בעלי ואני דיברנו והגענו למסכנה שג םנשים וגם גברים הם לא טפשים.
ההבדל הוא שלגברים לוקח יותר זמן להבין ולבצע פעולות ונשים חושבות ומבינות מהר אבל יש להם פתאום קריזות.
השוונו את זה לטוסטר מקולקל.
או שהוא עובד, אבל לאט מאוד, או שהוא עובד, אבל מידי פעם פתאום מקפיץ ת'חשמל. או מחליט שהוא צריך הפסקה.
אז איזה טוסטר הייתם מעדיפות?
בעוז וענווה!
ממליצה לך לחפש ולהתפקע
השם בשימוש כברקודם כל,זה עוד מוקדם
וחוץ מזה לפעמים יש שוני בין ההריונות
וגם לאט לאט הרגישות חולפת בעז"ה
וזה כבר מקל
תנסי זה בדרך כלל זול יחסית, 10-20 שח לרוב
אם לא, אז כן תקני חזיה. לא נוח לך וזה חשוב.
ההורמונים ממש משפיעים על זה שלא נוח לך בחזה וכואב
הריון ולידהאני צריכה ללדת עוד חודש בע"ה.
את כל ילדיי (עד כה) ילדתי במעייני הישועה והייתי דיי מרוצה.
בעוד חודש אני צריכה ללדת וכמובן שחשבתי ללדת ללדת שם שוב.
אני גרה במרכז הארץ (לא בב"ב)
ועכשיו עם מה שפורסם על יולדות שהדביקו את המיילדות ולא יידעו אותן שהם חולות או משהו קורונה- זה ממש מפחיד.
לא יודעת מה לעשות ולאן ללכת...
למרות ששום דבר לא ברור והכל לוט בערפל...
מה עושים?
איפה הייתן הולכות ללדת?
חוששת ללכת למקום אחר שלא מכירה ושהם לא מכירים את ההיסטוריה הרפואית שלי בלידות...
כרגע לניאדו על הכוונת
רק עכשיו, בגלל מה שקרה?
ומתי את צריכה ללדת?
אבל תמיד חזרתי למוכר.
בגלל שמעייני נמצאת במרכז תחלואה גדול (ב"ב)
המחשבה הזאת עלתה לנו כבר בגל הראשון, רק שעכשיו זה נהיה יותר רלוונטי.
אני בשבוע 31
שמעתי שיש שם הרבה חסידי צאנז שלא נבדקים.. לא??
הבנתי שמקפידים שם מאד. והתחלואה היא לא בהיקפים שיש בב"ב
התחשות בהריון לא קלות. בחילות ותשישות ואי נוחות
ואת צודקת גם אם בוחרים וגם אם מאוד אוהבים את הילדים, זה קצת מתיש כל הסיפור הזה. ומאוד אינטנסיבי. ולפעמים בא לנו כבר שכולם יגדלו ונצליח לנשום קצת
אני זמנית כאןאחרונהיש עכשו בגלל הקורונה אפשרות להתקשר לרופאים בהרבה קופות. אז להתקשר לרופא נשים שלך,לומר למזכירה. אולי לבקש לשאול את האחיות. ולראות מה אומרים
או,שאם את חושבת שהמספר השתנה,ללכת לרופא עיניים, וגם לא לספר את העניין שאת בהריון וכו
זמן הוסת קשור בזמן הביוץ
דיברתם בסוף?
לדעתי לדבר עם בעל כשהוא עייף ואין לו כוח זה גם לא אפקטיבי. צריך להכין אותו ולבקש שיפנה זמן.
אפילו תרשמי לעצמך מה את רוצה לומר. תקחי את הזמן לעבד את העניין בינם לבין עצמך. מה הרגשת, מה את רוצה ממנו,מה את רוצה ממנו לפעם הבאה.
ולהיות אופרטיבית.גברים צריכים אופרטיבי (אפילו אם זה,אני צריכה שתחבק אותי ותגיד לי שאני אהובה. שבפעם הבאה תגיד לי לילה טוב לפני השינה, לא יודעת.. תחשבי מה את כן רוצה)
לגבי כניסה להריון
תנסי לאכול סלק מה אכפת לך
יש גם תרגילים לאגן,תחפשי אפילו ביוטיוב (יוגה נשית למשל או תרגילים לפריון) שאפשר לנסות
וגם לבדוק עם רב לגבי ביוץ לפני טבילה אם יש לך חשש שזה קורה
כנסי לאתרי אינטרנט ותבדקי מה יותר זול,ואם יש מבצע בקרוב
סיבוק
wow
וואלה
לי בכל ילד קשה להפסיק .אבל שבועיים אחרי שאני מפסיקה אני מרגישה גם עת ההקלה
מניקה אותם שנה פלוס
מתואמתיהי רצון שערוצי הקשר שלכן יתפתחו כעת בכיוונים אחרים, ותרגישו עדיין מחוברות זו לזו למרות שאין את החיבור של ההנקה!
(סתם בשביל הסקרנות שואלת - בת כמה היא?)
ברכת האחרונהשינוי תזונה, מגבונים מיוחדים, משחה ללא מרשם
אני גם אחרי אולטראסאונד עם רחם ריק לגמרי מרגישה בהריון...
בשביל השקט הנפשי שלך- ברור שתעשי!
אני גם אחרי 3 בדיקות לא נרגעתי
במקביל - כדאי לזכור שאף מניעה היא לא 100%...
והריון הוא בהחלט הגיוני, אם כי הסבירות נמוכה
משחק חופשי על הבוקר
ארוחת בוקר
אחרי כן מפגש (מי שצריך הולך לישון לשעה לפי הגיל)
טיול/יציאה לחצר
משחק
ארוחת צהרים
שינה סביבות 12+
משהו כזה.משתנה עם הגיל
בבית זה קצת אחרת
כמו שכבר כתבה מישהי,זה נחמד לעשות עבודות בית עם ילד בגיל הזה. ולדעת מראש שלא תסיימי ותעשי את זה בהפסקות. לא לצפות ולא לתאכזב שלא הספקת. זה נחשב בפעילות המשחקית של הפעוט.
למיין כביסה,להכניס למכונה, ללחוץ על הכפתורים-אטרקציית על, ועד שהדלת לא נסגרת זה גם לא פועל באמת,אז לא נורא אם סתם לוחצים. אצלי לפחות. לתלות כביסה ולהוריד. ואפילו לקפל קצת,אבל לקפל זה יותר משעמם אותם לדעתי וגם לוקח יותר זמן. וחוץ מזה שעל הדרך הם די מבלגנים הכל חזרה ;)
בישול - לשטוף יחד ירקות, להחזיק אותם ולהוציא ולהכניס לקערה כשאת בינתים מקלפת מה שצריך
לטאטא רצפה, עם מטאטא קטן שלה
לסדר ביחד את הבית
הכל במנות ממש קטנות. טווח הקשב מאוד מאוד קצר בגיל הזה.
אז גם אם תשחקי איתה משחקים תדעי שזה די מהר יסתיים והיא תאבד קשב. מה שכן,אם את איתה יש סיכוי שזה יחזיק יותר.
אפשר לנסות את אותו משחק להפוך לדברים שונים. להשחיל, למיין לפי צורות, לעשות מגדל, להחביא
כי הוא בן חמישה חודשים...
הבת שלי (4 חו') יכולה לצרוח כמו משוגעת.
והקטע- זה שהיא בעצמה לא יודעת למה.
הם נכנסים לפעמים למוד של בכי ומנסים הכללל
להרים, לנדנד, להאכיל, להחליף, לאוורר, להפשיט, להלביש, מוצץ, ו....
כלום לא עוזר.
מה שכן,
ברגע שהפסקתי להרגיש מולה חסרת אונים אני מרגישה הרבה יותר טוב.
אני עושה מה שאני יכולה ברוגע ושלווה,
בחיוך,
ומתישהו היא תרגע,
גם אם אני לא אהיה בלחץ היא תרגע.
ולכן, חבל עלייך. פשוט אל תילחצי
תנשמי עמוק ו..
תטפלי
אם כן יש לי משאבה מעולה להשאלה
פני אליי בפרטי
הריון ולידה
