רק שאנחנו בבידוד, ונצא רק ביום השני של החג.
באיזשהו שלב הודעתי לבוסית שלי שאני לא מסוגלת יותר לעבוד (מהבית) ושתדבר איתי אחרי החג, ב"ה שהיא מבינה
חוששת מה יהיה אחרי שנצא מבידוד בעלי יחזור לעבודה (כרגע עובד מה שיכול מהבית) ואני אצטרך לעבוד וללמד 4 ילדים מרחוק ולשמור על עוד כמה קטנים שלא יקרה להם איזה נזק תוך כדי. עכשיו לפחות בעלי מעסיק את הקטנים.
אין מקום על הרצפה לדרוך.. השמלות היפות של החג צריכות כביסה ואין לי מושג איפה הן עכשיו כדי לכבס אותן...
כל יום אני מוצאת משהו אחר שחשבתי שהוא בלתי-שביר, כשהוא הרוס. בדיוק אמרתי לבעלי שאם הקירות לא היו מבטון הם היו שוברים גם אותם! הפסקתי לקנות קופסאות איחסון כי זה מעצבן אותי שהן עומדות רוב הזמן על הריצפה ריקות, המשחק שפוך סביבן, עד שמישהו דורך עליהן (או מנסה לשבת בתוכן אם הן גדולות ) והן נשברות.
אין לי מוטיבציה לבשל ולנקות כי עד שאני מפנה את הרצפה מדברים כדי לטאטא, מאחורי הגב משהו אחר נשפך בחדר אחר.
בסגר הקודם של פסח שמרתי בשיניים לפחות על שעות קבועות של קימה בבוקר וארוחות, עכשיו אני לא מצליחה
והכי חבל לי שבמצברוח כזה אכניס שנה חדשה.
אני יודעת שהכל בראש - ובעצם אני בת מזל יחסית לאחרים (ואני אפילו לא בהריון או מניקה עכשיו) - אבל איך עושים את הסוויץ' הזה?