פורום הריון ולידה (עמוד 1917)

רק אומר שלדעתי שה שהחלטתם לא לדבר, נו, לא קריטי
מה שקריטי זה לדבר על זה עם השותף שלך לחיים
לחשוב איתו על הכל בכל
דיבור זה לא אומר שהרגע פותחים את זה להחלטה מחדש
דיבור זה לשתף לספר מה מפחיד מה אני רוצה מה עובר לי בראש
ההחלטה לא לדבר על משהו היא לא מאד מוצלחת לחיים הזוגיים שלכם. זה נושא גדול ובסופו של דבר אתם תחליטו עליו ביחד, בלעדינו
ממליצה לך מכל הלב לספר לו שיש לך מחשבות, ומה הם, ולהשאיר את זה כרגע ברמת הדיבור על המחשבות בלבד. בלי החלטות לדשות.
להתבשל עם זה ביחד
לחשובעל זה ביחד
לבנות את הזוגיותשלכם ביחד עם המחשבות האלו. זה חלק מזה
ולהעריך ולשמוח זה בדעתו של זה

זו דעתי ️

שבד"כ שנה א' בלימודים הרבה יותר קלה משנה ב' והלאה..הרבה קורסי מבוא וקורסי בסיס להמשך הקורסים. אולי התחלה חדשה, אבל ההמשך שלה הרבה יותר מאתגר ודורש.

אבל מה שחשוב יותר בשבילה זה מה צפוי בתואר הספציפי שלה. כשאני למדתי לדוגמא היו המון קורסים "מסננים" בשנה א'. (מסננים - כלומר, שנועדו לגרום להרבה סטודנטים לנשור מהתואר ולהשאיר את מי שיותר מתאים). גם בשנים שאחרי היו קורסים קשים והיה עומס, אבל פחות משנה א'. כך שאם זה נכנס למערכת השיקולים כדאי לברר ספציפית לתואר ולמקום שלומדים.

לא ללמוד במקביל. אחד לומר אחד עובד ואח''כ מתחלפים. עדיף שאת תלמדי קודם כי זה יהיה קשה יותר ככל שיהיו עוד ילדים בע''ה. אחרת זה די טירוף. גם כלכלי. מניסיון.
החלטות טובות לגבי הריון. לא יודעת מה לומר לך. זה מאוד אישי. 7 חודשים זה פצפון ואצלי אין שום חשק בשלב הזה. אבל לך יש. ברור שתדברו על זה ותשקלו עם תשומת לב לשכל, רגש והכוחות של שניכם. בהצלחה

באיזה שבוע את?

וככה זה לא יפשיר

ולשים מלא קרחונים. ככה אנחנו עשינו
אמנם לא שעה וחצי נסיעה, ולא היה קיץ מטורף אבל לא רואה סיבה שלא ישאר קפוא לגמרי

וזה הפשיר אחרי שעתיים בצידנית😬 עדיין היה ממש קר אבל לא קפוא...

אם תקחי הרבה שקיות קטנות ארוזות יחד, ותוסיפי עוד בקבוקים קפואים או קרחומים או קרח כחול - זה לא יפשיר בשעה וחצי. (גם אם יתחיל להפשיר עדיין מותר להקפיא כפי הזכור לי)

אפילו לשכנה עד שתחברו והכל.
אם הרוב עוד קפוא זה בסדר. כלומר אם טיפה מפשיר רק בקצוות.

לא יפשיר לדעתי, ויהיה אפשר להכניס למקפיא מיד.
אבל,
המקפיא שלכם לא יהיה במצב מתאים מיד עם ההעברה.
גם כי זכור לי שמפעילים מקרר רק אחרי כמה שעות מההעברה, וגם בכלל כל ההעברה לוקחת מלא זמן לכן הייתי מעבירה למקפיא של חברים / שכנים / משפחה בינתיים.

פתאום אני נזכרת שהמקרר אמור להגיע לדירה החדשה עד 48 שעות אחרי המעבר🤦 אנחנו מגיעים מדירה מרוהטת לדירה לא מרוהטת...

לא יפשיר בדרך.
מה שכן, אפשר לבקש משכנים לשמור אצלם עד שתפעילו את המקרר בדירה החדשה.
הבעיה היא לא שעה וחצי נסיעה,
הבעיה שצריך להפשיר את המקרר מספיק זמן לפני ההובלה ולוקח זמן לחבר במקום החדש ועד שמתקרר שוב וכו'.
אם אתם לא עושים עוד נסיעה כזאת לפני/ אחרי המעבר
אז תבקשי משכנים להשאיר אצלם עד הרגע האחרון,
ובמקום החדש תבקשי מיד להפעיל את המקרר ולהכניס את הכל עטוף עם הקרחונים ישר לבפנים או אם אתם מכירים שכנים מהשכונה החדשה אז להכניס אליהם.
אם יש לכם בקרוב נסיעה להורים אפשר להשאיר אצלם עד אחרי המעבר. אמנם זה פעמיים נסיעה אבל עם הקפאה בתנאים אופטימליים.

אפשר לקחת לא צידנית אלא ארגז קלקר (תבקשי מבית מרקחת יש להם ארגזי קלקר בגלל התרופות) ולמלא בהרבה קרחומים

 

 

 

 

בדרך כלל זה נישמר טוב,ואם יש ברכב מזגן עוד יותר זה ישמר.

דבר ראשון הכי מבינה אותך
גם לי היה הריון עם ממצאים(אחרים) ודאגתי מלא
אז הכי מבינה את זה
אבל גם עברתי תהליך חזק מול זה..

חשוב לי רק לומר מעשית- שאת ממש צריכה לא לצאת מהחדר עד שלא מסבירים לך מה המצב ,מה הלאה וכל מה שחשוב לך לדעת
אל תוותרי להם
תגידי -עדיין לא הבנתי אתה יכל להסביר שוב?
זה זכותך המלאה

אבל אני גם בהריון שהוא קצת מורכב לי עם ממצאים אולי קצת מטרידים ..מתכננת לעשות מי שפיר ..מבינה אותך ומזדהה איתך זה סיוט ומבאס אוף כמה חרדה וסטרס זה גורם..אנחנו חזקות.

אמרו לי שאני לא צריכה לעשות מי שפיר.
עכשיו זה קצת מאוחר מידי בשביל זה

אצל מי אתם עושים את הMRI?
לכו למישהו מומחה כמו פרופ' מלינגר, שתוכלו לצאת עם תשובות ברורות.

את הסקירות עשיתם כולן אצל אותו רופא?
יש לו ציוד מתקדם?
את סומכת עליו?
הלכתם לעוד חוות דעת?

אל תוותרי עד שתנוח דעתך, עד שיהיו לך תשובות ברורות, כמו שכתבו לפני, זו זכותך המלאה

לפרופסור אורי חן מנהל יחידת האולטרסאונד המיילדותי בשערי צדק.
מקווה שהוא יעשה לי שוב אולטרסאונד וינחה אותי מה הלאה.
כל הסקירות היו אצל רופאים שונים. ארבע סקירות, שלוש רופאים.
שני רופאים לא ראו והוא כן..

וזה במכון אולטרסאונד כולם אז מניחה שזה עם ציוד מתקדם. לא?

ולמה רק מקווה? שיעשה שוב, שיבדוק
בכל מקרה שיהיו בשורות טובות

בעיקרון העיקר הוא הרופא הבודק
ולא המיכשור
מיכשור זה מוסיף מאוד, אבל דמות הרופא קריטית

התחברתי במיוחד רק להגיד לך על ד"ר אורי חן שהוא פשוט אדם מיוחד! הייתי אצלו במעקב במשך הריון שלם גם בעקבות מום אצל העובר, והוא גם ממש מקצועי באולטרסאונד-אצלנו הוא ידע לאבחן את המצב בלב יותר טוב מקרדיולוג שעשה אקו לב.. וגם הוא ממש אדם נעים ומסביר הכל..
אני לא מבינה במקרה שלך, אבל רק שתדעי שלפחות אתם בידיים טובות.. חיבוק ובשורות טובות!

ואני אישית מכירה כמה אנשים שעשו אצלו ומרוצים.
כמובן שבכל פעולה כזו יש גם סיכונים (אומרת בתור מי שעברה הסרת משקפיים בלייזר בהצלחה ב"ה).
לגבי הכאב, יש שני סוגים של ניתוח שממליצים לך על אחד מהם לפי התאמה- שיוף שכואב אח''כ יותר וחיתוך שכואב פחות.
בשני המקרים נותנים לך משככי כאבים די חזקים לאחרי הניתוח. גם במקרה של הסוג הכואב יותר זה ברמה של יומיים שלושה ועובר.
בהצלחה בהחלטות!

אני לא יודעת כמה הוא לוקח בלי הקופ"ח
אבל זה יוצא לי סביבות 7500

בתקופה של לידות והריונות??

עשיתן לי חשק גם לעשות...

בהריון לא עושים בכלל כיוון שכל מבנה העין משתנה בהריון (לי אישית הרגשתי ממש שינוי במספר של המשקפיים)

בהנקה אמרו לי שבעיקרון רשמית אין בעיה רק שלא יודעים אם הטיפות שמטפטפים לעין (במשך התקופה שאחרי הניתוח) לא עוברות בהנקה, בפגישת התאמה הרופא שבדק אותי אמר שאין סבירות שזה קורה אבל אולי, על הספק, מומלץ לחכות לאחרי ההנקה, או לפחות לסוף

בכל מקרה צריך לחכות כמה חודשים אחרי הלידה כדי שהעין תחזור לעצמה, משהו כמו חצי שנה לפחות

במקום אחר אבל בהקשר של מה לעשות
בגדול
רק ביום הלייזר עצמו שרף לו ממש, הוא אמר שאם יכל לחזור אחורה היה קובע בשעה מאוחרת יחסית כדי ללכת לישון אחרי הלייזר ולא להתמודד עם התחושה, בור עשה בבוקר אז נתקע עם הכאב רוב היום
ולמחרת זה נרגע ממש והטיפות שנותנים היו עוזרות לתחושה המציקה לחלוף

אני עשיתי במרפאה של דר לוינגר אצל דר דויב. 
הוא התאים לי את הסוג הלא כואב. וזה באמת לא כאב בכלל

מה הכוונה הוא התאים לך? זה לפי מה שאת מבקשת שהוא יתאים? או שהוא אומר לפי הבדיקה מה מתאים לך יותר?

בודקים את מצב העין והקרנית ולפי זה מחליטים.
אני למשל מאלה שלא יכולים 😔.

אם יש לך את האפשרות, הוא יתן לך את החדיש יותר שגם פחות כואב

בעקרון זה יותר יקר אבל עם הכיסוי של הקופ"ח זה אמור לצאת אותו מחיר ואז ברור שתבחרי את הלא כואב

אם הבנתי נכון, הפחות כואב זה חדש יותר, והוא מתאים לפחות אנשים.
אני צודקת?

אבל אני לא בטוחה אם זה מתאים לפחות אנשים או שפשוט יש אנשים שיכולים אחד ויש אנשים שיכולים את השני ויש שיכולים את שניהם..
ראיתי שאמאנאם הזכירה את השמות למטה. באמת אני עשיתי לאסיק Lasik

הפחות כואב - לאסיק, קצת יותר חדיש וגם טיפה יותר מסוכן. אבל הוא מתאים רק לכאלה עם קרנית דקה.

ההבדל בין הניתוחים שבלאסיק חותכים את הקרנית (שזה אפשרי רק לבעלי קרנית דקה), מרימים אותה ואז משייפים בלייזר את העין ואח"כ מחזירים את הקרנית.

ב-PRK מגרדים את הקרנית ומורידים אותה לגמרי - ואז משייפים ולכן ההתאוששות יותר קשה וארוכה - כי הקרנית גודלת מחדש (הם שמים עדשה על העין לשמור עליה עד שהקרנית חוזרת - שאותה צריך להוריד אחרי שבוע)

הרופא יסביר לך את הכל, ויעשו בדיקת התאמה לבדוק לאיזה ניתוח את מתאימה.

בהצלחה!

בתור אחת שעשתה לאסיק זה שווה כל שקל וכל אי-נוחות, בעלי טוען אותו דבר על PRK...

יש LASIK ויש PRK, הרוב מתאימים ל-PRK ופחות ל-LASIK.

אני עשיתי LASIK, הניתוח עצמו לא נעים בעליל, לא כואב בכלל אבל מטריד שנוגעים לך בעיניים... אח"כ יש קצת טשטוש וחוסר נוחות בעין, זה עובר לגמרי אחרי כמה שעות - עדיין לא רואים פיקס, אבל אין כאבים בכלל.

בעלי עשה PRK, הניתוח אותו הרגשה בגדול, אבל והאבל גדול הכאבים אחרי שעובר ההרדמה זה כאבים קשים מאד בעלי היה במיטה 3 ימים אחרי הניתוח בקושי פתח עיניים, ההתאוששות קשה ממש.

עכשיו אנחנו שנינו כמה חודשים אחרי ורואים מצוין ומברכים על הדבר הנפלא הזה! 

שולחת לך חיבוק גדול. וואו איזה ניסיון. אין לי איך לעזור או מה להגיד- אבל את בהחלט נמצאת במציאות לא פשוטה בכלל. שהקב"ה יתן לך כוחות!!

מה שאכתוב מסתמך על דעת אנשי מקצוע-

הניסיון של אבא שלך הוא שלו.
הניסיון של אמא שלך הוא שלה.
כל אחד מהם בוחר איך לחיות את חייו.
את צריכה ויכולה לבחור איך את חיה את חייך.
אין כל טעם שתיכנסי לסיפור הזה.
את כבר רואה איך זה משפיע על הבית שלך לשלילה.
אמא שלך יודעת שאת יודעת ובוחרת לשדר עסקים כרגיל. זאת דרך ההתמודדות שהיא בוחרת כרגע, את לא יכולה לבחור בשבילה.

אם קשה לך להתנתק ולהפריד בין מה שאת יודעת שקורה בבית הורייך לבין מה שאת מצפה שיקרה בבית שלך אפשר לקבל תמיכה וטיפול בנושא.

בהצלחה רבה!

לדעתי כן כדאי לשאול/להציע לאמא אם היתה רוצה לפנות לייעוץ/עזרה.
לפעמים יש אנשים שסובלים אבל לא יודעים למי לפנות לעזרה או שחוששים שאם יעשו צעד יאבדו את הילדים שלהם (שיצאו נגדם וכו׳).
לכן כן הייתי חושבת שצריכה להיות איזושהי אמירה לאימא שאנחנו איתך במה שתבחרי ואם תרצי נעזור לך למצוא מישהי טובה להתייעץ איתה.
אבל מעבר לכך- צריכה להיות הפרדה ולזכור שאנחנו לא יכולים לנהל את החיים של אף אחד חוץ משל עצמינו.

ולכותבת הפוסט זה ממש ממש ממשש לא פשוט!!! ממש קשה להתמודד עם דבר כזה נפשית, אפילו אם את לא עושה עם זה כלום.

כמו שאני רואה את זה חייבים לערב פה מישהו... זה לא יכול להימשך ככה...
הייתי חושב. אולי ליזום שיחה עם אמא שלך (של הפותחת) ולנסות לחשוב למי אפשר לפנות

אם זה מקומי בתור הבת שלהם, בכלל להתערב בנושא אינטימי כזה?

ועוד דבר- מחילה מבנות כאן,
אני מפחדת שהוא ידביק את אמא שלי במשהו.
אני לא מבינה בנושאים האלו, אבל יש לי חשש כזה..

אני חושבת שאין ברירה, וכדי להפסיק את המצב הזה צריך לנקוט באיזה שהוא צעד.
אבל את כמובן מחליטה מה שנכון לך, אני לא מכירה אותך אישית.
כן חושבת שחשוב מאוד לפנות לעזרה

כן. הוא לגמרי יכול להדביק את אמא שלך במחלת מין ח"ו. זה נשמע שניסית להסביר לאמא שלך שמשהו לא בסדר והיא מסרבת להכיר בזה..

שאת צריכה לעשות זה להתערב להם..ובטח ובטח כשאמא שלך חצי עם הראש בחול כי כנראה עדיף לה כך..אגב כשאני ניסיתי לפתור להורים שלי בעיות בתחום אחר אבל קשה מאוד גם הוא, יצא--- רק--- נזק וכל האשמה והכעס היו עליי למרות כוונותיי הטובות..הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות כמו שאומרים ואין לך מושג כמה עוול את יכולה לגרום להם אם הם ייפרדו ואת תשאי על עצמך את האשמה של הבדידות של שניהם. אין לך מושג לאן זה יכול להגיע, הם יכולים לפתח דכאון ועוד ועוד והכל יהיה עלייך. בשביל מה לך זה?

קודם כל חיבוק!! נשמע לא פשוט בכלל.
בעיניי כדאי מאוד לערב פה עזרה מקצועית. זה מזעזע להשאיר את המצב כמו שהוא!! לאן זה עוד יכול להגיע... ועוד שזה לא סוד....

עם כל מילה שלך נכנסתי איתך עמוק לצער ולכאב.

לאור מה שאת מספרת, נשמע שזה לא סוד כמוס.
אולי גם אחיות שלך יודעות ולא מעיזות לדבר על זה?
מציעה לנסות לגשש בעדינות, אולי לדבר איתן (כל אחת בנפרד) על זה שאת דואגת לאמא שנראית עצובה.
גם אם תגלי שהן יודעות, לא נראה לי שיש משהו שאתן יכולות לעשות, מציעה בעיקר כדי להקל מעלייך את המשא הכבד הזה על הלב.

יש אולי דמות משמעותית לאמא שלך שאפשר לערב? בלי לומר למה, רק לומר שקשה לה והיא צריכה תמיכה והיא תחליט אם לשתף. לפחות שלא תהיה בודדה.

בהצלחה רבה בהתמודדות!
והכי חשוב- תזכרי תמיד שאת לא אשמה בכלום!

אני לא חושבת שאמא שלי תרצה לערב גורם נוסף.
מה גם שאני רוצה לשמור על הכבוד של אבא שלי, למרות שנורא נורא קשה לי ואני כועסת. שש אלמנט של בושה בציבור הדתי, ולא יודעת ככ עד כמה אמא שלי תרצה לדבר עלזה. או שסיפור כזה יצא החוצה..

יש רגעים שבא לי להתקשר לאבא שלי, ולצעוק עליו.
על המצב הכלכלי שהמשפחה שלי שרויה בו,
מה גם שיש לי גם אחיות קטנות שגרות בבית.
על זה שהוא מבזבז כסף ששייך גם לאמא שלי על נשים אחרות.

אוף.

אבא שלך לא דואג לכבוד של עצמו, וגם לא דואג להסתיר את זה..
לדעתי זה אמור להיות ברמת חשיבות פחותה מאוד לעומת אמא שלך.
אולי להציע לה בשלב ראשון לפתוח חשבון בנק פרטי ושהמשכורת שלה תכנס לשם?

אני תוהה לעצמי אם תתקשרי ותצעקי עליו זה יזיז משהו, נשמע שהוא קבור עמוק בבוץ.
יש דמות תורנית/ מקצועית כלשהי שהוא מקשיב לה? אם כן אני בעד לשתף ושיזמן אותו לשיחת ניעור רצינית בתקווה שיתפוס את עצמו (ושאמא שלך תצליח למחול על הכל). אם הוא לא רוצה להפסיק עם זה שיתן גט ויעזוב את אמא שלך. בהתחלה זה בטח יהיה קשה ויכאב אבל נראה שאין ברירה...

והכי חשוב שיהיה ברור- אף אחד לא אשם חוץ ממנו!!
ברור שזה קשה מאוד אבל אתם צריכים לזכור שאתם בסדר גמור ולא חטאתם בכלום.

מאחלת לכם שתצליחו לצאת מהסיפור הזה בצורה הכי טובה שיכולה להיות ושבע"ה יחזור בתשובה שלמה בקרוב!

זה משא כבד להחזיק על עצמך לבד... את עצם הידיעה ואת כל הרגשות שעולים סביב זה.
אולי, בשביל עצמך, ללכת לדבר עם אשת מקצוע (אפילו פגישה שתיים) בשביל המקום האישי שלך? שיהיה לך למי לפרוק, לשתף, לשקף את מה שאת מרגישה - מישהי נייטרלית שלא קשור למשפחה, שתעזור לך להתמודד עם הנטל הזה.

לגבי אמא שלך... מרגישים מהמילים עד כמה את כואבת את כאבה ודואגת לה. את מדהימה.
לעניות דעתי, כמו שכתבת, היא יודעת ומבינה היטב. ובוחרת להדחיק ולא להתעמת עם הידיעה הזו.
זו הבחירה שלה וזה מה שהיא מסוגלת לו כרגע.
אולי מהבחינה הכלכלית, לדאוג שיהיו לה חסכונות נפרדים כלשהם. חשבון בנק / חיסכון כלשהו שהיא תוכל להפקיד בו כסף בלי שלאבא שלך תהיה גישה לשם, כך שלפחות מהבחינה הכלכלית תהיה לה רשת ביטחון ובמקרה הצורך היא תוכל להיעזר בחיסכון הזה.

כתבו פה לפניי, יכול להיות שגם אחיות שלך מודעות לעניין, כמוך. חלקן אולי מבינות ממש, ואולי מדחיקות מבחירה או כמנגנון הגנה.
יש אחות שאת יותר קרובה אליה? שאת מרגישה שהיא אולי גם חושדת? שתגיב בצורה שקולה אם תשתפי אותה?
לא יודעת אם במקומך הייתי מנסה לגשש ולפתוח. זה תלוי מאוד באופי המשפחתי ובאופי של כל אחת. רק את יודעת...

כתבת פה לגבי עניין בריאותי שאת חוששת שאבא שלך ידביק אותה, אולי אפשר להתייעץ עם רופאת נשים (שאת תלכי לרופאת הנשים שלך, תתארי לה את הסיטואציה ותשמעי ממנה מה הסיכונים אם יש ומה אפשר לעשות בנדון...) ואחרי זה לשקול לדבר עם אמא שלך ספציפית על הנושא הזה.

בהצלחה גדולה,
את מדהימה ברגישות שלך כלפי אמא שלך.
וכואב, כלכך כואב ועצוב לקרוא את מה שאת מתארת. מתפללת שה' ינחה אותך נכון.

אין לי יותר מידי עצות, 

פשוט עצוב, ואמא שלך, גיבורה! אני יכולה להבין את ההרגשה שעדיף 'לא לראות' כי גם ככה אין מה לעשות. כי כמו שכתבת..' בגיל הזה, לאן היא תלך..' 

ועצוב על הכסף, שהיא רק חוסכת והוא מתפרע בדברים כאלה. 

 

איך אבא שלך עם דמות תורנית כלשהי, יש מישהו שיכול להשפיע עליו? 

אולי כדאי לגשת ולדבר עם איתו בחשאי, כדי שישפיע..? 

 

 

פעם היה איזשהו נושא שמאוד רציתי להשפיע על אבא שלי, ולא היה לי נעים בתור ביתו הקטנה להעיר לו, אז רשמתי מעין פרסומת/ מאמר שיגיע אליו באקראי לדואר, או להדביק לו על המכונית.. הלכתי ממש לבית דפוס להדפיס כמה עותקים ובצבעים כדי שלא יחשוד.. (לא רק לו, כי זה מחשיד מידי..אלא בעוד תיבות דואר או על עוד כמה מכוניות בסביבה..) משהו כללי אבל שנוגע אליו בדיוק.. שירגיש ש'על ראש הגנב בוער הכובע'. 

מכירה את זה שאת קוראת משהו ואת מרגישה שכתבו את זה בדיוק עלייך/ למצב שלך? כזה.. 

 

אולי זה יעזור.. ואולי רק אפילו יעשה הרהורי תשובה לדקה.. זה גם חשוב. 

 

להוכיח אותו- לא נראלי שמותר לך. 

אבל כדאי לך, לדעתי, לדבר עם איזשהי דמות תורנית או רב, שידריך אותך מה לעשות, גם בנוגע אליו, וגם בנוגע לאמא שלך, כי אני יודעת מה זה לראות את אמא שלך סובלת כשהיא עצמה מתכחשת לראות את זה. 

 

ואם את רואה שאת לא מוצאת פתרון מעשי, או ששום דבר לא עוזר,

פשוט תתפללי. שה' יוציא אותו מהמצב הזה. כי תפילות על מצב רוחני משפיעות מאוד. 

 

שיהיה המון בהצלחה, 

אל תכעסי עליו, כי את מענישה את עצמך כשהוא בכלל לא מודע/ לא אכפת לו. 

 

תשמרי על עצמך ועל משפחתך. זה הכי חשוב. 

 

 

 

אני חושבת ששווה לך בשלב ראשון לשתף לפחות את בעלך...

זה ממש לא משהו שאת אשמה בו ואל תשארי כ"כ לבד!

אח"כ יכול להיות שיהיה לך כדאי גם באמת להפגש עם איש מקצוע גם כדי לעבד עם עצמך וגם כדי לחשוב על רעיונות אובייקטיביים מה הלאה...

שנחכים, כי זה הדבר הראשון שקפץ לי... 

קודם כל, אני לא מכירה את בעלה ויכול להיות שהוא כזה בנאדם מקסים שאין ממה לחשוש.. 

אבל זה עלול להוריד את ערך המשפחה שלה בעיניו, 

אם מחר היא תחשוד או תעשה כל פעולה שמזכירה את המקרה של ההורים שלה( בלי שהיא בכלל מודעת שזה בגלל זה) - הוא עלול, בלי כוונה אפילו, לעורר נקודות כואבות אצלה. 

 

זה משהו אישי בין אבא לאמא שלה. לא נראה לי שההורים שלה ישמחו שהחתן יודע את זה.. 

למרות שזה קשה, מאוד מאוד, לא לשתף את הבעל, בכל דבר ובפרט בנושא כזה קשה ומורכב לה נפשית.. 

 

לא יודעת, יכול להיות שאני חשדנית מידי ולא סומכת וכו'.. סתם זו דעתי.. 

 

לבעל מספרים הכול. וגם כ"כ קשה לעבור דבר כזה לבד. נשמע לי בלתי אפשרי אחרת.

ערך המשפחה בעיני הבעל לא נשמע לי שיקול בכלל. איזו חשיבות יש לזה שיהיה להם ערך (שאינו אמיתי) בעיניו? חשוב להתמודד עם המציאות כמו שהיא, ולשתף את האדם הכי קרוב אליי בחיים נשמע לי הדבר הכי בסיסי בעולם.

וברור שההורים שלה לא ישמחו שהוא ידע. גם זה לדעתי לא שיקול. זה סוד ענק מידיי כדי ללכת איתו לבד ולהסתיר מהבעל (שזה שני דברים שונים - כביכול היא יכולה לספר למישהו אחר, אבל אני גם מדגישה את חשיבות השיתוף של הבעל בדווקא).

נרשמתי כי לא הייתי יכולה להתאפק מלהגיב. יודעת וחוויתי אמנם דרך סיפור אחר איך ההתנהלות הזוגית של ההורים שלנו משפיעה לרעה על הזוגיות שלנו. גם אני בעבודה עם עצמי על אמונה בבעלי.. ולאט לאט זה עוזר.

לא ראיתי יותר מדי מה כתבו כאן, רק ראיתי שאת לא רוצה לשתף את אחיותייך בגלל הכבוד לאבא שלך. אני יודעת שזה אבא שלך, וקטונתי, אבל ואו, כל כך כאב לי לקרוא את זה. אבא שלך לא שומר ולא שמר על הכבוד שלו ושל אמא שלך. וגם לא על הכבוד שלך ושל אחיותייך. אבא שלך צריך טיפול. ואמא שלך צריכה עזרה. אולי זה לא מתפקידך. אבל בשביל הנפש שלך (כן גם בשבילך) תשתפי את אחיות שלך. השתיקה בעולם החרדי זה משהו שתמיד הפחיד אותי וגרם לי לרצות לגור במקום שהוא "ביניים".
נכון, ההשתקה הזאת יכולה להיות בכל מגזר. אבל כאן זה פשוט צועק הצילו.תשתפי את אחיות שלך שאני בטוחה שגם ראו דברים והושפעו מזה. תראו מה לעשות הלאה.

אם זה היה אבא שלי (שלא יביאני לידי ניסיון.. ההורים שלי גרושים אבל זה כבר סיפור אחר). לא הייתי מסוגלת להסתכל לו בעיניים. הייתי מרגישה סלידה מאוד גדולה. ולא הייתי מסוגלת להתנהל כרגיל. וכך גם את. מושפעת מזה המון.

יודעת שקל לדבר אבל עם אבא שלי היה שוךח לי בטעות הודעה כזאת - הייתי אומרת לו אבא כדי שלא תתבלבל ואני לא אצטרך לראות ולדעת - אל תשלח לי הודעות בכלל ותמחק את המספר שלי. וסליחה על הקיצוניות. אבל בעבר יצא לי להתעמת עם אבי על העוול שעשה לאמא שלי ולנו. היום ביחסים טובים אבל לא יכולתי להתעלם מההשפעה ההרסנית שההתנהגות שלו גרמה על החיים שלנו. בסוף תעשי מה שטוב לך. אבל תתייעצי לפני. ותשתפי לפני מישהו קרוב. לא הייתי משתפת את בעלי אבל את אחותי כן. כואב לי על הסבל של אמא שלך. וגם אבא שלך במצב כלוא וסובל. הוא צריך טיפול ודחוף.

שיהיה בהצלחה ומצטערת אם הייתי תקיפה. זה כל כך חורה לי.. וכואב לי.. מקווה שתביני מאיזה מקום זה מגיע.

אני לא אשת מקצוע,
כותבת מה שאני חושבת אבל יש מצב גדול שאני טועה

כמה אנרגיות מיותרות מבוזבזות לשמור סוד שהוא כנראה ממש לא סוד
לשמור על כבוד של אנשים שלא מכבדים את עצמם
ולהגן על תמימות שכנראה כבר מזמן אבדה

וכל האנרגיה הזו עצורה בתוכך ואין לה לאן להתפרץ ויום אחד היא תהיה הרסנית כמו הר געש, כמו פצע מוגלה.

אני חושבת שבדברים כאלו צריך לטפל באופן יזום ולא לחכות שיתפוצצו לכל עבר ויחריבו כל מה שעומד בדרכם.

איך עושים את זה? זאת השאלה.

באופן אישי הייתי הולכת בשלב ראשון למישהי מקצועית ניטרלית שתעזור לי לעשות סדר במחשבות.

בעזרתה הייתי מספרת לבן זוג, כי סוד כזה שכבר משפיע על הזוגיות שלכם ועל האמון שלך בו סופו להיות אסון.
כרגע ברירת המחדל היא שבעלך כבר אשם במשהו שבכלל לא אשמתו ומגיע לו לדעת מזה (אין לך אמון בו ואת בודקת אותו כאילו הוא כבר עשה משהו בגלל צה שאבא שלל עשה...)

ואז חושבת ביחד עם אתם מתמודדים עם זה רק שניכם ביחד או שאתם רוצים להתמודד גם ביחד עם אמא (שבטח יודעת, אבל גם היא מבזבזת אנרגיות בהסתרה כדי להגן עליכם. יכול להיות שברגע שהיא לא תצטרך להגן עליכם היא תתפנה לטפל בעצמה) ואחיות שלך שאולי גם הם באותה הסירה כמוך.

בדרכ אומרים ששצרת רבים = נחמת טיפשים.
במקרה הזה הזה הצרה הזו כבר תקפה אותך, את אמא שלך ואת אחיות שלך, יכול להיות שלהתמודד ביחד תהיה חצי נחמה.

יש משהו מאוד מטלטל כשדמות שאמורה להיות יציבה וחזקה בחיינו בוגדת באמון שניתן בה.

שוב חיבוק.


---

אין בכל הנ"ל מטרה של לטפל באבא.
רק להעניק לך (ואולי בהמשך חאמא ואחיות שלך) סביבה תומכת.
אבל מי יודע, יסוד והסתרה הם התנאים האידיאלים למעשים של אבא שלך ומפה הכח שלו וזה משפיע ישירות גם על החיים שלכן , יכול להיות שכשתקחו את המושכות על החיים שלכן לידיים שלכן זה גם יעשה גלים וישםיע על המעשים שלו... אבל שוב, לא זו המטרה

יש מנגנון של הכחשה ידוע שגורם לבני/בנות זוג "לא לדעת" שבן/בת הזוג פוגע מינית באחד הילדים. אני מאמינה שזה אותו מנגנון שקורה לאמא שלך. היא מרגישה חלשה מולו, היא לא יודעת לאן זה יתגלגל אם תתאמת איתו ויכול להיות שהיא כן ניסתה לדבר ואת לא יודעת איך זה נגמר.. לדעתי הדרך היחידה שלך לעזור לה היא להציע לה עזרה בניהול חשבון פרטי ובחיבור לאשת טיפול בשבילה.
לגבי האבא, הרבה כתבו שאולי תדברי עם דמות שמשמעותית בשבילו ש "תנער" אותו. במצב כזה ת"א עוזר "ניעור". זה כמו שיש קהילות ששומעים על פדופיל אז מביאים אותו לרב שיגיד לו להפסיק.
מישהו שכל כך הרבה שנים נכנע לתאווה שלו, לא יצליח בגלל שיחה עם רב להפסיק בבת אחת. מקסימום הוא ישמור יותר על סודיות.
לפי הפרטים שכתבת זה נשמע שמדובר בסוד גלוי, כנראה שלדעתה של אמא שלך ככה טוב יותר בשבילה ובשביל הילדים, היא אדם מבוגר וזה החיים שלה. עם כל הקושי אין לך זכות לעשות מהלכים שהיא לא מעוניינת בהם.
כן הייתי מנסה לדבר עם האחים על נושא של בגידות או משהו, ולראות לאן השיחה זורמת ומה הם יודעים.
אם לך אמרה חברה בכתה ד' אז אולי לאחותך אמרה שכנה בכתה ג' ?
את יכולה להיות בשבילה את מה שלך לא היה אז.
אני חושבת בנוסף שכדאי לשתף את בעלך, אולי לאחר יעוץ עם בעל מקצוע שינחה איך להעביר את הדברים בצורה נכונה.
חזקי ואמצי בכל דרך בה תבחרי❤

עם כל הקושי לא הייתי מתערבת אבל כן מנסה לדבר עם אמא ולגשש. לגבי הבעל לדעתי תספרי.
והכי חשוב- תזהרי ממנו גם את!!
תאווה כזו גדולה ובלתי נשלטת זה מתכון לאסון. הייתי נזהרת בעיקר עם הילדים.
זו תאווה למין ופורקן
פשוט זהירות ענקית!
ובעלך חייב להיות מודע לזה גם הוא

ומסכימה עם הבחורה שאמרה שאת צריכה לשכנע את אמא שלך להתנתק ממנו כלכלית. שתחביא כסף בצד. שאת המשכורת שלה תכניס לחשבון נפרד. שלא יכניס אותה לחובות בגלל הסטיות שלו. אחרת גם כשהיא תצליח להתנתק ממנו היא עדיין תסבות

אין לי עיצות,
רק, אם יורידו אתכם מהרשימה של המעון הראשון, יהיה להם יותר מקום להכניס עוד ילד, הזויים ממש!!!
בהצלחה וחיבוק גדול!
אנחנו מחכים שיהיה לנו מקום במעון 🤐 (אין לי מושג למה התמת לא קיבל אותנו, הכי בקריטריונים..)

תודה

ובהצלחה גם לכם

אולי תנסי לברר על אופציות אחרות בינתיים?

לק"י

אצלינו וועדות הקבלה נגמרו, אבל הם לא משחררים עדיין את המעון לקבל ילדים נוספים.....

אני לא אחת שאופה אז מזל שזה קל

אלופה!!!!

שאת מתכוונת לערמות כביסה מקופלות🤣🤣🤣כל אחד ומה שיש לו בראש מסתבר חחח

לעשות מעקב גם על היקפים! חזה, בטן, אגן. אפשר גם זרועות.
בנוסף, אולי אפשר להתייעץ על התזונה, היו תקופות שהייתי בטוחה שאני אוכל מעט ולא הבנתי איך לא יורדת במשקל, וכשהלכתי לדיאטנית הבנתי שיש צורך בכמויות אחרות לגמרי כדי לראות שינוי…

מסת שריר יותר גדולה משומן.
גיסי עכשיו התחטבה מאוד ומספרת שבשלב ראשון המשקל לא זז.
אז כל כך מיותר להסתכל על המשקל,
תבדקי היקפים או תעשי תמונות לפני ואחרי בבגדים צמודים
בטוחה שכל הכושר שעשית לא הלך לריק והתחלת להתחטב.
המון סבלנות! וישר כח על התהליך!

לפני כמה חודשים כתבתי פה בדיוק אותו דבר.
אז דבר ראשון כמו שכתבו לך למדוד היקפים. כי באמת מסת שריר שוקלת יותר ממסת שומן ולכן לא תמיד רואים ירידה ולפעמים גם עליה.
דבר שני- עשית לאחרונה בדיקות דם מקיפות? אני גיליתי שיש לי תת פעילות בלוטת התריס וזה משפיע על המשקל (גורם להשמנה או אי ירידה במשקל)
דבר שלישי- בסופו של דבר נרשמתי לאמא חוזרת לג'ינס והמעגל תמיכה ומענה לשאלות על בסיס יומיומי עזר לי ממש. אני כבר חודש וחצי בתהליך וירדתי 4 קילו והרבה מאוד בהיקפים (החצאית נופלת לי)

ודבר אחרון והכי חשוב- את אלופה. ממש ממש! איזה כוח רצון והתמדה, וזה הכי מקסים בעיני. ואני ממש מסכימה עם זה שכושר עושה טוב לנפש, זה בשבילי הזמנים שאני מתנתקת מהעולם ומתחברת לעצמי, להזיע בטירוף, להזיז את הגוף ולהתאוורר מכל שאר הדברים. (זה נחשב לזמנים בלי הטלפון? אם כן יש לי 45 דק' כפול 3 פעמים בשבוע למשך שלושה חודשים..)

קודם כל בהחלט הגיוני.
מסת שריר שוקלת יותר משומן.
ברגע שמתאמנים בצורה טובה ואינטנסיבית השומן הופך לשריר , והשריר כמו שנאמר שוקל יותר.
זה בסדר לא להוריד במשקל אבל להפוך את השומן לשריר כך את הןפכת למחןטבת יותר.
אני לא יןדעת מה הנתונים שלך, אבל יש שלב שמגיע האיזון שגם יורדים במשקל וגם השומן הופך לשריר במידה הנכונה.
את ממש לא רק תעלי ותעלי כי באיזשהו שלב רוב השומן שלך ישרף.

ספןרט מאוד עוזר ובריא לנפש ולנשמה אין ספק!
את תראי שגם תוצאות את תראי לאט לאט לא לאבד סבלנות.
חיטוב והורדת משקל בסופו של דבר לוקח זמן, תתמידי ותמשיכי בתזונה טובה וספורט נלווה ואת תראי תוצאות -מבטיחה לך. (מניסיון של שנים).

❤️

שריר שוקל יותר משומן.

עדיך בהרבה למדוד היקפים של הגוף בכל מיני מקומות, ולא משקל.

למשל תשתדלי להוריד כל קמח רק בשבת תאכלי,

תמנעי מכל סוכר,אין ספק שתוך שבועיים תרגישי ירידה,

וכמובן תרגישי מאוד טוב, בהצלחה יקרה.

בס''ד

 

ממש תודה על כל הפרגונים-עידודים-חיזוקים!!! זה לגמרי הגיע עד אלי!!! 

 

לגבי היקפים - איפה קונים מטר מתאים? בחנויות תפירה?

 

מתייגת אתכן, ממש מעריכה את התשובות שלכן:

 

❤ @מצפה88 

❤ @אם_שמחה_הללויה

❤ @ליאניי

❤ @ציפיה.

❤ @אורוש3

❤ @רויטל.

❤ @ואילו פינו (עשיתי בדיקות דם לפני כמה חודשים, למיטב ידיעתי יצא תקין ב''ה. את יודעת לומר מה הסימון של פעולת בלוטת התריס בבדיקות? ולגמרי, זה עוד כ-30 דקות ללא פלאפון ביום )

 

Tsh
זה לא משהו שתמיד בודקים. תבקשי ספציפית את זה..
וסרט מדידה קונים בחנות של תפירה. אולי יהיה גם במקס סטוק.

2.עדיף שבוע 17 הרופא אמר לי ככה

1. אין דגשים שאת צריכה לשים לב- בגדול זה העבודה של הרןפא.
יחד עם זאת אם באלך לדעת- בסקירה עוברים על כל המערכות שמתפתחןת בעובר עד בשלב הזה: לב, מוח, עורק, חבל טבור, ידיים רגליים- אצבעות, כליה, עמוד שדרה וכו׳
2. אני עשיתי את הבדיקה גם בשבוע 16 אבל בסיומו - לא יודעת עד כמה זה היסטרי את יכןלה להתייעץ עם הרןפא שתלכי אליו.
אפשר לעשות את הבדיקה משבוע 16-18 אם אני לא טועה (לא יןדעת עד כמה זה קריטי).

שיהיה המון בהצלחה אהובה!
בשורות טובות ️

אני אשאל מחר את האחות ליווי הריון טלפונית לגבי הבדיקת דם

ממליצה לך להתפנות ממש לפני הבדיקה
זה לוקח יחסית הרבה זמן ולוחצים שם קצת על הבטן

תודה על הטיפ!

אלא גם כי שלפוחית מלאה פשוט מסתירה את העובר, לכן צריך להתרוקן לפני.
הגעתי להערכת משקל האחרונה שלי עם שלפוחית מלאה והיא פשוט הסתירה את הראש של התינוקת 😅

אתן ממליצות כמו בשקיפות לנשנש משהו מתוק?

הוא זז מפחמימות 🤣
נשתדל הבדיקה ממש מוקדם ואני לא ממש מצליחה לאכול בבוקר בשעות האלה מקווה להצליח להכניס כמה עוגיות

פיצה..או טוסט, בכל וריאציה..
יש להן טעם טוב, כמו אמא שלהן..

אצלי בסקירה הראשונה הגברת החליטה שהיא פחות רוצה לשתף פעולה, אז הרופא שלח אותי לעשות סיבוב ולחזור אחרי חצי שעה. מזל שהוא יושב ליד קניון, אז הלכתי לשם, קניתי לי שתיה מתוקה ומשהו מתוק לנשנש, ואז חזרתי והיה בסדר

וואי אני זוכרת איזה התרגשות זה סקירה... איך אני מחכה לזה! 

 

אני רק ש- אם זה רופא לא ממש דברן ובא לך לשמוע דברים תדבררי אותו... ואם את לא רוצה לדעת מה זה תגידי מראש חח

לגבי התבחין- תשאלי את הרופא שלך לא? נראה לי הכי פשוט... 

אוף
לגבי התבחין בסדר נמתין כמה ימים נאחר לעבודה איזה בוקר מה נעשה לא נורא הבוס יתגבר

אם זה חשוב לך שלא תפספסי

בעיקרון אמרו לנו בשקיפות כבר
ופה כבר אישרנו אל זה

ירד הלחץ נשמה?

היה ממש מוקדם בבוקר
כן ירד נשלחתי לאקו לב עוברי עקב דופק מעט מעל התקין
אבל מאשרים לי רק משבוע 21
אז כני בפלונטר כי הרופר שעשה לי את הסקירה רוצה בשבועיים הקרובים
והקופה לא מאשרת התחייבות עכשיו

לי היה מקרה שבו הקופה לא אישרה טופס 17 לאקו לב והלכתי דרך התייעצות עם רופא מומחה (150 שח).

במקום שנקרא מכון פעימות בגבעת שמואל.

אולי מקבלים הסדרים עם עוד קופות.

ואני גם מהדרום.. נראה מה נעשה

מהרופא של הסקירה שאומר שאת צריכה בשבועיים הקרובים

ועדיין הם מאשרים לי רק משבוע 21
גיסתי מנסה לעזוק לי עם זה נקווב שתצליח

שזה טכיקרדיה עוברית קלה שלדעתו ללא משמעות קלינית
הרוםא האישי שלי אומר שזה סוג של כסתח.. הדופק 166 והוא אומר הממותע 160.. זה כאילו משהו בקטנה

אצלי בודקת טהרה גילתה את זה, ולכן התירו לי לטבל למרות שהיה לי דם בבדיקה ביום השביעי.
זה פצע בהגדרה הלכתית, אבל לא באמת פצע, רפואית אין עם זה שום בעיה.
אני גיליתי את זה כשהיתי נשואה שנים רבות, אז חוץ מזה שקיבלתי התר לעשות מינימום של בדיקות וללא מוך דחוק, והתירו לי בקלות כתמים ב7 נקיים. ואפילו בדיקה עם דם. זה לא השפיע עלי. אפילו ההפך הקל עלי את נושא הבדיקות וידעתי שגם אם יהיה דם כלשהו יהיה קל יותר להתיר.
מבינה שאת כלה וכל נושא יחסי האישות חדש, אז התוספת של זה מקשה לשחרר.
אולי תתיעצי עם מדריכת הכלות שלך?
זה לא אמור להשפיע או להפריע ביחסי אישות.

אם היה דימום בעקבות יחסים לא התייחסתי בכלל.
הקושי היה בעיקר בבדיקות טהרה, הדבר היחיד שעזר לי היה לעשות את כל הבדיקות (כולל הפסק) בעומק חצי אצבע. לא לגעת בצוואר הרחם בכלל.

תתיעצי עם מכון פועה שידריכו אותך מה כן ומה לא לעשות.

אבל חשוב שתביני שזה דימום שלא אוסר בכלל!

ממש מעריכה את התגובה.
באמת יותר קשה לי לשחרר כי הכל לגמריי חדש ופתאום המחוייבוית האלו.. מבחינת התרים גם התירו לי כך. רק בראש קשה לי לשחרר כי מפחיד אותי הדימום.. עכשיו מרגישה יותר רגועה. תודה רבה

לא להסתכל בניגוב
אם צריך להתקלח בחושך

אני לא יודעת אם הלכתית את צריכה אחרי שהתירו את זה אבל פרקטית יכול לעזור לא לראות דם

הרי ידוע שזה דם פצע..

אז משהו שקשור ל25 מתנות כהונה אולי?

כ"ה יהיה זרעך
ואמרתי כה לחי

וכן הלאה

וַאֲמַרְתֶּ֥ם כֹּ֖ה לֶחָ֑י וְאַתָּ֤ה שָׁלוֹם֙ וּבֵיתְךָ֣ שָׁל֔וֹם וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃

שאפו על השליפה!

ממש מפתיע שהוא לא עשה אולטרסאונד.
בדרך כלל בודקים אם נשארו שאריות ברחם.

הייתי הולכת כדי לשלול שארית שלייה.

ובלי להלחיץ, אבל נסי לקבוע תור בשבוע הקרוב. אם זו אכן שארית שלייה, עדיף להוציא אותה.

בהצלחה!
וחיבוק!
מכירה את המצב הזה אחרי לידה וזה לא פשוט בכלל

יש הרבה פתרונות איך לצלוח 7 נקיים אחרי לידה.

אהה- ואת נחה? הרבה? זה גם נתון משמעותי

מנסה טיפהלה להבין.

את מרגישה בזמן האחרון רגישה יותר.
למה זה רע?
אולי השנה האחרונה (קורונה ושות) פלוס הורמונים שאמרת
גרמו לך לאיזה ריכוך שמביא לרגישות?

אולי את רואה דברים אחרת?
אנחנו משתנים עם הזמן. כל הזמן.

מי אמר שזה בהכרח משנו שצריך לשנות?

זה א.

ב. מה הכי מפחיד אותך בזה?
שה "יזלוג" לזוגיות? ואז מה?

תנסי טיפה לדייק...

ואת מותק אחת. ממש.

וגם @אמאשוני
קראתי ברפרוף ועלו בי דמעות
אז שומרת לי לזמן שאני לבדי פה

א תודה

ב לא ידעת... מקנאה יותר, נפגעת יותר. עושה מלא השוואות. משהו לא בטוב לי.. אז כן , נראה לי שצריכה לעבוד קצת על המידות, להתמקד פנימה, לגדול קצת. מרגישה ילדותית לעצמי- כאילו יאללה, די לשים את עצמך במרכז, יש פה עולם שלם

ג הוו הזוגיות
אוח פה אני מתחילה לבכות

כי הייתה לנו השנה מריבה שכאילו
א ב א ל ה
בחיים בחיים בחיים לא רבנו ככה
וכאילו בואי יש לנו פזמ
טוב לא פז---מ אבל, פזמונציק
עברנו משו בחיינו
וזאת הייתה מריבה שאשכרה רעדה לנו האדמה מתחת לרגליים
זוועה.
פשוט זוועה

אז כשאני אומרת שהרגישות הזאת לא זלגה לזוגיות אז לזה אני מתכוונת
שכאילו המרחב הזה שמור ובסדר וטוב ואמאלה שאף אחד לא יזיז אותנו כי אחרי זה אין לי מושג איך נחזור


ואוווף מיש
פתאום אני קולטת דרך הדיבורים האלה שאני מתחילה לעלות על האוטוסטרדה...
שזה אומר שגם מהאיש אני כבר מתחילה לצבור איזה מתח בדפנות (ביום ראשון נעלבתי לי, וזה עוד יושב עליי)
ואז זה יגבר ויגבר ויגבר
עד שיהיה פיצוץ? אמאלהה


אוף.
טוב.

בס''ד

 

אז אני עוד יותר בעד לפתוח את הדברים!

 

סיפרת לבעלך על הדבר שגרם לך להרגיש עלבון ביום ראשון ושעדיין יושב עלייך?

אם לא, אני ממש מעודדת אותך להעלות איתו את הנושא...

 

מתי הדברים נוטים להתפוצץ לנו? בעיקר כשאנחנו שומרים בבטן.

אל תפחדי מפיצוץ ביניכם. את אוהבת אותו. הוא אוהב אותך.

אתם במקום טוב!! לפי מה שכתבת בהודעות האלה.

 

זוגיות יכולה לספוג פגיעות הדדיות, אי הבנות ומריבות.

הדרישה היא לא לחיות בשטח סטרילי כל הזמן.

אנחנו שני אנשים שונים שחיים ביחד וזה הכי טבעי והכי הגיוני שפה ושם זה לא יעבור חלק.

 

כמובן שמומלץ מאד לנהל את המריבות האלה בצורה כמה שיותר מכבדת.

להשתמש כמה שיותר בשיטות תקשורת שמקרבות (ממליצה לדוגמה על שיטת אימגו).

אבל זה לימוד וזה תהליך לדעת לנהל את הכל בצורה ככה בוגרת וטובה.

ועד עז, יכולות להיות אמירות פחות מוצלחות, וקצת הרמת טונים גם...

לא להיט, אבל לא נורא... העיקר להתקדם ליעד הזה של תקשורת מכבדת ומקרבת.

 

אני מאמינה שבעוד X זמן, תוכלו להסתכל על המריבה הנוראית הזאת שהייתה ביניכם ולגלות שבעצם יצאתם מחוזקים ממנה. למה? כי עברתם משהו גדול! והזוגיות שלכם שרדה! שזה הסימן הכי גדול שהקשר שלכם חזק ואיתן!!!

 

 

 

יש לרב יהושע שפירא מאמר מאלף על המילים ''אהבה, אחווה, שלום ורעות''. הוא אומר ש''רעות'' היא מילה שקשורה לשורש ''ר.ע''! רעות, זאת הבחינה הזאת בזוגיות שבה מתח, יש קושי, יש מריבה, יש רגשות קשים. וכשזה קורה, חשוב ממש לא להיבהל! זה הרי חלק מובנה של מערכת הנישואין. בגלל זה המושג הזה מוזכר בשבע ברכות. זה ה''כנגד'' של ''עזר כנגדו''. ושם קורית העבודה האמיתית. שם הזוגיות באמת יכולה לגדול ולהשתדרג. כי כשמתגברים על הרעות, האהבה מתוקה פי כמה! היא גדולה פי כמה! היא חזקה פי כמה!

 

מקווה שזה מחזק אותך קצת... עכשיו אני קוראת שוב את מה שענית למשמעת עצמית, שבכללי זאת תקופה שאת עם יותר השוואות, יותר קנאה ויותר פגיעות... חיבוק נשמה! זה מוכר לי...

 

אני ממש מאמינה שמה שכתבתי לך עכשיו על הרעות מתאים גם כאן, לגבי ההתפתחות האישית שלנו. דווקא מתוך המקומות הפחות זוהרים שלנו, אנחנו יכולים להגיע לגדילה משמעותית יותר. שם קורים התהליכים העמוקים שמביאים אותנו למדרגה הבאה...

 

עוד תרגיל קטן שאולי יכול לעזור לך בתחושות האלה של קנאה, השוואות ופגיעות - לכתוב כל יום 3 דברים טובים על עצמך ו-3 דברים טובים שיש לך. וכמו ש@אמאשוני כתבה, לקבל, ולקבל ולקבל כמה שאת רק יכולה -- את עצמך. את ''מובכת לשאול'' המתוקה והמקסימה והשואפת גבוה כל-כך ❤

 

 

 

 

תודה!!!

יא מדהימה
תודה עלייך!!

קודם כל אתמול למדתי עם קבוצת בנות צעירות באיזה נושא, ודיברנו על דיבור נכון ומדויק והקשבה. אז סיפרתי להן שיש לי חברה שבתחילת הדברים שלה כותבת 'ה' שפתיי תפתח' שהדיבור שלה יהיה מכוון לרצון ה'... וואי הן עפו על זה!!!
מקווה שזה בסדר שאמרתי שאת חברה שלי- את חברה שלי בלב 💓 באמת

ודבר שני
ממש הלכתי עם מה שאמרת על הזוגיות .. ממש דקרת פה איזו נקודה אמתית,
שכאילו הזוגיות שלנו בעיניי היא טובה וקרובה ובאמת ב'ה אנחנו ממש בטוב... ושמחים בטוב הזה.
אבלללל.... רק שאנחנו קרובים
כלומר
אם אנחנו רחוקים- לא מבינים, או לא מסכימים על איזו נקודה- פיצוצים

פיצוצים זה פשוט מרחק... מרחק נוראי שהולך וגדל ועצוב ושורט נורא

אז יש לי איזו תפיסה שכדי שיהיה טוב צריך להיות שקט
ואם צריך להיות שקט
אז אני לא אומרת ביקורת
לא עליו ולא על מה שקשור אליו (נגיד שבת אצל ההורים שלו)

ככה זה היה תמיד פחות או יותר
ונראה לי שמה שמתחדד לי עכשיו זה
שאני גם לא מוכנה *להרגיש* את הביקורת

כי מה שהיה בדכ זה מצטבר אצלי הביקורת עד הפיצוץ
ופותחים מנקזים חוזרים לטוב
ועכשיו ככ מפחיד אותי להגיע לפיצוץ שאני חא מרשה לעצמי לחשוב ביקורת כמעט...

הצד הטוב זה ש אני באמת מנסה לעבוד על זה, ולפרש בקול לעצמי את מה שהוא אמר או עשה בצורה שתתיישב לי על הלב ולא 'תצא' עליו
אבל בצד הלא טוב זה שבאמת קשה לי נורא ההבנה הזו שכעס ופגיעה בנינו זה משהו שאני לא מסוגלת להכיל...

בס''ד

 

בטח!! 💛

 

הבן שלי מכיר אתכן כאן כ''החברות שלי מערוץ 7'' . וואו ריגשת... זה משהו שאני עושה שנים, גם מחוץ לפורום. ולפני כמה שבועות מצאתי סימוכין מ... חנן בן ארי, שסיפר באיזשהו ראיון שהוא עושה לפני כל הופעה (זה ועוד כמה פסוקים)!

 

 

 

 

כל מה שאת כותבת,

על הפעמים שאתם רחוקים / לא מבינים / לא מסכימים

על המרחק הנוראי, שהולך וגדל בפעמים האלה - ועצוב ושורט נורא

ועל כך שכעס ופגיעה ביניכם הם דברים שאת לא מסוגלת להכיל -

 

אני חושבת שהם דברים יחסית ממש מצויים!

בעיקר בשבנים הראשונות של הנישואין.

 

אני מוצאת את עצמי אומרת די הרבה לבעלי כמה אני שמחה שאנחנו כבר לא זוג ''צעיר'' כל-כך.

כמה מנוחה יש בלהיות זוג עם קצת יותר וותק. כבר לא נבהלים כל-כך מהר.

יש כבר הפנמה שה''רעות'' היא חלק מהחבילה. שיש מקום גם ל''כנגדו'',

שזה בסדר להיות רחוקים ברמה הרגשית לפעמים.

 

ממש כמו שלפעמים, אין ברירה, ואנחנו רחוקים ברמה הפיזית (בתקופות איסור).

 

 

*

 

עכשיו אני מבינה עוד יותר את הניסיון שלך לא להגיע למצב שאת חשה ביקורת.

ואם זה כן קורה, אז את הרצון לעשות עבודה פנימית כדי להעלים אותה.

אם אני מבינה אותך נכון, התקווה היא שככה לא תצטברנה תחושות שליליות וביקורות.

ומכיוון שלא תהיה הצטברות כזאת, אז גם לא יהיה פיצוץ כזה.

 

אני מאמינה שלבנות זוגיות שבה מרגישים בטוחים, זה תהליך שלוקח זמן.

ואני חושבת שיש יותר מדרך אחת להגיע לזה.

 

יכול להיות שבזכות עבודה פנימית עמוקה, את באמת ובתמים תגיעי למצב שבו את רואה את בעלך היקר לכף זכות.

ושזה מעצמו יקרין על כל הקשר 🙂. 

 

[חשוב רק לשים לב שעבודה כזאת היא מותאמת ליכולות ולכוחות שלך. אני יכולה להגיד על עצמי לדוגמה, שעבודה מנטלית מאומצת שכזאת (כי בזוגיות זה די רווח לא להסכים / להיפגע וכו') לא עושה לי טוב לאורך זמן. לעבוד ככה חזק על התודעה שלי, יום אחרי יום, אחרי יום - זה משהו שכבד לי מדי, שנוקשה לי מדי, שלא מספיק נותן מקום לעוד חלקים ממני שמבשקשים לבוא לידי ביטוי].

 

עוד דרך לבנות זוגיות שבה מרגישים בטוחים, זה דרך תקשורת.

זה דורש אומץ ויכולת לצאת מאיזור הנוחות ונכונות.

 

באופן אישי, זאת דרך שהרבה יותר מתאימה לי. 

כל פעם שמשהו לא נעים לי בקשר בינינו, אני משתדלת להעלות את זה.

(ואני מעודדת את בעלי לעשות את אותו הדבר. זה פחות טבעי לו, אבל הוא עובד על זה).

נכון, זה לא הדבר הכי כיף והכי נעים שיש. אבל זה משאיר שטח נקי! וזה ממש יקר!

לפעמים הטונים עולים קצת. לפעמים יש דמעות (כמו בערב שבת שעברה).

לרוב זה בע''פ. לפעמים זה דרך הודעות, מיילים או מכתבים...

וכמעט תמיד זה מסתיים בהרגשה שגדלנו עוד קצת, שהתקרבנו עוד קצת ב''ה.

 

 

אני רואה בזה שתי מעלות גדולות:

 

(1) זאת הזדמנות להעמיק כל פעם עוד קצת את ההכרות בינינו, בזכות השיח שנוצר.

(2) אני לא צריכה להיות מושלמת כדי שתהיה לנו זוגיות טובה. אפשר שאני אפגע, אפשר שאני לא אסכים, אפשר שאני אכעס. זה לא נורא. אני לא מפחדת יותר (פעם כן פחדתי) להביא את עצמי כפי שאני, לא מושלמת, אנושית, לקשר הזה.

 

 

*

 

אגב, זה לא שבשיחות האלה יש פטור מעבודה על עין טובה וקבלת האחר. 

עבודת המידות לא סותרת העלת נושאים רגישים בינינו ושיחה עליהם.

אדרבה, אני חושבת שככל שמצליחים לשלב תקשורת ועין טובה, כך הזוגיות רק מרוויחה 

 

נגיד בלי עין טובה ועבודה על עצמי, אני יכולה לפתוח עניין כואב בצורה הבאה: [רואה שהוא לא קנה מצרך מסויים שביקשתי ממנו לקנות] ''אוף, שכחת לקנות את זה ועכשיו אני תקועה עם המתכון הזה! ממש בניתי על הזמן הזה כדי להכין את התבשיל. אין לי עוד זמן. ובכלל, ממש הרגשתי שלא הייתה לך פניות אלי היום כשדיברנו אז אני לא מופתעת ששכחת לקנות את זה. ואם כבר אז נמאס לי שבתקופה האחרונה אתה רחוק ככה ולא מתקשר איתי! נמאס לי!!''

 

ועם קצת התכווננות (עין טובה, עבודה על עצמי), זה יכול להיות כזה:

- אני לא רואה את מה שביקשתי ממך לקנות.

- מצטער, הלכתי לשלוש חנויות ולא מצאתי.

- אוי, אבל לא עדכנת אותי וכבר התחלתי לבשל...

- אוף. סליחה. בדיוק התקשרו אלי מבית הספר שמיכאל שוב הוצא מהכיתה היום. הם רוצים שנדבר איתו. המורה היה ממש נסער ודי התנפל עלי. זה הוציא אותי מריכוז שחכתי לעדכן אותך. ואז גיליתי שהגלגל של האופניים בלי אוויר והייתי צריך לטפל בזה. בסוף חזרתי את כל הדרך ברגל והייתי צריך למשוך את האופניים. 

- אוי. 

- כן. אני אצא לשכנים עכשיו לראות למי יש את המצרך הזה.

 

 

 

 

 

מקווה שזה עוזר... 

 

את מהממת על המודעות העצמית הגדולה שלך ועל כל מה שאת מוכנה לעבוד על עצמך!! בטוחה שבע''ה תגיעו רחוק מאד, באהבה, אחווה, שלום ורעות, ושתזכו בע''ה לבניין עדי עד, מלא בשמחה ובטוב ❤❤❤

 

 

תודה @קמה ש.
נתת הרבה נקודות למחשבה💓
ה יברך אותך

בס״ד

ברוך ה׳.

❤️❤️❤️

לא לפחד מהפחד.

אז יהיה פיצוץ. לא נעים בכלל.
אבל החרדה שלך מזה היא ככ עמוקה
ונמשכת...

זה כמו שלפעמים צריך פעם אחת לעשות תאונה קטנטונת כדי להפסיק לפחד מזה...

אומרת בזהירות אבל תנסי להמשיך לחשוב עם עצמך בכיוון.
מה יקרה אם?
ואז... ?
ומה הכי נורא שיכול להיות...?
ואחרי זה...?

יכול ממש להרגיע לך את הפחד לקלקל משהו בזוגיות.

רשמתי לי לנקודה לדיון בינינו (כאילו. האיש ואני) בלילה אחרי הסעודה..
מעניין מה יעלה.
השם יעזור
תודה!! תודה תודה

עבודת המידות של לקבל את עצמך ואת השינויים שעוברים עלייך.

כזה:
וכזה:
וכזה אבל גדול גדול

יקרה, החיים מזמנים לנו תקופות כאלו ואחרות ואתגרים שונים ומשונים,
בד"כ זה גם דברים שקשה לצפות אותם. ואז אנחנו רגישים יותר. ואם משולבים בזה חומרים שאובייקטיבית גורמים לרגישות אז בכלל.

נסי לחשוב האם השגרה הקודמת מתאימה למובכת לשאול החדשה? האם צריך לשנות משהו? לדייק?
האם התארחות שתי שבתות רצוף זה לא יותר מדי מאתגר לנפש הרכה והעדינה של מובכת היקרה והגיבורה שמתמודדת?
אולי בתקופה כזאת כדאי להיכנס קצת יותר עמוק בקונכיה המוגנת.
כתבת שאת מפחדת שיפגע בזוגיות שכרגע טובה. טפו טפו חמסה חמסה.
בהנחה ובעלך שותף לתקופה המורכבת ומבין את התעצמות הקושי שאסורים והורמונים וכו',
האם שיתפת אותו לגבי הרגישות כפי שבאה לידי ביטוי בשבתות האחרונות?
האם שיתפת אותו בחששות על ההקשר הזוגי?
אם לא ומההיכרות שלך איתו יש לזה פוטנציאל טוב, אז תנסי לשתף אותו שיבין וידע לתמוך וידע לקחת הרבה אוויר ולתת לגל ההורמונלי לעבור.

כשנפגעת בשבתות, האם פגעת חזרה? למה בעצם את מרגישה צורך לתקן את המידות? עשית משהו לא בסדר? (גם אם כן, יכולת הסליחה העצמית היא יכולת שחשוב לפתח)

לגבי אימון אישי- אני פחות בקיאה בנושאים האלו.
רק טיפ קטן אני מכירה שעוזר לי, זה לא לנסות להילחם בגל כשהוא מגיע, אלא להוריד את הראש מתחת לים ולתת לגל לעבור מעלייך.
ובנמשל, זה לא לנסות להיאבק עם אמירה כזאת או אחרת, אלא לתת לדיבור לעבור מעלייך מבלי שיחדור את הגנה העצמית. תגידי כל הזמן זה שלה, זה לא שלי. להכניס מאוזן אחת, להוציא מהשניה.
אם זה דיבור מתמשך (זה לא איזה משפט שזרקו לך)
לי עוזר לשיר שיר בלב בזמן הדיבור, ככה אני מרוכזת במשהו אחר ולא במילים שנאמרות לי.

כל התמודדות כזאת בונה עוד משהו בחוסן שלנו. את עוד תגדלי מהתקופה הזאת.

שיעבור בקלות ובשלום ובשורות טובות!

נ.ב
מתייגת לך את @אין לי הסבר

קוראת אותך שוב ושוב ומתחזקת בזה...

יש גם שיעורים וירטואלים. מנסיון ממליצה

(רק מוחה על איך שתיארת אותי. אני ממש לא מושלמת, גם לי יש הרבה לעבוד...)

בס''ד

 

הי יקרה!

 

 

קודם כל תודה על התיוג ועל המילים המחממות את הלב ❤

 

שנית, חיבוק גדול על התקופה המורכבת. מקווה ששום דבר לא רציני או חמור.

בכל מקרה, שהכל יסתדר בקרוב על הצד הטוב ביותר בע''ה!!! 💛

וגם חיבוק על תקופת האיסור 😕

ובהצלחה עם כל ההורמונים! לפחות כאן בפורום את בחברה טובה!

 

*

 

מממ... אם את שואלת אותי, אני חושבת שזה בסדר להיפגע... אנחנו לא עשויות מפלדה. עוברים עלינו דברים, אנחנו פוגשות כל מיני סוגים של אינטרקציה... חלק מהן נעימות לנו. חלק מהן סתמיות. וחלק מהן לא פשוטות לנו. ככה זה. החיים מורכבים מהרבה מאד גוונים, ובעיניי יש מקום גם לתחושות של פגיעה.

 

יותר מזה, *באופן אישי*, אני חושבת שצריך להיזהר מ''עבודת-יתר'' כשאנחנו עסוקים בעבודת המידות. ברור שהשאיפה שלנו צריכה להיות להיות כל הזמן אנשים טובים יותר. ברור שכשיש מידה מסויימת שממש בעייתית, צריך להשתדל מאד כדי לעבוד על התיקון שלה. אבל סתם ככה, בחיים הרגילים? אני חושבת-מרגישה שלא הכל צריך להיות נושא לעבודת מידות. בנערותי חשבתי אחרת, וממש ניסיתי לעבוד על עצמי חזק במלא תחומים. אבל עם הזמן הרגשתי שהדרך הזאת לא מספיק עושה אותי שמחה. ושדווקא להיות מחוברת למה שאני מרגישה, בלי לנסות ''לתקן'' מיד את אותם הרגשות שעולים - הרבה יותר נכון לי. הרבה יותר מביא אותי לידי שמחה. ובסופו של דבר גם הרבה יותר מקדמת את עבודת ה' ואת עבודת המידות הכללית שלי בסופו של דבר.

 

יש צדיקים גדולים שכנראה לא חווים רגשות שליליים של אכזבה, כעס או פגיעה. שהם בדרגה כזאת גבוהה שכל דבר לא טוב שקורה להם (כולל אינטרקציות לא מוצלחות עם אנשים אחרים) ישר מתורגם אצלם כמשהו שבא ישירות מאיתו יתברך, ולכן גם הניסיון הזה עשוי כולו אהבה אלוקית (למען הסר ספק, כותבת את המשפט הזה בלי שום טיפת ציניות). אבל מדובר ביחידי סגולה. ואני, נכון להיום, ממש לא במדרגה הזאת. 

 

*

 

מה אני עושה כשמישהו אומר משהו שפוגע בי? אם מתאפשר לי, אני אומרת לו שזה לא היה לי נעים עכשיו / שזה פגע בי. זה יכול להיות שכן או מוכר שאמר לי משהו לא במקום, זה יכול להיות בלנית, זה יכול להיות אחותי, בעלי כמובן, הילדים שלי, מישהי מהמשפחה של בעלי, חברה... כל הדוגמאות שהבאתי הן דוגמאות בהן באמת נפגעתי ממשהו ויידעתי את הצד השני (זה די מלא דוגמאות אבל הן פרוסות על פני כמה וכמה שנים 😅). בכל המקרים האלה זה ב''ה הסתיים בצורה טובה, עם מילות סליחה מהצד ''הפוגע'', ועברנו הלאה. באופן אישי, התהליך ממש מתאים לטבע שלי. אני אוהבת להיות עם לב נקי כל הזמן. אני אוהבת להרגיש טוב (כמו כולן 🙂) ולכן *בשבילי זה הפתרון הטוב ביותר*.

 

לפעמים יש מצבים שבהם מורכב לעבור תהליך כזה. אני לדוגמה זוכרת איזשהו מקרה עם משהי שעבדתי תחתיה. משהי שאני אוהבת ומעריכה מאד, אבל במקרה הספציפי הזה ההתנהלות שלה גרמה לי להרגיש פגועה. או מקרים בהם אנשים מבוגרים אומרים דברים לא הכי במקום, אבל אני הרגשתי שלא נכון לפתוח את זה איתם. כי הם שייכים לדור ותרבות אחרת ולא יבינו. או כי זה עלול לצער אותם. וכו'. מה עוזר לי במקרה כזה?

 

 

* לתת זמן לזמן - מתישהו הזמן בדרך כלל מעביר את עוצמת הפגיעה. החיים מתמלאים בכל-כך הרבה שזה כבר רק נשאר כאיזשהו זיכרון לא הכי נעים אבל באמת לא נורא.

 

* לשתף את בעלי או מישהו אחר שיבין אותי - אני רואה איך השיתוף הזה ממש עשוי להביא להקלה ולריפוי. כשאני פגועה ובעלי (שבכללי ממש זהיר בדיבורו) אומר לי ''אוי, זה ממש לא נעים, את צודקת'', זה הרבה פעמים עוזר לי להתקדם הלאה. הרגשות שלי קיבלו אישור, שמעתי שאני בסדר, יאללה אפשר להניח לזה. (מה שנקרא ''דיבור לתועלת'' מבחינת שמירת הלשון).

 

* שיטת העבודה של קייטי ביירון - זה מתאים למי שאוהבת להתבונן ולכתוב. זאת שיטה מאלפת שעוזרת לראות אירועים, תחושות ומחשבות מכל מיני זוויות חדשות. היא פתרה לי באופן אישי המון מקומות של תסכול או פגיעה. יש מקומות מאד מסויימים שזה פחות עשה לי את זה, אבל בכללי אני ממש-ממש ממליצה לנסות. זה כלי מדהים. 

 

הייתה תקופה שהייתי משתמשת מלא בשיטה הזאת ובאמת הרגשתי שאני מאד מתקדמת בכל מיני תחומים רגשיים. בשנים האחרונות, כמו שכתבתי למעלה, אני פחות בקטע של עבודה עמוקה על המחשבות ועל הרגשות שלי. ולכן לרוב אני לא יושבת לשיים את השיטה (אם כי אני מרגישה שמבחינה מסויימת, היא הפכה להיות חלק ממני, ולכן היא ממשיכה לפעול את פעולתה גם כשאני לא יושבת וכותבת את הדברים כמו שקייטי ביירון מלמדת). מתי אני בכל זאת כן אשב על זה? אם יש איזשהו משהו שתקוע לי כבר הרבה זמן, או בצורה שמציקה לי ממש (גם אם לא הרבה זמן), וחשוב לי כבר לשחרר אותו ולהשתחרר ממנו. ואז זה עוד כלי שיש לי לרשותי.

 

 

 

ועוד שני דברים:

 

* תפילה כללית - להסתדר עם אנשים, לאהוב אותם ולהיות אהובה על-ידם, זה משהו שאני באופן אישי מתפללת עליו. 

 

* ועוד תפילה מיוחדת אחת - כל לילה בקריאת שמע אני אומרת ''הרני מוחלת לכל מי שהכעיס והקניט אותי וכו'''. יכול להיות שמישהו פגע בי. אבל מבחינתי אני מבקשת מהקב''ה שהוא לא ייענש בגלל זה. תפילה מדהימה. 

 

 

 

 

זה מה שעולה לי כרגע... בהצלחה בהכל נשמה יקרה!!! ❤❤❤

בס''ד

 

המשל הזה של הסולם ממש חזק! תודה גם לך שכתכת!

 

לגבי המשל של הסולם... חשבתי על משהו... אפשר אולי גם לראות את זה ככה שכשאנחנו מטפסים, הראש (= השאיפות) למעלה-למעלה. אבל הגוף, מה נעשה, נמצא קצת יותר למטה... בשלבים קצת פחות גבוהים. ככה זה עובד וככה זה כנראה צריך להיות. הרצוי (= השאיפה) תמיד כמה שלבים לפני המצוי. אבל הרצוי, יש גם כמובן בכוחו להניע את המצוי קדימה... 

עכשיו כשאת כותבת, אני כבר לא בטוחה איך הרב ראובן ששון דיבר על זה, כמו שאני כתבתי או כמו שאת הצעת.
בכל מקרה, נראה לי שאפשר לראות את זה ככה או ככה.
אני מתחברת לזה שבראש זה השאיפות, זה הצד היותר גבוה שלנו, וזה באמת מובנה ואמור להיות שזה תמיד כמה צעדים מעל שאר הגוף.
אבל גם הגוף לא נמצא במקום אחר, וזו הנקודה שאני הדגשתי - שגם בצד המעשה יש לנו את הזמנים שהכל בא יותר בקלות, ואת הזמנים שגם כשמתאמצים הכל יותר קשה. וזה גם אמור להיות, כי אנחנו אמורים לעבוד מכל המקומות שאנחנו נמצאים בהם, ובכל אחד להתקדם ביחס לעצמו.

כאילו בשפה קלילה וכיפית
נשמע שזו פשוט תקופה, אולי הריון? לידה? הורמונים?
לא נשמע לי קשור לעבודת המידות

אביול תודה נשמה!
זהו שאני לא בהריון
ולא בלידה
(אז מה אני עושה פה?! מכורהההה. מתנתקת לפרקים)
וכן ההורמונים בבלאגן (אסורים שלושה שבועות ואז שבוע מותרים ושוב אסורים וחוזר חלילה )
והרופא כזה- זה מה יש
תודה חמוד. באמת

אז אני אמורה לברר את זה
א
ב
ל

..
קיצור
לא יד'עת

תודה!!

@קמה ש. קמוש תודה שכתבת!! אקרא בע''ה לאט

לא שהייתי מאשימה אותם ופוטרת את עצמי מהתבוננות ועבודה, אבל יכולה להעיד על עצמי שאני כל תחילת ההריון מרגישה רגישות מטורפת כזו שממש מעייפת אותי.

לא בהריון לא מניקה
🤷
וגם
באמת שואלת...
מתי זה כן עבודת מידות ולא הורמונים?

לדעתי גם עם הורמונים יש עבודת מידות

אבל לדעתי זה פחות עבודת המידות למשל על שורש הכעס וכו, אלא יותר עבודת המידות של סיטואציות, איך להתמודד בשטח, ללמוד לנשום רגע גם כשהדם רותח.

בעיקרון אני מרגישה שקטונתי, אבל @אמאשוני תייגה אותי והרגשתי צורך לענות

לכל אדם ואדם יש איזו נקודה קטנה שכשנוגעים בה הוא מתכווץ ונפגע, מרגיש ''לא שווה'' כזה. זה יכול להיות ממש כל דבר שקשור לנפש.
כל פעם שאת נפגעת, זה לי כי אמרו לך משהו אלא מה שהאמירה גרמה לך להרגיש.
ממליצה לך לחפור קצת בעצמך(אם את צריכה עזרה- מוזמנת), לראות על מה זה עושה לך, מה זה גורם לך להרגיש האמירות, כי ככל הנראה כל הדברים פגעו לך באותה הנקודה.

זה לא שאת רגישה מידי, זה לא שאת בכיינית או דרמטית, זה פשוט כי את אנושית.
ובני אדם נפגעים לפעמים.

ואם זה מפריע לך (ונשמע שזה מפריע, אחרת לא היית פותחת שרשור), אז כדאי לראות מה הנקודה כדי להבין שהתחושה הזאת לא הופכת אותך ל'לא שווה'...

זה בקצרה.
מקווה שהצלחתי לעזור קצת❤️

קודם כל, אני חושבת שהכנות שלך ממש מהממת.
והדבר הכי גדול במה שכתבת, זה שאת מדברת על סיטואציה שאחרים פגעו בך, ובמקום לכעוס עליהם, את רוצה להתבונן על עצמך, לעבוד על עצמך, שתוכלי לקבל את הדברים אחרת.
וזה כבר צעד שהוא לא פשוט. התגובה הטבעית שלנו היא להסתכל החוצה, לכעוס על מי שפגע, להאשים.
וזה שאת הופכת את זה להסתכלות על עצמך, מבינה שזה מכוון אותך לעבודת מידות שאת רוצה לעשות עם עצמך, זה ממש מדהים בעיני.

אני רוצה להוסיף משהו על מה שכתבת שהתקופה יותר מורכבת לך, ואולי לכן את יותר רגישה.
אחד הדברים המשמעותיים שעזרו לי בהתבוננות על עצמי, היה להבין שעבודת המידות היא תמיד בכמה רבדים.
פעם שמעתי שיעור של הרב ראובן ששון שהוא הסביר את הנקודה הזו בצורה מאוד יפה -
אם נדמה את עבודת המידות לטיפוס בסולם, אז כשאנחנו מסתכלים איפה האדם נמצא בסולם, הוא לא נמצא בשלב אחד מסויים. הרגליים שלו נמצאות בשלב תחתון יותר מהראש שלו.
גם בעבודת המידות שלנו, יש לנו את החלק של הראש - רגעים של שיא, שבהם אנחנו מחוברים לה', מחוברים לתכלית שלנו, מרגישים את האמונה שהכל משמיים, וכל ההתמודדויות יותר פשוטות.
ויש לנו את מרכז הגוף - הזמנים הרגילים, שאנחנו פחות מחוברים, ופחות באמונה, אבל בסה"כ משתדלים לעבוד על המידות ולעשות מה שה' רוצה.
ויש את הרגליים - הזמנים שאנחנו עוד פחות מחוברים, נמצאים בקושי גדול יותר, מוצפים יותר, ואז כל ניסיון הוא קשה הרבה יותר.
והכל זה אדם אחד. וההתקדמות צריכה להיות בכל השלבים. אבל אנחנו לא צריכים לצפות מעצמנו להיות כל הזמן בשלבים הגבוהים יותר שלנו. כי יש בנו עוד חלקים, וגם עליהם אנחנו צריכים לעבוד.
אז כשפתאום יש תקופה שאני יותר רגישה, וכועסת או נעלבת יותר בקלות, והכל יותר רגיש לי, זה לא אומר שאני בירידה עכשיו, או שכל עבודת המידות שעשיתי, שפעם היתה עוזרת לי בסיטואציות כאלו, נעלמה לי. זה אומר שעכשיו אני בסיטואציה שיותר קשה לי (גם אם מבחינה חיצונית פעם הייתי מצליחה להגיב יותר טוב, כנראה שהפעם המציאות הפנימית שלי היא אחרת ולכן זה קשה יותר). וזה אומר שעכשיו אני עובדת על השלבים היותר נמוכים שלי, ומנסה להעלות אותם, אבל ביחס לעצמם, לא ביחס לראש שלי- לרגעים הגבוהים יותר שלי.

וזה גם היחס שלי לתנודות במצבי הרוח שמושפעות משינויים הורמונליים.
זה לא שברגע שיש הורמונים אנחנו פטורות מעבודת המידות. אנחנו עדיין בני אדם בעלי שליטה ויכולת בחירה.
אבל כן צריך להבין שזו עבודה ברמה אחרת.
אני חושבת שבעיקר זה העין הטובה כלפי עצמי (בין אם הקושי הוא מסיבות הורמונליות ובין אם מסיבות אחרות). כשאני נופלת ולא מגיבה כמו שאני רוצה, קודם כל אני משתדלת להבין את עצמי, לסלוח לעצמי, לקבל את זה שיותר קשה לי עכשיו.
אבל זה לא פוטר אותי לנסות לעבוד על עצמי גם במקומות האלו. מתוך העין הטובה, אני כן משתדלת לחשוב איך בכל זאת אני יכולה קצת להתקדם, להגיב קצת יותר טוב בפעם הבאה, אם זה יקרה שוב. או אם אני מצליחה תוך כדי הסיטואציה לתפוס את עצמי - לחשוב איך אני יכולה קצת לשפר את המצב, לעשות קצת יותר טוב ממה שאני נוטה לעשות בטבעי שלי.

אני חושבת שהכלי שהכי עוזר לי בעבודה עצמית זה התבוננות לאחר מעשה.
כי תוך כדי, אנחנו פועלים על אוטומט ומאוד קשה לשנות.
אבל אחרי שהכל נרגע, אפשר לעצור ולעשות בירור, התבוננות עמוקה יותר. ועם הזמן זה משפיע ומצליחים לשנות גם תוך כדי שהדברים קורים.
זו יכולה להיות התבוננות על מה שפגע בך, לנסות להבין את עומק הדברים, כמו שכתבה @אין לי הסבר.
זו יכולה להיות התבוננות איך לראות את הדברים שקרו בצורה אחרת. אפשר להשתמש בשיטת העבודה של ביירון קייטי, כמו שכתבה @קמה ש.
וזו יכולה להיות התבוננות על דרכי התגובה שלי ואיך הייתי רוצה להגיב אחרת (זה הכיוון שאני בדרך כלל עושה עם עצמי, כשמצליחה לפנות לזה זמן, לפעמים גם משלבת קצת מהשיטה של ביירון קייטי. אם את רוצה, אני יכולה לשתף בשאלות המכוונות שכתבתי לעצמי שעוזרות לי בהתבוננות שלי).
ואפשר גם לפנות למישהו שיעזור לך בבירור הזה. גם פה מן הסתם יכולות להיות כמה כתובות. אני יכולה לספר על עצמי שעשיתי אימון שהתמקדתי בו בעיקר בנושאים של עבודת המידות והרגשתי שזה נתן לי כלים מאוד משמעותיים והצליח לעזור לי לעשות שינויים אמיתיים (משם כתבתי לי את השאלות שהרגשתי שהיו הכי משמעותיות עבורי, ואילו אני משתדלת להמשיך לעבוד עם עצמי).

בזמנו כשחיפשתי משהו אוניברסלי זה המקומות שמצאתי
(ספציפית פגוש לא חיפשתי.. אבל מגן גשם ולא זוכרת מה עוד)

איפה יש באזר שטראוס? בני ברק וירושלים?

שער בנימין

פסג"ז

גאולה

יש עוד אבל לא זוכרת...

לא מנסיון

₪ 53.71 29%OFF | תינוק עגלת משענת ארוחת ערב צלחת עבור Bugaboo Bee3/5 ו Babyzen Yoyo יויה עור מפוצל או eva HANDREST פגוש בר pram גישה
16.1US $ 30% OFF|Baby Stroller Armrest Dinner Plate for Bugaboo Bee3/5 and Babyzen Yoyo Yoya PU leather or EVA handrest Bumper Bar Pram Access|Strollers Accessories| - AliExpress

הבנתי שקנתה בעלי אקספרס. לא השתמשתי עדיין בטיולון אבל נראה מעולה, מתלבש טוב

חפשי בעלי