פורום הריון ולידה (עמוד 2061)

חובה להתקשר לפני למרכז הרעלות

מהניסיון (הרב🤦) שלי, אם זה לא משהו מאוד חמור, הם אומרים לתת לילד לשתות חלב ולעקוב אחריו...

אבל תמיד כדי קודם להתקשר אליהם!

1. שערי צדק. פשוט מושלם. צוות מהמם (חוץ מאחות אחת שהחליטה שהבת שלי לא אוכלת🙄). הייתי בביות מלא והרגשתי בבית מלון!!

2. זו לידה ראשונה?
אם כן, לוקח ללידה זמן ולכן הייתי הולכת אחרי הלידה, אבל אזיוויש.
(אלא אם את גרה ממששש רחוק, ואז הייתי הולכת שבועיים לפני ולוקחת בחשבון שיש מצב להיתקע שם חודש)

3. אם את הולכת ללדת בשערי צדק, יש להם קורס הכנה ללידה מעולה, ואחרי הלידה במידה ואת יולדת אצלם את מקבלת החזר מלא!

ביררנו על אחד מהקופה שעושים שם אבל התאריך הקרוב שמתחילים כשאני כבר בתשיעי בע"ה 🙏. זה זה?

הוא מטעם בית החולים, לא הקופה..

כן הייתי חושבת על בית חולים בו את רוצה ללדת שכן קרוב אליך למקרה ו...
אני גרה רחוק מההורים ולא תכננתי ללדת אצלם אלא ליד הבית אבל כן היה לי בית חולים קרוב אליהם שידעתי שאלך אליו במקרה ותתפתח לידה כשנהיה אצל ההורים. הלכתי לשם כדי לראות איפה המיון יולדות נמצא כדי שיהיה לי מושג לאיפה בערך להגיע במקרה הצורך...

מעדיפה לא לנסוע את הנסיעה הרחוקה אחרי הלידה בעזרת השם אל בית הוריי, אבל כמובן שאנחנו לא מתכננים כלום 🙂

גם במחיר של המתנה ממושכת... אז הייתי ממליצה לפני שבוע 39 שזה הטווח הנורמלי ללדת. אני גם חשבתי שלידה ראשונה זה מאוחר, ובסוף ילדתי בתחילת שבוע 39

3- לידות בשערי צדק ולידה אחת במעייני הישועה.

1. מבחינת חדרי לידה, בשני בתי החולים היה לי מצויין ממש!! צוות מקצועי ותומך. מקום נעים וצוות מקסים!
בכל בית חולים אפשר "ליפול" על צוות מצויין או על צוות שפחות טוב לך איתו. צריך להתפלל לשליחים טובים.

מבחינת המחלקות אח"כ, אני הרגשתי בשערי צדק יותר טוב. גם מבחינת הנוחות והרווח בחדרים וגם מבחינת האוכל. מבחינת הצוות המלווה בשניהם היו אחיות מצויינות והיו גם קצת פחות..

עטד שיקול מבחינתי זה הביות המלא. בשערי צדק הרגשתי שיש לי הרבה יותר ליווי, תמיכה והסבר בכל הנושא של הטיפול בתינוק, גם התנאים היו יותר מתאימים. במעייני הישועה הרגשתי שהיה פחות מודעות לנושא (זו הייתי גם לידה רביעית ולא הרגשתי הרבה צורך בהסבר ותמיכה, אז אולי בגלל זה פחות קיבלתי.)

2. שאלה טובה🤦 לא נראלי כ"כ שיש עליה תשובה. יש נשים שיילדו בשבוע 37 ויש ב42. יש תוך כמה שעות בודדות ויש תוך כמה ימים🙄
לםי דעתי, תזרמי עם התחושות שלך ושימי לב שאת נינוחה ובאווירה טובה לפני הלידה. אם השהייה הרבה אצל ההורים פחות זורמת לך או לבעלך הייתי נמנעת מלהיות הרבה זמן לפני.

(וסתם שאלה, למה חשוב לך ללדת דווקא צמוד להורים? מבינה את הצורך לסוע אליהם אח"כ, אבל מרגיש לי פחות שיקול. מקסימום הם יצטרכו לסוע קצת יותר הרבה כדי לבוא להיות בלידה/לבקר אותך, מרגיש לי עדיף מאשר שאת תסיעי יותר או תלדי במקום שפחות טוב לך..)

3. לא עשיתי🙃

מלא בנות המליצו לי על שעצ וזה קרוב להוריי אז חשבתי בכל מקרה אם זה "יפתיע" כנראה שאכן אלד בצפון 🙂

שעות ביקור לבעל- לפי מה שהבנתי במעייני הישועה יש פחות שעות ביקור ומעיפים יותר מהר את הבעל מאשר בשעצ.

במעייני הישועה יש מחלקה עם שהייה חופשית, זאת אומרת שהבעל יכול להישאר כל שעות היום ובלילה ללכת. הבייבי זו לא המחלקה של הביות🥴

אני גיליתי את זה רק אחרי הלידה והיה מאכזב מאוד! למרות שבפועל האחות שהייתה לי במחלקה כן נתנה לבעלי להיכנס גם לא בזמן ביקור רגיל...

מכירה מישהי שאחרי לידה קשה ממש לא נתנו לבעלה להישאר איתה אפילו דקה מעבר לזמן הביקור והיא ממש יצאה בדיכאון מזה.

ותצטרכי להתחיל את הספירה מחדש.
שבועיים מהלידה זה עוד זמן שהדימום יכול ללכת ולחזור.

באופן אישי, בפדיון כבר היינו מותרים.

ואני לא מנסה לעשות הפסק לפני שיש יומיים לפחות נקיים...
זה אופי הדימום, בא והולך. זה לא כמו מחזור שמגיע נחלש נגמר.
אישית לא הייתי מנסה בכלל להתחיל להתעסק שם רק שבועיים אחרי לידה...

חזר הדימום עכשיו..
תודה בכל זאת!

בהצלחה ובקרוב בעז"ה

אבל הייתי יכולה כבר קצת קודם.

חכי כמה ימים לראות שאין כלום ואז תנסי.

חבל לפגוע במקום עם הרבה בדיקות.

בשורות טובות בעז"ה וגאולה במהרה!

פעמיים לא הלך, אבל שווה את הפעם שכן ב"הצלחה

ואצלי לפחות הגוף היה ממש זקוק לזה, לשיקום הזה.

 

חוץ מעבודת המידות... באלי להגיד לעצמי משהו שירגיע אותי ואחכ לחשוב מה הלאה ולמה זה מרגיז ככ

א. המשפט המרגיז או יותר נכון המקום הנפשי שעומד מאחוריו, הוא שלו וכנראה הוא לא גבוה. יש לי את הבחירה אם לשמור על הרמה הגבוהה האישיותית שלי או להיפגע ולרדת לרמה שלו ולהתרגז מזה.
נגיד אם מעירים לי על איך אני מתלבשת המחשבה היא וואו איזה רמה נמוכה זה להעיר לבן אדם על איך הוא מתלבש, מה נסגר...

ב. "הנעלבים ואינם עולבים, השומעים חרפתם ואינם משיבים"
אני אף פעם לא מצליחה לדייק את המשך המשפט,
אבל האמת שזה גם לא משנה לי. החלק המשמעותי בשבילי הוא לא השכר על המעשה, אלא עצם המעשה. הגדולה שבמעשה. גם אם אין שום שכר למי שנעלב ואינו עולב בחזרה, זה חלק מהשאיפות שלי בחיים.
כמו שאם מקללים אותי אני לא מחזירה קללות כי זה בכלל לא בלקסיקון שלי. העולם הפנימי שלי לא כולל ולא בנוי מקללות, אז ככה גם אני רוצה שהעולם הפנימי שלי לא יכלול היעלבויות מאנשים/ סיטואציות/ משפטים לא במקום.

ג. מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.
חבל על העצבים.

(המשפטים האלו באים לי בד"כ אחרי שסערת הרגשות עוברת..)

ואם מישהו אחר מעצבן/פוגע- זה שלו לגמרי וזה לא מוריד ממני את החוזק שלי.

אפשר גם:
"אני טובה כמו שאני, ואני טובה!!"

את באמת טובה

עוזר לקבל קצת פרספקטיבה של זמן ולהרים את הראש מעל המים.

קוראת כל הזמן...

מתחילה להתייצב עם חזרה לעבודה מ"חופשת" לידה ארוכה...

חדשה מה שלומך יקרה?
@ניק חדשה

אז מדי פעם נכנסת לפה ומסתכלת... 

שיר שהמקור שלו באידיש, אני מכירה רק את התרגום לעברית.
מספרים על הרב צבי יהודה שהיה שר איתו:

אתה,אתה,אתה

בצפון-אתה, בדרום-אתה
במזרח-אתה, במערב-אתה
למעלה-אתה, למטה- אתה..

אתה,אתה,אתה

כשטוב-אתה, כשרע-אתה
ואם זה אתה- הרי זה טוב,
ואם זה טוב, הרי זה אתה..

אתה,אתה,אתה..

ואם זה טוב- הרי זה אתה!

גאונות!

עשית לי חשק לחזור לימי הסניף ולהכין לוח עם משפטים מעצימים כאלו

אין.

כשממש קשה לי שום דבר לא חודר.

אז קודם אני חייבת להרגע ואז כשאני נרגעת הראש מתחיל להגיד משפטים מעודדים.

מבחינתי כשממש עצבנית- עוזר לי להתנתק ולחזור רגועה.

ואיך?









(לראות סרט טוב...סידרה..משהו שגורם לי לצחוק, "לטייל" במחשבה.. חוזרת למציאות רגועה יותר...)

"דברי חכמים בנחת נשמעים"
כשהכוונה היא לא שאנחנו החכמים,
אלא כל המשפטים המעצימים נשמעים אצלנו במצב "נחת"
איזו מודעות עצמית מדהימה!
למדתי

נניח, לצורך ההסבר,

שחברה מהעבודה העירה לי שאני עושה לא טוב משהו שהוא בתחום אחריותי.

ומה שקופץ ראשון לראש, זה "למה מי היא שתשפוט אותי?" "היא לא יודעת מה אני כן עושה וכמה אני מתאמצת", וכו'..

 

אז התובנה שלי בעקבות השאלה שלך היא כזאת:

בד"כ מה שעוזר לי זה להרחיב את המבט.

 

לנסות רגע להבין מה כואב לי- שהיא לא מעריכה? שהיא בכלל מעיזה לשפוט?

זה כואב לי כי אני לא מקבלת הערות כאלה אף פעם.

אז רגע,

איזה מדהים זה!

אני אשכרה חיה בסביבה שיודעת לפרגן,

שיש אווירה של הערכה ואמון בין הצוות, 

החברות האחרות שלי כן מעריכות אותי ואת פועלי,

זה מעצבן אותי כי אני יודעת שזה לא נכון,

כי אני בד"כ מוערכת ויש לי דימוי עצמי חזק ובריא.

 

וכן הלאה כיד הדמיון הטובה עליי..

ואז דברי הגברת לעיל כבר לא תופסים מקום, בטלים ברוב, והרוב טוב.

כמעט תמיד הרוב הוא טוב. ב"ה.

ברגע זה אני מבינה שאני לא באמת אשמה

מחכה להמשך ❤️

לא יודעת מה קורה איתנו. כן ניתוח לא ניתוח. יש מצב יולדים היום!
ואני ממש בלחץ כי לא רוצה שיהפכו את זה לניתוח חירום כי המצב הוא לא חירום. חירום זה אומר שיש מצב שלא יכניסו את בעלי ושכל ההליך לא יהיה ״קיסרי ידידותי״. גם בלילה זה לא הזמן הרגיל של הניתוחים והמנתחים פחות טובים. אומרת להם שאני מעדיפה שלא בלילה, לא לעשות את זה חירום... הם אומרים טוב יש לך מזל כי חדרי הניתוחים מפוצצים היום. תישארו פה עד הבוקר ונעדכן.

מ3 בלילה עד 8 בבוקר אנחנו בבית חולים בקושי עוצמים עין. שמו אותנו בחדר שעושים בו מוניטור, מיטה הכי קשיחה ולא נוחה בעולם... בעלי נמנם על כסא מסתובב. בקיצור לא להיט במיוחד כשאנחנו בלחץ ואני גם לא מרגישנ טוב. כל הזמן מבקשת עדכון מהאחיות ...
ב8 וחצי בבוקר נכנס הרופא שקיבל אותנו ב3 בבוקר ואומר שהחליטו שהיום אני יולדת, והחליטו להכניס אותי לשגרת הניתוחים הרגילה מהצהריים. משמע - אני יולדת היןם. בניתוח! (שבוע לפני זה רק הבנו שזה באמת הולך לניתוח ...). אמרתי תודה לאל שהם מכניסים אותי לניתוחים הרגילים ושזה יהיה ממש כמו הניתוח שהיה אמור להיות שבוע בדיוק לאחר מכן.

נתנו לנו פחות משעה לאכול כדי להכנס שוב לצום של לפני ניתוח...
מחפשים מה לאכול קונים כריך בפועל לא מצליחה להכניס כלום לפה. לחץ מטורף. 12 שעות מורטות עצבים.
מספרים להורים, אומרים להם מה להביא לנו (באנו לא מוכנים בכלל), כלכך הרבה דברים שארזו לנו מזוודה. אמא שלי הגיעה סביבות 10 בבוקר ואני מצליחה לתפוס תנומה בחדר המתנה על אחת הכורסאות.
בשעה 13:00 אנחנו מקבלים חדר במחלקת יולדות. כלכך מוזר, עוד לא ילדתי ואני כבר משתכנת שם.
הכל כלכך שונה מהלידה שציפיתי לה. אין חדר לידה אין צירים מטורפים אין אפידורל. מקבלת חדר במחלקת יולדות עוד כשאני עם בטן של חודש 9. הזוי.
מתארגנת לניתוח, בשעה 14 ״מסיעים״ אותי במיטה לחדר ניתוח, בעלי ואמא מלווים אותי ואני נכנסת לתוך החדרי ניתוח. נכנסת ממש ללחץ, מתחילה קצת לדמוע... מנסה להירגע. באים אנשים מציגים את עצמם, שואלים שאלות. מגלה שמנתח אותי המנתח הטוב שרציתי - תןדה לאל איזו השגחה! נרגעת כמעט מיד.
נכנסת לחדר ניתוח עצמו, עד עכשיו נזכרת בזה כמו בחלום... מלא תאורה. בא המרדים ומכניס לי את ההרדמה בזמן שמחזיקים לי בכתפיים שלא אזוז. מיד כל החלק התחתון נרדם לי. פוחדת שמרגישה וכל פעם אומרים לי לא לדאוג כי אני לא מרגישה כלום... מבקשת שיבדקו שבאמת לא מרגישה כלום (כי מרגישה שנוגעים בי ומתעסקים לי בבטן) אומרים לי לא לדאוג- כבר התחילו בניתוח! אני באמת לא מרגישה... מרגישה שכמעט מתעלפת, הצוות מנסה להרגיע אותי ואני חוזרת להכרה... מסדירה נשימה ודופק.

אחרי שמתחילים ואני מרגישה קצת טוב יןתר מכניסים את בעלי, כולו לבוש סטרילי כזה. יושב לידי מאחורי הראש שלי.
מהרגע הזה הכל היה כלכך מהיר. אחרי דקות בודדות המנתח אומר לנו שרואים את הראש והנה הראש בחוץ וכמה שהתינוק חמוד. ואז בכי קורע לב. ושמים אותו עליי והוא מיד מפסיק לבכות. שוקלים אותו והוא בוכה ואז שוב שמים עליי ומיד מפסיק לבכות. לא מפסיקה לנשק אותו ולייבב כמעט בלי קול. ובעלי שכמעט בחיים לא ראיתי אותו בוכה ממש עם דמעות. שמים את התינוק בידיים שלו ובעלי לא מפסיק לבכות בחיים לא ראיתי אותו ככה (כותבת את זה עם דמעות בעיניים).
אחרי כמה דקות שלנו ביחד בעלי יוצא החוצה עם התינוק בדרך לבדיקה בתינוקיה- בדיוק בחוץ עומדות אמא שלי וחמותי.
לא מאמינות שכל הסיפור הזה מרגע שנכנס לקח כמה דקות! תכלס כל מה שסיפרתי מרגע הכניסה לחדר ניתוח לקח 25 דקות. לי זה היה נראה כמו נצח.
אחרי שבעלי הלך הייתי קצת פחות רגועה אבל גם הייתי מסטולה התחלתי לפטפט עם הרופאים והצוות. משם לקחו אותי להתאוששות שם גם סיממו אותי קשות 😅
ואז החלמה... לא קלה. כואב מאד לקום, להרים את הגוף, הגב, הבטן, ללכת, ללכת לשירותים וכו׳.
היינו בבית חולים עד מוצאי שבת (הגענו בשלישי בערב). היה לא קל בכלל. תינוקי עם צהבת שבקושי ראיתי והרגשתי.

ברוך ה׳ עכשיו בבית. שווה את הכל!!!

כיף לקרוא סיפורי קיסרי. ב''ה שהכל עבר בשלום! גם עם הצהבת והכל. מקווה שההנקה תסתדר. תתאוששו יקרה!

...הרגשה מפחידה ממש.
ריגשת כשהוא נרגע עלייך.. חמודי!

ושניכם בריאים ושלמים

וואו חלום לשמוע ממך את המשפט האחרון, ידעתי!!! מניסיון😍😍😍
מלוא חופניים נחת ובריאות שתהיה לך!

שתזכו לגדל אותו בנחת, שלווה והמון אהבה
💗

בעז"ה שמעכשיו יהיו רק רגעי נחת וכיף❤❤

זה נקרא משעמם?? לא יודעת איך ארדם בלילה.. חח
תודה רבה על השיתוף!
מתי גילו את הצהבת? כשבעלך יצא איתו לבדיקות?
המון מזל טוב אהובה ורק אושר מהפשוש.

איזה אושר שהקטנטן כבר איתך
❤❤❤

סיפור מהמם!!
ניתוח זה נשמע ממש מלחיץ 😱
איזה גיבורה!!!

כתבת מדהים!

בשמחה באהבה בשלום בפרנסה בשפע,

שיהיה צדיק גדול וירא שמיים אמתי אמן.

בפורום את כל ההריון
את כל הלבטים
בחששות
מה ציפיה , לפס הכמעט שקוף בבדיקת הריון
וכמובן כל הבדיקות וכו׳

אוהבת אתכן מאד !!! ❤️

זוכרת את תחילת ההריון שלך פה.

איזה כיף שאת אחרי עם בונבון קטן.

הרבה נחת ובהצלחה בהנקה👶

יואא איזה כיף שאת אחרי!
ונשמע סהכ שהיה לך חוויה טובה
מזל טובבב!!

סליחה על השינוי החד- מה שלומך? ילדת בת או בן?

פיזית שלומי ב"ה טוב...
נפשית ואווו...
תודה שאת תמיד דואגת ושואלת❣️

אשמח ממש ממש לשמוח איתך ביום אחר. כרגע שולחת חיבוקים ❤️❤️❤️

הלוואי והיה לי משהו מנחם לומר לך
בנתיים רק חיבוק ענק ענק

ה' תרחם!!

באמת הלב קורס מלהכיל

נראה לי שאת צריכה להתנתק , לפחות ממה שאפשר. לא טוב לך עכשיו לשמוע או לקרוא חדשות על האסון במירון.
לא טוב לך לחשוב יותר מידי על השכנה.
על החברה קשה לא לחשוב...

אולי תנסי לחשוב על הנשמות שלהן, של כולם. שנמצאות במקום טוב ומלא באור.

מאוד מחמם את הלב
❣️

ומה עם שבתות? עכשיו שהן ארוכות זה ממש הזדמנות. לא?

גם אני נתקלתי בזה, בהחלט מבאס וקשה.
מן הסתם גם חברות שלך עסוקות ככה שלא רק 'בגללך' לא יכולים להפגש כל הזמן.

הפיתרון שאנחנו מצאנו זה שבת חברות.
שבת אחת נסענו, שבת אחת אירחנו..
מה שנח ומסתדר לכולן
כל פעם עם חברות אחרות וככה זה גם מגוון ומשאיר טעם של עוד.
בשבת יש חופש, אין עבודה, אין שום לחץ. זה הזמן האידיאלי.

נשמע נורא וקשה וטראומטי. ב''ה שישנה. חיבוקים

בס״ד

איזה ניסיון זה, להיות עד לדבר כזה!!!

שה׳ ישקיט את ליבך הדואב מכל המחשבות והזכרונות וירפא את נפשך מכל מה שראית.

המון נחת מהקטנה המתוקה, וכל הברכות של טוב גלוי בע״ה ❤️

כל כך יפה להגיע למחשבה הזאת מהמקום הקשה שהיית נמצאת בו
בשורות טובות יקירה ❤

לוקח אותו יפה?
כדאי מאוד מאוד לנסות. שלא יצרח מרעב.

אני בגיל הזה נתתי 90 בערך ואם היה צורך הבאתי עוד 30

אז השאלה היא רק עם הכמות...
תודה אבל (:

זה ממש משתנה בין ילד לילד.
אצל הבן שלי זה גם משתנה בין ארוחה לארוחה
יש ארוחות שבהם הוא אוכל 120 חלב
ויש ארוחות שאחרי מנה של 120 הוא אוכל עוד 120 מטרנה

ותינוק ממש נח, לא דואגת מזה..

סתם עכשיו לא יודעת איזה כמות לתת לו.
בכל אופן, בסוף הוא בא איתי.

לק"י

להבא, נראה לי שהייתי משאירה מנה של 60 מ"ל בבקבוק+ עוד 60-90 מ"ל, שיחממו לו עוד 30 כל פעם למקרה שיהיה עוד רעב.

ובקשר לזה שלקח בעבר, זה לא תמיד עוזר (האמת שגם תינוק שלוקח בקבוק מידי פעם, עלול יום אחד לסרב לקחת פתאום. ככה עשה לי הגדול. וביום שחזרתי לעבודה, פתאום חזר לבקבוק כאילו כלום).

לערבב עם מים או תמל לדרגת סמיכות שאפשר לאכול עם כפית, ולתת לתינוק
יש מגוון רחב של דייסות

אבל אם מערבבים עם מים צריך להמתיק את זה איכשהו כי אחרת זה ממש לא טעים..

לראות איזה דברים היא אוכלת,
ולנסות לתת לה ארוחות יותר מסודרות.

זה סבבה בגיל הזה?

כמובן, שזה במצב שהילד אוכל כמו שצריך.
כל עוד יש חלב, וזה לא מחליש אותך, את יכולה להמשיך להניק. אבל תתייחסי לזה יותר כפינוק ולא כארוחה.

הבן שלי עכשיו היה בן שנה וקצת לפני כבר התחלנו שיאכל יותר מוצקים (וזה גם ממש התאים לו)
וקצת אחרי גיל שנה הפסיק לינוק לגמרי.. (הפתיע אותי קצת המהירות של התהליך, אבל סה״כ היה טוב ב"ה)
מעל גיל שנה לא חייב הנקה או תמ"ל, כמובן כל עוד זה מתאים לילד..

בהנקה והילדון לא אכל מוצקים טוב ולא היה מוכן שום תמל הפסקתי להניק והפלא ופלא תוך כמה ימים התחיל לאכול מוצקים ממש מסודר וטוב .. לתמל עדין סרב אבל זה בסדר אחרי שנה אין צורך בתמל במיוחד עם הילד לא רוצה

שיהיה מסודר וטוב. בין לבין מים, תה, מיץ טבעי.
גם אצלי לא הסכימו מטרנה בגיל כזה. מי שלא רגיל זה מגעיל לו לפעמים.

ממש לא קטנוני! הכי נורמלי בעולם שיעריכו את ההקרבה המטורפת הזאת.

וכמו שכתבו לך זה לא קטנוני בכלל!
את גם עושה המון וגם צריכה לספוג את תלונות העייפות שלו שמבחינתך לא משתוות לעייפות שלך ולך אין את המקום המעריך הזה..
ממש מובן.

ואם את רוצה עצה, תתחלקי איתו בקימות. איך שמתאים לכם. אולי את לקטן והוא לגדול, אולי את להנקה והוא למוצץ
אולי את בלילה והוא בבוקר...
נשמע מוזר להציע למישהו עייף שישן קצת פחות, נכון?
אבל ככה זה.
כשאין אחריות לקום, גם אין הערכה לשינה.
תשאלי כל מתבגר ומתבגרת, האם אחרי 12 שעות שינה הם עייפים או עירניים...
כשנושא הקימות יהיה מדובר בינכם (לא בקטע מתלונן אלא כחלוקת תפקידים)
הוא יתחיל לשים לב לקימות שהוא לא קם, ולא יראה זאת כמובן מאליו, פסיכולוגית, הוא יהיה קצת פחות עייף.

ואולי מה שיעזור זה הערכה מאיתנו, אז כמי שחוות את הקושי לקום כמה פעמים בלילה, תדעי שאת פשוט מלכה 👸

אז דיברנו עכשיו.
והוא טוען שאני כן מעירה אותו, פשוט על שטויות.
כאילו, יש בזה משהו. כי מבחינתי לשינה שלו אין התחלה ואין סוף, וזה גם ככה עניין רגיש מבחינתי כי הוא יכול פשוט להירדם בערב שבת שעדיין הילדים ערים ואז אני נשארת עם כל הבלגן.
אז בגלל שזה משהו בלי נקודת התחלה וסוף, אני יכולה להעיר אותו לפעמים כדי לבקש את הפלאפון שלו, או איפה המפתח של הרכב או משהו כזה..

אז אני מבינה אותו מצד אחד שיש דברים שאני צריכה לא להעיר, אבל כשניסיתי להגיד לו מה אני מרגישה הוא נפגע ונכנס לחדר.
אוף
מתסכל
זה תמיד קורה כשאני רוצה לדבר על משהו שמפריע לי

למה בערב שבת הוא הולך לישון לפני שהילדים ישנים? כלומר אם לא אכפת לך אז סבבה, אבל אם זה נרשם לך ברשימת הפעמים שהוא ישן במקום לתת לך את הזמן, אין סיבה שיילך לישון.
ולא, אני לא מקבלת "נרדמתי" כתירוץ (תירוץ מוכר לי מאד מהבית 🧐). נרדמת? סבבה דיברנו על זה מראש, ועכשיו אני מעירה אותך ואתה קם עם חיוך ועושים את זה יחד הולכים לישון יחד.

אולי פעם הבאה שאתם מדברים על זה תנסי לנסח את זה כמה שיותר כמה קשה לי, מה חסר לי, דברים טכניים שהיית רוצה שישתנו, וכמה שפחות לנסח כהאשמה או דרישה ..
לא שיש לי מושג שככה דיברתם, כן? אבל כתבת שהוא נפגע והלך לחדר אז אולי זה יכול לעזור...

לשבת לדבר.לפעמים כשמדברים זה נשמע קצת כמו האשמה וגורם לצד השני להתגונן.
אז אולי מכתב יציג טוב יותר את הקושי שלך ואז תוכלו לשבת לדבר איך אפשר לעשות שלשניכם יהיה נעים וכייף יותר.
למשל אם לא אכפת לך שלא יקום אז תגידי לונשאת לפחות מצפה ליותר הערכה ותפרטי מה זה הערכה בשבילך.
בשביל אחת הערכה זה שיתן עוד 10 דקות בבוקר לישון ויגיד לילדים אל תפריעו לאמא
בשביח אחרת הערכה זה כוס קפה בערב כשאת כבר גמורה ולאחרת זו מילה טובה
אז תפרטי למה את זקוקה..
ועוד דבר אני למדתי שזה לא חכמה להעמיס על עצמי הכל ואז להתמרמר אז אם אני צריכה עזרה אני אומרת במפורש.
וכן אצלנו רק אני קמה בלילה לילדים( לא מדברת על מצבי קיצון שילדים חולים וכו..) אבל כשיש יונק החלוקה היא שאני על היונק והוא על האחרים שוב אם זה פעם בלילה והתעוררתי לא אעיר אותו בשביל זה אבל אם זה כמה פעמים אז כן אעיר אם לא שמע..
ודבר אחרון בדיקות דם לבדוק שאין חוסרים וגם לבדוק תזונה יש מאכלים שגורמים לעייפות.
ואולי הוא גם עובד בעבודה פיזית קשה ולכן עייף?
ואחרון חביב לדבר על הנושא של השינה שלו ולראות מה אפשר לאפשר ומה לא שייך.
נגיד לקבוע זמן מנוחה שלו ובמקביל גם זמן מנוחה עבורך.

ולא לעשות כל בעצמך ואז לריב איתו, מה זהשווה?
דבר שני, איך השינה שלו? האם הוא נוחר? אנשים למשל שנולדים ממש השינה שלהם כל כך דפוקה לפעמים שעשר שעות שינה זה כמו שעתיים של שינה נורמלית. מנסיון. אם הוא מאד נוחר כדאי לשקול בדיקת שינה שתבדוק מה איכות השינה שלי ואיך אפשר להקל. יתכן שהוא באמת באמת מאד עייף (ויש כמובן גם אפשרות של חוסרים בברזל ובי12)

שיחיה העייף הלאומי, היינו מתווכחים עד שקלטתי שהוא פשוט באמת כל הזמן עייף. ושלחתי אותו לעשות בדיקת דם ולקחת חוסרים... אולי חוסר בברזל או משהו? כדאי לבדוק ולא להזניח...

איזה אישה טובה את.
תדברו ותעשו חלוקה. שהוא יקום לגדול לפחות.
ובערב שבת אם נרדם שהילדים יקפצו עליו. אין סיכוי. את אחרי לידה ועם פיצי. זו עייפות שהוא לא מסוגל לדמיין בכלל.
שילך לרופא אם הוא עייף קיצוני. ולשיחה עם מישהו שמשפיע עליו על מה זו אישה יולדת מניקה. ומה זה דורש ממנו.

אחרי שפרגנתי לו לישון. ובסוף הגעתי למסקנה שלו מותר להיות עייף ולי מותר להעיר אותו לתינוק כמו שאני קמה. תכלס אני הייתי עייפה הרבה גם לפני שהיו לי ילדים, אז אין סיבה שהוא לא יהיה עייף גם אם לא קם לילד. והוא היה ישן מאוחר כי ידע שלא צריך לקום לילד, אז החלטתי שזה לא הגיוני, שהוא יקום גם ושיתכנן את השינה שלו בהתאם.

הלוואי והיה לי איך לעזור...

אני רק

קראתי את כולכן, ולא יודעת למה התחלתי לצחוק.
כנראה שילוב של עייפות, אבל גם פתאום הבנתי שבאמת לא הגיוני לא לישון, לא לדבר איתו על זה ואז גם לא להבין למה הוא לא מבין אותי.
אז תודה שעזרתן לי להתאפס.
גם דיברתי עם בעלי והוא אמר לי שאין בעיה שאני אעיר אותו אם קשה לי.
אז סיכמנו שאני אתחיל להעיר אותו אם אני עייפה וצריכה עזרה ואפסיק להעיר אותו על שטויות קטנות אחרות.

ורק מוסיפה כדי להסביר, נגיד אם הוא נרדם בערב שבת (על הספה כמובן), זה לא שהוא לא יתעורר אם אני אבקש, פשוט אני מרגישה לא נעים להעיר.
וזה לא שאני עושה הכל, אנחנו בסך הכל ממש מתחלקים, פשוט זו הייתה נקודה שקשה לי

אבל קיצור, המסקנה העיקרית היא, אם יש משהו שמפריע, לדבר על זה זה רעיון מוצלח.
מסקנה עיקרית נוספת, כשאני עייפה אני לא חושבת.
לילה טוב לכולכם, הלכתי להתאפס על עצמי

בע"ה הריון תקין משעמם ובידיים מלאות!

היריון בריא ותקין עם ידיים מלאות ❤

כל הכבוד על השיתוף המחזק!!! המשך בריא וקל !!

שיהיה בשעה טובה!!

אגב, חומר על בסיס מים אפשר חופשי לפי מה שהבנתי.
לי האחות אמרה שלזוגות שעלולה להיות בעיה, השמן שקדים עלול מאוד להפריע. לכן לא קנינו לייתר ביטחון.
איזה כיף לשמוע 💗

לצערי הרופאת נשים שלי אמרה שזה לא מפריע והקשבתי לה..

נכון שיש הנחייה גורפת לשימוש בחומרי סיכה לזוגות שמתחתנים

אבל לא בהכרח שיש צורך בזה בכלל וגם לא בפעם הראשונה

קודם כל לענין הנפש, האם זה רק בנושא של הריון? את בטוחה?

 

איך את בכללי? יוצאת הולכת עושה כמו פעם? יש לך חשק לדברים נחמדים וכיפיים? את עייפה הרבה? את מרגישה שיותר נח לך תמיד לבחור באפשרות של להישאר בבית\במיטה מאשר להתלבש ולצאת? יש דברים שמשמחים אותך ממש?

 

כי גם שנתיים אחרי לידה, יתכן שיש דיכאון קל. אם את מרגישה עייפות נפשית רק בנוגע להחלטה על עוד הריון זה דבר אחד. אם זה מלווה אותך בכל תחומי החיים זה דבר אחר. ואם זה אכן כך, יפה שאת אצל מטפלת, אבל כנראה שהיא לא מתאיה\טובה לך, ואת צריכה משהו אחר. מטפלת אחרת או אולי תקופה מסוימת של תרופה לעלות יותר על דרך המלך 

(מאמר מוסגר, B12 תקין, האם זה אומר בתוך הסוגריים? כי הרבה פעמים זה ממש לא מספיק. צריך להיות באיזור 350 ומעלה )

 

ואם בהכל את מרגישה רגיל ורק בהחלטה על הריו ןיש עייפות הנפש, אז כמה כיוונים. לדבר עם הבעל. והרבה. להסביר לתמלל להמחיש וכו. הרבה פעמים הלחץ הגלוי או הסמוי שמרגישים מהבעל גורם לעייפות הזו. ואם את תרגייש אחרי הרבה שיחות שהוא ממש מבין, ממש מקבל את ההרגשה שלך, מכל הלב, רוצה שיהיה לך טוב ולא רק "מסכים" למנוע כרגע אלא "מבין" שצריך למנוע כרגע, הרבה פעמים עצם הידיעה הזו וההכלה שלו מורידים את הלחץ הנפשי לאפס.

 

אני אישית לא מאמינה בלהביא ילד כשלא מוכנים, ובטח לא לפני שתשללי במאה אחוז דיכאון ממש, גם אם הוא קל, ותטפלי בו . 

חיבוק ענק, ושהקב"ה ישלח לך החלטות טובות בזמנן.

יש לי חשק לדברים כיפים ב"ה
אבל לפעמים אני קצת בלי המון חשק לדברים כמו פעם 
בקורונה היה לי דאון .. זוכרת ש@מק"ר כתבה פה פוסט על יציאה מדיכאון ואני בלילה ישבתי לכתוב גם שזה שהיא כתבה שהיא יצאה מזה אז גם אני מחכה לכתוב.... היה קצת מאתגר אז
אבל לאט לאט משתדלת ליעשות דברים שעושים לי טוב
אשמח מכן לרעיונות כאלה... נגיד כמו יוגה וכאלה... אם יש לכן רעיוונת
תודה רבה 3> 

אני אישית בהמלצה ודחיפה של כולם הלכתי לפילאטיס ועדיין מתמידה
זה פותח הכל!! את הנשמה, הנפש, הלב
לא תאמיני כמה
כתבתי פה בעבר נדמה לי, המטפלת שלי אמרה לי: אם בדיכאון (או בדכדוך או במצב רוח לא משנה מה) את מרגישה כאילו כל יום קוצצים לך את הכנפיים, אז חצי שעה הליכה בחוץ/התעמלות וכו מצמיחים לך את הכנפיים חזרה.

וב"ה גם את תהיי במקום טוב יותר, זה יבוא! תאמיני בזה!
וגם אם רשמית אני כבר לא מוגדרת בדיכאון, עדיין יש המון התמודדויות ביום יום, כל דבר מערער, יותר קשה לתמודד מול מצבים יותר מורכבים
אין מה לעשות, לומדים לחיות עם זה ולהתקדם גם שם ולכבוש עוד יעד ועוד יעד

עדיפות למשהו שכן מעלה קצת הדופק - לא מטורף לא צריך ריצה ומשקולות, כן מאד כדאי הליכה, כי זה משחרר אנדורפין וזה ממש טוב ומעלה את המצב רוח מיידית.

מעבר לזה קשה לייעץ בלי לדעת מה התחביבים שלך

לי עוזר מוזיקה ולראות סרטים מצחיקים וקלילים ומלאכות יד.

 

בקשר להריון מציעה לך לשבת לחשוב עם עצמך, לדמיין אחרי ההריון, את התינוק הקטן החמוד, את הטיפול בו, את שתי הילדים שלך משחקים ביחד, ולראות אם זה עושה לך מספיק חשק בשביל להתגבר על הפחד. אם לא- אז לא עכשיו. את לא במקום מתאים.

חיבוק גדול!

מאוד, נראה לי שבערבים יותר פעיל פה. אל תעלבי מותק, זה לא בכוונה רעה.. ❤️

באמת נשמע עייפות גדולה.
הייתי בודקת מאגרים של ברזל, ויטמין בי12
ואם את לא מרגישה מוכנה, אז אפשר לחכות עוד כמה חודשים.

אני חושבת שהכל זה הנפש.

וההרין הרצוי או הלא רצוי- שמדברים איתך עליו או לא-

זה מציף אצלך דברים אחרים,

שהנפש שלך מתמודדת איתם,

ואולי אין לה מקום להכיל עוד התמודדות,

ש'לוקחת' כוחות נפש.

 

זה מובן ממש ממש.

חיבוק גדול

 

מציעה לך לדבר עם המטפלת שלך על זה.

ולהסכים בינתיים להיות בערפל

והמצב ישתנה,

לאט לאט ופתאום תהיי במקום שונה לחלוטין.

 

מקווה שעזרתי..

זה באמת מציף אצלי דברים ,סתם כי אני לפעמים מרגישה עייפות כזו לא פיזית שאאני מנסה להעביר אותה וכאילו צריך פניות להריון ולידה וכו את צודקת ממש. השאלה מה עושים עם זה?

ואת מצויינת שכתבת את כל זה. מרגיש שזה באמת משולב עייפות של גוף לנפש.

לי היה נשמע מטיל שקראתי אותך שחיזוק של עייפות הנפש ישפיע ויחזק את עייפות הגוף.
לתת זמן והקשבה לעצמך- מה את אוהבת לעשות, בחברת מי טוב לך להיות, אולי גם קצת להתרענן מבחינה רוחנית, לטייל אולי עם הבעל וגם עם הילד. אולי להשתתף בעזרה הדדית בקהילה (נתינה מביאה שמחה!)

תחשבי מה יכול "להעיר" אותך בנפש.

ותבחרי משהו קטן. מתחילים בקטן ועם האוכל הוא התאבון.

בע"ה תדעי ימים טובים ומלאי אנרגיה!

מבינה איך את מרגישה והלוואי וה' ישלח לך כבר את הישועה שלך
היא בטוח תבוא אנחנו לא יודעים מתי אבל היא תבוא
זה מה שאני אומרת לעצמי
חיבוק ענק יקירה יהיה טוב! ❤

נפש, ויהיה לך עוד ילדים יפים מתוקים וצדיקים,

תתחילי לאכול בריא תעשי תרגילי נשימות ותוך

שבועיים תרגישי מעולה,בהצלחה רבה רבה יקרה

ובקרוב תשמחי אותנו בבשורות טובות אמן.

נשמע שיש לך קצת דכדוך כזה. הגיוני, אחרי כל ההתמודדויות של השנה האחרונה.
אני מעלה אפשרות, שאולי המחשבה על הריון מעייפת אותך, אבל אם בפועל תגלי שאת בהריון זה דווקא יתן לך כוח, והחיים שצומחים בך אולי יעייפו את הגוף אבל יתנו משמעות חדשה לנפש וישמחו אותך.

הייתי בול במצב שלך... אומנם 3 בנות והקטנה בנתיים עוד לא שנתיים אבל בערך מאז שהיא הייתה בת שנה רציתי ופחדתי. אפילו דיברתי על זה פה....

בעיני האישיות לחלוטין מצב כזה זה לא הזמן לעוד ילד. כי הריון לידה ותינוק דורשים טונותתתת של כוחות נפש וגוף. נשמע שאת רוצה אבל הנפש קצת מאחורה. ממליצה קודם לטפל בה ולחזור למנוע קצת. ולהפסיק כשכן חשים חיוניות ורווחה. אני סופר מבינה אותך. שלי גם בן שנתיים. ועם רווח די גדול מאלה שמעליו. אז הראש אומר לי שחבל ורווח גדול ועוד אחד. אבל הנפש שלי (וגם הגוף. אבל עם כוחות הנפש מגיע כח לטפל גם בגוף) כל כך כל כך לא שם. רחוק מאוד. אז אני מקשיבה לה. כי לא מאמינה בלעשות את הדבר העצום הזה ממקום של חולשה. לא נכון בעיני ומדרון חלק ורטוב לנפילה.
מה סוג הטיפול שלך? אולי להחליף? זו פסיכולוגית או עו''סית קלינית? מנוסה? נעים לך שם? תחשבי על זה. כי בסופו של דבר זה כן אמור לעזור קצת בהדרגה.
עזבי מה שאנשים אומרים מאחלים או חושבים. זה שלהם. אל תתעסקי בזה.
תחפשי לעצמך תמיכה ומקורות כח. וכשתרגישי שהנפש במקום שלו יותר אני מאמינה שהגוף יתאושש גם. ומגיע הזמן להוריד עוד נשמה.

אז אל תשכחי להתפלל שיהיה לך כח... וגם לעשות דברים בעניין נשמע שיעזור.

יש משהו שמפחיד אותך מעבר לרגיל?

לא קל לסחוב ככה כל כך הרבה זמן.
ושואלת, אולי לא הבנתי נכון? את מרגישה ככה כבר שנתיים? אז כבר מלפני הקורונה.. אם את ככה כבר שנתיים באמת זה לגמרי הנפש.


אם לא, ואת פשוט לא יודעת איך "תאכלי" את זה, אולי שווה לחשוב כבר מעכשיו על דברים פרקטיים שיוכלו לעזור לך אחרי הלידה, נניח הבאת בייביסיטר/ עזרה בבית/ קניית ציוד שיסיע (מייבש מדיח איי רובוט וכו)
ובהצלחה ממש.

אנו אוסף עוד משהו קטן, אני חושבת שכמעט לכל אחת יש תקופה, ארוכה יותר או פחות, של פער בין הרצון הטהור להריון, לבין המוכנות אליו. התקופה הזאת היא באמת מורכבת ודורשת כוחות נפש לא קלים, אז חיבוק על התקופה הארוכה כל כך!

טיפ שלי-

לא נכנסים להריון כשמרגישים ככה!!
לא לא לא!

חכי שתרגישי חזקה, ושמחה לעוד הריון.

בנתיים תחפשי מה ישמח אותך, ימלא, יתן לך כח.
תגידי לבעלך חד משמעית ובפתיחות- הגוף שלי עייף!! ואולי גם הנפש. זקוקה להגיע למצב שילד נוסף מגיע מרצון וכח!
קחי משהו למנוע עכשיו נקודתית, וגם בהמשך. עד שתרגישי שהרצון+הכח מגיעים ביחד.

תרשמי לאיזה חוג שישמח אותך, תתאווררי, תמלאי את עצמך..

ברור שיש רצון לילד..אבל את צריכה כח ואנרגיה טובה..
תני לעצמך עוד זמן יקירתי, שזה יגיע מתוך שמחה גדולה וכח.

בהצלחה!!!💗💗💗

הילד בן שנתיים+ , זה הזמן לא? 

בא לי ככ לשחרר, באמת מכוונת את התפילות שלי לשם למי שכתבה
אם יש לכן רעיונות לדברים שיחזקו אותי, ואולי רעינוות לפעילויות לנפש לשחרר ולהירגע ולשמוח 
חשבתי על קורס לחשיבה חיובית וכאלה, מכירות משהו ? 
אוהבת אתכן

אין חוקים בענין...
אחרי הילדה הרביעית הפסקתי למנוע בגיל עשרה חודשים, כי רציתי..
ואחרי הילד החמישי היה לי ברור שאני מונעת לפחות עד שיהיה בן שלוש.
היחידה שמחליטה מתי הזמן זו את. ובעלך כמובן יחד איתך.
לא השכנה ולא האחות ולא שום ''נורמה'' זו או אחרת שאת רואה כאן או שם.

לא כולל עיסוקים הנוגעים למסך, מהנסיון שלי זה לא משחרר כמו שזה פשוט מפתה..

לכי לים או לחוג שמעניים אותך פעם בשבוע

תעשי דברים בשביל עצמך

תצאי ותבלי

אפילו אם בהתחלה תצטרכי לדחוף את עצמך לעשות את זה

החיים יפים, את צעירה וכל החיים לפניך, חבל שתבזבזי את עצמך

תעלי את רמת האנרגיה שלך 

מעל שעה צריך ללכת להבדק גם אם את יודעת שזה ציר מדומה.
התקשות ארוכה זה לפעמים העובר שלוחץ כלפי חוץ תנסי להסחין אם זה זה או באמת ציר

חלק מהם אמרתי לבעלי, לא יודעת אם זה העובר או הרחם כי זה לא תנועות וזה כואב קצת אבל זה מרגיש כאילו הוא נדחף כלפי הדופן באמת... אני מקווה שלא ימשיך ככה גם היום אבל אם כן אני אנסה לשים לב אם זה העובר או ציר...
תודה!

אין לי פה מרכז בריאות האישה והרופאה שלי לא נמצאת פה היום...

לתת לך הפנייה למיון

ההבדל היחידי שהוא ממש מהותי ומבדיל ביניהם הוא שציר אמיתי מוביל לקיצור של צוואר הרחם וצירי ברקסטון היקס לא. ברקסטונים יכולים גם להיות פזורים לאורך היום, לא סדירים, לעבור במנוחה ושתייה וכו' - אבל אני מכירה גם נשים שהיו להן צירים סדירים וכואבים מאוד וזה היה בסוף ברקסטון. אז אם את חוששת, הדרך היחידה להבדיל ביניהם היא ללכת למקום שיעשה לך אולטרסאונד ויבדוק את אורך צוואר הרחם.

אין סביבך איזשהו מקום עם אולטרסאונד? מיון של יד שרה, מוקד חירום של הקופה או כל מקום אחר? חבל ללכת למיון של בית חולים רק בשביל אורך צוואר, אבל תכלס זה גם לא כזה נורא ובשעות הבוקר בדרך כלל לא עמוס שם כל כך.

 

הבטן כולה מתקשה לך? או רק חלק ממנה? אצלי יש "התקשות" (שאני נוגעת וזה קשה כמו אבן) שהיא כואבת, אבל היא רק בחצי בטן למשל. ואז זה באמת העוברית בפנים שמחליטה להילחץ ולדחוף את הגב שלה עליי. אני יודעת את זה כי אני לוחצת בצדדים של הבטן ויש הבדל ברור, צד אחד קשה ואחד ממש רך.

יש לידי אולטרסאונד רק מחר אבל אולי במרחק נסיעה יש גם היום אני אברר אם ימשיך... וכן, הבטן כולה מתקשה לי. אבל היום ברוך ה' זה קרה רק פעם אחת בניגוד לשישי ושבת...

פעם אחרונה שבדקו לי אורך צוואר זה היה לפני שבועיים וחצי והיה 35...

אם זה קורה יותר ארבע פעמים בשעה או יותר - צריך לבדוק. ואם זה עמום ואת לא בטוחה אז כמובן להחמיר וללכת לבדוק בכל זאת. לא סדיר זה מעודד (: לא כואב זה לא פונקציה בכלל, לי היו צירים מוקדמים שגרמו ללידה בשבוע 25 והם לא כאבו בכלל עד שהגעתי כבר לפתיחה 2 (אבל זה לא היה כמו שאת מתארת, זה היה לי ברור שזה התכווצויות והן לא היו עמומות בכלל). 

 

בינתיים תקפידי לשתות הרבה - יותר משני ליטר ביום, ותשתדלי לא להיות הרבה בחום.

היו לי אולי ארבע התקשויות לאורך כל היום, בוודאי לא ארבע בשעה, ממש לא כמו בשישי ושבת
חוץ מזה היו עוד כמה פעמים שבאמת העובר נלחץ לדופן וגרם להתקשות במיקום מסויים בבטן ולא כל הרחם (נניח עכשיו הוא עושה את זה גם...) אולי זה קשור לזה שהייתי היום בבית במזגן כל היום וביום שישי נסענו בחום אימים (בנסיעה התחיל לי כל הצירים האלה, אז אני בהחלט מאשימה אותה). המסקנה, טוב שיש מזגן!

צומת תפוח זה צומת ליד הישוב תפוח, שמוביל להרבה ישובים בשומרון ולבקעת הירדן.

איתמר זה ישוב בשומרון, ליד אלון מורה.

מעולם לא הייתי שם, שוב תודה.

ש.ד.

יהודה בן מילכה
בניה בן אביבה
עמיחי בן רונית

היו שלושה
יהודה בן מילכה
בניה בן אביבה
עמיחי בן רונית

גם.למבוגרים זה קורה אחרי וירוס.
אני גמורה אחרי וירוסים שבוע שבועיים.. תני לו זמן..
מצד שני אם את לא רגועה תעשי ב.דם

ואם האוזניים לא בסדר אז בכלל. אם לא יעבור עוד כמה ימים תבקשי בדיקות דם מעמיקות.

קריאת סיפורים ביחד
לשיר ביחד שירים שכוללים משחק (שירי אצבעות וכו)
אמבטיה ארוכה יותר

אני פחות בקטע של עיסוי
ולאחרונה הוא לא אוהב אמבטיה, אז אני מתקתקת.
סיפורים זה מעולה, הוא מאוד אוהב.
שירים גם, אבל נראה לי פחות יעסיק אותו.

לשים לו במיטה איזה בובה / ספר ולתת לו לשחק במיטה עד שהוא נרדם .. אפשר להקריא לו סיפור שהוא במיטה .
ללטף אותו כשהוא במיטה שיכנס למצב שינה

כשאני יושבת לידו נותנת לו יד.
לפעמים הוא מתיישב/ נעמד/ מתחיל להשתולל, ואז אני לא נותנת לו יד.
זה יכול לקחת גם שעה-שעה וחצי, עד שהוא נרדם.
אני רוצה להרגיל אותו להרדמות יותר עצמאית, אבל עוד לא עשיתי עם זה משהו.