פורום הריון ולידה (עמוד 2093)

ואם גם זה עושה עצירות, אז יש תכשירים יקרים יותר שלא עושים- ספאטון, פלורוויטל.
ומבחינת תזונה- לשתות הרבה, לאכול ירקות ודגנים מלאים, וכדאי גם לשלב תמרים כל יום.

רוצה מכלתחילה משהו עדין ממש. ושידוע שלא גורם לעצירות

 

סבלתי מאוד מאוד לפני תקופה. וממש לא בא לי שוב

לא זוכרת את השם המדוייק אבל זה באריזה ורודה כזאת
לי זה היה מעולה
אחרי הרבה נסיונות של כדורי ברזל

מגיע באבקה
לוקחת תקופה ארוכה אחרי שניסיתח כמה סוגים לא מרגישה השפעה על מערכת העיכול

אין לו תופעות לוואי (לפי מה שהסבירו לי פעם הוא נספג בדרך שונה שלא משפיעה על מערכת העיכול)
לוקחת אותו מההריון של הגדולה ולא עשה לי אפילו תופעה אחת קטנה.. מעלה לי את הברזל כמו טיל!

אם את בכללית מוכרים אותו בערך בחצי מהמחיר שמוכרים בשאר החנויות.. (60 בקופה לעומת 100+ במקומות אחרים)

במכבי זה 100+, דווקא בסתם בית מרקחת מצאתי ב70-80..

העלה לי מדהים בלי שום תופעות והטעם טעים לא כמו הספאטון
רק המחיר יקר יחסית אבל זה שווה לי

תצטרכי רק לנסות מה יתאים לך לגוף שלך.

אבל תנסי להתחיל במה שכן ידוע כיותר ועדין ותקחי רק פעם או פעמיים ותחכי לראות מה קורה עם הקיבה לפני שאת ממשיכה...

ספאטון מוצלח ויש גם ברזל נוזלי של אקוסאפ שהוא יקר אבל מעולה גם לילדים, חשוב לקחת בדיוק לפי ההוראות !!

במקביל תמעטי בקפאין בכל צורה כי זה פוגע בספיגת הברזל

עצירות או תופעות לוואי במערכת העיכול, ועוד אני לוקחת 3 כדורים ליום כי ההמוגלובין שלי נמוך רצח

ואם הוא לא יודע זה הזמן ללמוד.
לשטוף כלים, לעשות כביסה, לעשות ספונג'ה ולהכין אוכל בקטנה

עם כל הקושי שבזה כי זה לא בא להם טבעי כשהם לא עשו את זה מהתחלה אין מה לעשות הוא חייב להתגבר ולהתעלות על עצמו
בהצלחה ומזל טוב

מכבס, מבשל, מנקה..
פשוט הוא בתקופה עמוסה ממש, ועושה עד כמה שיכול.. אבל הוא מוגבל מאוד בזמן, ולא נמצא המון בבית (ואני תומכת מאוד במה שהוא עושה ורואה בזה חשיבות).
אנחנו מנסים למצוא את האיזון כדי שכן יהיה לו יותר זמן לבית, אבל עדיין זה לא מספיק...

אין מה לעשות פשוט לקבל את זה שלתקופה הקרובה הבית לא יראה כמו שהוא תמיד נראה ולעשות את המינימום בין דניכם
אל תתני לזה להוריד אותך ולגרום לך להרגיש רע
זה רק בית שיהיה מבולגן לא קרה כלום זה רק תקופה

בקשר לרצפה רק סלון תתחילי לסדר ולמחרת לשטוף אפילו ניגוב קל,

כי כשמשארים הכל למחרת אין כוח לעשות הכל,בהצלחה יקרה.

זה המוןןןןןןןןן
תשני נשמה
מעכשיו
עד הבוקר למחרת
ושוב ושוב
והריצפה תשאר שם
גם מחר
מ.ב.ט.י.ח.ה!

ואני מבינה שחשוב לך מה שבעלך עושה אבל כנראה גם ההריון הזה היה חשוב לכם, וכיון שאין גמדי קסם או משהו צריך לעשות חושבים מחדש על סדר העדיפויות בזמן הקרוב. אתם לא רוצים להגיע למצב של קריסה חס ושלום. כרגע את צריכה לישון זה מה שהגוף שלך צריך ואת צריכה לתת לו וזה יותר חשוב מכל מה ששניכם עושים. כל השאר מגיע רק אחרי זה. 

אם יש אופציה לקחת עזרה חיצונית מה טוב אם לא אז בעלך יצטרך מעט להוריד הילוך בחודשיים הקרובים וגם את הציפיות מהבית תורידו.. אפשר לשרוד.

עודחודש בוודאי תרגישי טוב יותר. 

חד פעמי גם לבישול וגם לאכילה,
מזון קנוי מוכן לאכילה,
ליטול ויטמינים
לאכול ולשתות כמה שיותר בריא ומסודר
אם יש ילדים בגיל שניתן לתפעל- אז לתפעל כמה שיותר לסידור וארגון
ואם צריך ואפשר- גם להביא עזרה חיצונית.
העייפות מאוד מוכרת ומובנת. פשוט לישון כמה שאת צריכה 🤗
בהצלחה!!!

בחודש וחצי- חודשיים הקרובים (יכול להיות שגם אחרי) הבית לא יהיה כמו שהוא רגיל להיות.
עושים את המינימום הנדרש.
דבר שני, אם יש מאיפה לקחת עזרה, לוקחים. בין אם זה נערה שתבוא בתשלום לעשות את הדברים האלה, משפחה קרובה שיכולה לעזור, חברה טובה שיכולה לבוא איזה ערב או כל דבר שעולה לך.
דבר שלישי, ישנים בכל הזדמנות שמתאפשרת. זה נצרך.
ודבר אחרון, אפשר להחליט על משהו אחד שעושים היום. היום אני רק עושה כביסה, מחר אני רק שוטפת כלים וכו'. ברגע שמרגישים שיש טיפונת כוח עושים את המשימה היחידה הזאת. וזהו. אח"כ חוזרים לנוח.

וחושבים איפה אפשר להקל על עצמך. אם זה לאכול בחדפ, לנסוע שבתות כדי לא להכין שבת וכו'..

השבועות האלא כל כך קשים!
תתנחמי שעוד מעט זה אמור לעבור בעז"ה!
ככה היה גם בהריון הקודם?

פעם במלכים, בירמיה, במיכה.. זה מה שעולה לי.מובן מההקשר... כנראה בגלל זה לא מצאת בגוגל

זה די יעיל
אבל ממש מבינה אותך
פיכסה הג'וקים הדוחים האלה

וזה ממש עזר, אבל לקח זמן..😬 לא מבינה מה הם מחפשים בסלון דוקא

ברור שזה אמור להיות שיקול בהבאת ילדים לעולם.

למדינות עם ילודה נמוכה יש בעיה קשה של הזדקנות אוכלוסיה, ואם המגמה הזו תימשך - לא יהיו מספיק צעירים כדי לאפשר קיום בכבוד של הקשישים.
(כשמדינות מערב אירופה מקבלות את ההגירה המוסלמית אליהן, זה נובע גם מהצורך שלהם באוכלוסיה צעירה.)

למיטב זכרוני הרב אליעזר מלמד התייחס לאחרונה לנושא הזה מבחינה תורנית.

את העובדה שאנחנו כבר למעלה מ70 שנה אחרי השואה ועדיין לא הגענו לכמות היהודים שהינו לפני שאיבדנו 6 מיליון מבני עמנו.
וברצינות, במה הדיבורים על הגבלת הילודה שונים מהנסיונות של פרעה להמעיט אותנו?
שאז זה נעשה מתוך שנאה ופחד והיום בשם הדאגה לעתיד?
שאז האויבים שלנו ניסו להגביל אותנו והיום הם קולות מתוך העם?
בתורה כתוב"פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה".
4 פעלים הבאים להדגיש את הריבוי את ההתפשטות.
כשיש דיבורים על כל מיני תיאוריות כאלה ואחרות אני קודם כל מחויבת למי שברא את העולם, ובעיקר סומכת עליו שאם הוא נתן לי את הציווי הזה הוא גם ידע להתמודד עם הבעיות שהוא יצור.
לא צריך להתרגש מכל השגה של פרופסור שלמד כמה שנים וכבר יודע לנבא את העתיד.
העתיד יכול להתפתח לכל כך הרבה כיוונים לא צפויים.
אנחנו צריכים להפסיק לחשוב שאנחנו מנהלים את העולם...

בני אדם השתלטו על העולם. לאן עוד אמורים להתקדם? לאנטרטיקה?

להכחיד אותנו. שטויות במיץ.

בארץ המובטחת לא תהיה בעיית מקום. הכל טוב. חיים באמונה.

כל פעם ניק חדש עם הפניה לאיזה אתר או כתבה
מה לא עושים בשביל רייטינג

קראתי עכשיו כתבה על זה שאחוז היהודים מכלל האכלוסיה בארץ ירד . מייד עלתה בי מחשבה שאולי כדאי ללדת עוד ילד...
כנראה שלא יקרה בגלל הגיל, וכנראה שעשינו את שלנו בעניין הזה ונחכה לנכדים.
מה שאתה כותב נשמע לי שטויות. הארץ מלאה מרחבים לא מנוצלים, בפריפריה. נראה לי שיוצרי הכתבה חיים במדינת תל אביב ושם באמת יש צפיפות אוכלוסין. יש בארץ ישראל מספיק מקום לכולם.

עכשיו אתה מבין את היתרונות?

הנה ב"ה מדינת ישראל מחוסנת ויוצאת מזה, בעוד אירופה מתכווצת וקולטת את השכנים שלנו (טריטוריה עתידית עבורנו?)

תשאיר את החשבונות המגוחכים האלה לבורא עולם
דמוגרפיה היא יותר גילוי עתידות מאשר מדע שנותן משהו אמיתי.
תקשיב לאהבת החיים הפנימית שלך, ותביא ילדים לפי כוחך וחשקך. לעצור את עוצמת החיים בשם איזה חשש אידיאולוגי ערטילאי זה מעשה מוזר למדי.
"אין בן דוד בר עד שיכלו נשמות מן הגוף".

https://www.yeshiva.org.il/midrash/44109

(בקצרה: הוא לא שולל שזה יכול להיות שיקול במצבים מסוימים, אבל למעשה הוא אומר שכיום אין צורך לחשוש מזה.)

לא נתחשב בכל ערבוש שיש לו איזה חתיכת אדמה ובגלל זה לא נשב בכל האזור

נפסיק לפחד מהם ונזכור שזה הארץ שלנו

 בניה לגובה והכל בסדר

השמלאנים הם אלה שצריכים לפחד

אז להפסיק להגדיר כיהודי ובעל זכות שיבה לארץ כל גוי מזדמן

שבמקום לצמצם ילודה שירחיב את שטח הארץ שלנו וידאג שנפסיק למסור ולפנות שטחים וככה לא יהיה לו צפוף.
תודה ושלום.

פעם חשבו שלא יהיה אוכל לכל האוכלוסיה, לא זוכרת בדיוק באיזו שנה אבל לפני שנות האלפיים.
והעובדה היא שיש היום יותר אוכל פר בנאדם מאשר אז. פשוט הצלחנו באופן טכנולוגי לייצר הרבה הרבה הרבה יותר מזון בפחות שטח מאמץ וכסף.
ונהיה בעולם פחות ופחות עוני אבסולוטי

חסר שטחים? רק אחוז קטן מהעולם מיושב. וככל שהטכנולוגיה מתפתחת אנחנו מסוגלים לגור במקומות שפעם לא חשבנו ליישב

בקיצור- דווקא ילודה גבוהה מפתחת את הכלכלה שמפתחת את הטכנולוגיה ומאפשרת לכלכל את הזקנים.
במקומות עם ילודה נמוכה הכלכלה על סף קריסה כי נהיה יותר נתמכים מאשר אנשים שמייצרים כלכלה

שכבר עשרות שנים אומרים לנו שאין מקום לאוכלוסייה העולמית בכלל והנה העולם ממשיך להתקיים.
מבחינה כחכלית זה טוב שיש ילדים.
באירופה האוכלוסייה המבוגרת מאוד דומיננטית ותראי מה קורה היום בסין עם המדיניות של ילד אחד שהיתה שם.
כל אחד יעשה מה שהוא רוצה.
אני מרגישה שיש מגמה שלוחצת על ישראלים שלא להביא ילדים. ובכלל יש כל מיני ניסיונות להכתיב צורת חיים זרה בתקשורת בכל מיני דברים.
כשבינתיים הערבים מביאים לא מעט והמסתננים שמנסים לתת חהם לגיטימציה ולא מזמן אפילו דיברו על איחוד משפחות למסתננים, דבר שיביא לארץ עוד אלפים ויפגע בדמוגרפיה שלנו

יש מלא מקום
יש ברכה מה'
הכל יהיה בסדר

עד שיש מקום אחד עם קצת אויר...

אם חשוב לך האוויר בגולן או בגליל..
ענין של סדרי עדיפויות.

יש מספיק מקום תאמיני לי...

ואם לא אנחנו אז הבדואים כבר מזמן משתלטים פה לאט לאט

 

 

המתאים

מאוד מטריד אותי שכ''כ צפוף במדינת ישראל.
מאוד מטריד אותי שמדינת היהודים מלאה בלא יהודים. מילא אלה שחיו כאן לפני קום המדינה, אבל למה למלא את המדינה בעוד ועוד לא-יהודים?
באמת נהיה צפוף.
כדאי להגביל הגירת לא יהודים
כדאי לעודד, כלכלית, הגירה של ערבים למדינות אחרות
כדאי לספח שטחים נרחבים של יו''ש כדי להרחיב את שטח המדינה באופן ''רשמי''.
כדאי לעודד ילודה בציבור היהודי בכללו כדי שישמר פה רוב יהודי מוחלט

אהבתי!

צודקת!!!

אומרים שבזמן הגאולה הארץ תמתח..
יאללה, משיח זה הפתרון...

כפי שאמרו פה עד שנה.

ניהיה לי כתמים שבאים והולכים כמה ימים לפני הדימום עצמו.ואז זה גם מאריך את הזמן עד שאפשר לטבול.בשנים קודמות שהספקתי עם הגלולות לא היה את העניין עם הכתמים אולי זה מעיד על משהו לא תקין?

או מומחית פוריות. אבל בכללי אין צורך להילחץ. מה גם שיש עניין שהגוף עובר תהליך גמילה מהגלולות

לכן אחרי גיל 35 נהוג לברר אחרי חצי שנה של נסיונות

עוד מעט אנחנו שם. שיהיה בקלות ובברכה לכולנו.

זה לא אומר שמיד כמובן, וזה טווח רחב
לא דומה 35 ל38 וכן הלאה.. אבל זה סטטיסטי, וזה טוב להיות מודעים לזה.

אחרי גלולות 

לא כיף לעבוד(ספציפית בעבודה שעבדתי בה) אבל היה לי כיף לחזור.
לא להיות תקועה כל הזמן בבית עם התינוק, לצאת כל יום. לא להניק יותר, שהתינוק כבר לא תלוי בי ב100%. וואו חתיכת הקלה על החיים.
חוץ מזה היה קצת מאתגר בקטע של השינה, למרות שבדכ הוא ישן לילה שלם אבל הלך לישון באותה תקופה די מאוחר ככה שגם אני הלכתי לישון די מאוחר והייתי צריכה לקום מוקדם.

אתם יכולים להחליט שבלילה בעלך מביא מטרנה לתינוק/ת ונותן לך לישון רצוף, או חצי לילה את וחצי לילה הוא.
מה זאת אומרת המטפלת הבריזה? רק התחלת לשלוח אליה וכבר היא מבריזה? לא יודעת מה הסיפור אבל הייתי שוקלת לעבור למישהי אמינה שתקבל אותו/ה כל יום כי את חייבת ללכת לעבודה.

בהצלחה!!

בימים הראשונים שהייתי מסתכלת בשעון הייתי אומרת לעצמי "בשעה הזאת טיילתי איתה .." "בשעה הזאת היא בטח אוכלת והיינו הולכות לישון.." 

 

התגעגעתי אליה בכל רגע ביום אני כל כך מבינה אותך! וזה בכלל לא היה משנה שחזרתי לעבודה טובה.

 

אני אמא שאוהבת את חופשת הלידה שלה להיות איתם כל היום לנשנש אותם..להניק..לטייל..לנוח יחד..

 

כל כך אוהבת שישר נכנסתי להריון שוב 

 

העייפות תשתפר ..פשוט הגוף מתרגל עם כל הצער.

 

חיבוק גדול

המזל שהיא היתה במעון במכללה אזהמשכתי להניק הייתי איתה בהפסקות.
ואז באה הקורונה...
פעם שנייה היתה בגיל 9 חודשים ואז שמחתי. הרגשתימדזה טוב לשתינו. טוב לה להיות עם ילדים וטוב לי החופש והשחרור. שהיא לא רק איתי כל הזמן..
את נשמעת נורמלית. מתרגלים וזה עובר מה שלא נורמלי זה ההברזה של המטפלת

כשחזרתי עם תינוק בן 3 חודשים, היה קשה מאוווד. כשחזרתי אצרי חצי שנה הקושי היה מתון יותר והיה בו גם קצת מקום לכייף שבלחזור, לפגוש אנשים ובסך הכל א י איהבת את העבודה שלי.
אבל בהתחלה, זה קושי ברמה הפיזית, געגוע לתינוק, להנקה, כל היום חשבתי עליו.
לאט , לאט, כשהרגשתי שהתינוק מסתגל , גם אני נרגעתי יותר.
( כשחזרתי אחרי 3 חודשים, נרגעתי רק בגיל חצי שנה, יש משהו לא טבעי בלהשאיר תינוק כ"כ קטן).
ולגבי זה שחוזרים לעוד עבודה בבית- סיפור חיי...
לא קל בכלל.
לפעמים כשמסתדר בעלי עם הילדים ואני הולכת לנוח חצי שעה, ואז כל הערב נראה אחרת. לא תמיד זה מתאפשר.

לוקח חודש-חודשיים להסתגל
שהילד יסתגל
ושהמערכת תסתגל אלייך בחזרה.

מסתכלת על כולם סביבי
לא מצליחה להתרכז בכלום
יש לי מין מבט בוהה כזה, אומלל
מחכה רק לרגע שחוזרת הביתה להניק
(ואני לא חוזרת לפני 4-5 חודשים, ועדיין)
חושבת שהפעם מאריכה עד תחילת שנהל הבאה

אגב זה בדכ עובר לי אחרי יומיים שלושה
אני כבר עמוק בעבודה
אבל הקושי הפיזי של חוסר השינה, ההתרוצצות בלפזר ולאסוף, הקימה המוקדמת בלי פשרות אחרי לילות קשוחים, והשאיבות... זה נשאר כל השנה הראשונה

אצלינו כשמישהו חולה נשארים יום אני יום הוא (אין סבתות זמינות)
כנ״ל גם בטיפול בבית. זה לא את חוזרת ממשרה למשרה, זה שניכם מטפלים גם בילד וגם בבית. אחרת זה מתכון להתמוטטות בטוחה
את ממש לא מפונקת מן הסתם יש צורך בשיחה וחלוקת תפקידים מחדש עם הסתגלות למצב החדש שאתם משפחה ואת כבר לא בחופשת לידה ולא יכולה לעשות הכל.
וזה קשה
ומתגעגעים
והם חולים הרבה בגיל קטן. לומדים לג׳נגל

והתינוקת זה כיף. יכולה להחליט לבד מתי אני עושה מה. לצאת, לראות עולם.
מבחינת העבודה מאתגר לי מאוד!
גם אני חזרתי עכשיו אחרי חצי שנה חלד..

וגם יצאתי המון באמצע כי לא אכלה/ הרגישה טוב

אני לא מבינה בחזיות של נקסט
אבל יש בתירצה חזיות הנקה איכותיות במחיר מאוד זול.
יש שם טבלת מידות אבל אני לקחתי פשוט את המידה שיש לי בחולצות רגילות ויצא מושלם.
אולי שווה לך לבדוק שם.

זה האתר
http://www.tirtsa.com

יש להם טבלת מידות, עם הוראות מדידה. את תראי שהמידה שלך בארץ מקבילה לקאפ אחד פחות אצלם.
לדוגמא במקום C85
להזמין B85 שבטבלה כתוב לך באיזה מידה זה מופיע באתר.

לדעתי מדדתי את עצמי לפי איך שכתוב באינטרנט
ויצא מצוין ממש
נוחות בטרוף
ממשיכה ללבוש למרות שכבר לא מניקה
הם נראות ענקיות
אבלמהם לא

אבל בהריון יכול להיות קצת חלבון בשתן.
לכן עושים מעקבים, לראות שהחלבון לא עולה הרבה ואז זה אולי דלקת..

הרבה נחת ותמשיכו להנות ממנה!!!

קסם שער ב12:30 בלילה וגורם לי לכתוב שירים במקום לישון.אבל קסם.

היא באמת נשמעת קסם.
אבל פשוט המילים שלך יצרו בעצמן קסם, איך ששילבת בין הרגעים הקטנים הפשוטים היפים והמאתגרים עם העומק של החיים. התחברתי.

ובהצלחה לך!

מחכה כל כך להיות שם כבר, וממש העברת את התחושה המיוחלת ❤

תודה על השיתוף❤, מזדהה מאד!

איזה יפה כתבת... השאלות בסוף גרמו לי לחייך ולדמוע ביחד...
הרבה נחת!

מהתרגשות.הבן שלי בן שנה וחודש וממש מתאימות לו המילים

כתבת מהמם

תקשיבי אחות,
את והכשרונות שלך,
טפו טפו טפו...🤗😘

כתבת ממש יפה ומרגש.
אני גם כל הזמן חושבת איפה היינו לפני שנה ואיפה היום..
שמים וארץ.

למרות היום הקשה שעברת..
מקוה שהשיר מעודד אותך קצת💔

איפה היית עד עכשיו עם הכתיבה הזאת?
או שתמיד את כותבת ואני פיספסתי?

חמודה. האמת שאני העליתי בעבר כמה וכמה שירים לכאן אבל כנראה שזה הכי תפס!

כמה חיים בתוך חרוזים
ממש רגשת!!
כמה יפה לפתוח עיניים לראות
להודות על חסדים

דבר ראשון, בעלך לא יהיה בשבת, אז אין משמעות לדחיה ביום.
דבר שני, אף פעם לא שמעתי שחייבים להתאמץ בשביל להצליח לעשות הפסק טהרה. אצלי זה ביום השישי במאמץ... בד"כ מעדיפה להתאמץ, אבל אם מאיזו סיבה לא מסתדר, אז לא.

להשאר בבית במידה ואת מצליחה לעשות הפסק.
בעיני ליל טבילה קודם, כמה שזו חברה טובה, היא תבין אותך, ואם לא באמת חבל..

במילא מותר/צריך לדחות. רק תשאלי רב אם עדיף לעשות הפסק ולדחות את הטבילה או שעדיף לדחות את ההפסק.

הייתי שוקלת מה אם מסיבה כלשהי תתבטל הנסיעה(בידוד, צינון, וכו..), והם כן יהיו ביחד בשבת, כשדוחים הפסק אין דרך חזרה...

אני לא חושבת שזו בעיה. רוב הנשים כמובן רוצות להיטהר הכי מהר שאפשר ולכן עושות ביום החמישי. יצא לי המון פעמים לעשות הפסק בשישי או השביעי בגלל כתמים קטנים בדיעבד יכולתי לשאול רב ולקבל היתר. או בגלל שכחה...
תעשי מה שנוח לך. זה כולה 24 שעות ואם בעלך לא איתך אז בכלל יותר קל לוותר על זה ולהגיע בלב שקט לטבילה.
אני לא חושבת שיש בעיה הלכתית לדחות את ההפסק. את הטבילה יש יותר בעיה.

בשבת הזו את הכלה. ואם זה היה הפוך? ובעלך היה הולך לשבת בלעדייך בליל טבילה שלכם?
אני הייתי נעלבת עד עמקי נשמתי במצב כזה.
יש דברים שקודמים לחברות.
או עושה שמיניות באויר כדי שתהיה לי ולבעלי דירה/ חדר שלנו בשבת הזו. ואם אי טפשר, הייתי נשארת עם בעלי וחוגגת את ליל הטבילה.

עשיתם שתי הזרעות בלי שום תרופות? רק מעקב ביוץ?
איקקלומין היא תרופה נפוצה ובטוחה וזה פרוטוקול מאד מאד מוכר ונפוץ בשילוב הזרעה. רק שהוא מעלה את הסיכוי להריון מרובה עוברים ואם זה משהו שאת לא רוצה כדאי לדבר על זה עם הרופאה

מבחינתי העקרון הוא שיש מהלך קבוע שמכין את הילד שהוא הולך לישון, פיזית ונפשית..

אצלי נגיד זה פשוט להחליף טיטול, להגיד לילה טוב למשפחה, ובלול קריאת שמע וזהו, יוצאת..
אם בוכה חוזרת להרגיע, אבל זה בד"כ יוצא משהו בסגנון להחזיר מוצץ.. לא משתק אותי..

זה לא שמההתחלה אני קובעת שהיא תישן ב19, אני מתחילה את זה בזה שאני מנסה לשחזר היום את השעות של אתמול, נניח כשזה היה ב21, אז השתדלתי לקראת 21 ואז ככה התקדמנו במקביל..

זה מאד קשה לאנשים שלא אוהבים להיות כבולים...

גם כי לא רציתי להיות כבולה, היינו יוצאים מלא בשעות הזויות

אבל מהשניה, יש סדר מאוד קבוע וזה דווקא כייף לי ממש, יודעת פחות או יותר מאיזה שעה יש שקט וזמן זוגי

יש פה ושם חריגות- אירועים, שבת לא בבית אבל סה"כ זה סדר קבוע וזה טוב גם לבנות

כאחת שאין לה בעיה להיות כבולה לבית.
אז כן, אני כל ערב בבית מלבד שבתות. וכשיש אירועים באמצע שבוע מזמינה בייביסיטר ולא לוקחת איתי את המתוק.
וטקס שינה מתחיל כ45 לפני השינה. מקלחת, פיגמה, הנקה ולילה טוב.
בשבתות זה קצת יותר משובש אבל על זה יש לי פחות שליטה

למשל אני לא מצליחה לסיים את הכל ב45 דק'
כי אחרי האוכל והמקלחת, אז יש עוד ילדים לקלח, וכל מיני צרכים עולים ויורדים ובינתיים הקטן חוזר לזחול ויוצא מפוקוס שינה

חחח, בקושי עם אחד אני מסתדרת..

אני בכללי חושבת שאני אמא נהדרת (לארבעה)
אבל יש לי באג קשה בקשר לשינה, מאוד קשה לי להשכיב את הילדים, מאוד !
וברור לי שאני חלק מהבעיה לא רק הקושי של כל ילד...
הכי קשה לי עם היונק שרוצה רק רק לינוק לפני השינה ולא נרדם

אמבטיה הנקה, קריאת שמע ושירים עד שאני מניחה אותו במיטה ישן או לא.
משתדלת לשמור על שעה קבועה, לרוב באמת אפשר לראות שהוא עייף בשעה הזאת, אבל אם יוצאים לקניות, סתם סיבוב, מיד כשחוזרים אני משכיבה.
גם כשחוזרים מסעדות שבת.
כשאנחנו ישנים מחוץ לבית, אני משתדלת לשים לב מתי הוא כבר עייף ואז משכיבה.

אז בעצם גם זה שאני נותנת בקבוק בחדר כשהוא חשוך ואז מניחה במיטה וקוראת ק"ש זה נחשב סוג של טקס שינה?
לא מצליחה לחבר לזה מקלחת כי אין שעה קבועה לשינה ולמקלחת כן יש פחות או יותר שעה קבועה.

ונראה לי שאני גם חוששת להשכיב אותו מוקדם מידי כדי שלא יסיים את הלילה ב3 לפנות בוקר.

ועוד שאלה,
איך אפשר להרגיל להרדם לבד?
עכשיו הוא נרדם כשהוא שוכב במיטה ומחזיק לי את היד או קצת טופחת לו על הגב ואני שרה לו או שמה ניגונים ברקע.
אם אני יוצאת כשהוא ער הוא מיד מרים את הראש עד שאני חוזרת.

כנראה יש לך את זה באופן טבעי, לא כי מישהו אמר שככה צריך...

וזו הירדמות עצמאית ונהדרת. באמת נשמע לי מושלם.

אין אופציה כזאת של להניח במיטה וללכת?
למרות שלא באמת רע לי ככה כי הוא ציק צק נרדם וגם כייף לי הדקות האלה שהוא מתפנק עליי אבל לפעמים זה היה נחמד אם הייתי יכולה פשוט להניח אותו וללכת.

כל עוד זה בגבול הטעם הטוב, ולוקח רק כמה דקות, זה מקסים בעיניי.
אם לך זה קשה, את יכולה לחשוב על שינוי. מותר לך, וזה גם אפשרי. אני חושבת שזה נפלא ואין צורך לשנות רק כי קיימת כזו אפשרות שתינוק יירדם לגמרי לבד.

אפשר להוסיף דייסת קורנפלור לבקבוק, שאמורה להשביע יותר

זה לא תלוי אוכל אלא תלוי ילד...
אבל אם את נותנת מטרנה גם בעלך יוכל לקום אליו וזה נותן לך אפשרות לישון ברצף..

וזה היה הטקס שלהם עם בעלי אחרי המקלחת..הרגשתי שהם אוכלים ככה הרבה יותר (כי זה פחות מעייף מהנקה..).

והם באמת ישנו מדהים , לא בהכרח קשור אבל שווה לנסות מאשר לוותר על הנקה לדעתי.

אז גם הרווחתי שנת לילה טובה וגם היקשרות בינהם לאבא.

לא יודעת לצערי מה כן יעזור...

לא משנה באיזה שעה הלך לישון, 8 וחצי או 11 וחצי

יש לי לפחות פעמיים לקום להאכלות...ולפעמים יותר

עכשיו זה בערך ב2 ובערך ב5
אבח זה גם תלוי גיל, ובשעות שינה של הילד
הבן שלי בדכ לא הולך לישון לפני 9 וחצי עשר ובדכ הארוחה האחרונה שלו היא לפני השינה....

אם הוא נרדם בהנקה אז זו הבעיה- שכאשר נגמר לו מחזור שינה אחד הוא חייב לינוק כדי להירדם בחזרה. אז מה שיכול לעזור זה לא המטרנה אלא להפריד בין ההנקה לשינה. להרגיל להירדם בדרך עצמאית.
וגם אם לא יעזור-זה נשמע תקין עדיין בגיל 4 חודשים.

יש פעמים שנרשם לבד במיטה ויש פעמים בעזרת קפיצות על כדור או נידנודים

תלוי ילד, ואין כל כך איך לשלוט בזה.
הבן שלי גם בגיל הזה, הוא נרדם לגמרי לבד בלי הנקה או משהו ומתעורר לאכול כל שלוש שעות בערך.
זה פשוט צורך שלהם,
אבל מבינה אותך זה באמת מאוד קשה.

אני לא יודעת מה השתנה מאז

במיוחד כשמתחילות לצאת שיניים.

פעם שמרתי על תינוק שמגיל 3 חודשים סבל כ''כ, שהיה נרדם רק עם טיג'ל, ורק אחרי 3 חודשים נוספים יצאה לו שן ראשונה.
ומהצד השני- רוב הילדים שלי לא סבלו כמעט, וישנו כמעט כרגיל בלילה. ורק בבוקר הייתי מגלה שן חדשה.

גם לנו זה היה ככה

אבל זה זכור לי גם מהילד הראשון שלנו, בגיל שלשה - ארבעה חודשים הם פתאום נפתחים יותר לעולם, וגם השינה קלה יותר.

אבל בסוף הוא יישן ואם תמשיכו בהרגלים טובים ולא תגרמו לו לפתח תלות בגורמים הרדמה, זה ילך ויהפוך להיות קל יותר. למרות שעכשיו זה נראה שלעולם לא תוכלו לישון יותר

מתעוררים לחיים
זה ידוע

אבל רוב התינוקות לא ישנים שנת.לילה רצופה בגיל הזה. הם לא יודעים שמדינת ישראל החליטה שאחרי 4 חודשים אמא שלהם צריכה לחזור לעבוד.
ההרגשה כאילו החזרה לעבודה משמעותה חזרה לשגרה היא מטעה...האישה עדיין אחרי לידה, מבחינה פיזית ונפשית.
אבל זו המציאות שלנו פה, ורובינו לומדות לתפקד מצוין גם עם פחות שעות שינה. אולי את יכולה לישון שעה, שעה וחצי כשאת חוזרת מהעבודה, זה מאוד משמעותי ונותן כוח.

נראה לי בערך באותו גיל
ועדיין בלילה קם לאכול כל 3 שעות... הוא עכשיו 4 חודשים
וגם היה לו איזה חודש שישן לילה ושוב התחיל לקום.
קראתי שזה קשור לגיל... אנסה לחפש קישור
משהו כמו-
שב3 חודשים בערך נרגע הכאבי בטן וכו ופתאום יכולים לישון טוב לילה שלם
ואז ב4 חודשים כשמתחילים ביום להיות עסוקים בגירויים מורחים את האוכל, ובלילה קמים להשלים קלוריות.... מקווה שהסברתי טוב

אפשר לנסות לרווח את ההאכלות בלילה
אולי עם מוצץ, הוא לוקח? זה יכול לתת עוד שעה כל פעם
כמובן בתנאי שעולה טוב במשקל

אין מה לעשות. כל שלוש שעות זה מצב ממש טוב יחסית. רק הילדים של אחרים ישנים לילה שלם ;)
לא הייתי נותנת מטרנה. אבל זו החלטה שלך.
באמת לחזור לעבודה זה די סבל. מתמודדים. עובדים על חצי כח. מגלים יכולות תפקוד שלא ידענו שקיימים. ובאמת כל המציאות הזו שאנחנו די חייבות להיכנע לה ממש מוטעית בעיני. אבל אין לי באמת פיתרון.

לא שפוי העולם.

יש הרבה ילדים שמתעוררים עד גיל שנה לאכול כמה פעמים בלילה. אפשר לעבוד על זה אבל לא לפני גיל חצי שנה.
יש ילדים שמתעוררים הרבה עד גילאים הרבה יותר גדולים.
ויש ילדים שישנים טוב גם בגיל כמה חודשים.
בכל מקרה חשוב לזכור שני דברים
1. שינה של תינוקות היא דבר דינמי. תינוק שישן לילות רצופים בגיל כמה חודשים לא בטוח ימשיך עם זה לנצח. וכן להפך. יש המון משתנים כמו שובע לאורך זמן, מחלות, שיניים, חוסר בטחון בסביבה, כניסה למעון, השלמה של זמן איכות עם אמא וכו'.
2. מה שעובד אצל השכנים לא בטוח יעבוד אצלך. גם אם השכנים מספרים לך שיש להם תאומים והם ישנים מעולה בלילה! אפשר לנסות, חשוב לא להתעצבן או להתייאש או לכעוס על התינוק אם משהו לא מצליח.
והכי חשוב תמצאי את הדרך הנכונה לך ולתינוק שלך. אל תלחצי מהסביבה. יש גם שיטות שונות של חינוך ולמידה לתינוק אבל רק מגיל חצי שנה והלאה כולל ייעוץ שינה אם המצב חמור.
בנתיים תנסי להבין שזה המצב, תנסי להסתגל ולמצוא דרכים לייעול ולשיפור בראש פתוח כמו: שנת צהריים, הקדמה של זמן השינה שלך, חלוקת קימה עם הבעל, שינוי תזונתי, מעבר לאוכל קליל יותר פחות מעייף ביום, הוצאת קפה מהתפריט דווקא הרבה פעמים מעוררת. וכו'
בהצלחה גדולה!
גילוי נאות, לא ישנתי שנת לילה רצופה כבר 5 שנים מאז שהגדולה נולדה. הילדים שלי קמים עד גיל מאוד מאוחר הרבה פעמים בלילה. אז אני הכי מבינה...
מקווה שלא ייאשתי אותך. כולנו באותה סירה
חיבוק!

לבעלי אתמול. שאין לי מושג איך אני עוד על הרגליים, לומדת כל היום, הולכת לישון בשתים עשרה, באמצע מניקה פעמיים ובשבע כבר קמה סופית.

אין לזה הסבר הגיוני, פשוט נראה לי הקב"ה שולח לי המון כוח בשביל להצליח.

שנה שעברה ילדתי חודשיים לפני תקופת מבחנים והתחלתי להשלים את החומר שבוע אחרי לידה, ובתקופת מבחנים עבדתי באטרף, קמתי בשש, נסעתי ללמוד באוניברסיטה, תוך כדי שואבת כל שלוש-ארבע שעות חוזרת בשמונה בערב מניקה חוזרת ללמוד הולכת לישון בשתים עשרה וקמה באמצע להניק ןלהרדים וחוזר חלילה
אמאאא רק להיזכר בזה עושה לי טראומות

ישנה ב12-1 עם קימה ל2 הנקות אחרי הורדה משמעותית ובקושי שורדת.
לא יודעת איך עשיתי ככה את המבחנים ועוד בסגר..

וכל יום את מגלה כמה זה עוד יותר קשה
ונהיית פקעת עצבים
ועייפה עייפה כי גם אין לך זמן להשלים שינה


אבל אחרי כמה חודשים כאלה את מגלה כמהה גדלת. והתעצמת.
ממני, שהחזרה לעבודה היתה לי קשה מנשוא, ועדיין לא קל ללכת לעבודה אחרי לילה של צרחות על שיניים, אבל אני ממש יכולה להגיד שגדלתי ובגרתי.

ואפילו לא קרוב לזה

ובגלל זה הם יכולים לישון יותר

אולי באמת היא בגיל שכבר אין לה סבלנות לתינוקים?
אולי שווה לקחת בייביסיטר?
מבינה אותך ממש.. חיבוק

אחרת בשמחה הייתי לוקחת
תודה יקרה

שווה לנסות
בכל אופן את תהיי איתה ביחד זה לא שאת משאירה אותה לבד בבית

תביאי לו מישהי. את שם אז זו לא חייבת להיות המטפלת של המדינה. סתם נערה שתתייחס אליו ותשעשע אותו כשהוא לא זקוק להאכלה וכד'. בתשלום. בהצלחה יקרה

וגם לא באזור שלי.. תודה ❤

ביקשת ממנה לבוא כדי שהיא תעזור לך איתו בשביל מה שאת צריכה?
הסברת מה את מתכוונת במושג עזרה?
היא הסכימה לזה בשמחה וברצון?

אבל מרגישה שאין לה באמת סבלנות או שהיא לא מבינה את המשמעות של העבודה הזאת שיש לי להגיש. נוח לה על הרבה דברים לקרוא לי ואז אני יוצאת מריכוז וכבר לוקחת אותו אליי כי היא צריכה לעשות דברים

כי אולי לדעתה הבישול והכביסה שהיא חוסכת לך מרגיש לה שהיא עוזרת לך המווווון כשאת למעשה מעדיפה לאכול לחם יבש ושתשמור על הילד

תגידי לה כמה שאת מעריכה את העזרה שלה ותני לה מחמאות ואז תשאלי בעדינות אם את יכולה אולי להשאיר אותו לשעתיים ולצאת לעבוד על החומר שלך (אולי לחזור הביתה לעבוד? אולי בבית קפה סמוך או בפארק?)

ואל תשכחי שכמו שאמרת בצדק, היא לא חייבת לך כלום , ואם זה קשה לה או אין לה סבלנות תני לה את האופציה לומר לא ולהרגיש נוח עם זה. היא כבר גידלה תינוקות ב״ה ועבדה מאד קשה כדי להיות בפנסיה שלה

איזה קשה 😔
מצטרפת להמלצה לחפש מישהי שתטייל איתו שעה שעתיים בגן משחקים או בחצר של הבית
משהו שתוכלי להתקדם כמה שיותר...
זה קשה לצפות לעזרה ולא לקבל
יותר מאשר כשיודעים שאין עזרה וזהו
תסכול גדול ממש

זוכרת את זה מתחילת דרכנו..
אמא שמאוד רוצה לעזור ומתכננת, אבל בפועל לא בא לה באופן פנימי עמוק, מיצתה את הגידול.
למדתי מהר מאוד לא לבקש ולא לסמוך, כי אני מבינה אותה שהיא מאוד רוצה אבל אין לה חשק בפועל למשמעות של טיפול בילדים שלי.

תעשי רגע הפסקה. תחפשי בייביסיטר.

טוב לדעת שלא רק אני מרגישה ככה ושזה בסדר..
מתחילה להבין שצריכה ללמוד להסתדר בעצמי ברוב המקרים ושלהביא את הקטן זה יותר כדי לבקר ולא להעזר.. ברוך ה' שיש רצון להורים לעזור אפילו שלא מסתדר. למרות שהציפיה יוצרת תסכול גדול יותר ואכזבה.

מרגישה אבודה וחנוקה לחוצה כי אני לא אספיק ואגיש באיחור שיצור בעיות אחר כך ואין לי אנרגיות לזה. ומרגישה גם רע שאני מרגישה ככה. כי תודה לאל שיש הורים ונסיך קטן ובעל שעובד ועל מה אני מתלוננת. אבל כן זה קשה וחונק ולא קל לפעמים..

תפשלי, תגישי באיחור, ותגלי שהעולם נשאר כשהיה.
וגם את - עדיין טובה כשהיית...
רק קצת יותר חיה את החיים האמיתיים, את ההורות, את הבלתמים
ומצליחה בגדול עם מה שיש.

המרצה שלך גם היא אמא, בסופו של דבר, וגם היא יכולה להבין גם אם היא לא מקלה עלייך.
אבל שווה לך לנסות להסביר בקצרה את המצב ולבקש מועד חלופי.

לחזור הבייתה. להנמיך ציפיות.
הבעל מאלתר ארוחות וכביסה לימים הקרובים. אוכלים מחד פעמי או שמזמינים אוכל מוכן.
לתינוק אפשר להזמין בייביסיטר או להסתמך על שעות השינה שלו.

תאמיני לי, לא כדאי להיכנס לפינה הזו. אמא היא טובה ומקסימה עד שמצפים ממנה לדברים שהיא לא יכולה לעשות. ואז מתחיל תסכול וכאב. וחבל.

לדעתי עדיף להישאר באווירה ביתית ושקטה עם בייביסיטר זמינה והנמחת ציפיות מאשר להוציא את כל המשפחה מאיזון ולשבש את סדר היום הקבוע בשביל קצת עזרה שממילא את לא מקבלת.

אני למדתי שכשאני צריכה עזרה לדהרים כאלו ממש לפרט ולהסביר ברחל ביתך הקטנה בדיוק מה אני צריכה ואם זה אפשרי לקבל את העזרה ואם לא לא קרה כלום מעדיפה להישאר בבית לפחות בתנאים שנוחים לי..

למדתי שלהגיע להורים לעזרה זה לא עוזר.
כמה פעמים נסענו לחמי וחמותי כדי שחמותי תעזור לי. אבל תמיד יצאתי מותשת יותר. כי יש לה את הלוז שלה ואת הדברים שהיא רוצה להספיק ולנוח.. אז היא שומרת ועוזרת כשמתאים. לא כל הזמן.

הבנתי שלא צריכה לבנות על עזרה ולבוא יותר בשביל לבקר. כשאני בבית שלי ואין עזרה לפחות יורד ממני התסכול שאני מצפה ומבטיחים וזה לא קורה..
יהיה טוב