פורום הריון ולידה (עמוד 1917)

גדל בהריון והנקה ואז קטן יותר מאשר מה שהיה

רוב הנשים לא מגיעות לזה כי נכנסות להריון שוב.

תהי בהיריון... חח ואז זה יגדל בגלל ההיריון. אבל זה חוזר. גם לי התכווץ בצורה לא נורמלית. וממש התבאסתי. אבל אחכ חזר

🙈🙈🙈🙈

.מחזור לפני חצי שנה😏

בכלל לא קטן בסיום ההנקות..

הפתרון היחיד שעבד אצלי זה להכנס להריון שוב 😬
אבל באמת מתסכל ממש.

התקטן ממש בכמה מידות טובות. ולא חזר..
אבל היא גם הרזתה מלא

הרזתי בהנקה
חוץ מבטנונת קטנה שנשארה
אבל זה משהו שנורא מפריע לי
כי אני מתכוננת למנוע לפחות לעוד שנה עכשיו בעז"ה
ויעני אחרי כל הלידות לא יישאר לי כלום? 🤔😔🙈

ולא נעים לשאול את זה.. אבל איך זה שאני רואה נשים מסביבי עם גודל הגיוני??
ולא כזה קטן ומסכן..

(פוש אפ, או אפילו סתם חזיה מרופדת טובה)

(ואז ירד שוב אחרי ההנקה. סליחה 😏)

1.54 ושוקלת 54 ... .
6 קילו מתנה מאז הלידה האחרונה שלא יורדים😭😭

לפחות ניחמתן אותי שאני נקראת רזה.. :/

העיקר מה את מרגישה...

כל השומנים נתקעו בצמיג של הבטן...

אני חושבת שזו בעיה של רזות. נכון?
אז לפחות זה מעודד אותי...

ואולי אחרי כל הליגות וההנקות נעשה ניתוח🤷

לעשות ניתוח אבל האמת לא נראה לי מצדיק ניתוח לפחות אצלי מעדיפה חזיה שקצת מעצבת את הצורה ועושה שיהיה נורמאלי ..

אבל לא מדברת רק על לבוש...

לא בטוחה בכלל שאני אעשה...אבל אם יפריע לי ממש - אולי כן

כן מבינה על מה את מדברת.
בהתחלה התביישתי.
לאט לאט השלמתי...
קיצור פאדיחות להרחיב פה

אווווף
אין משהו טבעי
איך זה שזה יותר קטן מלפני ההריון

טוב, פעם שעברה מייד מהנקה עברתי להריון אז הגיוני שרק עכשיו שסיימתי ואין הריון אז הם ממש עלובים🙈

תודה לכולם על ההשתתפות בצער🤗️

אצלי מיד בסיום ההנקה זה נורא
ואז אחרי חצי שנה בערך המצב קצת משתפר.
אפשר גם לעשות תרגילים שעוזרים לחזק את השרירים באזור ואז זה טיפה מרים.. והרבה אהבה עצמית גם עוזרת

הבנתי שזה בעיית הרזות מהצד השני...
שנהיה ממש שטוח אפילו יותר. הן קוראות לזה מצב פיתה..
ותודה לאל יש חזיות עם ריפוד שעושות קצת צורה.. ובהריון הן מאושרות שהחזיה מתמלאת ולא נמעכת....

בקיצור, כל אחד עם בעיות מהצד שלו..(ממני, עם גודל עצום שמגיע עד הפופיק, גם לא מראה מלבב🤦‍♀️)

הרקמה מתחלפת אחרי הנקה מרקמת שומן לרקמת חיבור, שהיא עם נפח קטן יותר ולכן החזה קטן

אחד אפילו קצת גדל מהרגיל ואחד התקטן.

וככה זה נשאר אחרי שסיימתי את ההנקה...
עכשיו בהריון שוב וברוך ה התאזן 

מסקנה: לא להעדיף צד אחד בהנקה אף פעם!

עשית בדיקת ביוץ ביתית? (לא הייתי הכי סומכת עליה)

 

אני עשיתי בדיקת ביוץ ביתית  - עבר הרבה מאוד זמן ולא קבלתי מחזור, עשיתי גם בדיקות הריון ביתיות והראה שלילי ואפילו בהתחלה בבדיקת דם לא ראו הריון - ועשיתי אותה אחרי איחור של שבועיים בערך לא זוכרת במדויק

ורק אחרי שבוע נוסף ראו בבדיקת דם

 

 

לא רק בלילה גם במ'ך היום
לפעמים
יש תקופות שאין כלום
ופתאם איזה יום שכואב לה מאוד בכפות רגליים

לי נשמע כאבי גדילה האמת...זה נעלם אח"כ..

לנו הרופא אמר שאם זה ממש כואב ומתעורר מהשינה- להביא אקמול

אבל גם מסג' עוזר

סיוט.
כדאי להשקיע הנעל תומכת היטב להקלה.

כאבי רגליים, והרופא אמר לה שאלו הם כאבי גדילה, כמו שהרוב פה כתבו לך..
בהצלחה, שיעבור לו.. 🌷

זה שם כללי לכאבים שלא ממש יודעים ממה הם נובעים, ומאוד אופייניים לגיל הזה.
לפעמים באמצע הלילה, לפעמים לא.

להיות נשוי לבן זוג שהוא פחות פרגמטי ותכליתי.. אני חושבת שלערב את המשפחה שלך זו אסטרטגיה נהדרת במידה וזה עושה לך טוב ועובד בשבילך..
בני הזוג שלנו הם אף פעם לא הכל, הם רק חלק. ואת מה שהם לא אנינו צריכים למצוא דרגים למלא את הצרכים האלו באופנים שונים.
ועוד נקודה, מאמינה שיש דברים מסויימים שאם תסירי מהם אחריות ושליטה הוא ייקח את התפקיד הזה. נכון, בקצב שלו, באופן שלו, ויכול להיות שהתוצאה תהיה שונה מהחזון שלך, אבל ממליצה לך לברר את זה בתוכך, מה המקומות שאת מחליטה לשחרר ולסמוך עליו, כמובן בתיאום איתו
בהצלחה יקרה

האמת כשאני חושבת על זה

גם אצלינו זה ככה- רק לא מהסיבה שאוהב לעשות מה שכיף...

רק שתלוי באיזה נושאים

בכל מה שקשור לקניה של דברים לבית, לילדים, ברור לגבי מוסדות חינוך ומטפלות וכו זה הכל רק אני.
ואם היתי מחכה לו זה לא היה קורה או ש..עד ש..

ויש נושאים שהם לגמרי בבלעדיותו- כספים,הלוואות,קניית רכב וכדומה-אז הוא זה שעושה
אבל באמת יותר לאט ממני- לא נכנס לזה ככה עד הסוף..ולכן מתעכב..
אבל שם ברור לי מאוד שזה שלו..זה לא התחום שלי
ושם לא מצפה ומשחררת

בדברים האחרים שאני עושה- זה פשוט מובן לי מאליו מתוך ההכרות איתו שהוא פחות אחד שנדחף לשינויים..זה לא מעניין אותו המיטה שצריך לקנות..הוא מאוד פשוט..ומה שתביאי לו סבבה לו.זה לא מעסיק ולא מתגמל אותו..
אני מרגישה שלא לשים ציפיה הדדית לשני רק כי ככה אני רדילה מעצמי- זה ממש עוזר בחיים


זה שאת זריזה ומעשית והוא איטי ויותר נינוח.,
זה לא רע וטוב
זה פשוט שונה
את תעשי טוב את מה שאת יודעת
והוא יעשה כמו שהוא עוהשה

ואיפה שזה באמת נצרך שהוא יזדרז או שאת באמת זקוקה לעזרה- אז תדברו על זה יחד. ותבקשי ממנו בבקשות מוגדרות ומשויקות מה יכל לעזור לך הן במעשים והן בתחושה הטובה

אתם פשוט שונים. וזה נורמלי, אל תנסי לשנות אותו.
אין מה להרגיש לא נעים שרק את מתעניננת בהשוואת מחירים וכו... ושאת הפרקטית והוא פחות.
זה ככה אצל הרבה זוגות, בני זוג יכולים להיות שונים, אני מציעה לקבל את השונות בינכם, כשאת צריכה ייעוץ פרקטי, תעזרי במשפחה שלך, חבל על התסכול ועל הנסיון לשנות אותו. אחרי שתקבלי את זה שאתם שונים וזה לגיטימי גם להיות מה שהוא, אני מציעה לנסות לראות גם מה החיים שלך / הזוגיות/ ההורות מרויחים מלחיות איתו. מניחה שיש הרבה. הרי החיים הם לא רק פרקטיות, מניחה שהוא משלים אותך באופן כלשהו, אולי נותן לך צד בחיים שאת פחות מאפשרת לעצמך כשאת לבד, לא סתם בחרת בו...בתתת מודע( ואולי גם במודע) אנינו בוחרים אדם שנותן לנו צד שחסר לנו בחיים, מציעה שבמקום להלחם בנחת שלו תנסי לקבל אותה ולקבל ממנה, ואת מה שחסר לך בפרקטיות תשלימי מהמשפחה שלך.
כותבת ממש מחויה אישית, גם ביני לבין בעלי יש הבדלים דומים.
ולמי שכתבה, אם תשחררי הוא יקח, בדרך שלו, זה נכון חלקית, נשואה כמעט 22 שנה, חלק ממה שניסיתי לשחרר הוא לקח, חלק לא ממש( לא מחוסר אכפתיות, יש דברים שהוא פשוט לא רואה או זוכר). חלק ממה שהוא לקח, הוא לקח בדרך שלו וזה בסדר, חלק אני מעדיפה לעשות בעצמי.
אבל יש לי ולמשפחה כ"כ הרבה מה לקבל מהנחת שלו, החיים הם לא רק אוסף משימות והוא עוזר לי לשים לב לזה, ולהכניס את התוכן בחיים, לעצור מהמירוץ, להנות עם הילדים וביחד, אם היינו שתינו משימתיים כנראה שהחיים שלנו היו מתוקתקים יותר, אולי היה לנו יותר כסף , אבל היתה לנו פחות רוח ושמחה בבית, אני שמחה שבעלי מאזן אותי.

מה שכתבת אחד לאחד מתאר אותנו. והייתי צריכה את החיזוק הזה, הפסקה האחרונה כ"כ כ"כ נכונה!

שמצד אחד זה טוב, כי אין את הפער.
אבל מצד שני, דברים לא כל כך זזים אצלינו עד הרגע האחרון.
אני הרבה פעמים מצטערת על זה שאני ככה אבל זה באמת נורא קשה לשנות את הנטייה לדחיינות.

למה? כי זה נוח לו לאופי.
למה שלא יצפה בטלוויזיה כשהוא יודע שאיכשהו הדברים יסתדרו?
אולי גם לא נעים לו להיכנס למקום הביצועיסטי בהרכב המשפחתי מכל מיני סיבות ולכן עדיף מבחינתו מראש לא לעשות כלום וככה להימנע מביקורת וחילוקי דעות.
תני לו ללמוד לעשות דברים בקצב שלו. זה ידרוש המון אורך רוח משניכם, אבל ישתלם לכם בטווח הארוך. המטרה היא לבנות בית ביחד איתו, ולא למדר אותו ולערב אחרים.

צריך לקנות ציוד לבית? תני לו את הזמן. אז לא יהיה מקרר/ תנור או מה שצריך.
סיוט- בטווח הקצר, כן. תשתפי אותו ככה טיפין טיפין איל זה משפיע עלייך.
למשל אוי באסה זרקתי חלב כמעט שלם כי אין מקרר..
אם תהיה לך סבלנות ותוציאי את עצמך ממשבצת המטפלת בנושא, בסוף לא תהיה לו ברירה אלא לטפל בנושא.

שתי דוגמאות טריות מהבוקר שקרו אצלנו:
1. דיברנו אם צריך לדווח בידוד על הילד, בעלי לא רצה לדווח אמר למה זה טוב שמשרד הבריאות ידע על כך. עניתי שממילא הוא ידע אז עדיף לעשות מה שצריך.
הוא לא הסכים, ופה יש לי שתי אפשרויות: לקחת על עצמי את הנושא (לדווח בעצמי, לשלוח לו מידע וכו')
או להרפות ולתת לדברים להתגלגל. או שיצא שהוא צודק או שיצא שהוא טועה ויצטרך לאכול את הדייסה שבישל.
אח"כ שאלו בקבוצת הורים אם ביה"ס מדווח ובעלי עמה בביטחון שממש לא יכול להיות,
אז הורים אחרים כמו שכן וככה קרה עם ילדים אחרים אז הוא הבין שטעה.
מה שאני הרווחי מהסיפור שאם אני הייתי מוכיחה לו שהוא טועה זה גורם לתחושה לא נעימה. האמת התגלתה כך או אחרת. מבחינתי לא התערבתי והדברים הסתדרו.
דוגמה נוספת צריך לשים הגנה על האינטרנט. כבר זמן מה דיברתי איתו על הנושא ולא התקדם.
עכשיו עם הבידוד של הילדון זה נהיה ממש דחוף כי הוא אמור להתחבר לאינטרנט כשאין אנשים בבית וזה ממש פתח לצרות צרורות.
אבל בעלי לא בעניינים כי מי שעם הילדים זאת אני ומבחינתו אינטרנט לא מסונן זה אמנם סכנה, אבל לא מיידית.
עכשיו גם פה יש לי כמה אפשרויות:
* לקחת על עצמי את הנושא להרים טלפון לאימון ולהתקדם מולם
* להרפות לגמרי ואז כשיקרה מקרה בבית לתת לו ללמוד את הלקח ואז הוא יעשה עם זה משהו סוף סוף
* להדגיש למה לדעתי זה חשוב דווקא עכשיו ולא להתמהמה אפילו לא יום אחד שיהיה לו אינטרנט לא מסונן.

אז בחרתי באפשרות השלישית וככה ברוגע ובנועם (לחפור כמ שקראת לזה..) סיפרתי לו על כמה מקרים של דברים זוועה שעלו באינטרנט כשאני עם הילדים ויכולתי מייד לסגור ובכל זאת חשיפה כלשהי הייתה לצערי.
(למשל הבן הכין עיתון לכיתה ורצה לחפש בדיחות אז רשמנו בדיחות לילדים, וחלק מהבדיחות שעלו ה' ישמור ויציל, מ''מ שלא בדיחות ילדים או שאני מלמדת את הילדים אנגלית וחיפשנו תמונה שתתאים למילה big ואיזה דברים עלו.. מפחיד)
וככה מתוך הבנת הצורך בלי להתקיף, בלי לבקר הוא החליט להרים טלפון ותוך שתי דקות כבר היה בתוך התהליך...

אם כל הזמן בוחרים בדרך הקלה שהיא לקחת אחריות אז לעולם לא ייוצר שינוי בדינמיקה ולטווח ארוך הדרך הזאת היא לא הדרך הקלה.

עניין נוסף שיש לבחון, האם בעלך מסכים עם הצורך או שאת קובעת לו שצריך לעשות
למשל למצוא סידור לילדים שתוכלי לצאת לעבוד או לקנות מקרר זה צרכים שאני מניחה שהוא מסכים איתם.
כל מיני חוקים לגבי המטפלת או דווקא מקרר 4 דלתות או דווקא מקרר חדש ולא משומש למשל, לא בטוח שהוא מסכים עם הצורך ולכן לא משתף פעולה עם ההנחתה שלך.
מבחינתו זה "אם את רוצה תסתדרי לבד... אל תצפי שאקח בזה חלק.."
במקרים כאלו כדאי לערוך תיאום ציפיות ולשמוע ממנו מה הוא חושב על חשיבות הנושא וחשיבות הפרטים.
למשל אצלנו בהתארגנות לפתיחת שנה לביה"ס ביקשתי ממנו לחלק את העבודה הוא ידאג לספרים ואני אדאג לציוד..
ולמה דווקא החלוקה הזאת? כי ידעתי שרשימת הספרים היא וודאית ועל רשימת הציוד תהיה מחלוקת.. אז למה להיכנס לזה

שאת לא רוצה לאכול לא בריא?

 

זה מתאים לך לדמות שלה, שהיא תביא מתנה כלשהי לכולם ורק לך בכוונה לא?

אני חושבת שהיא ראתה שפעם שעברה אכלתי, והיא יודעת שאני אוכלת מתוק (אמרתי לה פעם שאני הולכת לאכול משהו מתוק בשביל להתעורר כי הייתי עייפה, אז היא אמרה שחבל, לא בריא..תצאי לעשות סיבוב..), פשוט לא רוצה להכניס לקטנים כשהם עוד לא מבקשים ולא רוצים..

מה שמציק לך זה שלך היא לא הביאה?

אני מבינה זה באמת מוזר שהביאה לבעלך ולא לך
אולי פשוט חשבה שאת לא אוהבת או אורלת?
מאמינה שזה לא מכוונה רעה

פעם שעברה התעצבנתי שהביאה למרות שביקשו שלא..
הפעם כבר התכוננתי מראש שהיא הולכת להביא, אבל ממש פגע בי שלי היא לא הביאה..
אבל אני גם סתם אחרי בוקר עייף עם דמעות והריון כבד, אז אולי הכל מצטרף..

נראה שהיא מנסה להתאים את עצמה למה שאת מבקשת

היא מכבדת את מה שאת אומר

אולי יצא קצת עקום אבל ככה זה בחיים לכל אחד יש את הדרכים שלו והמון פעמים אנחנו לא עושים בצורה שמי שמולנו היה עושה.

גם היא יכולה להיפגע שעד שהיא באה לנכדים את מגבילה אותה וכו וכו (אם היו פה שרשורים של חמותות או איך שלא קוראים לזה, היינו רואים כמה רגישות אנחנו עצמינו צריכות...)

 

לכי תיקני לך ארטיק שיהיה פי מאה יותר שווה מהמעדן

ואולי תיראי אותה בעין טובה יותר, היא לא מנסה נגדך. היא מנסה להתחשב בך.

חמותך בעד אוכל בריא אבל היא גם אוהבת לפנק. ומה לעשות שמלפפון וסלט ירוק הם פחות פינוק. כמו שכתבת- בדרכ אתם לא אוכלים מעדניפ באמצ"ש. אז,סבתא באה והביאה פינוק. יאללה מגניב. תגידי תודה ותתפנקי. וזהו. אל תדאגי במינון כזה זה לא עושה שום נזק.
סליחה ממש אבל חמותך הביאה ורק אלרי שהיא הביאה הסברת לה שזה לא טוב. אז היא התבאסה והכי מצחיק שאחרי הביקורת שלך עליה את נעלבת שהיא לא הביאה לך. מה רצית? .בקיצור מה דאני רוצה להגיד זה שתתנו לסבתות להיות סבתות מםנקות וחביבות. אני מבינה שהיא בטל גם מכינה לכם מיני מריפ וכד כשאתם אצלה. אז תכידו תודה על הקשר ועך הפינורים ותםסיקו לנסות לחנך את הסבתות זה התפקיד שלנו כהורים. סבא וסבתא יכולים לתת את הפינוק.

ככה בעיני

היא לא מכינה מרקים בד"כ, ומרצה כמה שזה הכי טוב וחשוב ובריא. ואני מכינה יותר אבל מרסקת אותם ואז היא אומרת שממש חבל וכו'..
מה שהתכוונתי להגיד שהיא כל היום מרצה על בריאות, והיא סליחה אבל שמנה מאוד. כל היום אומרת שהיא חייבת להתחיל דיאטה אבל גם חייבת לקחת פרוסה קטנה מהעוגה..וגם בעלי גדל עם מלא שטויות..
אז מעצבן אותי שהיא מרצה לי על בריאות וחופרת לי אם אני אוכלת אגוזים ושקדים כל יום, ושכדי להתעורר לא צריך לאכול מתוק אלא אפשר לצאת להתאוורר בחוץ..בסדר..

שהיא נורא רוצה להיות בריאה ורזה... אז אם לה זה לא עובד, אולי אצל הילדים/הכלות זה יעבוד...

ואצלה כנראה פינוק מתקשר ישר לאוכל מתוק... כנראה שזה מה שמפנק אותה....

א כל זה ממש לא נורא שהיא מגיעה פעם בשבוע שיאכלו קצת מתוק, זה מינון סביר
ב כל אפשר לרמוז בעדינות ובלי לצאת מהכלים שזה פחות בריא ואת כזאת אוהבת לפנק ואולי עדיף איזה פינוק שמשחקים בו ולא אוכלים...

זה לא עניין שלי.
מסכימה עם תהילה. אני גם משתדלת לא להביא הרבה מצוק אבל אצל סבא וסבתא יותר משחררת. הם נהנים לפנק. ואם הערת לה שאת לא רוצה שתביא מעדנים, אז הגיוני שהיא לא הביאה לך... כי הבינה שאת לא רוצה ...

ב. טוב. אז פה זה מה שאביול כתבה. היא כנראה לא בשלנית גדולה אבל מתלהבת מי שכן ויש לה החולשות שלה.
הביקורת שלה באמת מעצבנת אבל לי נשמע שזה יותר בקטע של קשר טוב וחברי כזה מצידה. היא לא ממש מרגישה אותך. וחבל. תנסי לסנן. ולקבל בשמחה מה שנותנים לך. מקסימום תשימי בזבל.

שמעתי מאישה אחת שחמותה הייתה מביאה לילדים מתנות פושטיות שהיו נשברות ברגע. היא ביקשה שתביא פחות מתנות אבל יותר איכותיות- יוצא אותו תקציב. ומאז הסבתא לא מביאה כלום- זה קצת בלבל אותה. והיא פשוט החליטה לא להביא. לא חבל?

נשמע שפשוט יש קשר מורכב עם החמות תמיד, היא מרגישה שמעבירים עליה ביקורת כל הזמן, ומתערבים לה בחינוך, לא רק בלפנק- אלא להגיד לה כמה היא לא בסדר....
ונשמע לי שפשוט השילוב של ההריון, ההורמונים והתסכול המתמשך מהביקורת הבלתי נגמרת- זה מה שיוצר אצלה עכשיו את הכעס...
ולכותבת, אני חושבת שיש לך שתי דרכים לפעול- או ללמוד להתעלם מהביקורת שלה ולעשות מה שבא לך כי זה הבית שלך והילדים שלך, או להסביר לה בנעימות שזה לא נעים לך הביקורת.... וככה נראלי גם פחות ירגיז אותך הדברים הקטנים כמו מעדנים מדיי פעם-שזה באמת לא ייצר נזק לטווח ארוך, במיוחד שהילדים ידעו שזה דברים שיש רק אצל סבתא, (או שסבתא מביאה) וזה יכול רק לחזק את הקשר עם סבתא

הייתי נפגעת בטירוף.
מצד שני, אני אף פעם לא אומרת לחמותי- אל תביאי להם, אם היא כבר קנתה והביאה. זה לא נעים.. ודי משפיל.
ותאמיני לי שהיא מביאה לילדים לפעמים ממש שטויות, ואני ממש לא אוהבת את זה. אבל זה חלק מהתפקיד שלה בלהיות סבתא !
פעם היא קנתה חבילת מרשמלו וחילקה לילדים, כל כמה זמן הביאה עוד אחד ועוד אחד... אז כבר אמרתי- זהו, זה מספיק. אבל לא על ההתחלה לעצור אותה.

אמנם גן אני אוכלת שטויות מדיי פעם, אבל חמותי מלניה, בהגזמה את הבנות שלי בממתקים. מתחילה. והיא בעצמה מאוד מקפידה ואוכלת בריא.
זה היה לי קשה, למדתי לשחרר.
לא קורה כלום ממעדן פעם ב, זה הרגשה של הסבתא של פינוק.
עוד משהו, שאני בתור ילדה שגדלה בלי חטיפים בבית מתוך עיקרון (כן היו מעדנים מדיי פעם ו קורנפלקס טעים אבל חטיפים- רק לטיולים), היה לי חסך קשה ועד היום כל פעם שאני רואה חטיף אני מתרגשת.

אני מבינה את העיקרון של לשמור על הבריאות והכי טוב לילדים שלך, אבל לפעמים האובר 'דגירה' הזה עושה את ההפך.

אנחנו רןציםתלחנך לאורח חיים בריא- יציאות משגרה זה חלק מאורח חיינו, ונלמד להתמודד איתם...

מקווה שאת לא רואה את זה כביקורת פוגעת, אלא עצה חמה מלב מבין ❤❤

בכל מקרה מסכימה שצריך לתת לסבתות לפנק

ממש כעסתי ונפגעתי ממנה. יש לנו קשר טוב. החלטתי להעז ולדבר איתה. אמרתי לה כל מה שאני מרגישה על הסיטואציה. הסתבר שניתחתי ופירשתי לא נכון. היא נורא שמחה ששיתפתי אותה. וזה נפתר בלי בעיה. כי הבנתי שהכל היה פרשנות שלי. מה גם ששמחה בשיתוף ואמרה שבכלל לא התכוונה לזה. את מבינה? במקום להתעצבן ולכעוס עליה פשוט הרמתי אליה טלפון וליבנו את זה בחמש דקות. לא שווה לך גם? חמותי טיפוס שמקבל ואפשר לדבר איתו. אם חמותך בקשר טוב איתך בשוטף והיא נורמלית ואישה טובה ולא מחפשת לריב ממליצה לך להגיד לה בטלפון או אפילו הודעה. חמותי היקרה מאוד נפגעתי שלא הבאת לי מילקי וכו ..
בהצלחה רבה. (חשוב כמובן לכתוב ולהגיד הכל בכבוד ולא לתקוף.. ולהגיד לה שהכל מרצון שיהיה ביניכן שלום אחרת לא היית אומרת כלום. שוב בהצלחה. לעיצות נוספות מוזמנת לפרטי.

בכל הפעמים שניסיתי לדבר עם חמותי, הז לא יצא טוב. לדעתי כדאי שהבעל ידבר בעדינות עם אמא שלו. הוא גם יודע איך לדבר איתה...

ואם את כל כך רוצה את המעדן אז אל תתני לילדים ותאכלי אותו את בערב... לא הבנתי מה הביג דיל? גם ככה כתבת שאתם לא מכניסים מעדנים הביתה, אולי נעלבת שהיא לא חשבה עליך גם?

אם לא גרים אצלה וזה לא יומיומי, נראה לי שלא יקרה כלום אם יאכלו מעדן פעם ב... חבל לעשות מזה עניין. אולי אפשר לבקש מעדן קצת פחות לא בריא. אבל גם היכולת לשמור על הילדים כ"כ שמורים מאוכל לא בריא ממיחא תעלם עוד מעט כשיגדלו ויגלו מה אתם אוכלים כשהם ישנים... או מה אוכלים בבית של החברים שלהם. וכשיהיו לכם ילדים גדולים שיראו מה כולם אוכלים בכיצה ובטיולים, גם אם ממש תשדלי תצטרכי לשחרר מידי פעם ואז גם הקטנים בבית יראו. בקיצור
אני מציעה לשחרר את זה, לתת לה לפנק. מכל מי שאני מכירה הנסיון לגדל ילדים בסהיבה סטרילית מאוכל לא בריא, עובד רק עד שלב מסוים( ממשיכים לאכול בריא בבית אבל לומדים לשחרר מידי פעם).
ולגבי שלא הביאה לך, אולי היא הבינה שאת לא רוצה מעדן, כי את אמרת שמפריע לך.

לק"י

אי אפשר לכבס אותו במכונה?
אם הוא גדול מידי, הייתי בשלב שני- שופכת מים עם אבקת כביסה על הכתם ומשפשפת, שופכת מים נקיים ומניחה לייבוש.

וזה ברור שזה בשביל צומי, לקבל מה שהוא רוצה.
מה שאני הייתי עושה כשאחת הבנות שלי עשתה את זה, לוקחת את כפות הידיים שלה , מצמידה אותן אליה לבטן- שתרגיש תחושה פיסית של נוכחות שלי.
מסתכלת בעיניים ואומרת בקול נמוך ורגוע, אנחנו לא צועקים. אני לא מרשה. אני מיד מתפנה ועושה/ נותנת.
תגידי ב-ב-ק-שה.
ככה כמו מנטרה.
לפעמים פשוט מתעלמת.
כש הקטנה שלי הייתה מרביצה נגיד כשהייתי אומרת לה ככה הייתי תופסת את היד שלה ואומרת- אסור, מותר רק לעשות טובה, ועושה יחד איתה טובה, לפנים שלי איפה שהיא עשתה מכה.
לאט לאט היא למדה.

הוא עוד לא מדבר, אז כל פעם כשהוא מתוסכל הוא לא באמת יכול לומר: אמא תעזרי לי, או בבקשה. והוא מתוסכל מכל דבר.. והוא גם מרביץ מלא ונושך וזורק חפצים. וזה קורה גם כשאני איתו ממש, נוכחת, משחקת, עוזרת לו לפתור את הבעיות שנתקל בהן.
אז אני מתחברת מאד למה שכתבת על מגע פיזי, ומנטרה של אנחנו לא צועקים. אז אולי במקום בבקשה אני יכולה להגיד לו שיגיד אמא, כי את זה הוא אומר.
תודה!

ושלב בהתפתחות
בקרוב ממש הוא י חיל בע"ה לדבר יותר ויהיה פחות מתוסכל.
הקטנה שלי הייתה בדיוק ככה ועכשיו היא אומרת כמעט הכל, בהברחת קצרות והרבה פחות מתוסכלת

מרגישה שזה יפתןר את כל הבעיות החיים שלי😆
תןדה נשמה❤

לצרחות של בן השנה וחצי שלי, התעלמות. לא מחוסר שביעות הרצון שלו, אלא מהוליום, שיבין שווליום גבוה לא מבהיל אותי, ולא גורם לי להתנהג אחרת.
בטון רגיל אני מבררת מה קרה, ומנסה לפתור את הענין.
קשה לי לשמוע את הצרחות, אבל אני מכירה ויודעת מהגדולים, שככל שמתעלמים מהצעקות, זה עובר יותר מהר.

זה פשוט נורא. אנחנו גרים בקומה רביעית ושומעים את למטה בחניה. איך את מצליחה לעשות את זה?

בגיל שנה פלוס, הדבר היחיד שמלא את הראש שלי זה הצרחות שלו, אבל ידעתי שזו הדרך, וגייסתי את כל הסבלנות שאין לי, כדי להגיב כרגיל. היום כבר יש שיפור והוא פחות צורח, וזה מעודד להמשיך.
אני מניחה שאת נמצאת יותר איתו, כי אני במהלך השבוע נמצאת הרבה מחוץ לבית, ושאני בבית, אני מגייסת את כל הסבלנות למהלכים חינוכיים. שנמצאים הרבה עם הילד, קשה יותר להתמיד במהלכים כאלה, אבל זה שווה מאד לחינוך העכשיוי והעתידי של הילד.

כותבת מאנונימי כי גם גם אני עוד לא נחשפתי פה.. לגבי הבטן, זה ממש תלוי, בהריון הקודם יצאה רק לקראת שבוע 20. כרגע בשבוע 14 ועוד לא רואים בכלל...
לגבי משפחה, סיפרנו אחרי השקיפות למי שעוד לא גילה, כי אני עם הריון קשוח אז הרבה ידעו.. ולגבי חברות- לחברות הטובות ביותר סיפרתי (אחת מההתחלה, אחת ב
שבוע לפני השקיפות). אני מחכה לסקירה להרגיש יותר בטוחה, אבל גם לא חושבת שאפרסם למי שלא רואה, אלא נגיד בעבודה אם צריך ולא מרגישה טוב וכו'
לגבי החברה המצפה- זה כך כך תלוי בן אדם! אני הייתי מהמצפות, לא הייתי רוצה פנים אל פנים כדי שאוכל להיות עם עצמי אחרי הבשורה, מצד שני אני יודעת על בנות שהעליב אותן ששלחו הודעה/טלפון.. אז סליחה שלא ממש עזרתי. בהצלחה ובידיים מלאות!

נראה לי שזה פשוט לבחור את אחת הדרכים ולעשות את זה הכי נעים שאפשר... אני חייבת להגיד לך לגבי זה, שתמיד יכול להיות שזאת לא הדרך הנכונה.. כי אין לך שום דרך לדעת איך בדיוק את מספרת לה על כזה דבר, גם עם היכרות מוקדמת ואפילו טובה... יכול להיות שמתאים לה הודעה ויכול להיות שתפגע מהודעה... אז פשוט לעשות את זה ולהבין שזאת סיטואציה מורכבת, ויכולה לקרות פדיחה, והיא לא ממש אשמתך

וזה היה יותר לכיוון שבוע 17-18

זה ענין אישי
אבל תלוי בגוף שלך
אני נפגשתי עם חברה ולא הצלחתי לסגור את המעיל...
עד שהצלחתי סוף סוף לסגור את הכפתור של הבטן נשמתי קצת ופוף ! עף לי הכפתור ונקרע...

זה כזה היה טריגר לספר ודי מהר אמרתי לכולן אבל חצי ראו כזה

כשאני סיפרתי לכמה שמצפות, זה היה בהודעה אישית (אי אפשר היה להיפגש מטעמים של קורונה, וגם הרגיש לי יותר בנוח)
ועשיתי את זה הכי רגיל שאפשר, לא ביג דיל ולדעתי הן העריכו את זה מאוד שלא עשיתי מזה עניין גדול.
מניסיון החיים שלי- זה שאני מחכה למשהו, לא אומר שאני לא יכולה לשמוח עם חברה אחרת שמקבלת את זה (אצלי זה היה בהקשר של זוגיות) ולהתרגש איתה, ולא הייתי רוצה שיסתירו ממני או ינסו לחשוב איך לספר לי, אלא פשוט- כרגיל, כמו כל חברה אחרת...

שימי פס!

וברצינות, חיבוק ממש גדול!!
וממש אל תתייחסי לסופרוומניות של פעם.

אני כבר מזמן הבנתי שאני לא כזאת..

ואם זה מעודד אותך אנחנו משפחה דו-ספרתית וכמעט תמיד אני מבשלת הכל ביום שישי..

האמת שמעולם לא ניסיתי להיות כזאת...

טובה לי נחת בביתי ולא מרדף אינסופי אחרי שלמות לא קיימת.

וגם לימדתי את עצמי לשחרר. למשל, את יום חמישי הנ"ל

נכנסת למיטה מוקדם עם עיתון ומשהו טעים וגם בשישי קמה מאוחר ובעלי מפזר את כולם.

 

 

אני השתעשתי לי פה כפרה.
מקווה שהתאוששת...

רק ביחס לכוחות המדולדלים שלי זה היה חופרררר

היא קצת סירבה לשחרר הייתי אומרת בעדינות

ואני רק עשיתי כן כן עם הראש ואיפשרתי לה להמשיך לנזוף בי

נשמע. חמודה ממש.
רק מעצבן שמתערבת לך ככה...

כן?
🙂)
שעשעתני, אמא יקרה לי..

להעלות פה חיוך לכל האמהות והנשים שטורחות ועובדות קשה וגם מתקתקות שבת

(אפילו אם זה לא בחמישי )

 

חוץ מזה ברור לי שתצחקי, את עם כל הגאוה העדתית שלך

וממה שנאמר לי מותר ורמוקס אבל תשאלי את הרופא שלך.בעיקרון זה קורה לפעמים כי בזמן דימום זה מעודד איכשהו התפתחות של תולעים שתדעי באופן כללי.קרה לי אחרי כמה לידות אז הפעם באמתי מוכנה עם ורמוקס כבר..

זה יעזור בע''ה באופן יעיל ומהיר

ויש טיפות טבעיות בניצת הדובדבן,
מיוחדות לתולעים.
(אני לא יודעת את השם שלהן, אבל אחותי נתנה לילדים שלה וזה היה מעולה!!)

פעם קראתי שהתולעים נמשכות לדם של המחזור ואצל בנות הרבה פעמים הן עוברות מהישבן לאזור הנרתיק.
בעיקרון לכולנו יש תולעים במעיים והן יוצאות כשיש הפרה באיזון שלהן..בהצלחה

לפותחת - אולי נדבקת בבית החולים?
אם יש ילדים גדולים יותר אולי הם הביאו את זה מאיפשהו, כשהסתובבו והתארחו כשאת לא היית בבית.

כמות מסויימת של תולעים במעיים שלא מזיקות רק שיש הפרה באיזון הן יוצאות ומציקות ויש אנשים עם נטיה לסבול מזה יותר ויש שפחות.
אצלי חלק מהיחדים ממש סובלים מזה ברמה כמעט כרונית וחלק לא ..

אמרה לעשות בדיקה צואה ביום ראשון. ואז אולי לדון אם לתת ובאיזה מינון....
אבל מה אפשר לעשות בנתיים!!!!!

מערכת חיסונית חלשה ובכלל חולשה הן קרקע נוחה יותר להתפתחות של תולעים, או להפרת האיזון במעיים. תלוי לפי איו גישה
אחרי לידה יש חולשה גופנית ולכן זו תופעה שקורית.

חוץ מזה, קודם כל לנשום עמוק ולהרגע. זה לא נורא. תינוקות בני יומם לא נדבקים בתולעים.
יש שלל תרופות טבעיות, קלינתול, גרעיני דלעת, ובעיקר להוריד מתוקים וקמח לבן

אבל בעיני הצרה האמיתית של התולעים היא התחושות שהן מעוררות,
מעבר לזה אולי אכתוב בשרשור נפרד
יצא לי המון לחשוב ולחקור על הנושא בשנה האחרונה (אחרי שהגיעו אלי עם הלידה ועצרתי נשימה לכמה חודשים)

אני לדעת מה עשית..
לקח לך כמה חודשים??

יש לך תפרים? לי התפרים ממש ממש גירדו. אולי זה זה?
ומזל טוב!

ואין לי תפרים

קראתי באינטרנט לעשות אמבטיה עם סוכר... השאלה אם זה אפשרי אחרי לידה .. מה אתם אומרות??

שתהיה לידה קלה בעז"ה
ושתזכו לגדלו בשמחה ונחת

שתהיה לידה קלה ובידיים מלאות

ממש שימחת אותי!
ישתבח שמו לעד, שתראו רק נחת ואושר בעז"ה❣

בסד

שתבשרי רק טוב❤

שמחה ממש לשמוע!
שתהיה לידה קלה בזמן!! בבריאות ובשמחה ❤️

חשבתי עלייך..
שתהיה לידה קלה בידיים מלאות❤️❤️❤️

שימשיך בריא ותקין!

היה פה שרשור על חוגים לא מזמן והיו הרבה רעיונות למה לעשות בחוג אומנות. אולי חלק מהדברים יתאימו לך

חוג מעניין לכיתה ב' - הריון ולידה

אישית אני אוהבת שעושים דברים שאפשר להשתמש בהם אחר כך. זה ממש כיף

בנוגע לשאר, אין לי מושג...

לגילאי גן-תחילת יסודי. לא למדתי משהו מקצועי בנושא (רק חוגים לעצמי, שבהם קיבלתי גם טיפים ליצירה עם ילדים), ולא יכולה לומר שזה היה מוצלח מאוד-מאוד (אבל בעיקר בגלל הצורך "להשתלט" על הילדים )
בכל אופן, יש לי קובץ של היצירות שהכנתי אז בחוג, אם תרצי אוכל לשלוח לך באישי (אבל תצטרכי לפנות אליי מהניק הרגיל שלך, כי לניקים חדשים אין אפשרות לכתוב בשיחה אישית).
אני לא זוכרת כמה תמחרתי אז... אבל צריך לעשות שקלול של זמן ההשקעה ושל קניית החומרים.
בהצלחה!

אני בדיוק מחפשת חוג כזה לבת שלי (עולה לב')
ממש חשוב לי שיהיה מקצועי ולא סתם חוג מפינטרס
שיהיו אלמנטים אמנותיים,
משהו שאני שלא למדתי אומנות לא אדע לעשות וללמד.
שהבת שלי תחזור ותראה לי גיבוב של צבעים ואשאל מה הם עשו היא תדע להחכים אותי במושגים.
נניח אם צובעים עם מכחול אז שיהיה משמעות למשיכת מכחול, לא סתם לתת להם לצבוע...
אולי הדרישה שלי גבוהה, אחותי שמחבבת אומנות בהחלט עושה עם הבנות שלי דברים בסגנון.

משהו שאני לא אוהבת, זה שהיצירות תלויות בלוח השנה, נשמע לי מאולץ וברמה של גן. אני יודעת שזה לא מחייב אבל זה הרושם שאני מקבלת כי בגן עובדים לפי לוח שנה, הייתי רוצה לראות שהסילבוס נבנה מקצועית נדבך על נדבך בלי קשר לחגים.

ציפיה נוספת זה שהילד מביא משהו מעולמו הפנימי ליצירה. ממש רואים את זה כשיש חיבור וכשהיצירה היא סתם העתק ממה שהמורה הכינה העיקר שיהיה מרשים...
נניח אצל הבן שלי גבולות זה משהו חזק ושמים לב לזה מאוד בעבודות שלו,
צבעים מאוד ברורים.
לעומת זאת אצל הבת הצבעים והגבולות הכל בלאגן (החדרים שלהם בהתאם)
וזה מהמם בעיני ממש.

כתבת דברים מעניינים מאוד (הוראת אמנות זה תחום שמעניין אותי מאוד, לא תחום ההתמחות שלי). אני רק רוצה לציין שאין מניעה לשלב בין מעגל השנה לסילבוס שנבנה נדבך על נדבך. מעגל השנה זה התוכן, הנדבכים הם הטכניקה והידע האמנותי (חומרים, טכניקות עבודה וכד').

 

 

משום מה היה לי חשוב לכתוב את זה 

לגבי המקצועיות.
כשהייתי קטנה הייתי בחוג אומנות.
הוא היה אצל מישהי שלמדה אומנות, ראו שהיא מבינה בזה.
מטבע הדברים, אני לא כל כך זוכרת מה בדיוק עשינו. אבל התנסנו בחומרים שונים, למדנו מה התכונות שלהם (אם אני זוכרת נכון, לפני שהשתמשנו בחומר מסויים, היא הסבירה עליו).
לא זוכרת מה בדיוק עשינו, אבל זה היה מקצועי.
כאמא, אם אני כבר שולחת לחוג ומשקיעה כסף, חשוב לי שזה יהיה מקצועי

בעיניי יש כמה היבטים שיכולים להיכנס לחוג:
- טכניקה - ללמוד שימוש בחומרים ובכלים שונים, ללמוד מושגים של שילובי צבעים, פרופורציות וכו'. שבסוף השיעור ילד לא ידע רק להכין את היצירה הספציפית שעשו באותו שיעור, אלא יקבל כלים שהוא יוכל להשתמש בהם אחר כך ביצירות אחרות שהוא יוצר.
- מושגים באמנות - היכרות עם אמנים ועם יצירות אמנות, היכרות עם זרמים באמנות. להיפתח לסגנונות שונים ולקבל מהם השראה.
- אמנות ככלי ביטוי - ללמוד איך לבטא רגשות ורעיונות דרך האמנות.

הכנו: קופסא כזאת לאתרוג מעץ
שולחן עם פסיפס
כרית קטנה
פונפון מחוט צמר
ועוד...
אני זוכרת רק את השווים... היה כמובן דברים פשוטים גם

באחד שזכור לי ממש לטובה כל שיעור למדנו על סוג אומנות שונה, מה המקור שלו, איזה חומרים משתמשים, תכונות החומר וכו'. זה היה ממש ברמה ועד היום אני זוכרת דברים משם ולפעמים משקיעה ועושה יצירות לבית (ובעיקר לסוכה😅) כשמתחשק לי. חלק מהדברים שעשינו הם פסיפס, צבעי פחם, קווילינג, תכשיטנות, מקרמה, עיסת נייר, קרמיקה ועוד... ככל שעבר הזמן ככה יכולנו לשלב בין דברים שונים שלמדנו ולעשות יצירות ששילבו טכניקות שונות.
לגבי יצירות ספציפיות זוכרת שעשינו יהי רצון להדלקת נרות, פמוטים, קופסת תכשיטים, קישוטים לסוכה, תמונה ממוסגרת לבית (עשינו את התמונה וגם את המסגרת), תכשיטים, כרטיס ברכה

ציור
פיסול
רקמה/תפירה
זכוכית
נגרות
גילוף

תנסי למקד מה הנישה שמתאימה לך לחוג ומםה לפרק לעוד גורמים/סגנונות/מוסגים/טכניקות וכו

זה שנותנים חומרים וטכניקה וכל אחד מתכנן ומכין יצירה משלו ולא מעתיק רק את מה שהמורה עושה

הכי הכי חשוב- 3 ימים קודם לשתות בכמויות כמו גמל ולא להיחשף לשמש. השמש זה הכי מייבש שיש!
בצום עצמו- גם לא לצאת בכלל בכלל. זה ממש מייבש.
וכמה שיותר להיות בשכיבה.
חוצמיזה יש גם כדורי בי פולן של פוראוור, שגם עוזר, אבל באמת הכי חשוב זה המים. עברתי כמה צומות בהנקה, אחת עם תינוק בן שבוע וחצי, אחת עם תינוקת בת 3 חודשים..

אמאלה
הפחד שלי זה בגלל שההנקה עוד לא מבוססת
😬

והשנה אני הולכת לעבור את זה שוב, והפעם עם עוד 3 'גדולים' , ה' יעזור לי...

למרות שיש משהו יותר קל בלהיות עם תינוק יונק פצפון מאשר כזה שצריך להתרוצץ אחריו.. זה ממש מתיש. עם קטן זה לשים אותו עלייך כל היום, או לידך במיטה ומשם לטפל בו. והוא גם ישן כמה פעמים...

שכל הצום שכבתי והיה ממש בסדר, ואז לקראת הסוף, קמתי, התלבשתי ורציתי ללכת לנעילה לבית כנסת, טפשה שכמוני, ואז התחלתי להרגיש ממש חולשה מטורפת, אז נשארתי בבית.. ,( הנקתי בלי סוף כי לא ידעתי עדיין ממש, הייתי טריה וכל הזמן דמיינתי שהוא רעב)

קודם כל לשאול רב.
אחר כך, לנסות להתחיל להרגיל אותו לבקבוק מעכשיו..וואלה, הזכרת לי שגם אני צריכה לעשות את זה... אבל אצלי היא תהיה יותר גדולה.

ובה היה ממש בסדר.. שאבתי ובסוף לא הייתי צריכה להשתמש.. אבל הייתי כל היום בבית.. הלכתי רק לנעילה.. ועשיתי את זה גם 4 ימים אחרי לידה ובה גם היתה סיעתא דשמיא גדולה! אז אל תדאגי... הכי חשוב זה לא להילחץ... בעה יהיה לך טוב ותעברי את זה בקלות..

אם מתירים לך שיעורים אז להתחיל אותם לפני שאת מגיעה לקצה!!
אני אומרת לך ויודעת שלי ממש קשה מצפונית ליישם את זה, תמיד אני חושבת אולי יקרה נס ואשרוד והנס לא קורה ואז כשמתחילה שיעורים לא יכולה לחכות 9 דקות בין לבין אז נוהגת לפי הקולא של 5 דקות.. לוקח לי לפחות שעתיים עד שאני טיפה מאוששת ויכולה לפתוח מרווח של 9 דקות לסוף הצום.
הבעיה שאני לא מתפקדת בכלל בשעתיים האלו והתינוק ובעלי מסכנים ממש...
במקום להתחיל שיעורים רגע לפני ואז להחזיק את עצמי על 9 דקות עם יכולת לטפל ולהניק.

גם אם לא הורגלו מראש, אז אולי לא לבנות על זה, אבל שווה לשאוב חלב מראש ליתר ביטחון

עשיתי את זה לפני 6 שנים.

יומיים קודם להתחיל לשתות מיץ ענבים של קידוש.
כך שבסה"כ עד הצום תשתי לפחות בקבוק.
ממש עוזר לעבור את הצום יותר בקלות.

וכמובן לא להסתיבב בשמש. לא חייבים ללכת לתפילות, ואפילו אסור אם זה יגרום לך לשבור את הצום. אם צריך שבעלך ישאר בבית, אז עם כל הקושי, גם את זה עושים, כי הצום שלך הוא מדיאוריתא והתפילות שלו הן פחות. או שיקח הוא את התינוק לתפילות איתו, ממילא בגיל הזה הם הרבה ישנים.

מאמינה שלא יחסר לך חלב כי זה שלב שלרוב הנשים כמויות החלב עוד לא לגמרי מאוזנות ויש לפעמים יותר מידי. זה בעיקר הכוחות שלך.
אפשר גם לקחת ילדה קטנה בת 9 בערך, שמן הסתם לא ממש צמה, וגם לא כ"כ נמצאת בכל התפילות, שתעזור לך להחזיק על הידים, לנדנד, לתת לך לישון אם צריך.

שחלילה אני עלולה לאבד את ההנקה בגלל זה..

וד"א גם אני עברתי יום כיפור פעם עם תינוקת בת 3 שבועות.
ופעם נוספת עם בן 3 חודשים. שניהם המשיכו לינוק אחרי זה עד גיל שנה וחצי ללא שום מחסור.

עשו את זה רבות מנשות ישראל בכל הדורות, לא תמיד זה קל, אין ספק שהצום מחליש ולעיתים קשה, אבל ב"ה התינוקות ממשיכים לינוק אחרי זה. רק שימי לב להשלים נוזלים בצאת הצום ובימים שאחרי

והאם התכוננו לצום עם שתיה מרובה לפני ואחרי.
לכל כלל יש יוצא מן הכלל. אבל בגדול רוב רובן של הנשים כנראה ממשיכות להניק אחרי יום כיפור.

יש לי ילדה אחת שדוקא בגיל יותר גדול הייתי צריכה להניק ולצום והחלב התמעט מאותו זמן ולא חזר...
מקווה שזה לא יהיה המקרה פה.. אוף.

באופן כללי יש יחס משתנה בין הרבנים בנוגע לחלב אם.

עד בערך 3 אפילו 4 חודשים החלב נוצר לפי זמנים ודרישה. אם את רגילה נניח להניק כל 3 שעות, אז גם אם לא תניקי, יווצר חלב, הגוף יתכונן, ואם לא תניקי, תרגישי גודש.

בהמשך החלב נוצר לפי הנקה. כלומר, ברגע שהתינוק מתחיל לינוק החלב יורד. וגם אם לא תניקי כמה שעות, לרוב לא יהיה גודש, אלא אם לא תנקי כמה ארוחות אז כן תרגישי את המלאות מתחילה להצטבר.
גם בזה אי אפשר לומר שזה אמת מוחלטת. יש שמרגישות גודש גם בגילאים גדולים יותר אם מדלגות על ארוחה אחת.

שואבים לפני שיהיה מלאי למקרה הצורך וביום כיפור עצמו קמים מהמיטה להניק, להחליף טיטול ולשירותים. אפשר לוותר על החלפת טיטול אם יש מי שיעשה את זה ואפשר להניק בשכיבה אם את מצליחה.
מוסיפה שכשהנקתי בן שבועיים וחצי עוד הייתי עם קצת גודש מהלידה.
בכל מקרה, תזכרי שהצום שלך יותר חשוב מהתפילה של בעלך, אז כמה שזה קשה עדיף שהוא ישאר בבית לטפל בילד ושלא תשברי את הצום, אני בכל מקרה תמיד נערכת עם כוס שמסומן עליה שיעור למקרה הצורך (בה לא היה צורך...)

ומה שחשוב- לשכב כל הצום לא להתאמץ בכלל, 

לזכור שהלכתית, הצום שלך הוא חובה לעומת התפילה של הבעל.

לשתות הרבה מיץ ענבים לפני הצום, גם לאכול ענבים, לשתות מים הרבה הרבה

 

ולהכין מראש כוס שאת יודעת כמה זה "שיעור" אם תצטרכי (וכמובן שבצום אם את שוברת ושותה לשיעורים תשתי מיץ ענבים או מרק זה לא משנה הלכתית אם זה מים או מיץ ועדיך מיץ שזה גם סוכרים)

ולקרוא את כל הטיפים שנתנו פה שהם מעולים

 

בהצלחה!

לא עברתי את זה עדיין בהנקה, אלא בהריון חודש שביעי בערך...

 

(וממליצה אם אפשרי -תחברי את המיטות כדי שהתינוק יוכל לשכב לידך כל הצום וככה יש פחות מאמץ כל פעם שבאים להניק ושבעלך ישן במיטה אחרת או על מזרון אם יש - כמובן אם זה מתאים לכם)

הצום של האישה יותר חשוב מהתפילה של הבעל?

עדיף שהאישה תצום מאשר הבעל ילך להתפלל.

גם לנשים.
תפילה במניין פחות חשובה.

אבל לא בקיאה. אבדוק

גם אישה מניקה חייבת בצום.
יש מקרים שבהם מקילים. וזה עדיין לא אומר שהבעל יכול ללכת לתפילה אם זה מקשה על האישה.

ולעשות הכל, גם אם מניקה או מעוברת "שוברת" ושותה לשיעורים - זה נחשב שהיא צמה - כל הקטע של שיעורים שזה לא נחשב אכילה ולכן זה עדין צום.

 

וכן, התפילה של הבעל זה לא דאורייתא...

מכירה כמה גברים שבתקופות של גידול ילדים קטנים ואשה בהריון/הנקה לא הלכו לתפילה או התפללו נניח בותיקין וכו'

תינוק בן חודש לפני כמה שנים.
שתיתי המוווון בימים לפני. אכלתי קוואקר, שתיתי מיץ ענבים. רק הנקתי והיה לי בסדר גמור גם בצום וגם בימים אחרי הכל היה בסדר.
בתשעה באב האחרון הנקתי גם תינוק קטן ועבר בסדר גמור עם הרבה שתיה בימים לפני. וגם לקחתי קלי צום.
הצטם עבר לי בקלות רבה ולא היה מיעוט חלב.
ליתר ביטחון אולי תקני מטרנה אם תרגישי שהקטני רעב ואין לך מה לתת לו.

חייבת להגיד לך ואל תיעלבי אבל לצום עם תינוק בין 4 ו5 חודשים היה לי הרבה יותר קשה
גם הטיפול בתינוק, וגם ההנקה לקחה לי את כל טיפת הכוח האחרונה

בגיל הקטן הפוך, אפילו קצת גודש היה לי...

נערכים !
שתיה מרובה 3 ימים לפני תחילת הצום, לשלב מים, מיץ טבעי, חלב, מרק צח...

להמעיט בקפאין

לאכול עוגיות קווקאר

בט' בתשרי להקפיד על אוכל מזין. לא שומני ולא מלוח מידי.

בין הארוחות לשתות.מיץ ענבים (אני קונה בקבוק תירוש לבן) או ענבים, או תמרים עם אגוזים וכד'

יש קלי צום למיניהם לי זה לא עזר...

בצום עצמו :
לשהות מתחילת הצום כמה שיותר שעות בחדר ממוזג ולשכב, לקום רק למה שהכרחי.
לשים צמוד למיטה כל מה שנדרש לטיפול בתינוק הקטן

הכי חשוב לשאול רב !! ולשאול אותו האם לצום ואם כן לשאול *מראש* מתי גם לשבור את הצום !

עדיין להמשיך לנוח ולאכול ולשתות טוב
עד שההנקה מתאזנת חזרה

אצלי הריון חמישי (אבל גם בקודמים), סיפרתי וראו כבר בשבוע 9.

ואני פשוט לא זוכרת (יחסית עבר הרבה זמן מההריון הקודם)
אבל באמת כבר סיפרת לאנשים בשבוע 9?? אצלי זה השבוע שאני רק רואה בו דופק.. (בינתיים רק ההורים שלנו ןהבת הגדולה יודעים על ההריון ואני מעוניינת שזה ככה ישאר בינתיים.. בעצם גם הגיס ןהגיסה שלי יודעים כי משום מה חמותי החליטה לספר להם אחרי שסיפרנו להם עצמם)

אז אם מזדמן ועולה על הדרך, אני מספרת.
להורים בדכ מיד אחרי שרואים דופק ולשאר האחים שבוע שבועיים אחרי.
לחברות או אנשים שאני עובדת איתם, לפעמים זה עולה לבד ואז מספרת.
כלומר, לא משקיעה מאמצים בלהסתיר וגם לא בלספר באופן מאולץ לכל העולם. מה שמתגלגל, מתגלגל.

האמת שבהריון הזה נכנסתי להריון מיד כשאישרו חיסונים, ולכן לא התחסנתי. וזה הרים גבות אצל כל הסביבה, אז יצא שהמון המון אנשים ידעו עוד לפני השקיפות (האמת שלא הזיז לי בכלל).

אני בהריון שני בשבוע 10, עשיתי המון כושר ב3 שנים האלה שהפרידו בין ההריונות.. ובכל זאת הבטן נראית כמו שהיא הייתה בחודש שישי בהריון הראשון.

עד כדי כך שאני תוהה לעצמי עד כמה זה תקין. אני אמנם אוכלת לא בריא בכלל בגלל בחילות וגועל (למרות שלא השמנתי על המשקל), וספורט לא עושה כבר שלושה שבועות בגלל פוליפ ודימומים.
ובכל זאת, פתאום ההיפוכונדרית שבי התעוררה ולא בטוחה שזה תקין.
מה גם שהנפיחות היא בלמעלה של הבטן ולא באיזור הרחם😩

היא תכנס חזרה ותצא שוב

ממש שתצא בהריון שביעי.. בטח אם לא עשית ספורט

יכולה ללכת למכון בריאות האישה בלי הפניה ושם בא"ס לשאול..

אם להבא תרצי ללכת ובעלך לא יוכל בגלל העבודה, את תמיד יכולה לבקש מהרופא שיכתוב על פתק, ותפתחי יחד עם בעלך.

אבל לא יודעת העדפתי שיבוא.

זה קורה, והכי מבאס שמצפים לשמוע את המין בבדיקה ובסוף אי אפשר.. ובטח כשבעלך יצא במיוחד מהעבודה בשביל זה.
אבל אלו החיים אנחנו לא שולטים בהכל וזה גם חלק מהיופי של החיים האלו. אם היינו מקבלים כל מה שאנחנו רוצים ומצפים תמיד - לא בטוחה שהחיים שלנו היינו נראים טוב יותר

ורק בשבוע 23 פתאם אמרו שזאת בת⁦️⁩

איך אפשר לטעות בצורה כזו?
או שיש צ'ופצ'יק או שאין.
הייתי מבינה אם היו טועים הפוך חחחח
משעשע🙂

איבר המין אצל עוברים נראה כמעט אותו הדבר. (האיבר של הנקבות בהתחלה חיצוני). ההבדל הוא בכיוון, ולכן לפעמים יש טעויות. בהמשך זה כבר ברור.

שבשבוע 12+4 כבר הצופציק יוצא החוצה


ממני
שהחזיקה אותו בידיים וראתה בלייב את הצ'ופצ'יק הקטני של הפיצקי

שאם לא רואים זה בת
היה בן...

שזאת בת.

 

במקרה יצא לי שבוע אחרי תור לרופאת נשים (השקיפות היתה פרטית) - וזאת היתה הבדיקה היחידה בכל ההריון שבאתי לבד, ואז הרופאה  הסתכלה בא"ס ואמרה "איזה יופי זה בן" ככה בנונשלנט... והיתי בשוק!

אז יצא שחזרתי הביתה וספרתי לבעלי שזה בן ואמרתי את זה בצורה כל כך חמודה שהוא רק שמח  יותר מאשר שאמרו לנו בשקיפות...

 

אז נכון שזה מבאס, אבל מה לעשות העובר (ובעז"ה הילד שלכם) יש לו חיים משלו ולא תמיד לפי הזמנים שלנו, ואפשרי בבדיקה הבאה שתדעי ותספרי לבעלך בצורה חמודה וזה יכול גם לקרב ולהיות מרגש...

 

בעז"ה שיהיה המשך הריון קל ובריא

 

איזה קטע להחליף.
האמת לא כזה בוער לי לדעת הפעם
ב’’ה בבית מאוזן מבחינה מגדרית.
מה שנקרא מה שיבוא ניקח...
הבעיה שבעלי ממש רוצה לדעתצאז לא בא לי לשאול אם הוא לא איתי...
נראה מה לעשות.
נראה לי אחכה לסקירה.
אין לי סבלנות לבדיקות

את לא הולכת לסקירה מוקדמת? אם כן זה ממש עכשיו אולי כן יצליחו לראות...

זה היה במקום.
משתדלת לא לעשות יותר מידי בדיקות.
וגם נלחצת מידי מבדיקות שאני כן עושה.
אז אולטרסאונד בהתלחה.
עוד אחז שבוע 15 פלוס מינוס.
סקירה מאוחרת.
והערכת גדילה מתישהו בסוף. זהו.
בדיקות דם לחץ דם וכו’ מה שהרופא אומר אבל גם לא הולכת הרבה לרופא.
נלחצת.
כל אולטרסאונד אני במתח שאולי פתאום לא יודעת מה... רואה שיש נשים הפוך, שרק רוצות להיבדק כמה שיותר כדי להרגע...

:-*

אמרה בחוסר סבלנות שלא רואים בשלב כזה וזהו
אמרתי לה שתנסה שכן אפשר לפעמים
והיא לא זרמה איתי
וקם היתי ממש סקרנית

קבעתי תור לעוד 3 שבועות
לא רציתי למשוך חודש וחצי בסקרנות

רואים ממש בשלב כזה
ממש ממש.
בא"ס האחרון שלי שהיה ב13+1 הטכנאית שמה כך שיראו בין הרגליים וממש לא היה אפשר לפספס. בטח בשבוע 16 רואים בצורה הרבה יותר ברורה

מבינה שילדת? ולא זוכרת אם כתבתי לך מזל טוב - אז מזל טוב, תגדלו אותה בנחת ובבריאות בע"ה!!
לגבי הימים הדפוקים-( אנחה רמה) כן, יש ימים כאלה.. לפעמים מה שעוזר, לי לפחות, זה פשוט ללכת לישון ולקום ליום חדש שמתפללת ומקווה שיהיה טוב מקודמו..
לגבי שבת- קודם כל מעולה שבעלך יעזור לך, תוכלו להכין ביחד את האוכל ובזמן שהוא ישטוף תתפסי לך איזו תנומה קלה. אל תשתגעי עם התפריט אפילו שאת מארחת, הכוחות והרעננות שלך והאוירה הטובה שתשדרי לאורחת/ים חשובים הרבה יותר מתפריט עשיר, לדעתי.. ואם אין כח לא צריך להכין 2 סוגי דגים, 3 סוגי בשרים, 4 תוספות ו20 סלטים.. ויש מתכונים קלים וטעימים במעט מאוד זמן הכנה, פעם כתבתי באיזה שרשור, תיכף אחפש לך קישור.
חיבוק גדול גדול לך, ובהצלחה!! 🌷
*סלמון בתנור עם שום ורוזמרין- מפזרים מעל שום ורוזמרין, - בישול ומתכונים

טפיחות על הגב..
מה שמצליח מבורך.

ולא לחכות שיהיה עייף מדי בשביל לשים אותו לישון.
בגיל הזה הם מתעייפים מאוד מהר

בעיקרון הרעיון הוא לחקות את הרחם -
מגע
תנועה
קולות של ששששש או רעש לבן

אמצעים -
מנשא
הנקה
ידיים ונדנוד
ידיים בכיסא נדנדה
ידיים על כדור פיזיו
אם יש לך תינוק ממש נוח - במיטה עם טפיחות

אפשר לעטוף אותו וזה גם מרגיע אותם מאוד (רק לא להשכיב על הבטן עם עיטוף)

בשילוב עם מוצץ ושששש

כרגע זה עדיין תקופה של טרימסטר רביעי. הוא עדיין ממש קטן וזקוק לחום ולביטחון שהוא מרגיש כשהוא איתך

הוא עד לפני שניה היה ברחם שלך, הוא מסתגל עכשיו לאט לאט לעולם. הוא צריך המון חום, המון ידיים.
המגע לא מפנק אותו, המגע מפתח אותו ועונה לו על צורך הכי בסיסי שיש.

שלי בת חודשיים וחצי ועדיין אני מרגישה שהיא צריכה המון המון חום וידיים.

פעם שמעתי שמגיל 5 חודשים, פעם אחרת שמעתי שמגיל שנה😅 אבל אין לי באמת מושג.

עד מתי חום ואהבה- עד 120

תכלס? אני התרגלתי😘🤣
וברצינות... לא יודעת לשים את האצבע מתי זה הפך להרגל אבל לגמרי הקניתי הרגלים מפונקים על חלקם התחרטתי על חלקם לא. וגם אלו שהתחרטתי היום פחות

להסתגלות שלהם לעולם)

כטרימסטר הרביעי. לא יודעת אם מעבר לזה יש הנחיה, נראה לי שזו כל אישה והאינטואיציות והכוחות שלה…

לכל ילד ובעיקר לתינוקות יש תקופות פתאום יותר עצבניות, יותר בכייניים, יותר נודניקים, זה לא נכון להפיל את זה על המטפלת. היא נשמעת מסורה ממש.
לדעתי מטפלת זו מטפלת ואמא זו אמא, כמה שהיא תתן חיבוקים וכו', זה לא הילדים שלה...
צריך לפרגן לה הרבה, כי זה יתן לה כח להמשיך לטפל בהם במסירות ולא להעיר כשזה לא קריטי. בגדים יפים זה ממש לא קריטי, תחליפי להם אם בא לך שיהיו יפים בבית... עדיף שתשמור את האנרגיות של להחליף להם באנרגיות של לשיר להם, לצחוק איתם וכו'.
גם בתור עובדת הוראה עם ילדים צעירים, הרבה יותר בא לי להשקיע בילד שאמא שלו מפרגנת לי מאשר בילד שאמא שלו תחפש אותי בכל דבר.

אין שום אופציה בלי מצלמות מבחינתי (והייתה לי מטפלת לגדולה (ואפילו כמה כי פיטרתי את מי שלא התאימה לי) במשך תקופה ארוכה ותהיה גם לקטנה).
מי שלא מוכנה למצלמה - שלום וביי. לא סומכת על אף אחת!!! בגיל כל כך קטן.
ותדעי לך שאפילו עם מצלמות שהן ידעו עליהן וראו אותן עדיין ראיתי דברים שממש לא אהבתי ותפסתי שקרים. אז בלי מצלמות בכלל מפחדת לחשוב מה היה.

וסליחה, אבל ממה שאת מספרת (ולא רק בהודעה הזו) אני לא הייתי רגועה. וכבר אמרתי לך פעם - אין דבר כזה מטפלת ״דעתנית״. אין דבר כזה שהיא מאמינה שאם הם בוכים היא לא ניגשת מיד. את האמא ואת הקובעת! ואם לא מתאים לך שהם בוכים והיא לא ניגשת מיד אז אין מצב שהיא עושה את זה כי ככה היא ״מאמינה״. הדעה שלה אם זה נכון או לא ממש לא רלוונטית. כמו שאמרתי לך בעבר - בעיניי אין דבר כזה ואני פיטרתי מטפלות על הרבה פחות מזה.

יש מטפלות מדהימות, בהחלט. שלא יצא כאן שאני מוציאה את כולן מכשפות, ממש לא. אבל זה לא פשוט למצוא אותן.
וכדי לדעת אם מטפלת היא מדהימה או לא - רק מצלמות. את לא יכולה להסתמך רק על מה שקורה כשאת באיזור.

אולי אני אובר פרנואידית - אבל באמת לא סומכת על אף אחת. וגם אחרי שסומכת - עדיין יש מצלמות.

וזה ממש לא קשור ללחפש. זה שיש לי מצלמות ממש לא אומר שאני מחפשת אותה ואני לא חושבת שמישהי מהן הרגישה שחיפשתי אותה. אבל אני רוצה לדעת שהילדים שלי בידיים טובות.