פורום הריון ולידה (עמוד 2644)

זה לא שיננית אם צריך עושים טיפול שיניים בהרדמה כללית אבל נראה לי שמחכים לגיל קצת יותר גדול

אבל שאלתי בטלפון את המרפאת שיניים והם אמרו שזה בטח אבנית וזה שיננית
יכול להיות ששחור זה עששת? ואז איך מטפלים בזה?

אם המצב די בסדר לא עושים כלום מחכים שיפלו אני מכירה ילדים בני 3 4 שעשו טיפול כנראה כדי שזה לא יפגע להם בשיניים הקבועות בהרדמה מלאה פשוט עוקרים אותם ואם זה רק חור אז כמו אצל מבוגרים סותמים

מעבר לזה - לא עושים עם זה כלום,
כי רק שיננית יכולה להוריד את זה, וגם זה - לתקופה קצרה...
מחכים עד גיל 5-6 ואז הולכים לשיננית....
(מניסיון)

כי זה נראה לא משהו:-/

השאלה מה עושים שזה מכוער

כמו נקודות שחורות בשיניים. היינו אצל כמנ רפואי שיניים ואמרומשזה חיידקים בריאים ששומרים על השן. ועדיף לא להוריד את זה ( שמתי לב שזה נעלם עם הגיל) , אאכ זה מפריע וילדים צוחקים על זה ומעליבים את הילד

נכון, יש כאלו שנלחמות על הנקה
ויש שנלחמות ולא מצליחות
ומתבאסת
אבל מתבאסות למה? כי רוצות!
ואת רוצה לשלב
וזה הכי בסדר בעולם ומובן לגמרי!
עדיף ילד עם אמא של מה ורגועה מבחינה נפשית שמקבל תמ"ל. במיוחד שזה רק תוספת ואת כל הדברים הטובים הוא מקבל בהנקות שאת כן מניקה.
אז תכניסו מאוזן אחת
תוציאי מהשניה.
את האמא
רק את יודע. מה את מרגישה
ואיך את מסתדרת עם זה.
וכל אחד הוא שונה
ולכל אחד מתאים משהו אחר!

מציעה לך לקבל ידע בנושא ולפי זה להחליט.
מה ההשפעה של בקבוק תמ"ל בהנקה? של כמה בקבוקים? של בקבוק שאוב?
איך הכי כדאי לעשות את זה נכון אם כן נותנים בקבוק כדי לשמר את ההנקה?

וגם לחשוב מה השאיפה שלך מהההנקה
יש כאלה שרוצות להניק לפחות שנה ויותר,ויש כאלה שעד סוף חופשת הלידה וזהו.

בגלל שכן יש השלכות למתן בקבוק,כדאי לבדוק, לקבל מידע,ולפי זה להחליט

זו תחושה מאוד מוכרת שנמאס כבר מהאינטנסיביות והחיבור האינסופי הזה.
זה קשה. זה מאוד קשה להיות ללא שום חופש לעצמך.
את נורמלית והרבה אמהות חוות את זה
(אולי גם כאן קשור לחץ חברתי. באמת שלכולן כמעט קשה.רק לא תמיד רואים ולא תמיד באותו אופן)
מה שלא תחליטי לגבי הבקבוק,אז חשוב לפרוק. כאן.לבעלך.לחברה. לכתוב על דף

תמיד יהיו מצקצקים
והערות
ושיפוטיות
מה שהכי טוב לך יהיה גם טוב לתינוק 🌷

אני בדילמה דומה, לפעם הבאה שתהיה. כי מאוד סבלתי בהנקה, מאוד. אני לא יודעת אם היה שווה להילחם את המלחמות שנלחמתי.
נכון שהנקה זו התזונה הכי בריאה. אבל אמא רגועה ושלימה עם עצמה זה מעל הכל.
החלטות טובות ותנסי להקשיב לעצמך!

לא להגזים.
את יכולה לנסות בקבוק אחד ביום ולראות איך הולך. אם את רואה שזה פוגע בהנקה והיא מתעצלת לינוק אז תפחיתי. אם זה לא פוגע את יכולה להמשיך ואפילו לתת פה ושם יותר.
מישהי פה פעם כתבה שהיא נותנת בקבוק פעם בכמה ימים כדי שלא יהיו סרבני בקבוקים. חבל שלא שמעתי על זה עם הבת הגדולה שלי..
ותודה גם לחכמות הפורום שהאירו את עיני עם הבת השנייה שבקבוק יכול לגרום לה לא לרצות לינוק.

בקיצור, יש לזה יתרונות, חוץ מזה שקצת שחרור לאמא זה יתרון ענק.

הכי הכי חשוב אמא רגועה נפשית...
אם ההנקה גורמת לא להרגיש שלמה עם עצמך אז אל תעשי את זה.
הבריאות הנפשית שלנו כאמהות הכי חשובה להתפתחות התינוק ,תאהבי אותה תחבקי אותה.
ממש ממש לא חייבת להניק ושכל מי שאומר לך לא חבל תנסי לנשום ולהעביר את מעל הראש שלא יכנס אלייך ויבלבל אותך
♥️♥️♥️

מצטערת על המילים החריפות, אבל לדעתי, הנקה לא שווה תסכול/לחץ נפשי כמו שאת מתארת פה וכו' של האמא! לא, את לא צריכה לסבול בגלל הנקה! נכון שיש וקוראים עליהן פה הרבכ בפורום על כאלה שהתאבדן על הנקה ואם הן רוצות בכך אז מצוין! אבל, וזה אבל גדול, נשמע מפה ש*את* לא רוצה להץאבד על כך במחיר נםשי שכזה. זה מכביד עלייך. זה קשה לך. אז תעשי מה שיתן לך מנוח לנפשך!!! את כל ילדיי לבנתיים הנקתי במשך כחודשיים. כולם בריאים בגופם ובנפשם. קשורים אלי ודבוקים אלי(יעידו על כך כל משםחתי המורחבת שאומרת לי שיאללה הם מידי) הם חכמים, פקחים ולא ארחיב עוד במעלותיהם..
אבל לא רואה שום דבר שהם נופלים בו מאלה שינקו עד גיל שנתיים! וח"ו לא באה פה לזלזל ביונקים עד גיל זה זה בוודאי ברכה! אבללללל באה לתת קונטרה לכל המצקצקים בלשון(שגם אני עברתי) ש.. מה, כבר הפסקת?? אבל היא עוד קטנה? לא חבל? זה ככ טוב לה?
אבל לי זה לא טוווווווב! גמני פונקציה פה! על אף שילדתי ונונתת את כולע לילדים ובאהבה רבה גמני עדיין יצור חי שכדי שאתן להם את כולי אני צריכה לדאוג גם לעצמי!
אז תעשי לעצמך טובה ,אמא יקרה שאת, סנני את כל ההערות, את ורק את עושה הכי טוב לילדים שלך! ותעשי רק מה עושה לך אישית טוב.
נסי לשלב בקבוק אם ככה נראלך ותראי איך זה הולך..
שום דבר לא סוף העולם והכל יהיה בסדר!
בהצלחה רבה בכל אשר תחליטי!

גם אם תניקי בלעדית. וגם אם תשלבי. וגם אם תתני תמ"ל.

תעשי מה שטוב לכם.
ואת לא צריכה לתת הסברים לאף אחד.

הלוואי שהייתי שומעת אותן בזמנו...

למה מתרגשים מאנשים ומצקצוקים בנושא ההנקה
אני לא הנקתי אף תינוקת שלי ואף פעם לא הרגשתי צורך להתנצל בפני אף אחד / בפניי
לא התחברתי להנקה וזהו.... איפה הבעיה?
תלכי עם הלב שלך❤

שזה בא ממקום לא שלם או מבואס מההחלטה.
כלומר, הייתי רוצה להניק אבל יש סיבות (טובות!) שבגללן אני לא. אז כל רעשי הרקע האלה מגבירים את הבאסה שכבר קיימת.

תכניסי לך היטב לראש.
את 2 הילדים שלי הפסקתי להניק באיזור גיל 4 חודשים כי הרגשתי שזה גדול עלי!
לא הצלחתי להיטהר עם גלולות הנקה. קשה לי מאד התלות הזו בי. קשה לי לקום בלעדית בלילה וזה בסדר גמור!
הילדים שלי מאושרים בריאים ושמחים.
כל אישה מכירה את עצמה וצריכה לעשות מה שנכון לה. לא מה שנכון לסביבה שלה.
להניק בלעדי, לא להניק בכלל, לשלב. כל אחת והבחירה שלה.

בסקירה בעז"ה תראי שהכל בסדר

אבל עד שהם לא יוצאים אנחנו לא רגועות

והאמת,גם אחרי שהם יוצאים אנחנו לא רגועות ;) 

ילד מביא איתו שמחה אינסופית,וגם כל כך הרבה דאגות 

חיבוק,את כל כך מובנת

בדיקת דם להריון בדרך כלל חוזר באותו יום, אולי יה עיכוב קל מאמינה שתקבלי במשך היום את התשובה.
יכול להיות ביוץ מאוחר ואז יש עדיין סיכוי שזה הריון, ויכול להיות שהמחזור מתעכב סתם, זה קורה לפעמים.

רק הזמן יגיד... בשורות טובות!

לא בטוח שהרופא יוכל לתת תשובות...
רק הזמן.
ובאמת מוזר שלא הגיעו התשובות.
תבקשי הפנייה חדשה בכל מקרה, אם לא יגיע היום תעשי שוב מחר..
בהצלחה!

ממש מוזר לי,
בהריון הקודם( שנגמר בהפלה) הגיעו התשובות באותו יום אחר הצהריים, מה גם שהאחות אמרה לי שיגיע באותו יום.
בכל מקרה הולכת לרופא היום אז אבקש ממנו.
תודה רבה!

רק זה יוכל להעיד מה מצבך כרגע.
בנוגע למיחושים זה הגיוני ונורמלי ולא אמור להדאיג בכל מקרה.
קורה גם למחזור הכי מסודר שהוא מתעכב לפעמים.

והלוואי וזה יהיה בשורות טובות!
באיחור של 5 ימים, בדרך כלל אמורה לצאת תשובה חיובית גם אם הבדיקה לא על הבקר ואם שתית.

יחד עם זה יכול להיות גם ביוץ מאוחר שזה אומר שאולי ההריון נקלט יותר מאוחר מהזמן הרגיל,
או שלא נקלט אבל המחזור מאחר בעקבותיו....


בשורות טובות!

את הבדיקה הביתית עשיתי אחרי איחור של יומיים.
זה כל כך קשה החוסר ודאות אבל מבינה שאין מה לעשות פשוט לשחרר ולחכות.

זה שונה באמת...

ואכן ככה זה עם הריון
ובעצם עם הרבה דברים בחיים

לשחרר ולחכות

אז ב"ה הגיע תוצאה חיובית!

שיהיה בקלות ובהצלחה וייגמר בעיתו ובזמנו באושר ועם ידיים מלאות!

בעזרת השם!

ואני חושבת שאם היה מוכח שבדיקות ביוץ מגלות הריון- הרבה היו בודקות כך, אבל זה ממש לא מוכח.
אז לדעתי אם חושבים שיש הריון- כדאי לבדוק בבדיקה שמיועדת לכך

לי פעם יצא חיובי שהיה הריון אבל ממש חיובי וזה לא מחייב ולא אומר כלום

תאורטית הייתי אמורה לבייץ לפני שלושה ימים...

אצלי גם תמיד יש פס בהיר עד הביוץ שהפס ממש מתחזק

יש לך את זה!

מזלו של בעלי שאני קרובה לבטטה, אבל מידי תקופה חוטפת ג'ננה למה הוא אף פעם לא יוזם כלום ואם אני לא מארגנת כלום לא קורה. 

 

הזכרת לי את השיר של אריק איינשטיין, אבל אני אוהב להיות בבית, עם התה והלימון והספרים הישנים.

תראי, זה יכול להיות מאד מעצבן, אבל רוב החיים הם שגרה, לא?
זה שאת יוזמת לא נראה לי נורא, אבל אם הוא לא עוזר בכלום אחרי שאת כבר יזמת זה יותר מאכזב וגם מגביל מעשית. לא יודעת מה לומר. אולי תבדקי, אם יש סוג של דברים שכן מושכים אותו לצאת?

גם כאלוו שנורא חברהמנים בתור בחורים לפעמים הופכים לבטטות אחרי החתונה 🤭
יקירה
אין פתרון קסם
קודם כל קבלי חיבוק

אבל תכלס, את צריכה להבין שככה הוא ולנסות לפעול בתוך הקיים.
גם אצלינו אני זאת שמחליטה מתי נצא ולאן.
אני זאת שמחליטה מתי נאכל ומה וכמה
אבל אני מעבירה לו רשימה- תקנה זה וזה
תשאל כל ילד מה הוא רוצה בסנדוויץ ותכין.
תביא מהמחסן את הכסאות המתקפלים ותשים באוטו.
עם השנים והתרגול הוא השתפר ויש דברים שהוא עושה כבר בלי הכוונה. אבל זה עם הרבה תרגול.

תחליטי את שנוסעים ומה מתחשק לך. תגידי שבוע הבא אנחנו יוצאים ביום חמישי. תדאג בבקשה לרכב. אם הוא שואל מה ולמה תחייכי ותגידי לו יש לך שבוע להתארגן על זה תבדוק בגוגל. תשאל חברים. הנה טלפון של חברת השכרה.
תחזיר בבוקר ותצטרך לאחר קצת ללימודים כי היציאה הזו לשובה לי.
בלי להתווכח הרבה ובלי להתעצבן.
ובעיקר בלי בלי בלי לצפות שהוא יהפוך להיות מה שהוא לא. תמצאי איפה בתוך מה שהוא כן הוא יכול לעשות דברים.
תטעין את המצלמה
תכין סנדוויצ’ים
שים שתיה בפריזר
יש מלא מלא דברים שהוא יכול לעשות בלי להיות היוזם והחברה מן
ולאט לאט היציאות יכנסו לכם לשגרה (יחסית, פעם יצאנו פעם בחודש פלוס וזה היה נחשב הרבה. עכשיו בקורונה... קבורים בבית)

ואם תרשי לי להיות בוטה... לא כתוב בשום מקום בתורה שמה שיש לך בין הרגליים קובע אם אתה יוזמתי או בטטה 🤭 זה אופי... אז לפחות את ההרגשה שזה לא גברי תעיפי כי סתם חבל על ההערכה שלך כלפיו כגבר.

אבל כן רוצה להנות מהחיים.

הוא בילדותו היה יוצא המוןןןןןן, לים עם אבא, פעם בחודש נוסעים שבת לסבתא, טיולים בשפע בחופש הגדול.

איפה אני ואיפה הוא. אולי הוא כבר שבע מטיולים

 

עוד לא הבנתי מה מהנה בלשבת עם רגליים למעלה ולפצח פיצוחים. וכנראה שגם לא אבין.

תתפלאי אבל הוא ממש עוזר בבית. כלים, מקלחות, סדר אפילו מפעיל כביסה. הוא מדהים!

אבל היציאות

היציאות

היציאות

ההנאה, הרגיעה מהחיים, המפל המשתפך לו, החזה עוף על המנגל, לשבת מול הים עם פירות העונה, (נסחפתי לי מערגה לטיולים )

בקיצור - ל-ה-נ-ו-ת.

וזה לא הוא. הוא בטטיאדה בעם.

ולי זה כמו אויר לנשימה בתוספת חסך מהעבר..כך שזה צורך נפשי.

מטריף לי את הדעת התשובות כמו "אם אני אכין יחסר לך דברים" כאילו מה?? אתה ילד?

אבל לוקחת את העיצות שכתבת.

בחודש הקרוב אנסה אותם.

הלוואי שיעזור.

תודה!!

ו....אכן לוקחת חזרה את מילותי שזה לא גברי...צודקת...נזכרתי שיש לי אחות בטטה כזו כך שעל בטוח חוזרת בי

 

אני חושבת שיש פה שתי דברים

הרצון שלך להנות מהיציאות

הרצון שלך שהוא יזום אותן

אז בואי תתחילי מעצם ההנאה מיציאות. הרי מפל משתפך וחזה עוף שרוף במנגל יחד עם פירות העונה וריח זבל פרות ;) מהנים ולא משנה מי הכין אותם נכון?

אז קודם תתחילו לצאת

את תיזמי

תני לו משימות

ותהנו. פשוט תהנו מעצם היציאה

 

השלב הבא זה שהוא יזום קצת. אולי זה יעבוד, אולי פשוט תגלי שכיף לך לצאת ולא חשוב מי יזם

 

וכן יש מקום לתפוס אותו לשיחה ולומר כמה היציאות חשובות לך, ואת מבקשת שהוא ישתף איתך פעולה בבקשו שלך ויעזור לך להתארגן אליהן. תעשי לו קצת מצפון כמה שהוא נהנה פעם

תגידי לו שתביאי לו פיצוחים וקולה לשבת עם רגליים למעלה על איזה סלע ולהתבטל לו... חחחח.

ובאשר למנגל. בעלי עד היום לא יודע. אין מנגל. גם אני מסבכת מזה

אנחנו נהנים גם בלי זה 

 

 

ששש, רק שבעלי לא ישאל למה אני צוחקת

עד לפני שכתבתי את ההודעה הייתי ממש עצבנית

ועכשיו גרמת לכעס שלי לרדת ממש

ופשוט להנות ממה שיש.

ואפילו העצבים על זה שאני יוזמת התכהו.

תקשיבי את אלופה!!

חבל שאת לא לידי בחיי יום יום.

תודה על העיצות החכמות, איישם אותן בעז"ה

בול אותו תיאור.
אנחנו היינו בייעוץ זוגי כי הרגשתי שנגמר לי החמצן. שנעלמת לי החיות.
ולא, חברות זה לא אותו דבר.
והתשובה צאי עם אחותך.
כפרה אני מאוד נהנית עם אחותי אבל לא התחתנתי איתה.

בייעוץ היועצת דיברה על הצורך בדלק. וגם כל עוד דברים שהוא התלונן עליהם שבעצם זה מעגל שמזין את עצמו ואם הוא לא יתאמץ לשמח אותי ולגרום לי להנות איתו אז נשאר תקועים לנצח באותו מקום.
אז זה נתן לו דרייב כי בזה הוא ישיג את מה שהוא רצה. אז שווה לו.

וזה השפיע עליו. בהתחלה ממש ממש מאולץ שהיה עוד יותר גרוע ובכלל לא נהניתי מהיציאה אבל עם הזמן נהיה זורם קצת יותר וזה ממש נחמד.
אז נכון שהוא לא ייזום נופש רציני, אבל מדי פעם יציאה לבית קפה, אירוע תרבות שהוא יודע שאני אוהבת, טיול פיקניק שטח של שישי בבוקר זה הוא כן יוזם.

את הדברים הרציניים אני יוזמת וחלק מההכנות זה הכנות נפשיות- מה מטרת היציאה וכו' אם זה עם ילדים אז הוא אמור גם להפעיל אותם ולחכות בתור וכו'
ממש תיאום ציפיות.
בסוף אני חושבת שגם הוא נהנה.
אה ואני לא מצפה שיזום או שיצא מגדרו, העיקר שיצליח לשתף פעולה (ולא יתקע על רכב שכור כן או לא)
אני חושבת שבסוף הוא גם נהנה קצת מהיציאה אבל בעיקר נהנה מאשה ומשפחה שהתמלאו בדלק.

בקיצור אני ממש ממליצה על ייעוץ זוגי, אולי אפילו תמצאו הרצאה בנושא או מאמר. אבל אני חושבת שאם זה ממש בוער בך ואת משתוקקת לשינוי, אז הכי טוב זה שיחה אישית שלכם כזוג עם יועץ (לא צריך להגיע לסף גירושין כדי ללכת לייעוץ זוגי ואם באים בגלל משהו נקודתי זה יהיה קצר ולעניין)

למה את מתכוונת ייעוץ?

 

וד"א ברור שהוא נהנה. תמיד אח"כ אומר לי כל הכבוד לך שהתעקשת, אומר כמה נהנה.

אבל כמה אפשר להתעקש?

היינו בייעוץ זוגי.
חיפשנו המלצה על יועצים זוגיים באיזור שלנו, שמענו קראנו. קבענו פגישה, נפרדנו מכמה שטרות,
פתחנו כל מה שהצטבר על הלב והיועצת הצליחה לעשות לנו סדר ומה גורם למה ומה הנקודה ממנה אפשר להתחיל לצאת.
בלעדיה לא הצלחנו להגיע להסכמה מה צריך לקרות כדי שנצא מהפינה שנתקענו בה. בקושי הצלחנו לדבר על מה שמפריע מרוב תקיעות.
חבל להגיע למצב קשה. יש בעיה, לא מצליחים לבד לשקף ולהניע לשיתוף פעולה, ייעוץ זוגי מאוד יכול לעזור בנקודה הזאת.

לבד זה לא היה קורה. היא הצליחה לרתום אותו לשינוי ולגרום לו להבין שהוא חייב לאוורר אותי כדי שאני אוכל להכיל את הצרכים שלו.
לפני כן הוא פשוט לא הבין מה הבעיה לשבת על הכורסה ולפצח גרעינים ביחד. זה מהנה. החשיבה הייתה בשני קווים מקבילים.

אני ובעלי זה אותו דבר אבל הפוך

יש כאלה שטוב להם בית בלי אטרקציות

 

לפני בחילות זאת לא הייתה בעיה. מתוך 3 מנות שנשארו לבחירה הייתי מוצאת משהו.
עכשיו לא תמיד.
כשאני באה מוקדם יש 6-7 מנות לבחירה, מתוכם גם דגים שזה הכי טוב לי.

לפעמים יש אופציה לשלם למנה נוספת וזה הכי פשוט

החברה משלמת לפי מספר המנות שהוזמנו.
נגמר באסה.
נשאר נזרק.

בפועל תמיד נשאר משהו גם כשיש אורחים אבל לא תמיד המנות נשארות זה משהו שאני יאכל נגיד שניצלים, לזניית בשר (אחרים דווקא מתלהבים אבל עובדה שמנות אחרות נגמרות מהר יותר)

אולי את יכולה להביא איתך פיתה, ואז אם יש נגיד שניצל/חזה עוף/פרגית לשים בתוך הפיתה

בטוחה שיש עוד אנשים כמוך שלוקחים יותר. נורמלי לגמרי בעייני

אולי דוקא את רגישה לשמן או לחומר שאת מורחת וזה גורם לך שששורף

הייתי מספיק מובנת.

 הכאב הוא רק בפעמים הראשונות. אחרי כשבוע מקיימים כרגיל ובלי שום כאב.

מרגיש כאילו המחזור הוא זה שגורם לרגישות

 

תודה על התגובה

בלילה. קרח עזר לאלחש 

יש לך!! ואיזה הסתכלות חיובית!! אמן ה יברך אותך בזרעא בר קיימא בקרוב! מגיע לך נשמה.
לגבי הכאב. אף פעם לא מזיק לבדוק. לכי לרופא נשים שיאבחן.

אם כן זאת יכולה להיות הסיבה

אצלי השיח אברהם הרחיק את הטבילה בשבוע🥺

בשאר החודש גם רק שמן מספיק בלי כאב

יחסים לא מעלים ולא מורידים אם בין כה וכה הייתם צמודים בכל הימים האחרונים.

ההדבקה נגרמת דרך מערכת הנשימה.
לא דרך איברי המין.

מוזר. זה מחלה של דרכי הנשימה, למה שידבק דרך נוזלי מיי

דרך נוזלי גוף.
הפרשות למיניהן, רוק, רטיבות של העיניים.
אז גם נוזלי מין כמובן.

מגיעה לכל הגוף ומשפיעה על מערכות שונות, למשל יש לעיתים פגיעה נוירולוגית

הנזק שנגרם לרקמות האחרות הוא לא בגלל התפשטות הנגיף אלא בגלל נזקי "משנה"- עקה חמצונית, זיהומים חיידקים משניים וכד'. קראתי את זה אבל לפני חודשיים, יכול להיות שמאז מצאו דברים אחרים.
כמובן שעוד לא יודעים מספיק ועדיין הדברים לא ברורים...

את צודקת, באמת מצאו נוכחות של הוירוס בcsf(הנוזל בעמוד השדרה)

וזה לא סותר את זה שכנראה הכניסה לגוף היא אכן דרך מערכת הנשימה ומשם הוא יכול לנדוד לשאר האיברים

ההדבקה היא דרך האף, הפה, והעינים

יחסים זה לא שונה בהרבה מלישון, לאכול יחד ולהשתמש באותם שירותים.
אם הוא חולה היה לו מספיק הזדמנויות להדביק אותך..
ואם יש רק תסמין אחד ולא היתה חשיפה בכלל הסיכוי נמוך

אבל לא יודעת מה ההוראות הפורמליות בעניין

מילא אם הייתם מבודדים אחד מהשני אז אפשר להגיד שעדיף שלא תתקרבו כי עד עכשיו שמרתם מרחק עד הבדיקה
.. אבל אם הייתם בקירבה..

אם הם ישנים ביחד זה כמעט אפסי שלא תדבק במידה והוא מדבק.

לא יודעת אם אצל כולן אותם מחירים. בטח זה משתנה בין אחת לשניה. אבל הטווח הוא כמה מאות.
בהצלחה לך! שיעבור מהר כי זה סתם מעיק ומפריע לכיף של ההנקה..

אבל מאד יכול להיות גם סדקים. היה לי גם וגם ובשתיהם יש כאב כמו שהיא מתארת...

קבעתי למחר עם יועצת הנקה שמגיעה עד הבית.. מקווה לטוב. בינתיים מורחת משהו אנטי פטרייתי, למרות שפחות נראה לי פטריה כי אז זה היה עובר לפה שלו ולפטמה השניה גם. זה משהו שבא והולך אצלי.. כנראה אחיזה לא טובה או משו

שוב ממליצה על ליסה שץ 5 7 3 8 9 1 5 2 5 0
מאיזור ירושלים

מומלצת ביותר
נראה לי סביב 400, יש החזר מהקופח כמדומני

וגם שמעתי על ליסה שץ.
@להבת-כוח המליצה עליה פה פעם

סגרתי כבר עם משהי אחרת, גם מאד מומלצת..
בוא נראה מה יהיה.

יש גם רשימה של כל היועצות הנקה לפי מקומות באתר של האיגוד שלהם

ויש גם רשימה באתר של החנות הנקה טובה

חיבוק יקרה

 

רק תקחי בזהירות
לי זה שיבש הכל
דימומים שלא פסקו...

זה משבש את התפקוד שלהם

איזו מודעות מהממת
אני לא יודעת מה לענות לך
מניחה שזה קשור במי שלקח את מפתח? את יודעת לזהות מי זה ולמה זה קרה?
❤️

לא עזר.
אולי אני צריכה עוד טיפול.
אין לי כחחחחחחחחחח

אבל כשזה מצליח זה שווה ❤️

איזה מודעות עצמית יש לך
כן הייתי ממליצה לא לוותר ולמצוא את המטפלת או הטיפול שיוכלו לעזור לך למצוא את המפתח

אנחנו איתך!!

 

אני חושבת שאת מאוד אמוציונלית
זה מהמם בעיניי כשזה נוגע להרחבת להמשפחה
לדעת מתי לשחרר ולהביא ילד כשבאמת מוכנים מהשכל ולא מהרגש
השאלה אם יש בך רצון ומשהו אולי מהעבר מפריע?

וטיפלתי כמה פעמים בכמה סוגים שונים של טיפולים ולא ממש עזר.
אני בודקת אפשרויות לטיפול אחר...

ואתן כאלה מהממות והתגובות שלכן ממש מחזקות!

חיבוקים!
דבר ראשון מצטרפת בחום להמלצה על טיפול.. באמת דורש השקעה וכו אבל שווה
דבר שני ממליצה לך לקרוא/לצפות באשה בשם ברנה בראון. לא יודעת אם יש את הספרים שלה בעברית אבל יש הרצאות שלה עם תרגום (הספרים באמת הכי טובים.. אם בכל זאת יש לך דרך)
היא פשוט נותנת פרספקטיבה מעניינת ומעשירה ממש. עדיין העיקר זה הטיפול

בס''ד

 

וואי. קראתי אותך אהובה.

 

 

1. הכתיבה שלך ממש חזקה. ממש יכולתי לראות את השרשראות, את הברזל, את המנעולים ואת הכובד שלהם 

 

 

אני לא יודעת מה עבר עלייך.

מה הסיפור שלך ומה קרה לך.

אבל כאב כל-כך לקרוא. כל-כך.

צריך משהו ממש לא פשוט

כדי שחלק מהלב ככה יהפוך לבלתי נגיש.

כמה הגנות.

כמה פחד להיפגע שוב.

 

ליבי איתך, ועם הילדה או האישה של אז, זאת שנעלו לה את החלק הזה 

 

 

~

 

 

2. ... וזה מדהים!

איך מתוך פוסט

שרומז על מסלול חיים לא קל

את נשמעת כזאת אשה נפלאה, מצליחה ומוצלחת.

גם המודעות.

גם עדינות הנפש.

גם המסוגלות לראות את כל הטוב שבך.

גם כל האהבה לאישך ולבתך שכן ממלאה אותך (גם אם לא שוטפת אותך).

גם כל הדברים הרבים, הטובים, הנהדרים שאת עושה עם ועבור הבת שלכם.

דואגת. מכילה. חומלת. מטפלת. מטפחת. מלבישה. מאכילה. משחקת. מחייכת. מחבקת. אוהבת.

(יכולתי לעשות העתק-הדבק של המשפט הזה. אבל כתבתי שוב כל מילה. כדי להרגיש קצת כל פעולה ופעולה שאת עושה. הבת שלך מקבלת כל-כך ממך!! כל-כך! ברמת הצרכים הפיזיים שלה כמובן. אבל גם ברמה הרגשית. כמה את דואגת לה ומעצימה אותה! גם כשזה אולי לא בא לך לגמרי בטביעות).

 

 

~

 

 

3. כשקראתי אותך הבוקר,

רציתי לשבת איתך,

כל אחת עם ספל קפה חם וטוב בידיים, 

להסתכל אל תוך עינייך הטובות,

לדמוע קצת איתך,

להגיד לך שהכל יהיה בסדר!

שהכל עוד אפשרי!

ולתת לך אמון שבעזרת ה' מה שאת מייחלת עוד יתגשם ובגדול! ❤

 

 

את יודעת למה אני בכלל מעלה בדעתי שזה אפשרי?

כי יש מילה אחת קטנה שכתבת...

ושאמרה לי בקול גדול

שאת כבר שם...

 

כתבת:

''המילים -
כמיהה
כיסופים
נשמה שקשורה לנשמה שלי.
לא תמיד מדברות אלי.''

 

יש לך את זה,

יקרה שלי.

את כבר שם.

את רק... צריכה להעצים את זה.

עוד ועוד,

ועוד,

ועוד,

ועוד 

 

עד שתרגישי את זה במלוא העצמה בע''ה.

 

זה מסע, בהחלט.

זה לא יקרה ביום. נכון.

 

אבל המנועים והשרשראות לא העלימו את היכולת שלך להישטף באהבה.

אפילו לא חוסמים את זה באופן מוחלט.

שביל הגישה לשם נסתר ברובו

ברוב רובו אפילו

אבל הוא עדיין פתוח.

ולפעמים את זוכה לכניסה חטופה

לנופים היפים, המתוקים והמרעננים ששם.

 

את לא מצליחה להגיע לשם, כתבת.

לרוב את לא מצליחה.

אבל היה נשמע לי מדברייך

שמדי פעם,

לעתים רחוקות,

לפעמים,

את כן זוכה לראות את מפל האהבה האדיר הזה,

שזורם בתוכך.

 

שלעתים רחוקות מאד

את כן

מוצאת איזושהי דרך להגיע קרוב אליו יותר

ולהירטב מטיפותיו, קצת.

 

 

 

4. את שואלת איפה המפתח... אהובה שאת 🤍

 

תנסי להתבונן:

מה יש, בפעמים האלה, שאת מצליחה טיפונת להגיע לשם?

האם, לדוגמה, את יכולה לזכור פעם אחת

שכן הרגשת את המילים

כיסופים, כמיהה, נשמה שקשורה לנשמה?

שכן הרגשת את המילה 'אהבה'?

איפה היית?

מה עשית אז?

מה שמעת?

מה ראית?

מה אמרו לך?

מה היה שם שפתח קצת את החלק הזה?

 

אני מאמינה ששם טמון אחד המפתחות

שמסוגלים לפתוח לך את החלק הנעול עדיין שבך.

 

איך מעצימים את זה?

אני לא בדיוק יודעת...

אולי להזמין עוד ועוד רגעים כאלה? בעצמך ובעזרת בעלך.

אולי לעשות מדיטציות בהן את מתבוננת ברגעים כאלה?

אולי דמיון מודרך?

אולי כתיבה?

אולי עוד טיפול, כמו שכתבת וכמו שכתבו לך?

 

 

 

5. ואולי... להעצים את האהבה שלך לעצמך.

כמו שאת חומלת ואוהבת את הבת שלכם

תרבי אהבה וחמלה כלפי עצמך.

בכל הזדמנות.

לגבי כל נושא.

תעצימי את כל הטוב שבך, כל הזמן.

 

אני מוצאת הרבה שקשה לנו לאהוב אהבה עזה

כשאנחנו מתקשות עם עצמינו.

וליהפך -

כשאנחנו מרגישות טוב עם עצמינו

שמחות על מה שאנחנו

מכילות את עצמינו, על כל הצדדים שלנו,

אנחנו גם יותר מסוגלות לאהוב.

האהבה שלנו גדלה וחזקה יותר. 

מתפרצת יותר.

 

 

~

 

 

6. עמדתי לשלוח לך את זה, ואז חשבתי על עוד כיוון.

האם את נותנת לעצמך להתמלא ברגשות שליליים?

להישטף ברגשות שליליים?

כעס. עצבות. פגיעה. פחד.

 

(לא ברמה של לשבור צלחות או לבכות שבוע רצוף. אבל כן להרגיש את הרגשות האלה, מדי פעם).

 

את מכירה את זה שחז''ל אמרו שכל מי שמתאבל על ירושלים זוכה לראות בשמחת ירושלים?

אני ממש רואה איך אנחנו עובדים ככה.

כשאנחנו מרשים לרגשות הלא נעימים להיות קצת, לשהות קצת,

כשאנחנו נותנים להם מקום,

יש גם מקום יותר גדול לרגשות הטובים.

 

כולנו חווים דברים שמכעיסים / מפחידים / מעציבים אותנו.

לפעמים מרוב הגנות, אנחנו נוטים להשתיק אותם קצת, לכסות אותם, להסתיר אותם, גם מעצמינו.

 

אם את מזהה שזה דברים שאת מכירה על עצמך

יתכן מאד שהמפתח לרגשות השליליים

הוא גם אחד המפתח לרגשות החיוביים...

ולחלק ההוא בלב שלך...

 

 

~

 

 

7. ועוד משהו אחרון.

משהו פשוט.

משהו מובן מאליו.

לא חידוש בכלל.

אבל כל-כך ענק שאני אזכיר אותו כאן.

 

תפילה 

 

מפתח שמסוגל לפתוח את הכל...

 

מי שאמר ש''שערי תפילה לא ננעלו'' יכול בוודאי

לפתוח את החלק הנעול הזה שבך.

בוודאי.

אל תתייאשי.

ה' הטוב יכול הכל.

גם לפתוח לך לרווחה את החלק הזה 

 

 

 

אני ממש מקווה שקראתי אותך נכון. ואם לא, בואי דייקי אותי-אותנו בבקשה 

אני מתפללת שהקב''ה ימטיר עלייך ובתוכך גשמי ברכה עד בלי די של אהבה, כמו שאת רוצה וצריכה. 

עד אז - תמשיכי להיות מתוקה, מקסימה ונהדרת כמו שאת 

 

 

 

(קראתי בבוקר. הדפסתי דפי צביעה כדי לתת לילדים ולכתוב לך בשקט. נתנו לי אבל לא מספיק... כך שחצי התגובה המתינה לסוף היום - עכשיו. תוך כדי שעדיין ישבתי לכתוב לך בבוקר, הבן שלי התקרב כדי לראות מה אני עושה. הציץ מרחוק ואז אמר בקול לאחים שלו ''אה. אמא כותבת לחברה 'מערוץ שבע''' )

קודם כל הפסקה האחרונה- וואו, כמה השקעה כדי להגיב!!!
ממש מעריכה את זה!
תודה על המילים החמות והטובות!!
המון נקודות למחשבה
התבוננות
עבודה
אין ספק שאני גוזרת ושומרת את התגובה הזאת, בטוחה שהיא תעזור לי הרבה.

ושוב תודה תודה על ההשקעה בכתיבה! את מהממת ונדירה וכיף גדול שאת פה!!

ואיזה מתוק הבן שלך!

@פשיטא אהובה, חיבוק גדול!

על הדרך חיזקת גם אותי..
ו @ פשיטא יקרה, חיבוק!!!

🤗🤗
⁦❤️⁩⁦❤️⁩

את נשמעת אמא מדהימה!!

מודעות זה הצעד הראשון והממש חשוב בעיני. אז כבר חלק אחד מאחוריך
מה עוד?
לאהוב את עצמך. את אוהבת אותך? מעריכה את עצמך? מתמלאת בחמימות הזו, יודעת לחמול כשטועה, לפרגן כשצריך? תתחילי שם..כשאדם אוהב את עצמו זה פותח אותו לאחרים עוד..מנסיוני..
מה עוד?
להבין האם הציפיות ריאליות. מי אמר שצריך להתמלא פיצוצים מאהבה ומרוב רגש לילדים? נשמות קשורות, שטפונות אהבה- מי אמר שזה מה שמעיד על אמהות טובה או על הגעה לשלמות או מה שזה לא יהיה? בטוחה שיש עוד מלא כמוך. גם אני ממש לא תמיד מרגישה שהילדים שלי הם כל כולי. עצם זה שאת נותנת להם את כל כולך בצד המעשי זה כבר עולם ומלואו. אם את מצליחה להראות להם אהבה וחום, זה מהמם!

איך אתן מחממות לי את הלב


אז זהו שאני לא כ"כ אוהבת את עצמי.
לצערי.
הכל יושב על אותו קושי מהעבר,
אני חסרת ביטחון עצמי,
ובהחלט יש לי במה לטפל...
מקווה למצוא את הזמן, הכסף והכח פשוט ללכת ולטפל בעצמי,
לפני שיהיה יותר קשה.

זו פשוט הנקודה
וברגע שתשחררי שם, תלמדי לאהוב את עצמך ולהעריך את עצמך ולצבור את הבטחון הזה, מאמינה שזה יקרין על הכל. (בדיוק כמו שעכשיו זה עושה ההפך).

הפורום עוזר לי לאהוב את עצמי יותר
בלי שיפוטיות כבר אמרנו?

כבר כתבו לך תגובות חכמות, לא אחזור עליהן... ונראה לי שאת יודעת הכי טוב איפה המפתח ורק צריכה את הדחיפה להשקיע בנושא הזה, וזה באמת לא קל.
רק רציתי לומר שאת נשמעת מדהימה, רגישה וכל כך מודעת לעצמך

זה נשמע שאוטוטו הוא מתהפך גם לצד השני...

כל ילד והקצב שלו... הוא נשמע ממש מפותח יפה... לא הייתי דואגת!

מהגב לבטן. ורק מאוחר יותר לומדים להתהפך בחזרה. קשור להשכבה על הגב. ב'ה חצי שנה זה עדיין ממש קטן!

היתה הנחחה לא לתת ביצים לפני גיל שנה אני כן מחכה קצת

מעניין אבל שיותר קל לו להתהפך מהגב לבטן חשבתי שבהכרח יותר קל מהבטן לגב.
הבת שלי בת חודשיים ומתהפכת מבטן לגב.
כל תינוק עולם אחר...

ומאכלים עם חשש לחנק בגלל הצורה: אגוזים, ענבים שלמים, נקניקיות לא חצויות, סוכריות וכו'.

מהגב לבטן מפעיל את שרירי הבטן וזה ממש חשוב
מהבטן לגב זה טריק כזה שהם לא תמיד קולטים וזה לא מפתח שום שרירים מסוימים. לא סגורה אבל ככה זכור לי

פתאום איבדתי בטחון.......
כי לי הוא פשוט נראה *מותק*!
וכמובן - הכימי בעולם!

ושואלת עוד קצת -
בתכלס הוא יושב לאכול איתנו כשהוא ער, וטועם ביסים פיציים מכל מה שאנחנו אוכלים (לא הולך לי טוב עם טחון, מעדיפה ביסים) - עושה רושם שהוא מת על זה - מגיעים (אולי.....) לכפית בכל "ארוחה". משתדלת כל פעם לתת רק דבר אחד.
נשמע בסדר?

בלי לחץ, לאט לאט הוא יאכל יותר.

(אני לא מאמינה שאני אומרת "בלי לחץ" לאמא ל5 ילדים, ועוד אחת תותחית )

לפעמים זה אפילו מועיל... כי החודשים שמקבלים אבטלה נספרים כחודשי עבודה (למי שאין מספיק חודשים בשביל לקבל דמי לידה. נשמע שלך יש בכל מקרה).

זה יבוא...
ואם לא, אז הרווחת!
זה לא סימן שמשהו לא בסדר.

ככה בקלות ובבריאות

קודם כל,זה עוד מוקדם

וחוץ מזה לפעמים יש שוני בין ההריונות

 

וגם לאט לאט הרגישות חולפת בעז"ה

תהני מהצד החיובי

אין דבר כזה חזיות הריון...
את מתכוונת כנראה לחזיות הנקה.

אם החזיה כבר לוחצת לך, תקני חזיה במידה מתאימה. אין טעם לסבול.
מאידך את לא צריכה בשלב זה חזיות הנקה אלא רגילות, טובות ונוחות, במידה חדשה.

משווקים אותן ככה כי הרבה פעמים יש רגישות בחזה ומחפשים חזיה רכה.
סוג של גוזיה כזה או חזית ספורט...

לפותחת- כדאי לך לקנות חזיות חדשות, פשוטות יחסית, וטיפה גדולות עליך ועדינות שלא יהיו לוחצות.
לפחות ביומיום תלבשי משהו נח גם אם קצת פחות מחמיא

יש להם קטגוריה של הריון, תחפשי שם.

למרות שהגיוני שעוד יגדל.
קודם כל כי נשמע שאת ממש סובלת.
לא חייבים לקנות אלף חזיות ביוקר, מספיק 2.
בסוף המידות עולות ויורדות- בתחילת הריון, אמצע וסוף, תחילת הנקה אמצע וסוף... כשיהיה קטן תשמרי עד שיגיע שוב התור של המידה הזו בסבב....

לק"י

אני לאחרונה חשבתי שאם אני מוצאת סוג טוב ונוח, אז נקנה במגוון מידות

וזה כבר מקל

תנסי זה בדרך כלל זול יחסית, 10-20 שח לרוב

אם לא, אז כן תקני חזיה. לא נוח לך וזה חשוב.

ההורמונים ממש משפיעים על זה שלא נוח לך בחזה וכואב

ולא באורך... אני רזה ויש לי עוד הרבה לאן להאריך אם אני רוצה...
נראה לי שאחפש חזיה נוחה היום, אולי בלי ברזלים... מקווה שלא אראה מוזר.

אבל לא מציעה לך לסבול כי הוא עתיד לגדול עוד וכן ממליצה לקנות עכשיו.
אני פשוט קניתי 2 חזיות כשראיתי שהוא כבר גדול ומכאיב לי, כמובן בלי ברזלים כי זה רק עושה את זה כואב יותר. ובהמשך כשגדל עוד קניתי עוד 3 (הקודמות כבר לא בשימוש)

תחפשי חזיות כמה שפחות לוחצות, המראה קצת שונה (אצלי הוא יותר גדול אז זה היה משמעותי בלי ברזלים) אבל התרגלתי והבנתי שעדיף לי לא לסבול ושבדכ זה רק אני שמה לב להבדל כי יודעת עליו.

וכמו שאמרו לך, חזיית הנקה ולא חזיית הריון.
ואני מלכתחילה קניתי חזיית הנקה, אבל כנראה שכמו שהציעו פה באמת אין טעם (כי הבנתי שגם בעקבות ההנקה הוא גדל אז אני לא אחזור למידה הקודמת בהנקה ולא יהיה לי שימוש בהן בקרוב).

נראה לי כתבתי קצת בלאגן, סורי.

הכל יכול להשתנות בחודש הזה.

ודווקא היה נחמד להכיר סגנון חדש 😏
אם את מגיעה למסקנה שעדיף מקום אחר - אל תחששי, לכל מקום יש מעלות שאין במקום אחר.

לא הבנתי איזו היסטוריה רפואית הם צריכים להכיר, לא הרגשתי שזה רלוונטי למשהו. בעיקרון מתשאלים אותך על הלידות הקודמות.

אולי תבדקי בלניאדו זה נראה לי סגנון דומה במרכז....

בירושלים מה שמזכיר לי זה שערי צדק, לא אותו דבר אבל מזכיר

לא קשור למעייני הישועה אלא כל בית חולים שהיה בו סיפור כזה.
היה מרתיע אותי ללכת ללדת במקום שהיו בו הדבקות המוניות בחדרי הלידה...

כרגע לניאדו על הכוונת

רק עכשיו, בגלל מה שקרה?

 

ומתי את צריכה ללדת?

אבל תמיד חזרתי למוכר.

בגלל שמעייני נמצאת במרכז תחלואה גדול (ב"ב)

המחשבה הזאת עלתה לנו כבר בגל הראשון, רק שעכשיו זה נהיה יותר רלוונטי.

אני בשבוע 31

שמעתי שיש שם הרבה חסידי צאנז שלא נבדקים.. לא??

הבנתי שמקפידים שם מאד. והתחלואה היא לא בהיקפים שיש בב"ב