הוצאתי אותה מהחדר שלנו בגיל שנה שזה כבר יותר מידי בשבילי.
היינו באותו מצב, בתןספת זה שהיא לא לוקחת מוצצים ותמ"ל. אז אני הפכתי למוצץ לשעות הלילה...
מה שעזר לנו:
מניקה אותה לפני השינה בחדר האחר, יש לי שם כורסה. מניקה משני הצדדים כמה שהיא רוצה, אש שאני רואה שהיא כבר לא יונקת וסתם מחזיקה אותי.
מנתקת אותה ומניחה בעריסה.
היא מתחילה לבכות, אני יוצאת מהחדר ואבא נכנס במקומי. אבא מחזיק אותה, מרגיע אותה, מניח אותה, נשאר איתה. מה שהיא צריכה בשביל להירדם. בהתחלה יכול לקחת את הרבה שעה, בהמשך מתקצר לדקות בודדות ואפילו לא צריך להרים, רק להיות איתה. (כל זה אם היא לא נרדמה בעצמה תוך עדי הנקה).
בימים הבאים אני מנסה לנתק אותה מההנקה קצת לפני שהיא נרדמת. או נותנת נשיקת לילה טוב כדי שתפתח את העיניים. ואז מניחה בעריסה. המטרה- שתרדם מעצמה ולא מההנקה.
אם היא בוכה/לא נרדמת, אבא בא להרגיע ואני יוצאת.
בלילות אותו כנ"ל, אני מניקה משני הצדדים, מפרידה אותה כשהיא כבר לא יונקת וסתם מחזיקה אותי. בעלי בא אחריי כדי להרגיע. או אם אני יודעת שהיא לא צריכה לינוק נגיד ינקה לפני פחות משעה טוב, אז גם בעלי הולך אליה.
עכשיו הגענו למצב שהיא יכולה לישון לילה שלם מ7 עד7 בערך. לרוב עדיין כן מתעוררת אבל זה בשעות קבועות בד"כ ב2 וב5 וחצי. כשהיא יונקת אני שואלת אותה אם סיימה ובואי נעבןר לצד שני ואז היא עוזבת מעצמה ואני מחליפה צד. וכשאני רוצה שתסיים אומרת לה "מתוקה, אמא צריכה לחזור לישון" לרוב קצת אחרי זה או כשאני אומרת היא כבר מפסיקה מעצמה. מניחה אותה והיא נרדמת. (בתחילת התהליך הזה, היתה מתעצבנת על דיבורים כאלה, ומעייפה לי את היד אם הייתי מנסה לנתק אותה...)
היום אם היא צריכה עזרה להירדם זה רק שאעמוד לידה בחדר. או קצת ששש. ונרדמת מהר.
לקח לנו בערך שבועיים כל התהליך.
היום היא בת שנה וחודשיים. עשינו את זה בגיל שנה וחודש.
ועל מה שהיה לפני, לא מצטערת. הייתי עושה אותו דבר. אין לי כוח לקום להנקות לילה עם תינוק קטן ןלהיות ערה כמה פעמים באמצע הלילה. וזה מפחיד אותי להרדם ככה ושיפול לי ח"ו תינוק מהידיים (גם היום אני יכולה להירדם איתה בישיבה, אבל היא הרבה יותר גדולה ומחזיקה את עצמה).
בהצלחה!