פורום הריון ולידה (עמוד 2190)

חיבוק הזדהות, אינלי מה להוסיף

יש אפשרות לקחת כמה ימי מחלה?

אני במצב כזה כשהייתי חייב אורתופד ראיתי באפליקציה של הקופה שיש אורתופד מטעם הקופה שלא מקבל בסניף הראשי אלא במקום אחר, ושם נתנו לי תור תוך כמה ימים, אולי כדאי לך לבדוק.

ואם אין ברירה זה רק להילחם עם המרפאה, כמה שזה מתסכל😶

 

תרגישי טוב❤

בקושי. עם שלוש יצירות בדרך. להתיאש?
לא רוצה לשבת בבית!!!
תתפללו עלי

שרדתי עד סוף היום אבל בקושי
ממש ברווז צולע
אפילו הבן שלי הציע היום שצריך להביא לי כיסא גלגלים והוא יסיע אותי....
קשה להרגיש מוגבלת!!!
מחר אני עובדת עם ילדים יותר מורכבים וגם אתייכץ עם הבוסית שלי לתת קשה לי רגשית לחשוב שאשה עכשיו בשמירה בבית עשרה שבועות...

מבינה אותך לגמרי, גם הייתי בהתלבטות דומה ובסוף יצאתי לשמירה. לא קל אבל לא הייתה לי ברירה אחרת.

 

כל כך קשה לא להצליח לבצע פעולות פשוטות ולהרגיש מוגבלת ונתמכת🙁

ההרגשה הזו נוראית ממש!

אולי אפשר לשקול הפחתה של שעות (בימים הקשים יותר) עם אישור של רופאה תעסוקתית?

חיבוק גדול והרבה בהצלחה במה שתחליטי לעשות❤❤❤

ההתלבטות קשה לי
בעלי מאוד רוצה שאצא
כמובן שהמצב הזה גם דורש ממנו הרבה יותר
אין סיכון לעובר, מצד אחד זה מרגיע מצד שני מקשה עלי להחליט לצאת. גם אין סיכון לי בעצם. רק סבל.
ככה לנטוש את כל הילדים... מצד שני זה באמת קשה... אוף. למה עבדתי ככ קשה לפסח???? איזה טימטום

נשמע ממש לא פשוט.
תנשמי עמוק ותחשבי מה את יכולה ומסוגלת ולמה את זקוקה.
גם בבית וגם בעבודה זה לא שווה את זה...

יש מצב שהוא מיובש? חשוב מאד שישתה.

ולפעמים פשוט מנה אחת של קלבטן והכל עובר..

 

של שלשול, עצירות וכו'.

זו תרופה מעולה (לי תמיד עוזר אחרי מנה אחת) אבל בגלל זה גם חשוב לקחת אותה כשבאמת צריך (נגיד אם יום שלם הוא משלשל...) ולא סתם כל פעם שכואבת הבטן.

לדעתי יש גם בסירופ, לגבי מינון כדאי לשאול את הרוקח. 

נראה ככה:

 

אסור בהריון...

ובטח שנעים להגיד בעבודה שהילד לא מרגיש טוב, הכי לגיטימי בעולם

הילד לא מרגיש טוב צריך לפרט?....
לקבוע עובדה שאני לא באה?
לבקש?

כמו שכשאת חולה את פשוט מודיעה

בתקווה להחלמה מהירה

תני לו הרבה לשתות. אם משלשל ממש המון תקני תמיסת מינרלי בקופה. מחזיר לגוף מלחין ומינרלים מאוזנים שהוא מאבד עם השלשול. לאכול קצת בייגלה. מיץ תפוחים מתוק טבעי. תרגישו טוב

האמת, ב38 זירזו ולא הייתי בלידה בעליל. צוואר ארוך וסגור ומסוגר והראש גבוהה.. לא נראה לי שזה באמת כזה משמעותי

אם כל מה שעברת, תמיד את כותבת בצורה מעודדת ומעוררת השראה

היה כל כך כיף לפתוח את הפורום ולראות את הבשורה הזאת
מאושרת בשבילך אהובה ❤

כל כך שמחה בשבילך
בעזרת השם בידיים מלאות!!!!!

וגם כי עברת מסע מטורף וקשה וכל כך חיכינו לשמוע טוב....

אני לא סיפרתי ואין לי מושג למה, בהריונות שלנו אנחנו מספרות אחת לשנייה שהולכות לעשות בדיקה ביתית, הפעם דחיתי ודחיתי בלי שידעתי לתת לעצמי הסבר למה.
בסוף היא סיפרה לי שהיא בהריון אחרי ששלי כבר נפל, ואז גיליתי שהיינו באותו שבוע.
לא סיפרתי לה שנפל בהתחלה אבל בסוף לא התאפקתי ומאז מרגיש לי שהיא מתרחקת

מה איתך? איך הדימום?

אתמול כבר חשבתי שסופסוף מגיע מחזור אבל לא..
ממש מצב לא קל.
כבר יותר מחודשיים אחרי ועדיין תקועה במקום

הרופא/ה שלך מודע/ת למצב???? זה ממש לא תקין!

 

חשבת על דיקור?? בכללי על רפואה טבעית?

נשמע קשה כל כך

הגיוני מאד שיכאב לך

חיבוק גדול🤗

מברכת אותך שבקרוב תתבשרי גם בבשורות טובות

מכירה מקרוב.
חברה טובה שלי שסיפרה לי שהיא בהיריון וגם אני הייתי בהיריון שבועיים לפניה ושמרתי על שתיקה.
היא ילדה בידיים מלאןת, ואני בידיים ריקות- ועד היום לא סיפרתי לה על זה- פשוט לא מסוגלת.
וכן.. היא התרחקה, אנחנו התרחקנו.
אבל אשאל אןתך אחרת- יעזור לך באמת להיות איתה בקשר או שזה יכאב לך יותר?
זה כואב אבל אולי זה עדיף.. רחוק מהעין רחוק מהלב? :/

בכל מקרה, חיבוק ענק על התקופה.
אני יודעת שלא קל וקשה מנשוא.
הלוואי שתהיי אחרי הכל ותהיי שמחה בליבך.
❤️

יקרה שאת...
קשה ככ❤️❤️

הלוואי בעזרת ה' בקרוב. תקין ,קל ובידיים מלאות!

צובט לי בלב כל פעם שאני שומעת ששוב כואב לך
וגם לי זה קרה עם חברה טובה ולא משנה כמה את מכינה את עצמך כשזה קורה זה מרגיש כאילו בעטו לך בבטן ואין לך מה לעשות עם זה!!
את כל הזמן בתפילות שלי אמן וה' ישלח לך כבר את הישועה שלך
אני כל כך רוצה לשמוע ממך בשורות טובות ולדעת שאת שמחה
חיבוק ענק ❤

אכן כמה הכנתי את עצמי, וחתיכת בוקס בבטן

אוף כמה כאב וצער. קרה לי גם מקרה דומה. מאוד מבינה לליבך. 

שולחת חיבוק 

ומאחלת שבמהרה תשובו להיפקד והשמחה תחזור במלוא הדרה ועוזה!! 

בעיקר ההסתרה וההתרחקות😔
קרה לי לפני כמה חודשים מכיוון שלא חשבתי שיקרה ועדיין פגועה וכועסת על זה
מאחלת לך בקרוב בקרוב להיפקד שוב בהריון קל תקין שיסתיים בידיים מלאות🙏

אני עןד מעכלת.
ובעיקר מתה כבר להיות אחרי (לכל העוקבות, אני עדיין עם דימומים ומחכה להיסטרו')

עוד מעט. אחרי שאצלך הכאב מעט מעט ירגע.

מאחלת לך בקרוב הריון קל ותקין, וידיים מלאות.
💞

אבל מיגרנות זאת קללה שמושפעת מהורמונים ועשויה להשתנות עם שינויים הורמונלים.
(יש נשים שבהריון המיגרנות מחמירות, ויש נשים שדווקא בהריון הכי פחות סובלות.. יש נשים שבמחזור יסבלו מזה, ויכול להיות שגם סביב הביוץ.. הכל הגיוני!)
בשלב הזה עוד מוקדם מאוד מאוד להרגיש תסמיני הריון.

אם קרה למישהי אשמח לשמוע!

ואולי בע"ה יהיה גם הריון

ע"י שנים של דורות של תינוקות שכללו עם מוצץ ואנקו והכל טוב...
לא בטוחה שזה הפירוש הנכון..
מה שאת מתארת מאוד מתאים למחיצה במצב של כאב בטן חזק...

להפך, ההנקה אולי מרגיעה אותו אבל יותר מידי חלב יעשה לו כאב בטן ואז הוא שוב יבכה ותתני לו וח"ח.
לכן אולי תנסי לסיים הנקה ולהחליט שעד שעה מסויימת את מרגיעה בדרכים אחרות (נדנוד, מוצץ, אמבטיה, טיול, שירים, החזקה בתנוחות מסוימות שמרגיעות אותו וכו'), ואז כשעובר הזמן לתת לו.
זה יהיה טוב לך כי המקום יוכל טיפה לנוח ולהחלים, וגם לו- שהארוחות מסודרות ויש רווח ביינהם כך שהוא יכול לעכל כמו שצריך.
זה לענ"ד.. בהצלחה!!

מבטיחה לך אם ירצה לינוק הוא יודיע לך גם עם המוצץ. אם הכל תקין כמובן ועולה במשקל והכל רגיל.
וגם האמון. הכל בסדר. זה לא שאת נותנת לו מוצץ כשהוא צורח מרעב והולכת. הכל טוב.

מרגישה איתך את החנק...
קודם כל את אמא טובה. גם אם את מדוכדכת מזה.
תזכירי לעצמך שזה זמני. אמנם זמני ארוך, אבל זמני.
תנסי למלא את הנפש בדברים אחרים מבחינת המשמעות.
כל עבודה שאת זוכרת למה את עושה אותה, ממלאת את המשמעות של לגדל ולפרנס את משפחתך האהובה.
ואולי לקחת הלוואה לטווח ארוך עד שהעניינים יסתדרו?
כסף יכול להגיע מכל מיני כיוונים.
שמעתי פעם משו יפה שאנחנו מתפללים על פרנסה. לא על כסף. כי אין עניין בכסף לכשעצמו. יש עניין בפרנסה. במילוי צרכים. וזה יש להשם כל מיני דרכים למלא.
דברי איתו. הכל שלו.

בהצלחה!!!💗💗💗

בס״ד



בשעה טובה קודם כל!! 💐 המשך הריון קל ותקין בע״ה וכל הברכות!!!

זה כל-כך מרגש שמה שמעסיק אותך זה איך בסופו של דבר את מגיעה לילדים שלך!! נשמע שלא היה איכפת לך לחיות ככה ללא דלק אם היית לדוגמה רווקה. אבל כאן את יודעת שאת צריכה לתפקד בטוב עם הילדים שלך, ולכן זה קריטי לך. ❤️

במישור הטכני, לגבי הכנסה נוספת, מנסה לחשוב על כיוונים:
- אולי מזכירות של מישהו פרטי, כשאת עובדת מהבית?
- אולי לשמור על תינוק/ות של אימהות בבית שצריכות רק את הכמה שעות האלה לעצמן ביום?
- סייעת בצהרון?
- אפייה בבית ומכירת המוצרים לקראת שבת?
- סיוע לקשיש/ה לכמה שעות ביום?
- כתיבת תוכן?
- שיעורים פרטיים?

באופן כללי נראה לי שכדאי להפנים שבעולם הטכנולוגי שלנו היום, ובפרט אחרי שכל-כך התרגלנו לעבוד מהבית עם הקורונה, יש הרבה-הרבה-הרבה יותר אפשרויות עבודה ממה שנדמה לנו. ״רק״ צריך לפתוח את הראש ולחפש.

שאלות שיכולות אולי לעזור לך לעשות תהליך כזה:
במה את טובה?
מה את אוהבת לעשות?
יש לך עוד שפות אולי?
יש לך הובי שניתן אולי למנף?
על איזה כישורים אנשים מחמיאים לך?

אפשר ואולי אפילו רצוי להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך. זה גם יגדיל את מאגר הרעיונות. וגם יגדיל את הסיכוי שמישהו יציע לך משהו!

לגבי העבודות בפועל שלך ושל בעלך:
- האם יש אפשרות לקבל העלת שכר?
- למקסם עוד את כוח ההשתכרות? (לעבוד במקום אחר?)


אני כל-כך מזדהה עם הצורך להתמלא, ״לתת מקום לעצמינו״ כמו שאת כותבת. בעיקר כשאת גם ככה לא מרגישה הכי טוב ברמה נפשית ❤️. מה מעניק / היה מעניק לך את זה? מה את עושה כשאת רוצה להרגיש מלאה? אולי תכניני רשימה כזאת של דברים קטנים וגדולים ותגלי שאפשרי יותר להכניס לפחות חלק מהדברים ממה שחשבת?


וכמובן מחזקת את דברי @משמעת עצמית - להתפלל על זה הרבה!!!! מן המצר קראתי י-ה, ענני במרחב י-ה!! פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון! פרנסה זה כל-כך לגמרי מאת ה׳.... והוא יכול לפתוח לך כל-כך הרבה אופציות בשניות, הוא כל יכול הרי!!! עכשיו זה מרגיש כאילו הכל חנוק ואין אפשרויות. אבל כל-כך יתכן שדווקא מתוך המקום הזה תגלי עולמות חדשים שלא חשבת עליהם בכלל!

שולחת לך המון עידוד וחיזוק!!! הלוואי ותגלי בקרוב ממש שמתוך המצוקה שאת חווה עכשיו בעצם נולדו הזדמנויות טובות ומדויקות בשבילך, ושתתמלאי שמחה וסיפוק - ותזכי להיות האמא שאת חולמת להיות ❤️!!!

נשמע שאת ממש מחוברת לעצמך ויודעת בדיוק מה משמח אותך ומה לא מתאים לנפש שלך.
ובאמץ לפעמים יש מצבים בחיים של חוסר ברירה, ונאלצים לעשות דברים ממש לא נעימים לנו...
אני מאמינה שבכל עבודה יש שליחות, בכל דבר אפשר לעשות טכני כדי לדפוק כרטיס מה שנקרא, ויש אפשרות לעשות מעבר, אם זה נהג אוטובוס- הוא יכול להאיר פנים ולהגיד בוקר טוב, לעזור ולשים לב והוא יכול להסיע וזהו. והעבודה שלו שונה שמים וארץ בבחירתו. ואם זו קופאית בסופר, מכירה כמה כאלה ממש לבביות, מחייכות, אומרות שלום, זה כל כך משנה את ההרגשה אם מקבלים פנים חמוצות או מאירות. יש איזה משפט ''טוב המלבין שיניים לחברו יותר ממשקהו חלב,'' שיש על כך שכר גדול.
תנסי לראות מה את כן יכולה לעשות בעבודה שתרגישי שאת עושה טוב, ובע''ה יעשה לך שמחה וסיפוק. ותזכרי כשקשה לך שאת עושה חסד עם ילדייך, כי אם את אמא שלהם לא תדאגי להם, אין בעולם מי שידאג להם! את ממש מצילה יצורים חסרי ישע ודואגת למזונם. אז כן , לא נעים ולא פשוט, אבל את תהיי אמא חזקה בשבילהם . תקופה שתעבור בע''ה, תרימי את הראש מעל פני המים ותביטי אל האופק... יש לזה סוף מתישהו!!

אין לי איזה עצה. רק שולחת חיבוק.
ואולי אחרי הלידה לשקול קצת מניעה.

חחח כמובן שנעשה את מה שרשמת..
אבל קצת משעמם ככה כמה ימים

סתם הגזמתי.
יש בצפון הרבה מסלולים שהם קלילים- אם את הקטע..
ניראלי באיזור המדבר ואילת, זה קצת יותר מורכב

קלים יותר עבורך.
אגמון החולה.

גם מזג אוויר יותר נוח וגם יש יותר מה לראות
לספוג את הנוף, להשתכשך במעיינות וכד'
מרפה ומרפא.

פארק תמנע- רוב המסלולים קצרים וקלים, והמצפה התת ימי
צפון- עין אפק, בתשלום סמלי אבל מסודר ומהמם
נחל השופט
פארק הגשרים בנשר

בגדול, איפה שתעצרי - זה טבע אלוהי ממלא, מטעין, מרפא..
אני לא צריכה כלום לבד מירוק, אויר, שמש ובעלי.

אבל אם אתם רוצים מסלולים או אטרקציות קלים:
שמורת החולה - מסלול יפה וקל.
ראש הנקרא - עוצר נשימה.
מפל התנור - מסלול קל ויפה.
יש לך גישה מעולה לאיזור מדהים של הירדן - תיכנסי ליסוד המעלה ותצאי דרך המטעים לירדן, זה איזור נהדר.

תהנו מלא.

גם הרכבל והנקרות, וגם אפשר סתם כזה ליד הים, ממש נחמד

יש אגמון החולה ויש שמורת החולה, אחד זה כזה יותר תצפית על ציפורים ואחד זה מסלול שאפשר לשכור אופניים/תלת אופן וכו'.. ומקום יפה להיות בו.

חזרתי לצפון אחרי גלות ארוכה במרכז.
אורות גבוהים

אם אני רואה שאני כמעט נרדמת..

לילה אני בלילות.. לילה הוא.. ככה שאין אופציה להעיר

אין מה לעשות, זה פשוט עובר עם הזמן שהם ישנים יותר..
לנצל כל זמן שהיא ישנה לישון.
ואולי לעשות תורנות עם בעלך, פעם אחת את קמה פעם אחת הוא.
או אפילו לילה את לילה הוא...

אם נניח את יושבת במיטה, ולתינוקת אין לאן ליפול...

נרדמתי בהנקה בישיבה, והקטן שהיה בן פחות מחודש נפל לי מהידיים על השטיח שעל הרצפה, איזה פאניקה הייתי, היה נס גדול שלא קרה לו כלום, מאז למדתי שעדיף להניק בשכיבה...

איכות חיים.

לפחות אצלי. אני כן עושה לפעמים אבל אז משלמת מחיר כי נתקע לו מלא אויר והוא לא חוזר לישון בקלות

אצלי זה לא כך
או אני לא יודעת אם זה ככה... ישנה כשהם מחוברים אלי, מידי פעם מתעוררת להחליף צד.

עד שנמאס לי

הם מוצאים לבד איך לתפוס? זה עניין של תרגול?
אני מנסה מדי פעם אבל תמיד אני צריכה לחבר והוא מתנתק לעיתים קרובות ואז עם כל ההתעסקות אני ערה לגמרי (משתדלת להתאמן איתו גם במהלך היום)
הוא בן חודש. ככל שיגדל יהיה יותר קל או לא קשור?

בינתיים כדאי להנדס אותו ככה שיהיה בגובה ובמיקום שיוכל לתפוס בקלות (אולי להניח את הזרוע שלך מתחת לראש שלו)

היום אני נהנית לראות את הבת שלי בחצי שינה מגששת עם השפתיים למצוא 😍😍

הבן שלי גם ככה, ורק אני מתעוררת מזה לגמרי..😖

ככל שיגדל יהיה יותר קל..

בהתחלה שיוד אסורים?

ומתכסים עד גובה הכתף של הילד

לשבת, אולי להתעסק בפלאפון אם לא מפריע לך להירדם אחר כך...

לשיר לה, לדבר, להרגיש אותה, לעטוף אותה.
גם אם זה מאולץ, עדיף שלא יהיה טכני מדי

אני ממש משתדלת לא לדבר איתם יותר מדי בלילה, אוכל ולישון.

אם מדברים בקול שקט ואיטי ומתענגים עליהם זה לא מפריע לחזור לישון
אולי בתינוק ראשון. אח"כ כבר אי אפשר להשוות התנהלות רגועה בלילה לאינטנסיביות של היום.
אבל כמו בכל דבר זה מאוד תלוי במכלול.
אם לך לא מתאים להשמיע את קולך בלילה אז כנראה זה מתקשר להתנהלות כללית נוספת, אי אפשר לנתק רק את זה,
אלא אם כן זו אמונה שהשתרשה מתוך שמועה ולא מתוך הבנה פנימית של מה נכון לך ואז אפשר לבחון התנהלות אחרת שאולי כן תתאים.

לי למשל טלפון בלילה זה אסון ממש שובר לי את השינה. אבל זה דפוס שבא לידי ביטוי גם במהלך היום. לאחרות זה נהדר

ומתמקמת ממש בבמרכז המיטה,
וכן, הרבה פעמים התעוררתי שעה אחרי ומצאתי אותה מונחת על הכרית ישנה עמוק בדיוק כמוני..ואז החזרתי ללול וסופסוף עברתי לישון בשכיבה..

בזמנים שיותר פחדתי שמתי משהו בטלפום, אבל הבעיה היא ששיעורים הרדימו אותי, הייתי ממש צריכה למצוא דברים מעניינים שיעוררו אותי, חסרון- זה עורר אותי ופגם ממש ברצף השינה.
כי כשאני מניקה אני עושה את המינימום וככה בבוקר אני מתעוררת כאילו ישנתי לילה. אז אם אני דוחפת פלאפון זה מקלקל משמעותית את איכות השינה.. לכן גם זה לא משהו שאני משתדל בן תמיד, רק כשממש צריכה

שאם תרדמי לא יקרה כלום. נניח לשכב על מזרון ברצפה, או לשים סביבך כריות, וכד'.. תתאמני בצהריים.
קרה לי יותר מפעם אחת, משהו ממש מפחיד, הנקתי בלילה בשכיבה ואז לא היה לי כח לקום להוציא גרפס לתינוק, אז שכבתי על הגב עם רגליים מקופלות, ושמתי אותו על הרגליים שלי, הוא כאילו בתנוחה של טרמפולינה 'רק לרגע', תוך שניה נרדמנו, ופתאום התעוררתי בבהלה שהראש שלו נשמט הצידה וחצי מהגוף, נס שלא כולו נפל על הרצפה!

שפשוט עשיתי השתק לרעשים מסביב ואני דוחה דברים לשנים הבאות. יודעת מראש שלא לחוץ לי התואר וזהו. אני אסיים אותו או בזמן או בשנה שאחרי או עוד חמש שנים.. בקצב שלי..

רק שאני כן בחרתי במשהו שדיי מתחברת אליו, לפחות יותר מכל דבר אחר..

 

אם את רוצה לסיים את התואר רק כדי לעשות וי ולא כדי לעסוק בו דווקא , אז אולי כן תאטי קצב.. לבריאות הנפש שלך. גם אני נורא סובלת מהתקפי חרדה כשאני בלחץ..

 

ולגבי המקצוע שאת חושקת בו, תלמדי במקביל ותתחילי לעסוק בו

 

לא רואה בזה סתירה

 

יש לי חברה שלמדה והשקיעה למען תואר שהיום בכלל לא נהנת לעבוד בו.. סובלת אפילו אם לומר

ומאוד מחכה לעבור תחום רק מפחדת..

 

הכי חשוב זה באמת לקום בחיוך לתעסוקה שבחרת בה, זה משפיע על כל החיים והסביבה הקרובה בעיקר. 

כי אם תעסקי במשהו שלא יעשה לך טוב - אוט' תתמרמרי , ואם תתמרמרי זה ימרמר את כל המשפחה 

 

אז עדיף שתהיי שלמה עם מה שאת עושה, בלי לחשוב מה יגידו, כי תמיד לאנשים יהיה מה להגיד!

 

בהצלחה רבה

הייתי מציעה לך לעשות את המאמץ הנדרש ולסיים אותו בלי לדחות. ככל שהזמן עובר ויש יותר ילדים זה כבר נהיה קשה יותר להשלים. זה ממש לא סותר את זה שאחרי התואר שכבר יש לך מקצוע ביד את יכולה להחליט שאת עושה משהו אחר. אבל חשוב שתהיה רשת ביטחון יציבה , למדנו זאת היטב בתקופת הקורונה

וזה לא נורא

גם השנה האחרונה בתואר אצלי הייתה "בכאילו" והיא גן הורידה לי את הממוצע

כן הייתי אומרת לך תסיימי, בקצב שלך, שכן לעתיד יהיה לך משהו ביד, זו הסיבה שסיימתי את שלי

שבבוא העת אם אצטרך, אוכל לפנות לכיוון הזה

למרות שהוא משעמם אותי ולא מעניין אותי כיום

אין לדעת מה יהיה בעתיד ותמיד טוב שיש אופציה פתוחה

אני לומדת תואר קשה וממש לא יודעת אם אעבוד בו..
אבל כן רוצה לסיים את התואר, היו לי תקופות טובות ופחות, דווקא הסמסטר האחרון היה יחסית טוב (למדתי בצורה שהייתה לי הרבה יותר טובה ומרגישים את זה..)
אז כן, אני מורחת את התואר, האמת יותר ממה שחשבתי בהתחלה, אבל סהכ מרגישה שזה טוב לי שזה בקצב שלי.
וגם ממש אשמח להתחיל לעבוד בתחום, זה יהיה לי משמעותי אבל מתקשה לעשות צעד לשם.

עם כל הקושי שכשיש משפחה יותר קשה ללמוד, עדיף שתלמדי בקצב שלך שלא יגרום לך לדברים לא טובים..
(דווקא תקופת מבחנים עם הבן שלי בבית כי סגר הייתה בין התקופות מבחנים היותר טובות..)

מקווה שעזרתי והרבה הצלחה!

אולי כן לעשות הכל כדי לסיים את התואר כי ככל שמתקדמים השנים והחיים זה לא נהיה יותר קל, רק מה.. בעבודות וכד לקחת עזרה מלאה, אני עשיתי את זה בזכות בעלי החכם, שילמתי לחברה שהייתה זקוקה לכסף הזה והיא עשתה לי את כל העבודות והקורסים המקוונים, וכל הצדדים הרוויחו, בקיצור מציעה לך למצוא פתרונות שיורידו ממך את הלחץ ולדחות זה פיתרון אחרון... זה מאוד חשוב כן להיות עם תואר ביד גם כשאת עוסקת במשהו אחר, בהצלחה ליבי איתך!

שהיו בדילמה דומה והמשיכו-
חלקן לא עובדות בתחום אז המאמץ והכסף והשנים הכל לפח. הן היום עובדות בתחום שאוהבות ומאושרות.
בחלק השני- עובדות בתחום, מתפרנסות יפה ומשהו כבוי באישיות שלהן.

בסוף זאת שאלה של כמה את מצפה לסיפוק בעבודה או שזה רק אמצעי מבחינתך להביא כסף הביתה.

הייתי מנסה לפרוש (בשין שמאלית.. מלשון לחלק ליותר זמן, לא מלשון לעזוב) או אפילו להקפיא את הלימודים ולחפש עבודת סטודנט/משרה חלקית בתחום של התואר.
אם את רואה שזה באמת לא מעניין אותך אז תעזבי, ואם זה אחלה אז גם ההשלמה לאט לאט של הלימודים תהיה יותר קלה ומעניינת כי זה יתקשר לעבודה שטוב לך בה.

אם התחום שיותר מושך אותך לא מצריך תואר ואפשר לעבוד בו ישר או עם קורס קצר, אז אם תחליטי לא להמשיך בתחום הלימודים הייתי שוקלת אם להתחיל לעבוד בתחום החדש ולעזוב את הלימודים או להמשיך אותם מהצד רק בשביל לסיים. תלוי איך תרגישי..

לגבי התגובות של אנשים החשש ממש מובן, אבל (קל להגיד וקשה להרגיש) - את זאת שצריכה לחיות את החיים האלה, לעבור את התקפי החרדה ולקום בבוקר לעבודה שאת אוהבת או לא אוהבת.
תקיפי את עצמך באנשים תומכים ולא שיפוטיים שיעזרו לך להתחזק במה שנכון לך

בהצלחה ממש!

בס״ד

תואר ראשון. כמעט-כמעט-כמעט. תוך מאמצים גדולים (חתונה, דיכאון, משרת סטונדטית ליד...). זה לא עניין אותי כמו שחשבתי שזה יעניין אותי. וגם לא הבנתי איזה מקצוע בדיוק זה יתן לי בסוף. (זה לא היה תואר נחשק כמוך, ״רק״ תואר).

בלי קשר היה איזשהו מקצוע שממש קרץ לי אבל לא חשבתי שזה יהיה חכם לעבוד בו בתור אמא לעתיד. בסוף הלכתי עם הלב ולמדתי את המקצוע הזה (תעודה). למדתי פתאום בשקיקה ממש, היה לי אור בעיניים, ב״ה עברתי את המבחנים בזמן בלי להימרח ותוך לידת הבכור שלנו - והתחלתי לעבוד בו. אחת ההחלטות הטובות שעשיתי בחיי ב״ה. לעזוב את התואר שהכביד עלי ולא הביא לי שום שמחה ולהשקיע את כוחותיי במשהו שעניין ושימח אותי...

(מסייגת שיש לי איזשהו תואר נוסף שלמדתי בהתכתבות, אז כן היה לי את ה״ביטחון״ הזה מבחינת תואר ראשון, אבל זה די לא השפיע עלי מבחינת ההחלטה הזאת. בכללי דעתי האישית בנושא תארים היא שהיום אפשר להתפרנס ממש יפה בהרבה מאד מקצועות שלא דורשים תארים...).

בהצלחה!!!!! החלטות טובות!!!!! ♥️

הן לא סיבות מספיקות לדעתי בשביל להמשיך

ללמוד רק בשביל הביטחון המסויים שהתואר נותן לך ולעבוד במשהו אחר נראה לי השתדלות מוגזמת, בסוף הכל יכול להיות, יכול להיות שתעשי תואר והוא לא יעזור לך בזמן מצוקה (שלא תבוא) ויכול להיות (רוב הסיכויים) שתסתדרי יפה כל חייך בלעדיו

לכתוב באיזה מוצרים השתמשנו השנה ואיזה מוצרים נשארו ואפשר לשמור לשנה הבאה וכך חוסכים קניות כפולות..

עשיתי גם רשימת קניות כולל כמויות, מאוד הקל עלינו השנה

טבלה

כלי אוכל | אוכל [מצרכי מזון לפסח] | כלים ואביזרים למטבח

פסחיות..
🙂👍

השנה, לקראת החג, בן הזוג כל הזמן אמר שצריך לבדוק מה יש לנו ומה צריך לקנות. ואז - פתח את הארון וגילה את הפתק
היתה רשימה של חלבי, בשרי, פרווה ומה צריך לקנות.
זה היה ממש נחמד איך העבודה שהוא תכנן לעשות במשך לפחות חצי שעה התאדתה לה ונעלמה

מתכונים גם שמרתי משנה שעברה, אם כי הייתי צריכה לנבור קצת כדי למצוא אותם. עכשיו שמרתי אותם במקום יותר מסודר כולל הערות לגבי מה עבד טוב ואיפה אפשר להפחית סוכר וכו.

מצרכי מזון עדכניות .. כותבת אם התארחנו וכמה ועאשה סיכום של הוצאות וככה נערכת לשנה הבאה מראש.מה שכן תמיד יש שינויים אבל לפחות הבסיס קיים

מה שתיארת כאן אלו לא תסמינים קלאסיים לסוכרת.
יכול להיות שזה פשוט חוסר סבילות למתוק בגלל ההריון.
סוכר קופת גם מאוכל לא מתוק, ולכן התחושות שלך היו צריכות להיות תקפות גם לגבי פסטה או לחם לבן למשל.
תכף את עושה העמסה.
בנתיים תמנעי ממתוק, כדי למנוע את התחושה הרעה.
לדעתי אין כל קשר.
בהצלחה יקירה ❤

ואני מתארת לעצמי שזה היה על קיבה ריקה?
אז זה לא אומר כלום לדעתי. פשוט קפץ לך הסוכר בבת אחת וזה יכול לעשות הרגשה רעה אבל לא מעיד בהכרח על סכרת
בכל מקרה להיזהר קצת תמיד טוב

די טחנתי ונשנשתי לפני כניסת החג

ולא הייתי על קיבה ריקה ואין לי סכרת הריון.. הרבה פעמים אחרי שאני אוכלת או שותה הרבה מתוק בבת אחת אני מרגישה ככה...במיטחד מיץ ענבים שמעלה סוכר במהירות.
נראה לי טבעי, בכל מקרה עוד מעט תעשי העמסת סוכר..

כשסיימתי את הבישול הראשוני. אם אין מצב שבת- לנמוך או warm.

מה הכוונה בישול ראשוני? עד שהאוכל מוכן? או לא מוכן לגמרי?

קודם מבשלת את הבשר לגמרי (אם יש אז עדיף בסיר נפרד על הגז), ואז מטגנת שום-בצל, מכניסה את הקטניות, מוסיפה את הבשר המבושל ונוזלים אם צריך עוד, תפו"א אחרי שהקטניות כבר התחילו להתבשל ואז כשהתפו"א כבר התחילו להתרכך (נגיד אחרי חצי שעה של בישול גבוה) מעבירה את הסיר לנמוך ונותנת לו את הזמן שלו.

רק צורבת ועושה חצי בישול כזה

ניגשת למטבח להכין.
יהיה טעים בעז"ה.
שבת שלום וחג שמח!

לא מבשלת כלום לפני, רק את הביצים - עושה ביצים קשות. מפעילה על נמוך בשישי בצהריים, בצהרי שבת מוכן שחום וטעים! אם תרצי כשאהיה בבית אחרי החג אגיד לך איזה סוג יש לי. אני ממש אוהבת ומשתמשת כל שבת.

אגב, אני בדרך כלל שמה אסאדו או עוף (בדרך כלל אסאדו) ולא מבשלת לפני בכלל. גם את האורז שמה בקוקי בלי לבשל. הסיר עושה את העבודה..

אבל שמה בסיר גם שמן, קצת מים ותבלינים, אז אולי זה מתבשל מהנוזלים

אולי זה הפתרון שהחמין לא יתבשל מידי

ובמיוחד ל @חדשה,, שאני לא מצליחה לתייג, זה מה שרציתי לדעת, אם זה יתבשל אם אשים אותו מההתחלה על הבישול הנמוך. מסתבר שבכל זאת זה התבשל יותר מידי..
יצא מבושל יותר מידי, כמו שתמיד יוצא החמין... באסה... חשבתי שיש פיתרון שלא יהיה לזה טעם שרוף...
החלטתי להשאיר את הסיר הזה לפסח, ולא להשתמש בו לחמץ, כי ראיתי שלחמין זה לא כזה משמעותי אם זה בפלטה או בסיר הזה, ואני כנראה אשתמש בזה לשנים הבאות בחוה"מ, להכניס בזה עוף ותפוא, או משהו כזה, בבוקר, ולצאת לטייל, ולחזור אחה"צ ערב לארוחה מוכנה.
@פה לקצת, שוב לא מצליחה לתייג, זה סיר מחרסינה, שמכניסים אותו לתוך כלי קיבול שמחובר לחשמל, והוא מתחמם, ומחמם את הסיר. ואפשר לכוון כמה חם הסיר יהיה וככה האוכל יתבשל בקצב איטי יותר. יש כאלה שמשתמשים בזה להכין אוכל במשך היום כשהם בעבודה. מדליקים בבוקר, ובצהריים באים הביתה, ויש אוכל מוכן.

שלנו פועל במקום פלטה על 100 מעלות ושום דבר לא נשרף והחמין יוצא בול

תבדקי אם בסיר שלך יש אפשרות על חום יותר מנמוך, נגיד סוג של ״מצב שבת״

אולי זה נמוך יותר? לא יודעת... בכל מקרה זה כבר למעלה עם הכלים של פסח, נראה שנה הבאה...
ולא יצא שרוף -שחור, יצא חום כזה, אבל זה לא טעים, לפחות לא לי...

שיהיה שחור

ולכן יצא טעם שרוף

לא הייתי הולכת על חשמלית שלא תהיה לי בעיה בשבת, אבל מלכתחילה אני לא חסידה של זה..

בחיים לא הייתי קונה את הדבר הזה, זה היה נראה לי המוצר הכי מיותר בעולם.
דודה שלי קנתה לי מתנה וזה פשוט הצלה!
בגיל קטן יותר הייתי שמה אותו בטרמפולינה איתי במטבח, הוא בוהה בי או משחק בקשת ששמתי לו ואני עסוקה בעיסוקים שלי.
היום אני מאכילה אותו בזה כי הוא עוד לא יושב לגמרי וזה גם עדיין משמש תעסוקה בשבילו כשהוא רוצה להיות לידי אבל אני עסוקה.

בגיל קטן השתמשנו ברטט אבל כל פעם שכחנו לכבות אותו והסוללה הייתה נגמרת מהר, היום משתמשים בזה בלי רטט וזה עדיין מעולה.

של המאה ומשהו. טוב לריפלוקס, מרגיע גזים קלים, הילד רואה עולם אז מסכים להיות בה יותר משלושים שניות.
לגבי נדנדה מבינה שיש תינוקות שמאוד אוהבים ויש שממש מפחדים מזה. לא ניסיתי.

נדנדה- תופסת המון מקום, ופחות ניידת.
טרמפולינה- יש כל מיני, יש בומבסטיות, אבל הפשוטות מצויינות, ונוחות מאוד בכך שניידות ואת יכולה לשים איפה שאת נמצאת

עוד חסרון לנדנדה מנסיון שלי- אצלי התינוקות ישר נרדמו בתוכה, גם בזמנים שלא רציתי שישנו, ולכן לא אהבתי.

עוד יתרון לטרמפולינה- לתינוק מעט יותר גדול, שבועט ברגליים- זה יוצר תנועה בטרמפולינה. לעומת נדנדה שצריך לדאוג שתתנדנד כל הזמן באופן חשמלי או מכני...

וזה ממש הצלה. הבת שלי ממש אוהבת להיות שם, מרגיע אותה ממש, ככה שהיא יכולה להיות שם הרבה זמן כשאני צריכה.
יש לה גם רטט, אבל הוא לא כזה משמעותי, אפשר לוותר. לבית של אמא שלי קנינו גם טרמפולינה פשוטה יותר, ומראש ויתרנו על מה שעושה את הרטט..

נהנה להיות בה עם משחקים וכשהתחיל טעימות וטרם ישב זה ממש היה נוח להאכיל בזה.
מעולם לא השתמשנו ברטט..

טרמפולינה לא היה לנו ולא היתה חסרה...

לי יש נדנדה גבוהה
לאחותי טרמפולינה
תכלס אצלה הטרמפולינה גנוזה מהילד השני ואילך, כי אחיו גורמים לה להיות לא בטוחה...

אני הייתי מאוד מרוצה מהנדנדה, גם בי השני, אחותו לא יכלה להזיק לו מדי הרבה

כי הם מנדנדים פתאם חזקקק

אני רזקתי את בנדנדה בגלל הזה ורק עם טרמפולינה
אבל כשהאחים נמצאים באמת פחות מתשתמשת. רק שמה על שולחן סמוך לקיר ועם גישה חסומה (לידי ובהשגחה לא להבהל)

והיתה לנו נדנדה בהשאלה- שלא שמנו בה בטריות.

 

לי הטרמפולינה שימושית בשביל מקום שהתינוק יהיה בו בזמנים כמו: סעודת שבת, כשאני עובדת במטבח, וסתם לגוון לו פעילות.

ובגיל יותר גדול- להאכיל תינוק שעוד לא יושב (אצלי יושבים מאוחר).

בנדנדה השתמשנו פחות, וזה גם תופס יותר מקום.

משתמשת בשניהם.
הנדנדה יותר מאסיבית משמשת למצבי קשים לזמן קצר
הטרמפולינה בדיוק משלימה מאוד עדינה למצבים קלים לזמן יותר ארוך. וגם מעבירים אותה בקלות ממקום למקום בניגוד לנדנדה.

אם הייתי חייבת לבחור או זה או זה אז בהנחה שיש מקום בבית- נדנדה.
ממליצה לך לבדוק יש נדנדות שמתפרקות או עוברות למצב טרמפולינה.
להורים שלי יש כזאת

נדנדה עושה סחרחורות, אבל היא אלופה בהרדמה.
טרמפולינה יותר נוחה

לדוגמא 

 

נדנדה חשמלית לתינוק משולבת טרמפולינה, מובייל ומקרן תקרה BY028 - אפור בייבי מישל - Baby Michel - נדנדות לתינוק

 

הטרמפולינה פשוט מתנתקת מהנדנדה בעת הצורך.

הציל אותי כשהיו שלי שני תינוקות צמודים וקטנטנים.
ככה התינוק אכל למשל, שמתי אותו שם לגרעפס וכו'. ישבתי לידו ברצפה עם התינוקת "הגדולה" . וכו'. רק ככה הסתדרתי כשהייתי לבד בבית עם שניהם..

שירים- בעיקר דתי, אבל גם ישראלי נעים ונרמאלי גם נשמע מידי פעם, בעיקר בנסיעות...

סרטים- כמעט ולא, אפילו לא פעם בשבוע, רק בזמנים מאוד מיוחדים. בסגר האחרון הייתי בתחילת הריון וממש לא תיפקדתי, אז כן מידי פעם נתתי (בעיקר ערוץ מאיר והסגנון...)

אבל גם שירים עם מילים נקיות..
סרטים- אני נותנת להם לראות סרטונים בכל יום
ישלי שני קטנים וזה ממש מעסיק אותם
הם אוהבים סרטונים
שמה להם ביוטיוב מאשה והדב וכאלה ..כלי תחבורה וחיות

לא חושבת שתשובות פה יעזרו לך יותר מידי.
את צריכה לשבת עם בעלך ולחשוב מה נתאים *לכם* ברמה הדתית שלכם

שירים- כל שירי הילדים. אלה שגדלנו עליהם והחדשים (לא שירי פסטיגל ויובל המבולבל וקשקושים, אלא עשר אצבעות לי יש, רד אלינו אווירון, איך יודעים שבא אביב וכו')
שירי מבוגרים גם שמה להם (אתמול הבת שלי בת 3.5 שרה לעצמה מתוך דבקות מה אתה רוצה שנבין מזה? איך מתרחקים ומתקרבים בכאב הזה.. לשמוע זאטוטה זועקת "בכאב הזה")
סרטים זה רק אם צריך תעסוקה בהול. בחודשים האחרונים הצטרכתי הרבה יותר מתקופות אחרות בחיים.

יש גבולות שאני יודעת שאנע רוצה להציב, אבל אם הם ישמעו אותם בגן/בבצפר זה יהיה יותר מסובך.
כמובן, יש שירים שאני יכולה להגיד: לא שומעים בבית, אפילו אם הם מביאים מבחוץ. ועדיין, מסובך.

סרטים לא נראה לי שתהיה הגבלה מבחינת תוכן (כלומר, לאו דווקא רק ערוץ מאיר. אבל זו לא חוכמה - אני דתלשית). אבל בהחלט, עד כמה שאוכל, מבחינת זמן.

אני כל היום מול מסך, אבל נורא חשוב לי להפחית את זה מול עצמי, ובטח שילדים- לא רוצה שיהיו הרבה זמן מול מסך.
אבל אתן יודעות, קל לדבר, קשה לעשות. במיוחד שיש לנו טלווזיה במקום מרכזי בסלון (לצערי הרב).

ממש צונח מהר חח

אם בטא שלילית ועוד לא קיבלת מחזור כנראה ביוץ מאוחר. כלומר לא אפסו הסיכויים אבל גם האיחור לא מעלה את הסבירות שמדובר בהריון לעומת חודש אחר.
תחכי עוד שבוע לבדיקה נוספת.
מקווה בשבילך בע"ה!

כ"כ קשה להרגיש לא שייך ולהיות לבש שם..
תזכרי שזה זמני. מתישהו תסיימי את התואר ותוכלי לעבוד במקום שיש בו שייכות!
הלוואי שתמצאי חברה ותרגישי טוב בלימודים❤

הייתי קצת חריגה בנוף. לא מאוד, כי היו עוד דתיים.

בהתחלה היה קשה, אבל לאט לאט מוצאת חברות ואחרי כמה זמן כבר לא רואים רק את המבחוץ, אלא גם מבפנים. וזה משתפר!

העברתי בהמון בכי ובדידות מסיבות דומות, אבל ברוך השם מצאתי כמה חברות ששותפות לעבודות ההגשה ואפילו מוזמנת לחתונות שלהן כבר שנה וחצי של היכרות חחח מאחלת לך שתמצאי בעזרת השם ותזכרי שזה זמני ועובר!! עכשיו יש לך הזדמנות בלי הזום להכיר בעצמך ביטחון ויכולת פתיחות והכלה לחברות ששונות ממך, כמים הפנים לפנים ואני בטוחה שעם נועם ורצון טוב את תצליחי להתחבר ❤️

אומנם לומדת במקום דתי אבל עדיין הסגנון שלי שונה משאר הבנות בשנה שלי וממש היה קשה לי להתחבר לבנות..
בפועל יצא שהתחברתי לבנות לא ממש מהחוג או השנה שלי שהיה לי איתן קורס משותף, והחברות נשארה הרבה יותר מאשר רק בפן הלימודי..
הלוואי שתצליחי למצוא ככה גם חברות.. בהצלחה!!

ונראה לי שגם חוויתי את זה, אבל אין לי מושג מה זה.

אולי זה לא היה ברור- כתבתי שב״ה הכל התגשם! 

 

בובפסח לפני 4 שנים כתבתי את השיר הזה, 

ובפסח לפני שנתיים נולדבה הבת המדהימה שלי! 

בלֹ״ה שהכל התגשם! 

מיוחדת שאת!!!!!!
תמשיכיי