פורום הריון ולידה (עמוד 2388)

אני שבועיים אחרי לידה, בטוחה שזה לא הורמונים כי גם לפני זה לא התחברתי אבל עכשיו ממש התגלתה ה"אהבה" שלה כלפיי. מהלידה היא לא התלהבה שנלך להורים שלי, כנראה מקנאה כי זה נכד ראשון וניסתה להגיד לנו כמה פעמים שנחזור לבית שלנו. מבלי להבין שאני צריכה עזרה.

כל הזמן אומרת שהנכד הוא כמו הבן שלה ושהיא מרגישה אמא שלו ומתלהבת ש"נולד לה בן". שכחה שיש גם אמא בתמונה. הייתי על הפנים אחרי הלידה והיא אמרה לבעלי שאולי ילך לנוח בבית וישאיר אותי בבית חולים ואז יחזור, בזמן שלא הייתי יכולה לקום. אני מרגישה שהיא מקנאה. כשהייתי בחודש 7 פתאום באה ביציאה שבא לה תינוק ובא לה להיות בהריון (עכשיו נזכרת?) כשהיא רואה את הנכד היא לא נותנת לי כמעט להרים אותו. אני רואה איך היא מסתכלת עליי כשאני מרימה אותו יש לה מבט מפחיד היא כאילו מקנאה שאני האמא שלו ושהוא נרגע עליי. כל הזמן הייתה מסתכלת על ההנקה שלי, אחרי כמה ימים כבר קיבלתי דלקת בשד. מכמויות מטורפות של חלב לא נשאר כלום אני נלחמת לשאוב.

היא תמיד הייתה איתי צבועה. רק שעכשיו אני קולטת. מנסה להוריד אותי כדי שאני לא ארגיש יותר מדי טוב עם עצמי ליד הבן שלה ואני לא אחת כזו שמתנשאת. והכול במשחק שהיא אוהבת אותי אבל הלב מרגיש את התחושות שיש לה עליי מבלי שעשיתי משהו.

הלידה הזו הראתה לי מי באמת דןאג לי ואוהב אותי ומי חושב על עצמו. רצתה לקחת את התינוק אליה הביתה מבלי לשאול אותי בזמן שהתאשפזתי! להסיע תינוק בן 4 ימים נסיעה של 40 דקות הלוך ו40 דקות חזור! כל הזמן אומרת שתיקח אותו ללילה או שניים כדי שננוח אבל לא מבינה שאני והתינוק צריכים אחד את השני. לא מבינה שתינוק צריך את אמא שלו ואומרת לי שאני צריכה לשחרר אותו יותר!! חצופה לא עברו שבועיים מהלידה! כשהיא באה הוא רק איתה אני לא מרימה אותו אפילו! אומרת לי להרגיל אותו להאכלות בשעות קבועות תינוק בן שבוע!!

אני לא סומכת עליה שתשמור עליו. אני מרגישה שהיא מקנאה. בי ובהורים שלי שנמצאים יותר עם הנכד וקשה לה לקבל את זה והיא מחכה שרק נעזוב שם. היא אגואיסטית וחושבת רק על עצמה ואני לא יכולה לראות אותה.

איך מתעלים מעל הרגש הזה? אהבה לא תהיה פה אני נתתי את כל כולי וגם בזמן ההריון לא היה אכפת לה שאעבוד קשה ואתאמץ העיקר שהבן שלה ינוח. הלידה הזו גרמה לי להבין שהכול דיבורים והיא לא אוהבת אותי. אני שוכבת באשפוז ושומעת אותה מדברת עם בעלי בטלפון וצוחקת על שטויות בזמן שכל המשפחה שלי לא תפקדה מרוב דאגה ביום הזה שהיה קשה. לצערי בעלי הבין שאני לא אוהבת אותה ואמר שהוא מכיר אותי ואני שונאת אותה. אמרתי לו שנפגעתי ממנה מאוד בתקופה הזו. ושאני אכבד אותה תמיד אבל לא חייבת לאהוב אותה וכרגע קשה לי לשחרר מהרגש הזה.

בבקשה תגידו לי איך מתמודדים עם חמות רעה שמשחקת אותה שכאילו אוהבת אותי אבל כל פעם מחדש אני רואה במעשים שממש לא. בעיניי זה הכי נורא. אחד בפה אחד בלב. מעדיפה שלא תעשה את עצמה ותהיה כנה. כרגע אני לא יותר מדי נחמדה אליה ונגמרו הימים שניסיתי לרצות אותה והיא לא העריכה את כל הכבוד שנתתי לה.

אוי בנות אני משתגעת אני שונאת אותה ובא לי שהיא תהיה כמה שיותר רחוקה מאיתנו אין לי אנרגיות אליה בכלל ובטח שלא בתקופה הזאת אבל היא צריכה לראות את הנכד אז אני חייבת להתגבר על עצמי איך עושים את זה??

מה הייתן מוסיפות/ משנות/ מחסירות מהמקווה?
לט מהחוויה והשהיה עצמה אלא נניח:
הייתי רוצה שתיהיה עמדת איפור

סתם דוג..

ובכמ קצת קריר בחדר שלה(לבושה ב2 שכבות).
חשבתי להשאיר מפזר חום שיפעל רבע שעה כן שעה לא.
זה הגיוני, מבחינה בטיחותית, להשאיר את זה ככה בחדר שלה או לא?


וצריכה רעיונות למאכלים שהיא יכולה להחזיק ביד(כמו ביסקוויט)


תודה נשמות!!
כיף שיש אתכן💕