אהלן,
מישהי שהתייעצתי איתה המליצה לי על שיח אברהם כמגביר חשק מיני.
אשמח לשמוע ממישהי שניסתה לקחת-
האם ואיך זה פעל?
באיזה מינון צריך לקחת אותו?
אני מתלבטת אם יכול לעזור בזמן שלוקחים אמצעי מניעה הורמונליים וההורמונים בגוף משתוללים ומורידים חשק (אצלי לפחות)
תודה
אין לי הסבראנחנו איתך!!
בס''ד
וואי. קראתי אותך אהובה.
1. הכתיבה שלך ממש חזקה. ממש יכולתי לראות את השרשראות, את הברזל, את המנעולים ואת הכובד שלהם 
אני לא יודעת מה עבר עלייך.
מה הסיפור שלך ומה קרה לך.
אבל כאב כל-כך לקרוא. כל-כך.
צריך משהו ממש לא פשוט
כדי שחלק מהלב ככה יהפוך לבלתי נגיש.
כמה הגנות.
כמה פחד להיפגע שוב.
ליבי איתך, ועם הילדה או האישה של אז, זאת שנעלו לה את החלק הזה
~
2. ... וזה מדהים!
איך מתוך פוסט
שרומז על מסלול חיים לא קל
את נשמעת כזאת אשה נפלאה, מצליחה ומוצלחת.
גם המודעות.
גם עדינות הנפש.
גם המסוגלות לראות את כל הטוב שבך.
גם כל האהבה לאישך ולבתך שכן ממלאה אותך (גם אם לא שוטפת אותך).
גם כל הדברים הרבים, הטובים, הנהדרים שאת עושה עם ועבור הבת שלכם.
דואגת. מכילה. חומלת. מטפלת. מטפחת. מלבישה. מאכילה. משחקת. מחייכת. מחבקת. אוהבת.
(יכולתי לעשות העתק-הדבק של המשפט הזה. אבל כתבתי שוב כל מילה. כדי להרגיש קצת כל פעולה ופעולה שאת עושה. הבת שלך מקבלת כל-כך ממך!! כל-כך! ברמת הצרכים הפיזיים שלה כמובן. אבל גם ברמה הרגשית. כמה את דואגת לה ומעצימה אותה! גם כשזה אולי לא בא לך לגמרי בטביעות).
~
3. כשקראתי אותך הבוקר,
רציתי לשבת איתך,
כל אחת עם ספל קפה חם וטוב בידיים,
להסתכל אל תוך עינייך הטובות,
לדמוע קצת איתך,
להגיד לך שהכל יהיה בסדר!
שהכל עוד אפשרי!
ולתת לך אמון שבעזרת ה' מה שאת מייחלת עוד יתגשם ובגדול! ❤
את יודעת למה אני בכלל מעלה בדעתי שזה אפשרי?
כי יש מילה אחת קטנה שכתבת...
ושאמרה לי בקול גדול
שאת כבר שם...
כתבת:
''המילים -
כמיהה
כיסופים
נשמה שקשורה לנשמה שלי.
לא תמיד מדברות אלי.''
יש לך את זה,
יקרה שלי.
את כבר שם.
את רק... צריכה להעצים את זה.
עוד ועוד,
ועוד,
ועוד,
ועוד 
עד שתרגישי את זה במלוא העצמה בע''ה.
זה מסע, בהחלט.
זה לא יקרה ביום. נכון.
אבל המנועים והשרשראות לא העלימו את היכולת שלך להישטף באהבה.
אפילו לא חוסמים את זה באופן מוחלט.
שביל הגישה לשם נסתר ברובו
ברוב רובו אפילו
אבל הוא עדיין פתוח.
ולפעמים את זוכה לכניסה חטופה
לנופים היפים, המתוקים והמרעננים ששם.
את לא מצליחה להגיע לשם, כתבת.
לרוב את לא מצליחה.
אבל היה נשמע לי מדברייך
שמדי פעם,
לעתים רחוקות,
לפעמים,
את כן זוכה לראות את מפל האהבה האדיר הזה,
שזורם בתוכך.
שלעתים רחוקות מאד
את כן
מוצאת איזושהי דרך להגיע קרוב אליו יותר
ולהירטב מטיפותיו, קצת.
4. את שואלת איפה המפתח... אהובה שאת 🤍
תנסי להתבונן:
מה יש, בפעמים האלה, שאת מצליחה טיפונת להגיע לשם?
האם, לדוגמה, את יכולה לזכור פעם אחת
שכן הרגשת את המילים
כיסופים, כמיהה, נשמה שקשורה לנשמה?
שכן הרגשת את המילה 'אהבה'?
איפה היית?
מה עשית אז?
מה שמעת?
מה ראית?
מה אמרו לך?
מה היה שם שפתח קצת את החלק הזה?
אני מאמינה ששם טמון אחד המפתחות
שמסוגלים לפתוח לך את החלק הנעול עדיין שבך.
איך מעצימים את זה?
אני לא בדיוק יודעת...
אולי להזמין עוד ועוד רגעים כאלה? בעצמך ובעזרת בעלך.
אולי לעשות מדיטציות בהן את מתבוננת ברגעים כאלה?
אולי דמיון מודרך?
אולי כתיבה?
אולי עוד טיפול, כמו שכתבת וכמו שכתבו לך?
5. ואולי... להעצים את האהבה שלך לעצמך.
כמו שאת חומלת ואוהבת את הבת שלכם
תרבי אהבה וחמלה כלפי עצמך.
בכל הזדמנות.
לגבי כל נושא.
תעצימי את כל הטוב שבך, כל הזמן.
אני מוצאת הרבה שקשה לנו לאהוב אהבה עזה
כשאנחנו מתקשות עם עצמינו.
וליהפך -
כשאנחנו מרגישות טוב עם עצמינו
שמחות על מה שאנחנו
מכילות את עצמינו, על כל הצדדים שלנו,
אנחנו גם יותר מסוגלות לאהוב.
האהבה שלנו גדלה וחזקה יותר.
מתפרצת יותר.
~
6. עמדתי לשלוח לך את זה, ואז חשבתי על עוד כיוון.
האם את נותנת לעצמך להתמלא ברגשות שליליים?
להישטף ברגשות שליליים?
כעס. עצבות. פגיעה. פחד.
(לא ברמה של לשבור צלחות או לבכות שבוע רצוף. אבל כן להרגיש את הרגשות האלה, מדי פעם).
את מכירה את זה שחז''ל אמרו שכל מי שמתאבל על ירושלים זוכה לראות בשמחת ירושלים?
אני ממש רואה איך אנחנו עובדים ככה.
כשאנחנו מרשים לרגשות הלא נעימים להיות קצת, לשהות קצת,
כשאנחנו נותנים להם מקום,
יש גם מקום יותר גדול לרגשות הטובים.
כולנו חווים דברים שמכעיסים / מפחידים / מעציבים אותנו.
לפעמים מרוב הגנות, אנחנו נוטים להשתיק אותם קצת, לכסות אותם, להסתיר אותם, גם מעצמינו.
אם את מזהה שזה דברים שאת מכירה על עצמך
יתכן מאד שהמפתח לרגשות השליליים
הוא גם אחד המפתח לרגשות החיוביים...
ולחלק ההוא בלב שלך...
~
7. ועוד משהו אחרון.
משהו פשוט.
משהו מובן מאליו.
לא חידוש בכלל.
אבל כל-כך ענק שאני אזכיר אותו כאן.
תפילה
מפתח שמסוגל לפתוח את הכל...
מי שאמר ש''שערי תפילה לא ננעלו'' יכול בוודאי
לפתוח את החלק הנעול הזה שבך.
בוודאי.
אל תתייאשי.
ה' הטוב יכול הכל.
גם לפתוח לך לרווחה את החלק הזה 
אני ממש מקווה שקראתי אותך נכון. ואם לא, בואי דייקי אותי-אותנו בבקשה
אני מתפללת שהקב''ה ימטיר עלייך ובתוכך גשמי ברכה עד בלי די של אהבה, כמו שאת רוצה וצריכה.
עד אז - תמשיכי להיות מתוקה, מקסימה ונהדרת כמו שאת 
(קראתי בבוקר. הדפסתי דפי צביעה כדי לתת לילדים ולכתוב לך בשקט. נתנו לי אבל לא מספיק... כך שחצי התגובה המתינה לסוף היום - עכשיו. תוך כדי שעדיין ישבתי לכתוב לך בבוקר, הבן שלי התקרב כדי לראות מה אני עושה. הציץ מרחוק ואז אמר בקול לאחים שלו ''אה. אמא כותבת לחברה 'מערוץ שבע''' 
)
זה נשמע שאוטוטו הוא מתהפך גם לצד השני...
כל ילד והקצב שלו... הוא נשמע ממש מפותח יפה... לא הייתי דואגת!
מכחול )היי,
אני כרגע בהריון ולא עובדת. אם אני חותמת עכשיו אבטלה, זה יפגע לי בדמי לידה? אני רק בתחילת חודש רביעי ולא יודעת מה לעשות..
בעלי ואני דיברנו והגענו למסכנה שג םנשים וגם גברים הם לא טפשים.
ההבדל הוא שלגברים לוקח יותר זמן להבין ולבצע פעולות ונשים חושבות ומבינות מהר אבל יש להם פתאום קריזות.
השוונו את זה לטוסטר מקולקל.
או שהוא עובד, אבל לאט מאוד, או שהוא עובד, אבל מידי פעם פתאום מקפיץ ת'חשמל. או מחליט שהוא צריך הפסקה.
אז איזה טוסטר הייתם מעדיפות?
בעוז וענווה!ממליצה לך לחפש ולהתפקע
השם בשימוש כברקודם כל,זה עוד מוקדם
וחוץ מזה לפעמים יש שוני בין ההריונות
וגם לאט לאט הרגישות חולפת בעז"ה
וזה כבר מקל
תנסי זה בדרך כלל זול יחסית, 10-20 שח לרוב
אם לא, אז כן תקני חזיה. לא נוח לך וזה חשוב.
ההורמונים ממש משפיעים על זה שלא נוח לך בחזה וכואב
הריון ולידהאני צריכה ללדת עוד חודש בע"ה.
את כל ילדיי (עד כה) ילדתי במעייני הישועה והייתי דיי מרוצה.
בעוד חודש אני צריכה ללדת וכמובן שחשבתי ללדת ללדת שם שוב.
אני גרה במרכז הארץ (לא בב"ב)
ועכשיו עם מה שפורסם על יולדות שהדביקו את המיילדות ולא יידעו אותן שהם חולות או משהו קורונה- זה ממש מפחיד.
לא יודעת מה לעשות ולאן ללכת...
למרות ששום דבר לא ברור והכל לוט בערפל...
מה עושים?
איפה הייתן הולכות ללדת?
חוששת ללכת למקום אחר שלא מכירה ושהם לא מכירים את ההיסטוריה הרפואית שלי בלידות...
כרגע לניאדו על הכוונת
רק עכשיו, בגלל מה שקרה?
ומתי את צריכה ללדת?
אבל תמיד חזרתי למוכר.
בגלל שמעייני נמצאת במרכז תחלואה גדול (ב"ב)
המחשבה הזאת עלתה לנו כבר בגל הראשון, רק שעכשיו זה נהיה יותר רלוונטי.
אני בשבוע 31
שמעתי שיש שם הרבה חסידי צאנז שלא נבדקים.. לא??
הבנתי שמקפידים שם מאד. והתחלואה היא לא בהיקפים שיש בב"ב
התחשות בהריון לא קלות. בחילות ותשישות ואי נוחות
ואת צודקת גם אם בוחרים וגם אם מאוד אוהבים את הילדים, זה קצת מתיש כל הסיפור הזה. ומאוד אינטנסיבי. ולפעמים בא לנו כבר שכולם יגדלו ונצליח לנשום קצת
אני זמנית כאןאחרונהיש עכשו בגלל הקורונה אפשרות להתקשר לרופאים בהרבה קופות. אז להתקשר לרופא נשים שלך,לומר למזכירה. אולי לבקש לשאול את האחיות. ולראות מה אומרים
או,שאם את חושבת שהמספר השתנה,ללכת לרופא עיניים, וגם לא לספר את העניין שאת בהריון וכו
זמן הוסת קשור בזמן הביוץ
דיברתם בסוף?
לדעתי לדבר עם בעל כשהוא עייף ואין לו כוח זה גם לא אפקטיבי. צריך להכין אותו ולבקש שיפנה זמן.
אפילו תרשמי לעצמך מה את רוצה לומר. תקחי את הזמן לעבד את העניין בינם לבין עצמך. מה הרגשת, מה את רוצה ממנו,מה את רוצה ממנו לפעם הבאה.
ולהיות אופרטיבית.גברים צריכים אופרטיבי (אפילו אם זה,אני צריכה שתחבק אותי ותגיד לי שאני אהובה. שבפעם הבאה תגיד לי לילה טוב לפני השינה, לא יודעת.. תחשבי מה את כן רוצה)
לגבי כניסה להריון
תנסי לאכול סלק מה אכפת לך
יש גם תרגילים לאגן,תחפשי אפילו ביוטיוב (יוגה נשית למשל או תרגילים לפריון) שאפשר לנסות
וגם לבדוק עם רב לגבי ביוץ לפני טבילה אם יש לך חשש שזה קורה
כנסי לאתרי אינטרנט ותבדקי מה יותר זול,ואם יש מבצע בקרוב
סיבוק
wow
וואלה
לי בכל ילד קשה להפסיק .אבל שבועיים אחרי שאני מפסיקה אני מרגישה גם עת ההקלה
מניקה אותם שנה פלוס
מתואמתיהי רצון שערוצי הקשר שלכן יתפתחו כעת בכיוונים אחרים, ותרגישו עדיין מחוברות זו לזו למרות שאין את החיבור של ההנקה!
(סתם בשביל הסקרנות שואלת - בת כמה היא?)
ברכת האחרונהשינוי תזונה, מגבונים מיוחדים, משחה ללא מרשם
אני גם אחרי אולטראסאונד עם רחם ריק לגמרי מרגישה בהריון...
בשביל השקט הנפשי שלך- ברור שתעשי!
אני גם אחרי 3 בדיקות לא נרגעתי
במקביל - כדאי לזכור שאף מניעה היא לא 100%...
והריון הוא בהחלט הגיוני, אם כי הסבירות נמוכה
