פורום הריון ולידה (עמוד 1916)

האחות אמרה לי שלא אמור להיות חום והרגשה כללית רעה, אלא כאב מקומי

שאני ירגיש בימים שאחרי כאילו עם שפעת ויכול להיות שיהיו כאבים ביד ואודם מקומי

למחרת הקאתי, העליתי חום, היו כאבי שרירים, הייתי חלשה מאוד.
היד כאבה בהמשך שבוע. ירד בהדרגה...

אפילו היד לא כל כך כאבה..
אבל שמעתי מחברות סיפורי זוועות של תחושות חולי במשך השבוע שאחרי, הקאות, חום וכו'

הנשים יש רק כאבים ביד, אבל ייתכן בהחלט גם התופעות שתארת. נדיר יותר אבל קיים.
עד 72 שעות אחרי החיסון ניתן לייחס לחיסון.
תרגישי טוב!!

כאבים מקומיים לאיזה יום בערך וזהו...

אבל תלוי גם כמה זמן עבדת.
כן גם על פיטורין צריך להודיע מראש.
תבררי מול משאבי אנוש שלך בדיוק את הכללים.

אדום לו מאד בעורף והוא התגרד בבוקר.

יש לו אסטמה של העור.
הכוונה שלי אם זה יכול לגרום לכזה בכי

ניסית להוריד לו מוצרי חלב?

הפסקנו עם המטרנה כבר שבועיים בערך הוא בלי.
זה עוזר?

גם גורמים לה 

לא זוכרת אם הוא ינק בזמן הזה או לא.
אבל אנסה להפחית.
בכללי הוא לא אוכל המון מוצרי חלב. מעט חלב בבוקר עם שוקולית.
מדי פעם קוטג.
וזהו.

מנסיון.
(שלי, לא של הבנות שלי..ב"ה)
עוד משהו שאצלי החמיר את זה מאוד- עגבניות..

אבל תכלס כשעבר זמן מסתבר שהאסטמת עור אצלי היתה בגלל רקע רגשי, בתקופות מסויימות...

עכשיו אכל פיצה עם עגבניות ובצל שבעלי הכין לו
אני אנסה לשים לו סויה במקום חלב בשוקו.

בשכיבה זה יותר מציק.
וגם אם מתנהג שונה מאשר שהיה לו תולעים, עדיין זה יכול להיות תולעים.

מסכן.
הוא באמת מתגרד שם.
אבל בדכ אחרי מקלחת הנחתי שזה מים.
וזה גם לא חדש שהוא מתגרד שם והספקנו להיןת אצל הרופאה מאז שהתופעה התחילה והיא לא ראתה משהו חריג.

אנסה להתקשר אחהצ כי עכשיו לא עונים

בת שנב ושבעה חודשים.

התחיל לה בסביבות גיל שנה אסטמה של העור.. וכל לילה היא מתעוררת בצרחות.

נרדמת בחזרה איתי עם מזגן וקרם לחות...
אסטמה של העור זה סיפור חיינו יש 2 ילדים נוספים עם אסטמה של העור ממש קשה  מגילך חודש.

אם את רוצה עצות (לא שמשה באמת עוזר לאורך זמן..) בכיף!

התחיל בכמו קילופים בחיבורים של הכפות ידייים עם הזרוע.
אנחנו שמים מאוורר תקרה ופותחת לו חלון..מזגן פחות. הוא גם מרכזי וגם הואמישן עם אחיו הגדול בחדר וקר לו..

אוף איזה מתסכל

פניסטיל-טינדן. שמרגיע מאד את הגרד- זו המלצת הפרופסור שאצלו היינו.

ויש לי את ההמלצה הקבועה- לרחוץ רק בשמן ליפקאר באום וכן למרוח בקרם לחות שלהם.

לנו זה הציל את הילד שאובחן בגיל חודשיים עם אטופיק דרמטיטיס חמור.

כיום, עם טיפול יומיומי כמעט ואין התפרצויות.

בהצלחה

 

והפיסניטיל זה משחה?

הוא מושלם. אני גם אוהבת את הריח שלו.

שמתי לו כרגע אקווה קרם. נראנ אם ירגיע לו

יש לו ריח מאד "טעים" בעיניי. -

מכל השמנים לתינוקות הוא היחיד שלא משאיר שכבה שומנית ולא נעימה. ומצד שני הכי יעיל ואפקטיבי.

וכמו שפשיטא ענתה לך- הטינדן זה טיפות שמרגיעות גרד. חייב מרשם רופא.

ומבאס כי אני בתקופה פחות טובה וזה מורגש ממש😔

אותי זה קצת מלחיץ כמה מחיב לקום בבוקר עם חיוך ענק על הפנים

לטוב ולרע...

בס״ד

כמובן שאם אני לא בטוב זה משפיע על כולם.
אבל זה שאני בטוב *ממש* לא ערבה לזה שכולם גם יהיו..... 🥴

אבל ודאי שכשאני בטוב אז מעבר לשדר הטוב לכולם
אני גם פנויה יותר להכיל ולתמוך ברגשות
ואז ממילא יותר טוב

ולפעמים אני רואה שהילדים מצליחים להיות עליזים ושמחים גם בלי ש"אתן דוגמה אישית"...
וזה ממש נס מבחינתי, כי לצערי אני לא תמיד מצליחה להיות עליזה ושמחה ובמיטב כוחותיי...

מתסכל אותי שהשמחה של בעלי תלויה בי
כאילו מה זה קשור? מעצבן

משליך רק על הילדים.. והאווירה בכללי

ככה זה
וזה משמח מצד אחד
וקשה ומפחיד מהצד השני

בעלי גם אומר כך

זה היה דם מפצע. המקום היה יבש ורגיש. מה שמדהים בשיכון פועה הרב הנחה אותי לקחת מראה ולהסתכל בעצמי וממש ראיתי את הפצע. לא הייתי צריכה בודקת

רק תיזהרי לא להסתכל על האצבע כשאת מוציאה (מבחינה הלכתית.. שמא יהיה דם עליה).

מבחינה רפואית- אחרי לידה זה מאוד נורמלי שיש שיבושים הורמונליים שגורמים להכתמות. זה ממש לא מלחיץ כשלעצמו וכנראה גם הרופא לא יתרגש
מניקה?
מונעת?

1. פצע כתוצאה מיובש נרתיקי בזמן ההנקה

2. דימום הורמונלי קל של הנקה (יכול להיות כתוצאה ברווח בהנדות או כל שינוי אחר שמשפיע על המאזן ההורמונלי..)

3. אם את על גלולות הנקה אז כתמים של הגלולות...

4. דימום של ביוץ - אם במקביל יש רטיבות והפרשה כמו חלבון ביצה - מאוד יתכן ביוץ או נסיון של הגוף לבייץ..

אז יש מצב שזה פטריה.
לי כשהיה ממש עשה כתמים.

היה מעניין.
פחות ראה לי לילדים קטנים.
אלא אם כן ההורים אוצים להינות ורק שלילדה יהיה יעים אז זה בסדר.
לא מתיש או משהו.

ראיתי משפחה שיצאו מסיור לפנינו.
וגם המדריכה אמרה שהילדים שלה נהנים.

אא"כ היא ילדה מאוד רגועה שלא תיגע בשום דבר ותשב בשקט
רעיונות אחרים- יש בקניון מלחה פעלטון שמתאים לקטנים
האקווריום ליד גן החיות

שפתחו בתקופה האחרונה

 

בס״ד

בצמוד לכניסה של עזרת הגברים. כניסה 25-30 ש״ח, נכון ללפני הקורונה.

זאת פעילות של מציאות מדומה שבה ניתן לראות את בית המקדש ״מבפנים״.

פרטים נוספים יש באתר של הקרן למורשת הכותל 🙂, תהנו!

לק"י

חשבתי על האקווריום גם, ונראה מה עוד.

מה איתך אהובה?

אבל כבר לא רוצה לפתח תקוות שווא לעצמי

חבל עד שעברת את כל התסמינים של ההתחלה יש מצב שבהמשך יעלמו כל הדימומים והכתמים.

האמת שמה ששבר אותי זה החלב...אני מרגישה ריקה
וזה קרה בבת אחת

שזה מפתיע שזה גמר לך את החלב.
בגדול זה אמור להיות מותאם להנקה וזו לא תופעת לוואי שאמורה לקרות.

בדקת הריון?

דימויים כתמים וכו ואחר כך תקופה ארוכה כמה חודשים של שקט אז אולי שווה לך לחכות עוד קצת.

לגבי החלב זה קצת מוזר

התינוק לא רגוע? שומעת פחות בליעות?
זה שאת כבר לא מרגישה מלאה יכול להיות שפשוט החלב התאזן או אפילו קפיצת גדילה

לגבי שאר התופעות - נשמע לא כיף.
אולי כדאי באמת לנסות תחליף דומה שמתאים בהנקה או לשקול לעבור להתקן.
לא כדאי להפסיק בבת אחת בלי להתיעץ. חבל

יש לי רזומה ממש ארוך של הנקה.. גם אחרי שנתיים++ לא הרגשתי ריקה ככה...

האם התינוק שיונק עצבני במהלך האוכל?
הוא עולה במשקל?
צמצם פערים בין ארוחה לארוחה?

אם הכל תקין, כנראה שלא חסר חלב

לא יודעת לגבי עליה במשקל

יכול להיות שהחלב התמעט...
אבל זה גם יכול להיות לא בגלל הגלולות.
נגיד הריון, שינוי התזונה, חוסר השתייה.
למה את מניחה שזה בגלל הגלולות?

אם זה הדבר היחיד שהשתנה, הגלולות כן יכולות להשפיע , אם תעשי חיפוש בתחום זה מופיע באתרים עם מידע על הנקה, באופן אישי כששאלתי על זה רופא, הוא אמר שבגלל שלא קיימת מספיק מודעות להנקה בקרב הרופאים זה לא נחשב לתופעת לוואי, יש הרבה נשים שמדווחות על שינוי בכמויות החלב עם התחלת השימוש בגלולות, חלקן לא מקשרות לגלולות כי מתחילות לקחת לפני שההנקה מתייצבת, התינוק מתחיל להיות עצבני, ומבקש לינוק לעיתים קרובות, העובדה שאלו הגלולות היחידות שמותרות בהנקה בגלל שהן לא מכילות אסטרוגן לא אומר שהן מותאמות להנקה, ולא משפיעות על כמות החלב ואם היא חוששת למיעוט חלב, הפעולה שצריכה לנקוט כל עוד לא מדובר במיעוט דרסטי זה פשוט להגביר את החלב כמו בקפיצות גדילה (להגביר ביקוש כדי להגביר ייצור)

ולפותחת- מה הסיבה שאת חוששת שהחלב התמעט יש שלב לקראת גיל חודשיים שכבר לא מרגישים את הגודש כמו בהתחלה וזה לא סימן להתמעטות החלב אלא שהגוף מתחיל לייצר חלב לפי ביקוש.

חשבתי שזה כל הרעיון שלהם, שהם לא מפחיתות חלב

הכוונה שהן בטוחות להנקה מהבחינה שההורמון לא עובר בחלב מהבחינה שזה לא מכיל אסטרוגן אבל יש כאלו שזה משפיע על החלב אצלי היתה השפעה דרסטית אבל הייתי עם ילד גדול יותר והגברתי שאיבות ונתתי לינוק הרבה תוך שבוע או שבועיים לא זוכרת החלב חזר לעצמו (יש שיטות להגברת חלב, שאיבות אחרי כל הנקה, להציע כל שעה, וכדי שיהיה רגוע בערב שזה השעות הקשות להוסיף בקבוק אחרי ההנקה ולאכול מסודר, לנוח כמה שאפשר. זה בדרך כלל עניין של כמה ימים והגוף חוזר לעצמו.

תודה על התשובה המפורטת!
האמת שזה שינוי דרסטי ופתאומי ממש..
הנקתי כבר בהריון, הנקתי עם שינוי תזונה ועם עוד מליון שינויים...
אבל שינוי כזה פתאומי לא היה לי...

מרגישה שזה ממש קשור ואני מפחדת להמשיך לקחת ובעצם לקחת סיכון שזה רק יחמיר

יכול להיות דימום כתוצאה מהשיבוש ההורמונלי. וגם אחרי כמה זמן יהיה ביוץ ווסת, מתי בדיוק זה משתנה מאחת לאחת.

כאילו עצם ההפסקה תעודד את הגוף לחזור לבייץ?

ההפסקה.

אם את מניקה, יכול להיות שההנקה מונעת את הביוץ ויכול להיות שלו. אי אפשר לדעת.

באמת אם היא מונעת אז יכול להיות שלא יהיה דימום בכלל, אבל זה לא בטוח

לק"י

אולי זה קשור לזה ולא לסרזט?

התינוק רגוע כיונק? מרטיב מספר טיטולים ליום?

ואז ההשפעה תהיה אחרת.

פומיניק או דיאמלה.

כמה זמן נמשך הדימום? קשה לדעת מה יהיה כשתפסיקי... יכול להיות דימום אומרים שיש סבירות גבוהה להריון אלא אם כן תמשיכי לגלולות מסוג אחר, לגבי החלב, זה בהחלט תופעה שקיימת לא יודעת להגיד לך כמה נפוצה הדרך להתגבר עליה היא להציע כל שעה ואם יש לך סבלנות להוסיף שאיבה בבוקר ולהוסיף לתינוק בערב כשהחלב מתמעט אחרי הנקה, אם הוא רגוע אז פשוט תקפיאי שיהיה לך ליתר ביטחון אחרי כמה ימים החלב חוזר בדרך כלל (בערב מרגישים בדרך כלל את ההתמעטות בגלל שנגמר הכוח שוכחים לשתות הגוף מתעייף וכדו') להקפיד על שתיה ואכילה של מאכלים שמעשירים כמו קוואקר טחינה שקדים.

גם בגלל דימומים בלתי פוסקים, סמכתי על ההנקה, אבל נכנסתי להריון. אם את ממש לא רוצה הריון, ורוצה בכל זאת להפסיק אז כדאי לך להשתמש באמצעי מניעה אחר. כבר שמעתי מכמה חברות על נובהרינג, תבררי אולי כדאי לך לעבור לזה..

אבל מה קרה רשהפסקת,???

וגם מיד בייצתי🙂

אגב גם לי היה פתאום התמעטות בחלב, לא חושבת שזה קשור לגלולות, אבל ממש אין לי מושג למה זה קרה, ואז גם נכנסתי להריון והחלב עוד יותר התמעט ככה שאין לי באמת מושג מה היה קורה מהבחינה הזאת אם לא הייתי נכנסת להריון..

הי,
פתחתי חשבון במיוחד בשבילך, אני קוראת ותיקה באתר, אך הפעם היה לי חשוב להגיב מניסיוני.
מסייגת ואומרת שהכל מניסיוני האישי בלבד.
בהריון הראשון עם hcg גבוה הייתי במעקב הריון בסיכון, אם כי כמוך לא היו אינדיקציות רפואיות נוספות אי בעיות, הריון תקין לגמרי. הומלץ לי לזרז בשבוע 39, מאותם שיקולים שאת מכירה - למנוע סיבוכים אפשריים.
עשיתי מלא דברים טבעיים משבוע 37- רפלקסולוגיה, דיקור, הליכות, יוגה... ללא הועיל.
בלחץ הרופאה שלחי התאשפזתי ב39 להשראת לידה, ללא תנאים בכלל (בלי צירים, בלי פתיחה).
נתנו לי נר, היו מלא צירים כואבים שדעכו ולא קידמו.
אחר כך עוד נר, שוב צירים, ירדו לי המים, ללא פתיחה והצירים דעכו.
אחר כך עשיתי 10 שעות פיטוצין, גם הפעם מלא צירים והגוף לא נכנס ללידה.
ביום הרביעי לאשפוז ביקשתי שיניחו לי והמשכתי רק לבצע ניטור.
בלחץ גבר גם בגלל ירידת המים, אבל הרגשתי שאני חייבת הפוגה.
הייתי יומיים במחלקה בלי התערבויות, והתפתחה אצלי לידה, כמעט 96 שעות אחרי ירידת מים.

בהריון שני שוב hcg גבוה. הפעם הייתי במעקב אצל רופאה אחרת לסיכון גבוה, שאמרה לי שהסיכוי לאותם סיבוכים גבוה רק באחוזים בודדים מכלל האוכלוסייה, והיא "מאפשרת" (בהנחה והכל תקין כמובן) לחכות ללידה טבעית.
אחרי הטראומה של הלידה הראשונה היה לי ברור שאני לא מזרזת, מושכת כמה שאפשר.
ניסיתי שוב דרכים טבעיות החל משבוע 38.
בשבוע 40 הגעתי למעקבים, והחלטתי לחתום סירוב אשפוז.
בהתייעצות עם הרופאה שלי, היא המליצה לא לחכות מעבר לשבוע 41.
ב40+6 הילד שלי שמע את התחינות של אמא שלו ונולד לבדו.
מה שכן - יומיים קודם עשו לי סטריפינג במעקב בבית החולים, לבקשתי כמובן.

כמובן שאני מאוד שמחה על הלידה השניה, אבל אפ הוא לא היה נולד, תכננתי יומיים אחר כך לעשות שוב סטריפינג ואולי אפילו להתאשפז כבר, פשוט כי השילוב בין סיכונים של שבוע 41 וסיכונים של hcg כבר יכול להיות בעייתי.

למה אני מספרת לך את כל זה? רק להציע לך מניסיוני מה למדתי -
1. שווה תמיד להכין את הגוף באמצעים טבעיים
2. השראת לידה ללא תנאים יכולה ליצור סיבוכים לא פחות, וחווית לידה מאוד קשה (זה פחות גרוע אגב בלידה שניה ממה שהבנתי, יותר סיכוי שהזירוז יעבוד)
3. יש גישות שונות בנושא hcg גבוה, זה לא שחור או לבן
4 חשוב מאוד במידה ומחליטים להישאר בבית - להגיע כמה שיותר למוניטור, לבדוק בבית לחץ דם ותנועות עובר.

לא יודעת להגיד לך מזה מה לעשות, זה נורא אישי.
אני גם בהריון השני ממש לא רציתי להתאשפז למלא זמן כשיש לי בכורה בת שנתיים בבית.

רק תדעי שהרופאים יכולים להיות נורא נחרצים, ונורא להפחיד, אבל בסוף ההבדל בינך לבין היריון רגיל הוא סטטיסטיקה של אחוזים בודדים (כ-3%).
לצערי הפרוטוקול הרשמי מאוד נוקשה בבתי החולים, אם כי בשיחות עם רופאים "שלא לציטוט" חלקם תומך בגישה שניתן לחכות.

מאחלת לך המון בהצלחה, ואם יהיו לך שאלות - מוזמנת.
מקווה שעזרתי במשהו, מכירה היטב את ההתלבטות הלא קלה סביב הנושא...

למה בדקו ביטא בשלב כזה של ההריון..?
לא זוכרת שזאת בדיקה שגרתית..

היה לי גם בדיוק ככה, כל ההריון לחץ, ובסוף ההריון בכלל, ממש הפחידו אותי שאני אזרז ובסוף הצירים התחילו לבד, הייתי צריכה זירוז בלי קשר אבל ילדתי ב40+3 ולא זירזתי לפני..ממש התעקשתי על זה כי הרגשתי שהגוף לא שם..והגעתי ממש כל יומיים למוניטור..

ובשורות טובות!!! בידיים מלאות בלב שמח בע"ה

די אותו מצב. הרופא לוחץ לזירוז בשבוע הקרוב... אני מתלבטת עדיין אבל מתחילה כבר קצת להילחץ

אם רופא ממליץ לזרז, וזה מצב שיכול לסכן את העובר, למה לא? שבוע 39 זה שבוע בסדר ללדת בו... 

העניין שהייתי רוצה לתת לגוף להתחיל לבד את התהליך ולא להאיץ בו. אבל זה נכון שאין ממש לדעת ומבחינת הרפא הוא לא רוצה לקחת סיכון. אני פשוט חוששת שאם הגוף לא מוכן אז זירוז שלא יעבוד יגרור עוד התערבויות כמו שכתבו כאן למעלה ואני רוצה להימנע מזה. 

מלהגיע למצב מסכן חיים ולהיות מובהלת לניתוח... גם אם זה יסתיים בניתוח הייתי מעדיפה להיות יותר מעורבת בתהליך.. אבל בכל מקרה, זה כמובן בחירה שלך. בהצלחה

יכול להיות שזה משתנה ממקום למקום.
אצלי היה מותר מלווה אחד במיון.
בחדר לידה יכול להיות שהיה אפשר שניים. (בכל מקרה הייתי עם אחד, אז לא בררתי).

לכן שואלת אולי משהו בשתנה מאז

והיו לי שני מלווים. אמא שלי ובעלי. באיזה שהוא שלב גיסות שלי נכנסו לבקר (זה היה ערב שבת והם חשבו שהם יראו כבר את התינוק... אני הייתי עמוק בתוך הצירים וזה היה פחות נעים) ואף אחד לא אמר להם כלום...

כבר אין הגבלה ממה שידוע לי..

יכול להיות שמאז השתנה בגלל ההתפרצות המחודשת של הקורונה.
מה שכן- חזרו לעשות בדיקות קורונה ליולדות, גם אם הן מחוסנות, אבל לא עשו לי בעיות עם המסכה.

פיוטים וכו במנגינות מרגיעות

יש עוד..

זה מיגון הבעש''ט, בביצוע של חליל צד שחוזר על עצמו במשך שעה וחצי...

הניגון שבלב.
אני מאוד אוהבת.

רגועים/שמחים ניגונים חסידים

וגם בדיסקים של ישיבת רמת גן רב השירים הם כאלה

תנסי לב טהור וטהר ליבנו  ניגון רחימותא(-הוא בהקלטה לא מושלמת כי זה הוצאה ראשונית לל"ג בעומר) אותם בטוח יש ביוטיוב בדיסק יש גם ניגונים בלי מילים

מגיבה כדי לקרוא בנחת כשיהיה לי זמן

את פשוט נדירה וכותבת דברים כל כך חכמים וכל כך מחיים!!
תודה על זה❤❤
איזה כיף שאת כאן בפורום..

תודה לך על המילים הטובות 🙏❤️

אתמול איבדתי את זה מול הילדון והרגשתי רע כמו שלא הרגשתי אף פעם. תודההה על מה שכתבת! עזרת לי מלא!!!

תודה רבה

חיזקת נקודות חשובות, במיוחד על רקע החופש הגדול שהוא סוג של טירלול מתמשך 

בעיניי זה ברור שכן. אבל בגלל שיש יישובים שבהם יש נשים שמדריכות בחינם, לא הייתי בונה על מקומות כאלה להכניס

מכאלו שמלמדות בחינם, ועד כאלו שלוקחות אלפים..
אישית אני למדתי אצל מישהי שלקחה באיזור האלף, אם אני זוכרת נכון. שווה כל שקל, ולדעתי זה מהדברים שראוי להוציא עליהם כסף בחתונה - יותר מאולם/מגנטים/עיצוב פרחים שיום אחרי החתונה כבר אף אחד לא זוכר אותם.

זה לא סכום של משכורת, אבל לגמרי יכול להיות תוספת נחמדה כהכנסה צדדית.

אני שילמתי בסביבות ה1500 שקל... מישהי מדהימה שזמינה לי גם הרבה אחרי...

חושבת שזה יותר ממקום של שליחות ועקרונות. כי כלכלית זה לא הרבה

הבאתי לה מתנה בסוף.
אמא שלי מדריכת כלות דרך בנין שלם, היא מקבלת תשלום, אבל לא הרבה.

כי היא מלמדת חילוניות או כמוני שלא הכי חזקות במצוות במטרה שיחזרו בתשובה בהמשך או בזכות ההדרכה שלה וזה השכר שלה בתמורה להדרכה

אבל אני חושבת שזה שווה מאוד.. 

אני גם בדיוק חושבת על הכיוון הזה.. רק שאין פה כל-כך כלות..

מדריכה של צהר
לא לקחה תשלום. כן קניתי לה תכשיט יקר שידעתי שהיא רוצה..

על 8-10 מפגשים.

היו בערך עשרה כאלה.

 

והיא ממש הזמינה אותי לבוא לעוד מפגש אחרי החתונה - בחינם (יעני כלול במחיר),
אבל בסוף לא הלכתי..

ולא לקחה.
הבאתי לה מתנה בסוף ההדרכה.

אני גם עשיתי דרכם ושילמתי 600 עם הספר

אחותי הביאה לי את זה כמתנה🥰😍ה' יברך אותה

אבל בכל מקרה זה היה לעמותה ובאמת לא אליה ישירות

דתיה רגילה ... היו כמה מפגשים, לפחות 4

צריכים ואמורים לקחת על זה כסף. (גם מהבחינה שככה הכלה לא תזלזל בזה ותקח את זה יותר ברצינות)
בפועל מי שמדריכה נשים שהן לא ממש דתיות לא לוקחת כסף כדי שזה לא יגרום לכלות חילוניות שלא לבוא. עושות את זה לשם שמיים. (מן הסתם יש כאלה שגם מדריכות דתיות ולא לוקחות...)
אני חושבת שבשאר המגזרים המחירים מתחילים מ700- 800 לכמה אלפים...

מצטערת על כל שקל ושקל

היא הייתה מעולה אבל עדיין...מרגישה שלא הייתי צריכה בכלל חוץ מהלכות שיכלתי ללמוד לבד

לדעתי קשקוש גדול

קחי מישהו שעושה בחסד/ תשלום מועט

את ההלכות אפשר ללמוד לבד, אבל המהות של כל העניין היא משהו מאוד חשוב שכדאי ללמוד אותו ממדריכה מוסמכת . כמובן שאפשר ללמוד גם מאמא אבל היום זה כבר לא כך...

אני ספציפית לא הייתי צריכה את זה.

גם לא זוכרת מילה

אני עשיתי משהו כמו 8 מפגשים ב-1000 ש"ח.
אני חושבת שזה מאד ראוי גם לשלם על זה בין כל ההוצאות של החתונה, זה אחד הדברים החשובים בהכנות.

וגם הלכתי למישהי שיכולתי להיות בקשר איתה גם אחרי.. וזה מאד עזר לי בפעמים הראשונות של הטהרה אחרי החתונה

אבל זו הייתה מישהי שאני בקשר מאוד טוב אתה בלי קשר

150 למפגש והיו 7.
מדברת על לפני 12 שנה..

אחותי עכשיו לומדת אצל מישהי שלא לוקחת, אבל אמא שלי משלמת לה בכל זאת.
לדעתי הרוב לוקחות...

קניתי לה מתנה אחרי החתונה

מדריכה מדהימה שאני מאחלת לכל כלה אחת כמוה.

וגם אחרי הלידה הלכתי למדריכת כלות (אחרת, כי שלי הייתה עמוסה) לרענון ושילמתי.

הייתה מהממת שווה כל שקל בעיניי. עד היום מרגישה שיש לי כל כך הרבה יותר ידע מאחיות שלי שעשומשהו פחות רציני. ונשואות פי כמה.

אחותי נורא נבהלה שהמדריכת כלות לוקחת כסף, ולא לקחה מספיק מפגשים ולא באמת ניסתה להבין במפגשים...( סתם בעיה של שחרור מכסף), וזה בא אליה בהפוכה בהמשך, שלא ידעה מספיק ולא הרגישה בטוחה.. אז לדעת שזה עולה כסף, ושווה להשקיע את הכסף הזה ולא לחשוב שזה בזבוז ( עוד 300-400 שח)
...

( אחותי , אם את פה ומזהה אותי , אנא אמרי לי... )

היה מיותר. אבל כי ההדרכה היתה גרועה.
מי שלוקחת כסף צריכה בעיני לדאוג שההדרכה תהיה טובה ומשמעותית ותקיף כמה שיותר נושאים, ולא בקלות לוותר על דברים (את דוסית, אז בואי תלמדי את ההלכות מהספר..)
ואגב, הייתי הולכת רק למישהי שלוקחת כסף.
אחרת לא נעים, וגם אין מחוייבות לשני הצדדים.
רוצה להרגיש שאני משלמת לה, וזה התפקיד שלה לדאוג להכין אותי כמו שצריך והיא לא עושה לי טובה

ומצטערת בשבילך שזו הייתה החוויה ממליצה לכלה לברר בסביבתה ולבקש המלצות מחברות, עדיף כאלו שכבר נשואות לפחות כמה חודשים. וגם לדבר עם המדריכה בטלפון לפני ולשאול אותה על שיטת הלימוד שלה.

אצל חרדים הסכומים לרוב גבוההים. אני שילמתי 2000 וזה לא היה נחשב ממש יקר. אבל אם את לא משתייכת למגזר החרדי אז הם לא יקחו אותך להדרכה... תבררי כמה לוקחים במגזר שאותו תפני להדריך

הבנתי שממליצים למדריכות כלות לקחת כסף כדי שהכלות יקחו את זה ברצינות ויבואו לכל המפגשים.

באמצע משמרת בבית החולים, באמצע החייאה.
אין נורא מזה.
פעם ראשונה בהריון- דווקא ברגע הזה!
מאז זה לא חזר.

ההריון הזה משום מה קורה לי מלא

חוסר במגנזיום. תאכלי בננה ואגוז ברזילאי (3 יחידות ביום, לא להפריז)

אני שמעתי שלא מומלץ לאכול יותר מ-2 אגוזי ברזיל ליום. מן הסתם תלוי גם בגודל שלהם...
בהריון הראשון, לפני שידעתי על העצה הזאת, היו לי הרבה התכווצויות כאלו. בהריונות שאכלתי 2 אגוזי ברזיל ליום (וגם בננות מידי פעם) למיטב זכרוני לא קרה לי...

בהריון הראשון היה לי כל הזמן כולל בלידה. חשבתי שאני מתעלפת...
ב"ה בהריון השני היו פעמים בודדות ומאז כלום..
חיבוק!!!

זה מעביר את זה...

סבלתי הריון (כמעט) שלם מהדבר הנ"ל עד שגילו לי את הסוד

כי לי בהתחלה היה רק בהריון הראשון של הבת⁦.
אצל הבנים לא היה כלום, ותהייתי לעצמי אם קשור🤔

למרות שגם עכשיו בן (לפחות ככה אומרים😅)
אבל אולי זה סתם "פאשלה" של הגוף שהתבלבל

עמדתי לבשל ואיזה 3 4 פעמים הרגשתי את האצבעות ברגל נתפסות לי וחא מצליחה לשחרר אותן

לי קורה בלילה שהשריר ברגל נמתח וזה כואב ממש...

או לאכול מאכלים עשירים בסידן ומגנזיון.
כמו בננה. טחינה.

(החום של אחווה)

בטחינה רגילה יש מעט יחסית.
בכף טחינה מלאה יש בערך פי 8 סידן ממה שיש ב100 גרם טחינה רגילה..

אף פעם לא היה לי חלב לפני הלידה.
לא היתה בעיה אחר כך.

1. כן. אצלי ההרגשה של הצורך ללחוץ הגיעה כבר בפתיחה 8 בערך. ד"א, גם בפתיחה מלאה יש פעמים שעדיין אסור ללחוץ, כי הראש של התינוק לא מספיק נמוך. במקרים כאלה עושים נשיפות מהירות של 'פופופופו', זה ממש עוזר.

2. מאוד נדיר שאין לאישה חלב אחרי הלידה. יש כאלו שיוצא להן לפני, ויש כאלו שרק אחרי הלידה. נשמע לי תקין לגמרי. ובאמת לא יודעת אם בכלל יש מה לעשות עם זה לפני🤷

כן, בשתי הלידות סביב פתיחה 8 כבר הרגשתי לחצים.
לגבי 2- גם החלב שמגיע אחרי הלידה (ויגיע, אל תדאגי) הוא בכמות מאוד קטנה, ממש הגיוני לא להרגיש אותו לפני..

כן

אני הרגשתי ממש צורך ללחוץ וזה היה בפתיחה 6

זה ממש מפחיד אותי.. ללחוץ כשלא הגיע הזמן ולהיקרע

'תלחצי' ו'אל תלחצי'.

תגידי לה לפני כן שלא תגיד לך מוקדם מדי ללחוץ כי את עם עבר של קרעים רציניים ורצפת אגן ברצפה וכו'.
ולהיקרע זה קורה גם אם לחצת רק בזמן המדוייק,חלק מהמתנות שמקבלים בלידות... יש נשים שהעור שלהן יותר גמיש ויש פחות, זה גנטי. חמותי ובנותיה אף פעם לא נקרעו בלידות, אמא שלי לעומת זאת ילדה הרבה ילדים ותמיד הייתה עם תפרים .

אם את חייבת ללחוץ והמיילדת אומרת לך לא ללחוץ, הן נותנות שיטה כזאת של נשיפות שעוזרות לא ללחוץ, כי כשהתינוק ממש יוצא לא לוחצים כדי שהמיילדת תוכל לתמוך בו ביציאה.

ילדתי בקיסרי והגיע לי החלב ממש מהר

ועד שלא פוקעים לי את המים אין לי פתיחה מלאה

למזלי איך שפוקעים לי את המים הלידה עצמה מהירה
אבל בפתיחה 7 יש לי דחף ללחוץ לא יכולה להמנע מזה, זה פשוט קורה וקשה לשלוט על זה

1. גם לי היו הריונות שהרגשתי שיש חלב וכמו הריונות שבגלל לא .... וזה לא השפיע בכלל על ההנקה אחר כך.

2. אני הגעתי לבית חולים בפתיחה 4 כשהצירים ממש התקדמו בדקו לי פתיחה ונשארתי פתיחה 4.. אחרי אולי חמש דק' הרגשתי צורך ללחוץ, לחצתי וילדתי אחרי ארבע לחיצות בערך .
לא היו תפרים.

אלופה!

איזה דיכאון זה היה אבל לשמוע פתיחה ארבע כשאת מרגישה שכואב לך ברמות משוגעות

הפתיחה משתנה בין ציר לציר - גדלה וקטנה לפי הלחץ של התינוק..

וגם לי היו לידות שעברתי מ 4-5 ל 9-10 ממש מהר, פחות מרבע שעה..

או מיילדת, כשאגיע לשם.

פשוט תקשיבי לגוף שלך...
ולמה אני מתכוונת, אין עניין סתם להתחיל ללחוץ, כשאת תרגישי לחץ את פשוט תלחצי, את תראי כבר.
לא חושבת שאת צריכה להתכונן לזה.

נניח אצלי בלידה אחת המיילדת בדקה אותי והילה לי פתיחה של 6, ואחרי 5 דקות הרגשתי צורך ללחוץ ובאמת אחרי כמה דקות התינוק יצא.
לעומת זאת בלידה אחרת, המייחדת אמרה לי פתיחה מלאה, ועדיין לא הרגשתי לחץ, היא אמרה לי שכשאני מרגישה לחץ אז להתחיל ללחוץ.

בקיצור תזרמי כן התחושות שלך

ואז להיקרע רציני או לדפוק את רצפת האגן

לחצת כשאמרו לך או כשהרגשת צורך?

מסייגת- עם אפידורל פחות מרגישים את הצורך

כי הייתי עם פיטוצין ואפידורל
בלידה השניה הייתי בלי והרגשתי צורך ללחוץ ולא לחצתי. ממש עצרתי את עצמי כי פחדתי להיקרע.
שמעתי סיפורים של כאלו שלחצו לפני הזמן ונקרעו ממש.
הפעם אני רוצה לדעת שמותר ללחוץ ואם כן מתי.

בכל אופן בגלל שיש כאן כל מיני תגובות אני פשוט אדבר ישירות עם המיילדת. אסביר לה שאני מפחדת ללחוץ וצריכה לדעת שמותר, ולכן כשאני שואלת אותה אם מותר אז שתבדוק פתיחה ותענה לי (ולא תדחה אותי כמו בלידה השניה, שבכיתי שיבדקו פתיחה וסירבו)

1. רק בפתיחה מלאה (אחרי שאמרו לי שיש פתיחה) הרגשתי קצת לחץ אבל לא כזה שגרם לי לרצות ללחוץ... הייתי על אפידורל. המיילדת אמרה לי מתי יש ציר לפי המוניטור ואז לחצתי... לא הרגשתי צירים בעצמי

2. נראה לי שזה מתפוצץ אחרי הלידה עצמה (: לפני היו לי טיפות בודדות ורק אם לוחצים.

ובפעמים הקודמות היה

ואחרי הלידה היה בשפע ב"ה

סליחה על התשובה הלא מכילה ומפורטת. פשוט אני מתוך שינה🥱🥱🥱
אבל בתור אחת עם דיכאון קליני והפרעת אישיות זה מה שיש לי לומר..
❤

בתור קו ראשון לפנות לאחות טיפת חלב.
היא תדע לפענח איתך את השאלון ולכוון הלאה.
בהצלחה!

אם עוד לא עברו חודשיים מהלידה, באמת יכול להיות שמדובר בדכדוך, והוא יעבור מעצמו.
אם את כבר יותר זמן אחרי הלידה, באמת כדאי לעשות בירור מקיף יותר. אפשר להתחיל אצל רופא משפחה או בטיפת חלב, ומשם לפנות לפסיכולוג ואף לפסיכיאטר.
תרגישי טוב!

משפט בשם הרב סתיו:
70% אחוז מהגברים בעולם יכולים להתחתן עם 70% מהנשים בעולם.

זה לא רומנטי, אבל לפי דעתי זה נכון.
אהבה היא בחירה
אפשר ללמוד לאהוב
נכון, יש זוגות שזה יהיה להם יותר קל והחיבור יהיה טבעי יותר, ויש כאלו שיצטרכו לעבוד על זה יותר.

את מעט זמן אחרי לידה ראשונה, ובהריון נוסף.
לידה של ילד זו טלטלה עצומה, ועם כל הברכה, זה גם קשה.

אני מבינה את המקום שרוצה לחשוב שעשית טעות, שחושב מה היה קורה אם... אולי הייתי אישה אחרת, ואם רק הייתי מחכה עוד קצת, היה מגיע האיש באמת מתאים ומדויק לי. נראה לי לכולנו יש באיזשהו מקום את הרצון הזה. למצוא את האיש המושלם, שישלים אותי ואני אותו. שנדע תמיד לאהוב. שלא חד יפצה על החסרונות של האחר. שנגדל ונתקדם יחד. שנהפוך לטובים יותר ביחד.
רק מה? זה חלום.
חלום שמתאים למלאכים.
ואפילו יותר מזה, זה היצר הרע שלנו שאומר לנו שאולי זו טעות. עם מישהו אחר היה יותר טוב. תראי, את לא מצליחה להיות מי שרצית איתו. איזה טעות

אז צריך להניח את כל המחשבות של מה היה אם ואיפה הייתי אילו ולהתמקד בכאן ועכשיו.
בחרת להתחתן איתו, יש לכם ילד משותף ובע"ה עוד אחד.
איך הופכים את הקשר שלנו להכי טוב שאפשר?

נסי לשבת עם עצמך, להזכיר לעצמך למה התחתנת איתו.
איזה נקודות טוב יש בו
איזה נקודות טוב יש לכם ביחד.
המלצתי כאן בהקשר אחר היום, למלא צנצנת הפתקים לפי צבעים: מה את אוהבת בו, שיר שאת מקדישה, זכרונות נעימים, דברים שאת רוצה לומר עליהם תודה.
יותר משזה מתנה בשבילו, זו מתנה בשבילך.

אני באמת באמת מאמינה שזוגיות טובה מגיעה מתוך הרבה עבודה. צריך לנסות לרדת לעומק.
מה בדיוק חסר לך?
האם הציפייה שלך שבעלך ימלא את החוסר היא נכונה?
האם את יכולה למלא את החוסר ממקום אחר?
מה נקודות החוזק שלכם?
מה נקודות החולשה?
מה גורם לריבים החוזרים?
מה הדברים שטוב לכם לעשות ביחד?

תמחקי מהראש את כל מה שחשבת לגבי איך זוגיות אמורה להיראות
תמחקי את כל המחשבות לגבי איך בעל אמור להתנהל.

תמחקי הכל, ותעשי חשיבה מחודשת בהתאם למה שמתאים לך ולכם.
זה קשה, אבל זה שווה את זה.
הגעתי עם המון תפיסות ומחשבות לחתונה, על איך הדברים אמורים להתנהל ולהיראות. זה טוב לחלום, אבל כשזה לא מסתדר עם המציאות זה תוקע.
אז כשמשהו תקוע, אני מנסה לחשב מסלול מחדש.
למה זה תקוע, איך אפשר לשנות, מה באמת מפריע לי.
שואלת את עצמי כל הזמן איפה אנחנו נמצאים, איפה אני רוצה שנהיה, האם זה מתאים לי, האם זה מתאים לבעלי. וככה מתקדמים לאט לאט.

והכי חשוב, לא להיות בלחץ לשנות הכל בפעם אחת.בחרת בו והוא בחר בך. עכשיו בע"ה יש לכם את כל החיים להתקדם.
אז יש דברים שיקרו עכשיו, ויש דברים שיחכו. ויש תקופות טובות יותר ויש תקופות פחות טובות. אבל כל עוד המגמה היא עלייה, ואם עובדים על זה, היא תהיה כזו, זה הכי חשוב

ומהמקום הלא נכון. ויצאתי עם בחורים לפני..שהיו יותר הסגנון שלי אבל בגלל חשש מזוגיות ובעצם מחששות בכללי וחוסר ידע איך להתנהל סיימתי את זה. ונכון שאין זוגיות אחת נכונה אבל יש דברים בסיסיים. ומתגעגעת לאני שלפני.. אפילו שכבר היה לחץ מהסביבה. ובגלל חוסר הביטחון שלי לא דרשתי ורק נתתי ונתתי. וזה נהפך להיות מובן מאליו. ונכון שיש שיפור אבל עדיין.. קשה לי. מאוד

ממש.
התחושות האלו לא נעימות בכלל.

אבל אם את מרשה לי להגיד, זה לא רלוונטי למה בחרת בו אז.
רלוונטי מה את מרגישה עכשיו.

אני חושבת שאת רוב הדברים אפשר לתקן ולשפר אם עובדים על זה. זה לא אומר שזה לא קשה מאוד, אבל זה אפשרי.

אולי תנסי לכתוב לעצמך למה את מתגעגעת? איפה את רוצה להיות? איך את רוצה לראות את עצמכם? ולנסות להתקדם משם.
זה קשה לא להתעסק בעבר, אבל לרוב זה לא מקדם אותנו.
עזבי את השאלה למה בחרת בו, או איך היה התהליך. תנסי להתמקד בכאן ועכשיו.
לא טוב לך עכשיו, איך אפשר לשנות?
תנסי למקד למה בדיוק לא טוב לך.
למשל אם את מרגישה שאת כל הזמן נותנת, וזה שוחק. אז אפשר לחשוב איך לשנות את זה.

אני לא כל כך מצליחה לנסח מה שאני רוצה להגיד.
לגבי מה שאמרת שיש דברים בסיסיים בזוגיות,
אני למדתי שכמעט ואין משהו שהוא בסיסי וככה אמורה להיות זוגיות.
כל כך הרבה דברים חשבתי שאמורים להיות בצורה מסוימת וזה מובן מאליו ובסוף הבנתי שלנו דווקא מתאים אחרת.

בעיניי צריך למחוק לגמרי כל אקסיומה, סטיגמה על איך דברים אמורים להתנהל.
לנסות לפתוח דף חדש לחלוטין.

אפשר אפילו לעשות תרגיל זוגי.
שבו שניכם
כל אחד רושם בדף אחד איפה הוא רוצה להיות שעוד 5 שנים.
על דף נוסף כל אחד רושם את החלום שלו איפה אתם תהיו כזוג בעוד 5 שנים.
תפרטו, כמה שיותר.

תקראו ביחד, תדברו על הדברים.
תנסו למצוא את נקודות המשותף בין שניכם.
לא בטוח שהכל יוכל לקרות, אבל לפחות יש חלום ובן הזוג יודע מה החלום.
וזו גם הזדמנות מעולה לדון על דברים. למשל מבחינתך בסיסי זמן זוגי פעם בשבוע, מבחינתו בכלל לא. דברו על זה, תעצבו לעצמכם ביחד את הזוגיות שלכם.
זה אפשרי. באמת

מוזמנת גם לפרטי אם בא לך לפרט יותר

אבל כלכך עם התחושות!!!!!!
מעייף..

מנסה להצליח להפטר מהמחשבות האלה בע"ה.

שני דברים שאני רואה שעזרו לי. שמעתמ פעם שיעור של הרב ערן תמיר שדיבר על כך שהבחירה האנושית שלו בחתן, בן זוג, היא בעצם חושפת את הבחירה אלוקית של 40 יום טרם יצירת הוולד יוצאת בת קול ... בת פלוני לפלוני.. זתומרת אם זו לא היתה הבחירה האלוקית לא יכולתי לבחור אותה. כמו שאיני יכולה לבחור לעוף..

דבר שני, שאני עדין לא מספיק מצליחה ליישם, וזה העניין שאני אומרת לעצמי. יש לי 2 אפשרויות. או להיות ביקורתית, מתבאסת, מתחרטת, מרגישה שהוא קטן עלי, או לבחור לקבל שהקב"ה יודע שדווקר בזןגיות הזו אגדל להיות הכי טובה שיש. ולעבוד יל זה

מבינה את המחשבה הזו..ממש.
אבל היא סתם מחלישה והורסת.

זה לא שיש מישהו אחר שהיית צריכה לבחור בו והכל מושלם, אז טעית ובחרת את האיש הלא נכון. ממש לא

יש הרבה בחורים שהיית יכולה לבחור להתחתן איתם, כל אחד מהם היה מציב לך אתגרים אחרים, אולי פחות אולי יותר, ועם כל אחד מהם היית מגיעה לשחיקה וקושי אחרי כמה שנים ו2 הריונות.
זה המציאות לא הוליווד.....

מה כן?
בחרת בו. והתת מודע שלך יודע בדיוק למה בחרת בו, ובעיקר ההשגחה העליונה יודעת
תשמחי בזה. תבחרי בזה כל יום מחדש. כי ההתמודדות איתו היא כנראה הגדילה שהיית צריכה כדי להיות אדם שלם יותר.
וזה בסדר שקשה.
וזה בסדר שעדיין לא סיימת לגדול ולהתמודד . אולי אף פעם לא תסיימי

אבל במקום להתבחבש במה עשית עדיף לקחת את הקושי ולמנף אותו לצמיחה שלך ושל שניכם כזוג.
צריך ללמוד איך לגרום לזוגיות להיות מעצימה ומשמחת ואיך לגרום לאהבה לפרוח.

זה לא קורה מעצמו.. התהליך הטבעי הוא שחיקה לצערנו

יש המון דרכים להתפתח בתקשורת בינאישית, במערכות יחסים, במיניות ובזוגיות בפרט. וכל התפתחות כזו תבנה את הקשר שלכם עוד קצת

תחפשו מה יתאים לכם
אם הוא לא יזרום איתך כרגע אז מה יתאים לך ללמוד לבד ותשקיעי כי מגיע לך להיות מאושרת ומגיע לילדים שלך בית יציב ושמח

המלצות שעולות לי בשלוף:
אפרת צור
שושי זליקוביץ
מירב לביא
כרטישיח
ספרים- יש המווון

אין השקעה יותר טובה מזו

של המחשבות אם הם לא עשו טעות והתחתנו עם האדם הלא נכון.
מנסה לתת לך כיוון חשיבה קצת אחר, אולי זה יעזור. אולי הקב"ה ידע שבעלך הוא לא ממש הסגנון שלך ולא מי שתבחרי באופן טבעי, ולכן הוא סידר את זה כך שיהיה לך חששות וחוסר ביטחון שיגרמו לך להתחתן דווקא עם בעלך.
אני חושבת שזה מצוין שאת מנסה טיפול ואם את אומרת שיש אהבה זה גם סימן טוב.
אני לא מומחית גדולה לזוגיות אבל מניסיון שלי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות, לפעמים כשמביעים חיבה שוב ושוב ועושים מעשים שמקרבים גם אם לא מתכוונים ומרגישים שום דבר, עם הזמן הרגש מתעורר.

הרגשתי גם תקופות שבעלי לא הופך אותי לבן אדם טוב יותר. אלה תקופות קשות ובסופן הבנתי שהוא כן והוא מאזן אותי. לא תמיד מה שאנחנו חושבים שטוב לנו באמת טוב לנו, לפעמים אנחנו צריכים להתפתח וללמוד בדרך שונה ממה שדמיינו ולא להלחם בזה. אני שונאת את הדרמטיות שבי שברגע שדברים לא מסתדרים אני ישר בראש הולכת לכיוון של הוא בכלל לא מתאים לי..אבל שמעתי פעם משפט שלכל בנאדם יש תקופות שהוא בטוח שהוא התחתן עם מפלצת ומה הקשר ביננו ואיך טעיתי ככה..לכולם! צריך לעבוד עם מה שיש ולראות דווקא איך משם אני מתפתח כבנאדם..לנסות להבין מה הכוונה הייתה של בורא עולם ששידך ביננו..מה רצה שאני אלמד על עצמי?

השאלה המהותית ששאלת (האם עשיתי טעות וכו') הינה שאלה שכמעט כל זוג וכל איש ואישה שואלים את עצמם במהלך חייהם.

 

בכדי להבין מה קורה לנו בכלל ולמה המחשבות הללו צצות וכן הלאה - חשוב שנדע ללמוד ולהבין מהי המהות של הנישואין.

 

כתבתי על כך בהרחבה בעבר, מצרפת לך את הדברים כאן:

 

 

שאלה מצוינת - נשואים טריים

 

 

בנוסף,

כתבת שיש עוד כמה נושאים שמעיקים עלייך כרגע:

 

-  התמודדות עם חמותך

 

- את מרגישה שאת לא האישה שחלמת שתהיי

 

- את כמה חודשים אחרקי לידה ראשונה

 

- את בהריון שני!

 

 

כל ארבעת הדברים הללו, כל אחד בפני עצמו, ובטח שכולם יחד - דורשים התייחסות מעמיקה.

 

 

גם ללמוד איך להתנהל מול החמות, או את הגבולות והלימוד (הארוך) שצריך לעשות בעניין הזה,

 

גם העמקה באיך שאת מרגישה כלפי עצמך - בפן האישי - האם את מרוצה מעצמך ומחייך, האם את אוהבת את עצמך, האם יש לך דימוי עצמי חיובי וכן הלאה - ממש להעמיק ולעבד את כל הדברים שיושבים אצלך בלחב ביחס שלך כלפי עצמך ובכל הפן האישי,

 

גם העמקה במה זה לעבור פתאום לאימהות, לעבור הריון ולידה ולגדל ילד,

 

וגם העמקה בכך שאת בהריון שני תקופה קצרה מאוד לאחר כל השינויים הרבים הללו - שזה גם דורש ומאתגר בפני עצמו.

 

וכמובן - איפה כל השינויים והקשיים הללו פוגשים את הזוגיות...

 

(רק לגבי זוגיות לאחר לידה, עם כל המורכבות שבכך -

מצרפת לך עוד תשובה שכתבתי בעבר בנושא הזה, הלוואי שתעזור גם לך:

 

יקרה, - הריון ולידה)

 

בהצלחה רבה רבה יקרה

 

 

תודה @נגמרו לי השמות

אני לא מתביישת בקטעים האלה
אבל יואו
טרחנו ממש על הארוחה
גם ניקינו ממש טוב את הבית לפני שבאו
ויש מלא כלים

למה להגיד להם לא לשטוף???
הוא אמר לא נעים שהאורחים שלנו יעבדו
מה יעבדו זה חברים טובים שלנו!!

חלק ממה שנחמד עם חברים טובים זה שכל אחד מרגיש יחסית בנוח אצל השני. ועבורי לפחןת, חלק מלהרגיש בנוח זה גם לעזור לסדר ולנקות. אבל זה עניין של גישה ואןפי.

הם עדיין אורחים

זה כמובן עניין של אופי...
למרות שאני הכי בעניין של להאציל סמכויות ולנשוםםם, אבל במקרה הזה לא.
גם לא אוהבת שאחרים שוטפים את הכלים שלנו.

במיוחד כשזה חברים טובים!

אני צוחקת, אבל זו הדרך היחידה להמנע מאי נעימויות של שני הצדדים- לא שואלים פשוט קובעים לך עובדה שאת לא שוטפת חחח

תכלס אבל תלוי בקשר..

סתם.. זה תלוי בקרבה של האורחים
אם הם חברים קרובים כאלה אז למה לא... בזרימה..

אם זה חברים שנפגשים עיתים לעיתים רחוקות אז לדעתי לא מתאים...

ובדכ משתדלת שלפני דבאים אורחים הכלים יהיו שטופים

טבל יש כאלה שממש מתעקשים,
ושוטפים,
וואיי... איך זה מקל אח''כ 🤭

זה תרבויות שונות..., מרוקאים זה יענו לא לכבוד שלהם שיעבדו אצלם, אורח הוא כמו מלך... אשכנזים יותר משחררים.

ועדיין לא מוכנה שישטפו לי כלים
מנגד, כשאני הולכת לאחרים ויש כלים אני שוטפת בכיף.

גם מהצד השני, כשאני מתארחת הרבה יותר נוח לי כשמאפשרים לי לשטוף כלים. נותן לי הרגשה יותר ביתית ולא רשמית כזאת.
הרבה פעמים בחיים לעשות חסד זה דווקא לתת לשני לעזור לך..

אבל רק אם הם הציעו כמובן, לא לגרור אותם בכח למטבח

עניין של גישה שאני באה להתארח אני לא באה לשטוף כלים ושאני מארחת זה גם בכיף ואהבה ולא מצפה מהם לשטוף כלים.

אני לא נותנת לאורחים לעזור לי אם אני מארחת

גם אם זה חברים טובים

אבל אם אני אצל חברים אני עוזרת

אני לא נותנת פשוט כי אני לא מסוגלת שנוגעים לי בסביבה שלי

אם הם מציעים, אין לי בעיה שיעזרו בדברים הקטנים. למשל לערוך שולחן, לחתוך סלט, להגיש אוכל וכו'. אבל לא לשטוף כלים, לטאטא ודברים כאלה.

כי לא נעים, אבל אם הם חברים מאוד טובים והם מציעים אז כן

למרות שדווקא זרים לא מצליחים להרגיע אותה בכלל או להכניס לה בקבוק, אפילו משפחה...
איך אני רואה את המעון מתקשרים לבוא להרגיע אותה

לקולות, למראות.
אם כי מטפלת מנוסה אמרה לי פעם שבגיל כזה אפשר להסתדר בלי הסתגלות, לעומת 6-7 חודשים שצריך