פורום הריון ולידה (עמוד 2062)

להעביר ישירות למשפחות ולא דרך ארגונים שיקחו אחוזים...

שלום לבני הקהילה היקרים.
הפצועים, ובני המשפחות נמצאים כעת במצב של חרדה גדולה
*אנו יורדים עכשיו לבית החולים זיו- צפת,* לעודד ולתמוך במה שצריך,
יחד עם הרב שמואל אליהו שליט"א.
ניתן להצטרף ולהשתתף במצווה, בתרומה כספית דרך הקישור הזה:
סיוע למשפחות הקדושים מאסון מירון
בצלאל ורחל בזק

מניחה שלא יקחו חלק מהכסף.

קרן נפגעי האסון הנורא במירון תשפ"א - ועד הרבנים

ולוודא שהכסף באמת מגיע למשפחה.
היו מקרים של אנשים שניצלו אסונות מפורסמים כדי להתרים כביכול, והמשפחות לא ראו שקל 😟

עמ"י אהוב❤️
אנחנו אולפנת רעיה, חשבנו לאסוף כסף בשביל משלוחים מחזקים למשפחות הפצועים וההרוגים, שירגישו קצת את החיבוק שלנו..
נשמח לתרומות
חיבוק למשפחות הפצועים וההרוגים ❤️

בנוסף, אם ידוע לכם על משפחות אלה ועל כתובות שלהם, נשמח שתכתבו למס 0584997569. תזכו למצוות. בשורות טובות בע"ה!

שזה המקום הכי חשוב ונצרך לתרומה

נפטרו אבות למשפחות מרובות ילדים..זה כל כך נצרך לתמוך בהם..

איך יוצרים איתם קשר?

ארכיון קרנות - ועד הרבנים

(לומדת איתו בזום, אבל נראה לי אמין. זו הודעה שהוא כתב):

חברים יקרים!

עקרונית אני ממש לא אחד שכותב ומבקש...
כולנו הזדעזענו מהטרגדיה של מירון, אצלי יש בה פן אישי.

אני כונן מד"א שכונתי ומתגורר בשכונת הר-נוף,
עברה עליי שבת נוראית כאשר גיליתי שידיד אישי שלי היה מהנספים שמה.
אני מדבר על הרב אלעזר גפנר ז"ל,
אדם צדיק, עם חיוך תמידי, ושמעולם לא ראיתיו כועס.
הוא למעלה מ15 שנה מארגן בהתנדבות קבוצת 'משמחים' לפחות פעם בשבוע בבית החולים 'כפר שאול'. (אני בעצמי מנגן, אז השתתפתי שמה מידי פעם)

הוא היה מחנך כתה א' בבית הספר בשכונה (הרבה שנים),
עצוב כלשעצמו....

אתמול הייתי בלווייה, והתברר לנו שהצרה כפולה ומכופלת. בשנה וחצי האחרונות מצבו הכלכלי התדרדר מאוד מאוד (שנת קורונה כמו כולם, חיתן כמה ילדים), עד שלפני שבועיים הוא קיבל צו עיקול לדירה שלו.

הוא לא פנה לאף אחד עם זה,
הוא מעולם לא ביקש צדקה מאף אחד! תמיד הסתדר והתפרס בעצמו.


אי אפשר לחכות עד שיגיעו פיצויים מהביטוח הממשלתי וכו' וכו',
מיד כשהבינו בשכונה את הצורך המיידי בעזרה, קופת הצדקה השכונתית פתחו במבצע איסוף דחוף.

אני חש חובה אישית להשתדל לעזור למשפחה בכל דרך. (אישית תרמתי והרבה)

ניתן לתרום ישירות לקופת שכונת 'הר-נוף', לבחור לתרום לקרן של משפחת גפנר בלינק נדרים פלוס - ככה תורמים היום


תזכו למצוות
ספי

שהתרומות הולכות ישירות למי שזקוק.

ארגון החסד 'חסדי נעמי' הקים קרן חירום מיוחדת למשפחות האסון במירון.
אנא פתחו את ליבכם ותמכו בעשרות היתומים, האלמנות והמשפחות השבורות!

100% מהתרומות עוברות ישירות למשפחות!
ph0.co/3119053

אין מה להתבייש, הרב רגיל לזה אוהו רגיל
לרוב לא משלמים
צריך לברר זמני קבלת קהל
לחלקם יש תיבה שאפשר להשאיר מעטפה עם המראה ולרשום עליה פרטים ומספר טלפון (למקרה שהרב ירצה להבין את המקרה)

אתם כבר יודעים לאיזה רב לקחת?
לוקחים מה שצריך שהוא יראה - תחתונים, עד, וכו'.
כותבים לו דף עם כל הפרטים הרלבנטיים (האם את בשבעה נקיים, אחרי לידה או לא, וכו'), כותבים מספר טלפון, משאירים בתיבת דואר (או בתיבה מיוחדת לזה), והוא מתקשר עם התשובה בלי לדעת למי הוא מתקשר.

כן יודעים למי לקחת אבל הוא מכיר את המספר של בעלי...זה נורמלי שזה ככה? לכ מכירים מישהו אחר.
באמת שמים לרב תחתון במעטפה? בנות אני לא יכולה...
ואם זה על נייר טואלט?

אני עברתי דירה לאחרונה והרב כאן שבודק זה רב שקבוע הייתי עושה לו ביביסיטר ברווקות. בדוק יש לו עדיין את המספר שלי כי לפני שנה וחצי עוד שמרתי לו על הילדים.
ולא מזמן התקשרתי אליו כדי לברר מה הנוהל איך מביאים אליו שאלות וברור לי לגמרי שהוא ידע מי אני אבל אין מה לעשות...

אני מציעה קודם להתקשר לרב ולספר לו מה ראית ומה המצב הכללי מסביב ואם הוא יגיד שצריך להביא אליו אז לשאול אותו איך.
פעם פעמיים מתביישים ואחכ כבר מתרגלים, ככה זה אצלי בכל אופן.

משאירים בתיבה עם פתק שמסביר ומספר פלאפון.

ולשים בד בדיקה אני אולי אצליח לא להתבייש כשנצטרך.
אבל תחתונים או תחבושת או נייר טואלט? אני לא מסוגלת..

זה אמור להיות נדיר שזה קורה שיש צורך לשאול על תחתון או נייר.
רק לעודד אותך, בתחילת הנישואין שואלים הרבה ולאט לאט לומדים גם איך להתנהל כדי להפחית ספקות. גם איך ומתי לבדוק, וגם קצת לומדים מה טהור ומה לא.

אפשר בשמחה גם בפרטי
כולנו עברנו את השלב הזה
זה לא קל
הרבה כוח!!!
באמת שזה מתמתן עם הזמן

הוא רואה המון כאלה כל יום. מבינה את הפדיחה אבל תחשבי שהוא רגיל ראות כאלה דברים בהמוניהם.

כמו שאמרו לך- לוקחים את התחתון/ עד /פד /טישו וכד/. יש כאלה שמשאירים את זה לרב עם מס' טלפון, אצלנו בעלי לוקח לרב והרב במקום מברר אתו פרטים ופוסק.

בהצלחה!

אפשר ללכת לרב או שבעלך ילך ולהראות לו.
יש רבנים שיש להם תיבה ואז את משאירה בתיבה עם מספר טלפון ועדיף גם לכתוב פירוט.
בירושלים יש גם סוג של מוקד כזה של רבנים שאפשר להגיע לשם אני לא מכירה באופן אישי.
מביאים לרב כל דבר גם עד גם תחתונים גם מגבת אם קורה.
אם זה על תחתון צבעוני או על תחבושת תתקשרי חרב ותשאלי אם את בכלל צריכה להביא

אצלנו יש בשכונה יועצת טהרה של נשמת שמקבלת אליה לבדיקה בתיבה מיוחדת, ואני חייבת להגיד שאני מרגישה הרבה יותר בנוח מולה.
קודם כל- מדובר באישה, לא רב גבר שזה הרבה יותר מביך באמת.
דבר שני- היא מאוד רגישה לנושאים האלו ואין מה לעשות, לאישה יש נקודת מבט ורגישות שונה, ככה שאם יש שאלות- מרגיש לי הרבה יותר בנוח מולה...
אם מתאים לך- ממליצה בחום לחפש יועצת של נשמת באיזורך.

הלוואי....אבל עדיף רב....
זה היה על נייר וזה היה אדום אז בטוח אסור...הפרדנו מיטות כבר...
לא יכולה להביא נייר לרב...

נייר לפי חלק מהדירות לא מקבל טומאה

גם אם זה נכון, לא הייתי אומרת את זה בעצמי כי גם לעניין הקבלה שלך על עצמך יש מקום להימנע לפני שקיבלת פסיקה מפורשת.
בעיקרון אם קיבלתם על עצמכם איסור- יש סיכוי שרב לא יוכל להגיד לכם שאתם מותרים כי כבר קיבלתם את זה על עצמכם, לכן תמיד כדאי לא לפסוק לבד ולא לקבל שום דבר לפני הוודאות. ותמיד לשאול.
לעניין עדיף רב- אני מכבדת את הרגשתך, רק אומרת שמבחינתי היועצות של נשמת ממש התמקצעו בכל הדינים הקשורים לאיסורים האלו והן יודעות לענות בדיוק כמו רב על הנושאים האלו ולכן מאוד קל לי (ולבעלי) לסמוך בנושא הזה עליהן. שוב, לא נכנסת לשיקולים שלך אבל בעיני שווה לשקול. פשוט לא ברור לי למה בנושא כל כך נשי ואישי אנחנו רצות לגבר שיפסוק לנו. מעיקר הדין- כל אישה אמורה ויכולה לדעת לפסוק לעצמה בלי שום צורך בהתערבות חיצונית של מישהו (או מישהי) ורק בגלל שאנחנו לא יודעות לא אומר שישר חייבים לרוץ לגבר...

אלא אם כן זה ווסת שזה ברור לך..
אבל כבר היו המון סיפורים על כתמים הזויים של רבנים שהתירו, גם אם אדום ממש, גם על עדים..

כדאי תמיד תמיד לשאול רב בכל זאת!!! מקסימום יתיר את מה שחשבתם שאוסר.. תוכלו רק להיות מופתעים לטובה

קרה לי כבר כמה פעמים שהיה כתם אדום בבירור וזה היה טהור ב''ה

אם צריך להביא , אולי כי זה על תחתון צבעוני יטהרו לך , תבדקי.

אצלינו קבענו שכל עניין המראות והשאלות זה תיק שבעלי מטפל בו ולא אני! רק הוא הולך לרב ומסביר וכו וזה מאד מקל עליי

דבר נוסף ממליצה על פדים כהים או מקושקשים ליומיום ובנוסף גם לא להסתכל על הנייר וככה נחסך מלא שאלות

בהצלחה

אני כאילו צריכה לשים מגן תחתון כל החודש?
ואם הסתכלתי על הנייר מביאים נייר לרב?
ואם מביאים תחתונים הוא מחזיר את התחתונים?
איך אפשר? זה לא נשמע לי הגיוני....😭

ללבוש תחתון צבעוני כל החודש
ורק בשבעה נקיים לבן
וגם בהם אפשר לשים פד שלא מקבל טומאה (תלוי במגזר ובפסיקה)
להסתובב עם פד כל החודש עלול לגרום לפיטרייה ולא מומלץ
נייר לפי חלק מהדירות לא מקבל טומאה אם לא מנגבים מיד אלא מחכים חצי דקה. ואם אתם לא ככה אז תקני נייר טואלט צבעוני

יכול להיות שהרב יפסוק גם בלי לראות. בפרט שנייר זה ממש תלוי בפסיקה. (אם תכתבי כאן לפי מי אתם פוסקים, ייתכן שבנות ידעו לענות לך מהי הפסיקה בנוגע לנייר)

תחתונים - לעניות דעתי, עדיף לומר לרב שאין צורך להחזיר. אני גזרתי את החתיכה הרלוונטית והבאתי כך. או שפעם בעלי היה הולך לרב, מראה לו, והוא היה פוסק במקום, אז הוא החזיר את התחתונים.


אין צורך במגן תחתון כל החודש. אם יש מישהי שהולכת עם מגן תחתון בימי הטהרה - שתלך עם צבעוני כדי לא להסתבך בשאלות.

אפשר פשוט להתקשר אליו ולשאול, איך ואיפה מראים לרב. אם זה על נייר אז בכלל כדאי להתקשר לשאול אם צריך להראות, לא תמיד צריך..

יש כמה אופציות יש רבנים ששמים אצלם בתיבה, עם מעטפה פלוס שם וטלפון והוא חוזר

יש רבנים שאת צריכה להתקשר, ואו להביא פיזית או להניח בתיבה ואחד מכם יוצר קשר

ויש רבנים שהסמיכו את האישה שלהם, וכך הנשים יכולות להרגיש בנח יותר לגשת ולשאול

מניחה שיש עוד אופציות

את כמובן גם יכולה לשלוח את בעלך

למרות שאני בעד שהאישה תברר את הפרטים

כמה מאתנו מצאו את עצמן שולחות את הבעל לשאול איזשהי שאלה הלכתית שנוגעת אלינו אישית

ויצאו לא הכי מרוצות או שלא הבינו את מה שהבעל הבין...

הייתי ממליצה קודם להתקשר. לפעמים פוסקים גם בטלפון ולא צריך להראות

מאוד טבעי שאתם מרגישים מבוכה, וכל הכבוד על הנכונות לגשת ולשאול בכל זאת

בהצלחה רבה!!

זה יותר מסביב.. גודל.. אם ניגבת ישר.. צבע טישו.. אשכנזיה ספרדיה וכו..

נשמע מדברייך שזה לא בטוח.
וגם- תקבלי הנחיות ברורות איך להתנהל כל החודש כדי לא להאסר.
ואף פעם לא לאסור את עצמך אם זה לא מחזור בטוח לפני שהתייעצת, יש כ"כ הרבה פתחים להקל, תמיד שווה לשאול

(אם ייקח זמן עד שתקבלו תשובה אז כן שומרים על הפרדה בינתיים אם יש סיבה טובה לחשוב שנאסרתם אבל להגיד במפורש שזה רק מספק ואם יתברר שזה טהור אז אתם מותרים)

אם אין לכם רב שאתם רגילים להתייעץ איתו אז את יכולה לפנות למוקד של "נשמת".
לפעמים הרבה יותר קל לדבר עם דמות נשית, הם בקיאות מאוד בהלכה ואם יש משהו שהם לא יודעות הן שואלות רב שבקיא יותר.

אבל כדאי להגיע למצב שיש לכם רב/יועצת הלכה קבוע. זה הרבה יותר קל ויעיל להתנהל ככה כי יש הרבה גישות וזה יכול לבלבל

בהצלחה!!
ברור למה זה קשה מאוד בהתחלה, אבל תזכרי שאת לא הראשונה ולא האחרונה, כמעט כל אישה שומרת טהרה נתקלת בסיטואציות האלה והרבנים רגילים לזה

אצל הרבה רבנים אפשר לשאול את אשתו של הרב, והיא מעבירה את השאלה לרב.

אפשרות נוספת - למכון פוע"ה יש בוגרות שלמדו 'ייעוץ בקהילה'/'ייעוץ רפואה והלכה'.
הן לא פוסקות במראות (וגם לא בכל שאלה שיש בה מימד של פסיקה, ולא משהו שכתוב בפירוש בספרים), אבל יש להם הרבה ידע הלכתי והן יכולות להעביר את השאלה לרב עם כל הפרטים הרלבנטיים.
בקישור פה אפשר למצוא את בוגרות הקורס לפי מקומות מגורים - בוגרי הקורסים של מכון פוע"ה - מכון פועה (צריך לפתוח את 'יועצות להלכה ורפואה בחיי הזוג').

מחכה ומצפה לקרוא!!💗

והרבה מאיתנו היינו שותפות איתך מההתחלה..
אני אישית מאוד מחכה לשמוע

הציפייה...

לידה היא לידה והיא נס הכי מטורף בעולם ולא משנה עד כמה "משעממת" היא הייתה.

עוד כמה ימים שיירגע העניין של מירון, כי כולנו כואבות ובוכות את עניין מירון,

ובטח אחר כך נשמח לשמוע ממך את סיפור הלידה שלך.

ממש מחכות לסיפור שלך. היינו איתך בלייב בחלקו.

מחכות ❤

אני אוהבת לקרוא כל סיפור לידה,
גם קצרים וגם ארוכים
לא נראה לי שיש כזה דבר סיפור לידה משעמם...

⁦❤️⁩⁦❤️⁩
ד"א יודעים לומר למה ההיפוכים לא הצליחו או שככה זה וזהו?

אז לא מוצאת סיבה

הסיבה היחידה כנראה
שרצה להיות קרוב לליבי ❤️

הכל משמיים. בין אם נדע את הסיבה ובין אם לא.
העיקר שהוא בריא בידיים שלך!
איך את מתאוששת?

תודה לאל כל יום משתפר. כשעושה הרבה פעילות, הולכת/עומדת הרבה כואב באיזור התפר ובבטן אבל תודה לאל אין תלונות. ❤️❤️

ויכול להיות שפשוט אין סיבה
כך בחר לצאת לעולם
והוא הדבר הכי מדהים בעולם איך שהוא !

❤️ 

לי... לעכל הכל

דבר שני תנוחי תנוחי ותנוחי
מעולה שאת שותה!
ותנסי לאכול דברים יבשים , קרקרים, צנימים,
לי עשה טוב דברים מלוחים , גבינה עם מלח, עגבניה עם מלח
על זה בערך חייתי

תקני דיקלקטין אותי זה הציל

אמנם היו לי עדיין בחילות ועייפות אבל לפחות לא הקאתי והצלחתי לאכול

ויחסית לתפקד

 

דבר ראשון, לנשום עמוק ולהבין שאלו כמה שבועות וזה יעבור (לרוב).
אחר כך, תשחררי מעצמך את המחשבות על שתיה ואוכל.
העובר הקטן בסדר, אל תדאגי לו.
כשלא רציתי- לא אכלתי, כשלא הייתי צמאה- לא שתיתי.
כן ניסיתי לשתות תה מתוק, או מיץ, אבל ממש לא בכוח.
אמנם לא השתמשתי בכדורים נוגדי בחילה, אבל יש כאן המון בנות שהשתמשו וממליצות בחום.

באמת, תרפי כמה שאת יכולה, כשאת יכולה תשכבי במיטה ואל תקומי, תנוחי ותעשי מה שביכולת שלך.
היו שבתות שבעלי בישל, ניקה, ובסוף גם עשה קידוש לעצמו כשאני שרועה על הספה באפיסת כוחות. זה כאב לי, אבל שחררתי.

איך קמים מהמיטה? אל תקומי אם את לא חייבת.
עכשיו טרימסטר שני, ב"ה, ואני מבטיחה לך יקירתי, שהחיים נראים אחרת.
תני לעצמך זמן.
בהצלחה וחיבוק!

מידי פעם חייבים לקום
אבל מרגיע באמת

לא מגיע לתקשורת.
מתפרסם ברשתות החברתיות.
לכבוד הרמדאן הצום והתפילות הקדושות,
צריך ככה על הדרך להרביץ, לסטור, לתקוף עד זוב דם יהודים על ימין ועל שמאל.
וכמובן שהמשטרה לא עושה עם זה כלום כי זה "רק" מכות. אפילו פעולת איבה לא מכירים בתקיפות האלו.
אה, וגם כמה טילים פה ושם מעזה. סתם כי למה לא..

"שיגור כושל".
ילד כושל.
עת הוא רץ בחצות ליל ממיטתו
בבקשו חיים.
ונחבל בגופו.

"לא הייתה פגיעה ישירה"
הייתה.
אזעקה מחרישה
שחדרה בפגיעה ישירה
אל ליבה של נערה
שנותרה בחרדה משתקת.

"טפטופים"
אינם גשמי ברכה מלטפים
אלה טילי מלחמה
שאיש עדיין
לא נקב בשמה.

"צבע אדום"
אינו ציור במכחול.
הן מילים חודרות
מפלחות לב בהול.
בונות חרדה בהתמדה.
בהיעדר הנהגה.

אז למה אמא,
למה ישראל החזקה
אינה מגנה?
אינה שמה ליבה
אל נפשי העדינה,
הנרמסת?

שירה מסאמי,
חצות 28.04.21 שדרות

ואוו אין לי מילים!!

אנחנו שומעים את הפיצוצים מרחוק

סידרתי את הממד למקרה ש...

אבל לילדים לא אמרתי כלום

רק שההורים שלי התקשרו לשמוע מה נשמע ? אזעקות וכו' אז הילדים לא הבינו למה

בירושלים, בדרום

המדינה חזרה "לבעיות הרגילות שלה"

עצוב מאוד מה שקורה

קראתי פרק מהקישור שצירפת פה

אז שבועיים נוריד את הראש ונחכה שיעבור?
אנחנו לא בגלות יותר!

עצוב. מזעזע.
מזעזע שזה מה שהמנהיגים שלנו משדרים.
רק מכות, בקטנה, הנה הרמדאן ייגמר וזהו.
בואו נסתגר בבתים עד יעבור זעם...

שיהיה לתועלת בעז"ה

אז אין פה שום דבר מלחיץ.
יכול להיות שיש שן טוחנת בדרך, אפילו שלא רואים.
וגם אם לא- לפעמים זה קורה. אני אישית לא רואה סיבה לפניה לרופא.

שיניים (תואם גיל ממש) אוזניים, תולעים, חלום רע, קר לה/חם לה?
מלחיץ זה בטח לא. לנסות לראות אם היא שמה את היד איפשהו כשמתעוררת אם משהו כואב לה לחפש תולעים וכו

@נגמרו לי השמותמקבלת באזור מרכז יותר (בטח תוכל לתת לך עוד פרטים..)

על @נגמרו לי השמות המדהימה

מקבלת ברחובות והסביבה אני חושבת.

את יודעת איך קוראים לה? או 'אפשר להגיע אליה רק דרך האתר?..

תוכלי לפנות במסר וארחיב בשמחה

עובד סוציאלי ויועץ זוגי
מדהים ממש.

זה לא תחליף ליועצת זוגית..אבל אולי אחזק אותך

שיש בבאר שבע מרכז שנקרא 'חיבורים' של בית מוריה.
חפשי באינטרנט

קונה בארץ של נושנוש.

במעונות ובגנים קפוא!

הוא איתי בבית...

גופיה קצרה עם תיקתק ומעל בגדים קצרים.

אם הוא איתי בבית זה תלוי ביום.


הוא בן 1.5

לקטנים ממש שמה
לגדולים יותר, מרגיש לי מידי חם

בגיל 9 חודשים אני לא רואה צורך. מספיקה שכבה אחת בקיץ.

אם הוא זוחל גחון - אז כן כדאי גופיות,
ברגע שהם יותר יושבים וזוחלים על 6 או אפילו עומדים - זה מיותר לדעתי.

באמת לבת שלי קניתי גופיות קצרות מנקסט, אבל עם דוגמאות פרחים, וככה יכולתי להשתמש בהן בתור גופיה או בתור בגד גוף מתחת החולצה.

אני מדברת על גופיות בלי שרוול, כן?

הוא זוחל, אז שמה לו רק עם תיקתקים.
השאלה שלי אם לשים שתי שכבות שאחת זה גופיה בלי שרוולים ועוד אחת קצרה.
לי זה נשמע חם אבל רוצה לשמוע מניסיונכן אולי כן הוא צריך שתי שכבות.

אחת קצרה

בקיץ הישראלי חם!

וחשבתי שאולי זאת טעות ולא בריא לו.
אז שמחה לשמוע שאולי לא טעיתי בשיקול דעתי

בהחלט היו ימים בזמן האחרון שבבוקר לא הצלחתי להבין לאן המזג אוויר הולך ושמתי דק ארוך, אבל רק שכבה אחת..
ושנה שעברה שמתי לו בגיל 3-4 חודשים שכבה אחת דקה..

גופיות בלי שרוול לא הלבשתי אף פעם,
פעם ראשונה קניתי לבנים בגיל 3 כשהתחילו ללבוש ציצית, ולבת כשהתחילה ללבוש תלבושת... חחח

לתינוק שזוחל על הגחון והבטן כל הזמן על הרצפה אולי כן כדאי שתהיה אפשרות לעוד שכבה בבטן.
תכלס שלי בן חצי שנה ואני לא מלבישה לו שתי שכבות למרות שרוב היום הוא על הרצפה.

אבל גם גופיות עם שרוול קצר לא חשבתי לקנות

אולי באמת אקנה יותר בגדי גוף צבעוניים קצרים ומקסימום אשים 2 כאלה.

ממש נוח ומתוק!!

מתחת לחולצות דקות
או מתחת לחוצה לבנה קצרה בשבת אני שמה גופיה לבנה קצרה

בימחם חמים שאנחנו מחוץ לבית רוב היום - חולצה קצרה בלי גופיה מתחת ..

אקנה מארז אחד בינתיים.
תודה לכולכן!

ואני אוהבת שיש במיוחד בגילאים הקטנטנים תמיד גופיה בשלוף שאפשר פשוט לשים איתה מכנס ולא להסתבך עעם להתאים בגדים/אם צריך להחליף פתאום..

לי מרגיש שהלבן (גם הארוך) הוא חם יותר מבגד גוף רגיל

לא יודעת לגבי הגופיות כי אותן עוד לא קניתי

במארזים של ה7 או של ה5
בינתיים נראה לי ניסיתי רק את אלו עם השרוול הקצר (הזמנתי עכשיו עם שרוול ארוך לאחרי הלידה ועדיין לא הגיע) ולא הרגשתי שזה חם מידי, מה שכן, הפתח של הצוואר די סגור אז בזה זה כן קצת חם אבל הבד נעים ודק..

כי בחורף שמתי לו ארוך ובמעבר שתי שכבות ארוך

תכלס מיותר לדעתי.

שאז אפשר להלביש בתור חולצה וזה כן נוח ושימושי
בגיל זחילה אני מעדיפה עם תיקתקים

אני אוהבת את של קרטרס מאד, דקות ואיכותיות ויפות. (ויקרות)
זה נח לגיל זחילה שהחולצה לא תעלה. כשמתחילים ללכת אני עוברת לחולצות

חמישיה עלתה לי בערך 30

רק לניו בורן. חם.
כן קניתי לבת למתחת לשמלת שבת או לבן אם את קונה לו סרבל כזה חמוד (פחות נח כשהן כבר זזים).

לדעתי לא שימושי.
חוץ מלחולצות שבת, לדעתי חולצת שבת מבד כזה יותר נוקשה, נוח יותר עם גופיה מתחת..
אז הייתי קונה 2-3 גופיות שרוול קצר או בלי שרוול בכלל ועם תיקתקים. במידה ואת משתמשת בחולצות כאלו בכלל😅 (אצלי רלוונטי להלביש לו חולצות כאלו רק שבת אז הייתי חושבת על כמות קטנה.. אם תלבישי לו חולצה כזו גם ביום חול אולי תרצי כמות גדולה יותר של גופיות)

אולי בכל זאת מישהי מכירה?

שואלת גם על ד"ר יוסף קפלושניק מקבל בבית שמש ובאר שבע. מישהי שמעה עליו?

היה מקצועי ונחמד

יש לו שתי התמחויות. רופא ילדים והמטולוגיה ילדים.
אם אין תור מהיר אליו כהמטולוג, אפשר להזמין אליו תור רגיל לרופא ילדים ואז כשמגיעים הוא מחליף מצב במחשב שלו כדי לקבל את הילד כהמטולוג ולא כרופא ילדים.

קבעתי אליו תור

האסון הזה מזעזע.

אבל את צודקת האסון הזה אכן מעיק ומטריד.
יש כמה וכמה מוקדי סיוע נפשיים שהוקמו לאנשים שמרגישים צורך בעזרה מקצועית.
אולי כדאי לפנות?

האמת לא מרגישה צורך בסיוע נפשי
פשוט הרגשתי זעזוע מהכתבה הנוראית והכואבת הזאת
אבל לא משהו שמצריך עזרה נפשית.. ב״ה
מאמינה שאתגבר על זה עם הרבה אמונה ובטחון בה׳

הוא לא
אחיו ניצל.. וזה מזעזע.
האבא אמר שהלך עם 2 ילדים ותלמיד שלו
התלמיד והבן שצעק נספו, והבן הנוסף ניצל

את השני והתלמיד הם איבדו והם נפטרו

מאז האסון לא מצליחה להרדם בכלל בלילה.כל הזמן טרודה ומדוכאת.

קשה לי לתפקד...ומסביב יש תגובות של אנשים חברי לב, בחיי....

לא יוצאים להן מהראש.. וגם הייתה לי שבת לא פשוטה בגלל זה ודי הצטערתי, ממש חשוב לשים מחסום לכל הנגישות הזאת של הקריאה ושל הצפייה.. כואב הלב נורא השם ינחם את כל עמו ישראל וישלח לכולנו כוחות אמן

אנחנו רגילים לחשוב על סינון באינטרנט כעל משהו שחוסם לנו תכנים לא צנועים.
אבל, אני חושבת שכל אחת צריכה גם לחשוב על סינון שהיא עושה לגבי כתבות. מה מתוך כל הדברים המזעזעים שמתפרסמים ככתבות, כי מה לעשות שדברים מזעזעים קורים בעולם, היא בוחרת לקרוא/לשמוע/לראות ולהכניס ללב שלה
לי היה מספיק מזעזע לשמוע על מה שקרה. ידעתי שאם אני אתחיל להקשיב להקלטות של "האירוע דקה אחרי דקה" או ראיונות עם ניצולים, אני לא אתפקד. אז סיננתי. האם זה גרם לי פחות לבכות או להרגיש מזועזעת? ניתק אותי מעמ"י? לא. רק נתן לי לכאוב את האירוע במידה שמתאימה לי.
אני יודעת שכתבות על פגיעות מיניות עושות לי רע בקטע אחר. אז לא שקלתי לשניה אפילו לראות את התחקיר שעשו על יהודה משי זהב. סיננתי.

מציעה לכל אחת להרגיך את עצמה לסנן. לבחור עד כמה נכון לנו להחשף לזוועות.
אנחנו נשים עם נפש רכה ומורכבת כל כך. לא לכולנו מתאים לראות תיעודים מהאירוע, וזה לגמרי בסדר.
הכאב ימשיך לשרוף בלב גם בלי התיאורים המזעזעים.

גם לפני שנכנסתי אמרתי לעצמי אל תעשי את זה אחרכך את תסבלי.. ומה שנקרא ״התפטתי״ להיכנס..
בפעם הבאה אחסום את עצמי לדברים כאלה

הלב לא עומד בזה

אבל האמת שמה שהכי חרוט לי בראש זה איזה תמונה שראיתי בסטטוס של מישהו.

ביום שישי שלחו לי כל מיני הקלטות ותמונות שלא קשורות אבל כל כך פחדתי שזה כן יהיה קשור ששאלתי לפני שהסתכלתי האם זה מפחיד.
לא רוצה להיחשף לזה.
לשמוע מספיק מזעזע אותי.
אין צורך לראות תמונות וסרטונים. לא מוסיף דבר.

אני לא מצליחה לצאת מזה
מאז שזה קרה זה תמיד בראש שלי והלב מרגיש כבד!!! זה פשוט מפחיד לחשוב מה קרה שם לאנשים האלה ברגעים האחרונים וחלקם ילדים
לא יוצא לי מהראש הלוואי והיה לי איך לחזק אותך
אני צריכה להפסיק גם לקרוא על זה
רציני הרבה זמן לא הרגשתי פחד ומועקה בצורה שהאסון הזה הביא איתו
ה ישמור על כולנו

אני ממש מרגישה כאילו זה קרה לקרובים ביותר שלי.. שלא נדע..
מה שמנחם אותי זה ששמעתי שמידת הרחמים אצל הקב״ה היא עצומה ביותר.. הקב״ה מרחם על כל אחד ואחד שעובר ייסורים..
אז אני אומרת לעצמי אם אני מרחמת וככה הלב נקרע לי.. אז כמה הקב״ה מרחם? אינסוף
בטוחה שה׳ דואג לכל הנשמות רק לטוב .. גם אם זה נראה לנו רע..
בע״ה שנשמע רק בשורות טובות !!
והכי חשוב לא להכנס לקרוא כתבות
מספיק לדעת את הכותרת וזהו..

שזה לא הזמן להתגבר.
זה הזמן שלנו להתאבל ולהצטער.
לקחת את הזמן לעכל את הצער והאבל.
אנחנו עדיין לא במקום של להמשיך הלאה.
ימים קשים.

יש בזה משהו מנחם.. שלא חייב להמשיך הלאה.. שזה בסדר לבכות ולהרגיש כאב
פשוט מרגיש שהעולם תמיד נמצא במירוץ מטורף ושבזמן שאת מתאבלת כבר העולם כמה צעדים קדימה..ושמשהו לא בסדר איתך שאת נמצאת אחורה שאת עוד כואבת מזה..

לא יודעת מה תצליחי להכניס לפה בגלל הבחילות אבל- שזיפים ומיץ שזיפים בכל צורה זה מעולה!
וגם תמרים
כמה שיותר פירות וירקות, מלבד תפוחים ובננות
ואם תצליחי לוותר על קמח לבן זה גם חשוב

אם זה לא עובר תתיעצי אם מותר נורמלקס בהריון. העיקר לשחרר...

תרגישי טוב

לצערי לי לא עבר כל זמן שנטלתי זופרן.
זה היה מחיר לא נעים בכלל אבל שווה את ההצלה של הזופרן.
תנסי כמו שנכתב כמה שיותר לרכך דרך התזונה. מיץ שזיפים וכו'

אין לי ממש ניסיון איתה אבל תמיד אני שומעת נשים אומרות שזופרן לוקחים רק עם נומרלקס

ב''ה לא הייתי עם סכרת...
תבדקי, כן - כן. לא- לא.

הריון עם סכרת זה לא סוף העולם..

באיזה חודש את?
לא שאני מבינה יותר מידי כמה אמורים לעלןת אבל זה משנה אם את בתחילת אמצע או סוף ההריון

שבוע 22

להרבה נשים יש סכרת הריון. זה לא כל כך נורא, מקפידים על תפריט ואם צריך בודקים סוכר כמה פעמים ביום/בשבוע תלוי בצורך- בדרך כלל רוב הנשים מתאזנות ככה ולא צריכות לקבל אינסולין. ואת בכלל לא יודעת אם יש לך או אין לך- סתם על סמך הפחדות..

לגבי העליה- בגדול הבנתי שנפוץ שנשים שהתחילו בעודף משקל עולות פחות ונשים שהתחילו בתת משקל עולות יותר במהלך ההריון וזה תקין. אחרי הלידה יורדים.. ובואי- 52 בהריון זה ממש לא שמנה, רוב הנשים מתחילות ממשקל הרבה יותר גבוהה מזה... תהיי בנחת, אל תלחיצי את עצמך סתם. זו סיבה משמחת.. איזה שבוע את שהרופאה מדברת על סכרת? כי סכרת הריונית במיוחד בהריון ראשון מתפתחת רק אחרי שבוע 24...

את באמצע, 10 נשמע לי בסדר לאור העובדה שהתחלת בתת משקל. כמובן שלאכול בריא ומסודר ולהקפיד על שתיית מים טוב תמיד

בגדול, העליה התקינה תלויה בBMI ההתחלתי.
אם התחלת בתת משקל את אמורה לעלות 12-18 קילו במהלך ההריון. אני לא יודעת איזה שבוע את, אבל 10 קילו לא נשמע מוגזם

אני עליתי בערך 17 קילו בינתיים, אולי אפילו יותר. גם בהריון הראשון וגם בהריון הנוכחי. אין לי סכרת הריון, אפילו לא גבולית, וירדתי הכל חזרה אחרי הלידה...
יש כאלו שעולות יותר ויש כאלו שפחות..
אותי לפחות, אף אחד לא הלחיץ אף פעם ונבדקתי אצל הרבה רופאים ואחיות..

מאשר נשים שהתחילו במשקל עודף.
אני לא התחלתי את ההריון הראשון בתת משקל, אלא במשקל תקין ( מבנה הגוף שלי רזה אבל אני לא רזה מאוד) ועליתי 18 ק"ג לאורך כל ההריון. ירדתי אותם חזרה אחרי הלידה.

ממליצה מאוד לא להבהל מהאחות, ללכת להתייעץ עם הרופאת נשים שלך/ לכתוב לה מהאפליקציה במידה ואפשרי אצלך ולהתייעץ איתה האם אכן העלייה נשמעת לה חריגה. במידה וכן אולי הוא תמליץ על ליווי של דיאטנית שמבינה בהריון או משהו כזה.

לא נשמע לי מלחיץ בכלל, הכל בסדר, לפעמים יש נטייה לאחיות להגזים, אולי כדי לוודא שבאמת יקשיבו להן לא יודעת, באמת לא נשמע לי מדאיג. תבררי בנחת עם רופאת נשים מה כדאי לעשות לדעתה. עוד מעט ממילא יגיע הזמן של העמסת סוכר, לא? אולי אם את חוששת תבקשי ישר העמסה של 100,למרות שזו בדיקה ארוכה ומטרטרת...

אגב יש גם מחשבונים של עלייה במשקל במהלך הריון באינטרנט, שלוקחים בחשבון גובה ומשקל התחלתי, את יכולה לבדוק שם( אבל שוב לא להלחץ גם אם העלייה נראית קצת גבוהה מהצפוי, לא קרה כלום )

במיוחד עם היית בתת משקל, אנמ לא רואה סיבהלדאוג מזה.
.
תסתכלי על עצמך, האם העלית מסת שומן או שהכל זו מסה של ההריון?
בהריון שלי, אמנם עם תאומים, עליתי סה"כ 19 שאחרי כ 3 שבועות מהלידה הייתי קילו פחות מהמשקל ההתחלתי.
והעיקר לא להתרגש ממה שאחרים אומרים. תהי שלמה עם עצמך ועם איך שאת נראית.
האחיות רגילות לדברים מס6יימים ומזהירות מפני עלייה במשקל אבל לא נשמע שיש לך בעיה של משקל יתר...

צריך עוד אמצעי מניעה רק עם עברו 12 שעות

ואם כן כל כמה זמן?

מעשית אני בודקת כל פעם שאני ב ט ו ח ה שאני בהריון. הכל עד כה היה שלילי😅

יוצא כל חודש+-

עדיין אא להסתמך על צבעים, הייתי שולחת בכל זאת

הבעיה שבד"כ זה גווני חום ואז צריך לדעת להבחין בין חום טהור לחום לא טהור.
וגם מה שנראה לנו אדום לפעמים זה בעצם טהור.

כן אפשר לומר שחום מאוד בהיר כמו נס קפה זה נחשב טהור.
וגם צהוב כמובן.
ובעז"ה עם הזמן תלמדי גוונים שרגילים אצלך מה טהור ומה לא

בכ"כ - אם לא נראה לך טהור תשאלי רב אל תאסרי את עצמך לבד

ירקות ריסקתי במזלג
פירות (תפוח ואגס) בשייקר (או בלנדר, אותו רעיון)
בננה במזלג או עם האצבע
בשר ועוף לא טחנתי אף פעם, חותכת לחתיכות קטנות
אבל אצלי הוא הסכים לטעום רק בגיל 6 וחצי-7 אז אולי זה שונה.

בכל אופן, לא נראה לי שהייתי קונה יותר מידי דברים מיוחדים בשביל זה.

נשמע לי אפילו הפוך, אידוי זה בלי מים ונראה לי עדיף לתת מרק יחסית דליל ונוזלי

הייתי מבשלת בסיר רגיל ומועכת עם מזלג, כשתגיעו לשלב הבשרי תחשבו הלאה (וזה ממש בסדר להתחיל בשרי בגיל שהם כבר לא חייבים ממש ממש טחון, פשוט להוסיף חתיכות למרק הרגיל)

פירות אפשר בפומפיה גסה או אם זה בננה למעוך במזלג

עם כמה ילדים. אף אחת לא השתמשה בסיר אידוי.
אין שום בעיה לבשל עם מים ואחכ לשלוף את הירק.

לגבי מעיכה - מזלג זה פחות נוח, לפעמים, מצד שני - בלנדר מוט לכמות קטנה - לא בטוחה שיעבוד.
תתחילי עם מזלג ותראי אם זה נוח לך או לא.

לק"י

בשביל 2 ביסים זה מספיק.

אני בגילאים האלה משתמשת המון בבלנדר מוט.

בלנדר מוט זה סבבה... נחמד. למרקים וכו
בשר ועוף כבר לא טחנתי. נתתי חתיכות קטנות

ובחנדר מוט מאוד נוח

להקפיד על צניעות בבית.
כיסוי ראש, חצאיות...

להתפלל כל בוקר רק עם הסידור בלבד.

לא לדבר על שום אדם בעולם בשבת.

לקרוא כל יום עשרה פרקי תהילים,

שוב תודה רבה רבה על היוזמה הברוכה.

לנסות להתפלל מנחה כל יום
פעם הייתי ממש עושה את זה. היום..
תודה לך על השרשור

של בעלי ושלי, הרבה פעמים כשמתארחים מרשה לעצמי לקום בבוקר בלי וכו כי להם זה לא מפריע אבל לי אמור.. תודה לך!

מקבלת על עצמי בלי נדר להקפיד יותר על צניעות בבית, להקפיד על לפחות תפילה אחת ביום, להמשיך להגיד כל יום מזמור לתודה.

בציפייה לגאולה שלימה🙏

ואני מקבלת על עצמי בלי נדר להשתדל יותר בכיבוד הורי ולא לדבר על אמא שלי רע.
שיהיו בשורות טובות ושבת שלום

לקום בבוקר בשעה שאספיק להתפלל לפני שאני יוצאת מהבית

לוקחת על עצמי לדבר אל האיש שלי בכבוד, גם כשכועסים.
להגיד מילה טובה לבן אדם,
אמא אבא, חברות....

לכבד את הוריי, ולא לדבר עליהם רע בפני אף אדם.

מקווה שזה עושה נחת רוח לקב"ה
בזכות נשים צדקניות עתידין להיגאל.
שבת קודש❤

בלי נדר
לכוון בברכת המזון

להקפיד על תפילות בע"ה, ולדבר יותר בנחת אל בעלי🙏
שיהיה לזכות לעמ"י

כשהילדים עצבניים, לא לכעוס עליהם בחזרה, אלא להסביר בקול רגוע שאני לא יכולה להבין אותם כך... ולהשאר רגועה מולם...

יישר כוח ממש על השרשור

לוקחת על עצמי לארגן שיעור לנשים
להיזהר יותר בדיבור, במיוחד על אנשים מסוימים שלצערי התרגלתי ש"מותר" לדבר עליהם
להתחזק בציפיה לגאולה

מקבל על עצמי להתאמץ על תפילה אחת ביום

אך אני לא כלכך יודעת איך לבצע את זה..
עושים 3 פעמים כל צד בבוקר או לפני ארוחה?
או לסירוגין אחד ימין אחד שמאל שלוש פעמים , זה בבוקר?
אשמח אם מישהי יודעת
והאם חייב איזה נטלה או שאפשר להשתמש בכוס חד פעמי?

ימין שמאל ימין שמאל ימין שמאל.
אפשר מכוס, עדיף לא חד"פ.

והאם חייב ישר שמתעוררת או אפשר לחכות לקצת יותר מאןחר?
כי מוקדם בוקר אני קמה להאכיל את התינוקת ויוצא שמידיי פעם חוזרת לישון עוד קצת

כי יש טומאה על הידיים.. אז תשתדלי ממש ליטול קודם לפני שאת נוגעת במשהו

לא נראה לי שיש בעיה לתת לתינוקת לאכול (בלי לגעת באוכל בידיים) ונראה לי סיוט ליטול ידיים על כל האכלה לילית

עוד לא מנוסה עם תינוקות
כתבתי לפי מה שאני יודעת

"אשר קידשנו במצותיו וציוונו על נטילת ידיים"

מקבלת בלי נדר לשים צדקה כל יום ולהגיד שיר השירים ארבעים יום. שיהיה לעילוי נשמתם ולרפואת והצלחת כל עם ישראל.🙏

וזה כשהם לא בבית ספר רק מהרדיו.
סיפרתי להם ודיברתי איתם וכן גם בכיתי לידם כי זה בלתי נתפס
נוראי פשוט נוראי אסון כבד שצריך לעורר את כולנו לחשוב איך להיות טובים יותר..
45 נשמות טהורות שהשאירו הורים,נשים,ילדים,חברים ומעגל שלם של אנשים אוהבים..
הלב לא מצליח לקלוט
ודוקא השבת יש לנו שמחה משפחתית ואני כל כך לא מצליחה לשמוח בה אפילו שהיא מאוד מרגשת( לא מפרטת מחשש לאאוטינג)

ועדיף מכם מאשר מאחרים

ניסיתי לדבר עם הילדים ןלהסביר להם למה אנחנו בוכים ועצובים, והיום לא הדלקנו מוזיקה בבית
מקווה שהבינו

היתה לנו היום נסיעה ארוכה, כשהתחילו החדשות מיד סגרתי את הרדיו ואמרתי שהיום החדשות יותר מדי עצובות.
אחרי חצי שעה וידאתי שכולם נרדמו ופתחתי אותו שוב. ואז אני שומעת קול קטן מאחורה "אמא אמרת שלא שומעים חדשות היום"...

ואז קראתי אותך וסיפרתי לילדיי , בן 5 וחצי ובת תכף 4,
והם קיבלו את זה באדישות קשה...
כאילו סיפרתי על משהו שקרה לפני 2000 שנה,
כמו שמספרים על אנטיוכוס... הם ממש הרגישו שזה רחוק מכאן ועכשיו.
אני מזועזעת וכאובה כל כך.
הלב שבור.

לסיפור בצורה אחרת.
אין טעם לספר בעיני
אנחנו לא סיפרנו לבן ה3.5. הוא לא אמור עדיין בגיל הזה לדעת שיש זוועות בעולם.
יש לו את כל החיים להיחשף לזה.

והייתי מאד נסערת. ובכיתי. וגם לקחנו את הילדים ונסענו לתרום דם (בסוף לא תרמנו כי מדא לא היו שם) והילד שאל למה נוסעים. אמרנו לו בקווים מאד כלליים. והוא לא הבין. ובעיני, טוב שכך.

הבן שלי גם כמעט בן 4 וכלום לא צריך לדעת,

אומנם לי היה מאוד קשה ובכתי המון אבל הסתרתי

ממנו ולא ידע כלום, כמובן שילד גדול שמבין אז בטח

להסביר בעדינות ונכון.

 

זה רחוק מהם.
לכן הגבתי לחדשה ישנה. זה לא שהם אדישים. הם פשוט עוד לא ברי הבנה עד הסוף.
וזה בסדר גמור!

מה שחשוב הוא שאם הם ישמעו מסביב דברים הם לא יכנסו ללחץ שיש איזה משהו נורא שקרה והם לא יודעים מה זה, הם ישמעו, יחשבו- אה, זה מה שאמא סיפרה לנו, וימשיכו הלאה. וטוב שכך. זה לא שאנחנו רוצים שהם יבינו ויצטערו, אנחנו רוצים למנוע מהם חשיפה ללא הכנה מראש כי אז לא ידוע מה יהיו התוצאות.

טוב עשית. וטוב שהם לא מבינים ..

עשיתי שיחה ארוכה עם אחיין בן שמונה וחצי שבטח ישמע מחר מלא דברים.

הכנה חשובה, עצובה וכואבת.

בן פחות מארבע. שמע קצת דיבורים במהלך השבת (עם גיסי שהיה במירון), בא לבעלי ואמר לו "אבא, אתה מספר סיפור מפחיד".. בעלי הרגיע אותו (לא יודעת מה בדיוק נאמר שם כי הנקתי בחדר).
אז הבוקר שאלתי אותו אם אבא סיפר משהו מפחיד בשבת ומה הוא סיפר. המתוק ענה לי שאנשים נפלו במדרגות. אמרתי לו שזה נכון, שבאמת היה סיפור מפחיד ביום חמישי של הרבה אנשים שנפלו במדרגות, שאני מאוד שמחה שהוא אמר שזה מפחיד, ושתמיד יגיד לנו אם יש דברים מפחידים וישאל מה שהוא רוצה (זה באופן כללי קו אצלנו בבית). בזה נגמרה השיחה..
מקווה שזה יהיה טוב בשבילו...
תודה רבה @מיואשת****** על העלאת המודעות

לבוא ולומר לאבא שהסיפור מפחיד, ממש מרשים!
שיהיה לטובה ❤️

אבל התלבטתי ממתי.
את הבן כמעט 3 שלי לא חשפתי לזה
זה ממש רחוק לו ומנותק ממנו...

מקווה שפעלתי נכון. לא יודעת כבר כלום.

לבן שלוש.
אולי הוא שומע מלמעלה, אבל לא דיברנו לידו על משהו מזעזע. וממש לא היה נראה לנו נכון להתחיל להסביר לו ולהכניס אותו לזה בכוח
הוא גם ככה לא היה מבין

בס״ד

הוא ממש ממש קטן!!!

סיפרתי לגדולים שלי, אבל לא לבן ה-3. זה ממש מחוץ לעולמם לפי דעתי.

גם @1234אנונימי

זה כל כך מערער ומבלבל.

בהתחלה התלבטתי, שאלתי את בעלי והוא לא הבין בכלל מה אני רוצה מהילד.

באמת אני חושבת שלא צריך לספר.
הוא גם בכור, אז זה לא שיש אחים גדולים שמהם הוא ישמע.

סיפרתי לבת ה3 שלי, שיש מקום שקוראים לו מירון (התחילה לשיר במירון שם רבי שמעון...)
הסברתי לה שנכון מירון, לג בעומר, ר' שמעון.
הרבה אנשים היו שם בלילה כשאנחנו ישנו
וחלק מהאנשים נפלו וקיבלו מכה. לכן הגננת תדבר על זה איתם בגן.
היא לא נבהלה והמשכנו את היום כרגיל.
אין מצב לדעתי שילד בן 3 לא מרגיש שמשהו לא רגיל סביבו. הוכרז על יום אבל לאומי. הגדולים יחזרו היום מהמסגרות ועלולים כן לדבר על זה ולשאול אחד את השני מה סיפרו להם.. ככה היה גם בימי הזיכרון והקטנה שמעה ורצתה לספר גם מה שאמרו להם.
אמנם זה שונה מבחינת העובדה שיש צפירה,
אבל עדיין מעצם הפוטנציאל שהמידע יזלוג מהאחים.
הייתי "מושיבה" ילד בן 3 לשיחה של משפט וחצי, לשמוע שאלות ולומר שאם ירצה לשאול או לספר עוד תמיד הוא מוזמן אלי. שכשהוא ירגיש את ה"משהו" המוזר שהוא שומע מילה פה ושם בטון רציני ועצוב ואולי מבוהל, ידע שזה מה שאמא אמרה על אנשים שנפלו וקיבלו מכה, וזה לא שהוא לא יודע שקרה משהו.

מציעה לערוך שיחה כזאת עם הילד היום כשיחזור.
להתעניין מה היה היום בגן, האם דיברו על ל"ג בעומר, ככה לגשש ולוודא מה יודע והאם שמע.
אולי להזכיר את המונחים מירון ולג בעומר.
אם אין לו מושג על מה מדובר אז להשאיר את המושגים האלו כפי שהיו טרם האסון כמושגים של חג.
אבל לא להתעלם בלי לבדוק. זאת דעתי...

ילד בכור זה נושא אחר לחלוטין. כנראה שיחשף רק מהדיבור של הגננת ובגיל הזה פחות סביר שהילדים ינהלו שיחה בינם לבין עצמם אז אולי כדאי להסתפק במה שהגננת אמרה וזהו.

שיש הבדל אם זה ילד בכור, ואם זה ילד בן 3 שעוד במעון או ילד בן 3 שכבר בגן.
בגן יש יותר סיכוי שהגננת תדבר על זה, יש יותר סיכוי שילדים ידברו על זה.

במעון קשה לי להאמין שהמטפלת תשוחח איתם על זה.
כמובן אם הוא מתחיל לשאול אפשר לדבר איתו, אבל לא חושבת שיש סיבה סתם ככה להכניס לו דברים לראש

כתבתי שילד בכור זה משהו אחר
וגם ילד שני, כי אין לבכור עוד אח לדבר איתו על זה ליד בן ה3 חוץ מההורים..
התייחסתי למשפחות בהם בן ה3 כבר לא מהגדולים שם הוא יכול להיחשף דרך האחים.
גם אם לא יגידו את המילה "מתו" או שהוא בכלל לא מבין מה זה "מתו"
מספיק לשמוע את המילים המוכרות מירון ולג בעומר בטונציה של אסון כדי לחוש בלבול.

לגבי מעון או גן את צודקת. בכל זאת תמיד אפשר לגשש ולוודא אם שמע ומה שמע. ואם לא שמע אז לא לספר כלום.

בס״ד

לא חושבת שבמקרה הזה יש אמת גורפת שמתאימה לכל הילדים בני ה-3...

פעם ראשונה שהוא יוצא היום "החוצה"
אחרי האסון.
אם הוא יכול להיחשף למשהו זה היום.

בעצם גם אצלך הוא הגדול, לא?
זה מאוד שונה.
אין מה להשוות חשיפה של ילד בן 3 כשיש אחים גדולים בבית לטוב ולרע.

לא דברו בכלל מהעניין ,חוץ מקריאת תהילים על החולים,

הוא חזר רגיל רגיל(חחח חוץ מהקנאה על אחיו הקטן זה תמיד נשאר לו)

 

חשוב לשמוע ולראות את כל הצדדים ולהחליט מה נכון לפי ההיכרות/ המציאות של הילד.

למרות שהיא מממש בוגרת ומבינה.
אין למה לספר לה. ואין לה איפה להיחשף לזה..
תודה לה' שהיא עוד קטנה ולא צריכה לשמוע על זה.

כולנו ככה שבורות מהאסון!
יש הרבה מוקדים לסיוע נפשי שמאוד יכול לעזור
זה ממש בסדר להעזר בעזרה חיצונית ברגעים כאלה
שולחת לך חיבוק גדול
וטוב שאת מודעת לכוחות שלך. ולא הלכת להלוויה. את יכולה ללכת עוד לשבעה או אח"כ לתמוך ולהיות..

מהרגע ששמעתי על זה

הלב שלי כואב מאוד מאוד

זה נורא פשוט נורא

ואת עוד עברת את זה יותר קשה כי בעלך היה שם! הגיוני שתרגישי ככה!

 

אני תמיד מזכירה לעצמי שזה הכל חשבונות שמיים

וקטונתי להבין למה זה קרה

ככה הקב"ה רצה שיקרה

וזה כבר מוריד לי חלק מהצער והכאב הזה

תני לעצמך את הזמן להתאושש

מחבקת אותך מרחוק

 

תהיי רגועה מאמי. לא מצופה ממך. אישה בהריון ממש ממש לא צריכה להיות בלוויה. ממש לא. ובעיני גם נשים בכללי כמה שפחות ורק אם באמת נצרך. הלוויות שהייתי בהן עירבבו אותי לגמרי, ברמה של חודש התאוששות לנפש. ממש לא מתאים שהיית הולכת. חיבוק אהובה אנחנו כאן לשמוע❤

אחרי כמה הלוויות קרובות מאוד כנערה,
לא הולכת להלוויות שהן לא מקרבת משפחה ח"ו. פשוט לא. גם אם זאת אמא/אחות/אח של חברה קרובה..(קרו מקרים) וגם לא בזמן הריון.
טוב שאת מודעת לעצמך.
ונשמרתם מאוד לנפשותיכם- גם הנפש, לא רק הגוף.
אל תרגישי לא נעים שלא הלכת. רצוי לנחם, רצוי להיות תומכת, רצוי להתפלל לעילוי נשמת.. אבל רק בגבול שלא הורס את הנפש שלך.

לא נכנסים לבתי עלמין. ממש מקובל והגיוני

שמעכשיו שיהיה לך רק בשורות טובות ושמחות אמן.

על אחת כמה וכמה לוויה של אדם שנהרג באסון כזה.
אני לא חושבת שאנשים/נשים צריכים תירוץ כדי לבחור לא ללכת ללוויות מעבר לזה שזה פשוט קשה להם מידי.

נורא. פשוט נורא.

דיברנו הרבה בשבת. בנות גדולות. שאלות קשות. תשובות אין הרבה. הלב שבור וכואב כל כך.

שבת מהגיהנום

נוראי.

השבת בעלי שר עם הילדים שירים שקטים של רחמים מה'..
( כמו רחם, אל תקצוף ה' וכו) וישבתי בצד ולא יכולתי להפסיק לבכות.
אויייי ה' תרחם עלינו