או ישיבה ממושכת, גם ייתכן
יש משחות מקומיות- לא יודעת עד כמה זה יעיל
לשתות הרבה הרבה מים
תנסי למרוח מסביב טיפה וזלין
וכשאת בבית לשבת על קרח!! (לקחת קרח ששמים במקפיא ומוציאים כדי לשמור על דברים קרים. מהסוג שלא נמס מהר.. אם מישהי זוכרת את השם..) לעטוף במגבת ולשבת. לי זה ממש הקל ועזר
בנתיים תשבי על קרח, זה יעזור
ותנסי למרוח וזלין
או לקחת פד לשפוך עליו מים, להקפיא ולהניח באיזור
מקווה שיעבור לך מהר מהרר כמו שהגיע כך ילך
כבר הפעם ה-5 או ה-6 השנה
נמאס!
חוץ מדיאטת פחמימות אין מה לעשות?
אין לי כוח לעבוד קשה
גם ככה מלאה בהתמודדויות נחמדות 
ודבר נוסף אמרה לי מישהי (אחת שמבינה...) שיש לזה עיניין רוחני ופטריה עקשנית שחוזרת וחוזרת אומר שאני לא רוצה קירבה עם בעלי..
נכון שהייתי מעדיפה קירבה קצת שונה אבל נשמע לי היסחפות חזקה מידי. (נזהרת מלומר קשקוש)
מה אומרות? יש קשר?
וד"א זכור לי שהיתה משהי ששאלה כאן בעבר אם זה מפריע לקליטה להריון וענו לה שלא.
אז כן
זה מאוד מאוד מפריע.
בטח אם יש הפרשות מרובות שמפריעות לזרע להתקדם בצורה טובה לביצית.
אחרי שבועיים מעייפים ומורטי עצבים, בין שליחת מסמכים לאישור כדי לקבל טופס 17 על ניתוח כפתורים ואנדואידים.
רודפת אחרי כל העולם, ואין אישור.
היא אמורה לעבור אותו עוד שבוע וחצי ועדין את ההתחייבות אין.
לא יודעת מה לעשות כבר, הגעתי עד תלונות הציבור ושום דבר לא עזר כדי לזרז את זה..
מתחילה להתייאש כבר מהמרדף אחרי זה ושום דבר לא עוזר!!
כבר אין לי כוח לכל הטלפונים והמרדפים האלה..
אופ
וכבר נמאס לי אני כן מתחילה לבדוק קופח אחרות נמאס לי..
אחרי שבועיים מרוטי עצבים ותסכול, היום סופסוף זה קרה
הרופאה שלה דיברה עם מישהי שם והופ יש טופס 17
נפש חיה.)
( מלאא זמןןן. שלא נגיע לזה בעה. קשה להיות אסוריםPandi99רוצה רגע לדבר על הצד של הבת.
אני עדיין אמא צעירה בעצמי, הגדולה שלי ביסודי
אבל כן משו שאני חושבת
בעיני הגיוני ונכון וטבעי שהבת תשתף את האמא שלה בהריון לפני שזה בטן ענקית שכל העולם יודע
אני מתארת לעצמי שיגיעו עכשיו כל מיני מתנגדות.
אבל מרגישה שהכרת טובה ותודה לאמא שגידלה והשקיעה וטיפחה כל השנים (גם אם יש לנו טענות כאלה ואחרות כלפי דברים מסויימים שהיו)
זה לשתף בהריון.
כמובן לא מדברת על לשתף כשרואים 2 פסים (אם כי יש כאלה שזה מתאים להם)
אלא הגיוני בעיני אחרי שליש ראשון, מתישהוא בשבועות 12-15-18
לשתף.
מצד כיבוד הורים.
מצד אמא שחושבת ודואגת ואוהבת.
אני אישית קשה לי לספר על הריונות לסובבים אותי. אוהבת שזה אישי והבטן יוצאת לי מאוחר
אבל מרגישה שלהגיד לאמא זה ממש כיבוד הורים, ובשמחהה רבה אני עושה את זה בערך בשבוע 14.
(מסייגת, לא מדברת על מקרים של טיפולי פוריות או המתנות ארוכות או הריונות בסיכון ששם יש בוודאי שיקולים נוספים לספר. מתכוונת בנורמה)
כאילו נראה לי שנכון שזה לא יגיע למצב שהאמא רואה בטן ומתלבטת אם לשאול. נראה לי ממש לא נעים ומביך כאמא. וגם אחרי הנישואים ובתוך הזוגיות יש מקום לכבד את ההורים
כי כבר קודם הבת תספר לאמא שלה.
יש לי חברה שסיפרה לאמא שלה על הריון בשבוע 24 והאמא נפגעה מאד. תכלס יכולה להבין למה...
בשמחה בבריאות
בע"ה
והלוואי שנהיה כתובת לילדנו בכל דבר ועניין בכל גיל
יעל מהדרוםכי לעולם חסדו
תנסי להבחין אם זה צרחות סתם שלא בא לה הרגע להחליף, או שזה של סבל ומשהו שכואב לה..
להביא ממתק שהיא אוהבת לפני כן.
הרבה זמן לא הייתי פה.
מה שלומכן?
לא מאמינה ששוב חודש אלול.
חודש מרטיט. מכניס בי סוג של חרדה.
כל הנגיף הזה.
השנה המילים "מנע מגיפה מנחלתך" מקבלות משמעות ככ חזקה.
לפני שנתיים בערך כשהבן היה בן 9 חודשים. בחודש אב אלול ככה, כבר הרגשתי כמיהה להריון נוסף
ובר"ה התפללתי להיקלט להריון.
וישתבח שמו - ביום כיפור כבר התפללתי שההריון יהיה תקין.
היום המתוקה בת שנה ו-8
מייחלת שיקרה שוב!
תפילה לא שבה ריקם.
מתפללת שכל מי שרוצה וכבר כמהה לנסיך/ה נוסף
שכבר החודש נזכה להיקלט בקלות ובידיים מלאות!!!
מה שלומך את? אני ב"ה!miki052miki052miki052ב"ה שמחה ומאושרת יום יום.
היתה איתם תקופה שב"ה עברה
משפחה מיוחדת שמזככת אותי 
, אבל ב"ה, ה' עזר ומצאתי את השביל הנכון.
תודה לאל.
מה שלומך??
אמא גםכן.. השלב הזה...
אם זה לא קבוע,הגוף לא מתרגל. וגם אם כן, לא תמיד הגוף מתרגל בלילה ועדין אנחנו מלאות
anonimit48
