עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך י"ד בשבט תשפ"א 07:30
היי בנות יקרות,
מודה שנכנסתי לפורום ולא הייתי מסוגלת כמעט להגיב.
מחפשת כוחות להתמודד עם הכל.
חודשיים מאז הפרידה מהגוזלית שלי והכאב לא מרפה, התסכול רק גדל והצער עמוק ומכאיב.
מה לא קרה בחודש האחרון.. גיליתי תוך כדי התחלת טיפול שנותרו שאריות מהלידה (הדבר האחרון שרציתי לשמוע), עברתי היסטרוסקופיה ניתוחית ואם זה לא מספיק החליטו שאני חייבת חודש אחד לשחרר ולקחת כדורים לתמיכה לרירית/ לרחם להשתקם מכל הטראומה.
למישהי שהדבר היחידי החזיק אותה זה הרצון להמשיך לנסות להיכנס להיריון פתאום לשמוע שאני חייבת חודש הפסקה גמר אותי נפשית.
נכון כבר עברו שבועיים, נותר עוד קצת..
אבל פשוט כאובה.
המשכתי בחיים, אני עובדת קשה סביב השעון, מנסה להשתקם אבל הכאב ככ קשה.
הדמעות עדיין ממשיכות לרדת, נזכרת בכל רגעי ההיריון ופשוט מתגעגעת.
מה ביקשתי? להיות אמא?
מתי החלום שלי יתגשם מתי....
ככ מותשת וכאןבה.
💔