פורום הריון ולידה (עמוד 2592)

צרבת לכל דבר ועניין...

בהצלחה עם זה

תבקשי מהרופא.

אני במועדון הזה מההריון הראשון..
לי עוזר ממש טאמס

מה הוא לומד בפתוחה? ולמה בפתוחה דוקא ולא במכללה?
הקורסים בפתוחה מאוד תובעניים זו רמה של אוניברסיטה אבל בגלל שאין נוכחות באת צריך לחרוש לבד.
לא רוצה לבאס אבל אחוז גדול לא מצליחים לסיים שם את התואר או מושכים אותו הרבה זמן.
מעבר לזה אני עונה לך מהצד השני אני גם התחלתי את התואר במקביל לחתונה זה לא פשוט בכלל ואני יודעת שלא כל בעל היה זורם עם זה בסוף זה שווה את זה שיש מקצוע ביד ותואר אני יודעת שכשהילדים טיפונת יגדלו אני אוכל לעבוד במקצוע שמתאים לי ולא אתחיל לחפש את עצמי בעבודות מזדמנות.

אני לא דואגת לו, הוא ממש שקדן ב"ה וזה היה ברור שיצליח בע"ה.
יחד עם זאת תהיה לו יותר "פניות" לעבודות זמניות בזמן התואר או נגיד אם נוסעים אז הוא יכול לשמוע שיעורים במקום אחר...

הוא יכול לנצל את ההיתרונות האדירים שיש לה,
זה אוניברסיטה מאוד מאוד גמישה לאנשים עובדים ועם משפחות.
אני נגיד בפתוחה אז אני לוקחת גם סמסטר קיץ כדי שבמשך השנה הלימודים יהיו לי יותר ברוגע ועם זמן להכל. ועדיין אמורה לסיים את זה תוך שלוש שנים.
גם הוא יכול לבחור לסיים את זה בקצת יותר שנים ושיהיה לכם טוב ונחת בתור משפחה

הוא רוצה כרגע ממש להשקיע ולהצליח.
והוא בהחלט החליט להיות שם בגלל הפניות...

גם קצת יותר בנחת,
צריך לשים לב איפה זה כבר עובר את הגבול

ודיברנו והבהרנו את הדברים והשתדלנו להגיע לעמק השווה ובע"ה מקווה שנצליח ליישם....
אם יש לכן תובנות ארצה לשמוע מכן, רק שאהיה פחות רגשנית....

לדבר ולדבר ולדבר..

ולקבוע כלחים וגבולות.

מאוד קשה כששניכם בבית אבל יש לו עיסוק נוסף והוא לא פנוי אליך.

מאוד קשה כשישי פער בין ההרגלים והסטנדרט שלך לגבי סדר ונקיון שונים מאלה שלו.

חשוב להבין שאין 'נכון' ו'לא נכון' אלא לכל אחד יש מה שנעים לו ומתאים לו.

עם רצון טוב אפשר להגדיר מחדש כללי שיתאימו לשניכם.

למשל:

להגדיר זמנים או מקום שבהם הוא לומד וכאילו לא נמצא בבית ומה מותר/אסור לכל אחד מכם לעשות בזמן הזה, ומצד שני זמנים שבהם הוא 'מסיים' את הלימודים ו'חוזר אליך', ושוב: מה מותר/אסור לעשות בזמן הזה.

ובנושא הבית:
להבין שיש כאן שני אנשים עם הרגלים שונים ואין כאן אחד שצודק ואחד טועה, אלא לכל אחד משהן אחר 'לא נעים':
לך 'לא נעים' שנשארת כפית או כוס בכיור ולא נשטפת מיד (אפילו שלמישהן אחר זה בכלל לא מפריע ושני המצבים לגיטימיים..)
לו 'לא נעים' כל רגע לסדר אחריו וזה יוצר אצלו תחושות מעיקות (אפילו שלך זה טבעי ומתבקש..)

ועכשיו בכל נושא תריך למצוא פתרונות ששניכם תוכלו לחיות איתם וכל אחד תריך לחשןב מה הוא יכול לעשות כדי שגם לשני יהיה נח.
למשל: להגדיר תפקידים/זמנים קבועים ביום לאיפוס/מקומות שחובה לסדר מיד ומקומות שמותר להשאיר את הבלגן עד שעה מסויימת ואז לסדר/ לקבוע מי אחראי לאפס כל תחנה בבית וכוץן הלאה..

כואב לי שאני עושה את זה שוב ושוב ואז בוכה בהיסטריה כאילו מה קרה.....
ואת ממש צודקת... אנחנו כל פעם מדברים על זה ומלבנים עוד משהו....

אני לא חושבת שמה שתיארת קשור ככ לזה שהוא לומד בפתוחה.
לפחות לא עיקר הקושי.
תיארת מציאות שאת מסודרת. וכנראה הוא פחות?

זה עניין של אופי.

אנחנו לצורך העניין הפוך. ובעלי מסדר אחרי בדרכ🙈

וכמו כל פער אחר באופי, צריך לעשות תיאום ציפיות...
כל הכבוד על השיח! בהצלחה!!

כי רוצה להצליח.....

בכל מקום יש את אלה שיוצאים מפרופורציות...

דווקא הפתוחה יש יותר גמישות. וגם כהה מתאווררים באמצע הלמידה. אז אפשר שזאת תהיה ההתאווררות.

אולי הוא פשוט לקח יותר מדיי קורסים לזמן קצר וזה מלחיץ אותו. אני בטוחה שיצליח... אולי אני צריכה לבקש ממנו פחות ולחשוב כאילו הוא בישיבה.....

זה קושי תודעתי.
הוא בלחץ ולכן מרגיש שאין לו את החצי דקה הזאת לשים את הכוס בכיור.

5 דקות יותר או פחות ביום זה לא מה שיגרום לו להצליח בתואר.

יש משהו הפתוחה שבגלל שאין מסגרת ברורה חלק מהאנשים מורחים את התואר וחלק נלחצים.

בהצלחה. גם לנו היו שנים עמוסות... סיימנו ממש לאחרונה. זה נגמר בסוף

וסמסטר קיץ הוא סמסטר אינטנסיבי, באמת לא כדאי לקחת יותר מדי

לי עשו עם תלת מימד בשקיפות באזור ירושלים במאוחדת. מוזמנת לפרטי לעוד פרטים אם רלוונטי

כך לפוחת היה אצלי.

בהריון האחרון שלי הייתי כל שבועיים אצל רופא עם תלת מימד

לפעמים עשה לי תלת מימד ולפעמים לא...

בסקירה המאוחרת זה יצא הכי ברור (2 עכברות קטנות ומכוערות)

אח"כ כבר לא היה משהו

אבל הוא רופא מומחה עם מכשיר טוב שגם לא בתלת מימד רואים יפה כל איבר ואיבר

ואני לא במאוחדת...

אבל את יכולה סקירה מורחבת מאוחרת פרטי, אם באלך תלת מימד

של המטרנה בגיל חצי שנה עוברים מ180 ל240.
שלי בן חמישה חודשים אוכל 180

ואם לא, אתם משתמשים בחומר סיכה?

על שניכם?
אם יש בעיה לענות כאן אפשר באישי...
אם לא בא לך, אז פשוט תדעי שהכי טוב למרוח כמות מספקת על הבעל, ואפשר גם על האישה, ובע"ה יהיה טוב..
בהצלחה ובידיים מלאות בבריאות ובשמחה בע"ה

אין לי בעיה באישי..בכללי פשוט מרגישה שזה חוסר חשק אבסולוטי מההריון

ורידים באזור הזה. וזה יכול להכאיב מאוד...
ובכל מקרה אין כמעט מה לעשות עם זה חוץ מללדת...

אמבטיות יכול להקל מאד

וגם לשכב על הגב ולחבק ברכיים לחזה אם את מצליחה

והבטן לא מפריעה לך

לא יודעת אם אי פעם היה לי ..
אבל אני ינסה את האמבטיות .
לחבק את הבטן פחות הולך לי כרגע

או שאני צריכה מתמחה אחרת?

אם זה ורידים פנימיים אז רק בבדיקה פנימית יוכלו לראות וגם זה לא בטוח. לי בהתחלה הרופא נשים שלי (שנחשב מאוד מקצועי) חשב שזה צניחה של שלפוחית השתן. ואז הלכתי לרופא נשים שמתמחה בשלפוחית השתן וצניחה והוא בדק ואמר שזה ורידים ממש רצינים אבל ממש לא קשור לשלפוחית. אז הכל תלוי ברופא נשים שלך ומה הוא מבין בתחום. אולי צריך רופא נשים שמתמחה בורידים פנימיים. לא יודעת... אני בסוף לא עשיתי עם זה כלום.מאוד הציק לי בעיקר אחרי יחסים, אבל זה עבר אחרי הלידה .

תודה רבה

גם בלי קשר ליחסי אישות..
כן התאמצתי ..מנסה שלא אבל היום לקחתי את הבנות קצת לים אחרי תקופה ארוכההההה ןמייגעת בבית
הכאב שווה את החיוך שלהן

קשה כשהגוף שלנו לא מתחשב בנו ולא עושה מה שטוב לנו
ומצד שני אני מאמינה שהגוף שלך (דרך ה כמובן) יודע מה טוב לך ומה הוא צריך. כנראה הריון זה לא טוב לך עכשיו. כמראה החיזוק הזה שאת עושה זה מה שאת צריכה וזה תהליך וזה ירפא לך דברים בגוף ואולי גם בנפש?
אבל זה התהליך שה׳ שלח לך דרך הגוף שלך עכשיו וזה מה שהוא חושב שיעשה לך טוב.
מאחלת לך שתראי ותרגישי את הטוב הזה בקלות ובפשטות ותצאי מחוזקת מכל הכיוונים מהתהליך הזה
💕💕💕💕

אני לגמרי מקבלת את זה שהגוף צריך כרגע לנוח ולהתחזק פשוט אם אפשר בלי מחזור חחח
בורא עולם זו דרישה מוגזמת? חחח אפשר גם שיהיה מחזור אבל שאהיה טהורה יותר פשוט
קיצור הבנת...
אני כל כך זקוקה לחיבוק והקרבה של בעלי דוקא בתקופה הזו וגם כל מקווה אני ממש בחרדה עם הקורונה עד שנרגעת מקבלת שוב מחזור חחח

את כזו מדהימה עם הנחת שלך וההסתכלות על ה''יש''. הרבה הצלחה יקרה!

ועוד אחרי תקופה שרובה הייתם מותרים בגלל הריונות והנקות

בהרגשה שלי אחרי הלידות וההנקות המחזור מתקצר,לא יודעת לומר למה. אולי אחרי תקופה בלי ביוץ,הגוף משלים את זה.אין לי מושג

היה ככה אצלי ואז עברתי טיפולים טבעיים.. ממש בתחילת הנישואין וזה באמת עזר עשה לי מחזורים של 28 בממוצע

אבל בגלל שהביוץ יותר מאוחר.
דברים אחרים נדפקו בגדול.

זה משהו פתאומי? האם את בטוחה בתאריך של הוסת האחרונה והביוץ של מה שחושב עד כה?

אבל הרבה זמן לא עשיתי סתם אולטרסאונד.

הייתי חוזרת לרופא במהירות האפשרית.
אולי זו סתם טעות ויתנו לך הפניה להערכה חוזרת...
אבל יכול להעיד על סכרת הריון......
כדאי לבדוק ולעקוב.
בהצלחה רבה
ובשורות טובות!!!

בשבוע 38 היא היתה בגודל של שבוע 34...

ובסוף נולדה במשקל תקין לגמרי...

לפעמים יש סטייה בערכים, וכל סטייה אפילו הכי קטנה יכולה לשנות את כל החישוב...

 

הרופא לא אמר לך כלום?

וכל הערכים היו ממש גדולים

ממליצה לחזור אל הרופא שלך וגם להוועץ במכון פועה במידת הצורך.

איזה העמסת סוכר עשית ומה הייתה התוצאה?
רצוי להתייעץ בהקדם עם הרופא שלך.
בהצלחה!

לדבר עם הרופא ביום ראשון זה מספיק לדעתכן?
ממש תודה על כל העזרה!!

לגבי הסוכר, אם עשית העמסה של 50 בשבוע 24 בערך, זה פחות בעל משמעות.

נשמע לי שלדבר עם הרופא ביום ראשון זה מצויין!!~!

ועד אז- תשתדלי להיות כמה שיותר בנחת, בתפילה, ברוגע.

בעז"ה הכל יתברר כחששות שווא!

בשורות טובות!

אני עברתי שתי הפלות רצופות (אחרי לידות).
הבדיקות שביצעתי יצאו תקינות.
הרופא נתן לי אוטרוגסטן וקרטיה, ובה אני היום חודש אחרי לידת תינוק חי ובריא ✨

יתכן וכדאי לשקול תמיכה.

את כל הבדיקות , יש לי עוד שבועיים בעזרת השם, פשוט רציתי להתייעץ מה יקרה אם הכל יצא תקין.

תודה רבה!

ודרך אגב-לא שלחו אותי לבירור

גם גנטי של הבעל לפעמים צריך.
לרוב נותנים תמיכה במצבים כאלה חשוב להיות אצל רופא טוב

וכשחיכיתי בתור לרופא שיגידו לי את זה התחלתי לדבר עם סתם אישה בחדר המתנה.
היא שאלה אותי - אולי יש לך קרישיות יתר? את יודעת שזה קשור ? וואלה לא ידעתי!!!
ביקשתי לעשות בדיקת קרישיות- מסתבר שעושים אותה רק אחרי שלוש הפלות בגלל שהיא יקרה! נראה למישהו שאני אעבור את הסבל הזה שלוש פעמים?
ממש ביקשתי וב"ה נתנו לי לעשות
מסץבר שיש לי קרישיות יתר. בהריון הבא לקחתי קלקסן לאורך כל ההריון וב"ה ילדתי לפני שנה

קלקסן בקטנה וזה כדור ולא זריקות

אז נותנים להם משהו בקטנה.

אבל תמיד כדאי לשאול

למרות שהדעות חלוקות בענין, מנסיון שלי וגם של אחרות זה ככל הנראה מקטין סיכוי להפלה...
היו לך הריונות תקינים?, בת כמה את?

ומעצמו עבר, חושבת שכן קשור להורמונים ואולי גם ללחות וחום שיש עכשיו..
מעניין ..זה הריון עם בת?

קטע לא חשבתי שקשור

לא עזר לי כלום, עבר אחרי השליש הראשון, וזאת היתה בת, שבהחלט גנבה ממני את כל היופי שאין לי....

זה מן משחה כזו שמורחים על הפצעים ואמורה לייבש אותם

וזה לא קשור להריונות של בנות, בדיוק היה פה שרשור של כל המיתוסים על הריון... אני בהריון שלישי וכל פעם סובלת מזה.
זה מההורמונים של ההריון, אבל זה לא אומר שיעבור אחרי השליש הראשון... יש הורמונים כל ההריון, ואחרי הלידה, ומתי לא

קוואקר ולימון סחוט..
גם אם לא יעזור לפחות לא תבזבזי הון על כל התכשירים למיניהם

זה מי פנים שמכינים..
תעדכני אם תעשי וישתפר

לא ראיתי מה כתבו לך

היה לי אותו דבר, כמויות פצעים שלא היו לי כל חיי במצטבר!

אני התיעצתי עם קוסמטיקאית שאמרה לי לא לגעת בהם!! לא לנסות כלום כי אין סיכוי..

צריך לחכות ללידה וכך היה- ילדתי וזה פשוט נעלם.

עוד אחד מנפלאות ההורמונים....

באסה להתסכל במראה, אבל חשוב לזכור שבסוף- זה בשביל מטרה טובה

המצב ממש בטטה.

ככה לפחות לא תראי אותם ותוכלי להסתכל במראה ולראות מגש פיצה עם גבינה בלבד

אבל זה סותם את הנקבוביות והחצקונים אחר כך רק מתגברים 😭

אצלי זה לא מגביר

שמעתי על של "גאיה", אבל לא ניסיתי.

אני אגיד לך מה עזר לי לא לפתח דכאון-(והיה לי שני ארועים ממש קרובים בתקופה הזו)

פשוט להבין שזה אחד המחירים להריון, 

כמו שיש בחילות, צרבות ושאר התענוגים...

אם את מוצאת משהו שיעזור לך, ויש לך כסף מיותר- תנסי, אם יעזור- מה טוב....

 

קבלי חיבוק!

ממני שראו אצלה יותר פצעים מפנים

 

 

אני שומעת כל מיני הרפיות ומשפטים חיוביים על ההריון והלידה, ואחד מהמשפטים שם הוא "אני מקבלת את הגוף שלי ואת כל השינויים שההריון מביא אליו". בהתחלה כששמעתי את המשפט הזה קצת גיחכתי כי... מה זה לא. לא מקבלת את הגוף שלי, השינויים הלא מחמיאים שהריון ולידה מביאים איתם, ובכלל מרגישה כזו מסורבלת עכשיו!
אבל אחרי כמה זמן ששמעתי את המשפט הזה שוב ושוב ושוב, כנראה שמשהו בכל זאת נכנס לתודעה ובפעם הבאה שעמדתי מול המראה והחמצתי פנים, פתאום שמעתי ממעמקי המח "אני מקבלת את הגוף שלי ואת כל השינויים שההריון מביא אליו", והאמת שזה עזר ודי הרגיע. אני לא מכוערת, זה מההריון, ואני מקבלת את זה שהריון מביא איתו שינויים לגוף שלי, זה חלק מעסקת חבילה... אין טעם להילחם בזה, עדיף לנסות לחיות עם זה בשלווה.

יש תכשיר שקניתי את הקוסמטיקאית של חברת b pure לעור בעייתי אומנם מוצר יקר אך שווה כל שקל
הייתי במצב שלך הריון קודם, והשתמשתי -הוא מקלף בעדינות את העור ומחדש אותו
גם בהריון הנוכחי השתמשתי מעט והפנים ממש חלקות!!
(אותו התכשיר שקניתי לפני שנתיחם הספיק גם להיון הנוכחי ועוד לא עומד להגמר כי משתמשים הכמות ממש קטנה)

לשים משקפי שמש מסכה ולעשות פוני😁

צחקתי

מה שנכון

תרשמי בגוגל יש להם תכשירים מחומרים טבעיים שעושים פלאים ישלהם בקבוקון שמיועד בדיוק בשביל זה
מניסיון כמובן
הם לא יקרים יש שם חוות דעת שיגרמו לך ישר להזמין

ממש כמו שאת מתארת אני לקחתי את זה קשה כי בחיים לא היה לי אפילו פצעי בגרות ופתאום משבוע 4 נראלי התחילו חצקונים בכמויות ניסתי דברים טבעים זה לא כבר הלכתי לרופא עור רציתי שיביא לי איזה משחה ששמעתי עלייה ממש והוא לא הסכים אבל הביא לי סבון שנקרא אקניל.

השתמשתי בו ראיתי שיפור ובנוסף השגתי את המשחה שנקראת זינדקלין ותוך כמה ימים הכל נעלם זה היה ממש ישועה!!

אצלי זה היה כבר במצב של לפני דיכאון ממש התביישתי לצאת מהבית כל פעם שיצאתי הרגשתי שאנשים מסתכלים לי על הפצעים והעדפתי לקחת את הסיכון על דעת עצמי ולשים למרות שהרופא לא המליץ אך הסירי דאגה מליבך לילדה שלום!

ממליצה לך לחכות... עם כל הקושי.
זה יעבור לבד, ואם לא, רק אז לכי לקוסמטיקאית שתמליץ לך על טיפול. זה תלוי בסוג העור שלך, אין תכשיר אחד שעוזר לכולם.

בינתיים, ממליצה לך לשטוף את הפנים אחרי איפור/בסוף יום עם סבון פנים טוב, לנקות אותם טוב עם cleanser,
לשים קרם לחות שמתאים לעור שלך (לא יותר מידי, גם זה גורם לחצ'קונים)
כמה שפחות לגעת בפנים עם היד!

ופשוט לחכות.

על הבדיקה לבירור המין.

רק מעצם הבליטה של צ׳ופצ׳יק של איבר, לא ניתן להסתמך בוודאות.
האיבר של בנים והדגדגן בבנות, דומים בשלב ההתפתחות הזה של עובר. לפני שבוע 16 אין וודאות בלי לבחון עוד מאפיינים שם למטה...

אז לא אבנה על זה😪

כדי לא להתאכזב פשוט
ממש יכול להיות שכן זה בן,אבל עוד לא הייתי חולמת על העובר משחק כדורגל

הייתי מחכה עוד טיפה רק כדי להיות בטוחה בפרט שאמר שהוא לא ראה ברור

בתחילת הסקירה המוקדמת הרופא אמר שזו בת, ולקראת סוף הסקירה הוא הסתכל שוב וראה שזה בן..

ואכן היה בן..

שכל הסקירה הוא אמר שזה בן, ואז אמר שבודק רגע אם זה חבל הטבור ושלל (הראה לנו את החבל)
התעקשתי ושאלתי האם הוא בטוח ורציתי שיראה לי והוא אמר לי זה בן וחיפש שוב ושוב להראות לי ולא הצליח

מישהו מכיר את דר נלינגר ממכבי? הוא אמין?

אין לי סבלנותתתתת לחכות עכשיו לסקירה מאוחרת. אני לא עומדת במתח!

ותראי במו ענייך, תמיד יש סיכוי קטן שזו טעות
לכן אני לא שואלת בשקיפות ובסקירה ה1. מעדיפה לדעת כשזה ניכר (והאמת שאני די רואה בעצמי לבד..)

על כאלה שאמרו משהו ובסקירה מאוחרת התגלה משהו אחר.. נכון שזה לא נפוץ, אבל קורה.
וכתבתי שזה סיכוי קטן, אבל בהחלט קיים..

(קראתי כתבה על מישהי בחו"ל שקנתה דברים לבת שבבטן, רקמה על מצעים, קנו חדר שלם ורוד, והופ נולד בן)

נחכה בסבלנות😍

יכול להיות שפשוט מפספסים שזה בן. אבל אם כבר אומרים שזה לא בן זה כנראה בן.. זה לא יכול פתאום להעלם ;)

רק שאני ממש מבינה אותך, כי גם לי יש את הבעיה הזו...

אולי תנסי להגיד לה בפיוש מה לעשת? אם היא לא מבינה רמזים, היא לא אמורה להפגע מאירה אסרטיבית:

"עכשיו לא מתאים לי, תני לי לסדר את הילדים ואז אתפנה לדבר איתך"

"את יכולה לקחת את הילד לגינה...?" (שניכם מרוויחוים)

"זאת שאלה שאני לא עונה עליה"...

 

בהצלחה וחיבוק

אני כן שמרתן על פרטיותי. לגבי שתי הדוגמאות האחרות שהבאת, במציאות זה לא כל-כך מסתדר שאגיב ככה. אני כן חושבת שהיא עלולה להיפגע. אנחנו מנסים לתחם מראש את הזמנים, שהיא תדע עד מתי אנחנו יכולים והחל ממתי זה כבר לא מתאים, ועדיין זה לא כל-כך עובד לצערי. תודה רבה על ההזדהות ועל התגובה!

ממש מסכימה...
מי ש"אין לו את זה" בדכ לא יפגע מאמירות יותר ישירות כמו- זה עכשיו לא מתאים לי, אני לא יכולה כרגע, אני לא רוצה לענות על השאלה הזאת, היא אישית לי מידי וכו.
הם אפילו שמחים שמדברין איתם דוגרי כי ככה יש הסבר ולא רק מתעצבנים עליהם..

את נשמעת אשה מזה טובה

היו כאלה שהיו מנסות להפטר ממנה ולך בדיוק הפוך-מפריע לך שקשה לך

קבלי את הערכתי

לא ציפיתי לזה... כן יש לי ציפיות ושאיפות טובות אבל בפועל אני ממש לא מרגישה טובה ביחס אליה... לצערי. כשהיא כאן אני סוג של נעלמת הרבה (נגיד אלך בכוונה להניק בחדר, למרות שבכללי אני מניקה עם סינר בסלון). ואני גם מקטרת על זה הרבה לבעלי (לפני ואחרי האירוח) שזה דבר שאני ממש ממש מתביישת ממנו. הלוואי והייתי מצליחה פשוט לשמור את זה לעצמי, ולמצוא את המשאבים להתמודד עם זה בצורה טובה. אבל איכשהו זה גורם לי למצוקה של ממש... תודה על המילים הטובות. אני מעריכה את זה מאד.

סתם כי אני מבינה כל איה טיפוס מדובר.
וכל הכבוד לך. ממש!!! שאת ככה איתה ומנסה.
ואוווו את מדהימה
אין לי עצות. זו קרבה מדרגה ראשונה?

אבל קרובה. די מתבקש שנהיה לבית פתוח בשבילה. בתיאוריה לפחות. בדבר הזה אני מרגישה לגמרי לא מדהימה. איפה החלומות שלי להיות עם בית ולב פתוח ואיפה אני. ממש תודה על ההזדהות. זה גורם לי להרגיש קצת פחות חריגה וגרועה, לדעת שאת מבינה את האופי שלה ולמה זה יכול ״לשגע״ אותי 😔

מבינה את הרצון להיטיב. אבל הקשר הזה מכניס לך רעל. עדיין את יכולה להתעלות ולהיות טובה. אבל בגבולות מאוד ברורים שתחליטו עליהם.

מארחים אותה רק אחת ל.... ממש ממש לא לעיתים קרובות.תודה..

כשהיא מגיעה תעשי את ההשתדלות שלך. לא חושבת שאת צריכה מעבר לכך.

לארח אותה כשאת פוגעת בעצמך.
זה לא עובד ביחד.
כל הכבוד שאת בכל זאת מנסה, ומנסה למצוא פתרונות!
אם תביני את עצמך ותתני מקום לתסכול ולקושי שלך- יהיה לך יותר קל.
את הולכת להניק בחדר? מצוין! מצאת פתרון! גם אירחת אותה, וגם הגנת על עצמך. את לא עונה על שאלות אישיות מדי? כל הכבוד!
ממש תפרגני לעצמך על הפתרונות שאת מוצאת. רק ככה תוכלי להמשיך לארח אותה.
וגם לא חייבים ככ הרבה. לא תמיד זה מתאים. וזה בסדר

תודה על התגובה ועל החיזוקים. הבעייה שלי היא פחות לקבל את עצמי סביב העניין הזה. זה כן מצער אותי שזה ככה, אבל אני מנסה לא להלקות את עצמי יותר מדי על זה. הבעייה שלי היא יותר איך כן לצלוח במינימום עצבים את הפעמים שהיא באה. ובנוסף באמת הייתי רוצה להיות מסוגלת לארח אותה יותר.

אם את מעוניינת תפני אלי במסר..

למישהי שהיא בודדה וזה צובט את הלב, לבין הקושי שבאירוח שלה כי לא מסתדרת עם הטיפוס שלה- זה קורה ומוכר ואכן מכביד. לדעתי, כדאי שתחשבי מה הכמות שאת יכולה לשאת - כלומר כמה פעמים בחודש את יכולה לעשות את המצווה הזאת ותיצמדי להחלטה הזו ואז תשתדלי לעשות אותה בשמחה- כמו התמודדות עם ניסיון שד' העמיד בפנייך. משהו שנראה לי חשוב כדי לעמוד בכך: לתחום את השעות! זה ממש חשוב ועושה את העניין אפשרי יותר.

איך, לדעתך, אפשר לתחום את השעות, אם היא לא לגמרי מכבדת את זה? בפעם האחרונה שהזמנו אותה זה היה בזמן ארוחת ערב. בעלי הסביר שבסוף הארוחה נצטרך לסיים כדי להוריד את מפלס האנרגיה בבית שונוכל אח״כ להשכיב אותה. תירוץ (אמיתי לחלוטין) פשוט ומובן, לא? במציאות, בירכנו. היא נשארה. שלחנו וליווינו את הילדים לצחצוח שיניים. היא נשארה. אמרנו בקול ״ילדים תגידו להתראות לX”. היא נשארה. קראנו ״ילדים, למיטה״. היא עדיין עמדה כאן. רק כשכבר הייתי בחדר עם חלק מהילדים, מוכנה לקריאת שמע, היא הלכה. אמנם בדוגמה הספציפית מדובר בעוד רבע שעה אולי בסה״כ. לכאורה לא הרבכ. אבל זה הטריף אותי. היה כבר ממש מאוחר. היינו עדיין לפני השכבה. היה לי ערב להתחיל. צורך להיות לבד. אני גם מרגישה שהסוד הוא הרבה בלתחום שעות אבל בתכלס זה לא ממש עובד 😔.או שמזמינים לארוחת שבת צהריים והיא כבר נשארת עד סוף שבת. אני לא מרגישה שזה נכון להגיד ״נשמח שתבואי... ושתצאי עד השעה X”. את מבינה?תודה רבה על המילים ועל ההזדהות.זה באמת עוזר לקרוא מאחרות.

כמו שאני יודעת שאם אני רוצה שיצא מהבית בשעה חמש אני אומרת לבעלי שצריך לצאת בין ארבע לארבע וחצי. ו...יוצאים בחמש אפס אפס 😁
ככה הפסקתי ריבים איומים שהיו לנו בנושא
תעשי אותו דבר
את רוצה שהיא תלך בעשר? תגידי לבעלך תברך בבקשה בתשע וחצי.
תעשו את כל הטקס של תגידו שלום ל .. וכן הלאה ועד שהיא תלך יהיה עשר. השעה שתיכננת בה.
מה שקורה שברגע שבנית על זה שתלך בעשר והיא הולכת בעשר ועשרים את עצבנית עשרים דקות.
אם תתכנני לסיים בתשע וחצי ותגידי לעצמך בלב- עד עשר היא תצא. והיא תצא כי זה הזמן שלוקח לה. ואת תהיי רגוע יותר.

שבתות אורות עכשיו תזמינו לסעודה שלישית ותזכרי לשנן לעצמך שהיא תצא רק אחרי הבדלה (בעלך יכול להציע להקפיץ או ללוות אותה )
ואני חייבת חייבת לומר כמה שאני מעריצה את הרצון שלך למצוא לזה פתרונות ואת החלום שלך להיות בית פתוח. וואו. זה מדהים בעיני. ה׳ ישלח לך ברכה בדרך הזו, בדרך שאדם רוצה ללכת מוליכים אותו והלוואי עלי שאיפות כמו שלך (שאיפות! לא מעשים.)
בהצלחה רבה!

במציאות אני פחות יודעת אם זה יעבוד לי. קשה לתכנן ולתחם הכל ככה. גם לגבי שבת, סביר שאם נזמין לארוחה היא תשאל האם היא יכולה להגיע גם לארוחות אחרות, כי אם היא עושה שבת כאן, אז היא צריכה סידור גם לסעודות האחרות. זה נכון שבתיאוריה אנחנו יכולים להגיד שאנחנו לא יכולים, אבל בפועל זה לא כל-כך קל, כשיודעים שמשהי לבד ושהסיבה היחידה שאנחנו לא יכולים יותר, זה שהנוכחות שלה לא נוחה לי. זה מורכב בקיצור... ותודה רבה על הסוף. זה ריגש אותי שראית אותי ככה. ואמן ממש!

ומבינה לגמרי את הקושי במצבים שתיארת. נראה לי שבנוסף לכך שאומרים מראש: עד שעה ... כי אז הילדים חייבים לישון וכד' אין ברירה אלא להזמין רק בערב שבת, כי אז אי אפשר למשוך שעות. מה קורה אם את הולכת עם הילדים ורק בעלך נשאר לשוחח איתה- היא תמשיך לשבת עד אינסוף?

היא אולי תחכה שאני אגמור עם ההשכבה ואצטרף אליהם לדוגמה. או סתם תדבר עם בעלי. היא קרובת משפחה מהצד שלו, אז יכול להיות להם על מה לשוחח, גם אם אני לא נמצאת ליד. תודה..

כשלא מתאים- להגיד בפה מלא עכשיו לא.
כשכן מתאים- לארח מכל הלב. נשמע שהיא קצת חינוך מיוחד בין אם מאובחן או לא, תרחמי עליה...
יש אנשים מסכנים בעולם. הכי אין מה להיפגע מהם.
גם לילדים אפשר להסביר שיש לה בעיה כל עוד היא לא פוגעת בהם- להבליג.
וכשנגמר האירוח שבעלך ילווה אותה החוצה בנעימות ובתקיפות.

(פעם שמעתי שלארח חברים זה נחמד אבל זה לא הכנסת אורחים. הכנסת אורחים זה מי שצריך. מי שאין לו איפה להיות... זו מצווה קשה יקרה וחשובה. תחשבי על זה)

אני ממש מרגישה שאיתה ספציפית יש עניין אמיתי של הכנסת אורחים, כמו שכתבת. הילדים שלי דווקא מאד אוהבים אותה ושמחים כשהיא באה. רק אני מתקשה בעצם. אני לא נפגעת ממנה ב''ה. היא לא בן אדם פוגע. אני רק חווה אי נוחות מאד גדולה. אנחנו בגדול מצליחים לומר ''לא'' כשלא מתאים. הבעיה היא כשזה כן מתאים. מגייסים כוח, מוכנים לתת מכל הלב את כל מה שאנחנו מסוגלים לתת באותה נקודת הזמן, אבל אני מרגישה שבאופן עקבי היא 'לוקחת' יותר ממה שאני מסוגלת לתת. לא מרוע כאמור. היא בן אדם טוב. זה כנראה נובע מחוסר תשומת לב או הבנה. בכל מקרה, זה מה שגורם לי לרתיעה להזמין שוב, רתיעה שגדלה עם הזמן. ושמאד מאד מעציבה אותי.

לא מבינה בזה אבל נשמע שאת צריכה חיבוק

 

נשמע קשה ככ ככ ככ ככ!!!!!!!!!

יכולה להרחיב בפרטי.
משהו שלמדתי מהלידה שלי ורק בדיעבד, לא לוקחים פיטוצין בלי אפידורל. לא סתם קוראים לפיטוצין "פיצוצים".
במקומך הייתי חוזרת, כי התעסקו לך במקום וחלילה לא כדאי שיתפתח זיהום.
אבל הייתי דורשת אפידורל. שלא יעיזו להכניס לך פיטוצין ללא אפידורל. בטח אם הגעת לפתיחה 4 שמאפשרת אפידורל.

חיבוק גדול

לא הייתי מייחסת לכך משקל כ"כ כבד.
אין יותר מידיי משמעות לחלומות בימנו, יש מס' כללים מאוד מוגדרים לפי הזוהר שנותנים משמעות לחלומות, שהם אכן אמיתיים ולא בעלמא.

משיעורים שיצא לי לשמוע בנושא, נשמע שזה ממש מהרהורי לבך..ומרוב שאת רוצה הכל מתערבב ומגיע לחלומות..

מאחלת לך שתחלמי טוב, ותקבלי טוב ותבשרי לנו בשורות טובות בקרוב בעז"ה!
שה' ישלח לכם פרי בטן בקלות ובבריאות!

דבר שני טיפולי פוריות אמנם מאתגרים (ברמה מסוימת. תלוי מה הטיפול, יש טיפולים לא קשים במיוחד בכלל)
אבל צריך לזכור כמה מדהים זה שיש אותם.
יש אנשים שנולדים עם שיניים ישרות ויש שעושים יישור שיניים
יש אנשים שרואים שש שש ויש שעושים לייזר בעיניים
ויש אנשים שמקבלים אוצר לוטו ילד בלי להתאמץ ויש כאלו שצריכים לקנות כרטיס לרכבת ולנסוע ברכבת הרים ארוכה בשביל לקבל את הילד הזה מה׳
אבל הילד הזה הוא תמיד מה׳. ברחמים ובידיים רחבות! באהבה! בדרך שתפורה לנו ובסופה הקבה מחכה לנו בידיים מחבקות ומכילות ואוהבות ומוסר לנו את אוצרו היקר ביותר ואומר לנו הנה. אני אוהב אני מרחם אילו נולדתם לפני מאה שנה לא היו לכם פתרונות. קבלו את אהבתי. הנה המתנה שלכם. ❤️
שולחת לך המוני כוחות ומאחלת לך שיבוא בקלות בשמחה ובבריאות ❤️❤️❤️

אם אלוקים היה רוצה, הוא היה מביא לי ילד טבעי
מזה בשבילו??? כלום!
הוא כל יכול.

קשה לי עם זה כבר, אני מאוד רגישה
ומעדיפה שיעשו לי הכול פשוט בהרדמה
כי אני פשוט לא מסוגלתת

בס''ד

 

יש חלומות מטלטלים... אומרים שאם חלום עושה לנו הרגשה לא פשוטה, טוב לתת צדקה.

 

כל הברכות של טוב גלוי לאלתר, יקרה!!!

קצת מלחיץ אותי העסק

את זה פשוט כי זה אותו הכאב שמופיע בשלב הזה של המחזור
מפעם אחת קשה לדעת בודאות

אצלי הכאב של המחזור ממש שונה, הוא חזק בטירוף אי אפשר לפספס , של עכשיו הוא קצת עמום כזה, ולפעמים דקירות

בצד ימין זה תלוי במבנה הגוף שלך..
את מרגישה אתזה בדרכ למשך יום פלוס מינוס? באמצע החודש?

בירור והבנתי שיש סיכוי שזה זה .. תחושה מוזרה
מפחיד אותי 'אולי זה בכלל לא קשור

אז זה בהחלט נשמע זה..
אל תדאגי, ותחכי לחודש הבא תראי אם זה חוזר על עצמו בתזמון הגיוני..
גם נשים שמרגישות ביוץ, לא כל חודש מרגישות.

לפעמים מאחורי העצבים,אפילו ההורמונלים,עומד רגש אחר. איזשהו כאב, פנימי יותר,חבוי יותר.
אפשר ברגע שאת עצבנית לעשות שיח עם עצמך מה את מרגישה ולהגיע לרגש הזה,ואולי לתת לו ביטוי,במקום להתפרצות עצבים.

ואז אנסה לענות לך מהמקום שלי איזו עבודה הייתי עושה עם זה..

אני יכולה להתעצבן שבעלי השאיר מלא חפצים על השולחן

אני יכולה לכעוס

ואני יכולה לחפור יותר פנימה ואז לפעמים יגיעו רגשות של:הוא לא רואה אותי,כבר ביקשתי כמה פעמים,הוא לא מקשיב לי, הוא לא אוהב אותי מספיק

וכאלה

זה לא חייב להיות אמיתי כמובן,זה רק רגש,אבל לפעמים אנחנו פוחדות לפגוש אותו

ואחרי עיבוד של לפעמים לפעמים אפילו אפשר לשתף את הבעל

מפחיד שזה מזכיר לי אותי 

אני מה זה מבינה אותך ואני ממש או כמעט עצבנית כמוך.
מהמון דברים.
אני לא מקבלת דברים כמובן מאליו.
אני מתמרדת וחייבת לומר מה אני חושבת בכל דבר שמעלה לי את הסעיף.

נגיד הקורונה:
כולם פסיכים ואין מגיפה.
סגר?
מה פתאום!

בקיצור ויכוח ועצבים על כמעט כל עניין.
וכן, גם אני בהריון.
לפני ההריון הייתי יותר שליווה (נראה לי)
אבל אני חושבת שהמצב של העצבים והבכי נתקעו אצלי וגם אחרי הלידה אני אהיה על פתיל קצר.

אני מנסה להרגע ע"י מוזיקה ושינה אבל זה לא תמיד הכי עוזר.

האמת שמעבר להריון אני לא כזאת, אבל בהריון הכרתי בעצמי הרבה צדדים חדשים, לטוב ולרע...

מה שלמדתי על עצמי עם הזמן-
*לא להתבחבש עם העצבים!! זה לא הזמן להסברים והתנצלויות. זה זמן להתנתק, ממש להסיח את הדעת (יוטיוב/ סודוקו/ ספר/ לישון[!] וכ'ו), עד שירגע. רק אחרי שנוגעים לחזור, וגם אז- לא תמיד מתאים להתעסק מיד בנושא ההוא, לפעמים צריך פשוט להתקדם הלאה.
*אישית מקפידה גם להתנתק פיזית, לעבור לחדר אחר או לצאת מהבית, כי כל עוד אני נוכחת אני עדיין בוערת ויכולה לקפוץ על כל דבר מהצד... אז אם קורה בנוכחות בעלי- מפקירה בידיו את השטח (בהסכמה הדדית, תאמיני לי שגם הוא מעדיף). אם אני לבד עם הקטנות- וואו, זה הרבה יותר קשה, כי אי אפשר לקום ולעזוב. אז מתחננת לקב"ה שייתן לי כח, ושמה מוזיקה/ משנה משחק/ יוצאת איתן החוצה וכו', ממש מחליפה סיטואציה לכולנו כדי להתנער קצת, בד"כ עוזר.
* אם אני לבד- זה כן הזדמנות שלי להתבונן בזהירות בסיטואציה, צריך לשים לב כי לפעמים זה במקום ועוזר באמת להתנסות קצת, ולפעמים ממש לא, ואז כמו קודם- להתנתק הלאה.
זה בעצבים עצמם.


עכשיו, כדי שהבית יוכל להכיל אותך במקום הזה, חייבים חייבים בזמנים שרגוע- לדעת להתנצל, לדעת להסביר את עצמך שאיבדתי שליטה וזה כואב לך ואת לא באמת רוצה להיות במקום הזה, לבטא את כל ההערכה שלך לבעל, להגיד שאת רואה שזה לא קל לו כשאת ככה, ובכ"ז הוא איתך ודואג לך. ממש ממש. לא לחסוך.
ועוד משהו שאני מקפידה- לא לגלוש לפסים אישיים כשאני בהיקף עצבים. זה הכי הרסני שיש, וזה באמת פוגע. ממש ממש להזהר בזה.
ב"הצלחה! שתזכו לברכה בשלום בית

כמה טיפים:
1. הקש ששבר את גב הגמל.
לפעמים הערה של הבעל בסוף היום ממש לא הייתה בעייתית. אבל הבוקר התחיל ברגל שמאל ( אם בכלל הצלחת לישון בלילה?), הבוס החליט שזה הזמן לתת הערה, האוטובוס/רכב שבק חיים אז הגעת הביתה מאוחר, הקאת את נשמתך והרעב לא פוסק אבל אין אוכל בבית כי הבעל החליט לעשות קניות מחר ולא אתמול, הבעל חוזר הבייתה וכל הקיטון נופל עליו...

צריך להבין מה הבסיס. צריך גם להסביר לשני (לבעל) שלא מדובר בכעס כלפיו אלא ברצף של ארועים שהביאו אותך לנקודת שבירה.

2. שורש הבעיה.
את אומרת שאמא שלך ואחותך כזאת. יכול להיות שגדלת בבית שבו צעקות, רתיחה וכעס בלתי נשלט לגיטימיים?
כשאמא כועסת על הילד בגלל שעשה משהו לא בסדר וצועקת עליו בצורה חסרת שליטה הוא למד 2 דברים:
א. מה שהוא עשה לא בסדר. פעם הבאה כדאי להחביא את זה מאמא אחרת היא תצעק עלי שוב.
ב. לגיטימי לבטא כעס בצורה של צעקות או פעולות חסרות שליטה.

הוא לא לומד כיצד לבטא את הרגשות שלו.
הוא לא לומד לזהות את הרגשות השונים בתוכו: כעס, תסכול, כאב ואפילו רעב או עייפות.
הוא לא לומד כיצד להתמודד עם רגשות חזקים.

גם אני גדלתי בבית שבו כעסים והתבטאות קשה היא דרך לגיטימית להוציא כעס החוצה במקום תרגילי נשימה/כדור עצבים/להרביץ לכרית וכו.

תחשבי על זה.

3. צריך לדעת שזה לא תקין. ממש לא תקין.
אם עכשיו בעלך סבבה עם זה - מעולה.
הילדים שלך עלולים לסבול מזה.
את עלולה להיפגע מזה בעבודה, בקשרים עם חברות, בקשר עם המורים בבי"ס של הילדים, במשפחה המורחבת..
אני לא שופטת אותך ואומרת שאת לא בסדר ותתקני את עצמך.
את צריכה להחתיט בינך לבין עצמך שאת רוצה או לא רוצה שינוי. לטובתך.
זה לא קל. זה ממש לא כיף. זאת דרך מטישה מלאה במהמורות, עליות וירידות. וזה לוקח זמן. המון זמן...
אבל זה ש ו ו ה
כל יזע, כל דמעה, כל מפלה, כל סטירה וכל הכאב. כל התאפקות. זה שווה.
את מקבלת את עצמך חזרה. את השליטה בעצמך. את האישיות שלך והרוגע הפנימי. זה חיים אחרים.

אני אישית עברתי את אותה הדרך. ועדיין נמצאת בה.
עוברת שלב שלב ולומדת לאורך כל הדרך איך להשתפר עוד ועוד. כי כל התמודדות חדשה בחיים זו הזדמנות לירידה ועליה (הריון, לידה, גידול ילד, מעבר דירה, מבחנים, עבודה חדשה, פרויקט חדש בעבודה וכ'ו) הם טריגרים שצריך לדעת איך להתמודד איתם.

ההורמונים בהריון (אחרי לידה, אמצעי מניעה, הנקה, מחזור וכו) גם לא עוזרים. אבל זה החיים שלנו. אנחנו נשים ומוצפות הורמונים כל יום מסיבות שונות. זה לא משתנה כל כך מהר. (אלא אם כן תעשי כריתת חצוצרות)
אני זוכרת את עצמי בהריון, אחרי הלידה, בשבועות הראשונים.. כל התקופות הללו מאוד מאתגרות. צריך ללמוד איך להתמודד איתן. איך לחיות איתן בשלום ולא להגיע לאפיסת כוחות ועצבים בלתי נשלטים.

4. כעס ועצבים זה כמו בקבוק מלא בסודה.
הכעס והעצבים הבלתי נשלטים דומים לבקבוק סודה שעולה על גדותיו. ברור שהכוס שהבעל השאיר על השולחן ולא שם בכיור זה לא מה שגרם להתפוצצות. אלא כל העצבים שנצברים אי שם בבקבוק.
צריך לבדוק מהם הדברים הקטנים שגורמים לצבירת כעסים קטנים כדי שהבקבוק לא יהיה כל הזמן מלא וגדוש.

אני אישית עדיין מתמודדת עם זה. מנסה להבין על כל אספקט בחיים שלי מה גורם לי לצבור כעסים ומתחים. בנתיים אני משתדלת לזהות את נקודות השבירה ולהרגיע את עצמי לפני או ממש מייד אחרי ההתפרצות.

5. הבעל הוא לא שק איגרוף.
הוא לא צריך לסבול מזה.
אני כן ממליצה לך להסביר לבעלך מה את עוברת ואיך הוא יוכל לעזור לך לא להגיע לנקודות שבירה ומנגד - מה לעשות או מה לא לעשות ברגעים הללו.
(אני לדוגמה צריכה את השקט שלי. שלא ידברו איתי. בעלי לעומת זאת ניסה לדרבן אותי לדבר וניסה להתקרב אלי כדי לנחם אותי. מיותר לציין שזה יצר מתחים והתפרצויות קשות... תנסי לפוקק בקבוק קולה שמלא גזים ועל סף התתפוצצות.. תביני מה קרה לנו בבית)

קיצר..
אני לא מטיפה בך ואת יכולה להתאלם לגמרי מכל מה שכתבתי פה.
כל מה שרשום פה הוא מדם ליבי ומניסיון אישי.
ואני כותבת פה בפורום ולא באישי דווקא כי אני חושבת שיש בכך תועלת לציבור הנשים באופן כללי ובפרט לנשים כמונו שסובלות ועוברות דרך ארוכה כדי להדיע לשלווה ומנוחה.

בהצלחה!

כל הכבוד !

ממש אישה חזקה הלוואי שאני גם אצליח בתהליך שלי עם עצמי 

אני מאוד מזדהה עם דובדובה,

אני למדתי הרבה להתאפק ולא להגיד תמיד את מה שאני חושבת,

בעיקר לדעת לשחרר ולא להתרגש מכל דבר, אפשר לקרוא לזה אדישה ?

וזה ק-ש-ה מאוד ק-ש-ה..

 

 

 

מה זה כדור עצבים ומה זה תרגילי נשימה? תודה

את נשמעת מאסטרית.

סתם יקרה...הכל טוב. תודהה רבה

מלאאת אנרגיות
בנאדם שמח, מוחצן, צוחקת המון
ו.... מתעצבנת בקלות (גם נרגעת מהר)
אצלי -

1. בעלי לא פח זבל, אבל (בהריון) אם "ברחו לי" העצבים - מהר מתנצלת, מחבקת, ומבקשת שיש לי לי וייקח "מקדם הורמונלי 😁"
לרוב מתגייסים מהר

2. אם אני באטרף - בורחת מהבית. שאף אחד לא יהיה לידי.
להיכנס לידר לא עוזר לי.
אומרת לילדים - אמא יוצאת להירגע.

3. אם זה בקטנה - מקלחת. תמיד עוזר לי.

4. כשקורה משהו - לחשוב מהר לטובה -
הילד שבר ביצה - איזה מזל שצריך רק לנקות בכמה שניות.
עפה כוס - וואו, תודה לאל שאף אחד לא נפצע.
אין מה לאכול - פותחת את המקרר ומודה בכז על השפע.
אין כוח לכלום - תודה על הכוח ל.... משהו שכ-ן עשיתי היום.

5. לקצר טווחים- עוברת לחשוב בטווח של שעה/ערב ל-א יותר מזה.

בהצלחה יקרה!!!
אני מתמודדת עם מידת הכעס כל החיים ובשנים האחרונות חווה התמתנות פנימית מאד משמעותית ונעימה.

אין לי מדי עצות. גם אני חוטפת מלא ג'ננות. אבל אין לי את הצד של האנרגיה והשמחה המתפרצת אז לפחות יש לך את החיובי. בטח לחכמות פה יש עצות. אפשר כמובן תמיד ללכת לטיפול.

אני ממליצה לך לפנות למרפאה בעיסוק מומחית בתחום ויסות חושי שתוכל לתת לך מענה

חיבוק על ההתמודדות נשמע שזה ממש מאתגר וקשה

לא נעים לי לפרט על גבי הפורום, אז את מוזמנת לאישי אם תרצי.
ובינתיים את מוזמנת לגגל על "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם את עצמך...

פעם הלכתי בגלל הפחתה ואמרו לי שבתשיעי יש פחות לעובר מקום לזוז..ואם יש 3 תנועות בחצי שעה זה בסדר, למרות שהייתי רגילה ליותר.
אבל בכל מקרה אם את לחוצה ומרגישה שמשהו לא - ישר למיון. אל תקחי סיכון.

הלכתי להעבדק וב"ה בסדר. הקופא אמר שזה כנראה מחוסר שתיה...

זוכרת שגם אני נלחצתי בחודש תשיעי כשירדו התנועות

והלכתי להבדק,ואמרו לי שיש פחות מקום לכן מרגישה פחות תנועות

ואיזה כיף שיש לך סביבה תומכת!

כן, זה סותר את כל שאר התחושות
כן, זה לא הזמן
ונמאס לי למנוע.

שאת מצליחה לשחרר אחיזה, לשחרר מהפרטיות
ולתת לאחרים לעזור לך

בטוחה שכשתתחזקי תוכלי לעזור לאחרות, לא פחות

שיר נוגע ומדויק.

וכיף לשמוע שטוב יותר
אלופה לגמרי!
שתמיד יהיה לך כח לקום ולהמשיך לצעוד

ויאא איזה כיף על הפגישההה
מחכה כבר לקרוא את הספרון שלך!!

אם את רוצה אני יכולה לשלוח לך את הקובץ שיש עכשיו (אם עוד לא שלחתי...)

 

 

עוד מישהי רוצה?

אני אשמח לקבל! אבל זה לא יעלה כסף? כי אם כן אחכה שייצא לאור

כרגע זה לא עולה כסף  

אשלח לך בהמשך. 

והצורה שלו מדברת את בין השיטין - כמו בטן עגולה של היריון...

ב"ה כיף שהדברים מתחילים להסתדר!
ומזל טוב לרגל התקדמות הספרון...
אמן שהשנה החדשה תביא איתה מזל והצלחה

ואת גיבורה ממש ממש ממש שאת נותנת לסביבה לעזור ⁦🌷

בס''ד

 

תודה, תודה שעדכנת אותנו. איזה משמח זה, לדעת שאת במקום יותר טוב ושהדברים ככה מתבהרים לכם!

 

אני קוראת את ההודעה הזאת ונפעמת.

 

כמה ענווה ופשטות. זאת יכולת נדירה כל-כך, לפנות כך לעזרה, ולקבל אותה.

כמה אומץ בבחירות שלכם.

כמה אמת.

כמה אתם עטופים ואהובים. איזה משפחות, איזה ישוב. אני בטוחה שכמים הפנים לפנים וגם הטוב שלך ושל אישך מקרין החוצה.

 

בע''ה תצאי מזה, ובע''ה תתרמי בכמויות לעולם!!! את כבר תורמת המון. ❤

 

 

 

בהצלחה ביום א'!

 

באמת עטופים ממש. 

 

ואמן.

כל הכבוד לך. באמת לא קל לקבל

ולפעמים כל כך צריך

נשמעת התגייסות מרשימה סביבך

וחזקה!
בהצלחה 😘

מבחוץ את נראית ככה!!

בעז"ה שיהיה לך הרבה כוח לגדול ולצמוח מכל הקשיים...

לדעת להודות בקושי ולקבל את העזרה הנכונה זו גדולה גדולה
שלא כל אחד מצליח לה....

הרבה בריאות

איך מתוך החושך את מצליחה לראות את האור?
ובעיקר - איך הצלחת לפתוח את עצמך ככה לעזרה?
ועוד בתוך כל זה - את מצליחה לקדם את ספר השירים שלך!
אלופה שכמותך ודאי תצליח לצאת מן הדיכאון לאור גדול ומדהים!!

איזה אישה אדירה. כמה כוחות לקום שוב חשוב מתוך תהום. מדהימה!!
ואיזה משפחות במקום מגורים מקסימים ב''ה. התמיכה כל כך חשובה!
שולחת לך ים כוחות! בהצלחה עם הספרון ושתדעי עכשיו רוגע וטוב!!

ומסכימה עם כל מי שכתבה שלדעת להיעזר זה גדולה. הפסיכולוגית שלי אומרת שלדעת לפנות ולהיעזר במיוחד במשבר ודיכאון זה חשוב מאד.
את מדהימה ממש.⁦♥️⁩

והיו רגעים שרציתי את הבלאגן שלי המוכר והביתי .

והמעון זה משהו שלא ביקשתי בכלל. 

והספרון זה משהו שנותן לי כח... 

ואני מעריצה אותך. ממש!!

וואוו וווואו
מה דעתך אחרי הספרון לכתוב עוד אחד על הדרך והסיפור שלך?
💕💕💕

יהיה בו כנראה גם קצת על הדיכאון אחרי לידה (השיר הנ״ל למשל).

 

או שלא הבנתי למה התכוונת.

עם תובנות ומחשבות. 

זה עוד לא גמור אבל זה הכיוון כנראה.

 

ואין מצב שאני כותבת על מה שהביא לגירושין 

וכל השאר כבר נמצא בקובץ... 

 

בקיצור אני שולחת לך

הלקום דורש מאיתנו כ"כ הרבה תעצומות נפש , בינינו לפעמים הרבה יותר קל להישאב לבור השחור ולשקוע בים הרחמים העצמיים, והרחמים מהסביבה. אבל לקום- זו כזאת גבורה!!!
את אלופה!
שהסכמת שיעזרו לך!!
שהסכמת לקום!

את אלופה!!!
איזה מהממת שהצלחת להתריע בזמן, לקבל עזרה
ולהצליח לקום על הרגליים
הודו לה'

סתם. את יכולה גם לפדל אם את בכושר טוב ורגילה לספורט. משוט לא הייתי לוקחת מחשש למכה. בכללי פשוט לא להתאמץ יותר מדי. תהני

כשרטובים לפעמים לא מרגישים כמה חם ולא צמאים...

פה זה שונה כי אין חשש להתהפכות אבל עדיין יש התנגשויות בין הסירות ויש כאלו שבכוונה נכנסים בך וחזק