פורום הריון ולידה (עמוד 1928)

אבל בלי גלולות..לקחתי כי היו לי כתמים בלתי פוסקים אחרי הלידה וזה השפיע ממש מהר אני חושבת שכמה ימים בודדים אבל לא זוכרת בדיוק כמה..

למחרת כבר הפסיק לגמרי והצלחתי לעשות הפסק

לקחה את זה יחד עם גלולות הנקה ..?

חיבוק פותר הכל🤗

הרבה פעמים אני המתגברת שעושה את השולם, התרגלתי להוריד מכבודי וזה מאוד משמח אותי.. 

והיא מסבירה את פסוק משיר השירים ככה

במקום לתפוח עם המחשבות,ף העלבון, הבאסה

לעורר אהבה

כח נשי מיוחד

שאנחנו מתווכחים סתם כאשר חופשה לפנינו,

הכל יסתדר.\

זה בתנאי, שכמו שכתבת שזה משהו לא מהותי.

 

את צריכה משהו בסיסי..

רק לא חלב כי זה מרגיע ואז מתפרץ שוב :/

חוץ ממים
ופשוט לחכות שירגע 🤷‍♀️
צרבות זה פשוט סיוט

הצלה ממש!

והאמת חוץ מזה לא עוזר לי הרבה
ואצלי זה ככה חצי מההריון

להבא
להקפיד לא לאגול מאוחר בערב- כמה שיותר מוקדם
לא לאכול הרבה בערב בכלל
וגם מה שכן- לא מתובל!! לא חריף. ורצוי קר וטעם נייטרלי יחסית
גבינה מלפפון...וכו..

מנסיון זה משפיע

וואו איזה יופי פס זה פס ופס זה הריון!

 

זה 12 ימים אחרי אוביטרל וזה בסדר גמור 

תעשי בדיקת דם

אבל לכאורה זה חיובי וזה ממש משמח.....

עשיתי עם בדיקה פשוטה של אמזון איזי אט הום.

גם בדיקה ויצא גם פס עוד יותר בהיר מהבדיקה של היום

אז אמרתי לעצמי שאני יעשה בשתן הראשון של הבוקר

אני מתחרפנת!!!!

יש לי גם בחילות וחזה כואב ומוגדל

יש מצב שזה סופר פסיכולוגי אבל זה מה יש

נשים זה עם קשוח

הם הרבה פעמים לא אמינות למטופלות פוריות.

בדיקת דם בודקת נתונים ונותנת תשובה אמיתית

בשורות טובות טובות!!

אין השפעה לאוביטרל.

אז מה שראית לא קשור לזה. יש לך איחור במחזור?

ל28 יום כרגע אני ביום ה 28 

אני כרגע 11/12 יום אחרי ההזרעה 

תלוי אם סופרים את יום ההזרעה.

לקחתי את האוביטרל ב05/08/2021 בשעה 11 בלילה! זה היה ביום חמישי ביום שישי למחרת עשיתי ת'הזרעה ב12.00 בצהריים

 

עזבי בדיקות ביתיות... לא אמינות. לעניות דעתי בטיפולי פוריות לא כדאי לקנות כאלה בכלל...

אתמול פתחנו כבר תיק בIVF 

הרופאה רצתה להתחיל בתהליך.

יש לי כאבים ברחם ובגב

יאלללה שיעבור כבר הזמן.

גם זו בהחלט!

מציעה להחליט לעשות משנו שמסיח את הדעת היום... וכל התסמינים אל תתייחסי מדי (גם אם זה קשור וגם אם זה פסיכולוגי...)

הלוואי וזה יהיה כך.

תמנעי מבדיקות  הריון בטיפולי פוריות, יש הרבה זריקות וכדורים שמראים תשובה חיובית להריון, אחרי 12 יום תעשי בדיקת בטא, הכי בטוח,

למה לך להיות באי ודאת

בכל אופן

נראה לי אני מקבלת כבר יש הפרשות של לפני מחזור

אתמול בערב עדיין היה בדיקה ביתי עם פס חלש חלש שני

אבל די

התייאשתי מהחודש הזה.

קופ"ח אישר לנו כבר טיפול בIVF 

אני יעשה לי הפסקה עד אחרי החגים ונתחיל בזה

אני כבר באמת לא יודעת מה נכון לי לעשות ומה לא.

במיוחד שזה המתנה ארוכה ארוכה!

ובהריון עם הבת הקודמת נכנסתי להריון שבועיים אחרי חתונה בלי לעשות כלום...

ועכשיו כבר 30 חודשים של כל חודש אכזבה מחדש

כבר ניסיתי הכל טבעי, להוריד לחץ, טיפול תומך בקטנה, מעקבי זקיקים, הזרעות 

נראה לי מיציתי עם הדקירות המיותרות האלה כל חודש.

עדיין מאמינה באבא שלי בשמים שיודע בדיוק מתי טוב בשבילי לעשות איתו שותפות...

כנראה לא הגיע הזמן עדיין, ואנחנו צריכים לעבור עוד קצת עוגמת נפש.

במיוחד שכשאני אכנס להריון אני אהיה בשמירה מלאה והריון קשוח

אז גם ההתשה של להכנס להריון וגם להיות בהריון קשוח נראה לי לפעמים קצת גדול עלי...

בקיצור נפלתי עליכם עם הלב המוצף שלי

אבל זה עושה לי ממש טוב להרגיש שיש מישהו שמקשיב לי ולא מכיר אותי.

סורי על הכתיבה המבולבלת.

ואיזו אמונה יש לך למרות הקושי...
תדעי שחיזקת אותי.
בעזרת ה' שתראו השגחה ברורה ושמעכשיו הדברים ילכו בקלות!

יש לנו 3 ילדים שהגיעו בקלות

ועכשיו אחרי שנתיים וחצי של ניסיונות מתחילים IVF

אני מאוד חוששת גם מהמהלך וגם מהעלות הכספית

אבל מתפללת לטוב

אני איתך!

בסדר.

ההתלבטות שלי עוד יותר גדולה

אני כל הזמן אומרת לעצמי, הרי ההריון הראשון הגיע בלי שום בעיה.

לא עשינו כלום(בערך..) וזה בא.

כי ככה ד' רצה.

אז עכשיו אולי הוא לא רוצה?!

כאילו נגד מה אני נלחמת?

נגד הטבע האלוקי הזה?

אני הקטנה יכולה להחליט ללכת על כזה דבר גדול?

אולי אני צריכה לחכות בסבלנות לזמן שד' יחליט שהכי טוב לנו לקבל את ההריון הזה?

ומצד שני אני אומרת לעצמי

אולי נגזר עליך משמים לעבור את הדבר הגדול והכואב והמלחיץ הזה כדי שתזכי לדבר הענקי הזה

אולי יש לך מסלול מיוחד שמתאים רק לך?

אולי את צריכה לעצום עיניים ובאמת להאמין שד' שומע את התפילות שלך ויודע מה באמת טוב לך למרות שלא תמיד את מרגישה כך...

אולי את צריכה לעשות עוד כמה צעדים לקראת ולא לעצום עיניים ולהתעלם.

אולי אולי אולי

מה שבטוח שד' יושב בשמים ומלטף אותי ומרגיע אותי כמו שאמא מרגיעה את הילד שלה שמקבל חיסון והיא יודעת שזה מה שנכון וטוב בשבילו.

הוא רוצה אותי מאמינה בו באמת!

לא ברופאים לא בטיפולים לא בתרופות סבתא לא בכלום

רק בו ובמה שהוא עושה.

הלוואי שבאמת כך אני ירגיש 

אבא אוהב אותי פי מליארד ממה שאמא אוהבת את הילד שלה.

 

 

אצלי כל ההריונות מטיפולים, לפי שיטתך אם אני מאמינה בו באמת הייתי צריכה לחכות ולהאמין שכשהוא רוצה אז זה יבוא, אם זה מה שהייתי עושה לא היו לי בכלל ילדים כנראה.. ה' נתן לנו את האמצעים הטכנולוגים כדי שנשתמש בהם, נכון שפעם קודמת נתן לך בקלות, הפעם זה יותר ניסיון ורק אומר שאת צריכה יותר להתאמץ, אבל בסוף תקטפי את הפירות!! ואם ה' לא רוצה לתת לך, הוא לא יתן לך גם אם תעשי טיפולים. גם הרופאים והטיפולים הם בשליחות שלו, בכל מקרה הוא חלק מהתהליך. הלוואי שתבשרי פה בשורות טובות בקרוב ממש!!!

הכוונה שלי לא היתה שאני לא אלך לטפל כי אם ד' רוצה הוא היה עושה שזה יקרה לי בטבעי...

אלא מתי אני אחליט ללכת לטיפול ולא לתת צ'אנס לעוד כמה חודשים של המתנה "טבעית"

 

לא? מצד שני אם את צעירה, אין לך מה להפסיד מלחכות עוד קצת... השאלה כמה את רוצה כבר עוד ילד.

את החלק שלך?

ולגלגל זכות על ידי זכאי, שיהיה רופא שותף😘 וגם, הוא קוצה לראות את המסירות נפש שלך עד כמה את רוצה לקיים את דברו,

זה ממש גורם לאי נוחות?

רק לוודאנאת מתכוונת על הבטן עצמה. נכון?

לאט לאט לאט לאט...כל יום היא מתרגלת עוד קצת..
זה גם הגיל וגם הצטרפות אח חדש ביחד. וזה קשה ומטלטל אותה.

מה שלי עוזר- זה לדעת שאוטוטו היא חוזרת למסגרת (הלואיייייי בלי סגרים!!) והיא תפרח שם ויהיה לה לוז יותר מסודר ועשיר..

מקווה שבאמת היא תחזור לעצמה.
יש לי רגשות אשם בשפע, מרגישה כאילו בגדתי בה, אפילו שברור לי שזה שטויות ושבטווח ארוך אח קטן זאת מתנה נפלאה בשבילה לכל החיים.

את לא אשמה בכלל, כמובן!
זה עניין של זמן...
עכשיו, יותר מחודשיים אחרי הלידה אני רואה איך הקשר שלהן ממש מתחזק והגדולה כבר פחות מרגישה שהקטנה 'לוקחת' לה משהו.. אלא מתייחסת אליה כאחות ושותפה.

זה באמת קשה, אבל באמת צריך להאמין חזקה שהבאת לה מתנה, ולא ההיפך, והיא עוד תרגיש את זה בגדול!

גם בחופש גם עם שניים אחרי לידה,
זה סופר סופר קשה,
בבקשה את רגשות האשם לפחות תשאירי בצד.
תנסי לקבל עזרה כדי לא להתפרק נפשית.
את מצליחה לנוח במהלך היום? זה ממש חשוב וקריטי להכל!!!
בזמן שהתינוק ישן לקחת בייביסיטר שתשחק עם הילדה, אולי תיקח אותה לפארק שתוכלי לישון קצת.
וגם כשקשה שימי לה יוטיוב.
מקווה שלפחות בחגים תוכלי לקבל עזרה כי זה קשוח ממש!
אבל כן בסוף הכל עובר.
תראי כשהיא תהיה בגן ואת תתאוששי מהלידה עוד קצת, החיים יראו אחרת.

באמת. למרות שזה נראה שלא...
תשתפי אותה כמה שיותר- להחליף לו, להביא בגדים, לזרוק טיטול לפח.. ולהשתדל הרבה צומי

ביקשנו לא לפתוח את הנושא הזה שוב כי הוא מוביל לדיונים חסרי טעם.
אנחנו מסכימות לא להסכים, וזהו.
אין טעם לפתוח את זה שנית.
דיון טוב זה דיון שמביט עימו מחשבה חדשה ומוביל לתוצאות, בעניין הקורונה, כל ניסיון שהיה הוביל לטחינת מים.

הדיון בנוגע לחיסונים התנהל כאן מעל 30 פעמים, וכל פעם נגמר בירידה לפסים אישיים.

אז לא.
אין כאן מקום לדיון.

רבים שהתנהלו בצורה מכבדת והיה בהם תועלת.

לא יודעת מה קרה לאחרונה אבל זה באמת נהפך לחסר טעם ויורד למקומות נמוכים.

לאחרונה פשוט כל שרשור הופך לדיון חיסונים .
גם אם זה קשור וגם אם זה לא קשור לשרשור.
צודקת, זה מדורדר...

לכן ביקשנו לאחרונה להפסיק עם זה.💁

גגולי הדור שאני שמעתי אומרים להתחסן

שכל אחת תעשה מה שנוח לה וזהו.
חלאס.
הדיונים האלה לא מובילים *לשום מקום*

אולי זה יוביל לאנשהו😌💁

ואת?

אלא אם יש מישהי שמתנגדת.
ואז אפשר לפתוח דיון על כך...

הייתי חייבת

סוף סוף יצא משהו טוב מדיוני החיסון הלא נגמרים

אחרת באמת אין לנו תקווה...

אסור כבר להשמיע דעה אחרת פה??

זו הבעיה שכותבים!

רוצה לשמוע את דעתכן

לגבי הדיון!

פספסתי דיון אחד נראלי.

ובכל מקרה, זה כבר דיון על גבי דיון
ממש לא רלוונטי לדון בזה כשהנושא הוא בכלל דיון

אני חושבת שכדי להבין לעומק צריך לדון על האם זה לגיטימי להתדיין על נושא הדיונים

דיון על נושא כזה! זה כבד מדי!🤪

לק"י

תקראי בטון חיובי, לא להיעלב לי פה

זו לא דעה.
זו התנגדות מוחצת למה שרוב הרופאים, איגודי הבריאות, וגם הרבנים ממליצים בעולם.
יש להציג
ויש להתווכח, לחרוץ גורלות ולדבר בצורה בוטה.
אני בטוחה שאת מקסימה ומאמינה באמת שלך, אבל לא, במצב כמו בארץ שתכלס ראינו שהחיסונים הוציאו אותנו מה קורונה בהתחלה, ותכלס, רוב האנשים בסדר מזה, ותכלס הרבה חולי קורונה נשארו עם שאריות, אז לא. זה לא המקום.מה גם שזה פורום הריון ולידה

באמת יצא שזרקתי פצצה והלכתי...

מחילה ,אשתדל לשים לב לדיונים קודמים שנפתחו....

ככה זה שהתקשורת מדברת 24\7 על נושא מסוים.

אני רק אחרי חצי שנה התחלתי להתחיל לחזור למה שהייתי קודם (מבחינת היקפים).

 

לגבי הבטן- אכילה מאוזנת וספורט- אין עצות קסם..

התחלתי עם 9 קילו עודפים עכשיו נשאר לי גם 3-4,
ובטן ענקית!
קודם כל, בדקת אם את סובלת מהיפרדות בטנית?
זה ממש נפוץ והטיפול בזה שונה מאשר אם זה שומנים.
יכול להיות שבגלל שלא מדובר בהרבה משקל להוריד אז יש פחות מוטיבציה להיכנס לתהליך אינטנסיבי...

אני בכל אופן עשיתי פוס עד אחרי החגים ושומרת רק לא לעלות (זה אומר תפריט יותר מכיל והורדתי מינון של ספורט) מנגד מתאמצת יותר על תרגילים לטיפול בהיפרדות.

תתחילי מלעקוב אחרי מה שאת אוכלת, לנסות שיהיה בריא יותר.
לי המליצו על אמא חוזרת לג'ינס ואני ממליצה גם.
יש להם טיפים למתחילות:
להקפיד על שתיה מרובה,
צלחת מנצחת
להחליף פחמימות ריקות במלאות,
יש רעיונות למאכלים יותר בריאים וכו'.
אני לא רשומה לסדנה כי אני לא בקטע של להיות אדוקה אחרי השיטה, אבל כן לומדת ולוקחת רעיונות ובעיקר עוזר לי שזה במודעות.
השאלה כמה את בשלה להתחיל תהליך.
גם מסע בין אלף קילומטרים מתחיל מצעד אחד קטן.
וגם הורדה של 4000 גרם מתחילה מכמה גרמים ועוד כמה גרמים.. ככל שתקפידי יותר- תרדי יותר.

בהצלחה!

אבל משבועיים אחרי הלידה לא ירדתי גרם אחד

מניקה הנקה מלאה יש מצב שזה קשור?

ויש שיורדות...
לא יודעת מה בדיוק הסיפור של זה,
אצלי בכל ההנקות הקודמות ירדתי, הפעם התחלתי לעלות בקצב הזוי.
שלושה חודשים אחרי לידה לקחתי את עצמי בידיים כי הבנתי שאני עולה בקצב מדאיג ולא יעזור לי לבכות על מר גורלי, ויש המון מה לשפר,
ברור שיש בכל הנושא הזה עניינים רגשיים ופיזיים עם כל הקושי של ההריון והלידה ולילות ללא שינה רציפה ורגישויות וכו.
אם את אוכלת בריא ומסודר ובכל זאת לא יורדת כלום אז תוסיפי ספורט ובע"ה תרגישי הרבה יותר טוב,
ספורט מחזק בלי קשר למספר שעל המשקל.
אם התזונה לא מדהימה תנסי לשפר אותה במקביל לספורט.
מה שכן, לא הייתי מחשבנת קלוריות בכל מה שקשור לפחמימות בריאות ושומן בריא (טחינה, אגוזים, שמן זית וכד') אלא שומרת על איזון לעומת שאר האוכל (מה שנקרא צלחת מנצחת)
ברגע שהתחלתי להגביל את כמות הפחמימה נפגעה לי ההנקה. כשחזרתי לאכול כמה שבא לי החלב חזר לעצמו ולא השפיע לרעה על הירידה.
הורדתי מטוגנים, מתוקים, תעשייתי באופן כללי,
העליתי ירקות חיים ומבושלים, הוספתי המון מים
וזה מה שהיה לי מצויין גם להרגשה הכללית וגם התבטא בירידה עקבית במשקל.

כל אחת מגיבה שונה לשיטות שונות, מה שחשוב זה שהתהליך יעשה לך טוב ולא תרגישי שאת מענישה את עצמך.

בהצלחה!

אבל אולי זו בכלל היפרדות בטנית.. בדקת את זה?

אבל מתסכל לא לרדת בכלל

עד שבניתי על ההנקה

אולי תלכי לסיום ההנקה, לפעמים הגוף מאזן את עצמו.אם זו לא היפרדות בטנית ייתכן וצפיפות בטן יעזרו לך.

ולא "תלכי"

הבן שלי כבר בן6! אני יכולה לספור על כף יד אחת את הלילות שקם יבש, הגמילה שלו הלכה די חלק. לא פספס כמעט בכלל ביום. אבל בלילה אין לו שליטה על עצמו בכלל. הוא עם טיטול כי פשוט אי אפשר אחרת , וכששוכחים לשים טיטול תמיייד קם רטוב סחוט.
מתסכל אותי מאוד ועכשיו זה כבר התחיל לתסכל גם אותו. הבטחתי דברים- כשהוא קם יבש קיבל משהו, אבל זה לא עוזר, הוא באמת בלי שליטה בשינה. איך אפשר לעזור לו?? ואותו דבר עם הילדה בת 4.

גמילת לילה לא קשורה לגמילת יום והיא ענין פיזיולוגי לחלוטין.

אחד הבנים שלי נגמל מהר מאוד יום ולילה נגמל רק בגיל 9 (!).
שימי לה פול אפס (תחתוני גמילה) שלא ירגיש לה כמו טיטול לגמרי.
תהיי סבלנית.
יש שיטות שונות לגמילה (פעמונית) וגם טיפול תרופתי, אנחנו לא עשינו את זה בהמלצת רופא הילדים שלנו שאמר שכל עוד זה לא מפריע לנו ולילד, אז פשוט לחכות וזה יקרה.

אז איךז ה יכול לקרות?

גם אני בסיטואציה הזו. היא בת 5 ורבע.

את צריכה להבין שזה לא משהו שתלוי ברצון או ביכולת שלה, אלא פשוט במשהו פיזיולוגי שצריך להתפתח בגוף.

היא נוחרת בשינה? אם כן יש מצב שיש לה שקד שלישי מוגדל וזה יכול לגרום להפסקות נשימה( כי הוא בעצם חוסם את המעבר של הנשימה) ואחת התופעות של הפסקות נשימה בליחה זה קטשי בגמילה.אחד הילדים שלי היה עם בעיה כזו ובאמת אחרי שהסרנו את השקד השלישי הוא הצליח להתחיל חקום יבש.לקח עוד תקופה עד,שלגמרי נגמרו הפספוסים כי כבר היה רגיל לפספס אבצ זה הלךוהשתפר..

שיכול להיות קשור לקושי בויסות חושי ועיסוי עמוק לפני השינה יכול לעזור
ואח שלי נגמל בכיתה ב בעזרת מכשיר שהיה מצלצל בלילה כל פעם שהרטיב

שהיא בעייתית כי יכולה לקבע את ההרגל, אבל אפשר לקחת אותה באופן יזום לפיפי סביב 23 בלילה.
בנוסף להקפיד על שתייה מועטת לקראת הלילה.

הייתי בודקת גם עם רופא...

בתור אמא למודת פיפי...
הגדולה נגמלה בסביבות גיל שבע, שמונה, השניה בגיל שש בערך, השלישית בגיל חמש והרביעית- ניסיתי ניסיתי ובסוף נשברתי מכל בקרי הפיפי.
אז בגיל חמש וחצי היא חזרה לתחתוני לילה, וגם אחיה בן ארבע וחצי עם טיטול. בעיקר כי לאמא שלהם אין שמץ של סבלנות לטפל בכביסת פיפי על הבוקר.
אז עכשיו, לקראת כיתה א' היא קמה יבשה , הרשיתי לב כמה לילות בלי טיטול, ושוב הרטיבה פעמיים, ואמרתי לה שהיא חוזרת לטיטול...
בקיצור, יש ילדים, וזה נורמלי לגמרי, שמרטיבים בלילה עד גיל מאוחר יותר.
בקיצור, חמש וחצי זה הגיוני לגמרי, ועדיף שתישארי רגועה מאשר שתתחרפני מכביסות ומקלחות על הבוקר.

אבל חיבוק
אולי מאמנת כושר ותזונה אישית? שתלווה אותך באופן צמוד

גם..כמובן
אבל גם על הנפשי- שתלווה אותך בהתמודדות..
ותחזק אותך להאמין בטוב שלך ולבא איתו..ולא עם המצפון האשמה והכעס על עצמך

בשום דבר בחיים אי אפשר להצליח כשבאים עם תסכול ומרירות ואשמה
כשאנו מחוברים לעצמינו אנו יכולים להגיע רחוק

תראי את זה כניסיון משמיים..שכנראה כל כך מאמינים בך שלא נותנים לך להתחמק ממנו...ואם תחליטי שאת עושה את זה.
ואת עושה את זה כי את חזקה ומסוגלת ואלופה.
את תצמחי מזה. את תגלי כמה כוחות יש בך!
זה יהיה חלק מהסיפור שלך.

ובאמת
לכל אחד יש משהו כזה
שיושב לו על הלב
שהוא כל כך כל כך היה רוצה להפטר ממנו או להתגבר עליו
אצלך זה אולי גלוי לעין
אבל אל תחשבי שאת יחידה

ובסוף
תזכרי שהמטרה שלך זה להיות שמחה.

תראי, אני מעבירה צירים כאלו במשך 10-12 שעות!!
יש כאלה שאחרי שעה כזאת של צירים כאלו עפות ללדת... זה תלוי מה עוצמת הכאב, האם כשאת נחה זה נחלש? מרגישה תנועות? אם זה שעה ברצף בלי מרווחים אז לנסוע. אם זה כואב באמת.

לא היתה הפסקה באמצע? אם כן, ההנחיה היא לנסוע למיון.

אני אישית לא אוהבת להגיע מוקדם לבי'-ח
מהרבה סיבות..

גם זה מחליש לגלות פתיחה קטנה ממש וזה יכל להשאר ככה שעות גם...

וגם לפעמים זה מתכון להתערבויות מיותרות

ובעיקר אין כמו בבית להתמודד עם צירים.. זה מקום אסוף ויש לך סביבה שקטה רק שלך..

אולי כדאי להתייעץ עם מוקד אחיות
אני לא יודעת...
🤗

אבל אם זה דם אדום טרי ובכמות כן הייתי הולכת למוקד..

ממש

שם מעולים, יש שם אולטרסאונד וכו...
פרופסור יגל, שלומי יהלומי, דרורית הוכנר, ויש עוד הרבה רופאים, תבדקי... הכי ממליצה על פרופסור יגל.
את צריכה חד פעמי, או מעקב קבוע?

תפנקי אותך במשהו נחמד.. מגיע לך!!

ואין לי כח
אנינרוצה שהוא יחזור
אני
מתגעגעת .





מנחם אותי לדעת
שיש בזה הרבה ברכה.

אולי אמבטיה ארוכה ומרגיעה? שיר שאת אוהבת?

היה יפהפה
נרדמתי באמצע
והתעוררתי כשנגמר

ולשאול את עצמך
היכן אני בעולם
מה אני עושה כאן בכלל?
עד שירד האסימון שנרדמתי חזק
זה לא קרה לי הרבה זמן לישון ככה

גם לי נמאס נמאסססס
יש תקופות כאלו😏

תשלחי אלי

עכשיו בא לי חומוס!!!!

אני אכלתח 5 בורקס מקודם בעבודה יהרגשתי שהגיעו מים עד נפש
כל הדרך הביתה עם בחילה
מגיעה הביתה ושקית של עוגיות וופל של לואקר עומדת ךה בשולחן
חןשבת שסירבתי? לא. לא.

לא היינו בבית בשבת ולא בישלתי ואין לי כחח לבשל ורוצה אוכל טעים.
אכלתי במסעדה לא נהנתי מספיק.
רוצה את הטעם שלי....

שהתקשרתי לבעלי ואמרתי לו- היום בצהריים אוכלים פיצה!!
בדרך חזור הביתה קנה בהתלהבות פיצה ענקית וכמובן שכבר החשק נעלם

כי השכנים למטה עשו מנגל של השמחות ולי.נוזל הריר😅
מקוה שעד שהכ יהיה מוכן תשאר הדודא..

כבר נתקענו עם זה פעם וזה מבאס טילים........

מחילה אם זה מייבש🤐

בעלי הלך לטבול

השעה גומרת אותי 😅😅

בעלי הכין לי תה נענע 😑

נראלי שהחמות שלנו מפחדות מאיתנו,

את לא הורמונלית,

זה הכי מתבקש להתעניין,

אולי היא מפחדת לחפור לך, אחרי הכל חמות, 

אני אישית ממש מבינה אותך,

מצד שני חמותי לפעמים שואלת שאלות ואז אני אומרת עדיף שלא תשאל כלום,

לטוב ולרע...

לא יודעת איך אצלכם אצלנו החמות פחות עוזרת לכלות, יותר לבנות שלה, ואין לי שום בעיה עם זה, זה טבעי לחלוטין.

 

לא יודעת לענות על שאר השאלות.......

שולחת חיבוק גדול!

והלוואי שנשמע מימך רק בשורות טובות!

 

 

את גיבורה ומאחלת לך שבקרוב ממש תחלימי גם בגוף אבל גם בנפש ..

מעצבן. אבל עזבי אותה. תקיפי את עצמך במה שעושה לך טוב!
לא יודעת לגבי הסוף.

לפעמים אנשים לא יודעים איך להתנהג.. אולי זה אפילו ממקום טוב שהיא מנסה לא לשאול יותר מדי כדי לא להכאיב. בכל מקרה - תנסי להתעלם ולהתרכז בעצמך עכשיו.
לגבי הרעב - הרגשתי ככה גם אחרי גרידה. אחרי ששבועיים וקצת לא הייתי מסוגלת לחשוב על אוכל, פתאום רציתי לאכול הכל. זה עבר כמה ימים אחכ, כמו שיש תקופות כאלה לפני מחזור שפתאום רעבים.
תני לגוף שלך מה שהוא מבקש. הוא יודע מה הוא צריך.
וחיבוק ❤️

זה מאכזב.
אולי היא לא רוצה להעיק עליך?!
הקטע עם האוכל מבאס ממש

הרבה פעמים לאנשים אין טקט או שהם לא יודעים מה להגיד במקרים כאלו. לדעתי היא פשוט לא יודעת איך להגיב לך..
אבל עדיין, זה מעצבן. בזמן כזה רוצים הבנה, עזרה ותמיכה ממי שמסביב
ובלי קשר- ההורמונים וכל הרגשות שחווים בזמן הזה מעצימים כל דבר, קטן וגדול פי כמה ממה שהוא וזה הכי הגיוני שיש.

ואני הייתי ממש ממש רעבה אחרי ההפלה, אכלתי המון. כנראה שזה הגיוני.

שולחת עוד חיבוק והמון המון כוחות❤❤

כזאת קורית. לדעתי זה מהחשש-היא פשוט לא יודעת מה נכון לומר ומפחדת לפגוע.

ברור שלא מתאים לך לעמוד להכין. מצד שני גם היא לא נערכה. שיקנה בדרך אוכל מוכן.. כמה חלות וחומוס..

גם לי יש חמות מקסימה ב''ה וא י יכולה לשמיין סיטואציה כמו שתיארת..
לא מכוונה רעה
פשוט ממן אי נעימות וחשש לא להכנס מדי..או לא להתערב או לפגוע..אז כאילו תתקשר דרך בעלי ולא תשאל אותי ישירות

ומצד האוכל- לדעתי היא פשוט נלחצה כי לא בישלה מספיק וזה נורמלי סה''כ..ואולי בתמימות חשבה שלכם יש אוכל בבית...אולי אמרה אפילו בלי לחשוב מדי שאולי אין..

גם לי קרה פעם סיטואציות כאלה ואחרות שבאותו הרגע ביאסו אותי
אבל במבט לאחור יכלתי להגיט עליהן בעין טובה ורכה יותר

אל תשקיעי בזה אנרגיות
תשמרי את כל הכוחות לעצמך..להתחזק פיזית ונפשית
לפנק את עצמך.
מגיע לך

לאט לאט...

היא באמת מעצבנת אותי
אולי הכוונות שלה טובות אבל יוצא לה עקום

תשאלי אם צריך עזרה
אל תבואי, לא ציפיתי שתיהיי עם הילדים, אבל תשאלי אם להכין לנו אוכל לפחות, משהו.

אוף אני כל הזמן בוכה וכועסת על כולם

כל כך מבינה את המקום הנפשי הזה שאת פשוט בוכה וכועסת על כולם, וזה לא גל שעובר, זה פשוט נשאר וכואב ומתעצם... ואז את כועסת על עצמך למה את כל כך עצבנית וכועסת ולמה כולם צריכים לסבול בגללך.
יקרה, תחבקי את עצמך. מותר לך לכעוס, לבכות, לצעוק, להתעצבן על כל מי שזז. ולאהוב את עצמך למרות ובגלל הכאב הזה. זה כל כך קשה, אבל תנסי להיות רכה עם עצמך. להאמין שזה יעבור, לעשות מה שטוב לך ולאט לאט המצבי רוח המשוגעים האלה יתמתנו. שולחת לך המון אהבה ורוך, תקיפי את עצמך בדברים חיוביים ❤

נשמעת די בסדר, אני לא מכירה אותה אז לא יודעת.
רק יכול להיות שקשה לה גם להכיל את כל הסיפור, אז זו התגובה שלה .
ולגבי האוכל את לא צריכה להכין, תביאי להן משהו קנוי וזהו...
חיבוק גדול יקרה

לא ציינתי שלא רלוונטי משהו קנוי. אלרגיות מסכנות חיים.
וזה הופך הכל לקשה יותר. כי גם כשהייתי לכאורה בשמירה הייתי צריכה להכין.
וגם אחרי כשאני על הפנים פיזית ונפשית אני צריכה להכין.
אני עדיין ממש עצבנית עליה. ממש.

נשמע קשה ממש. ובאמת מעצבן.
גם בסתם פיתות וממרח יש בעיה?

יש משהו אחד ספציפי שאפשר

בשכל אני יכולה להבין אותה...

אבל בסיטואציה שאת נמצאת בה, אין הרבה מקום לשכל. זה פשוט גוש של רגשות מעורבבים ושום דבר לא יעזור! מה שרוצים זה רק לבכות, שיחבקו אותנו, ויכילו אותנו, כולל הכל הכל. ושלא ירגיזו אותנו בפיפס!
אז אני שולחת לך חיבוק גדול גדול וסל שתמלאי בו את הדמעות, כי זה ממש משחרר ומתבקש. מותר לך להיפגע אפילו אם ההגיון אצלה. כי אין הרבה הגיון במצב שלך... שלא תדעי עוד צער 💕

בטא יפה באיזה שבוע את? לפי וסת אחרונה..

יש כאלה שבודקות הכפלה, יש כאלה שבכלל לא עושות בדיקת בטא..
אם זה ירגיע אותך אז תבדקי הכפלה בהפרש של יומיים מהבדיקה הראשונה..
ולקבוע תור לרופא נשים בסביבות שבוע 7 או 8 (תלוי כמה את לא יכולה לחכות כבר)
ולקחת נשימה עמוקה,
להבין שהגוף הולך להשתנות קצת, יכול להיות שיהיו תופעות שאת לא מכירה, יכול להיות שתהיי עייפה, חלשה יותר.
והכל בסדר.
זו תקופה מרגשת משמחת מטורפת וגם קצת מפחידה ומעייפת.
זה חלק מהחיים הנשיים
בהצלחה! ושיעבור בקלות ובכיף! ויסתיים בעיתו ובזמנו בידיים מלאות שמחה.

בודקים הכפלה אחרי יומיים
צריך לדאוג להפניה חדשה לב.ד.

בנתיים לקבוע תור לרופא נשים, בפגישה הראשונה ייתנו לך הפניות לבדיקות הבאות והנחיות כלליות. זה גם המקום לשאול.
אני קיבלתי ממש טבלה מסודרת של שבועות ההריון עם ציון הבדיקות שצריך.
אחרי ביקור אצל הרופאה הלכתי למזכירה שמיד קבעה לי תור לדברים הראשונים שהיא ידעה שקשה למצוא להם תור פנוי אז קבענו מראש.

בין השאר אחת הבדיקות שהרופאה הפנתה אותי הייתה למעקב אחות, האחות הייתה גם הכתובת שלי לכל שאלה בהמשך. היא הרבה יותר זמינה מהרופאים וזה ממש נח

אחרי יומיים ניתן לבדוק הכפלה. לא חייבים.
את יודעת באיזה שבוע את? מחשבים מווסת אחרונה.
בערך בשבוע 8 עושים אולטרסאונד לראות דופק ואז מקבלים מהרופא רשימת בדיקות ארוכה ואין סופית...

תודה רבה על ההסברים והטיפים!
כיף שיש את הפורום הזה !!!
המחזור האחרון שלי היה ב20 ביולי.
אבל בגלל שעשיתי מעקב זקיקים אז אני יודעת שהביוץ היה בערך ב5 באוגוסט.
אז זה נחשב שערכי הבטא מתאימים?
ולבדוק הכפלה בהפרש של יומיים זה אומר שאם עשיתי היום אז לעשות בשלישי או ברביעי? כאילו יומיים כולל היום או לא?
ויש לי תור לרופאת נשים שלי לעוד חודש וחצי, לא מחכים עם האולטרסאונד עד אז ,נכון?
אז איך משיגים אולטרסאונד מוקדם יותר? אני בלאומית אם זה משנה...
פשוט לרופאת נשים שלי צריך לקבוע תור לפחות 3 חודשים מראש...
אם אני אתקשר לרופא ואסביר יש מצב שיתנו לי תור מוקדם יותר? או שזה לא עובד ככה?
תודה ממש ממש על הכל!

לא ביוץ מאוחר או משהו.
בסוף באולטרסאונד הראשון קובעים את גיל ההריון, כשתפגשי את הרופאה תתני לה את כל התאריכים ומקסימום היא תשנה לך את 'תאריך וסת אחרונה' לקביעת גיל ההריון.

אולטרסאונד - אם יש לכם טכנאית אז אולי אפשר לקבל הפניה מרופא משפחה. כדאי גם להתייעץ איתו על בדיקות נוספות שאולי תצטרכי לקבוע לפני שתהיי אצל הרופאה (נגיד אצלנו צריך לקבוע תור לשקיפות עורפית וסקירה ממש מראש)
אם אין טכנאית אז בכל מקרה הרופאה תבצע את הבדיקה ואין כלכך איך להקדים את זה. אבל הכי טוב לשאול אחות במרפאה.

אם התורים כלכך רחוקים תשאלי את הרופאה כשתהיי אצלה למתי לקבוע את התור הבא או מה הנוהל.
ואפשר גם לקבוע תור טלפוני להרבה דברים, לפעמים זה ממש מקצר את ההמתנה.

שיהיה בקלות וידיים מלאות בע"ה

גם אם יהיה צריך סגר. זו דעתי.

פשוט כי לא יהיה שיתוף פעולה עם בגר.

לחגים שיהיה הגבלות על מספר המשתתפים בארוחות החג.

לא יודעת איך יאכפו את זה...

סגר פחות נראה שיהיה למרות שאי אפשר באמת לדעת.

(אני כבר לא אצלה כי עברה מהמרפאה שלנו)