פורום הריון ולידה (עמוד 2299)

את צריכה קודם להכיר את עצמך ואחכ לתת לו.. אם לא תדעי לכוון אותו, ואם את לא יודעת מה עושה לך טוב, הוא לא יוכל על סמך ניחושים ודברים תאורטיים שלמד לעזור לך..
לא זוכרת מי פה שולחת קובץ על הנושא הזה.אולי מישהי תדע לתייג (הוזכרה בהקשר לפאדיחות עם החמות והקישורים..)

את מעריכה אותו ולא שמה עליו את התלונה-כל הכבוד לך, למרות שאיני חושבת שאת האשמה

אני כן חושבת שכדאי לדבר על זה,

אני לא מתכוונת לרדת עליו ולהגיד לו "אתה לא גבר" כי זה יאבד את האפקט.

מה כן,

תנסי לתת לו להחליט לבד , אל תתערבי לו , למשל תשלחי אותו לסופר ואל תעני לו שיחליט לבד,

תגידו לו אתה מחליט!

יכול להיות שאת דומיננטית יותר ולכן הוא מפנה לך תמקום(לא בהכרח שמפריע לו לפנות לך)

 

לגבי 2,

אני בטוחה שאפשר לסדר את זה,

 

אין לי משהו לייעץ לך

 

 

אני בשוק ! בשוק ! בשוק !
סעיף 1 זה בוללללללללללללל אני . לא ידעתי איך לנסח את זה טוב ואת פשוט כתבת מושלם 
בגלל סעיף 1 אני מרגישה חוסר חשק *אליו* , בכללי יש לי חשק עכשיו שלא ממומש הרבה זמן כבר כי אני לא מרגישה שנמשכת אליו ..אוף , אין לי פתרון , הלוואי שהיה . 
הלוואייי ! 

גם אני מרגישה שזה משפיע אחד על השני

אני גם חושבת שזה נובע מהסגנון בתים שלנו- אני באתי מבית לא הכי שלם, בו כל הילדים היו "הוריים" מגיל 4 בערך...

והוא מגיע מבית חם ועוטף ולא ידע על העולם כלום. אז מטבע הדברים שנכנסתי למשבצת החזקה והשולטת. אבל כל השנים האלה בילדות ובנערות כבר חיכיתי למישהו שיבוא וייקח את המושכות ממני ויעזור לי להרפות.

אבל לא, בדיוק ההפך, אני המרגיעה במצבי לחץ- אחרי הלידה הוא פשוט התפרק כמו ילד קטן ואני עם כל הבלגן והעייפות והתינוק הצרחן הייתי צריכה להיות המרגיעה והרגועה ו"ההורית"

ולא בא לי! בא לי להתפנק, בא לי שמישהו ייקח אחריות בשבילי

אני פשוט בשוק שכתבת את הפוסט הזה...
אני ממש מבינה אותך , כאילו בא לך שהוא גם יטפל בעניינים הטכניים , שהוא יהיה הג'נטלמן כמו בסרטים , שהוא יבנה לך פתאום ספרייה בבית או דברים כאלה, 
אני מבינה את הרצון הזה 
 

איך את מגדירה "מישהו להשען עליו"?
כי זו יכולה להיות משהו שממש משתנה מאחת לשניה.
אני, למשל, מחזיקה ראש לגבי הכספים בבית, אבל אני יודעת שאם אני עייפה, רוצה פינוק, צריכה חיבוק, הוא שם, הוא ייתן לי ואני לגמרי יכולה להשען עליו

לכן אנמ מציעה לנסות לברר קודם מה זה אומר *בשבילך* להשען עליו. מה את מחפשת, מה את מבקשת ממנו.
אחרי הבירור מול עצמך, פשוט תפתחי מולו. תגידי לו שאת מבקשת שיתן לך יות את הדברים שאת צריכה.
ולספר את זה באופן שלא מגדיר בעיה, ולא משהו שהוא לא בסדר בו, אלא צורך שלך שאת מבקשת מענה.


לגבי סעיף 2: יכול להיות מאוד שזה מושפע מ1.
ומעבר לזה, כדי לדעת מה יעשה לנו נעים, אנחנו צריכות להכיר את עצמנו. הרבה פעמים זה משהו שחסר בציבור הדתי, כי לחשוב על מה שעושה לנו נעים בהקשרים האלה זה טאבו, בטח לפני החתונה, אבל הרבה פעמעם גם אחריה.
האם אנחנו מסוגלות לשחרר לעצמנו את זה?
אני ממש מציעה לקבוע שתיים-שלוש פגישות עם נשים דתיות שנותנות ייעוץ בתחום. זה יכול מאוד לעזור.

מכין טיול שלם לבד . כאלה *אני לא הפותחת

שיקח אחריות, יגלה יוזמה שיהיה חזק

כתבנו בעיקרון אותו דבר. 
 

חזק פיזית? חזק נפשית? איך זה מתבטא? תנסי לפרט לעצמך בדוגמאות.

ממש ממליצה להשיג את הספר "לדעת להיכנע".

אפשרות אחרת, זה את הספר על זוגיות של דקלה יוספסברג ("לדעת שיש כאן עוד מישהו") או את הקורס האינטרנטי שלה על זוגיות..

אשכרה זהות כפולה יש פה

לגבי סעיף מס' 1:
את מתארת בעיה בזוגיות המודרנית, ואת ממש לא היחידה!
היום בעולם המודרני, בו מעמד האישה התחזק לאין ערוך,
אנחנו כנשים מובילות וחזקות כמעט בכל התחומים.
כנשות קריירה, ברפואה, בצבא, בהגות תורנית, וכמובן בתחומי החינוך והתקשורת ועוד.
הנשים היום בגדול, כבר ממש ממש לא הנשים הקטנות והכנועות של הדורות הקודמים, מן עקרות בית חסרות השפעה,
עולם שבו רק לגברים היה say בכל התחומים.
לשיפור במעמדנו כנשים יש המון המון יתרונות וזה מצוין ומעולה.

אך בינינו כאשה אל רעותה, שמתי לב שאולי החיסרון היחיד הוא ברמת המיקרו- לפעמים בתוך הבית שלנו פנימה,
אנחנו עדיין בתפקיד האשה החזקה והדומיננטית כמו בעבודה / צבא / וכ'ו
וקצת שכחנו (חלקנו) מהאנרגיות הנשיות המעודנות של פעם...
הגברים של ימינו גם מושפעים מכל המהלכים האלה בחברה, במקום העבודה וגם בביתם הפרטי...
יש כאלה מביניהם שרואים זאת כאיום על המעמד הגברי הישן ומגיבים באלימות על כל גווניה,
ויש כאלה טובים ורגישים, שפשוט מפנים לנו הנשים החזקות בבית את הבמה.
ואז נוצר מצב שאומנם אותה אישה היא חזקה ודומיננטית ומנהלת את ענייני הבית מקטן עד גדול,
ואילו הגבר עדין, רך ולא בדיוק ה"אחלה גבר" שבמעמקי ליבנו היינו רוצות שיהיה ויוביל...

דבר זה בהחלט מתקשר לסעיף 2;
שכן יש את העניין של "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך"
מעצבן או לא; זה המצב מאז אדם וחווה,
ועמוק בDNA שלנו אנחנו משתוקקות לגבר חזק שיוביל...
בכל תחומי החיים וכן גם בחיי האישות...

****

נעבור לרמה המעשית:
מציעה מאד להכיר את עצמך ואת גופך, ולדעת מה בדיוק מענג אותך, ובאלו נקודות.
רק לאחר שתוכלי לגעת ולחוות שיא מרגש בעצמך,
תוכלי להדריך אותו מה ואיך...
ואין מה להתבייש כאן - שכן בתור בעל הוא אמור לשמח אותך..
ואם אתם מצליחים לשמוח יחד זו מצווה של ממש, מדאורייתא ומדברי חז"ל.

כמו"כ הרעיון בחיי אישות טובים הוא להיות כנים אחד עם השניה, לשתף במאוויי הלב הכמוסים ולהתמסר טוטאלית אחד לשניה בעת עשיית המצווה... עם כל הלב, הראש, הגוף והנשמה ..

וכן צרי אווירה! נרות (יש גם נרות מלאכותיים על סוללות, למקפידות בחומרה של נר רגיל), בישום החדר ועיצובו בצורה רומנטית..
מסאז' הדדי עם שמנים ארומטיים גם מאד עוזר לחימום האוירה,
ומקל להגיע לשיא (ואל תבהלי מזה שעוד קשה לך, גברים בד"כ מגיעים לשיא בקלות, אבל אצלנו כנשים זה יותר מורכב, אך אל ייאוש!)

ממליצה לקרוא את הספר "לדעת לאהוב" מאת הרב אברהם שמואל, לדעתי חובה לכל זוג נשוי.

https://www.siman-kria.co.il/product/%D7%9C%D7%93%D7%A2%D7%AA-%D7%9C%D7%90%D7%94%D7%95%D7%91--%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C


וכן דפים וקבוצות בפייסבוק של נשים מעולות, דתיות וחרדיות, מדריכות למיניות בריאה בראי היהדות, שנותנות המון רעיונות והשראה וגם ייעוץ נקודתי בפרטי.
(מאור קפלן, אורית לייזרסון, אפרת אליעזר טולדנו ועוד...)

מוסיפה עוד קישורים רלוונטיים...

https://www.ve-ahavtem.com/avrahamshmue

א – מצוות עונה – פניני הלכה


"ודבק באשתו והיו לבשר אחד"

בהצלחה רבה אהובה!!
💖💖💖

תודה על כל הקישורים... איזה כיף!!

כתבת שאתם מוצרים כבר שנה. האם את מניקה? הנקה יכולה להביא לחוסר חשק. האם את עם גלולות שמתאימות להנקה? כי זה גם עלול להוריד חשק. אני עכשיו עם התקן לא הורמונלי וזה פשוט הבדל של שמים לארץ מבחינתי (ואני גם כבר לא מניקה). שווה לבדוק.
בנוסף, כתבו לך יפה ואני רוצה להוסיף שאולי כדאי פחות לרדוף אחרי איזה שיא ספיצפי אלא פשוט לכוון ללחזור להנות.

באמת בזמן שהפסקתי את הגלולות הרגשתי קצת עלייה בחשק אבל זה התמוסס ונעלם...

והפוך.

את באמת לא יכולה לכעוס עליו. הוא לא אמור "לנסות דברים חדשים" עד שתהני. בייחוד אם בעבר ניסית להניא אותו ממה שהוא כן יודע. זה סתם חבל ומתסכל. מאיפה לו לדעת מה ישמח אותך ומה את תתעצבני עליו שוב?
זה עבודה זוגית של שניכם. קחי את היד שלו ותכוויני אותו בדיוק. ואם את לא יודעת תמשיכו לחפש ולנסות אבל את חייבת להיות זו שמובילה, לפחות ברמה של להגיד לו מראש מה היית רוצה שינסה.
ואם את לא מרגישה שיש לך מספיק ידע- ללמוד!!
יש היום ב"ה כמה וכמה קורסים אינטרנטיים לנשים דתיות וזה מדהים. בעיני זה אחד היסודות הכי חשובים של הזוגיות, אין ספק ששווה לשלם את הסכומים שנדרשים אפילו אם זה רק יקדם אתכם בקצת ולא יפתור את כל הבעיות כאן ועכשיו.

אולי זה קצת קשור ל1, היית רוצה שהוא יוביל.. אבל בהקשר הזה אין לו את היכולת, זו דרישה חסרת בסיס. גם אם הוא היה אישה היה קשה לו פשוט בגלל שהוא לא *את* אז כגבר..בכלל.

בעז"ה אחרי שתגלו כמה נוסחאות מנצחות ותדעו מה ואיך ומתי הוא גם יוכל לקחת את המושכות

לגבי 1- דיברתם על זה? הוא יודע שזו הציפיה ממנו?
תבררי עם עצמך אם באמת *זה * מה שחשוב לך כדי שתישעני עליו. ואם כן אז דברו ותעבירי אליו אחריות שהוא מוכן לקחת, לאט לאט .
הכי חשוב זה שמה שעובר אליו- את מסלקת ידיים לחלוטין! יקרה מתי שיקרה ואיך שיקרה.. הוא יתרגל.

אני תמיד מתרגשת מחדש שבנות מקדישות מזמנן כדי לענות..

יודעת שבאמת קודם אני צריכה להכיר את עצמי... אבל מה לעשות שבחברה הדתית לא מספיק מודעים לכך? 

יש לך/לכן המלצה על איזה ספר טוב שמסביר את זה טוב? רוצה לנסות אולי לקרוא לפני שמשלמת הרבה על קורסים

יש גם את מירב לביא ובטח עוד.
לכולן יש קצת תכנים חינמיים בשביל להכיר ולהיחשף.

וגם- ניסוי ותעיה.(לא במקום לדעתי... בנוסף)

אז מה את מצפה ממנו? אתה חושבת שאותו מישהו לימד מעבר למה שהוא ניסה? ;)

1. בעלי גם גדל בבית מוגן ועטוף. מעולם לא קנה לעצמו כלום וקיבל כל מה שהיה צריך. ואני ממש להיפך. למדתי להיאבק בחיים מגיל ממש קטן. ולקחת אחריות לעצמי.
בשנה הראשונה שלנו גם פרנסתי והוא למד בקיצור הכל עליי. היה לי ממש קשה עם זה ממש כבד גופנית ונפשית.
עד שפגשתי מישהי שפשוט לי עשתה סיווץ' בראש...
הבנתי שזה פשוט לא בריא לי לחיות ככה. עשינו בנינו שיחה רצינית. והסברתי לו שככה זה לא יכול להימשך. תפקידו כגבר בבית וגם לזה התחייב הכתובה לזון ולפרנס. אין לי בעיה לעבוד להרוויח יותר ממנו אפילו. אבל האחריות הכלכלית עליו.
מאז אני לקחתי צעד אחורה. לא מתערבת בכלום, לא בחשבונות בנק, לא בהשקעות, לא בתשלומי ארנונה חשמל, מים לא בכיוונים פרנסה שיכול לקחת. כלוום. אני עובדת שיכולה. ולא כשאני רוצה להיות עם התינוק בבית. כל השאר עליו. (מבחינת פרנסה. כי כל ענייני הבית, קניות, ילדים וכו' עלי)
וואו איזה פלא בן הזקונים שאף אחד לא סמך עליו אף פעם התחיל לקחת אחריות. בהתחלה היה לו מאוד קשה. הוא טען שהוא לא יודע לעשות כלום. אבל ברגע שהשטח היה פנוי לו לגמרי אני לגמרי לא מתערבת הוא הבין שאין ברירה. לאט לאט התחיל לעבור על החשבונות, לשלם, להתעניין בהשקעות ואף להשקיע, רכשנו דירה בעזרת יועצים (אבני דרך), הוא עבד בעבודה פיזית קשה רק כדי להכניס משכורת שלמה הביתה. כל זה בנוסף להיותו אברך. היום הוא גם סיים לימודים של מקצוע נחשב ומכניס בעזרת ה'.
אבל לאורך כל הדרך הוא היה לבד במערכה הזו. להתמודד עם בוסים קשוחים, עם הייאוש וחוסר האונים של עצמו, עם משרדי ממשלה ועיריה שלא עונים וכו'.
עם כל בעיה הייתי שם להקשיב לאסוף את השברים ולעודד. אבל בחיים לא לקחתי על עצמי את האחריות במקומו.
ועם כל גל שעבר ראיתי איך תחושת הבטחון שלו מתעצמת. איך הוא מרגיש יותר גברי. איך הוא גאה בעצמו. ואיך אני גאה בו.
וכן לא הכל מושלם. יש עוד הרבה נושאים שהייתי רוצה שיוביל שיקח אחריות, שיזום. ומצד שני מי כמוני הפרפקציוניסטית כל כך מתקשה לשחרר ולסמוך באמת. אז זה עבודה זוגית של שנים ועוד שנים ארוכות לפנינו. אבל זו עבודה זוגית. לא שלו. את צריכה ללמוד לשחרר, והוא לקחת ולזום, אחר כך יבוא גם להוביל.
דבר נוסף זה נושא הבין אישי. תשאלי את עצמך האם את יודעת להרגיש נזקקת? להגיד במילים אני חלשה עכשיו. אני זקוקה למציאות, אני זקוקה למילים, לחיבוק למעשים שישמחו אותי. את יודעת לקחת בשתי ידיים שהוא נותן? או שמציגה פנים חזקות מולו של "אני יסתדר לבד". בשביל שגבר ירגיש שצריכים אותו ייעשה מעשה, הוא צריך שאשתו תראה נזקקות.
ככל שאת תניחי לעצמך להיות במקום הנזקק והוא יתן חיבוק ואת תצטרכי אותו באמת. את תגידי אני צריכה אותך והוא ילמד להיות שם בשבילך. גם אם זה לא שלם...
תשוקה הרבה פעמים באה מהמקום של צורך בחיבור, בין נואש ובין בשמחה. יש רצון להיות חסר ולהצטרך שמישהו ישלים אותי.
אם אני לא אראה לא לעצמי ולא לבעלי שאני צריכה אני זקוקה התשוקה לקשר לחיבור תעלם...
ונזקקות ומילוי יכולים לבוא בכל כך הרבה אופנים.
אז נכון בעלי לא בובו בנאי, וגם לא מסמר החברה ולא יוזם לי ימי הולדת מפוצצים. ואפילו לפעמים בוכה שאני צריכה אותו חזק.
אבל הוא שם בסוף היום שקשה לי עם חיבוק, הוא שם במסאז' שכואבות לי הרגליים, הוא איתי בלידה ואל אף שלא עושה כלום רק העיניים שלו משדרות לי אהבה.
ובגלל זה אני נמשכת אליו ומשתוקקת...
וכל השאר הוא בלמידה. וכמה שאני יותר מדוייקת בצרכים שלי ומראה לו את זה אז הוא תלמיד טוב יותר. והתשוקה נבנת.

2. עוד בנושא תשוקה. יש אישה שקוראים לה אורית לייזרסון. יש לה קורס שלם בנושא תשוקה. קורס רק לנשים. שם לומדים כמה תשוקה היא משהו אישי. שלפעמים ממש לא לגמרי תלוי במושא התשוקה. כמה חוסר בתשוקה הם חסימות נפשיות של כל אישה פנימה.וגם היא מלמדת כמה זה קדוש ונכון תשוקה. וסיפוק נשי כחלק מהקשר.
מאוד הגיוני שאם ההרגשה שלך שכל מפגש של יחסי אישות זה רק בשבילו, אז לא תרצי בזה בכלל.
עניין הסיפוק הנשי הוא חובה והוא זה שעושה טעם וחיות לכל הקשר.
אם את מסוגלת לבד להזמין את בעלך למסע שבו שתיכם תלמדו את הגוף שלך. מה הם הנקודות שמסבות לך עונג, איזה אווירה את צריכה בשביל זה, איזה מגע, כמה זמן, וכו'. וזה חייב להלוות בהרבה סבלנות של שתיכם כי זה עניין של ניסוי וטעיה. וכמובן כמה שיותר להוציא מהראש את העניין של מגעיל/מלוכלך וכו'. הוא בעלך הוא רוצה להיות שם בשבילך בכל מקום ומצב...
אם לא אפשר ללכת ליועצים מיניים (עדיף דתיים) שיוכלו לכוון אותכם בגדרי ההלכה.
אבל בבקשה אישה יקרה על תזניחי את עצמך בקשר. זה כל כך חשוב. אם לא תהי שם ותשקעי בעצמך הקשר יכול להיפגע...
מאחלת לך הרבה סבלנות, אהבה להבנה. בסוף תראו אור גדול ותזכו לזוגיות טובה חזקה ושמחה יותר לאורך שנים.

הזכרת גם את הקטע של הבוסים הקשוחים...

הוא סטודנט כרגע למקצוע טוב  בע"ה ועובד גם בינתיים... התחיל עבודה חדשה עכשיו. 

עד עכשיו עבד ממש בעבודות קלות עם בוסים ממש מתחשבים...

עכשיו זה הפעם הראשונה שהוא נתקל במצבי לחץ, צעקות של בוסים. כל יום הוא חוזר מתלונן, עצבני, כועס על כל העולם ועל הבוסים. כמובן שאני רק משדרת הזדהות והכלה והכל. ואול באמת הלחץ והיחס שם מוגזמים.

אבל פעם אחת בא לי להגיד לו: היי, ככה זה עבודה, הבוסים אף פעם לא עושים מה שבא לנו ובחודש הראשון אף פעם לא מתלוננים לבוסים אלא עושים הכל בשקט עד שמבססים מעמד ואז אפשר לדרוש... מורידים ראש בהתחלה.

ומי כמוני יודעת כמה הוא לא יודע להתמודד עם מצבי לחץ...

למרות שבאמת קשה לו... עבודה ולימודים בו זמנית

 

 

אנחנו "יודעות טוב יותר". אבל הוא ילמד על בשרו. אין שום צורך שנהיה אמא שלו. פשוט צריך לשחרר.
בדיוק בעלי חזר ממשהו גדול שהגיש פעם ראשונה, והתבאס על כל מיני דברים שלא ידע שצריך לעשות.
היו לי מליון דברים להגיד לו לעשות... אבל הדבר היחיד שאמרתי לו. זה אתה מדהים. אתה הכי גבר בעיני לא בגלל שאתה ישר מוצלח. אלא כי אתה מנסה. והדרך שהלכתה בה מאז שהתחתנו היא כל כך ארוכה מאיפה שהיית אז ומה אתה היום.
היית צריכה לראות אותו העיניים שלו זהרו והגב הזדקף.
ואז פתאום משום מקום כל כך נמשכתי אליו...
כאילו עשיתי לו סוג של "לוחמה פסיכולוגית" אבל בעצם זה עבד עלי!! אני נתתי לעצמי להסתכל עליו מלמטה למעלה. במבט מעריץ ומעריך. בחרתי לא לראות באותו רגע את הפגמים הקטנים. וזה קרה...

בקשר ל 1 תראי כמעט בכל בית יש אחד שאצלו הכסף והוא מנהל כמעט הכל,

לפעמים זה אצל האיש ולפעמים זה אצל האישה,ולכן אם את לקחת אחריות זה

רק בגלל הטבע והמטליות שלו שהוא לא כל כך מסתדר,וכאמור זה אצל המון זוגות

שזה כך,אז אל תרגישי חיסרון או צער,רק את יכולה לאט לאט לתת לו את השליטה

על ההוצאות ועל האחריות,(כמובן אם זה בסדר מצידך)עכשיו בקשר ל 2 קראתי כאן

שממליצים את אפרת צור או ליאורה בוקסנבוים תנסי אולי יעזרו לך,בכל אופן אישה יקרה

את תמשכי כן לכבד וכן לתת מילה טובה את תרווחי בגדול בדוק.

מנסה להציג את לך את המובן הגברי באור אחר

נגיד עכשיו יש מקק בבית מי הורג אותו?

משהו שהתקלקל וצריך לתקן שלא מצריך בעל מקצוע

מרים דברים כבדים שאת לא יכולה להרים?

מי עושה את הקניות בסופר ומרים הביתה?

אני רואה את הצד הגברי במובן הזה .

אני חושבת שזה נורמלי שהאישה מתעסקת בסידור הבית והתשלומים יותר מהגבר כי האישה חיה ונושמת את הבית יותר.

יכול להיות מאוד שאני טועה

או שפשוט השקפה שלי לצד הזה

מקווה שעזרתי 

 

 

 

 

 

חוץ מלתקן דברים הוא לא הכי הנדי מן אבל מנסה לפעמים יוצא טוב לפעמים לא

תודה על הפורפורציה

כי אני לא אוהבת לכתוב בנושא בפומבי.

כדי להצליח
צריך לשחרר את המאמץ להצליח...
עם ראש הישגי, מכוון מטרה, דרוך, טרוד
לא "מצליחים"...
כדי שאישה תגיע למחוז חפצה,
היא צריכה לשחרר, להרפות, להרגע
להיות קשובה לעצמה ולגוף שלה
לתת לבן הזוג שלה להוביל אותה
לא לתת למחשבות ביקורתיות, שיפוטיות או חיצוניות (שמתבוננות מהצד על מה שקורה) לעבור בראש ולהרוס את הרגע
להתנסות
לשחק
לחוות את הרגע
לכבות את המחשבות
להנות
להנות ממה שמהנה ומשם לחפש עוד.


וזה עונה לשתי השאלות שלך בדרך זו או אחרת...

וראיתי שהיא לא גומרת ונשאר תמיד עוד 30 בערך בסוף היום אז הורדתי קצת את הכמות. בכמ, הבת שלי יחסית רזה... אז היא הוא אכלן הייתי מביאה מנה של 120 ומנה קטנה של 30. וככה אם הוא יהיה רעב יש אופציה לתת לו תוספת. לאט לאט תראי אם הוא צריך את התוספת...

אני מביאה חלב טרי. עדיף לא להקפיא סתם. רק אם את רוצה לטווח הרחוק...

הבן שלי בן 9 חודשים נמצא במעון בערך 8 וחצי עד 4, מגיע לארוחת בוקר במעון, ואז אחרי שעה בערך מקבל בקבוק שאוב של 110 בערך ואז ירקות לשינה.. כשקם מהשינה מקבל עוד בקבוק של 140-150..
זה היה אחרי הרבה התלבטויות וכל פעם אמרו במעון שזה לא מספיק..
אצלם גם רגילים לנורמה ואין כמעט עם חלב שאוב אז יותר מסתבכים..
לכאורה אם את מביאה בקבוק לזמן שבין הארוחת בוקר לצהריים או זמן שלא יהיה הרבה הבדל מהם אז חושבת ש120 יהיה מספיק בעז"ה..
עוד נקודה, ממליצה להביא בקבוק מוכן עם החלב ולא שיצטרכו להעביר, מנסיון עצוב מאוד זה הכי טוב!!!
אין בעיה שמה שבבקבוק יהיה קצת קפוא, אבל שכבר יהיה בבקבוק..

אבל כמה בקבוקים יש לך ?
יש לי כרגע רק שניים השארתי אחד במעון למים ואחד בבית למים...

שלחתי בקבוק אחד ובקבוק שני השארתי בבית.
כלומר, שלחתי בקבוק מוכן ושקית יעודית לחלב
ואז הבקבוק השני הם היו צריכים לסדר לבד וזה עלה לי בהרבה כאב לב.. (שקית חלב נעלמה, נשפכה, נקרעה, וכו'..)
עכשיו יש לי 3 בקבוקים כל יום מחזירה את כולם הביתה, אחד קטן לחלב לבוקר אחד קטן של מים ואחד יותר גדול לחלב לצהריים..
ככה הסתדר לי הכי טוב וב"ה מאז שזה ככה לא נרשמו בעיות

בסביבות 140-150,ותראי כמה ימים איך הולך.
הכי מלחיץ מטפלות שאין להן מספיק אוכל....עם זאת מסייגת את ה'כמה ימים'- לפעמים בהתחלה בימי ההסתגלות יש פחות הענות, ואוכלים פחות טוב, וככל שמסתגלים זה משתפר. אז לקחת גם את זה בחשבון.
בהצלחה!

בגיל הזה לקצת פחות שעות הבאתי שני בקבוקים של 100-120 מ"ל. אבל כל שעתיים וחצי-3
אבל אולי כבר לכזה טווח שעות הייתי מביאה 3 בקבוקים..
הייתי מנסה דווקא מכמות גדולה יותר בשביל שאל ירצה עוד יהיה..
ממליצה ממש כמה שיותר להביא בבקבוקים מוכנים..

לי היה סיוט בחודשיים שלוש הראשונים.
לא הבנתי מה עובר עליי.
הייתי שפוכה מעייפות.

עכשיו הבעיה היא תעסוקה בשבילה...
אז אני בעיקרון שמה אותה במעון, אבל בזמן שהיא בבית זה קשה...
היא מאוד מאוד חברותית ואוהבת אנשים.
אני אשלח לך קישור לשרשור שלי לא ממזמן, אולי התובנות שם יעזרו גם לך

אני אישית ממש מרגישה שהתינוקות אחרים לגמרי כשהאחין בבית..זוחלים אחריהם לכל מקום מסתכלים עליהם רוצים לשחק איתם..
הרבה יותר משחררים מאשר כשאני איתם לבד

השלב הכי קשה צריך להשגיח כל הזמן ברגע שהם כבר בגיל שהם מבינים מה אסור ובמיוחד שלא מכניסים דברים לפה זה כבר הרבה פחות אנטנסיבי
אולי תקני לול גדול או גדרות פלסטיק כאלו?

היא בכתה המון והייתה דביקית...

כל שלב עם הקושי שלו...
שלושה חודשים ראשונים- הנקות והרדמות ארוכותתתת. רוב היום הם על הידיים שלי/במנשא עלי.
3-6: עדיין דורשים הרבה ידיים, אולי זה שלב טיפה יותר קל כי הם יותר מוכנים להיןת סתם בעגלה או על משטח.
6-שנה: זוחלים מטפסים קופצים אוכלים משמידים מכניסים הכל לפה צריך לחשוב כל היום על אוכל מתאים ולהאכיל ולנקות וכו.. וכמובן הלילות עדיין קשוחים ורגרסיות ושינייםםםם
בקיצור אמהות זה מופלא

אותו דבר כמו שתיארת על ילדתך בת ה7 חודשים, רק שהם נהיים מסוגלים ליותר דברים מסוכנים (לטפס על כל מיני דברים ואז... ליפול מהם) וישנים רק פעם אחת ביום. נהיים שובבים מיום ליום, אבל גם נהיים מתוקים הורסים מיום ליום.

אני עם בת שנתיים בבית, ומרגישה ככה עד שהאחים שלה חוזרים מהלימודים. ברגע שהם בבית, אני משוחררת😅



אני אוהבת לעשות איתם את הכביסה - הם מכניסים / מוציאים / שופכים בעזרתי את החומר / מושיטים לי בגד בגד לתליה.
בגיל הזה תלינו נדנדה בחצר, והושבתי אותה שם כל בוקר כשאני תולה כביסה ואח"כ מתפללת.

אפשר להושיב בכיסא אוכל לידך כשאת מקלפת / חותכת לארוחת צהריים. אפשר לתת לה ביד משהו שהיא כבר אוכלת לבד.

הולכים לטיול להוציא דואר / לפנות זבל או מיחזור / למכולת.

אין לי בעיה להשגיח ולהעסיק כל הזמן את התינוק. אבל לנסות כל הזמן לנחש מה מציק לו ופשוט להניק שעות כדי שלא יבכה היה פשוט סיוט

הצלחה מ-ד-ה-י-מ-י-ם!!!

אם תרצי אתן לך מספר

אבל מקפיצה לך

תזונה לא מאוזנת של חודש- חודשיים- שלושה, לא תפגע אלא אם מראש נכנסת להריון עם חוסרים חמורים.
אבל בהנחה שהגוף שלך רגיל בד"כ כמה חודשים של חיים על אוכל לא בריא לא יפגעו בהריון,
התינוק יקבל את מה שהוא זקוק לו מהמאגרים שלך.
לכן כדאי לקחת תוספים (חומצה פולית, ויטמינים, ברזל)
אבל אם אי אפשר אז זה מה יש, אח"כ תנסי להשלים הכל ולאכול בריא כדי להשלים אצלך את החסר.

כרגע תתמקדי באתגר שאת מתמודדת איתו עכשיו,
בהצלחה ותרגישי טוב!

אני בשבוע שלך אכלתי בעיקר קרקרים כי זה הדבר היחיד שהרגיע לי את הבטן.. פירות וירקות בכלל לא התקרבתי
תאכלי מה שנוח לך ועושה לך טוב, תקפידי על הויטמינים ובעיקר אל תדאגי!! זה עובר!

ואל תדאגי, הגוף נותן לתינוק את מה שהוא צריך. הרבה נשים מתקשות לאכול בשלב הזה של ההיריון. תרגישי טוב!!!!

דברים שלא מגיעים באמת מסין

ממש ממליצה, שואבת טוב יחסית שקטה

לא יודעת על החזרים.

אבל לטעמי קצת מדי טובה.
היא מאוד חזקה ושואבת מאוד חזק.
זה טוב כי זה רת מהר
אבל זה גם חיסרון כי זה יכול להכאיב...

האם היא באמת שואבת טוב? (כי השתמשתי בכמה משאבות שהרגשתי שהם לא מצליחות לרוקן אותי לגמרי - כלומר באיזשהו שלב אחרי 10 דקות של שאיבה נמרצת המשאבה שאבה על ריק למרות שהרגשתי שנשאר לי עוד חלב, וכשנסיתי להוציא עם הידים באמת יצא לי עוד...)

את יודעת אם היא יכולה גם לעזור בהגדלת כמויות חלב?

 

זה שווה מצד שני יש משאבות טובות במחירים שפויים יותר
אני קניתי אותה כשעוד היה החזר מהסל הריון לא נראה לי שהייתי קונה אותה במחיר מלא

כפי שידוע לי כבר אין החזרים מסל הריון עבור משאבות

והסל היה 8000 שח זה היה לפני ששינו את הסל הריון אז ניצלתי את ההזדמנות לקנות
היום אין החזרים על משאבות ולא נראה לי שיש אותה דרך הקופה

שקטה, נוחה, אפשר גם עם בטריות כשאין שקע..

אם יש לך מכבי שלי מקבלים אותה בערך ב600 ש"ח.
ממש טובה(חשמלית דו"צ)

ובהתאם לביטוח שאת נמצאת המחיר משתנה,
יכול להיות שיש את זה בקופות אחרות גם.

היא סבבה, לא מכירה אחרות
עלתה בבית מרקחת של כללית 400 בערך. אולי קצת יותר.

גם לי היה אותה והיא ממש מעולה לחדרי אמבטיה פיציים

ריקון אני חושבת שיש כזה חור שאפשר לרוקן דרכו אם יש לך אפשרות לקרב לכיור, או עם נטלות חזרה..

עכשיו אני מתלבטת אם זה כדאי לי, כי זו טירחה למלא עם ספלים...
יש לנו מקום להעמיד את האמבטיה עם הרגליים, אבל אין מקום לאחסן את זה בין האמבטיות בלי שיפריע.

עכשיו אני רוחצת את הבייבי בכיור האמבטיה. וזה כ"כ קל למלא ולרוקן, בלי לפתוח ולקפל ולהתארגן... כמה שניות וזהו.
הבעיה היא שזה מתחיל להיות קטן...

זה נקרא רגליים אוניברסליות או משהו כזה..
מתקפל יותר קטן מרגליים של אמבטיה רגילה.
אולי זה יתאים לכם..

מציעה רעיון קצת שונה..

אצלנו כבר כמה שנים אין בכלל אמבטיה לתינוק.

עד גיל חדשיים-שלושה משתמשים בכיור שבאמבטיה (ראיתי שכתבת שזה מה שאת עושה..)

כשזה נהיה קטן רוחצים את התינוק כשהוא שוכב באמבטיה הגדולה ומקלחים אותו ב"דוש" של המקלחת - אפשר לשים מגבת מתחתיו למניעת החלקה.. אם שמים את הדוש בקצה של האמבטיה שרחוק מהחדר נוצר ממש זרם מים נעים והתינוקות שלנו ממש נהנו מזה..

כשהתינוק כבר יכול לשבת עם תמיכה אפשר לקנות את הכסא שנצמד בוואקום לאמבטיה ולקלח אותו כשהוא יושב שם. ואז גם אפשר למלא מים באמבטיה בגובה נמוך יחסית ולצרף את האחים הגדולים (בהשגחה מלאה כמובן!)

וברגע שעומד יציב אצלנו מקלחים כבר בעמידה..

למשל אצלנו
חדר אמבטיה מאד קטן עם מקלחת בלבד
שוקלים גם בעז״ה לקנות מתקפלת השאלה האם אפשר להעמיד אותה

לאמבטיה המתקפלת..

רק בתוספת דפני בתוך האמבטיה הגדולה.
אבל התחלתי לרחוץ את הקטן עם שמן אמבט, וזה נראה לי יעיל יותר בתוך אמבטיה מאשר עם מים זורמים, לא?

יש מן פקק-חור נפתח ונסגר שבו מרוקנים את המים.
יש רגליים אוניברסליות שמתאימות גם לדגם אמבטיה הזה והם גם מתקפלות לקטן ממש.

ממליצה ממש, אחלה של גודל.

נשמע שזה לא מתאים לי... אני מחפשת לחסוך מאמץ של קיפול ופתיחה. החיסכון במקום הוא רווח שולי😅
או שאולי אוכל להשאיר אותה פתוחה עם הרגליים? אפשר לתלות אותה מאחורי דלת? ולהשאיר את הרגליים מחוברות אליה?

אנחנו שמים את האמבטיה כל הזמן פתוחה בתוך האמבטיה שלנו, נשאר מקום לעמוד בסוף ולא צריך כל הזמן להתעסק עם פתיחה וסגירה.

אבל הילדים יתעללו באמבטיה של התינוק... יבקשו גם לשבת בפנים כשהם מתרחצים...

את מחפשת לחסוך במקום או בלפתוח כל פעם?
משהו פשוט שישאר פתוח נראלי האמבטיה הרגילה יותר מתאים..

את באמת מדייקת לי מה אני מחפשת -
אני רוצה להשאיר את האמבטיה פתוחה כדי לחסוך את הפתיחה והקיפול, אבל אין לי מקום להשאיר כך את האמבטיה הרגילה.
יש לי מקום על השיש באמבטיה, ויש מקום לתלות את האמבטיה הרגילה / המתקפלת במצב פתוח, אבל לא למעמד של האמבטיה הרגילה.


בינתיים נשמע לי שהמתקפלת לא תועיל לי כל כך...

את הגדולה הייתי רוחצת באמבטיה הגדולה על דפני והדפהי היה נתפס על הקיר על האמבטיה כשלא היה בשימוש. היה לי ממש נח.

זה לא כל כך נוח, אבל יכול להיות שיהיה לי קל יותר.

קניתי אתה גם מעמד לרצפה שמתקפל צר וגבוה:

מעמד מקורי מתקפל לאמבטיה סיליקון

פותחת בכל פעם על הרצפה עם המעמד, מביאה את צינור האמבטיה פנימה וממלאה.

אני מעמידה את זה צמוד לשירותים, אחרי האמבטיה אני פותחת את הפקק מעל השירותים וכל המים פשוט זורמים פנימה.

ממליצה בחום. נוחה מאד לשימוש ולאחסון.

יש לי כרגע אמבטיה קלאסית + מעמד,
ואין מקום נוח להניח אותם באמבטיה, וגם אני רוצה שלא אצטרך לפתוח ולקפל את המעמד בכל פעם... חשבתי אולי המתקפלת תעזור לי😏

מקום אחסון יש לנו בשפע.

ויושבת ליד על שרפרף.

זה פחות נוח, ללא ספק. אבל ההתארגנות פשוטה יותר.

אמבטיה לתינוק 3 שלבים

נשמע שזה מתאים למה שאת מחפשת.
לא צריך לפתוח/לסגור אפשר לרוקן בקלות ובסוף המקלחת זה נתלה על וו. יש 3 שלבים שכיבה חצי ישיבה וישיבה רגילה (השתמשנו קצת בחצי ישיבה ובעיקר בישיבה-בלי המתאם) זה מתאים עד גיל ממש גדול.

זה נוח? יש גם רגליים מתאימות?

אני שמה את זה על הריצפה של המקלחון.
לדעתי מאוד נוח לפעמים גם בת ה5 שלי מתקלחת בזה

אולי רגליים אוניברסליות יתאימו..

להניח משהו על שייש/משטח.
בן כמה התינוק? כי אצלי בערך ב9 חודשים רגליים כבר לא רלוונטי (הם קופצים ומשתוללים)

אני סתם התלהבתי ממה ששלחת
דווקא בן ה9 חודשים שלי עוד באמבטיה על רגליים וזה לגמרי מתאים לו..
והוא יודע להעמד כבר כחודשיים..

איך ממלאים ומרוקנים?

בשביל לרוקן.
אין לי ניסיון עם למקם על שייש אצלי זה על הריצפה.

רק אני צריכה לחשוב לגבי המילוי, כי הצינור של האמבטיה לא מגיע עד השיש... נראה.

בסביבות ה6 שבועות גם אם את דוחה את זה קצת
לגבי אמצעי מניעה זה באמת סיכוי נמוך שעם הנקה מלאה תתפסי בדיוק את הביוץ ויחד עם 70 הגנה של הקוטל זרע אבל אם יש סיבה רפואית או נפשית או שאת לא רוצה לקחת סיכון אז כדאי שתחשבי על משהו אחר

נחשב סיבה נפשית?🤣

אין מצבבב כרגע עוד הריון מבחינתנו.
אין.

יש לא מעט תינוקות שנולדו בזכות שקפים ונרות

אבל באחת הלידות באתי והרופאה בכלל לא עשתה בדיקה פנימית, התפלאתי והיא אמרה - הכל בסדר, אין לך דימום, אין לך תפרים,אין לי מה לבדוק.. אם את רוצה אני יכולה,אבל זה בסדר. (כמובן קחי בעירום מוגבל, יכול להיות שהיא שיקללה עוד דברים כמו הגיל שלי, לידות קודמות וכד')

באתי והרופאה בערך שאלה מה שלומי
ונתנה מרשם לגלולות.
וזהו.

לכן אני שואלת... זה מרגיש מיותר

שאם לא תלכי אליה כשיש לך תור, אז לא תלכי אליה באלל (או עוד מלא זמן)
ככה היה קורה לי בטוח חח
עכשיו יש לך "עילה" ללכת אליה, אז זה בטוח יקרה.
חוץ מזה, נראה לי שזה דבר חשוב, חשוב שתראה אותך אחרי לידה (שזה לא עניין של מה בכך), תשלח אותך לבדיקות אם צריך, ובכלל, תוכל לבצע מעקב טוב שיטיב איתך.
ויכול להיות שהמפגש גם יהיה מיותר, אבל לא הייתי מהמרת על זה ולא הולכת.

מזל טוב יקירה!

אבל לוודא שאין שארית שיליה זה חשוב חשוב מנסיון

ומצד מניעה זה באמת החלטה שלכם עד רמה אתם מוכנים להשתמש בהגנה לא מלאה

לא תמיד יש לזה סימנים

בעיקרון בבדיקת פאפ בודקים אם חלילה יש שינוי בתאים שנגרם מנגיף הפפילומה זה נגיף שמועבר ביחסים ואם לשני בני הזוג לא היו בני זוג אחרים לפני אין סיכוי להדבק. ולכן גם סוג המחלה הזו מאוד נדירה אצל נשים דתיות
אבל זה ממש חוסר אחריות של הרופאה לומר לך דבר כזה וההמלצה היא לבדוק את כולן.
ממש לא חסרים מקרים שהאישה חוזרת בתשובה או להבדיל חלילה בגידות..

יכולים לקרות גם מקרים עצובים של אונס, של בגידה, של נישואים שניים מכל מיני סיבות.
לכן ההמלצה היא להתחסן. ושכולן וכולם יתחסנו. לא משנה מאיזה מגזר הם.
וכמו שבתי כתבה, זה חוסר אחריות מצד הרופאה לומר את זה.

עם רב יש דעות שזה בעייתי הלכתית

הרב אמר לה שזה בעייתי 

אני פשוט לא מצליחה להבין את זה. יש איזו קונספציה שבגלל שהחיסון הזה מקושר ליחסי מין (כי ככה נדבקים בין היתר בוירוס שגורם לסרטן צוואר הרחם) אז הוא חיסון "לא צנוע""שמעודד מתירנות או משהו כזה. פשוט חבל...
זה חיסון נגד נגיף שיכול לגרום לסרטן צוואר הרחם.
מאז הכנסת החיסון לחיסוני השגרה אחוזי התחלואה בסרטן הזה ירדו דרמטית, עד לכמעט אפס תחלואה במקומות כמו אוסטרליה למשל שם אחוזי ההתחסנות מאוד גבוהים.
זה אשכרה חיסון שיכול למנוע סרטן, אותו דבר שרוב האנשים מפחדים שיפתיע אותם באמצע החיים.

שאלתי אותה למה אם אני רק עם בעלי ושנינו ראשונים אחד של השניה

היא אמרה שאף פעם אין לדעת.
לא עלינו יש גברים שיכולים לחפש במקום אחר. שלא נדע טפו טפו.
אבל היא אמרה שמנסיונה יש מקרים.

לעשות כל 3 שנים מגיל 25

סרטן צוואר הרחם יכול להגרם לא רק מפפילומה. והבדיקה בוחנת תהליכים ממאירים ברקמה ויכולה להציל חיים על ידי גילוי מוקדם לכן זה חשוב.

אבל בעלי וחברות מבינות בזה.. וזה חוסר אחריות להגיד את זה.
תתעקשי להיבדק

קוראים לבדיקה hpv או משהו כזה.. כדאי לברר

רק באה לומר שלא אצל כולן זה כך. וזה לא מראה דווקא על תקינות הריון.
מאחלת לך הריון תקין ושלם!♥️

איך אפשר להפסיק לדאוג???

אצלי כל השלב הזה של עד שמרגישים תנועות זה חשש. אבל מנסה "לשכוח" קצת מההריון בשלב הראשוני.. ולהמשיך בחיי. עד שמגיע תור לרופא לאולטרסאונד ואני נרגעת שוב🤗

את לא יודעת שתמיד תקראי על התופעות הקיצוניות יותר? כי זה מה שבדרך כלל יגרום לנשים לכתוב ולשתף?
מטבע הדברים נשים פחות משתתפות בדברים שיגרתיים אלא רק בקשיי קיצון.
חושבת שרוב הנשים חוות את הבחילות בדיוק כמוך.
רובן לא נזקקות לתרופות, רובן מסוגלות לאכול גם אם יש בחילות מידי פעם וירידה בתיאבון.
ויש כאלה שלא חוות בחילות בכלל וההריונות שלהן תקינים לחלוטין.
זה לא סימן בכלל בכלל לתקינות של ההריון.
לפעמים יש מצבים של נשים שחוו לדוג בחילות בעוצמה רבה מאד ואז פתאום היתה הפסקה פיתאומית ואז בדיעבד הסתבר שבאמת ההריון הפסיק להתפתח. וגם זה כמובן לא סימן תמיד.
אבל אם מלכתחילה אין תופעות לוואי קיצוניות זה בסדר גמור. ובאמת שלא אומר כלום על תקינות ההריון

רק בהריון השישי! כל ההריונות הקודמים עברו ללא בחילה אחת אפילו.. כך שזה ממש לא סימן שמראה על תקינות ההריון...
ממליצה לך כשאת דואגת לנסות לחשוב על דברים אחרים, כל דבר אחר. וגם לשבת להגיד תהילים/ להתפלל.. לנתב את הדאגה לתפילה לבריאות שלך ושל העובר

שהולידו 2 ילדים מושלמים
ולא פגשתי את האסלה אפילו פעם אחת
ואני יכולה לספור על כף יד את מס הפעמים שהיה לי בחילה

היעדר/המצאות בחילות לא מעיד בכלל על תקינות ההריון
תהני מההריון!

על שום דבר.

בשליש הראשון סבלתי (ועדיין סובלת) בעיקר מצרבות, בחילות היו לי גם באות והולכות וממש לא קבוע, והקאתי משהו כמו 4 פעמים. וזהו...

אבל יש לי ורידים ברגליים, נפיחות, כאבי גב מטורפים שמקשים לישון, נדודי שינה, חרדות... כל אחת והחבילה שלה. ושבע"ה כולנו נלד בבריאות ובשמחה תינוקות בריאים ומתוקים

זה לא שאני לא חווה קושי אבל אולי כי חיכיתי ככ הרבה זמן אז אני מברכת עליו?
אני מאמינה שאני לחוצה כי האולטרסאונד מתקרב וזה תמיד מלחיץ אותי

יש ימים יותר קשים ויש ימים פחות

מה שכן תמיד יש צורך לאכול כל שעה וחצי שעתיים כדי שלא יהיו בחילות ואז אקיא

 

בהצלחה, תיקן קליל ומשעמם...

 

אני צריכה פשוט לאכול אחרת יש בחילה

כן מדי פעם. בעיקר לפני מאורעות מלחיצים הבחילות היו מתעוררות. אבל ממש ממש לא הייתי מבוחלת.
בהיריון הראשון הקאתי פעמיים שזכורות לי.
בשני לא זכורות לי הקאות.
וההיריונות היו בסדר גמור (מלבד סכרת שזה כבר משהו אחר🤣)

בהריונות אח"כ כבר למדתי מה זה בחילות בוקר🙈
תהני כל עוד אין לך😘

וגם בכל הריון סבלתי מתופעה אחרת לגמרי.

הכל משתנה מאישה לאישה ומהריון להריון.

המשך הריון משעמם ובידיים מלאות⁦❤️⁩

בעז"ה לא צריך לדאוג. בהריון הראשון שלי מivf
כשהטכנאית התעניינה בשלומי ואמרתי לה שב"ה אני מרגישה ממש טוב-אמרה לי איזה כיף גם להיות בהריון וגם להרגיש טוב...

רק פשוט מי שלא ככה אין לה סיבה לפתוח על זה שרשור. אצלי למשל ההריונות ב''ה ממש עוברים בסדר. קצת בחילות. עייפות. לא משהו קיצוני בכלל. אוכלת, עובדת (אל תדאגי יש דברים אחרים שקשים לי יותר סביב הריון ולידה והשנה הראשונה). אבל באמת רוב ההריונות עוברים בתפקוד סביר. פחות מהשגרה. אבל נסבל לחלוטין.

לא היה לי ככה בהריונות קודמים.בקודמים סבלתי הרבה פחות ולסרוגין.. יש לי אחות שלא סובלת בכלל אפילו לא רבע בחילה אז תהני ותאכלי גם בשבילי אם את יכולה חחח

כדי לא לפגוע בך חלילה
גם לי יש בחילות אבל שונות לדעתי
יותר תחושה של בחילות של בטן ריקה גם אחרי אוכל
למרות שאחרי שפתחתי תפוסט תקפה אותי בחילה שכמעט הקאתי
אז עדיף שלא לפתוח שרשורים כאלו

ולפני שתקנאו אני כ---ל ההנקות עם בחילות בוקר נוראיות ממששש. אז זה לא פסח עלי רק מגיע דוקא כשאני לא בהריון

ברור שזה קרה לנשים..המון בנות לא מסוגלות להכניס כלום לפה בחודשים הראשונים. את לא צריכה לחשוש לעובר, בעיקר על עצמך. חשוב שתקפידי על שתיה מספקת שלא תגיעי להתייבשות. ולנסות לאכול ארוחות קטנות ו"יבשות" ולא לתת לגוף להגיע לרעב כי זה מגביר את הבחילות. נסי על הבוקר לאכול קרקרים/צנימים/פריכיות אורז, ולאכול כל שעתיים מנה קטנה.

אגב מתישהו זה עובר או נשאר לכל אורך ההריון?

אצל חלק זה ממשיך כל ההריון

אני לוקחת דקלקטין וגם עוד תרופה ביחד זה כן עוזר לי היום פעם ראשונה מזההשבוע וחצי שאכלתי משהו ונהנתי מהטעם שלו ומהאכילה.. הכי חשוב זה שתיה

מצבך טוב אחותי😅
אני בשליש הראשון כמעט ולא אכלתי, ומה שכן הקאתי.
ב''ה היא רוקדת לידי.

חשוב מאוד להקפיד על שתייה!!!

כי יש בזה גם נוזלים וגם מזון.

לגבי מאכל תנסי קרקרים עם לבאנה זה עובר טוב
כל מה שטת אוכלת זה מבורך פירות וירקות זה מבורך
גם אני בשבועות האלה לא הייתי מצליחה לאכול חלבונים

ותשתי מיץ ענבים זה עוזר

כזאת אני

 

אצלי הרצון הוא רק לילד, לא להיריון ולא ללידה.
מקווה שבקרוב אוכל להתגבר על הפחד הזה מההיריון ומהלידה (ועל עוד כמה דברים), ולהגיע סוף-סוף לאפשרות לאחוז תינוק בידיי...

לפני כמה חודשים כתבתי שיר על כך. ברשותך משתפת אותו כאן:
הַגַּעֲגוּעַ הַזֶּה
לָרֹךְ הַמִּתְנוֹעֵעַ בְּקִרְבִּי
לְהַר הַצּוֹמֵחַ מִתּוֹכִי
לִתְחוּשַׁת הַמְּלֵאוֹת
לַחַיִּים

הַגַּעֲגוּעַ הַזֶּה
לְרֵיחַ גַּן-רֶחֶם
לְזֹהַר הַבֹּקֶר הַמִּתְעַנֵּג
לִתְחוּשַׁת הָאֵין-עוֹד
מִלְּבַדֵּנוּ

הַגַּעֲגוּעַ
לְרִאשׁוֹנִיּוּת שֶׁל הַחַיִּים
שֶׁל הַמַּעְגָּל הַמֵּשִׁיב אוֹתִי אָחוֹר
הַמַּצְמִיחַ בִּי אַחְרָיוּת חֲדָשָׁה
וְקִרְבָה שֶׁאַף-פַּעַם לֹא נְדוֹשָׁה

הַגַּעֲגוּעַ
הַבִּלְתִּי-נִתְפָּס הַזֶּה
הַמְּשֻׁלָּל-הִגָּיוֹן

אֱלֹקִים,
הֶגְיוֹן-לִבִּי
רוֹצֶה.

אֱלֹקִים,
אֲנִי רוֹצָה עוֹד.
רוֹצָה הוֹד.

ריח גן רחם... מדהים

תודה לך ול@מכחול!

אולי סתם כי הרקע מקבל את הצבע של הפס הראשון והם עשו מצב שהפס השני עצמו לא יצבע בטעות אפילו קצת?

מוזר

בעקרון עשיתי את הבדיקה שצילמת כמה פעמים ותמיד אם היה פס זה התחיל מלמעלה והיה פס עם צבע

את באיחור או קצת לפני..?

לפני כמה ימים היה לי איחור של יומיים במחזור ואז דימום מוזר ממש
זה היה נראה דם מחזור אבל הוא היה קצר ועם דם מוזר והתחיל גם מוזר ואחרי שנפסק המשיכו לי תופעות מוזרות ותסמיני הריון אז עשיתי את הבדיקה (לא חשבתי שזה יצא חיובי סתם עשיתי כדי להיות בטוחה) וזה מה שיצא 🤦‍♀️

אני רגילה ל6 ימים דימום כבד והוא היה 4 ימיים
וחלש
היו רגעים דם ממש אבל בכללי הוא היה בהיר כאילו דם מעורבב עם הפרשה שקופה

בדיקה מוזרה לא קונה יותר לייף

הרקע מעט צבוע...

 

*לך* מגיעה ערכה חזרה לבעל שחוזר ;)
מממ, אולי לעשות לו כל מיני משפטי חיזוק כאלה להתמדה בלימוד?

אפשר גם עט עם חריטה ולכתוב כמו בהצלחה מ,, אפשר אפילו ספר שמחזק על לימוד תורה

עם הדגשה שלך,בהצלחה רבה רבה לכם אמן.

בני ישיבה אוהבים לכתוב כל מיני פירושים או חידושים, או סתם סיכום של שיעורים. אז אולי מחברת עם כריכה יפה והקדשה אישית ממך בפנים

אפשר גם אוזניות/מחשב/מכתב ממך
אם את יודעת לסרוג אז אולי כיפה ..
אם יהיה לי עוד רעיונות אכתוב

צנצנת גדולה מלאה בונבונים ועל כל בונבון שמתי פתק עם משהו קטן. או מילות חיבה או משפטים כאלה מגניבים.
התרגש.
לא זוכרת כבר באיזה הקשר הבאתי לו את זה.

ומזל טוב(:

אני מנסה לחשוב במה בעלי משתמש (הוא אברך), מחברת פחות כי הוא מסכם במחשב אבל אם לא היה לו מחשב אז מחברת זה רעיון מעולה, קפה בקופסא קטנה לישיבה כי הישיבה שלו נותנת רק קפה שחור... יש לו כרטיס שאיתו הוא מסמן קווים להדגיש דברים בספרים ובגמרות, עיפרון לאותה מטרה ולכתוה הערות בכתב זעיר בצד של הגמרא, סימניות נדבקות (הצבעוניות הקטנות האלה...), עוגיות, בייגלה, פירות חתוכים, לנשנש תוך כדי הסדר משהו יותר משביע משוקולד ופתקים של מוטיבציה שאת מאמינה בו ושמחה שהוא הולך ללמוד...

גם בעלי עם הכרטיס, והאותיות הקטנטנות בצד חחחח
וכמובן הסימניות הדביקות...
אדיר שהתיאור שלך אחד לאחד!

כל פעם שהולכת לחנות של זה קונה לו והוא מבסוט...

בעלי מתבאס עליהם שהם כאלו פושטיות אבל אם יש את זה חבל לקנות חדש..

מפושטים הוא כבר לא מתלהב ומניסיון זה הולך יותר מהר

תמיד קונה כי משתמש המון 

כזה פנקסים קטנים עם כל מיני סוגי פתקאות וכו' שמקבלים מכנסים וכזה..

כל עוד את יכולה לדבר כרגיל ולא מתנשפת ולא מסיימת מילים מרוב מאמץ, אז את בסדר. והבנתי שאפשר להמשיך פעילות גופנית ברמה שהיית רגילה אליה לפני ההריון

ואין בעיה עם כפיפות בטן שכיבות שמיכה וכאלה?

 

עד שבוע 12 אפשר הכל

משבוע 12 לא לעשות שום תרגיל בטן

ועדיף בלי תרגילים שכוללים שכיבה על הגב

ודרך אגב,לא כל מדריכה יותר לומר מה מותר ומה אסור,

אמרה לי את זה המורה להתעמלות

 

יש שיעורים לנשים בהריון אצלכם?

מה מותר לך לעשות..

בגלל זה אני שואלת.

כפיפות בטן, שכיבות סמיכה וכאלה. זה יכול לגרום להפרדות ביטנית וזה לא כיף בכלל...
טוב שאת בודקת, מנסיון לא כל המדריכות יודעות את זה...

יש לך מושג מאיזה שבוע צריך לשמור?

השרירים בבטן מתרפים בגלל ההריון, כדי לאפשר לבטן לצאת, הם אמורים לחזור חזרה אחרי ההריון אבל זה לא תמיד קורה ואם מנסים לחזק אותם זה מוריד את הסיכוי שזה יקרה...

ממה שידוע לי (אני קצת מהתחום) לא לעשות שום תרגיל בטן בהריון! 

 

אשלח הודעה לחברה לשאול, אעדכן אם היא תגיד משהו אחר.

בגדול יש מחלוקת חכמות (בין מדריכות הפילאטיס)-

דעה אחת אומרת לא לגעת בשרירי בטן בכלל בזמן ההריון.

הדעה השניה אומרת שחשוב לעבוד, אבל רק רק רק על השריר הרחב בטני. זה השריר הכי עמוק בבטן- קשור לרצפת האגן, עוזר בזמן הלידה.

יש תרגילים מסויימים שמותר לעשות בהריון שעובדים על השריר הספציפי הזה.

השריר הרוחבי עובדים על זה באלכסונים הבנתי נכון?

כפיפות בטן בטוח לא- כל הרמה של בית החזה לכיוון הרגליים.

 

אני הייתי מחפשת פילאטיס להריון. 

הלוואי והיה זה היה הכי טוב וזהו.

את צריכה לשים לב לתחושות הגוף ואם קשה ועמוס להפסיק. לא הייתי עושה את תרגילי הבטן

והפסקתי כי היו לי צירים מוקדמים...
בגדול לרוב התרגילים אין שום בעיה!
אבל לוודא טוב טוב עם המדריכה שהיא מספיק מקצועית ויודעת לכוון אותך טוב לאיזה תרגילים אסור לעשות.

לכן, אם את לא רגועה ממליצה לך להתייעץ עם מישהי מהתחום (אני לא הייתי סומכת על תשובות "מקצועיות" בפורום, את פשוט לא יודעת מי עומדת מאחורי המקלדת). או עם רופאת נשים.

פשוט בעקבות הצירים קיבלתי הנחייה להיות במנוחה יותר...

שתציין מה מותר לך לעשות ומה לא.
ככה היה אצלנו בקבוצה.
המורה הייתה אומרת להריונית התורנית מה לעשות ומה לא.
(אבל זו מורה ייחודית שזוכרת את הבעיות של כולן..)

אחרי זה יש תרגילים שאסור לעשות, ראיתי שהגיבו לך על תרגילי בטן, רק מדייקת שמותר תרגילי בטן רק לא על השריר הישר בטני שזה אומר כפיפות בטן רגילות וכד', כפיפות של אלכסונים מותר בהריון,
כמובן להיות קשובים לגןף (גם לפני שבוע 12)
אני אישית בהריון מעדיפה להיות אצל מורה שאני סומכת עליה, ויכולה לשאול אותה תו"כ תרגיל אם בטיחותי לי או שמא לא...

להרחיק מהאחות לומר בהחלטיות- אסור להרביץ , לא מושכים בשיער זה כואב . אמא חא מרשה או משפט בסגנון

וזהווווווו

אם אנו מתרגשים זה מה שמנציח את זה והופך את זה למוטיב חוזר

מנסיוני לפחות

זה יעבור אל תדאגי

אני בטוחה שזה יעבור,
הילדה כ''כ אוהבת אותו ומכילה אותו ואני חוששת שמתישהו ימאס לה

הבת שלי מושכת לי בשיער, באף, ומנסה לנשוך.
היא עוד לא מדברת, וככה היא מושכת תשומת לב.
בעצם, ההתנהגות הזו מטרתה- 'שאמא תתייחס אליי'.
לכן, כשהיא עושה דברים כאלה אני אומרת לה-''לא נושכים''! ומרחיקה אותה. אבל אני דואגת שתדע איך היא כן משיגה תשומת לב. כל פעם שהיא עושה משהו שובה לב, אני מתפעלת ממנה כזה...
בגלל זה היא כ-ל היום עושה שלום, כי היא הבינה שלזה אמא מתייחסת...

לא מעט...חחח
מזל שרוב הזמן אני עם מטפחת.
הוא גם נושך מרוב אהבה, הוא נכנס לרוח שטות כזאת נותן נשיכות סופר חזקות ומכאיבות! אני החוטפת המרכזית אגב..🙊

זה נשמע שזה נטו מאהבה...
פשוט תשדרי לו איך מראים אהבה...
הוא לא מבין שזה כואב...

או בנוסף...

לתפוס לו את היד שלא ימשוך ובמקום זה לעשות ליטוף או תנועה נעימה אחרת לאחותו.

יכול להיות שפשוט מחפש דרך לשחק איתה , הוא קטן, זה כנראה לא רצון להכאיב

זה ממיס ומתוק כ''כ, אבל אין לו בעיה אחרי דקה וחצי למשוך לה שוב בשיער.
זה באמת מאהבה הבעיה שאני לא רוצה שהיא תסבול ממנו ..

ועם הזמן שהקטן גדל אני מזהירה אותו והוא מבין מצוין שאסור.

אני עכשיו התחלתי שליש שני והתעורר לי התיאבון ברמות.
תהני מזה אני כרגע לא שובעת חחחחח

שבגלל שאני אוכלת פחות העובר סובל,
הוא לא צריך את האוכח שאני אוכלת להתפתחות?

הגוף שם את העובר בעדיפות ראשונה,
כלומר אם יחסרו חומרים ממזון, הוא לוקח מהמאגרים שלך ולכן לל כהריונית זה לא טוב.
העובר לא נפגע אבל עלול לקחת ממאגרים פיזיים שחיוניים לגופך (דבר שיחליש אותך) אם לא תספקי לעצמך מזון מזין.
תשתדלי אפילו תערובת של שקדים אגוזים, קצת תמרים.. דברים מזינים

הוא ניזון מהשחלה וחבל הטבור עדיין לא פעיל.

מתישהו בין שבוע 8 ל10 הוא מתחבר אליך ואז מושפע ממך ומהמזון שאת מכניסה לו.

אבל חייבת לאכול שלא יהיה בחילות