פורום הריון ולידה (עמוד 2360)

הבחילה מגיעה לפעמים כשמפוצצים ולפעמים כשרעבים מדי🤦🏻‍♀️

אני לא יודעת לקשר חחח

שיש לי מעבר מטורף בין שובע לרעב ומרעב לשובע
ברמה של רעבה בטירוף ואז שבעה מביס אחד

ב"ה שבנסיבות משמחות... אבל זה עדין לא כיף. נקווה שישאר בגדר בחילות קלות

בואי נקווה שישאר ככה ולא יחמיר.. ואם כן אני כבר בהיכון לקחת כדורים

אם כן, ממליצה להוריד אותו זמנית. (כמו שמן, חצילים. קולה חלבי)

ובשעה טובה!
הריון ארוך, קל ומשעמם! בבריאות!

חושבת שזה קשור לאוכל עצמו או שזה בגלל הבוקר? זה פשוט מה שאני אוכלת בבקרים

ותראי אם זה עזר במשהו.
זה די ניסוי וטעייה.

מנסיוני למדתי
ש99.9% מהדברים שחווים בהריון זה תסמיני הריון
פשוט הזוי
יום אחד שלשול - הריון
יום אחרי זה עצירות - הריון
יום אחד לא רוצה לאכול כלום- הריון
יום אחרי זה רוצה לאכול את כל המקרר - הריון

וכנל כאבים בכל מקום בגוף חחח 🤪

הסגולה אומרת לרשןם פתק עם משאלות ליבך (יש גם הקדמה שצריך לרשום אחת הבנות רשמה כאן בשרשור קודם אם תרצי אבדוק לך)
ולשים את הפתק מתחת לחנוכיה ביום האחרון של חנוכה כאשר את מעלה את החנוכיה לארון.
בעוד שנה לפתוח את הפתק ולראות האם מה שרשמת קרה..

לשים פתק בחנוכיה נשמע לי כבר על גבול העבודה זרה.

ולכתוב את הבקשה על פתק... העיקר זה התפילה... והאמונה בה' שיזכה אותך וכחיזוק לזה את מתעדת את זה על פתק...

הפתק הוא רק אמצעי..
את מתפללת בנרות על מה שאת רוצה וכותבת בפתק שבלי נדר שבשנה הבאה כשתיוושעי תקראי בנרות נשמת כל חי ותפרסמי את הנס..

זה פרסום הנס של אחר כך ולהודות עליו ברבים..
לא רק לשים ולחכות..

הסגולה היא אמונה שהכל מהשי"ת, כל שמונת הימים הם ניסים בע"ה. להודות פותח שערים. חג ההודיה. בנוסף צירפתי קישור לתיקון חנוכה לומר כל יום לפי מס הנר. בהצלחה בשורות טובות

אני שנה שעברה התפללתי מול הנרות בנר שמיני ושמתי פתק בחנוכיה.. הוא נעלם לא מצאנו אותו השנה אז אין לי הוכחה.. אבל ב"ה התקיימה הבקשה.. מעניין מה המקור לזה

 

הרבה תהילים, לקיים עוד מצווה ועוד אחת, חיזוק באמונה ולהתקרב לה' מאוד מאוד. 

 

אבל אין לי עדיין הוכחות... זה פשוט נראה לי תמיד הדרך הנכונה לעבוד את ה'. 

 

כן שמעתי על דברים כמו 40 יום ללמוד הלכות צניעות ודברים כאילו...

לי נראה תמיד שזה לא ה"40 יום" או הסגולה זה פשוט זה שאת עושה את רצון ה'.

 

חושבת שכל זמן בשנה הקב"ה נותן את השפע שירד בזמן המקורי.

כל שנה יש בראש השנה עניין של המלכת ה'. 

ביום כיפור זמן כפרה. 

בפסח זמן של חירות. 

אדר הוא חודש של שמחה, 

ולחילופין לא טוב לעמוד לדין מול גוי בחודש אב כי זה זמן קשה.

בחנוכה זה זמן של ישועות ונפלאות... ומנגד נדמה לי גם זמן טוב כדי לעשות קפיצה גדולה והתקדמות משמעותית רוחנית. אני משערת שזה מגיע כשאת\אני מתחברים לרעיון של חנוכה: 

להקרבה של החשמונאים ולמסירות הנפש שלהם כדי לעשות את רצון ה' ולהסכים לוותר על הכל הכל הכל כדי לקיים את מצוות ה'. 

גם אני מייחלת לישועות בכמה נושאים ומרגישה שכדי לזכות בהם מתאים לי לקבל משהו, להיות עבד אמיתי של ה'. 

לעטוף את זה בתפילות ובהרבה פרקי תהילים (אני באופן אישי אומרת את זה בזמן של הדלקת נירות)

אף פעם לא השקעתי ככה בחנוכה אבל השנה אני באמת חולמת ומקווה שהזמן הזה יהיה התחלה של אור גדול.

 

לי וגם לבנות הנדירות פה בפורום (וגם את בתפילות שלי ) 💗💗💗

מאמינה כשאתה נותן משלך אתה מחזק אצלך את האמונה שזה לא משלך, אתה מגביר את הטוב בעולם,
והטוב חוזר אליך כפל כפליים.

שנה שעברה ביקשתי בקשה מול הנרות ורשמתי בפתק את הבקשה והבטחתי לומר נשמת כל חי בשנה הזו מול הנרות במידה והבקשה תתגשם!
התגשמה ב"ה!

בס"ד
"מן המיצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה"
*כתיבת הבקשה*
אבא שבשמיים רחום וחנון, אני מבקשת לא מצד מעשי ולא מצד מצוותי אלא מאוצר מתנת חינם בלבד, מצד הרחמים שלך ומצד אהבתך אליי, יהי רצון מלפנייך בורא עולם שבזכות האור שיורד אלינו בחג הקדוש הזה, בזכות שמונת נרות חנוכה שדולקים כעת, שמונה מספר מעל הטבע, אזכה בזו השנה ברחמים רבים ומרובים.

אני חושבת שמישהי העלתה את זה אחרי שקרה לה נס.
אז גם אני כתבתי ככה וברוך ה' הבקשה התקבלה

1 לבקש מה שצריכים בזכות הנרות הדולקות,

2 להגיד את שיר השירים ולבקש על מי שצריכים רפואה

3 להגיד את האותית מפרק קי''ט מתהלים למה שצריכים

למשלה רוצה בנים את אומרת את האותיות בית  נון  יוד  מם

צריכה רפואה אומרת את האותיות ר  פ  ו  א  ה וכן הלאה

זת שעת רצון מובא בספרים כמו נעילה של כיפור,בהצלחה יקרה.

סגולה לבנים

אבל דווקא העניין של נר חנוכה זה לא ממש סגולה, אלא באמת תפילה מהלב, בזמן שאומרים שמסוגל לתפילות.
ובתפילה אני כן מאמינה.
ואני יודעת שלא תמיד התפילה מתקבלת, כי לפעמים הקב"ה יודע יותר טוב מאיתנו מה באמת יקדם אותנו בעולם הזה, ומה המסלול המדוייק שאנחנו צריכים לעבור, וזה לא תמיד תואם את מה שאנחנו רוצים, אבל לפעמים השפע שהקב"ה רוצה לתת לנו רק מחכה לתפילה שלנו, ועל ידי התפילה נהיה ראויים לו.

ממליצה גם לך, לא להתייחס לזה כסגולה שאת לא באמת מאמינה בה אבל עושה כי אולי במקרה בכל זאת תרוויחי (כאילו שאת קונה כרטיס לוטו למרות שאת יודעת שהסיכוי שלך לזכות הוא אפסי), אלא ללכת ממש למקום של תפילה, מעומק הלב, להתחבר לקב"ה, לשפוך בפניו את כל הכאב וכל הציפיה וכל מה שאת מרגישה, ובעז"ה שהתפילה תתקבל...
(ואת הפתק את יכולה גם לכתוב, או יכולה גם לוותר, אני בטוחה שלא תשכחי את התפילה הזו אם בעז"ה תיוושעי...)

אמן שה' ישמע את כל תפילותייך

ביום השמיני לאחר הדלקת נרות
לקרוא תפילה מסוימת שהוא חיבר, תפילה יפה מאוד.
נראה לי שפרסמו את זה היום כאן בפורום בשם הרב אלנקוה, תנסי לחפש

להתפלל ולבכות מול הנרות עד שהשלהבות מטשטשות מהדמעות ונדמות כלהבה אחת ולבקש את תפילתך! לי זה עבד כשהתפללתי על זיווג- כמה שבועות אחכ הכרתי את בעלי ב"ה!! ישועות בקרוב אמן!

אני  מאוד מאמינה בהתאמצות,זאת אומרת הקב"ה רוצה לראות שאת משתדלת גם

הוא לא כספומט

אני השתדלתי לעשות דברים שבעבר בקלות הייתי אומרת עליהם לא,והיום אני קצת מתאמצת בשביל האחר

כמו לראות משהו ברחוב ולפרסם השבת אבידה

להשאיר דירה לשבת לשכנה וכו וכו

לא יוצאת מדעתי,אבל ממש משתדלת

אני ראיתי ישועות ב"ה,לא יודעת אם בזכות זה,אבל ייתכן

זה לא סתם, את מושכת אלייך שפע אלוקי!
ה' רואה שאת אומרת כן, אז הוא גם אומר לך כן.

אבל לקחתי אפידורל משלב מאוד מוקדם, אז הרגשתי קצת חסרת שליטה. כי לא הרגשתי שום דבר...
אז עכשיו אני רוצה לנסות לקחת אפידורל בשלב מאוחר יותר, אז הלידה כנראה תהיה אחרת

ופחדתי מהלידה מה יהיה
מה יהיה אחרי איך אתאושש וכו'..
נראה לי נורמלי זה לידה שניה שלך את יודעת לקראת מה את הולכת..
כל עוד זה פחד רגיל וחשש נשמע לי סביר
את אומרת שזה לא פחד משתק.
טבעי לפחד

זה עוזר לשמוע שזה נורמלי וטבעי, כי אני מרגישה שזה מאוד מעסיק אותי ולא בטוחה כמה בעלי מבין ממה אני חוששת.
אז טוב לדעת שאני לא מגזימה

הכל יותר פשוט שמסתכלים מהצד..
לא עברו לידות הנקות..
לכן לא מספיק מצליחים להבין הם גם פחות רגשיים
אבל בטוחה שהוא מתרגש לא פחות

וזה רק מראה שאת אישה בריאה בגוף ונפש,

רק לא לחשוב הרבה מהעניין, ותקווי לטוב,

ובעזרת השם הכל יהיה טוב.

מתפללת על זה

אני חושבת שגם בלידה עשירית יש פחד כלשהו...
ופחד מההתאוששות הוא מאוד טבעי כי באמת כל לידה היא משהו שונה והתאוששות שונה
ותלויה בכל כך הרבה משתנים וגורמים....


הלוואי שתיהיה לך חוויה טובה ונעימה

תודה רבה

אם לא היית חוששת זה היה לא נורמלי.

אגב, לא רוצה להלחיץ אבל התאוששות עם ילד בבית לא דומה בכלל להתאוששות אחרי לידה ראשונה אז קחי בחשבון ותני לעצמך את הזמן לעכל ואל תצפי שאת כבר "מנוסה" אז יודעת איך מתמודדים.
כלומר את תתמודדי כמו אלופה, אבל זאת התמודדות עם סיטואציה חדשה, לא עם סיטואציה מוכרת.

בהצלחה!

זו אחת הסיבות שאני לחוצה

התחלתי כבר להקפיא אוכל, וגם דיברתי על זה עם בעלי (כי עכשיו אני רוב הזמן לבד בבית עם הילד) שאחרי הלידה אני לא אחזור מיד למה שהיה לפני כן.

אבל כן, זה גם חלק מהחשש שנצטרך לבנות מחדש את השגרה שלנו. וחוששת מהטלטלות שזה יכול להביא

תודה

וברור שזה מטלטל את הבית.
ממליצה לך להכיר לו נערה או שתיים מעכשיו שיוכלו להגיע אח''כ לעזור בתשלום.

נראה לי עם עזרה טכנית נסתדר, תודעתית זה קצת יותר מאתגר.

אבל יהיה בסדר בע"ה

לבקש מהבעל לפני שהוא יוצא מהבית להצמיד את המיטות ואז אפשר בשכיבה לעשות יותר דברים עם התינוק והילד וככה להפחית קנאה

באפוריה דמיונית חח. ומהשניה ועד בכלל- מאוד הגיוני לפחד, והמציאות- ברוך השם הרבה פחות מפחידה מהדמיונות. שיהיה לך בשעה טובה ובקלות.

חושבת על הלידה ומפחדת ...
הלידות שלי ב"ה תודה לה' תקינות אבל זה מפחיד ..מה לעשות ..וזה כואב ....אז כן ..מפחדת.


להתפלל
לבקש מה' לידה טובה וקלה ובריאה וידיים מלאות
דולה/ אמא וכו' ..להחליט מי יהיה איתך בלידה
מה יעזור לך..(למשל אני רוצה לקחת אפידורל..)

להתפלל על מישהי שנמצאת במקום שלך והיא עלייך ..המתפלל על חבירו נענה תחילה ..

אני מאוד חששתי מהלידה השניה.

כתבת שהחוויה שלך מהלידה הראשונה היתה של חוסר אונים וברור שמצב כזה מוביל לחששות מהלידה הבאה כי במצב בו את מרגישה חוסר שליטה נשאר רק לפחד.
לכן, ההמלצה שלי היא למנוע עד כמה שאפשר את חוסר האונים.
כתבת שתבקשי אפידורל בשלב יותר מאוחר שזו אכן דרך לכך אבל חשוב שתלמדי להתמודד עם הצירים כדי שתצליחי לדחות את האפידורל או אפילו לא לקחת בכלל.
אני ממש מזדהה עם החוויה. בלידה הראשונה הייתי שעות עם אפידורל והלידה נגמרה בואקום. חוויה לא נעימה עם צוות של מלא מתמחים סביבי. חוסר אונים ממש.
לקראת הלידה השניה הלכתי לפגישה עם דולה לפני הלידה כדי שתלמד אותי תנועות ותנוחות. רציתי ידע ושהמושכות יהיו בידיים שלי.
וב"ה היתה לידה מדהימה. לא לקחתי אפידורל, הצירים עברו ממש בסדר והיה חלום.
אציין גם שבלידה השניה הלכתי לבי"ח יותר רחוק מהבית אבל בגישה יותר טבעית. זה גם עזר.

בהצלחה ממש!!

זה כבר עשינו, קורס הכנה ללידה עם דולה
מקווה שיעבור בטוב

לי.
הרגעתם אותי ועזרתם

מי ששלח אותו אליכם יודע מה טוב לו! ומה טוב לכם!

אני בטוחה שאתם ההורים המושלמים עבורו. אף אחד אחר לא היה יותר טוב עבורו מכם! את יכולה להיות בטוחה בזה.

ועכשיו-

תמיד דברים מפחידים בפעם הראשונה. גם אני שהגעתי להורות אחרי הרבה שנים של טיפול וחינוך ילדים- חששתי מכל מיני דברים, וכ-----ל ההורים בעולם אף פעם לא יודעים תמיד מה טוב לילד שלהם, או איך עושים הכול.

את בחברה טובה יקירה! הורות זה משהו שמתפתח וממשיכים ללמוד אותו עד 120... אז ברגע שאת נכנסת לתהליך את רק עולה שלב בכל יום מחדש!

מצדיעה לך, את אמא מהממת. בטוחה בזה. אפילו אם את מפחדת לפעמים. הרגעים המפחידים יעברו בעז"ה ויבואו רגעים שלווים ובטוחים יותר!

למעשה, בדורנו יש כ"כ הרבה ספרים ומידע נגיש בכל תחום, שאת פשוט יכולה לרכוש ספר/ לחפש מידע באינטרנט/ להתייעץ בפורום... ע"מ להבין דברים טוב יותר. וכמובן להתייעץ עם אמא/ סבתא/ דודה/ חברה/ אחות בטיפת חלב וכד'.

בכללי אני דוגלת בכך שידע הוא כוח. בכל דבר. ואם את רוצה להעמיק את הידע אז יש מעבר לספרים ומידע גם הדרכות הורים וכל מיני דברים בסגנון, שאז זה מותאם ספציפית לצרכים שלך.

באופן כללי- לכי עם לב האם שלך ותדעי שאת האמא המושלמת בשבילו! חותמת על זה.

בהרבה אהבה!

בטח שזה קשה מאוד מאוד מאוד. נראה לי רק כשהבכור היה בן חצי שנה בעלי אמר לי שחזרתי לחייך כמו קודם. זה השינוי הכי הכי גדול בחיים. אז קודם כל לדעת שזה קושי נורמלי והגיוני (גם אם לא מדברים עליו וגם אם מצפים שתנצצי מאושר). והקושי בכלל לא סותר את השמחה ואת האהבה העצומה שממלאת את הלב. ודבר שני בעיני זה לפרק את הקושי. להיות מאוד מאוד בהווה. לא לאכול סרטים על מה יהיה תכף ואם ואילו ומתי. עכשיו מה קשה? יש לי מה לעשות? יש לי עם מי להתייעץ? אני פשוט צריכה להבין שזה מה יש עכשיו ולשרוד? בלילה לבן ומתיש למשל. ולפעול ככה. וזה משתפר. לאט לאט לאט. מקבלים יותר ביטחון. לומדים מה עובד לכם. מה נח לכם. התינוק קצת גדל. יש עוד אתגרים ועליות וירידות. תמיד. אבל המגמה היא שיפור הדרגתי. בהצלחה מותק!

האמת ששלחתן כוחות!

פשוט ההתחלה היא ככ הרבה שדות קרב שצריך להחליט איפה נלחמים ואיפה מרפים. נראה לי שזה עיקר הקושי, כי זה אומר שיש דברים שאני עושה ויודעת שהם לא הכי טובים בשבילו באידיאל, אבל פשוט בוחרת כרגע אחרת. כדי להצליח לא לקרוס.

מצחיק איך דווקא מבחוץ אני נראית מפוצצת באדרנלין, מעניין מתי האמת תתפרץ

בגלל התולעים

בעקרון שיא ההגיוני.
אם זה לא רק עייפות אלא את מסיימת מטלות פשוטות יחסית בנשימה כבדה, הייתי בודקת המוגלובין

תרגישי טוב (לב)

אני אחרי עירוי ברזל אז ההמוגלובין עוד טיפה נמוך אבל הפריטין מלא.מקווה שלאט לאט אתחזק

ידיים עייפות נורא
רועדות מידי פעם

אומרים לקיים יום כן יום לא כדי לכסות מקרים בהם יש בעיית זרע כלשהי.
אם לא ידועה בעיה אין מניעה מלקיים פעם ביום ואפילו כמה פעמים ביום💁

אלא יום כן יום לא, ולרוב כשמדברים על איכות הזרע זה בכלל על מנת להקלט אם איכות הזרע ירודה לרוב לא מצליחים להקלט בכלל, אבל יכול להיות שעוד לא היה לך הביוץ ככה שהלילה לא משפיע

ב"ה אין לנו בעיית זרע בכלל. יש לנו כבר כמה ילדים ותמיד נכנסתי להריון די מהר...
פשוט פתאום די חששתי מזה!

בהחלט שיש לזה השפעה. יופ כן יום לא. וכל פעם פעם אחת בלבד. זה משפיע על איכות הזרע בלי קשר לבעיה כלשהי. בהצלחה.

שאולי יש עניין יום כן יום לא. אבל אם מקיימים יחסים באותו מרווח זמן יש סיכוי שהזרע דווקא מתחזק ויותר טוב.
ככה המלצתי לחברה שהייתה בטיפולים בגלל בעיית זרע ונכנסה ל 2 הריונות צפופים...

האמת שלא דאגתי אם אצליח או לא אצליח להיכנס להריון.. לא דחוף לי עכשיו הריון.
פשוט חששתי שאם כן אקלט זה עלול להיות הריון לא תקין..

ברוב מוחלט של המקרים הזרע שנוצר הוא תקין. לא חושבת שמצאו קשר בין תדירות למקרים הנדירים מאוד של זרע לא תקין (תסמונות למינהם)

כשמדברים על עניין התדירות מתכוונים יותר לאיכות נוזל הזרע- כמה תאי זרע ועד כמה הוא "פעיל" או "תנועתי" שזה פרמטרים שמשפיעים על כניסה להריון. וגם כאן- כל עוד אין סיבה לחשוש אין צורך להתעסק בזה. חבל..
תהנו בספונטניות ושימו דגש על הזוגיות וההנאה.

אם הזרע תקין גם מפעם אחת אפשר להקלט, שזה כמובן בתזמון של הביוץ

זה באמת מאתגר מקום סגור בירושלים...

היינו שם השבוע עם בת שנתיים ונהנתה בטירוף! לא עמוס בכלל כי צריך להזמין כרטיסים מראש (שכדאי להזמין בהקדם.. אחרת לא תוכלו להכנס)

אורך המסלול לקח לנו שעה ורבע בערך. אבל ממש אפשר יותר אם קוראים ממש על הדגים ומקשיבים להדרכות..

תיהנו!

זה לא משעמם לראות רק דגים?

רק יודעת שהוא קיים. מחכה שהבת שלי תגדל עוד קצת כדי שתהנה מדברים כאלו...
בינתיים היא ממש נהנית משלוליות

לא לגמרי לגילאים שלכם אבל, מקום סגור קצת קשה למצוא 🤨

קוראת סיפורי לידה. ורוצה לדעת מה יהיה סיפור הלידה שלי (איך היא תתרחש)
ממש עד הירידה לפרטים הקטנים.
לא כל סיפור לידה הוא קל. אבל כל סיפור הוא סיפור אחד ולא אלף תרחישים אפשריים.

זוכרת ששאלת רב אם לצום בתשעה באב והיית בהתחלה... יאוו!! גם אני, מצמצתי ואני כבר שמיינלך רצינית

אצלי זה בינתיים לא עובד
אבל אינשאללה, בסוף הוא יצא ממני, ככה אומרים😁

יש רק דרך אחת החוצה.. (בדרך כלל)

והכי חשוב בידיים מלאות!

שמיינלך זה שלי😌

זאת באמת ההפתעה הכי גדולה שיש לנו בחיים,
דווקא הציפיה והחוסר ודאות יכולות לתת לאירוע הזה להיות עוצמתי יותר ויותר

וואלה לא בא לי הרפתקאות 🙈

מה לעשות - מי שפיר ושפריצים של דם זה חלק בלתי נפרד מהלידה...
ואוף, איך אני מזדהה איתך לגבי ידיעת סיפור הלידה מראש! אפילו עכשיו, כשאפילו עוד אין היריון באופק, אני משתגעת מכך שאני לא יודעת איך יהיה סיפור הלידה הבאה שלי, בעזרת ה'...

הדאגה סתם מלחיצה, רוב מוחלט של הלידות עוברות טוב מאוד ב"ה גם שלך תעבור בכייף ובשלום והכי חשוב בידיים מלאות אמן

אמרה לי לכתוב את סיפור הלידה שלי۔
והיא אמרה שזה מתגשם במציאות (מחשבה יוצרת מציאות)
לא עשיתי את זה 🙊 אבל את מוזמנת לנסות

יש סיפורי זוועה ממש מפחידים.

ואגב, לדעתי ממש הפוך! אני אומרת מ ז ל שאני לא יודעת איזה סיפור לידה אני אעבור, כי כשאני בתוך הסיטואציה אני מתמודדת, כי אין ברירה אחרת, והקב''ה נותן כוחות מטורפים לאותו רגע, ואם הייתי יודעת מה אני אעבור לפני הלידה הייתי מתה מפחד!

נכון שיש עניין להתפלל ושהכל יתהפך לטובה.
אני לא מתה מפחד משום תסריט בפני עצמו. אני מפחדת כשכל התסריטים והחששות מתערבבים ביחד...

ולא מאמינה באמירה כשנגיע לגשר נעבור אותו.. אולי בגלל שבכל הלידות שלי היו קבלת החלטות שגויות בתחילת התהליך שרק סיבכו את העניין.

(החל מהלידה הראשונה שהייתי נעולה על אפידורל, בלידה השניה שהיה לי חוסר ביטחון לקבוע שציר מסויים הוא אכן ציר אז תזמנתי כל 7 דקות במקום כל 3 ובלידה השלישית שהייתה בשבת ופחדתי ברגע האמת להתעקש לנסוע לבי"ח שקצת יותר רחוק ומשם הכל הסתבך)

מחושבת ומתוכננת, וזה מקסים. מורגש מאוד בהתמודדות שלך עם סיטואציות מורכבות, והתגובות שלך לבנות פה.
בגלל זה בנות כל כך אוהבות את התגובות שלך!!
אבל בלידה זה קצת שונה.
אי אפשר באמת לדעת מראש מה הולך להיות.
ההכנה מראש צריכה להתמקד בדברים אחרים.
צריך לנסות לחשוב במה את כן יכולה להתכונן (ולא להתעסק בלכעוס על מה שאי אפשר לתכנן...)
לדוגמא- לנתח את הלידות שהיו לך, להבין את הטעויות ולהסיק מסקנות.
לחזק את הביטחון העצמי שלך, לדעת שאת מכירה את עצמך הכי טוב, לסמוך על עצמך, כדי שתוכלי להיות קשובה לעצמך ברגע האמת. וכו'.

אני מוכנה לכתוב לך כבר עכשיו את התגובה שלי -

"מזל טוב! איזה לידה מדהימה! נשמע שידעת בדיוק מה לעשות בכל רגע, וקיבלת הרבה תמיכה מהסביבה! איזה כיף!
התאוששות קלה ותגדלו בנחת "

כתבת את זה על סמך הודעות קודמות שלי או שניתנה לך נבואה להעלות על הכתב את מה שאני אפילו לא מעיזה לחלום עליו? 😜

תמיכה מהסביבה המוכרת לא תהיה לי, אבל מתפללת ליפול על שליחים טובים ונאמנים. אולי אליהו הנביא יבוא ליילד אותי.. חח

מקווה ממש שתהיה לידה טובה טובה!

דמיינו סיפור
מוזמנת לכתוב

השאלה אם להתמכר לסיפור מושלם לא ריאלי (לידת מים בסביבה פסטורלית)
או לדמיין את ההכי טוב במסגרת הריאלי 😜
או לנסות לא לחשוב על זה (לפחות לא כרגע כשיש לי עוד חודשיים..)

גם ככה בראש אני תמיד אפנטז ואבנה לי סיפור מושלם של מה שיקרה

אז אולי להעלות על הכתב ולהשתעשע אח"כ באיך היית אופטימית יכול להיות נחמד...

תבחרי את האופציה שאת הכי מתחברת אליה
בהצלחה!!

הגרסא המושלמת שתישאר כפנטזיה
והגרסא הריאלית, בה הדברים לא תמיד הולכים כמו שצריך, אבל את פועלת בצורה נכונה עבורך, וזה עוזר לך לעבור את החוויה בצורה הכי טובה שאפשר.

(על לידה אף פעם לא עשיתי את זה, אבל בדברים אחרים שכתבתי לי חלומות מהסוג הזה, בשתי הגרסאות, זה עזר לי מאוד, גם להבין על עצמי הרבה דברים, וגם לזכור בזמן אמת מה אני רוצה מעצמי ומה חשוב לי)

ולא חלמתי כמה השם גדול וכמה טוב הוא .
הלידה עברה מעולה ברוך השם לא דמיינתי כמה יכול להיות טוב וכמה מגיע לנו טוב
אז תבקשי ותחשבי על הכי טוב שיש..

אין שמחה כהתרת הספקות
לפעמים החוסר וודאות גרוע מכל 😑
בעז"ה לידה קלה מעצימה משמחת בריאה ועם ידיים מלאות!!

שלי הדולה עשתה דימיון מודרך וקמתי וצחקתי שזה סיפור יפה אבל תכלס זה מה שקרה בסוף! לא האמנתי

נשמע מעניין...

אפשר לקרוא לזה גם חזון לידה. 
תשבי עם עצמך תכתבי את הלידה הכי מהממת שאת חולמת עליה לפרטי פרטים. תתלי על המראה ותקראי כל יום. זה עוזר.
הצבת חזון לידה מול העיניים בהריון היא כמו תהליך של דימיון מודרך שמכין את הגוף לתרגול לפני הלידה. שמעתי נשים רבות שמספרות שהם עשו את זה והלידה שלהם היתה ממש ממש דומה לחזון.

בקטע של לידה מחשבה ודמיון לגמרי יכולים לצור מציאות ללידה טובה!

תאמיני בזה. תכניסי את האנרגיות והמחשבות הטובות לגוף שלך ובעזרת ה' תראי שהוא יענה לך!

אגב ברוב הקורסים של בכנה ללידה בשטות של ללא כאב/ אהבה זה מה שעושים...

שתיהיה לידה מהממת בריאה ותצאי בידיים מלאות!

ילדים לומדים דברים כאלו מחיקוי של אחים שלהם.
אם היא בכורה שתלמד ממך.
זה לוקח זמן.
בהתחלה כשמביאים להם מים לשטוף ולירוק הם קודם בולעים את המים ואז יורקים על "ריק". לאט לאט לומדים.
תראי לה איך את מכניסה לפה ומיד יורקת (בלי משחה)

מבחינת אם מסוכן לבלוע את המשחה על בסיס קבוע אני לא יודעת, אבל גיל שנתיים זה ממילא בתפר של ההמלצה לצחצח בלי משחה אז אולי אפשר יום עם משחה והיא תבלע ויום בלי משחה בכלל.
לבנתיים עד שתלמד.

מוקד?

ואת לא מסוגלת לשתות/לאכול - בוודאי!!!

הכל מגעיל אותי..
באלי להקיא תוך כדי שאני אוכלת

עד כמה זה באמת מועיל?

לא פרמין אלא סוג אחר שהבנתי שעןלה המון כסף אבל אם הגעת למצב כזה אולי שווה לך לברר?
כל דבר שאת אוכלת את מקיאה? אין שומדבר שמצליח להישאר קצת בקיבה?
בהיריון שלי בהתחלה סבלתי נורא הקאתי המון אבל משום מה כל מה שהיה קר ומוצרי גבינה הצלחתי לאכול..

אם עוד לא ניסית  זה הכדור!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

יקר אבל שווה כל פרוטה

לא מרגישה שהוא עוזר לי

קראתי בעלון שיש שלבים ויש מינון שעחלה עד להשפעה.

בעיקרון ההתמודדות היא בעיקר באכילה. לאכול כל מה שאת כן מסוגלת. לשתחת מה שאת מסוגלת
לחשוב כל פעם להחליף ולגוון כי אם הקאת משהו זה קשה לחזור ולאכול אותו מנסיון....אבל להכריח את עצמך לאכול זו הרפואה הכי טובה. בזמנות קטנות עם מרווחים קטנים.

אבל אח''כ סובלת מבחילות ככ קשות שזה פשוט מתסכל

אבל לא תתמוטטי ותגיעי לעירויים וכו.

אפילו רופא משפחה יכול לתת מרשם לזופרן.
תקני ארטיקים , תקפיאי קוביות קרח עם חתיכות לימון.
בלי אוכל אפשר לשרוד. בלי מים לא! אז תכניסי נוזלים בכל דרך.. ואם את לא מצליחה אז למוקד. לקבל עירוי נוזלים וזופרן

לא מוציא ממעגל הבחילות ולא באמת נותן כוח. בהחלט את צאיכה לנסות מרשם תרופתי אחר או לבדוק את הקיים.

אף אחת לא מכירה את ההתקן הזה?

ניסתה להסתכל בעלון מידע המצורף? אולי זו תופעת לוואי רגילה? אפשר למצוא אותו באינטרנט.

היו לי כאבים ממש חזקים שלא הצלחתי לתפקד כרגיל.

הורדתי בעבודה

הלכתי אחרי שבוע לעשות U.S. לראות שהכל בסדר

אז אני מאלה שצריכות יותר זמן להתרגל...

כנראה שגם אחותך כזו.

אגב אני בסיום מחזור שני כמו שהבטיחה הרופאה

אבל באמת, בקושי יצא משהו...

מחכה לחיים חדשים סוף סוף

ובהצלחה לאחותך

תנסי לאוורר ולנקות עם חומר של עובש ושווה לדאוג לאיטום נורמלי שם

לפני השיפוץ...
אוף אוף אוף נמאס לי מהדירה הישנה והמוזנחת הזאת.
מרגישה שמשקיעה כל כך הרבה בתחזוקה שלה

זה שכירות?

במקלחת.
וכל החול מהשירותים והלאה נרטב ומשם הרטיבות. בחדר של הבנות שלי.
והייתה רטיבות במטבח לפני שנתיים אז ביקשנו מה אינסטלטור לבדוק- הוא אמר שזה לא פעיל...

יש לך קטנטנות בבית.
אתם חייבים בעל מקצוע שיעשה סדר ויבדוק את כל הצנרת והכל.. אי אפשר כל פעם לפתור רק נקודתית.
אמנם בחורף פחות מתאים לעשות טיפול שורש אבל חודשיים אחרי שייגמר החורף זה הזמן...

לבנתיים צריך פלסטר אין ברירה...
מתסכל ממש! שילך רק על עצים ואבנים.. העיקר הבריאות!

את צריכה בעל מקצוע שיאתר את מקור הרטיבות.

אחרי צהריים כשאת בבית, ואז באתר הבניה כבר לא עובדים מ4... 

יש מין מברשת כזאת עם נוצות (הבנת למה אני מתכוונת?) איתה זה בצ׳יק כל יום.שלפחות בעין ייראה לך נקי

חודש רביעי זה אומר כמעט עוד חצי שנה עד הלידה.

עד אז היא תהיה מעל גיל שנה, לא הייתי דואגת כל כך הרבה זמן מראש.

כן אבל תחשבי אם את מוכנה להניק 2  ביחד או שאולי כדאי לחשוב בשלב מסוים על גמילה מהנקה ומעבר לתמ"ל.

וחששות שהמצב לא ישתנה עד אז.

תחשבי כמה הבת שלך השתנתה בין גיל ארבעה חודשים לעכשיו. עד הלידה יהיה אפילו שינוי גדול יותר.

אם את בכל זאת חוששת, לדעתי כדאי *בלי קשר* ללמד להירדם בלי הנקה. 

כמה לילות ראשונים של סיוט ואח"כ עובר. 

לינוק בלילה זה נחשב שהם צריכים עד גיל שנה ואח"כ בכל מקרה כדאי לגמול מזה. 

ולגבי הלילות שלא תהיי כשתלכי ללדת-
זה יהיה קשה אבל זה לא נמנע...
זה קושי שילד שקשה לו עובר אותו ומתגבר עליו...

לי יש ילדה שבגיל שלוש !!! בלילה שנסעתי ללדת וגם בעלי היה איתי זה היה ניתוח שנדחה לערב והוא לא הספיק לחזור הביתה לשעת השינה שלהם...
היא לא הפסיקה לבכות שעות לבייביסיטר שהיא מהמשפחה והיא מאוד אוהבת אותה...
זה היה פעם ראשונה שלה ששני ההורים לא היו בבית והיה לה ממש קשה

לא אמרתי לך זהו אל תניקי לפני השינה שירדם לבד / בעגלה...
ברור שזה לא יילך...

תנסי כשלב ראשון ליצור טקס שינה מסודר, בילד ראשון זה יותר קל כשאין צרכים של ילדים נוספים

ארוחת מוצקים שמתאימה לך
מקלחת חמה- אם היא אוהבת אפשר טיפה לתת לה משחק במקלחת
הנקה
ואז לא לתת לה להירדם לגמרי לגמרי ולהעביר למיטה, אלא להניק עד שהיא ממש אפופה כזאת ואז להרים לגרפעס,
לשים אותה במיטה לכסות בשמיכה ולהיות לידה, טיפה לנענע לול, טיפה לשים יד על הגב...
לנתק לאט לאט את הקשר בין ההנקה לבין השינה, גם באורך הזמן שביניהן וגם שלא נרדמים לגמרי בהנקה ואז את מעבירה.
בהמשך אפשר שהאבא ייקח אותה ממך ויניח במיטה ויהיה איתה

בהצלחה !! יש לך הרבה זמן ! בסוף זה יבוא הלידה תגיע בשעה טובה
אין ילד שלא נרדם, לפעמים זה יותר קשה, לפעמים יותר קל...

אני משכיבה על הבטן ואחרי שהתינוק יישן ממש חזק הופכת לגב, לא מתאים לכל אמא וילד, לי זה מתאים

הרי באיזה שהוא שלב היא תלמד להפסיק להירדם ככה.
אני בטוחה שבגיל שבע היא כבר לא תינק.
יש לך חמישה חודשים להתרגל למחשבה הזאת.
בעזה כשתלדי היא כבר תהיה יותר גדולה, ופחות תלויה בך. תכיני את עצמך למחשבה על כך שעוד מעט היא תיגמל.
כשאמא לא תהיה בסביבה, היא פשוט תלמד לבד שנרדמים בלי הנקה...
תאמיני שזה אפשרי, וזה יהיה אפשרי

כי זה כבר העיק עלי וגרם לה לינוק הרבה בלילה.
בקיצור עוד חודשיים שלושה תחליטי אם את רוצה לנתק את התלות בין ההירדמות להנקה.
בכלל, לא הייתי מוטרדת עכשיו מקושי בהירדמות שצפוי בעוד חמישה חודשים... בגיל הזה הם דינמיים ולומדים הרגלים חדשים.

ניסיתי היום בצהריים להרדים אותה בעגלה/ בידיים וזה פשוט היה נורא..היא צרחה ובכתה מהלב.. נשברתי לא יכלתי לשאת את זה והרגיש לי שאני לא מסוגלת פשוט.

אבל גם אם כרגע זה קשה, והיא זקוקה לזה, ייתכן שבעוד כמה חודשים יהיה קל יותר, או שתרגישי שזה נכון יותר.

בכל מקרה, גמילה היא לא דבר נעים. וטבעי לבכות.

לי יש את המירנה זמן ממש קצר. בינתיים סבבה ב"ה.

הקיילינה הוא כמו המירנה רק קטן יותר. בד"כ מומלץ לנערות צעירות.

התייעצתי עם רופא מומחה מאד והמליץ על המירנה על פני הקיילינה.

כמובן שצריך ייעוץ אישי לכל אחת.

הרבה הצלחה!

אם יש עוד בנות אשמח לעוד דעות

אשרייך את מזכה פה את כולן בכל פעם מחדש! אוהבת אותך.

חודש טוב לכולן ובשורות טובות

אם מישהי עם תינוק אחד הרגישה שחזרה לקוחותיה אחרי 2 או 3 או 6 חודשים, זה לא קשור אלייך 💓 את בתקופה הרבה יותר אינטנסיבית...תשאלי בפורום תאומים תיראי אם את בטווח ההגיוני, וגם אז זה מין הסתם תלוי בהמון דברים - אחים וכמה, עזרה, מצב פיזי ונפשי....תני לעצמך את הזמן.

יכולה רק להגיד לך שאצלי הן בנות כמעט שנתיים

עד היום לא ישנתי יותר מ3 שעות ברצף

עוד לא התאוששתי מהלידה!!!

לא הרגשתי שזו הייתה בכלל חופשת לידה

רק מרתון בלתי פוסק

שנמשך עד עצם היום הזה

וכן- גם אני הנקתי, בעצם עדיין מניקה בלילות, אז בהחלט מבינה על מה את מדברת

בדיוק השבוע כתבתי ל@Batyam בשרשור שפתחה: ב"ה שרדתי בשביל לספר - הריון ולידה

הבית שלי לא תפקד בכלל!!!

ז"א- תפקד רק מה שהיה חובה וא"א בלי

כולל הנקיון שהוזנח, כביסות שרק כובסו, ללא גיהוץ, ללא סדרים בארונות (הייתי רגילה לחיילים בארון....)

ועד היום, לא מגיעה לדברים האלו

מרגישה שהחיים שלנו בהחלט השתנו ובהחלט לטובה

למדתי להתפשר על מלללא דברים

למדתי שהכי חשוב אוכל חם לילדים, בגדים נקיים, חום ואהבה

וכל השאר פשוט- מיותר!!!!

אז אם את באמת יכולה לישון בבוקר- נצלי כל רגע!!!!! אל תעשי כלום בבית!!!! כלום!!! וזו פקודה!

בהצלחה רבה יקרה והרבה הרבה נחת

זה שווה הכלללל!!!!

אולי באמת צריכה לקחת בפרופורציות יותר
קשה לי עם הצטברות של בלאגן לפעמים בלילה מסדרת עד השעות הקטנות כל פעם משהו קטן ואז עייפה במשך היום
מצליחה לישון בבקרים כי הם הפוכים בלילה הם ערים ובבוקר יכולים לישון לי מ9 עד 12 ואז מרגישה שישנתי עולם ומלואו.. כל שלוש שעות רצופות נותנות כח לחצי יום פתאום נהיה מושגי שינה אחרים.
בהריון חצי יום לישון לא הספיק לי.

אמאלה!!

תשני תנוחי כמה שאת יכולה. זה הכי הכי חשוב לבית. אני עם תינוק אחד בשלב שלך שורדת. וזהו. שום פיפס מעבר להישרדות. את מתפעלת רגיל תאומים פלוס חמישה???? אין לי מושג איך את עושה את זה. מלכה ותותחית ואולי אפילו משוגעת. כמה שיותר תנוחי. שחררי לחלוטין מכל היתר. תביאי עזרה גם.

אני עד עכשיו (כמעט חצי שנה אחרי לידה) עדיין מרגישה שאני לא מספיקה וזה עם תינוק אחד, לפעמים אני מתקשה להאמין שפעם הייתי בחופשת לידה עם תאומים, ממרחק הזמן זה נראה עכשיו בלתי אפשרי. רק לאחרונה הצלחתי לארגן את הארון שתכננתי בעיקר כי עומדת לחזור לעבודה אז ידעתי שאני חייבת, בטח לא בגיל חודשיים וחצי אלא רק לקראת 5 חודשים. את עם תאומים קטנים אז אל תחשבי על זה לפני חצי שנה! 

תשחררי, את לגמרי עומדת בציפיות, כרגע מה שצריך זה בעיקר לטפל בילדים. השאר יחכה. את ממש שנייה אחרי לידה, תני לזה עוד כמה חודשים...

למדתי לעגל פינות

ומה שאת מספיקה זה הרבה מאוד

מגיעה לך טפיחה על השכם וכן לגם לישון ובצדק...

כלומר, הדבר האחרון שאפשר לומר עליה הוא שהיא חופשה.

בטח המצאה של גבר 

 

וברצינות, את עושה מאד בחכמה שאת הולכת לישון! יש לך 2 (!) פיצים ועוד כמה שצריכים אותך

בכוחות ולעייפות יש השפעות לא טובות אחרות מלבד העייפות עצמה.

כמו שכתבו לך, הדברים עוד יתאזנו בע"ה, אבל בינתיים שימי הכל על אש קטנה, תעשי רק מה שהכרחי

והכי חשוב- תדאגי לעצמך!! 

מורידה בפנייך את המטפחת!
וואו,
ועוד ילדים לארגן בבוקר.
באמת שזה מעל ומעבר בעיני .
לידת תאומים זו לא לידה רגילה, ולגדל 2 פיצקים זה לא אחד פיצקי- שגם זה דורש מאוד!
לקום בלילה ל2 זה ממש לא כמו לקום לאחד,
ולחתל ל2, לקלח 2, להאכיל 2, לדאוג ולכבס לכולם.. זה לגמרי מתיש! מעולה מה שאת עושה שאת נחה! למען הבריאות הנפשית והגופנית שלך.
בע'ה עוד יחזרו כוחותייך. לאט לאט.
זה שאת מספיקה לכבס ולסדר זה אחלה!

אין עליכן איך שאתן יודעות לתת הרגשה טובה ולעודד
החלטתי לא לוותר על שינת הבוקר שלי.
ופשוט כל יום לעשות מטלה אחת קטנה שרציתי..
בשביל ההרגשה הטובה
היום ניקיתי את הגז ושטפתי את הפחים של הבית
כבר מצדיעה לעצמי

אין ספק שאת כנראה משתייכת אליו

גז? פחים? מה הקשר של זה לחופשת לידה? ועוד תאומים... אמאלה.

ה"בסיס" שאת מספיקה - זה הרגיל שלי, כשאני *לא* אחרי לידה, ובטח שלא עם תאומים פצפונים...
פינות רחוקות? אולי פעם בחמש שנים, כשנחה עליי הרוח...
בכל-אופן - אצלך המצב צריך להיות כעת בדיוק כמו עכשיו, ואפילו פחות מזה.
ואישית הייתי ממליצה לך, אם את יכולה, להאריך את חופשת הלידה... כדי שתספיקי לנוח באמת כשהתאומים יגדלו קצת...

משהו שאני למדתי מהקורונה- ריבוי הזמנים בבית וחסר הסדר יום.
שיהיה לחם לאכול (חם מבושל מזין וכמובן מטבח נקי כדי שיהיה אפשר לבשל)
בגד ללבוש (מסודר וזמין בדרך שהכי יעילה לך, גם גיגיות לפי ילדים זה הולך)

כל השאר- בונוס ! תעשי 2 משימות קטנטנות בשבוע דיינו...
בשבילי משימה בחופשת לידה הייתה למשל להרים טלפון לקבוע תור לרופא שיניים או בדיקת שמיעה לילד וגם להצליח להגיע אליו

נוסעת לשבת ממחר אז עפתי על עצמי סידרתי הכל שיהיה כיף לחזור לבית כיבסתי ערימות
ועכשיו משבע תקועה בספה כואבות לי הרגליים לא מצליחה לעמוד עליהם או שזה תחילת שפעת או שזה ממאמץ מבאס לא יכולה לקום בקושי
ממש כאבים כאילו הם כבדות לי ולא מצליח ללכת.
מזל שנוסעת להורים שם מורידים פרופיל ומתפנקים
הבעיה שלא סיימתי את התיק לא מצליחה לקום ולעמוד

עושה הרבה דברים דומים שעד עכשיו היה מלאך השינויים בבית משפיעים הריונות לידות וכו'..
ואני חושבת שזה גם הגיל גיל מרד שכזה שבודק גבולות
השיטה שלי להתעלם לא להכניס את זה בכלל לכיוון האוזן שמגיע מהגן מחבקת אותו המון נותנת לו מלא תשומת לב.
שאני רואה שהוא לכיוון של הלא רוצה נותנת לו משימות דברים קטנים מלא מחמאות כל היום זה ממש עובד התחלתי בלילה לשבת לידו כמה דקות ולחבק לספר משהו קטן ניסיתי מלחמות איתו שיטת נקודות כלום לא עזר..
ביום שמקבל יחס ותשומת לב הוא בובה..

ברגע שאת תגידי לו לא ובעלך יגיד אמא  אמרה לא, אז יבין שאמא זאת אמא,

ברגע שיש שיתוף פעולה עם הבעל הילדים יוצאים טובים ומוצלחים, בהצלחה רבה

רבה לכם אמן.

למשל - צריך לשטוף ידיים. אמרת, ענב תגובה כלשהי- את אומרת - לא מדברים ככה לאמא, אתה צריך לעשות מה שאמא אומרת. לך לשטוף ידיים.אבל לא בצעקה או גערה, אמירה בנחת ממש.
אם הוא עונה על זה את יכולה לחזור על מה שאמרת או להתעלם. עד שהוא לא שוטף ידיים הוא לא יכול להמשיך הלאה למשחק/ אוכל או מה שלא יהיה.
הדבר הכי חשוב הוא לעבוד על עצמך בפנים שהאמירות שלו לא יעצבנו אותך. תשבי עם עצמך ותחשבי למה זה מעצבן אותך. הוא ילד. זה שטויות של ילדים. הוא מנסה להשיג ממך תגובה ועצבנות, אבל את ידועת שהוא אומר שטויות. תחשבי שהוא יגיד לך- השמש כחולה עכשיו. זה משנה? השמש תהיה כחולה? הוא לא יצטרך לשטוף ידיים? נכון שזה לא משנה? אותו דבר באמירות מהסוג שלו. כשהוא אומר את זה תחליפי לך בראש את מה שהוא אמר ל״השמש כחולה עכשיו״ . אין מה להתעצבן, אין מה לענות. הילדים האחרים יראו שאת מתייחסת לאמירות שלו ברצינות הראויה להן, כמו אמירות של ילד בן ארבע שמנסה לעצבן את אמא ואמא מחייכת כי היא יודעת שהאמירה פשוט חסרת משמעות.
מקסימום לומר - ככה לא מדברים לאמא ואתה צריך לעשות מה שאמא אומרת. כאמירה כללית שתופסת בבית.
ככל שאת נגררת יותר לענות לו, להגיב, וכו, זה נהיה ייתר עסק. ככל שתניחי את זה יותר בצד ותתעקשי עניינית שהוא יעשה מה שאת אומרת לו בכלל בלי יחס לתוכן האמירות שהוא עונה לך, זה ילך ויפחת.

זה נקרא שיטת המנטרה.
את פשוט חוזרת בנחת על ההוראה. באותו טון.
זה צריך להיות קצר ופשוט ועדיף שיהיה כללי ולא על הילד. כלומר: במקום אתה כך וכך להגיד בבית שלנו כך וכך
או
"רק מי ששוטף ידיים יכול לבוא לאכול"
"מי שמרביץ מפסיד"
"אין רשות ל..."

כמובן שיש קווים אדומים כמו אם הוא מרביץ להורה אז צריך "לעזור לו לשמור על הידיים" או שהוא צריך ללכת לחדר להרגע.
ותמיד לתת אפשרות לתקן.

בהצלחה!

זה כ''כ כואב.
כאילו, את נשמתי אני נותנת לך,
מה כבר ביקשתי???

לדעתי, כדאי לתפוס אותו לשיחה בזמן שהוא רגוע וניהול והעיקר כשאת רגועה ופנויה, ולדהר מקירות ליבך שזה ממש מכאיב לך שהוא לא מקשיב לך, שאת אוהבת אותו וחבל שהוא לא עושה כיבוד הורים.להתחיל את השיחה בדברים *החיוביים שלו* כדי לתת לו תחושה שהוא ילד טוב והוא מסוגל להיות טוב, וגם כדי לפתוח לו את הלב לקבלת הדברים. לטפטף כל הזמן.
חיבוק גדול! והמון המון כוח וסבלנות!

להגיד עכשיו שוטפים ידיים.
ומיד מיד לצאת מטווח הראיה, לשדר שאין מקום בכלל לוויכוח.
זו עובדה.

אם במקרה לא הספקת, והוא ענה, אז שוב להגיד רק יותר קצר
"ידיים".

ושוב ללכת. עדיין לא עבד את לא נותנת להתקדם הלאה ומזכירה עם הכוונה של היד על הכיור/מקלחת


ואפשר שוב להגיד "שטיפת ידיים"



לא לאפשר שום מקום לוויכוח, לא לענות לו על מה שהוא אומר בכלל.
צפי פגיעה משמעותית בימים הראשונים, צעקות על זה שאמא השתנתה לו.

ממליצה על הספר שממליצים כאן רבות "איך לדבר שילדים יקשיבו ולהקשיב כך שילדים ידברו.
וגם על הספר של הרב זמיר כהן על חינוך ילדים.

והרבה חיזוק שלך יחד עם בעלך.

אם מתאים אז ממליצה שאת ובעלך "תודיעו" יחד לילד, אפשר בחדר שלו שאתם לא תתנו לחוצפה להמשיך. זהו משפט פשוט ולצאת מהחדר.

זה מאוד משמעותי לילד ששני ההורים אומרים יחד משהו.

בהצלחה רבה

אצלי זה עבד, אבל לא הייתי אחרי לידה.
אני חושבת שאחרי חפיסה אחת כן עושים הפסקה ואחר כך אפשר לחבר, לא היה לי כתמים, ולא צריך לדייק על הדקה.
יכול להיות שזה שונה מיד אחרי לידה.
הן מכילות גם חומצה פולית.

הצלחת לחבר 3 חפיסות?

לדעתי הייתי יכולה להמשיך עוד ועוד ועוד
רק לשים לב שבהתחלה עד שהגוף התרגל בחיבור הראשון שעשיתי כן היו לי כתמים אבל לא אוסרים .. אחר כך כבר שום כתמים אף פעם

אאל"ט אני לקחתי יסמין וקיבלתי אישור מרופא לחבר חבילות. הייתי צריכה למנוע 3 חודשים. אז לקחתי 3 חבילות ברצף והפסקתי ולא היה שום דימום אפילו שלא תמיד לקחתי בזמן... אבל כל אחת מגיבה שונה

ורק לקראת הסוף התחילו כתמים...

אם אני לא טועה..
ולגבי דימום אא לדעת...כשאני לקחתי, אם התחיל לי משהו קטן, הייתי לוקחת שתיים ביום, אחת בבוקר ואחת בערב, בהמלצת רופאת נשים..

אני בעבר לקחתי פמינט וחיברתי שלוש ולא עשה לי בלאגן

באמצע השלישית התחיל דימום ואז כבר עשיתי את השבוע הפסקה ומאז חברתי שתיים.

ייתכן בכל זאת הריון אם הבדיקה יוצאת שלילית לפני איחור? בשלב הזה בהנחה ויש הריון לא אמורה להיות מופרשת בטא?

שבדיקות כיום הן יחסית מאוד מדוייקות.
מה שכן, יש נשים שבדיקות ביתיות לא מזהות אצלן אף פעם.

תבדקי ביום המחזור בשתן ראשון. בע''ה

אבל אצלי יצא שלילי אחרי איחור והייתי בהיריון 🤷‍♀️