פורום הריון ולידה (עמוד 1955)

אני עם פעילות יתר
לוקחת כדורים ומתאזנת.
הציעו לי להוריד את הבלוטה אבל למה? כדי להיות עם כדורים כל החיים?
וב"ה יש לי ילדה עכשיו.
לפני כן היתה הפלה ואולי בגלל זה. שלא בדקתי תפקודי בלוטה...
וב" ה ילדה בריאה, עשינו את כל הבדיקות שצריך, לא הוגדרתי בכלל בהריון בסיכון. עושה בדיקות כל כמה זמן ואפילו בהריון היה לי יתר או תת וזה התאזן לי בהריוו ואחרי הלידה חזר לי.

תנוח דעתך. אל תחששי כלל!

בדיוק עכשיו הקטן עם חום, אבל זה לא קורה הרבה.
תמיד אמר שלי היתה מספרת, שכשהיינו קטנים היינו כל הזמן חולים.
אבל אצלי ב"ה זה לא ככה.
לא יודעת במה זה תלוי.

נראלי ש@מיואשת****** כתבה משהו דומה.שבכל יציאה שלהם הקטנה הייתה מפתחת חום

אבל יציאה ללילה / יום ארוך. לא סתם גן

אולי תנסי לחזק אותה עם ויטמין c, עם פרוביוטיקה

במינון מתאים

בסוף היא גדלה וזה עבר...

היינו ממש מודאגים כי גם מרוב שהוא היה חולה הוא לא עלה במשקל.
הלכנו למלא רופאים חשבו אולי צליאק אולי משהו בכבד....
בסוף הביאו לנו דיאטה מיוחדת להשמנה ולא הבינו את המקור למחלות החוזרות.
היום בן 8 רזרוז וצפלון. אוכל רבע מכול אחד אחר אבל הערכים שלו תקינים.
עדיין תופס כל מחלה ראשון פה מכולם.
ויטמינים לא סבל לקחת וברזל עשה לו עצירות אז הפסקנו.

היא עדיין יונקת?
כי הילדים שלי שינקו עד אחרי גיל שנתיים כמעט ולא היו חולים. אולי פעם, פעמיים בחורף.

(גם בגיל חודשיים ושלושה היה חולה...)

יש גם כאלה שלא יונקים בכלל ובריאים מאוד.
רק חשבתי על זה בהקשר של השאלה

תודה רבה על המידע!
העניין הוא שזה בדרך כלל חום ליום אחד, והוא עוד לא בגיל שיודע להתלונן על כאבי גרון... (שנה ותשע)

רואה משהו פיזי או לפי תיאור?
אנחנו היום בבית אחרי חום של אתמול...

הבכורה שלי היתה חולה די הרבה עד גיל שנתיים בערך.
כשסיפרתי את זה לחברה שהיו לה ילדים גדולים יותר היא שיתפה שגם לה היה ילד כזה, וכשגדל כמעט ולא חלה.
גם אצלנו זה ככה, ב"ה היא כבר בת 13 וכמעט ולא חלתה מאז.
לא יודעת אם זה מוכח מדעית אבל מנחם קצת.

כשנמצאים בתוך זה, במיוחד כשמדובר בילד קטן זה מתסכל... רק בריאות!

כמעט כל שבועיים היה לה חום. זה המשיך קצת גם לקיץ.
היא הייתה איתי בבית, אז זה לא נורא הפריע לי, רק קצת הדאיג אותי. (היו לה גם בעיות בעור שלאף אחד מילדיי לא היו)
אבל ב"ה השנה היא כבר לגמרי בסדר וכרגיל... (גם מבחינת חום וגם מבחינת העור)
כנראה שיש ילדים רגישים יותר...

אם את לא לוקחת גם ככה.

 

אם את מגיעה עד שבוע 8-9 לארץ ותהיי אצל הרופא אז הייתי מחכה עם הברזל.

ולגבי הבדיקות דם, לא כזה דחוף.
באיזה שבוע תהיי כשתחזרי לארץ?

מזל טוב!
שיהיה בשעה טובה!

אני בערך שבוע אחרי האיחור.
טרי טרי

כן כדאי תור לרופא מיד שאת חוזרת לארץ (בעוד חודש וחצי זה בסדר) לעשות אולטרסאונד, לראות שהעובר בתוך הרחם, שיש דופק, כמה עוברים יש לך
בדיקת דם זה רק הוכחה יותר רשמית שאת בהריון, אם חסר לך אז תעשי עוד בדיקה ביתית עוד שבוע שבועיים לוודא שההורמון הריון ממשיך לעלות.

אבל אם פתאום יש כאבים או דימום אז ממש כדאי שיהיה רופא נשים נגיש.

בס״ד

עם כל הקושי...
בגלל כל הסיבות שכתבת.

הרגישות שלך ממש יפה!!
הלוואי והיא תזכה להריון בריא וקל וללידה מהממת בע״ה.🙏🏻🙏🏻🙏🏻

חכי שהיא תספר לך מיוזמתה.
אם לא סיפרה לך, כנראה עוד לא רוצה שתדעי.
ואם אתן קרובות אני מניחה שתספר בזמן הקרוב.

אני חושבת שזה ממש תלוי בטיב הקשר שלך עם אחותך.
גם אמא שלי גילתה לי על אחותי וביקשה שלא אספר.
וכשאחותי סיפרה, אז אמרתי לה שכבר עודכנתי והתרגשתי ואפילו בכיתי..
וזה עבר יפה וחלק וגם צחקנו על זה, גם כי שתינו מכירות את אמא שלי,
וגם הקשר בנינו הוא כזה שמאפשר דבר כזה.

אני חושבת שרק את יכולה לענות על זה..
לפי דעתי סוג הקשר כאן הוא ממש שחקן ראשי.
מקווה שעזרתי בצורה מסוימת ❤

אני אנסה לחדד את השאלה- נכון שאחותי כנראה לא רוצה שאני אדע עדיין, אבל בהתחשב בכך שאני כבר יודעת לא עדיף שהיא תדע את זה?
נניח מישהו היה יודע סוד שלך שאת לא רוצה שהוא ידע, היית מעדיפה לא לדעת שהוא יודע או לדעת? כמו לדוגמא אם מישהי זיהתה אותי בפורום, הייתי רוצה לדעת את זה אפילו שמלכתחילה לא הייתי רוצה שהיא תזהה... לא דוגמא מדוייקת לסיטואציה אבל זה מה שעלה לי.

@באפיק לגבי טיב הקשר בינינו, יש בינינו קשר טוב אבל האינטואיציה שלי לא עובדת לא יודעת מה עדיף...

מנגד לא הייתי רוצה להרגיש כעס כלפי אמא שלי.
אז כמו שבאפיק אמרה. זה תלוי בקשר שלכם.
אני הייתי כועסת על אמא שלי מאד.

קרה לי את זה עם קרובת משפחה מאד טובה שסיפרתי לה על ההיריון וביקשתי ממנה לשמור. אחכ הבנתי שהיא סיפרה. כעסתי נורא עד שבהיריון הבא שמרתי ממנה עד חודש מאד מתקדם וחלק מהדודים ידעו רק בחודש 9 שאני בהיריון.

ולפני ששואלות אותי מה הביג דיל לשמור.
הריונות במשפחה שלנו זה נושא קצת רגיש.
וכשגילו על ההיריון הראשון שלי היה בלגן מטורף דיבורים לא יפים וכולי.
אז זה רק גרם לי לא לרצות שאף אחד ידע על ההיריון השני. שיהיה לי שקט ולא יכנסו לי לרחם.

בס''ד

 

אני יודעת שלא תמיד כולם טובים בלשמור סודות. זה חלק מהעולם ומהחיים.

 

אבל אני מעדיפה, בשביל הרוגע הנפשי שלי, לא 'לדעת' מזה.

אני מעדיפה לסמוך על אנשים שלא מדברים מאחורי הגב שלי ולא משתפים דברים שאישיים לי.

ולכן, אם מישהו שמע על דבר אישי שקשור אלי, אני ממש מעדיפה שהוא לא יפתח את זה מולי.

כי זה יערער לי יותר מדי יחסים.

 

במקרה כמו שלך, זה היה פוגע בקשר ביני לבין אמא שלי (כי היא לא שמרה את הסוד שלי).

וגם בקשר ביני לבין אחותי (כי הרגע נוכחתי לגלות שהיא לא שמרה על הסוד של אמא, ולכן יכול להיות שאני גם לא יכולה לסמוך עליה לגבי דברים אישיים שארצה לשתף אותה).

אני מרגישה שבמקרה כזה זה פשוט היה גורם לי לא לשתף יותר לא אותה ולא אותה בדברים שחשוב לי שזה יישאר אישי.

אולי לא הייתי כועסת, אבל האמון שלי בהן בוודאי היה נפגע, וזה היה גורם לי צער.

 

לגבי זיהוי בפורום בעיניי זה משהו אחר. אשמח שיספרו לי אם יזהו, ולפי זה כבר אחליט איך להמשיך להתנהל. אין כאן עניין של הפרת אמון שכל-כך מפריע לי במקרה שהבאת.

 

ושוב - בשורות טובות ממש!!!!!!!! 💗

ועכשיו קראתי את התגובה של@קמה ש. ומצטרפת אליה.

זיהוי בפורום לא דומה למקרה שלך.

בתור אחת שחווה לצערי הפלות חוזרות...

 

כשאני בהריון, אני פשוט לא מעוניינת לדבר על זה עם אף אחד, זה כבר פחות הנושא שלי אם יודעים או לא. 

אלא שאני לא יהיה מעורבת...

 

ככה זה בעולם, הרבה אנשים יודעים או מנחשים,

ואני עצמי יודעת שאחרים יודעים ועדיף לי שלא לדבר איתם על זה. 

 

יש לי את החרדות של עצמי ולדבר ולפתח את זה עם אחרים. 

או לחילופין להסביר כל רגע איך אני מרגישה, לא מתאים לי!

היו הריונות שהרגשתי אחרת, אבל אם היא לא שיתפה אותך, לדעתי, תכבדי אותה. 

ייתכן שהיא יודעת שאת יודעת, אבל זה נוח לה. 

 

צריך להבין שהחוויה שלך בהריון (ושרק ימשיך ככה) והחוויה שלה בהריון (לצערה הרב) הם חוויות שונות והפוכות...

ולא בטוח שאת מסוגלת להרגיש ולהבין אותה ברגעים האילו, (זה לא מוכיח כלום על הקשר ביניכן)

ובטח היא מוצאת לעצמה את העזרה הרגשית שהיא זקוקה לה. 

 

זו דעתי האישית

 

אבל שיהיה בשעה טובה ובהצלחה לשניכן. 

 

 

 

לגמרי פותחת כיוון שלא חשבתי עליו

ככה לדעתי
חכי שהיא תספר לך...

מצב לא נעים 😬

אם הייתי מגלה בתחילת ההריון שאמא שלי סיפרה לאחותי הייתי לוקחת אתזה ממש קשה
תחילת הריון זה זמן רגיש ויש רצון שכמה שפחות אנשים ידעו על זה
לדעתי לא הייתי אומרת על זה כלום לאחותי

אבל אם יש לך דרך לעזור לה או לפנק אותה בלי להסגיר שאת יודעת אולי זה יעזור.

השתכנעתי לגמרי, תודה לכל מי שהגיבה!
עכשיו רק נותר להתפלל שימשיך בטוב ולקוות שהיא תחליט לספר לי בעצמה בקרוב

1. לגבי היחס לבנות שיצאו מהארון. אין לנו כלים לדעת האם זה באמת, או האם זה בגלל הליגיטמציה שניתנת לזה.
בעיניי, לבת שלך זה לא אמור להיות משנה.
הייתי מדברת איתה, מנסה קודם כל להבין מה היא יודעת. מה זה אומר לצאת מהארון...
אחרי זה, מביעה את דעתי. לא מצליחה לנסח את זה כל כך במילים, אבל הרעיון - המעשה הוא אסור על פי התורה. אבל אנחנו עדין צריכים לאהוב כל יהודי ולכבד אותו, כך שהיחס כלפי אותם בנות לא אמור להשתנות. עדיין אמור להיות כבוד כלפיהם. לא צריך להבין בדיוק, כן צריך לקבל. זה שמישהי יצאה מהארון, לא אומר שהיא חוטאת ואת האמת, שזה גם ממש לא רלוונטי לנו. פשוט להתנהג אליה כמו כל אדם אחר. ואולי גם מוסיפה, "אם בעתיד תרצי לשתף אותי בנושא, איך את מרגישה להיות עם אותן בנות, איך את מרגישה בכללי לגבי כל העניין של משיכה את מוזמנת תמיד לדבר איתי. אני ואבא נאהב אותך תמיד תמיד לא משנה מה את חושבת ואיזה שאלות יעלו לך"

2. לגבי הפער בידע בין הבנות. את אחראית לבת שלך כמובן, אבל לא לשאר בנות הכיתה. זו הזדמנות מעולה לבדוק איתה מה היא יודעת ולהשלים לה את החסר. ככל שתקדימי לעשות את זה, ככה עדיף כי נשמע שיש הרבה בנות שיודעות, אז כל מה שאת לא רוצה שהיא תקבל משמועות, כדאי שתקבל ממך באופן מסודר.

אנחנו מדברות די פתוח.
פשוט בשוק שזה הפך לטרנד ועוד בגיל 14.
ככל שנותנים לגיטימציה, גם ילד יותר מתבלבל. ברור לי שאם בן 14 מתנסה עם מישהו מנוסה ממנו ניסיון חיובי, שם הוא יישאר...

כל מה שאת רוצה שהיא תשמע באופן שבו את רוצה אותו, תדאגי שתשמע ממך.

 

זו הזדמנות לשיחה פתוחה על השינויים שהגוף עובר, איך באים ילדים לעולם וגם על נטיות מיניות.

 

לדעתי חשוב להסביר לה שבגיל ההתבגרות האישיות עדיין לא מגובשת. מאוד קשה לאדם להחליט בצורה נחרצת שהוא נמשך רק לבני מינו ושבאופן כללי זו סקלה.

אני חושבת שסביב גיל ההתבגרות, במיוחד במוסדות חד מיניים יש הרבה תופעות שבנות מרגישות שהן נמשכות לחברות שלהן, בין אם כתחליף רגשי לחבר (שבד"כ אין להן בגלל סיבות הלכתיות וכד') ובין אם בגלל שלפעמים מושג "חברת נפש" מתבלבל במשיכה מינית. לכן בעיני "יציאה מהארון" בגיל הזה היא לא אמינה או מגובשת מספיק. וחשוב שהבת שלך תדע את זה כדי שלא תתחיל להתבלבל בעצמה.

 

מדגישה שאני לא אשת מקצוע בכלל, כל מה שכתבתי הוא על סמך חוויות וניסיון אישי שלי.

א. פדים?
ב. דחוף דחוף פיזיו רצפת אגן, את יכולה ביתיים להתחיל לתרגל בעצמך, בסופו של דבר הפיזיות תיתן לך תרגילים, היעילות ובהצלחה תלויים רק בתרגול ובהתמדה שלך... אז פשוט תתחילי. 6 פעמים ביום, 3 דקות כל פעם- לכווץ ולשחרר.
ג. כן .. זה אומר שהיא נחלשה וטוב מאוד שאת מתחילה לטפל בזה עכשיו!! ככל שמתחילים מוקדם יותר ככה קל יותר אח''כ...
בהצלחה!!

ממש מומלץ פיזיו לרצפת האגן,
לי ממש עזר, כשהפסקתי לתרגל ראיתי שוב שינוי לרעה, כשחזרתי לתרגל השתפר.

כדאי כן ללכת לפיזיוטרפיסטית, שתבנה לך תוכנית טיפול מסודרת, בהתאם ליכולות ולהתקדמות שלך.

בלאומית צריך הפניה מרופא נשים, אצלי הרופאה לא בדקה כלום, נתנה הפניה מיד כשביקשתי. לא יודעת איך בקופות אחרות.

התרגול בנוי על כיווץ ושחרור, כשזמן השחרור כפול מזמן הכיווץ- לדוגמא- מכווצת ומחזיקה 2 שניות, משחררת 4 שניות (השחרור הוא בבת אחת, ההמתנה בהרפיה היא 4 שניות, לא שחרור איטי של 4 שניות, לפחות לא בהתחלה) ואז את ממשיכה עשרה סבבים כאלה.
אחכ אפשר לעלות בזמן (מאמינה שכבר נכון בהכוונת הפיזיותרפיסטית)

אצלי היא אמרה לתרגל 3 פעמים ביום סבב של 10 כיווצים והרפיות לפי המספר בו הייתי, בישיבה, בשכיבה בעמידה.

כן כדאי כבר לקבוע תור ולהתחיל להזיז ענינים, (שגםלוקחים זמן לפעמים במדינת הבירוקטיה), אבל גם להתחיל בתרגולים, בכיווצים.

בהצלחה רבה, יקרה

הרגשת שרק אם את שומרת "על כושר" המקום חזק?

זה תמיד ככה?

כאילו לתומי חשבתי שמספיק להתאמן, לחזק את השרירים ואחכ הם ישארו חזקים גם בלי תרגול יומיומי ... כמובן שצריך תחזוק כלשהו אבל לא חשבתי ברמת האימונים האינטנסיביים...

באסה... זה אומר שצריך לתרגל כל החיים ברצף?

תלוי באיזה מצב רצפת האגן נמצאת.
אם היא חלשה מאוד אחרי כמה הריונות וצריך לתרגל הרבה כדי להחזיר אותה למצב טוב, אז כן, סביר להניח שהיא תצטרך תחזוק באופן תמידי מדי תקופה. במיוחד תוך כדי ואחרי הריון נוסף, אבל לא רק.
אם היא במצב טוב יחסית ורק צריכה קצת חיזוק, אז יכול להיות שאחרי תרגול שיחזיר אותה למצב הרגיל לא יהיה צורך בעוד תרגילים באופן קבוע.
בכל אופן זה טוב לתרגל תמיד, כי הרבה דברים שאנחנו עושים בשגרה משפיעים על רצפת האגן לרעה (להרים כבד, ללחוץ בשרותים ועוד)

הגעתי אחרי כמה לידות במצב ממש גרוע, ועם התרגול הלך והשתפר, אבל לא הצלחתי להתמיד ממש בתרגול כמו שנתנה לי, אלא רק חלק. בשלב מסוים כשהרגשתי שטוב היה תקופה שדי הזנחתי את התרגול וגם הפסקתי את הטיפולים אחכ (לא ביוזמתה)

אחרי תקופה הרגשתי ששוב חזר, אבל לא גרוע כמו שהיה לפני, ואז חזרתי לטיפולים ותרגולים לזמן מסוים. הרגשתי את ההרעה בעיקר בהפרשות נרתיקיות, שיכולתי לשלוט גם עליהן בתקופה הטובה.

בכ"מ גם לתרגל חלקית לאורך תקופה זה לא ככ נורא, למשל התרגול בישיבה, (שהיה לי הכי קל להגיע לבצע אותו) הייתי מתרגלת פשוט בנסיעה באוטובוסים, כשגם ככה יושבת בלי תנועה, כך שזה לא נורא להכניס אותו ליומיום גם אחרי תרגול אינטנסיבי.

בהצלחה

נראה לי בסופר... מן הסתם גם בסופר פארם וכאלה. ליד התחבושות הרגילות יש תחבושות לדליפת שתן

אחרי ההריון השלישי זה המשיך ללוות אותי. בתחילת ההריון הרביעי התחלתי פיזוטרפיה. עכשיו אני בשבוע 30 ואין זכר לדליפת שתן

פליז הלפפפפפפ

עשתה ים בדיקות, ים
והכל היה תקין
סבתא אחת שמעה אותה בקניות בוכה לבעלה שהיא מתה להתגרד והכל מגרד לה (היתה בחודש 6-7)
אמרה לה לשים אשל( שאוכלים)
וככה עשתה
והכל נרגע לה
וכמובן אחרי הלידה עבר כלא היה

כפיתרון להרגעת כוויות.

אבל לא חשבתי שאולי זה יכול לעזור גם לזה.

אבל זה הגיוני, אולי הצריבה הזו היא בעצם סוג של כוויה בעור.

אני אנסה בבית, תודה רבה.

קודם כל מוזר שהרופאה לא הפנתה אותך לבדיקות. 
אותי הפנו למיון לבדיקת תפקודי כבד כדי לשלול מלחי מרה שיכולים לגרום לגרד ומסוכנים לעובר. 
אם התוצאות יוצאת טובות זה אומר שזה גרד היריון (puppp). 
התחיל לי בגירודים בכפות רגליים ובטן, אחרי הלידה זה אפילו התפשט יותר. עבר אחרי שבועיים. 

מה שעזר לי להתמרח בקרם גוף, פניסטיל, שמן- שהגוף לא יהיה יבש, כמובן זה זמני אבל אין כל כך מה לעשות. 

אני יודעת על חברה שהחל לה הגרד בשבוע 35 ובשבוע 38 עשו לה זירוז כי היא כבר לא יכלה יותר ברמה שהיא קיבלה סטרואיידים להרגיע את הגרד. 

ולבקש הפניה לבדיקות?

או שאם היא לא אמרה לי כלום סימן שאין לי ממה להלחץ?

הלכתי לבדיקות אחרי שהתחיל לי אדמומיות גם בכפות רגליים, כמו פריחה. 
לא צריך להלחץ, אבל אותי הרגיע ללכת להבדק. 
נתנו לי הפניה לבית חולים, בודקים אותך במחלקת יולדות.. כבר על הדרך הכנה ללידה
ממליצה לבוא בבוקר מוקדם (6-7) יש פחות יולדות במחלקות.. 
עושים מוניטור, בדיקות דם, אולטרסאוד והערכת משקל.. ואם הכל תקין משחררים הביתה. 
קחי בחשבון שזה לוקח זמן, לפחות כמה שעות 

אם הכל טוב- אז קשה ממש הגרד אבל לפחות אין כלום..
ואם לא הכל טוב- אז לגלות את זה מוקדם ולתת לצוות הרפואי להחליט מה עושים
בהצלחה!!

אנחנו עשינו בבלינסון ויש להם כל יום למעט בשישי

וכן, הם ביקשו השהייה של 3 ימים לפני, וצריך לתכנן בזמן שמותרים

 

אם יש לך עוד שאלות בשמחה! (אני יודעת שזה מלחיץ בהתחלה, אבל לצערי עברנו כמה פעמים אז התרגלתי)

גם קרה לי אחרי גרידה, כי המחזור השתבש קצת..
כשחשבתי שאני בודקת אחרי איחור - זה בעצם עוד לא היה איחור ולכן היה שלילי.
מחזיקה לך אצבעות

כי נקלטתי להריון, ההפרש בין גודל העובר לפי וסת אחרונה ולפי אולטרסאונד הוא 10 ימים - אז אם היה מגיע וסת - זה באמת היה אחרי 40 ימים משהו כזה

היה שלילי שבוע שלם אחרי איחור. בבדיקת דם יצא בטא נמוכה. בסוף אמרו שהיה ביוץ מאוחר.

ולקבוע לעצמך נגיד לעוד כמה ימים את הבדיקה, או עוד שבוע (כדי לא סתם להתאכזב)
מבינה אותך כל כך, מחזיקה לך אצבעות. וגם אם לא - אז בעזרת השם חודש הבא ❤️

לפעמים הביוץ כמה ימים אחרי (במיוחד אם עשית כלכך קרוב ליום האיחור)מממליצה לך לגשת לבדיקת דם זה הרבה יותר בטוח ולפעמים בדיקות הריון הן לא אמינות..

הבוקר התעוקרתי מבחילה איומה והקאות בארבע בבוקר
אז או שזה סימן או שתקף אותי וירוס חחח

אבל הביוץ היה מאוחר לכן לקח זמן לבדיקה להיות חיובית...
את יכולה לנסות...
בהצלחה רבה, בשורות טובות!

לפתח תחביב כמו סריגת כיפות,

מכירת חלות/ לחמניות/ אוכל אחר לשבת

מכירה ביתית של בגדים/ מטפחות/ סבונים טבעיים של מישהי אחרת- ליצור קשר עם יצרנית ולפתוח בבית מכירה.

לשמור על תינוקות...

לפתוח חוג כלשהו לילדות

 

בהצלחה

זו הזדמנות נפלאה להיות יזמת של כישרון שיש לך.
לדעתי מה שעוזר זה קודם כל לשבת עם עצמך/ עם בעלך, בזמן רגוע כיפי ובעל השראה. ופשוט לכתוב. במה אני טובה, מה החלומות שלי, מה החזון שלי ואפילו איפה אני רואה את עצמי בעוד שנתיים. ולכתוב אינטואיטיבית מה שעולה. בדכ נוצרת רשימה מעניינת שמתוכה אפשר לדלות לפחות דבר או שניים שאת יכולה להתחיל לפתח מהבית. מעלה כמה רעיונות: אולי לעסוק דרך הזום. אולי למכור תוצרים שלך מהבית. להזמין אלייך הביתה לסדנא. ללמד שיעורים פרטיים במשהו שאת טובה בו. לכתוב ולפרסם. לעשות בייביסיטר. מה שכן, זה דורש יוזמתיות ויצירתיות. מורכב יותר מלהיות שכיר קלאסי אבל הסיפוק אדיר. עוד טיפ כדי לקבל מוטיבציה זה להקדיש כמה דק ביום לצפות בסרטונים של אנשים מקצועיים בתחום שאת חולמת עליו, שיעוררו בך השראה, דפיקות לב מואצות ותעוזה לחלום להיות כמוהם. בהצלחה!

יש עסקים שממש יעזור להם שיסתדרו להם יומן וכו'
טלפונים עבודה מול ספקים.
והרבה פעמים לא משנה להם מאיפה זה קורה.

מציעה לך פשוט להתקשר לאנשים עצמאים בתחום שאת מכירה ולשאול האם הם צריכים עזרה.

זה יכול להיות במגוון של תחומים וגם הרבה פעמים עסקים לא חושבים על זה לבד ושמחים בזה שמכירים להם.

אפשר גם ללכת עם הרעיון למעוף שהם עובדים עם בעלי עסקים ושינסו לשדך אותך.

בהצלחה

בגן הכללים האלו הרבה יותר חזקים ונאכפים מאשר במעון
לכן הייתי עוזבת אותו עכשיו וכשיצא לחופש להסביר לו שבגן של גדולים אסור להרביץ
ולתת לו אלטרנטיבה תואמת גיל מה עושים אם חוטפים לי משחק, אם עוקפים בתור וכו'.
חינוך זה טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה.
לא להתרגש. כן להציע שיח אחר.
וכשהוא לא מצליח מרוב עומס ותסכול אז אח"כ לדבר על הדברים וללת לו להוציא את זה.
לחבק אותו על ה"נפילה" שלו ועל הקושי שהתמודד איתו ולא לתת לו תוכחה על הראש.

וכרגיל, ממליצה ללמוד על הגישה של "הבית להורות מקרבת" תראי את ההדרכה החינמית שלהם ותקראי את המאמרים. יעזור לך מאוד להבין את הילד ולהצליח להוציא אותו מהמצוקה ומהפתרון שמצא.
גיל שלוש זה ממש הגיל להתחיל עם השיח של הורות מקרבת. עוזר מאוד מאוד ויעזור לך גם בהמשך עם כל מיני בלאגנים של הגיל הזה.

בהצלחה!

האמת שהתחלתי לקרוא שם. אני צריכה להעמיק בזה יותר..

תודה

אבל כל עוד הילד מוכן לשבת בכסא בטיחות כולל משענת זה עדיף.
הבן שלי בן 4 יושב על כסא בטיחות.
ניסינו בוסטר וזה הרגיש לי פחות בטוח.

לגבי לשבת בלי כסא אין לי מושג🤷‍♀️ אולי מגובה מסוים

עכשיו ראיתי באינטרנט שלעבור לשבת ללא בוסטר צריך לפחות מגיל 8. ויש 5 שלבים כדי לוודא שהילד בשל לשבת ללא בוסטר.
אם תרצי אצלם לך או אשאיר קישור.

ובכללי תמיד עדיף כסאות בטיחות כל עוד אפשר.

לפי החוק-
עד גיל שנה ו9 קילו(המאוחר מבינהם)- כיסא הפוך מכיוון הנסיעה.
עד גיל 3 ומשקל 15 קילו(המאוחר מבינהם) צריך כיסא עם רצועות פנימיות(גם בוסטר גב עם רצועות פנימיות נחשב כזה)
מגיל 3 עד גיל 7 צריך בוסטר הגבהה, אין הבדל מבחינה חוקית בין בוסטר גב לבוסטר בלי גב.
אבל זה ממש המינימום.

ההמלצות של בטרם זה עד גיל שנתיים הפוך מכיוון הנסיעה(למשוך כמה שאפשר)
כמה שיותר זמן כיסא עם רצועות פנימיות, כל עוד גודל הכיסא מאפשר, וגם אחכ בוסטר גב עדיף אם הוא מתאים מבחינת גובה, והגבהה עד גבוה 145.

אישית אנחנו עשינו איפשהו באמצע בין החוק להמלצת בטרם(נגיד אחותי הגיעה לגובה 145 רק באיזו כיתה ז, אז היא הפסיקה עם הגבהה לפני🤦‍♀️)

לצורך העניין יש לנו 2 כסאות בטיחות.
אחד של צ'יקו השני של גראקו.
את שניהם אפשר לסדר בצורה כזו שישבו כמו כסא. אז מה ההבדל?

הוא הופך לבוסטר ללא משענת אם רוצים. והעדפנו שלא.
אבל באמת שואלת מה ההבדל?🤔

בוסטר גב לרוב מתאים עד גיל גדול יותר

אנחנו קנינו אותו בגיל שנתיים+ (עד אז לא היה לנו רכב וכשלקחנו רכב לקחנו גם כיסא) בלי עוד ילד בדרך אז העדפנו בוסטר גב שהוא גם זול יותר וגם מתאים עד שלא צריך יותר כיסא בכלל(כרגע הוא עם רצועות, בהמשך אפשר להוריד את הרצועות ובהמשך אפשר גם להוריד לגמרי את הגב)

בוסטר עם רצועות הוא כיסא בטיחות רגיל לכל דבר(רק מתאים משלב מסוים לפי הוראות היצרן, שלנו מ12 קילו למשל)
בוסטר בלי רצועות פנימיות חוגרים את הילד עם החגורה של האוטו ובגודל קטן זה פחות בטיחותי.

בוסטר עם רצועות פנימיות הוא כסא לכל דבר רק שלא יכול לשבת נגד הכיוון. לרוב הכסאות טובים עד סביב גיל שלוש ארבע ואח''כ בבוסטר יותר טוב כי יושב יותר ישר כזה. זה לא באמת בוסטר. כסא לגדולים.

בחוק בוסטר 3, ללא כסא לדעתי 8.
בפועל זה לאאאאא בטיחותי. אישית בן השמונה שלי עוד יושב בבוסטר גב עם רצועות פנימיות. אפשר גם להשתמש בחגורה של האוטו שיגדל עוד קצת.

אם את מאיזור ירושלים יש לי המלצה למישהי מדהימה שעושה ביקום (תגגלי על זה) וכמעט כל אחת שאני מכירה שהיתה אצלה ילדה יחסית ממש מהר!
קוראים לה נעמה ניימן. היא מדהימה.

ויש גם עלי פטל שלוקחים במינון כלשהו... שאומרים שעוזר לצירים יעילים ואפקטיביים.
אם אני זוכרת נכון משבוע 36 מתחילים מכוס תה ביום (מכינים מהעלים) ועולים בהדרגה עד 7 כוסות ביום אם אני לא טועה

מוכרים טיפות מעולות ללידה קלה!
לא יודעת אם את ירושלמית אבל אם אני לא טועה הם עושים גם משלוחים

גם תה פטל החל משבוע 36..

כמוסות שמן נר הלילה משבוע 38 (פוצעים את הכדור ומכניסים וואגינלית). עוזר בריכוך צוואר הרחם

 זה מה שאני מכירה

ממליצה גם על רפלקסולוגיה קרוב לתאריך

לא זוכרת. איך קוראים להן.
עקרונית לוקחים שני סוגים לסירוגין כל יום בחודש תשיעי, וכשמתחילה הלידה כל עשר דקות את אחד מהם.
לקחתי לפני הלידה הראשונה. היא הייתה קצרה יחסית ללידה ראשונה - 13 שעות מירידת מים ועד ללידה. (כנראה היו קצת צירים גם קודם אבל לא ידעתי לזהות והם לא היו משמעותיים)
בלידה השניה נזכרתי בהן שבוע לפני אז לא התמדתי, ומזל שכך אחרת הייתי אולי יולדת בבית ;)

אבל לא יודעת כמה הוא פעיל.

בכל מקרה שם יש הרבה הורים שמתמודדים עם גידול של תאומים והם בטח יוכלו להזדהות ולתמוך יותר מאשר כאן...

לא כמו הריון ולידה, כן? סתם כי פשוט יש פחות אמהות לתאומים מאמהות לילד אחד😏

נשמע קשוח ממש!
ואת נשמעת סופר מתוקתקת וחרוצה
מעריצה אותך!
המון כוחות וחיבוקים❤️

לי קשה עם אחד
אז שניים?
שיהיו בריאים נשמעים מתוקים❤

בהצלחה ❤️

אבל..
דמייני שאישה שאין לה ילדים קוראת את זה מה עובר בליבה
רק אניח את זה כאן

היא עוד כתבה בהתחלה טריגר של תאומים

יש לה את הזכות המלאה לפרוק על מה שהיא עוברת.
ניתן להגיד את אותו דבר גם על נשים שמצפות לילדים לעומת רווקות מבוגרות, רווקות מבוגרות לעומת אישה חולת סרטן, וכן הלאה והלאה.
כל אחד והסל שלו של ההתמודדות.

בכובע של מנהלת. פורום הריון ולידה הוא לא פורום שצריך להתנצל בו שיש לנו ילדים ולא פורום שאסור לשתף על הקושי בגידול הילדים.


יש פה מקום לכולן, אין פה מקום לביקורת כזו.

פעם הבאה יימחק.

זה פורום הריון ולידה. כמו שמותר למצפות לפרוק פה כאב ותסכול ולא לגיטימי לענות להן משפטים כמו "בינתיים תהנו מהשקט בלי ילדים/משינה רצופה בלילה" (ממש נהנות🙄, השקט הזה שורף להן) כך מותר לאמא לתאומים לפרוק את הקושי שבהתמודדות היום יומית. למה לגרום לה להרגיש רע? למי היא עשתה רע? היא גנבה את התאומים שלה ממישהי? לא פייר בכלל.

מהממת את ומקסימה!
תהני מלא כשאת יכולה ותשני מייד כשאת הרוגה.....

מי שקשה לה לשמוע על נשים הריוניות\ יולדות\ אמהות שפשוט לא תכנס. זה לא פורום נשי כללי. 

א''א לא לדבר על הקשיים שלנו רק בגלל שלאחרת יש קשיים אחרים.
אני בטוחה שכל אחת כאן נצבט לה הלב פה ושם כשהיא קוראת על ענינים של אחרות.
אם זה הענין של מצב כלכלי, מצב קשר זוגי, מצב קשר עם החמות, עם האמא, חינוך ילדים, כניסה להריון ומה לא.
אבל קושי הוא קושי.

וזו מטרתו, לפרוק, להתייעץ, ולשתף בהריון, לידה ותינוקות. מי שמחכה להריון ומחליטה לקרא פה, יודעת מה היא תקרא. אם לא יכתבו םה על גידול תינוקות והריונות, איפה יכתבו?

אני לקחתי מלא עזרה
המוןןןןןןן
זה הציל אותי מדיכאון והילדים (יש עוד קטנטנים ברוך ה) קיבלו אמא עם כח יחסי
ממש ממש ממליצה על עזרה.
אפילו ילדה בכיתה ה. שרק תוכל להרים אחד שאת עם השני

ממש!

התעיייפתי מלקרוא...

 

ה' יתן לך כח

וסבלנות

וזמן לעצמך

קודם כל- אשרייך, שניים זה מאתגר לגמרי.

 

אבל רוצה להציע משהו שאולי יכול קצת להקל.

יודעת שיש פחד מלהיות בבית עם ילדים, שצריך לצאת, למצוא תעסוקה, לפתח, לייצר גירויים וכו' וכו'.

אני מאמינה שאפשר את כל זה לעשות בהרבה יותר נחת וכיף- בתוך הבית.

הדברים הפשוטים שיש לבית להציע, יש בהם הרבה נעימות טובה ובטוחה וגם בבית אפשר לפתח תינוקות.

 

לצאת עם תינוק פירושו להוציא אותו מהמרחב הטבעי. לדעתי על רוב התינוקות זה מאיים,

קשה להם להשתחרר מההורים במרחב עם אנשים זרים, ועם עודף גירויים הם גם בוכים יותר

ואז זקוקים לך יותר כדי להרגיש ביטחון. זה מן שרשרת אירועים מתגלגלת שכזו.

לעומת זאת- הבית הוא מרחב מוגן ובטוח.

אפשר לפרוש שטיח עם משחקים, לשים מוזיקה נעימה, לשבת איתם ביחד, להציע להם משחקים, לשיר איתם.

ואז את ממוקדת בהם בנחת, ואם אחד בוכה כי את עסוקה עם השני, זה קצת פחות נורא.

ככה גם יותר קל לשמור להם על סדר יום, ויהיה זמן שהם ישנו ויהיה לך זמן פנוי.

 

ברור שמנגד צריך למצוא זמנים בשבילך להתאווררות.

 

ועוד משהו- השוואות זה דבר שרוב העולם נמצא בו, אבל הוא מעולם לא הועיל.  נראה שהדשא של השכן ירוק 

יותר... אבל לכל אחד יש את הקשיים שלו ואת המקומות שקל לו בהם יותר. 

ואת נשמעת אמא מדהימה שקיבלה אוצר כפול, אל תתני לאף מבט מרחם להחליש אותך.

את עושה מסע מהמם, קשובה תמיד לצרכים של הילדים שלך וזה ממש מיוחד בעיני.

 

הרבה נחת!!!

ממש טוב לשים אותם על משטח פעילות עם כמה משחקים וישחקו?
גם להתפתחות שלהם, למנוחה שלך, ולאינטרקציה בינהם.

את יכולה לשבת לידם על ספה או משהו קרוב, הם יראו שאת נמצאת ובזמן הזה אפשר לנוח.
אני שמתי את הילד שלי כל פעם שהייתי צריכה לבשל לשבת על משטח פעילות/עגלה בקרבת המטבח, וככה הוא גם ראה אותי וגם שיחק ונתן לי את הפנאי להכין אוכל.

אני הייתי עם התאומות בבית עד גיל 9 חודשים. כמעט ולא יצאתי אתן כי ראיתי שרק ההתארגנות ליציאה גוזלת ממני זמן וכוחות שלא היו בנמצא.

אז ויתרתי על יציאות וניסיתי להנעים את זמננו בבית

הורדתי פרופיל בכל מה שקשור במטלות הבית

שמתי אותן על שטיח פעילות עם מגוון משחקים

כשהייתי צריכה לשירותים, או אם הייתי צריכה הפוגה לאוכל והתרעננות, שמתי אותן ביחד בלול גדול עם משחקים

הדלקתי להן ברקע שירים לפעוטות או מוזיקה שקטה אם רציתי שירדמו

הבאתי להן גרבר אם לא התחשק לי לרסק פירות באותו היום.

אין צורך לבשל פירות. ניתן בהחלט לרסק אותם טריים ומלאים בויטמינים.להוסיף מעט קוואקר/שקדיה/וטחינה

מומלץ לקנות בלנדר לא גדול ומורכב ולא עם הרבה חלקים שיהיה נוח לתפעול.

בישלתי מרק גדול עם מלא ירקות וריסקתי. חלק הקפאתי וחלק שמרתי לפחות ליומיים

והכי חשוב- לא השוויתי עם אף אחות/חברה שיש לה ילד באותו הגיל. כי זה לא ניתן בכלל להשוואה

זכינו להיות אימהות לתאומים

הקב"ה בחר דווקא בנו לאתגר המדהים הזה

וכן- ישנם ימים קשים יותר וישנם קלים יותר

צריך להרפות, לדרוש מעצמך פחות, לבקש עזרה כמה שיותר. ולתת לעצמך הרבה הפוגות מפנקות

הגיל הזה יעבור ובעז"ה בהמשך יהיה לך יותר קל לראות את היופי במתנה המדהימה שקבלנו

גדול!!!!

תצליחי... לאט לאט זה משתפר.. את תראי.. בעזרת ה'.. עוד שניה יגדלו ... זה יותר קל בקטע הפיזי...

או שכנה, או קרובה - שיש לה גם תינוק בגיל דומה..
תשבו שתיכן על הספה ותקשקשו והתינוקות ישחקו על השטיח..

תוכלו להכין להם פירות בנחת - אחת מכינה והשניה משגיחה..
והכל יראה הרבה יותר נעים וקליל..

ממש הצחקת אותי עם הביטוי תינוק בוטיק..
תקשיבי, יש לי תינוק אחד ואני ממש מזדהה עם התחושות האלו שתיארת כשאני הולכת לגינה או לאיזה מקום ורואה תינוקות יושבים בעכלה, מרדימים את עצמם, נןתנים לאמא שלהם לאכול, חדבר עם חברה, לשבת רגע על ספסל.
זוכרת שיום אחד הלכתי לגינה ופגשתי שם אמא עם תינוק הזוי בפעלתנות שלו והוא שיגע את אמא שלו ברמות הגבוהות..חזרתי הביתה מאושרת והבנתי שפשוט אין לי קבוצת שווים. שהאשה הזו גרמה לי סוף סוף להרגיש נורמלית. ואפילו ברת מזל.. ממליצה בחום שתתחברי לאמהות במצבך.. תפרקי להם תסכולים ותשמעי מהם תסכולים דומים.. וכמובן גם שיתופים כיפיים

אבל את לא יכולה להשוות את עצמך לאימהות לתינוק אחד. גידול תאומים, בעיקר בגיל הזה, הוא באמת שונה. עם תאומים באמת קשה יותר להתנייד, פחות אפשרי להשתתף בפעילויות, הורים לתאומים מתעסקים באתגרים שלא מוכרים להורים לתינוק יחיד כמו איך לתמרן בין שניים, איך להאכיל את שניהם בו זמנית, האם העגלה תעבור בכניסה למקום מסוים... כשהייתי בחופשת לידה עם התאומים שלי לא יצאתי איתם לאף מקום, הייתי איתם בבית רוב הזמן. וזה בסדר. אם את מרגישה צורך לצאת איתם זה מצויין אבל קשה לעשות את זה לבד. גם דברים כמו ביקורים בטיפת חלב למשל, צריך להגיע עם עוד מישהו. הכל יותר מסובך לוגיסטית. אבל זה משהו מיוחד, קשה יותר אבל גם האושר כפול והם גדלים ונהיה הרבה יותר קל. יש גם שלב שהם מעסיקים אחד את השני ומשחקים יחד ואת רק תתמוגגי.  

שצחקתי.. שעשעת אותי פשוט)
זה באמת קשה, לאחותי יש תאומים מתוקים ושובבים, קצת יותר גדולים משלך, אבל אני זוכרת כשהם נולדו ואת כל שלבי התפתחותם.. באמת היה לה קשה מאוד. ולא ממש הייתה לה עזרה.. עוד מעט הם יגדלו עוד קצת, ילמדו ללכת בע"ה ויתרוצצו לך ברחבי הבית ובחוץ ותמשיכי לרדוף אחריהם.. עד שבאיזשהו שלב זה יתאזן, הם יהיו עצמאיים ולא רק תלויים בך, והחיים יהיו קצת קלים יותר..
ואז תלדי ילד יחיד (או ילדה יחידה, אלא אם כן הקב"ה יחליט להפתיע בזוג תאומים נוסף) וכשתטפלי בו לא תאמיני כמה קל לטפל בתינוק כשהוא בא ב"בודד"בהצלחה🙂

ויעזרו אחד לשני לעשות בלגן... ( טרו סטורי)

על מה ולמה?
באמת לא ברור לי במה את מקנאה...
כל מי שיש לה ילד אחד ולא תאומים בהכרח הילד שלה רגוע ושליו?

אצלנו באוניברסיטה אומרים - קשה, אבל הכי טוב
בנחת...
לאט לאט הם גדלים ומתגעגעים לרגעים האלה.
תנשקי אותם מלא ותיהני!

נשמע קשה בטירוף... אני חושבת על תינוק אחד שהרבה פעמים כל כך קשה , אז שניים יחד... וואו.

לפעמים ברגעים קשים כאלו, צריך שמישהו מבחוץ ינער ויזכיר את כל הטוב, אל תקראי את זה כביקורת, אלא זה פשוט עוזר לפעמים להתמודד עם הקושי כשזוכרים כמה זו מתנה מדהימה, זה נותן כח!

כשקשה לך תזכרי שהקב''ה זיכה אותך דווקא ב2 כי השעון הביולוגי שלך כבר לגמרי תיקתק..
כשקשה לך תזכרי, שכשאת תזדקני, מי שיסתובבו סביבך אלו הקטנים החמודים האלה שכבר יהיו מבוגרים בעצמם והם אלו שידאגו לך! שניים זה תמיד יותר כח
כשקשה לך תזכרי איזה כיף להם שיש להם אחד את השני, זו המתנה הכי גדולה שהם יכלו לקבל, כשיגדלו הם אף פעם לא לבד. תמיד יש עם מי לדבר, לחלוק, לשתף, לריב, להתלבט... קשר של תאומים זה עוד יותר עמוק ומיוחד.
כשקשה לך עם המבטים המרחמים, קחי אותם בתור מבטים מעריצים, לא בטוחה שהמבטים באמת מרחמים או שזו תחושה שלך . כשאני רואה אמא לתאומים אני מעריצה אותה איך היא מסתדרת! הם מקום לגאווה גדולה. את לגמרי יכולה להסתובב עם חזה נפוח, להיות אמא לתאומים זו שיא הגאווה!
כשקשה לך תדמייני אותם יחד עוד שנה, יושבים ומשחקים בבית. אין דבר מתוק מזה! (יש לי צוציק בן שנה ועשרה, זה הגיל הכי מתוק בעולם, ואני חושבת על אינטרקציה של שניים כאלו, זה להפוך לשלולית מרוב מתיקות... )
הרבה כוחות ⁦❤️⁩💕⁦❤️⁩💕

כאמא לתאומים אני מבינה אותך ממש! זה שלב כ"כ קשה.
אין לי הרבה מה לומר, חוץ מזה שפשוט תפרגני לעצמך במה שאת יכולה - לצאת בערב כשהם ישנים, לקנות לעצמך דברים טעימים וכו', מה שעושה לך טוב על הלב. ובהחלט לקחת עזרה, כמה שיותר.
ומצטרפת למה שאמאלה כתבה, לפעמים ההישארות בבית עדיפה. זאת הסביבה המוכרת שלהם (ושלך), וזה בהחלט חוסך את ההתארגנות ליציאה (בשלב שלך היה לוקח לי שעה בערך לצאת החוצה מהרגע שהתחלנו להתארגן על זה...).

חיבוק גדול גדול, מבטיחה שזה עובר ושהגידול נהיה יותר קל🤗

לא נשמע שזה עושה למישהו טוב. אפשר לקבוע עם מישהי אצלה או אצלך. זה מה שאני עשיתי עם הילד הראשון בשלב הזה. כל אח''צ בערך. אצלי או אצלה והילדים שיחקו ואנחנו דיברנו. אווירה קלילה.
וגם הייתי מפחיתה מבט על אחרות. כל אחת עם מה שקבלה. התינוקות שלי גם קשים. אני רואה נשים יושבות להן בקניון עם פיצי שקט בעגלה. זוכרת שיצאתי עם חברה פעם אחת בחל''ד לבית קפה. כל הזמן היא או אני החזקנו אותו לא רגוע. עשה איזה שלוש פעמים קקי. ינק. שוב ידיים. קיצר. אני יודעת שאצלי זה פחות זורם בשלב הזה. תלמדי מה כיף לכם. תפני את המבט פנימה.
ורק נקודה נוספת- לא הייתי לוקחת תינוק עם חום למקום שיש בו עוד קטנטנים. הוא יכול להדביק מישהו חזה לא הוגן. וגם תינוק עם חום בעצמו לא רגוע ועדיף לו בנחת בבית.

יום שלם איתם לבד זה ממממממש לא כיף במיוחד שהתרגלת שיש מטפלת והשגרה שלך היא לא כזו!

כל שינוי מהשגרה הוא קשה לנו.

אולי תנסי לקחת מהמטפלת את הלוז שלה ותנסי לחקות אותו? וכמובן כשהם ישנים תאכלי ותנוחי. מן הסתם זה מה שהיא עושה.....

אני אמא לתאומות גם, אבל כבר לא כ"כ זוכרת את התקופה הזו. הן היו במעון מגיל 3.5 חודשים והפעמים שהייתי איתם לבד זה רק אחרי המעון... וגם אז הבאתי נערה שתעזור לי מהארוחת ערב עד ההרדמה.

איך השינה והאכילה שלהם באופן כללי? בני כמה הם?

מצדיעה לך!!!

ושולחת חיבוק גדול!!

וכאמא ל8, אך לא לתאומים אלא לצפופים-
אגיד לך ש..


בהמשך מתישהו יהיה יותר קל!!!
מבטיחה!!!
הרבה כח!!

💗💗💗💗💗

@Batyam

בהצלחה רבה!!

אמורה לחזור בחשוון, 

אולי זה רלוונטי גם לגבי...

שאת מכניסה את התינוק למסגרת.
לכל מטפלת יש את התנאים שלה, אין למה להתכונן להתווכח איתה זה לא מעון זה עסק עצמאי.
היא כן יכולה לבקש תשלום מראש על מנת לשמור לך מקום ובמידה ותבטלי כאילו שילמת לה על החודש שכביכול התחייבת (לשלם מראש על אוקטובר כך שגם במידה ותבטלי התשלום הולך אליה כי התחייבת מראש שבחודש הזה התינוק יהיה אצלה במסגרת)

במיוחד אם יש ביקוש גדול באיזור שבו את גרה למטפלות ומשפחתונים.

 

לגבי מלא או חלקי זה תלוי מטפלת.

 

לפעמים נתקלתי במטפלות שלא ביקשו בכלל תשלום כי בדיוק זה הסתדר להן או משהו כזה.

פשוט כי תמיד יש עוד תינוקות שהמטפלת יכולה לקבל במקום אז זה הפסד כספי רציני בשבילה ואין סיבה שהיא תסכים לזה.
מניחה שמטפלות שתינוקות לא עומדים אצלן בתור לוקחות סכום מופחת או בכלל לא

בן אחד שלי למשל עד גיל שנתיים כמעט ישן פעמיים ביום וגם אחכ כשעבר לשינה אחת ישן יחסית הרבה בן אחר שלי כבר בגיל שנה עבר לשינה אחת ובגיל שנתיים הפסיק בכלל לישון צהרים.. ממש משתנה מאחד לאחד

אבל כמה זמן אורכת השינה שלה?
אצלי, בת שנה ו4, ישנה שעה וחצי-שעתיים, בערך ב12.
שנת ערב מתחילה בשש+-

וקרח כדי להרגיע באותו רגע...זה לא עוזר לטווח רחוק
לא לאכול דברים שעושים צרבת כמו עגבניות, גבינות מלוחות, חמוצים, דברים מטוגנים, מתובלים מדי... וכו'.
לא למלא את הבטן...עדיף ארוחות קטנות.
בהצלחה!!!

לא צריך מקום מיוחד דווקא...

לא לשכב אחרי האוכל...
אני בלילה כמעט ולא שכבתי לגמרי אלא שמתי כריות להגביה...גם עזר לי

אם אין לי טאמס אז עוזר לי דברים קרים, כמו קרח, איגלו, מים קפואים, אבטיח קר וכד'.. זה כמו כוויה בגרון אז צריך משהו להרגיע.

אבל הכי טוב לדבר עם רופא, לי פשוט כלום כבר לא עזר..

כמובן במרשם רופא בלבד.
זה אמנם מקל את הצרבות אבל יש לזה מחירים של ספיגה נמוכה בקיבה ועוד..

היו עוד דברים שעזרו לי אז אבל לא זוכרת כבר.
לא ניסיתי כדורים משום סוג ושרדתי.

וכדאי לנסות לשים לב איזה מאכלים מגבירים לך את הצרבת ולהימנע מהם.

עגבניות במיוחד

גם בלי הריון פיצה עושה צרבת.... פיצה בלי טונה.

עוזר ממש ולהרבה זמן

זה לא בריא.

כמה כבר את מכניסה לגוף?
אני יכולה לחשוב על עוד כמה דברים הרבה פחות בריאים שכולנו אוכלים...

בערך כפית. זה הדבר היחיד שעזר לי
או אומםרדקס אבל נראה לי הרבה פחות בריא

מנצלשת- זה עלול להזיק אם זה באופן יומיומי?

וואו, נראה לי המון.
אני כן חושבת שצריך לקחת את זה במידה, כי סודה לשתיה זה חומר בסיסי, סותר חומציות.
לכן הוא כ''כ יעיל לצרבת.
אבל מצד שני, אם משתמשים בו יותר מידי, זה עלול לפגוע בחומציות הטבעית והטובה של הקיבה.
לכן נראה לי שכפית זה יותר מידי.
גם רבע כפית עושה את העבודה.

זאת ההצעה שאני קבלתי שהייתי בהריון

תכלס זה סיוט שבדר"כ רק הלידה פותרת...

 

מה שלי מאד עזר ואני זוכרת - שקדים, כוס חלב, קולה 

טאמפס  (אבל לקחת 2-3 כדורים ביחד, בהתחלה לקחתי אחד וזה לא מאד מאד עזר אח"כ קראתי בהוראות שלהם שצריך לקחת 2-3 ביחד ובאמת זה עזר ליותר זמן)

ועם כל זה - הצרבות האלה נוראיות אבל ב"ה מסיבות טובות ושמחות תמיד לזכור את זה  

בהצלחה...

 

זה סיוט, וזה רק מתגבר (איפה האימוג'י שבוכה???)

במהלך ההריון היו תקופות של יותר, תקופות של פחות, אבל לקראת הסוף זה התגבר...

אבל אצלי דקה אחרי הלידה נעלם כלא היה...

הרבה חיבוקים !

 

אה, ופיצה לגמרי עושה צרבות (אני אחרי שאכלתי פיצה כל הלילה צרבות וזהו לא התקרבתי לזה יותר)

בדיוק באתי לפתוח שרשור בנושא.
מאתמול בבוקר תחושה שמשהו נתקע לי בגרון.
לא שורף אבל מעיק.
נרגע עם שתיה חמה או קרטיב לזמן קצר...
לא יודעת מ עוד עוזר....
האם זה צרבת? מה עוד זה יעול להיות?
שבוע 8. בהריונות קודמים לא היה.

או סתם איזה חיכוך בגרון או אלרגיה
אם לא עובר תוך שבוע - הייתי מתייעצת עם רופא, למה לא
בינתיים ממליצה על קרח

שמתאימה לשלב שבו הילד יותר גדול וכבד. אני אישית הסתדרתי תמיד בלי טיולון קל כך שהעגלה פלוס הטיולון שבא עם העגלה הראשונית יכול להספיק וטיולון כמו שמופיע בשרשור הוא בונוס מבחינת נוחות ופחות משקל לסחוב.

פשוט לרוב העגלה המשולבת (אמבטיה פלוס טיולון) יותר יקרה אז מעדיפים לשמור במצב טוב לילד הבא. והיא גם לרוב כבדה יותר אז בגיל שנה בערך כשהתינוק צריך כבר פחות הגנה נח לעבור למשהו יותר קליל. אין פה איזה חוק. תעשי מה שנח לכם.

אז בעצם אם אשתמש בטיולון של העגלה העגלה תשרוד פחות זמן?

זאת עגלה שעברה שני תינוקות, מעניין אם הם השתמשו בה גם כטיולון.
אברר.

עכשיו היא קצת מתחילה להיות לא משהו
סה"כ נתנה עבודה טובה

היא תתבלה יותר מהר.
האם זה שיקול? לא בהכרח. יש כאלה שמעדיפות טיולון של העגלה.

2 סיבות נוספות שגורמות לקנייה של טיולון, שאולי הן כן רלוונטיות הן שטיולון לבד בד"כ הרבה יותר קל מזה של עגלה משולבת ולכן יותר קל לניוד וכו'
והסיבה השניה היא שלפעמים נולד כבר הילד הבא וצריך בשבילו את האמבטיה, אבל הילד הקודם עוד לא ממש הולך/ הולך לאט ואז יותר נוח שיש גם טיולון בנפרד ובמקרה ששניכם יוצאים איתם מהבית הילד הגדול בטיולון והקטן באמבטיה.