פורום הריון ולידה (עמוד 2337)

ובעזרת ה' שיהיה קל ומשעמם. ידיים מלאות!

 

יכול להיות שבעלך מפחד להתרגש בגלל ההפלה הקודמת ולכן מנותק?

יכול להיות... אבל לא נראה לי שזו הבעיה. הןא פשוט אדיש כזה. אתמול דיברנו והסברתי לו, אבל יודעת שזה לא יעזור כי כזה הוא.

בהריון ראשון גררתי את בעלי אתי לכל בדיקה.

בשני פחות,

בשלישי בכלל לא...

גברים, מה לעשות...

כן חושבת שצריך להיות מעורב, להתעניין. גם משתפת מעצמי בכל פיפס ובכל תחושה.

וכן הייתי רוצה שיעניין אותו לבוא ולראות, שירצה, מעצמו.

כאילו, זה הילד שלך שם! לא מעניין אותך לראות? אני חיה בהריון מאולטרסאונד לאולטרסאונד!

אבל ככה הוא. לכן יוזמת מעצמי את המעורבות שלו. יוצאת מבדיקות ומתקשרת לעדכן.

אולי לנסות לשבת על כוס קפה, ברגוע, להסביר שאת מרגישה לבד וחסרה לך התעניינות?

בדגש על החוסר שלך ולא על ההתנהלות שלו.

חיבוק על התחושות!

גם אצלי הריון ראשון הייתה הפלה והודה אח"כ שחושש לבוא לא"ס בגלל זה..

(באנו יחד לשקיפות ופשוט לא היה דופק)

אז גם יכול להיות שקשור

יקירה זה לפעמים טבע של בעל,

הוא לא עושה בכוונה, זה ככה אצלו,

לפעמים האישה אדישה והבעל דומיננטי,

אצלו הוא האדיש, הכי חשוב שתדעי שהוא לא

נגדך ממש לא,את תמשכי לשמוח ולהתרגש,

וכשיש לכם שעת רצון ושמחה אז תשתפי אותו

ברגשות שלך, עד אז רק תשמחי ושוב זה הטבע

שלו,בהצלחה רבה רבה לכם.

 

הריון רביעי,
אני רואה אצל זוגות אחרים את ההתרגשות ואצלי כלום!
לפעמים ממש נדמה לי שהוא שכח שאני בהריון
יש לי מלא חשקים אבל אני אפילו לא מבקשת ממנו
מרגיש לי מנותק מההריון☹
בהתחלה עוד אמרתי לו יואווו בוא תרגיש איך הוא בועט...
עד שחשבתי לעצמי שאם זה לא מעניין אותו למה שאבקש ממנו
ממש ממש מבינה אותך
זה פוגע מאוד!
נגעת בנקודה רגישה אצלי
עד כדי כך פוגע שאני מרגישה שממש מתרחקת ממנו, לא גוצה לגעת בו, לא מבינה מה אני עושה איתו
ובאלי לצעוק לעולם שיתרגש איתי ביחד כי מרגישה כ"כ לבד

וחברה שלי גם ספרה לי שככה היה בהריון השני שלה, וכנראה שזה טבע הגברים. זה מעצבן, אבל חייבות להבין שאנחנו בהריון ולכן מרגישות ומתרגשות, אצל גברים זה לא ככה. לצערי.
בכל אופן בעזרת השם שייתן לנו כוח השם לעבור הכל. כולם ככה מסתבר.

שזה נובע מפחד שלו אחרי ההפלה.
כנראה האכזבה וההתמודדות שלו עם ההפלה היתה יותר קשה וכואבת ממה שאת חושבת. כי הוא היה צריך לתמוך בך ולהיות החזק, ואת היית זו שצריכה תמיכה וחיזוק, אז הוא כנראה לא שיתף אותך כמה היה לו קשה.
ועכשיו, הוא חושש/מפחד/בטראומה ולא רוצה להתחבר יותר מידי, כדי שלא יצטרך חלילה לעבור את זה שוב.
אני מציעה שתפתחי את זה איתו, ותשאלי למה הוא לא...

לגבי הבעל אנינחושבת שכל אחד לוקח את זה אחרת.
יכולה להגיד על עצמי שבעלי גם בהתחלה פחות מחובר ממני להריון ואני חושבת שאצלו זה סוג של הגנה כי חווינו גם כמה אכזבות.אז הוא תומך אבל פחות חושב על זה כל היום.
מציעה לך לנסות לדבר איתו לא כהאשמה אלה שזה מה שאת מרגישה וישמח אותך שיהיה יותר שותף.בפשטות בלי להאשים או להסיק מסקנות.מזל טוב ובהצלחה

דברתי איתו, נראה לי הבין, גם אם לא יהיה נוכח בכל ההריון, לפחות הוצאתי מהבטן, קשה לשמור... שמחתי לשמוע שרוב הגברים ככה וזה לא משהו שרק בעלי ככה. תודה על היעוץ והעזרה וההקשבה. הייתי צריכה את זה ממש, אני מאוד רגישה וגם ההריון מאוד קשה לי, כאבים ובחילות כל היום. תודה לכן!!

שלא משתלם להבריז לי
הלכתי לאולטרסנד לבד כי הוא לא קם בזמן....
ואז הוא כמה ימים שאל אותי מה זה??
מה המין?
לא גיליתי לו.
אחרי כמה ימים נשברתי וגיליתי
שאני בכלל לא יודעת כי לא הצליחו לראות😅

על כל בדיקה ותחושה. כי זה הצורך שלי, לעבור את זה ביחד.ובתפיסה שלי ההריון שייך גם לו ואין סיבה שאעבור את זה לבד. הוא מקבל את זה ומשתדל ומשתפר כל הריון מחדש... אגב בעלי מאד מחובר ופעיל בלידות עצמן ומתרגש בטירוף כשהתינוק נולד, בוכה והכל והכי חשוב הוא אבא מהמם, מעורב ופעיל כמוני. אז בהריונות הוא פחות מחובר וזה מעצבן אבל זה רק חלק מהתמונה, ולא החלק המהותי. חייבת לציין שאצלו זה בוודאות נובע מאיזשהי חרדה, עד שאין תינוק בידיים הוא לא רגוע, לא מאמין. בניגוד אלינו שההריון קורה בגוף שלנו יש להם איזושהי פריבילגיה לתפוס מרחק רגשי. לא אומרת שאני סבבה עם זה, כאמור אני לא, אבל זה עוזר לי להתבאס פחות...

שחלקם לא מבינים עברית

אם כן אז סבבה,
אם אמורים ממש לצפות בזה - קחי בחשבון שחצי שעה זה המון המון המון זמן

זה מסוג הדברים שאפילו חמש דקות זה ארוך מידי.
ההורים של התינוק יכולים לשבת שעות לראות תמונות של הבן שלהם.. אבל קרובי משפחה, אפילו האוהבים והקרובים ביותר, ישתעממו מצפיה בתמונות וסרטונים של יותר מכמה דקות בודדות

אחר כך אנשים משתעממים רצח

זה האידיאלי
10,דקות לצפות בתמונות של תינוק שהוא לא הבן שלך זה המון!

עם מילים מהממות! ומשמעות ממש מתאימה לדעתי

יודעת שהיא לילדים ואני צריכה לעצמי
כואבת לי ממש השן
וזה מירושלים למבוגרים?
מומלץ?

שוימר הוא לילדים
למבוגרים יש את אקרמן במלחה בירושלים
ודנטלית
ואחד במעלה אדומים ממש מומלץ

אני אישית מעדיפה לא לקחת כדורים אלא לאכול דברים שיעשו לי טוב...
ביסקוויטים, קרקרים יבשים ולא השומניים(לחמיות קוראים לזה?), מלפפון...
תחשבי מה עושה לך טוב ומפחית בחילות😁
מזל טוב!

למרות שממש לא עוזר לי.

תקופה מעצבנת...

להמליץ ולהפנות ליעוץ גנטי

לא מבינה בכליות אבל פשוט תיידעי את הבי''ח שידעו ויבדקו מה שצריך כשתלדי. בע''ה הכל יהיה תקין!

הייתי במעקב משבוע 32 עד הלידה
הייתי גם בייעוץ גנטי

אחרי הלידה נבדקנו וזה הסתבר כהרחבה של הכליה אבל לא גדולה, עד גיל שנה זה הסתדר לבד.
הגוף גדל והכליה פחות

מעקב משבוע 32, מעקב של מי? באיזה שלב עשית את הייעוץ הגנטי?

יש כזאת מרפאה בכל בית חולים,
מדובר על מעקב אולטרסאונד
הבעיה הלכה והסתדרה עם התפתחות הילד, בהתחלה ממש הלחיצי ודיברו איתי על מערכת מאספת שתן כפולה ואח"כ רק על הרחבות כליה חריגות

ששוב, עם התקדמות ההריון הכליה לא גדלה הרבה והעובר כן אז דברים התאזנו

ייעוץ גנטי הייתי בשבוע 30 מכיון שזה היה ממצא בודד והחלבון עוברי היה תקין אני החלטתי לא לעשות מי שפיר.
אבל זאת החלטה שלך כמובן.

שלי גילו במקרה בגיל 25 שיש לי מערכת איסוף שתן כפולה באחת הכליות
לא הפריע מעולם, רק בהריון הראשון היו לי דלקות חוזרות בדרכי השתן. לא בטוח בכלל שבגלל זה.
אני לא סגורה אם זה בדיוק אותו הדבר כמו שאמרת, אבל בכל מקרה יש דברים כאלה שפשוט פעם לא בדקו ואיש אינו יודע

שמעתי על כמה כאלה

ואני אחרי 3 הריונות רופאת משפחה המליצה לי לפנות לנפרולוג (רופא כליות) לבדוק למה יש לי דלקות חוזרות בהריון בקטע הזוי

הרחבת אגן כליה בצד שמאל.
וגם אותי שלחו ליעוץ גנטי אבל זה התגלה בשבוע 38 וזה היה מיותר בעיני.
תפקידך לדאוג לידע בלידה את הצוות וגם את הרופאות בתינוקיה.
במיוחד במידה ומדובר בבן.
אצלנו חשבו שההרחבה מהותית בסוף הסתבר בא.ס לתינוק אחרי הלידה שהיא לא כזו גדולה ואין צורך באנטיביוטידה לפני הברית.

כרגע בהריון של בן,, גילו הרחבת אגני כליה ב2 הכליות ואני במעקב,
המליצו על ייעוץ גנטי, מי שפיר וכו ואני לא עושה כלום כי אני כבר מותשת מכל הבדיקות שמלוות את ההקיון הנוכחי שלי.
מקווה בעז"ה שהכל יהיה בסדר וממשיכה במעקב עד הלידה

הדלקתי מוזיקה,

שרתי ורקדתי עם הילדים מול הנרות.

אבל מרגישה שזה ברובד החיצוני,

וחסר לי הרגשה של חיבור פנימי ועמוק

את צודקת, צריכה לשבת מול הנרות ולהתפלל אליו.

שייתן לי להרגיש קרובה

מובא בבעל שמטוב הקדוש,

שהחצניות משפיעה על הפנימיות.

תודה נשמה.

שבמרוץ החיים אנחנו תקועים בתוך השכל.
אנחנו כל היום חושבים, מחשבים, להספיק להוציא את הקטן, למלא דלק, להעמיד מכונת כביסה...
ואז, כשאנחנו רוצים להתחבר, אנחנו צריכים לשנות תפיסה, להתחבר לגוף שלנו...
תרגיל קטן, תעשי אותו עכשיו-
תשבי על הספה.
תעצמי עיניים.
תנשמי עמוק ותנשפי לאט חמש פעמים.
תרגישי את האצבעות ברגליים,
את כף הרגל,
את הקרסול,
מה התנוחה של כפות הרגליים?
תרגישי את הרגל,
את השוק,
את הירך,
הרגליים ישרות? מקופלות?
תרגישי את העקצוצים האלה בקצות האצבעות,
איך הידיים שלך מונחות?
איך העיניים?
רוטטות? מנסות להיפתח?
שפתיים?
פתוחות? סגורות?
תרגישי את עצמך.
אותך ממש.
כל חלק וחלק בגוף.
תתחברי אלייך...
אל התנוחה של הגוף שלך.
את משדרת שלווה או לחץ? את מכווצת או רפויה?

תתחברי לגוף.
מתוך כך תרגעי, ותוכלי להתחבר הלאה, ללב ולנפש.
מה את מרגישה?
מה את חושבת?
מה את אוהבת בחיים שלך?


בקצרה ממש😬
בהצלחה💕

אני דווקא בשלב כזה בחיים, של סטופ ועצירה והתבוננות.

וניסיון להתחבר לעצמי קצת יותר.

ולעשות לעצמי יותר טוב.

אז אימצתי את התרגיל!

בהצלחה בתרגיל!!

שזה בדיוק בדיוק הענין של חנוכה!!
בשיא ימי החושך- מדליקים נר קטן וזה, יחד עם הלל הודאה, כל המצוות וכל הסיפור של חנוכה!!

אז יופי, ב''ה עם החושך את יכולה להזדהות....כמו כולנו באופן זה או אחר...עכשיו את לא צריכה משהו גרנדיוזי כדי להתחבר. את צריכה שני דברים- א. נר קטן. ב. להגיד תודה לה'.
על חנוכה כתוב הרבה מאוד בספרי החסידות.
כתוב שזה כמו ביקור חולים שהקב''ה עושה. יורד למטה למטה מעשרה טפחים ומגיע אל כולם, גם מי שנמצא הכי רחוק והכי נמוך.
אז תמצאי לך נר קטן- משהו קטן שיעשה לך טוב מבחינה רוחנית. ללמוד קטע קטן עם בעלך או לבד ואז ללכת איתו כל החג, או לשים לך איזה שיעור או חצי שיעור של רב שאת נהנית לשמוע, ולקבל רעיון אחד או שניים, וללכת עם זה.
ולהתפלל בזמן ההדלקה. להודות לה' בפירוט על כל מה שיש, ועל מה שאין.
ובע''ה יפתח לך.

ממש תודה

ואיזה יפה הרעיון של הביקור חולים, מרגש ממש.

פנקס הודיות לקב''ה- על הנקודות אור הרטנות בכל יום ויום. מומלץ כל השנה ובמיוחד בליל חנוכה מול הנרות. לוקח 3 דקות וזהו.

לפני השינה כשהבית שקט וקצת חשוך לשבת מול הנרות ,לשים ניגוני חנוכה שקטים-יש לחיליק פרנק דיסק ממש יפה לחנוכה.
ולהתפלל מהלב כמה דקות
לבקש ניסים
לבקש להצליח לשמוח גם בדברים הקטנים וברגעים קטנים

ללמוד כל ערב משהו קטן עם בעלך או לבד-ברמת ה5 דקות-יש בחסידות מקורות מתוקיםם ויפים. גם הרבנית ימימה הפיצה דפי לימוד קצר ממליצה.
אפילו לצייר אם את אוהבת עם מוזיקה ברקע

והאמת שאני מאז שאני אימא הבנתי שהשעת הדלקה היא בעיקר עם אופי משפחתי ואני מעצימה אצלי את התחושה שאיזה כיף ןאיזו שליחות לשמח את הילדים בחג ולתת להם תחושת חג שמחה..אז אני בחצי שעה לפני ההדלקה שמה שירי חנוכה בווליום ואנחנו כולנו רוקדים יחד וזה פשוט כיףף נהנית מהשמחה שלהם..ונהנית גם בעצמי

ואם את או בעלך מנגנים בעיני זה ההכיף של חנוכה לנגן מול הנרות

ואת יכולה לשבת מול הנרות ולבקש. זה ממש פותח את הלב

עזרתן לי וחיזקתן אותי ממש.

כל הבוקר עם הבישולים הדלקתי לי הרצאות בהידברות והקשבתי, ממש נהניתי.

כבר מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי.

רק בזכותכן!

הדלקת נר קטן. הלוואי שימשיך ככה החג- לך ולכולנו

בחצי השעה שאחר הדלקת הנרות.
זאת אומרת - לשבת ולהתבונן בנרות, ולא לעשות *כלום*. עצם ההבטה בנרות כבר יכולה להתרוממות ולאורות גבוהים...
אני אוהבת מאוד את חנוכה, דווקא בגלל זה. בשאר החגים אני מרגישה במתח כי צריך גם להתפלל וללמוד על מהות החג, אבל בחנוכה מהות החג פשוט נוכחת ו"מלמדת את עצמה"...
זה באמת חג מיוחד בעבורי... לא סתם הרבה מסיפורי החגים שלי הם עליו...

את החג הזה! חג קליל שלא צריך להתכונן אליו במיןחד( חוץ מלקנות שמן לנרות) ולא צריך לבשל אליו ואין את הלחץ הזה להספיק.והוא הכי ארו מכל החגים.
גם החיבור שלי זה להסתכל על הנרות ולזכור שזה מתקן את כל המראות האסורים שראינו ולמנות בלב לפחות 5 דברים שאני רוצה להודות עליהם.

אא"כ אצליח לפני כן....

הרבה נחת

שאלתי בעבר את הרופאה.

אבל האמת כלל לא גיגלצי על זה.

תאכלי מלא גרעיני דלעת...זה יעיל מאוד נגד תולעים.

ואם לא כמו שכתבו לך גרעיני דלעת על בטן ריקה
ורימונים!!! גם מאוד עוזר

ישמצב שהוא ישתעשע בזה ופחות יבין את הקונספט

זה כמו פומפות כאלה שעובדות על ואקום. לא מתאים לגיל. תקני מגנטים רגילים של playmager. ומכוניות. ומטבח. וחיות. ובימבה. וכדורים. ומגלשה קטנה. ואיזה משחק השחלה. אבל האמת רוב הדברים האלה עוד לא הכי הכי לגיל. עוד קצת.

מקסי הרכבה (וואקום) - Fat Brain

יש לנו משהו דומה והבן שלי בן השנה מתת על זה ממש

תודה תודה תודה!!!! אזמין

במקור אחותו הגדולה קיבלה את זה מתנה אבל הוא לגמרי נהנה מזה גם

אני גם לא חשבתי שהם יהנו

מעבר לסכנת בליעה, יש מספיק סכנות אחרות,
כח המגנט זה לא משהו שאפשר לתת לתינוק שלא מבין ומכניס הכל לפה.
כבר לא זוכרת את כל האזהרות אבל אם נגיד ישנים עם זה צמוד לראש זה יכול לגרום לפגיעה,
כתוב לא להרטיב (לא יודעת למה) ואין מצב שתינוק לא ירטיב מגנט.
אם מעניין אוכל להוריד את המגנטים שלנו ואחפש את האזהרות.

הפלסטיק שבפנים יש מגנט?

היה סירחון עולםם 🤮 וסיוט לניקוי..

בדיוק כך - נצמד לתבנית מלמטה...
איך ניקית?

את חוששת מבליעה? למה בעצם? הם די גדולים, לא?

ובאמת כתוב שאסור להרטיב? (לאחרונה הבן שלי הביא לאמבטיה...) ומה הבעיה להכניס לפה (את זה הוא בטוח עושה) או לישון קרוב? (את זה לא, כי אני מקפידה בלי קשר שלא יהיה שום דבר במיטה, אבל חוץ משפשוף בפינה חדה אולי אולי כמקרה רחוק, מה יכול להיות בעייתי?)

הכח עצמו של המגנוט יכול לגרום לנזק למוח ולרקמות הגוף. (אני מדברת על שינה רציפה, כן?)
לא חקרתי למה ואיך וכמה זמן
לא זוכרת כאלה אזהרות חמורות למשחק ילדים,
מעל גיל 3 מותר
לתינוק אפילו לא שנה לא הייתי לוקחת סיכון.
יש מספיק משחקים מותאמים לגיל.

מצאתי את האזהרות:
MAGFORMERS

לא ראיתי שם שום דבר על הרחקה בשינה.
כתוב להרחיק ממכשירים שנהרסים ממגנטים (הגיוני, כמובן).

לא ראיתי שכתוב שאסור להרטיב.
כתוב שאם נכנסים מים זה סימן שהחלק פגום וצריך לזרוק אותו (כדי שהמגנט שבפנים לא יצא).
כתוב לנקות עם מטלית לחה (הוראה נפוצה במשחקי ילדים).

באופן כללי האזהרות שם ממש רגילות, בתוספת אזהרות שנועדו למנוע בליעת מגנט (שזה באמת מסוכן) והרס מכשירי אלקטרוניקה (שאכן מגנטים משפיעים עליהם).

המגנטים הם גדולים וחזקים. לנו יש אפילו חבילה אחת של מה שנקרא חיקוי והוא קיים כבר שנים ועבר אינסוף התעללויות ומעולם לא נשבר בו אפילו סדק.
נזק מתץללקק שניה בפה מרגיש לי הזוי במיוחד שבגיל הזה הם מכניסים בערך הכל לפה
ולישון איתם? ממתי ישנים עם משחקים כאלה? בךי קשר לסכנה סתם לא נח ולא נעים

אני אישית לא נוטה לקרוא הוראות ולהבהל עד כדי כך מכל דבר
לרוב זה 90% כדי לכסות את עצמם ואולי 10% של ספק אולי סכנה שגם היא תקרה רק לחצי אחוז ממי שישתמש כי כדי שחומר יפלוט נגיד משהו רעיל כדבריך ויגרום לנזק צריך שימוש ממושך

חשבתי שיש בקישור את הכל
איזה עליהום תעשו עם התינוקות מה שבא לכן באמת..

כנראה לא הבנתי אותך נכון.
עכשיו אני סקרנית לראות את ההוראות שאת מדברת עליהן


(סליחה שהרגשת עליהום.
חשוב בעיניי לדייק כאן את העובדות - אם אלה ההנחיות, חשוב לכתוב את זה כי זה באמת לא ידוע, ואם אלה לא ההנחיות - חבל שנשים יילחצו סתם. בכל מקרה זה חלילה לא אישי נגדך.)

אני הזהרתי מלתת לתינוק בן 10 חודשים..
בא לך לתת את זה לתינוק, סבבה
רק בריאות!

הבעיה יכולה להיות בגודל שלו, באופן שבו הוא מוכנס לחלקים (אם יש חלק של משחק שבתוכו יש מגנט: עד כמה החלק הזה עלול להשבר והמגנט עלול לצאת ממנו) ודברים כאלה.

לפחות תנמקי על סמך מה את סותרת את הטענה הזאת

ומשחק מגנטים לא יכול לגרום לפגיעה במוח.
אשמח לראות את המקור לטענות האלו, אני לא מצאתי שום מחקר שמראה את מה שכתבת.

כנראה שלא שמרנו אותה,
אני יכולה לחפש אצל קרובי משפחה אם יש להם.
הנזק לפי מה שזכור לי רשום כאזהרה לשינה עם המשחק צמוד לראש, לא כשמרכיבים את המשחק, כן?

הסכנה היחידה היא בבליעה.
השדה המגנטי או מה שזה לא יהיה שממנו חוששים ממש לא יכול לגרום לנזק שמתואר. לצורך העניין תחשבי על mri שנחשבת בדיקה בטיחותית לגמרי...

קניתי באליאקספרס בשקלים בודדים

לכן יש יותר סיכוי שבדיקה בשתן הראשון של הבוקר תזהה ובדיקה מאוחרת יותר לא(בגלל ההפרש בריכוזים)

אני חולה בווירוס של הבטן
מונעת
לא מוכנה לעוד הריון
ומתבאסת על פסק אחד במקלון

דווקא מובן מאוד. קנאה זה כשאחרים מקבלים את מה שאנחנו היינו רוצים לקבל. את גם רוצה הריון-בדיוק מה שיש לה- אז כן, רגש הקנאה עולה בך. אפילו שיש לך כבר ילדים בבית. מתארת לעצמי שיחד עם זאת את גם שמחה בשמחתה, ביחוד אחרי כל מה שתארת שעברה (!!) ויחד עם זאת - רוצה גם. וזה בסדר🙂
אז הלוואי שילך לה תקין, בטוב ובקלות,
ויהי רצון שגם את תזכי לנס הזה בקרוב..
חנוכה שמח!

זאת החברה שסיפרת עליה תמיד?

התרגשתי מההודעה 

 

סליחה שאני לא עונה ישירות

המנוסות יתנו לך עצות טובות יותר ממני

אנחנו בני אדם. אין ספק שאת מאוד שמחה בשבילה, אבל הרבה מאוד פעמעם הרגשות שלנו מעורבים.
אנחנו יכולות גם לשמוח מאוד וגם לקנא בו זמנית.
נכון, היה לה סיפור ארוך עד להיריון, ושבעזה יהיה רק בבריאות ובידיים מלאות, אבל היא נמצאת בנקודה מסויימת שגם את רוצה להיות בה.

בבריאות ובזמן הטוב גם אצלך.

זה ממש ממש משמח!!!!
ממש מובן שתקנאי...בכללי אנשים זה עם פסיכי תרגישי בנוח

שיהיה כל הטוב לשתיכן, אין הגבלה על כמות הדברים הטובים בעולם
💓

האמת אני מתרגשת בשבילה. זוכרת שספרת עליה.
אמן שיעבור עם ילד בריא בידיים!!
ואת ממוש, נראה לי תעשי איזו עבודה נפשית בעניין ההשלמה עם סיום השלב. ותהני מחמשת הניסים שלך!!

שאת מרגישה שתמצי את עצמך הכי דרך הילדים.

אולי אני טועה, ואולי זה נוגע בנקודה כואבת או בכלל לא קשורה, אז מראש סליחה אם זה הכיוון. מנסה להגיד לך לגמרי הפוך. את מדהימה ממש וכולן פה יסכימו איתי. את עושה עבודת מידות ענקיתתתת שיש אנשים שהיו חולמים להגיע לשם
נראה לי שכדאי שתבררי מהו הטוב שלך בלי תלות לכלום. את טובה מאלף ואחת סיבות. אבל את זו שצריכה להאמין בזה
בהצלחה נשמה 🧡

מאד התחברתי למה שכתבת

שנית, זה מאוד הגיוני...
כי בכל מקום שאדם רואה אצל אחרים משהו שיש לו חסרון בו עצמו, הוא יכול להרגיש קנאה.
אני יכולה לראות בית של חברה ולקנא.
לראות זוגיות של חברה ולקנא
לראות הצלחה של מישהו אחר ולקנא.
הענין הוא להבין שבעצם אני לא באמת מקנאה...אני לא באמת רוצה להיות כמוה, או כמוהם, כי ברור לי שלכל אחד יש עסקת חבילה משלו...ואני מעדיפה להתמודד עם שלי...
אבל מה שכן, זה שפשוט רגש של קנאה מסמן לי במרקר זוהר את מה שחסר לי.
לא שבאמת את לא שמחה בשבילה, אלא שהחסרון שלך משתקף לך היטב עכשיו.
ולכן, הכי כדאי לנסות לעשות את ההפרדה הזאת: רגש של שמחה עבורה, והבנת עומק החיסרון שלך, עבור עצמך.
מה תעשי עם עומק החיסרון שלך? זאת שאלה אחרת...האם את יכולה או מסוגלת עכשיו להביא עוד ילד? האם זה נכון? זאת כבר החלטה בפני עצמה.
אבל לפחות תני לעצמך לגיטימיות להרגיש את החיסרון ואת הרצון, שהתעורר בזכות חברה יקרה שלך.
⁦♥️⁩

מאושרת עד העננים בשבילה, הקנאה שלי לא מחסרת כלום מהשמחה שלי עבורה, כל הדלקת נרות מתפללת עליה, בלידה גם התפללתי עליה, מקווה מאד שההריון הזה יסתיים בידיים מלאות!!!!!

שאוסתאופתיה ממש עזרה להם עם זה.
ושווה להתייעץ עם רופא על טיפול תרופתי

של אוסטאותפיה ולא רואים שינוי אולי אפילו החמרה..
טיפול תרופתי לא פותר בכלל ניסינו אותו עפ הגדול שגם היה לו. אבל אין בררה כנראה שכן נתחיל עם התרופה

ולא לפליטות.אן הוא לא עוזר הייתי חוזרת להתייעצות אצל נרופא

ניסיתי אוסתאופתיה 2 טיפולים לא עזר כלום.
ניסיתי עוד כל מיני דברים טבעיים שעלו הרבה כסף שהלך לפח...
הדבר היחיד שעזר היה הזנתק שהיא קיבלה (נראלי שהיום נותנים משהו אחר)
יש את הגביסקון שהוא מעלה את המשקל הסגולי של מה שנמצא בקיבה ומונע מזה לעלות אבל לבת שלי זה עשה עצירות נוראים (והבאתי לה מחול גביסקון אבקה מיוחד לתינוקות)
תכלס לכי לרופא, תתני תתרופה כי אם היא לא רגועה זה כי היא סובלת!
אם את מניקה מצוין ואם לא יש מטרנה שקונים בבית מרקחת עם מרשם שנהיית כבדה בקיבה
תשימי אותה לשכב רק עם הגבהה (שלי ישנה רק בסלקל אבל זה היה מצב ממש קשה)
להחזיק לפחות 20 דקות אחרי האוכל במאונך.
בגדול זהו אם אני יזכר בעוד משהו אני אכתוב לך

ולתת לו את משו יותר פשוט לעיכול?

לדעתי כדאי לך לקבוע תור לרופא גסטרו תינוקות, הם הכי מומחים.
אצלנו רופא ילדים ביטל את זה ב"למלא תינוקות יש את זה, זה יעבור, שום דבר לא עוזר". עדיף ללכת למישהו מומחה.
בגדול כללי האצבע הם האכלות קצרות במרווחים צפופים, לנסות להניק כשהתינוק עצמו זקוף יחסית, להשאיר אותו במנח זקוף כמה שאפשר, וחצי שעה לפחות אחרי הנקה( בטרמפולינה, להגביה את המזרון במיטה, מנשא)

עדיף פרטי! כמה סבלנו וכמה רופאים עברנו! אל תסתכלו סתם. רופאי ילדים נוטים לבטל. אבל רופאה מומחית פרטית שהלכתי אליה הבינה את הסבל שלו!
אל תחכי. סבל לתינוק ולאמא.
שולחת לך חיבוק. רק מי שחווה את זה יבין כמה זה נורא ❤️

ההנקה זה הדבר הכי קל לעיכול.
אני הייתי אצל רופאת גסטרו מומחית (אחרי שכמעט התייאשתי מלהניק כי הבת שלי לא אכלה רגוע) והיא אמרה לי לחזור רק להנקה

אם זה בידיים או במנשא
אצלי גם סידרתי לה את הטיולון עם משענת מורמת וכל הגוף היה על המשענת (חגורה כמובן!)
ככה שלא הייתה מתקפלת. כל חצי שעה- שעה היה צריך לסדר כי התחילה לגלוש אבל עדיין מאוד עזר.

תראי. יש כמה סוגים. יש ריפלוקס של פליטות מרובות ויש ריפלוקס יותר סמוי שעולה להם בפנים והם ממש אומללים בוכים אחרי האוכל.
אצלי היה כך:
הבכור- פלט בכמויותתתת, מליון בגדים, חיתולי בד בהיכון בכל פינה, מגעילול. אבל הוא עלה במשקל והיה רגוע. אז הכל בסדר. מכבסים.
השניה- הייתה עם ריפלוקס סמוי. עלה לה בפנים. הייתה אומללה ממש. אם אכלה טוב הקיאה בקשת. לה התחלנו טיפול תרופתי (זנטק ואחריו משהו אחר גנרי). התרופה לא מרפאת את הריפלוקס (זה חוסר בשלות של הסוגרים הפנימיים) אבל היא מורידה חומציות. ואז מה שעולה פחות שורף. המערכת יותר רגועה ולא מגורה והתינוק יותר רגוע. אצלנו ראינו שיפור משמעותי. היא עדיין אכלה רק ארוחות קטנות. אבל הייתה הרבה יותר טוב. בגיל חצי שנה הפסקנו בגלל פסח וראינו שהיא כבר בסדר ולא חזרנו.
טיפים נוספים- אם את מניקה זה הכי הכי טוב. נספג הכי מהר. אבל פשוט ארוחות קטנות. אם את לא מניקה יש תמ''לים מיוחדים עם מרשם שיותר סמיכים ופחות עולים ויוצאים. יש היום גם כל מיני בלי מרשם שאולי שווה לנסות. נוטרילון איי אר בנות כתבו פה בעבר.
בנוסף- להחזיק במאונך אחרי האוכל על הכתף לאיזה חצי שעה. הרבה ידיים. להגביה קצת את המזרן מלמטה. אפשר לשים מתחת שמיכה מגולגלת או קלסר.
בהצלחה מותק!

אני בדיוק עכשיו בתור לרופא לבדוק את המשקל שלו. נראה שהוא עולה במשקל אבל הוא סובל ואנחנו סובלים.
ההתלבטות שלנו אם ללכת לטיפול השלישי באוסטאופתיה. זה מתיש ויקר מאד ולא ראינו שום שינוי אחרי 2 טיפולים

לא ניסיתי. אבל אני יודעת שיש כאלה שאמרו שעזר להם. אבל אם לא עזר לכם אחר פעמיים לדעתי חבל על הכסף והאנרגיה.

זה שורף להם בוושט. זה באמת כואב להם, אני גם הלכתי ל2 טיפולי אוסטאופתיה שלא עזרו כלום ודיי נראלי סבלתם כולכם מספיק. למה נראה לך שהשלישי יעזור... לא אצל כולם זה עןזר, אחרי שלנו זה לא עזר שמעתי מלא שגם להם זה לא עזר

הוא נולד 3.5 קילו ועכשיו (בן חודש וחצי) שוקל 5.1 ולכן הרופאה לא הסכימה להביא שום תרופה אמרה שאין צורך למרות שהתווכחתי איתה שהוא ממש סובל. היא טוענת שתינוק שעולה במשקל לא מטפלים בריפלוקס

ב''ה שעולה במשקל. אולי שווה לפנות לגסטרו ילדים כמו שהציעו.

הבן שלי היה אותו דבר.

הלכנו גם לטיפול איסטאופתיה. פעמיים. אמר שיש לו ריפלוקס סמוי ולא כ"כ הצליח לעזור לו.

הוא סבל ואנחנו גם.

הלכנו לגסטרו ילדים שעשה טובה שלמה שהסכים לבדוק אותו, גם בשם אותה טענה שעולה טוב במשקל.

הלווווו, יש פה תינוק אומלל והורים שאומללים אתו! היה הזוי.

החלפנו 3 רופאי ילדים עד שהגענו לרופא קשוב ואכפתי שסופסוף הקשיב והבין ורשם לו אומפרזול.

הילד השתנה!

עדיין היה מאתגר, עדיין היה לא קל אתו- אבל הטבה ענקית!

מסכן, רק לחשוב כמה סבל קודם.

אז עליה במשקל היא חשובה, אבל לא רק!! ממש ממש לא.

אם ברור שילד סובל, אין שום סיבה שימשיך לסבול.

דחוף למצוא רופא קשוב שאכפת לו מהילד ולא רק מהמשקל שלו.

אל תוותרו. למען הילד ולמענכם.

 

אבל תוך כמה זמן האומפרזול התחיל להשפיע אצלך? פשוט התחלתי לתת גם לבן שלי ביום שלישי ובינתים לא אואה שיפור..

כבר עברו שנתיים מאז...

אבל אני חושבת שלא מיד. לקח כמה ימים.

אז עוד קצת סבלנות והמון בריאות וטוב!

הבת שלי עלתה בחודש הראשון קילו מאה שזה יותר מהממוצע, (אחרי זה העליה שלה נעצרה)
לא כל הריפלוקס יורדים במשקל יש מושג של ריפלוקס סמוי, תלכי לרופא אחר. גם אני עברתי כמה רופאים. ותאמת עדיף שתלכי ישר לגסטרו ילדים מומחה
הרבה רופאי ילדים לא מבינים מספיק בריפלוקס

תרופה בשם אומפרזול , פשוט חולל פלאים. ממש ממליצה לבקש מהרופא, משנה חיים!

להניק בכל ארוחה מצד אחד בלבד,
אצלנו עזר פלאים שהפסקתי לאכול עגבניות (גם לא כל דבר שמכיל רסק עגבניות...), ממש ממליצה לנסות.

לבת שלי כל העיצות עזרו, הפליטות הפסיקו כמעט לגמרי והיא התחילה לעלות במשקל,
אבל -
רק אחרי כמה חודשים של צרחות בכי וסבל קלטנו שהריפלוקס הפך לריפלוקס סמוי, אבל לא נעלם לחלוטין, וחבל.

לכן אני ממש ממליצה - אם העיצות לא עוזרות, תנסו טיפול תרופתי.
(בשביל להימנע מהחלפת בגדים כל היום לא הייתי נותנת תרופה אלא רק מנסה מצב מאונך וכדומה. אבל אם הוא סובל - בהחלט כן. בפרט אם זה אומר שגם האמא סובלת, לא ישנה ולא מתפקדת)

יכול להיות קשור.
באמת לאחרונה אכלתי הרבה מאכלים עם עגבניות/רוטב עגבניות
הוא עולה יפה במשקל אבל לא רגוע בכלל

היו שם עוד מאכלים שלא היו רלוונטיים עבורי (למיטב זכרוני פירות הדר ומוצרים המכילים קפאין),
עם העגבניות פשוט ראיתי קשר ישיר ומיידי,
אחרי כמה שעות שלא צרחה, אכלתי כדורי בשר ברוטב אדום, והיא התחילה לצרוח מיד אחרי ההנקה.

)לא חומצי מבחינת "אוי, זה חמוץ", אלא חומצי מול מה שנקרא בסיס. לא מבינה מספיק את המונחים הביולוגיים), וגם פירות הדר זה ככה.
לאנשים עם צרבת אומרים חהמנע ממאכלים חומציים כי זה מגביר/מציק יותר.
מניחה שאצל תינוקות זה לא באמת שונה.

אני לא הנקתי ונתתי לו נוטרילון ar ופשוט הפסיק לגמרה
אבל אם עולה במשקל אז חבל להפסיק.
הייתי אחרי כל אוכל שמה בטרמפולינה או סל קל
יש מגיל לידה ולא יותר מידי זמן רק שהאוכל יתעכל אחרי שהיתי מחזיקה איזה 20 דק על הכתף
ברגע שהם אוכלים מוצק זה נרגע אז החזרתי למטרנה
היה לו ריפלוקס נוראי היינו צרכים להתמגן כדי להרים אותו פשוט היה מקיא על כל הבגדים שלו ושלנו

בהצלחה

תודה רבה! חיזקתן אותי אחרי לילה קשה שהוא בכה כמעט כל הלילה ופלט.. נרגע רק על הידיים.
מישהי מכירה רופא גסטרו ילדים במאוחדת?

יש שני פסים.
זה נחשב?



הלווואיייייייי

בעיקרון אחרי 10 דק זורקים אבל אם יש פס ממש ברור אז כנראה שזה כן חיובי תלוי בחברה

דקות..
הייתי באמצע משהו אבל מיד כשעברו עשר דקות עזבתי הכל והלכתי לבדוק... בואי נגיד שזה פס שדי ברור שהיה שם גם דקה שתיים קודם

ושתפי אותנו בתמונה

יכולה להעלות תמונה כדי להיות בטוחה
מזל טוב!

במקומך לא הייתי מצפה :-/
ההוראות הן לזרוק את הסטיק באיזשהו שלב, השאלה מתי

נגיד פה בהוראות כלליות של כללית כתוב 5 דקות
זה כנראה משתנה בין החברות
בדיקת הריון ביתית: המדריך המלא | שירותי בריאות כללית

את יכולה לקבור בדיקה שלילית גם שבוע ולא יופיע פס

וזה קצת גבולי מבחינת ההמתנה

איזה בדיקה?
אולי היא הייתה פחות חזקה.. אבל אני חושבת שזה נחשב..
מקסימום תעשי מחר עוד אחד..

אצלי, מהבדיקות שעשיתי (של כל מיני חברות) היה כתוב על כולן שיש לקרוא את התוצאות בחלון זמן של *עד* 10 דקות.
כלומר, מה שקורה אחרי 10 דקות כבר לא אמין.

עשיתי עשרות בדיקות בחיי מכל הסוגים

מה שהיה שלילי נשאר גם שנים שלילי
מה שהיה חיובי נשאר לנצח חיובי
מה שפס בהיר ממש- נשאר פס בהיר ממש

סתם שטויות בעיני

פס שקוף או בלי צבע או ספק בכל מצב

להשתנות, ולכן מציינים את זה בהוראות.

אין לי ושום משהו נגד אגב
זה סה''כ לא משנה לכלום..
אולי רק לחברה שתרוויח שמחר הבחורה תקנה עוד ערכה אגב

אבל בפועל מעולם לא שמעתי על מישהי עם פס ברור שפתאם נעלם למחרת

פס שלוקח לו הרבה זמן להופיע- יכל להצביע על בטא ממשששש נמוכה ואז זה או הריון צעיר מאוד או הריון כימי.
או ריכוזיות שתן נמוכה מאוד ולכן לקח לו זמן
בלי כימי ובלי ו'ום בטא- לא מופיע פתאם אחרי עתיים פס


נכון כתוב. נכון
אבל תכלס זה פשוט לא נכון
( וקוראת םה שנים בפורום ומעולם לא נתקלתי בסיפור אחד אפילו שמפריך את מה אשני אומרת
ובאמת 'בדקתי במשך כל השנים עשרות פעמים והרבה מהבדיקות שמרתי ומעולם לא היה שינוי

לשעתי הם כותבים את זה כדי שכששה הריון כימי- אז לא יבואו אליהם בטענות של למה הופיע לי פס הבדיקה שלכם לא אמינה וכו

הפס הופיע אחרי דקה ומאז הוא שם. חלש אבל קיים. ב''ה.

מזל טוב יקרה!!
תמשיכי לעדכן בבשורות טובות!

הלוואי שב חנוכה הבא לא תצליחי לעמוד במקום כי רק תתרוצצי בין תינוקות

חנוכה הבא את עם ילד בעזרת ה'!! מתפללת איתך❤

ובעזרת השם שנה הבאה את תכתבי פה שרשור ותגידי לנו שאת עם בעלך והילד אמן.

שהיא נשואה עוד רגע 4 שנים ובדיוק בשנה שעברה היא עמדה ובכתה על כך שאין לה ילדים והשנה ברוך ה' היא זכתה לחבוק תינוקת בת חודש בערך.
תבקשי מהשם מפתחות הילודה נמצאות רק אצלו, בעזרת ה' תבשעי.
בנוסף סגולה ליום שמיני של חנוכה לכתוב בקשה על דף ולהשים בחנוכיה לפני שאורזים אותה ושמעתי הרבה שניוושעו.

הלב כואב איתך כמה צער
בעז"ה שפע ברכה עד בלי די בקרוב!!!!

בדיוק כך גם בעלי, מנסה לשמח אותי ואני דומעת מבפנים כבויה לחלוטין.
מי יתן ונזכה לאור בחיינו במהרה, ונס חנוכה בפתח גם אלינו.,,
חיבוק גדול.

מאחלת לך נס בקרוב!!! שתבשרי לנו בשורות טובות במהרה ❤❤❤

ואם הלב כואב אז בוכים בחנוכה. אין מה לעשות.

גם אני בכיתי היום, אני בוכה כל שנה. וכל פעם זה מפתיע אותי כי רגע לפני שמדליקים את הנרות אני ממש בסדר.
אני יגיד לך מה שימח אותי בסוף?
ישבנו על קפה עוגיות ולמדנו משהו על חנוכה. זה הכי אמיתי.
נר איש וביתו. יש לך בית. יש לך בית! את ובעלך אתם בית. בעזרת השם שנה הבאה גם תינוק קטן שמפריע לכם להדליק בזמן אמן 💓💓💓

תנצלי את הדמעות ותתפללי להשם.
אני מתפללת עלייך שתבשרי לנו מהר בשורות טובות
🥰🥰😘

בכיתי ממש לפני הדלקת הנרות
וכל ההדלקה בעלי חשב שאני כועסת עליו כי הייתי קרה
כואב להדליק נרות רק שנינו

מאחלת לך בשורות טובות בקרוב

הדלקנו היום נרות, הבנות כבר ישנו. 

ונזכרתי שהדלקנו כזוג נשוי, לבד (זה נמשך כמה שנים)

ואז הדלקנו כזוג נשוי, בטיפולים, וכל כך קיווינו שבשנה הבאה יהיה אחרת.

ואז הדלקנו כשאני כבר בהריון.

ואז כהורים לתאומות.

וזה פשוט הדהים אותי.

 

זה קורה נשמה. בחיי שזה קורה. 

זה אולי לא קורה לך ברגע זה ממש, אבל בעז"ה זה עוד יקרה. 

ואני יודעת שהציפיה והלחכות (ולהתאכזב כל פעם מחדש ולפחד לצפות) קשים קשים. 

אבל זה באמת קורה! 

(מקווה שזה בסדר שכתבתי)

 

שולחת לך חיבוק ונחמה ותפילות לבשורות טובות טובות בקרוב 

נשמע כ"כ קשה וכואב😟
אנחנו איתך ומתפללות איתך וחושבות עלייך ובטוחות בך ובה' שבקרוב זה קורה בעהההה

ועוד חיבוק בינתיים

2 אין לי מושג

לכן הסופגניה זה כמו טקס שמח. 

אפשר לתת לשכנים

שלך? לא נראה לי. כתבת שאת מהמרכז ואני לא

"יש בל תשחית של אוכל ובל תשחית של הגוף . ובל תשחית של לזרוק עדיף."

שכנים מבוגרים או בודדים
יולדת או מי שלא מרגישים טוב
מי שבבידוד או מאומתים (להשאיר ליד הדלת..)
כל שנה אני שולחת כמה צלחות ספינג לכאלה שצריך להביא להם את שמחת החג עד לבית..

הפשרה בפולסים במיקרוגל או בחום נמוך בתנור

מתכון פשוט טעים וקל

קילו קמח,2 ביצים, כוס וחצי מים,(אם צריך עוד מוסיפים בהדרגה)50 גרם שמרים,

2 כפות ברנדי או ערק, ( כפית וניל אם רוצים)חצי כוס סוכר, שלושת רבעי כוס שמן,

לערבב הכל במיקסר לתת לנוח דקה  לדחוס ולערבב שוב,

לתת לתפוח שעה וחצי,לחלק את הבצק לשלוש,ומכל אחד להכין 10 סופגניות,

לתת לזה לתפוח עוד כעשרים דקות, לטגן בשמן עמוק מומלץ לשים לפני כן חתיכת גזר,

לטגן בערך 2 דקות לכל צד, כשזה חום מוצאים לנייר סופג, כשמתקרר לשים אבקת סוכר,

אפשר קצת ריבה, והרי לפניך סופגניה טעימה חמה ומתוקה, לא לשכוח לברך.

         

                                   ל    ב   ר    י    א   ו    ת

מנסים ואז רואים מתי הוא מקיא.
סתם, סתם.
יכול גם לאכול חמש ולא להקיא אבל זה גוש של שמן וקמח לבן , אז גם אם לא מקיא- ממש לא כדאי.

אני מאחלת לך שמתי שתעשי את הבטא היא תצא חיובית, ותכפיל יפה, עד לסוף היריון מוצלח!

בעיקרון, לא חושבת שהייתי לחוצה על ללכת לעשות דיקת בטא, ונראה לי שזה בסדר לחכות ליום שלישי.
אבל אם את יודעת שאת היריון בסיכון, לא הייתי דוחה הגעה אל חרופא, גם אם עדיין אי אפשר לראות דופק. מקסמום תחזרי אליו כמה שבועות אחכ.

והרופא עוד אמר שהוא חושב שזה 5 +4.

את התור לרופא הייתי משאירה כמו שהוא.

אצלי גם הלכתי בערך בזמן הזה וכבר ראו.

שיהיה בקלות וביידים מלאות!

במיוחד כי הבת שלי צריכה לעשות ספירת דם פעם בחודש, מסיבה אחרת. אז שאלתי למה צריך לתת לה, אם רואים שהברזל תקין וגם עוקבים אחרי זה כל הזמן.
התשובה היתה שבגלל הגדילה המואצת רב התינוקות מפתחים אנמיה לקראת גיל שנה. זה משהו שאי אפשר לראות מראש כי הוא קורה מהר ולכן נותנים ברזל כמניעה.

ככה היה לבת שלי למרות שהיא לא קיבלה הרבה ברזל.

אגב, אני נותנת לא יותר מפעם ביומיים - שלושה, מתוך הנחה שאם תהיה אנמיה יעלו עליה מהר.

עד כמה שזכור לי בבתי רפואה תלויים שלטים על יתרונות ההנקה ואחד מהם זה שתינוק יונק לא יסבול מאנמיה בשנה הראשונה

מתי עושים בדיקת דם לתינוק? יש זמן מסויים או כשעולה צורך?
חשבתי פשוט לחכות לבדיקת דם.

ילדה ראשונה, ואנחנו במעקבים בגלל שבגיל חודש התגלה אצלה cmv שלא ברור אם הוא מולד או לא.

בדיקות דם מקיפות לראות שאין חוסרים..

לגבי התינוק- אצל הגדולה שלי נתתי רק כשראינו אנמיה. אבל לא בטוח שזה טוב..

ילדתי כמה לידות. אין הנחיה גורפת לברזל.
הילדים שלי יונקים ואף פעם לא לקחו ברזל ( הרבה פעמים קניתי ולא נתתי משיכחה וכיוב)
אני כן יודעת שגם עודף מזיק. ההנחיות הגורפות לא נראות לי.

היולדת מקבלת מרשם בשחרור.
התינוק בגיל 4 חודשים.

ב3 לידות באו אלי בשחרור וחלק מההנחיה היה "יש לך ברזל של ** ולכן אם לקחת לפני הלידה תדעי שאת יכולה להפסיק"

מה שכן, המליצו שאם כני מניקה להמשיך ויטמינים בכללי (פרנטל)

כי כשאני שאלתי בבית רפואה על סמך מה הביאו לי מרשם לברזל הם אמרו לי שמביאים לכל היולדות כי בדכ אחרי לידה צריך.

וגם בטיפת חלב העירו לי על זה שלא לוקחת כי כל יולדת צריכה לקחת אחרי לידה.

עוד בהריון, שאלות אמרה לי לקחת ברזל בלי לבדוק, ולא לקחתי כי לא הבנתי על סמך מה אם הבדיקות דם בסדר, ובאמת בלידה היה לי הרבה ברזל ולא הנחה צורך, אבל בשבילי היא היתה מקרה יחיד.
ונשמע שאצלך זה חוזר..

בבית חולים לפני שהשתחררתי עשו לי בדיקת דם ויצא תקין אז אמרו שאני לא צריכה לקחת ברזל..
אין המלצה גורפת, זה רק מי שיש לה פחות מכמות מסויימת, לא זוכרת את הכמות..

לק"י

אני לוקחת ויטמין די ובי12 לפי ספירת הדם שעשיתי.

אצל תינוקות אני זוכרת שיש מעבר בין ברזל אצל עוברים לברזל של תינוקות. משהו כזה.

ואז רואה מה חסר לי ואז מוסיפה, בדרך כלל רק B12 אני מוסיפה,

כי אני כמעט לא אוכלת בשרי, אני מתכוונת אחרי הלידה, ובהריון לוקחת

חומצה פולית, ברזל, וויטמין D ואם חסר עוד משהו מוסיפה.

בפועל לא לוקחת🙈

לקחתי רוב ההריון וגם אחרי הלידה (המליצו בהנקה) ואין לי כוח לבלוע אותו, גדול לי מידי..
נשארתי עם בי12, עקב חוסרים שהיו לי עוד לפני החתונה (ברמה שלקחתי זריקות 😬) וחומצה פולית שמומלץ תמיד..

גם בהיריון - מלבד חומצה פולית בשלושת החודשים הראשונים - אני לא לוקחת כלום, אלא אם כן מתעורר צורך (ובד"כ מתעורר צורך בברזל).
אחרי הלידה בד"כ לא חסר לי כלום, אז לא לוקחת.

המלצה אישית שלי - תקשיבי לרופא ולא לאחיות טיפת חלב...

אולי בתקופה הראשונה קצת פרנטל וזהו...

ראיתי על עצמי שהנקה, בעיקר ממושכת כמו אצלי, גומרת לי את המשאבים...