פורום הריון ולידה (עמוד 1910)

במעון של הבן שלי הציעו לכתוב עם לק

בגלל זה קניתי מדבקות.
אבל הוא עדיין מחזיק יותר ביחס לטוש שכל יומיים הייתי צריכנ לחדש.

תנסי באתר 'אהבה קטנה' הזמנתי שם כמה פעמים והחזיק מעמד מצוין אפילו במדיח. יש להם גם מדבקות לגיהוץ לפרטי לבוש

אצלי מחזיק המון זמן,וכמובן שהקופסאות  יבשות לגמרי.

לכתוב עם ארטליין, ואז לכסות את מה שכתבתי במסקינגטייפ שקוף.

עשיתי את זה על בקבוק וזה החזיק מלאא זמן.

שהרבה פעמים אני מדביקה מדבקה ועליה מסקינטייף שקוף. זה באמת לא יורד

אם זה חלק אז שוב ושוב כשנמחק🤷

ומחדשת מידי פעם.

ובגדול אנחנו מסתדרים בלי לכתוב שמות אבל אני יודעת שגם יש מדבקות מיוחדות שלא יורדות בשטיפה

מזל שיש לי מדף מפוצץ, ננסה עם זה בהתחלה!

ככה אני מסמנת גם בשרי חלבי במטבח.
או איזולירבנד

נראה. לי פחות נוח

בהתחלה כתבתי עם ארטליין, ונמחק.
ואחר כך פשוט נשאר בלי שם.
סך הכל הקופסה בתיק, מוציאים רק לאוכל.
והבת שלי מזהה את הקופסה שלה.

במעון, כותבים על הבקבוקים עם לק.

נראלי בגיל שנה וכמה חודשים. אולי פתחתי על זה שרשור אם יש לך כוח לחפש.
יש לה כרית לב דקה וקטנה (כמו הכריות שמדפיסים עליהם תמונות..)
אם זה נוח לו, אז מעולה, רק לדעתי כרית גדולה זה מסוכן קצת.

נשמע הגיוני שהיא מסוכנת פחות מהכרית הגדולה
לא חשבתי על זה, תודה!

השאלה אם הוא לא יחליק ממנה כשהוא נשכב על הצד תוך כדי האוכל, ננסה

רק צריך להיזהר עם הציפית. הילדים שלי אוהבים להתחפר בתוכה...

אפשר כרית רגילה, אולי קצת יותר קטנה. אם רוצים לקנות יש גם באיקאה

הכל התחיל מתקופת מעבר מעצבנת שהוא השתעל בלי סוף
ושום סירופ לא עזר...

איכותית ממש .. ובחנות אמרו לי שהיא מתאימה לילדים גם..

בסביבות גיל שנתיים ורבע
לפני כן לא הרגשתי צורך

היא פחות נפוחה ולכן פחות מסוכנת. הייתי נותנת מגיל שנה וחצי בערך

אפשר חלילה להחנק.

אז יש לפותחת רק עוד חודש...

הגדולה התחילה בגיל שנתיים ומשהו.
השני עדיין בלי כרית. בן שנה ועשר.
הגדולה ישנה על כרית קטנה, בעיקרון כרית כזאת של כסא.

היו כמה פעמים שביקש אז נתתי לו, אבל בגדול נוח לו בלי.
בכל אופן, אם את רוצה בכל-זאת לשים לו כרית, אז את יכולה מתחת לסדין - לא צריך לעקם את המזרן בשביל זה...

ככה שמגיעים לגן עם ידע מוקדם.. צבעים/צורות/אותיות/מספריים נותנת להם לצייר להדביק דברים כאלה.
מבחינת חברה לא יכולה להגיד שעשיתי משהו הגדולה ממש חיכתה ללכת לגן אפילו שלא באמת ידעה מה זה. היה לה קצת קשה בהתחלה אבל ממש מהר התרגלה וכל יום חזרה הביתה יותר ויותר שמחה. השניה עכשיו ממש מחכה ללכת לגן ובעזרת ה ילך לה טוב.

מתוך כמה אפשרויות, עצמאות בהתלבשות, שירותים, צבעים, מספרים, גזירה

שיחת טלפון ווידאו עם הגננת והסייעת מאד עוזר.

אפשר לספר שתהיה לו מגירה משלו שבה הוא יוכל לשים שם את העבודות שלו

ולפעמים חפצים אישיים.

לספר שיהיה לו תיק עם אוכל ופרי ובגדי החלפה לעת הצורך.

שיהיו מפגשים/משחקים/זמן חצר

ומבטיחה לך עוד דבר הכי חשוב: כמה שאת תשחררי מהר, לילד יהיה יותר קל להיפרד ממך

ולהכנס בשמחה לגן

וראיתי שקיבלת תשובות יפות וחכמות.

ממליצה על למידה של צבעים.

מספרים לפחות עד חמש

הדבקת מדבקות

גם הכיוון שאת כתבת עוזר!

אצלנו תמיד יש ימי הסתגלות לפני.
אלא אם זה נכון שמותאם לבין הזמנים.

אצלנו זה חרדי אז בא' אלול

אם זה מעון שהולך לפי הלוח העברי (חרדי) אז מתחילים בא' אלול, אם זה מעון שהולך לפי הלוח הלועזי אז יש כאלה שמתחילים ב 29/8 ויש כאלה שמתחילים ב 1/9. כל מעונות התמת עובדים אותו מס' ימים בשנה, אבל החופשים מפוזרים בצורה שונה.

הקופסאות האלא שיש חורים לפי צורה וצריך להכניס את הצורה הנכונה, כנראה שלא יצליח לבד, אבל איתך זה יכול להיות מאוד כיף. אחרי זה פותחים את המכסה ומוציאים, ואז מכניסים בלי מכסה, ואז המכסה כובע ואז הקופסא נעל...
בגיל הזה הבת שלי ממש אהבה שבונים לה מגדל מקוביות והיא הופכת
קניתי בירכא ואני מאמינה שיש בעוד מקומות, בימבה פיצית, הבת שלי ממש אוהבת, היא לא צריכה לסובב את הגה אלא פשוט מסובבת את כל הבימבה, וכמובן שמה דברים בבגאז וצורת בצופר... הכי חשוב בבימבה זה בגז וצופר
בובה עם מוצץ שאפשר להכניס ולהוציא מוצץ/בקבוק
קוביות
אוהל עם כדורים, הבת שלי עפה על זה!! האוהל הכי מוצלח זה שיש לו 3 או 2 קירות של רשת ורק הקיר של הפתח אטום. ככה זה גם הרבה יותר מאוורר וככה אתם גם יכולים לראות אחד את השני ואת לא צריכה להכנס פנימה כדי לשחק איתו...
מגדל טבעות, הגבוהה הכי פשוט כי הוא לא כבד ולילד קל לשחק אם זה, ממש עדיף את הגבוהה כי יש לו יותר עיגולים וגם יותר עיגולים גדולים שיכולים להיות כתר ואפשר לשים אותם על הידיים והרגליים...

לתת לו צבעים. צבעי שמן עבים לא רעילים. טושים אני נותנת בגיל גדול יותר. הצבעים גם לא מלכלכים את הבגדים וגם מפתחים יותר את השרירים.
פונפונים ומטרפה- להשחיל לתוכה ולהוציא. אפשר גם ללמד צבעים עם הפונפונים...
יש משחקים של חרוזים שמושחלים על מוטות מתכת שמכירים מצד לצד.
קוביות, לגו של קטנים

מה זה מטרפה? זה שמערבבים איתו עוגות?

פונפונים זה לא מסוכן שיכניס לפה? גם את הגדולים אפשרי נראה לי.

קוביות הוא משחק.
איזה לגו מתאים לו? הוא יכול להצליח לחבר?
יש לו את הביצים האלה שנפתחות ובפנים יש צורה. הוא מצליח בעיקר לפרק וממש מעט מהצורות גם להחזיר.

זה כמו לגו אבל מושלם לקטנים. תכתבי מגה בלוקסמבורג בגוגל. זה מתחבר ויוצא בקלות

כמו שאמרת מה שתחשפי זה מה שהוא יראה.
תראי לו צבעים, הוא ינסה.
מטרפה זה כמו שאמרת, נראה לי שהפונפונים הגדולים הם בסדר, אבל איך שאת חושבת

אבל כמובן שלא מזיק לחשוף אותו לצבעים

למידת צבעים זה על הדרך ועם הזמן זה נקלט. בלי לצפות, רק לחשוף ולנסות..

הבן שלי כמעט בן 11 חודשים, לפני כמה ימים הייתי בהלם כשגיליתי אותו מחבר ומפרק 2 חלקים של מגה בלוקס (הכי קלים של חתיכה אחת) שסחב מהגדולים. אבל כנראה שזה כבר הגיל ופשוט שכחתי

בגיל הזה הם אמורים להקיש שני משחקים זה בזה (סוג של מחיאת כפיים).

אני בעד לתת מגה בלוקס בגיל הזה, אבל לא מצפה שירכיבו 😏

אומנם כנראה בפוקס אבל אולי שווה לנסות לתת לו גם לגו

סירים, כוסות פלסטיק, כפיות..הרבה זמן של שקט

לגלגל על הרצפה, להקפיץ, לנסות אולי למסור בגלגול

עם תמונות של חיות, עלי תחבורה. להצביע ולהראות לו להגיד שמות וצלילים

ואז הם מתאמנים על הליכה עם הגב של הבימבה

זה לא מסוכן שיילך ככה? עלול ליפול על הפנים

נכון שצריך לאט לאט, אבל ברגע שהוא הולך כמה צעדים התמיכה שהוא מקבל זה מהמשענת. ככה הילדים שלי למדו ללכת

הבן שלי משתעמם מהר, אז כשיש לי כוח לזוז קצת אני עושה לו תחנות כאלו. אני נגיד שמה אותו על השיש במטבח (ההשגחה כמובן), הוא פותח וסוגר את המים, משחק עם הכלים וכו. אחר כך פותחת את הארון של החד פעמי, הוא מוציא משחק מבלגן, אחר כך הארון של הסירים. עוד רעיונות: אני פותחת את הדלת של הבית ואנחנו עולים ויורדים במדרגות, או ששמה בריכת ילדים עם קצת מים במרפסת והוא משחק עם המים. או שנותנת לו שתי ידיים והולכת איתו בבית. או שמה לו קצת קורנפלקס בכזא אוכל עם כוס וכפית והוא אוכל ומשתעשע..
וכמובן יש את המשחקים הרגילים שלא באמת מעניינים אותו ליותר מכמה דקות..

השירים שלך כ"כ מדייקים את התחושות.
בדיוק גם הייתי היום האולטרסאונד, אז הגעת לי בזמן. כיף שאת משתפת

וזה םשוט התחושה הזאת
תיארת במדוייק
את הנס הזה
שיהיה לכולנו בקלות ובידיים מלאות בעתו ובזמנו אמן!

יש לי עוד שירים אם תרצי.

 

כ"כ אוהבת כתיבה, זה ממש מחבר אותי...

ובנתיים עם איך שאני מרגישה, קשה לי להתחבר ולאהוב, ואני כ"כ רוצה!

 

מהמסע מגרושה לאמא. לשלוח לך? 

ואני לא ממש עוקבת- על מה כתבת שקשה לך להתחבר ולאהוב? 

 

בשורות טובות!!!

ועד שאת לא מקבלת תשובה מרופא מוסמך לא הייתי מרימה כלום מעבר לצלחת , זאת דעתי האישית
שיהיה בבריאות!

בכלל לא דיברתי אפילו על הסדר בבית, שאותו ברור שאני עושה כי אין ברירה..
האמת שלבעלי גם יש אי ספיקת לב קלה (בגלל משהו מולד) ובזמנו אמרו לו שהוא אפילו יכול להתגייס לקרבי... אני רק שואלת אם זה בשילוב הריון הכללים משתנים...
תודה!

רמת העומס על הלב בהריון ממוצע היא בין פי אחת וחצי לפי שתיים! מאשר לא בהריוו
הלב צריך לעבוד הרבה יותר קשה בהריון.
ויכול להיות שמות זהים- אי ספיקת לב- לתאר שתי מצבים שונים לחלוטין. עד שלא קיבלת הדרכה מפורטת מקרדיולוג מה מותר ומה אסור אל תשווי לאף אחד- בטח לא לגבר - ואל תסיקי מסקנות לבד.

בכלל אין לי קרדיולוג..
גם הבנתי שאי ספיקת לב קלה זה משהו שיש להרבה מהאוכלסיה.. לכן חשבתי לשאול פה, אולי מישהי מכירה את זה מעצמה ותדע לענות לי..

הרבה הרבה בריאות ובשורות טובות

או אי ספיקה של אחד המסתמים? כי יש הבדל גדול.

שלושה עם אי ספיקה קלה ואחד עם אי ספיקה מינימלית.

יעל שאלה נכון אם זה קשור למסתם או לא. לי יש בעיית מסתמים בלב, נותחתי שהייתי תינוקות וגם לפני 5 שנים , ילדתי 3 פעמים לפני הניתוח השני ולא היה לי מגבלה, חוץ מזה שהייתי מתעייפת מהר. אפילו ילדתי 2 לידות רגילות שאת יודעת כמה מאמץ יש בלידה. תתייעצי עם הרופא שלך ותקחי הנחיות ברורות אבל לךי מה שאני יודעת מותר להרים ולהתנהל כרגיל רק לא לעשות ספורט וכאלה או לרוץ מרתון עכשיו. מוזר שלא שלחה אותך לקרדיולוג. בשורות טובות!

אצלך זה גם מוגדר אי ספיקה קלה או זה יותר מזה?
וחשבתי שהיא לא הפנתה אותי לקרדיולוג פשוט כי זה לא משהו משמעותי, מה שיש לי..

אצלי היה אי ספיקה קשה, הייתי במעקב כמובן אבל חוץ מהגבלת ספורט לא היה לי מגבלה, אפילו ילדתי רגיל פעמיים. עכשיו ב"ה אחרי הניתוח השני הכל הסתדר. ואין שום מגבלה. חשוב שתשימי לב להרגשות שלך. חושבת שכן כדאי שיהיה קרדיולוג טוב שילווה אותך, הוא מבין יותר טוב מהרופא משפחה זה בטוח. מה גם שעם לב לא משחקים.

אבל כמובן יכול להיות קורונה. כמו כל דבר. רפואה שלמה!

אם לא היה לי בעל שפוי, הייתי מוצאת את עצמי כל יום במתחם בדיקות 🤯

אוף, אמרתי להורים שנבוא שבת.
ואין לי כוח להשאיר את הקטנה מחר בבית, יום שישי עם כל הכבוד. מספיק יש את ה"גדולים".
די. אי אפשר ככה.

לא יודעת מה לומר לגבי בדיקות. תלוי כזה גם מה המצב באזור אצלכם.

הגדולה עם חום. ברור שלא שולחת עם חום.

טוב. אם זה אזור כתום או משהו לא הייתי שולחת. אם לא ולא הייתם בקרבה ידועה אז כן. בהתחלה על כל חום נמוך השארתי את כולם עד בדיקה. אבל המציאות כבר אחרת.

כך גם תספיקי לנסוע לשבת אם היא שלילית

אם עשיתם לה בדיקה השבוע לא נראה לי שצריך שובת וזה באמת לא תסמין... וואי אני מכירה את הלחץ הזה, כל פעם שיש להם איפה חום אני בלחץ שזה קורונה

עבר ניתוח והחיים שלו ניצלו. ממשיכים להתפלל

הוא מאוד בולטת פיזית, אבל בצבע בהיר...

קוראים לו, שמעתי עליו נפלאות.
תחפשי משווקת באזורך.

אלפא אי פקטור, מעולהה לצלקות.
מוזמנת לפנות אלי בפרטי

מעדיפה לא להזדהות בפרטי🤫

אני מוקפת במשווקות של פווראוור🤭
בגדול פחות מתחברת, אבל בהחלט שווה לנסות!

בהצלחה!

ויש לה משחה מעולה לטיפול בצלקות.

אני השתמשתי בזה אחרי קיסרי זה שיפר את
המצב קצת. לא בטירוף אבל קצת.
משתמשים בזה עד חצי שנה מהיווצרות הצלקת, זה מה שהומלץ לי אז
תחפשי מוצר בשם קלו קוט

כי אצלי, ב"ה, זה לא צלקת מקיסרי...

אמרו לי שזה עוזר רק אם שמים ישר בהתחלה.
היא מאוד יקרה. קניתי כי לבן שלי אחרי שנחתך מעל העין, האמת לא העלים אותה. הצטערתי שקניתי.

הפניה למרפאת צלקות במכון ריפוי בעיסוק
שם ינחו אותך לגבי עיסויים לצלקת למניעת הידבקויות פנימיות (עיסויים עם קרם גוף או ג'ל סיליקון), יתאימו לך סיליקון שגם מרכך את הצלקת וגם משפר את המראה שלה. לפעמים גם אפשר לעשות ויברציה לצלק כדי לשטח אותה עוד יותר.
בהצלחה!

כלומר, לא במראה, בגובה?

ובאיזה צבע היא?

היא בצבע ורוד-לבן... מסביב ורוד באמצע לבן.
מבחינה רפואית היא בסדר. רופא ראה אותה. אבל ממש מכוערת 😖

אני חושבת שכדאי לעשות עליה עיסוי כמה דקות בכל יום, אפשר עם שמן (נבט חיטה/אחר),

בעיקר חשוב להפעיל לחץ מתון,

ועם הזמן זה אמור להשתפר

אמרה לי לשים מדבקת סיליקון על צלקת בולטת....
זה אמור לעזור לה לרדת...
היא אמרה לי לשים את זה על צלקת קיסרי, אם זה משנה. והייתי כבר המון זמן אחרי הקיסרי.
לא מבינה למה מוזר לשים אותה?
כל עוד היא מציקה לך לכי על זה ..
היא גם המליצה לי לעשות לצלקת עיסויים כלפי חוצה וואלה זה באמת עזר.
ואגב
זה נקרא צלקת קולואידית.
זה פשוט קשור לסוג העור שלך שככה הוא מחלים ומתאחה.
לי בכל מקום שעברתי ניתוח (אפילו הסרת נק חן) יש צלקת כזאת.
אבל מצאתי שהעיסוי הזה לצלקת אכן גורם לה יותר להשתטח ועם הזמן גם לדהות...

פשוט לשים על האצבע כמה טיפות ולעסות בתנועות סיבוביות? אני עושה כל יום אחרי המקלחת, כמה זמן בערך לעסות? ותוך כמה זמן אני אמורה לראות אם זה עוזר?

אבל כמו שכתבתי לך הפיזיו המליצה לי לעשות עיסויים (בלי שמן) מתוך הצלקת לכיוון החוצה.. למעלה למטה לצדדים. כאילו את מנסה למתוח אותה לצדדים כדי שתשתטח..
תעסי כמה זמן שזה נעים לך. לי זה לא היה נעים העיסוי אז היא אמרה לי לעשות לפחות 2 דק, פעם ביום.
אני מאמינה שככל שתעשי יותר זמן ויותר פעמים זה יקרה מהר יותר...
לי אישית תוך חודש בערך ממש ראו שיפור...

שהחברים שלו לא הולכים לישון בשש כמותו
משבר בחינוך..

אנחנו היינו הולכות לישון ב6.5
עדיין לקח זמן עד ששעת השינה שלנו עברה ל8 ורק בגיל די מאוחר התחלתי ללכת לישון ב9-10.
היום האחים הקטנים שלי שגדלים בבית של גדולים לפני 8 לא מתקדמים למיטה.

ההורים שלנו צוחקים עלינו שצריך לערב את הרווחה..

הוא צובט לי את הפטמה, יוצא חלב. הוא מת על זה🥴

שהמים בבקבוק של אמא טעימים הרבה יותר מבבקבוק שלה...

שהיא יכולה לינוק בעמידה

חלום

שגפרורים מוציאים אש! ואז היא עושה כזה "אהה" עוצר נשימה..

מה תפסידי?

יש לי שאלה, היום כשהתפניתי הצואה שלי הייתה בגוון קצת ירוק ויש לי כאבים בנקודה מסוימת.... זה אמור להדאיג אותי?

אגב, לא עקבתי אחרי השרשורים שלך, אם אני מבינה נכון אז את בהריון?

ועוד משהו, את יכולה להתקשר למוקד של אחיות שעונים תשובות בטלפון, ואז הם יגידו לך אם זה חשוד

עכשיו קראתי את השם וראיתי שזה את
נירא לי כל מי שבפורום מצפה ללידה שלך בקוצר רוח❤🙂🤣

שהרופא יגיד לך לעקוב ולחזור אליו רק אם מתגבר הכאב או משהו כזה.
בעיקרון דברים שקשורים במערכת העיקול לא משפיעים על העובר, אבל אם יש גם חום אז כדאי לברר. אם אין חום אז כנראה שהכל בסדר❤

למרות שהכמות לא גדולה

אבל הגיוני כי מערכת העיכול משתגעת בהריון אז הכל יכול להיותלא?

ועשה לי צבע שחור כזה, כמו לכולן

אני נוטה לחשוב שזה מהפטרוזיליה בתבשיל

אם זה מטריד אותך, תשאלי את הרופא.

תנסי יומיים בלי פטרוזיליה ותעקבי מה קורה,

בקשר לשאול את הרופאה אין מה להתבייש בכלל

הם רגילות לשאלות כאלה, רפואה שלמה ובשורות טובות אמן.

היום הסיר ייגמר, לקחתי מנה אחרונה לעבודה כנ"ל בעלי

נראה איך אני בסופ"ש ונבין את ההקשר

ולמצוא כל מיני תשובות מעניינות
אם באלך להעמיק בענייני יציאות (יש גם על צבעים)

מדריך היציאות שלך | שירותי בריאות כללית

שזה יכול להיות מאכילת עלים ירוקים למיניהם

צואה ירוקה יכולה להופיע לפעמים בגלל נטילת ברזל.
כאבבים ומיחושים בבטן התחתונה בתחילת ההריון זה משהו דיי נפוץ.
ממליצה לעקוב אחרי אופי הכאבים, סביר להניח שהכל בסדר.
בהצלחה!

אני עוקבת אחרי היצאות לכשיהיו לראות אם אחרי שהפסקתי עם התבשיל שיש בו םטרוזיליה זה נפסק- אז אבין שזו הייתה הסיבה
התוסף המולטי עושה לי יציאות כהות שהבנתע שזה נפוץ

יכול להיות קילקול קיבה

תשאלי אותו... בהצלחה

שהרופאה שלי נמצאת מרחק נסיעה ממש רציני מאיפה שאני גרה...

ותורים כמובן אין בעשור הקרוב. (טוב, הגזמתי)

השאלה אם להלחץ על זה או שזה מוכר

הריון חמישי ברוך השם.

זה בדיוק שלב קריטי בהריון שלא כדאי לקחת בו סיכונים. אולי יש מרכז בריאות האישה קרוב יותר? לא נראה לי חייבים את הרופאה האישית.

רק שיעשו בדיקה לראות שצוואר הרחם לא מתקצר

ציר פעם ב..

אבל מציק כזה, כואב וארוך

ועדיין - רק אחד, לא כמה.

לפי הזכור לי מהריון להריון זה יכול להיות מוקדם יותר.

לראות שאין השפעה על צואר הרחם. אם כן אז צריך שמירה ולשנות את כל היום יום. את חייבת לדעת. את לא רוצה חלילה ללדת בקרוב.

כשחם בחוץ מאוד מיד מתחיל להיות לי התקשויות, גם בחודש שלך.. יכול להיות שלא היית בהריון ביולי אוגוסט...

צריכה לשים לב
שאם זה מופיע יותר מנגיד מ5 פעמים בשעה אז לשתות הרבה ולנוח ואם לא עובר אז אולי כן להבדק

לי קורה הרבה כמעט כל יום והכל תקין

או 4 פעמים בשעה, אז צריך להבדק

בהצלחה

חושבת שלא מזמן המליצו פה על מישהי מהפורום

שיש חילוקי דעות כמעט על כל צעד ושעל בחיים, אבל למה לא לדבר בנחת ורגיעה,

כשטוב לכם ואתם שמחים להגיד מה קשה לך ומה מציק לך, אין ספק שזה יעזור

פי כמה וכמה מאשר רבים בכעס,כי כשכועסים זורקים מילים לא במקום, ומילים

לפעמים פוצעות את השני,ואם היינו יודעים כמה הקדוש ברוך אוהב את השלום,היינו

עושים הכל בשביל השלום,אז יקרה שיהיה לך רק חיים טובים מלאים שמחה ושלום אמן.

לדבר בנחת כשיש חילוקי דעות. פשוט את לא קוראת לזה לריב

מוסיפה ש

אם כועסים מאוד ללכת להרגע בחוץ, בחדר לפני שמדברים

לא כולם מצליחים

פעם, פעמיים, שלוש ועשר, וזה לא עוזר, מגיעים לריב.

לחשוב איך לענות.

עצם ההגדרה של ריב, קצת מקשה לריב נכון, כי מטבע הדברים כשכועסים קשה לשלוט לגמרי בכל דבר שעושים.
אז האידיאל - לא לריב ;)
אבל מה נעשה שאנחנו בני אדם וזה טבעי שנריב לפעמים?

אז אנסה לענות על השאלה כמו שאני מבינה אותה, איך לריב עם מינימום נזק.

1. בזמן רוגע, לנסות לאפיין את המריבות שלנו. זה יכול להיות חשיבה זוגית, אבל זו יכולה להיות חשיבה אישית.
אפשר לשאול את עצמנו:
מה גורם לנו לכעוס?
מה גורם למריבה לעבור מחוסר הסכמה ומעט מתח לצעקות ופיצוצים?
הרבה פעמים מריבות חוזרות על עצמן בצורה דומה, ולכן אם נצליח להבין מה נקודות התורפה שלנו במריבה, נוכל לנסות גם להתמודד איתם.
2. אחרי שאפיינו את המריבה, לנסות לשרטט קווים אדומים. הקווים האדומים יעזרו לתחום את המריבה כדי שלא תצא מפרופוציות. על הגבולות האלו חייבים לשמור, ולכן זה משתנה בין זוג לזוג. מצד אחד זה צריך להיות משהו שאפשר לקיים גם בזמן כעס, מצד שני לא לאפשר הכל בשם הכעס כדי לא ליצור משקעים שיהיה קשה לתקן.
דוגמא לקווים אדומים:
*לא משתמשים בחולשות של השני נגדו
*לא רבים ליד הילדים
*אם מישהו מבקש להפסיק את הדיון, מפסיקים מיד
*לא הולכים לישון לפני שמתפייסים.
*להיפך, לא מדברים עד שלא נרגעים לגמרי.
אלן רק דוגמאות, לכל זוג יש נקודות תורפה אחרות ולכן גם גבולות אחרים, אבל המטרה הכללית היא להשאיר את המריבה על אש נמוכה.

נראה לי שני הדברים האלו, של הבנת נקודות החולשה של המריבה ואז הגדרה איך להתמודד איתם יכולים מאוד לעזור.

מעבר לזה גם ממליצה על עבודה עצמית על מידת הכעס.
למה אני כועסת?
למה אני רבה? מה הנקודות ש"מדליקות" אותי?
האם יש דרך אחרת שבה אני יכולה לבטא את הכעס שלי? (כתיבה למשל)
האם יש דרך שבה אני יכולה להרגיע את עצמי? (מקלחת, ציור, שירים...)

באופן כללי חושבת שאין תשובה אחת נכונה. אבל אם מצליחים להסתכל פנימה ולעשות עבודה פנימית, לחשוב רגע לפני שמדברים, לחשוב האם באמת צריך להגיב על כל דבר, לחשוב מה הדברים החשובים לי באמת - מה שלא, לא שווה לריב עליו, זה גם יכול לעזור.

ורוצה להוסיף עוד משהו שעוזר לי מאוד. פעם רבתי עם חברה שלי באולפנה. כעסתי עליה מאוד וידעתי שגם היא נפגעה ממני. אני לא דיברתי איתה והיא המשיכה להתייחס אלי כרגיל.
שאלתי אותה: את לא נפגעת ממני? למה את מתנהגת כרגיל?
והיא ענתה לי תשובה מדהימה: נפגעתי, ואני כועסת על מה שעשית. אז אני כועסת על המעשה, אבל את עדיין חברה שלי. אני יכולה להמשיך להיות חברה שלך, גם אם אני עדיין כועסת עלייך בנושא מסוים.

אני מזכירה את זה לעצמי כל פעם.
אנחנו אוהבים, אנחנו רוצים אחד בטובתו של השני. אבל עכשיו אנחנו כועסים, זה לגיטימי. אבל זה לא אומר שאני פחות אוהבת. ולכן אני אשתדל כמה שיותר לא לפגוע, לריב עניינית ולא להפוך את זה למלחמה כוללת

לא מאמינה בזה...
בעיניי ריב זה דבר לא נכון!!
כמובן שיכולים להיות חילוקי דעות וויכוחים וחוסר הסכמות, אבל ריב?

אני אסביר את ההבדל-
בחילוקי דעות וכו'- יש מטרה מאוד מוגדרת, יש משהו מחשבתי, כל אחד חושב שונה ולא מסכימים על משהו. אבל היי! אנחנו אנשים שונים!! אין סיבה שנסכים על הכל... אנחנו לא שכפול אחד של השני!
זה אפילו מבורך שאנחנו לא אותו הדבר!!
גם הוויכוח נשאר בגבולות הנושא המסויים ולא יורד לפסים אישיים...

בריב- העניין הוא פחות מוגדר. אני כועסת כי לא עשית ככה וככה, ואז זה עובר ל ''אתה אף פעם לא...'' ''תמיד אתה...'', וכמובן שיכול להדרדר הרבה מעבר לכך.
ריב יורד בקלות לפסים אישיים (והרבה פעמים גם מתחיל בכך). המטרה של הריב היא לכעוס אחד על השני. להיעלב.
וזה דבר שפשוט לא צריך להיות בעיניי בזוגיות.

אז מה עושים?
איך אפשר לא לריב?
פשוט הופכים את הריב לוויכוח!
איך עושים את זה?
או. טןב ששאלתן

1. מבינים שבן הזוג חושב אחרת ממני ומנהל אורח חיים שונה משלי. הוא רגיל לדברים אחרים ויש לו הרגלים שונים.
אז אם הוא משאיר את הגרביים בסלון זה לא כי ''לא אכפת לך ממני'', ''אתה אף פעם לא חושב עליי'', ''תמיד אתה רואה רק את עצמך'',
אלא-
זה פשוט לא מפריע לו. הוא לא רואה שהוא השאיר את הגרביים כי זה פשוט לא נמצא לו במודעות!!
אין מה לכעוס עליו כי הוא לא עושה לך ''דווקא''.
ואז זה הופך לוויכוח ענייני.
לי מפריע שיש גרביים בסלון
לך זה לא מפריע שיש גרביים בסלון
עכשיו בוא ונחליט ביחד איך נכון לנהוג בבית שלנו.

2. אבל עכשיו נשארתי עם גרביים בסלון. מה אני עושה? עדיין יש לי בעיה...
נכון, יש לך בעיה אבל הבעיה כבר לא מול בעלך.
זה לא כי ''הוא השאיר גרביים'' אלא הגרביים מפריעות *לך* בעין. אז מה תעשי?
מה שעושים שמפריע משהו. פשוט מתקנים!
אז אפשר להוריד את האגו, ולפנות את הגרביים בעצמך

3. אבל מה אם אין זמן? אני לא יכולה לעשות הכ---ל בבית!!
את יודעת משהו? תמיד אפשר לבקש מהבעל! לבקש, לא לדרוש. לבקש זה אומר שאפשר לקבל גם 'לא'.
אז- ''בעלי היקר, אתה *לפעמים* משאיר את הגרביים בסלון, וזה ממש מפריע *לי* שהבית לא מסודר ויש גרביים, אתה יכול להשתדל לקחת אותן?''
שימו לב מה הדגשתי-
1. לפעמים- כשאומרים למישהו אתה *תמיד*, זה שקר. ואנחנו לא משקרות. בטוח הייתה פעם אחת שהוא לא השאיר. והוא יזכיר לך את הפעם הזאת ויתחיל דיון שלא נגמר על מתי ואיפה הגרביים היו, ולא תפתרו את הבעיה.
2. לי- בעצם, להוריד את הבעיה ממנו. במקום לבוא להגיד ''פשוט יש בך בעיה, אתה לא רואה את הגרביים'', הפכת את הבעיה לבעיה שלך. הרי הוא באמת לא רואה את הגרביים!! זה לא מפריע לו!!

עכשיו הבעל מבין שלך יש בעיה, ויכול להיות שהוא יחליט לעזור לך להתמודד ופשוט ייקח את הגרביים שלו.
יכול להיות גם שלא. אבל בכל מקרה את כבר לוקחת את הגרביים.

4. לא להעביר נושא!!
הוויכוח הוא על גרביים בסלון!
לא להעביר נושא לכלים בכיור או לכביסה שעל הספה (במאמר מוסגר- כנראה הוא גם לא רואה אותם😁).
ברגע שלא עוברים נושא, זה גם יישאר בגבולות, ולא יירד לפסים אישיים כמו הדבקת תכונות (אתה לא רואה אף אחד) כינויי גנאי (אתה אגואיסט) ושלא נדבר על מעבר לכך(צעקות ואלימות).

5. גם אם בסוף את תפני את הגרביים, זו המציאות עכשיו ואת בוחרת אם לקבל אותה בכעס ועצבים או בלב שלם ושמח שיש לך בעל ומשפחה ובית.



אז זה היה השנקל שלי.
מקווה שכתבתי כמו שצריך...

כתבתי בדיוק על הכותרת הזו בעבר בהרחבה

(חילקתי לכמה חלקים כדי שיקל על הקריאה...)

 

 

מצרפת את הדברים:

 

איך רבים "נכון":

 

 

חלק ראשון

 

כאשר ניקלעים למצב של מריבות, ויכוחים וחילוקי דעות:

קודם כל זוכרים שזה קיים בכל מערכת יחסים שהיא,
ובפרט במערכת יחסים של זוגיות בין איש לאישה,
תמיד יהיו חילוקי דעות, ויכוחים, וכן, גם ריבים.

אין באמת זוג שיכול לא לריב/להתווכח/לא להסכים על משהו א-ף פ-ע-ם.
למה?
כי ככה עובד העולם.
אנחנו אנשים שונים.
"וכשם שפרצופיהם שונים כך דעתם שונה".
וכשמדובר לא רק בשני אנשים שונים,
אלא גם באיש מצד אחד ואישה מצד שני - ההבדלים יהיו אפילו יותר גדולים.

אז מה לעשות? האם נידונו מראש לכשלון בזוגיות?
ממש ממש לא.

זה בסדר להתווכח, זה אפילו טוב לפעמים,
כך מגלים מהם הרצונות, השאיפות, החלומות, האופי והלך המחשבה של בן/בת הזוג שלנו.
כך יכולים לבקר בפנימיות של האהוב/ה שלנו באמת,
כך אפשר לשמוע ולהבין יותר לעומק מאווים מחשבות ודעות שלא תמיד יכולים להיאמר בדיבור רגיל בשגרה רגילה.

ויותר מזה,
כך גם מגלים על עצמנו יותר.
כך מגלים מהם "הכפתורים" שמדליקים אותנו יותר ופחות,
מה מרגיע אותנו, 
מה מעצבן אותנו,
מה נעים לנו ומה לא,
על מה אנחנו יכולים לוותר ועל מה לא,
מה יותר חשוב לנו ומה פחות,
מי אנחנו ואיך אנחנו מגיבים.
והדבר יכול לשכלל אותנו עצמנו, להגדיל אותנו,
להצמיח אותנו, לגרום לנו להיות אנשים טובים יותר.

אז לריב?
כן! 
מותר! זה בסדר! זה לא סוף העולם!
צריך רק לזכור שני דברים חשובים:

1. לדעת *איך* לריב -
ז"א, חייבים להיות קווים אדומים גם בשעת מריבה.
כמובן בלי אלימות מכל סוג, 
בלי קללות, 
בלי הטחות מילים פוגעניות,
בלי להזכיר את העבר
בלי להעיף חפצים/לשבור דברים
וכל אחד יוסיף את הגבולות שלו.

 

2. לדעת גם איך להשלים.
כן, זה בסדר להתווכח לפעמים, לכעוס, זה אפילו טבעי לחלוטין.
אבל החוכמה היא להצליח להתעלות מעל זה,
לדעת להשלים, וכמה שיותר מוקדם יותר טוב.
לא כדאי אף פעם ללכת לישון בריב,
לא מומלץ בכלל שיעברו ימים רבים בלי לדבר אחד עם השני בגלל הכעס ואותו הריב,
אפשר לקחת זמן להירגע, אבל כדאי שיהיה מצומצם לכמה שעות,
ולהגיע למצב שלא יעבור לילה שלם שבו הלכנו לישון כעוסים.

 

אז בפעם הבאה שנריב נזכור:
א. אנחנו נורמלים!
ב. זה לא אומר כלום על הקשר שלנו, לא משנה עם מי היינו חיים - גם איתו/איתה היינו רבים, בדוק!
ג. להיפך, זה שאנחנו רבים רק מעיד על הביטחון שיש לנו בקשר,
שבזכותו אנחנו מרגישים בנוח גם לומר מהי דעתנו האמיתית, ואפילו לא להסכים ולנהל ויכוח ולדעת תמיד שבן/בת הזוג תמיד ישארו שם בשבילי.
לריב זה להיות עם בטחון בקשר שלנו ובאהבה שלנו שתדע לשרוד גם את זה.
ד. בשעת הריב יש לנו הזדמנות נדירה ללמוד יותר על העולם של היקר/ה לנו מכל.
ה. בשעת ריב יש לנו הזדמנות נדירה ללמוד יותר על עצמינו, ואפילו להצמיח ולהגדיל את האישיות שלנו עצמנו.
ו. צריך לדעת *איך* לריב
ז. צריך לדעת גם להשלים
ח. אחרי שמשלימים עלינו דרגה ביחסים שלנו. קיבלו "אות גבורה" נוספת לקשר שלנו, לביחד שלנו, לאהבה שלנו,
אם נשכיל לריב נכון וללמוד מהריבים ואח"כ להשלים באהבה שלמה - הקשר רק ירוויח מזה, יתעמק ויגדל.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חלק שני

 

• עוד דבר שעוזר הוא לזכור ולהזכיר לעצנו תמיד ש: אני לא חזות הכל!

כשאני עייפ/ה/לחוצה/תשושה/מעוכה/מחוקה/עמוסה/כאובה/עצובה/מדוכדכת
ומצפה מבן/בת זוגי 
להקשיב לי ללא גבול,
לקבל אותי כמו שאני ללא גבול,
לעזור לי ללא גבול
לשמח, להחמיא ולהרים אותי ללא גבול
ולהכיל את כל כולי גם במצבים האלה

אני חייב/ת לזכור

שבאותה מידה -
גם בן זוגי לעיתים
עייף/לחוץ/תשוש/מעוך/מחוק/עמוס/כאוב/עצוב/מדודכך
וגם אני צריכה
להקשיב לו,
לקבל אותו כמו שהוא,
לעזור לו כמה שאני יכולה
לשמח, להחמיא ולהרים אותו
ולהכיל אותו גם במצבים האלה.

אי אפשר לצפות שבן/בת הזוג יהיו בשבילנו 24/7 בכל מאת האחוזים בלי שום עצירות.
לפעמים מה שהם יכולים לתת זה רק 90%
לפעמים רק 50%
גם הם בני אדם.
כמו שאני מצפה מהם להכיל אותי גם שאני לא הכי נחמדה ושלווה
כך בדיוק אכיל אותם שהם לא הכי נחמדים ושלווים.

כולנו בני אדם.
כולנו לפעמים עייפים.
כולנו לפעמים כועסים.
לא לקחת קשה, לא לקחת ללב
לא לכעוס יותר מדי על בן הזוג.
הוא לא צריך להיות מושלם כל הזמן.
הוא לא יכול להיות מושלם כל הזמן.
פשוט לא יכול.
וגם אנחנו לא.

כי ככה אנחנו.
בני אדם.
כאלה עם בשר ועצמות
כאלה עם עוצמות 
אבל גם חולשות

כאלו עם רגעים מלאי אנרגיה וכוחות חיים
שרק בא לעזור לכל העולם ולטרוף את כל העולם
וכאלו עם רגעים לש חולשה ותשישות
שרק בא לשכב מתחת לשמיכה ולא לצאת איזה שנתיים ככה...

אז...
ראיתי את בן הזוג קצר רוח?
במקום לכעוס ולרטון ולרדת עליו
אשתדל להכיל אותו, להבין אותו, 
להיכנס לראש שלו
לחשוב לרגע מה הוא מרגיש עכשיו
מה קשה *לו* עכשיו
מה יעזור *לו* עכשיו
מה ישמח *אותו* עכשיו
וקצת "לרדת" ממנו...
לתת לו את הספייס שלו,
את המרחב שלו, את המקום שלו,
לתת לו את ההרגשה שאני מבינה אותו
ושזה בסדר, מותר גם להיות לא מאה אחוז לפעמים.

אם בריב/בויכוח/בעצבים הבאים
נזכור את זה
שהוא צועק כי...
כי גם לו קשה...
כי גם הוא מרגיש ש....
כי גם הוא עבר את זה ואת זה ואת זה וכבר עמוס...
שגם הוא לא כל כך מסתדר עם זה ועם זה ועם זה...
ושאני עצבנית כי...
כי גם אני עייפה או עמוסה
כי גם לי קשה כך וכך...
כי עליי עובר כך וכך...

בצורה הזו,
הריב יהפך לשיח מבין ועמוק,
בונה ומפרה
וירבה אהבה, הזדהות והבנה ביננו.

למה?
כי אני לא חזות הכל.

 

חלק שלישי

 

עוד על משברים:

כשאנו נמצאים בעיצומו של משבר בחיים -
בו בזמן אנחנו נמצאים בתוך שבר בחיים.

וכשמשהו שבור - חייבים לתקן.

אז כשאנחנו במשבר -
זו הזדמנות נדירה ועמוקה בשבילנו לתקן.
לתקן את עצמנו.
לתקן את החיים שלנו.
לתקן מה ששבור לנו בחיים האלה.

כשאנחנו נמצאים במשבר -
יש לנו גם הזדמנות נדירה להיות "משבירים לעצמנו"
כמו יוסף הצדיק, שהיה המשביר במצרים,
בזכותו לכל העם היה מזון ויכולת קיום ל7 שנים שלמות.

גם אנחנו -
אם נשכיל להבין מה המשבר הזה שאנו חווים אומר לנו?
מה הוא אומר עלינו?
מה הוא אומר על המקום שאנו נמצאים בחיים?
מה בו כואב לנו הכי הרבה?
מה הוא גורם לנו לחשוב, להרגיש ולרצות הכי הרבה?
אם נענה לעצמנו על כל אלה -
נוכל לזכות ולהיות המשבירים של עצמנו.
לגרום לנו להיות ניזונים יותר,
להיות חיים יותר,
להיות שלמים יותר
להיות מרוצים יותר.

כשאנחנו נמצאים במשבר - 
ניתן לנו "שובר" במתנה.
כן,
לפעמים
המשבר הוא מתנה.
כי בלעדיו לא היינו עוצרים רגע להסתכל בחיים שלנו.
לראות איפה כואב, איפה קשה,
איפה רע,
מה צריך לתקן,
מה לא הולך אפילו שניסינו בכוח זמן רב,
מה דרוש תיקון לשבר הזה.

קיבלנו שובר חינם להזדמנות חד פעמית להפוך את החיים שלנו למשהו טוב יותר.

כשיש משבר,
אפשר לקחת את המשבר הזה,
להתעלם, לכאוב ולבכות ולא באמת לשנות משהו בחיים שלנו.

אבל אפשר גם אחרת.

אפשר גם לתקן את השבור.
אפשר גם לזכות בשובר מתנה להתבוננות מעמיקה על החיים שלנו.
אפשר גם ללמוד ממנו ובזכותו להיות המשבירים הראשיים של עצמנו.
"המשביר לצרכן"
וה"צרכן" הזה הוא אני. לי אני צריך להיות המשביר.

 

 

 

 

 

חלק רביעי

 

ועוד על מצב של ריחוק/מריבות:

 

אז כל אישה ואיש שחוו מקרים דומים יכולים מאוד להזדהות ולהבין אותך.

ההרגשה הזו, 

של ריחוק פתאום,

והפחד הזה מהריחוק פתאום

ומה הוא אמר?! ולמה הוא אמר?!

ומה, אני כבר לא חשובה לו?!

למה??

למה הוא פוגע ככה?

למה להעליב?

למה להקניט?

למה ליצור מציאות מגעילה שכזאת?!

 

 

ואז, 

אחרי המילה המעליבה

או המשפט

או הבעת הפנים

או המקרה

או הסאבטקסט

משתבללים.

ולא רק שההשתבללות הזו מעצבנת לכשעצמה,

היא גם מביאה איתה עוד יוצר מחשבות רעות,

עוד יותר דמיונות מפחידים

עוד יותר הסקת מסקנות מרחיקות לכת,

תסריטי אימים כמו שרק המוח יכול לתסרט,

בדידות,

הגולה הנוראית הזו בגרון,

בכי לכרית

הרגשה של קיפוד מכווץ בחדר שרק רוצה לישון ולקום עוד שנה שהכל יסתדר, ואם אפשר שהאיש יבוא עם זר פרחים ומילת סליחה ענקית מודבקת עליו,

ישתפך עד כמה הוא מצטער

עד כמה הוא טעה

ועד כמה את נהדרת ומושלמת ומה הוא זכה שיש לו אותך?!?

 

ובגלל שזה לא קורה,

לפחות לא במציאות אלא רק בחלום,

אז מרגישים עוד יוצר מבואסים

עוד יותר קטנים

עוד יותר כועסים 

עוד יותר פגועים

איזה חצוף הוא! מה הוא חושב שהוא דיבר אליי ככה?! מה זה פה?!

 

ושוב המוח והרגש משתלטים והרגשה של מחנק שהכל סוגר והריחוק והניכור מקבלים ממדים מפלצתיים פשוט מריב אחד קטן...

 

אז מה עושים?

קודם כל נושמים.

נושמים עמוק ומבינים שאנחנו יצורים אנושיים נורמליים עם רגשות וכעסים

ומותר לנו להרגיש פגועים אם משהו פגע בנו.

 

אחר כך אומרים לעצמנו כמו מנטרה (אפילו שלא נאמין לעצמנו, עדיין לחזור ולומר):

הכל יהיה בסדר!

זה משברון וממנו נצמח!

בסוף הזוגיות תתחזק מזה!

להחזיק מעמד, זה יפתר מאה אחוז!

זה יעבור והכל יהיה בסדר!

אין שום אפשרות אחרת!

(כן, גם אם המוח והכעס כבר גלשו לדמיונות על גירושין חלוקת רכוש הסדרי ראייה ואיך הילדים יגיבו וכו׳)

להרגיע את עצמנו ולהיות בטוחים שזה יסתדר לטובה!

 

אחרי שנתנו לעצמנו לגיטימציה,

ואחרי שנרגענו

קובעים לדבר על זה!!!

 

לדבר לדבר ושוב לדבר 

תזה הדבר אולי הכי חשוב בזוגיות!

 

אז עם כל האגו הגדול

ועם כל הפגיעות

נותנים לעצמנו איזה כמה שעות שבהן כל אחד חושב על מה שנעשה עם עצמו ותופס קצת דיסטנס

ואז לבוא,

כמה שזה מרגיש מאולץ קשה לאגו וכו- לבוא ולדבר!

 

לפתוח ולומר שאני מאוד רוצה לדבר 

שזה חשוב מאוד

לברר האם יש עכשיו זמן לשיחה רצינית וארוכה, בלי הסחות,

בלי ילדים צועקים ברקע

בלי עבודה שחייבים עכשיו לרוץ אליה,

בלי סדרה או מונדיאל שיש עכשיו בדיוק ונרצה לסיים מהר,

פשוט לברר האם אפשר לדבר עכשיו? אבל שיחה עמוקה וארוכה.

אם כן - מה טוב.

פותחים הכל.

את אומרת מה שעל ליבך, הכל והוא שומע.

אחר כך הוא אומר את כל מה שעל ליבו ואת נקודת המבט שלו, הכל, ואת שומעת.

לא מפסיקים לברר עד שהעניין מוצה עד תום!

בלי פירור שנשאר לא פתור!

ולא רק זה,

אלא גם עושים הסקות מסקנות וסיכום בסוף!

אפשר ביחד ואפשר אפילו לכתוב את זה במקום אישי ולזכור.

כמו ״רשימת דגשים בזוגיות שלנו:

1.שאני נפגעת אני צריכה שקט

2. שבעלי אומר לי איקס הוא מתכוון וואי

3. אם אני עושה א׳ בעלי מרגיש לא כל כך כיף

4. המוח שלי שונה מהמוח של אישי, אני מפרשת ככה את זה והוא ככה, פשוט כי אנחנו שונים ובלי שום כוונה רעה

5. בפעם הבאה שזה קורה - יהיה טוב אם נעשה/לא נעשה/ נשים לב/ ניזהר יותר מ...

 

אחרי הרשימה הזו

לזכור תמיד שאת אוהבת את בעלך

ובעלך אוהב אותך

ורוב הסיכויים שלא הייתה לו כוונה לפגוע, אלא אמר מה שאמר או עשה מה שעשה מהרגל/ רוח שטות/ שיעמום/ לחץ/ עייפות / חוסר תשומת לב/ שוני בפירוש המשמעות במוח שלו וכן הלאה.

 

אחרי ההבנה המאוד חשובה הזו אפשר להתקדם.

אז הוא כעס כי הוא הרגיש ח** עם עצמו.

אז הוא כעס כי הוא תפס את התגובה הנפגעת והמתרחקת שלי כביקורת שלילית כלפיו שכאילו אומרת לו: אתה לא בסדר! תתבייש לך!

הוא כעס כי אולי הוא מאוכזב וכועס בכלל על עצמו שפגע בי בכוונה או לא ומתוסכל מזה וזה יוצא בצורת כעס אן צעקה

הוא כעס כי הרגיש שדוחקים אותו לפינה וכו׳

 

ואני כעסתי כי המילה הזו מתפרשת במוח שלי כפוגענית

אז אני נפגעתי כי הרגשתי שאני לא חשובה לו

שאני לא מקום ראשו אצלו

שאני לא מושלמת בעיניו

שהוא לא מכבד אותי כמו שאני מצפה ורוצה 

וכן הלאה.

 

אחרי ההבנה הזו

אפשר לומר אותה אחד לשנייה, שכל אחד יעשה ״ביקור הדדי״ בלב של השני,

ברגשות של השני,

בדפוסי החשיבה והמוח של השני,

שכל אחד יכנס רגע לראש של השני ממש כמו משחק תפקידים,

ואחרי ההבנה השלמה הזו א תביני בדיוק מה גרם לו ולמה

והוא יבין בדיוק מה קרה לך ולמה

ותוכלו להמשיך בחיים ביתר כיף ואהבה עם ההבנות והתובנות החשובות הללו.

 

(אם אין זמן לשיחה ארוכה אומרים: ״חשוב לי לדבר.

עכשיו לא מסתדר, מתי כן אפשר?״

ולקבוע זמן מדויק, עדיף כמה שיותר מוקדם,

לפנות את הכל ושזה יהיה ראשון בסדרי העדיפויות

אבל לא לוותר!

לקבוע!

לדבר!

עד הסוף!

זה חובה!

 

אפשר גם לעשות ״אימאגו״ 

שבעצם אומרים את כל הנ״ל בקירבה, מבט בעיניים, שומעים כל אחד בתורו עד הסוף,

משקפים מה ששמענו ושואלים האם הבנו נכון? (רק חוזרים על הנאמר מבן הזוג בלי לתת פרשנות והערות משלנו),

אחר כך מביעים הבנה והזדהות , ״אני מבין שכאב לך שאמרתי לך ככה וככה,

זה באמת יכול לפגוע״ וכדומה.

 

ולזכור - ממשברים צומחים.

 

 

 ולזכור גם –

שמכיוון ששניכם בני אדם שונים,

והמוח שלכם מפרש בצורות אחרות לפי דפוסי ילדות ודפוסים אחרים שמשפיעים עליו,

כל אחד מכם מפרש שונה את אותה סיטואציה.

 

אז מצד אחד בעלך צריך להבין שאין צורך לכעוס, כי את הבנת מה שהבנת מדבריו כי כך המוח שלך פירש את הדברים,

כך שלל החוויות, הרגשות והמחשבות שלך אישית גרמו לך להרגיש - כי את זו את 

ואי אפשר לעשות ניתוח לשינוי מוח עדיין...

 

ואת צריכה להבין ולא לכעוס עליו שהמוח שלו פירש את הסיטואציה כפוגענית כלפיו, כיוון ששפטו אותו לחומרה *לפי דעתו והרגשתו*

המוח שלו, על שלל דפוסיו וכל המטענים שהוא חי וסוחב איתו מינקות פירש שאם אשתו אומרת לו ״נעלבתי ממך שאמרת לי כך וכך״ - אז זה אומר כנראה שאישתו חושבת שהוא אפס, לא יוצלח, לא משהו

וזה אומר שהוא חושב על עצמו גם דברים רעים - ובגלל שאי אפשר לחיות בנוחות עם כל התחושות האלו - המוח שלו רוצה ישר להדוף אותם ממנו, שלא יהיו שם

אז זה מתבטא בצורת כעס.

אז זה מתבטא בצורה שהוא אומר לך ש*את* לא בסדר שככה הבנת ולא דנת אוצו לכף זכות 

זה קצת מוריד ממנו את כל המטען הכבד הזה של התחושות הללו,

בין אם במודע ובין אם בתת מודע.

 

לכן העבודה של שניכם היא להבין אחד את השניה לעומק.

 

חלק חמישי

 

וההבנה הזו יסודה בכך ששניכם בני אדם שונים 

עם מוח אחר 

עם דפוסי ילדות שונים

עם מטענים גנטיים וסביבתיים שונים

עם שלל חוויות ואירועים שעיצבו את מי שאתם

ומעצם כך התגובה והפירוש שלכם לאותה סיטואציה בדיוק שונים בתכלית.

 

 

אחרי שתבינו את ההבנה הראשונית הזו יחד 

אפשר שבעלך ירגיש רגע בנעלייך, ינסה לחשוב מדוע את, כי את את, כן נפגעת מהמילים הללו, להבין ןלהזדהות.

ואת תיכנסי רגע לנעליים של בעלך ותנסי לחשוב מדוע הוא, כי הוא הוא פירש את הפגיעות שלך שמתקפה נגדו או כחוסר הערכה שלך אותו, או כהקטנה שלך אותו בעינייך וכן הלאה.

 

אחרי ההבנה היותר עמוקה הזו תגיעו להסכם

בהסכם מסכימים שמותר להביע רגשות.

שלא צריך להתגונן ולהדוף רגשות של השני.

שהרגשות לגיטימיים.

שאם פעם הבאה את אומרת : ״פגע בי שקראת לי חפיפניקית״

הוא מקשיב ולא כועס

הוא לא חייב להתנצל ישר ואפילו לא להגיב

(זה יכול להיות בהמשך, אחרי שהוא יתקדם צעד צעד בתהליך הזה)

אבל הוא כן צריך להקשיב ולהכיל את הרגש הזה שלך ולא לבטל אותו.

 

ופעם הבאה שזה יקרה,

את צריכה להכיל את הרגש הזה של בעלך שמרגיש מותקף או לא בסדר ולומר לו אולי בסוף ״אתה טוב ואני אוהבת אותך. אני רק אומרת עכשיו מה פגע בי נקודתית, וזה ממש לא אומר שאתה רע או שאני חושבת עליך דברים רעים, ממש ממש לא, רק רוצה לבטא שבגלל שאני אני ובגלל שככה גדלתי המילה הזו מתפרשת אצלי כפוגענית.

אני בטוחה שלא התכוונת כי אני יודעת שאתה טוב 

אבל בבקשה אם תוכל להשתדל לא לומר אותה יוצר כי לי היא מזכירה דברים לא כל-כך נעימים״.

 

ההסכם הזה ביניכם,

שתחילתו בהבנת השוני ביניכם ובמוחכם,

דרך הבנה עמוקה אחד של השני

וכלה בהסכם שמותר לפרוק ולהרגיש ולא מבטלים רגשות ומנסים לבוא אחד לקראת השני ולתקן אצלנו מה שלוחץ על כפתורים פחות נעימים אצל בן זוגנו,

צריך להיעשות בזמן רגוע וטוב שלכם,

שאתם בקירבה ולא בריחוק,

בלי הסחות דעת אפשריות,

עדיף על בטן מלאה ושמחה ובמצב רוח טוב.

 

חלק שישי

 

בנוסף לאמור,

אפשר לעשות יחד ולחוד תרגיל ולהיזכר רגע בילדות שלכם.

האם נאמרו כלפייך מילים דומות שהיית ילדה?

ע״י אבא או אמא או מישהו אחר?

איך זה גרם לך להרגיש?

האם אבא אמר לאמא אל המילים הללו או דומות להן? או הפוך?

איך היא הרגישה בתחושה שלך בתור ילדה ששמעה את זה?

 

ובעלך יכול לחשוב-

האם חייתי בבית ביקורתי?

האם אבא או אמא שלי העבירו עליי ביקורת?

איך הרגשתי?

איך אבא התייחס לאמא? איך אמא התייחסה לאבא?

מה זה גרם לי להרגיש?

האם בילדותי אבא או אמא עשו או אמרו משהו שצר אצלי את התחושה שאם מישהו נפגע ממני אז אני דפוק ולא יוצלח אז אנסה בכוח להדוף את הרגשות הללו כי הם בלתי נסבלים?

 

בטוחה שתצאו עם הרבה תובנות על עצמכם ועל החיים בכלל.

קבלו את עצמכם

את הרגשות שלכם.

זה לא קל בכלל ואפילו מעצבן מאוד להרגיש שגם פוגעים בך וגם לא נותנים שום לגיטימציה לרגש הזה

וגם עוד כועסים ומאשימים!

זה כמו להוסיף חטא על פשע בריבוע!

 

וזה גם לא קל להרגיש שמישהו בוחן אותך בזכוכית מגדלת ועל כל נפילונת הכי קטנה שלך ישר נפגע,

כי זה גורם לך להרגיש בן אדם ירוד ושפל, ולהרגיש קטן בעיני עצמך ובעיני אשתך.

והיית רוצה שיותר יחליקו לך על טעויות,

יותר יתייחסו בסלחנות,

יותר יגידו ״הוא בטח אמר את זה כי נפלט לו בלי להתכוון

 או כי הוא ממש עייף

עובד ממש קשה

טרוד

עמוס

לחוץ

דואג, רעב

אז יאללה נחליק לו הוא בעצם טוב מאוד במהותו.

 

וזה חשוב גם להפנים את העובדה האנושית והלפעמים מאוד מצחיקה הזאת

(ולפעמים מאוד מעצבנת ומבאסת הזאת, תלוי במצב רוח):

יש לנו אנרגיה מוגבלת.

אנחנו רק בני אדם.

אם השקענו x אנרגיה במשהו כזה ואחר, זה באופן ישיר גרע לנו מסך כל האנרגיה שיש לנו לדברים האחרים והבאים בתור, עד כדי גמירה מוחלטת של הכוחות.

 

אז תיעול האנרגיה המאוד מוגבלת שלנו לדברים חשובים ומתועדפים שאנו בוחרים יום יום לעשות זו המציאות האנושית המעוררת האמיתית

וחסל סדר הלקאה עצמית, רגשות אשם ורגשות אני כלום מכלום ואיך כולם מצליחים ואני לא״ 

כולם כמוך

את כמו כולם

חלק בוחרים להשקיע את האנרגיה בזה

חלק במשהו אחר

ואת במה שאת

וכולם בסדר גמור

ואנושיים 

 

 

חלק שביעי

 

 

- עוד נקודה משמעותית היא עד כמה *ההבנה* אחד של השנייה קריטית כאן -

ואחרי ההבנה צריך לתקשר את הקושי האחד לשנייה.

 

נפילות הן חלק בלתי נפרד מהחיים.

וקורה לכולם.

לא אומר שום דבר רע עליכם או על הזוגיות שלכם -

רק אומר שאתם אנושיים!

ושיש לכם מדי פעם כמו לכולם קשיים ונפילות!

 

ודווקא מהנפילות אפשר כאמור ללמוד לעומק על עצמנו ועל בן זוגנו יותר,

להבין מה היה כאן,

להבין את עצמי,

להבין אותו/ה

לזהות את הבמפרים הללו

ובפעם הבאה - לנטרל את כל אותם הבמפרים מראש!

לעשות בפועל את מה שלמדנו מכל משבר!

 

כי תמיד שיש משבר -

אם נטאטא אותו מתחת לשטיח - רק יחמיר ולא יועיל בכלום.

אבל אם נשכיל להבין לעומק מה היה כאן 

מה היה שם בעצם?

מה הקווים האדומים שלו?

מה קשה לי?

מה חשוב לי?

על מה זה דרך לי?

וכל זה לבן זוגי?

אז עם ההבנה הזו, הלמידה העמוקה הזו והעשייה של הלקחים הללו בפועל בפעם הבאה - היא היא זו שתעמיק את הקשר ואת האהבה ותגרום דווקא מהמשברים לצמוח עוד יותר!!!

 

שיש קצר בתקשורת

צריך קודם כל להבין שזה קורה.

קשיים/משברים/פיצוצים/קצרים בתקשורת הם חלק *בלתי נפרד* מהחיים - הם קורים *לכולם*, לכל הזוגות באשר הם ולכל האנשים באשר הם.

 

אז קודם כל - לא להיבהל!

זה אנושי וטבעי שזה קורה!

 

ובתוך הסיטואציה עצמה של הקצר בתקשורת רואים כמה דברים עקרוניים ומהותיים לשניכם - שלולא זה היה קורה - לא הייתם יכולים ללמוד על עצמכם ואחד על השנייה בעוצמה הזו!

 

לכן,

הקשיים והמשברים הם גם *דרך מצוינת* ללמוד את עצמנו לעומק יותר, לראות יותר לעומק מה מפריע לנו? מה הקווים האדומים שלנו?

מהם "הכפתורים" הרגשיים שלנו, מהם הטריגרים שמדליקים אותנו - ולמה?

מה חשוב לנו?

וגם מלמדים אותנו את כל זה *על בן/בת הזוג שלנו*!!!

 

רק מהקשיים ורק מהמשברים

אפשר לפעמים להבין וללמוד את כל זה ממש לעומק,

המשבר הוא כמו שובר - שובר מתנה ושובר הזדמנות להתבוננות עמוקה ורחבה יותר על עצמינו, על החיים שלנו, ועל האנשים הקרובים אלינו.

 

אפשר לנסות את זה למשל דרך "החלפת תפקידים" -

שאת ממש נכנסת לראש וללב ולנעליים של בעלך

ואומרת כאילו מתוך גרונו מה הכי קשה לך?

מה בעצם הכי היית רוצה שיקרה?

 

איך זה בשבילך (בעלך) לראות תקופה ארוכה את אשתך כבויה?

כמה אתה מרגיש חסר אונים?

כמה כוחות נגמרו לך?

כמה עצוב וכואב לך עליה?

כמה אתה מנסה להיאבק כל יום מחדש להיות מתפקד ונוכח בשביל כולם כולל הילד המתוק?

כמה אתה מרגיש מתוסכל שאתה מת מת מת שאשתך תחייך שוב את החיוך היפה שלה אבל זה פשוט לא קורה?!

כמה אתה מפחד שאולי זה אף פעם לא יקרה?

והכי נורא - אין לך מה לעשות עם זה!!!

ואתה מרגיש כישלון

כישלון כישלון כישלון

שאתה כישלון של בעל

וכשלון של אבא

וכשלון של אדם

 

הרי אם אשתך לא שמחה איך תהיה הצלחה?! לא! אתה כ-י-ש-ל-ו-ן!!!

 

הפחד מלהיפגע מובן.

אבל אם אדם רוצה לא להיפגע לעולם - הוא יכול, אבל הוא צריך לזכור שהוא גם לא יאהב לעולם!

כי מי שאוהב ופותח את לבו לאהבה - בוודאות נהיה פגיע!

כי מפחד לאבד את האהבה הזו, כי מפחד להיפגע ממנה.

אבל חייבים לקחת את הסיכוי של האהבה, שזה הדבר הכי עמוק ועוצמתי וגדול בחיים - אפילו במחיר של הסיכון מלהיפגע.

לבחור לחיות. לבחור לאהוב.

 

מי שלא רוצה להיפגע לעולם - יכול. אבל הוא גם לא יאהב לעולם.

ומי שבוחר לקחת את ה"סיכון" בלהיפגע, בשביל ה"סיכוי" שבאהבה - מרוויח.

 

 

חלק שמיני

 

ואם לא הגענו בכל זאת להסכמה,

ומישהו מוותר לשני?

 

אם אתה מגיע למצב שאתה מוותר - חשוב מאוד לעשות זאת מכל הלב,

אחרי שגם אתה וגם אשתך הבנתם לעומק את כל ההשלכות שיכולות להיות למקרה בו אתם דנים.

אם זה לא נעשה מכל הלב - עדיף שלא יעשה בכלל.

אתה תרגיש רע עם זה.

אשתך תרגיש רע עם זה.

כולם ירגישו רע עם זה.

 

חשוב גם להגיע להסכמות ביניכם ותיאום ציפיות מדויק ביניכם

שאם הגעתם למצב שאתה מוותר,

ואתה שלם עם זה,

אבל יחד עם זאת אתה עדיין מרגיש כאוב - מותר לך ויש לך את כל הלגיטימציה בעולם להביע את הכאב שלך בכל זמן נתון שבו תרגיש צורך לכך.

לפיכך, אם וויתרת אבל אתה מרגיש קשה,

ורוצה לשתף את אשתך בקושי הזה - 

החלק שהיא מקבלת הוא להכיל את הכאב שלך,

לשמוע עד הסוף,

להודות לך מכל הלב,

ואפילו להבטיח לך פיצוי שאתה ממש אוהב.

אי אפשר גם שאחד מבני הזוג יוותר ב100%,

גם לא להיות מסוגלים לשמוע את הכאב שלו ולא לתת לו להביע אותו,

גם לא לחשוב על שום פיצוי

וגם לא להודות לו על המאמץ הענקי אלא לקחת זאת כמובן מאליו.

 

אז לסיכום:

בן הזוג שמוותר -

זוכה לתודה,

זוכה להכרה בכאב שלו וברצון לשמוע עד הסוף שהוא מרגיש צורך לפרוק,

זוכה לפיצוי מאוד שווה שהוא אוהב

 

ובן הזוג שלא מוותר:

זוכה לוויתור של בן זוגו.

 

(כל זה במצב של ויתור.

אפשר כמובן גם להגיע לפשרות, להסכמות, לאמצע.

ואפשר בעקבות התהליך הנ"ל לראות מהם הקווים האדומים של כל אחד ואחת מכם,

מה הכי חשוב לך, ולמה.

מה הכי חשוב לה, ולמה.

עד כמה אתה מסוגל לבוא לקראתה ולהתגמש, ומה הקו האדום שבו אתה לא מסוגל.

עד כמה היא מסוגלת לבוא לקראתך ולהתגמש, ומה הקו האדום שבו היא לא מסוגלת.

 

• כמובן שנכתב בלשון זכר אך מופנה גם לנקבה,
• וכאשר זה הפוך ובלשון נקבה – מופנה כמובן גם ללשון זכר 

 

בהצלחה רבה רבה 

ושיהיה הרבה אור ושלום בבית 

 

 

זה לריב רק אחרי המאורע!
1.להירגע ולתת לדברים ולרגשות שבי להתברר ולתת להם ביטוי מילולי מדוייק.
2. ליצור זמן שיחה נוח ושקט מטרדות הסביבה.
3. לדבר בטון רגוע והחלטי, בביטחון.
4. לתת לכל צד לומר את דבריו עד סוף המשפט-לא להיכנס לדברי האחר.
5. לתת לרגשות ההכלה והאמפטיה להתעורר, לקחת לתשומת לב לעבודת המידות שצריך לעשות בעקבות השיחה, במישור היומיומי.
6. לסיים את הריב-דיון, בתחושה שאמרתי והצגתי את כל דבריי כהלכה, ויצאנו עם תובנות לשיפור.
במידה והריב-דיון לא הסתיים באותה השיחה- זה נורמלי ותקין! כנראה שלא ביררנו ודיבררנו מספיק את הרגשות שלנו, לתת עוד כמה ימים וכשמרגישים שוב מוכנים להעלות תובנות נוספות יוצרים זמן לשיח חדש.

זה דיון ענייני על דברים...
ריב זה ריב...

זה הריב שלנו, כי כשמתחיל ריב, אנחנו לא נכנסים למקום האפל והשחור שאת מתארת.
הרי מה זה ריב?
זה חילוקי דעות בין שני הצדדים, מותר לחלוק ואם יש לי מה להגיד בשעת המאורע הרגעי אני נוצרת, אני שומרת על זכות השתיקה! שומרת את דעתי לזמן הריב האמיתי.
בריב כל אחד שוטח את דעתו השאלה היא איך?
יש שיקללו ויצעקו את שבליבם ואת דעתם- זה לא ריב זה חוסר אונים אחד מול השני.
אז ריב בשבילך זה חוסר אונים מול מי שעומד מולך..

לא מעלים טונים, מתווכחים על הנושא ספציפית ולא מעלים נשכחות, לא דורכים על נקודות חלשות ולא משתמשים במילים פוגעות (אתה שכחן זה פוגע. אפשר להגיד מפריע לי שאתה שוכח)
אם אחד מאיתנו בלי להשים לב שוכח השני מזכיר לו

1)לא לדבר בהאשמות, אלא להשליך על עצמך (אני נפגעתי כשאמרת/ עשית ,אני רגישה, וכו'..
2) לדבר בטון רך. "לשון רכה תישבר גרם."
3) לפעמים כדאי להוציא קיטור על הנייר/ לחברה/ כאן בפורום ולהגיע לשיחה עם פחות אמוציות, גברים שכלתניים מאיתנו ועודף רגשות מבהיל אותם.

אם הריב הוא על נושא ספציפי, אז חשוב לדעת להתמקד באותו נושא, ולא עכשיו להשליך את כל הכעסים והמרמורים שיש על הצד השני כי "אם כבר אז כבר"..
אנחנו רבים- להשאר בגבולות השיח המכבד. לזכור שאנחנו ביחד כאן, אוהבים אחד את השני. לא מקללים, או אומרים מילים מקטינות. חושבים כל הזמן על הרגע שאחרי שתרגע הסערה, האם עדיין ארגיש נכון עם המילים שיוצאות לי מהפה? לחשוב לפני כל מילה שיוצאת, להרגיש אם זה מה שנכון להגיד כאן, לחשוב איך אני הייתי מרגישה אם הוא היה אומר לי ככה.
להקשיב. זה בעיני הכי חשוב. שלא כל צד יצעק יצעק יצעק את כל מה שיש לו להגיד. אלא שכל צד יקשיב למה שיש לשני לומר.

א. גם כשרבים לא מוציאים מהפה מילים שלא באמת מתכוונים אליהם

ב. לא משתמשים באיומים

ג. לא מנצלים נקודות תורפה של השני ע"מ לפגוע בו

ד. אם מרגישים שעומדים להתפוצץ אז אומרים והצד השני חייב להתחשב

ה. לא שוכחים שאוהבים גם במריבה. 

ומוסיפה:
1. אם הילדים שמעו את המריבה, שישמעו גם את הפיוס
2. לזכור בעת מריבה, שרוב הדברים נראים אחרת כשמפסיקים לכעוס

קודם כל ההגדרה של לריב היא קצת לא מחליקה לי בגרון.

חד משמעית חשוב בריא ומתבקש ששני בני הזוג לא רואים כל דבר בצורה זהה

מעצם זה שמדובר ב2 אנשים שונים.

ובוודאי חשוב שכל אחד ירגיש בנח להביע את דעתו ומתוך כך יש הפריה ויש נוכחות של 2 הצדדים בקשר.

כשאחד מבני הזוג משתלט או לחילופין כשאחד מבני הזוג מבטל את דעתו כדי להימנע מחיכוכים זה מצב לא טוב.

 

מה כן?

קודם כל מטבע הדברים ישנם חיכוכים ואמוציות שעולים בין בני הזוג.

זה טבעי.

 

השאלה איך מתנהלים איתם.

לרוב מריבה מגיעה כשיש התפרצות של רגשות שנערמים בפנים ויש טריגר שגורם לזה שכבר אי אפשר עוד לכלוא אותם

 

אפשר לכתוב וללמוד על זה עוד רבות וטובות אבל כמה עקרונות חשובים לדעתי הם אלה:

1. לדעת לזהות כשאני טעונה ולהגדיר לעצמי ממה

2. לבקש מבן הזוג לשוחח כשאני מרגישה שאני מסוגלת לדבר בצורה יחסית רגועה ועניינית

3. לא להאשים או לבקר אלא לדבר על הרגשות האיישים שלי 

את התמונות אני רואה כאשר אני מסתכלת לו בפלאפון ללא ידיעתו .. מצד אחד מתוסכלת מהחוסר שליטה שלי בחיטוט הזה ומצד שני כן שמחה להיות מודעת למצב . ועם כל פעם כזאת הרצון לבדוק אותו הולך וגובר ..
זה גם מצב מתסכל . מאוד.

מנסה לענות עכשיו כי נכנסת לימים עמוסים מאוד מאוד שכנראה לא יהיה לי זמן...

הרגשתי את הכאב שלך, את הנכונות שלך, את כל ההכלה והכבוד שיש לך לאיש שלך. זה מדהים!
תמיד מרגש אותי לראות פה בפורום איך יש לנו כנשים כוחות להיות הכל...בכל המובנים ובכל החזיתות..👑

כתבת שהכלת התנהגות כזו בעבר ואיך את אמורה להכיל שוב התנהגות כזו.
וכתבת גם שאע"פ שאת עושה מאמץ לקיום יחסים פעם בשבוע - זה כנראה לא מספיק לו.

אז בואי נעשה סדר:
גם אם תקיימו יחסים כל יום - זה לכאורה "לא יספיק לו". את יודעת למה? כי זה לא קשור אליך ולזוגיות שלכם. הוא לא צופה בתכנים האלה כי את לא מספיקה לו/ כי הוא לא מסופק מינית במסגרת הזוגית/ כי שם יש נשים יפות יותר/ כי הזוגיות שלכם פחות מעניינת. לא! לא! לא!

הוא צופה בגלל תאווה, בגלל מנגנון פיזיולוגי של גברים. ובגלל - הרבה פעמים - צורך רגשי של בריחה או התמודדות עם נקודות קשות ועצובות בחיים. אולי אם תשווי את זה לאכילה רגשית יהיה לך קל יותר להבין? הרי אותו אדם שאוכל כעת גלידה, חצי שעה אחרי ארוחה כבדה, הוא ודאי לא רעב. נכון? מסכימה איתי? אז מה - הוא משקיט עם אוכל איזה רגש שלילי שעלה בו.
אותו דבר עם צריכה של מין. זו בריחה לכל דבר.

אני יודעת שקשה לעשות את ההפרדה הזו בראש. זה לשמוע את זה שוב ושוב. לקרוא.להרהר ולהפוך בזה - בסוף נופל האסימון.

אם את נמצאת במקום כזה שאת מבינה שזו בריחה רגשית שלו, ולא קשור אליך ולא מציב אותך בשום "תחרות" לעמוד בה. אז אנחנו מגיעות לשלב השני:
"מה? כמה אני אכיל אותו שוב ושוב"?!.

אם את מגיעה מולו מנוטרלת מהמקום האישי שלך ( וזה בסדר גמור עכשיו שאת מרגישה שזה על חשבונך ופוגע בך!). אז את מגיעה מולו כמו כל דיון על התנהגות מסויימת של אחד מבני הזוג שמפריעה לשני:
- מפריע לי מאוד שיש לילות שאתה לא מתקלח ונכנס למיטה ככה.
- מפריע לי שכשאתה מאחר, אתה לא מודיע לי ואני דואגת.

מה ההבדל בין הדוגמאות הנ''ל לבין שיחה על תכנים מיניים כמו שתיארת? - המעורבות הרגשית שאנחנו מרגישות.

לכל התנהגות שמפריעה לנו בבן הזוג - יש את קו הרצף הזה בין הכלה לבין בקשה לשינוי. אם קשה לי שהוא מאחר - מסתמא אני אבקש פעם ןפעמיים. אזכיר שוב. אבקש שוב. ויש מצב שאחליט באיזשהוא שלב לוותר ולהשלים עם המצב. ולחכות שהוא ירצה לשנות - כי כשהוא ירצה (למשל יווכח בעצמו כמה הוא מפסיד בזה שהוא מאחר /יחווה בעצמו דאגה למישהו שאיחר ולא הודיע לו) - אז הכל ייראה אחרת!

בשביל לשנות בנ"א - צריך את הרצון שלו!

את לא יכולה אף פעם לגרום לו להשתנות אם הוא לא *רוצה*!

מה כן?
- אני כן חושבת שיש מקום לדבר איתו בשיחה *עניינית* שזה מפריע לך. וכאן - ככל שבפנים תצליחי להגיע להרגשה הזו שזו בריחה רגשית שלו ולא קשור אלייך - סיכויים טובים שהשיחה שלך תצליח להניע אותו יותר!
כי כשאת באה עכשיו לדבר איתו. את מונעת מהמקום המפחד שלך. הלא בטוח. המרגיש נבגד (לגיטימי!). את בעצם מבקשת על עצמך.
אם את מפרידה בין הזוגיות שלכם, לצריכת תכנים כאלה. את מגיעה לשיחה איתו ממקום של - אני רוצה לעזור לך! בשבילך! מה גורם לך לצרוך כאלה תכנים? מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לך בזה? היית רוצה עזרה?

זה מקום שונה לחלוטין! ואת לא צריכה לדברר אותו. מרגישים אותו מייד. כל הגישה שונה. וכל אדם יהיה יותר קשוב כשהוא מרגיש אכפתיות ודאגה אמיתיים, במקום אשמה ועלבון.

ותמיד לזכור - כמו כל דבר - את קו הרצף שלנו. ביקשת, הוא עוד לא רוצה לעשות צעדים לשינוי (מרגיז!). אז בינתיים נשאר לנו להכיל... כמו הכלה של כל התנהגות מעצבנת של אחד מבני הזוג.

- ותפילה! להתפלל שהוא ירצה לשנות! שיהיה לו את הרצון.

תשמרי עליכם פתוחים ונעימים במיוחד בנושא הזה (כמו שנשמע שאת עושה בהצלחה עד עכשיו), כי כשהוא ירצה לשנות - הוא ייגש אליך. הוא יידע שאת רוצה את השינוי הזה שלו, שחיכית להבשלה שלו בסבלנות. שלא הפסקת להאמין בו שהוא יכול. שאת תמיד היית שם לצידו.

ואין כמו הכוח הנשי בנושא הזה!💃

ויחד עם זאת נראה לי שצריך לקחת צעד פרקטי ולסייע לבעל. חסימה פשוטה כשהססמא להוריד הגנה אצלך ביד ( הורדת הגנה הכוונה להורדת רמת הגנה ולא להורדת הגנה בכלל...גם לך לא תהיה גישה לחומרים גרועים). זוכרת שבעלי התחנן שאחסום לו כמה אתרים מפאת בזבוז זמן. לקח לי זמן לכבד את בקשתו הפשוטה כי לא הפנמתי למה אדם מבוגר לא יכול לעשות את זה בעצמו חרף רצונו, בסוף מישהי ניערה אותי ומיד עשיתי. אין מה לעשות- אם יש פחות גישה לדבר יש פחות מהדבר עצמו ( נכון שתמיד ניתן להשיג...אבל עדיין...)

תודה על התגובה ..
מתפללת שבעלי יבקש ממני שאחסום לו ..

שוב, זה נראה לי החלטה ביתית ודרך חינוכית. ולא התעלמתי מהנקודה הזו שאין לו רצון כפי שכתוב כאן אבל דווקא זו העזרה הכי ראשונה שניתן להגיש לו. ולא חושבת שזו התערבות. זה דרך של הבית. חסימה בסיסית. זה היה צריך להיות לפני הכל.

לא לשים חסימה ולו בסיסית זה ממש מכשול בפני העיוור. ואנחנו יודעות את זה גם על עצמנו. אנחנו נחשפות לדברים סופר לא צנועים שמשפיעים עלינו במישרין או בעקיפין. קטונתי מלייעץ אבל אני אומרת את זה כי כל פעם מחדש פוגשת באישה דתית וצנועה ( עשרות..) שאין לה שום בעיה עם אינטרנט פתוח....קשה לי עם זה.

אני הראשונה שיש לה בעיה עם אינטרנט פתוח !! הלוואי הלוואי שהייתה לו חסימה טובה!!! ( כפי שככבר ציינתי ,יש לו חסימה אבל לא מספיק טובה)
אשרייך שזכית שבעלך מבקש ממך לשים לו חסימה אנחנו לצערי (הרב) לא במקום הזה , אז לפתוח עוד ועוד הודעות שחייב סיסמא ושקשה לך לראות נשים שאין להם בעיה עם אינטרנט פתוח - זה לא מועיל וסתם מכאיב . תודי לה' שלבעלך זה ברור ובהיר ותביני שלא אצל כולן זה ככה , אני הרי לא יכולה להכריח את בעלי לשים חסימה ..

סליחה. מקווה שהצעות של חכמות ממני יועילו. בהצלחה בע"ה.

לפותחת, נכון?

תודה יקרה .
את כותבת כל כך נכון ועם זאת כל כך קשה להיות במקום הזה שאת מתארת , לנטרל רגשות קשים וחזקים .. על גבול הבלתי אנושי .. הלוואי שהייתי יכולה להשוות זאת ל- "למה אתה לא מתקלח לפני שאתה נכנס למיטה"..
בע"ה לוקחת בגדול את הגישה המדהימה הזאת ואשתדל ליישם עד כמה שאצליח.. תודה תןדה תודה .

ואף פעם אל תתייאשי!
עכשיו נראה לך שזה אבוד ובעלך לא ירצה טיפול לעולם וכו'.

החיים מפתיעים כ"כ!! ומה שרוצים באמת - מקבלים!!
אני ממש מאמינה בזה!!

והבונוס שתקבלו - זוגיות אוהבת וחזקה פי מיליון!

נשמה. זה נפש. והנפש - יש לה קצב משלה... התהליכים קורים כל הזמן, אבל באיטיות...
אל תפסיקי להאמין בעצמך ובו!❤️

@חלונות

את לא שולטת בבעלך, את לא גורמת לו לעשות את מה שהוא עושה ואת לא יכולה לשנות אותו. זה 3 אקסימות שאת צריכה ללמוד לקבל..
ממליצה לך לבקש ממנו לשים סיסמה בטלפון שלו כדי שלא תוכלי להציץ ולפגוע בעצמך.
הוא מכור ואם הוא לא ילך לתכנית גמילה, סביר להניח שהוא ימשיך מדי פעם לעשות מה שהוא עושה, אבל את יכולה לטפל בעצמך ודרך כך לבחון מה הם הגבולות המתאימים לך.
פתחו כאן שרשור לא מזמן עם עיצות ממש חכמות
בהצלחה יקרה!

האמת ? העצה הפרקטית הכי נכונה שיש ..
אני הולכת לעשות את זה ..
זה לא ימחוק את הרגשות והחששות אבל לפחות לא אכנס שוב למצב של חיטוט וגילוי וחוזר חלילה . כבר אין לי כוחות.

באמת מאוד לא נעים.
לפני זמן מה העליתי שרשור דומה אבל חריג יותר, ותגובה אחרי תגובה כתבו לי שמדובר בהתמכרות. נכנסתי לעומק הנושא והמצב הזה מוגדר כהתמכרות. (אלא אם כן אין לו מצפון או רגשות אשמה, הוא לא מסתיר את זה ממך, או שזה משהו מקובל במגזר. בעולם החילוני יש בני זוג שרואים יחד...)
הטיפול הכי מומלץ זה 12 הצעדים.
תפני אלי בפרטי אם את רוצה ואני אתן לך באהבה את המידע על מכוני טיפול שאספתי, אני עדיין באמצע בירור.
לגבי זה שאת מלקה את עצמך שאולי את לא מספקת אותו, אל! אל תגידי את זה לעצמך!!! גם אם היית שוכבת איתו פעם בשנה בגלל קושי/חולי/מצוקה כזאת או אחרת, עדיין זה לא משהו שאת אמורה להכיל! אין שום סיבה שתהי איתו כדי "לעזור" לו להתגבר על זה. את לא ז**ה שנמצאת לידו כדי לפרוק אצלך תאוות מיניות. את אשתו! מגיע לך לקיים איתו יחסים מתוך רצון וקרבה!
זה נירא לך פשוט שאת אמורה לספק אותו כדי שלא יגיע למצב של יובש... אבל תדמייני לעצמך זוג שהאישה בהריון חודש ראשון ובגלל מצב רפואי אסור לה לקיים יחסים, זה נירא לך לגיטימי שבעלה יראה דברים כאלה בגלל שהיא לא מספקת אותו?! ממש לא. אלא אם כן זה בא בהחלטה מאפשרת של שניהם.
כל עוד זה מפריע לו גם אם לידך הוא משחק אותה שהוא החליט ככה וזה מה שהוא רוצה
וכל עוד הוא מרגיש צורך להסתיר את זה ממך
ואם זה מעסיק אותו הרבה, הוא מחליט להפסיק וחוזר שוב ואז שוב מחליט להפסיק ושוב חוזר ושוב ושוב ובין לבין או מרגיש רגשות אשמה או שהוא כל הזמן במחשבות מתי יגיע הרגע שישבר שוב...
בקיצור, כל עוד הדברים האלא קיימים זה נכנס לקטגוריה של התמכרות. -אני יודעת שברגע שאומרים את המילה המלחיצה הזאת התמכרות זה מעלה דימוים נוראיים, אבל גם מצב פשוט כזה, מבחינת העזרה שהוא צריך, זאת ההגדרה- (כמובן שהוא לא במצב שצריך עכשיו להכנס למסגרת סגורה שיקומית... )מספיק בשבילו מטפל אישי ואולי בנוסף טיפול קבוצתי. הטיפול אמור להגיע לעומק המצוקה שהתחילה את העניין ולעזור לו לפתור את זה עם עצמו בדרכים יעילות יותר.
תדמייני את זה כמו בריחה לסיגריות. זה אותו דבר. רק שכאן זה כמובן פוגע הרבה יותר כי אינטימיות זוגית אמור להיות לו רק איתך
תפני אלי אני יחלוק איתך את כל המידע שיש לי כרגע, ונוכל גם לתמוך אחת בשניה❤

איזה מדהימה את !!
לצערי , קשה לי מאוד להאמין שבעלי ירצה ללכת לטיפול כלשהוא או אפילו יראה את זה כהתמכרות .. כמו שכבר כתבתי ,הוא לא בעמדה של לקבל את הדברים ולפעול 'בכל דרך' לשנות אותם .. הוא מצטער, מתבייש, כואב וכו וכו אבל נשאר עם אותה אפליקציה בעייתית ..
אנחנו נמצאים בטיפול זוגי עכשיו ( בלי קשר ) ונראה לי פשוט אפתח את הנושא שם ..
בהצלחה רבה לנו !!! ושוב תודה !

לראות את זה כהתמכרות זה בהחלט מטלטל. כי זה הגדרה מאיימת שאנחנו שמים אותה על אנשים שאיבדו צלם אנוש בגין ההתמכרות שלהם...
אבל התמכרות זה בעצם כל דבר שאדם רוצה להפסיק ולא מצליח.
לא חייבים לקרוא לזה התמכרות.
הוא מודע שיש בעיה? הוא מעוניין לפתור את הבעיה? מעולה! יש שיטה כדי לפתור את הבעיה. שיטת 12 הצעדים.

בעיני- להכיל אותו לא אומר להיות רק בהכלה ושתיקה.
אם זה מפריע לך, וזה בסדר גמור שזה מפריע לך גם אם את מבינה שזה לא קשור ישירות אליך, ראוי ונכון וצריך להגיד לו את זה באופן ברור.
להבין את הקושי שלו לא אומר למחוק את שלך

תשתפי אותו כמה שזה כואב לך, שאת מרגישה שזה פוגע בך ופוגע בזוגיות שלכם, ותשמעי ממנו מה הוא חושב על העניין.
אם הוא לא באמת רוצה להפסיק- זה משהו שמגיע לך לדעת ולחשוב איפה את בתוך זה

אם הוא באמת רוצה להפסיק - תציעי לו לחשוב ביחד על פתרונות טכניים.
אם לא מתאים לו יחד איתך- גם בסדר.
אם לו מתאים לו בכלל להתאמץ בשביל להפסיק- זה גם בסדר.
אבל זה בסדר גם לומר שאת לא מוכנה להמשיך לקבל את המצב ככה שהוא נופל שוב ושוב ולא מוכן לעשות שינוי. ושיבין שזה משפיע עליך ויכולת ההכלה שלך מוגבלת.
לאן זה יוביל? רק את יודעת...

לא בתור עונש או איום סרק. אלא באמת להבין ולשקף לו לאן את תגיעי בהוויה שלך אם לא תרגישי התקדמות
כי זה משפיע עליך ממה שאת כותבת (וזה בסדר כמובן וטבעי)

לא קראתי את הודעותייך הקודמות, אבל אני חושבת שזה לא נכון בכלל להדחיק את הפגיעה שלך
ולהכיל את המצב.
נכון, את לא מחליטה עליו. אבל כן, זו הזוגיות שלכם. הוא עושה מעשים שפוגעים בך וחשוב מאד שהוא ידע את זה.
במקום לדבר איתו בנזיפות והאשמות
או על פתרונות טכניים,
שתפי אותו בכאב הגדול שאת חווה.
וכן, אם קשה לך להיות איתו בגלל זה- אז גם לשתף.
לא לעשות את זה בכח זה עלול לגרום לנזקים לזוגיות שלך וליחסים שלכם לטווח הארוך.

שולחת מלא כח.