעביר אותה עכשיו
לא נורא עם המעבר דירה
נשמע לי טבעי
כולם מתמקמים מחדש 🤗
❤️❤️❤️

עכשיו זה אומר 5 ימים עד לתחילת המסגרת שמתוכם יש יום אחד לפחות שבו אנחנו נוסעים.
לא מפריע לי מצד המעבר דירה המעבר היה כבר לפני שבועיים ומרגישה שהתאקלמנו.
המעבר זאת לא הסיבה שאני לא רוצה עכשיו אלא זה שאנחנו כבר ממש קרובים לתחילת המסגרת.
השאלה שלי לא היתה על עכשיו אלא על תחילת שבוע הבא שזה ביחד עם התחלת המסגרת, או תחילת שבוע שאחריו שכבר קרוב לי לתחילת שנת הלימודים שלי ובכלל לחגים?

תתחדשו על הדירה, איזה כיף שיש מרחב!
ממליצה לך לבחור שבןע בשביל תהליך ההסתגלות, שבוע שלם בו אתם משכיבים רק בבית ורק בחדר שלה, וילדים לומדים מהר! זה מדהים ומרגש.
ממליצה לשים מזרן בשבילכם בחדר שלה, במהלך היום לספר לה שהיות היא הולכת לישון במיטה שלה. ואז להתחיל בטקס שינה קבוע, לדןגמה ארוחת ערב, אמבטיה, משחק שקט, לתת לה לכבות אורות בבית, להכנס לחדר להגיד שמע ישראל, או איזה שיר ספציפי, חיבוק, לילה טוב, ולהכניס למיטה עם חפץ מעבר שקשורה אליו. אני גם הייתי אומרת עכשיו X הולכת לישון במיטה שלה ואמא הולכת לישון במיטה ליד. ואז את נשכבת לידה ועוצמת עיניים וזהו. ואם צריך תהיי עם אטמי אוזניים או אצבעות בתוך האוזניים. והיא תבכה ותצרח את החיים ככל הנראה כי היא מתוסכלת, מבולבלת, עצובה וכועסת. ומותר לה. מותר לה לגמרי, זה טבעי ןבריא והגיןני. אבל היא רואה אותך שם לידהויודעת שהיא לא לבד. מבטיחה לך שאחרי שבןע של התמדה,בלי לוותר אפילו פעם אחת, הבכי שלה ידעך משמעותית. בהמשך אחרי שתסתגל לישון בחדר אפשר יהיה לצאת וללמד אותה ל ירדם בלי הנוכחות שלכם.
היא עדיין יונקת במהלך הלילה?
אנחנו עברנו עם הבן שלנו כם גמילה מהרדמה בהנקה ובהמשך גמילה מהנקת לילה, וכבר אחרי יומיים היה שיפור מטורף. וגם ביומיים הראשונים היה איזה התקף בכי של חצי שעה ובהמשך התקפים הרבה יותר קצרים והוא ילד עם אופי חבל על הזמן, ועדיין זה היה הרבה הרבה יותר קל ממה שדמיינו.

הלילה קבלנו החלטה להתחיל בתהליך ולא לחכות. דברתי איתה קצת במהלך השבת שבקרוב היא תעבור לישון בלול. מצד אחד התלהבה לראות את הלול ונכנסה לשם בכיף במשך היום . הוא היה לול שלה במשפחתון אז הוא מוכר לה . מצד שני לא הבנתי כמה היא קולטת אבל כשאמרתי את הצירוף של שינה ולול היא עשתה "לא " עם הראש וקצת יבבה.
כל השבת התלבטנו מתי להתחיל ובאיזה קונסטלציה לפעול. הרגשתי ממש קושי נפשי וחולשה מהמחשבה שהיא פשוט תעבור חדר לאנחות ותישן שם לבד. החלטתי להקשיב ללב שלי ולמרות שזה היה נראה לי יותר מסורבל פרקתי את התהליך לחלקים קטנים יותר.
החלטנו שבהתחלה נשים את הלול אצלנו בחדר וגם נשכב לידה עד שתרדם. הדבר היחידי שהיא תצטרך להתסגל אליו בתור התחלה זה לישון בלול ולא לינוק הנקות במשך הלילה. מה שאומר שכן אתן הנקה להרגעות לפני השינה.
בקיצור הנקתי אותה והיא נרגעה ואז שמתי בלול והחלטתי בצורה נחושה שהפעם הבאה שהיא תינק תהיה בבוקר!
מהרגע ששמתי בלול היא פרצה במחאה נמרצת בכתה וצרחה בטונים גבוהים, נסתה לטפס, שמטה את הראש לאחור, קראה לי " אמא אבא דדבדה" והיתה נראית מתסוכלת מאד. אני, בניגוד למה שלדעתי היה קורה אילו היתי ישר מעבירה לחדר אחר , היתי מאד אדישה לבכי. לא נבהלתי ממנה, וכל הזמן שננתי לעצמי משפטים מעודדים " זה יעבור " " בסוף היא תתרגל" " עכשיו היא בוכה בסוף היא תודה לנו" וכו וכו. שכבתי לידה ומדי פעם נתתי יד או לטפתי.
במשך קרוב לשעתיים היא בכתה. בחצי שעה הראשונה הבכי היה ממש חזק וללא עצירות ובהמשך מרב עיפות היא נרדמה בעמידה ונשענה עם הראש על הידיים שנתמכו במעקה הלול. מדי פעם היא הזיזה ראש ויבבה שוב לכמה שניות אבל בגדול התעקשה להשאר לעמוד (בחורה עם אופי).
באיזשהו שלב בעלי החליף אותי והצליח להפעיל מעט כח כדי שהיא תשכב על המזרון. היא היתה כל כך שפוכה שהיא פשוט נכנעה והוא ליטף אותה בגב עד שהיא נרגעה ונרדמה.
עכשיו היא נושמת נשימות עמוקות תוך כדי שינה וכולי תקוה שההמשך יהיה קל יותר וישתלם לכולנו.
תודה לכולן על העצות בשרשור הזה ובשרשורים שהיו כאן לאורך החודשים האחרונים בנושא.
אתן קהילה מדהימה וכיפית!

מקווה שבלילות הבאים יהיה זורם יותר...

אצלי מאז הלידה הראשונה , המחזור באמת לא כאב כמעט.
אבל כנראה כל מקרה לגופו.

ורק החמיר. המחזור הראשון אחרי ההנקה היה הכי נוראי. אבל גם אחריו לא השתפר😓

לי לפני הלידות המחזור לא כאב, אבל אז אחרי אחת הלידות הוא התחיל ממש לכאוב.. אבל אחרי הלידה הבאה זה יחסית התאפס
אז אולי יש לך תקווה?

חיבוק

חיבוק לכולכן וחודש טוב ומבורך

אח שלי השתמש בזה.

אם יש חצר או מרפסת

העלית את הנושא הזה והמלצתי לך לקחת אותה לאבחון חושי של מרפאה בעיסוק כי זה נשמע שיש לה פרופיל של חיפוש חושי וייתכן שאם זה אכן הפרופיל שלה אז דיאטה סנסורית מותאמת יכולה ממש לעזור, ניסית משהו כזה?

שזה תואם גיל.
לא מצאתי איך לעקוף אותו 🤷‍♀️

יש לך רופא ילדים אחר אולי שאת יכולה ללכת? תגידי לו שהגננת אמרה שיש לה קושי בויסות חושי ואת רואה בבית איך היא כל הזמן נוגעת באנשים, במרקמים, בחפצים, שופכת, שוברת, לא מווסתת, לא רגועה, ושאחרי שמשתתפת בפעילות מווסתת כמו נדנוד או קפיצה היא הרבה יותר רגועה ושאת רוצה אבחון סנסורי של מרפאה בעיסוק כי את לא מצליחה לתפקד יותר. בקיצור תגידי מה שצריך ותשתמשי בביטויים "הנכונים" גם אם זה לא ממש נכון, רק כדי לקבל אישור לאבחון.. ומקסימום אפשר רק בשביל האבחון ללכת למרפאה בעיסוק פרטית ואז עם זה ללכת לרופא

של הילד, האם הוא בדפוס של הימנעות חושית, חיפוש חושי או תת רגישות (יש עוד דרך להסתכל ולחלק את הסוכים השונים). אחר כך בוחנים באמצעות תצפית מה הפעילויות החושיות המעוררות ומה המווסתות. יש כל מיני ערוצי תחושה וצריך לראות מה מווסת ילד עם חיפוש חושי, מה מעורר ילד עם תת תחושתיות וכו, ואז בונים דיאטה מותאמת לילד שיקבל בשעות ספציפיות ביום את סוג התחושה שצריך. לדוגמה בבוקר 10 דקות קפיצה בטרמפולינה וטחר כך אכילת מאכלים קשים כמו בייגלה או מקלות גזר. לפני הצהריים עיטוף וגלגול בשמיכת כובד או גליל, לפנות ערב נדנוד והתגלשות, ובערב הברשות עם מברשת רכה ומסג עם מסג'ר, זה דוגמאות ממש כלליות כי אני לא עובדת בתחום הסנסורי ולא עם ילדים

הייתי שוקלת לקנות צלחת וסטיבולרית
צריך לראות אם זה מווסת או מעורר אותה.
על כל ילד פועל אחרת..
והייתי נותנת לה לסובב את עצמה.

צריך קודם כל להבין שילד אנרגטי משועמם פי 10 מילד רגיל, ומציק פי 100.
אני דאגתי לו למשחקים מווסתים ובאופן כללי להרבה תעסוקה.
בגיל 4 היה לו בובות פרווה בהרבה גדלים, ברבצק עם הרבה אביזרים מענינים, כמות גדולה של דופלו, צי מכוניות בגדלים שונים. פעם ביום הייתי עושה איתו תרגילי התעמלות, אירובי ופעילות גופנית להוצאת אנרגיות.
גם היום שהוא כבר גדול ופחות משועמם ומציק, אני שולחת אותו בעת הצורך לקפוץ בטרמפולינה/ לנסוע באופניים/ לקנות משהו בסופר/ לעשות אמבטיה ארוכה, כדי להוציא את האנרגיה באופן חיובי.

הרבה לדבר על מה כן אפשר לעשות.
לדאוג לה למשחקים מאתגרים שיעניינו אותה.
להסביר מה עושים כשקמים בבוקר..
ולהדגים תרחישים אפשריים
אם אמא ישנה/אם האחים עדין לא קמו וכו..
להכין סלסלה של משחקים שתעסיק אותה
לתת לה אחריות שכן מתאימה לה למשל אם רוצה לעזור עם התינוק אז להרים לא מתאים אבל לשחק על שטיח יכול ממש להיות טוב.
יש לי בן אנרגטי מאוד ויש בקרים שהוא קם כמו רוח סערה וזה לא קל אבל הרבה מדברים איתו על התחשבות בשני ומה הוא יכול לעשות כשקם.
ומצד אחד הוא מאוד מציק לאחים שלו אבל מצד שני גם יודע להעסיק ולשחק איתם מדהים זה פשוט עניין של הכוונה..
זה תהליך ולוקח זמן
אז בנתיים לנשום עמוק ולהגיד לה כמה היא מקסימה וטובה..

תחרויות של התארגנות
בוא נראה אם אני סופרת עד 10 טליה תסיים להתפשט וגם ללבוש חולצה..
סופרת עד 5 וטליה תסיים לסדר את המיטה..
משהו בסגנון?
בכללי ממליצה לשים מוזיקה מרגיעה וככה הילדים כולם יקומו לאווירה רגועה.. אולי זה גם ישפיע עליה

אצלנו במצב דומה זאת היתה תגובה מאוחרת ללידה. עם הרבה סבלנות והרבה אהבה ותשומת לב זה עבר בסוף.

ולהפחית במתוק
שינה מספקת

שתעשה ישר שהיא קמה.
הבן שלי יותר קטן וכבר הוא יודע להכין לעצמו פרוסה, למלא מים בבקבוק. אז אולי להכין לה בערב את המצרכים ובהוקר היא לבד תכין לעצמה אוכל ותשב לאכול. פשוט שיהיה לה עיסוק קבוע.
תחפשי בגוגל או בפייסבוק על שיטת מונטסורי ממש תקבלי הכוונה איך להתחיל ללמד אותה לעשות דברים בעצמה בהתאם ליכולות שלה.

יש קופסאות עם 8-10 שקיות שזה בעצם שלבים,
מוציאים כל פעם מראש 2 שקיות (לא כל בוקר אבל כפרס נניח 2-3 בקרים בשבוע כולל שבת)
ומחדדים את הכללים שעושים זאת בשקט,
רק כשאין אחים בסביבה וכו'.
ככה גם יש לה אינטרס לשמור שהאחים ישנו וגם היא תרגיש גדולה שהיא מתעסקת עם משחקים של גדולים
וגם תרגיש סיפוק מהעבודה.
בהתחלה צריך תיווך ללמד איך פותחים את השקיות, איפה מפזרים את כל החלקים (מגש בהיר שטוח עם שוליים מוגבהים)
איך עובדים לפי החוברת...
תקנו סט לחופש ועוד סט לחגים.
בבקרים האחרים אפשר להשאיר לה בשולחן ילדים:
צבעי מים ומכחולים וציורים
פלסטלינה
מדבקות מיוחדות (יש במקסטוק)
חרוזים

כל מיני הפעלות שאסור כשיש אחים קטנים לידה.
היא תדע מראש שכל בוקר יש פעילות מוכנה. ויהיה לה כיף שלא מפריעים לה.
כמובן לשבח, לצלם, לעשות מזה וואו כשהיא מצליחה לבצע את המשימה וכמה שהיא גדולה ומוכשרת.
אפשר גם להשאיר על השולחן לחמניה שלא תהיה רעבה.
אם היא תיכנס יפה לעניין, אז גם כשיש בקרים יותר קשים שדורשים קימה מוקדמת למרות הכל, עדיין לא לכעוס אלא לבוא לראות מה היא עשתה,
לא לשבור את התהליך.

בהצלחה!

רק להרחיק מחלבי וקפאין את הברזל (ולאחרונה הבנתי שעדיף גם את הפרנטל)

אם ככה אז עדיף ביחד, כי אחרת לא ישאר לי זמן לאכול חלבי במשך היום😅

ללכת לטיפול.
אחרי שמוצאות מטפלת שיש איתה כימיה טובה, אפשר להגיע למקומות מדהימים ולפתור דברים (כמובן, זה דןרש זמן ומוכנות נפשית, אבל זה אפשרי)

ואחר כך מקבלים גם בעצם הבנה וכלים איך לעבוד עם עצמך לבד בנושא הזה ובעוד תחומים

אם יש מטפלת טובה אז זה ממש מתנה

לפני שנסענו להורים אז בעלי ארז לנו ואשכרה במקום לנוח נלחצתי מלחשוב שבטוח שכח משהו חחחח
מה שכן בזכות זה שהוא שאנטי אני במקום הרבה יותר טוב מאז הנישואין אבל כן ממש משתדלת לעבוד על עצמי בעצמי מעבר לאיזון שהוא מעניק לי. למשל היום אני יכולה לישון אם יש כביסה לא מקופלת או כלים בכיור, לא אשקר שזה קצת מציק לי אבל לא ברמה כבר שאקום לעשות את זה לפני השינה אם לא באלי. אולי מחר בבוקר על הבוקר.. לפני שאכין נס... חחחחח סתם
חייב ללמוד לשחרר.
בהצלחה לנו אמן

אולי גם שווה להציץ בהדרכה כלשהי על איך לשבת נכון

חוץ מבדיקת הפסק טהרה, ששם ייתכן שיש שאריות מהוסת

לפי הרב מרדכי אליהו בדרכי טהרה אין בכלל עניין כזה. הוא רק כותב שאין בעיה להתרחץ בכל 7 הנקיים.
לפי הרב שלמה לוי יש דעה כזו וכך ראוי לנהוג אבל זו לא הלכה. וכלשון הספר: "ראוי שהאישה תבדוק את עצמה לפני רחצה ולא מייד לאחריה" אז אני למדתי משהו חדש אבל מצער אותי שבהדרכת כלות לא אומרים מה לכתחילה מה בדיעבד ומה אסור.

אני לא חושבת שזה נחשב מייד אחרי.

לא רואה סיבה שלא לבדוק ככה 🤷
אבל אני לא פוסקת

גם לפי מי שחושש לעניין.
ברור שחצי שעה אחכ אין שום בעיה אפילו לכתחילה

שלכם

לא בודקים מיד אחרי מקלחת,

אבל אחרי שעובר זמן - אין שום בעיה.

 

 

אחרת זה אינסופי. ומה עם זו שהתקלחה בלילה, גם נקרא שהתקלחה לפני הבדיקה?

ברור שלא, נכון?

אז איפה עובר הגבול?

יש הלכה.

ממה שידוע לי- צריך לחכות בערך רבע שעה בין המקלחת לבדיקה. אולי יש דעות נוספות לגבי הזמן המדויק.

חצי שעה אחרי מקלחת זה ממש לא בעיה.

פשוט המקום יבש יותר אחרי שטיפה עם מים אז עדיף שלא

עקרון

או שטיפה פנימית,?

אבדוק תודה.

ובכלל- כדאי לשאול את הרב שלכם על עניין המקלחת.
יש כאלה שאומרים שאפשר ישר אחרי מקלחת (ואפילו שטיפה פנימית). יש כאלה שאומרים לחכות רבע שעה. יש כאלה שחצי שעה.
שמעתי כל כך הרבה דעות בעניין....
ולכן כמו כל דבר כדאי לשאול את הרב שלכם.

בבדיקות, תחתונים וכו,
הרב הורה לי לעשות שטיפה פנימית וכחצי שעה אחכ בדיקה. והוא רב גדול לא חפיפניק..

אם היא עושה רק בדיקה אחת ביום הזה, עדיף ברגע שהיא זוכרת, בבוקר או בצהריים, כדי שלא יקרה מצב שהיא תשכח לפני השקיעה, ואז אם היא בודקת רק בראשון ושביעי, אז הלכו כל ה7 ימים, וצריך להתחיל מחדש.

@אמא ל6 מקסימים צודקת ממש.

והיו מקרים בעולם...(((

שאם יש בעיה במראה, היא תוכל לתת לרב בלי לחץ

אחרי לידה והרב התיר

אבל בואי, זו חתיכת אינדיקציה לדעת שנושם!! אותי זה הרגיע מאוד

אז הרופאת נשים שיש פה אמרה שזה כן נחשב
וגם לדעתי זה נחשב כאו. מרגיע שהוא חי

גדולים וקטנים

וגם את: "אני והסיר שלי" (אותו דווקא אהבתי יותר)

 

גם ילד חרדי צריך להכיר את הגוף שלו וכיצד "משתמשים" בו 

 

אבל כל הכבוד על החשיבה והרצון להתאים....

לק"י

אני אומנם לא חרדית, אבל לא הייתי קונה אותו לאנשים בלי לדעת בוודאות שהם יאהבו.

לילדים שלי קניתי ספר שנקרא "אני והסיר שלי" (אאל"ט)
במקום ילד הגיבור הוא דובון, אס לא נורא שהוא לא לבוש. וכשאני מקריאה אני מצנזרת את המילים הבעייתיות מבחינתנו.
(יש לי חלום לכתוב ספר לגמילה מחיתולים שיתאים לציבור הדתי והחרדי, אבל בינתיים עוד לא עלה לי רעיון איך לעשות את זה...)

בס״ד

הכותרת ממש צורמת לי מדי. כביכול על משקל ״שיר השירים״. בשבילי זה ממש הקבלה מזעזעת. אנחנו דתיים לאומיים ועם ראש פתוח אני חושבת. אבל זה ממש עשה לי לא טוב להחזיק דבר כזה.

לא קראתי אותו.

אני אוהבת את הספר של לולו בנושא הזה.. לא זוכרת את השם בדיוק. אבל למה דווקא בנושא הזה? נראה לי יש חרדים שלא ירצו בכלל לספר על זה

ספר עוזר הרבה פעמים להורים נבוכים בכל מיני נושאים חדשים עם הילדים (גם הכנה לאח חדש נכללת בזה, למשל) - אז הגיוני שגם בספר כזה יש צורך. רק שהוא צריך להיות מותאם...

לק"י

נראה לי שאביול לא פסלה את השימוש בספרים בנושא לגמרי.
אבל השאלה היא באמת למה היא מחפשת להם ספר דוקא בנושא הזה...

היה נשמע לי מההודעה הפותחת שכן... אבל אם היא קונה על דעת עצמה - אז יש לשאול. (לא רק על ספר בעניין הזה, אלא על כל עניין שקשור בחינוך ובהכנה לשינוי כלשהי. אלה עניינים שההורים אמורים להחליט איך הם רוצים לנהוג עם הילד, ולכן אין טעם לקנות להם ספר מתאים בלי לשאול אותם מראש).

אבל לא חייבים ספר בשביל זה

אין ברשותי שום ספר גמילה וגם לא טרחתי לחפש

אבל הגמילות היו יחסית קלות אולי אם היה לי קשה הייתי מחפשת ספר שיעזור לי וכמובן שהייתי רוצה ספר נקי

חסידית למיטב הבנתי אולי חבד, לא יודעת
בכל הספר נשים הרות ויולדות בלי שכמעט פעם אחת מוזכרות המילים "הריון" "לידה" "הנקה"

אפילו למבוגרים...

והזדעזעתי מהספר הזה 

הפסקתי באמצע....

להמלצתי לא כדאי

אם בעלך הלך איתו ולא את בעיני זה מצוין. שומר עלייך.

אם בעלך כן יכול לסוע איתו, אין סיבה שתיסעו שניכם.
במילא לא תוכלי להיכנס איתו לצילומים במידה וצריך...
ועכשיו עם כל החזרה של הקורונה (וגם תכלס בלי קשר...) אם לא חייבים להיות במיון עדיף להימנע🤷

ובעז"ה, הלוואי והוא נסע לחינם וייחזרו מהר הביתה!

ולא עם איזה שכן, אז נראה לי בסדר גמור להישאר בבית גם אם את עצמך לא מפחדת מזה...

באמת מיון זה לא מקום סימפטי, לא הייתי אומרת מסוכן, אבל בסיטואציה שקרתה באמת אפשר לוותר, ולדעתי במיוחד בגלל שבעלך לא רצה שתלכי לשם

בעלי הגיב אותו דבר. היה לי קשה להשאר בבית.
אבל הרגיש שהוא דואג לי

אבל סה"כ הכל בסדר, זה רק ליתר ביטחון. אין מה לדאוג.
ומה עושים כשיש יותר מילד אחד, ורק הורה אחד יכול ללכת והשני צריך להישאר בבית עם האחרים....
ככה זה. מספיק שהורה אחד ילך, ועכשיו כשאת בהריון הוא לא רוצה להכביד עליך או להעמיס/להלחיץ אותך ואולי לסכן את ההריון.

וכמו שאמרו, לצילום רנטגן גם ככה את לא יכולה להיכנס עם הילד

בית חולים זה מקום של חיידקים....

אז מעולה שלא הלכת ושלא תצטרכו יותר
אבל כשאנחנו היינו צריכים בכמה פעמים של פתיחת ראש / שבר לילדים בעלי הוא הקבוע שהולך
ואני רואה את זה כמעלה גדולה בו שברור לו שהוא צריך לקחת בעצמו

תחשבי שמיון זה מקום מתיש ומעייף, וילד שצריך לעבור טיפול רפואי לפעמים יותר קל עם אבא שפחות מחצין רגשות מאשר עם אמא לחוצה (כמובן יש גם הפוך, זה ענין אישיותי)

אין לי מושג
מקפיצה

ניסית לחפוף?

פה זה ריקון כל שידת הבגדים שלהם, בזמן שאני מקפלת כביסה עם הספה🤦‍♀️

תנסי לחפות ישר עם שמפו על שיער יבש, בלי להרטיב קודם

הפחד שלי שזה נהיה חלק מהדרך שלו להרדם- סוג של הרגל לא טוב. מה יהיה שיגדל...😥 זה החשש העיקרי שלא יהיה סוג של הרגל קבוע

ככה נוח לו הכל בסדר זה לא יהיה לנצח..

סיכויים טובים שיגדל להיות איש מלא תשוקה, אוהב את החיים. יכול להיות מאוד שיהיה גם רגיש, מלא אהבה וחום.

ועכשיו ברצינות. למה מיניות היא כ"כ שלילית?

הוא מכיר את הגוף שלו עכשיו ואת יודעת שזה תואם גיל. כשיגדל - הוא יכיר את הגוף שלו גם מהפן המיני - ויגלה את העולם הקסום הזה.

ונכון, המיניות בגיל הבחרות לפני החתונה היא קצת מאתגרת - וגם את זה הוא יכיר וילמד לשלב בעז"ה.

אז איפה בדיוק הבעיה?
אולי לא הבנתי...

לא אמרתי שיש בעיה במיניות. להיפך .
ענין אותי לדעת האם זה דבר שקיים בגיל הזה.. האם זה לא too much.
בגיל הזה יותר קל לנווט הרגלים. לכן היה חשוב לי ועדיין חשוב לי לדעת אם יש ענין / דרך לשנות.

היה נדמה לי שכתבת את הדברים ממקום שלילי ומפוחד.

סליחה שככה התנפלתי 😅

בין להתערב כבר בגיל כזה כשהכל תמים ואין שום הבנה בכיון,
לבין לא להתערב בכלל ואולי להקנות הרגל לקוי.
לדעתי, להמתין. תראי איך דברים מתפתחים. בעוד חצי שנה לדעתי תוכלי להבין טוב יותר אם זה הרגל שהוא מסגל לעצמו ואז צריך לחשוב איך להתערב בעדינות או שהוא משתנה בכיון

ממנו.

אין לי עצות. מקפיצה לך.

איך להדריך ולחנך באהבה להרגלי קדושה
אצל בנים זה חשוב
נכון שזה טבעי ואין צורך להיבהל
מצד שני יש הרבה דברים טבעיים ותפקידנו לנתב לזמן ומקום
הרגל הוא כח שנקנה בילדות
וחשוב להקנות הרגלים נכונים
אנחנו אומרים לבנים שלנו באהבה שלא נוגעים בברית
וכך הבנתי שראוי להרגיל את הבנים
אולי אני לא מדייקת
לכן מייעצת לשאול רב/רבנית
אין לך מה להתבייש זו שאלה נפוצה לדעתי

בהצלחה

מרגיש לי שיותר מתאים לזה דמות חינוכית. הרי לא מדובר על גיל בגרות - שגובל באיסור.
יש למשהי רעיון למשהי/ ו שאפשר להתיעץ איתו?

אבל אפשר להתייעץ עם כל מיני מנחות לחינוך מיני למינהם...
יש היום מלא בשוק.
שמעתי דברים טובים על חגית כמוס אבל לא מהיכרות אישית

מדהימה!

אין מילים
מכירה אותה אישית
מדהימה, פשוט ככה.
וזה לא בגלל שיש לנו אותו שם...

לא להתייחס יותר. לא להפוך את זה לעניין, ליצור רגשות אשמה ובושה מיותרים סביב הנושא הזה. פרטיות היא מילת המפתח פה לשני הכיוונים בעיני

ומצויין שהוא יודע לתמלל ולהגיד שזה נעים לו.
התגובה שלך מצויינת בכך שהנחת אותו לעשות את זה במקום פרטי.
לדעתי אין צורך להילחץ מקניית הרגל ובעיני לא דורש בירור. נורמטיבי לגמרי.

אפרת צור היא תלמידה שלו.
הוא לא דתי אם זה חשוב לכם
אבל אולי ידע להמליץ על תלמידים מתאימים

ומאז שאני ישנה עליה לא בא לי לקום מהמיטה!
הייתי מתעוררת מכאבי גב וגם ללני השינה מרגישה
ואני ישנה מצויין (אם נשים בצד את ההתעוררות לפיפי)
אני מאוד מרוצה ממנה!
היא גדולה אז לקחת זאת בחשבון (רוחב 89 ס"מ)
הייתי עד עכשיו מתעוררת כמעט בכל התהפכות מצד לצד ומאז שאיתה כבר לא כי היא תומכת מ2 הצדדים והיא גם מאוד נוחה.. אפשר לחבק אותה ולשים את הרגליים שלה בין הרגליים וזה מפחית לחץ ברגליים באגן..

הוא שהיא ענקית. אז באמת לקחת בחשבון אם זה משהו שמפריע

אולי שווה לך לנסות.

זה לשים כרית בין הרגליים .ואולי עוד כרית בגב