פורום הריון ולידה (עמוד 1968)

עשית?
חיבוק על מה שעברת

אוי, היא עזבה... היתה קו האופק, עיבוד לידה רוחני ונפשי

בהצלחה לך

מכירה נשים שעשו את זה אצלה?

אבל נפגשת עם מטפלת בעקבות הלידה...

זה שונה מטיפול כללי
כל הסעיף האחרון שלך מחזק את זה

איזו צדיקה. אני אתקשר מחר בעז"ה, תודה!

קודם כל את מהממת ונסיכה שאת מצליחה לעשות את כל זה!!
תכתבי לבעלך הודעה שאת מזכירה לו שהוא זכה!!!
באמת!

ועכשין אולי טיפהלה להרפות
לקנות אוכל מוכן
פינוקים
להביא בייבי סיטר או להכניס לשכנה לכמה שעות
ולהשאיר קצת בלגן

אנחנו איתך!

מחר חמותי מגיעה, והיא מהממת וזה יעזור לי ממש
אבל כרגע פשוט אין לי כח
ואין לנו שטויות בבית שאני יכולה להתפנק (חוץ משוקולד צ'יפס😅)
ואין בייביסיטר זמינה מעכשיו לעכשיו

ואני מתגעגעת לבעלי, כי הוא יצא מהר וכמעט לא היה לנו זמן ביחד בימים האחרונים ורק בא לי חיבוק...
וסתם פרקתי עוד הפעם, תודה על העידוד והעצות❤️

אמן שמחר יהיה יום מהמם
ויתן לך כוחות להלאה
מגיעה לך עזרה!

אין לי מה להגיד חוץ מזה שכל הכבוד לך
גם להיות עם הילדים כל היום בלי עזרה וגם תקופת מבחנים זה מטורף!
את פשוט אלופה שאת עושה את זה
אולי תפנקי את עצמך במשהו? תני לעצמך זמח למנוחה.. אפילו קפה עם שוקולד, בלי לחשוב על כל מה שאת צריכה לעשות ועל הבית. זה יתן לך כח
הלוואי והתקופה המאתגרת הזו תעבור מהר ותעברי את המבחנים בהצלחה❤

לוקחת את עצתכן ומחפשת איך לפנק את עצמי.
בינתיים גם דיברתי עם חבקה וזה גם עזר

ממש תודה על התמיכה!

בהריונות שלי הפופיק ממש יוצא החוצה, ואין מה לעשות.
פלסטר ממש מציק...

אם הייתי הולכת שני חלקים עם עגיל בטבור זה היה סבבה ואסור לחשוב שזה לא בסדר,
אבל עם טבור בולט בהריון זה מפריע...
לי לא נוח לטשטש ולכן שחררתי. מי שמפריע לו בעיה שלו
אני בהריון יש לי בטן, יש לי עוד מלא תופעות ויש טבור בולט. יופי? יופי. או שלא יופי. זה הגוף שלי ומי שלא מקובל מבחינתו שיסתכל על עצמו

או שפשוט בולט.
אני שונאת את זה, אבל אין יותר מדי מה לעשות.
תאמת שהפעם הוא בולט, אבל בצורה שלא כל כך רואים.

ואני באמת לא אוהבת את זה, אבל למה שזה יפריע לסביבה? מה שאני עשיתי בהריונות זה לשים את החלק העליון של החצאית על זה- לרוב בחצאיות שמתאימות להריון יש רצועת בד רחבה בחלק העליון גם ככה וזה עוזר לטשטש. אבל זה בשביל ההרגשה שלי, באמת לא מבינה מה העניין של אנשים אחרים בזה.

אפשר ללבוש בגד מאוורר כמו שמלה וכזה או חולצה שהחלק מהחזה ומטה יחסית רופף
וחשוב חשוב!!
כשאת קמה משכיבה לישיבה.. תתגלגלי על הצד ורק אז תקומי שלא יחמיר היפרדות שרירי בטן!

לי הטבור ממש בולט בהריונות
ואחרי הלידה הקודמת בדקתי ולא הייתה היפרדות בטנית.

אולי יש לי ואני לא יודעת?
תודה רבה!! גופיות ספגטי באמת עוד לא ניסיתי....

כהתרחקות מרכז השריר הישר בטני ממרכז הבטן והימתחות שלו לרוחבו. במרבית המקרים, מדובר במתיחה בלבד, החיונית על מנת שחלל הבטן יוכל להתמודד עם התרחבות הרחם, בזמן ההריון, מבלי לפגוע באישה. והוא שב למקומו הטבעי לאחר תקופת משכב לידה.

אם השרירים לא חוזרים, ובבדיקה רפואית הרופא מצליח להכניס אצבעות באמצע קו הבטן פנימה - נדרש טיפול רפואי לכך.


מאפיינים גופניים המצביעים על היתכנות קיום התופעה:

- לא בהריון אך הבטן שנראית כמו בחודש חמישי-שישי להריון
- עודפי עור משמעותיים
- כאבי גב תחתון (לעיתים גם כאבי צוואר, בשל שינויי יציבה).

קיים קשר מובהק בין חולשת שרירי בטן והיפרדות לאחר הריון לבין חולשת שרירי רצפת האגן.

והטבור, זה יחד בעסקת חבילה. להתחמק מזה אי אפשר...

ניתוח להסרת פופיק? ;)
פשוט להפוך את זה למקובל על ידי זה שלא מסתירים את זה.
סה"כ את מתלבשת בצניעות, וזה הדבר הכי טבעי שיש.
ובעיני אחת שאין לה- גם אחד היפים

כדי להבין... מעירים לך על זה כאילו? 

אני שמה את החצאית על זה
ובכל אופן יש כמה פעמים שכן מציץ לו....

שואלת באמת.
זה כמו שתגידי: "אצלנו לא מקובל ללכת עם חזה גדול". לא?

וכן בהרגשה זה לא מקובל,את רואה את כל ההריונות במשפחה מסתדרות איכשהו ולא רואים עליהם כלום...

זה נקרא לא מקובל😅
מקסימום צוחקת יחד איתה על הצופציקון, או מתבאסת אם הוא הורס לי הופעה, נגיד שמלה צמודה כזו...
אבל זה כנראה אינדבדואלי. אף פעם לא שמתי הרבה על מה שאחרים אומרים

שלא בטוח שכל ההריוניות מסתדרות איכשהוא.
פשוט כי לא לכולן בולט הטבור בהריון.

ואני כמובן לא רואה שום בעיה בזה שהוא בולט, בדיוק כמו שאין לי בעיה עם זה שהחזה שלי והבטן שלי בולטות.
זה חלק מהחבילה של ההריון וב"ה על זה.
ומי שיש לו בעיה- שיסובב את הראש.

שלא מקובל שיראו שהטבור בולט, וזה כמובן תלוי בבגד שלובשים, אם הוא לא צמוד, אז לא רואים את הבליטה

כמו ששמים בחזיה שהפטמה לא תבלוט.
לא יודעת איפה קונים אולי בחנויות של הלבשה תחתונה

מדבקה מיוחדת לזה, תבדקי

 

 

הטבור בדיוק בגובה הילדים והם רוצים לקרוא לי או להראות משהו ודופקים לי על הבטן 'אמא, אמא' וזה כזה אאוווצ'.... כבר התרגלתי לשים יד על הפופיק כשאני רואה שמשהו הולך לגעת לי שם..
גם במקלחת נזהרת מאוד שלא יגע לי הצינור על הפופיק. הוא לא מאוד בולט, אבל כן קצת.

שאני נוגעת, ואנחנן יודעות מראש לא להכאיב לנו.

לי יש וגם לי ממש רגיש כשנוגעים...

ובסקירה בהריון האחרון הרופא רצה שהתינוק יזוז אז הוא ניסה להזיז את העובר ועשה את זה בדיוק על הפופיק, זה היה נורא...

בס״ד

גם לי כואב בהריונות כשנוגעים. ב״ה אצלי זה נסגר כמעט לגמרי אחרי ההריון אבל כשזה לא קורה צריך לעשות תרגילים יעודיים לזה.

בס״ד

היה לי ב-3 ההריונית האחרונים בלי שידעתי אפילו... כאב לי במגע (מה שאת מתארת) אבל לא ממש הבנתי ממה זה נובע. כשפיזיותרפיסטית של רצפת האגן בדקה אותי אחרי הלידה האחרונה היא גם בדקה אותי שם וככה נודע לי כל העניין. זה קורה להמון נשים. חשוב להכיר שכל עוד ההפרדות שם אסור לעשות כפיפות בטן כי זה מחמיר את זה (אני מדברת על אחרי הלידה כמובן). יכול להיות שאצלך זה ייסגר לבד (כמו שקרה אצלי) או שתצטרכי קצת תרגילים. ממש לא נורא ❤️

או לפחות בשלושה האחרונים, אבל אף פעם לא התייחסתי לזה...
מקווה שיעבור אחרי הלידה.
מעניין כי הכאב בוא יותר כמו צמרמורת כזה, מן משהו מציק מבחוץ. לא כואב מבפנים

בס״ד

ש״הבפנים״ חשוף, שהוא לא מוגן כרגיל, ובגלל זה כואב. מעניין...

ח

לעזור ולהפנות.
https://twitter.com/smolan_with_s?s=09

פגשתי אותו ואני יודעת שאפשר לסמוך עליו, אבל לצערי אין לי דרך יצירת קשר איתו שהיא לא דרך טוויטר.

כל הריון לגופו
מצרפת לך טווח

אצלי ההריונות שלא היו תופעות הסתיימו בהפלה.
לפותחת- לפעמים התופעות נעלמות וחוזרות. מאחלת לך הריון תקין ובריא!

אין כללים.
יכול להיות הריון עם בחילות לא תקין והריון בלי תופעות ותקין

בין שניהם .זה ממש מקרי .לי הריון ראשון - תופעות- הריון תקין , אחד לא תופעות- הפלה ,אחרון - לא תופעות ותקין.. כרגע שבוע 18 .קיצור אין קשר ,גם לפי הרופאים אין קשר

זה קשור לרמת הורמונים ולתגובת הגוף אליהם בהריון הספציפי..

בתקופת הקורונה עם הילדים בבית, בחילות, הקאות, התעלפויות ובסוף הסתיים לא כמצופה.. 

ועכשיו קצת מוזר לי ,אבל אולי אני סתם מגזימנית וזה עוד מעט יגיע

 

או שרגע... אני לא מאמינה בניסים?! אולי השם ריחם עליי הפעם ויהיה לי יותר פשוט ההריון הזה...

 

אמן!

 

חייבת לספר לכן סיפור קורע...

היה יום לפני שגיליתי על ההריון שהייתי ממש שבורה וממש בכיתי באוטו, אמרתי להשם בבקשה תן לי סימן. הדלקתי תרדיו היה את השיר "יהי החודש הזה ..." !!!

שאצלי בהריון הראשון שנגמר ב"ה בידיים מלאות, היו לי תסמינים לכמה ימים ואז הם נעלמו עד שבוע יותר מתקדם..

מלחיץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץ

 

מילא היה הריון ראשון מאיכפת לי? 

לא היייתי מבינה אפילו את ההבדלים

אבל בד"כ היפרמזיס זה בכל ההריונות 

 

 

חפרתי היוםםםםםםםםםםםם פההההההה

ב. גם כשיש, לרוב הם מתחילות ככל שהבטא עולה- רוב האתרים טוענים שסביבות שבוע 6.

עוד כמה זמן הרופא הנחה אותך לבוא לבדיקת דופק?

אני גם יודעת שלא בודקים, אבל ערער אותי קצת...

הייתי אתמול ראו רק שק 

ואני שבוע 4 לפי טבילה (האמיתי)

אז חושבת שעוד שבועיים ככה

או שבעצם עם הלחץ שלי, שבוע הבאאאאאאאא

 

אחה"צ הבחילות חזרו בעוצמה חלשה..בא והולך... מוזר..

בכל מקרה ירגיע אותך שתראי שזה בטווח התקין
הבחילות תמיד משחקות תופסת

הזמנתי של ינוקא 

ממש טוב בד נעיםםםםם צבעים יפים ו ומכסה הכל גם מחיר סבבה

ב"ה
בעיקרון מעדיפה משהו שאני אוכל לראות קודם, אז אם בכל זאת מישהי מכירה חנות שמוכרת, אשמח לשמוע

אז משתדלת תמיד להניק במקום עם מזגן,

אבל תכלס מעדיפה חם על פני פחות נח

וזה בד נעים אז לא חם בטירוף

ניסיתי את של מיננה וזה היה זוועה

קטן בד לא נושם וחם

נשאר להוסיף שמעוני, מוני, מונמון
אם נסחפתי תעצרו אותי 😅

לשים לך קצת טחינה על שמעון?

 

אותי זה מצחיק כל פעם מחדש...

 

 

סליחה שנדחפתי

ג'ימי זה התחיל משימי ונהפך לג'ימי חחח

מוני, מונוש, שומי, שוני, שונשון...
תכל'ס, שמות חיבה נוצרים מתוך שימוש בשם כשמדובר במישהו חמוד
וגילוי אאוטינג - לאחד מילדיי השם השני הוא שמעון, וביחד עם השם הראשון המצאנו כינוי חמוד ממש שמשמש כשם היומיומי שלו (משתדלים כן לקרוא לו בשם המלא לפעמים). אם זה רלוונטי לך (להוסיף עוד שם) - את מוזמנת לאישי שאומר לך את השם המלא שלו ואת הכינוי...

שימהל'ה
שימצ'וק
שימולי

שמים 3 רצועות, מחברים בקצה.
לוקחים את הימנית, מחליפים את המיקום עם האמצעית, עכשיו לוקחים את האמצעית (לשעבר הימנית) - מחליפים במיקום עם השמאלית, ככה עד הסוף..
לא?

מסתבר שמה שאצלנו שלב אחד 

אצלם זה שלוש

ואז כל פעם מביאים לאמצע את הימין או השמאל לפי הסדר

מקווה שהובנתי...

 

למה שלא תעבדי עם כפפות?

בטוחה שאסור לך?

 

ממה שזכור לי - אישה שרגילה להכין חלות כל שבת, מותר לה להכין ביום שישי כשיש טבילה בליל שבת.

 

 

זה לא אסור ממש.
ועיקר הבעיה זה בלישה ולא בקליעה כי בלישה נתפס הבצק על הידיים.ואם בכל זאת את רוצה להימנע את יכולה שהוא יכין לך את הרצועות ואז את רק תקלעי לפחות צמה אחת וככה הוא ילמד

אצלנו לא תפס

אתן כנראה ממש חכמות, וכולן מסבירות מסובךךך
תקשיבו טוב איך מסבירים-
יש שלושה שרוכים, וכולם רבים ביניהם מי יהיה באמצע, ולכן כל אחד דוחף את כולן בתורו ונכנס להיות באמצע.
אז פעם הימני נכנס לאמצע, ופעם השמאלי, ופעם הימני ופעם השמאלי...

ככה לימדתי את עצמי לקלוע צמות. ראיתי את אמא מכינה חלה. עד היום זה מה שאני חושבת כשאני קולעת צמות.
(בטח אתן גם החכמות שקושרות שרוכים עם לולאה אחת ויוצאות לכן 2. אני פשוט משתמשת ב2 לולאות🙈)

ללמוד לסרק את הבננות.
הוא טוען שיש גבול להשפלה שהאגו הגברי שלו מוכן לספוג🤣
כשילדתי הוא הוריד אותן אחר כבוד לשכנה שתסרק🤭

שתעשה לה קוקו.
אחותי רצתה לקבור את עצמה😅

בעלי עבד בצהרון של בית ספר יסודי, ויצא לו לסדר את הקוקו לבנות, אז אני רגועה. 😅

אני הייתי מתביישת אם הבנות יסתובבו יום שלם עם הקוקו שבעלי ינסה לעשות להם. הכי טוב לשלוח מברשת ולבקש מהגננת

שתי וערב לכיוון אחד ואז שתי וערב חוזר..

אבל אין לך מה להלחץ זה עוד לא הזמן שצריך להתחיל לעקוב אחרי התנועות. אני גם כמעט בשבוע 18..

יש אתר בשם תינוק ישראלי יש הרבה מידע על הריון ולידה, שיודעים יותר פחות לחוצים..

מה עכשיו? רק לעלות למעלה, אין עוד לאן לרדת.

בהצלחה ❤️

אני משוגעתתתת כבר!!!!!
הם לא מקשיבים
לא מתנהגים כל כך יפה
אני יודעת שזה לא אשמתם
אבל אפסו כוחותי
הרמתי ידים
ואנחנו לפני החופש הגדול

בס''ד

 

איך את עוברת ב-20 דק' מ''אני הגעתי לנקודה 0''...

ל''מישהי כאן עושה חינוך ביתי?''

 

מה זה היה כאן??? 💛

 

 

 

רק רציתי להגיד לך את הדברים הטובים שקפצו לי משתי ההודעות האלה שלך... אפשר?

 

* המשפט החמוד, העדין והמתון הזה - 'הם מתנהגים לא כ''כ יפה'

* ומיד אח''כ - 'אני יודעת שזה לא אשמתם'.

 

כמה ראיית טוב יש בשני המשפטים האלה, כמה השתדלות לזכור שהם ילדים, ושיש כל מיני נסיבות שגורמות לכך שהם מתנהגים ככה...

 

* ואז ההודעה של החינוך הביתי... איך אחרי הפריקה, את מגיעה ככה מהר למקום אחר... לשלב של מחשבה, של תהייה מה יהיה הכי טוב לילד/ה/ים שלך (אם הבנתי נכון שאת מבררת בשביל עצמיכם). כמה אומץ, יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה גם!

 

את נשמעת אמא יותר ממהממת! אמא שממש בהקשבה לילדים שלה ומשתדלת באמת לדון אותם לכף זכות ולפעול הכי טוב שאת רק יכולה למענם!!

 

 

 

לגבי המשפט האחרון שלך - הרבה פעמים סוף השנה הרבה יותר אתגרי מהחופש הגדול עצמו. בסוף יש הרבה פעמים מן אנרגיות מטורללות כאלה. בחופש זה דווקא נרגע... את הרבה יותר בשליטה, את איתם, יש שפע (או לפחות הרבה יותר) זמן איכות ביחד, הביחד המשפחתי עושה את שלו ומרגיע את הרוחות, החינוך חודר יותר עמוק... לא הייתי מתייאשת 

 

 

ומה שלומכם בכללי? ממש זוכרת את הימים של המבצע, איך נכנסת ללבי... איך אתם מאז? התאוששתם? או עדיין סוחבים קצת את ההשפעות של הדבר הזה? (לא חייבת לענות, זה בעיקר כדי לספר לך שאני חושבת עלייך ועל שאר התושבות שהיו בחזית ושנכנסו לי ללב ❤)

 

 

 

בהצלחה בכל מותק!! את אמא אלופה!!!

ממש משמח אותי מה שכתבת
את יודעת נכנסתי לחדר בערב אחרי שהשכבתי אותם
ובן ה10 בא להגיד לי שהוא צריך לדבר איתי על משהו
ויש לו דמעות בעינים והוא אומר לי
אמא את יודעת שמאז המלחמה אני לא מצליח לחזור לעצמי אני ממש מפחד
ואני לא רוצה להיות לבד בשום מצב
וממש כמעט בכה
ניהלתי איתו שיחה בנושא אמרתי לו שזה נורמלי וכו'
אבל
פתאום זה קצת הסביר לי את החוסר שקט שאני מרגישה שהם נמצאים בו
על ההודעה שכתבתי שהגעתי לנקודת ה0
וכן מהמצב הזה
בא לי לעשות שינוי
בא לי להיות למענם
תכף הם יפרחו מהקן
ומאוד מגרה אותי הנושא של חינוך ביתי
והיתה לי שאלה ספציפית לכן העלתי את השאלה
יודעת שזה קצת היה מצחיק 2 שאלות כאילו לא קשורות
ממש חיזקת אותי במילים שלך!!!
תודה רבה לך

בס''ד

 

מרשים לקרוא איך הוא מודע לרגשות שלו ואיך הוא מבין שזה קשור למה שהיה במבצע.

זה כל-כך בוגר שהוא ככה ניגש אלייך ושיתף אותך במה שעובר עליו.

וזה גם מראה על טיב הקשר הטוב והפתוח שיש ביניכם. אשרייך ממש.

וכל הכבוד לך על השיחה שניהלת איתו אחר-כך. השיחות האלה יקרות כל-כך....

 

כואב מאד לראות את ילד שלנו שסובל ככה, שחרד, שמתקשה... (מזדהה מהמקומות שלי)

אנחנו כל-כך רוצים להגן עליהם ושפשוט יהיה להם טוב...

 

המון הצלחה איתו! בטוחה שעם אמא כזאת הוא יהיה בסדר!

בטוחה שבע''ה תמצאו את הדברים שיצליחו לעזור לו להתאושש מהתקופה הלא פשוטה שעברתם ❤

 

ולגבי חינוך ביתי - גם אני שיחקתי עם הרעיון הזה פעם, אז מבינה את המקום הזה שאת מתארת.

וגם מזדהה מאד עם המחשבה-תחושה שהזמן שלנו ליהנות מהם הוא קצוב מאד, ושהם עוד מעט יהיו עצמאיים...

המחשבה הזאת כל הזמן נמצאת אצלי ברקע...

 

בהצלחה בכל מה שתעשי ובכל מה שתפני! החלטות טובות והמון ברכה!!!

 

את נשמעת אמא מהממת ❤

כי מראש מגיעים אליו בראש פתוח של לעשות כיף, ופחות נמצאים בלחץ של לקום מוקדם ללימודים-לעשות שיעורי בית-ללכת לישון מוקדם כדי שיהיה אפשר לקום מוקדם...
אני לא יודעת מה גילאי הילדים שלך, אבל אפשר בתחילת החופש או עוד לפני לערוך "ישיבה משפחתית" שבה כל אחד מציע רעיונות לחופש, ואז מכינים ביחד לוח חופש עם פעילות נחמדה לכל יום. זה כבר מאפס יותר.
וחיבוק לך. מכירה את זה כל-כך כשהילדים מחרפנים וזה כבר עולה לראש וכבר מרגישים שאי אפשר יותר לראות אותם... ומצד שני - יש גם את הרגעים המתוקים האלה של הביחד, של הפעילויות המשותפות, של המתיקות שלהם... כדאי לנצור את הרגעים האלה ולזכור אותם בזמנים קשים...

מסכימה איתך
זה המסקנה שהגעתי איתה עכשיו בשיחה עם הילד
שגם בקורונה בהתחלה כשעוד ממש פחדנו
וגם עכשיו במלחמה
היה מפחיד ולא כיף
אבל תיזכר בכיף שעשינו יחד
ישנו יחד בסלון
הכנו אוכל טעים וכו
וכן אני מחכה לחופש לעצור מירוץ החיים

אתן מחזקות אותי

אין חשש
אני עשיתי.
ואם את ממש חוששת תלכי לפיזיו של רצפת אגן הן יותר מבינות

בלי החשמל הזה בגלל ההריון..
הוא עשה לי כמו מסאז כאילו בעצב שממש כאב לייי כי זה היה בול הנקןדה
ונתן תרגילים לבצע בבית

חימום לא ממש אסור אם הוא לא ישיר על הבטן או האגן. אבל גם אני הייתי נמנעת

שזה לא על הגב תחתון זה היה על הישסן אז כל שניה זזתי מזה חחח
מקווה שעם התרגילים והמשך הטיפולים הסיאטיקה תעבור לי

אם לא עובר ממליצה לך לפנות למרפאת כאב
אותי הצילה

שיהיה אפשר להרים?

לנו יש משהו בלי ידית ארוכה
הבת שלי קצת אחרי גיל שנה התחילה להבין איך נוסעים בזה בלי שידחפו אותה , והיום בגיל שנה ושבע היא חולה על זה

כשבעלי יבוא אני אשאל אותו אם הוא יודע איזה דגם זה

ומקפיצה לי

יש לי דיס המלצה כללית.
תוודאי שהידית מתחברת טוב וניתן לכוון איתה את הבימבה.
לנו יש בימבה שאי אפשר לחבר את הידית נסיעה והיא מחוברת עם כפתור פלסטיק שאם לוחצים עליו הידית יוצאת החוצה. מכיוון שזו לא האיכות הכי טובה, בירידה אני ממש מפחדת להחזיק ושזה פשוט יישלף החוצה. וגם אי אפשר לכוון אז כל רגע צריך ליישר אותו בחזרה אם הוא לא יודע לכוון את ההגה.

ממליצה על איש ואישה אבל אפשר כל מה שמתאים לכם

שבו ותלמדו ביחד

באיש ואישה יש גם מבוא ביולוגי....

ממליצה אם את מרגישה שיש צורך לפנות למדריך חתנים ולקבל הדרכה חדשה ומותאמת... אף פעם לא מאוחר מדי..

דווקא לגבי היריון ולידה אבל הגיוני שלא יבין, אני בעצמי לא ידעתי הרבה בהיריון הראשון שלי - לגמרי אפשר ללמוד את זה יחד!

את כל התהליך .
לגבי דיני כתמים זה מסובך, ולא כל אחד יכול להורות/לפסוק.

לא יודעת אצל מי בעלך למד וכמה מפגשים הם עשו,
בעלי למד אצל בוגר קורס הדרכת חתנים של מכון פועה, ופוסק במראות- ככה שכל שאלה הולכת אליו- נגיש וזמין.
הם למדו ממש רציני לפני החתונה, משהו כמו 6-7 שיעורים.

אולי אפשר שבעלך יעשה שוב קורס מזורז אצל מדריך מוסמך? אפילו שילמד את החומר לבד?
ממש לא הכל צריך ליפול עלייך

את כל ההלכות שקשורות לנושא
כתמים, פרישות, חציצה הכל...

אפילו יותר יסודי בעיני מהנשים- לפחות בעלי למד הרבה מהמקורות עצמם בגמרא ובראשונים ואת כל ההשתלשלות פסיקה..

וגם אם לא עד כדי כך- בודאי שאת הרגיל צריך שגם הוא ידע

ואת כל השיטות גם לפרישה וכאלה. נשמע שהמדריך חתנים שלו עשה חצי עבודה. חופשי שולחת אותו ללמוד דיני נידה אם עדיין לא למד....
איך שאני רואה אתזה זה יותר אחריות שלו משלי....

זו תופעה ידועה ולא נובעת מחוסר הבנה בהכרח. אולי עדיף שאת תשאלי? אני אישית עושה את זה, ומעדיפה ככה. הוא שולח או מניח ואני מתקשרת לשאול או לפרט אם צריך

אנחנו למדנו אותו דבר מבחינה הלכתית, נפשית / רגשית כל אחד למד מה שמתאים לו... 

 

וחוץ מזה, שלפני הלידה ובמהלך ההריון הוא ישב שוב אצל המדריך חתנים שהנחה אותו (גם טכנית, מתי נאסרים בלידה וכל הנושא הזה, וגם נפשית מהותית כזה נתן לו הדרכה מה זה אשה אחרי לידה וכו' דבר מעולה, כי כמה שאני אסביר לו, יותר חכם שמנקודת מבט של גבר מול גבר זה יותר מובן משום מה...כולל הסבר מה עובר על הגוף ולכן למה אני צריכה הרבה עזרה בהריון ואחרי הלידה ופתח עם זה שחובה עליו להביא לי מתנה אחרי הלידה )

כדאי ממש שבעלך ילך שוב למדריך חתנים (אולי אחר שיעשה עבודה כמו שצריך) ויסביר לו,

או שתלמדו ביחד. זה סופר סופר חשוב!

בהצלחה

 

ולגבי התיווך בין הרב לבינך, זה לא בהכרח תמיד כי הוא לא יודע הלכות אלא לפעמים זה ככה, לא מעביר במדוייק. (גם בעלי שמבין כמוני לפעמים מדבר עם הרב שונה ממה שאני אומרת, ואז אני פשוט לוקחת את הטלפון ומדברת בעצמי... ואחרי כמה פעמים כאלה  אם הוא הולך אליו פיזית הוא חוזר מולי על מה שאני אמרתי ואני מתקנת אותו עד שזה מובן לחלוטין. )

אם לא נעים אז יותר נח בטלפון או אפילו בכתב בהודעות.
ברור שיהיה לו קשה להסביר אותך, גם עם כל ההדרכות שבעולם...

ואם את מרגישה שיש פער שחסר- יאללה שבו תלמדו יחד. תסבירי לו.
אני לא חושבת שיש צורך שידע את פרטי ההלכות בשבילך. את יכולה וצריכה לפסוק לעצמך לא דרכו.

אבל רק שיבין אותך ואת המקום שלך בשביל הבנה ותמיכה

בקניון רחובות

נותן דיסק של הסרטה של כל הסקירה

יש לו הסדר עם כללית לא יודעת לגבי מאוחדת

קודם כל זוגיות זה עבודה. תמיד ולכולם. דבר שני, מי שגורמת לך לעין רעה כזו על עצמך, לחסום!! לא משנה כמה כיף להסתכל, והיא בטח לא אשמה, ועדיין זה לא שווה את מה שזה עושה לך. דבר שלישי, לכתוב אהבת חיי לוקח בדיוק שתי שניות, את גם יכולה לכתוב את זה בפייסבוק, זה בטח לא אומר דבר וחצי דבר על החיים האמיתיים וברור שלא על כל רגע בהם...

 

וחיבוק! יהיה טוב טוב טוב..

ורוצה לומר רק שמכירה איך הולך בישיבות, כשיש ביקורות, לא נותנים לצאת

רק אם זה ממש חתונה או משהו ממש דחוף.\ישיבה שלא עוברת את הביקורת 

צפויה להפסדים רבים....

תנסי לחשוב על הצד הזה...

אני בטוחה שתמצאו זמן נוסף ואיכותי לעצמכם. 

חיבוק על הביאוס...

סליחה אם זה קצת בוטה במצבך הנוכחי.
אבל תראי מה זה עושה לך.
גם ככה מבאס לך בגלל שהתכנית התבטלה, וגם ככה התכנית היתה מוגבלת בגלל אילוצים, אז עכשיו באה איזו מישהי, שקמה על רגל ימין הבוקר ואתמול היתה לה שיחה ממש טובה עם בעלה ולכן היא חשבת לשתף את כל העולם בהרגשה הטובה שלה וכתבה על בעלה שהוא אהבת חייה.
ואת רואה את זה, והלב המכווץ שלך עוד יותר מתכווץ וגורם לריחוק.
אז מה טוב בזה?
מה????
מה טוב בלהיכנס לחיים של אחרים?
מה טוב בלהכניס אחרים לחיים שלך?

הנה, אמרת שהיתה לכם שיחה טובה, והמחשבות מהפייסבוק הרסו את ההרגשה שלך.
מה עוד צריך כדי להבין שהשיתוף האינטנסיבי הזה הוא מזיק?
מה נראה לך, כשתהיה לה מריבה מגעילה עם בעלה היא תשתף בפייסבוק? מה פתאום.

הצורך שלך להרגיש אהבה כזאת לבעלך הוא מאוד מובן!! ולגיטימי!! אבל גם לגיטימי שלא מאה אחוז מהזמן מרגישים ככה, כי אנחנו לא בסרט.
וצריך להבין שהאהבה היא דינמית, עולה יורדת ושוב עולה ושוב יורדת.
אבל מה שבטוח, שאם רוצים אהבה אמיתית שתגדל, אז הדבר הראשון שצריך לעשות זה להפסיק להיכנס לחיים של אחרים כפי שהם מוצגים ברשתות החברתיות. זה פשוט שקר אחד גדול עטוף בזהב ונצנצים.
מקןה שלא עצבנתי אותך, אבל זה ממש צעק מהדברים שכתבת.
מאחלת לך מלא שמחה ואהבה אמיתית, פנימית וממלאת.

גם כשלפעמים ממש מתחשק לי.
מעדיפה להישמע קוטרית ולשתף בעיקר בקשיים ולא להוציא לאחרים את העיניים.
ברור שלפעמים משתפת גם ברגעים השמחים והטובים אבל צריך כל כך להיזהר בזה.
אני הטוחה שגם לכם( לפותחת) יש רגעים מהממים ועכשיו הכל אולי נראה שחור כי קצת קשה אבל שלא תיפול רוחך ממה שאחרים כותבים או אומרים כי בטוחה שגם להם יש,רגעים מורכבים ופחות יפים כמו כל אחד..

קודם כל חיבוק על הבאסה מיום הנישואין. מאוד מבאס.
לגבי ההיא מהפייסבוק-
זה אכן לפעמים לא נעים לראות מישהי שמציגה זוגיות מושלמת/ לראות שוג שמבלים בלי סוף ונראה שלא חסר שם כסף/ הרבה פעמים זה גם בילויים וגם זוגיות/ ולראות שכל הזמן מעלה כמה הילדים עןזרים לה ואיך הבית מאורגן וכו'..
אבל- אל תשכחי שאת אף פכם לא רואה מה קורה בבית. את רואה רק מה שמציגים לך. והאמת? כשאני רואה מישני שמציגה זוגיות מושלמת בצורה מוגזמת אני קצת חושדת שלא הכל טוב בפנים. שזה נסיון הסוואה.
אנשים אוהבים להציג לעולם את המושלמות שלהם. לא את החסרונות. היא לא תעלה לפייסבוק את הויכוח מאתמול ואת הכלים שהוא לא שטף ואת האיחור שהוא דפק לערב הזוגי. היא תראה את האוכל והחיוכים. וחשוב לזכור את זה!!! ולא ליפול בפח.
לכל זוג יש תקופות יותר ופחות ולכל זוג יש חילוקי דעות וקשיים לפעמים.
בטוחה שגם לך יש רגעים שבעלך אהבת חייך!
ולסיכום- גיסתי סיפרה לי שהיא חברה בקבוצת פייסבוק סגורה ובתגובה לאיזה פוסט היא ראתה שחברה שלה מהעבר מגיבה- תיזהרי ושימי לה ככה בעלי בגד בי. ואז היא גילתה שאותה חברה בדיוק התגרשה והיא היתה ממש מאותם אנשים שמעלים כל הזמן חיבוקים גיפופים חופשות פוסטים אוהבים ומשפחה מהממת ומושלמת חסרת צרות. אז זה רק כדי להראות לך עד כמה הפייסבוק משקר.
אני מכירה עוד זוג כזה שהעלו כל הזמן ופתאום הודיעו על גירושין- הגיוני שזה היה שם כל אותו זמן מתחת לפני השטח...
תשמחי בך ובבעלך ותסירי עוקב ממי שלא עושה לך טוב.
בהצלחה!!

באמת מבאס :/
(טוב נו אני ביום הנישואים הקאתי עליו את חיי זה היה בהריון...)

כתבת שכל אחד הלך לעיסוקיו מבואס עם עצמו.

אני חושבת, (ומנסיון קל) שזאת בדיוק הזדמנות להתחבר ולהתאהב, דווקא מהמקומות האלה.

כי איך אומרים? מכאן אפשר רק לעלות.

לכי, תקני משהו שהוא אוהב (שוקולד, בורקס, גלידה, מגנום וכו'), לכי אליו לכולל אם יש אפשרות, תבקשי ממנו שיצא ל5 דק' הפסקה.

תביאי לו, ותגידי לו יום נישואים שמח. זהו. אולי גם פתק.

תראי לו שחשבת עליו, למרות כל הבאסה.

די בטוחה, שהוא כ"כ ישמח, וגם את (אין כמו להפתיע) וזה יעלה לכם את המצברוח, ותוכלו לבחון ביותר אוביקטיביות ושמחה מה אפשר לעשות (אפשר לחגוג יום נישואים גם יום אחרי... או אפילו ביום שישי)

יכולה להגיד לך מנסיון, שהרבה פעמים דוקא מהמקומות האלה הזוגיות שלנו עלתה והתחזקה יותר.

והיו רגעים כמו שאת מתארת (מדברים אחרים) שזה מה שעשיתי (או שהוא חזר הביתה הכנתי אוכל שאנחנו אוהבים וכו') וזה כאילו הצית מחדש הכל וכל הבאסה נעלמה.

 

בהצלחה ושוב, חיבוקים רבים, באמת מבאס.

 

(ולגבי ההיא מהפייסבוק - כתבו לך פה כבר באריכות, רק אציין שכן יש אנשים שזה נראה מושלם אצלם, ויתכן שגם באמת טוב להם. אז מה. את לא יודעת מה קורה בתוך הבית, איזה תכונות יש לו שמוציאות את דעתה, ואולי היא בעבודה תמידית בזוגיות... צריך לזכור כל הזמן לא להשוות. לא כי בהכרח מי שמציג זוגיות מדהימה יש לו זוגיות פח, אלא כי לכל אחד יש את הניסיונות והחיים שלו. וכל אדם הוא שונה)

 

ועוד משהו, לדעתי תשתפי אותו. ברגשות שלך, במה שאת חושבת, בקנאה שלך. אין דבר פסול בקנאה, זה ממש אנושי. והרבה פעמים בן הזוג שלנו יכול לתמוך בנו, ולהראות לנו שוב את הדברים הטובים שבנו ולתת לנו כח לעבוד על עצמנו לא לקנא / לא להשוות...

אנחנו מתכננים ומתכננים ובסוף בגלל אילוצים כאלה ואחרים הכול מתפקשש לנו ברגע האחרון בהתחלה כל פעם היינו מתעצבנים ורבים אחד עם השני ועם הזמן למדנו לזרום ולאלתר מהרגע להרגע, ופתאום מגלים שהערבים הכי טובים זה שמאלתרים איזה ארוחת ערב נחמדה ממשה שיש במקרר עם כמה נרות שעושים אווירה רומנטית ורגועה אפשר קצת לשים מוזיקת רקע רגועה שאוהבים וראה איזה פלא מערב מבאס שלא עשינו כלום יצא ערב נחמד וזוגי בבית שלפעמים אפילו יותר כיף לנו מאשר היציאה שהתבטלה לנו.

בקיצור לפעמים צריך לאלתר (נגיד אם אתם לא גרים רחוק מהכולל שלו הייתם יכולים פשוט להיות לבד בבית. ומיניסיון שלי יש הרבה זמן ממתי שמכריזים על ביקורת עד שהביקורת הולכת ולישיבות אין בעיה שהאברכים לא יהיו כל עוד בסוף הם יגיעו בזמן לביקורת)

בתור אחת שסגרה אותו בגלל הסיפור הזה
הרבה אנשים מחצינים דברים, מספרים לעצמם את הסיפור הורוד(למרות שיש הרבה בוץ), מצטלמים (מאה תמונות עד שתצא התמונה המושלמת)
אל תאמיני. באמת.
ויש לי כמה חברות עם אלפי(!) עוקבים, תמונות מהקטלוגים ומשםחה מהסרטים, ואני שומעת על הכמעט גרושין שלהם, ועל הטיפולים הזוגיים והכל. אז מה אם היא אומרת שהוא החבר הכי טוב שלה והוא קורא לה מאמי.
זה פייק. חתיכת פייק.
ב"ה הזוגיות שלי טובה, ואף אחד לא רואה ושומע כמה. גם לקרובים אליי אני כמעט לא מספרת. וגם אנחנו לפעמים רבים. ומשלימים. אבל כשיש ביטחון אין צורך לצרוח לכל העולם.

תכננתם משהו לכבוד המאורע- משמע הוא חשוב לכם ואתם גאים ביום הזה.
היום הזה הוא שלכם ובשבילכם. מה שהצלחתם להכניס לתוכו אשריכם.
כל השאר זה בונוס!

(ממני שלא זכרה את היום נישואים העגול הראשון שלנו ושלא ציינה יום הולדת עגול לפני כמה שנים ושלא... טוב הבנת)

תזכרי שהתוכן שאנו מכניסים לחיים שלנו זה מה שהם. אין מצווה מיוחדת לחגוג דווקא בערב כזה או אחר.
וחגיגה של קימה מתוך נפילה היא חגיגה עוצמתית הרבה יותר.
קומי, תתנערי מהעפר, הדמעות והחמיצות,
תתכני משהו כיף טוב וריאלי ופשוט שיצליח לצאת לפועל.
תני לעצמכם את ההזדמנות לחוש ולאהוב
תראי שיכול לצאת טוב מכל הסיפור הזה.

מי שלא נופל לא קם.
בהצלחה ומזל טוב!

בחורה מדהימה אחת שנרצחה עי בעלה המנוול לפני כמה חודשים, כל הפייסבוק שלה מלא הילולים ותשבחות לזוגיות ופרגונים לבעלה הרוצח.
הפייסבוק זה לא ראי למציאות, זה אולי ראי למשאלות לב ודימיונות.

אומנם מכורה לפורום ולווצאפ. אבל לפחות מהפייסבוק הצלחתי להימנע עד כה.

השרשורים פה עפים בקצב מסחרר

העניין הוא שכמו שכתבו בשרשור הקודם, יש נשים שאפילו מיץ לימון יעלה להן את הסוכר. ואם כבר דואגים לה לאוכל, אז אולי לא כדאי.
אני הייתי מעדיפה משהו להעסיק את עצמי - ספר, יצירה, תלוי בתחביבים

וכמו שכתבו לפני ספר/ערכת יצירה זה לגמרי כיף כשאתה תקוע בבית...

סכרת הריון

בהצלחה!

אממ אז רואה שאולי אוכל זה באמת מסובך מידי
נשאיר את זה לאמא שלה....
רעיונות לספר טוב?
או משהו אחר?
היא אוהבת אומנות אז רעיונות כאלו יתקבלו בברכה..

אם זה הסגנון..
יש את הקטע של הכובעים הסרוגים, אולי אפשר לקנות ערכה אינטרנטית או סרטונים ביוטיוב ואז החומרים (חוטים, מסרגות) לא חושבת שיכלה הרבה..

ספר, אולי משהו לקראת הלידה, "נשמה שנתת בי" של הרבנית דנה סליי.

זרקתי דברים אבל ממש לא יודעת אם זה הסגנון..

איזה אלופה את!!

במבה גם מותר (עם עדיפות לשקיות קטנות שהן מנת ביניים חוקית)

ולחזור בחזרה?

אם לא, תנסי לברר על מקוואות אחרים, אמור להיות מקווה תורן בערים גדולות שנשאר פתוח עד מאוחר, וללכת אחרי שהאירוע נגמר.

בתוספת תשלום..

תצטלמי ואחרי החופה תצאי מהר לטבול ותחזרי
תתאפרי במקווה

ופשוט טובלת למחרת
לא נעים אבל חוסך את כל הכאב ראש

נכון שבהתחלה זה יוחר ברגוע, אבל זה לא אומר שאחכ אי אפשר

זה שונה אם זה בר מצווה של בן של אחות או חתונה שלה..

אבל פתוח עד 12 בלילה שזה מצוין... נכון שעדיף כבר להיות מותרים באירוע.... אולי עדיף לטבול לפני ולאחר ,?? מחשבות ... תודה בנות

אבל זה היה חורף והטבילה הייתה מוקדם...
דווקא זו הייתה חוויה מהממת שחזרנו מהחתונה לחגיגה הפרטית שלנו...
מרגיש לי שבקיץ פחות אפשרי...
אם יש מקווה קרוב הייתי בורחת באמצע. כמובן מגיעה מוכנה לגמרי, לפני החתונה משתמת באיפור בסיסי בלבד ולא עמיד ומתקתקת תוך חצי שעה.
העיקר בשמחות.

אולי לבקש היתר מרב לטבול מוקדם יותר ביום השביעי?
בדיעבד זה מותר עם היתר חריג. אולי אם תסבירו לרב שאתם גם ככה בתוך התארגנויות לאירוע ולא יכול להתקיים ביניכם מגע עד אחרי האירוע, כשכבר עבר צאת הכוכבים בוודאות- יתירו לך לטבול לפני? נגיד בשעות הצהריים לפני ההתארגנות לאירוע? ז"א לא ממש על הבוקר, אלא שניה לפני הלחץ של ההתארגנות ואז בטוח אין סיכוי לנפילות...
ועם האישור של הרב (אולי צריך גם רב שאתם סומכים עליו וגם רב של המועצה המקומית?) ללכת לבלנית.
מעולם לא ניסיתי, אבל נשמע לי כמו משהו ששווה לבדוק...

צריך היתר מרב אבל גם למצוא מקווה שנפתח מוקדם...

אמרו שזה היתר שנותנים במקרים קיצוניים לדוגמא אם הבעל לא בעיר/בחו"ל ועד שיחזור יהיו מותרים
ויש סיבה ממש מוצדקת להתיר

אבל אולי כן שווה לנסות... פשוט לא לפתח ציפיות

כבר באירוע עצמו. אז זאת אופציה.

ומקסימום עם הסכמה של שניכם אפשר לדחות ביום.

כאילו לחזור מחתונה מרגשת ולהתבאס שהבעל במיטה השנייה?

אני לא רואה סיבה לצאת מגדרי בשביל לטבול בזמן במקרה כזה

אז לחכות יום אחד ולטבול בנחת ושיהיה ערב שקט של הזוג ביחד, מניחה שזה מה שאני הייתי מעדיפה

והלוז מתנהל בראש ובראשונה לפי זה, זה כזה מעיק וקשוח ודופק.

אם לתת לה לנהל הכל או לא

השמים לא יפלו אם מחכים עוד יום (אלא אם מנסים להרות וגם אז לרוב לא)

מבינה שהתחושות האלה והדיבור הזה מגיע בעקבות קושי..
אבל בעיני זו בחירה שלנו איך להתייחס אליו....
זה כמו לומר על אוכל, איזה מבאס זה שהדבר הזה תוקע לנו את החיים. והלוז מתנהל בראש ובראשונה לפי זה, זה כזה מעיק דופק וקשוח...

כי הרי לכל מקום שאת הולכת (טיול, עבודה, או סתם בבית) את צריכה לתכנן איך ומה תאכלי. ולהקדיש לזה זמן מחשבה ואנרגיה של ביצוע (גם אם את קונה הכל מוכן).
אני ככה מתייחסת למצווה הזאת. זה חלק מהחיים בטוב שלהם.
ולומדים איך להכניס אותה ללוז בסבבה בלי הסטריה ועם כמה שפחות דרמות..

מציעה להתייעץ עם רב גדול
אני זוכרת שיש אפשרות כזאת אם האיפור שלם לטבול עם האיפור
ואז את באה כבר מוכנה (שיער, גוף), אל תאכלי שם שום דבר, במקווה תתנצלי ותבקשי רשות לעקוף,מאמינה שיתנו לך, מקלחת בזריז, עיון ואת במים ...

עוד אפשרות זה באמת לבדוק אופציה של אחרי האירוע (למרות שבאירועים כאלה אצלנו נגמר ממששש מאוחר, אז תוסיפי לזה התארגנות וזה נשמע לי לא ריאלי)

או לדחות אם שום דבר אחר לא הולך... למרות שזה באמת באסה