נשמע שמפריע לך גם הסיטואציה עצמה (זה שמזמינים שוב ושוב בזמן לא נוח) וגם התגובה שלך לסיטואציה (מפריע לך שזה מפריע לך...).
אני ממש מבינה אותך וזה מזכיר לי דברים אחרים שהיו קורים לי עם ההורים של בעלי, שגם הסיטואציה עצמה מאוד הפריעה לי וגם הפריע לי עצם העובדה שזה כל כך עצבן אותי.
ב"ה יצא לי כחלק מאימון אישי שעשיתי לברר את הנקודה הזו, והיום אני ממש במקום אחר, אותם דברים שפעם ממש הפריעו לי היום בכלל לא מפריעים לי.
אז אני אנסה קצת לספר על מה שאני עשיתי, ואולי זה יעזור גם לך.
קודם כל, עזר לי להבין מה באמת הייתי רוצה שיהיה.
בשלב ראשון - לדמיין את המציאות המושלמת, שהכל הולך כמו שאני רוצה. כשדימיינתי את זה ידעתי שזה לא ריאלי כי אין לי את האפשרות לשנות את חמי וחמותי, אבל זה דווקא עזר לי להשלים עם זה שהסיטואציה לא יכולה להיראות ככה וזה יישאר רק בדימיוו (לפעמים כן יש אפשרות לעשות משהו שמשפיע גם על אחרים - לדבר ולהסביר, אבל במצב שלי, ונראה לי שגם אצלך, זה לא היה רלוונטי).
בשלב שני - ניסיתי לדמיין איך אני רוצה להתנהל, כשהמציאות לא משתנה, אבל אני מרגישה ומגיבה בצורה הכי אידאלית. עזר לי בשלב הזה לראות איך בעלי מגיב לאותם דברים שמפריעים לי, וראיתי שאצלו זה בכלל לא מעורר שום התנגדות והוא אפילו חווה את זה כביטוי של אהבה (לדוג' - הפריע לי מאוד כשהם הציעו לי לקחת עוד מהאוכל ואפילו רצו לשים לי בצלחת. כשזה קורה לבעלי אז אם הוא לא רוצה הוא יודע לסרב, אבל הוא שמח מזה שאכפת להם ממנו, ולא מתעצבן מזה בכלל). ניסיתי לדמיין את עצמי במקום כמו שלו, שאני פשוט מבינה שזה חלק מהדרך שלהם לבטא את האהבה והאכפתיות שלהם, וכשזה לא מתאים אז אני מסרבת בהערכה ובכבוד ולא מתעצבנת בכלל.
אחר כך ניסיתי לברר למה חשוב לי לשנות את ההרגשה שלי, מה זה יעשה לי כשאני אצליח לעשות את השינוי הזה, למה הקב"ה רוצה שאני אעשה את השינוי הזה.
ובסוף ניסיתי לחשוב על משהו מעשי קטן שאני יכולה לעשות כדי להצליח להתקדם לכיוון השינוי הזה. (מה שאני עשיתי זה להחליט לפני המפגשים איתם לכוון יותר בברכת 'קיבוץ גלויות' בתפילות עמידה, כי ההבדלים אצלנו נובעים מהפער התרבותי בין הגלויות השונות שהמשפחות שלנו באו מהן, אז הרגשתי שחלק מקיבוץ גלויות זה שנצליח גם להגיע ליותר קרבה ואהבה למרות השוני התרבותי).
בסופו של דבר מה שעזר זה לא רק התפילה אלא כל הבירור הזה, והחשיבה לעומק על הדברים. אבל היום אני ב"ה באמת במקום אליו חלמתי להגיע בנושא הזה…
לא יודעת אם הדברים מתאימים גם לך. בסופו של דבר הסיטואציה שאת מתארת קצת שונה, אבל גם אצלך אני מאמינה שההזמנה לא באה מתוך רצון להפריע לכם, אלא מתוך חוסר הבנה של הקושי שזה יכול לגרום לכם (וגם חוסר טקט שהיא לא קולטת שכבר לא מתאים להציע אחרי שהסברתם שלא מתאים לכם), אבל בסופו של דבר היא רוצה שתבקרו כי היא אוהבת אתכם ורוצה לראות אתכם.
ובכל מקרה, אם את רוצה לעשות את השינוי בהרגשה שלך, אז את יכולה לנסות לענות על השאלות לפי מה שמתאים לך, ולנצל את הקושי הזה לעבודה פנימית ותיקון המידות.
מסכמת פה את השאלות בצורה מסודרת (עם עוד כמה שאלות שיכולות גם להוסיף אבל אפשר גם לעקוף. אני פירטתי על העיקריות שבהן) -
* במה אני מרוצה מהתגובה/התמודדות שלי נכון לעכשיו? מה אני כבר מצליחה לעשות?
* איך הייתי רוצה שהסיטואציה הזו תיראה במצב אידיאלי בלי מניעות?
* וכשכל הסביבה לא משתנה, איך אני מגיבה באופן הכי אידאלי?
* המטרה שלי:
* למה זה חשוב לי? ולקב"ה?
* איפה בתפילה אני יכולה לכוון על הרצון הזה?
* מה עזר לי בפועל להצליח/להתמודד הפעם או בפעם אחרת דומה? מה עוד יכול לעזור לי?
* מה אני יכולה לעשות בפועל כדי להתקרב למטרה שלי?
סליחה אם נפלתי עלייך כבד מידי, ואולי את סתם חיפשת תמיכה ומקום לפרוק…
בכל מקרה, ממש מבינה את הקושי והתסכול. ומקווה שבכל זאת הצלחתי לעזור במשהו..