פורום הריון ולידה (עמוד 2058)

חום גבוה ואח"כ פריחה.
חוץ מזה יש עוד מלה וירוסים גם של חול גבוה וגם של פריחה

אבל כשלבן שלי היה שיניים עלה לו החום ל39.9 כמעט בכל פעם למשך לפחות שבוע, אז זה לא כזה נכון שחום גבוה לא אוייני לשיניים...

סתםםם, חלילה, אבל זה כזה קשה!!!

הלוואי הלוואי שעד מחר זה יעבור

לק"י

בבית היה לה חם ועברנו לשכבה אחת ארוכה ודקה
כשהיא הצטננה שמתי לה בגד גוף קצר מתחת.

קצר לא זוכרת מתי הלבשתי.

מתכננת להלביש בשבועות הממש ראשונים גופיה ורגליות+אוברול ואז לראות מה מתאים לפי מזג האוויר.... וגם כל ילד מגיב אחרת לחום, הגדולה שלי הייתה מזיעה ממש ובגיל חודשיים כבר הלבשתי לה קצר מרוב שהיה לה חם.

הגופיות של נקסט מעולות.

אחר כך כשחם מאוד- שרוול קצר (זה שלב שאני מלבישה בגד גוף יפה קצר ומכנס..)

יש ילדים שקר להם יותר. יש ילדים שפחות.

אני הלבשתי כבר בגיל שבועיים קצר בחוץ, כי היה רותח.

שלתינוק קטן אין יכולת לווסת טוב את חום הגוף (עד גיל חודש בערך) גם לחום וגם לקור, ז"א, צריך פשוט להרגיש את הילד, לראות איך הוא במקומות חמים.. אם הוא בן שבועיים שלושה ומזיע מאוד בחוץ- אז ברור שלהוריד שכבה.

הקפדתי שלא יגיע אליו שמש למקומות החשופים. כי זה גם בעיה.
עם שמיכת טטרה.

וגם גרביים.

אבל צריך לשים לב שאם מכסים את הגגון בשמיכה או משהו, המקום לא הופך לחממה.

אני לא תמיד מדליקה מזגן בבית (כי קר לי בעצמי גם בקיץ לפעמים...) ואז לפעמים הייתי מלבישה קצר. ממש לעיתים רחוקות האמת...

בכל מקרה אם התינוק על הרצפה (כמובן על משטח פעילות) אז אני מלבישה ארוך.

אבל לא חמות - גופיה עם שרוול קצר (הכי אוהבת את של נקסט! מתכבסות נהדר)

ומעל בייביגרו כותנה (גם מאד אוהבת את החבילות של נקסט)

את השני שלי ילדתי בסיון והשלישי בתמוז

לבשה בהתחלה במזגן בגד גוף גופיה קצר ומעליו אוברול ארוך דק. אח''כ עברנו לרק ארוך דק ואז כבר התקרר. לדעתי סט גופיות קצרות ולקנות גם בגדים ארוכים וגם קצרים. מאוד תלוי גם כמה מקררים במזגנים אצלכם ואצל מי שתהיו. בכל אופן גם עודף חום מסוכן. אז לשים לב.

גם הרופאה שלי אמרה לי את זה אבל רק המחשבה מעלה שוב את הבחילה... נו טוב, כמו כל מחשבה על אוכל

ואוכלת את ה"שקיות"

אבל סתם פחדנית... אחרי הפרמין, מעדיפה להכניס לגוף כמה שפחות. אבל אם זה ימשיך כך, אין ספק שאבקש. זאת תרופת מרשם?

גילוי נאות- לא ניסיתי.
אבל נשים רבות פה כתבו שזה הציל אותן.
תלוי בכוחות שלך, בעיניי בחילות זה הדבר הכי משתק ונוראי שיש ואני מוכנה להכניס הכל כדי למגר אותן במיוחד אם זה פוגע בתפקוד...

לק"י

הבעיה שיש כדורי ג'ינג'ר דוחים, שבעצמם עשו לי בחילות.
ופעם אחת קניתי בטעם תפוז או משהו דומה, והיה טוב יותר.

אפשר לנסות גם ג'ינג'ר ממש.

אני אלרגית לפרמין ואנטי תרופות בכללי.. אבל דקלקטין מציל אותי פשוט... ואני כבר בשבוע 13 ועדייו נוטלת .. ממליצה בחום

זה בטוח לגמרי וברוב המקרים עוזר

אצלי לא עזר שום תרופת סבתא

אולי לימון הקל לכמה שניות

איזון - mother nature (mother-nature.co.il)

ניסיתי מוצר אחר של החברה ולא יודעת כמה עזר אז התלבטתי אם לנסות...

גם לי לפעמים עוזר ולפעמים פחות. פשוט התחלתי לקחת בנחת, פעם ביום לפעמים יותר... מפספסת המון... אבל זה משמר משהו..

לי באופן אישי לא עזר.

מה שהציל אותי עם בחילות וצרבות- איגלואים. פשוט הייתי מוצצת, המציצות עם הקור הקלו לי ממש.

וכמובן תדאגי שהקיבה לא תהיה ריקה. כל כמה זמן תאכלי בייגלה או משהו יבש.

אבל מה שקורה בפועל הוא שהוא נוסע לעבודה ומשם להורים שלו כי זה יחסית קרוב.

גם עכשיו-היה אמור לחזור ב-21:30 ושוב נסע אליהם.

אני לא רוצה להצטייר כאדם לא מתחשב אבל אני מרגישה שזה לא פייר כלפיי.

''על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו..''

את מתארת מציאות לא תקינה בעיני , מידי םעם כן, אבל בתדירות של כמה פעמים בשבוע... לא תקין.
אומרת בזהירות- יש מצב שהוא מתחמק מלהיות בבית? הוא לא מספיק מרגיש אהוב, לא מספיק מוערך, ואמא שלו בטח מעריכה אותו מאוד... ושמחה לקרוא לו על כל פיפס, כי 'איזה כיף לראות את הבן שלי באמצע השבוע!' ואז זה כמו כדור שלג מתדרדר במורד... הוא נוסע ואת פחות מתייחסת יפה וזה גורם לו לנסוע יותר....

זה לא המצב,
זה יותר מגיע מאמא שלו שכל הזמן מתקשרת ושואלת מתי הוא מגיע.

אם הוא ישים גבול, ויגיד מפורשות שעכשיו הוא לא יכול , היא תלמד לצמצם בבקשות.

מדובר על הורים צעירים! (בגילאי 50)

מנסה אולי אם הוא הולך לחכות לטכנאי או משהו לא מי יודע מה מצריך עזרה פיזית, שיקח איתו את הילדה?
תרוויח סבתא את העזרה,
תרוויח הילדה להיות אצל סבתא,
תרוויח האמא כמה שעות של נחת,
ירוויח הבן מצווה,
ותרוויחו שלום בית....

לא שווה? 🤔

מה שקורה ברוב הפעמים הוא שהוא נוסע אליהם אחרי העבודה כי זה יחסית קרוב

כולה טכנאי בזק מה הבעיה לשמור על ילדה תוך כדי?...
וגם אם עושה משהו אחר נניח מתקן להם משהו בבית אז שסבא וסבתא ישמרו עליה בזמן הזה.
לגבי מינון תסבירי לו שאין לך בעיה עקרונית עם העזרה, אלא עם המינון ושצריך לחשוב ביחד מה כן ומה לא.
ולזה קצת פחות לגיטימי להגיע אליהם בגלל טכנאי בזק כי הם בעבודה.. די מוגזם יש לומר
מילא צריך ליווי לעניינים רפואיים בירוקרטיים, מאמץ פיזי וכד' אבל לא כל דבר. זה שהוא גמיש בשעות לא אומר שאין לו עבודה ואין לו משפחה משלו ואין לו חיים.

אמרתי לו שזה הזוי שהוא צריך לחכות אצלם 3 שעות לטכנאי בזק ושאם זה כל כל דחוף להם שיקחו חופש מהעבודה.
אני מתקשה (באמת) להבין כמה עזרה אדם יחסית צעיר (גילאי 50) צריך?

געגוע זה בסדר גמור, אבל אי אפשר לצפות מאדם נשוי עם ילדים שעובד למחייתו להגיע פעמיים (לפחות בשבוע) בפרט שהילדה בלי מסגרת..

לא בגלל שהם קורסים בלי עזרה.
טוב לו, זה ההורים שלו. טוב להם, זה הבן שלהם.
לדעתי דיבורים יכולים לעזור מעט אבל לא לגרום לשינוי אמיתי.

לדעתי קודם כל, תגדירי את הזמנים שלך שפנויים לעצמך. תצאי לחוג/ אימון/ פגישה קבועה על חברות. ושיהיה ברור שהאחריות על הילדה בזמן הזה היא עליו.
יש בלת"ם? אין בעיה שימצא בייביסיטר.
את תשתחררי ותהני.
הוא יתחיל לשים גבול בין מתי ההורים שלו צריכים אותו לבין מתי שההורים שלו רוצים אותו.
הוא יקבל בבית אשה שמחה מחבקת ואוהבת ולא חנוקה רגשית.
את לא תרגישי שההורים שלו זה על חשבונך.
אז יכול להיות שדברים יתאזנו.

לא מדובר על עזרה מהותית כמו ליווי לבדיקה.
אני מסכימה איתך לחלוטין שצריך להגדיר זמנים ברורים,
מאחר ועברנו דירה עדיין לא ממש התאפסתי על עצמי, ואת הזמן הפנוי שיש לי הייתי רוצה להקדיש ללימודים (אבל בגלל שזה מהבית הגבולות מטשטשים).

אם פיזית היית קמה והולכת הוא היה מוצא פיתרון.

לימודים אפקטיביים יותר כשהם מחוץ לבית. תעמדי על הזמנים שלך.
אבל חוץ מלימודים ממש כדאי לך למצוא גם זמן לעצמך לאוורור. משהו שימלא אותך נפשית.
את חייבת להתמלא. בשביל להעניק למשפחה שלך. לבעלך, לילדה שלך. אל תוותרי, זה הבסיס להכל

ושההורים שלו יותר חשובים ממך. והוא משתף פעולה עם ההורים השתלטניים שלו. עצוב. ברור שיש כאן ענין מהותי ולא טכני ואני לא חושבת שאפשר לפתור את זה העצה פה או שם. מישהי יכולה להגיד לך יאללה שחררי אבל להכיר בתחושות זה חשוב וצריך לטפל בזה עם מישהו שיודע איך להפוך תחושות שליליות ולא להיקבר בכעס ובאיבה

והם לא שטלתניים אולי יש כל מיני סיבות. ברגע שיש מצב כזה של מתח לדעתי הכי נכון זה לטפל ולא לקבור

אם הוא צריך סימוכין בשביל זה, אז "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".
אם מתאים, שיבוא ממך. אם לא, מהרב שלו/מישהו אחר שהוא מקשיב וסומך עליו.

ולגבי הלתת לו חיבוק: אפשר להסביר שאת מרגישה שקשה לך כי אתם לא נמצאים מספיק זמן ביחד וזה יוצר אצלך תחושת ריחוק, ואת ממש מתגעגעת אליו ורוצה לחזור שוב, אז אם אפשר שיהיה קצת יותר בבית. לסובב את הדברים אליך, אל התחושות שלך, ולא לגרום לו להרגיש אשם.

"כשאתה נוסע לעזור להם כמה שעות במקום להשקיע במשפחה החדשה שלך ולעזור לי זה נותן לי תחושה שאני פחות חשובה, שאני לא הראשונה בסדרי העדיפויות כמו שהייתי רוצה להיות, וזה מרחיק אותי ומעציב אותי"

כמובן לפתוח בשיחה בזמן רגוע , באווירה נעימה, כדאי לקבוע זמן מראש- להגיד שחשוב לך שתדברו.
או אם קשה לך- תכתבי לו את זה ותבקשי בסוף שאת רוצה שתלבנו את הדברים ואת רוצה לשמוע את נקודת המבט שלו אבל היה לך קשה לפתוח בע"פ

אסור לשמור כאלה תחושות קשות בבטן. הוא מרגיש אותם, כמו שבאמת תיארת, וזה מרחיק אתכם ומעצים את כדור השלג.
כנראה גם התחושה שאת מרוחקת מעודדת אותו, אולי אפילו בתת מודע, ללכת יותר להורים ופחות להתמודד עם המפגש איתך וככה זה ימשיך ויתנפח ח"ו

בהצלחה!!

מאוד מעריכה זאת,
בגלל שמבקשים ממנו עזרה קשה לו לסרב.
״מה אני לא אעזור?״ זו התגובה שלו.
הוא לא תופס את זה כמו שאני תופסת את זה,
הוא רואה את זה כסירוב ממני לכך שיעזור לאנשים.

קשה לי להסביר לו שבגלל שלא מדובר על עזרה מהותית או משהו נקודתי, אלא לאורך כל השבוע זה בא על חשבוני וחשבון הזמן הזוגי שלנו..
וכתוצאה מכך, אני לא רוצה להתקרב, ולא משקיעה בעצמי בכלל..
(כי באמת אין לי זמן כשאני 24/7 עם פעוטה בת שנתיים).

תתמקדי במחיר שיש לזה אצלכם בזוגיות ובבית.

את יכולה להדגיש שאת מבינה את הצורך שלהם, את הרצון שלו לעזור, ואפילו מעריכה את ההתגייסות.

אבל- יש לזה מחיר זוגי. וחשוב שיבין מה הוא.
והוא כבר לבד צריך להחליט אם המחיר שווה את התמורה.

מסכימה מאוד עם @אמאשוני החכמה - בלי קשר אתם צריכים להגדיר זמנים שמוקדשים לך. שבהם הוא לוקח אחריות מלאה. ושימצא לבד פתרון מול הבקשות של ההורים שלו.. את ממש לא חייבת לספוג את זה במישור הטכני, היא הילדה של שניכם

לגמרי מסכימה שצריך לקבוע זמנים ברורים.
אם פיזית הייתי קמה והולכת הוא היה מוצא פיתרון,
וכנראה זה מה שצריך.

תבקשי ממנו גם עזרה. ותסבירי לו שהוא עוזר לך. ושאת *צריכה* אותו ואת העזרה שלו
גם אם את סתם רוצה עוד זמן זוגי איתו לגמרי מגיע לך.
אני חושבת שלבנתיים תגבלי אותו לפעם בשבוע.
כשההורים יבינו את זה הם ידחסו את כל הדברים שהם צריכים אותו ליום אחד ..

פעם בשבוע זה יותר ממספיק אם אין חלילה צורך רפואי אמיתי.

תסכמו כמה זמן סביר מבחינתך שהוא יהיה אצלם (כמה ימים בשבוע, כמה שעות כל פעם) וכשההורים שלו יבקשו הוא יוכל להגיד להם - בכיף, ביום איקס.
זה גם יכול להשתנות לפי תקופות יותר ופחות עמוסות שלכם, אבל ברגע שזה יהיה מוגדר גם את לא תרגישי שהוא יכול להעלם כל הזמן וגם ההורים שלו יבינו שיש לו חיים אחרים בנוסף

בזוגיות לא חייבים להסכים או לחשוב זהה
הוא לא חייב להסכים שזה מיותר שיסע לעזור או יחכה לטכנאי
הוא גם לא חייב להסכים שזה נצרך שיקח איתו את הילדה לדעתו

את לא חייבת להסכים עם זה שנוסע לעזור
ואת לא חייבת להזדהות עם הצורך לחכות לטכנאי
וכו וכו

אבל
הנק' בזוגיות
זה שגם כשלא מסכימים
לא מתעלמים מתחושות של בן הזוג
אולי הוא לא מבין את המניעים למה קשה לך עם הילדה
אבל בזוגיות צריכה להיות הקשבה.
שיקשיב לקושי
ויבין- שקשה לך
בין אם הוא מזדהה עם הסיבה או לא

שאת תקשיבי לצורך שלו לכבד ולעזור ךהורים
וגם אם לדעתך זה מוגזם את תקשיבי למה זה עבורו ותכבדי

ועכשיו
כשמקשיבים
כשמבי ים שזה התחושות שלך
וזה התחושות שלו

אז יושבים ומדברים
ורואים איך אפשר להתנהל באופן כזה
שגם יתן מקום לצורך שלו לעזור להם ויעריך אותו על כך

וגם לצורך שלך להרגיש שהוא משקיע זמן בבית ובזוגיות ושהוא עוזר עם הילדה ומבין את המאמץ שאת עושה

ונפגשים באמצע

מחליטים על מינון מסוים, על אופן מסוים, על לשמוע קודם אם זה מתאים לך היום, וגם להפך- שאת מדי פעם תפרגני לו את זה בחיוך ובשמחה שירגיש שאת תומכת בו וברצון הטוב שלו

זה באמת נכון למקרה הזה
ונכון גם בכלל

אמרתי לבעלי שהחוסר בחשק שלי נובע ישירות מזה שהוא לא בבית (הוא מסיבות אחרות נעדר הרבה)
בכיתי לו שאם אני רואה אותו שעה שעתיים ביום, ובחצי מזמן הזה צריך לטפל בילד, והוא מגיע כשאני כבר עייפה ומותשת, הזוגיות הופכת להיות מטלה במקום להיות משמחת.
באורח פלא הוא התחיל לבוא יותר הביתה- ובאופן טבעי גם השמחה שלי וגם החשק חזרו
אל תוותרי על זה.
תפתחי מולו הכל.

הצעה שלי- אל תזכירי את ההורים שלו בכלל.. דברי על הנוכחות בבית (שלא יחשוב שאת נגדם)

ציינתי בהמשך שהוא הרבה בעבודה ואפילו לא מתחשק לך לחבק אותו.רני חושבת שכאן טמונה הבעיה.
הוא מרגיש ריחוק ממך, אז אולי הוא אפילו מייצר בעצמו צורך של ההורים ומזמין את עצמו לשם, כדי להתרחק מעימות?
ושיתפת בעבר כמה קשה לכם עם הילדה, אולי הוא קלט את הקטע שזה נולן לו תירוץ מצויין לנפוש?

נשמע לי שיש כאן בעיה הרבה יותר מהותית שמסתתרת תחת עזרה להורים...
כדאי לטפל בזה

טיפול זוגי בהחלט.
יש מצוינות
ד"ר לוריא בהר הצופים או פרטי בקניון מלחה
שווה כל שקל גם שאין

רק ניסיתי להסביר נק' מחשבה מזווית שונה.

אמרת שזה קרה כשעברתם דירה. לפני כן זה לא היה?
או שזה קרה גם לפני ועכשיו בגלל המרחק העדרויות שלו מורגשות יותר? מה עם שאר האחים שלו?
חסרים קצת פרטים.
בעקרון הורים זה שונה בעיניי מכל אדם אחר
ואם ההורים שלי היו זקוקים לעזרה, אז ברור שהייתי עוזרת במה שאפשר
אם מדובר על צורך אמיתי של ההורים, תצטרכו לשבת ולחשוב איך אתם מפנים זמן לזוגיות, ואיך הוא משלב עזרה גם בבית.
אצל הוריי, סבתי הייתה סיעודית ואבא שלי - הבן שלה, היה עוזר לה המון יחד עם שאר האחים. לא שמעתי מעולם את אמא שלי מעירה לו על זה, וזה הכי נכון בעיניי.
אבל שוב, מדובר בעניין מהותי.

אולי אם תפרטי טיפה יותר יהיה קל לכוון

גם אצלי עולה ככה בערך והרופאה שלי אמרה שזה טוב

אז בעצם אין צורך בעוד עירוי, נכון?

 

כי הרופאה שלחה אותי לעשות את הבדיקה ואמרה שלפי התוצאות נדע אם צריך עוד אחד או לא... (אני בהריון שבוע 31)

שיהיה לך לפחות 12 עד הלידה.
ככה אני עשיתי

תתייעצי עם הרופאה אם לקבל עוד מנה של ברזל, מכיון שהלידה עוד רחוקה וכדאי להגיע עם יותר

שכל המעונות זה 7-16, אבל יש מעונות עם שעת הארכה עד 17 בתוספת תשלום.
זה מה שאני יודעת....

זה אמור לזהות כבר. הכי מדוייק בדיקת דם

אבל מומלץ כמה ימי איחור לתוצאה מהימנה כי את לא בטוחה מתי היה הביוץ לפי מה שהבנתי את משערת

המחזור בא 14 יום אחרי הביוץ כמעט תמיד (יש נשים שגם 15-16 אבל פחות שכיח) מה שמשנה את אורך המחזור של האישה הם הימים לפני הביוץ
אז אם ביום ראשון עובר 14 יום מהביוץ אז את צריכה לקבל בראשון לא?

עדיין במעכב אחרי הביוץ אבל כנראה יש לי ביוץ מוקדם (יום 9-11 למחזור, וטובלת ביום ה10 באישור מרב והיערכות בהתאם מבחינת ספירה ובדיקות. 

אז לכן הספירה לא מסתדרת לך ויש מרווח של שלושה ימים בערך בין 14 יום לביוץ לבין המחזור. 

כמו שכתבתי הרופאה הסבירה לי שרק הימים לפני הביוץ משתנים והימים בין הביוץ למחזור הם קבועים גם אם יש לך מחזור מוקדם או מאוחר
אז אין לי איך לעזור אבל בעיקרון אם הייתה הפריה בביוץ אז 14 יום אחר כך אפשק לראות תוצאה
בהצלחה רבה רבה אהובה אמן ויהיו בשורות טובות 🙏

שהשלב הלוטאלי הוא די קבוע בי 14-17 ימים ומה ששונה זה באיזה יום יש ביוץ (7 8 9 10 14..)

למרות שקראתי שלוש פעמים חח 

כנראה שמשהו משתבש אצלי בחודשים האחרונים, ובמעכב על זה (ביוץ מוקדם, מחזור מוקדם, הורמונים שמשבשים...). בכל מקרה, יכול להיות שאם לא הייתה הפרייה באמת אקבל מחזור סביב השבת שזה 14 ימים מהביוץ. אבל החודשים האחרונים המחזור הגיע כמו תמיד ביום ה29 ולפני כן דימום מוזר כמה ימים (בודקת שינויים הורמונליים) אבל לא מחשיבה את זה ה-מחזור כי זה עדיין לא שטף. 

בקריאה שישית 🤭

אז לפי מה שאתן כותבות, עברו 14 יום, כבר יראו משהו בבדיקה. נכון?

את אמורה לראות תוצאה במידה והייתה הפרייה

אם המחזורים מתקצרים משמע שהביות מקדים, אבל מהביוץ למחזור יש בין 14-17 ימים..

לא סביר שזה מתקצר/מתארך

מה שסביר שמשתנה זה השלב שבו את מבייצת ביחס ליום המחזור

 

לא הבנתי, מתי להשערתך בייצת? כי את אומרת שעשית מעקב זקיקים והיית כ-3 ימים להשערתך לפני ביוץ

שוב, את לא יודעת באמת מתי בייצת

הייתי מחכה מס' ימים לבדוק

בהצלחה!

כשהייתי בבדיקה הזקיק היה בגודל 18. לפי מה שהבנתי הזקיק פורץ בגודל 22-24 וכל יום גדל בין 1-2 מ"מ. אז הנחתי שבשבת שאחר כך כבר הייתי אחרי ביוץ בטוח. נכון, אני משערת מתי...

או יהיה שבועיים בשבת הקרובה?

כמה ימים עברו מאותו השבת?

תבדקי בראשון/שני

הספירה היא מיום הביוץ, כ-14 ימים, לא מהטבילה.. אם היא נופלת ביום הביוץ, אז יוצא שמחשבים מהטבילה... אבל זה לא המדד

או שופכת עליה מים רותחים

הכל מוזר
הבטן מתקשה גם בתזוזות השאלה איך יודעים שזה ברקסטון בכלל

זה אפשרי חאכול את זה במיוחד אם זה מריח טוב ובושל הייטב

תודה!

בסעודת שבת.

בייחוד בשר בקר הוא מחזיק טוב באחסנה ראויה.
השאלה אם יודעים שאוחסן נכון

בכל מקרה- אם מקולקל מרגישים. אז אם היא כבר בישלה פשוט תטעמי

גם כשהיא ישנה את כל הזמן צמודה אליה ולא עושה שום דבר אחר?

והיא לא בהכרח ישנה...חוששת שפתאום תצרח ותעיר את הנוספים

כשהיא היתה בוכה תוך כדי הייתי מפרצפת לה ועושה לה קולות.חחח

אייי.היו ימים...

את יכולה לשים אותה בפתח הדלת ולהשאיר אותה פתוחה

גם אם לאחת אחרת זה ממש לא ייראה הגיןני, זה ממש לא רלוונטי..
אני לצורך העניין מכניסה את התינוק איתי גם לשרותים,אין מצב אחרת שאוכל ללכת אי פעם לשירותים. (וכל פעם כשאני מורידה את המים הוא מיד זוחל לאסלה, נעמד ומסתכל על המים זורמים.. )

בת שנה וחצי ועדיין נכנסת איתי לשירותים 😏
אבל באמת הגיע הזמן לשים לזה סוף

למה לא

רק לבדוק שיש לה אוויר

ועם דלת קצת פתוחה כדי שאוכל לשמוע

אבל כשהוא עם הגב אליי.

*לי* ממש לא מתאים שתינוק, קטן ככל שיהיה, יראה אותי ערומה.

והצצתי לראות שהכל בסדר, מידי פעם

לא במי שפיר, במשהו אחר. אני לא יודעת למה את רוצה דווקא אותה, אבל למקרה שזה משפיע. בהצלחה ובבשורות טובות בכל מה שתבחרי!

תבדקי על החזרים מהביטוח המשלים או מסל ההריון. מכירה מקרוב המלצות על ד''ר ינאי. לא על מי שפיר בכללי. אבל לא הייתי אצלה בעצמי.

אצל נילי ינאי

עשיתי כמוך, קבעתי בעין כרם וגם אז הם אמרו שהם לא יכולים להתחייב

ב"ה היא עשתה לי את הבדיקה והכל עבר בסדר 

 

 

נראה לי שאלך להדסה בציבורי ואראה איזה רופא מבצע את הבדיקה.
אני מאוד מאוד מפחדת ויש לי מחשבות שניות אם לעשות בכלל

אני פחדתי שהוא יקבל מכה מהמסגרת של העריסה

עם ציורים. משילב. זה עבה ורך.. גם שלי דוחף את עצמו קדימה

מה שאני יודעת,
מגן ראש הוא מסוכן.
התינוק עלול להסתבך בזה ולהיחנק חס ושלום.
גם שלי זז ותמיד נצמד לדופן של העריסה, אבל ככל הידוע לי זה לא מסוכן ולא דווח שעל תינוקות שניזוקו מזה (לעומת מגן ראש שכן)

מבד כזה.. אין לו איך להסתבך בזה...

כדי להגן על הראש לא יקבל מכה מהדפנות, לא?

שאני מבינה למה את מתכוונת
ואני חושבת שממליצים לא להשתמש בזה, אבל אולי אני טועה

של משרד הבריאות

עדיף לא להשתמש בזה

זה קשור צמוד לדופן...

או שהראש של הילד מצליח להיכנס בין הבד לדופן...
האמת שזה מהמם בעיני ואני ממש ממש אוהבת ופחדתי לקנות
תכלס לא יודעת אם זה באמת מסוכן או עוד אחת מאלפי המלצות.
נראה לי אם את מרגישה שזה בטוח אז סבבה.
תפעלי לפי שיקול הדעת שלך

להתרופף

וגם, זה חוסם את האוויר. לעריסה אמור להיות תקן, התקן כולל את הרווח בין המקלות של דפנות העריסה. מצד אחד שלא יהיה מרווח, שבראש לא יתקע, אבל שגם לא יהיה צפוף כדי שיהיה מספיק אוויר.

תחשבי אם התינוק נצמד לדופן העריסה, אם יש רווח בין שלב לשלב, אז לא נורא שהפנים שלו צמודות, כי בטוח האף לא ייחסם לגמרי.
אבל אם הכל אטום, וכל הפנים צמודות, אז גם האף יכול להיחסם.

ואז ח"ו לא יצליח לנשום.. ובלי זה יש מרווח בין המקלות של העריסה..

כי יש חשש שהראש של התינוק יתקע בין העריסה לבד. וחלילה יחנק.

ובעריסה שלי יש מרווח אוויר מעל זה ומתחת.. לא מבינה הגיונית למה זה מסוכן🤷‍♀️

וגם אם התינוק נצמד לבד אז אין לו אויר
אם אין את הבד והוא נצמד לדפנות העריסה אז יש אויר בגלל שהיא לא אטומה מסביב

הסדין ממש מתוח וזה מהודק..

זה די חדש האזהרה הזו.

יכול להיות שאפשר להשתמש בזה באמת בצורה בטיחותית. לא בדקתי.

להבנתי אם שמים זה צריך להיות צמוד למזרון. ושלא יהיה רווח.

לא משנה באיזה גיל ולא משנה מה גודל המשטח.

השכבתי אותה בעריסה, היא הייתה פצפונת!, ואחרי קצת זמן באתי לחדר ואני רואה אותה בקצה השני של העריסה, לרוחב, ישנה כמו נסיכה מתפנקת.
הייתי בהלם מהיכולת, אבל הם זזים

זה לא רצוני.
ולכן זה עוד יותר מסוכן.
כי חושבים שמה פתאום תינוק בגיל הזה זז. ואז משאירים במקומות לא בטיחותיים.

כנראה שזה צירים

זה היה ההסבר הכי ברור של אמא שלי ללהסביר לי מה זה צירים, חוץ מ'כשיהיו לך צירים את תדעי..'
היא אמרה שזה מרגיש כמו כאבי מחזור רק חזק יותר..


יכול להיות שזה ברקסטונים, שזה בעצם צירי דמה, שהגוף מכין את עצמו ומתכונן..
פרקטית, חכי למנוסות ממני.
בהצלחה!

נקרא צירי ברקסטון

התקשות של הבטן גם יכולה להעיד על צירים.

את שותה מספיק?

בשני הריונות הגעתי למיון עם התקשויות בשבוע 32 וב"ה הצירים עצרו וילדתי בזמן.

חשוב לעקוב ואם זה ממשיך ללכת להיבדק..

תרגישי טוב!

התקשות זה גם נקרא או רק אם כואב?

אבל גם בלי לספור אם זה נמשך כמה שעות הייתי הולכת.

התקשויות בלי כאב גם עלולות להתפתח, אז גם אם לא כואב צריך להיבדק..

ותשתי הרבה הרבה! במיוחד בימים חמים שכאלה..

צריך לוודא שלא גורם לפתיחה. אם יש 4 בשעה, צריך להיבדק.

כאילו יכול להיות מצב שההתקשות ארוכה..
בתכלס נראלי שרוב היום הבטן קשה..
זה גם בעייתי?

בטן קשה זה לא צירים. מאוד אופייני לשלב כרגע.
צירים זה בא והולך
כאבי בטן, גב, רגליים, התקשויות, לחץ, אי נוחות
הרבה צורות אבל בהכל המשותף הוא בא והולך (לפי מה שידוע לי)

אם יש לי בטן קשה - הכל בסדר.
אם יש לחץ ובטן קשה - זה ציר וצריך לעקוב אחרי זה?

4 פעמים לפחות בתוך שעה- צריך להיבדק.
אם קשה למשך דקות ארוכות ולא נרפה באמצע, זה לא זה

תודה רבה!

כאב מתמשך ממש ומוזר בגב תחתון
לי יש תמיד רק צירי גב
לא הבנתי מה זה
אבל אח''כ כן התחילו צירים רגילים
והכאב המתמשך היה במשך כמה שעות טובות
מוזר...

לעלות שלב בכל אופן
ולתת כמה בקבוקים שצריכה

אם זה אותה חברה אז בדיוק אותו מינון, לא משנה מה כתוב על הקופסא, זה סתם הערכה.
כפית לכל 30/60 מל. לפי החברה, כמה שהתינוקת אוכלת (בגיל הזה בד"כ 180 אבל זה אישי)

מכירה מישהי שלא עוברת למטרנה שלב 3 כי היא מתוקה יותר והילד מתרגל למתוק...

או החברה שאת משתמשת.
אני הבנתי מהם שבשלב 2 יש פחות ויטמינים כי הילד מקבל חלק מהאוכל

כי הבנתי ששלוש מתוק יותר

כי ב1 זה עיקר התזונה, וב2 רק תוספת

אבל זה כבר נושא אחר). ובכל הזה תני לה כמה שהיא רוצה ומבקשת

תעשי בדיקת דם
מזל טוב אמן שימשיך הריון תקין ובריא לידה קלה בידיים מלאות

שתזכי לילד בריא , אמא בריאה ולגדל אותו עם כל המשפחה בבריאות ונחת 🌺🌺

בעז"ה הריון תקין עם תינוק בריא וידיים מלאות!! מרגש מאוד 🤩
(איזו בדיקה זיהתה לך ככה את ההריון שבוע לפני המחזור? 🤔)

מזל טוב !!!איזו בדיקה זו מה החברה?

אני גם יקנה את הבדיקה הזאת במידת הצורך..והיא גם זולה וואו

 

לפחות אצלי בהתחלה שהייתי לוקחת אותו והוא היה עוד זר לגוף זה היה מפיל אותי מעייפות.

אם זה מנחם- זה משתפר הגוף מתרגל לכדור הזה לאט לאט והעייפות תפחת.

אני לוקחת כבר שבוע

וגמורהההה

יקח לך קצת זמן.. שבוע זה כלום בשביל הגוף..

אצלי הגוף התרגל רק אחרי כמה מחזורים שהשתמשתי.
היום אני לוקחת 3 פעמים ביום ושורדת את זה