פורום הריון ולידה (עמוד 2479)

אפשר דגם יותר ספציפי?

 

תודה

לק"י

המלצה כללית- כסא שאפשר להזיז לו את המשענת למצב חצי יושב (שאפשר להשען אחורה). ככה שזה מתאים גם לקטנים יותר.
וגם ריפוד נראה יותר נוח לקטנים. אבל זה עוד משהו לנקות (למרות שלפעמים אפשר להוריד ולכבס).

אבל הריפוד כבר לא מחזיק מעמד... ולא מוכרים את הדגם הזה יותר. מתקפל כדי שלא יתפוס לי מקום במטבח...

לק"י

רק מנסה להבין.

לא יודעת כמה זה משנה איזו חברה הכסא, הייתי בודקת כמה ומחליטה.

לק"י

יציבות של הכסא- רגליים דקות או עבות יותר.

לק"י

אולי תבדקי אם יש לחברה הזאת עוד כאלה?

אשמח להמלצה

הדגם נקרא snack pocket

אבל לא מתאים לגילאים הקטנים...

יציב, מתפרק לניקוי, נוח.

מושב הגבהה 2 ב- 1 ירוק אינג'ניוטי ingenuity - - כסאות אוכל
החסרון שלו הוא שהמגש צר ככה שצלחת רגילה אי אפשר לשים שם
)מצד שני אם אני אתן צלחת רגילה הכל יעוף יותר מהר, אז עדיף להמשיך בקערות)

מה עושים בגיל קטן? כשעוד לא יודעים להתיישב?

אבל גם לא נתתי לה המון לאכול לפני שממש ישבה..

לק"י

(ועוד מעט ישמש גם את השלישית. מוזר כמהשהיא גדולה כבר).

כסא אוכל GO BABY 7

מה שכן, אחד החלקים נסדק, אבל זה לא נורא.

אבל מעולה!!!

מתקפל כמו קרש גיהוץ,

בד נשלף בקלות ומתכבס, וגם לא יקר.

קניתי בחנות בגאולה בירושלים- משהו כמו 150 ש"ח

מעולה..

גם לי יש כזה.

הוא מעולה!!!

ואז צריך להתחיל לאסוף את שאריות האוכל, במקום פשוט להוציא את המגש ולנער לפח.

יש כאלו שלא מפריע להן

רק צריך לקחת בחשבון, יש כזה אצל ההורים שלי וזה מחרפן!!

כסא אוכל עדי כחול

והוא מעולה ממש

חבל שאין תמונה זה מקופל 🤦🏻‍♀️

אבל שטוח .

נקרא mimzy snacker
מתקפל בקלות, מגש נשלף, את המשענת אפשר להשעין אחורה כך שמתאים גם כשעדיין לא יושבים לבד ( עדיין משתמשת גם כשנותנת לה בקבוק לדוגמא). מאוד קל, אפשר בקלות להעביר ממקום למקום. ריפוד נשלף

כל עוד את לא מגיעה לשיא.
אם כן, זה משהו אחר.

אחת השיטות המוכרות והמוכחות לזירוז לידה אחרי שעובר התל״מ - עיסוי פטמות.

כך שסתם מגע בחזה שלא מגרה אותך מידי, אפשרי לדעתי.
מגע שגורם לגירוי מיני משמעותי - לא.

וגם ניתן הרי להגיע לשיא גם מגירוי ידני.
לא רק ביחסים.

אבל נגיעה שלא תביא לידי גירוי

את עכשיו שומרת על שני הקטנים שלך, יש לזה מחיר...
אם קשה לך אז לא יודעת אם יש לזה פתרון כי אסור לך לבוא לידי גירוי אבל אם קשה לבעלך תתייעצו עם רב גדול מאוד.
ייתכן ותמצאו פתרון. בסוף הכל עובר.
(יעזור לך לדעת שרבים וטובים עוברים את הסרט הזה למרות שזה נושא לא מדובר? לי זה עזר לדעת)

אבל עם תאומים זה כל כך קריטי כל דבר קטן ללידה מוקדם
ובאמת שאין סיוט יותר גדול מפגייה. באיזה שבוע את? אגב מהרגע שאת בתשיעי מותר הכל בחזרה..

נמנעים מיחסים כבר חודשיים! אבל קשה לי בלי מגע בבטן ובחזה לפחות....ומסתבר שגם זה יכול לגרות.
אאוץ...

אבל תחשבי שכל יום בבטן שווה הרבה.ולא רק לתינוקות שבפנים אלא גם לכם.
אם חס וחלילה צריך פגייה בגלל שיחסים גרמו לצירים וללידה מוקדמת זה בסופו של דבר ישפיע על היחסים שלכם גם אחרי כי פגייה זה ממש לא פיקניק
עדיף להתיעץ עם רב גדול כמו שאמרו או פשוט להתאפק ולהימנע מאחר שיש סיכון בדבר. ולא ממעיטה מהקושי פשוט זה הרע במיעוטו.
חיבוק! לא נשאר עוד הרבה

הרבה יותר ממה שאני הייתי..
חיבוקים, זה קשה נורא. אוף.
אגב, למה אמרו לך להמנע ככ מוקדם? ראית שזה גורם לך לצירים? ובכללי יש לך צירים?

קרה לך פעם שאיחר המחזור?

כן בגלל שהפסקתי גלולות.. הוא לא הכי סדיר אבל גם לא איחר לי היסטרי לעומת מה ששמעתי שקורה (הכי הרבה איחר לי בשבועיים)

שולחת כרית שמיכה ועוזרת...

הוא היה מאחר פה ושם, אבל לא איחור מטורף של חצי שנה.. הכי הרבה היה שבועיים. כמובן שכשנטלתי הגלולות המחזור היה סדיר

עכשיו המחזור איחר בחצי שנה???

 

תכל'ס אם כבר איחר באיזור שבוע שבועיים לא הייתי נלחצת. 

אבל תמיד ליתר בטחון את יכולה לדבר עם רופא נשים. היום אפשר בקלות שיחה היברדית. 

 

בהצלחה רבה

הכי הרבה שלי איחר זה שבועיים. שמעתי שיש נשים שלא קיבלו חצי שנה, כך שאני לא מתגשת כשהוא איחר בשבועיים.. עכשיו מאחר בשבוע.. אבל העייפותתתת

אצלי העייפות הייתה התסמין הראשון ראשון...
עייפות הזויה שלא יכלתי להחזיק את עצמי...
מצד שני גם לפני מחזור ובימים הראשונים אני ממש סובלת מעייפות חזקה.

רותחים שיכולים להעלות את לחץ הדם במיוחד בהריון בסיכון
ולא אמבטיות חמות וגקוזי

יכול לגרום למומים בשליש הראשון ובכלליות לעליה של לחץ דם בכל ההריון מזה הסיקו שעדיף לא לעשות גם אמבטיות חמות ועדיף גם לא מקלחות עם מים רותחים
אבל מקלחת נורמלית עם מים חמים ומפנקים אין שום בעיה
אלא אם כן הרופא נתן לך הוראה אחרת

אם יש בעיה של מקלחות במים חמים בהריון... ואם כן האם יכול לגרום להפסקת דופק העובר. 

הייתי אצל רופאים ממש טובים להפלות חוזרות ואף אחד לא דיבר על זה. 

רגילה אלא על שהיה במים ממש חמים/ רותחים כאלו שמעלים את חום הגוף

לפגוע בעובר.
לא זוכרת מעבר לזה, חיפוש פשוט בגוגל יתן לך תשובה מהירה ומהימנה.

מחזקת אותך ומקםיצה

אני לוקחת כדור בוקר וערב כחלק מהטיפול פוריות, זה באמת מקשה לשחרר.. בטיפולים שלא הייתי צריכה לקחת אחרי הביוץ היה לי יותר קל כי יכולתי 'לשכוח' (בכאילו, אף פעם אי אפשר לשכוח את זה..) לי עוזר להתעסק בדברים.. וגם המחשבה שאני עשיתי את שלי, ועכשו זה אצל הקב"ה. אם הוא ירצה הפעם לתת לי-זה יהיה ממש משמח! אם לא-באסה.. אבל זה אצלו עכשו, לא אצלי..
בהצלחה!

מחזק ממשש! אנסה את ההסתכלות הזו חודש הבא בעזרת ה

ולא דווקא דברים 'שצריך' ועל הדרך מעבירים את הזמן (כמו עבודה) עושה לי טוב.. אולי לא משגיח לגמרי, אבל לפחות הציפייה יותר נעימה

אני מאחלת לך
שכגודל הציפייה והרצון והמחשבות הבלתי פוסקות,
כך רבונו של עולם ישלח לך תעסוקה עם הילדים שיהיו לך... עד בלי די! 😘

שיננתי לעצמי שזה לא תלוי בי
שהציפייה מפילה אותי יותר נמוך
שאני חיה באשליה במקום במציאות
רק עבודה רגשית, אין לי טריקים

כי אני לא הצלחתי בזמנו..

אבל אם כן תצליחי תרוויחי שהתקופה הזו תהיה מנוצלת לדברים טובים וממלאים ולא עגמומית בציפיה לעתיד.

שתזכי בקלות בנחת ובשמחה יחד עם כל המצפות..

שאני לא עושה בדיקת הריון עד שלא עובר שבוע ממתי שהייתי אמורה לקבל.

חיבוק גדול.
זה קשה.

אני חושבת שהעניין הוא למצוא עניין בדרך, כאילו מטרה במצב שלך עכשיו...

תובנות חדשות שעולות לי. 

 

וגם ככה, זה קשה קשה קשה. 

 

ממש לא נכון
ילד ראשון - ארבעה חודשים אחרי הלידה, ינק עד גיל שנתיים ורבע.
ילדה שניה - שבעה חודשים אחרי הלידה, ינקה עד גיל שנתיים.
ילד שלישי - גם שבעה חודשים אחרי, כרגע בן שנה וחמש יונק באובססיביות.

הראשון אכן ישן לילות מגיל חודשיים, אצל השניה והשלישי משכתי יותר עם הנקות לילה וזה עזר. גם הכנסתי למסגרת מלאה בגיל קצת יותר גדול.

בלידה הראשונה- קיבלתי אחרי חצי שנה. עם תינוקת שישנה כל הלילה. ינקה עד שנה ושמונה בערך. בהתחלה היה במרווחים קצת יותר גדולים מהרגיל.
הלידה השנייה קיבלתי אחרי כמעט שנה. עם תינוק שמתעורר בלילה. די טרי, אז לא יודעת איך ימשיך.

4 ילדים, הנקה מלאה, רוב הילדים גם בלי מוצץ.הנקתי את כולם עד סביב גיל שנה וחצי, פלוס מינוס.
תינוקות שלא ישנים בלילה ומניקה גם בלילה לפי דרישה בערך כל שעה וחצי- שעתיים.
ואצל כולם קיבלתי מחזור מידי חודש בחודשו.
כל פעם מחדש התבאסתי מזה שאני משקיעה מניקה מחאא ולא ישנה ומקבלת מחזור....

מבואסת ממש. התחיל חג כ"כ יפה, היינו בבית, ישנו ביחד בסוכה הכל התנהל טוב הייתי מצב רוח מעולה, ואז הכל התהפך ופשוט נהייתי מדוכאת קשה, אתמול פשוט שכבתי במיטה ולא עשיתי כלום שעות (בעלי לקח תילדים לגינה + התינוק עם בקבוק שאוב)

עכשיו ישנה לבד בחדר, מרגישה רע רע רע שדופקת לכולם את החג אבל לא מצליחה לצאת מהדיכאון. 

זה לא רק האסורים, זה ההרגשה הזאת שגם ההנקה הזאת לא תצלח כמו הקודמים (וגם כנראה אף פעם לא אניק בלי מחזור) וקשה לי עם זה מאד.

כרגיל. גם אם הם יונקים בלילה הרבה...
והילדים שלי עושים ממני מוצץ אז בכלל...
ובכל זאת מקבלת סדיר כל חודש בחודשו😲

אצלי ישנים כל הלילה ממש לא היה קשר להנקה או למחזור.
מקבלת אחרי 3-4 חודשים.
מניקה בכיף גם הרבה אחרי זה.

אני באמת מעריכה אמהות שמשקיעות בהנקה על אף שהמחזור שלהן סדיר!! כי יש הרבה ואני בתוכן שהעובדה שהן לא מקבלות מחזור/ההנקה משמשת להן מניעה טבעית זאת חתיכת מוטיבציה להנקה מלאה....
אני לא יודעת אם את במקום לשמוע את זה, אבל לפעמים אני מתבאסת מזה שאני לא מקבלת מחזור, אחרי הכל להיות מותרים נצח זה לא הדבר הכי אידאלי לזוגיות....

חזרה לי אחרי 7 חודשים,
לא מרגישה שמשהו בהנקה השתנה, בכלל לא. אפילו התחלתי טעימות מוצקים רק ב7-8 חודשים ועד אז הייתה רק על הנקה וגם בהמשך הרוב זה הנקה, ככה שחלב יש כמה שצריכה ב'ה.

אני באותו מצב בדיוק!!
רק שקיבלתי לפני יום כיפור
וכמובן באסה
וההנקה מרגישה לי פתאום הרבה פחות טובה
(בגלל זה התחלתי לתת בקבוק מטרנה אחד לפני השינה. מבאס)
והורדתי לכולם את המצברוח.
ובזכות האהובות שיש כאן הצלחתי להתרומם!! ⁦♥️⁩
אחפש את השירשור שפתחתי פה ואשלח לך

הנקה מלאה, קיבלתי מחזור בערך שנה מהלידה, ברגע שהפסקתי להניק בלילה

קיבלתי במהלך תקופות הנקה (כל פעם בשלב אחר).
אין ספק שזה מבאס נורא
אבל לגבי ההנקה עצמה - זה לא שינה לי בכלום. התינוק עדיין אהב לינוק, ואני עדיין נהניתי להיניק.

ותודה לך ציפצופית על הקישור, באמת עוזר עם העצבות קצת 

אני מקבלת מחזור טפו טפו מחודש וחצי אחרי הלידה. וכשגיליתי את הבאסה הזו וכבר רציתי לשלב בקבוק של תמל גיליתי שיש לי סרבן בקבוקים רציני.
אז הנה אני, מניקה הנקה מלאה ללא אופציית מילוט למרות המחזור.
לפחות נראה לי שההנקה מרזה אותי. זה גם משהו, לא?
וגם תכלס זה ממש ממש מתחזק לנו את התשוקה בתקופה המאתגרת הזו של הורות לתינוק קטן.

איזה כיף לך

לק"י

אני טבלתי רק 6-7 שבועות אחרי הלידה.

כבר קצת מציק לי להיות כלכך הרבה זמן מותרים...
בראשונה קיבלתי אחרי חצי שנה, בשני אחרי 10 חודשים, ועכשיו בן חמישה חודשים ועוד לא קיבלתי...
לפי התגובות כאן זה נשמע שאתם מניקות בשביל לא לקבל?
זה כיף להניק.. והבריאות לתינוק .. מבחינתי זה כיפ לקבל, שדרוג לקשר.. מרגישה שרק בתקופות הזאת באמת הזוגיות שלמה באמת..

אבל בגלל הסוף אענה..
אצלי ההנקה מונעת מחזור ככל שהנקתי הנקה מלאה יותר, כך חזר המחזור מאוחר יותר.. (בד"כ בין גיל 9 חוד' לשנה זה השלב שאני מפחיתה משמעותית הנקות)

א-ב-ל
אצלי הם לא ישנים רצוף בלילות.. אין מושלם תודה על מה שיש!

הא בהא תליא

אז בשאלה אחת זכיתי להיות בצד המרוויח ובשאלה השניה פחות...
אם הייתה רק שאלה אחת לא בטוח שהייתי עונה, כי למה לעורר קנאה מיותרת?
ככה יצא מאוזן.. חח..

אם היא מיניקה בלילה או לא...

אצלי הם לא ישנים רצוף בלילות גם בתקופת ההנקה בלילות וגם בתקופת התמ"ל.
אין שינוי בהרגלי השינה בעקבות המעבר מהנקה לתמ"ל,
אם זה משפיע איך שהוא על השאלה..

ובאמת בימים הראשונים של המחזור הטעם של החלב משתנה וזה נראה כאילו לא מספיק להם... ואולי צריך להוסיף עוד בקבוק . אבל תוך כמה ימים זה מסתדר וחוזר להיות כרגיל

1. כיף לי מאד להניק, אוהבת את זה ומרגישה סיפוק גדול (ואולי לכן כ"כ פוחדת לאבד את זה) ולא עושה את זה לשם דחיית מחזור בשפו"א (לא שזה היה עוזר לי )

2. מעניין מאד ומאד עוזר לדעת שהרבה מכן ג"כ מניקות עם מחזור, ולאורך זמן (בעלי צדק...)

3. ב"ה הפצפוץ ישן חלק בלילה מגיל מאד מוקדם (ובהתחלה ניסיתי להעיר אותו להאכיל אותו אבל ממש לא עבד)

4.לגבי המותרים\לא מותרים זה הרבה מעבר לזה בלבד, קשה לתחזק זוגיות בלי מגע עם 3 (בנים!) מתחת לגיל 3...

 

מודה על השיתוף וההשתתפות

ומודה לה' על הכוס המלאה, על תינוק בריא שאוכל טוב ועל בעל נפלא 

וכמובן עליכן אמהות ונשים צדקניות 

 

מקבלת חודש אחרי הלידה
כמו שעון
למרות הנקה סופר מלאה

באסה...

עד גיל שנה כלום... אחרי זה ההנקה טיפה יורדת אז מתחיל לי כתמים
אני עם סרזט אז כנראה זה הסיבה

זה כנראה לא הניסיון שלי בחיים...
אצלי שנה פלוס אין וסת גם בתינוק שישן לילה וגם באחרים שקמו....
אבל בשניים הראשוניים עברנו גיהנום
היינו אסורים כל הזמן בערך משיבוש הורמונלי של ההנקה ככה שאם כבר אז וסת מסודר עדיף 🤷

3 שבועות אחרי המקווה

אבל אני לקחתי גלולות וקיבלתי רק חודש וחצי אחרי שהפסקתי, בגיל שנה ו3

שיבדקו.
הוא עוד קטן

לנו בטרם אמרו שבכל מקרה ישלחו אותנו להשגחה בבית חולים
ובבית חולים אמרו שטוב שבאנו
מכה בראש חייבים לבדןק
תתקשרי בדרך למוקד לקבל הפניה

עדיין מחשיש?

אין קופה בעיר אחרת?
עדיף ממיון לדעתי, יש שם מלא מחלות ועם הקורונה הזו עדיף להימנע.
יום שישי אחד הקטן שלי נפל מהמיטה שלנו טסתי לקופה.
רופאה עשתה בדיקה אמרה לעקוב שהוא חיוני ולא מקיא ושלחה הביתה.

אני הוא נראה לך חיוני, לא מקיא, והאישונים שלו לא מורחבים אז כנראה אין בעיה...
אותי היה יותר מפחיד לנסוע לביח...

איזו קופה את?

קרה אצלנו בגיל 7 חודשים. היה ממש מלחיץ. התקשרתי למוקד אחיות של הקופה, היא שאלה כמה שאלות מכוונות והחליטה לא לשלוח אותנו להיבדק. כן הדגישה באיזה מצבים כן צריך ללכת, ב"ה לא הגענו לזה..

זה ממש לא משהו טוב, אבל זה משהו שקורה, וברוב המקרים הכל בסדר. כמובן שבשביל המקרים שלא בטוח, חשוב להתייעץ עם גורם רפואי.

הוא לוקח ממך כל מה שהוא צריך. את זו שיכולה לסבול מחוסרים כל שהם, לא הוא. אבל מקצת רעב בלילה לא קורה כלום, רק מחוסר תזונה מתמשך

כשיש הרבה ילדים אין זמן לשבת עם כל ילד לבד במשך שעות
אבל לשבת ולא לעשות כלום זה באמת חבל
תנסי להדריך אותן לשחק יחד
בבובות, במגנטים,בחיות בכדורים
לשבת איתן יחד ,לשחק איתן להדגים להן
בגיל שנה וחצי הם עוברים מהר ממשחק למשחק
אז פשוט לא לצפות שמשהו יעסיק אותה שעות
לגלות מה מעניין אותה עיקר-
בובות ,כלי מטבח,קוביות
,סירים שלך אמיתיים ולשים בתוכם קוביות,מכוניות,משחקי הרכבה לגיל,לגו לקטנים,מגנטים,ציורים, פאזל עץ כשה של עיגול וצורות פשוטות,הך פטיש של תינוקות, משחקי דמיון, להכניס ולהוציא מקופסאות
ואז להביא משחק- לא סתם להניח ללוות אץ זה ב-איזה כיף תראי איזה קוביות יפותת איזה כיף לך את תבני מגדל ענקקק

ישר זורקת ומעיפה. לא נותנת אפילו שניה של מחשבה למשחק לפני שהיא מעיפה אותו.
כם כשאני יושבת איתה, משדלת אותה, מעודדת אותה
היא ממש לא רוצה...

אם את מתיישבת על השטיח בונה מגדל מקוביות, היא לא תגיע אלייך לפרק?
אם היא באה מצויין זה מה שעושים בגיל הזה.
אם את נותנת לה פידבק חיובי על הפירוק (כפיים, חיוך, כל הכבוד) היא מתלהבת יותר לפרק? היא מרגישה שהצליחה?

אם כן, אז הכל בסדר. אם לא מעניין אותה מה אמא עושה על השטיח בטווח הראייה שלה אז אולי משהו לא בסדר.
חשוב מאוד לצאת החוצה, לקבל ויטמין די מהשמש, לנשום אוויר נקי. זה חשוב לחיוניות של הקטנטנים ומספק גירויים טבעיים. (היא נהנית לראות חתול? ציפורים? לפורר עלים יבשים?)
את נותנת לה ללכת ברגל בחוץ?

שרופה על חיות וישר אומרת איך הם עושים.
היא מתעניינת בדברים שאנשים מסביבה עושים ומאד מעורה חברתית.
לא הבנתי את העניין של לתת פידבק חיובי על פירוק.
היא מפרקת לאחות הגדולה כל דבר שהיא בונה...
במצב כזה נכון לתת 0ידבק חיובי?

שאת בונה והיא מפרקת ואת בונה שוב והיא מפרקת יותר מהר מתוך התלהבות.
זה שלבי המשחק.
אצלנו בשלב מסויים הם מעיפים לי את הקוביות מהיד עוד לפני שאני מניחה למגדל..
זה מראה על התפתחות. על הבנה של מה שעומד לקרות ומה התפקיד שלהם במשחק.
אם היית אומרת שאת בונה והיא מסתכלת עלייך במין מבט כזה שעושה טובה שהיא מפרקת אז זה מראה על חוסר עניין מפעילות תואמת גיל וקצת מעורר דאגה. אם לא מעניין אותה צבעים ומדבקות, אבל בדברים אחרים היא כן מתעניינת אז זה מרגיע.

https://www.m-harpaz.co.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D

מצרפת כאן קישור לאתר שמצאתי, זה אתר לגננות בעיקרון ויש רעיונות לפעילויות, אבל גם הרחבה מעבר, על מה לעבוד ואיך לעבוד.

אני נהנית ממנו.

אני חושבת שיש כמה כיוונים שהייתי חושבת עליהם כדי להקל עלייך וכדי לשמור על ההתפתחות שלהם.

1. סדר יום קבוע. לא חייב משהו מדוייק. אבל שעות קבועות פחות או יותר לארוחות ושינה, ככה זה גם יוצר לך סדר וגם לבנות שלך סדר. בין ארוחה לארוחה לשינה, חושבים מה לעשות. אבל "כשמפרקים" את היום לחלקים, ומסתכלים עליו כיחידות בודדות של שעה / חצי שעה / רבע שעה, יותר קל להתמודד.

2. את לא חייבת להפעיל אותן כל הזמן. לפעמים עצם הנוכחות שלך מספיקה. אפשר להוציא להן משחק ולשבת לידן תוך כדי שאת קוראת ספר / מקפלת כביסה. לבן שלי הרבה פעמים זה מספיק.

3. משחקים זה נחמד, אבל יכול להיות שגיל שנה וחצי זה עדיין קצת מוקדם מידי למשחקים. מה שמעניין הוא העולם בחוץ, הכל חדש מבחינתם ולכן הכל מלהיב. בסגר הקודם, הייתי מסתובבת המון עם הבן שלי בחוץ (קצת פחות משנתיים). היינו הולכים בטווח של 100 מטרים, רואים נמלים, עצים, חתולים. גם הטיול היה משמח אותו, אבל גם הדיבור על דברים. תוך כדי הטיול אפשר ללמוד המון (חתול- איפה הוא גר, איך עושה חתול, עץ לימון- יש ניצנים, עלים, פירות, נמלים איפה הן גרות, קטן מול גדול, אפשר ללמוד צבעים בטיול, מזג אוויר). בכללי אני חושבת שלדבר עם הילדים על מה שעושים מאוד מפתח ותורם. את הבן שלי זה מרתק ;)

4. אפשר לחשוב על פעילויות קצרות (נגיד רבע שעה - 20 דקות) שבהן את מלמדת אותן באופן מובנה. כשאת בוחרת נושא, אפשר לנסות לחשוב איך לערב בלמידה את כל החושים. גם כדי ליצור עניין וגם בשביל ההתפתחות.
נגיד סתיו- שלכת. להביא עלים יבשים וירוקים. לתת למשש ולדרוך עליהם. להריח. הגדולה יכולה למיין אותם, הקטנה יכולה בעיקר לשחק ולזרוק אותם (לא נורא שיש בלאגן, ככה לומדים).
תבלינים - להריח, לגעת, ללמוד צבעים
מים - לשחק עם קרח, להשיט סירות / דגים בקערה עם מים. לראות את האדים מהקומקום / מהסיר
סוכות- בדים לסוכה. ללמוד על מרקמים שונים
פירות- לסחוט ביחד מיץ, לטעום פירות שונים. לשחק איתם בידיים, למיין קוביות פירות.
נייר- לקרוע עיתונים ישנים, להכין עיסת נייר

5. סיפורים. סיפורים. סיפורים. זה ממש תורם. בגיל קטן יותר הם מדפדפים מהר, עם הזמן הם יותר מתעניינים ומקשיבים, בגיל גדול יותר אפשר גם לדבר על הסיפור, לתת להן להשלים לבד. לשאול מה היא חושבת שיקרה

היא מתפתחת הרבה יותר טוב בבית.
היא ממש לא עושה כלום? יושבת ובוהה? לא הולכת ממקום למקום, לא מתעניינת בחפצים בבית?
כי אם זה עד כדי כך אז כן הייתי מוטרדת קצת ומבררת אם היא ככה גם במעון

אני אדייק, היא לא עושה שום פעילות מעשירה.

זה מה זה לא קריטי, ממש לא משהו שישפיע על העתיד שלה

ואם את מציעה לה והיא לא רוצה אז לא בטוח שבמעון היא כן תרצה

ומציירת.

גם במעון של השנה וגם של שנה שעברה.

ובבית היא לא מוכנה לעשות כלום.

 

ובעיני זה חשוב שהיא תעשה פעולות מכוונות ולא סתם תרוץ ממקום למקום. 

 

ובסופו של דבר זה רק תקופה, כשהיא תחזור למעון יחזרו הפעילויות

אני הייתי מתחילה את היום של שתיהן בתפילה משותפת, שירי אצבעות ותנועה (למשל 10 אצבעות, אצבע לאצבע נחבר)
שיר אחד שקשור לחג, וסיפור (אפשר סיפור לכל ילדה)
ככה זה גם מייצר סדר יום וגם קצת עניין

את היצירות תשאירי לגננות בעייני זה לא קריטי

חשוב שיעשו פעילות עם הגוף זה חשוב להתפתחות, בכלל זה נקרא גם לזנק על הספות לעלות ולרדת מהם, לגרור כסאות ולהסיע עגלה עם בובה

אם יש לך קוביות גדולות למשל אפשר לשחק איתה כאלה דברים (מה שבמעון יש "תיבה" שמשחקים בה לרבע שעה בערך) ואז מחליפים

לק"י

וגם בית זה בית, הכל חופשי יותר.
מרגישים יותר בנוח לסרב למה שפחות בא לעשות...

לא הייתי עושה איתה בלי רצון.
את יכולה לנסות מידי פעם או לנסות בצורה אחרת.

ותראי כמה מעשיר זה...
אם היא חיונית, שמחה, סקרנית לגלות עולם- אז הכל בסדר.
יש לה עוד שנים רבות וטובות לשבת בגן לעשות יצירות ולשחק במשחקים.
נגיד כשהתנור פועל ויש רעש ואור- זה לא מגרה אותה להתקרב להסתכל? מכונת כביסה שפועלת?

כלי מטבח (של המטבח האמיתי או של הבובות), בובה, עגלה או כל חפץ אחר יעשה את העבודה...

גם אין צורך מעבר לדף וצבע אחד וגם אפשר בלי....

הם לומדים מהמצאות איתכם.

בגיל 3 גם הדרישות לא מטורפות...
רוב הלמידה מההמצאות עם הילדים.
אפשר משחקי הרכבה, דפים, צבעים, מדבקות, ספרים, בובות וכלים וכד'.... וגם בלי לחץ זה יותר לתעסוקה מאשר להתפתחות.

אם כבר בגיל 3 יותר היה מעסיק אותי ההתפתחות החברתית.
כן הייתי מפגישה בחוץ עם שכן/ כל מי שבמילא נמצא בחוץ....

הרבה יותר משמעותית
גם מטפלת מדהימה לא יכולה לתת תשומת לב כמו אמא
את יכולה לצייר לה קצת ושתצבע או לחפש רעיונות ליצירות
אבל תזכרי שאין כמו זמן עם אמא, גם אם היא רק משחקת..
בטוחה שאת אמא מדהימה!!

משחקי איינשטיין לגיל שנה וחצי??
הגדולה משתפת פעולה יפה (אם את רוצה רעיונות בשבילה תגידי)
הקטנה יש לה אחות גדולה בבית! זה מפתח המון!!
והיא תינוקת בעצמה, מה היא אמורה לעשות? לפתור משוואות?

משחקי דמיון, הרבה אמא, מגע (מכירה את הספר דגדוגים? זה שירים עם תנועה ומגע- לדעתי מאוד מוצלח)
אם לא תחפשי ביוטיוב שירי תנועה לפעוטות ותשירו ביחד ותעשו את התנועות.
(אני אוהבת את השירים של אריאלה סביר)
הרבה מגע גם בלי שירים
להתכרבל ביחד במיטה בבוקר ובערב
לצאת החוצה לפארק יש מזג אוויר מדהים, לפרוס מחצלת או לתת להן להרגיש דשא.
אפשר שבת השלוש תעשה לה בועות סבון.
קצף במקלחת
בימבה
מחבואים כשאת רבע מסתתרת שלושת רבעי לא.
דברים בסגנון...

הילדים שלי בגיל הזה נהנים לרדוף אחרי האקשן בבית עם הגדולים, מתפתחים נהדר מזה!

מסגלים סדר יום קבוע פחות או יותר עם תחנות ידועות כמו קימה - אכילה - משחק חופשי
שינה - קימה - סיבוב בחוץ - משחקים ריקודים וכאלה
ארוחת ערב ושינה.

לגבי משחקים - אני נותנת לבת שנה ו4 משחק ברגים וצינורות, בובות, כלי מטבח, וסתם לעמוד לידי כשאני עושה דברים ומדברת איתה
אל תלחצי מזה.הסביבה הכי טובה ומפתחת היא הבית.

מעבר לזה אני מזדהה. בהצלחה

ניסית ללכת לייעוץ?

את אחרי לידה ראשונה?
אחרי לידה זה תקופה לא פשוטה... כאילו לוקחים ממכם את כל הקלפים, מערבבים אותם ומחלקים אותם מחדש. המציאות משתנה וצריך להסתגל אליה.
נשמע שאת לא מבינה בעצם מה קרה לו, את מרגישה שהוא מתרחק ואת לא יודעת למה...
אם את רואה שאת מנסה לפתוח איתו וזה לא עוזר אולי באמת תנסי שתלכו לייעוץ או לגורם חיצוני שיעזור לו לפתוח את הדברים..
יכולה לשתף אותך שגם אני אחרי הלידה הרגשתי קצת שבעלי מתרחק ושפתחתי איתו את זה הוא אמר דברים שמאוד הפתיעו אותי והראו לי שהוא לא קלט את המצב שלי בדיוק(הייתה לי התאוששות מהגהינום) ואמרתי לו את זה וגם כשהיינו אצל רופאים פתחתי את זה ואמרתי שהוא לא מבין עד כמה כואב לי וקשה לי ההתאוששות והם דיברו איתו על זה וזה באמת עזר. הוא הבין יותר והיה יותר מחובר למה שעובר עלי...
לפעמים כל אחד נמצא בעולם משלו ועובר דברים וצריך לפתוח את הדברים כדי להבין מה הולך שם...
בהצלחה וחיבוק... הכי מגיע לך בעולם להיות אהובה...

התחושות שלך שורפות וצורבות, באמת בצדק
כל כך קשה.
ויחד עם זאת, דעי שהריחוק הוא מנת חלקם של כל הזוגות, ברמה זו או אחרת.
בלידה ראשונה בוודאי
בלידות הבאות כבר פחות והרבה פחות

למה זה קורה?
למה ברגעים שאת הכי זקוקה, באמת, לאהבה וחום
מגיע ריחוק עצום?
לא יודעת לומר לך בהכרח את כל הסיבות, רק לדעתי -
השינוי בהולדת ילד הוא גם עצום
ההסתגלות הנדרשת משמעותית, עבור כל אחד ואחד במשפחה (חכי לילד הבא, תראי שגם על הנוכחי מאוד משפיע ומאתגר)
גם כשלכאורה המציאות נשארת "רגילה" הולכים לעבודה ויש אוכל בבית - עדיין משהו מהותי השתנה, והוא נחווה ברגש ובנפש באופן עמוק
ודורש זמן לעכל ולהסתגל
(קל וחומר בתקופה לא יציבה כמו בקורונה...)
עבור הבעל, המעבר מלהיות בן זוג ללהיות אב
מלהיות חבר שלך ללהיות שותף שלך למקומות סוערים ואינטימיים כמו לידה ואחרי לידה (אלה מקומות חשופים בהרבה מחתונה והריון... ודורשים הרבה יותר הכלה שלו )
אלה מעברים חדים, מאתגרים, נחווים כויתור מסויים שלא קל לוותר (מבן זוג שכל כולו מוקף באשתו הצעירה והאוהבת והפנויה, לאבא שאשתו עסוקה רוב הזמן בתינוק, שיש לה פחות כוח וחשק, שזקוקה להכלה אינטנסיבית שלו - הוא מרגיש עובד בבית. כמו שאת מרגישה עובדת ב"חופשת לידה". אבל גם עבורו מדובר בויתור ובשינוי ובהסתגלות)
בשונה מאתנו הנשים, שעוברות בגופנו את ההריון והלידה וההנקה, ולכן מתחברות יותר מהר למציאות החדשה, גברים קצת מנותקים מזה גם אם הם קוראים את כל המידע ונוכחים בכל הבדיקות... זה עדיין דבר הזוי ומוזר שמתרחש מחוץ להם ולוקח להם יותר זמן להסתגל ולהבשיל להורות.
בקיצור, כנראה שלא נולד הגבר שמתפקד מיד אחרי לידה ראשונה כדמות אם מגוננת, קשובה, מכילה ואוהבת...
בדיוק בגלל זה, אחרי לידה יש מנגנוני תמיכה נשית בקהילה.
מתוך מודעות של נשים לצורך בתמיכה שאין דומה לה, והיא קריטית, מאישה לאישה.
אמא עוזרת, אחיות עוזרות,
שכנות וחברות מבשלות
כולן מתוך מודעות למה שאת חווה כעת (ולעוד היבטים הכרוכים בלידה...).
ורצון לתת לך תחושה של חיבוק שלה את זקוקה
ומנשים את יכולה לקבל...
איפה הבעל בסיפור?
הוא בסיפור, בהחלט,
אבל גם הוא עובר משהו, וצריך לתת לו את הזמן
לאט לאט הקשר יבנה מחדש במתכונת ההורית
מלידה ללידה ההתמודדות הזוגיות תשתפר מאוד
כי יודעים לאן הולכים, ומבינים אחד את השני, ואז כל אחד מוותר קצת (אישה יכולה קצת לוותר על אהבה אידיאלית לה היא מצפה מבעלה ולהיתמך על ידי חברות, גבר יכול לתת יותר אהבה ממה שזורם לו כדי להעניק לך את הצורך שלך ממנו).

תראי, בלידות הראשונות אנחנו תמיד הגענו לנקודה שבה אמרתי שאני רוצה להתגרש.
בפעם הראשונה הוא נורא נבהל
בפעם השניה הוא נזכר שזה כבר קרה ובטח זה יעבור
בפעם השלישית כבר צחקנו על זה והבנו שזה קורה, וזה יעבור.
בפעם הרביעית כבר לא קרה...
אז אני לא נבהלת בכלל מכך שהפרדת מיטות והבעת את העצב שלך.
תנסי רגע לפני שהיחסים ביניכם באמת מסלימים ומגיעים למקומות שקשה לחזור מהם לשפיות, רוגע ואהבה -
לזכור שזה נורמלי מה שקורה
שזה יעבור
שהקשר יחזור למקום טוב ואפילו יותר עמוק
שאתם בהסתגלות, שזה יכול לקחת שנה, וזה בסדר
את תצליחי, אתם תצליחו
את יכולה

ואם צריך, לקחת עזרה מקצועית. ביחד או לבד...
לקבל תמיכה וכלים לעבור את זה בכיף ובשלום.

מזל טוב!!!

תשובה מעולה
מצטרפת!

@בראשית2 מקסימה, חיבוק גדול!!

מצטרפת...

נשמע שיש פה צורך בעזרה חיצונית. זה לא קצת ריחוק, זה לא קושי בקיום יחסים, לפי התאור זה משהו יותר קיצוני.

מציעה לך ללכת לייעוץ אצל מישהי מקצועית, ועוד יותר טוב אם רק יש שיתוף פעולה- לכו שניכם. זה לא בושה להיעזר, גם אם יש בעיה רפואית שלא הצלחת לפתור במשחה מבית מרקחת את תלכי לרופא.
אולי פגישה אחת תספיק
אבל חשוב לעצור את זה כמה שיותר מהר ולשנות מגמה.

המון הצלחה!
גם זה יעבור בעז"ה. ותהיו קרובים אפילו יותר!

כן חשוב לי לנרמל.
לכולם יש קשיים בתקשורת מתי שהוא על משהו
רבים הולכים ליעוץ או טיפול זוגי במהלך החיים
בהחלט אין רע בללכת וכנראה יש המון טוב וכדאי - אבל ללכת לטיפול מתוך גישה שאת בסדר והזוגיות בסדר והכל יהיה בסדר בעז"ה.

רק רוצה לעודד, שזה כל כך נפוץ
שמעתי פעם מישהי שאמרה שאחרי כל ילד שנולד, יש בום בזוגיות
אולי בגלל העייפות, אולי בגלל השינוי המחשבתי שעכשיו אני אמא, אולי בגלל שאסורים כל כך הרבה זמן וה גורם לריחוק, אולח בגלל הורמונים, אולי בגלל מלא דבריםםםם
לחדה ראשונה זה בום לזוגיות!
בום!
אבל .....
זה מתאזן, באמת.
חכי, זה קשה מאוד, אבל חכי
כשהתינוק יגדל ויהפוך לפעןט, וההורמונים יסתדרו לך, ואתם תתרגלו להורות, ותתרגלו(מלשון לתרגל) להתמודד עם הזוגיות, אז הכל יהפוך לבהיר ויפה יותר בע"ה.
זה לא פשוט, אבל זה נחלת הכלל (באחוזים גבוהים מאוד)
שולחת חיבוק,
ואולי את הדמעות תפני לתפילה?
♡

נשמע שיש פה משהו מתחת לפני השטח..
אולי בעלך כועס או פגוע ממשהו?
צריך לנסות איכשהו לפתוח את זה..

כואב כמו חץ בלב.

הרגשתי אותך ממש ואת הכאב שלך מבעד למילים

 

האם זו לידה ראשונה?

כמה זמן עבר מאז הלידה?

איך הייתה הזוגיות לפני הלידה? ומאז שהתחתנתם?

זה משהו חדש או משהו שגדל והתפתח דווקא אחרי הלידה?

 

התשובות לשאלות הללו חשובות מאוד כדי להבין עוד קצת מהסיפור השלם.

 

שומעים כאן את כל הכאב שלך ואת כל מה שאת מנסה וניסית וחושבת ומרגישה, וחסר לי מה בעלך מרגיש וחושב וחווה ועובר בכל הזמן הזה ואת זה אי אפשר לדעת אם הוא לא יפתח את הלב ויגיד לעומק...

 

יכול להיות שמשהו עובר עליו?

איך המצב רוח שלו בכללי?

איך הוא לקח את הלידה? את האבהות?

איך הוא מבחינה מקצועית? כלכלית? עם הקורונה? עם המשפחה המורחבת שלו? בריאותית? שאר התחומים?

מה הוא עונה לך כשאת פותחת איתו את הדברים בצורה ישירה ומפורטת? מה קורה מאז? מתי זה מתחיל "לחרוק" שוב?

 

אם תרצי לפרט קצת יותר (אפשר גם במסר אם תרצי) אולי יעלו לי עוד רעיונות וכיוונים להציע.

 

בינתיים רק אומר שזוגיות אחרי לידה, ברוב מוחץ של הפעמים, עוברת אתגרים לא פשוטים בכלל.

מאזן הכוחות משתנה.

נוסף עוד יצור חי ושלם לבית,למשפחה כולה

והמשפחה מורכבת מהרבה םרטים שזה משפיע על כל אחד מהם לחוד ועל כולם ביחד

גם האבא

גם האמא\

גם כל אחד מהאחים אם יש

וגם התינוק עצמו שמסתגל לעולם.

 

ונוספת הרבה עייפות

ומאמץ

וכאבים פיזיים מהלידה לאישה

וכאבים נפשיים והורמונים גם לאישה מהלידה

והרבה פעמיןם גם הגבר חווה קושי נפשי או לא נפשי סביב לידות/כל שינוי גדול אחר

וכל זה יחד יוצר מציאות לא פשוטה בכלל שהרבה פעמים באה לידי ביטוי בריחוק זוגי או משבר זוגי.

 

הדבר העיקרי שצריך להבין הוא מה בדיוק רורה וקרה עם כל אחד מכם,

ואיך בדיוק נראים כרגע החיים שלכם והזוגיות שלכם,

ומה עוד השתנה,

וכך אפשר ב"ה לראות גם איך אפשר לעלות ולהתעלות מעל המצב הזה 

הבעיה אצלנו הנשים שהדבר הראשון שאנחנו עושות כשהבעל מראה ריחוק זה משליכות את זה על עצמנו, כאילו זה בגללי , הבעיה כנראה בי, אני כבר לא מושכת אותו, אני לא טובה מספיק וכו׳.
יקרה, בעלך אוהב אותך ונמשך אלייך!!! זה לא את! זה הוא! הוא נמצא במצב שאין לו פניות רגשית להכיל אותך!
ככה זה גבר! בכל מצב של קושי הוא נכנס למערה שלו. זה ההבדל הגדול בין גברים לנשים. כשלנו קשה אנחנו חייבות מישהו לשתף אותו, כשלגבר קשה הוא חייב זמן עם עצמו/ עם חבר טוב.
זה הילד הראשון שלכם? גם בשביל גבר זה בום! בטח הוא טרוד מהפרנסה וכו׳.
הקושי שלך הוא ממש מובן!! קשה רק לתת ולהעניק בלי לקבל מילה טובה! גם זה התפקיד של הבעל לשמח את אישתו. רק תביני שהוא גם נמצא בקושי , שחררי אותו, תבטחי בזה שהוא יחזור מהמערה שלו אוהב יותר ממקודם אפילו!
ואת תלמדי להחיות ולשמח את עצמך בלי תלות בו, אני יודעת שזה ממש קשה, כשאת עם תינוק קטן, למצוא זמן לעצמך. אבל תלמדי מה משמח אותך ותעשי נטו דברים בשביל עצמך, אולי לצאת את לבד קצת להתאוורר, שיחה עם חברה, ללמוד משהו..

לא רק שהרגעת אותי אלא גם גיליתי שאת פשוט צודקת. לא חשבתי על זה ומסתבר שזה נכון.
תבורכי נשמה!

כתבת כל כך נוגע... ממש מרגישים את הלב החשוף שלך, את כל כך משוועת ליחס ואהבה. את כל כך צריכה את בעלך...ואת לא זוכה לקבל את הדבר הבסיסי הזה ..כואב תמיד ועוד יותר כואב כשאת אחרי לידה וגם ככה שברירית וחלשה..
אני רוצה להתייחס לכמה דברים שכתבת. מקוה שמשהו יהיה נכון ורלוונטי לגבייך.
דבר ראשון, אני ממש מתחברת לתחושת האכזבה שעלתה לך דוקא אחרי המקוה. זה לא מפליא אותי בכלל... מה שקורה אחרי לידה, זה שיש שינוי דרסטי בכל החיים שלכם שלפני הלידה, ויש איזו מחשבה שאחרי המקוה הכל יתאפס ויחזור לקדמותו. תחזור האינטימות, תחזור האהבה ונמשיך מאותה נקודה. אז האמת שבדיוק הפוך, דוקא אחרי המקוה מגיעה האכזבה הגדולה, כי פתאום מגלים שמה שהיה לא ישוב עוד. הגוף שלך לא יחזור להיות למה שהיית לפני ההריון, הפניות שלכם והזמן שלכם לא ישוב להיות מה שהיה, ואם לא עושים עבודה שורשית של הערכה מחודשת של צרכים ונתונים מעמיקים את הפער,לעומת זאת אם לומדים את המצב החדש ומבצעים התאמות מגיעים לפעמים למקומות טובים יותר.(לדוג אם לפני הלידה היחסים היו ספונטניים והיום אתם יותר מוגבלים ללוז של התינוק, לפעמים הפתרון יהיה להקדיש זמן קבוע לערב זוגי ואז מתפנקים יותר ממה שהיתם עושים לפני)
נקודה נוספת היא שהרבה פעמים יש משהו חורק בזוגיות, אבל כל עוד נמצאים בשגרה וחיים ביחד, העניין נבלע בתוך כל הדברים החיוביים ולא עושים מזה עניין. כשיש מאורע כמו לידה שהוא מאורע לגמרי שובר שגרה, אותה נקודה שתמיד חרקה פתאום יוצאת מפרופורציות,וכאשר מנסים לחזור למה שהיה חייבים קודם לתת את הדעת לאותו עניין. במובן הזה המשבר הוא דוקא דבר חיובי כי אם מתייחסים בכובד ראש לאותה נקודה בסוף מרוויחים זוגיות טובה יותר ממה שהיה קודם..
אני לא כותבת את זה כדי לייאש אותך.. זה לא אומר שהמצב אינו בר תיקון. פשוט חשוב להכיר במציאות החדשה ולא להיות בת יענה..
המפתח לפתרון הוא כמובן תקשורת. אני לא יודעת איך היתה התקשורת שלכם לפני הלידה, אבל גם אם אף פעם לא עבדתם על זה, עכשיו זה הזמן. קחי אותו לשיחה בזמן רגוע, אולי אפילו תודיעי לו מראש שאת רוצה לדבר איתו בזמן x ושידאג להיות פנוי. המטרה שלכם בשיחה הזאת היא שכל אחד יגיד את הצרכים שלו והרגשות שלו בצורה מלאה והשני יקשיב לו באמת בלי לשפוט ולהעביר ביקורת בכלל. מאד הגיוני שכמו שלך יש דברים שמפריעים לך גם לו יש דברים שמפריעים לו. לאו דוקא בך, אלא בכל המצב החדש.גם גבר עובר טלטלה קשה עם הלידה, אבל פחות לגיטימי שהוא יתלונן והוא מרגיש את זה ומאד הגיוני שזה גורם לו להתבצר... אם הוא לא ירגיש שאת יכולה באמת לשמוע ולהכיל אותו גם אם הוא ישמיע דברים קשים סביר להניח שהוא ימשיך להתבצר ולא לשתף..
תבואי פתוחה כי יכולות לעלות כל מיני נקודות שלא חשבת עליהן. לפעמים מדובר בדברים שעם מעט רצון והתחשבות אפשר לפתור בקלות.
אחרי השלב של ההקשבה, שכל אחד קיבל את המקום שלו, צריך לעבור לפתרונות. הפתרונות צריכים להיות מקובלים על שתיכם, תוך התחשבות מרבית בצרכים של כל אחד. צריך הרבה רצון טוב ואכפתיות אבל בעז"ה אפשר להתגבר על זה..

תודה על העידוד והעצות הנבונות, ההשקעה והאכפתיות! מעריכה מאוד!

עברתי את זה אחרי הלידה הראשונה, ביקשתי מבעלי שנלך לטיפול זוגי והוא לא רצה. המצב נגרר ככה כמה שנים והחמיר מאוד. לא אספר את כל הפרטים, מידי כואב. ברגע שהפסקתי לדאוג לו ולהיות תלותית בו ודאגתי לעצמי ולצרכים שלי הוא כבר הסכים ללכת לטיפול זוגי.
אחרי כמה שנים של זוגיות כושלת פנינו לטיפול זוגי שהציל את חיי הנישואין שלנו. אם תרצי פרטים של המטפל אוכל לשלוח לך בפרטי. הוא מטפל ממש מוצלח.

תהיי עם יד על הדופק ואם המצב מתחיל להחמיר אפילו בטיפה תלכי להיבדק
בתור ילדים תמיד כשהיה לנו פצע אדום עם מוגלה היינו משרים אותו בקערה עם מי סבון חמים.

אבל אני מפחדת שאולי זה לא טוב, שזה חלילה יביא לצירים מוקדמים..

יודעת אבל עצם זה שהכאב בא משכיבה לישיבה או כשע ברים מצד לצד שזה מאוד מאפיין את זה הייתי בודקת את הכיוון..
אבל נחכה לאחרות שבטח מבינות

במהלך הריון תאומים הגב התחתון שלי ממש כאב
ברמה שבאמצע נהיגה הייתי עוצרת ולא יכולה להמשיך
כאב שהייתי מתעוררת בלילה כי לא הייתי יכולה להסתובב מצד לצד..

מה שעזר לי פלאים:

אני בכללית והלכתי מידי שבוע לעיסוי רפואי הוליסטי . עם מישהי שמומחית להריון
עשה לי קסמים

דבר נוסף
קניתי משילב כרית הריון נחש ענקית וזה נתן לי תמיכה לאורך כל הגוף והבטן והצלחתי לישון טוב.

את מתכוונת לכרית כזאת-
כרית הריון שחור לבן פלוס כתום

תקני ותעדכני

מבטיחה לך שזה עזר לי פלאים❤

זה טיפולי ג'הרה במים (מעין עיסוי ומתיחות ע"י הידרוטרפיסטית בבריכה טיפולית)
זה אפילו לא היה יקר כי היה מימון חלקי של הקופה

הבעיה היא שאני לא בטוחה שבריכות טיפוליות עובדות עכשיו

עדיף עם כרית בין הרגליים ו"להחזיק" את הכרית עם הרגליים.

 

וכשאת קמה- תנסי להתמך ב2 הידיים בבת אחת

"טראומיל" של אלטמן ( בטוחה בשימוש בהריון)
בהצלחה ותרגישי טוב..

נשארים וזו תוספת בריאה יותר מפחמימה פשוטה כמו פסטה ופתיתים

תודה רבה 🤗

בהקפאה מהירה זה ממש לא כמו הקפאה בבית זה כמעט כמו לבשל טרי

טוב לשמוע 🤗

הוא נרדם ב12 בלילה? מאוחר... לא?
אני לא יודעת בדיוק לגבי שעות הלילה והערות בבוקר, רק חושבת שהפרשי שעות בין שינה אחת לשניה, יכולים להיות בין שעה וחצי לשעתיים (כמובן אפשר גם יותר)...

יבואו מנוסות ממני ויגיבו...

עכשיו בחופש זה יכול להיות גם 12..
תודה!

היתה לי אחת כזו, ישנה 12 שעות רצוף בלילה ועוד בוקר וצהריים והיתה שמנמנה והכל היה מצויין (ואז בגיל שנה הפסיקה לישון🤦‍♀️ ורק לקראת גיל 3 חזרה לישון לילה ברצף)
אז יש כאלה ילדים
אבל, וכאן האבל הגדול.. לבדוק טוב שהוא עולה במשקל כמו שצריך, והמדדים טובים, והתפתחות תקינה וכו'
אם הכל טוב..
תהני לך

שוקל 8.5

שלי מגיל חודש עד גיל חצי שנה, ישן לילות של 12-13 שעות+ שינה ביום כמה פעמים.
יש תינוקות שאוהבים לישון

הקטנה שלי הייתה ישנה לילה שלם (מ-12 עד 7 בערך) מגיל ארבעה חודשים עד 11 חודשים. לא זוכרת איך היה בשעות היום, אבל מניחה יחסית הרבה, בהתאם לגיל.

לפעמים קשור לקפיצת גדילה או התמודדות עם וירוס (לא חייב שיהיה חולה אלא עוד לפני המחלה הגוף נלחם בהמון וירוסים שסביבנו)
אם זה ממשיך הייתי מתייעצת.
זה שהוא חיוני בזמן ערוץ זה סימן מאוד חיובי אבל בכל זאת הייתי בודקת לוודא ששום דבר לא מתפספס מתחת לרדאר.
ומצטרפת להמלצה לעקוב טוב גם אחרי המשקל
אני פספסתי עם הבת שלי כי עשתה סביר בטיטולים והייתה אוכלת ממש יפה (בדיעבד הסתבר שהיא באמת אכלה יפה רק שלא הכל נספג והרבה יצא, לכן המדד הכי טוב הוא משקל)
את נותנת ויטמין די?

שוקל 8.5
לגבי ויטמין די... לא ממש מקפידה...

וכדאי להקפיד על ויטמין די. במיוחד שבקושי יוצאים החוצה בתקופה הזאת ואין חשיפה לשמש.
אם זה ממשיך יותר משבועיים הייתי מתייעצת.
יכול להיות שאצל 90% מהמגיבות הכל היה ויהיה בסדר, אבל לו רק כדי לא לפספס משהו, הייתי שואלת את רופא הילדים ואת טיפת חלב.
מה אכפת לך, מקסימום יגידו שהכל בסדר.. זה עדיף מאשר לפספס משהו רציני ולאכול את הלב הרבה זמן על חוסר ההתייעצות.
(ממני אמא מנוסה, אחות לאחיות מנוסות שהייתי מתייעצת המון, בת לאמא אחות מטפלת בילדים (!) שפספסה משהו חשוב בילדה השלישית שלה בדיוק בגיל הזה)

אשים לב

ממש ככה...
אבל לזכור שהרגלי שינה יכולים להשתנות...

והם באים אלינו. הם שוטפים ידיים עם סבון הרבה, לא יושבים קרוב אבל גם לא רחוק כמו שצריך, אבל לא עוטים מסיכה כל זמן השהות. רק בדרך הלוך וחזור.
בעלי ואני שומרים על כל הכללים. לא התארחנו בחגים הללו למרות שהיה קשה מאוד, ובגדול לא ארחנו בכלל מלפני חודש והלאה(להוציא את אבי שהגיח לפני כיפור לביקור בן שעה תוך שמירה על כל הכללים )
אגב בסגר הראשון היינו הסטריים לגמרי ולא הוצאנו את קצה אפינו החוצה והילד לא ראה שמש חודשיים שלמים.

בשטח פתוח עם מסכות, אבל הם גדולים 10 ו15
את ההורים שלי פגשתי פעם אחת בקורונה.
באופן כללי אני בעד לשמור על ההנחיות ועל השפיות, זה לא סותר, מדובר בתקופה ממושכת שלא רואים את הסוף שלה, ולכן חשוב למצוא איזון שאפשר ליישם באופן יומיומי לשמירה על הבריאות הפיזית והנפשית יחד.

לא נפגשנו עם ההורים והמשפחה המורחבת כבר מלאא זמן. מרגע שסגרו את הגנים ובתי הספר גם אין מפגשים חברתיים לילדים והתחושה שלי שאצלנו בסביבה כולם מקפידים על זה כי לא קיבלנו הזמנות או בקשות מחברים של הילדים להגיע (בשגרה כל יום מגיעים אלינו חברים של הילדים....)
ממש ממעטים ביציאות מהבית, אני עובדת חיונית אז יוצאת רק לעבודה וגם שם מסתובבת כל היום עם מסכה ומשתדלת להמנע ממפגשים המוניים עם הצוות.
ממש לא מסתובבים, קניות אוןליין או בשעות ממש מוקדמות כשהסופר ריק .
לא חושבת שאנחנו היסטריים, פשוט נשמרים ונזהרים.
בחודש האחרון מכירה מקרוב מהמשפחה המורחבת מספר חולים מאומתים...המחלה ממש לא פשוטה ולא ידוע מה ההשלכות שלה לעתיד אז מעדיפים לשמור על עצמנו כמה שאפשר.

אבל אנחנו ממש מאלה ששומרים על ההנחיות אפילו אובר.
בסגר הראשון לא הוצאנו את אפנו מהבית.
לא הלכנו בכלל לקניות, רק משלוחים.
לא ראינו את המשפחה חודשים ארוכים.
וגם עכשיו, מה שמניע אותנו הוא - מסכה-מרחק- שטח פתוח.
התארחנו סעודה אחת לאחרונה אצל משפחה שאכלנו בחצר שלהם בשולחנות נפרדים במרחק 2.5 מטר, כלי הגשה נפרדים, כל תזוזה קטנה מהשולחן עם מסכה,
היה מושלם.
לא הולכים להורים שבסיכון למרות הקושי.
לא מדברים אפילו דקה עם שכנים בלי מסיכות.
לא יוצאים אפילו לזרוק את הזבל בלי מסיכות.
לא מכניסים אף אחד לסוכה שלנו.
אני הולכת לגן שעשועים ויושבת רחוק ועם מסיכה.
לבת שלי הקטנה נותנת חופשי להתקרב לתינוקות אחרים.
הולכים לקניות רק ביישוב בשעות לא עמוסות, עם רשימה מפורטת ומסיימים בשניה.
אנחנו גרים במקום שהרבה לא שומרים על ההנחיות.
מבאס ומקשה מאוד....

למזלנו גם השכנים שלנו מקפידים. אז לא נפגשים.
אני יודעת על משפחות לידנו שרוצות להקפיד אך השכנים לא, ואכן זה מאוד מאוד קשה לילדים.
גם לנו קשה, אבל אצלם יותר.

אני לוקחת את זה כחיזוק לעמדה העצמית של ילדי.
לבנות בהם את הבטחון לשים גבולות לחברה על פי מה שהם (או ההורים שלהם בשלב זה של חייהם) חושבים שנכון.
מסבירה המון על חשיבות שאני רואה לשמירת כללים ולמניעת התפשטות
מכילה המון בכי, תסכול, מריבות בעקבות השעמום
יש לי ילד שבועה כל יום שהוא מתגעגע לחברים ובאמת אני ממש איתו, מבינה, מכילה, מקבלת, חושבת על פתרונות (משחקים מרחוק - בשירים, בסימנים, הופכים את זה לחוויה).

עם כל הקושי אני רואה בזה ערך ובטוחה שילדי יצאו מחוזקים מהאתגר.
אז מה אם החברים מתנהלים אחרת.
אני גדלתי בפער גדול מהחברה לידי. היה מאוד מאוד קשה אבל זה בנה אותי.

וזהו. לא מרשים עוד חברים מאז שנסגרו המסגרות (כשהיו אז הרשתי יותר כי גם ככה דבוקים יחד). משפחה, כשאין סגר- צד של בעלי רק בחוץ במרחק לאורך כל התקופה. צד שלי (צעירים יותר ולא מוכנים לשלם את מחיר המרחק) רגיל. סבא וסבתא שלי רק בחוץ במרחק כמובן כמובן.

לא מתאמים מראש וזה מותר. (בתוך 1000 מ')
אין עניין להחמיר סתם כשגם ככה כולם על הקצה מבחינה נפשית.
לגבינו ההורים, שנינו עובדים חיוניים (מהמשרד) אז רואים אנשים אז לא מרגישה צורך להיפגש עם חברות/ שכנות אז אנחנו לא פונקציה במשוואה.
לגבי משפחה אכן התלבטות.
מאז פורים היינו אצל ההורים שלי שבת אחת, אצל הורי בעלי כלל לא.
משתדלים לקפוץ לביקור מתי שאפשר בערך פעם בחודשיים. למרות שלי מאוד חשוב לשמור על הכללים (אחריות כלפי החברה שאני עובדת בה שהיא חיונית וכלפי העובדים בסיכון אצלנו) ההורים שלי לא יהיו מסוגלים לא להבליח נשיקה לילדים. גם ההורים חשובים. אין מה לעשות. להתפלל לטוב. ההשפעה על אי מפגש עם ההורים לא זהה בכל המשפחות ולכן אי אפשר להשוות.

אגב, מה שמנחה אותי זה לא בהכרח התקנות (שתמיד ניתן למצוא בהן פרצות) אלא מצב הקורונה ושמירה על כללי *הקורונה* לאורך זמן.
זה אומר שבסגר מותר לי לכאורה להביא את הילדים להורים שלי כל יום (שמירה על ילדי עובדים חיוניים) ואני לא אעשה את זה ובקיץ לא ניסע לים ולבית מלון למרות שמותר. זה הרבה יותר חשוב בעיני מאשר אם אני האורחת ה19 בברית או ה27. (כל עוד זה מרחב פתוח שאפשר באמת לשמור על כללי הקורונה)

הילדים קטנים ולא יכולים להיות עם מסיכות.
וגם לצערנו אנשים לא ממש מקפידים אז בכלל מעדיפים שלא

אין לי ילדים גדולים אבל.. אני מרשה להם לשחק רק עם השכנה בדלת ליד.ממש מעט אולי פעם בשבוע
אנחנו לא עומדים בלהיות כל היום בבית אז פעם בשבוע לוקחים לבית הסבא והסבתא הורי הבעל
את ההורים שלי לא ראיתי מפורים עד כמעט שבועות ואז חזרנו לפגוש אותם. פעם האחרונה הייתה לפני ראש השנה וזה בגלל שהם גרים בעיר אחרת.
מלבד זאת אנחנו לא פוגשים אף אחד אחר.
אני לא עובדת ובעלי עובד מהבית ככה שאנחנו די מבודדים

אני יוצאת עם הילדים לגינה

אני מקפידה כל מסכה וכן שאר האמהות, הילדים משחקים חופשי עם מגוון חברים

בסופו של דבר מדובר לרוב ב-  7-8 משפחות שחוזרות על עצמן...

עם ההורים שלי בקושי נפגשים וגם אם כן ממש במרחק ועם מסכה

עם אבא של בעלי-  הולכים לשבתות כי זה הצורך שלו. וזה ממש מפחיד... משתדלים למרוח אלכוג׳ל ולשים מסכה.

 

ובסוף- הקורונה הגיעה אלינו הביתה לבעלי דרך מניין ר״ה בבית הכנסת.

אז עושה השתדלות

בגדר הנורמלי

לכל ילדה יש חברה אחת טובה שאיתה היא משחקת בדר''כ, אצלינו או אצלה או בחוץ. אני לא מקפידה איתן על מסכות עם חברות.
לגבי ההורים- ב''ה התחלואה אצלינו נמוכה מאוד. ולמרות כמה בידודים כלליים של הגן וכד' לא היו הדבקות.
ולכן אני בהחלט נפגשת בגינה או בסוכה עם חברות, אבל שומרים על מרחק, ובמקום סגור- גם מסכה.

עוקבת

איוורור.

הייתי מנסה לשים אגיסטן ולראות אם עוזר.
ואף טבעקוטן אם יש לך בבית.

וללכת עם תחתונים מכותנה.

וגירודים שהצילו!

אמאלה!!!

לא קיימנו יחסים בשבועות האחרונים אז זה לא יכול להיות משהו אחר

ואם בעיית זמינות - רופא משפחה לפחות.



ואם הבנתי נכון את המיקום האחרון - הוא יחסית במיקום שפחות מביך להראות לרופא. לא צריך להזיז את התחתונים.

וזה מאוד מגרד

קטעים. אני זוכרת שהלכתי לרופאת עור אבל פשוט לא זוכרת אם ומה עשינו..כן זוכרת שזו היתה פטריה. מגרד בטירוף!
בכל מקרה, זה עבר;)
אז כן ממליצה לך ללכת לרופא עור כדי שאם ניתנה לי משחה כלשהי, תקלי עם עצמך.
בהצלחה!

מרוב ציפיה הגוף גם משנה את הדימומים..
אבל הלוואי בלוואי שזה זה,
לדעתי-תעשי אז בדיקה אם יש לך.. אלא אם כן הדימום יתחזק הלילה..
בהצלחה!!

גם אם זה מעצבן לשמוע.. את מנסה שלושה חודשים(זה מעט)
את בת 31 זה לא מבוגר!! (נראה שאמרת את זה במנגינה שזה גיל מבוגר)
את לא צריכה עדיין להיות כזו מודאגת ובטח לא מיואשת .
אני יודעת זה קשה לשמוע את זה כשמחכים אבל באמת.. נסי להוריד לחץ(זה קשהההה) בעז"ה זה עוד יבוא!!! רופא לא יסכים אפילו להסתכל עלייך כרגע.. לא מוגדרת כבעיה .
מאחלת לך רוגע שלווה ובשורות טובות!!!

אחרי כמה ימים של ווסת את מתחילה לספור 7 נקיים?

עושה הפסק ביום הרביעי (הולכת לפי מרן הרב עובדיה יוסף)

זה נשמע בסדר בגלל שהווסת עצמה קצרה. במצב אחר יכול להיות מצב של "עקרות הלכתית" אבל ממה שאת מתארת זה לא נשמע ככה..
בכל מקרה, מבינה את ההרגשה שלך, אבל באמת באמת שזה ממש מעט זמן.. הכי חשוב להפחית לחץ. זה יכול להיות דימום השתרשות אבל עדיף לא לחשוב ככה, תני לזה כמה ימים, תראי אם הווסת מגיעה כרגיל ואם לא, אז תבדקי.. בנחת כמה שאפשר, התינוק יגיע בזמן המדויק לו ולכם❤

אני נקלטתי אחרי 3 חודשים
לקחתי כדורים כדי לשלוט בווסת בחתונה

עשינו בדיקה ביתית ו..כלום. אפילו לא תחילתו של פס. בינתיים, הדימום נעלם לו... נדמה לי שעכשיו נותר רק לחכות

ובלי קשר... בהצלחה!! החודש או בחודש הבא או ממש בקרוב

האם הפנתה לא״סצחוזר?

היא הסבירה לך משהו?

היא נתנתה לי מעקב זקיקים וכתבה לבדוק את המוקד הזה בדרך

אולי @קרן-הפוך יודעת קצת יותר?

היית אצל רופא תורן או הרופאה הקבועה שלך?
בעיקרון מבדיקת רופא אמורים לצאת עם תשובות לא עם שאלות..
לפעמים כשלא מצליחים לשאול הכל באותו ביקור אפשר לשלוח פנייה מקוונת.

בעיקרון אין שום סימן שמצביע על הריון אז למה לחשוד בהפלה?

שיהיו בשורות טובות בקרוב בע"ה!

זאת הרופאה הקבועה שלי והיא לא נתנה לי יותר מידי תשובות כי לא היו לה. היא לא יודעת להגיד כרגע מה זה ואמרה שאולי זה היה הריון שנפל טבעית אבל היא לא יודעת להגיד בדיוק מה זה. גם על הנוזל היא אמרה שאין לה תשובה. אני ממש מפחדת שזה מעכב כניסה להריון
לא יודעת כבר מה לעשות
תודה על התשובה וההתעניינות

מה שיש לעשות זה לבצע את הבדיקות, להתפלל ולהאמין בטוב.
מבינה ממש את הלחץ מהלא נודע. עברתי את הסרט הזה בסיפור אחר..
אצלי הגעתי לרמת לחץ שלא עמדתי בה ואז בבום החלטתי להרפות ופשוט לסמוך על ה' שמה שיהיה יהיה, כבר לא יכולתי לסבול את הלחץ.
פתאום התנתקתי רגשית מהסיטואציה, כאילו אני מלווה מישהי אחרת לכל הבדיקות ושזה לא הגוף שלי.. וככה צלחתי את התקופה.

מקווה ממש שאצלך זה כלום, שתוך שניה תקבלי תשובות שהכל בסדר ותוכלי לשים את המקרה מאחורייך.

אני ממש מנסה להרגיע את עצמי ולהתנתק כמו שאת אומרת זה ממש קשה אז קניתי רסקיו חחחח בע"ה מקווה שזה יהיה כלום ושנקלט מהר 🙏
תודה על המילים זה ממש עוזר לא להרגיש לבד ❤

בבדיקה אחרי לידה בודקים שאין צניחה
ושהכל בסדר ואין שאריות ברחם
מציעים גם אמצעי מניעה אם אתם רוצים

לגבי השאלה השנייה
תראי עד כמה זה רגיש לך
מטפטף קצת/הרבה(תלוי אם את מלאה או לא לפני אחרי הנקה) חלב אפשר לשים מגבת מלמטה שלא יירטב הסדין
שימי לב גם שמומלץ הלכתית לחכות ולא להניק ישר אחרי אלא אם כן התינוקי בוכה ממש

קודם כל תהיי קשובה לגוף שלך. יחסים אחרי לידה יכולים בהחלט להיות שונים ממה שהיה קודם...

במיוחד אם היה לך תפרים. אבל לא רק. יותר רגישות, יותר יובש, קצב אחר...

לגבי בדיקת רופא- לא נראה לי שיש בעיה .בבדיקה הרופא עושה א״ס ומוודא שאין שאריות ברחם

חלב- פשוט תצטיידי מראש במגבת או חיתול בד לספיגה. לא חושבת שזה אמור להפריע... אבל כל זוג ומה שטוב להם.

אתם פשוט תלמדו מחדש אחד את השני...

א, מזל טוב ובהצלחה✨
ב, אם לא כואב לך והמקום בסדר ולא כואב או מתוח, אז יאללה שיהיה בכיף.. לא חייבים בדיקת רופא לפני זה בהכרח
ג. אל תיבהלי אם *אחרי * היחסים קצת כואב, צורב או שורף, זה ממש נורמאלי לפעם-פעמיים הראשונות
ד. בקשר לחלב- לוקח זמן להתאפס עם כמויות החלב. בכל מקרה עדיף להניק לפני ואז גם את רגועה שהפיצי אבל טוב ונרדם וגם השד מרוקן יותר
בבקשההההה תנשמו (שניכם) נשימה עמוקה, תרגעו ו- תהנו.. בלי לפחד. בלי להלחץ
הכל קביל, הכל (כמעט..) תקין
הגיוני שיטפטף חלב (אוקסיטוצין מופרש בזמן עונג מיני וגם בזמן הנקה, אז יש פה איזה שיתוף פעולה בעניין )
הגיוני שהגוף קצת ישתנה ואולי הנרתיק יהיה יבש מעט - כדאי להצטייד בשמן שקדים או בקרם מתאים

ותהנו לכם בנחת בעה'
מתפללת איתך שהפיצי ישן ויתן לכם להיות ביחד ברוגע

ושוב מזל טוב 💝

בבדיקת רופא, במיוחד אם היו לך תפרים, תבקשי לוודא שהתפר לא היה הדוק מידי.
כי אם היה הדוק מידי.. זה יכול להקשות (מאוד) על היחסים.

כדאי להגיע מוכנה. אם יש שאלות לרופא, כדאי לרשום אותן על פיסת נייר מבעוד מועד, ולא להתבייש לשוחח עמו על מה שמטריד ומציק. לא כדאי להתבייש או לחשוש מבזבוז הזמן של הרופא, משום שכל פריט מידע בשלב זה, יכול להיות משמעותי.

בדיקת האזור סביב תעלת הלידה, הנרתיק, פתח השופכה ופי הטבעת.
בדיקת הנרתיק וצוואר הרחם. סביר שיציע לבצע גם בדיקת PAP.
ייבדק את הרחם והשחלות לבירור אם חלו שינויים בגודלם ו/או בצורתם.

—-

בנושא היחסים - ״בעיה מוכרת״ בזמן ההנקה.
ריגוש אינטימי, ואף בלי לגעת בחזה, עשוי לגרום לדליפת חלב.
להיות עם חזיה ורפידות, או עם מגבת צמודה לצורך ספיגת הנזילות.

אפשר למצוא פתרונות בלי לגעת בחזה.

 

אצלי מחודש שלישי/רביעי אחרי הלידה כבר אין דליפות, ואז אני יכולה להיות בלי חזיה/רפידות.

אבל בשום אופן לא מסוגלת (וגם הוא לא) להתייחס לחזה כאיזור מיני.

לוקח לי זמן עד שאני מצליחה לעשות סוויץ בראש לגבי ה"תפקיד" של השדיים.
ואפילו הפסקתי הנקה יותר מהר גם בגלל זה.
חירפן אותי .

אשאל אותו כשיגיע הזמן אבל כן עניין אותי לדעת מה יש לכן לומר והאם ההרגשה שלי הגיונית.

אני הבנתי שכדאי להמנע מקיום יחסים לפני בדיקת רופא.. מתי הבדיקה שלך? מומלץ לקבוע אותה בין חודש לחודש וחצי אחרי הלידה שזה פחות או יותר מקביל לזמן שבו אפשר להטהר.. לא יודעת מה להגיד לך במקרה שכבר נטהרת, והתור עוד רחוק...
בנוגע לשאלה השניה. זה ממש תלוי בכם ובמצב של החזה שלך בהנקה. יכול להיות שתרגישי בנח להוריד את החזיה לפרק זמן קצוב ואז להחזיר, יכול להיות שהמגע לא יהיה נעים ותעדיפו בכלל לא. אפשר גם לגעת במגע לא ישיר.. ויכול להיות שבהמשך זה ישתנה, ולמרות שתניקי החלב לא ידלוף בשניות..

המקווה השבוע, לא מתכוונת לדחות

לא היה תור לרופא אז קבעתי ל7 שבועות אחרי לידה במקום 6 והחלטתי לא לחכות לרופא.
ביררתי לגבי זה והדעות חלוקות האם חייב לחכות לבדיקת רופא או לא.

תודה!

ואחריו מצליחים להתנקות והכל בסגר ואין כתמים אז אחן מה היבדק.
ובאמת שהלכתי אליה לבדיקה אחרי הלידה היא לא בדקה אותי בכלל

לא קשורה למחזור הוסת.

ואם עברת תפרים בלידה - לא ראוי לוודא איחוי תקין?
ואם חלילה היו קרעים ולא רק חתך יזום, לא צריך לוודא תקינות הריפוי?

לא חושבת שהרופאה הזו נוקטת בשיטה רפואית מומלצת.

אני הרבה פעמים קיבלתי שלילי אחר כך חיובי. 

אבל, קרו הרבה מקרים שקיבלתי שלילי ואז שוב שלילי. 

 

הלוואי שבמהרה תקבלי את התשובה שאת רוצה

 

מאז לא חושבת לבדוק לפני היום ה14,
(טוב נו, ברור שאני חושבת וגם בודקת אבל מתוך ידיעה ברורה שהתשובה תהיה שלילית)

אצלי תמיד בדיקות חיוביות היו כבר מיום 10 11 למחזור, בהנחה שבאמת ידעתי זמן ביוץ.
אני במקרה כזה של שלילי ביום 12 למחזור הייתי מנמיכה ציפיות
בהצלחה ובשורות טובות