פורום הריון ולידה (עמוד 2537)

הקטנצ׳יק בן שנה וחודש

הלך לקחת מהמטבח??
תעבירי לארון עליון אם אפשר

בדכ הארונות סגורים אבל אולי שחכתי לסגור בלילה
לפחות למדתי את הלקח

אז הוא מצליח לצאת מהרווח
הוא כבר יודע ללכת
ובעיקרון בעלי היה ער
רק שהוא היה בשירותים😔

מי יכול להיות?! חחח

איפור.
לא רוצה לחשוב מה היה קורה לו אם היה מעז להטיח בי אותו.

ומצאתי את שתי הקטנות מכף רגל עד ראש ואת הרצפה והכורסאת הנקה צבעוניים במיוחד.. אודמים וצלליות וכדו׳...
ועל המצח של הקטנה הגדולה ׳בת ארבע אז׳ ציירה לה מגן דוד עם איפרון עיניים כחול שלי🙈

מוכשרת, מגן דוד בגיל כזה!
איזה עבודת המידות יואו

מקבלים שכר מלא, אני פתחתי חודש של ימי מחלה ואחכ פתחתי שמירה.
לי הימי מחלה היו גבוהים יותר כי הממוצע היומי של השמירה יצא נמוך יותר.
במשרד החינוך הייתי ממליצה לך לצאת עם המשכורות הגבוהות של הקיץ לשמירה הם יעלו לך מאוד את היומי.
ואגב בשמירת הריון משלמים לך את כל ימות השבוע כולל חגים ושבתות שאת מקבלת עליהם סכום.
את יכולה לעשות חישוב מה יותר משתלם לך תנסי לחשב 6 חודשים אחורהנממוצא משכורות ותחלקי אותו לבערך 31 יום ותראי כמה יצא לך לקבל מביטוח לאומי.
ותבדקי כמה את מקבלת על יום מחלה ומה יותר משתלם.

יש סכום מסוים שאת יכולה להגיע יומית, אבל תבדקי באתר או שתדברי עם הביטוח לאומי.

בכל מקרה, אין מצב שמורה תגיע למשכורות של התקרה..
זה הרבה יותר מהממוצע במשק..

לא יודעת איך זה במשרד החינוך, אז תבררי

בוודאי שאם ביטוח לאומי מאשר לך שמירת הריון בתשלום זה עדיף
את תקבלי בנוסף על החגים ממשרד החינוך
והמשכורת בקיץ לא תפגע

חודש ראשון את מוציאה מחלה וביטוח לאומי מחזיר לך

גם אני עובדת הוראה שיצאה לשמירה בהריון תאומים

שמירה= משכורת מלאה

וכמו שענו לך בנ"ל, אמנם יש תקרת סכום אבל לצערנו עובדי הוראה אף פעם לא זוכים להגיע לשם.

בתור אמא לתאומים- אין מה לעשות אבל יוצא שמשתמשים בהרבה ימי מחלה.... כמו כל אמא רק כפול ומכופל

כי בד"כ הם נדבקים אחד מהשני וחוזר חלילה

כך שאני מבינה את הרצון לשמור לפנסיה...  אבל יש חיים עד אז

בשמירה משלמים לך על כל הימים כולל שבתות וחגים

אם עבדת בבי"ס של החופש הגדול- משתלם עוד יותר להוציא שמירה, כי הם כוללים גם משכורת זו...

אבל אין אף אמצעי 100%

את כבר לוקחת
סרזט זה יכול להיות נוראי

אתמול והיום הרגשתי כזה הרגשה של תנועות.אכלתי הרבה שוקולד.
אמרתי לבעלי אמאלה.זה מרגיש תינוק .אבל כנראה זה גזים בבטן לא יודעת מה.
אני לא מאמינה שיכול להיות שאני עם סרזט והנקה והריון.
אולי אני יעשה בדיקה לייתר בטחון.
איזה פחד

לך תחליפי אמצעי מניעה
ותחושות של תנועות יש להרבה נשים אחרי לידה תיאוריה שלי זה שפשוט התרגלנו להיות עם הראש בתוך הבטן להרגיש לזהות ואז אנחנו ממשיכות להיות מרוכזות ומרגישות דברים שאדם נורמלי לא שם לב אליהם ביום יום

אבל נכון, הבטן מידי פעם גועשת . יש תמיד כזה חשש שאולי יש הריון בלי שנדע,יש כאלה ספורים ...

תודה לכל מי שהגיבה!!

מאחלת לך מלא חוויות מתקנות ואת אמא חמודה!!! 💕

גם אנחנו סך הכל בני אדם,
עם רגשות, עייפות ועצבנות לפעמים.
אבל הכי חשוב זה כמו שעשית-לבקש סליחה ולהתנצל. להסביר שזה בא מקושי שלך ולא בגללה, ולהגיד לה שהיא סך הכל בן אדם בעצמה ולכולנו דברים נופלים לפעמים, נשפכים, עושים טעויות , או יוצאים דברים בצורה עקומה לפעמים. זה לימוד חשוב גם בשבילה כילדה לחיים.
כל ההבדל זה האם לאחר מעשה אתה מתווך לילד את הסיטואציה שקרתה ומתנצל, או לא.
(מה שלצערי לי לא קרה כילדה וגדלתי עם המון רגשות אשם והרגשה שאני עושה הכל עקום ולא טוב)
וב"ה עשית את זה- התנצלת... זה הכי חשוב

אבל מסיבות מסויימות אין לי ברירה אז שוקו ביגלה וכאלה.
תלוי אם יש לך אפשרות להכין מתי הם מתעוררים כמה זמן יש להם לאכול

בגן ערייה ממש חשוב לתת להם לאכול ארוחת בוקר אחרת הם יושבים במפגש מורעבים 10 זו שעה מאוחרת לארוחת בוקר
כשהם היו קטנים יותר הייתי נותנת חצי פרוסה עם ממרח, ביצה קשה.
בסנדוויץ הכנו רשימה יחד וזה מה שאני שמה להם לחם עם טונה/ חומוס יש ממרחים מתוקים ובריאים יחסית ממרח חלווה עם סילאן גבינה קוטג' פעם בשבוע אני מרשה ממרח שוקולד. בצד אני שמה ירק או פרי חתוכים.

לפעמים פרוסה עם ממרח (תמרים, בוטנים,ממרח חלבה)

אם יש לי זמן אז חותכת יפה צלחת פירות ואם לא (בדרך כלל) כל אחד לוקח לעצמו פרי שבוחר יוגורט לבן.
בסנדוויץ שמים לבחירתם גבינה קוטג' גבנצ וכאלה. לא משקיעים ככ

תפוח בשקית לגן או דגנים או ביגלה 

 

לארוחת 10 אני שולחת לחמניה ריקה. זה הדבר היחיד שנאכל...

רוצה לחם ריק אחרת לא אןכלת..בכלל אצלי לא חסידי כריכים

עוגיות/קורנפלקס/ביגלה וכו..
לארוחת עשר לחם מטוגן/חביתה/טוסט/טחינה(תלוי בילד אבל זה הדברים היחידים שאוהבים)ליד ירק חתוך או ביצה קשה או תירס לילד שלא אוהב ירקות.לילד שבגן שמה גם פרי חתוך לארוחת פירות ילדי הבית ספר זה או פרי או ירק בדרך כלל

לק"י

אם היא לא רעבה כל כך, אפשר פרי/ קורנפלקס.

תחשבי שהתפקידים היו הפוכים.
היית חוזרת בשש אחרי שהוא כבר שעתיים בבית עם הילדים אחרי יום עבודה ובלי מנוחה.
הוא היה מצפה שתעזרי לו?
את הייתי מצפה מעצמך לעזור לו?
אותו דבר בהפוך. ממש פשוט.

בסוף גם לך אין שניה לנשום מהעבודה, ואת ישר צוללת לילדים. יושבים בנחת ונרגעים ב20 בערב.
אצלנו זה היה מאוד דומה למה שקורה אצלכם ממה שתיארת (עכשיו קורונה אז הכל השתנה).

גם את נוחתת מהעבודה ישר לילדים ולבית....
והכי טוב כדי לענות לשאלתך- לשוחח איתו על זה!
שיחה בנחת בזמן רגוע.
כל אחד יתאר את צרכיו וביחד תמצאו את דרך המלך...
בהצלחה!!

הוא הורה שלהם ושותף בגידול שלהם. בפועל אני נמצאת איתם הרבה יותר. העבודה שלי כרגע מהבית וגם גמישה יותר באופייה משלו, וכרגע החלטנו שהקטן יישאר בבית איתי והגדולים יותר מגיעים ב1 וב2. כרגע השגרה שלנו היא שהוא חוזר בסביבות 18:00 וכמעט תמיד אחרי שהוא אוכל משהו אני הולכת לעבוד והוא נשאר עם הילדים לארוחת ערב והשכבות וכו', מביא לי את היונק לפני השינה להנקה ולוקח אותו,ככה שאני לרוב יוצאת מהחדר אחרי שכולם ישנים.
ממה שכתבת לא נשמע שאת מעמיסה. נשמע שהחיים עמוסים, לשניכם. אם הוא מרגיש עמוס מידי (או את) תדברו ותנסו לראות איך מקלים.

הרי חוץ מיכולת ההולדה וההנקה - לא אמור להיות שום הבדל באחריות והמטלות בין ההורים בבית.

אצלנו הוא אחראי לארגן בבוקר - קימה, אוכל, לבוש, פיזור
(אני יוצאת מוקדם והוא אחרי הפיזור)
ואני אחה״צ.
ארוחות ערב, מקלחות, השכבה - מתחלקים איך שיוצא.

רופאים, טיפת חלב לחיסונים, העדרות עקב ילד חולה בבית, מתחלקים לפי היכולות ואילוצים בעבודה של כל אחד מאיתנו.
קניות - בד״כ רק הוא. (אוכל, ביגוד).
כביסות - שנינו.
ניקיון - הוא. שטיפה קלילה אני, אבל ניקיון יסודי - רק הוא. גם במטבח אחרי בישולים. אני לא מסוגלת עם הריח של חומרי הניקוי הכימיים.

בואי נגיד שעבדת פחות
אבל באותו יום דוקא העבודה היתה ממש קשה ותובענית ועבר עלייך יום ממש לא קל
והבעל אומנם עבד יותר, אבל בעבודה היה יום יותר מאוורר

יכולים להיות גם מקרים אחרים

כך שלדעתי ההשוואה בכלל לא רלונטית
מה שצריך להניע אתכם זו המחשבה שאלו ילדים של שניכם
שניכם עושים עבורם ולמענם כמה שאתם יכולים
אין פה מכשיר מדידה שאם עברתם בו את הרף- הזכות עוברת לצד השני...
כמה זה כמה שיכולים?
ברגע שיש אמון ואהבה ושיח טוב,
אז יודעים שאם נניח הצד השני בחר להתקלח בדיוקקקקק בשעה שצריך לשים אותם במיטות כנראה שיש לו סיבה טובה וגם יש אמון בו שברגע שהוא כן עושה הוא עושה את המקסימום . זה כמובן לא קל ... גם לא קל להבין וגם לא קל להגיע לזה
אבל זה הכיוון לדעתי

הוא אבא שלהם כמו שאת אמא שלהם.
שניכם עובדים.
את לא מנהלת עבודה שלו, שניכם שותפים בבית.
שניכם צריכים לעשות מה שאתם יכולים מתוך הבנה פשוטה- שזה התפקיד שלכם. אין פה מישהו שעוזר למישהו שמעמיס. יש פה אחריות משותפת.

אם אני מרגישה טוב - הוא יכול לחזור לילדים מקולחים ומפוג'מים, לפעמים אפילו בית מסודר, ולפעמים-לפעמים אוכל מוכן במיוחד בשבילו.
אם אני לא מרגישה טוב - ברגע שהוא חוזר אני מנחיתה עליו את הפספוסים והטיטולים וה"צעקות" על הילדים שעוד לא נכנסו למיטה. רק אחרי כל זה הוא יוכל ללכת לגרד לעצמו ארוחת ערב...
אני עובדת מהבית, אבל יחסית לא הרבה. לפעמים הוא אפילו עוזר לי בעבודה (כשמדובר בעריכה של משהו תורני).
סדר בבית, חוץ מכלים, לרוב עליי. רק כשאני ממש גמורה הוא נוטל חלק. עם הילדים - לרוב אנחנו מתנהלים באחריות משותפת.
מקווה שעזרתי לך...

כולל פרנסה, חינוך, נקיון, אוכל כביסה וכו'
לכל זוג יש מה שמתאים לו. הכי חשוב לדבר על זה, ולראות מידי פעם אם יש שינויים פתאום ומתאים לשנות..

שמה את עצמי במקומו-

אני צריכה כמה דקות התאפסות כשחוזרת הביתה

אז נגיד 10 דקות ככה להוריד נעלים לשתות משהו (לגבר אין חזיה להוריד . חוסך זמן...)

ואז להיכנס למטלות הבית

שני לפעמים לקרוא מה הולך אצל אחרות לא דבר הכי טוב ומועיל
תסתכלי רק על עצמך את צריכה עזרה והוא צריך לעזור הבית משותף הילדים משותפים
מה שהיה פעם היה ונגמר גם הכוחות שהיו פעם לאישה הם כוחות אחרים אומרים שהדור שלנו הרבה יותר חלש

ושהיא בחיים לא היתה מצליחה גם לעבוד משרה מלאה וגם לגדל ילדים והיא לא מבינה איך אני מצליחה
(זה אחרי שיש לה כל מיני י הערות על מה שאני לא מצליחה ואז אני שותקת במקרה הטוב או אומרת שאני עובדת... ואז היא חושבת על זה שוב ואומרת שנכון, אין מצב שהיא היתה יכולה להתמודד עם זה)

הוא אבא שלהם ובעל הבית הזה בדיוק כמו שאת אמא ובעלת בית.
זה שינוי תודעתי, צריך גם לתקשר אותו בלי סוף, אבל זה אמיתי ונכון.

לא פתחת את ההודעה ב"אני מסייעת לבעלי בפרנסת הבית"....

ואז כשברור לכם שזה תפקיד משותף שלכם כזוג שבו ותדברו על זה..בכלל לא משנה מה קורה אצלנו, או מה נשמע לנו סביר ונורמלי, הדבר היחיד שמשנה זה שאתם מצליחים לנהל בית ומשפחה בצורה שמתאימה ונוחה לכם.

בד"כ טוב מאוד להגדיר תפקידים- מי אחראי על מקלחות, מי על נקיון, א.ערב, השכבות, כביסות וכדו.
וגם מתי כל דבר קורה.
יכול להיות שהוא חייב רבע שעה לעצמו לפני שהוא יכול להתפנות לטיפול בילדים, זה משהו שיכול לשנות לגמרי את האווירה לטובה.
וגם כשמחלקים את התפקידים ביניכם ולא את מנהלת אותו ומבקשת ממנו כמו מנער מתבגר זה הופך את זה לאחריות אישית ובטוחה שהוא יהיה יותר מגויס וירגיש טוב יותר

יכול להיות שתחליטו שדווקא טוב לכם שאת מנהלת הכל והוא רק מבצע מה שאת אומרת, זה אחלה! כל עוד זה באמת בא בהחלטה זוגית מודעת

כל אחד מאיתנו עושה מה שהוא חושב ויכול.
אף אחד לא מכריח את השני לעשות משהוא שלא רוצה .
יש דברים שלא נעשים ,כי לשתינו אין כח וחשק. לא קורה כלום זה נשאר ככה.
אין אצלינו שיח טוב מחר שבת מה עושים אני בוכה לן והוא בוכה לי . שנים שהוא אוהב לבשל לשבת אני לא מתערבת מה ומי ומו לגבי זה
הוא לא מתערב על נקיון הבית מה שבא לי אני עושה בזמן שבא לי ואיך שבא לי. בא נאמר שלא מתחשק לי לשטוף את הרצפה או לשטוף את הכלים זה לא יקרה שבת תכנס עם כלים בכיור עם ריצפה לא שטופה ולא קרה כלום והוא לא יגיד כלום
חבל על הכוחות לריב על זה

בדיוק כמו שזה התפקיד שלך.
להיות שעתיים בבית עם הילדים ולתת להם כל מה שהם צריכים זה יותר קל מלעבוד?
אם את רואה שזה קשה לו אז ברור שאם את יכולה תתחשהי אבל זה לא עניין של להעמיס

הוא חלק פעיל ושותף עם הילדים המשותפים והבית המשותף.
אצלנו אני יומיים בשבוע מגיעה ב8 בערב הביתה ואלו הימים שלו - כשאני מגיעה הבית שקט אחרי מקלחות , ארוחות, משחקים וכו' אני מצפה ממנו בדיוק למה שאני מצפה מעצמי (וההפך ) , בסך הכל גברים גם מרוויחים מהשינויים בשנים האחרונות - הם נהנים מגידול הילדים שלהם.

אני למדתי תפירה
וקניתי חברת ברנינה

הכי טובה זו מכונה של ברנינה, אבל גם יקרה.
אם את מחפשת משהו פשוט יותר גם ינומה טובות - תפרתי עליה כמה שנים עד שסבתא שלי הורישה לי את הברנינה שלה

אני חושבת שזה נקרא "ברנט".
קניתי לפני כמה שנים במבצע.

לשנות את זה? או שזה רק יעציב אותך עוד יותר?
כל עוד הוא מסוגל לחיות איתך ולהיות מאושר אז מה אם קצת מפריע לו זה ממש לא סוף העולם גם לי מפריע דברים קטנים בבעלי אז מה יש מישהו מושלם??

לא בטוחה שיש תשובה
ו שצריכה להיות תשובה..
אם הוא נמשך ואתם חיים חיי אישות נורמליים, אז תזרמי. ותאמיני לי שאני מזדהה איתך בעניין המשקל העודף, חברות הפורום יעידו.

אם כבר שינוי, זה בשבילך, לא בשבילו..
בהצלחה!

אוברולים לא הולך עם נעליים
ובחורף בעיקר חליפות פוטר.
יש אזורים קרים יותר ויש חמים יותר. תלוי.
אפשר גופיית תיק תק כדי שאם החולצה מתרוממת הבטן לא תהיה חשופה לקור (גופיה רגילה מתרוממת עם החולצה)
אבל תיק תק יכול להתלכלך מהטיטול ואז צריך להחליף הכל.

מ וסיפה מתחת גופיה עם תיקתקים (אני מלבישה עם הגופיות האלה עד גיל גמילה)

בחורף- פוטרים או חולצה וסוודר

אוהבת גם שמלות (אם היא כבר הולכת) זה ממש מתוק!

בחורף- שמלה עם גרביון עבה

זה ממש תלוי ניתוח אבל

גרידא למשל זה גם בהרדמה כללית וזה אשפוז יום. אולי המזכירה לא מספיק מכירה את הכללים? בהחלט הייתי מתקשרת ומבקשת לברר שוב או לדבר עם מזכירה אחרת

יש הרבה ניתוחים בהרדמה מלאה ולא מאשפזים יום לפני.
(מאשפזים לפעמים אחרי להתאוששות, לפי סוג הניתוח - אבל זה כבר משהו אחר. לא קשור להכנות שלפני).

מדובר על ארתרוסקופיה למי שמכירה (סוג של בדיקה / ניתוח)
שבר קטנטן בשורש כך היד

הסבתא תשמור עליה ביום הניתוח, בעלי יהיה איתי בניתוח עצמו אבל יום לפני לא הצלחתי למצוא סידור.. (בטח שלא מ-16:00 עד יום המחרת..) בעלי עובד באבטחה עד 22:00 בלילה.

אחי עשה ניתוח דומה לפני שנתיים, עקב קריעת גידים בשורש כף היד.
ניתוח פרטי במרכז הרפואי הפרטי ברמת אביב, מעל קניון רמת אביב.

לא היה צריך אשפוז לפני.
רק לבוא מוכן להרדמה כללית - צום.

גם באתר של מכבי / כללית כתוב שזה ניתוח שלא מצריך אשפוז לפני..

אני אלך מחר ולבית חולים ואנסה לדבר על ליבם.. (כי באמת אין לי איפה להשאיר את התינוקת בלילה..)
בעלי עובד באבטחה עד הלילה.

לירידה במשקל או להופעה שלך

 

לדעתי תשקיעי באיפור תכשיטים ונעליים שלא מושפעים מהמשקל

יש בגדים ONE-SIZE שיכולים להחמיא בזמנים שונים

 

אה ומעודדת אותך שהארון שלי מלא בבגדים שפעם עלו עליי ועכשיו קטנים או גדולים מידי

ויש לי תכניות לרדת אחרי הלידה לחלק מהבגדים

שאר הבגדים אמורים לשרת אותי בתחילת היריון וכו'

לא טיפוס של אקססוריז. לא מתחברת.
אוהבת לקנות בגדים יפים ולהרגיש שהתחדשתי. אבל בגלל שהגזרה שלי משתנה כל כך, כבר לא מרגישה בנח להשקיע בשמלה יפה שלא יודעת כמה זמן אהיה איתה, כלכלית ונפשית.
ונמאס לי להרגיש שהתופעה שלי זולה כזאת..

ציפורניים וגבות?

 

האמת שאפשר גם לקנות בגדים יפים בזול (שיין למשל)

כמה קג

איך אפשר לקנות בגד בלי לראות איך היא נח עלי?

המוצץ ממש לא מספק.

ואצלנו המוצץ ממש מציל ונהדר. גם בהסתגלות למעון המוצץ מקל.

ולגבי שאיבות- הייתי שואבת להקפאה. לא להביא לו.
ותבדקי לגבי כוס טפטופים, אולי זה ימלא את הצורך.

ולא ממש הבנתי
היא גורמת לחלב לצאת או רק אוספת את מה שיוצא במילא?
כי אם היא גורמת לחלב לצאת במה היא שונה ממשאבה?
הילד עדיין יוכל לינוק מהצד שבו אשים את הכוס הזאת?
ויש כוס ממולצת? חברה מסויימת?

את פשוט מחברת את הכוס לצד שהתינוק לא אןכל ממנו והטפטופים נאספים, כמובן שאחר כך התינוק יונק מאותו צד ושום דבר לא נפגע.. (את מעבירה את הכוס למד השני ומן הסתם בו יצא פחות)
מתאים בעיקר לחודשיים הראשונים שבאמת יש הרבה חלב שמטפטף בהנקה, יוצא בערך 20-30 כל פעם (אצלי לפחות) ואפשר למלא את המקפיא ככה בכמות יפה של שקיות

כדאי לברר
אם את רוצה לאגור את החלב יש גם קונכיות
למרות שמעניין אם יש הבדל.
לא ניסיתי את כוס הטיפטופים אז לא יודעת איך היא עובדת

קונכיות זה שם נרדף לפטמת סיליקון

היא גם מקלה על החודש, אבל לא מגבירה חלב (מה ששאיבה לא נכונה יכולה לעשות)
וגם אוספת את החלב בלי מאמץ.

שאיבה זה עבודה, לטעמי אל תתחילי לשאוב אם יש לך עוד זמן עד החזרה לעבודה.

מוצץ אני הכי בעד, אם משהו יציק לו המוצץ לא יעזור

1. אם הצורך הוא אחר מוצץ לא יספק אותו ולכן הבכי לא יפסיק. ממליצה לך לתת מוצץ. זה כל כך מקל (ממני שהבת שלה לא מוכנה להכניס מוצץ לפה וזה קשה ביחס למה שהיה עם האחים שלי שכן לקחו)

2. זה ממש אופייני בהתחלה. אם אין כרגע צורך בשאיבה לא ממליצה להתחיל. זה יתאזן עוד כמה זמן... שאיבה רק תשמור על ייצור מוגבר ו"תחייב" אותך לשמור על שגרת שאיבה. לא מומלץ לתת לתינוק קטן בקבוק סתם כדי לא ליצור העדפת פטמה של בקבוק
אם בכל זאת את רוצה משאבה של אמדה פינס

ואם בהמשך ארצה לשאוב והחלב כבר יתאזן אז לא אוכל כי לא יהיה לי מספיק גם לשאוב וגם לתת לו לינוק?

למשל שואבות בסוף הארוחה של התינוק עוד ואז מגרות את הגוף להמשיך לייצר יותר ממה שהתינוק צריך. או שואבות אחרי לילה כשכבר יש איזה 4 שעות שינה ורק אחכ נותנות לתינוק לאכול לרב התינוק כן יצליח לגרות את הגוף להביא לו עוד מספיק ואם לא אז בהתחלה עושים השלמה ממה ששאבת הרגע. או לשאוב במקביל ליניקה. לרב עושים את זה כשחוזרים לעבודה ואז רק הימים הראשונים בעיתיים אח"כ זה כבר בא במקום הנקה ומסתדר אחד לאחד
יש המון שיטות.

לכן ילדים בלי מוצץ לפעמים מוצצים אצבע.
זה גם צורך.
ותאמיני לי שאם הוא רעב או רוצה משהו אחר המוצץ לא יעזור.
אצלי המתוקה מבקשת מוצץ.. כי זה מרגיע אותם...

1.
תינוק בוכה מכל דבר, זו הדרך שלו לתקשר. ואנחנו לא יודעים בדיוק כל בכי למה הוא שייך. אפשר בשלב מסויים להתחיל להבדיל, בכי של רעב, בכי של עייפות, בכי של כאב ובכי של שיעמום, כן, גם זה.
אם את עושה את כל מה שאמרתי למעלה, לא רואה שום בעיה במוצץ, אם הוא באמת רוצה משהו תאמיני לי שהוא יראה לך את זה, אחרי כמה שניות הוא יוציא את המוצץ וימשיך לבכות.
הם מוצצים כל הזמן כי זה אינסטינקט. לפעמים הם לא רעבים וממשיכים למצוץ. או כשיש להם גזים הפעולה מרגיעה אותם.. מנסיון..
אח"כ המוצץ עוזר בהרבה מקרים, הוא מרגיע, זה חפץ מעבר והרגעה נפלא. אני ממש הכרחתי את הקטנה לקחת מוצץ ואני פשוט מודה לעצמי על זה כל יום, עכשיו שנכנסה למעון.
לגבי שאיבות- ממליצה מאוד על כוס טפטופים- היא מתחברת בוואקום לשד ואוגרת את החלב שנוזל. זה מדהים. המקפיא שלי החה מלא במנות חלב רק מטפטופים. אחרי כל הנקה הייתי שופכת מה שיש בכוס לשקית חלב ושומרת במקרר, שוטפת ומרתיחה אותה וכך היא הייתה מוכנה לי להנקה הבאה.
בפעם הבאה הייתי מקררת בכוס חד"פ במקרר ומחברת בינה לבין החלב מה הנקה הקודמת כששניהם קרים באותה הטמפ'.
אני הזמנתי בשבוע 32 מעליא-ספרס וזה הגיע איזה שבוע שבועיים מלפני הלידה. אם את רוצה לעכשיו, אז עדיף לך לקנות למרות שזה יקר יותר, כי בשלב מסויים כמות החלב מתאזנת ואין יותר נזילות כל כך משמעותיות, אז אם תזמיני עכשיו ויגיע עוד חודש פלוס אולי לא יהיה לך שימוש בה.
שאיבות- בעיקרון הגוף מייצר לפי ביקוש. אז אם תשאבי כל יום בשעה קבועה יהיה לך מספיק גם להנקה וגם לשאיבה.
אם יש לך עודף, תשאבי.
אבל אם זה מכביד עלייך, או אם התינוק כל הזמן יונק ואת לא יודעת מתי לעשות את זה אני הייתי מוותרת...
בהצלחה!

אין לי עדיין ילדים אבל מניסיונות אחרים...

אם הוא רעב אז גם אם הוא יקח מוצץ הוא יבכה כי הוא מרגיש שלא יוצא מזה אוכל...
וכדי לראות אם הוא רעב, מקרבים את מפרק האצבע שלך (תקפלי כזה את האצבע או הזרת ) לפה שלו בעדינות, או אפילו קצת מלטפים את הלחי ככ. אם הוא מתקרב אז כנראה הוא רעב.. חושב שזה הגוף שלך ואז רוצה לאכול...

ופעם שעברה פחדתי איימים שיתפספס לי השאיבה אחרי כמויות הורמונים מוזרקות.

כל כך כל כך קשה. סיוט. 

וברור לי שזה רק עני ןשל זמן

ולא שומרים בבית הספר כמו צריך

ואין לי כח להיות האמא שמתקשרת למנהלת

אין לי כח!!!

 

האמת שאם לא היתה לי כיתה א השנה מזמן הייתי משאירההפשוט בבית ..
אבל כיתה א אמא איך מלמדים אותם לקרוא ככה זה הבסיס
בא לי לבכות

אולי רק עד האירוע? (אולי זה יכסה גם את הטבילה..)

ואני מזדהה ממש עם ההרגשה הזו של החוסר וודאות, שאי אפשר לדעת מאיפה זה יכול לבוא...

זה ממש לא זמן להפסיד בו ימים

(אני באופן אישי אוהבת ללמד את הילדים לקרוא בבית. אני חושבת שלמידה פרטנית ואישית הרבה יותר יעילה וגם מהנה. אבל מבינה אותך אם את מעדיפה שלא...)

תאמיני לי אם הייתי יודעת זה מה שהייתי עושה השנה משאירה בחינוך בייתי

זהקבוצה חדשה, ילדים חדשים, לבוא רק אחרי החגים זה לבוא לתוך קבוצה מגובשת , זה יכול הליות מתכון לאסון חברתי

עם כל הקושי והסיכון לדעתי האישית עדיף לשלוח. אפילו הייתי מוכנה לוותר על טבילה ביודעין ולא להכניס את הילד שלי לכתה א מגובשת כבר , התחלה הזו חשובה בצורה קריטית ממש לכל 6 השנים הבאות.

צודקת, זה באמת יכול להיות עם הרבה מחירים נוספים שהרבה יותר קשה להשלים...

בנתיים הודיעו שמיום שני הולך להיות סגר על בני ברק מה שאומר שכנראה לא יהיו לימודים בכלל. כל המורות אצלנו מבני ברק(גרים קרוב יחסית)אוף מתוסכלת ממש ומפחדת כל כך מלמידה מרחוק אני לא מורה ולא יודעת איך מלמדים את הבסיס הכל כך חשוב הזה!! מתחרטת שהעלתי ולא השארתי עוד שנה בגן וזהו אבל מצד שני הוא כן בשל אפילו שקצת גבולי בגיל (יליד אוקטובר)ועכשיו כבר אי אפשר להחזיר אחורה.. אם כבר עכשיו יש סגר מה הסיכוי שתהיה למידה נורמלית? ובכלל מה כל כיתות א עושות בכל הארץ איך מתמודדים עם זה?אני מיואשת ממש

אל תדאגי.
מאוד מקווה שלא בונים על למידה מרחוק לכיתה א' תתמרדו.
עדיף להתחיל הכל מ0 אחרי הסגר/ חגים כולם ביחד
מאשר להתחיל לצבור פערים בין מי שמצליח ללמוד בזום לבין מי שלא.

אצלי הפחד הוא מהלידה... כן בידוד אחרי לא בידוד אחרי.. כן ברית לא ברית
להיות אצל ההורים אחרי והם מבוגרים...
ובכלל חוסר הוודאות של מה יקרה..


ביום יום גם אני פחות מפחדת.. זה לא משהו שאני הולכת איתו אבל כשחושבת על הלידה.. זה מלחיץ..

לידה בקורונה זה ממש אתגר .מאחלת לך שיעבור בשלום בבריאות ובקלות ובידיים מלאות

ומרגיש בסביבה שאנחנו היחידים שאיכפת להם. עולם כמנהגו נוהג. עצימת עיניים מטורפת. אפס הקפדה במסגרות.

ובצדק. כל שני וחמישי כיתה אחרת בבידוד.
ב"ה שאין הדבקות בתוך ביה"ס (כולם עד כמה שידוע לי נדבקו מבחוץ)
בהחלט לדבר עם ההנהלה.
חוץ מעניין המסכות במהלך השיעור,
שאר הכללים ממש בסדר לישום ואם לא מיישמים זה ממש הפקרות
יש משפחות עם בני משפחה בקבוצות סיכון ואי אפשר להשאיר את כל הילדים בלי לצאת מפתח הבית.
בשביל זה יש הגבלות, כדי לשמור על איזון.
בית ספר זה לא חוג ולא מותרות
ולא הגיוני בעליל שאמא תהיה לא רגועה לשלוח את הילדה כי לא מקפידים על ההוראות!
זה ממש לא בסדר!

לכל ילדי ישראל יש את הזכות ללמוד במסגרת ביה"ס.

ואני חושבת שחוץ מלדבר עם ההנהלה חשוב לעורר מודעות בקרב התלמידים.
במיוחד בני נוער. לחשוב כמה הורים ביחד איך להפוך את המקפידים ל"שווים" ולא לילדי כאפות.
אולי להתייעץ עם הילדים ולשמוע מהם על הלך הרוח והלחץ החברתי.

אצלנו למשל גייסו את השכבה הבוגרת להפקת סרט מושקע ממש מבחינה קולנועית (יחסית לביה"ס) ומסריטים בכל הכיתות.
וגם כל השלטים ברחבי ביה"ס עם תמונות שהפרזנטוריות הן התלמידות.
תמונות יפות מושקעות לא סתם צילום שחור לבן במדפסת...
אני בטוחה שזה יחד עם ההקפדה הבלתי מתפשרת של כל הצוות עושה את ההבדל.

אני אין לי איך להפיק קמפיין, איזה רעיון מגניב!

ודיברתי עם כמה הורים וכולנו עייפים וחסרי אונים. אין לנו כח להילחם גם בחזית הזאת. אין! זה ממש לא פייר. אני אדבר עם המנהלת אבל מראש ברורה לי התשובה... דיכאון

הרבה דיבורים. בעיקר.
למשל רשמתי בסוף לחוג ספורטיבי. קבוצה קטנה. שתי שכבות גיל כך שגם ככה סביר שהם במגע בבי''ס. הבטיחו להשתדל על מרחק. חיטוי וחום בכניסה. אז היה מדחום ואלכוג'ל בכניסה. אבל אף אחד לא השתמש בהם. לא מרחק. ילדים מהקבוצה הקודמת עוד היו שם.
בבי''ס הם אומרים שאין להם איך לשמור. לפחות כנים.
בגן צרפו צהרון מגן אחר. סייעות נכנסות חופשי בין שני הגנים הצמודים.
בקיצור נשמרנו מאוד מאוד בקיץ. עכשיו חשופים לכל הישוב ובעיקר תפילה.

את פותחת פה הרבה שרשורים בשעות האחרונות, ויש לך ממש ציפייה, וזה טבעי והגיוני אבל רוב הסיכויים שזה לא הריון ולא דימום השתרשות...
דימום השתרשות בדרך כלל יבוא כשבוע לפני האיחור, בזמן ההשתרשות. הפרשות חומות לפני מחזור בדרך כלל מעידות על מחזור. בדיקת הריון רגישה ללפני האיחור שיצאה שלילית לפני האיחור כנראה מראה את המצב האמיתי. אני ממש לא רוצה לאכזב אותך אבל אני חושבת שאת עומדת לקבל מחזור בקרוב ומאחלת לך שהוא יהיה האחרון עד הלידה בעזרת ה' ותיפקדי בקלות ומהר כבר בחודש הבא.

כנובן שיש יוצאים מהכלל ויש עוד איזה שבב סיכוי זעיר שזה כן הריון אבל הוא כל כך קטן ואפסי אז אני מציעה לך לא להיתלות בו אלא להשלים עם זה שהחודש לא...

והרבה חושבות שקיבלו מחזור כי זה בדיוק בימים שהן אמורות לקבל ככה קראתי

לי היו 4 ימים לפני שגיליתי על ההריון כמה כתמים קטנטנים ורודים

לא כהה ולא כזה חלש ויש אותו במשך כמה ימים רצוף
עד היום
אמורה לקבל בשבת
זה יכול להעיד על הריון?
כי לפני מחזור בדרך כלל יש פס אחד

יוצאת *חיובית* (פס לא ממש כהה זה לא חיובי) כשיש הריון
אבל זה רק אחרי שיש הרבה בטא בדם
משמע הרבה אחרי שאפשר לגלות עם בדיקת הריון.
ואם זה יצא למישהו לפני זה במקרה...

שיכולות לדעת על ההיריון בינתיים  ;)

ברוך ה׳ הבדיקות מתכהה ותואמות את השבוע. לא רוצה להתחיל לחשוש ולרוץ אחרי בדיקות דם כי זה עשה לי הרבה סטרס. הכל מאת ה׳ ...

אם כך, ממש לא חובה בדיקת דם.. הבטא עולה ב"ה

גם אני מחכה שהיא תסתיים כדי לעשות העמסת סוכר.
בכל מקרה, אם את במכבי אז חמותי אמרה שהם לא שובתים

הם נקרעים בטירוף בתקופה שכל המדינה כמעט ישבה בבית בסגר עבדו הרבה הרבה הרבה יותר מכל החיים ללא שום תגמול מיוחד - כמו צו 8 (אפילו במילואים יש תגמול שנתי)

לכן לא שובתים... ואז כל הכבוד להם שהם הצליחו להמנע מהסיטואציה הזו...

מעניין אותי לדעת, לא בקטע מתריס, אלא באמת- הציעו עוד תקנים ותוספת בשכר. למה זה לא מספיק? מה עוד רוצים? ושוב, שואלת כדי להבין..

אני קניתי עכשיו בנקסט 7 בגדי גוף ארוכים ב75.. היה שם מחירים ממש נחמדים לבגדים ארוכים..

והיו גם פריטי מעבר...

קניתי 4 סטים מושלמים! (חולצה+מכנס+קפוצ'ון) ביחד יצא לי 200 ש"ח.

אני קונה שם רק במבצעים

בעונה ממש כשבחנויות כאן עדיין אין מבצעים- הכי שווה בנקסט. שם המחירים הכי שפויים

אני קונה לתאומות אז זה יצא לי ממש משתלם

 

 

Carters - בגדי תינוקות | חליפות

ראיתי רק ממש דברים יקרים

יש לחורף למשל את זה:קנה חליפת שינה קטיפתית עם ארנבונים (0 חודשים עד גיל 3) מנקסט ישראל

כמובן יש גם לבנים... אני כרגע בפוקוס על בנות

אני קונה לבת 5 מידה 6-7 ועובר ברך.
עובד לי מעולה השמלות האלה..

תודה!

פחות סביר שיהיו עכשיו מבצעים...
אולי תזמיני נגלה ראשונה מנקסט ותעקבי באתר של קרטרס...

לק"י

באביגדור על בגדי מעבר גם נראה לי שיש 3 ב110 (לפחות לפני שבועיים-שלושה).
בגדי חורף לא נראה לי שהיה.

תינוקות מחליפים מידה מהר. אין עניין להשקיע. הבגד נהיה קטן מאד.
בגדי מעבר גם בגיל גדול (גם ביסודי) נלבשים תקופה קצרה מאד ולא מתבלים מהר.

לתינוקות אני קונה בבזאר.
בגדי מעבר אני קונה לרוב בקיוי.
זה כבר מחיר של בזאר, איכות דומה ויותר יפה.....
השבתי שלהם יותר יפה, יותר איכותי ויותר יקר.

לבת אין לי "בגדי מעבר" חוץ מטייץ ארוך בעת הצורך....
כבר הולכת עם 3/4 מהקיץ.... בחצאיות אין הבדל וגם לא בשבת....

אני קונה שם רק במבצעים, ואז זה מחירים ממש בסדר.
יש מבצעים ממש בתחילת החורף, בשופינג איי אל ובבלאק פריידי.

לק ג'ל קבוע
החלקה עשיתי פעם אחת גם בהריון הראשון וגם בשני. כעקרון כל טיפול שאני רוצה לעשות אני בודקת עם המרכז הטרטולוגי של משרד הבריאות. אם הם מאשרים אין בעיה.
אתן לך את הטלפון אם תרצי

025082825

תתייעצי איתם הם מאוד נחמדים ומסבירים הכל

זה מותר??
אני מתה לעשות החלקה , אני בתחילת חמישי

פעם אחת בכל הריון.
דיברתי עם המכון הטרטולוגי, אמרו שכמות החומר שנספגת בקרקפת, אם בכלל, היא כל כך מזערית ואין לה דבר עם העובר. ההחלקה שעשיתי נקראת יודיבה, אני עושה אותה גם לא בהריון, היא מעולה! ובלי פורמלין שזה רעל..

כמו לפני ההריון... גבות שפם איפור קצת קרמים.. חשוב בהריון להראות טוב בעיני עצמך קודם כל!

אני בהריון עושה גם לייזר במקומות מסויימים. וכן זה אפקטיבי לי ב"ה ( גם אני התייעצתי עם המכון הטטראולוגי בירושלים)

מבחינת המכון, מאיזה חודש אפשר כבר לעשות לייזר ובאיזה אזורים?

בעקרון אני מרגישה שממש חשוב להיות מטופחת בהריון כי זה משפיע על ההרגשה ותכלס הרגשה טובה זה בריאות!
למרות שהגוף ממש משתנה ויש כאבים, שינויים, בחילות וזה
צריך להישאר בחיוביות, אופטימיות
וזה חלק מזה...

טיפול פנים- א' ב'.
גם ככה ההורמונים הוציאו לי פצעים וחצ'קונים. סבון פנים, מי פנים, קרם פנים.
חוץ מזה, הייתי מתאפרת, אני אוהבת את זה וזה גורם לי להרגיש טוב יותר.
לקראת ג'ל הייתי עושה.
שעווה לעצמי.

בס״ד

בכל אופן הכוונה לדבר הזה שגורם לנו לחשוב מחשבות שליליות, מכל סוג, על השני/יה. 🙂

כי באתמ לחשוב רגע על עצמי במצב ההפוך

נגיד , את רואה מישהי שלא משקיעה בתחום שלדעתך מאד חשוב, אז תחשבי על תחום אחר שבעיני אחרים חשוב ובעינייך לא ותחשבי איך זה מצטייר בעינהם

ולזכור שלכולנו יש נקודות שבהם אנחנו מחפפים או טועים , להזכיר לעצמינו את הנקודות האלו. לי מאד עוזר

ולסתום את הפה כמה שיותר

בס״ד

לרוב מצליחה לשמור את זה לעצמי, מקסימום פורקת לבעלי כשאני כבר מרגישה צורך גדול להוציא מסיבה כלשהי.

אבל עצם המחשבות מפריעות לי. הייתי רוצה לכבות את המוח ולראות את הכל ככה בתמימות, כמו שילדים קנטנים רואים את העולם. שום דבר עוד לא התקלקל להם והם פשוט צדיקים 🙂

זה עוזר לי, כן, אבל לא הגעתי לרמת לכבות את זה ולחשוב רק טוב על כל העולם.
זה אמא שלי... היא בטוחה שכולם טובים ביסודם ורק טועים לפעמים. הלוואי שהייתי יכולה ככה לראות את העולם... זה צדיקות ממש

לדעתי זה סוג של מנגנון הגנה

שאומר לנו קודם לברר

קודם "לחשוד"

קודם לחשוב "מה המניע"

ורק אח"כ לגשת.

 

אם היינו כל הזמן עם עין טובה, ומנטרלים את המחשבות השיפוטיות הללו- היינו סומכים על כולם, חושבים שכולם טובים ומוצלחים מה שלצערנו לא כך...

 

מה עוזר?

שאלה ממש טובה.

עין טובה- בתימצות.

הרי מה עושים בביקורתיות? מחפשים את הלא טוב

אז פשוט לעבוד בקיצוניות השנייה

לחפש מה טוב 

מה הסיבות הסמויות שבגללך קרה מה שקרה, ואולי לא חשבתי עליהן

 

זה קשה קשה קשה

ממש לא קל..

ועבודה תמידית.

אני לא חושבת שנכון לבטל לגמרי את הביקורתיות.

זה בעצם להיות תמיד עם יד על הדופק.

וזה טוב.

העניין הוא האיזון...

 

ואת מקסימה- חייבת לציין

רואה פה על גבי הפורום איך תמיד את בעבודה פנימית

לומדת ממך

 

בס״ד

זאת שאלה ששאלתי את עצמי הרבה ורק עכשיו אני מבינה את ההיגיון שמסתתר מאחורי הדבר הזה.

ותודה גם על הרעיון המעשי שנתת!

ועל המילים שלך בסוף... זה ריגש אותי ממש ❤️

והגעתי למסקנה שחא צריך למגר אף מידה שה' נתן לנו, אלא למתן.
כי הביקורתיות, השיפוטיות, לא רק שהתגלו כמוצדקות ביותר, אלא גם ממש הביאו רווח והצלה ומנעו אסון בבריאות.
יש מצבים שחייבים להשתמש ואם את שומעת אדרבא המון פעמים ובכל סאת הלב שלך מלא צער ממישהו, אז הוא צריך לבקש את סליחתך, ולא להפך.
אנחנו נהגנו ללמוד הלכות תשובה לרמבם באלול. לגמרי מסדר את הראש. כל מיני תפיסות נוצריות של להגיש את הלחי השניה מתעופפות ואת מבינה איפה טעית וצריך לתקן ואיפה אחרים צריכים לתקן ולזה צריך בקרה ושיפוט.
גמחט

יש שם משפט אחד שננעץ לי בלב- זה סימן שכאן צריך לתקן

בס״ד

תודה! ואשריכם על הלימוד!

יש את המקרים בהם הביקורתיות קשורה לפגיעה מסוימת, את לגמרי צודקת.

ספציפית הכי מפריע לי כשזה בלי קשר למשהו שעשו לי...

בטוחה שגם אצלך זה ככה, לפי מה שסיפרת מקסימום את פורקת את הלב, סימן שמשהו כן הכאיב לך.. וזו לא ביקורתיות של רוע.

בס״ד

אני חושבת שאצלי יש מצבים כאלה ויש כאלה...

ולהשתדל למצוא את הטוב באחרים.
זה ממש בתמצות, אבל לדעתי זה כולל את כל העבודה בנושא הזה.

לא יכולה לומר שאני סיפור הצלחה, אני בן מאוד ביקורתי וגדלתי בסביבה ביקורתית אז זה כמעט בדם שלי... אבל באיזה שהוא שלב הבנתי כמה שזה מכוער ומאוד מנסה לעבוד על זה. יכולה לומר שלגבי חמותי השתפרתי מאוד, יש צדדים שמחרפנים אותי באופי ובהתנהלות שלה, ועכשיו אני כבר מצליחה להביט עליהם בצורה יותר סלחנית ולהעצים בעיניי את הצדדים היפים והמיוחדים הרבים שיש בה

בס״ד

ואיזה מהמם לקרוא כמה התקדמת...!

מסכימה שהסביבה בה גדלנו מאד משפיעה בקטע הזה.

ומסכימה שה״תרופה״ זה לראות את הטוב באחרים. וזה משהו שאני ממש משתדלת לעשות. וזה מפתיע ומתסכל אותי כל פעם מחדש כשזה בכל זאת עולה 🤷🏼‍♀️...

*להבין שזה לא שייך לי, שאני מן הסתם לא רואה את התמונה המלאה.
*על כל מחשבה שלילית להתאמץ לחשוב משהו חיובי על אותו אחד.
*להתפלל, גם ספציפי על מה שנראה לי שלילי, וגם על עצם המחשבות...

זה במובן היותר פרקטי, חוץ מזה ממש עבודת המידות לכל אורך הדרך..

בס״ד

תודה! 🌸

מנסה לעבוד על זה.
נגיד, אם מדברים על התנהלות של מישהו אחר, אז אני משתדלת רק להשוות להתנהלות שלנו, ולראות אם יש לי מה לשפר, ולא מה לו יש לשפר..
משתדלת לחדד שכל אחד שונה ולכל אחד מתאים משהו אחר..
ואני מרגישה שזה מוריד קצת ביקורתיות, כי זה שלהם, אז מותר להם, ואז הביקורתיות יורדת..

בס״ד

והנקודה הראשונה - וואו אחותי, זה ממש מרשים. עלי והצליחי!

פעם הייתי אומרת שאני לא כל כך צריכה לעבוד על המידה הזו, זה די טבעי לי לדון לכף זכות, ולראות את הצד הטוב שבאנשים.
אבל מתישהו בשנים האחרונות הבנתי שאני בהחלט גם צריכה לעבוד ולהשתפר גם במידה הזו. כי אני מאוד טובה בלראות את הכל בצורה טובה כשזה אנשים שרחוקים ממני, אבל ככל שהקרבה גדולה יותר (בעלי, הילדים וכו') אז הביקורתית גדלה, והשיפוטיות, והעלבונות וגם הכעס שנגררים מזה לפעמים. אז אני משתדלת לשים לב יותר לנקודה הזו, ולנסות לזהות מה עוזר לי מול אנשים רחוקים ולנסות להשתמש באותה הסתכלות גם כלפי האנשים שקרובים אלי.

אז מה עוזר לי?
פעם שמעתי משפט חכם (לא זוכרת את המקור), שהרעיון שלו היה כך - לכל אדם יש המוני מריבות/ויכוחים שהוא משתתף בהם. בכל אחד מהם הוא בטוח שהוא צודק, אחרת הוא לא היה מתווכח. מה הסיכוי שבאמת בכל הפעמים האלו תמיד הוא היה הצודק? זה לא באמת הגיוני לחשוב ככה. מה שאומר שגם כשאתה בטוח שאתה צודק, עדיין יש סיכוי שהפעם אתה טועה. ובאותה מידה - כמו שאתה בטוח שאתה צודק, כך גם הצד השני בטוח בצדק שלו.
לי זה עוזר להבין שגם אם אני לא מבינה את הצד השני, עדיין יש לו את הצד שלו, והמחשבות שלו, ואולי אפילו אם לא הייתי צד בדיון, והוא היה משתף אותי, הייתי אפילו מבינה אותו ואולי גם מסכימה איתו.

קודם כל, רציתי לחדד לגבי הנקודה שכתבתי קודם - שכתבתי על ויכוח או ריב, כי המקור התייחס לזה, אבל זה נכון לכל מצב שאני חושבת שמישהו אחר טועה, גם אם זה רק במחשבה שלי ולא מגיע לידי ויכוח של ממש.
בנוסף, עוד אחד מהדברים שעוזרים לי, כשאני לגמרי בטוחה שאני צודקת הפעם, ושהשני באמת לא בסדר ובאמת טועה, זה לזכור שבאותה מידה גם אני טועה לפעמים. ולפעמים אני אפילו יודעת שאני טועה אבל אני בן אדם ולא תמיד שולטת בכל תגובה ובכל התנהגות שלי, וכמו שאני מקווה שאחרים יהיו סלחניים אלי, כך אני משתדלת להתייחס לאחרים.
(אם הזכרתי את זה שמול בעלי לפעמים זה הכי קשה, אז אני כן משתדלת שכשאני כועסת עליו על משהו שברור לי שהוא טועה בו, אז אני מנסה בכל זאת להודות על זה שהוא בעלי ולהיזכר באופן מודע בכל הדברים הטובים שאני מעריכה בו ושמחה בו, ואז אני מזכירה לעצמי שבעצם גם אני לא מושלמת וגם לי יש דברים שכבר הרבה פעמים הפריעו לו ואני יודעת שאני צריכה לתקן אבל עוד לא לגמרי הצלחתי, ובאותה מידה גם הוא יכול להיות לא מושלם, ואני מקבלת את זה שיש לו חולשות ולא כועסת עליהן, ומתוך כך אני יכולה גם לדבר איתו ולהסביר מה הפריע לי, ממקום הרבה יותר נקי ומעריך, שלא רואה רק את הנקודה שהפריעה).

וחשבתי גם על השאלה ששאלת, על מה טוב בתכונה של הביקורתיות. ומה שהצלחתי לחשוב עליו זה שאם משתמשים בתכונה הזו בצורה נכונה, היא יכולה לעזור לנו בתיקון של עצמנו.
לא זוכרת את הניסוח המדויק אבל אומרים בחסידות שאדם רואה נגעי עצמו - הכוונה שמה שמפריע לו באחרים זה בעצם שיקוף של דברים שיש בו שהוא צריך לתקן.
אז בעצם כשיש לנו ביקורת על אחרים, זו אמורה להיות נורת אזהרה עבורינו, שאומרת לנו שיש פה התנהגות לא נכונה, ואנחנו צריכים להתבונן פנימה ולראות אם גם בנו לפעמים יש משהו מההתנהגות הזו.
וזה כבר מוביל לעבודה הרבה יותר עמוקה, להפוך כל ביקורת על האחר לבירור פנימי. אני לא באמת עושה את זה כל פעם, אבל אולי אני אנסה את זה יותר (כן יצא לי לעשות בירור כזה כמה פעמים, יש גם את שיטת 'העבודה' של ביירון קייטי שגם עוזרת לעשות בירור מסוג כזה באופן מובנה עם שאלות מנחות. קראתי על זה אבל לא הספקתי ממש לנסות את זה, אולי בפעם הבאה שמשהו יכעיס אותי אני אנסה...).

בס''ד

 

את כל-כך צודקת... גם אני הייתי רוצה שכולם ידונו עלי לכף זכות ולא יחשבו עלי כל מיני דברים... נקודה חזקה...

 

נכון, אני גם למדתי את המושג הזה בחסידות פעם באמת... (דווקא מפי משהי שמומחית בשיטת ה'עבודה' האמת! )

 

ולגמרי - שיטת העבודה (מכירה מקרוב, השתמשתי בה הרבה) עובדת בדיוק על הנקודה הזאת. תודה שהזכרת לי את זה. זאת תשובה מאד מעניינת, שזה התפקיד (או אחד התפקידים) של הביקורתיות, להוות מעין מצפן שמצביע לנו על הנקודות שטוענות שיפור בתוכנו...

 

שיטת העבודה היא באמת שיטה מהממת ועוצמתית ממש. החיסרון (שהוא גם יתרון באיזשהו אופן) הוא שהיא דורשת זמן, פנאי והשקעה. בעומסים שיש לי בשלב הזה של החיים שלי, לעשות את כל התהליך הוא לא דבר פרקטי ביום-יום. אבל חיזוק הרעיון שהיא מתבססת עליו הוא דבר מועיל כשלעצמו, אז תודה רבה!!

 

 

 

כן לפעמים הגלולות משבשות את הגוף
וקרה לי פעם הרפוא נשים אמר שזה זה סדר

אם את מכוונת הריון שאלתי את הרופא ואמר שלא בעייתי.