זו ממש הרגשה קשה להרגיש שבעלך לא עומד בצד שלך, ולא נותן לך גב כשאת צריכה אותו...
ודווקא בנק ראשון של חנוכה, ולהפסיד מזה את ההדלקה, זה ממש כואב. כל כך מבינה אותך...
אני רק רוצה להגיד שאני חושבת שלעמוד מול המשפחה בה גדלנו זה אחד מהדברים היותר קשים..
אני יכולה לספר שבפעמים (הבודדות, ב"ה) שהיה לבעלי קשה עם דברים במשפחה שלי, לא הייתי מסוגלת להיות בצד שלו. הדברים עלו תמיד רק בינינו ולא מול כולם, אבל זה אחד מהנושאים היותר רגישים שאני יודעת שקשה לי לקבל ולהבין את הצד שלו, כי קשה לי לקבל את הביקורת על המשפחה שלי, שהיא חלק ממני.
אז גם אצל בעלך, אני לא חושבת שמה שהיה מעיד על חוסר נאמנות שלו אלייך, אלא על קושי שלו להבין אותך ולהיות בצד שלך, בגלל המקום הרגשי המורכב הזה מול המשפחה.
וזה כמובן לא מבטל שום דבר מהקושי שלך, מהעלבון שלך. אבל זה אולי יכול לעזור לך לראות את בעלך ממקום קצת פחות כועס, להבין שגם הוא עמד במקום של קושי.
בעז"ה שתצליחו להתגבר על המשבר הזה, ולצאת ממנו עם כוחות נוספים שתבנו בתוככם...
חנוכה שמח, בעז"ה האור ינצח...