ולמיטב ידיעתי גם לא 8 ימים אחרי ביוץ
ממש מוקדם לפתח ציפיות
בעז״ה בשורות טובות💕
שאין סכנה שייווצר עודף כי הגוף מסלק את העודפים, אבל אם חלילה יש חוסר זה עלול להיות מסוכן.
פשיטאשלומצ'
הסגר הזה הוא ממש ממש כיף (סליחה ממש )
לא בקטע של הקורונה שאסור להיות עם ההורים (זה ממש לא כיף לי)
אבל הקטע שנמצאים בנחת בבית, הילדים רגועים כי ברור להם שלא יוצאים לשום מקום.
פשוט נהנים ביחד בכיף בכיף ובנחת.
מתאים רק לחלק, למזלי אני בתוך החלק הזה
@לאה1234 חשבתי הרבה מאד על השאלה שלך.
אני מבינה לגמרי שהיא באה מכוונה טובה.
ואני - כמובן - מודעת לגמרי כמה הרבה הוצאתי קיטור בפורום על המצב ועליו בפרט (על מי אני אתלונן????) ושבהחלט הצטיירה תמונת מצב - שהיא כרגע מאד מדוייקת - של סיטואציה זוגית חד צדדית.
כן, הוא חולה.
כן, גם אני הייתי חולה פעם. מזמן. כשלא היו לנו עדיין ילדים.
אבל בלי ילדים ועם ילדים זה לא אותו הדבר.
הכוחות שלי הלכו ואזלו, ואפילו לא שמתי לב. הייתי ככ במצב הישרדותי שלא קלטתי אפילו שאני נגמרת.
כל זמן שהייתי ככה לא הטרידה אותי באמת הכוס שאני מפנה מהשולחן. או הגרביים. או זה שהוא שקוע בסלולרי. או כל דבר. גם אני לא ככ הטרדתי את עצמי כי פחות הייתי כאן.
אבל.
התחלתי להתחזק.
התחלתי לצפות.
התחלתי לשים לב.
כן, קודם כל לעצמי.
התחלתי לחפש דרך להתחזק.
פתאום ראיית את הכוס. והגרביים.
תחשבי שאת מגיעה עם ילד בקושי נושם למיון. נגיד שהאמבולנס עלה לך 5000 ש"ח. את בכלל עוצרת להתייחס לז? את מגהצת ורצה פנימה. כי עכשיו - עכשיו זה זמן להציל חיים. מי מסתכל על שטויות כמו כסף בכלל.
ככה אני הייתי.
מצב חירום. אמיתי.
הקיטור התחיל להופיע כשהתחלתי לשים לב לעצמי. להתחזק. לרצות ממנו דברים. כי גם הוא הולך ומחלים פה ןצדי. ןפתאום ה"לצדי" ההז פחות ופחות נראה לי. בכל התחומים, אגב. רוצה אותו איתי. בקפה של בוקר. בהשכבות. בתכנון הארוחות. במיטה. אני. רוצה. אותו. בחזרה.
כן. בעלי עצלן.
הוא דחיין.
הוא מפונק.
הוא עקשן (!!!!!)
הוא יודע שאני חושבת את זה. הוא חושב את זה גם.
וכמובן יש לו עוד הרבה מאד מגבלות.
אבל כן. אלף פעמים כן. יש בו המון המון נקודות אור.
אני אכתוב לך רק כמה.
הוא חם. ממש. חם כמו ספרדי, לא כמו אשכנזי. מאד.
הוא נדיב. לא, הוא לא נדיב. אני נדיבה. הוא לארג'.
הוא אמיץ.
הוא מעז לחלום.
הוא נלחם ונלחם ונלחם ונלחם בשיניים על מה שחשוב לו. ולא קל לו. יש לו קשיים מורכבים והרבה מעצורים. אבל לא ראיתי אותו נכנע.
הוא אדם מאד נעים ויציב במצב הרוח הנעים שלו.
אנחנו מעולים בכיף זוגי. ממש מעולים.
הוא חכם. מאד. ואיש שיחה.
והוא עוד המון.
ואת יודעת מה. הכי היה לי קשה עם השאלה "מה הוא נותן לך?"
וואלה.
לא יודעת לענות על זה כבר.
הוא בעלי.
הוא האיש שלי.
הוא האבא של הילדים שלי.
אני לא 'מחשבנת' לו מה הוא נתן לי אתמול או מה יהיה מחר.
אנחנו ביחד.
זהו.
אני ילדה גרושה והחלום הכי גדול שלי היה למצוא אהבת אמת ולהקים משפחה.
והצלחתי.
אפילו אם אני מרימה את הגרבים. וגם כשמרגיז אותי כמה שהוא עצלן. או עקשן. או המון דברים אחרים.
אני מקווה שעכשיו אני יותר מובנת.
ושהתמונה - אולי - פחות חד צדדית.
ואם היא לא, אז אולי לאורך הזמן, אם תמשיכי לקרוא אותי.
עכשיו הוא פצוע. ואני שומרת עליו ומטפלת בו.
אני משתדלת להגיד תודה, אבל שתדעו לכן שהיא אפילו לא טיפ טיפה טיפונת מתקרבת לאיך שהרגשתי אתמול כשקראתי אתכן. אין לכן מושג כמה כוח יש במילים שלכן, כמה הרגשתי עטופה, מובנת, נתמכת, בכל כך הרבה קולות, מחובקת בכל כך הרבה ידיים. אז שתדעו שהמילים שלי מאד קטנות ביחס לאיך שאני מרגישה.
@באר מרים - כשקראתי אתמול את הפוסט שלך (שלך!) לא האמנתי שאת כותבת אותו עלי. תודה. והכי לא האמנתי.... שזכרת את הקיר בסלון !!!!!!!!!!!!!!! וואו..... הצרות שלי היו שונות פעם, הא?
@מיואשת - את תמיד רואה את הצד שלי ושומרת עלי. אוהבת אותך.
@אמאשוני - עם הראיה המפוכחת והעצה המעשית. ימימה על הכוונת אצלי עכשיו. בטוחה שאלמד ממנה המון. תודה.
@אני זה א - תודה על המילים החמות והמדוייקות. מרגישה שאת ממש מכירה אותי. ומבפנים, לא ככה סתם.
@השם בשימוש כבר - תודה גם על הצד השני. זה היה לי חשוב.
@ה' אלוקינו - נתת לי עוד זווית תוך כדי תנועה.
@משמעת עצמית - בזמן האחרון קוראת אותך יותר לאט. כל מילה.
@נביעה- בול. הוא לא ככ מבין מה אני רוצה. אם אני עוזבת אותו לנפשו הוא מאושר...
@נגמרו לי השמות- וואו! ת-ו-ד-ה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!
@מצטרפת למועדון - שהאמנת בי, שאת מכירה אותי, שאת רואה אותי
@אורוש3 תודה על הפרופורציה ועל היד התומכת
@בת 30תודה שבאת לסכם ולחבק
תודה לכל מי שכתבה
למי שכתבה מגילה
למי שכתבה בקיצור
למי שרק שלחה חיבוק
למי שמכירה אותי ממש, שזוכרת דברים שאני כבר שכחתי
לחברות הקרובות והיקרות והאהובות שלי פה
למי שמשקיעות ומראות לי את עצמי מעוד זווית ומעוד כיוון
גם מכיוונים פחות נעימים
ועוזרות לי לגדול ולצמוח ולהתרחב
למי ששולחות לי מסרים של התעניינות, של אכפתיות, של דברים שנעים יותר להגיד בשיחה פרטית
לכל מי שהופכות את המקום הזה לבית
פשוט וואו.
(ה-וואו הוא על מי ומה שאת )
את חזקה, את אמיצה, את מדהימה ויש המון מה ללמוד ממך.
את אחת שנותנת לנו להסתכל על החיים בצורה אחרת, ולהעריך כל רגע עם הילדים והבעל. ורק לומר תודה.
למצוא את הנקודות האור בכל יום, ואם אנחנו עושות את זה, רוב החוזק זה מלקרוא אותך.
איך אישה אחת יכולה לתמודד עם הכל, פשוט הכל.
מטיפול בחם או בחמה שאחרי ניתוח, או בבעל שאמור לעבור שלל בדיקות וניתוח..
ושיפוץ של קיר בסלון ועד הגעת עם תינוק חדש לבית. ועם כל הקושי של לידה ותינוק חדש את מתמודדת לא פחות עם ניתוח עתידי של הבעל (עוקבת למרות שלא תמיד מגיבה)
ובנוסף הקורונה הזו ואי שליחת הילדים למסגרות
אבל, אבל גדול.
כמו שהוא בן אדם טוב, שזקוק לעזרה בהחלמה גם את!
אל תשכחי את אחרי לידה גם אם זה כבר כמה חודשים אחרי.
ויש לך עוד ילדים קטנים.
ואת זקוקה לעזרה וטוב עשית שלקחת עזרה.
ואני באמת לא הבנתי למה להתעצבן על זה..
אם הוא לא עושה לפחות יש עזרה מבחוץ.
הייתי אומרת לו, אני צריכה כרגע עזרה, ואתה כרגע צריך לנוח וזה מה שיש.
שיתמודד
שתדעי שאת מהממת, וממך רק ללמוד מהם החיים ואיך לתפקד איתם..
ואם היה אפשר לבוא לעזור לך בשמחה הייתי מושיטה לך יד.
תתחזקי המון כולנו פה בשבילך, ומותר לפרוק קיטור וכמובן שיש על מה..
)
אין ספק שהכשלון צורב, אבל תחשבי רגע- כמו שזוגות שנכנסים להריון באופן טבעי לא מצליחים בכל ניסיון, כך גם בטיפולים, לא הצליח עכשיו יצליח בפעם הבאה בע"ה או אולי בפעם שאחריה. זה שעכשיו לא הצליח לא אומר כלום על ההמשך. בע"ה עוד תבשרי פה בשורות טובות.
ובעז״ה חג שמח ובשורות טובות בהמשך
חיבןק גדול!!! בהצלחה מתפללת עליכםמק"ראחרונהתביאו גם דברים שהכל(שאפשר לאכול מחוץ לסוכה), בטח לניאדו תהיה סוכה מעולה. ילך יאכל יחזור.
מבטיחה לך שהפרוצדורה עצמה היא ממש לא ארוכה
זה יותר הלחכות מלא זמן. ואולי בלניאדו זה אחרת....ושם גם מחכים פחות?
הלוואי
לא זוכרת באיזה שבוע, רק דוכרת שזה היה עם בטן די גדולה.
זו בדיקה חיצונית פשוטה.
עשיתי בקופ"ח
